היסטוריה לילדים - אהוד מנור

 אבא שלו אהב לדבר בחרוזים והוא אהב לכתוב אותם. סיפורו המרתק של אהוד מנור שכתב המון שירים ואת חלקם אתם אפילו מכירים בעל פה.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/12/2024.

‏[חסות]

‏קריין: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏אהוד מנור.

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום ילדים, שלום ילדות, היום אני רוצה לספר לכם על אדם מיוחד - משורר, פזמונאי, מתרגם, שדרן רדיו ואפילו מנחה טלוויזיה ישראלי. הוא כתב המון שירים מפורסמים, חלקם אישיים ומרגשים, חלקם מצחיקים, שובבים, וחלקם שירי אהבה לארץ שלנו. אחד השירים שלו אפילו הביא לישראל את הניצחון הראשון באירוויזיון.

‏היום נספר את סיפור חייו של המשורר אהוד מנור.

‏אהוד ויינר נולד בשנת 1941 בבנימינה, למשפחה ציונית אוהבת. הוריו הגיעו לישראל בשנת 1936 מבלרוס, מדינה במזרח אירופה ששוכנת בקרבה לרוסיה, לאוקראינה ולפולין. אביו, ישראל, היה חקלאי ואמו, רחל, הייתה רכזת ב"ארגון אמהות עובדות", ארגון שדאג להפעיל מעונות יום ברחבי הארץ כך שנשים יוכלו לצאת לעבוד. הארגון גם עסק בהתנדבות ובתמיכה בקהילה. לאהוד היו שני אחים: זאב - אחיו הבכור, ויהודה - צעיר המשפחה.

‏ביתם לא היה גדול והיו בו שלושה חדרים. סלון, שהיה סוג של חדר קדוש ומיועד רק לאורחים ואסור היה להיכנס אליו - גם לסבתא שלי היה כזה חדר - היה גם חדר מרכזי גדול עם שולחן ורדיו, ועוד חדר שינה להוריו ולאחיו הקטן, יהודה'לה, שישן על מיטה מתקפלת. אהוד וזאב ישנו בחדר שנבנה בחצר, מחוץ לבית, מפני שבבית עצמו לא היה מקום, וכמובן אי אפשר היה להיכנס לסלון, זה היה מקום קדוש. [בציניות]

‏את רוב זמנם [מגחך] הייתה המשפחה מבלה במרפסת. שם היו משחקים, אומרים שלום לאנשים שעברו ברחוב ואפילו עושים שיעורים. אלו היו החיים בבנימינה.

‏[מתוך השיר "ימי בנימינה", בביצוע מתי כספי]

‏"…אני רוצה לחזור

‏אל הימים הכי יפים שלי,

‏הימים היחפים של בנימינה -

‏ כן…"

‏[מוזיקת רקע]

‏פיצקי: רגע, רגע, רגע, יובל.

‏[השיר נקטע בפתאומיות, מוזיקת רקע]

‏פיצקי: אתה מדבר פה על כל מיני מקומות, בנימינה, בינישמאלה, איפה זה בכלל?

‏יובל: אה, שאלה טובה, פיצקי, כן. בנימינה היא מושבה קטנה ויפה שנוסדה בשנת 1922. היא נמצאת בין תל אביב לחיפה, סמוך ליישוב זכרון יעקב.

‏פיצקי: אה, מעניין. ולמה קוראים לה בנימינה? אולי על שם בנימין זאב הרצל? אולי כי אם רציתם להגיע אליה והבן שלך היה נוהג, היית אומר לו: "בן - ימינה. בן - ימינה. בן - ימינה! ימינה! [בתסכול] למה לא פנית? מה זה? אוי…"

‏יובל: לא, לא, זה ממש לא…

‏פיצקי: אולי על שם הספר "סבתא מינה מבנימינה". ראו ספר עם שם יפה והחליטו לקרוא למושבה שלהם ככה?

‏יובל: האמת שזה הפוך, פיצקי. דתיה בן-דור כתבה את הספר כשבנימינה כבר הייתה כמעט בת תשעים.

‏פיצקי: אז אולי…

‏יובל: [בנחרצות] פיצקי, אספר לך ודי! בנימינה נקראת על שם הברון רוטשילד. שמו המלא היה אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, והוא תרם כספים רבים כדי להקים את בנימינה.

‏פיצקי: ויש עליו פרק ב"היסטוריה לילדים".

‏יובל: יש המון פרקים ב"היסטוריה לילדים". לא צריך להזכיר את זה כל פעם.

‏פיצקי: צודק, צודק. ואתה יודע, יובל, אני שוקל להחליף את השם.

‏יובל: באמת? לְמָה?

‏פיצקי: אברהם בנימין אדמונד ג'יימס פיצקי פיצקיהו!

‏יובל: [צוחק] סליחה, זה עדיין מצחיק אותי שקוראים לך פיצקי פיצקיהו…

‏פיצקי: לא, לא, "יובל מלחי"… [בציניות]

‏יובל: טוב, בסדר, בסדר. [בדכדוך]

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אהוד מנור חווה ילדות קסומה בבנימינה, שהותירה בו חותם עמוק, שליווה אותו כל חייו. אהוד וילדי המושבה הסתובבו יחפים, טיילו לאורך נחל התנינים, שכבר לא היו בו תנינים, השתכשכו במים הקרירים ושיחקו עם כלבים וחתולים. [שיר מתחיל להתנגן ברקע] רבים מהשירים האהובים שכתב אהוד מנור שואבים השראה מזיכרונות ילדותו ונעוריו בבנימינה.

‏[מתוך השיר "נחל התנינים", בביצוע חוה אלברשטיין]

‏"…התזכור את השמיים,

‏שטיילו על פני המים

‏את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף?

‏התזכור שירי ירח

‏וחצב בודד פורח…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏עם זאת, היו גם דברים קשים בילדותו של אהוד. רוב משפחתו של אביו נספתה בשואה, ואהוד לא ידע מה עלה בגורלם. [השיר מפסיק להתנגן ברקע] אביו היה מתפלל בכל ערב ומזכיר את שמות כל אחיו, ואהוד היה מקשיב לקולו הלוחש את שמותיהם.

‏אביו נהג לדבר אליו בחרוזים, גם כשהיה כועס עליו. כשאהוד היה יוצא מהבית, אביו היה אומר לו: "אהוד, אהוד, אל תלך לאיבוד", וכשהיה קורא משהו לאט, היה אומר: "אהוד, אהוד, הגיע הזמן להפוך את העמוד". כשהיו עובדים יחד בשדה, היה אביו קורא אליו: "אהוד, אהוד, עוד לא הכל אבוד". אהוד התאהב בחרוזים של אביו, והם נשארו בליבו כל השנים.

‏אהוד ואחיו היו הדור הראשון במשפחתם שנולדו בארץ ישראל, [שיר מתחיל להתנגן ברקע] ואהוד הרגיש אחריות גדולה על כך. הוא נשא בליבו תחושת שליחות, וגם מין משא, להיות חלק מהדור שבונה את עתיד הציונות ואת עתידה של הארץ.

‏[מתוך השיר "שיר ישראלי", בביצוע שלמה גרוניך ומקהלת שבא]

‏"…בשיר חדש ישן

‏שמאחה את הקרעים

‏הנה מה טוב

‏הנה מה טוב

‏ומה נעים.

‏במקצב יווני עם מבטא פולני… [איי איי איי איי איי איי]

‏בסלסול תימני עם כינור רומני… [אאוו הא אאוו איי הא הא]

‏מי אני? מי אני?

‏כן אני! אלי אלי!

‏שיר ישראלי".

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אהוד מנור היה ילד ג'ינג'י עם נמשים. נמשים אלו נקודות קטנות על העור באזור לחיים. כילד הוא לא פעם חש מבויש בנמשיו ובשיער הג'ינג'י שלו שהבדיל אותו מהילדים האחרים. [השיר מפסיק להתנגן ברקע] הוריו הבחינו בקושי שלו ורצו לעודד אותו, לכן לקחו אותו לעיתים קרובות לקולנוע, כדי שיראה כוכבי קולנוע ג'ינג'ים וירגיש גאווה במראהו הייחודי. החשיפה של אהוד מנור לתרבות ואמנות כבר מילדות הייתה עצומה, ואהבתו לכך רק הלכה והעמיקה.

‏בגיל שמונה הוא וחבריו הוציאו מין עיתון שנמכר לתושבי המושבה. שנה לאחר מכן הם אפילו הקימו תיאטרון קטן והעלו מחזות מורכבים, בלי חשש ועם הרבה התלהבות. אהוד למד בבית הספר בבנימינה, אך הוא לא התעניין בחקלאות ונמשך לעולם הספרות, לתיאטרון ולקולנוע.

‏הוא כתב ושלח כתבות לעיתוני ילדים, למשל "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו", וכמה מהכתבות הקצרות שלו אפילו פורסמו. בגיל 14 עבר אהוד לתיכון מרוחק מהבית, "התיכון הריאלי" בחיפה, כדי להתמקד בספרות. התשלום לבית הספר היה סכום נכבד, והוריו התאמצו מאוד כדי לגייס את הכסף, והמאמץ השתלם. אחד ממוריו כתב לו כי יש לו ניצוץ של משורר.

‏באותה שנה נפטר אביו של אהוד. אהוד חש געגועים גדולים וגם רגשות אשם על שלא ביקר אותו מספיק בבית החולים. את השיר "מישהו", שהלחין מתי כספי, ושהופיע בפסטיבל הזמר ב-1978, כתב לאביו, והשיר מבטא את תחושת הקשר ואת התקווה שמישהו שם למעלה דואג לו.

‏כשאהוד מנור התגייס לצה"ל, הוא רצה לשרת בלהקת צבאית או בגלי צה"ל, אך נשלח לחיל הנדסה קרבית. הוא שרת כקצין חבלה מוצנח בהנדסה קרבית, למרבה הפליאה של רבים מחבריו ומכריו. גם בצבא, אהוד המשיך לכתוב שירים, וכתב למשל את השיר הזה על חברו דוד מוזס.

‏[מוזיקת רקע עליזה]

‏"מוזס שוכב על המיטה ממול.

‏בסדינים, עטוף.

‏בזבובים, אָכוּל [זמזום זבובים]

‏מניף ידיים, משלח רגליים, בגלל זבוב חצוף

‏ ומעווה הפרצוף".

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏לאחר שהשתחרר מהצבא, אהוד החליט ללמוד פסיכולוגיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא גם רקד ריקודי עם בלהקה, באוניברסיטה. באותה תקופה, רבים עִבְרָתו את שם משפחתם - הפכו אותו משם שבא מהגלות למשהו שנשמע עברי יותר. אהוד שינה את שמו מוינר [כך במקור] למנור. פירוש השם בעברית הוא מוט שעליו כורכים חוטים בתעשיית הבדים, וגם מוט תחתון שאליו קושרים מפרש של סירה.

‏בשנת 1962 אהוד התקבל לעבודה ב"קול ישראל" כעורך מוזיקלי. הוא נהג לבחור מוזיקה, לקריין קצת על כל שיר. אהוד מאוד אהב את הרדיו, [שיר מתחיל להתנגן ברקע] ושנים אחר כך כתב את השיר "הרדיו שלי".

‏[מתוך השיר "הרדיו שלי", בביצוע להקת סקסטה]

‏"מי מעיר אותי עם שחר

‏שר לי בוקר טוב

‏אם חם או קר או אם רטוב?

‏בדרכי לבית הספר

‏הוא רץ כמו שעון

‏קורא אלי מכל חלון.

‏הרדיו שלי

‏עונה לקולי

‏רדיו נוגן ושר…"

‏[השיר מפסיק להתנגן]

‏[מטוס ממריא]

‏אבל אהוד השתעמם מהלימודים, והחליט לנסוע ללמוד בניו יורק. [מכוניות נוסעות וצפירות] כדי לממן את לימודיו, עבד בכל מיני עבודות - כמורה, מלצר ומוכר בסופרמרקט. כמורה בבית ספר יהודי בארצות הברית, הוא לא הצליח להשתלט על הכיתה והתפטר. דודו, שגר בניו יורק, סידר לו עבודה כשיפוצניק, ואהוד עשה כל מה שיכול היה כדי להתפרנס. כעבור זמן מה, הוא חבר לניצה, חברה מהאוניברסיטה העברית, ויחד הם הופיעו במחנות קיץ יהודיים בארצות הברית, כצמד רקדנים.

‏באחד הלילות, אהוד נזקק למקום לינה, והתארח על ספתה של עופרה פוקס, זמרת ושחקנית, שהייתה אז סטודנטית לתיאטרון וחברה של ניצה. אהוד התאהב בה, ותוך שלושה חודשים, השניים נישאו, התחתנו, ועבדו יחד במועדון ישראלי בניו יורק. לאחר כמה חודשים, השניים חזרו לישראל. עופרה שיחקה בהצגות, ואהוד החל לעבוד ברדיו ב"רשות השידור", שם שידר לאורך חייו.

‏אהוד החל לכתוב, ומהר מאוד התפרסם, בתור כותב מוכשר ביותר.

‏[שיר מתחיל להתנגן ברקע]

‏בקיץ 1968, במהלך מלחמת ההתשה, נפל אחיו הצעיר של אהוד, יהודה, בתעלת סואץ, כשהיה בן 19 בלבד. אהוד היה קשור עד מאוד לאחיו הצעיר, והכאב על נפילתו של אחיו ליווה אותו במשך שנים.

‏אהוד ביטא את כאבו בשירים, והידוע שבהם הוא השיר "אחי הצעיר יהודה", שהוקלט בחורף 1969 על ידי להקת גייסות השריון. בשיר, אהוד הבטיח לקרוא לבנו הצעיר על שם אחיו שנפל, ובאמת, שנולד בנו, קראו לו יהודה, ובכינוי - ידי.

‏[מתוך השיר "אחי הצעיר יהודה", בביצוע אהוד מנור]

‏"…אחי הטוב,

‏אני זוכר את שתי עיניך,

‏והן פותרות חידה.

‏ובני הרך יפה כמוך

‏בשמך לו אקרא - יהודה".

‏[השיר מסתיים]

‏[ברקע - השיר "בשנה הבאה" בביצוע אילנית]

‏שיר נוסף שאהוד כתב לאחר נפילת אחיו, הוא השיר "בשנה הבאה", שבה אהוד מספר על המרפסת המשפחתית, ועל כך שכרגע לא טוב, אבל אולי יהיה בשנה הבאה. אפשר להתחבר לשיר הזה גם היום, ולדמיין שאולי בשנה הבאה נשב על המרפסת, ולא נדאג יותר מאזעקות, ומלחמה, וכל החטופים ישובו הביתה, וכל החיילים יחזרו לביתם, ורק נשב על המרפסת, ונספור ציפורים נודדות.

‏[מתוך השיר "בשנה הבאה" בביצוע אילנית]

‏"…ילדים בחופשה ישחקו תופסת

‏בין הבית לבין השדות.

‏עוד תראה, עוד תראה

‏כמה טוב יהיה

‏בשנה, בשנה הבאה…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏כשגרתי בארצות הברית, יהודים צעירים היו שרים את השיר הזה. כשהם היו אומרים "ציפורים נודדות", זה היה נשמע כמו: "No they don't" - "לא, הם לא", אז הם היו צועקים: "כן, הם כן", שבאנגלית - "Yes they do", זה היה הולך ככה.

‏[שר]

‏"בשנה הבאה נשב על המרפסת

‏ ונספור ציפורים נודדות

‏! Yes they do [בקול רם]

‏ילדים בחופשה…"

‏ככה, ככה.

‏[השיר מפסיק להתנגן ברקע]

‏נורית הירש, מלחינה ישראלית, לא ידעה על משמעותו העצובה של השיר, והלחינה אותו במנגינה שמחה ומלאה עידוד. במקור סיים אהוד מנור את השיר במילים "אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים, והשמש תשקע בתוכן". אך נורית ביקשה ממנו לשנות את סיום השיר למילים, "והשמש תזרח בתוכן", כדי שהשיר יסתיים באווירה אופטימית יותר. אהוד הסכים והשיר נשאר כפי שאנחנו מכירים כיום.

‏אהוד מנור כתב גם שירים רבים שעסקו במשפחתו. לאשתו עופרה כתב שירי אהבה רבים, ביניהם את השיר "ברית עולם". גם לילדיו הוא הקדיש שירים שבוצעו בפסטיבלי שירי הילדים ובפסטיגלים. [שיר מתחיל להתנגן ברקע] הוא כתב את השיר "גלי" לפסטיבל הילדים השני.

‏[מתוך השיר "גלי", בביצוע נועם קניאל]

‏"גלי, גלי מדוע צחקת

‏כשלקחת את הדובון

‏והשכבת אותו לישון?

‏מדוע צחקת?…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏גלי נולדה חודשיים אחרי שאחיו הצעיר של אהוד, יהודה, נהרג במלחמת ההתשה. בעקבות כך אהוד שילב בשיר רגשות של כאב יחד עם האהבה. למשל הוא כותב בשיר: "גם אני עוד רוצה לצחוק", כלומר, כרגע הוא אינו מצליח לצחוק, אבל הוא מאוד רוצה.

‏[השיר ממשיך להתנגן]

‏"…בואי גלי,

‏בואי גלי לי,

‏גם אני עוד רוצה לצחוק."

‏[השיר מסתיים]

‏[שיר מתחיל להתנגן ברקע]

‏גם לביתו ליבי הוא הקדיש שיר "אחותי הקטנה".

‏[מתוך השיר "אחותי הקטנה", בביצוע מתי כספי]

‏"אחותי הקטנה

‏היא כמעט בת שנה

‏קיבלתי אותה מהורי מתנה…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏וגם לבנו יהודה. אהוד מנור כתב הרבה מאוד שירי ילדים שאתם מכירים. [השיר ברקע מתחלף] כמו למשל, "שלום כיתה א'", ו"מי אוהב את השבת".

‏[מתוך השיר "שלום כיתה א'", בביצוע תיקי דיין]

‏"…שלום, שלום, שלום כיתה א'

‏שלום לגננת, לגן

‏שלום, שלום, שלום כיתה א'

‏הגענו, אנחנו כאן!…"

‏[מתוך השיר "מי אוהב את השבת", מתוך המחזמר "חנה'לה ושמלת השבת"]

‏"מי אוהב את השבת?

‏אמא ואבא!

‏מי אוהב את השבת?

‏סבתא וסבא!

‏מי אוהב את השבת?

‏אני, אתה ואת.

‏כל העולם כמעט!

‏אז למה לא כל יום שבת?…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏בבית משפחת מנור היו חברים נוספים, הרבה חיות מחמד. שני כלבים, חתול, [השיר מפסיק להתנגן ברקע, יללות ונביחות] תוכים, עכברים, דגים ואפילו ארנבת. [תרועת פיל]

‏אחד השירים המוכרים שיהוד כתב לפסטיבל שירי הילדים הוא "מי ראה את באני?". כשנולד בנו יהודה, [שיר מתחיל להתנגן ברקע] אהוד נסע עם בנותיו, גלי וליבי, לבקר את עופרה בבית היולדות. גלי וליבי היו משוכנעות שגם לכלבה שלהם, באני, מגיע להצטרף ולפגוש את אחיהן החדש. אך האחיות בבית היולדות לא שיתפו פעולה עם הרעיון, ובאני נאלצה להמתין מעבר לדלת הכניסה. כשיצאו לאסוף אותה, גילו להפתעתם שהיא נעלמה. המשפחה דאגה מאוד, אבל אל חשש, כעבור יומיים, חזרה באני הביתה בכוחות עצמה.

‏[מתוך השיר "באני שלנו", בביצוע מתי כספי]

‏"מי כאן ראה את באני שלנו

‏מי כאן ראה או שמע?

‏מי יעזור לבאני שלנו?

‏כי באני נעלמה…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏בשנות ה-70 פגש אהוד מנור את הזמר, המלחין והיוצר מתי כספי, ובין השניים התפתחה ידידות עמוקה. [השיר מפסיק להתנגן ברקע] כשמתי כספי נסע לארצות הברית, אהוד ממש התגעגע אליו, ותמיד ליד מדף הוופלים בסופרמרקט, היה נזכר במתי, וחושב אילו וופלים היה קונה לו [שיר קצבי מתחיל להתנגן ברקע] כי מתי מאוד אהב לטבול וופלים בקפה. אהוד מאוד אהב את המוזיקה של מתי כספי, שהייתה עבורו מקור לשמחה ולהשראה. השניים יצרו שירים רבים יחד. חלקם על זיכרונות, חלקם שירים קצביים, וחלקם פשוט מצחיקים.

‏[מתוך השיר "יאללה יאללה", בביצוע מתי כספי במבטא טורקי]

‏"…לכל אחד יש אושר בעיניים

‏זה בא ממנגינה טורקית

‏לכל אחד יש כושר ברגליים

‏זה בא מריקודים סלביים…"

‏[השיר מתחלף - מתוך השיר "זוטול" בביצוע מתי כספי, במבטא גרמני]

‏"…ועכשיו כולנו ביחד

‏נתפוס ראש בראש, ונהיה בזוטול

‏כן, בזוטול, זוטול, זוטול, זוטול, זוטול, זוטול, זוטול…"

‏[השיר מתחלף - מתוך השיר "נחליאלי", בביצוע מתי כספי]

‏"נחליאלי, נחליאלי, נח לי נח לי אלי

‏מונח לי אלי מונח לו אלי,

‏אלי

‏מול חלוני.

‏נחליאלי, נחליאלי, נח לי נח לי אלי…"

‏[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

‏אהוד מנור כתב למבצעים רבים, ביניהם אילנית, אריאל זילבר, [השיר מפסיק להתנגן ברקע] ירדנה ארזי, רבקה זוהר, עפרה חזה, אריק סיני, שרית חדד, שושנה דמארי וחוה אלברשטיין. והרשימה עוד ארוכה! [בקול מותש]

‏[שיר מתחיל להתנגן ברקע]

‏בשנת 1979 כתב את השיר "לעולם בעקבות השמש" לזמרת שרי, עבור פסטיבל הזמר והפזמון.

‏[מתוך השיר "לעולם בעקבות השמש", בביצוע שרי]

‏"…כן, כן, כן, כן

‏לעולם בעקבות השמש

‏לעולם בעקבות האור

‏השמש את יומי רושמת

‏וליבי ציפור.

‏לעולם בעקבות השמש

‏לעולם בעקבות האור

‏השמש את יומי רושמת

‏וליבי ציפור… "

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏מאז תחילת שנות ה-70 ועד כמעט לסוף חייו, אהוד מנור ערך והגיש תוכניות מוזיקה, תרבות, ואירח אומנים ברדיו ובטלוויזיה. אהוד היה בקיא מאוד במוזיקה עכשווית, [השיר מפסיק להתנגן ברקע] בסרטים חדשים, ובנעשה בעולם התיאטרון, הקולנוע והמוזיקה. [שיר מתחיל להתנגן ברקע] הוא הכיר לעומק את עולם התרבות ונחשב לבעל ידע נרחב בתחום.

‏בנוסף, כתב שירים ששימשו כפסקולים בסרטים מפורסמים, כמו 'המנון הלהקה' מתוך הסרט "הלהקה".

‏[מתוך השיר "שיר הלהקה", בביצוע שחקני הסרט "הלהקה"]

‏"…אני זוכר, כן, כשבאתי לבחינות

‏הכל נשכח, כן, מילים ומנגינות

‏ואז חשבתי, כן, שהכל אבוד

‏שאין לי שום סיכוי אני חוזר לגדוד,

‏אין סיכוי - חוזר לגדוד".

‏[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

‏ו"בלדה לשוטר" מהסרט "השוטר אזולאי", ששר אושיק לוי.

‏[השיר מתחלף - מתוך השיר "בלדה לשוטר", בביצוע אושיק לוי]

‏"כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו

‏שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו

‏כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אהוד מנור גם תרגם מחזות רבים שהופיעו בתיאטרון הישראלי, [השיר מפסיק להתנגן ברקע] ביניהם המחזמר המפורסם "שיער", [שיר מתחיל להתנגן ברקע] שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1970 המחזמר זכה להצלחה מסחררת, והוצג כמעט 300 פעמים מול קהל של כרבע מיליון אנשים במדינת ישראל הקטנה של אז. בעקבות ההצלחה, אהוד תרגם מחזות נוספים: "רומיאו ויוליה", "שיקגו", "סיפור הפרברים" ו"עלובי החיים".

‏[מתוך השיר "תנו לשמש יד", מתוך המחזמר "שיער"]

‏"תנו לשמש, תנו לשמש יד, לשמש יד

‏תנו לשמש, תנו לשמש יד, לשמש יד…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אהוד מנור כתב שירים רבים לתחרויות זמר, שפעם היו מאוד פופולריות, ודרכן נקבע נציג של ישראל לאירוויזיון. עד היום, אהוד נמצא במקום השני בעולם, במספר השירים שנכתבו על ידי אותו משורר לתחרות. [השיר מפסיק להתנגן ברקע] באירוויזיון הראשון שישראל השתתפה בו, בשנת 1973, אהוד מנור כתב לאילנית את השיר "אי שם", שהגיע למקום הרביעי המכובד.

‏[שיר מתחיל להתנגן ברקע]

‏ב-1978 אהוד מנור כתב את השיר "אבניבי", שהולחן על ידי נורית הירש ובוצע על ידי יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא. השיר נכתב במקור לפסטיבל שירי הילדים, אך לבסוף נבחר לפסטיבל הזמר והפזמון. אפשר לומר שזה היה מזל גדול, כי השיר זכה במקום הראשון בפסטיבל, ונשלח לייצג את ישראל באירוויזיון בפריז, שם עשה היסטוריה וזכה במקום הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ישראל ניצחה באירוויזיון.

‏[מתוך השיר "אביניבי", בביצוע יזהר כהן]

‏"…א-ב-ני-בי או-בו-ה-בב

‏א-ב-ני-בי או-בו-ה-בב או-בו-ת-בך…"

‏[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

‏בשיר "אבניבי" שילב אהוד מנור את שפת הב', שפה סודית שבה השתמש בילדותו. הפזמון החוזר בשיר: "א-ב-ני-בי או-בו-ה-בב או-בו-ת-בך", [השיר מפסיק להתנגן ברקע] כתוב בשפת הב', ומשמעותו: "אני אוהב אותך". הוא מבוסס על זיכרון ילדות מבנימינה, שבו כתב בשפת הב' מסר סודי לילדה שאהב.

‏פיצקי: רגע יובל, לא הבנתי מה זה שפת הב'. [מוזיקת רקע] שמעתי שזה משהו ממש סודי.

‏יובל: נכון פיצקי, זו שפה סודית שילדים בישראל היו משתמשים בה כדי לדבר, בלי שהמבוגרים יבינו. כל מה שצריך לעשות, זה להוסיף את האות ב' אחרי כל הברה במילה, עם צליל דומה להברה שלפניה.

‏פיצקי: מה… הברה? מילה? מה זאת אומרת? תראה לי דוגמה.

‏יובל: בטח, בטח. למשל, אם אני רוצה לומר "שלום פיצקי" בשפת הב', זה יישמע ככה: "ש-ב-ל-בום פי-בי-צ-קי-בי".

‏פיצקי: חכה, חכה, נראה אם אני הבנתי אותך. זה מ-ב-מ-בש מ-ב-ג-ני-ב.

‏יובל: ואו, פיצקי, הבנת את זה מעולה!

‏פיצקי: אבל אני מעדיף את שפת הפיצקי.

‏יובל: אה, באמת? יש… יש שפת הפיצקי?

‏פיצקי: אהה, כן. אחרי כל הברה ולפני כל הברה, אתה צריך להגיד 'פיצקי'. אז למשל, אממ… מי פיצקי רוצה פיצקי, לתת פיצקי, סוכריה פיצקי, על פיצקי, מקל פיצקי.

‏יובל: מה? לא הבנתי כלום.

‏פיצקי: נו, זה בדיוק, זה שפה סודית. עכשיו תן לי.

‏יובל: מה לתת לך? לא הבנתי כלום.

‏פיצקי: מה זאת אומרת לא הבנת? פיצקי סוכריה, פיצקי מקל, מקל סוכריה, פיצקי סודית. מה?

‏יובל: מה?

‏פיצקי: [באכזבה] אוף, לא משנה, אני אוכל… קולורבי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שיר נוסף [צוחק] של אהוד מנור שייצג את ישראל באירוויזיון היה "חי", בביצועה של עפרה חזה, שנערך בגרמניה. [שיר מתחיל להתנגן ברקע] השיר הגיע למקום השני, בהפרש של נקודה אחת בלבד מהמקום הראשון.

‏לאהוד היה חשוב לכתוב שיר עם מסר חזק של תקווה וגאווה, ובו המילים "עם ישראל חי", כסגירת מעגל עבור משפחתו של אביו שנספתה בשואה, דווקא על אדמת גרמניה.

‏[מתוך השיר "חי", בביצוע עפרה חזה]

‏"…טוב שלא אבדה עוד התקווה

‏חי, חי, חי,

‏כן, אני עוד חי.

‏זה השיר שסבא

‏שר אתמול לאבא

‏והיום אני.

‏אני עוד חי, חי, חי,

‏עם ישראל חי.

‏זה השיר שסבא

‏שר אתמול לאבא

‏והיום אני…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏בשנת 1986, בועז שרעבי הופיע בקדם אירוויזיון, עם השיר "הלוואי", שזכה… בנקודה אחת בלבד, והגיע למקום האחרון. [השיר ברקע מתחלף - מלווה במחיאות כפיים] למרות האכזבה הגדולה, במהלך השנים השיר הפך פופולרי, זכה לגרסאות כיסוי רבות, ועד היום הוא משמש כסוג של תפילה או המנון לעתיד טוב יותר.

‏[מתוך השיר "הלוואי", בביצוע בועז שרעבי]

‏"…הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת

‏הלוואי ולא תאבד לעד המתנה

‏הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אהוד מנור כתב גם להיטים רבים ללהקות צבאיות, כמו "בוא איתי אל הגליל", ו"גשם אחרון", שהלחין יאיר רוזנבלום, ו"רק בישראל" שהלחינה נורית הירש. [השיר ברקע מתחלף] אהוד היה מאוד ציוני, האמין בכוחו של השלום, והרבה לכתוב על אהבתו העמוקה לארץ.

‏מנור שיתף פעולה גם עם חנן יובל, שיתוף פעולה שנמשך שנים רבות. אהוד כתב, וחנן יובל הלחין כמה שירים שהפכו ללהיטים, כמו: "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר", "ים תיכוני", "אחרת לא הייתי שר", ורבים אחרים.

‏[מתוך השיר "ים תיכוני", בביצוע חנן יובל]

‏"…כל עוד אני

‏ים תיכוני

‏שנולד על החול

‏מול הגל הכחול…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏הזמרת והיוצרת קורין אלאל, כתבה מנגינה קצרה שהגיעה לאהוד מנור. [השיר מפסיק להתנגן ברקע] הוא כתב למנגינה מילים, וכך נולד השיר "אין לי ארץ אחרת". בשיר, אהוד דיבר על מלחמת ההתשה, שבה נהרג אחיו, אך השיר יצא שנים רבות לאחר מכן, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. המילים של השיר כל-כך מדויקות: "אין לי ארץ אחרת". וכולנו, שאוהבים את המדינה, אולי מרגישים ככה.

‏[מתוך השיר "אין לי ארץ אחרת", בביצוע קורין אלאל, ווקאלי]

‏"אין לי ארץ אחרת

‏גם אם אדמתי בוערת

‏רק מילה בעברית חודרת

‏אל עורקיי, אל נשמתי

‏בגוף כואב, בלב רעב

‏כאן הוא ביתי…"

‏[השיר מפסיק להתנגן, מוזיקת רקע שקטה]

‏אהוד מנור כתב ותרגם למעלה מ-1,500 שירים, ונחשב לפזמונאי הפורה ביותר בישראל, במשך שנים רבות. אין יום שהוא לא כתב, וכתיבה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו.

‏אהבתו למילים הייתה כה גדולה, שכאשר מישהו ביקש ממנו חתימה לאחר הופעה, הוא לא הסתפק בחתימה פשוטה, אלא כתב עבורו חמשיר מיוחד.

‏בשנת 1995, זכה אהוד מנור בפרס אקו"ם על מפעל חייו בפזמונאות. וב-1998, בשנת היובל לישראל, הוענק לו פרס ישראל בתחום הזמר העברי. בטקס נאמר כי: 'אהוד מנור… הביא לזמר העברי את קולו הפרטי… הרגיש. אך באורח פלא, הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים'. [כך במקור]

‏השירים שלו, שנכתבו על חוויותיו האישיות, נגעו ברבים שהתחברו מאוד למילותיו.

‏בשנת 2005, קיבל מנור תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, כהוקרה על תרומתו לעולם התרבות העברית. המנון שנת היובל של האוניברסיטה, "אני שייך", היה השיר האחרון שכתב אהוד מנור.

‏[מקריא]

‏"את עיניי אפקח ושוב ארימה, אחכה לקשת בענן.

‏נפש יהודי הומה בי פנימה, לכחול וללבן.

‏עוד חוזר ומתחולל הפלא, בחברת אחיי ואחיותיי.

‏בזכותם של רגעים כאלה, שאשא עד סוף ימי".

‏אהוד מנור נפטר באפריל 2005. בהלוויתו שנערכה בבנימינה, השתתפו אישי ציבור, יוצרים ומבצעים רבים, והושרו בה שיריו היפים.

‏תרומתו של אהוד מנור לזמר העברי, היא מעבר למילים. הוא כתב פזמונים, שירים למחזות זמר, שירי אהבה אישיים, שירי אהבה לארץ ישראל, שירים לגדולים, לקטנים, ומילים שעוזרות לספר את הסיפור של כולנו, כאן במדינת ישראל.

‏לא פלא שעל שמו נקראו רחובות רבים, אולמות, כיכרות, בתי ספר, ואפילו מטוס!

‏אז לסיום, הנה שני שירים שאנחנו מאוד אוהבים "עניין של זמן", ו"תן לי כוח". אני מקווה שהפרק הזה נתן לכם, גם, קצת כוח. להתראות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[מתוך השיר "עניין של זמן", בביצוע גידי גוב]

‏"קח אותו לאט את הזמן

‏העולם עוד יחכה בחוץ

‏קח עוד שאיפה מן הזמן

‏שתי דקות לפני ההתפכחות.

‏להתמכר ללב המתפרע

‏לדמיון המתפקע

‏ולאושר הנוגע

‏בעומק הכאב.

‏אתה עוד תגלה את העולם

‏אם תרצה או לא תרצה

‏יש עוד זמן להשתנות

‏מן הקצה אל הקצה…"

‏[מתוך השיר "תן לי כוח", בביצוע אריאל זילבר]

‏"…הו, תן לי כוח

‏הו, תן לשכוח

‏מה מקבל אדם…"

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה, ויש לה כוח - שי נחמיה.

‏מחקר, עריכה, ו"מי אני? ילד צועני, ואשיר במלוא גרון עד יומי האחרון" - יובל מלחי.

‏עריכת לשון, ו"החיים הם קרקס, ואני לוליינית שהולכת על חבל מתוח. החיים הם קרקס, הכניסה היא זמנית, ובפנים, שום דבר לא בטוח" - דינה בר-מנחם

‏עיצוב פסקול, מיקס, ו"היא רוקדת ושוכחת את עצמה" - רחל רפאל

‏הפקה, והלכו לשתות "קפה אצל ברטה". מתי תחזרו? - תומר מיכלזון, ליהיא צדוק, ורני שחר.

‏אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים" וילדות.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה