היסטוריה לילדים - מלחמת העצמאות

לפני 75 שנה מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה ומיד יצאה למלחמה קשה, מול צבאות ערב. רבים חששו כי המדינה לא תשרוד יותר מכמה ימים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/04/2023.

פרק :304 האם תהיה לנו מדינה? סיפורה של מלחמת העצמאות

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

מלחמת העצמאות

היישוב היהודי בארץ ישראל שאף תמיד לעצמאות. כך היה בתקופת השופטים, המכבים, המלכים. ולמעשה, בכל שנות קיומו של העם היהודי. לפני כ2000- שנה חרב בית המקדש השני. לפני כ1900- שנה נכשל מרד בר כוכבא ברומאים. עם ישראל יצא לגלות.

שנים רבות היו יהודים מפוזרים בארצות ניכר, נתונים לשליטתם של שלטונות זרים ומשתדלים לשמר את זהותם היהודית. לפני כ 150- שנה החלו יהודים לדון באפשרות להקים בית לאומי ליהודים, כאן בארץ ישראל.

באותם הימים שלט בארץ השלטון העות'מני, כלומר, שלטון תורכי. באותם ימים הרעיון הזה נשמע כמו פנטזיה משוגעת ובלתי אפשרית. אבל אז החלו פרעות ביהודי מזרח אירופה, פוגרומים, תקיפות של יהודים בידי לא יהודים ויהודים רבים חיפשו מקום מפלט.

בשנת 1882 בערך עוד ועוד יהודים עלו ארצה ולאחר שתי מלחמות עולם ואחרי הירצחם של 6 מיליון יהודים בשואה, נוצרו תנאים להקמת מדינה. בשנת 1948 קמה המדינה, אך היה חשש כי לא תשרוד יותר מכמה ימים. תושבי המדינה הוותיקים יחסית ועימם העולים שעלו אליה רק עכשיו, ידעו כי גורל המדינה היה בידיהם והם יצאו להילחם על חיי המדינה במלחמת העצמאות.

"מה פתאום! כבר הכרזנו על עצמאות! רצינו לשחרר את הארץ, זו מלחמת השחרור!" "מה פתאום! הפכנו לאומה, התרוממנו, הקמנו את ארץ היהודים מחדש, זו מלחמת הקוממיות!"

"מה כל השמות האלה? מה אתם מדברים בכלל? המלחמה התרחשה ב1948- וצריכה להיקרא מלחמת 48'"

"48' היא שנה לועזית! יש לקרוא לה לפי השנה העברית שבה התרחשה, מלחמת תש"ח!" אתם מבינים? כל אחד והשם שלו. אז פשוט נקרא לה מלחמת העצמאות וזהו. "מה פתאום מלחמת העצמאות! מה אתה מדבר? איזה שטויות, זה שם לא טוב!"

משחר ההיסטוריה עמים רבים כבשו את ארץ ישראל. האשורים, הבבלים, היוונים, הרומאים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים, העות'מניים, מי לא היה פה.

בסוף המאה ,19- כלומר לפני 130 שנה בערך, היישוב היהודי בארץ ישראל החל לפרוח מחדש. אחרי שנים רבות שבהן הארץ הייתה מיושבת בעמים אחרים, החליטו יהודים מכל רחבי העולם לעלות ארצה ולממש את החלום הציוני, להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

הם לא חלמו לכבוש את ארץ ישראל בכוח הזרוע מכיוון שלא היה צבא יהודי באותה תקופה. חוץ מזה, על ארץ ישראל שלטה אז אימפריה ענקית, האימפריה העות'מנית. לא היה להם סיכוי!

היהודים שעלו לארץ לפני 100 שנה ויותר עסקו בעבודות האדמה, ברכישת קרקעות ובהקמת יישובים חדשים. בינתיים התנועה הציונית בראשות בנימין זאב הרצל ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית לכך שארץ ישראל תימסר לרשות העם היהודי. אך העות'מניים, התורכים, לא הסכימו בשום אופן.

בינתיים, היישוב היהודי בא"י הלך וגדל. האוכלוסייה הערבית שישבה בארץ גדלה גם היא והערבים שהיו הרוב המוחלט בארץ ישראל באותם ימים, החלו לחשוש גם הם. מי ישלוט בארץ ישראל? איזו צורת שלטון תהיה כאן?

גם הערבים וגם היהודים שחיו בשכנות טובה יחסית בעת השלטון העות'מני, החלו לחשוש אלה מאלה. החששות הללו הביאו לעוינות של הערבים כלפי היישוב היהודי ואפילו להתפרצויות אלימות. הערבים תקפו יישובים ושכונות יהודיות והיהודים לא ידעו כיצד להתגונן.

יוסף חיים ברנר, מחלוצי הסופרים העבריים, התגורר ביפו. הוא כתב כי הלוואי וידע להשתמש בחרב כפי שהוא יודע להשתמש בעט. ברנר הבין שיהודים צריכים להגן על עצמם, אך אינם יודעים איך. בשנת 1921 נרצח ברנר בפרעות, כלומר, תקיפה אלימה של הערבים את היהודים ביפו.

בעקבות הפרעות הבין היישוב היהודי כי עליו ללמוד להגן על עצמו ועד מהרה קם ארגון "ההגנה". ככל שהיישוב היהודי גדל, ארגון ההגנה הרחיב את פעילותו. במקביל, התנועה הציונית הגבירה את מאמצי השכנוע בקרב הקהילה הבינלאומית, שתסכים להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

בשנת 1918 בעיצומה של מלחמת העולם ה1- כבשו הבריטים את א"י. הם הקימו בארץ את שלטון המנדט והמאבק בין היהודים לערבים בארץ רק הלך והתגבר. הבריטים החליטו שאינם רוצים להחזיק עוד בא"י. לפיכך, ארגון האומות המאוחדות, האו"ם, ניסה לפתור את המחלוקת בין היהודים והערבים.

ועדה מיוחדת של האו"ם המליצה לחלק את א"י לשתי מדינות, מדינה ערבית ומדינה יהודית. מה שאנחנו מכירים היום בשם "תוכנית החלוקה ". במסגרת ההצעה הזאת חולקה גם הארץ. הערבים קיבלו את הגליל, יהודה ושומרון ומישור החוף הדרומי.

מישור החוף הצפוני, עמק יזרעאל, אצבע הגליל בצפון והנגב בדרום, יועדו למדינה היהודית.

העיר ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות זכתה במסגרת החלוקה למעמד מיוחד ויועדה להיות בשליטה בינלאומית, כלומר, אף לא אחת מהמדינות תשלוט בה, לא היהודית ולא הערבית.

ב29- או לפי הספירה העברית – כ"ט בנובמבר ,1947 הובאה תוכנית החלוקה להצבעה באו"ם. מקלטי הרדיו בכל א"י היו פתוחים כדי לשמוע את שידור ההצבעה הגורלית. לאחר דקות מורטות עצבים 33 מדינות תמכו בתוכנית לחלק את הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית. 13 התנגדו ו10- מדינות נמנעו, כלומר, לא הצביעו בכלל. למעשה, ב-כ"ט בנובמבר התקבלה החלטה של מדינות העולם לאשר הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

לאחר ההצבעה יצאו תושבי היישוב היהודי בא"י לחגוג ברחובות. הם שמחו שסוף סוף לאחר 2000 שנות גלות כמעט, העולם החליט שבקרוב תהיה להם מדינה. אך הערבים לא שמחו. ההנהגה הערבית סירבה גם קודם לכן לכל תוכנית שהוצע בה לחלק את הארץ בינם לבין היהודים. ועכשיו התנגדו גם לתוכנית הזאת שהציעו אומות העולם. הם סברו שהיהודים אינם זכאים למדי נה משל עצמם בארץ ישראל. ולכן טענו, אין לחלק את הארץ.

יום לאחר ההצבעה באו"ם פרצה מלחמה בארץ ישראל. אוטובוס שעשה דרכו מנתניה לירושלים נתקל במארב של כנופיות ערביות חמושות. חמישה מנוסעי האוטובוס נרצחו. כך החל המאבק על עתידה של א"י. מלחמה בין יהודים וערבים על דמותה של הארץ עם סיום השלטון הבריטי.

הדור הצעיר ביישוב היהודי נאלץ להפסיק את שגרת חייו ולצאת למלחמה. היו שהפסיקו את לימודיהם כדי להתגייס לארגון ההגנה ובייחוד ליחידת העילית שלו, הפלמ"ח (פלוגות מחץ). לארגון ההגנה היו יותר מ 40- אלף חברים. אחרים התגייסו לארגונים אצ"ל ולח"י שהיו קטנים יותר. היו במתגייסים גם אנשים בעלי הכשרה צבאית שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם ה- .2 אולם, רבים מהמצטרפים עברו כעת את האימונים הצבאיים הראשונים בחייהם. בסך הכל התגייסו להגנת היישוב היהודי כ50- אלף לוחמים. הנשק היה דל וגם התחמושת בקושי הספיקה לאימונים. הכל נעשה בחיפזון משום שה מלחמה כבר השתוללה בשטח.

היישוב היהודי שלא היה מוכן דיו, ספג אבדות רבות. ביישובים רבים היו מעט נשק ומעט תחמושת והקושי היה במיוחד ביישובים המרוחקים, בנגב ובגליל, כי שם חיו מעט אנשים והם היו צריכים לשמור על עצמם, לבדם. הם הצליחו אך בקושי לעמוד בהתקפות החוזרות ונשנות כשתקפו אותם ערביי האזור וערבים שהגיעו ממדינות סמוכות.

גם במרכזי הערים כבר לא היה בטוח. צלפים שיצאו מיפו הערבית ירו לעבר יהודים שהלכו לשוק הכרמל בת"א הסמוכה. הקשר לירושלים נותק בגלל המארבים בדרכים. ולמעשה, העיר הייתה נתונה במצור. לא היה אפשר לצאת ממנה או להיכנס אליה. המזון, המים והתרופות הלכו ואזלו. ושיירות שניסו לפרוץ את הדרך לירושלים כשלו ונהדפו.

כלי הרכב המשוריינים ששימשו להעברת אספקה לירושלים, ניצבים היום במעלה הדרך לבירה, זכר לאותם ימים קשים. המשורר, חיים גורי, שהיה בעצמו לוחם בפלמ"ח בימי מלחמת העצמאות, כתב את שירו המפורסם "באב אל וואד" על אותם ניסיונות פריצה לירושלים. "באב אל וואד" בערבית = שער הוואדי או שער הגיא בעברית.

בָּ אב אֶ ל וָּואד,

לָּנֶצַ ח זְ כֹר נָּא אֶ ת שְ מֹותֵ ינּו.

שַ יָּרֹות פָּרְ צּו בַ דֶ רֶ ְך אֶ ל הָּ עִ יר.

בְ צִ דֵ י הַ דֶ רֶ ְך מּוטָּ לִים מֵ תֵ ינּו.

שֶ לֶד הַ בַ רְ זֶל שֹותֵ ק, כְ מֹו רֵ עִ י.

גם בחיפה שסמלה את האפשרות לדו קיום בין יהודים לערבים, פרצו אירועים אלימים ואנשים שהיו שכנים וחברים יצאו למלחמה אלה באלה.

החורף של שנת 1948 היה קשה. בכל יום היו הלוויות של ההרוגים בקרבות. הרדיו בישר את שמות הנופלים והעיתונות התמלאה במודעות אבל. בתוך 4 חודשים היו יותר מ1000- הרוגים בצד היהודי. בחודש מרס ,1948 החל ארגון "ההגנה" להוציא לפועל את תוכנית ד'. תוכנית צבאית שבמסגרתה עבר היישוב היהודי ממגננה להתקפה.

באותם ימים נשלחו סוכני ההגנה לאירופה, לרכוש נשק ותחמושת. רוב הרכישות היו סודיות וספינות עמוסות רובים, כדורים ותותחים עשו דרכם לא"י. משלוחי הנשק הללו אפשרו ללוחמי "ההגנה" להתארגן ולצאת למבצע "נחשון", מבצע לפריצת הדרך לירושלים.

המבצע נשא את שמו של "נחשון בן עמינדב" שנזכר בסיפור יציאת מצרים כראשון שנכנס לים סוף וחצה אותו. כמוהו גם מבצע "נחשון" היה למעשה החלוץ לפני המחנה. בעקבותיו באו מבצעים רבים נוספים שקצרו הישגים צבאיים גדולים לארגון ההגנה . סוף סוף נפתחה הדרך לירושלים.

בצפון, הלוחמים היהודים הדפו את הכוחות הערבים שאיימו על עמק יזרעאל. הם הצליחו להשתלט גם על הערים טבריה, חיפה וצפת וכמעט כל הגליל היה בידיהם. גם את יפו כבשו הכוחות היהודיים. הפעם כוחות שיצאו מתל אביב.

בשישה שבועות של לחימה עיקשת החזיר לעצמו היישוב היהודי את כושר עמידתו. ראש הסוכנות היהודית, דוד בן גוריון, שהיה מעין ראש הממשלה של היישוב היהודי, הוכיח שארגון "ההגנה" יכול להתמודד בהצלחה עם הלוחמים הערבים בתוך שטחי ארץ ישראל. אך האם יוכלו הלוחמים היהודים

לעמוד בפלישה של מדינות ערב? למדינות האלה היו צבאות של עשרות אלפי לוחמים, מאות תותחים ועשרות טנקים ומטוסים.

בן גוריון צפה שצבאות ערב, הצבאות של המדינות הערביות השכנות, יכריזו מלחמה כדי למנוע את הקמתה של מדינת ישראל. בחודש מאי ,1948 יום לפני עזיבת הבריטים את הארץ באופן סופי, נפל כפר עציון שמדרום לירושלים, בידי חיילי הלגיון הירדני, כלומר, הצבא הירדני. 127 לוחמים יהודים, מהם 21 נשים, נהרגו בקרבות. כמה מהם נפלו בשבי, נכנעו והוצאו להורג. הפחד ביישוב היהודי גבר. מה יקרה לאחר שיכריזו על המדינה היהודית? מה יקרה אם המצרים והסורים יצטרפו למלחמה? מה יקרה לכל היישובים המבודדים והמרוחקים? הפחד היה עצום.

בינתיים, קיבלה הנהגת היישוב היהודי מסרים מהממשל האמריקני. אם תסכימו לדחות את ההכרזה על הקמת מדינה עצמאית, אולי נוכל למנוע מלחמה עם מדינות ערב. בן גוריון לא היה מוכן לשמוע על זה. עכשיו או לעולם לא, הוא קבע והצליח לשכנע את מנהיגי היישוב היהודי להכריז על הקמת המדינה ביום סיום המנדט הבריטי.

ב-ה' באייר תש"ח בשעה 16:00 אחה"צ באולם הישן של מוזיאון ת"א בשדרות רוטשילד, נאספו נכבדי היישוב היהודי לישיבה חגיגית. בן גוריון הלם בפטיש והכריז:

"לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

הריקודים ברחובות בכ"ט בנובמבר, כחצי שנה קודם לכן החווירו לעומת ההתרגשות והתרוממות הנפש שאחזו בכולם ביום הכרזת העצמאות . אבל גם ביום הזה החגיגה הופרעה ע"י המלחמה. שאגות השמחה נקטעו בקולות ההפצצה.

[קול של פצצות נופלות]

שעות אחדות לאחר הכרזת העצמאות , התעוררו תושבי ת"א למשמע קולות נפץ אדירים. מטוסים מצריים הפציצו את העיר. הפלישה החלה. טורי שריון וחיילים מצריים נעו ממצרים לדרום הארץ. כוחות סורים התקדמו מסוריה בצפון הארץ. כוחות עירקים התקדמו בשומרון. ומהמזרח הגיע הלגיון הירדני שהפגיז את ירושלים. מגיני הרובע היהודי בעיר העתיקה נאלצו להיכנע ומאות מהם נלקחו בשבי הירדני.

יישובים מרוחקים עמדו ימים ארוכים בקרבות קשים ולבסוף נכבשו. היה חשש אמיתי שהיישוב היהודי לא ישרוד בקרבות יותר משבוע ימים. מדינת ישראל שרק קמה ניצבה על פי תהום.

בן גוריון הורה לכל היישובים להילחם עד הסוף, לא לנטוש ולא להתפנות. הוא ידע כי בקרוב יגיע נשק שנרכש באירופה ויגיעו עולים חדשים שאפשר יהיה לשלוח לשדה הקרב כדי לתגבר את הכוחות. משלחות שבאו להיפגש עם בן גוריון התחננו לעזרה ואחד החברים בהן, חבר קיבוץ כנרת, פרץ בבכי. בן גוריון היה נבוך וסיפר,

"עמד לפניי איש מבוגר וחזק ובכה כמו ילד קטן ואני, לא יכולתי להבטיח לו דבר". רבים חששו באמת, שהמדינה היהודית לא תשרוד יותר מכמה ימים, אבל היו גם נקודות אור.

במשך שנות המנדט הגבילו הבריטים את העלייה של יהודים לארץ ישראל, אך עם הכרזת העצמאות נפתחו השערים. אוניות מלאות עולים הגיעו למדינת ישראל ורבים מהעולים גויסו ללחימה מיד עם הגעתם לחוף. ספינות עמוסות נשק עגנו גם הן לחופי הארץ. ונוצרה תקווה שאולי, אולי היישוב היהודי יצליח להחזיק מעמד.

משהוקמה המדינה היה דוד בן גוריון לראש הממשלה הראשון. הוא גם היה שר הבטחון הראשון ומתוקף תפקידו זה, קבע את כל מהלכי המלחמה. הוא בחר את המפקדים, חילק להם הוראות ואפילו עמד בקשר עם הכוחות הלוחמים בשטח. כמה ימים לאחר קום המדינה חתם בן גוריון על הפקודה להקמת צבא ההגנה לישראל, צה"ל, ובזה הפך ארגון "ההגנה" לצבא סדיר. לצה"ל הצטרפו אז גם אלפי לוחמי אצ"ל ולח"י. ארגונים שלחמו גם הם בבריטים ובערבים טרם קום המדינה.

בסוף חודש מאי ,1948 בחודש אייר, תש"ח , היה צבא ההגנה לישראל לעובדה ועתה הוטל עליו להבטיח את קיומה של המדינה הצעירה. בתחילת הפלישה של צבאות ערב לאחר הכרזת המדינה, נראה המצב אבוד. לערבים היו מטוסים וגם אוניות, תותחים וטנקים. חמישה צבאות של מדינות ערביות נגד צבא אחד של מדינה שרק עכשיו קמה. אמנם צה"ל היה בראשית דרכו, אבל כנגד כל הסיכויים הוא הצליח לבלום את הפלישה של צבאות ערב.

הלוחמים והתושבים החזיקו מעמד ושרדו יום אחר יום, עד בואם לא רץ של מטוסים מצ'כוסלובקיה. מתנדבים זרים שהתנדבו לצה"ל החלו להפציץ שיירות ערביות מהאוויר. המטוסים הפציצו את כוחות ערב בחזית הדרום ובירושלים. בינתיים, הגיעו לארץ עוד ועוד כלי נשק, עשרות תותחים ואלפי רובים שפעילי "ההגנה" רכשו בחו"ל עוד לפני הכרזת המדינה. בעזרת כלי הנשק החדשים, הלוחמים הצליחו לבלום את כוחות האויב ולהדוף אותם לאחור.

ב11- ביוני, כמעט חודש לאחר תחילת הלחימה, הסכימו שני הצדדים בתיווכו של האו"ם להפסקת אש, מה שאנחנו מכנים "ההפוגה הראשונה". חודש לאחר מכן, ב 9- ביולי, שוב התחדשו הקרבות והם נמשכו עשרה ימים. צה"ל הצליח להרחיק את כוחות הלגיון הירדני מת"א, לכבוש את לוד ואת רמלה וכן שטחים נרחבים בגליל ולהרחיב את הדרך לירושלים.

מפציצים של צה"ל הפציצו את דמשק, בירת סוריה ואת קהיר, בירת מצרים. לאחר עשרה ימי לחימה שוב יצאו הצדדים להפסקת אש, "ההפוגה השנייה". ההפו גה השנייה נמשכה כמה חודשים ובמהלכה הגיעו לישראל עשרות אלפי עולים וגם ספינות עמוסות בנשק. העולים החדשים גויסו ועברו אימונים וכעת מאזן הכוחות השתנה ותוך כמה חודשים בלבד היה צה"ל לצבא חזק ואימתני.

לקראת סוף שנת 1948 יצאו לדרך המבצעים האחרונים במלחמת העצמאות. צה"ל הדף את חיילי צבאות ערב וחיבר את כל חלקי המדינה אלה לאלה. בתחילת שנת 1949 היה אחד המבצעים החשובים והידועים, "מבצע עובדה", שמטרתו הייתה לקבוע עובדות בשטח ולכבוש את הנגב לפני שיחתמו הסכמי שביתת נשק עם ירדן.

בחודש מרס דהרו חיילי צה"ל דרומה, כבשו את הערבה והגיעו עד לים סוף ולאילת. הם רצו להניף את דגל ישראל כדי לסמל את הכיבוש, אבל לא היה להם דגל. אחד מחיילי חטיבת הנגב צייר על פיסת בד מגן דוד בדיו ודגל ישראל הונף באום רשרש , היא אילת. עתה הייתה מדינת ישראל לעובדה מוגמרת. היא קמה והשתרעה מדן שבצפון ועד אילת שבדרום.

במלחמת העצמאות נפלו 6000 חיילים. המשורר נתן אלתרמן כתב על המספר העצום הזה שזהו "מגש הכסף" שעליו ניתנה לנו מדינת ישראל.

אָּ ז תִ שְ אַ ל הָּ אֻ מָּ ה, שְ טּופַת דֶ מַ ע-וָּקֶ סֶ ם,

וְ אָּ מְ רָּ ה: "מִ י אַ תֶ ם"?

וְ הַ שְ נַ יִם, שֹוקְ טִ ים,

יַעֲנּו לָּּה: "אֲ נַחְ נּו מַ גַש הַ כֶסֶ ף

שֶ עָּ לָּיו לְָּך נִתְ נָּה מְ דִ ינַת-הַ יְהּודִ ים".

כְָּך י ֹאמְ רּו. וְ נָּפְ לּו לְרַ גְ לָּּה עֹוטְ פֵי-צֵ ל

וְ הַ שְ אָּ ר יְסֻ פַר בְ תֹולְדֹות יִשְ רָּ אֵ ל.

עם תום המלחמה, נחתמו הסכמי שביתת נשק עם כל מדינות ערב. מלחמת העצמאות באה לסיומה הרשמי בחודש יולי .1949 עשרות שנים אח"כ נחתמו גם הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן.

ומי יודע? אולי בעתיד ואולי אפילו בעתיד הקרוב ייחתמו עוד הסכמי שלום עם מדינות מכל רחבי המזרח התיכון.

לאחר החתימה על הסכם השלום עם מצרים, אמר ראש הממשלה דאז, מנחם בגין:

"אנחנו נלחמים היום על השלום. אשרינו שזכינו לזה. כן, יש קשיים בשלום, יש. יש מכאובים בשלום, יש. יש קורבנות למען השלום, יש. כולם עדיפים מקורבנות המלחמה."

בעת החתימה על הסכם השלום עם ירדן בשנת ,1994 אמר יצחק רבין:

"יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים. עולם טוב יותר, מפויס יותר, עולם שנעים לחיות בו, אין זה הרבה מדי"

מחקר כתיבה ופריצת הדרך לירושלים – תומר שלוש

עריכה וקריינות – יובל מלחי

עריכת לשון ומפקדת עליונה – ד"ר סמדר כהן

מיקס, אפקטים ודגל הדיו – אסף רפפורט

הפקה והכרזה על עצמאות – רני שחר ואייל שינדלר

אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה