היסטוריה לילדים - הילארי ונורגיי מטפסים על האוורסט

אדמונד הילארי גדל כילד לא ממש מקובל בניו זילנד, לפני כתשעים שנה. הוא הפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם ויחד עם טנזינג נורגיי השניים העפילו ראשונים לפסגת האוורסט

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/03/2020.

קריינית: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

אדמונד וטנזינג כובשים את האוורסט.

[מוזיקת רקע]

שלום ילדים, תארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר, הולכים למכולת, קונים לעצמכם חטיף לדרך, מגיעים לקופה, מוציאים את הארנק מהכיס, פותחים את הארנק, שולפים את השטר ו… רואים את הדיוקן שלכם על השטר. בדרך כלל אנשים מונצחים על שטרות רק אחרי שהלכו לעולמם. אנשים חיים שמופיעים על שטרות הם בדרך כלל רודנים או שליטים של מדינות נידחות. אבל אדמונד הילרי הופיע על שטר של חמישה דולרים ניו זילנדים עוד בחייו.

אדמונד הילרי מניו זילנד לא היה ראש ממשלה, נשיא, אמן גדול או מדען בעל שם עולמי. אדמונד היה מטפס הרים. לפני כ-70 שנה הוא ניסה להעפיל אל פסגת האוורסט, הנקודה הגבוהה ביותר בהר הגבוה בעולם. הוא לא היה לבדו במסע. היה עמו שותפו הנפאלי, טנזינג נורגיי.

מה הניע אותם לטפס על ההר הגבוה בעולם, ועד כמה מסוכן זה היה? אם אתם אוהבים הרפתקאות וסיפורי מתח, הגעתם למקום הנכון. את הפרק הזה אני אספר לכם מהרי ההימלאיה. אני יוצא לשם, ניפגש עוד מעט.

[רוח]

[מוזיקת רקע]

ניו זילנד היא מדינת איים בדרום-מערב האוקיינוס השקט. היא רחוקה כ-2,000 ק"מ מאוסטרליה. בערך כמו המרחק בין ישראל ואיטליה. ניו זילנד מורכבת משני איים גדולים, האי הצפוני, האי הדרומי ומאות איים קטנים. עיר הבירה של ניו זילנד היא ולינגטון, והעיר הגדולה במדינה היא אוקלנד. חיים בה כ-4 מיליון תושבים.

אדמונד הילרי נולד באוקלנד, ניו זילנד, בקיץ 1919. אביו של אדמונד שירת בצבא הניו זילנדי במלחמת העולם הראשונה. כאות הוקרה על שירותו הצבאי, ניתן לו שטח אדמה, שהיה ביישוב חקלאי מרוחק מהעיר. אדמונד למד בבית ספר לבנים, והיה ילד לא פופולרי, כי היה נמוך ולא יפה במיוחד. אבל בגיל ההתבגרות הוא החל לצמוח לגובה, וכשהיה בן 16 כבר התנשא לגובה מטר ותשעים סנטימטרים. בבגרותו יהיה גובהו כמעט 2 מטרים.

אדמונד אהב לשחק עם אחיו רקס ואחותו ג'וּן. שני הבנים היו עושים מעשי קונדס רבים, ודבר בילדותם לא העיד שאדמונד יהפוך לאחד האנשים המפורסמים בעולם.

[המוזיקה מסתיימת]

חוץ מהקשר המיוחד עם אחיו ואחותו, לאדמונד לא היו חברים, והוא היה ילד די בודד. הוא אהב לקרוא וללמוד בזמן שכל שאר הילדים בבית ספר שיחקו בחצר. כשאחד ממוריו ראה אותו בפעם הראשונה, הוא לא הבין מי הילד הענקי הזה, בעל השיניים הבולטות והמראה המוזר. הוא שלח את אדמונד לעמוד בפינה בזמן שיעור הספורט. נשמע לא הוגן, אה? אבל ככה זה היה באותם ימים.

בשנים ההן, אדמונד הפיג את הבדידות בקריאת ספרים.

[מוזיקת רקע]

יום אחד הוא נחשף למדף בספרייה שהיו בו ספרים על טיפוס הרים. הוא קרא אותם בשקיקה.

בשנת 1935, כשהיה בן 16, נסע לטיול עם הכיתה שלו להר הגעש רואפהו בניו זילנד. אדמונד התאהב בהר מיד, והחל לדמיין איך הוא יכול להיות מטפס הרים.

[המוזיקה מסתיימת]

אמו של אדמונד רצתה שילך לבית ספר טוב, ורשמה אותו לבית ספר שהיה במרחק של כמעט שעתיים נסיעה ברכבת לכל כיוון. אדמונד יצא מהבית כל יום בשש בבוקר, וחזר אחרי השעה שבע בערב.

החלטתי לצאת למסע בזמן, להיכנס למכונת הזמן שלי, ולשאול את אדמונד על תחנות שונות בחיים שלו. בואו נקפוץ ישר לתחנת הרכבת.

[מוזיקת רקע]

יובל: שלום אדמונד, רציתי לשאול אותך כמה שאלות…

אדמונד: [מפהק ומדבר לא ברור] אתה יכול לשאול. או-אה-אה. [מבטא ניו זילנדי]

יובל: אדמונד, איך זה לנסוע כמעט ארבע שעות ברכבת כל יום?

אדמונד: [מפהק ומדבר לא ברור] ככה, לא נורא כל כך, אבל… אממ… קצת מעייף, אני אשים את הראש פה טיפה… [נחרה]

יובל: אדמונד? יו-הו?

קצת לפני שסיים את בית הספר, עברה משפחתו לפרוור של העיר אוקלנד. אדמונד ומשפחתו החלו לגדל דבורים ולמכור את הדבש שייצרו. אמנם אדמונד הלך ללמוד באוניברסיטה, אך עד מהרה עזב את הלימודים וחזר אל הדבורים האהובות שלו. הוא עבד בחווה המשפחתית והיה דבוראי - אדם המטפל בכוורות דבורים.

דבוראים נקראים בעברית גם כוורנים. בשלב מסוים הם הרגישו שכוורנים של כוורות דבורים נשמע כמו קברנים בבית קברות, אז הם הציעו את השם דבוראים, וכיום ניתן להשתמש בשני השמות.

אדמונד ומשפחתו טיפלו ביותר מאלף ושש מאות כוורות. תארו לעצמכם שאתם צריכים לעטות על עצמכם את בגדי הדבוראי ביום לוהט, ולעבור כל היום מכוורת לכוורת. עד מהרה אדמונד החל להסתובב בין הכוורות בבגדים קצרים. [זמזום דבורים] הוא נעקץ עשרות פעמים ביום מדבורים, ואביו הקפיד לרשום במחברת כמה פעמים נעקץ כל אחד מהם בכל יום.

הנה הגעתי בדיוק לכוורות של אדמונד.

[מוזיקת רקע]

יובל: שלום אדמונד, אני מבין שאתה קצת עסוק.

אדמונד: [במבטא ניו-זילנדי] אני אוהב דבורות. איי, עקץ אותי הדבורה הזה. אחח!

יובל: אני מבין שאתה אוהב דבורים, אבל מה עם החום, מה עם כל העקיצות?

אדמונד: איי, איי, איי, איי.

יובל: אדמונד, אם תוכל רגע לעצור ולהקשיב לי על ה… יש לי כמה שאלות פשוט חשובות.

אדמונד: איי, איי, איי, איי.

יובל: אדמונד, לאן אתה רץ? אדמונד, אדמונד! יו-הו? אוי, הדבורה הזאת מסתכלת עליי מוזר. דבורה, לא, לא, דבורה. מלח מים, מלח מים. מה עובד פה? לחם, יין, ביצת עין. זה לא עובד פה כלום. מלפפון ועגבנייה, ביצה ונקניקייה, מרגרינה עם ריבה. אמא'לה! [צועק]

בימי הקיץ היה אדמונד מטפל בכוורות הרבות. בימי החורף היה לו זמן פנוי, והוא החל לטפס על הרים בניו זילנד. הוא אהב את זה מאוד.

[מוזיקת רקע]

בשנת 1939 טיפס אדמונד בפעם הראשונה על הר בגובה 1,933 מטרים. במהלך הטיפוס הוא פגש מטפסים נוספים. הוא קרא להם: "החברים האמיתיים הראשונים שלי".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, הגיש אביהם של אדמונד ורקס בקשה לשחרר את בניו מהצבא. אבי המשפחה הפך לפציפיסט - אדם המתנגד בכל תוקף לשימוש בנשק. אביהם, ראה וחווה את זוועות מלחמת העולם הראשונה, הרחק מאוסטרליה, ולא רצה שבניו יצטרכו לעבור את אותן חוויות. אבל אדמונד רצה לתרום את חלקו במלחמה, ולאחר ויכוחים רבים עם אביו, הצטרף לבסוף לחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד, והיה נווט ב"קטלינה" - מטוס שיכול היה לנחות גם במים, וכונה "סירה מעופפת".

באחד התמרונים במטוס ראה אדמונד את ההר ְTapuae-o-Uenuku הניו זילנדי, המתנשא לגובה 2,884 מטרים, ממש באותו הגובה של הר החרמון. אדמונד הנדהם ביקש לצאת לחופשה של שלושה ימים. בחופשה טיפס לבדו אל פסגת ההר. "סוף סוף טיפסתי על הר ראוי", הוא אמר לאחר מכן.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1945, לקראת סוף המלחמה, אדמונד היה מעורב בתאונה עם סירה שהתלקחה. הוא סבל מכוויות קשות, אך למזלו טופל בידי מנתח מצוין. הוא נאלץ להתאושש ולעבור שיקום ארוך, ולאחר מכן חזר לעבוד עם משפחתו בכוורות הדבורים. ושוב, בחורף, היה אדמונד יוצא לטפס על הרים, וחולם שאולי יום אחד הוא יוכל לעזוב את ניו זילנד ולטפס על הרים גבוהים במיוחד.

בואו ניגש לאחד ההרים האלה שאדמונד מטפס עליהם ברגע זה.

[מוזיקת רקע]

יובל: אדמונד? אדמונד? היי, תגיד, רציתי לשאול אותך על טיפוס הרים. זה לא קצת מסוכן, כל הדבר הזה, וגם אתה מטפס לבד…

אדמונד: [במבטא ניו זילנדי] תראה, אם אתה מתכנן את זה נכון, זה לא מסוכן בכלל. צריך שיהיה לך ציוד מתאים, ואז עם הציוד המתאים אתה עולה ועולה ועולה… [קול הולך ונחלש]

יובל: אדמונד, רגע, לאן אתה מטפס? אנחנו באמצע ראיון. אדמונד? אדמונד? יו-הו?

אדמונד טיפס על ההרים הגבוהים ביותר בניו זילנד, כשלצידו מטפס ההרים הנודע ביותר בעולם באותה תקופה - Ayres.

Harry Ayres לימד אותו לחצוב מדרגות בקרח, כדי לטפס במקומות שקשה בהם הטיפוס. השניים טיפסו יחד על שלושת ההרים הגבוהים ביותר בניו זילנד, ואדמונד הפך לאחד המטפסים הטובים ביותר במדינה.

אדמונד לא רק טיפס על ההרים, הוא גם גלש בשלג, יצא למסעות צייד, והפך לאדם בעל סיבולת לב-ריאה גבוהה במיוחד. סיבולת כזאת היא היכולת להתמיד, או לסבול, בפעילות גופנית לאורך זמן.

[מוזיקת רקע]

באחד הימים קיבל אדמונד הצעה להצטרף למשלחת ממשלתית למסע להרי ההימלאיה, רכס ההרים הגבוה ביותר בעולם. רכס הרים הוא למעשה קבוצה של הרים סמוכים זה לזה. המשלחת רצתה לגלות אם אפשר להגיע לפסגה הגבוהה ביותר בעולם, הר האוורסט, שגובהו 8,848 מטרים. מטפסים רבים ניסו להגיע לפסגה, אבל איש מהם לא הצליח. ואחדים לא חזרו מן המסע. הקור, האוויר הדליל ומפולות השלגים הכניעו את כל המטפסים.

אבל אז קרה דבר דרמטי.

הר האוורסט נמצא ממש על הגבול של טיבט עם נפאל. עד לשנת 1950, המטפסים שניסו להגיע לפסגת האוורסט, עשו זאת מהצד הטיבטי, שרובו מצוקים תלולים. מצידו השני של ההר שוכנת נפאל, מדינה הררית וענייה מאוד, הגובלת בהודו וסין. הטיפוס על ההר מהצד הנפאלי היה נוח יותר. אך עד 1950 המדינה הייתה סגורה כמעט לגמרי למבקרים.

ב-1950 התחלף השלטון בנפאל וגבולות המדינה נפתחו לזרים. כעת, המטפסים יכלו לטפס על האוורסט מצידו הדרומי, מהצד הנפאלי.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1951 קיבלה קבוצה של מטפסי הרים בריטים אישור לטפס על האוורסט, מהצד הנפאלי. הם צירפו למשלחת שני ניו זילנדים, אחד מהם היה אדמונד הילרי.

המשלחת ניסתה לעלות פעמיים לפסגת האוורסט, אך בשל מפולות שלגים ומזג אוויר קשה, היא לא הצליחה להשלים את המשימה. משלחת אחר משלחת יצאה מנפאל אל עבר פסגת האוורסט. העיתונים עקבו אחריהם בדריכות, אך כולן נכשלו.

כמו שאמרנו, באזורים גבוהים מאוד האוויר דליל. מגיע פחות חמצן לדם ולגוף, ולכן קשה יותר לסחוב תיקים וציוד. בני השֶׁרְפָּה, קבוצה של אנשים או עם קטן, חיים במרומי רכס ההימלאיה. הם רגילים לתנאים הקשים בהרים, ויכולים לסחוב ציוד וללכת למרחקים ארוכים בלי להתעייף. הם הפכו למורי הדרך והסבלים של המשלחות. אחד מהם היה טנזינג נורגיי.

[מוזיקת רקע]

בשנת 1953, החלה משלחת בריטית נוספת להתארגן לטפס על ההר. זאת הייתה המשלחת התשיעית מאז נפתחו גבולות נפאל לזרים. הנפאלים הודיעו כי בשנת 1954 תטפס משלחת שוויצרית, ובשנה שלאחר מכן, משלחת צרפתית. המשלחת הבריטית הבינה שאם תיכשל הפעם, לא תוכל לנסות שוב, אלא רק בעוד שלוש שנים.

ראש המשלחת הבריטית היה ג'ון האנט, והצטרפו אליו אדמונד הילרי וגם טנזינג נורגיי עם עוד 11 מטפסים נודעים.

טנזינג נורגיי החל לטפס על הרי ההימלאיה בגיל צעיר. הוא הצטרף למשלחות טיפוס רבות וצבר ניסיון רב. היה לו חיוך כובש, והוא הפך לאחד המטפסים הטובים בעולם.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1952 השתתף במשלחת שוויצרית, והגיע למרחק של 200 מטרים מהפסגה. עתה, היה זה ניסיונו השישי, להגיע לפסגה.

בסתיו שקדם למסע, חיפשו חברי המשלחת בכל העולם ציוד מעולה שיסייע להם: חבלים עמידים, מסכות חמצן חדישות ואפילו נעליים בעלות להבי מתכת שאפשר לנעוץ בקרח, כדי למנוע החלקה או נפילה. אל המשלחת צורפו כ-20 מורי דרך מבין אנשי השרפה. כ-360 סבלים סחבו יותר מארבעה טון של ציוד.

[מוזיקת רקע]

הקבוצה החלה לטפס, והיא הגיעה בכל פעם לבסיס ששכן גבוה יותר בהר. בכל פעם שהגיעו לאחד הבסיסים, היו הסבלים מעבירים את כל הציוד הכבד מהמחנה הנמוך אל המחנה הגבוה. המטפסים התקדמו וטיפסו עוד ועוד, עד שהגיעו לגובה 7,900 מטרים, רק עוד 900 מטרים עד הפסגה. הם המשיכו להתקדם בקצב איטי, ואז בחרו שניים שיטפסו ויגיעו ראשונים לפסגה - צ'ארלס אוונס וטום בורדיליון. השניים הגיעו ממש כמעט עד לפסגה, והיו רחוקים רק 100 מטרים ממנה. אך תקלה במסכות החמצן ותשישות, גרמו להם להסתובב ולרדת בחזרה לבסיס.

הנה, אנחנו פה על הרי ההימלאיה, מחכים לאוונס ובורדיליון, המפורסמים שיחזרו מהפסגה, הראשונים שהגיעו לפסגה!

איפה הם? אה… הנה, הנה, אוונס ובורדיליון, הם באים לכיווני. שלום, ברכות, אתם הראשונים בעולם שהצלחתם להגיע לפסגת האוורסט! כולם יזכרו את השמות שלכם!

אוונס: [במבטא אנגלי] סליחה, לא הצלחנו להגיע ממש לפסגה, היו חסרים לנו 100 מטרים.

יובל: איך אמרתם שקוראים לכם? לא, לא משנה, פשוט להתראות, ביי ביי, כן כן, ביי ביי…

מפקד המשלחת קבע כי למחרת ינסו אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי להגיע לפסגה. ואכן למחרת בשש וחצי בבוקר, החלו השניים לטפס.

[מוזיקת רקע]

הילרי חצב מדרגות בקרח, והשניים המשיכו להתקדם. באחת עשרה וחצי, לפני הצהריים, הם הגיעו לפסגת האוורסט.

הם עמדו על הפסגה במקום הגבוה ביותר בעולם, כעשר דקות שלמות. הילרי צילם את נורגיי מחזיק דגל. הוא חשב לתת לנורגיי את המצלמה כדי שיצלם אותו, אבל אז נזכר שנורגיי בטח לא יודע איך לתפעל אותה, ופסגת האוורסט לא הייתה המקום המתאים ללמד אותו את זה. השניים התפעלו מהנוף הנשקף מפסגת ההר. הילרי קבר בשלג צלב, ואילו נורגיי קבר בשלג ממתקים ועיפרון שקיבל מבתו. לאחר כעשר דקות, הם החלו לעשות את הדרך מטה.

כשהמשלחת החלה לרדת מההר, שלחו רץ, כלומר, שליח, שהעביר ידיעה בקוד סודי, לשגרירות הבריטית בקטמנדו, עיר הבירה של נפאל. בתוך שעות אחדות התפרסמה הידיעה בכל רחבי העולם: "ב-29 במאי 1953 נכבשה פסגת האוורסט בידי הילרי ונורגיי". הידיעה התקבלה בבריטניה כמה ימים לאחר ההישג, בדיוק ביום שאליזבת' השנייה הוכתרה בו למלכה.

מאחר שניו זילנד היא חלק מחבר העמים הבריטיים, כחודש אחר כך, ביולי, אותה שנה, הוענק לאדמונד תואר אביר של מסדר האימפריה הבריטית. נורגיי, שהגיע איתו יחד לפסגה, זכה במדליית כבוד.

אדמונד הילרי הפך בין לילה לאישיות מפורסמת, והפך לאורח הכבוד בכל מקום אליו הגיע.

אדמונד המשיך לטפס על עוד הרים ברכס ההימלאיה. השתתף במשלחת שהגיעה לקוטב הדרומי, ואפילו יצא לחפש את "יטי", איש שלג דמוי קוף ענקי, שנאמר כי חי בהרי ההימלאיה. משלחתו גילתה כי הדוב הכחול, שחי גם הוא בהרי ההימלאיה, היווה מקור לסיפורי העם, אודות מפלצת השלג.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1985, המריאו הילרי והאסטרונאוט ניל ארמסטרונג, ונחתו עם מטוסם בקוטב הצפוני. הילרי הפך לאדם הראשון שהגיע לשני הקטבים ולפסגת הרי ההימלאיה, שכונתה: "הקוטב השלישי".

לא כל המסעות של הילרי הסתיימו בטוב. באחד המסעות הוא שבר שלוש צלעות וחולץ בקושי מההר שעליו טיפס. במסעות אחרים שהשתתף בהם, נפצעו חבריו או לא שרדו.

[מוזיקת רקע]

בשנים שלאחר הטיפוס לפסגת האוורסט, חזר אדמונד פעמים רבות להרי ההימלאיה, עם ידידיו מטפסי ההרים, וגם פיתח יחסים קרובים עם בני השרפה, בני עמו של טנזינג נורגיי. אדמונד בילה בבתיהם ועם משפחותיהם זמן רב. הוא התפעל מאומץ ליבם ומכוחם הפיזי, ופעל רבות להקים עבורם בתי ספר ומרפאות.

הילרי מונה לשגריר ניו זילנד במדינות רבות, והירבה לאסוף תרומות למען מדינות כמו נפאל, המכונות "מדינות מתפתחות", כלומר כאלה שאינן מפותחות דיין עדיין. גם בנו של אדמונד, פיטר, היה למטפס הרים, והגיע בזמנו לפסגת האוורסט.

בעת חגיגות חמישים שנה לכיבוש פסגת האוורסט, טיפסה על ההר משלחת נוספת, בה היו חברים פיטר, בנו של אדמונד הילרי, וג'מלינג, בנו של טנזינג נורגיי.

"אני בסך הכל ניו-זילנדי, זקן ומחוספס, שנהנה בחייו מאתגרים רבים. כשאני מסתכל לאחור, אחרי חמישים שנה, מבחינות רבות נראית לי ההגעה אל פסגת האוורסט, חשובה פחות מצעדים אחרים שעשיתי בדרך. צעדים ששיפרו את חייהם של ידידיי בני השרפה בנפאל, וסייעו להגן על התרבות והיופי של ההימלאיה".

בהזדמנות אחרת הוא אמר: "לא את ההר אנחנו כובשים, אלא את עצמנו. אנחנו צריכים להתגבר על הפחדים שלנו, על החששות, ולצאת לדרך אחרי שהתכוננו היטב".

[מוזיקה מסתיימת]

לסיום, הזמנתי את אדמונד לתת לנו עצה טובה, ונסעתי איתו לכאן, לרמת הגולן.

יובל: הנה אדמונד, אנחנו כאן ברמת הגולן, תראה את הנוף. והנה ממש לידינו הר חרמון. רציתי לבקש ממך איזה, אולי, טיפ למאזינים.

אדמונד: [במבטא ניו זילנדי] למה אתה מסתכל עליי ככה?

יובל: אני? אני רק שאלתי שאלה.

אדמונד: לא, לא אתה, הוא.

יובל: מי זה הוא? זה רק אני ואתה פה, אין פה אף אחד.

אדמונד: יש, הוא מסתכל עליי.

יובל: מי? על מי אתה מצביע? אתה מתכוון להר החרמון?

אדמונד: כן, הוא מסתכל עליי. היי, אתה חושב שאני מפחד ממך? [צועק]

יובל: מה? אתה מדבר להר? אתה מדבר אליי?

אדמונד: לא, אני מדבר אליו, לחרמון. אני אראה לך מה זה מפחד! [צועק]

יובל: אדמונד, בוא הנה, אדמונד, תחזור! אדמונד, לאן אתה מטפס? זה… הר החרמון נורא גבוה. אדמונד, אדמונד, יו-הו?

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה וטיפוס על קוביות קרח - מור דיעי חנני ויובל מלחי.

עריכה, קריינות ומציאת ה"יטי" - יובל מלחי.

עריכת לשון והבחורה הראשונה שהגיעה אל פסגת ההימלאיה - ד"ר סמדר כהן.

מיקס, אפקטים ותקועה על ראש החרמון מהחורף שעבר - רחל רפאלי.

הפקה והילדים של הילרי ונורגיי - רני שחר ואיל שינדלר.

[מוזיקה מסתיימת]

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו - "היסטוריה לילדים", רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שילחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

תודה רבה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה