היסטוריה לילדים - נעמי שמר
- רוני גונן שמחוני
- 2 days ago
- 17 min read
מכירים את ירושלים של זהב? אנשים טובים באמצע הדרך? חורשת האקליפטוס? מכירים מי עומדת מאחורי השירים הללו? התקלתי אתכם? בטח שמעתם את השם נעמי שמר, אישה בעלת כישרון נדיר. היום נשמע את סיפורה וגם את השירים שלה… בואו לקומזיץ!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/12/2021.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.
נעמי שמר.
שלום ילדים. אתם יודעים, יש משוררת ומלחינה שכולנו מזמזמים את השירים שלה. [מוזיקת פתיחה מסתיימת] אם אתם גדולים או קטנים, אתם בטוח יודעים לפחות שיר אחד שלה בעל פה. אני רוצה ללמוד עליה, אז החלטתי ללכת ברגל, [פסיעות] אבל… הלכתי קצת לאיבוד. אני כאן בהרים, אני מנסה להגיע לקיבוץ כינרת, אבל וואיי, [פסיעות] חושך ויש כאן מלא קוצים. [קריאות ינשוף] איי, וממש קר כאן. יואו, ו… אין כאן אף אחד. מה זה היה? שמעתם את זה? מה זה היה? אוי, מה… מה אני אעשה, ילדים? אני לא מוצא את הדרך. אתם יודעים מה? אני אסתובב, אני אחזור חזרה ואני אספר לכם עליה פעם אחרת. [פסיעות] פשוט נורא קר ואני לא מוצא את הדרך ו… אוי, רגע, תראו. יש שם מדורה או או שנדמה לי? [רחש מדורה] רגע, אני אלך לשם. הלו? יש כאן מישהו? הלו?
[צלצול פעמונים]
נעמי: שלום!
יובל: היי, אה, סליחה, אני קופא מקור. אולי אפשר להתחמם קצת ליד המדורה שלכם?
חבר להקה: בטח, בוא.
יובל: וואו, אתם ממש "אנשים טובים באמצע הדרך".
חבר להקה: "שב איתנו, זה הבית".
חבר להקה: "תריס פתוח למדבר".
חבר להקה: "שב איתנו, כבן בית".
נעמי: "לא כהלך זר".
יובל: מה? מה הם אמרו? אוי, אני ממש מקווה שלא נפלתי על אנשים מוזרים או או משהו.
חבר להקה: רוצה קצת תה חם?
יובל: אה, כן, תודה רבה, ממש… ממש קר לי. אבל רגע, מה מה אתם עושים פה?
חבר להקה: אנחנו עושים קומזיץ.
יובל: קומזיץ? יואו, איזה מזל שפגשתי אתכם. פשוט אני מחפש את הקיבוץ של נעמי שמר. אני עושה עליה פרק בהסכת שלי, "היסטוריה לילדים". אני אספר עליה, אבל… הבעיה היא שעוד לא מצאתי מישהו שישיר קצת מהשירים שלה ואני לא ממש זמר.
נעמי: וואו, איזה קטע. אנחנו להקת חיל החינוך והנוער.
יובל: להקה? מה, אתם להקה? רגע, אתם… אתם יודעים לשיר אולי?
חבר להקה: ברור, ואפילו לנגן.
זוהר: תכיר, אנחנו זוהר.
איתי: איתי.
אורי: אורי.
נעמי: ונעמי.
יובל: נכון, נעמי, הפרק על נעמי שמר, אבל לא אמרת לי איך קוראים לך.
נעמי: גם אני נעמי.
יובל: אה, גם את נעמי? רגע, אז אתם תעזרו לי לספר על נעמי שמר לילדים?
חברי הלהקה: ברור.
יובל: יואו, איזה כיף. אז אני מקווה שתכירו את השירים שלה, כי חלק מהשירים שלה קצת ישנים, אבל יאללה, בואו נתחיל.
[מוזיקת רקע]
שלום ילדים. היום אני רוצה לספר לכם על משוררת, מלחינה וגם זמרת. בין אם אתם עדיין בגן או שאתם משתתפים בטקסים בבית הספר, כמעט בטוח שאתם מכירים את נעמי שמר. היא הייתה אחת היוצרות הפופולריות ביותר בישראל וכתבה מאות שירים ופיזמונים. למשל: [שר] "בתשרי נתן הדקל, פרי שחום נחמד", וגם: [שר] "נר ראשון של חנוכה…", ועוד המון שירים מעולים.
נעמי שמר נולדה בקבוצת כינרת בשנת 1930. אימה התעקשה שנעמי תקבל חינוך מוזיקלי. כשהייתה נעמי בת שש הגיע לקיבוץ פסנתר, ונעמי הקטנה החלה לנגן לבני הקבוצה בכל הזדמנות - בצריף הילדים, בחדר האוכל, ואפילו בחגים.
אז נעמי הקטנה ניגנה על פסנתר, וקרה לה משהו שקורה להמון ילדים - היא גדלה.
לאחר שסיימה נעמי את לימודי התיכון, היא דחתה את שירותה הצבאי ולמדה מוזיקה בתל אביב ובירושלים. המורים שלה אמרו עליה שהיא כישרון בלתי רגיל בפריטה על פסנתר, בעלת גישה טבעית למוזיקה, חרוצה מאוד ומצטיינת.
[רחש מדורה]
יובל: וואי, נהיה ממש קר פה, לא? לא קר לכם?
חבר להקה: קצת.
חבר להקה: יש פה… יש פה שמיכות כאן, רגע.
חבר להקה: אם היה לי סוודר, אולי היה לי פחות קר.
יובל: אתה… אתה יכול להביא לי מהשמיכה הזאת שיש לכם שמה, הכרבולית הזאתי?
חבר להקה: בטח.
נעמי: כן, הנה בטח.
יובל: ואולי… נעמי, את יכולה להוסיף אולי עוד קצת עצים למדורה? יש לכם פה עוד עצים להוסיף?
נעמי: כן, הנה.
יובל: וואי.
נעמי: מאחורי זוהר.
יובל: וואי. איזה קור. שווו… [מוזיקת רקע] לא הייתי צריך לעשות את המסע הזה באמצע החורף. הו, עכשיו עם השמיכה והעצים, וואי, הרבה יותר טוב.
אז נעמי שבה אל הקיבוץ והבינה כי הילדים לא שרים, כי אין להם מספיק שירים. היא כתבה את "הדואר בא היום", "אחינו הקטן", ושירים שעד היום נלמדים בגני הילדים. רגע, אתם יודעים, תכף אתם תשירו, אבל יש לי פה איזה רדיו טרנזיסטור כזה ישן. בוא נראה רגע אם במקרה מנגנים את השירים האלה…
[הדלקת טרנזיסטור, רחש סטטי של החלפת ערוץ]
[נעמי שמר שרה עם ילדים]
"בקיץ, בקיץ, אחינו הקטן,
בקיץ, בקיץ כמובן."
[רחש סטטי של החלפת ערוץ]
"הדואר בא היום, באוטו האדום,
ולי נתן מכתב קטן, מכתב עם בול.
אולי הוא מאבי, אולי מתל אביב…"
[רחש סטטי של החלפת ערוץ]
[מוזיקת רקע]
כשהייתה בת 21, החליטה נעמי שהגיע הזמן להתגייס. היא כמובן, שירתה בתפקיד מוזיקלי - הפסנתרנית של להקת הנח"ל, תפקיד שהיה ידוע גם בשם 'תרבותניקית'. היה עליה לא רק לנגן, אלא גם להכין תוכניות תרבותיות להיאחזויות הנח"ל - יישובים שהוקמו על ידי חיילי צה"ל. בלהקת הנח"ל היא הכירה את יוסי בנאי, יונה עטרי, ואמנים נוספים ששרותם הצבאי הפך לקריירה מוזיקלית.
נעמי: אתה יודע, יובל, בתקופה זו היא הכירה את בעלה הראשון, השחקן גדעון שמר, ונולדה להם בת, ללי.
יובל: וואי, מגניב.
בשנת 1957, הקימו יוצאי להקת הנח"ל, להקת בידור ותיאטרון, ושמה בצל ירוק. נעמי שמר התבקשה לכתוב שירים ללהקה, ובין השירים שכתבה, "זֶמֶר נודד" ו"נועה", שנכתב למעשה על נעמי עצמה.
חבר להקה: מכירים את ה… את השיר הזה? את "זמר נודד", איזה שיר יפה.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "זמר נודד"]
"…אבל אני, אבל אני,
לבד לבד צועד,
הללו, הללויה, הללו…"
יובל: אתם שרים ממש יפה.
חברי הלהקה: תודה, איזה כיף.
בשנה שלאחר מכן, התבקשה נעמי לכתוב שירים לא רק עבור בצל ירוק, אלא גם עבור להקות צבאיות ואומנים שונים. לאמה היא כתבה במכתב: "עליי מוטלת עבודה רבה, לכתוב 18 פיזמונים". וכמובן, רבים מהשירים זכו להצלחה מיידית.
יובל: איזה שירים? איזה שירים? רגע, אממ… אתם יודעים אולי איזה מהשירים שהיא כתבה…
חבר להקה: יש את…
[הלהקה שרה חלק מהשיר "הופה היי"]
'אנו הולכים ברגל,
הופה היי, הופה היי,
אנו הולכים ברגל,
הופה היי!
אין פה סיסמה ודגל
הופה היי, הופה היי, [כך במקור]
אנו הולכים ברגל,
הופה היי!'
יובל: יואו! אתם ממש טובים! וואי, אני כבר כמעט שמח שהלכתי לאיבוד פה בהר ופגשתי אתכם.
חבר להקה: אנחנו שמחים שבאת, מה זאת אומרת?!
[מוזיקת רקע]
לאחר סיבוב הופעות בארצות הברית, חזרה שמר לישראל והמשיכה לכתוב להיט אחר להיט. בשנת 1963, עלה מחזמר בקבוצת כינרת לכבוד סיום המחזור הראשון של בית הספר היסודי. ולכבוד האירוע, כתבה נעמי את השיר "על חוף ירדן". לאחר זמן קצר, התפרסם השיר ברבים ושמו שונה לשם הפיזמון.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "חורשת האקליפטוס"]
"כשאמא באה הנה יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה,
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.
אבל על חוף ירדן, כמו מאומה לא קרה.
אותה הדומיה, וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים."
[רחש מדורה]
יובל: וואו. [מוחא כפיים] מה, אתם שרתם את זה ככה בלי להתאמן בכלל?
חבר להקה: כן, אתה יודע, ככה.
יובל: וואו, ואני רוצה לשאול אותכם עוד שאלה, אם… אם אפשר. אתם… לכל קומזיץ שאתם הולכים אתם מביאים גם קלרינט?
חבר להקה: מה? בטח.
יובל: באמת?
חבר להקה: איך אפשר קומזיץ בלי קלרינט?
חבר להקה: זה בפק"ל שלנו.
חבר להקה: הרבה פעמים אנחנו צריכים להתארגן על קלרינט חדש, כי לפעמים נגמרים העצים למדורה ו…
יובל: אה, והקלרינט… אתם…
חבר להקה: זה מה יש.
יובל: אוי…
חבר להקה: הכי טוב שיש קלרינט לעת הצורך.
יובל: אממ… אני רוצה לשאול שאלה, קצת לא נעים לי, אממ… יש לכם אולי משהו לאכול?
חבר להקה: יש פה כמה תפוחים ראיתי, נכון הבאת?
חבר להקה: אני אספתי קודם.
יובל: מה, תפוחי אדמה?
חבר להקה: תפוחי אדמה, יש… יש בתוך המדורה.
יובל: מה, אתם זורקים עכשיו… אוו, אתם תזרקו לאש תפוחי אדמה?
חבר להקה: לגמרי.
יובל: לקומזיץ? וואי, זה יהיה מעולה.
חבר להקה: אבל יקח להם קצת זמן.
יובל: מעולה, יש זמן. יש לנו גם עוד לספר על נעמי, אז בכלל.
חבר להקה: יאללה, אז בוא נשמע עוד.
יובל: מעולה. אז רק תזרקו אותם, כי אני ממש רעב.
חבר להקה: הנה אני שם. רגע… [רחש מדורה] הופ, וואי, חם.
[מוזיקת רקע]
בשנים הבאות, המשיכה שמר לכתוב שירים לטוביי הלהקות של התקופה, ואף נסעה לפריז, שם נחשפה להשפעות התרבות הצרפתית וביחוד לסגנון מוזיקה הנקרא שאנסון. השאנסון היה סוג של מוזיקה עתיקה ששרו בכמה קולות, אך בעת החדשה הוא הפך למין שיר המספר סיפור. נעמי שמר הקשיבה בפריז לשאנסונים ידועים, ולאחר חזרתה ארצה, כתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
יובל: אתם מכירים אולי איזה שיר שהיא כתבה בנוסח צרפתי?
חבר להקה: צרפתי?
נעמי: "אילו ציפורים".
יובל: "אילו ציפורים" זה…
חבר להקה: באמת?
יובל: איך זה הולך?
נעמי: נכתב במקור בצרפתית ותורגם לעברית על ידי נעמי.
חבר להקה: איך את יודעת הכל?
יובל: מה זה…
חבר להקה: באמת.
יובל: נעמי לנעמי - נעמי.
נעמי: נעמי.
חבר להקה: מנעמי, עד נעמי…
יובל: אתם יודעים לשיר את זה או שזה כבר מורכב, פשוט?
חבר להקה: אפשר לנסות, לגמרי.
יובל: אז בואו תנסו, נראה אם אתם…
חבר להקה: יאללה.
יובל: אולי אתם… אולי.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "אילו ציפורים"]
"אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אילו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים.
כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת
כל הרכסים המושלגים.
כל ימי הפרך שחלפו בדרך
כל השבתות והחגים…"
בשנת 1966, נתנה שמר את חסותה לרביעיית בנות שנודעו בשם האחיות שמר. הלהקה אומנם התפרקה לאחר שהעלתה תוכנית מוזיקלית, אבל שירים לא מעטים ששרה הלהקה, שרדו את מבחן הזמן. אחד מהם הוא שיר על ט"ו בשבט.
[מקריא]
"שלג על עירי כל הלילה נח,
אל ארצות החום אהובי הלך.
שלג על עירי והלילה קר,
מארצות החום הוא יביא תמר."
יובל: יש לכם פה אולי תמרים, במקרה?
חבר להקה: יש תפוחי אדמה…
יובל: אה, נחכה להם, תכף הם… בסדר, נחכה להם.
שיר אחר שנכתב לאחיות שמר, היה "ואלס להגנת הצומח".
יובל: השיר הזה הוא מספר כנראה על עצים או פרחים… משהו כזה, לא?
נעמי: למעשה השיר מדבר על נערות וחיילות שאולי מישהו מטריד אותן או מתנהג אליהן לא יפה ואפילו בגסות.
יובל: באמת? וואו, תמיד חשבתי שזה שיר על צמחים ועל חיות. תודה, נעמי.
[נעמי שרה חלק מהשיר "ואלס להגנת הצומח"]
"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר- כאן אסור לקטוף!
רק עליי אין החוק משגיח
רק עליי איש אינו שומר
לו היה לי עלי גביע
אז היה מצבי אחר…"
אתם יודעים, בשנות ה-60 של המאה הקודמת נערכו כל מיני תחרויות ופסטיבלים. זה היה לפני עידן הטלוויזיה וה'כוכב פקטור'. "פסטיבל הזמר והפזמון" היה תחרות שירים שכזאת. בשנת 1967, כמה חודשים לפני התחרות שנערכה בחודש מאי בירושלים, ביקש טדי קולק, ראש העיר ירושלים, מנעמי שמר לכתוב שיר על ירושלים שיושר בפסטיבל. נעמי לא הצליחה לכתוב את השיר וכמעט שביטלה את השתתפותה, אך ברגע האחרון היא כתבה שיר, ונזכרה בזמרת צעירה ששמעה פעם ורשמה את שמה.
בשנת 1967, ממש לפני מלחמת ששת הימים, האווירה בכל הארץ הייתה מתוחה. ואזורים בירושלים, כולל העיר העתיקה, היו בשליטת הירדנים. נעמי שמר סיפרה על כתיבת השיר: [מוזיקת רקע] "במשך 19 שנה היה הזוהר של ירושלים די מכוסה. 19 שנה לא היה כל כך מקובל לדבר על העיר. כתבתי מה שהיה בליבי".
הזמרת הצעירה שולי נתן שרה את שירה של נעמי שמר והקהל לא ידע את נפשו. הם ביקשו לשמוע אותו שוב ושוב והוא הפך כמעט להמנון של מדינת ישראל.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "ירושלים של זהב"]
"אוויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה.
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור.
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור,
הלא לכל שירייך
אני כינור, כינור…"
אז אתם יודעים, שלושה שבועות לאחר הפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים וכמה ימים לאחר מכן, שחררו הצנחנים את ירושלים והכותל המערבי. השיר של נעמי שמר היה כמעט נבואי. בעקבות שחרור ירושלים, הוסיפה שמר בית נוסף שבו תיארה איך נראית ארץ ישראל לאחר המלחמה.
[מקריא]
"חזרנו אל בורות המים
לעיר ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה."
כמה שנים לאחר שהשיר הושר על בימת ירושלים, נאמר בהרצאה על הזמר העברי, כי נעמי שמר גנבה את המנגינה ל"ירושלים של זהב" משיר עם בסקי. הבסקים הם עם שחי באזור ספרד. לאורך חייה היא הכחישה את ההאשמות. אך היא סיפרה, כי כן שמעה את השיר, וייתכן והייתה לו השפעה על "ירושלים של זהב". השיר "ירושלים של זהב" זכה ליותר מ-300 גרסאות שונות. ועד היום, אנשים רבים מתרגשים כשהם שומעים אותו.
[מוזיקת רקע]
בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, נישאה נעמי שמר לעורך הדין מרדכי הורוביץ, ונולד בנם, הזמר והמלחין אריאל הורוביץ. נעמי המשיכה לכתוב ולהלחין שירים ללהקות צבאיות ולזמרים וזמרות.
יובל: להקה, אתם אולי מכירים את השירים האלה? היא כתבה את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", "על אם הדרך" ושיר שאני מאוד אוהב, "בהיאחזות הנחל בסיני". יש אולי מצב שאתם… מכירים?
נעמי: בטח.
יובל: באמת?
חבר להקה: מה זאת אומרת?
איתי: זה השיר האהוב עליי.
חבר להקה: באמת?
איתי: כן.
יובל: אתם יכולים לנסות אולי לשיר אותו עכשיו?
חבר להקה: יא… אם זה השיר האהוב על איתי, אז מה זאת אומרת? בטח נעשה.
יובל: יש!
חבר להקה: בשביל איתי.
יובל: רגע, מה מה אתה מוציא שם? מה יש לך ב… בשק הזה?
חבר להקה: יש לי פה איזה דרבוקה, מצאתי. אולי ננסה להשתמש בה.
יובל: מה? מצאת אותה פה באזור של הקומזיץ?
חבר להקה: כן, יש פה כל מיני שטויות זרוקות פה ביער.
יובל: בוא'נה, מה זה המקום הזה? אז אתה תנגן בדרבוקה, איתי אתה בגיטרה, זוהר בקלרינט ונעמי את תשירי?
נעמי: אני אשיר לכם.
יובל: מה כולכם הולכים…? אני חייב לשמוע את זה. אני מוכן, אני מוכן.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "בהיאחזות הנחל בסיני"]
"בהיאחזות הנחל בסיני,
המון דברים יפים ראו עיניי
כמו למשל חיילת יחפה
וצמתה מוטלת על כתפה.
ובחצר היו החיילים
צולים דגים גדולים על גחלים
המון דברים יפים ראו עיניי
בהיאחזות הנחל בסיני.
שם כל השרות והדליות והרינות
פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות
עם כל האור וכל הפנאי
אשר ראיתי בעיניי,
אשר ראיתי בעיניי…"
[רחש מדורה]
יובל: וואו! גם זה היה מקסים, ממש!
חבר להקה: תודה רבה לך.
יובל: וואו, איך אני שמח שפגשתי אתכם.
חבר להקה: איזה יופי הקלרינט בקומזיץ, זה מוסיף אווירה.
יובל: כן, אני לא יודע כמה אנשים עושים קומזיץ ויש להם קלרינט. ממש זכינו פה.
חבר להקה: אפשר להפוך את זה לקונספט.
יובל: קונספט.
יובל וחבר להקה: קומזיץ-קלרינט.
יובל: קוף-קוף.
חבר להקה: לגמרי.
לאורך שנות ה-70 של המאה שעברה, הלחינה שמר שירי משוררים שכתבו שירים יפים, אבל הלחן של נעמי שמר עורר בהם חיים חדשים. כמו למשל השיר של נתן אלתרמן.
[מקריא, בליווי גיטרה]
"כי סערת עליי, לנצח אנגנך
שווא חומה אשים לך, שווא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואליי גנך
ואליי גופי סחרחר, אובד ידיים!"
נעמי הלחינה שיר ישן יותר של המשורר שאול טשרניחובסקי, שיש בו מילים מוזרות.
[מקריא]
"הוי ארצי! מולדתי!
הר טרשים קרח.
עדר עלפה: שה וגדי.
זהב הדר שמח.
מנזרים, גל, מצבה,
כיפות טיט על בית.
מושבה לא נושבה,
זית אצל זית."
'עלפה' היא מילה שקשורה לעילפון. במילים אחרות, העדר נמצא במצב עילפון, כנראה בגלל חוסר מים.
בשנת 1973, כאשר הלך הרוח בישראל היה מתוח מאוד, ורבים הרגישו שעומדת לפרוץ מלחמה, כתבה נעמי שמר נוסח עברי לשיר של הביטלס, "Let It Be". אך כאשר השמיעה את השיר לבעלה, הוא אמר לה שלשיר עברי ראוי שיהיה לחן עברי. וכך נולד השיר "לו יהי". השיר הפך לאחד מסמלי מלחמת "יום הכיפורים". ועד היום, ידוע בביצוע של שלישיית הגשש החיוור, ובביצוע של חוה אלברשטיין, מי שגם הוציאה אלבום, ובו "לו יהי" היה שיר הנושא.
יובל: אתם בטח לא מכירים את "לו יהי". זה היה, כאילו, הרבה הרבה לפני שנולדתם.
נעמי: למה לא?
חבר להקה: למה שלא נכיר?
יובל: מכירים?
נעמי: בטח.
חבר להקה: אנחנו אוהבים מוזיקה מפעם.
יובל: באמת?
חבר להקה: כן.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "לו יהי"]
"עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי
אנא - לו יהי
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי
אנא - לו יהי,
כל שנבקש לו יהי…"
לאחר המלחמה, הוציאה נעמי שמר אלבום מיוחד לילדים. וגם הוא, הנחיל לתרבות הישראלית כמה להיטים, וביניהם, "שלומית בונה סוכה". השיר נכתב על ילדה אמיתית בשם שלומית, בת של חברים של נעמי שמר.
חלק משיריה של נעמי שמר הפכו ללהיטים ביום שיצאו לאוויר העולם. אחד מהם הוא השיר "עוד לא אהבתי די", שכתבה נעמי שמר בשנת 1976 ליהורם גאון. שמר הייתה חולה וחשה שהיא רוצה לעשות עוד הרבה מאוד דברים. וכך, נולד השיר.
חבר להקה: מה… מה זה השיר הזה? "עוד לא אהבתי די"?
חבר להקה: "עוד לא אהבתי די"?
יובל: "עוד לא אהבתי די". אתם מכירים, בטוח. תשירו, נו. 3, 4 ו…
חבר להקה: האמת שאני לא…
חברי הלהקה: [מזייפים] 'עוד לא אהבתי די… די… די"
יובל: לא. [הלהקה ממשיכה לזייף] לא, לא ככה, לא, לא, לא. תראו, תראו, תראו, אני, אני אגיד לכם, אני אגיד לכם. זה שיר ממש יפה שהוא אומר, אני לא הספקתי לעשות המון דברים, כן? אממ… זה הולך ככה…
[יובל שר]
"באלה הידיים עוד לא בניתי כפר
עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר
עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך
תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך"
יובל: ואז יש פיזמון נורא יפה.
"אי - עוד לא אהבתי די" - עוד לא היו לי מספיק אהבות. [גיטרה מצטרפת]
"הרוח והשמש על פניי
אי - עוד לא אמרתי די
ואם לא, אם לא עכשיו - אימתי". [הלהקה מצטרפת]
יובל: אתם יכולים?
חבר להקה: וואו!
חבר להקה: וואו!
נעמי: באמת ממש יפה.
חבר להקה: בואו ננסה.
חבר להקה: איזה שיר יפה.
יובל: נכון? תנסו רגע, אולי…
חבר להקה: רוצים שנעשה…
יובל: בכל זאת.
חבר להקה: אתה רוצה… אולי תיקח גם אתה גיטרה?
חבר להקה: כן, יאללה, למה לא? מגניב.
חבר להקה: קדימה.
חבר להקה: מוכן?
חבר להקה: כן. 1, 2, 3.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "עוד לא אהבתי די"]
"באלה הידיים עוד לא בניתי כפר
עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר
עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך
תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך.
אי - עוד לא אהבתי די
הרוח והשמש על פניי
אי - עוד לא אמרתי די
ואם לא, אם לא עכשיו אימתי…"
יובל: אהבתי!
חברי הלהקה: דיייי! [צוחקים]
נעמי שמר כתבה והלחינה עוד כל כך הרבה שירים, חבל שלא נוכל להזכיר או להשמיע את כולם. היא כתבה שירים כמו למשל אממ… "אין לי רגע דל".
[הלהקה שרה חלק מהשיר "אין לי רגע דל"]
'אתמול ישר בבוקר בשבע זה התחיל
הרגשתי שהולך סיפור בלתי רגיל
הוצאתי ראש החוצה, תפסתי ת'גרון
המון דברים קורים בזמן האחרון.
כי אין לי רגע דל
או סקנדל או פסטיבל
והוא והא אל תשאל
אין לי רגע דל.
אין לי רגע דל
או סקנדל או פסטיבל
והוא הא [כך במקור] אל תשאל
אין לי רגע דל…'
יובל: מקסים! היא כתבה גם את "אומרים ישנה ארץ", ויש גם את השיר "על כל אלה".
נעמי: איזה קטע, אתמול עשינו אותו בחזרה, זוכרים?
חבר להקה: כן, כן, כן. נכון.
יובל: אה, אתם ממש יודעים…
נעמי: התאמנו עליו.
יובל: כאילו, התאמנתם על השיר הזה, "על כל אלה"?
חבר להקה: בטח.
יובל: איזה קטע!
חבר להקה: רוצה לשמוע?
יובל: וואי, ממש. ממש.
חבר להקה: יאללה.
יובל: רגע, אתם תשמיעו… כאילו, אתם יכולים לנגן אותו עכשיו? זה…
נעמי: ממש עכשיו.
חבר להקה: כן, כן, כן.
חבר להקה: לגמרי.
יובל: ילדים, אתם מוזמנים להצטרף.
[הלהקה שרה חלק מהשיר "על כל אלה"]
"על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.
על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה…"
[רחש מדורה]
יובל: [שר בפה מלא] "התפוח, קצת מלוח…". אוי, סליחה. שרתם כל כך יפה ופשוט התפוח אדמה היה מוכן, הוצאתי אותו מהאש והתחלתי לאכול. [צוחקים] קחו, קחו, גם אתם, תאכלו, תאכלו קצת. [קולות לעיסה]
חבר להקה: האמת שאני מה זה רעב.
יובל: וואו, קצת מלוח, שמתי טיפה יותר מדי מלח. אוי.
חבר להקה: הם ממש קראנצ'ים, התפוחי אדמה.
יובל: כן.
חבר להקה: טיפה נשרפו, אבל טעימים.
יובל: טעימים מאוד.
חבר להקה: אני אוהב שרוף.
יובל: אתם יודעים, השיר ששרתם, "על כל אלה", הוא נכתב כנחמה לאחותה של נעמי שמר שהתאלמנה. ונאמר עליו שהוא שיר של אדם לעצמו, לבד לבד. זהו הרצון להיות שוב במצב טוב. את השיר ביצע לראשונה יוסי בנאי.
באותם ימים, פינו את חצי האי סיני, לפי הסכם השלום עם מצרים, ונאלצו לפרק יישובים שנבנו שם. עד מהרה הפך השיר להמנון של אותם ימים, בשל השורה: "אל נא תעקור נטוע".
[מוזיקת רקע]
באמצע שנות ה-80 זכתה נעמי שמר לכמה פרסים, וביניהם "פרס ישראל לזמר עברי". ועדת השופטים כתבה על השירים שהם "מזדמרים בפי כל, בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". על נעמי שמר נאמר, כי השירים שלה גורמים לאנשים לחוש כאילו הם יצאו מליבם. זאת אומרת, לפעמים כשאתם שומעים שיר שלה, אתם מרגישים שהוא נכתב עליכם, או שאתם הייתם יכולים לכתוב אותו. רבים משיריה של נעמי שמר הם בעלי זיקה לארץ ישראל ולהיסטוריה שלה. ואם תחפשו, תגלו שבשירים רבים שלה, שילבה נעמי שמר פסוקים תנ"כיים.
בשנות ה-90, נעמי שמר לא הייתה פורה כבעבר, ושיריה לא זכו להצלחה מסחרית גדולה. אך בשנת 1992, משהו קרה. נעמי סיפרה כי באותה שנה…
נעמי: [מקריאה] "הייתה בצורת והיה חשש גדול שהכינרת תהיה יבשה. אני זוכרת שהגעתי לעיקול בכביש ופתאום הכינרת התגלתה לעיניי והיא הייתה בצבע טורקיז ומלאה. המראה הזה נתן לי השראה לכתוב את השיר."
[השיר "הכל פתוח", מתוך הקלטת "אצלנו בפסנתר"]
"…כל עוד אנחנו כאן שרים.
הכל פתוח עוד לא מאוחר
מצב הרוח ישתפר מחר
זה יתכן, זה אפשרי -
כל עוד אנחנו כאן שרים…"
חבר להקה: יובל, אתה יודע, אחד השירים שאני הכי אוהב של נעמי שמר…
יובל: כן?
חבר להקה: זה "אני גיטרה". היא כתבה אותו לבני אמדורסקי כשהוא היה קצת חולה, הוא לא ממש הרגיש טוב, והיא כתבה לו את השיר הזה.
[חבר הלהקה שר חלק מהשיר "אני גיטרה"]
"אני גיטרה
הרוח מנגן עליי
בחילופי עונות
אני גיטרה
מישהו פורט עליי
בחילופי המנגינות.
כשמתחשק לי לפלרטט
אני פוצח בדואט
גם אם זה טריו או קווארטט
זה לא מפריע.
על משבצות אדום לבן
אשכול בשל על השולחן
ואגסים דמוי סזאן
וגם סנגריה.
אני גיטרה,
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכר
את כל מי שניגן עליי
ואני אומר
תודה."
בשנת 1995, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בעקבות הרצח, תרגמה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל", שכתב המשורר וולט ויטמן 130 שנה קודם לכן, לאחר שנרצח הנשיא האמריקני אברהם לינקולן. ביום השנה לרצח רבין, ביצעה את השיר לראשונה מיטל טרבלסי.
רגע, יש לי פה טרנזיסטור, בוא נראה אם אני יכול למצוא אותו. או, [הדלקת טרנזיסטור] הנה.
[מתוך השיר "הו רב חובל", בביצוע מיטל טרבלסי]
"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שכחה
אל הנמל שבעת קרבות, חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל…"
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
השיר האחרון שכתבה נעמי שמר, היה השיר "אילן", לזכר אילן רמון. השיר מסתיים בשורות: [מקריא]
"בתהומות אינסוף, אנגן שמך לנצח.
בין כוכבי מרום, תהיה כוכב."
[השיר מפסיק להתנגן ברקע, מוזיקת רקע]
דורית ראובני, הזמרת שאליה פנתה שמר כדי שתבצע את השיר, שכנעה את שמר להקליט עימה את השיר. כמה שבועות לאחר מכן, בחודש תמוז, בשנת 2004, נפטרה נעמי שמר ממחלה. ותחושת האבל הלאומי ששררה לאחר אסון המעבורת שבו איבד אילן רמון את חייו, שררה כעת שוב.
ביום ה-30 לפטירתה, נערך לזכרה מופע מול קהל עצום של עשרות אלפי אנשים, שהתכנסו בפארק הירקון.
נעמי שמר נטמנה בבית הקברות כינרת, לצד הוריה. עד היום ממשיכים אומנים שונים להוציא לאור הקלטות חדשות של שיריה. רחובות נקראו על שמה, ואפילו בתי ספר ומנהרת הר הצופים בירושלים.
על נעמי שמר נכתב כי ביצירתה אנו מוצאים את היפה והטהור שבתרבות היהודית ישראלית. את חלום התחדשותו של העם היהודי במולדתו, את האהבה לטבע וליופי. שיריה מחברים אותנו אל מכנה משותף, סמוי מן העין, המגבש אותנו יחד לעם.
נעמי שמר, מלחינה, משוררת, פזמונאית וזמרת. אישה שהנחילה לתרבות הזמר והמוזיקה בישראל את יצירותיה היפות ביותר. ואיזה כיף היה לי פה איתכם ל…
רגע, איפה הם? רגע, לאן הם נעלמו? להקת חיל חינוך הייתה פה ועכשיו הם, הם, הם פתאום לא פה…
[רעש מסוק]
קולות קוראים: יובל! יובל! יובל! יובל!
יובל: כן, אני פה. מי זה? מי זה?
קולות קוראים: יובל!
יובל: היי, שלום, מי, מי אתם?
נעמי: חיפשנו אותך! הכל בסדר?
חבר להקה: הכל בסדר?
יובל: מי אתם?
חבר להקה: אנחנו המחלצים, באנו לחלץ אותך. אתה בסדר?
יובל: לא… לחלץ. לא… אני פה עם להקת חיל חינוך. אנחנו שרים…
חבר להקה: איזו להקה?
יובל: היא הייתה פה לפני רגע, בקומזיץ.
חבר להקה: יובל, אתה אתה בסדר? נראה שקר לך.
יובל: כן, אני קפוא, אבל האש פה…
חבר להקה: איזה אש?
יובל: רגע, איפה… לא, אין פה אש… והלהקה…
חבר להקה: אני חושב שקצת, שקצת אתה… אתה קצת הוזה… אולי מהקור, מה קרה? אתה אתה בסדר?
יובל: מוזר… לאן הם נעלמו?
[הלהקה שרה חלק מהשיר "אנשים טובים"]
"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות.
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד…"
[המוזיקה ממשיכה ברקע]
מחיאות כפיים ללהקת חיל החינוך והנוער. [מחיאות כפיים]
נעמי גלעדי! [מחיאות כפיים]
זוהר קרמן! [מחיאות כפיים]
אורי כולטוב! [מחיאות כפיים]
איתי דן כרמלי! [מחיאות כפיים]
[קריאת התלהבות]
[מוזיקת סיום]
כתיבה, מחקר ותפוחי אדמה מלוחים מדי - דינה בר-מנחם.
עריכה, קריינות ומתאושש מהפרק הזה - יובל מלחי.
עריכת סאונד, מיקס ונתנה לי רדיו טרנזיסטור במתנה! - רחל רפאלי.
הפקה, והאנשים שהבטיחו לאסוף אותי מהכינרת. הלו? אני פה! רני, גורלי, אבי. יו-הו! איפה הם? - ניר גורלי, אבי שמאי ורני שחר.
אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים".
[מוזיקת סיום מסתיימת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments