המשחקים האולימפיים נולדו ביוון לפני כמעט שלושת אלפים שנה. בשנת 1894 פייר דה קוברטן, היסטוריון צרפתי הציע לחדש את המשחקים ושנתיים אחר כך הם יצאו לדרך בפעם הראשונה בעידן המודרני. במהלך השנים היו תחרויות ספורט שונות ומשונות כמו למשל שחיית מכשולים. רגע אבל מה אני מספר לכם הכל, בואו תשמעו בעצמכם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/07/2024.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
יובל: ההיסטוריה של האולימפיאדה.
[שיר המכביה. מילים ולחן - נעמי שמר]
"יותר מהר
יותר גבוה
יותר יפה
יותר חזק.
היטב לרוץ
היטב לקלוע
ולנצח במשחק.
מכל ארבע רוחות שמיים
כולכם שלום כולכם אחי.
אלפי ברכות…"
יובל: אה! שלום ילדים! איך אני אוהב את השיר הזה והמילים. מהר יותר! גבוה יותר! חזק יותר! זה נראה לי משהו שצריך לשיר לספורטאים.
פיצקי: אה, יובל, אבל כבר שרים את זה לספורטאים!
יובל: מה?… מי?… מתי?…
פיצקי: השיר הזה נקרא "שיר המכביה", אבל הוא מאוד מתאים עכשיו לאולימפיאדה.
יובל: אה, זה עכשיו? חשבתי שאולימפיאדה הייתה פעם, ביוון העתיקה.
פיצקי: נו, כן. אבל אז בא פייר דה קוברטן בשנת 1894, והציע לחדש ת'משחקים.
יובל: משחקים? מה, איזה משחקים? מונופול? רמיקוב? טאקי?
פיצקי: לא, לא, בולבול. המשחקים האולימפיים! שחייה, התעמלות, ריצות, קפיצות, הרמות משקל, סוסים, ואפילו סקייטבורד, קראטה וטיפוס! איזו התרגשות!
יובל: אה אה! כן, כן! אני מאוד אוהב ת'… ת'אולימפיאדה הזאת… כן, אני אוהב הרמת סוסים, קפיצת משקולות, ממש, שחייה במוט! מה אני… מת על הספורט הזה! האבקות מכשירים זה… באמת… זה… אחד ה… אה, התעמלות שולחן, אני מאוד… אה, כדורסל חופים, אני כל כך…
פיצקי: לא, לא, יובל, לא, לא, לא, לא, בלבלת את כל המקצועות! אולי תתחיל מההתחלה, תלמד, ואז תספר לנו על ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים.
יובל: אה, רעיון מעולה. רוני, תן לנו קצת מוזיקה, בזמן שאני לומד את החומר.
[מוזיקת רקע]
המשחקים האולימפיים נולדו ביוון, במאה השמינית לפני הספירה, לפני כ-2,800 שנים.
באותה תקופה, יוון הייתה מורכבת מעמים קטנים ומשבטים מקומיים שהאמינו באלים רבים - אל המים, אל האהבה, אל המשפחה, אל המלחמה, ועוד. והם רצו לרצות את האלים.
היוונים בנו מקדשים עבור האלים, וגם התחרו בענפי ספורט עבורם. [מחיאות כפיים ברקע] אבל בגלל שיוון הייתה מפורדת, לכל כפר או אזור היו תחרויות משלו. בשלב מסוים, החלו להיערך תחרויות אזוריות, ואז תחרויות כלל-יווניות בעיר אולימפיה, היכן שעמד המקדש לכבוד האל זאוס. [קריאות עידוד מקהל ברקע]
המשחקים נמשכו כאלף שנה, משנת 776 לפני הספירה, ועד לסוף המאה הרביעית, שמסתיימת בשנת 400. הם נערכו כל ארבע שנים. המילה "אולימפיאדה" היא מילה ביוונית שמשמעה "הזמן שבין המשחקים".
בהתחלה, המשחקים כללו רק תחרות אחת, ריצה באורך 200 מטרים, שנקראה "סטדיון". והמבנה שאירח את תחרויות האתלטיקה, נקראה מאז, למעשה, "איצטדיון".
עם הזמן, נוספו לריצת הסטדיון ענפים נוספים - מרוץ עם מגן וכלי נשק, איגרוף, היאבקות, מרוץ מרכבות, וכמובן, הפנטלון - קרב חמש שכלל ריצה, קפיצה לרוחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס, והיאבקות.
המשחקים הפכו פופולריים, וכמה חודשים לפני המשחקים, שליחים מאולימפיה היו עושים דרכם כדי להודיע על קיום המשחקים.
[רעשי רקע של כרכרות]
עשרות אלפי יוונים היו עושים את הדרך הארוכה לאולימפיה, כדי לצפות במשחקים האולימפיים העתיקים.
במשחקים העתיקים, רק גברים חופשיים הורשו להשתתף. זאת אומרת שאם הייתם עבד או אישה, לא הורשתם להשתתף. עם השנים, המשחקים הורחבו, וכל אדם דובר יוונית השתתף בתחרויות.
[מוזיקת רקע וקול מחיאות כפיים]
המנצחים במשחקים האולימפיים לא קיבלו מדליות, אלא זרי עלי זית שהונחו על ראשם. במשחקים מקבילים, המשחקים הפיתיים, לכבוד האל אפולו, המנצחים קיבלו זר דפנה, והביטוי "לנוח על זרי דפנה" משמעו "ניצחתי באולימפיאדה, תעזבו אותי בשקט!".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
האימפריה הרומית המשיכה את המסורת האולימפית של יוון. אך במאה הרביעית לספירה, הנצרות התפשטה, ואנשי הדת הוציאו את המשחקים האולימפיים מחוץ לחוק. המשחקים נָדמו לאלף וחמש מאות שנה.
[מוזיקת רקע ורעשי נחירה]
במאה ה-19, המסתיימת בשנת 1900, החלו להיערך תחרויות ספורט ברחבי אירופה שכונו "תחרויות אולימפיות". צופים רבים נהרו לתחרויות, שהיו קטנות יחסית. אחד הצופים במשחקים היה היסטוריון צרפתי בשם הברון פייר דה קוברטן. לאחר שחזר מצפייה בתחרות ספורט שכזאת, עלה בראשו רעיון - לחדש את המשחקים האולימפיים שהתקיימו ביוון העתיקה.
פייר אהב ספורט, והאמין שילדים ומבוגרים כאחד חייבים להפעיל את הגוף. בשנת 1894 הוא כינס אנשים שונים בפריז והקים את הוועד האולימפי הבינלאומי. הוועד החליט לחדש את המשחקים האולימפיים שהתקיימו בעבר ביוון. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1896, יצאו המשחקים האולימפיים לדרך. שוב.
באולימפיאדה השתתפו 14 מדינות ו-241 ספורטאים. אם נקפוץ 130 שנה קדימה, באולימפיאדת פריז הקרובה, ישתתפו קרוב ל-11 אלף ספורטאים מ-206 מדינות.
[מוזיקת רקע]
פיצקי: אה, יובל, אפשר עצירה קטנה?
[מוזיקת רקע נעצרת ברעש של תקליט שרוט]
יובל: אה, שלום פיצקי, כן, בטח.
פיצקי: יש לי שאלה. באולימפיאדה יש מין סמל כזה של חמש טבעות.
יובל: נכון.
פיצקי: אז, מתי אני מקבל אותם?
יובל: מה?
פיצקי: מה זאת אומרת? כל מי שצופה באולימפיאדה הוא אמור לקבל חמש טבעות, לא?
יובל: לא, לא… פיצקי… זה רק הסמל של האולימפיאדה, לא מתנה שהצופים מקבלים.
פיצקי: אה, הבנתי. אז מה הוא מסמל, ה… סמל?
יובל: שאלה טובה.
סמל המשחקים, חמש הטבעות, תוכנן על ידי פייר בעצמו, והוא מסמל את שילוב חמשת היבשות בתקופת המשחקים. הטבעת האדומה היא יבשת אמריקה, השחורה אפריקה, הכחולה היא אוקיאניה, אוסטרליה וניו זילנד, הירוקה היא אירופה, והצהובה היא אסיה.
פייר בחר את הצבעים, כיוון שאז לפחות אחד מהם היה בכל דגלי מדינות היבשת, שאותה סימלו.
הטבעות גם מייצגות ערכים שקשורים בתחרויות ספורט: תשוקה, מוסר עבודה, ניצחון, אמונה, ורוח ספורטיבית.
סמל הטבעות הפך עם הזמן לדגל האולימפי, שמונף בכל תחרות. ובסיום כל המשחקים, הדגל מועבר בטקס חגיגי לעיר הבאה שתארח את המשחקים.
פיצקי: אני רוצה לארח ת'משחקים!
[מוזיקת רקע]
יובל: לא פיצקי, אמרתי לעיר הבאה שתארח את המשחקים. אתה לא… אתה לא עיר.
פיצקי: נכון, אבל אני מארח ממש טוב. תמיד אנשים אומרים לי, "וואו, פיצקי! איזה קרקרים מיוחדים הבאת! וואו, איזה גבינה מסריחה זה! ווי ווי ווי ווי ווה ווה ווה".
יובל: כן, כן, אבל פה מדובר על המון אנשים. צריך אצטדיונים לאתלטיקה קלה, בריכות שחיה אולימפיות, נהר למירוצי סירות, אזורים לרוץ מרתון…
פיצקי: הבנתי, הבנתי! אז… האולימפיאדה הבאה לא תהיה בפתח תקווה?
יובל: אה… מה?
פיצקי: לא, חבל, היה לי פתח של תקווה.
יובל: אה… כן. לא. חזרה לאולימפיאדה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
חזונו של מייסד האולימפיאדה, פייר דה קוברטן, היה גם לשלב את האמנויות באולימפיאדה. החל מאולימפיאדת שטוקהולם, ב-1912, האולימפיאדה כללה תחרות אמנויות. כל היצירות היו צריכות להיות קשורות לספורט, גם מקוריות וגם שהן לא פורסמו בעבר. מדליות הוענקו לזוכים בחמש קטגוריות: אדריכלות, ספרות, מוזיקה, ציור ופיסול. התחרות בוטלה בסוף שנות ה-40.
[מוזיקת רקע]
פיצקי: אוי, חבל שביטלו אותם!
יובל: מה עכשיו, פיצקי? הרגע היית פה!
פיצקי: נכון, אבל… תאר לך ש… הייתי יכול להתחרות ב… בספרות, אולי במוזיקה הייתי שר להם איזה שיר, אולי, אולי הייתי כותב שיר על ה… על האולימפיאדה.
[מוזיקת רקע מסתיימת לקול של דפיקת פטיש של שופט בבית המשפט]
שדרן: והזוכה בתחרות השירה באולימפיאדה הוא… פיצקי! בשירו "אולימפיאדה, אולימפיאדה / יש לך טעם של שוקולדה". [מוזיקת רקע] "אני אוהב לצפות בתוכנית בישגדא / ולבקר בגבעת עדה / לפעמים אני אוהב לומר "ידה, ידה" / אבל איזה כיף שיש אולימפיאדה / הָביאו לי הרבה שוקולדה".
[רעש מהדהד]
יובל: פיצקי, פיצקי, תתעורר! אתה חולם!
פיצקי: מה? זכיתי במדליה… שוקולדה… לא… אה, רק חלמתי. אני חוזר לישון.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
יובל: אירוח משחקים אולימפיים הוא הפקה רצינית ביותר. למדינה המארחת לוקח שבע שנים להתארגן למשחקים. קחו למשל את המשחקים הקרובים בפריז. עד עתה הוציאה צרפת כ-9.5 מיליארד דולר על בניית אתרי ספורט, שיפוץ מבנים קיימים, בניית מלונות, תיקון כבישים, קניית ציוד, ואפילו צביעה מחדש של מסלולים שונים באצטדיונים ובעיר.
יש מדינות שנאלצו לבנות שדות תעופה ומלונות כדי לארח את הספורטאים והצופים.
[מוזיקת רקע צרפתית]
וכמה אנשים, אתם חושבים, אמורים להגיע למשחקים האולימפיים? למשחקים בפריז צפויים להגיע כ-15 מיליון איש. לשם השוואה, בישראל כולה חיים פחות מעשרה מיליון אנשים. אתם יכולים לתאר שיגיעו לפה עוד חמישה עשר מיליון?! בין אלו נספרים גם ארבעים אלף אנשי אבטחה ושלושים אלף מתנדבים. וואו!
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אירוח המשחקים נשמע די מתיש, גם אם בסופם למדינה המארחת יש תשתיות חדשות. אבל לפחות למדינה אחת, המשחקים הביאו לשינוי של ממש.
דרום קוריאה של תחילת שנות ה-80 הייתה מדינה לא מפותחת, ענייה, ורבים זכרו אותה רק בגלל המלחמה בקוריאה שהתרחשה כמה עשורים קודם לכן. דרום קוריאה נבחרה לארח את המשחקים בשנת 1988, וההכנות הביאו לבינוי תשתיות תחבורה, בניית הפארק האולימפי, ניקוי נהר ההאן, וגם יצרו אחדות בעם לקראת הגעת העולם כולו לתחרויות.
המשחקים יצרו קשרים דיפלומטיים ופוליטיים עם דרום קוריאה, גם לאחר שהמשחקים הסתיימו, והביאו למעשה לחידוש מסחר בינלאומי עם קוריאה.
האירוע שינה את קוריאה מקצה לקצה, ועד היום האולימפיאדה שם נקראת "הנס על נהר ההאן".
פיצקי: אוקיי, אוקיי, אבל מה קורה במשחקים עצמם? איך זה בעצם מתחיל?
יובל: אה, אוקיי.
[מוזיקת רקע]
אז המשחקים האולימפיים נפתחים בטקס פתיחה חגיגי. המדינה המארחת מספרת על ההיסטוריה שלה, על התרבות שלה, לפעמים היא מראה נופים ומאכלים, ופעמים רבות רקדנים ואמנים מופיעים בטקס הפתיחה בצבעים של המדינה ובריקודים מסורתיים.
לאחר מכן מתקיימת צעדת המשלחות. כל הספורטאים משתתפים בצעדה, ולכל משלחת נבחר ראש משלחת שנושא את דגל המדינה, והוא זה הצועד ראשון.
אמנם המשלחות צועדות לפי סדר הא'-ב' של שפת המדינה המארחת, אבל באופן מסורתי המשלחת הראשונה היא תמיד מיוון, והמשלחת האחרונה מייצגת את המדינה המארחת. השנה אמורים לצעוד כמעט 11 אלף איש בפריז.
אחרי הצעדה מגיע לאצטדיון הלפיד האולימפי.
פיצקי: מה זאת אומרת? מאיפה הוא מגיע? מה, הוא בא לבד? יש לו רגליים?
יובל: לא, לא. הלפיד האולימפי הוא אחת המסורות שהשתמרו מהמשחקים ביוון. הלפיד נשאר דולק לאורך המשחקים, כדי להזכיר איך פרומתאוס גנב את האש מזאוס.
האגדה מספרת שפרומתאוס ברא את האדם ונתן לו אש שתגן עליו. אבל זאוס, אל השמיים, רצה להעניש את בני האדם, והוא לקח להם את האש. פרומתאוס גנב ניצוץ, והחזיר אותו לבני האדם.
בשנת 1928 הודלק הלפיד לראשונה במשחקים המודרניים, ומאז הוא חלק מהטקס. כדי להגיע אל האצטדיון, הלפיד יוצא מיוון, ורצים מעבירים אותו ממקום למקום, עד שהוא מגיע לטקס הפתיחה, ונושא אותו בדרך כלל אלוף אולימפי מהמדינה המארחת.
פיצקי: איך… איך נושאים אותו בדיוק?
יובל: אה, מחזיקים אותו ביד.
פיצקי: מה, תמיד?
יובל: אה, כמעט תמיד. פעם שמו אותו על סירה מעל המים כדי לחצות תעלה, ובפעם אחרת צוללנים נשאו אותו מתחת למים. הלפיד אפילו הועלה על מטוס, ופעם הוא הורכב על סוס ועל גמלים, והוא אפילו עבר בלווין על ידי לייזר.
פיצקי: ואז הוא מגיע לאצטדיון?
יובל: בדיוק. והרץ האחרון מדליק אותו, והוא נשאר דולק לאורך כל 17 ימי המשחקים.
פיצקי: מה, זה סוג של חנוכה?
יובל: כן ולא. כן ולא.
[מוזיקת רקע]
לאורך השנים השתנו ענפי הספורט באולימפיאדה. נוספו ענפים, כמו למשל טיפוס וסקייטבורד, ואחרים הוסרו, כמו למשל קריקט, קפיצה לגובה בעמידה, משיכת חבל וקפיצה לרוחק עם סוס.
תחרות נוספת שהוסרה הייתה שחיית מכשולים ל-200 מטרים. התחרות הזאת נערכה רק בשנת 1900, ועל המשתתפים היה לשחות, לטפס על עמוד, לעלות ולעבור שורה של סירות, ואז לצלול מתחת לשורה נוספת של סירות. דווקא נשמע… מעניין.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
עד שנת 1924 מדידת זמן בתחרויות נעשתה בעזרת שעוני עצר, סטופרים. הבעיה הייתה שאם שני רצים מגיעים יחדיו לקו הסיום, קשה היה לדעת מי באמת ניצח. במשחקי לוס אנג'לס של 1932, עזרה המצאה חדשה לפתור את הבעיה - הפוטו-פיניש. זוהי מצלמה שיכולה לצלם הרבה תמונות בזמן קצר. בשנים שקדמו למשחקים בלוס אנג'לס, מצלמה כזו פותחה עבור מרוצי סוסים, ומשם עברה לאצטדיון האתלטיקה.
באותה תחרות ממש, הגיעו שני רצים אל קו הסיום באותו הזמן בדיוק, ורק הפוטו-פיניש הראה מי מהם עבר ראשון את הקו. אבל כדי לגלות מי זה היה, נאלצו הרצים, השופטים וכל הקהל לחכות שיפָתחו את התמונות, וזה לקח כמה שעות. במשחקים בלונדון בשנת 1948, הטכנולוגיה כבר שופרה בהרבה, ולקח רק 90 שניות כדי לקבל את התמונה. כיום, מדידת הזמן השתפרה, ואפשר לראות את הפוטו-פיניש בטלוויזיה ממש בזמן אמת.
עם התפתחות הקולנוע והטלוויזיה, המשחקים האולימפיים צולמו ושודרו מאוחר יותר. לעתים זה לקח ימים שלמים, ועד אז רוב הצופים כבר גילו מי ניצח. בשנת 1964, במשחקים האולימפיים בטוקיו, בפעם הראשונה שודרו המשחקים בשידור ישיר מעבר לים, מיפן ועד לארצות הברית.
[מוזיקת רקע]
המדע אינו מפסיק להשתפר, ואנשים רבים משקיעים את זמנם בהנדסת חומרים ובטכנולוגיות שמשפיעים מכף רגל ועד ראש, או במילים ספורטיביות, מנעלי ריצה ועד משקפי שמש. וכל זאת, כדי לשפר הישגים וביצועים של ספורטאים.
אבל לא תמיד מדע זה טוב. בשנת 2008 נכנסה לשימוש חליפת שחייה מיוחדת, שדימתה עור של כריש. מטרתה הייתה להקטין את החיכוך עם המים. התוצאה הייתה 25 שיאי עולם שנשברו. החליפה הייתה מדהימה כל כך, עד שלבסוף הוחלט שאסור להשתמש בה.
היום באולימפיאדה מנסים לשמור על הגינות בספורט, ולא לאפשר לספורטאים לעשות שימוש בטכנולוגיות שיתנו להם יתרון על פני ספורטאים אחרים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ישראל החלה להשתתף במשחקים האולימפיים כבר בשנת 1952. לקח לנו המון שנים, אבל בשנות ה-90 התחלנו לזכות במדליות, ומאז ספורטאים ישראלים זכו ב-13 מדליות אולימפיות, בענפי הג'ודו, השייט, ההתעמלות, טייקואנדו [כך במקור] וקיאקים.
הראשונה שזכתה הייתה…
פיצקי: אני יודע! אני יודע! יעל ארד.
יובל: נכון. היא זכתה במדלית כסף.
פיצקי: מה מה? לא, יעל ארד, היא זכתה בארד.
יובל: לא לא, היא זכתה במדלית כסף.
פיצקי: אה, חשבתי שהיא שינתה את השם בגלל זה.
יובל: לא לא, היא לא שינתה את השם. אבל היא באמת הפכה לסמל של אישה בלתי מנוצחת. שעשתה את הבלתי יאמן.
פיצקי: רגע, תגיד, נשים תמיד השתתפו בתחרויות?
יובל: אה… לא תמיד. במשחקים הקדומים ביוון נשים לא הורשו להשתתף. אבל כבר באולימפיאדה השנייה בשנת 1900, השתתפו 22 נשים. ובמשחקים האחרונים, 50% מהספורטאים היו נשים. במשחקים האחרונים בטוקיו גם היו תחרויות שבהן נשים וגברים התחרו יחד בריצות שליחים, במשחי שליחים, ואפילו בג'ודו ובחץ וקשת.
פיצקי: מגנייייב!
יובל: לעתים, האולימפיאדה משמשת גם כבמה פוליטית. בשנת 1936, גרמניה הנאצית אירחה את האולימפיאדה בברלין. הגרמנים, ובראשם היטלר, שאפו להראות לעולם שהם שוחרי שלום, אבל גם שהגזע הארי, הגרמני, הוא הטוב מכולם.
ואכן, הם זכו בהרבה מאוד מדליות, אבל ג'סי אוונס, אמריקני, כהה עור, זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדה, וכולם באתלטיקה, הענף הכי מהולל במשחקים. ואיבויה צ'אק, אתלטית יהודיה מהונגריה, זכתה במדלית זהב בקפיצה לגובה, לאחר שקפצה גבוה יותר מהקופצת הגרמניה.
[מוזיקת רקע]
המשחקים האולימפיים מתרחשים בקיץ, זו הייתה המסורת היוונית. אבל כבר עם חידוש המשחקים, הועלה רעיון לקיים משחקי חורף, עם ענפי ספורט שמתאימים לשלג ולקרח, למשל, החלקה אומנותית, החלקה מהירה, סקי, הוקי, גלשן שלג, או סנובורד, ואחרים. ברור שרק מדינות שבהן יורד שלג בכמויות גדולות, יכולות לארח משחקים שכאלו, אבל זו לא הייתה הבעיה היחידה. המתנגד הראשי למשחקים היה פייר דה קוברטן בעצמו! הוא לקח את המשחקים הקודמים בתור מופת לחידוש התחרויות, וכיוון שביוון לא יורד שלג ולא התקיימו משחקי חורף, הוא לא רצה לקלקל את המסורת.
מתנגדים אחרים היו מדינות צפוניות, שחששו שמשחקי חורף יתחרו במשחקים הנורדים, שהתקיימו גם כן כל ארבע שנים.
אבל מאז 1924, מתקיימים משחקי חורף במדינה שיכולה לארח אותם. בהתחלה, אותה מדינה שאירחה את משחקי הקיץ, אירחה גם את משחקי החורף. אבל עם הזמן הבינו שהרעיון הזה מצמצם את מספר המדינות שיכולות לארח את המשחקים. וכיום, מדינות שונות מארחות את המשחקים האולימפיים של הקיץ והחורף.
משחקי החורף הם סוג אחר של משחקים, כיוון שהם דורשים תנאי מזג אוויר מסוימים. אבל הם אינם המשחקים היחידים ששונים מהמשחקים המסורתיים.
אולימפיאדת הנכים, או המשחקים הפאראלימפיים, "פרא" פירושו "ליד", "המשחקים שלצד המשחקים האולימפיים", הם תחרויות בינלאומיות לספורטאים בעלי מוגבלויות.
[מוזיקת רקע]
לאחר מלחמת העולם השנייה, בבית חולים שיקומי באנגליה התחרו חיילים שנותרו עם פגיעות שיתוק. לאחר כמה שנים, הולנד הצטרפה לתחרויות הללו, ובשנת 1960 התקיימה תחרות "סטוק מנדוויל" ברומא, ולא רק לחיילים משוחררים, אלא לכל מי שהיה בכיסא גלגלים. למעשה, הייתה זו אולימפיאדת הנכים הראשונה.
ישראל החלה להשתתף במשחקים כבר בשנת 1953, ובשנת 1968 אירחה ישראל את משחקי הנכים בתל אביב. ישראל אפילו הייתה הראשונה לארח ענפי ספורט חדשים: כדורת דשא, כדורסל נשים ומירוץ כיסאות גלגלים למאה מטרים.
במשחקים הללו, ישראל הגיעה למקום השלישי במספר המדליות לכל מדינה. לעומת מספר המדליות המועט שזכו בו ספורטאים ישראלים במשחקים הרגילים, כמעט בכל משחקי נכים זוכים ספורטאים ישראלים במדליות ובהישגים אולימפיים.
כיום, המשחקים הפאראלימפיים כוללים 22 ענפי ספורט, ואינם מוקדשים רק לאנשים בעלי פציעות בעמוד שדרה, אלא למגוון מוגבלויות, כולל קטיעת איברים, חירשות ועיוורון.
ישנה גם אולימפיאדה לנוער, בגילאים 14 עד 18. ותחרות נוספת היא ה"ספיישל אולימפיקס", משחקים המוקדשים לאנשים בעלי מוגבלויות שכליות ונפשיות. במשחקים הללו, לא התחרות חשובה, אלא ההשתתפות.
המשחקים האולימפיים הם סמל לתקווה עולמית, שנוכל להתחרות בינינו בקפיצה לגובה ולא במלחמה. אבל קרה גם שמדינות מסוימות החרימו את האולימפיאדה.
בשנת 1980 המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות הייתה בעיצומה. לא היה מדובר במלחמה של ממש, אלא במלחמה של השפעה עולמית. לפני האולימפיאדה, שעמדה להתקיים במוסקבה, בירת רוסיה, ברית המועצות פלשה לאפגניסטן. בתגובה, ארצות הברית ו-65 מדינות אחרות החליטו להחרים את האולימפיאדה. ארבע שנים מאוחר יותר, הסובייטים ו-15 מדינות נוספות החרימו את האולימפיאדה שהתקיימה בלוס אנג'לס. מאז, אף מדינה לא החרימה את האולימפיאדה.
אני זוכר, בתור ילד, שהיה ממש מרגש לראות ספורטאים אמריקאים וסובייטים לוחצים ידיים ולפעמים אפילו מתחבקים. זה נתן תקווה שאולי דרך הספורט נמצא דברים משותפים, גם עם האויבים הכי מרים שלנו.
המשחקים האולימפיים הם חגיגה בינלאומית, שרק מלחמות עולמיות ומגפות הצליחו לדחות או לבטל. בחודש יולי 2024 יתקיימו המשחקים בפריז, החוגגת מאה שנה מאז שאירחה את המשחקים ב-1924.
פריז תהיה העיר השנייה שמארחת את האולימפיאדה שלוש פעמים. לונדון הייתה הראשונה, ובשנת 2028 לוס אנג'לס תצטרף למועדון החגיגי ותארח את האולימפיאדה בפעם השלישית.
האולימפיאדה היא הזדמנות גם לנו וגם לעולם לעצור לרגע מהיום-יום ולצפות בתחרויות, בשיאי עולם, באתלטים נפלאים שיודעים גם לפרגן האחד לשני.
האולימפיאדה היא יותר מתחרות ספורט, היא גם סמל לאחדות, לנחישות, למצוינות ולרוח האנושית.
באולימפיאדה הקרובה, בחרו לכם ספורטאי או ספורטאית, או אולי איזשהו ענף שלא הכרתם, ונסו לעקוב אחריהם. אולי תלמדו משהו חדש.
מוכנים? למקומות… היכון… הכן… קחו את השלט, לחצו על הכפתור… צא!
[מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה, עריכת לשון וזריקת דיסקוס בחלל סגור - [רעש דיסקוס נזרק מלווה ברעש של פגיעה] איי! דינה בר מנחם.
עריכה, קריינות ושחייה לרוחב - יובל מלחי.
עיצוב פסקול, מיקס וריצת מכשולים לאלף קילומטרים - [רעשי צעדים] רוני קלדרון. איפה הוא?
הפקה, ואנשים שרוצים להתחרות בשחיית מכשולים - [רעש של שחיינים בבריכה] תומר מיכלזון, ליהיא צדוק ורני שחר.
אני יובל מלחי, היסטוריה לספורטאים וספורטאיות.
[קול מחיאות כפיים]
רגע, לפני שאתם הולכים…
פיצקי: לאן הם הולכים?
יובל: לא, התכוונתי שהם מסיימים לשמוע את הפרק.
פיצקי: נו, אז מהר, מהר, תבקש מהם לדרג אותנו בספוטיפיי ובאפל, וגם לכתוב משהו קצר אם הם אהבו את הפודקאסט.
יובל: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה.
פיצקי: ותגיד להם שיש לנו קבוצת טלגרם בשם "היסטוריה לילדים", ואנחנו מודיעים שם הודעות חשובות.
יובל: פיצקי, תן לי רגע.
פיצקי: וכמובן שאתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" בכל יישומוני ההסכתים, וגם ביישומון של "כאן".
יובל: אבל עמדתי להגיד את זה.
פיצקי: נתראה בפרק הבא, להתראות.
יובל: להתראות!
פיצקי: עשית את זה ממש טוב יובל, את ה"להתראות" הזה, זה היה מושלם.
יובל: [צוחק] תודה, ממש תודה, פיצקי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments