top of page

היסטוריה לילדים - דודו איפה אתה? על חיות שנכחדו מהעולם

בטח יש לכם חיה אהובה, אבל האם ידעתם שפעם היו חיות רבות שנכחדו, נעלמו מהעולם. בטוח שמעתם על דינוזאורים ועל טיגריס שנחרבי אבל מה לגבי זאב טסמני, פרת הים של שטלר, היונה הנודדת, ציפורי דודו וקואגה? היום אספר לכם על חיות שנכחדו מכדור הארץ וגם מארץ ישראל והאם בעתיד יהיה אפשר להחזירן לחיים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/01/2023.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מנגינת פתיחה]

"היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

חיות נכחדות.

יובל: שלום ילדות ושלום ילדים. תגידו, מה החיה האהובה עליכם? כלב? חתול? איגואנה? אתם בטח מכירים המון חיות. אבל אתם יודעים שפעם היו עוד חיות שכבר אינן? כמו למשל דינוזאורים, טיגריס שנחרבי ועוד המון חיות. לחיות האלה קוראים חיות נכחדות.

[מוזיקת רקע]

חלק נעלמו ממש מזמן, ואחרות נעלמו ממש לאחרונה. "הכחדה" היא מילה נרדפת להיעלמות. זאת אומרת שהחיות הללו נעלמו כליל מן העולם. "כליל" - לגמרי. אולי ראיתם בגן החיות שלט "מינים בסכנת הכחדה". אלו הם מינים של חיות שקיים סיכון שאם לא נשמור עליהם, גם הם יעלמו מן העולם. אז היום אספר לכם על כמה חיות שפעם הסתובבו בכדור הארץ, ואז נכחדו. מעניין אם שמעתם עליהן.

[דלת נפתחת]

אוי, רגע, מי נכנס לאולפן? סליחה, אנחנו מקליטים. לא, לא, אם אתה יכול לצאת? זה פשוט מפריע להקלטה. מה זה…? למה אתה לבוש ככה? מי אתה?

פילוזאורוס: אני פילוזאורוס.

יובל: מה…? אין חיה כזאת.

פילוזאורוס: ברור שיש! אני משתתף במחזמר "חיות נחמדות". רוצה לשמוע שיר?

יובל: לא ממש.

פילוזאורוס: [מתחיל לשיר] "כאן נכחדתי, כאן נכחדו ילדיי, כאן עמדתי פעם על שתי רגליי, ועכשיו אתה גר פה, נכחדתי, אני כבר לא. אוי, קוראים לי לבמה, אני זז מפה."

[דלת נסגרת]

יובל: רגע, מה? סליחה, פילוזאור…? איזה יצור מוזר.

[מוזיקת רקע]

הכחדת מינים ליוותה את החיים על פני כדור הארץ מראשיתם. מדענים גילו שמאז ראשית החיים התרחשו על גבי הכוכב שלנו חמישה אירועי הכחדה המונית. כולם עוד לפני התפתחות המין האנושי.

אירוע ההכחדה ההמוני והמפורסם מכולם, שאתם בטח מכירים, התרחש לפני 66 מיליון שנה, בערך, ובו נכחדו הדינוזאורים וכמעט כל החיות האחרות שחיו על פני כדור הארץ. עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מה גרם לכך שכל הדינוזאורים נכחדו. חלק מהחוקרים חושבים שאסטרואיד, או סלע שהגיע מהחלל, פגע בכדור הארץ, והאבק הרב שעלה לאוויר הסתיר את השמש במשך כמה שנים. בלי השמש, צמחים לא יכולים לגדול ולדינוזאורים לא נשאר מה לאכול. אוי, יצא חרוז.

מדענים אחרים חושבים שהתפרצות הר געש עצום הסתירה את השמש, או שהעולם נעשה קר מדי בבת אחת, ובעלי חיים רבים, ובהם גם הדינוזאורים, לא הצליחו לשרוד בתנאים הללו. אבל היו חיות ששרדו לאחר תקופת הדינוזאורים: יונקים שונים, עופות, זוחלים, חרקים ודגים. מדי פעם מינים מסוימים נכחדו, ואחרים היו מתפתחים. זו הייתה דרכו של הטבע.

[מוזיקת רקע]

לפני כמעט שלושה מיליוני שנים התפתח המין האנושי, וכפי שחיות אחרות עושות, גם האדם צד חיות שונות. הוא רצה לספק לעצמו מזון, לעשות שימוש בעורות של בעלי החיים לביגוד, והוא אפילו עשה שימוש בעצמות שלהם ככלים שונים, כמו למשל כלי אוכל ובישול, כלי עבודה וכלי נשק.

במשך תקופה ארוכה בעלי החיים ובני האדם חיו זה לצד זה. בני האדם הבינו שאם יצודו עדר שלם, בשנה הבאה לא יוכלו לצוד שוב, ולא יהיו להם עורות או מזון. עם השנים אנשים החלו להאמין שחלקים שונים של חיות יכולים לשמש כתרופה, ואנשים החלו לצוד חיות כדי לעשות שימוש רק בחלק מסוים, כמו שנהב הפיל, קרן של קרנף או פרוות של חיות נדירות.

לפני כמה מאות שנים החל האדם לעשות שימוש ברובים, ועד מהרה הציד הפך לספורט פופולרי, בעיקר בקרב המעמד הגבוה. ציידים נהגו לפחלץ את ראשם של החיות שצדו ולתלות אותם בביתם בגאווה. עם השנים הציד יצא משליטה והביא להכחדתם של מינים שלמים מהעולם.

אתם יודעים מה? בואו ותכירו כמה מינים שנעלמו מהעולם. אבל ממש תכירו! אני נכנס פה עכשיו למכונת הזמן שלנו. [רעש כאילו מנסה להיכנס למקום קטן] הנה, רגע, צפוף טיפה… לא הייתי צריך לאכול את עוגת השוקולד מאתמול! רגע! הנה אני בפנים, סגרו את הדלת!

[דלת נסגרת]

אוקיי, בואו ניסע עשרת אלפים שנים אחורה. מכונה, סעי!

[צפצופים של מקשים נלחצים]

נו, נו, סעי כבר! אוי, זה צפוף פה כל כך, או!

[רעשים של מכונה בפעולה]

[רעשי ג'ונגל]

ברוכים הבאים לדרום אמריקה! כאן חי לו פעם טיגריס שנחרבי, או סמילודון. שנחרבי על שום שניביו דומים לחרבות קטנות. אם ראיתם את סרטי "עידן הקרח", הסמילודון היו דייגו ושירה. לחבר שלי פה קוראים סמילי. סמילי, סמילי! בוא, הנה, איי! כן, שלום. סמילי, אני פה עם ילדים, עם מאזינים. אתה יכול להגיד להם רגע שלום?

[שאגת נמר]

הו, סמילי, קצת פחות חזק. קצת טיפה פחות חזק, זה לא… ילדים, אמרתי לך. ילדים.

[מוזיקת רקע]

סמילי הסמילודון, או טיגריס שנחרבי, דמה לנמר ענק, עם ניבים ארוכים שבעזרתם נהג לצוד. ניבים הם למעשה שיניים חדות. גם לנו יש ארבעה ניבים, סמוך לשיניים החותכות שנמצאות במרכז הפה. תמששו רגע, עם הלשון ככה, תרגישו שן חדה. זהו הניב שלכם. הניבים של סמילודון היו באורך של כ-30 ס"מ. הם בלטו החוצה מהפה, נראו מפחידים, אבל למעשה היו די שבירים.

לפני כעשרת אלפי שנים הגיע האדם לדרום אמריקה, ובערך באותה תקופה נכחד הסמילודון.

טוב סמילי, אנחנו חייבים לזוז, ניפגש… בעידן הקרח.

אוקיי, מכונת זמן. אני נכנס.

[רעש כאילו מנסה להיכנס למקום קטן]

הנה, מכונת זמן! בזריזות!!! קחי אותנו לשנת 1500, לאוקיינוס ההודי.

[צפצופים של מקשים נלחצים]

כן, אני מוכן, מוכן.

נו? נו, הכל סגור! מה? אה, חגורה! איך אני… רגע, הנה, או, חגורה, כן, אפשר לזוז.

[רעשים של מכונה בפעולה]

או, אה, הנה.

[רעשי חוף ים, ציפורים מצייצות]

ברוכים הבאים לשנת 1500! הגענו למאוריציוס, אי באוקיינוס ההודי. כאן גרים בכיף אינספור ציפורי דודו, עופות גבוהים ושמנים. ו… אפס אנשים. טוב היה להיות דודו במאוריציוס. האי היה נטול טורפים וציידים, ומלא באוכל טעים: עצי פרי, פקעות ושורשים. ציפורי הדודו הרגישו כל כך בטוחות, שעם הזמן הכנפיים שלהן התנוונו והן איבדו את יכולת התעופה ואת אינסטינקט הפחד. הן בטחו בכל מי שהתקרב אליהן.

בואו נבדוק. דודו! דודו! שלום, קוצ'י קוצ'י… קוצ'י קוצ'י קוצ'י… הו, איזה דודו חמוד. הו! הוא נותן לי ללטף אותו, איזה דודו חמוד, יואו.

אבל קרוב לשנת 1600 הגיעו למאוריציוס מתיישבים הולנדים עם כלביהם. הכלבים צדו את ביצי הדודו הגדולות, והאנשים צדו את הדודו, שאפילו לא ניסה לברוח. לא היה לו סיכוי. המתיישבים כתבו, "מצאנו ציפורים גדולות שיש להן כנפיים בגודל של כנפי יונים, ולכן הן אינן יכולות לעוף. לציפורים הייחודיות האלה הייתה כרס כה גדולה, שדי היה בה כדי להאכיל שני אנשים ארוחה טעימה".

וכך, תוך פחות ממאתיים שנה מאז שהגיעו המתיישבים הראשונים למאוריציוס, הדודו נכחד, נעלם מן העולם.

דוּדוּ: היי, סליחה שאיחרתי.

יובל: איחרת? לא איחרת, כי אני לא מצפה לאף אחד.

דודו: אבל הרגע קראת לי.

יובל: לא ממש, לא קראתי לאף אחד.

דודו: קראת לי! אני עומד פה בחוץ, ושמעתי אותך קורא לי שוב ושוב ושוב.

יובל: ממש לא, אני מקליט פרק של "היסטוריה לילדים".

דודו: אז למה קראת לדוּדוּ?

יובל: דוּדוּ? לא, אני מספר על ציפור הדוֹדוֹ!

דודו: ציפור דודו? מה, מה אתה צוחק עליי? אין כזו ציפור.

יובל: נכון, נכון, היום אין, אבל...

דודו: מה אבל? אתה, אתה המצאת ציפור.

יובל: לא, לא המצאתי, לא המצאתי.

דודו: יש כזאת או אין כזאת ציפור?

יובל: אין, אבל...

דודו: בלי אבל! המצאת.

יובל: פעם הייתה. היא נכחדה.

דודו: אוי, זה לא טוב.

יובל: כן, אבל זה קרה מזמן.

דודו: טוב, סליחה, אז אני הולך.

יובל: אוקיי, אז אני אמשיך. אז ציפור הדוּדוּ...

דודו: קראת לי?

יובל: מה?

דודו: שמעתי דוּדוּ.

יובל: אה, התכוונתי דוֹדוֹ. פשוט קודם אמרתי דוֹדוֹ ואתה דוּדוּ, עכשיו… התכוונתי דוּדוּ. אה, דוֹדוֹ, התכוונתי דוֹדוֹ.

דודו: טוב, אתה איש מאוד מוזר. לא יודע מה אתה עושה פה באולפן עם כל המיקרופונים. מישהו בכלל מקשיב לך? טוב, תקליט לעצמך. תמשיך לדבר לעצמך, איש, הכל בסדר… [ממלמל לעצמו] איזה איש מוזר מאוד. מוזר מאוד היה הבחור הזה פה…

יובל: טוב, מכונת זמן, קחי אותנו לשנת 1741, לים הקפוא שבין סיביר לאלסקה.

[צפצופים של מקשים נלחצים]

[רעשים של מכונה בפעולה]

[רעשי גלים ורוחות סוערות]

בשנת 1741 הפליגה משלחת של חוקרים למזרח רוסיה, לים שבין סיביר לאלסקה. אם אתם רוצים, תפתחו מפה ותראו בדיוק איפה זה נמצא.

החוקר גאורג שטלר גילה ביבשת אלסקה חיה שלא הייתה מוכרת. היא כונתה פרת הים של שטלר. פרת הים הייתה חיה שדמתה לפיל ים, או לכלב ים עצום בגודלו. היא שקלה כעשרה טון! כמו פיל אפריקאי ממוצע. ניזונה מאצות, וחיה לחופי אלסקה.

לאחר ששטלר עזב את המקום, הגיעו לאזור חוקרים וציידים. פרת הים הייתה חיה חברותית. היא התקרבה לבני האדם, שיחקה איתם, והם ניצלו זאת כדי לצוד אותה ולאכול את בשרה.

תוך 27 שנים בלבד מגילויה של פרת הים של שטלר, היא נכחדה לחלוטין.

שטלר גילה עוד חיה, ציפור שחורה בשם קורמורן ממושקף. הקורמורן בקושי יכול היה לעוף, ומאה שנים לאחר שהתגלה, גם הוא נכחד, נעלם.

[מוזיקת רקע]

תגידו, שמעתם פעם על חיה בשם הזאב הטסמני? עד לפני כמאה שנים חי באי טסמניה, סמוך ליבשת אוסטרליה, חיה המזכירה שילוב של נמר קטן עם כלב. עם הגעת האדם, וחיות אחרות כמו כלבי ציד, החלו לצוד את הזאב הטסמני, ולפני כמאה שנים גם הוא נעלם ונכחד. עם זאת, היו מקרים שבהם אנשים דיווחו כי ראו זאב טסמני, אולם עד היום אין לכך הוכחות ברורות.

[המיית יונים]

לפני כמאתיים שנים היונה הנודדת הייתה הציפור הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ. חוקרים מעריכים כי בתחילת המאה ה-19, לפני כמאתיים שנים, חיו בצפון אמריקה כחמישה מיליארד יונים נודדות. חמישה מיליארד! זה המון! הם בחיים לא יכחדו! למה אני מספר עליהם בכלל?

היונים האלה חיו בלהקות ענק, וכשהיו עפות, היו מסתירות לזמן מה את השמש. אבל במאה ה-19 הפך ציד היונים לבילוי פופולרי. אנשים נהגו לצוד ולאכול אותן, או לצוד אותן לשם הספורט. בשנת 1896 למשל, בתחרות ציד אחת ניצודו תוך יום רבע מיליון יונים. אוכלוסיית היונה הנודדת הצטמצמה והצטמצמה, עד אשר היא נכחדה לחלוטין בשנת 1914?! מחמישה מיליארד יונים לאפס, תוך כמאה שנים?

באפריקה חי בעבר קרנף שחור, שנקרא גם קרנף צר שפה. לפני כמאה שנים, חיו מאות אלפי קרנפים שכאלה באפריקה, אך מספרם הלך והצטמצם. במקומות רבים תושבים מקומיים האמינו שאם כותשים קרניים של קרנף לאבקה, יש לה יכולות רפואיות. בעזרת רובים, החלו ציידים לקטול עוד ועוד קרנפים שחורים, עד שבשנות ה-90 נותרו רק כ-2,500 קרנפים שכאלה. אחד מתתי המינים, קרנף שחור מערב אפריקאי, נכחד, ואילו שאר המינים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה.

בסין חי בעבר דולפין נהרות ייחודי, הקרוי גם באיג'י. הוא חי רק במימיו המתוקים של נהר היאנגצה בסין. בעקבות זיהום ודיג, אוכלוסייתו הצטמצמה, ומשנת 2004 הוא לא נראה יותר. חוקרים מעריכים כי גם דולפין הנהרות הסיני נכחד.

[מוזיקת רקע]

סיפרתי לכם עד עכשיו על חיות שחיו באפריקה, בסין, וביבשת אמריקה, אבל מה לגבי ארץ ישראל? יודעים מה? בואו נקפוץ לארץ ישראל של לפני כמעט… נגיד… שנתיים! לא, לא, זה… לפני… מאתיים שנה!

מכונת זמן, קחי אותנו!

[צפצופים של מקשים נלחצים]

[רעשים של מכונה בפעולה]

[ציפורים מצייצות]

וואו! שקט פה. אפשר לשמוע ציפורים.

האם ידעתם שפעם, ממש פה בישראל, אפשר היה לפגוש אריות, נמרים, דובים, יענים ותנינים?

עד לפני כמה מאות שנים חיו בארץ ישראל אריות. הן חיו בטבע, באזור נהר הירדן, וגם באזור אשקלון של ימינו. בתקופת הצלבנים הרבו לצוד אותן. אוכלוסייתן הצטמצמה, ולפני כ-300 שנים נראה האריה האחרון בארץ ישראל.

בין קיסריה לזכרון יעקב, סמוך לישוב ג'סר א זרקא, נמצא נחל תנינים. הרומאים קראו למקום קרוקודילון, ולידו שכנה העיר קרוקודילופוליס, מפני שבנחל התגוררו באמת תנינים. התנין האחרון שחי בנחל נתפס בשנת 1912, לפני כמאה שנה, ואפשר לפגוש אותו במוזיאון הטבע של אוניברסיטת תל אביב.

[מוזיקת רקע]

בארץ ישראל חיו עוד חיות רבות. חלקן נעלמו מהאזור שלנו וחלקן נכחדו לחלוטין. בהר החרמון ובערי הגליל אפשר היה לפגוש דובים חומים, נמרים, ואייל אדמוני גדול קרניים. באזור השרון הייתם יכולים לפגוש את הבובאל הצפוני, מן אנטילופה עם קרניים קטנות. בצפון הארץ חיו ברדלסים. על רכס הכרמל חי הגחן, מן טורף קטן ומנומר, שלי הוא מזכיר הכלאה בין חתול לשועל. סמוך להר הארבל, ליד הכנרת בצפון הארץ, חיו דובים סורים חומים, אך לפני כמאה שנה הם נעלמו מארץ ישראל. במדבר יהודה הסתובבו עשרות נמרים. בנגב חי יען הנגב עד לשנת 1929. וזה לא הכל. לפני כמה אלפי שנים חיו ממש פה, בארץ ישראל, היפופוטמים, פילים, קרנפים, ג'ירפות, ואפילו ממותות!

ממש כמו עם הדודו, היונה הנודדת ופרת הים, גם כאן הציד הביא להכחדתם של מינים רבים. בעלי חיים רבים שהסתובבו פעם ממש כאן, בישראל, ניצודו עד שנעלמו מן הנוף.

אבל להכחדת המינים, בישראל וגם בעולם כולו, יש גם גורם נוסף, והוא הגידול באוכלוסייה האנושית והשינוי באורח החיים. בשל העובדה כי בני האדם התרבו במהירות ומספרם גדל, קטנו שטחי המחיה של החיות. יערות נעלמו לטובת שכונות וערים. כדי לגדל בקר להמבורגרים, כרתנו חלקים אדירים מיערות הגשם, והפכנו אותם לאזורי מרעה. את הביצות ייבשנו. את הביוב והשפכים שלנו שפכנו לנחלים. ואת הימים והאוקיינוסים מילאנו בפסולת וברעלים, וגם חומרים מזהמים. אין כמעט פיסה של טבע שלא פגענו בה או השפענו עליה. והתוצאה היא פגיעה אנושה ומתמשכת במיני בעלי החיים והצמחים, שבמקרים מסוימים גרמה אפילו להכחדתם.

מדענים מעריכים כי אם המין האנושי לא ישנה את דרכיו במאה השנים הקרובות, ייכחדו מחצית ממיני בעלי החיים על פני כדור הארץ.

[מוזיקת רקע]

כיום יש מינים רבים של חיות, כמו למשל הטיגריס, הלוויתן הכחול, הפיל האפריקני והפיל ההודי, הפנדה האדומה, השימפנזה וקופי הלמור, שמצויים בסכנת הכחדה. ובסכנת הכחדה חמורה ממש מצויים, בין השאר, הגורילה והאורנגאוטן, החיה האהובה עלי.

אבל, אל ייאוש. כבר בשנת 1948, לפני יותר מ-70 שנה, הבינו מדינות העולם שחייבים להגן על בעלי החיים. לצורך כך הן הקימו את "איגוד השימור העולמי", שמנהל מעקב קרוב אחר מיני בעלי החיים בעולם, ומתריע כאשר אחד המינים בסכנת הכחדה.

בספארי אפשר לראות ליד חצרות החיות סימון, האם החיות הללו נמצאות בסכנת הכחדה או לא.

אחד מסיפורי ההצלחה הוא של הפנדה. במאה השנים האחרונות הייתה הפנדה הענקית בסכנת הכחדה חמורה. ממשלת סין, בסיוע חוקרים מכל רחבי העולם, החליטה להציל את הפנדות. היא הכריזה על אזורי היערות כאזורים לשימור, הגדילה מאוד את העונש על ציד והקימה עשרות מרכזים, בהם הפנדות דואגות לצאצאים.

כיום מצבן של הפנדות טוב בהרבה מלפני כמה עשרות שנים. יש תקווה, ילדים. יש תקווה!

גם בישראל יש סיפורי הצלחה דומים. מינים שונים שנעלמו מהטבע בישראל הוחזרו אליו, כמו למשל היחמור הפרסי, אייל הכרמל, הראם הלבן והפרא.

החוק בישראל תומך במאמצים להשבת מינים מקומיים שנכחדו לטבע, חוץ משניים יוצאי דופן: הדוב הסורי והתנין. וטוב שכך.

לפעמים יש גם הפתעות. חוקרים למשל האמינו כי צפרדע בשם עגולשון, שחיה רק באזור אגם החולה בישראל, נכחדה. אך בשנת 2011 פקח של רשות הטבע והגנים מצא נקבת עגולשון בשמורה. לאחר חיפוש, התגלו מאות מהצפרדעים הנדירות באתר שמיקומו נשמר בסוד, כדי להגן עליהן.

וזה לא קרה רק בארץ. בשנת 2021 מצאו בטורקיה דג אגמים, שלא נראה כבר 50 שנה. בקולומביה נמצאו פרפרים נדירים, שנחשבו לנכחדים כבר 100 שנה. בגאנה נמצא מין של ינשוף, שאותו לא ראו כבר 150 שנה. ובאוסטרליה גילו מין של עכבר שחשבו שנעלם מהעולם לפני 200 שנה! יש תקווה.

[מוזיקת רקע]

הנה, מולי, למשל, יש ממו… ממותה? ממותה אמיתית?! אני לא מאמין, ילדים! אני רואה ממותה אמיתית! יו, אני כל כך מתרגש! יו, מה זה?! ממותה, את אמיתית?!

שמואל: אני אמיתית, בטח אני אמיתית! אני… קוראים לי שמואל, אני בתוך החליפה של הממותה! תגיד, אתה...

יובל: אה, אתה מחופש? כן, ידעתי. לא, ברור.

שמואל: לא, בטח, מה? ממותה נכחדה. תגיד, אתה יודע איפה ההצגה "חיות נחמדות"?

יובל: אה, "חיות נחמדות", עם הפילוזאורוס? כן, מימין. הדלת פה, מימין. לא, לא חשבתי ש… זאת ממותה אמיתית. אני יודע שהיא נכחדה. אני לא...

[מוזיקת רקע]

להציל בעלי חיים מהכחדה זה דבר מסובך, שמצריך ידע, נחישות וסבלנות. וגם הרבה כסף.

אחד האנשים החשובים בתחום היה חוקר הטבע והסופר האנגלי, ג'רלד דארל. דארל הזדעזע עמוקות מכך שגני החיות לא מתמקדים בטובת החיות, אלא רק בבידור קהל המבקרים. הוא כתב ספרים פופולריים ומצחיקים להפליא על חיות הבר, ואת הכסף שהרוויח השקיע בהקמת גן חיות משלו, שהתמקד אך ורק בשימור מינים בסכנת הכחדה.

דארל הכשיר אלפי חוקרים, מטפלים בבעלי חיים ומתכננים של גני חיות, ושינה את האופן שבו גני חיות רבים פועלים. גם בישראל החלו לוותר על כלובים, ולבנות חצרות עבור חיות, וזוהי מגמה מאוד משמחת.

כיום ישנם מדענים שעוסקים באל-הכחדה, או איכחוד, החזרת מינים שנכחדו לחיים. המדע בן ימינו וחקר הגנטיקה מאפשרים לחוקרים להפיק חומר גנטי גם מגופות או עצמות של חיות שנכחדו מזמן. ואולי בעתיד הקרוב יהיה אפשר להחזיר חיות מסוימות לחיים.

[מוזיקת רקע]

בדרומה של אפריקה חיה בעבר חיה בשם קואגה. היא הייתה ממשפחת הזברות, והיו לה פסים רק בחלק הקדמי של הגוף, חלקה האחורי היה בצבע חום. הקואגה שימשה חוואים לשמירה על עדרים, וגם הייתה תוקפת טורפים. ישנה תמונה אחת של נקבת קואגה, שצולמה בשנת 1870 בגן חיות בלונדון.

הקואגה נכחדה. אך כיוון שהיא ממשפחת הזברות, בשנים האחרונות הצליחו לייצר זברות שדומות מאוד לקואגה. ואולי יום אחד יצליחו להחזיר את הקואגה לחיים באופן מלא.

כיום יש ארגונים רבים ברחבי העולם שעוזרים לשמור על חיות בסכנת הכחדה, ולהגביל את הציד הלא חוקי. ביהדות, עוד בימי קדם אסרו על ציד לשם ספורט, ועל פי ההלכה, אסור לאכול חיה שניצודה בעזרת רובה או חיצים.

אז אולי עוד בחיינו מדענים יצליחו להחזיר לחיים חיות שנכחדו. אני רק מקווה שהפעם נדע לשמור עליהן.

[מוזיקת סיום]

כתיבה, מחקר ורוכבת על קואגה לעבודה - תמר נויגרטן פולגר.

עריכה, קריינות ומשתתף בהצגה "חיות נחמדות", [שר] "אני פרת הים של שטלר, היום אני בסדר, מחר יעשו ממני סוודר" - יובל מלחי.

עריכת לשון ומתכננת גני חיות מפרווה - דינה בר-מנחם.

עריכת סאונד ומאלפת תנינים מקצועית - רחל רפאלי.

הפקה ובני דודים של היונה הנודדת - ניר גורלי, טל ניסן ורני שחר.

אני יובל מלחי. היסטוריה לילדים וילדות.

היי, תודה שהאזנתם. אני ממש אשמח אם תדרגו אותנו בספוטיפיי ובאפל ותשאירו תגובה. זה משמח אותנו מאוד. נשמח לראות אתכם גם בקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים", שם תוכלו להציע הצעות ולשמוע מה חדש. פרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" ניתן למצוא בכל יישומוני ההסכתים, באתר וביישומון "כאן", וגם ביישומון "כאן ברכב". תודה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Comentários


bottom of page