top of page

היסטוריה לילדים - סעדיה גאון

הרב סעדיה גאון חי לפני יותר מאלף שנים. הוא היה אדם חכם שלא הסכים לקבל מוסכמות רבות וקרא תיגר עליהן. בימיו קמו לו שונאים ומתנגדים אך הוא לא ויתר.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/11/2017.

פתיח: כאן בהרצה עוד, להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

קריין: היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

רבי סעדיה גאון.

הרב סעדיה בן יוסף חי במאות התשיעית והעשירית לספירה, לפני אלף שנים בערך.

הוא היה אדם חכם שהיה בקיא בתחומים רבים: בספרות הקודש, בפילוסופיה, בדקדוק ואפילו במדע.

הוא לא הסכים לקבל מנהגים רבים שהיו נהוגים בימיו וקרא תיגר עליהם.

הוא היה לאחד האנשים החשובים בדורו, אף קמו לו שונאים גדולים.

את רבי סעדיה גאון זה לא עניין.

הוא המשיך לחדש, לרענן ולפרוץ דרך חדשה, שאנו רואים אותה גם כיום.

(מוזיקה)

לא הרבה ידענו על ילדותו של הרב סעדיה גאון, מלבד שנולד במצרים, שם הייתה קהילה יהודית גדולה, אביו היה פועל פשוט ומשפחתו של סעדיה הייתה ענייה.

אף על פי כן, סעדיה הפך לתלמיד חכם ואהב מאוד ללמוד. הוא קרא על אודות הלשון העברית והדקדוק העברי, למד תורה, נביאים וכתובים, ואפילו מדע ופילוסופיה, שנחשבו בזמנו לחוכמת הגויים, מקצועות שיהודים בדרך כלל אינם עוסקים בהן.

באותם שנים היה ידע רב בעולם הערבי והמוסלמי, שעבר ממרכז אסיה, דרך צפון אפריקה, עד לחצי האי האיברי בספרד, שגם שם שלטו המוסלמים. רבי סעדיה למד מהרבה מקורות ואנשים, והיה בקיא בתרבות ובשפה הערבית. הוא האמין כי היהודים יכולים ללמוד מהתרבות הזאת, ולאמץ כמה ממנהגיה.

סעדיה החל לכתוב כבר בצעירותו. כשהיה בן עשרים, כתב את המילון העברי-ערבי הראשון, שהיה מיועד בעיקר לפייטנים, אנשים שכתבו שירה. ספרו נקרא "ספר האגרון", והוא הכין רשומות לפי סדר הא-ב', וגם לפי סוף המילים, כדי להקל על הפייטן למצוא חרוזים. למשל, המילים האלה היו מופיעות בזו אחר זו: דום, חום, יום וצום. אילו הייתם מחפשים חרוז למילה "עוזי"... עוזי… עוזי… לא נשאר לי אף חרוזי. סעדיה כתב בהקדמה לספרו, כי הוא מקווה שפייטנים יעזרו בספר לכתוב שירה חדשה בעברית וגם אחרים יוכלו לחוד חידות או לכתוב משלים בעברית. הוא כתב עוד כי על היהודים להחיות את השפה העברית, במקום לדבר בכל מיני שפות אחרות כמו ערבית, יוונית ופרסית. הוא האמין שהשפה העברית צריכה ויכולה להיות שפתו של העם היהודי.

סעדיה הפך לידען, מורה שלא חשש לחדש ולבחון דברים לעומקם. אישיותו הפכה אותו למורה מבוקש, אבל משהו בער בעצמותיו. הוא רצה לחקור וללמוד עוד על העם היהודי, שהיה פזור במקומות רבים. בן 30 לערך עזב את מצרים ועבר להתגורר בארץ ישראל. הוא השאיר מאחור את משפחתו, שכנראה הצטרפה אליו אחר כך. סעדיה שהה בעיקר בטבריה, שם הייתה הישיבה המרכזית בארץ ישראל. הוא ביקר גם קהילות יהודיות בבבל ובדמשק. במסעותיו ובפגישותיו התבונן בעם היהודי, ולמד והבין את מצבו.

באותם שנים היו כאמור שני מרכזים עיקריים שישבו בהם בני העם היהודי. האחד בבל, והאחר ארץ ישראל. בבבל פעלו כמה ישיבות, בהן הישיבות החשובות סורא ופומבדיתא. בארץ ישראל פעלה בעיקר הישיבה בטבריה, והייתה גם ישיבה בירושלים. מנהיגי הישיבות נקראו גאונים, ותפקידם היה לפקח על הלימודים בישיבות. הם שימשו גם ראשי בית הדין או בית המשפט היהודי. הגאונים אף ענו ליהודים מכל רחבי העולם על שאלות בענייני הלכה וחיי היום-יום ששלחו אליהם. את התשובות היו כותבים בעיקר בעצמם, אך היו נעזרים גם בחכמי הישיבה שניהלו.

בשנת 921 לספירה, החל ויכוח בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל בעניין קביעת מועדי החגים, על פי הלוח האסטרונומי. חכמי ארץ ישראל טענו כי על פי חישוביהם, היום הראשון של חג הפסח, בשנת תרפ"ב כלומר 922, יחול ביום ראשון. חכמי בבל טענו כי על פי חישוביהם, פסח אמור להתחיל רק ביום שלישי. באותם ימים היו חכמי ארץ ישראל מופקדים על קביעת המועדים. אך עתה, חכמי בבל לא הסכימו איתם, והוויכוח הפך לריב. כיצד היו יהודים אמורים לדעת מתי חוגגים את החגים אם שני המרכזים הגדולים של העם היהודי אינם מסכימים ביניהם? ויותר מזה, אינם מצליחים למצוא פתרון ראוי. חכמי ארץ ישראל ברשות הגאון בן מאיר טענו כי מאז ומעולם קבעו חכמי הישיבות בארץ ישראל את לוח השנה, ולא ייתכן שחכמי בבל יחלקו על דעתם.

הרב סעדיה בחן את הנושא בעצמו, והגיע למסקנה כי חכמי בבל צודקים, הוא שכנע קהילות יהודיות רבות לאמץ את עמדת יהודי בבל. באותן שנים, המרכז הבבלי הפך למרכז היהודי החשוב בעולם, הרבה בזכות הסבריו ונאומיו של הרב סעדיה.

שמו יצא למרחוק כחכם ייחודי ונואם מוכשר, ורבים צפו לו עתיד מזהיר. בעקבות פעולתו של רבי סעדיה גאון במאבק החגים ובעניינים אחרים, הוא זכה בכינוי "אלוף". התואר "אלוף" שימש באותם ימים כתואר כבוד לתלמיד חכם.

דובר א: אה, סעדיה, איזה אלוף!

דובר ב: בוא'נה, סעדיה, יא אלוף!

דובר ג: סעדיה, יא אלוף!

בוא'נה, תראה את הסעדיה, איזה אלוף!

סעדיה, איזה אלוף, סעדיה!

בימי חייו של רבי סעדיה גאון, יהודים רבים דיברו, כתבו וקראו ערבית, ורבים מהם לא ידעו עברית. רבי סעדיה גאון רצה לקרב את היהודים הללו בחזרה ליהדות, ולכן שקד על מפעל אדיר של תרגום התורה, וספרים נוספים לערבית. למעשה, את רוב ספריו וחיבוריו כתב רבי סעדיה גאון בערבית, כדי שיופצו לאנשים רבים ככל האפשר גם ליהודים וגם לערבים משכילים. רבי סעדיה היה עוף מוזר במקצת בבבל. הוא לא נולד שם, הוא לא גדל שם, היה לו מבטא שונה משל התושבים שם, והיו לו רעיונות משונים, שרבים מחכמי בבל לא הסכימו עמם, כולל תרגום ספרי קודש לערבית.

באותם ימים ישיבת סורא כבר לא הייתה בשיאה, וכמה חכמים בבבל הציעו כי רבי סעדיה ימונה לראש הישיבה, בתקווה שיצליח להשיבה לגדולתה. רבים מהמנהיגים הבכירים של הקהילה הבבלית התנגדו לכך, וטענו כי הרב סעדיה אינו מבבל, לא גדל בישיבות של בבל, והיה אדם קשה בעל עקרונות שלא נטה להתפשר, ולכן אינו מתאים לתפקיד. לבסוף, לאחר שלא נמצא אדם ראוי אחר, מונה הרב סעדיה גאון לראש ישיבת סורא.

בן 46, הפך רבי סעדיה, עתה רבי סעדיה גאון, לאחד האנשים החשובים בעולם היהודי. רבי סעדיה גאון ביקר בקהילות יהודיות רבות בחייו, והוא שם לב כי בכל קהילה יש נוסח תפילה אחר. בשל רצונו לאחד את העם היהודי, הוא כתב סידור שנקרא כיום "סידור רבי סעדיה גאון", או בראשי תיבות 'סידור רס"ג'. הסידור הציע נוסח תפילה אחיד לכל הקהילות היהודיות. אם בארץ ישראל למשל הירבו לשלב פיוטים בתפילות, ובבבל העדיפו להימנע מהם, רבי סעדיה גאון שילב מעט פיוטים בסידורו, כך שהנוסח יתאים לכולם. הסידור היה נפוץ מאוד בימי חייו, אך רק עותק יחיד ממנו השתמר עד היום.

חוץ מהגאונים, ראשי הישיבות בבבל, היה גם מנהיג לקהילה היהודית - ראש הגולה. האדם הזה היה למעשה הנציג הרשמי של היהודים אצל השלטונות. רבים רצו את קרבתו של ראש הגולה, והוא היה לאדם החשוב ביותר בקהילה היהודית. מובן שהדבר הביא לכך שתכופות היו ויכוחים קשים ומרים, בין ראשי הישיבות הגדולות לראש הגולה. לאחר מינויו של רבי סעדיה גאון לראש ישיבת סורא, החלה הישיבה לפרוח. היא התפרסמה בעולם וזכתה לתרומות רבות. אבל אז, הגיע הפיצוץ.

שנתיים לאחר מינויו של רבי סעדיה גאון לראש ישיבת סורא, דרש ממנו ראש הגולה דוד בן זכאי לאשר פסק דין כלשהו. הרב סעדיה גאון לא הסכים עם פסק הדין וסירב לאשרו. בעקבות סירובו, נשלח בנו של ראש הגולה, יהודה בן זכאי, אל רבי סעדיה גאון להזהירו מתוצאות סירובו להישמע לראש הגולה. יהודה, כפי הנראה, אין אנו יכולים לדעת במאת האחוזים, אבל כפי הנראה, איים על סעדיה באלימות, ואולי אף איים על חייו. בתגובה על כך, היכו תלמידיו של רבי סעדיה גאון את בנו של ראש הגולה, ופצעו אותו. בעקבות תקיפת בנו, ובתגובה לעקשנותו של רבי סעדיה גאון, פיטר אותו ראש הגולה, ומינה במקומו רב צעיר אחר. סעדיה גאון לא יכול היה לשאת זאת, וניסה למנות ראש גולה אחר במקום בן זכאי.

מלחמה פרצה בין שני הצדדים ותומכיהם.

המריבה היתה כה עיקשת, שהיא גרמה ליהודי בבל להתפצל לשני מחנות. תומכי דוד בן זכאי, ראש הגולה ותומכי רבי סעדיה גאון. תומכיו של רבי סעדיה גאון המשיכו לתמוך בראש הישיבה גם אחרי ההדחה.

בשנים אלו עסק רבי סעדיה גאון בעיקר במחקר וכתיבה, והוסיף עוד ועוד ספרים וחיבורים למפעלו הספרותי. רק כשבע שנים לאחר פרוץ הריב הגדול, הצליחו לפייס את השניים, והרב סעדיה גאון מונה שוב באופן רשמי לראש ישיבת סורא. כמה שנים לאחר מכן, הלך ראש הגולה בן זכאי לעולמו, ומיד אחריו הלך לעולמו בנו. רבי סעדיה גאון, אימץ את נכדו בן ה-12 של בן זכאי, ופרש עליו את חסותו.

אחת המלחמות הידועות של רבי סעדיה גאון, היא נגד היהדות הקראית, שלפיה על היהודים להיצמד למה שכתוב בתורה, ולא לפירושים שנתנו לה רבנים. למשל, כאשר כתוב "לא תאכל גדי בחלב אימו", זה נוגע לאכילה של גדי בחלב אימו, בדיוק כמו שכתוב, ולא לאיסור שקבעו המפרשים לאחר מכן, על אכילת בשר וחלב יחד.

כבר בצעירותו, החל רבי סעדיה גאון לכתוב מאמרים נגד הקראים. הוא המשיך במלחמתו זו עד יום מותו.

רבי סעדיה גאון היה חדשן, גם בשירה שכתב. לפניו, שירה נכתבה רק כתפילה או ברכה, שהוא בגדר חובה בבית הכנסת. איש לא כתב שיר הלל אישי לאלוהים. רבי סעדיה הראה כי אפשר לכתוב שירים אישיים, בעברית, חלקם בחרוזים, וחלקם בלי חרוזים, דבר שלא היה נהוג לפניו.

הוא שאב רבים מרעיונותיו, מהתרבות המוסלמית, שהכיר היטב. יהדות ספרד, שהתפתחה ופרחה לאחר מותו של רבי סעדיה גאון, עיצבה את תרבותה, תפילותיה ומנהגיה, על בסיס חידושיו ושירי המשוררים היהודים בספרד, היו לשירים המסוגלים לרגש אותנו, עד עצם היום הזה. כמו למשל שירו של רבי שלמה בן יהודה אבן גבירול, "שחר אבקשך".

שחר אבקשך, צורי ומשגבי

אערוך לפניך שחרי וגם ערבי

לפני גדולתך אעמוד ואבהל

כי עינך תראה כל מחשבות לבי

רבי סעדיה גאון, הבין בתקופתו, שהיהדות זקוקה לחידוש ולרענון, ליציאה מגבולות ומתבניות, שכבר לא התאימו לבני דורו. הוא חידש וריענן, כמעט כל דבר שנגע בו, והביא לשינויים מרחיקי ללכת, בדת היהודית ובתרבות היהודית. רבי סעדיה גאון, פעל מתוך אמונה, שהיהודים הם בני אומה אחת, וזקוקים לאחדות, ולא להכרעה בשאלה איזה מרכז יהודי חשוב יותר.

רבי סעדיה גאון, המשיך לכתוב, לנאום, ולענות לשאלות יהודי העולם, עד לשנת 942, אז הלך לעולמו בן 60.

הוא הניח מפעל ספרותי עצום, ספרי הדרכה לכתיבת שירה בשפה העברית, ספרי פירושים לתנ"ך, ספרי דקדוק ותפילה, ספרי פילוסופיה ומחשבה יהודית, ספרי קודש בתרגום לערבית, וספרים רבים אחרים, שכמעט כולם היו פורצי דרך.

חלומו היה לראות את העם היהודי מאוחד, כאומה חזקה ופורחת, מלאה סופרים, משוררים, ואולי אפילו פודקסטרים, הכותבים, משוחחים ומשדרים בעברית, אילו רק יכול היה לראות אותנו היום.

את הפרק כתב תומר שלוש, עריכה לשונית סמדר כהן,

רני שחר ואייל שינדלר הפיקו.

אני ערכתי וקריינתי.

תודה לכל מי שהשתתף בהכנת הפרק, ותודה לכם, שהאזנתם.

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Commenti


bottom of page