הוא היה נער צעיר שגדל באפריקה. להוריו לא היה מספיק כסף לשלם עבור בית הספר והוא נאלץ ללמוד לבדו בספרייה. ההמצאה שלו שינתה את כפרו והפכה אותו לאחד האנשים המפורסמים בכל היבשת. ויליאם קמקוומבה הוא הנער שרתם את הרוח.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/04/2020.
קריינית: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
הנער שרתם את הרוח.
שלום, ילדים. אני רוצה לשאול אתכם שאלה חשובה. אילו הייתה לכם האפשרות שלא ללכת שוב לבית הספר? האם הייתם מוותרים על בית הספר ונשארים בבית? לא? מה זאת אומרת "כן"? אתם לא רוצים ללכת לבית הספר?
[מוזיקת רקע]
אז היום אספר לכם על ילד אחד שרצה כל כך ללמוד בבית הספר, שהיה מוכן לעשות הכל כדי לקבל את ההזדמנות הזאת, ובדרך גם הציל את כפרו.
וויליאם קמקוומבה נולד בשנת 1987 במלאווי. מיד תגלו מה הוא עשה כדי לעזור לאנשי הכפר שלו, אבל כדי להבין טוב יותר את הסיפור של וויליאם, עליכם קודם להבין את הסיפור של המדינה שלו.
מלאווי שוכנת בחלקה הדרום-מזרחי של יבשת אפריקה. דמיינו את יבשת אפריקה, היא נראית כמו פטיש שאפשר לאחוז בחלקו התחתון. מלאווי שוכנת לא הרחק מהאוקיינוס ההודי. אין לה גישה לים, ואף על פי שהיא גדולה ממדינת ישראל, כמעט פי שישה, היא נחשבת למדינה קטנה יחסית לשכנותיה, מוזמביק וזמביה.
[מתוך השיר - "אני לא רוצה לזמביה", בביצוע עופר אקרלינג]
"אני לא רוצה לזמביה…"
הלו, הלו, להירגע, אנחנו במלאווי, לא בזמביה.
[מתוך השיר - "אני לא רוצה לזמביה", בביצוע עופר אקרלינג]
"אני לא רוצה לזמביה…"
הלו, תירגע, תירגע, במלאווי, לא בזמביה.
מלאווי מכונה "הלב החם של אפריקה", ולא רק בגלל הטמפרטורות הגבוהות בה, אלא בזכות האנשים החייכנים והמקסימים הגרים בה, ומקבלים בשמחה את פניהם של התיירים. במלאווי מתגוררים קצת פחות מ-20 מיליון אנשים, רובם עניים. רבים מהם מפוזרים בכפרים ברחבי המדינה.
הכפר Masitala הוא כפר קטן במרכז מדינת מלאווי, ובו כעשרה בתים. בכפר הזה גדל וויליאם קמקוומבה שלנו. בכפר היו בערך עשרה בתים, ובכולם גרו בני משפחתו המורחבת של וויליאם. משפחתו הייתה משפחה ענייה. הבתים היו עשויים בוץ, וגגות הבתים היו עשויים קש.
[מוזיקת רקע]
בית משפחתו של וויליאם היה קטן וצפוף, מכיוון שהיו לו שש אחיות. הוא סבל מהצקות בבית הספר, כי לא היה לו אח גדול שיגן עליו. וכששאל את הוריו: "למה בכלל יש לנו כל כך הרבה בנות במשפחה?", הם ענו לו בצחוק כי: "נגמרו הבנים בחנות התינוקות".
למשפחתו של וויליאם היה שדה תירס, ובו עבדו כל בני הבית במשך היום. רוב תושבי הכפר היו חקלאים, וכל משפחה גידלה גידול חקלאי אחר. כמו בכפרים אחרים ובאזורים רבים באפריקה, גם בכפר שבו גרה משפחתו של וויליאם, לא היו מים מתוקים טובים לשתייה. לכן נאלצו התושבים לשתות מים מלוכלכים ולא מסוננים. אנשים רבים מאוד חלו בעקבות שתיית המים המזוהמים, ולא היה מי שירפא אותם, כי לא היו בכפר רופאים.
עד היום מתים אלפי ילדים בשנה במדינות המתפתחות, ממחלות שקל לטפל בהן במדינות מפותחות, כלומר מערביות, כמו למשל מדינת ישראל. מדינות מתפתחות הן מדינות עניות שמנסות להתפתח, אך עדיין אינן מפותחות כמו מדינה מערבית מפותחת. אם לילד יש וירוס בטן, והוא משלשל למשל, עליו לשתות מים נקיים. אך במקומות רבים בעולם המוגדרים מדינות מתפתחות, אין אפשרות כזאת, ואלפי ילדים ברחבי העולם מתים בכל יום בגלל שלשול.
במקום רופאים היו במלאווי מכשפים, שהחשיבו עצמם לרופאים. הם היו אנשים מסתוריים. בדרך כלל אפשר היה למצוא אותם בשוק, יושבים על שמיכה, ומסביבם המון חפצים מוזרים, כמו עצמות של חיות, רטבים מוזרים, ואבקות משונות. אנשים עניים היו הולכים מרחק רב כדי להגיע אל המכשפים, בתקווה שירפאו אותם.
[מוזיקת רקע]
חולה: דוקטור, אני, אני מרגיש לא טוב, כואבת לי הבטן.
מכשף: אוקיי, בוא נבדוק. אני אקח את הפנס הזה, ואעביר על הבטן שלך.
חולה: נו דוקטור, מצאת משהו?
מכשף: כן, אני חושב שאני יודע מה קרה. יש לך בבטן חילזון.
חולה: חילזון?
מכשף: כן, אני כמעט בטוח. אל דאגה, אפשר להוציא אותו.
חולה: אוקיי, איך מוציאים מהבטן שלי את החילזון?
מכשף: הנה, אני אמרח לך את המשחה הזאת. תתעלם שכתוב פה משחת שיניים, בסדר? זה… זה משחה מיוחדת. נו, אתה מרגיש יותר טוב?
חולה: לא יודע, כן, אני חושב שהחילזון נעלם. אני כבר לא מרגיש אותו זז. וואו, תודה דוקטור!
מכשף: מעולה, זה יעלה לך שלושת אלפים קוואצ'ה.
חולה: [מהמהם במחשבה]
המכשפים לא היו רק מרפאים. תמורת כסף, הם הסכימו לעשות בדרך כלל כל מה שביקשו מהם. למשל, אם היו לך אויבים, הם היו מטילים קללות על השדות שלהם, על חיות המשק שלהם ועל המשפחה שלהם.
[מוזיקה]
יום אחד, כשוויליאם שיחק בשלולית בחצר הבית שלו, עברה לפניו חבורה של בנים שסחבו שקית ענקית. זו הייתה שקית שהיה בה אוצר נדיר. בשקית היו מסטיקים. וויליאם ממש אהב ללעוס מסטיק, והוא הסתכל על הנערים בכמיהה.
כשהם חלפו על פניו של וויליאם הקטן, אחד הנערים שאל את חבריו: "מסכימים לתת לו כמה מסטיקים?", "טוב, נו, למה לא? הוא נראה די מסכן", השיב נער אחר, והושיט לוויליאם חופן מסטיקים.
איזה אושר עילאי. מסטיק! זה מצרך נדיר ויקר כל כך במלאווי. בלי לחשוב רגע, דחף וויליאם לפיו את כל המסטיקים שקיבל. הוא לא ידע שבאותו הרגע הוא הסתבך, ובגדול.
למחרת, הגיע לביתו של וויליאם סוחר מקומי, וסיפר שאחת משקיות המסטיקים שלו נפלה בזמן שרכב על אופניים, וכשהסתובב להרים אותה, היא כבר נעלמה.
אנשי הכפר סיפרו לסוחר העצבני על חבורת הנערים שגנבה את השקית, והוא החליט לנקום. הוא הכריז: "הלכתי לראות את מכשף הכפר. וכל מי שאכל מהמסטיקים האלה יתחרט על כך מאוד".
וויליאם הקטן פחד מאוד. הוא חשב שעכשיו הוא מקולל ושמשהו נורא עומד לקרות לו. הוא החל לברוח אל תוך היער שמאחורי ביתו וניסה להתחבא. אבל לאחר זמן מה, הוא החליט לחזור הביתה.
כשוויליאם חזר הביתה, הוא צעק: "זה אני! אני לא רוצה למות! אבא, בבקשה! אל תיתן להם לקחת אותי!". אביו של וויליאם הסתכל עליו וחייך. "אתה, הא? טוב, אלך מחר בבוקר לסוחר ואראה מה אפשר לעשות". אבל עוד באותו היום, הלך אביו של וויליאם אל הסוחר ושילם לו תמורת המסטיקים. אף על פי שוויליאם אכל רק כמה מסטיקים אחדים, אביו שילם תמורת כל השקית שנגנבה, וזה הביא לכך שלמשפחתו של וויליאם לא נשאר כסף.
החיים באפריקה שונים מאוד מהחיים שלנו כאן בישראל. באפריקה לרוב האנשים אין כסף לקנות כדורגל, אבל הם אוהבים מאוד את משחק הכדורגל.
[קולות נערים משחקים כדורגל]
וויליאם נהג לשחק עם חבריו בכדורגל שהכינו משקיות פלסטיק. את שקיות הפלסטיק נהגו לגלגל לכדור ולקשור בחבל מכל הצדדים. אתם יכולים לחפש ביוטיוב, ואולי אפילו להכין כדור כזה בעצמכם.
וויליאם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי, והתקבל לבית הספר התיכון. בעקבות בצורת, כלומר עונת חורף שלא היו בה גשמים לחקלאות, בתחילת שנות ה-2000, נקלעה משפחתו של וויליאם למצב כלכלי קשה, והייתה על סף רעב. משום כך, גם לא היה ביכולתה לממן את המשך לימודיו של וויליאם.
וויליאם נאלץ לעזוב את בית הספר, אך הוא סירב להשלים עם הגזרה. הוא ניסה להתגנב לבית הספר ולהאזין לשיעורים. לרוע המזל, הוא נתפס וסולק משטח בית הספר. וכך, בן 14, נאלץ וויליאם להפסיק את לימודיו ולצאת לעבוד עם משפחתו בשדה.
המצב הכלכלי הקשה הביא לכך שהמשפחה לא יכלה להרשות לעצמה יותר מארוחה אחת ביום. וויליאם ידע שלא יוכל ללכת לבית הספר, אך הוא החליט להמשיך ללמוד. הוא החל לשאול ספרים מספרייה קטנה בבית הספר היסודי שבו למד בילדותו.
הוא קרא ספרים רבים וגילה כי הוא נמשך לתחום האלקטרוניקה. עוד קודם לכן, הוא אהב לפרק מכשירים ואפילו תיקן את הרדיו של שכניו תמורת סכום כסף זעום.
באחד הימים, נתקל וויליאם בספר שתואר בו כיצד אפשר לבנות טורבינת רוח, שהיא מעין טחנת רוח המפיקה אנרגיה חשמלית באמצעות רוח. הוא חשב שאם יוכל לבנות טחנת רוח שכזאת, הוא יוכל לספק חשמל לבית הוריו ולהאיר אותו בעזרת נורות חשמל בשעת החשיכה.
כבר מאות שנים מנצלים בני האדם את הרוח כדי לעשות מלאכות שדורשות הרבה אנרגיה. המפרשים שעל הספינות, למשל, איפשרו להשתמש ברוח כדי לשוט למרחקים ארוכים, במקום לחתור באיטיות. טחנות הרוח עזרו לטחון חיטה, וכיום טורבינות רוח מייצרות חשמל בכוח הרוח.
לשימוש ברוח יש יתרונות ברורים - אפשר להשתמש בה בכל עת שהיא נושבת, היא ידידותית לסביבה, והפקת החשמל באמצעותה - אינה עולה כסף.
אז איך עובדת טורבינת רוח? טורבינת רוח היא בעצם מדחף, שנראה כמו מאוורר גדול. היא מסתובבת כשרוח חזקה נושבת, והופכת את הרוח לאנרגיה חשמלית. את האנרגיה הזאת היא מעבירה לגנרטור, בעברית - מחולל, כלומר מכשיר שמייצר חשמל.
[מוזיקת רקע]
לכבוד הפרק הזה, בניתי בעצמי טורבינת רוח קטנה. אז הנה יש פה את הפרופלור הזה, את המדחף, זה ממש כמו וינטלטור נראה. הנה הוא יושב טוב במקום, הנה אני אדליק אותו. תראה, בוא נדליק אותו כבר על טורבו, הנה אני אשים אותו הכי חזק שאפשר. אחת, שתיים, ו… [רעש מפסק ומנוע פועל] או, זה מתחיל להסתובב. או-הא… רוח מסובבת את זה. יש פה… [קולות פיצוצים] מה זה הניצוצות האלה שיוצאים פה, מה זה? אוי, אולי לא חיברתי טוב את החוטים. וואו, [רעש חזק] זה יוצא מכלל שליטה. [בצעקה] וואו, וואו, יאו, וואו, וואו, הצילו! אהה…
הבעיה של וויליאם הייתה שבכפר שלו לא הייתה חנות שהיה אפשר לקנות בה את החלקים הדרושים להקמת טחנת הרוח. וגם, לא ממש היה לו כסף לשם כך. הוא נזכר שליד בית הספר התיכון, שממנו סולק, היה מגרש גרוטאות. "במה שאנשים ראו אשפה", הוא אמר, "אני ראיתי אוצר". [צלצול מתכתי]
מתוך הגרוטאות החל וויליאם להוציא דברים שחשב שיוכלו לעזור לו בבניית טחנת הרוח שלו.
[מוזיקת רקע]
הילדים בבית הספר ראו אותו מסתובב בין ערימות הגרוטאות ולעגו לו. אך הוא התעלם מהם, והמשיך לחפש חלקים מתאימים. הוא חיפש בין מכוניות ומשאיות נטושות שהחלידו בשמש, בין משאבות מים ישנות ובין קפיצי סליל וחלקי מתכת אחרים.
לאט לאט, הוא מצא את מה שחיפש. וויליאם לקח צינורות פלסטיק, חימם אותם, ועיצב אותם לארבעה להבים, כמו הכנפיים של טחנת רוח. מהאופניים הישנים של אביו, הוא בנה מסגרת שאליה הוא חיבר את הלהבים. וויליאם גם מצא מכשיר חשמלי בשם דינמו.
כשהייתי ילד, היה לי דינמו לאופניים, וכשהייתי מסובב את הדוושות, האנרגיה נאגרה והייתה מדליקה פנס בקדמת האופניים. דינמו הופך את האנרגיה שאנחנו מייצרים לחשמל. וויליאם השתמש בדינמו שמצא בתור מחולל, המכשיר שממיר את אנרגיית הרוח לחשמל. את חוטי החשמל שהיו נחוצים לו, לקח וויליאם ממכשירי רדיו ישנים שהיו בביתו, וכבר לא פעלו. באחד מניסיונותיו, לחבר את חוטי החשמל הללו, פרצה אש, והבקתה שבה היה באותו הזמן כמעט נשרפה. וויליאם הבין שעליו להיות זהיר יותר, והוא בנה מפסקים מצמיגים של מכוניות.
כדי שהטורבינה, טחנת הרוח של וויליאם תפעל, היה עליו להגביה אותה מעל פני האדמה. הוא אסף הרבה מאוד קרשים, וחיבר אותם יחד למגדל שגובהו חמישה מטרים. לוויליאם לא היו כלי עבודה, והוא יצר את כלי העבודה שלו בעצמו. במקום פטיש, הוא השתמש בחתיכה עבה של פלדה. מחישורי אופניים, שהם המוטות הדקים שמחברים את הגלגל לציר, הוא בנה מברגים.
וויליאם חווה לא מעט רגעים של ייאוש, רגעים שבהם חפצים נשרפו, ורגעים שבהם דברים לא פעלו כמתוכנן. אבל הוא המשיך להתקדם, עקב בצד אגודל. אתם יודעים, בפסיעות קטנות וזהירות.
[מוזיקה]
לבסוף, טורבינת הרוח פעלה. וויליאם חיבר אליה מצבר של מכונית, כדי לאגור את החשמל. באחד הערבים, חיבר וויליאם חוטי חשמל מהמצבר לנורות, ו-וואלה! ויהי אור! ארבע נורות פעלו בביתו, כמו גם שני מכשירי רדיו.
כל האנשים שהתגוררו בסביבתו הקרובה, באו לראות את הפלא שוויליאם בנה. וויליאם הרחיב ושיפר את טחנת הרוח שלו. עם הזמן, טורבינת הרוח של וויליאם לא רק האירה את ביתו, אלא גם עזרה בשאיבת מים נקיים, והאירה את בתיהם של משפחתו המורחבת.
לאחר שנודע לעיתון מקומי על טחנת הרוח של וויליאם, התפרסם הסיפור בעיתון, ובתוך שנים אחדות, וויליאם החל למשוך תשומת לב עולמית. הוא הוזמן להרצות בכינוס טד, כינוס שנושאים בו הרצאות קצרות ומיוחדות. אנשים רבים ששמעו את סיפורו, תרמו לו כסף, כדי שיוכל להשלים את לימודי התיכון, ואף להמשיך את לימודיו באוניברסיטה.
וויליאם אמר: "בזמן תכנון הטחנה ובנייתה, אנשים לעגו לי, ואמרו שאני משוגע. כשהצלחתי, הם התלהבו, והעריכו אותי ממש".
אם אתם רוצים לראות בעצמכם את טחנת הרוח שוויליאם בנה, חפשו במרשתת, באינטרנט, את המילים - "איך רתמתי את הרוח". תמצאו שם את ההרצאה שלו בטד, שיש לה כתוביות בעברית, ובנטפליקס חפשו את הסרט שמבוסס על סיפורו, אבל הוא לא ממש הסיפור, והוא נקרא - "הנער שרתם את הרוח".
סיפורו של וויליאם התפרסם ועורר השראה בקרב רבים. וויליאם עצמו נעשה מודל לחיקוי. הוא עזר להקים עמותה הפועלת למען חינוך ילדים באפריקה, עזר לבנות כיתות לימוד חדשות, ולספק לכפרים מרוחקים, מחשבים, הכוללים גם ספרייה דיגיטלית של ספרים, כדי שילדים באפריקה יוכלו ללמוד מהבית. את החשמל למחשבים מספקת טחנה קטנה של אנרגיה סולארית, שהופכת את אור השמש לחשמל זמין.
בית הספר נראה לנו מקום משעמם. נכנסים לכיתה, יושבים המון שעות, אי אפשר לעשות מה שרוצים, לא תמיד מה שלומדים מעניין אותנו, וצריך גם להכין שיעורי בית. אבל בעצם, ללמוד בבית ספר זו זכות גדולה. יש ילדים בעולם שהיו מתחלפים איתנו ברגע, כדי ללמוד להפעיל מחשב, לדעת קצת גיאוגרפיה, כלומר, איפה נמצאות כל המדינות בעולם, לשמוע סיפורים מעניינים, לעסוק ביצירה, ולשחק בזמן ההפסקות. ילדים רבים בעולם אינם הולכים לבית הספר. הם עובדים עם ההורים שלהם בבית, בשדות ובמפעלים.
[מוזיקת סיום]
וויליאם האמין בעצמו, גם כשהאחרים לא האמינו בו. גם אנחנו לעיתים נתקלים באנשים שלועגים לרעיונות שלנו.אבל כמו וויליאם, אם לא נקדיש תשומת לב ללעג שלהם, אם יום אחד נבנה גם אנחנו משהו שישנה את העולם, בדיוק כמו שוויליאם שינה את עולמו ואת העולם של בני משפחתו, ואולי גם את עולמם של רבים באפריקה.
אם יש לכם חלום שאתם רוצים להגשים, אל תוותרו עליו בקלות.
[מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה ובניית טחנת קמח - שיר ויצמן.
עריכה, קריינות וסידור של מגרש הגרוטאות - יובל מלחי.
עריכת לשון וכיבוי שריפות באולפן שנגרמו מקצר חשמלי - ד"ר סמדר כהן.
מיקס, אפקטים ונסיעה לאפריקה לוודא שהכל אמת - רחל רפאלי.
הפקה וקולות של היפופוטם רעב - רני שחר ואיל שינדלר.
[מוזיקת סיום]
ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות - ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.
רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו - "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.
תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários