היסטוריה לילדים - פרדריק שופן

פרדריק שופן נולד במרץ 1810. בימי חייו הוא נחשב לאחד המוזיקאים המובילים בעולם, גאון שאין שני לו. הוא נאלץ להתמודד עם בעיות בריאות ולא כל כך אהב להופיע מול קהל. זהו סיפורו המרתק.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/02/2025.

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏פרדריק שופן.

‏שלום ילדים, שלום ילדות.

‏היום אני רוצה לספר לכם על מלחין. כבר סיפרנו בעבר על בטהובן ומוצרט, אבל היום הסיפור שלנו קצת שונה. הוא מספר על מלחין מוכשר מאוד שהתמודד עם בעיות בריאות, ולמרות הכל - הוא יצר. הוא חי בתקופה אחרת מאוד, ואולי הסיפור הזה יעזור לכם להעריך את היום-יום שלכם. את הדברים הפשוטים - האוכל במקרר, הבגדים הנקיים, רפואה מתקדמת, האוטו של ההורים. דברים פשוטים שאנשים פעם היו מסתכלים עליהם היום כמו קסם.

‏[מתוך היצירה נוקטורנו אופוס 9 מס' 2, שופן. בביצוע ארתור רובינשטיין]

‏פְרֶדֶרִיק שׁוֹפֵּן [במלעיל] בפולנית, או פְרֶדְרִיק שׁוֹפֵן [במלרע] בצרפתית, נולד באחד במרץ 1810. בימי חייו הוא נחשב לאחד המוזיקאים המובילים בעולם. גאון שאין שני לו.

‏הכל התחיל לפני יותר מ-200 שנה. משנת 1799 ועד שנת 1814, שלט בצרפת נפוליאון בונפרטה. הוא כבש שטחים רבים באירופה, ונלחם בעיקר נגד מלכים במדינות שכנות. לאחר שנפוליאון הפסיד והוגלה לאי מרוחק, רבים מבתי אצולה והמלכים רצו להשיב את כבודם ואת שליטתם.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[נקישת פטיש בית משפט ומלמולי אנשים]

‏האצולה הגבוהה התאספה בווינה, בירת אוסטריה, לכינוס מיוחד שנמשך תשעה חודשים.

‏[נקישת פטיש בית המשפט והמשך מלמולים]

‏דיפלומטים, מדינאים ואנשי החברה הגדולה נערו לוינה כדי להשתתף בדיונים, וקונגרס וינה נקרא גם הקונגרס הרוקד, על שום כל הנשפים ומסיבות הריקודים שהתקיימו בו.

‏[מתוך היצירה ואלס מינואט מס' 1, שופן. בביצוע ארתור רובינשטיין]

‏[שר] טלה לה לה לה פרם פרם…

‏אה, כן, כן.

‏בחלק מהמסיבות הדיפלומטים חתמו על בריתות והסכמים סודיים.

‏אז נפוליאון עזר להקים מדינה בפולין, אך לאחר קונגרס בווינה הוחלט למסור אותה לרוסיה, שתאפשר עצמאות מסוימת לפולנים, אך הפולנים יחיו תחת שלטון הצאר הרוסי - הקיסר, או המנהיג העליון של רוסיה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פיצקי: יובל, תגיד, כבר היה פרק על נפוליאון, נכון?

‏יובל: כן, נכון, אחד הראשונים.

‏פיצקי: נו, אז החלטת לעשות פרק המשך?

‏יובל: מה ז… מה זאת אומרת? אני לא מבין.

‏פיצקי: אמרת שאתה עושה פרק על פרידריך שפן, ואתה במקום לדבר על שפן מדבר רק על נפוליאון.

‏יובל: לא, לא שפן, שופן.

‏פיצקי: נו, שפן, שפם, שופן, שפלן. סיפור, יובל. אנחנו רוצים סיפור. ספר לנו סיפור.

‏יובל: כן, נכון, נכון. זה היה קצת רקע, אבל הנה אני מגיע לשופן.

‏[מתוך היצירה פרלוד אופוס 28 מס' 1, שופן. בביצוע Jan Simon]

‏ניקולס שופן היגר מצרפת לפולין בגיל 16, והיה למחנך ומורה. הוא נישא לג'סטינה, קרובת משפחה של המשפחה שהעסיקה אותו. לשניים נולדו ארבעה ילדים - לודביקה הבכורה, פרדריק ושתי אחיות צעירות, איזבלה ואמיליה. ניקולס שופן, האב, התאהב בפולין ובאנשיה, ולמרות שהיה מורה לצרפתית, בבית הוא דרש מילדיו לדבר אך ורק פולנית!

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ניקולס: אך ורק פולנית, אתם שומעים אותי? שומעים אותי? כן.

‏האב התקבל למשרה מכובדת, והמשפחה עברה לעיר הגדולה ורשה. שם בני הזוג ניהלו פנימייה קטנה לבנים. ניקולס, אביו של פרדריק, ניגן על חליל וגם על כינור, ואמו ניגנה על פסנתר והעבירה שיעורים פרטיים. שופן הילד היה קטן קומה, נמוך, וחלה לעיתים קרובות. אבל כנראה הוא שמע הרבה מוזיקה.

‏[ברקע - נגינה בפסנתר]

‏שופן, כפי הנראה, למד פסנתר מאמו ומאחותו הגדולה. הוא היה מחקה אותן ומוסיף כל מיני אלתורים והמצאות משלו. בגיל שש החל ללמוד בצורה מסודרת, ולעיתים ניגן לצד אחותו הגדולה. כולם היו בהלם מהילד הקטן, ועד מהרה התברר כי הוא גאון מוזיקלי יוצא דופן. בגיל שבע החל שופן הקטנצ'יק לנגן בקונצרטים לקהל הרחב, והוא כתב שני פולונזים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פיצקי: פולונזים? פולונזים זה לא אנשים מפולונזיה? איך הוא כתב אותם בדיוק?

‏יובל: לא, פיצקי, פולונז הוא לא איש, זה ריקוד פולני.

‏פיצקי: מה, לא שמעתי עליו. מה, זה כמו ריקודי עם?

‏יובל: זה דומה. זה ריקוד שהתפתח מריקודים שנהגו לרקוד בתהלוכות בפולין. כשהרבה מאוד פולנים עברו לצרפת, הם הביאו את הריקודים איתם. ובצרפתית, פולונז, זה למעשה - פולני.

‏פיצקי: מה אתה אומר? זה… זה ממש מזכיר לי Danses folkloriques.

‏יובל: מה… מה זה, פיצקי? לא ידעתי שאתה יודע צרפתית.

‏פיצקי: אה כן, זה ריקודי עם בצרפתית.

‏יובל: איזה יופי!

‏פיצקי: יובל, Où ai-je mis la Bamba?

‏יובל: מה, פיצקי, וואו, הצרפתית שלך ממש טובה. מה אתה אומר?

‏פיצקי: שאלתי אם אתה יודע איפה שמתי את הבמבה שלי. ילדים, אני רוצה לתת לכם טיפ פשוט - אם תיתנו מבטא צרפתי לכל דבר, זה פשוט יישמע נהדר.

‏[במבטא צרפתי] נו, נו, יובל, תמשיך, תמשיך. קדימה, קדימה.

‏[מתוך היצירה Garrick Ohlsson- Krakowiak Grand Concert Rondo, בביצוע [Maksymiuk/Polish Radio National Symphony Orchestra

‏כן. שופן הצעיר התחבר עם בנו של מושל רוסיה בפולין. כשהיה בא לשחק בבית המושל, היה שופן מתיישב ומנגן בפסנתר, ועד מהרה המושל ביקש ממנו לכתוב יצירה עבורו. שופן הקטן הפך לנגן מוכר, והוא רק היה ילד! בגיל 13 הוא החל ללמוד בבית ספר מכובד, ובאותו זמן גם ניגן במסיבות של החברה הגבוהה, וכתב יצירות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏כעבור שנתיים, הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון ביקר בוורשה, ושופן הוזמן לנגן עבורו. הוא ביצע יצירה שכתב, שנקראת רונדו, שפירושה מעגלי. הצאר הרוסי הוקסם משופן, ונתן לו במתנה טבעת יהלום. ולא רק הצאר הוקסם פְרֶדֶרִיק, או פְרֶדְרִיק, או תלוי את מי אתם שואלים, גם כתבים שהיו במקום כתבו על נער הפלא שופן.

‏[מתוך היצירה נוקטורנו בדו דיאז מינור, אופוס פוסטומוס, שופן. בביצוע Bruce Liu]

‏בשנת 1829, הוזמן צייר לבית המשפחה, וצייר את התמונה הראשונה הידועה של שופן. תגידו, מתי צילמו אתכם בפעם הראשונה?

‏[סיום מוזיקת רקע]

‏[צליל מצלמה]

‏גם אתם כמו שופן, בגיל 19, פעם ראשונה? אה, באמת? אה, לא? אה. מה, צילמו אתכם מוקדם יותר? מה, בטח יש לכם תמונה או שתיים מגיל שנה, לא? כן? יותר קצת? כן? אוקיי. תקופה אחרת. תקופה אחרת.

‏באותה השנה שהגיע הצייר, שופן פגש את הזמרת קונסטנסיה גלדקובסקה. הוא התאהב בה, אבל הוא לא אמר לה מילה על כך במשך זמן רב. הוא התבייש. שנה לאחר מכן, שופן ניגן את הקונצרט האחרון שלו בוורשה. הוא וקונסטנסיה אמרו שלום זה לזה, ולא נפגשו יותר מעולם.

‏שופן הוזמן למקומות שונים באירופה, אבל הוא לא ממש אהב לנגן באולמות קונצרטים גדולים. הוא כתב אטיוד - יצירות מוזיקליות קצרות, שבדרך כלל שימשו לשיעורי פסנתר, וקשה מאוד לנגן אותם. זה נשמע כך.

‏[מתוך היצירה אטיוד אופוס מס' 10, שופן. בביצוע Ida Černecká]

‏בשנת 1830 פרץ בפולין מרד נובמבר, כנגד השלטון הרוסי. במשך קרוב לשנה לחמו הפולנים, ויהודים, ביניהם נגד הרוסים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏המרד דוכא בסופו של דבר על ידי הצבא הרוסי, והצאר ניקולאי הראשון קבע כי פולין תהפוך להיות חלק מרוסיה. אוניברסיטאות פולניות נסגרו, והלימודים הותרו אך ורק ברוסית.

‏שופן שמע על כך כאשר היה בווינה, וליבו יצא למדינתו. הוא התגעגע מאוד לפולין, אך הוא עוד לא ידע שלעולם לא ישוב אליה. אלפי פולנים ברחו מפולין הרוסית למערב אירופה, במה שנקרא ההגירה הפולנית הגדולה.

‏[מוזיקת רקע - נגינה בפסנתר]

‏באוקטובר 1831 הגיע שופן לפריז, עיר הבירה של צרפת, אותה מדינה שאביו עזב כ-50 שנים קודם לכן. שופן קיבל אזרחות צרפתית והשתמש בדרכון הצרפתי שלו, אך הוא תמיד ראה את עצמו כפולני, וחבריו היו גם הם לרוב ממוצע פולני.

‏לפעמים, כשאנחנו עוברים למקום מסוים, עדיין אנחנו אוהבים את האוכל, את השפה ואת התרבות של המקום שהשארנו מאחור. כשאני גרתי בארצות הברית, תמיד התרגשתי לפגוש אנשים מישראל. זה היה כיף, מין טעימה כזאת של הבית.

‏בפריז שופן פגש מוזיקאים רבים, ואחד מהם רוברט שומאן, מוזיקאי מפורסם מאוד, כינה את שופן - גאון מוזיקלי. מבקרים אחרים סיפרו שהיה לו סגנון ייחודי שמעולם לא שמעו אצל שום נגן אחר! שופן פגש את משפחת רוטשילד היהודייה שפרסה עליו את חסותה. שופן לימד את הברונית רוטשילד פסנתר ואף הקדיש לה יצירות שונות, ביניהם אופוס 64 מספר 2.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת בזיוף]

‏פיצקי: רגע, רגע, יובל, עצור הכל. הנה, הנה, תראה, גם אני כתבתי מופוס 67 וכתבתי גם קוקוס 97.

‏יובל: אה, בטח זה מוזיקה משעשעת, אה?

‏פיצקי: נו, אתה אוהב את זה?

‏יובל: פיצקי, מה אתה רוצה מחיי?

‏פיצקי: מה אני רוצה מחייך? אתה אומר אופוס, אתה חושב שילדים יודעים מה זה? אם לא מסבירים מילים, אז אופוס נשמע להם כמו קוקוס. דמוקרטיה נשמעת כמו בירוקרטיה. סונטה נשמעת כמו בטטה.

‏יובל: כן, צודק, פיצקי, צודק.

‏אה… בלטינית, אופוס זו יצירה. וצורת הרבים היא אופרה, שמשלבת יצירות רבות. בדרך כלל, מלחינים ממספרים את היצירות שלהם לפי הסדר - יצירה אחת, יצירה שתיים, אופוס אחד, אופוס שתיים. אבל לא תמיד זה ככה. כמעט כל היצירות של שופן היו ממוספרות, חוץ מכמה בודדות. למשל, גרנד ואלס בריליאנט. הנה, תקשיב איזה יופי.

‏[מתוך היצירה "גרנד ואלס בריליאנט", שופן. בביצוע Lang Lang]

‏שופן הוזמן לנגן בנשפים של החברה הגבוהה בפריז ובערים נוספות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏עד לשנת 1832, והוא רק בן 22, כולם דיברו עליו. שופן החל להרוויח כסף רב משיעורים פרטיים, שהעביר לאצולה אירופאית. ולמרות שהזמינו אותו לאולמות גדולים, הוא הבין שהוא מעדיף להרוויח כסף משיעורים פרטיים ונגינה מול קהל מצומצם. הוא הכי אהב לנגן בדירתו מול חברים, ורק פעם בשנה היה מנגן באולם בפריז מול כ-300 איש. בכל ימי חייו, שופן הופיע בפחות משלושים קונצרטים ציבוריים. זה ממש מעט.

‏[פסיעות על במה וקול קהל]

‏בזמן שניגן, הוא היה עולה לבמה, מכבה את הנרות הרבים שהאירו אותה, או שהיה מבקש לכבות את תאורת הבמה. וככה, כשהכל חשוך ושקט, שופן החל לנגן.

‏[מתוך היצירה אטיוד 12, אופוס מס' 10, שופן. בביצוע Tamas Vasary]

‏כששופן היה בן 25, הוא ביקר את הוריו בצ'כיה, ובדרכו חזרה, פגש חברים מפולין.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ביניהם הייתה גם מריה, בת ה-16, ששופן לימד פסנתר מפעם לפעם. שופן המשיך בדרכו, אך שנה לאחר מכן, נסע שוב לפגוש את המשפחה וביקש את ידה של מריה. אמנם המשפחה הסכימה, אך לאחר מכן, התחרטה. אמה של מריה הבהירה לו שבסופו של דבר, חתונה לא תצא מזה. שופן לקח את המכתבים הרבים ממריה ואמה, שם אותם בתוך מעטפה גדולה, כתב עליה - "הצער שלי", ושם אותם במגירה בחדר העבודה שלו. אהבתו השנייה לא הצליחה. אולי בפעם השלישית?

‏[מתוך היצירה ואלס אופוס 64 מס' 2, שופן]

‏בפריז, שופן פגש סופרת צרפתית כהה ונמוכה, בשם ז'ורז' סאנד, מי שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים. הם נפגשו כמה פעמים, ובסוף - התאהבו! [בצעקה] יש!

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שופן המשיך לסבול מבעיות בריאות והשניים, עם שני ילדיה של סאנד, עברו למיורקה, אי ספרדי, בתקווה שמזג האוויר יעזור. אולם מזג האוויר היה גרוע, לח וקר מאוד. שופן הלך לכמה רופאים באי וכתב: "שלושת הרופאים הבכירים במיורקה בדקו אותי. הראשון אמר שאני מת, השני שאני כמעט מת, והשלישי - שאני עומד למות".

‏האנשים באי היו נוצרים אדוקים, וכשהם גילו כי שופן וז'ורז' סאנד אינם נשואים, השניים נאלצו לעזוב. הזוג חזר, חזרה לצרפת, ובתקופת הקיץ הם התגוררו בביתה של סאנד, בכפר קטן במרכז צרפת. שם, שופן מצא את השלווה שחיפש, וכתב "פולונז", אופוס 53.

‏נגן הפסנתר, ארתור רובינשטיין, אמר כי "זו היצירה הקרובה ביותר לליבי". את היצירה הזאת מאוד-מאוד קשה לנגן, והיא דורשת וירטואוזיות רבה. סאנד התלהבה מהיצירה, ואמרה שהיא צריכה להיות המנגינה של המהפכה הצרפתית החדשה. והכינוי, "הפולונז ההרואי", דבק בה.

‏[מתוך היצירה "הפולונז ההרואי", שופן. בביצוע ארתור רובינשטיין]

‏סאנד סיפרה כי תהליך היצירה של שופן נראה כך - השראה, העיבוד המדוקדק שלה, לפעמים תוך כדי תלונות, בכי וייסורים, מאות שינויים, ואז לבסוף, חזרה לרעיון הראשוני.

‏כן, אומנים. מה לעשות?

‏אל שופן הגיעו מבקרים רבים ששהו בבית בכפר הקטן. אחת מהן, פולין ויארדו, סיפרה: "המארח היה נעים כל כך. אכלנו יחד ושיחקנו ביליארד, יצאנו להליכות, וכל אחד מאיתנו גם בילה זמן בחדרו הפרטי, בקריאה ובשכיבה על הספה. לפעמים, מבעד לחלון שנפתח אל הגן, התנשא משאב של מוזיקה של שופן בעבודתו, שהתערבבה עם ציוצם של זמירים וריח רענן של ורדים".

‏[שאיפה] אההה…

‏בריאותו של שופן, שהיה בשנות ה-30 לחייו, הלכה והתדרדרה, והוא סבל מכאבים. הוא נאלץ לבלות שעות ארוכות בשכיבה, ונאלץ לסרב להצעות לנגן. הוא המשיך לכתוב יצירות, בעיקר קצרות ולפסנתר. אבל כל יצירה שלו הייתה פרץ של גאונות. בשנת 1844, כתב את הסונטה אופוס 58. [כך במקור]

‏[מתוך היצירה אופוס מס' 2, שופן. בביצוע Alexander Brailowsky]

‏ככל שמחלתו של שופן התקדמה, יחסיו עם סאנד התערערו. היא כתבה לחבריה שהוא כבר אינו בן זוגה, אלא מתנהג כאילו הוא הילד שלה. והשניים נפרדו.

‏ככל ששופן חלה, הוא גם הפסיק לכתוב ולהופיע, בזמן שנגנים ומלחינים אחרים פרצו לבימה המרכזית. הפופולריות שלו דעכה, והכסף הפסיק לזרום. הוא המשיך להעביר שיעורים פרטיים, אך היה זקוק לכסף. ואחת מתלמידותיו, שהייתה ממשפחה סקוטית אמידה, ארגנה לו מסע הופעות בבריטניה. בשנת 1848 הוא הופיע בבריטניה. בעיקר בבתי אצולה, מול קהל מצומצם. והוא גם העביר שיעורים פרטיים, בסכומי כסף גבוהים.

‏כשאנשי אנגליה שמעו ששופן מגיע, כולם רצו לשמוע אותו מנגן. ולאחת מהופעותיו, הגיעו ויקטוריה מלכת אנגליה והנסיך אלברט, בעלה. הנסיך היה מוזיקאי מוכשר בעצמו, ובמשך כל ההופעה, הוא התקרב, והתקרב, והתקרב לפסנתר, כדי לחזות באצבעותיו של שופן מקרוב.

‏[מתוך נוקטורנו מס' 20 בדו דיאז מינור, שופן. בביצוע Bruce Liu]

‏פיצקי: הלו, הלו! מה את עושה אדוני? אני יושב פה.

‏הנסיך אלברט: [במבטא אנגלי] או, אני רוצה לראות שופן מקרוב, בחור צעיר. אני הנסיך אלברט.

‏פיצקי: נו, נו. ואני הדוכס פיצקי הוד רוממותו התשיעי.

‏הנסיך אלברט: אתה צוחק עליי? אני באמת הנסיך!

‏פיצקי: יופי, יופי, ואני המלך!

‏הנסיך אלברט: מה… אתה רוצה שהשומרים יעצרו אותך? תן לי להתקרב לפסנתר!

‏פיצקי: מה… מה אתה צריך להיות קרוב כל כך?

‏הנסיך אלברט: אני פשוט המום! המום! מהמהירות של האצבעות של שופן! זה פשוט מדהים!

‏פיצקי: נו, אז תראה טלוויזיה בהילוך איטי, מה אתה… עליי, עליי, ככה, מה?

‏הנסיך אלברט: מה זאת המילה המוזרה הזאת שאמרת?

‏פיצקי: רגע, מה? מה, אתה לא יודע מה זה טלוויזיה? מה, אתה מפעם?

‏הנסיך אלברט: נו, אמרתי לך! אני הנסיך אלברט! נסיך סקסה-קובורג-גותה ודוכס סקסוניה! אני בעלה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת!

‏פיצקי: רגע, רגע, רגע… אתה באמת… אוי לי, אוי לי… בטח, תתקרב, תתקרב… אה… בוא, תתקרב, בוא, בוא. פנו דרך, הנה, בא נסיך אנגליה [שר], כולם לזוז, לזוז…

‏[המשך היצירה]

‏הקונצרט האחרון של שופן באנגליה היה בהתנדבות, וכל ההכנסות נתרמו למהגרים פולניים עניים. לאחר הקונצרט, חזר שופן לצרפת חולה ורזה מאוד. אחותו שמעה על מצב בריאותו ובאה להיות איתו בימיו האחרונים. בגיל שלושים ותשע, הלך לעולמו. כפי הנראה, בימי חייו סבל ממחלה בשם שחפת, וממחלות נוספות שלא ידעו לרפא באותם ימים.

‏לאחר שהלך לעולמו, ליבו הוצא ממקומו ונלקח לפולין. שם הוא נמצא עד היום, בכלי קטן בכנסייה בוורשה.

‏למעלה מ-230 יצירות של שופן שרדו, ואנחנו יודעים על יצירות נוספות שהוא כתב בצעירותו שמעולם לא נמצאו. כמעט כל היצירות שלו נכתבו לפסנתר, ורק חלק קטן מאוד לקבוצות של כלי נגינה.

‏שופן שינה את הדרך שבה אנשים ראו את הפסנתר. הוא הראה שהפסנתר מסוגל להרבה יותר ממה שחשבו קודם. הוא דחף את הפסנתרנים לקצה, והראה שאפשר לנגן מנגינות שנחשבו בתקופתו לבלתי אפשריות.

‏[מתוך היצירה Scherzo No. 2 in B♭ minor, Opus 31, שופן. בביצוע Volkan Ozturk]

‏כשאני חושב על שופן ועל הסבל הרב שנאלץ לעבור בימי חייו, אני ממש מודה שאני חי בתקופה הזאת. בימים שיש רפואה מודרנית, שיודעים לאבחן הרבה יותר מחלות מפעם, ושאנשים חולים סובלים פחות. ואם בכל זאת יש לנו יום או שבוע קשה, תמיד אפשר להתנחם במוזיקה.

‏[מתוך היצירה "Variations on a THeme" בביצוע Clovercroft Chamber Orchestra]

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה, ועלה על הסולם לא נכון [טון גבוה] - הלו, איך יורדים? זה גבוה לי מדי [הד] - יובל מלחי.

‏עריכה, לשון, וכתבה את כל התווים לפרק - דינה בר מנחם.

‏עיצוב סאונד, מיקס, ומושל דוכסות ורשה - רוני קלדרוני. [ריש מתגלגלת]

‏הפקה, ואנשים שנתנו את הלב לפרק הזה - תומר מיכלזון, יובל בן שושן, ורני שחר.

‏אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים וילדות.

‏פיצקי: אל תיתן קרדיט לפיצקי, לא צריך בכלל שום דבר. אל תזכיר אותו, פיצקי בכלל לא רוצה שיגידו שהוא הכוכב של הפרק. שום דבר, שום דבר. אני… אני הולך עכשיו. אל תזכירו… אל תגידו לי תודה. לא, לא, באמת לא צריך כלום. אני הולך לנגן בפסנתר.

‏להתראות.

‏[סיום מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה