היסטוריה לילדים - יוהאן סבסטיאן באך

יוהאן סבסטיאן באך אהב לנגן בצורה שונה ממוזיקאים אחרים בימי חייו. עד היום הוא נחשב לאחד מאבות המוזיקה המודרנית בהעולם המערבי. פרק מלא במוזיקה ושמחה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/11/2017.

קריין: "כאן" בהרצה עוד, להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

יוהאן סבסטיאן באך.

מוזיקה היא אומנות מיוחדת.

יש לה כוח לשגר אותנו למקום אחר, לזמן אחר.

כשאנחנו שומעים מנגינה מוכרת, אנחנו נזכרים בדברים שקרו לנו בזמן ששמענו אותה בעבר.

מוזיקה יכולה לעורר בנו כל מיני רגשות, לעיתים של געגוע וצער, לעיתים של שמחה.

היום אתם עומדים לשמוע על אחד האנשים שהמציאו את המוזיקה, כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

הוא לא ניגן מוזיקת היפ-הופ או רוקנרול, כי הוא הקדים את הסגנונות הללו במאות שנים, ונחשב לאחד מאבות המוזיקה המודרנית של העולם המערבי.

שמו היה יוהאן סבסטיאן באך.

(יצירה לחליל של באך)

לפני כשלוש מאות שנה, במרכז אירופה, בעיירה הקטנה אייזנך, נולד יוהאן סבסטיאן באך.

כבר מהרגע הראשון, היה ברור שהוא יגדל להיות מוזיקאי.

אביו, יוהאן אמברוסיוס באך, היה המנהל של כל המוזיקאים בעיירה. של החצוצרנים, הכנרים, המתופפים ונגנים אחרים.

דודו, יוהאן כריסטוף באך, היה מלחין מפורסם.

למעשה, משפחת באך כבר הייתה ידועה כמשפחה של מוזיקאים מפורסמים, נגנים ומלחינים מדורי דורות.

שלושה מאחיו של באך, הוכשרו גם הם להיות מוזיקאים.

האם אתם יכולים לחשוב על משפחה כזאת בישראל של היום?

משפחה שרבים מבניה גדלו להיות מוזיקאים ואנשי בידור?

עיר הולדתו של באך נמצאת במרכז גרמניה של ימינו.

אולם, באותה תקופה, גרמניה לא הייתה מדינה, אלא אוסף של ממלכות ונסיכויות, שכל אחת מהן פעלה באופן עצמאי.

לכל מלך, לכל נסיך, לכל רוזן ולכל דוכס, היו נגני חצר, מנהלי תזמורות ומלחינים.

בעולם של אז, מוזיקה הייתה עניין מורכב.

לא היה אפשר פשוט ללחוץ על נגן, ושהמוזיקה תתחיל להתנגן.

לשמוע מוזיקה היה נחשב למותרות, ולא כל אחד יכול היה לשמוע מוזיקה מתי שרק התחשק לו.

אביו של באך לימד אותו כבר בצעירותו לנגן בכינור, והרחיב את השכלתו המוזיקלית.

במקביל, בהיותו בן למשפחה נוצרית אדוקה, הוא נשלח לבית ספר דתי.

הנצרות הייתה הדבר הכי חשוב בעיני תושבי אירופה באותה תקופה.

הרבה אנשים, יותר משחשבו על עצמם כגרמנים או ספרדים או איטלקים או צרפתים, חשבו על עצמם כמאמינים בדת הנוצרית.

כך גם באך הבין שהמוזיקה והדת חייבות להיות קשורות זו בזו.

תכף תבינו איך זה בכלל קשור לסיפורנו.

לפני שלוש מאות שנה, הרפואה לא הייתה מתקדמת כפי שהיא היום.

הוריו של באך חלו כשהוא היה ילד.

אמו נפטרה כשהיה בן תשע, ואביו נפטר כשהיה בן עשר.

בגיל צעיר מאוד, התייתם באך מהוריו ועבר להתגורר בבית אחיו הבכור, שהיה נגן עוגב בכנסייה ולימד אותו לנגן בכלי.

באך חי עם אחיו ומשפחתו במשך חמש שנים.

בזכות קולו הערב, הוא התקבל למקהלת שירה בבית הספר, וגם העניקו לו מילגה.

לבאך היה קול סופרן, קול נשי גבוה, שיש לבנים לפני גיל ההתבגרות.

באך היה מאושר, מפני שניתנה לו ההזדמנות שקיווה לה יותר מכל - להמשיך ליצור מוזיקה.

(מוזיקה)

כשבאך התבגר, קולו השתנה, והוא הפך לנגן צ'מבלו וכינור.

משסיים את לימודיו, החל לחפש פרנסה כנגן.

בן 17, הוא כבר היה מומחה לנגינה בכינור, בעוגב ובצ'מבלו.

אתם בטח שואלים את עצמכם, מה זה עוגב?

מה זה צ'מבלו?

אז הנה, אני אסביר.

גם עוגב וגם צ'מבלו, הם כלי נגינה מהסוג הקרוי "כלי מקלדת".

בדומה לפסנתר, גם לעוגב וגם לצ'מבלו, יש קלידים שעליהם מקישים.

עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, והוא יכול להתנשא לגובה של קיר שלם, עד התקרה.

בכל כנסייה גדולה, היה מקובל לבנות עוגב, והנגינה בו בשעת התפילה, נועדה להרשים את קהל המאמינים ולרגש אותם במוזיקה שנשמעת אולי כמו בגן עדן.

הנה.

ככה נשמע עוגב.

(נגינת עוגב)

צ'מבלו לעומת זאת, דומה יותר לפסנתר.

אבל הצלילים שהוא מפיק, גבוהים יותר.

הנה, ככה נשמע צ'מבלו:

(נגינת צ'מבלו)

באך הצליח להשיג את המשרה הראשונה שלו, נגן עוגב, בעיירה קטנה.

אך הדוכס שחלש על אותה עיירה ביטל את מינויו, כי העדיף נגן עוגב מבוגר ממנו.

באך נאלץ לנדוד לעיירה אחרת, שם רצה להתרשם מעוגב חדש שנבנה בכנסייה המקומית.

הוא התיישב לנגן בעוגב, ועד מהרה נגינתו הפליאה את אנשי העיירה.

הם הציעו לבאך את משרת נגן העוגב שם, בו במקום.

הוא קיבל עליו את התפקיד, ובכל הזדמנות ניסה לשלב רעיונות חדשים במנגינות המוכרות.

אנשי העיירה, שהיו מורגלים במנגינות מסוימות, שמו לב שנגן העוגב החדש והצעיר, בסך הכל בן 18, לא מנגן כמו נגנים אחרים.

באך ניגן מהר במקום שנהגו לנגן לאט.

הוא עבר מקטע לקטע בצורה מיוחדת וניגן בווירטואוזיות.

הוא ניגן כדי להרשים, לרגש, להפעים ולהפליא.

(מוזיקה)

אבל הכנסייה לא הייתה המקום לחדש דברים.

אנשים אהבו את המוכר, ובעיקר אהב זאת הכומר של הכנסייה.

באך לא השתלב בזה והחליט לצאת לחופשה קצרה.

הוא הודיע שיחזור לתפקידו בתוך ארבע שבועות.

אך הוא נעדר במשך ארבעה חודשים.

באך צעד 450 קילומטרים לעיירה אחרת כדי לשמוע את נגינת העוגב של מלחין שהעריץ, דיטריך בוקסטהודה.

450 קילומטרים הם בערך כל אורכה של מדינת ישראל.

ממטולה בצפון עד אילת בדרום.

כמה רחוק אתם הייתם מוכנים ללכת כדי לשמוע מוזיקאי שאתם אוהבים?

המפגש עם בוקסטהודה השפיע מאוד על המוזיקה של באך.

אז כנראה המסע הרגלי הארוך היה שווה את זה.

באך היה מוזיקאי בנפשו ובכל רמ"ח איבריו.

במשך שנים הוא נדד מעיירה לעיירה, כדי למצוא מקום שיוכל להביא בו את עצמו לידי ביטוי, ולנגן את כל המנגינות שהתרוצצו בראשו.

בן 22 הוא נשא לאישה את מריה ברברה, והשניים נדדו יחדיו בחיפוש אחר תעסוקה.

באותם ימים באך כתב את הקנטטות הראשונות שלו.

הרבה מהמילים הקשורות למוזיקה מקורן בשפה האיטלקית, וקנטטה היא אחת מהן.

קנטטה היא למעשה יצירה קולית בליווי כלי נגינה.

כלומר יצירה, ששרים אותה באמצעות הקול, והיא מלווה בנגינה.

רגע, אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים היום, כשאנחנו מחברים שירים עם מוזיקה, לא?

(שירת מקהלה)

נכון מאוד, אבל בתקופתו של באך, הקנטטה הייתה חידוש, ואף שהוא התלהב מהרעיון, היה לו קשה לשכנע את הכומר המקומי לאפשר מוזיקה כזאת.

מה?! גם מישהו מנגן מוזיקה וגם מישהו שר באותו הזמן?!

זה מוזר מדי! לא יעלה על הדעת! לא כאן! זה לא יקרה!

הכומר רצה מוזיקה פשוטה יותר.

ובאך נדד שוב.

הפעם לעיירה ויימאר.

הדוכס ויליאם ארנסט מויימאר התרשם מנגינתו של באך הצעיר והציע לו מיד משרה כנגן עוגב וצ'מבלו, ואף הסכים לתמוך בו כלכלית.

באך הבין שמצא אוזן קשבת וחש שהוא יכול להפסיק לנדוד.

סוף סוף.

באך רצה להוכיח לדוכס שהוא לא טעה.

ולכן פיתח ושיכלל את יכולותיו כמלחין.

למשל, הוא לקח יצירות של המלחין האיטלקי המפורסם אנטוניו ויואלדי ועיבד אותן למנגינת עוגב.

המוזיקה של ויואלדי השפיעה מאוד על באך.

ממנה הוא למד כיצד לפתוח יצירה באופן דרמטי.

מעניין אם אפשר לפתוח שיחה בצורה דרמטית.

כאילו, במקום להגיד למישהו: "אתה יודע, אתמול הלכתי".

אתה יודע!

אתמול! הלכתי! ו…!

אולי לא…

במשך שנים, באך ניגן והלחין וציפה להתקדם בתזמורת של העיר ויימאר לדרגת מנהל מוזיקלי.

אבל אז, נפוצו שמועות שהדוכס מעדיף לקבל לתפקיד מישהו אחר.

באך החליט לעבור לעיר הקטנה, קוטן.

שם הוצעה לו משרת מנהל מוזיקלי.

בתגובה לכך, הדוכס כעס והורה לאסור את באך.

אחרי כל ההשקעה, כל המימון שהורעף עליו בויימאר, הדוכס רתח מזעם.

איך הוא מעז לעבור לעיר אחרת?

באך הושלך לבית הכלא.

אבל הוא לא ויתר.

הוא סירב להיכנע לדרישותיו של הדוכס.

ורק כעבור כמה שבועות שוחרר מהכלא.

לאחר שחרורו, עזב באך את ויימאר, כנראה במהירות, עם אשתו וילדיו.

ועשה דרכו לקוטן.

חייו הסוערים של באך באים לידי ביטוי סמלי בשיטת ההלחנה שאימץ.

קונטרפונקט.

בשיטה זו יש שני קווים מוזיקליים המתחרים ביניהם ומשתלבים זה בזה ביצירה.

כך גם חייו של באך.

לעתים היה חי בהרמוניה עם האנשים ששכרו אותו כמוזיקאי.

ולעתים היה מתאכזב מהם ומתנגח בהם.

הנסיך לאופולד מקוטן פרש עתה את חסותו על באך.

בקוטן הוא כתב שישה קונצ'רטי.

בעברית - קונצ'רטואים.

וביחיד קונצ'רטו.

המילה איטלקית קונצ'רטו פירושה פעולה משותפת.

ובשפה המוזיקלית היא באה לתאר יצירה, שבה כלי נגינה אחד, או כמה כלי נגינה, מקבלים את מרכז הבמה.

את תפקיד הסולו.

הכלים בתפקיד הסולו מקיימים שיתוף פעולה ומנהלים דו שיח עם תזמורת כלים.

בניגוד לקונצ'רטי שכתבו מלחינים לפניו, באך יצר הרכבים מיוחדים של כלים.

למשל, בקונצ'רטו החמישי מהשישה שכתב, הוא צירף בקבוצת הסולנים חליל, כינור וצ'מבלו.

רגע, אבל הכלים האלה אינם מאותה משפחה.

זה בטח נשמע נורא.

(מוזיקה)

אנחנו נמצאים באולם הקונצרטים של קוטן, ועוד רגע יעלה לבמה בחור צעיר בשם יורגן סבגיאן פח…

איך?

יוהאן סבסטיאן באך… כן… יוהאן סבסטיאן באך.

והוא ינגן יצירה בשם "אריה על מיתר סול"… איזה שם מוזר ליצירה…

אה, זה בטח לא יתפוס עם כזה שם.

(מוזיקה)

(מחיאות כפיים)

בעת שהותם בקוטן, הלכה לעולמה אשתו של באך, וזמן קצר לאחר מכן הוא נשא לאישה שנייה את אנה מגדלנה וילקה.

בינתיים גם הנסיך לאופולד התחתן, ואשתו הטרייה לא אהבה מוסיקה.

באך שוב נאלץ לצאת ולנדוד, אך לא לפני שהשלים את ספרו הראשון, ספר בשני כרכים - "הפסנתר המושווה".

בספר 24 יצירות.

והוא נועד בעיקר לתלמידיו של באך שרצו ללמוד לנגן כמותו.

בן 38, יצא באך שוב לנדודים, אבל בפעם האחרונה בחייו.

הוא עבר לעיירה לייפציג, שם הוא נשאר עד סוף ימיו.

הוא קיבל משרה חדשה בבית ספר למוסיקה, שהיו בו תלמידים רבים.

הוא נעזר בהם כדי לבצע יצירות גדולות.

אחת מהן היא היצירה "הפסיון של מתי".

(מוזיקה)

באך האמין כי היצירה המוזיקלית נועדה להתעלות רוחנית.

ההתקרבות לאלוהים באמצעות התפילה מתחזקת, כשמתלווה אליה מוזיקה מרגשת.

על דפי התווים שלו הוא נהג לכתוב ראשי תיבות בלטינית, שפירושם "לאלוהים התהילה".

הדת הנוצרית פיעפעה בו, ולכן הוא חיבר את הפסיון של מתי, שהוא הלחנה של טקסט מהברית החדשה.

יצירה זו משלבת מזמורי תפילה, קטעי מקהלה, ושירה אופראית, בליווי של עוגב, והיא נחשבת לפסגת המוזיקה הדתית של אותה תקופה.

בערוב ימיו סבל באך מבעיות ראייה, שהקשו עליו להמשיך לעבוד.

הוא המשיך לעבוד בכל זאת, ואפילו נסע להופיע לפני פרידריך השני, מלך פרוסיה.

בהופעתו הוא רצה להרשים את המלך, ואילתר מנגינה שלמה.

באך חשש מאוד לאבד את ראייתו לגמרי.

הוא שילם לרופא העיניים האנגלי, ג'ון טיילור, שינתח אותו.

אך התברר שאותו טיילור היה שרלטן, רמאי.

בעקבות טיפולו, באך התעוור לחלוטין.

כמה חודשים לאחר מכן, ביולי 1750, הלך באך לעולמו, בן 65.

יוהאן סבסטיאן באך הותיר למעלה מאלף יצירות.

שניים מבניו המשיכו את השושלת המוזיקלית, והיו למלחינים מפורסמים בזכות עצמם.

בימי חייו נודע באך יותר כנגן, ופחות כמלחין.

יצירות רבות שהלחין לא פורסמו בחייו.

הוא השפיע רבות על המלחינים הגדולים שבאו אחריו.

בהם מוצרט ובטהובן.

אולם הציבור הרחב לא הכיר אותו כמעט.

רק כמאה שנים לאחר מותו פורסמו יצירותיו הרבות.

והוא היה למוזיקה אהוב ומוערך בכל רחבי העולם.

היצירה המפורסמת ביותר של באך נקראת בשם קצת מורכב.

"טוקטה ופוגה ברה מינור".

על אף השם המסובך, אתם כנראה מכירים אותה.

היא הושמעה בסרט פנטזיה של וולט דיסני.

וגם בסדרת הטלוויזיה, "היה היה".

(מוזיקה)

ועכשיו, הקשיבו לאחת היצירות של באך.

ונסו לספר סיפור על גבי היצירה.

הצלחתם?

(מוזיקה)

כתיבה ותווים - תומר שלוש.

קריינות - יובל מלחי.

עריכת לשון ותיקון עוגבים - סמדר כהן.

טכנאי סאונד וקונצ'רטי - טל ברלינסקי.

עריכת סאונד והליכה למרחקים - אסף רפפורט.

הפקה וניצוח - רני שחר ואייל שינדלר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה