היסטוריה לילדים - ד"ר סוס

טדי גייזל נולד לפני מאה ועשרים שנה בארצות הברית. הוא אהב מאוד לאייר ולכתוב סיפורים לילדים אבל אף הוצאה לאור לא רצתה לפרסם את הסיפורים שלו. הם היו.. מוזרים מדי. עד שערב אחד טדי פגש חבר והשאר היסטוריה לילדים…

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/08/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

יובל: דוקטור סוס.

שלום ילדים, היום אני רוצה לספר לכם על סוס. אבל לא סוס החיה.

פיצקי: נו באמת, יובל.

יובל: או, שלום פיצקי. עוד לא התחלתי וכבר אתה מגיע.

פיצקי: חיכיתי כל הלילה.

יובל: באמת?

פיצקי: לא לא, מה פתאום.

יובל: אוקיי, אז… מה לא בסדר בדיוק?

פיצקי: מה מה? אתה מתכוון לעבוד על הילדים!

יובל: מה זאת אומרת?

פיצקי: אמרת שאתה עושה פרק על סוס, אבל לא חיה. אז על מה תדבר? על מכונית סוס? שוקולד סוס? מנהלת בית ספר סוס? עורך דין סוס? מגלה ארצות סוס? דוקטור סוס?

יובל: כן.

פיצקי: מה, מה כן? ממתי סוס יכול להיות דוקטור?

יובל: אז זהו, פיצקי, שמדובר באדם, סופר בשם דוקטור סוס.

פיצקי: אז שיחליף את השם, זה מבלבל פיצקים!

יובל: כן, אבל תשמע, זה סיפור טוב.

[מוזיקת רקע]

תאודור, או טדי, גייזל, נולד לפני 120 שנה בארצות הברית, למשפחה ממוצא גרמני. אמו, הנרייטה, נולדה למשפחה של אופים. אביו גם נקרא תאודור, והוא עבד כמנהל מבשלת בירה וכמפקח על הפארקים בעירם. מתוקף תפקידו, הוא היה אחראי על גן החיות העירוני. טדי נהנה לבוא עם אביו לעבודה. הוא סיפר, "הייתי נכנס לכלוב גורי האריות והנמרים, ולפעמים הם היו לועסים אותי קצת". [שאגות אריה ברקע] כשהאריות לא לעסו אותו, הוא ישב וצייר אותם. אבל כשהוא הראה לחברים ולבני משפחה את הציורים, הם צחקו ואמרו, "זה חמוד, אבל בכלל לא נראה כמו אריה". אבל טדי לא נעלב. הוא הבין שיש לו כישרון, התעלם מהביקורת והחל להמציא יצורים משונים, מטורפים ומצחיקים.

[מוזיקת רקע]

כנער, היו לו תחביבים רבים. הוא ניגן במנדולינה, השתתף בהפקות תיאטרון, קרא ספרים וצייר יצורים מוזרים. כשלמד באוניברסיטה, הוא נהנה במיוחד לכתוב ולצייר לעיתון הסטודנטים ההומוריסטי, המשעשע. באותה תקופה בארצות הברית אסור היה לצרוך אלכוהול. בכלל. זאת הייתה תקופה בת 13 שנים שנקראה תקופת היובש, בה אסור היה לצרוך, למכור או לייצר משקאות אלכוהולים. אבל כשטדי היה באוניברסיטה, הוא וחבריו הצליחו להשיג אלכוהול שיוצר באופן ביתי. הם שתו ו… נתפסו.

האוניברסיטה הענישה את טדי, ואסרה עליו לכתוב בעיתון הסטודנטים. אבל טדי כל כך אהב לכתוב, שהוא החליט להמשיך לכתוב בשם בדוי, זוֹיס, שם הנעורים של אמו. השם נהגה על ידי אמריקאים זוּס, או סוס.

טדי הצליח בלימודים ונרשם ללימודי דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. הוא רצה ללמוד ספרות אנגלית, אבל לא הצליח להתרכז בלימודים. המחברות שלו היו מלאות בשרבוטים של יצורים מופלאים, והראש שלו - במחשבות על אהבה.

[מוזיקת רקע מתקתקה]

הוא התאהב בהלן פאלמר, סטודנטית מאמריקה. היא ראתה את הציורים המופלאים שלו ושכנעה אותו לוותר על חלום להיות מורה לאנגלית ולהפוך למאייר. בשנת 1927 נטש טדי את הלימודים ויצא לטייל באירופה עם הלן אהובתו. כשחזרו לארצות הברית, הם שכרו דירה קטנה בניו יורק והתחתנו. טדי התפרנס מכתיבה ואיור לעיתונים שונים, וגם מציור מודעות פרסומת. ההתחלה הייתה קשה, כמעט כל ההתחלות קשות. אבל עם הזמן הוא החל להתפרסם כמאייר, השתכר היטב תמורת עבודתו ונהנה לטייל בעולם לצד הלן אשתו.

את ספר הילדים הראשון שלו, "רחוב תות, סיפור לא פשוט", הוא כתב באונייה. הוא סיפר שהרעש של מנועי האונייה היוו השראה למקצב הסיפור.

[רחש גלי ים]

"כשאני יוצא לרחוב

אבי אומר לי כך:

'יש המון דברים לראות,

את העיניים פקח.'

אך אם אני מספר

מה שראו עיני,

אבי מביט בי ואומר:

'עיניך קצת חדות מדי.

הסיפור שלך מוזר.

אל תהפוך עכבר להר.'

כל הדרך לבית הספר

ובחזרה

הסתכלתי, הסתכלתי

ברצינות גמורה.

אך לא ראיתי כלום.

בדקתי בזהירות.

[רעש דהירת סוסים]

רק סוס עם עגלה

עברו שם, ברחוב תות

זה לא יתאים בכלל

ואין מה לספר,

עגלה רגילה

עם סוס, ולא יותר.

המממ, מזחלת עם איל

זה נשמע פשוט וקל,

כל אחד הלוא יוכל

להמציא את זה. אבל…

עוד אפשר לשנות, עוד לא מאוחר,

מזחלת עם פיל… זה נשמע די מוזר.

[פיל מחצצר]

אבחר פיל גדול שרגליו חזקות,

אבחר פיל כחול שעיניו צוחקות,

ורק כדי להוסיף לו קישוט

אושיב שם נסיך על כסא של מלכות.

[מוזיקה מלכותית]

הי, סיפור שכזה הוא בכלל לא פשוט

אם אגיד שראיתי את זה ברחוב תות…"

טדי שיפר ושיפץ וליטש את הסיפור שוב ושוב, וכשהרגיש שיש לו ביד משהו טוב באמת, אזר אומץ ושלח את הספר להוצאת ספרים. הספר… נדחה, כן. אז הוא שלח את הספר לעוד הוצאה, ואז… הוא נדחה, כן. אז הוא שלח אותו לעוד הוצאה, נדחה, ועוד אחת, ועוד אחת ועוד אחת, ו… 27 הוצאות ספרים שונות דחו את הספר! ואמרו לו "האיורים מכוערים, לסיפור אין מסר, זה שונה מדי. ככה לא כותבים ולא מציירים לילדים". באמת!

[מוזיקת רקע]

טדי כבר התייאש כליל ותכנן לשרוף את כתב היד ולשכוח מכל העניין. אבל באחד הערבים, בדיוק כשקיבל עוד מכתב דחייה, הוא פגש ברחוב חבר שאותו לא ראה שנים. כששוחחו, הסתבר שממש באותו היום מונה אותו החבר לעורך ספרות הילדים בהוצאת ספרים שאליה טדי טרם פנה. החבר אהב את כתב היד ומיהר להחתים את חברו על חוזה. טדי נהג לומר שאם באותו יום גורלי היה הולך בצד השני של הרחוב ולא פוגש את חברו, אולי לעולם לא היה מתפרסם כסופר ילדים.

[מוזיקת רקע מתגברת]

טדי אהב את ספר הילדים שכתב והיה גאה בו מאוד, אבל הוא לא רצה לפרסם אותו תחת שמו האמיתי, כי הוא חשב שכדאי לשמור את השם הזה, תאודור גייזל, לכתיבת יצירות רציניות למבוגרים. לכן, הספר שראה אור בשנת 1937, יצא תחת שם העט דוקטור סוס. "סוס", כמחווה לשם הנעורים של אמו, זוּס, סוס, ו"דוקטור" לזכר הדוקטורט ההוא שמעולם לא השלים. וכדי לשמח את אביו שתמיד רצה שלבנו יהיה תואר דוקטור.

[מוזיקה נפסקת]

פיצקי: רגע, רגע, רגע.

יובל: כן, פיצקי?

פיצקי: הוא קרא לעצמו דוקטור?

יובל: כן.

פיצקי: טוב, זה ברור.

יובל: מה… מה בדיוק ברור?

פיצקי: גם אני כתבתי סיפור קצר והשתמשתי בשם עט.

יובל: אה, איזה יופי. איזה שם?

פיצקי: דוקטור פיצקי.

יובל: לא, לא, אבל…

פיצקי: מעכשיו רק דוקטור פיצקי!

יובל: אבל, פיצקי, זה, זה מטעה. יכולים לחשוב…

פיצקי: פפפ, דוקטור פיצקי לשירותך.

יובל: טוב, פיצקי, בסדר. פשוט תן לי להמשיך.

פיצקי: רגע, יובל.

יובל: מה עכשיו?

פיצקי: עכשיו החלטתי בעצם להוסיף גם פרופסור.

יובל: אתה לא יכול להיות פרופסור על דעת עצמך. פרופסור הוא מומחה בתחום מסוים, שעובד באוניברסיטה או במוסד אקדמי. אי אפשר סתם שכל אחד יקרא לעצמו פרופסור!

פיצקי: יובל, בבקשה, דוקטור פרופסור פיצקי. או אולי פרופסור דוקטור פיצקי. [מוזיקה עליזה] אתה יודע מה, יובל? בעצם בא לי פיצקי ודי.

יובל: תודה רבה.

פיצקי: רגע, רגע, אולי, המשורר פיצקי? אולי, חיים נחמן פיצקי? אולי, הנדיב הידוע אדמונד דה פיצקי? לא, יש לי, יש לי, יש לי. מעכשיו, אני פיצקי בן גוריון.

יובל: אוי, פיצקי, פיצקי. מה יהיה הסוף? מה יהיה הסוף?

[מוזיקה מסתיימת ומתחלפת בתותחים רועמים ורעש מטוסים]

שנתיים לאחר פרסום ספרו הראשון, פרצה מלחמת העולם השנייה. דוקטור סוס התגייס למאמץ המלחמתי של ארצות הברית. הוא צייר ואייר כרזות עבור הממשלה האמריקנית, ובשנת 1943 הוא התגייס לצבא. דוקטור סוס נשלח להוליווד כדי להפיק סרטונים לצבא ולציבור האמריקני. הוא יצר שם את סדרת הסרטונים "טוראי בלאגן", שעזרה בהכשרת חיילים, וגם את הסרט "המשימה שלך בגרמניה", שדיבר על שלום עתידי באירופה. נשמע שהיה כיף חיים ביחידת ההסרטה שבה שרת. הוא עבד לצד סטן לי, מי שיצר עבור מארוול את ספיידרמן, אקס מן, איירון מן והענק הירוק. ולצד צ'אק ג'ונס, היוצר של דמויות האנימציה דאפי דאק ובאגס באני. אחד מסיפוריו של דוקטור סוס היווה השראה לסרטון אנימציה קצר, ובשנת 1951 זכה הסרט באוסקר, הפרס החשוב ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקנית.

ארצות הברית ויפן לחמו אחת כנגד השנייה במלחמת העולם השנייה. במסגרת השירות שלו, טדי התמקד בתעמולה אנטי-יפנית. כמו רבים אחרים, הוא אמר שארצות הברית צריכה להרוג כמה שיותר יפנים, וכינה 'בוגדים' את היפנים שהתגוררו בארצות הברית. לאחר שהמלחמה הסתיימה הוא התחרט על דבריו, ואפילו נסע ליפן, שם פגש ילדים רבים. הוא שוחח עמם ואפילו ביקש מהם לצייר ציורים. המפגש עם הילדים היפנים גרם לו להבין שגם במלחמה, ילדים הם ילדים. הוא הבין שפחד מייצר שנאה, אבל גם שאפשר להתגבר על הפחד אם מסכימים להכיר את כל מי ששונה מאיתנו.

בספרו "הורטון שומע משהו", שהיה מעין משל על מלחמת העולם השנייה, הוא כתב: "אדם הוא אדם, לא משנה כמה הוא קטן".

[מוזיקת רקע קלילה]

בשנות החמישים של המאה הקודמת, התגלה כי ילדים אמריקנים רבים מתקשים בקריאה, ושאוצר המילים שלהם מצומצם. רבים טענו כי זה בגלל הטלוויזיה והסרטים המצוירים, וגם בגלל שספרי הלימוד משעממים כל כך. המקראות ששימשו ילדים באותה תקופה עסקו בשני ילדים טובים להפליא, שלא קורות להם שום הרפתקאות ועושים כל מה שמבקשים מהם. משעמם! בכתבה בנושא שהתפרסמה במגזין אמריקאי נכתב, "דמיינו מה היה קורה אילו דוקטור סוס היה כותב את ספרי הלימוד". כשהמוציא לאור של סוס קרא את הכתבה, עלה במוחו רעיון. הוא גיבש רשימה של 400 מילים חשובות לתלמידי כיתה א', וביקש מדוקטור סוס לבחור מתוך הרשימה הזאת 250 מילים, ולכתוב ספר שמשתמש רק בהן. ולא סתם ספר, אלא ספר מצחיק ומסעיר שהילדים לא יוכלו להניח מהיד. משימה בכלל בכלל לא פשוטה.

מהרעיון החינוכי הזה נולד אחד הספרים הכי פרועים והכי שובבים שפורסמו מאז ועד היום לילדים. בהתחלה ניסה סוס לשחק עם המילים "זברה" ו"מלכה" שהופיעו ברשימה, אבל לא היה מרוצה מהתוצאה. ואז הבין - חריזה היא המפתח. המילים hat ו-cat, חתול וכובע, קפצו מן הדף. והספר שנולד הוא "The Cat in the Hat", ובעברית "חתול תעלול". הספר מספר על חתול פרוע, ערמומי אבל לא שפל, נעים הליכות אך גם עושה צרות, שמגיע לביתם של אח ואחות, עושה איתם כיף חיים ומחולל בלגן אדיר. הספר שבה את ליבם של הקוראים הצעירים, והמילים הפשוטות הפכו אותו לנגיש וקריא. התוצאה - להיט עצום שמכר, כבר בשנה שבה יצא, מאות אלפי עותקים. והוא ממשיך לככב ברשימת רבי המכר גם 70 שנה אחר כך. וכן, צריך להגיד לככב, לככב. [בכ' לא דגושה]

פיצקי: אוקיי, יובל, אני מוכן.

יובל: אה, שלום. מוכן למה, פיצקי?

פיצקי: להקריא לך את השיר שלי.

יובל: אוקיי, בבקשה.

פיצקי: רגע, אולי רוני יכול לשים פה איזו מוזיקה כזאתי לפני שמקריאים שיר? [מוזיקה קצבית] או, מעולה, תודה רוני.

"היה היה פיל נפלא, שהייתה לו בעיה.

לכל הפילים האחרים היה חדק גדול,

אבל לפיל הזה הייתה כרבולת של תרנגול.

כל היום הוא שאג קוקוריקו,

והפילים האחרים פשוט לא הבינו.

מה זה פיל עם כרבולת?

אוי ואבוי, אני מרגיש כמו במערבולת".

[מוזיקה מסתיימת]

נו, יובל, מה אתה אומר?

יובל: התחלה טובה, פיצקי, סיקרנת. אבל רק שנייה, תן לי להמשיך ונחזור אליך.

דוקטור סוס המשיך לכתוב עוד ספרים מלאי דמיון ושובבות לילדים שרק מתחילים לקרוא. בעקבות הצלחת "חתול תעלול", המוציא לאור שלו התערב שאין סיכוי שיצליח לכתוב ספר שלם, כיפי ומצחיק, עם חמישים מילים בלבד. דוקטור סוס ניגש למשימה ברצינות. ניסה, התחבט, הסתבך, גיבש רשימות מילים, מחק וערך. ובסוף, כתב את אחד מספריו הפופולריים ביותר, "לא רעב ולא אוהב", שידוע באנגלית כ-"Green Eggs and Ham", "ביצים ירוקות ונקניק".

[מוזיקת רקע סוחפת]

בשנת 1955, האוניברסיטה שבה למד העניקה לו תואר דוקטור של כבוד. דוקטור סוס התלוצץ שמעתה עליו לכתוב "דוקטור דוקטור סוס". לאורך חייו, כתב דוקטור סוס יותר משישים ספרים. הוא נהג לעבוד שבעה ימים בשבוע, והתיישב בחדר העבודה בביתו מהשעה תשע בבוקר עד השעה שש בערב, כמו עבודה במשרד. "התהליך היצירתי שלי", הוא אמר, "מורכב משניים - זמן וזיעה". גם העורכים שלו התייחסו ברצינות לכל מילה שלו. דוקטור סוס היה הראשון להכניס את המילה "גיהוק" לספר ילדים. מסתבר שהמילה נחשבה ללא הולמת לילדים, מילה גסה ממש, ונדרש דיון ברמת המנהל ונשיא הוצאת הספרים כדי להחליט האם מותר לגהק בספר ילדים. ואל תדאגו, התשובה היא, כן, ברור! ספר ילדים, ילדים מגהקים. כן…

מאוד קל לזהות ספרים של דוקטור סוס. יש להם סגנון מובהק, גם באיורים וגם בכתיבה. האיורים שלו כללו תמיד חפצים ומבנים משוכללים ומורכבים. בתים עם מיליון חלונות ודלתות, מכונות דמיוניות, גרמי מדרגות אדירים, והדמויות שלו מתאפיינות בנוצות ופרווה. ואני מאתגר אתכם - חפשו קווים ישרים באיורים שלו. בוא נראה אם תמצאו.

[מוזיקת רקע עליזה]

הכתיבה של דוקטור סוס נעה כמעט תמיד בין היגיון לטירוף. הוא הסביר, "אם אני מצייר יצור שיש לו שני ראשים, אני חייב להיות עקבי. במלתחה חייבים להיות שני כובעים, בחדר הרחצה שתי מברשות שיניים, ועל שידת הלילה שני זוגות משקפי קריאה. צריך היגיון בשיגעון". בספרים שלו יש גם מקצב מיוחד. כשמקריאים את ספריו, המילים ממש מתגלגלות מהלשון. זו אחת הסיבות שקשה כל כך לתרגם אותו. איך אפשר לשמור על המקצב המיוחד הזה, המתגלגל הזה, שהופך את ההקראה לכיפית כל כך?

למרות הקושי, ספריו של דוקטור סוס תורגמו לשפות רבות. בעברית, המשוררת לאה גולדברג תרגמה כמה מספריו, אבל מי שידועה בתור המתרגמת של ספרי דוקטור סוס היא המשוררת והסופרת לאה נאור, שהתגלגלה לתרגום ספריו של דוקטור סוס במקרה לגמרי. כשלמדה באוניברסיטה, ניסתה נאור לשפר את האנגלית שלה והתאמנה בתרגום ספרים, כשהיא נעזרת במילון לבדיקת כל מילה שלא הכירה. היא תרגמה קטעים שאהבה מספרות מבוגרים, שירה, וגם ספר ילדים של דוקטור סוס. יום אחד הראתה אחד מתרגומיה לחבר שעבד בהוצאת ספרים. הוא העיר לה מיד, "זה לא הוגן להוריד את שם הסופר לדרגת סוס". לדעתו, צריך היה לקרוא לו דוקטור זאוּס, כמו אבי האלים היווני. הוא גם לא אהב את התרגום של הספר. לאה נאור בחרה בשם "חתול תעלול", אבל אותו חבר חשב שצריך להישאר נאמנים למקור ולקרוא לספר "חתול עם כובע". כמה משעמם.

לאה נאור סיפרה, "גמגמתי משהו על החרוז, הצלצול וההומור, שחשובים אצל דוקטור סוס יותר מן הכובע". ובזה נגמר הדיון. החבר לקח איתו עותק של התרגום והנושא נשכח. [צלצול טלפון] שנתיים אחר כך צלצל הטלפון בביתה של נאור. "מזל טוב, זכית בתחרות לתרגום סיפורי דוקטור סוס". הסתבר שהתרגום שלה הוגש לתחרות לתרגום ספריו בלי ידיעתה, והיא זכתה במקום הראשון. מאז היא תרגמה יותר משלושים ספרים שלו, לאורך תקופה של ארבעים שנה. וגם אם היא שמחה על כל תרגום, היא סיפרה שלתרגם את הספרים של דוקטור סוס זה כמו לרקוד ברגליים קשורות, כי קשה לתרגם משחקי מילים של שפה מסוימת לשפה אחרת.

דוקטור סוס ואשתו מעולם לא הביאו ילדים לעולם. הוא נהג לומר, "אתם תעשו אותם, אני אשעשע אותם". לגבי כתיבה לילדים, סוס אמר, "אני מסתכל לילדים בעיניים, ואני יודע שהם הקהל הכי קשה. הם יכולים לזהות מקילומטר שמישהו לא מתייחס אליהם ברצינות". אבל ילדים אהבו אותו. פעם אחת ילד אמר לו, "לדמיון שלך יש זנב ארוך", וסוס התגאה במחמאה הזאת עד בלי די.

[מוזיקת רקע]

לדוקטור סוס היה אוסף מיוחד של מאות כובעים מוזרים. אחד העורכים שעבד עמו סיפר שכאשר הם היו נתקעים בכתיבה, דוקטור סוס היה מזנק לארון וחוטף משם כובע, לפעמים סומבררו, לפעמים תרבוש. העיקר שהכובעים שחררו קצת את האווירה ועזרו להם למצוא את המילה המתאימה. תארו לכם שני גברים מבוגרים בכובעים מטופשים שמנסים למצוא את המילה הנכונה לספר שיש בו לכל היותר חמישים מילים, עם סומבררו ותרבוש.

כשהיה מארח חברים לארוחת ערב, הוא התעקש שיחבשו את הכובעים הכי מוזרים שיש לו. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך נראתה ארוחת ערב בביתו? בטוח שהדמויות מסיפוריו היו מרגישות בבית.

פיצקי: גם לי יש הרבה כובעים.

יובל: אה, פיצקי. אה, באמת? יש לך אוסף?

פיצקי: כן, יש לי סומבררו וכובע טמבל, קסדה ושטריימל. יש כובע מכשפה וכובע מצחייה, כובע ים ויש לי כובע ליצן. אולי היום בארוחת ערב אלבש בכלל כובע גרב.

יובל: אה, רעיון טוב. אולי גם הילדים ירצו לחבוש כובעים שונים לארוחת ערב. מי יודע?

[מוזיקת רקע]

תאודור גייזל, דוקטור סוס, נפטר בשנת 1991 בגיל 87. העורך שלו ספד לו: "איבדנו את האדם המוכשר ביותר בכל תולדות ספרות הילדים". היו אפילו מי שהציעו להעניק לו את פרס נובל לספרות. חישבו על ההשפעה שהייתה לדוקטור סוס על המין האנושי, וכולה רק לטובה.

ספריו של דוקטור סוס נמכרו בלמעלה מחצי מיליארד עותקים. וברשימת 100 ספרי הילדים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, תמצאו שם 16 ספרים שלו, שניים מהם בעשירייה הראשונה. על כוכב הלכת מאדים תוכלו אפילו למצוא מכתש שקרוי על שמו. הספרים של דוקטור סוס ממשיכים להיות פופולריים מאוד גם היום. תוכלו למצוא אותם בכל חנות ספרים ובכל ספרייה. יום ההולדת שלו, השניים במרץ, הוגדר כיום הקריאה הלאומי ונחגג בכל בתי הספר והגנים בארצות הברית.

ספרו "אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים" זכה להצלחה אדירה לא רק בקרב ילדים. זו מתנה פופולרית למי שסיימו תיכון, השתחררו מהצבא, או יוצאים לטיול הגדול. אני קיבלתי את הספר הזה במתנה מחברים כשעזבתי את העבודה והחלטתי לעשות רק פודקאסטים.

'בהצלחה!

הגיע היום.

אתה יוצא למקומות נפלאים!

אז שלום.

עם רגליים בנעלים,

ועם שכל בראש –

תמצא את הדרך שלך,

אל תחשוש.

אתה יכול וידוע, מוכן ומזומן,

ואתה הוא זה שיחליט לאן.'

אז לסיום, יש לי אתגר בשבילכם - אתגר דוקטור סוס. בחרו 20 עד 30 מילים וכתבו סיפור קצר רק בעזרת המילים האלה. אתם כמובן יכולים להוסיף מילות קישור, כמו "אבל", "מפני", "או", "אילו", "כדי", "אם", כאלה מילים. ובואו נראה, אולי תכתבו סיפור קצר כמו דוקטור סוס. ומי יודע, אולי תהיו אתם הדוקטור סוס הבאים והבאות. או דוקטור גמל. או פרופסור צפרדע. מי יודע? מי יודע?

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה, ואל תבכה כי זה נגמר, חייך כי זה קרה - תמר נויגרטן פולגר.

עריכה, קריינות ו… גשם ירד. היה קר ורטוב. ישבנו בבית, הבטנו לרחוב, ראינו חתול תעלול. הוא אמר לנו ככה, יא, איזה מבול! נכון שרטוב ולצאת אי אפשר, אך אנחנו נוכל לבלות נהדר - יובל מלחי.

עריכת לשון, ואם רוצים לקשקש את הכי חביתה, אז צריכים מן ביצה שכמותה לא הייתה - דינה בר-מנחם.

עיצוב פסקול, מיקס, ואם בכלל לא תמצא אף רחוב שתאהב, תעזוב את העיר, ותצא אל המרחב - רוני קלדרון.

הפקה והאנשים שכמעט הטיסו אותי למוזיאון העולם המופלא של דוקטור סוס בארצות הברית - תומר מיכלזון, ליהיא צדוק ורני שחר.

אני יובל מלחי, אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים. להתראות.

רגע לפני שאתם הולכים…

פיצקי: לאן הם הולכים?

יובל: לא, התכוונתי שהם מסיימים לשמוע את הפרק.

פיצקי: נו, אז מהר, מהר, תבקש מהם לדרג אותנו בספוטיפיי ובאפל, וגם לכתוב משהו קצר, אם הם אהבו את הפודקאסט.

יובל: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה.

פיצקי: ותגיד להם שיש לנו קבוצת טלגרם בשם "היסטוריה לילדים", ואנחנו מודיעים שם הודעות חשובות.

יובל: פיצקי, תן לי רגע.

פיצקי: וכמובן שאתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" בכל יישומוני ההסכתים, וגם ביישומון של "כאן".

יובל: אבל עמדתי להגיד את זה.

פיצקי: נתראה בפרק הבא. להתראות.

יובל: להתראות!

פיצקי: עשית את זה ממש טוב יובל, את ה"להתראות" הזה, זה היה מושלם.

יובל: תודה, ממש תודה, פיצקי. [מחויך]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה