היסטוריה לילדים - אילן רמון

כמעט כל ילד מכיר את השם אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. אך האם ידעתם שהוא אהב לנגן בפסנתר ולהעיף טיסנים? שהוא הקים חבורה בשם השביעייה הסודית שעזרה לעולים חדשים במעברות? הנה לפניכם סיפורו המיוחד של אילן רמון.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/07/2025.

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה שנמשכת ברקע]

‏קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

‏אילן רמון.

‏שלום לכל האסטרונאוטים והאסטרונאוטיות. היום אספר לכם את סיפורו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון. אז הדקו חגורות. אנחנו מתחילים בעוד… עכשיו.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏אילן וולפרמן נולד ב-20 ביוני 1954 להוריו, טוניה ואליעזר.

‏פיצקי: רגע, רגע יובל!

‏[מוזיקה נפסקת בפתאומיות]

‏יובל: שלום פיצקי. מה קרה בדיוק?

‏פיצקי: התבלבלת!

‏יובל: התבלבלתי? במה?

‏פיצקי: זה אמור להיות פרק על אילן רמון, לא אילן… [ברוגז] וולפרמן.

‏יובל: לא, פיצקי, זה בסדר. זה…זה אותו אדם.

‏פיצקי: אתה שומע את עצמך? וולפרמן? רמון? זה לא אותו אדם!

‏יובל: פיצקי, זה… אילן, זה אותו אילן. פשוט בהמשך הוא שינה את שם המשפחה שלו מ-וולפרמן ל-רמון.

‏פיצקי: אה, הוא ש… בטח, ידעתי. רק רציתי לראות אם אתה יודע את זה, אז א… א… אתה יכול להמשיך.

‏[מוזיקה חוזרת להישמע ברקע]

‏אביו של אילן, אליעזר, ברח עם משפחתו מגרמניה הנאצית ועלה לישראל. בארץ הוא עבד כטכנאי במקום שנקרא "בדק מטוסים". זו הייתה חברה שתחזקה ושיפצה מטוסים, וכעבור שנים הפכה לתעשייה האווירית. אמו של אילן, טוניה, עלתה לישראל מפולין, לאחר ששרדה עם אמה את מלחמת העולם השנייה, ואת מחנה ההשמדה אושוויץ [מוזיקה מסתיימת]. המשפחה התגוררה ברמת גן, וטוניה, שהייתה מורה לפסנתר, לימדה את שני בניה, גדי ואילן, לנגן בפסנתר [צלילי פסנתר]. גדי היה אחיו הבכור של אילן, והשניים היו קרובים זה לזה. אילן מאוד אהב לבלות עם אביו בחוץ ולהעיף טיסנים באוויר.

‏ואז יום אחד, כשאילן היה בן שמונה, אביו קיבל הצעת עבודה ייחודית. באותן שנים הקימו בישראל כור גרעיני, וחיפשו טכנאים עם כישורים מקצועיים ומיוחדים. לאליעזר, אביו של אילן, הוצע לנהל את מחלקת החשמל במתקן של הכור האטומי, הכור הגרעיני. העבודה הזאת הייתה חשובה מאוד, ומשפחת וולפרמן עברה לבאר שבע, כדי להיות קרובים יותר למקום עבודתו החדש של האב.

‏אילן היה בכיתה ג' והחל ללמוד בבית-ספר חדש. הוא היה ילד נבון, ומלא ביטחון, ועד מהרה התגבשה סביבו חבורה קטנה של חברים וחברות. בהפסקות ואחר הצהריים, החברים היו נפגשים [קולות של ילדים ברקע] ומשחקים יחד כדורסל או במשחק האהוב על אילן, גולות. לאילן הייתה שקית בד מלאה בגולות צבעוניות. [צליל חיכוך של גולות] הוא וחבריו שיחקו ב"קרוב לקיר". [צליל של גולות מתגלגלות ונחבטות] מי שמגלגל את הגולה הכי קרוב לקיר, זוכה. או שהם ציירו בחול צורה כלשהי, מיקמו בתוכה גולות, וכל שחקן בתורו ניסה להעיף גולות החוצה, בעזרת הגולה שלו.

‏איזו מילה מצחיקה זאת "גולה". תגידו "גולה" חמש פעמים. גולה, גולה, גולה, גולה-גולה, גולה-גולה, גולה, גולה-גולה-גולה, גולה. כן, זאת מילה מאוד מצחיקה.

‏כשאילן היה בכיתה ד', הוא וחבריו הקימו חבורה בשם "השביעייה הסודית". אילן נבחר להיות המנהיג שלה, והדבר הראשון שהם רצו לעשות זה לסייע לעולים החדשים שגרו במעברות. [מוזיקת רקע] באותן שנים, עלו לישראל יהודים רבים מאירופה ומארצות ערב, ועד שנמצא להם דיור קבע, הם התגוררו במעברות - מין ישוב זמני שהיו בו אוהלים או צריפים פשוטים, ובו נקלטו העולים החדשים. אילן הציע שהחבורה תאסוף מזון ושמיכות, ותחלק אותם לילדי המעברה. הם פנו לראש העיר שהתלהב מהרעיון שלהם, ואף העמיד לרשותם נהג עם ג'יפ, כדי שיוכלו לחלק את כל הציוד בקלות.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אילן הבין שהוא אוהב להנהיג ולחולל שינויים טובים. בכיתה ה' הוא הפך לסגן ראש מועצת התלמידים, ובכיתה ו', היה לראש מועצת התלמידים. באותה שנה, הוא גם החליט ליצור עיתון בית-ספרי, ובו סיפורים, כתבות וציורים. אבל הייתה לו בעיה קטנה, הוא לא ממש הצליח לשכנע את התלמידים האחרים בבית הספר לכתוב לעיתון. אז במקום לחכות שהם יסכימו, הוא פשוט כתב את כל הכתבות וכל הסיפורים [בהתרגשות], ואפילו צייר ציורים לעיתון. בעצם, הוא עשה הכל… בעצמו.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏אילן מאוד אהב ספורט, והיה מבצע כל מיני תרגילים. הוא שבר את ידו שלוש פעמים, ובגיל 13 נאלץ לעבור ניתוח, ואושפז לתקופה קצרה בבית החולים. היו אלה הימים לאחר מלחמת ששת הימים, ואילן פגש חיילים רבים שנפצעו במלחמה. הוא אמר להם בביטחון, שכשהוא יגדל, הוא יהיה טייס קרב בעצמו. כשאילן היה בן 15, קרה בעולם מאורע היסטורי גדול שהשפיע עליו רבות. האדם הראשון דרך [בהיסוס] על קקי של כל… לא, האדם הראשון דרך על הירח. על הירח, כן.

‏[הקלטה] [מוזיקת רקע]

Neil Armstrong: “That’s one small step for a man, one giant leap for mankind.”

‏ב-21 ביולי 1969, האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין נחתו על הירח, תקעו על אדמת הירח את דגל ארצות הברית ואמרו: "זהו צעד קטן לאדם, וצעד גדול לאנושות כולה". יום למחרת, אביו של אילן הביא הביתה עיתון, ובו תמונה בשחור-לבן של האדם הראשון על הירח. אילן הביט בתמונה ורצה לדעת עוד על החלל. הוא קרא על אסטרונומיה ועל כוכבים, והודיע לחבריו שיום יבוא והוא יהיה אסטרונאוט. אבל לפני שיטוס בחלל, היה עליו להפוך לטייס. תמיד עדיף, אם אתה רוצה להיות אסטרונאוט, קודם להיות טייס. זאת לא חובה, אבל זה עוזר.

‏למרות שהיו לו כמה בעיות בריאותיות, אילן התקבל לקורס טיס בצבא. כפי שעשו רבים באותם ימים, הוא החליט לשנות את שם משפחתו לשם עברי קליט יותר. אילן התייעץ עם גדי, אחיו הבכור, והשניים החלו לשחק עם אותיות שם משפחתם: וולפרמן, וולף, נֶמְרַפְלוּ, פרמן, פלור, רמפול, רַנְמוֹ, רמו… רמ… [בהתלהבות] רמון! רמון! אילן אהב את השם החדש, ושינה את שם משפחתו מ-וולפרמן ל-רמון.

‏יובל: נכון? פיצקי, אתה איתי?

‏פיצקי: [בחוסר סבלנות] נו, ברור! אמרת את זה בתחילת הפרק! כל הזמן אתה חוזר, אמרת כבר! וולפרמן, רמון, אני גם ידעתי את זה הרבה לפניך. אא… פעם סיפרו לי את זה שהייתי ב… ב… יותר קטן. פעם, כן. ידעתי את זה, ברור, כולם יודעים את זה. זה… אל תעשה מעצמך שוויצר גדול, יובל.

‏יובל: לא, לא שוויצר, פשוט אמרתי… אמרתי את זה בתחילת הפרק ואז אמרת לי שאתה יודע.

‏פיצקי: נו, אמרתי שאני יודע, אז תמשיך, מה אתה… נו, קורס, ומה קרה? מה אחר-כך? מה אחר-כך?

‏יובל: כן, אז… [צוחק]

‏אילן התרגש מאוד מהעובדה שהוא עומד להפוך לטייס. אבל זמן לא רב לאחר שהתחיל את הקורס, התגלו לו בעיות בברכיים, וגם בעיות בנשימה, ואילן המאוכזב נאלץ לעזוב את הקורס.

‏פיצקי: מה? הוא עזב את הקורס? אז הוא לא יהיה טייס? אז הוא לא יטוס לחלל? אז הוא לא יהיה אסטרונאוט? אז למה אתה מספר לנו את כל הסיפור הזה, יובל? מה, אתה רוצה לעשות מאיתנו צחוקיאדה?

‏יובל: לא, לא. פיצקי, זה לא סוף הסיפור. אתה יודע, המון אנשים נתקלים בקשיים וגם בכל מיני בעיות. גם אני, גם אתה, גם המאזינים שלנו. זה אף פעם לא סוף הסיפור. תמיד הבעיות הם באמצע. אנחנו נתגבר עליהם, נכון? גם לך יש בעיות שאתה מתגבר עליהם?

‏[מוזיקת רקע]

‏פיצקי: ברור! אתמול הייתה לי בעיה, מה זה בעיה, אני אני אפילו לא יודע אם לספר לך, זו, זאת בעיה כל-כך גדולה.

‏יובל: מה, באמת? ספר, ספר!

‏פיצקי: אז אני אוהב לאכול סנדוויץ' חמאת בוטנים עם ריבה.

‏יובל: אוקיי, אוקיי, ו…?

‏פיצקי: ואז מרחתי חמאת בוטנים וכשבאתי למרוח ריבה, ראיתי שאמא שלי במקום לקנות ריבת תות, קנתה ריבת… [מוזיקה נפסקת בחדות] חרובים.

‏יובל: אוקיי, ריבת חרובים, ו…?

‏[מוזיקה מתחדשת]

‏פיצקי: אני לא כל-כך אוהב ריבת חרובים.

‏יובל: אה… נו, אז, אז מה קרה?

‏פיצקי: נו, אז בסוף אכלתי את החמאת בוטנים עם ריבת חרובים וזה היה בסדר.

‏יובל: אה, אז כן אכלת? אז מה הבעיה הגדולה בדיוק, פיצקי?

‏פיצקי: מה, מה הבעיה? אתה אוהב ריבת תות, מביאים לך ריבת חרובים. לילד זה, זה בעיה מאוד גדולה. אתה אולי גדול, אתה לא לא יכול להבין את זה אולי.

‏יובל: אה, כן, אולי. אתה צודק. אז כן, נכון, פיצקי. ככה זה. אלה הם החיים, נכון?

‏פיצקי: נכון, נכון. בחיים יש כל מיני בעיות ומתגברים עליהם. אז, אז מה קרה? אילן הצליח להתגבר?

‏[מוזיקה נפסקת]

‏יובל: ברור.

‏אבל באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואילן שירת ביחידה ללוחמה אלקטרונית - יחידה שבה לומדים כיצד לשבש את תקשורת האויב, ולבלבל לו את המכשירים. התפקיד שמילא היה חשוב מאוד, והקנה לו ידע רב. אבל אילן לא היה מוכן לוותר על החלום האמיתי שלו: להיות טייס קרב. [נשמע מטוס קרב חולף]

‏כעבור שנה, ולאחר שהחלים, הוא חזר לקורס טיס [מוזיקת רקע]. באחת מטיסות התרגול שביצע עם המדריך שלו, הסטיק של המטוס, או בעברית, ידית ההיגוי, שבעזרתה מטיסים את המטוס, נתקעה. אילן והמדריך ניסו לשחרר את הסטיק בכל הכוח, אבל הוא לא זז, והם הבינו שעליהם לנטוש את המטוס לפני שיתרסק.

‏פיצקי: זה מאוד קשה?

‏יובל: מה, לנטוש?

‏פיצקי: לא. להגיד: "לנטוש את המטוס". תנסה להגיד את זה שלוש פעמים.

‏יובל: לנטוש את המטוס, לנטוש את המטוס, לנטוש את המטוס.

‏פיצקי: נו, אתה יכול להגיד את זה, אבל זה נשמע לי מאוד מורכב. כל הכבוד לך. תמשיך. סליחה שאני מפריע.

‏[מוזיקת רקע]

‏יובל: כן. לא, לא הכל בסדר.

‏אז כיום יש במטוסי קרב כיסא מפלט. מושכים ידית והכיסא עף החוצה מהמטוס, ואז נפתח מצנח, ומביא את הטייס בבטחה לקרקע. אך במטוס של אילן והמדריך לא היה כיסא שכזה. הוא והמדריך שלו פתחו את גג המטוס, נעמדו עד שהרוח משכה אותם החוצה, והם נחתו בעזרת המצנחים שלהם. במזל גדול, הם היו בריאים ושלמים.

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

‏אילן סיים את הקורס בהצטיינות והפך לטייס קרב מצוין. כשהיה בן 23 בלבד, הוא כבר צבר אלפי שעות טיסה.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשנת 1981, אילן התבקש להשתתף במבצע סודי ומסוכן, תקיפת הכור הגרעיני בעיראק. מדינת עיראק החלה לפתח יכולות גרעין, יכולות אטומיות, ואיימה לתקוף את ישראל. בתגובה, הוחלט לפוצץ את הכור הגרעיני שלה. במבצע שהיו לו שני שמות שונים - מבצע "אופרה" ומבצע "תמוז" - בשבעה ביוני 1981, בזמן שבישראל חגגו את חג השבועות, יצאו טייסי הקרב לדרך.

‏[נשמע מטוס קרב חולף, מוזיקה נמשכת]

‏הם טסו 1,100 קילומטרים, ותקפו בהצלחה את הכור הגרעיני בעיראק. כל המטוסים חזרו בשלום לישראל. עד היום, המבצע הזה נחשב לאחד המבצעים הגדולים והמרשימים בהיסטוריה האווירית.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏לאחר המבצע, אילן כתב ביומנו על הנופים המדבריים היפים שראה בדרך למבצע, ועל התהיה שעלתה בראשו כשהסתכל מטה על האנשים הנוסעים בכביש: "האם אלה שנוסעים להם שם, למטה, משערים בנפשם מי אנחנו ולאן אנחנו טסים?"

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

‏פחות משנה לאחר מכן [מוזיקת רקע] אילן יצא לטיסת אימון שגרתית במטוס F-16 בשמי הארץ. במהלך הטיסה, התגלתה תקלה, ומטוס F-16 אחר התנגש במטוסו של אילן. למזלם של הטייסים, הפעם היה במטוס כיסא מפלט, והם צנחו בשלום. לאחר ששרד את התאונה, הוא הכריז שתאריך ההתרסקות היה גם יום הולדתו השני - הוא ניצל ממש בנס. למעשה, אילן היה הטייס היחיד בחיל האוויר שנטש מטוס פעמיים. ביומנו האישי הוא תהה בינו לבין עצמו, עוד כמה פעמים יהיה לו מזל להיחלץ ממצב מסוכן שכזה.

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

‏בשנת 1982 יצאה ישראל למלחמת "שלום הגליל", לימים מלחמת לבנון הראשונה. אילן לחם במלחמה ולאחריה השתחרר והחל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. ערב אחד, השכנה שלו, אורנה, סיפרה לו שהיא חוגגת יום הולדת עם חברה בשם רונה, והזמינה אותו למסיבה.

‏[מוזיקת דיסקו ברקע]

‏אילן הגיע למסיבה, רונה הזמינה אותו לרקוד, השניים התאהבו, וכעבור חצי שנה התחתנו. בשנת 1988, נולד בנם הראשון, אסף, ובאותה שנה אילן החליט לשוב לחיל האוויר לתפקידים בכירים. עכשיו כבר הייתה לו משפחה, נולדו לו בנים ובת, והחלום שהיה לו לטוס לחלל נראה כבר לגמרי כמו… לא יודע, כמו…

‏פיצקי: כמו חלום, יובל. החלום נראה כמו… חלום. זה ממש טוב להגיד את זה ככה.

‏יובל: כן. האמת שאתה צודק. החלום נראה כמו חלום רחוק.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏בשנת 1995, נחתם הסכם בין ארצות הברית לישראל, שבו NASA, סוכנות החלל האמריקאית, הבטיחה שתשלב ישראלי בטיסת החלל הבאה שלה. [מוזיקת רקע] הבחירה הייתה קשה, מפאת העובדה שהיו המון טייסים מצטיינים בחיל האוויר, אך לבסוף, אילן רמון נבחר להיות [בטון חגיגי] האסטרונאוט הישראלי הראשון.

‏פיצקי: רגע, רגע!

‏[מוזיקה נעצרת]

‏יובל: מה, פיצקי? זה רגע חשוב, זה רגע שיא בפרק.

‏פיצקי: אני מבין, אבל למה דווקא אילן? למה לא, [תופים] לא יודע, נגיד, סתם, רנדומלי, אני?

‏יובל: מה זאת אומרת? לאילן היו יותר מ-3,000 שעות טיסה, הוא עבר אימונים בארצות הברית, הוא היה מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים, הוא היה חכם בצורה יוצאת דופן, וידע גם לצאת מכל מיני תסבוכות בצורה נבונה וחכמה.

‏פיצקי: רגע, יובל. אתה אומר שאני לא נבון וחכם?

‏יובל: לא אמרתי את זה, פיצקי. אבל… אתה לא טייס.

‏[תזמורת צבאית ברקע]

‏פיצקי: אני קצת טייס, האמת.

‏יובל: באמת? מה זאת אומרת? את זה לא ידעתי.

‏פיצקי: מה, אתה יודע איזה מטוסים אני מקפל? אני מקפל מטוסים ברמה של דה וינצ'י. תראה. [קול חבטה מתכתי] אוי. זה, זה לא עף כל-כך טוב. רגע, יוסטון, יש לנו בעיה עם המטוס נייר הזה. רגע, רגע, הנה אני אקפל את זה. [נשמע משהו עף] או! תראה איזה רוחק הוא טס, המטוס נייר, מה זה…איזה יופי. [מוזיקה צבאית מסתיימת] ואתה אומר לי שאני לא טייס. [משמיע צחוק לגלגני]

‏יובל: אוקיי, פיצקי. אתה תמשיך לקפל, ואני אמשיך בפרק. פשוט הילדים מחכים.

‏אילן הנרגש טס לארצות הברית ונפגש עם מנהל סוכנות החלל האמריקאית. לאחר הפגישה הוא כתב ביומנו האישי: "מי יכול היה להאמין, שאהיה לאסטרונאוט הישראלי הראשון של מדינת ישראל? שאהיה הישראלי הראשון שישקיף תוך ריחוף אל כדור הארץ המופלא שלנו, ואל המדינה הקטנה אך גדולה שלנו, מדינת ישראל".

‏[מוזיקה עליזה]

‏בשנת 1998, אילן, רונה וארבעת ילדיהם, אסף, טל, יפתח ונועה, עברו להתגורר ביוסטון שבארצות הברית, היכן שאילן התאמן לקראת הטיסה לחלל. החיים החדשים של המשפחה לא היו פשוטים. הילדים היו צריכים ללמוד שפה חדשה ולהתאקלם. אבל לאט-לאט הם הסתגלו למקום החדש, ואילן התחיל באימונים.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏הצוות החדש של אילן כלל שבעה אסטרונאוטים, חמישה גברים ושתי נשים. כמעט כמו השביעייה הסודית שהייתה לו כשהיה ילד. הקורס הראשון ארך כשנה וחצי והיה חלק מתוך שלוש שנות אימונים ייחודיים ביותר. כיוון שבחלל אין כוח כבידה, אין שום דבר שיחזיק אותך על הקרקע, צריך ללמוד כיצד לרחף בצורה בטוחה ונכונה.

‏[פאוזה]

‏אני רק יכול לדמיין איך זה ייראה. [צפצופי מכשירים] וואו! וואו! מה זה? אני בתוך חללית! ואני מרחף! יואו, איזה כיף! הנה אני אתהפך, [נקישת מתכת] איזה… רגע, פגעתי עם הרגל פה בכפתור. [צליל מנוע מסתובב] אוי, רגע, מה הרעש הזה? אוי, סליחה, מישהו יכול לכבות? כן, פה, הנה. [נקישה, הרעש נפסק] איזה כיף, אני מרחף. הנה, אני אעשה עכשיו תנוחת יוגה בחלל. אני אשלח את הידיים לצדדים. [נקישה מתכתית, קול אזעקה של מכשירים] אוי, מה נגעתי פה? אוי, כל מיני מכשירים התחילו לעבוד. רגע, אולי אני לא האיש הכי מתאים לטיסה בחלל? [מייבב] אני מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה. מה… [האזעקה נפסקת] אה, רגע, אני פה מול המיקרופון. אה, לא באמת טסתי. [בהקלה] אוי. לרגע זה היה מלחיץ. לרגע.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏צוות האסטרונאוטים עבר אימונים בתוך סימולטור גדול. סוג של מתקן ש-דימה שהות בחלל ללא כוח כבידה. הצוות למד כיצד להטיס את המעבורת, איך להפעיל את המכשירים השונים, איך להתגבר על תקלות מפתיעות, איך לאכול, ואפילו איך ללכת לשירותים בחלל. למרות שחלליות ומעבורות אמורות להיות חדישות ומתקדמות, כי הן עוזבות את כדור הארץ וטסות לחלל, אילן הופתע מכך שהמערכות במעבורת היו די מיושנות, ביחס למחשבים חדישים שהיו באותה תקופה.

‏הצוות התכונן לבצע כ-80 משימות שונות בחלל, ואחת מהן הייתה ניסוי שאילן ערך, כדי לצפות ולהבין לעומק סופות אבק שמתרחשות באזור הים התיכון, וכיצד הן משפיעות על האקלים. באחת מהפסקות האימונים, אילן טס עם אחיו ואביו לטיול שורשים בברלין. לאחר מכן, הוא פנה ל"יד ושם", המוסד הישראלי להנצחת השואה, וביקש מהם לקחת איתו משהו סמלי לחלל. הם נתנו לו ציור בשם "נוף ירח", שצייר נער בשם פיטר גינז, שלא שרד את השואה, ובו נראה כדור הארץ מהחלל. וזה, לפני שבכלל ידעו שאפשר לטוס לחלל.

‏עבור אילן, זה היה סוג של ניצחון. למרות שניסו להשמיד את העם היהודי, הוא שרד, הקים את מדינת ישראל, ועכשיו אפילו יגיע לחלל. חוץ מהציור, אילן לקח איתו עוד כמה דברים: ספר תורה קטן, סמל המדינה, מגילת העצמאות, דגל ישראל, דגל חיל האוויר, דגלון העיר רמת גן, דגלון העיר באר שבע, דולר שהיה שייך לרבי מלובביץ', ואפילו דיסק של אריק איינשטיין. אילן אהב את השירים של אריק איינשטיין, וכתב לו שישמח לקחת את אחד הדיסקים שלו לחלל. אריק שלח לו בחזרה את הדיסק האחרון שהוציא, וכתב לו שבמקרה, השיר הראשון בדיסק נקרא "מרחף בחלל".

‏[קטע מ"מרחף בחלל"]

‏"אני עף אני שט כאילו אין לי משקל

‏כמו נוצה כמו עלה מרחף בחלל…"

‏האסטרונאוטים התרגשו מאוד לקראת השיגור שנדחה כמה וכמה פעמים. ביומנו אילן כתב: "יש לנו ארץ נהדרת, נוער נהדר, אנשים נפלאים, מגדל בבל מופלא מכל תרבויות העולם, ויש תקווה וחזון. צריך רק דרך ברורה. מטרה, הובלה, מנהיגות."

‏[מוזיקת רקע]

‏תאריך השיגור התקרב, ואילן המשיך בהכנות אחרונות. למרות שלא היה דתי, הוא הרגיש שליח של עם ישראל, אפילו עם ישראל לדורותיו. הוא רצה שכל יהודי יוכל להתגאות ולהזדהות איתו, ולכן ביקש שהאוכל שלו במעבורת יהיה כשר, ושהשיגור לחלל לא ייצא בתשעה באב, היום שבו נחרב בית המקדש, ונחשב יום קדוש לעם היהודי. הוא אפילו התייעץ עם רבנים כיצד לשמור שבת בחלל, והם הסבירו לו שעליו לשמור את השבת לפי זמני המקום שממנו יצא לדרך - יוסטון שבארצות הברית. אילן גם הכין לרונה ולארבעת ילדיו גלויות אישיות, שאותן הם יקראו בזמן שהוא בחלל. הוא גם קיבל מכתב מבנו הבכור אסף, שביקש ממנו לפתוח את המכתב רק כשיגיע לחלל.

‏ואז, היום לו התכונן אילן במשך שנים רבות, עליו חלם כל-כך הרבה, סוף-סוף הגיע. ב-16 בינואר שנת 2003, במרכז החלל קנדי שבמדינת פלורידה, התקבץ קהל רב, ובו גם משפחות האסטרונאוטים, כדי לחזות בשיגור המעבורת קולומביה לחלל.

‏[הקלטה - שיגור המעבורת "קולומביה"]

‏[ברקע רעש השיגור]

Public Affairs Officer: “Six, five, four, three, two, one, zero. All engines running, lift off, we have a lift off.”

‏[רעש השיגור נחלש בהדרגה]

‏השיגור עבר בהצלחה, והאסטרונאוטים הגיעו לחלל. [קולות ממכשיר קשר ברקע] אילן פתח את המכתב שבנו אסף כתב לו וקרא: "אתה אבא שלי, אבל אתה גם היסטוריה. אתה האסטרונאוט הישראלי הראשון. אבל בשבילי, אתה האבא הטוב ביותר בעולם כולו, בלי קשר למה שאתה עושה או לאיפה שאתה נמצא". אילן ובני משפחתו המשיכו להתכתב זה עם זה דרך אי-מיילים, אילן התראיין לטלוויזיה מהמעבורת, צילם את עצמו אוכל דגני בוקר מרחפים, ואפילו דיבר עם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, וסיפר לו איך ארץ ישראל נראית מרחוק. "מכאן, מהחלל, ארץ ישראל נראית כפי שהיא נראית על המפות. קטנה, אבל מקסימה. יש לנו אנשים נפלאים בארץ, אחד אחד, ואני חושב שחשוב מאוד לשמור על התרבות ההיסטורית שלנו. היסטורית ודתית". [קולות מכשיר הקשר נפסקים] כשאילן הביט על כדור הארץ מהחלל, הוא אמר שנשקף לעיניו עולם ללא גבולות, מלא שלווה והדר. ולכן, אחד השירים שהוא ביקש להשמיע במעבורת היה "Imagine", "דמיין", שיר שכתב ג'ון לנון, שמדבר בדיוק על זה - עולם ללא גבולות שבו כולם חיים יחד, בשלום.

‏[קטע מ-"Imagine" של הביטלס]

“Imagine there’s no heaven

It’s easy if you try

Imagine all the people

Livin’ for today

Ah…”

‏והיה גם שיר ש-רונה אשתו שלחה לו, שהושמע במעבורת באחד הבקרים. השיר מספר על אהוב שנמצא רחוק, "התשמע קולי" [כך במקור] של המשוררת רחל.

‏[קטע מ"זמר נוגה", בביצוע "החלונות הגבוהים"]

‏"…אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,

‏כְּחַכּוֹת רָחֵל, כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

‏הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי"

‏הזמן בחלל היה עבור אילן הגשמת חלום. הוא נהנה מכל רגע, וכך כתב: "היום היה אולי היום הראשון שהרגשתי, שאני ממש חי בחלל. הפכתי לאיש שחי ועובד בחלל. כמו בסרטים. קמים בבוקר בריחוף קליל ובתנועה מעוגלת לחדר המשפחה, למטבח. שיניים, פנים ולעבודה. קצת קפה חוטפים לדרך. למעבדה. ניסוי אחד, עוד אחד. קצת ניקיון, אחסון. לאחר כמה ימים, עוד ניסוי. מסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה, ומיד ממשיכים בעבודה. תצפית על האוזון, העברת משמרת, תצפית נפלאה על סופות ברקים אדירות בהודו, טיבט, סין ויפן. פיפי ולמיטה".

‏[מוזיקת רקע]

‏לאחר 16 ימים מוצלחים בחלל, הצוות החל בתהליך החזרה לכדור הארץ. כולם חיכו בציפייה גדולה למעבורת "קולומביה", אך כמה דקות לפני הנחיתה, קרתה תקלה חמורה שגרמה להתרסקות המעבורת. אילן והצוות לא שרדו את החזרה לכדור הארץ.

‏אני זוכר, שישבתי יחד עם דודה שלי וצפינו יחד באירוע הזה. שנינו כמעט לא דיברנו, ומדינה שלמה, אולי אפילו עולם שלם, היו בהלם.

‏כעבור חודשיים, גשש אינדיאני מצא את יומנו האישי של אילן. היומן שרד תנאים של חום, קור, רוחות וגשם, ובעזרת עבודת שחזור, הצליחו ללקט ממנו מספר דפים. על אחד מהם היה כתוב "קידוש לשבת" שאילן גם ניקד. הדפים עברו שימור, והועברו לארכיון מוזיאון ארץ ישראל.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אילן לנצח ייזכר בזכות אהבתו העצומה למדינת ישראל. הוא היה אדם ציוני שהכיר את ההיסטוריה של העם היהודי, ולכן העתיד היה חשוב לו כל-כך. הוא סיכן את חייו למען המדינה פעמים רבות, והפך לאסטרונאוט הישראלי הראשון.

‏לאחר מותו, אילן היה לישראלי הראשון שקיבל מדליית כבוד מהקונגרס האמריקאי. בישראל, הוקם בערבה נמל תעופה בינלאומי שנקרא על שמו של אילן ועל שם בנו אסף, שנהרג גם הוא בתאונת טיס מבצעית כמה שנים לאחר אביו.

‏למרות העצב הגדול על לכתם של אילן ואסף, משפחת רמון המשיכה את המורשת המפוארת שלהם, והקימה קרן בשם "קרן רמון", שמובילה תוכניות חינוכיות, שמטרתן לעורר השראה ולפתח ערכים ויכולות, שיסייעו לכל ילד וילדה להגשים את חלומותיהם, תוך שימוש בעולמות החלל והתעופה. באחד מהכנסים של קרן רמון, בנו של אילן, יפתח, אמר: "אפשר לצמוח ולעשות מעשים טובים, גם מהכאבים הכי גדולים". עד היום, ילדיו של אילן עוזרים לילדים אחרים להגשים חלומות. ואם אילן, רונה ואסף מסתכלים עליהם מלמעלה, אני בטוח שהם גאים בהם מאוד.

‏ומה איתכם? האם לכם גם יש חלומות? חלומות גדולים? חלומות קטנים? אם תעבדו מספיק קשה ולא תורידו עיניים מהמטרה, אני בטוח שתצליחו להגשים אותם.

‏[תופים דרמטיים, המוזיקה מסתיימת]

‏אלא אם זה להגיע תוך 10 דקות למאדים.

‏פיצקי: "אלא אם זה להגיע תוך 10 דקות למאדים", כי זה בלתי אפשרי, יובל. אז תגיד להם שיבחרו חלומות רציונליים, הגיוניים, מעשיים. דברים שאפשר לעשות, ולא למשל, "הייתי רוצה למצוא פיל ורוד באנטרקטיקה". זה לא כל-כך אפשרי.

‏יובל: כן, אתה צודק פיצקי. חלומות הגיוניים, כמו שפיצקי אומר.

‏[מוזיקת רקע]

‏אז עד הפעם הבאה, חברים וחברות. להתראות. אה, כן, ותוכלו לשמוע על כל מיני הופעות ופודקאסטים גם בקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים", וגם בדף הפייסבוק שלי, "פודקאסטים עם יובל מלחי". אני מעדכן שם על אירועים קרובים, כל מיני דברים שקורים, ובכלל אתם יכולים גם לשאול שם שאלות, לספר סיפורים, ואפילו לספר על החלומות שלכם.

‏עד הפרק הבא.

‏להתראות.

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה וחוסר כבידה [מכריז יחד עם דובר נוסף] - עדי הררי.

‏עריכה, קריינות וכוכב הסרט "חללית ושמה פיצקי" - יובל מלחי.

‏מיקס, עריכת סאונד, ומתכנן להיות טייס חליל - רוני קלדרון.

‏עריכת לשון ואומרת לי כל הזמן, "יובל, we have a problem" - דינה בר מנחם.

‏הפקה והאנשים שבטוח היו שולחים אותי לחלל אם היה תקציב - תומר מיכלזון, יובל בן שושן, ורני שחר.

‏להתראות.

‏[צליל סיום]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקסטים של תאגיד השידור הישראלי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה