היסטוריה לילדים - ההיסטוריה של הפסנתר

הפסנתר הומצא לפני כמה מאות שנים ומאז הפך לאחד הכלים האהובים במוזיקה. ממציאו של  הפסנתר, ברתולומיאו כריסטופורי רצה להמציא מכשיר שיכול לנגן כמו שמדברים, חלש וחזק. וככה הוא קרא להמצאה החדשה שלו…

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/11/2024.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ההיסטוריה של הפסנתר.

‏שלום ילדות, שלום ילדים.

‏בעונה הקודמת סיפרתי לכם על ההיסטוריה של הכינור. היום אני רוצה לספר לכם על כלי נגינה חשוב נוסף.

‏פיצקי: יובל, יובל, כמה חיכיתי לרגע הזה. סוף-סוף תספר לכולם על הסָנְטוּר.

‏יובל: לא פיצקי, לא בדיוק. אני רוצה לספר על כלי שהשם שלו נשמע קצת כמו סנטור, אבל גם כמו אחד מחלקי הפרצוף שלנו.

‏פיצקי: האף? האף? איך אני אוהב לנגן עם האף! [קינוח אף חזק וממושך]

‏יובל: לא, לא, פיצקי. זה לא…

‏פיצקי: השפתיים? אני מת על מנגינות שפתיים [משמיע קולות באמצעות השפתיים]

‏יובל: לא, פיצקי. הפרק של היום יספר על הפסנתר.

‏פיצקי: סנטר?! סנטר?! איך מנגנים על הסנטר? מה, מתעופפים עליו?

‏יובל: פסנתר, פיצקי [מייבב], פסנתר. הדבר הזה.

‏[מתנגן חלק מהסימפוניה החמישית של בטהובן]

‏פיצקי: אה… כן, כן, הבנתי, הבנתי.

‏[הנגינה מתגברת ומסתיימת]

‏במוזיקה, יש לנו כלי נגינה שונים המחולקים למשפחות. הן מחולקות לפי אופן הנגינה בכלי. יש את כלי הנשיפה, שכוללים כלים שהנגנים נושפים אוויר לתוכם, כמו חצוצרה או סקסופון או חליל, למשל. [נגינה בחליל]

‏משפחה אחרת היא כלי המיתר, כלים שיש בהם מיתרים. כלי המיתר מתחלקים לכלי קשת, כלים שבהם פורטים על המיתרים עם קשת, כמו צ'לו וכינור [נגינה בצ'לו], ולכלי פריטה, שבהם פורטים על המיתרים עם האצבעות או בעזרת מפרט, כמו גיטרה או יוקלילי [פריטה על מיתרים]. משפחה נוספת היא משפחת כלי ההקשה, כלים שמקישים עליהם. [תופים]

‏ויש גם את כלי המקלדת שהנגינה בהם מתבצעת על-ידי לחיצה על קלידים.

‏פיצקי: מה? זאת המנגינה האהובה עליי.

‏יובל: מה, באמת?

‏פיצקי: ברור, ברור. תקשיב, תראה איך אני מנגן יפה. [הקשה על מקלדת מחשב]

‏יובל: לא מקלדת של מחשב, פיצקי. מקלדת, כמו אקורדיון. הנה. [אקורדיון]

‏[דפיקות בדלת, חריקה של פתיחת דלת]

‏קוואקר: שלום.

‏יובל: שלום, כן.

‏קוואקר: [במבטא גרמני] אני השכן מלמעלה. מה קורה פה היום?

‏יובל: אה, סליחה, אני בדיוק עובד על פרק של היסטוריה לילדים.

‏קוואקר: זה לא נשמע ככה. אולי אתה כותב סימפוניה לילדים.

‏יובל: למה?

‏קוואקר: במקום לתקתק על המחשב כרגיל, אתה משמיע לי כל מיני הוּפְּלָה ופּוּפְּלָה. אני מנסה לישון שנ"צ הגון.

‏יובל: אה, סליחה.

‏קוואקר: אין בעיה. אני סולח. אבל הס!

‏יובל: כן, אדון קוואקר. סליחה, סליחה.

‏[טריקת דלת]

‏טוב. אז, קצת היסטוריה.

‏לפני יותר מ-2,300 שנה, ביוון העתיקה, הומצא כלי נגינה ממשפחת המקלדת, שהנגינה בהם מתבצעת על-ידי לחיצה על קלידים. קליד הוא למעשה מקש, עליו מקישים או לוחצים. כלי הנגינה העתיק נקרא "הידראוליס" [כך במקור], מעין עוגב עתיק. לעוגב יש צינורות גדולים באורך שונה, מה שמשפיע על גובה הצליל: [בקול נמוך] נמוך, או [בקול גבוה] גבוה. כאשר לוחצים על הקלידים משתחרר שסתום ששולח אוויר לתוך הצינור ויוצר קול. העוגב נשמע כך. [נגינת עוגב]

‏ההידראוליס נשמע לנו די שליו ורגוע, אבל המשורר היווני, קלאודיאן, כתב על נגני ההידראוליס, שבמגע קל שבקלים של אצבעותיהם בקלידים, הם הפיקו רעמים ושאגות. במשך יותר מ-1,500 שנה, ההידראוליס היה כלי המקלדת היחיד. די מדהים, לא?

‏לפני קצת יותר מ-500 שנה, במאה ה-15, החלו להופיע כלי מקלדת חדשים: ה-קלאוויקורד והצ'מבלו שידוע גם בשם הרפסיקורד. כלי המקלדת האלה היו שונים בדרך שבה הם הפיקו צלילים. הצ'מבלו הוא תערובת בין כלי מקלדת וכלי מיתר, למרות שהצ'מבלו נראה כמו פסנתר כנף, בתוכו יש מיתרים, וכל לחיצה על הקלידים למעשה מרטיטה את המיתרים, וככה נוצרים הצלילים. כך, למשל, נשמעת יצירה שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך כתב לצ'מבלו.

‏[קטע מתוך יצירה לצ'מבלו של יוהאן סבסטיאן באך]

‏ב-קלאוויקורד, כאשר הנגנים לחצו על הקלידים, לשוניות מתכת התחככו במיתרים, וכך נוצר הצליל. הצליל של הקלאוויקורד היה עדין מאוד, והתאים בעיקר לנגינה בחדרים קטנים ולא [בקול חגיגי] באולמות קונצרטים. זה נשמע ככה [צלילי קלוויקורד]. הבעיה המרכזית עם הצ'מבלו, הקלאוויקורד והעוגב הייתה שעוצמת הצליל שלהם הייתה תמיד זהה, אי-אפשר היה לשנות את אופי הצליל בזמן הנגינה. לא משנה אם לחצתם על הקלידים חזק או חלש, הצליל תמיד נשמע אותו דבר. את הבעיה הזו רבים ניסו לפתור וכך, למעשה, נולד הפסנתר.

‏פיצקי: פעם פתרנו בעיה אצלי במשפחה בעזרת פסנתר.

‏יובל: אה, באמת פיצקי? איך?

‏פיצקי: מכרנו אותו.

‏[מוזיקת רקע]

‏יובל: מה? לא הבנתי כלום.

‏פיצקי: הייתה לי דודה, דודה שירה. [במלרע]

‏יובל: אוקיי.

‏פיצקי: היא ידעה לעשות המווון דברים, חוץ משירה.

‏יובל: אָה, היא לא ידעה לשיר?

‏פיצקי: היא ידעה, אבל אם היית שומע אותה שרה, היית מתעלף.

‏יובל: מה, מתעלף בקטע טוב?

‏פיצקי: לא, מתעלף בקטע של… [בטון מזועזע] מה זה? מ… מה זה? איך היא שרה? לא! תעצרי! שירה! ב… בחייך נו, מה זה? לא! עצרי! עצרי! בקשה…

‏יובל: אוקיי, נו?

‏פיצקי: אז היא קנתה פסנתר והיא הייתה מנגנת ושרה, וזה נשמע איום ונורא. קניתי אטמים ואוזניות, ומה לא? וזה לא עזר.

‏יובל: אוקיי.

‏פיצקי: אז יום אחד אמרתי לה שיש לה אצבעות מ-דהימות, ושהיא הייתה יכולה להיות נגנית קלרינט מהטובות ביותר.

‏יובל: כן, אז?

‏פיצקי: אז היא מכרה את הפסנתר, קנתה קלרינט, שזה כלי נשיפה.

‏יובל: אני יודע, יודע.

‏פיצקי: ומאז היא רק מנגנת, כי היא לא יכולה גם לנגן וגם לשיר. אני חושב שהצלתי את העולם. יובל!

‏יובל: מה?

‏פיצקי: אתה יודע מה ההבדל בין פיל לפסנתר?

‏יובל: לא.

‏פיצקי: פסנתר אפשר להפיל, אבל פיל אי אפשר לפסנתר. [צוחק]

‏יובל: אוקיי, פיצקי, פסנתר, אה… היסטוריה, חוזרים, חוזרים.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏לא הרבה ידוע לנו על חייו הצעירים של ברתולומאו כריסטופורי, איטלקי מאזור ונציה שחי במחצית השנייה של המאה ה-17, המסתיימת בשנת… 1700, יפה. אפשר לדמיין שהוא נחשף לכלי מוזיקה בגיל צעיר, או שאולי אהב לשחק בכל מיני מכונות וכלים. כשהיה ברתולומאו בן 33, הוא החל לעבוד אצל פרננדו [כך במקור] דה מדיצ'י, בנו של דוכס טוסקנה. משפחת מדיצ'י הייתה אחת המשפחות העשירות והמשפיעות בכל אירופה. היו להם טירות רבות, והם אהבו אוכל טוב, יצירות אמנות, נשפים ומוזיקה.

‏בשנת 1688 פגש ברתולומאו את הנסיך פרננדו שביקר בעיר הגדולה של טוסקנה, פירנצה, והשתתף בקרנבל שנערך באזור. הנסיך הבין מייד שברתולומאו מומחה בכלי נגינה, ושכר את שירותיו כדי לטפל בכלי הנגינה הרבים שהיו ברשותו. ואולי שאפילו ימציא לו כלי נגינה חדשים?

‏ברתולומאו עבר לפירנצה, שם חיכה לו בית עם רהיטים וכלי בישול, וכל מה שאדם היה זקוק לו לפני כ-350 שנה. הוא החל לעבוד, לתקן ולשפץ את כלי הנגינה של הנסיך, ותוך זמן קצר הוא המציא שני כלי נגינה שדומים לצ'מבלו.

‏[קולות אנשים וכלי עבודה]

‏בתחילה ברתולומאו נאלץ לעבוד בחדר גדול והומה אנשים. הוא התלונן שהרעש מפריע לו, וקיבל סדנה שקטה משלו, שם החל לעבוד וליצור.

‏[הרעש מסתיים ונשאר זמזום עדין]

‏אחח, אין כמו שקט. ברתולומאו החל לעבוד על כלי נגינה חדש. הוא דמיין משהו אחר. הוא רצה שכמו שאנחנו מדברים, לפעמים [בקול חזק] חזק ולפעמים [בקול חלש] חלש, גם כלי הנגינה יוכל לנגן בעוצמות שונות. הוא התבסס על הקלאוויקורד והצ'מבלו ויצר כלי נגינה חדש. לכלי הנגינה הזה היה מנגנון שבו לחיצה חלשה על הקלידים יצרה צלילים חלשים ולחיצה חזקה - צלילים חזקים. בעזרת המנגנון המיוחד הזה היה אפשר לשלוט בגוון הצליל ולהפיק מנגינות עם אופי. הייחוד הזה גם העניק לפסנתר את שמו הלועזי "pianoforte", שם שמורכב משתי מילים באיטלקית: פיאנו, שמשמעותה חלש, ופורטה, שמשמעותה חזק.

‏[מוזיקת פסנתר עליזה ברקע]

‏ברתולומאו: [במבטא איטלקי] הנה, תראו, המצאתי את הכלי הנגינה, חזק-חלש. רגע, אני צריך אולי לחשוב על שם קצת יותר מקורי. חזק-חלש, חלש-חזק, חזק-חלש, פיאנו-פורטה. כן, כן, ככה קוראים אותו.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏במהלך חייו, ברתולומאו בנה שלושה פסנתרים שכאלה והרישום הראשון שמספר על ההמצאה החדשה, מתוארך לשנת 1700.

‏הפסנתר שהמציא ברתולומאו כריסטופורי שילב בין כלי מקלדת, כלי פריטה וכלי הקשה. הנגן לוחץ על הקלידים, והצלילים מיוצרים על ידי פטישים קטנים שמקישים על המיתרים. ופה בדיוק החידוש.

‏[נגינת פסנתר]

‏בתיבת הפסנתר יש מיתרים מתוחים באורכים שונים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, ושאנחנו לוחצים על הקליד, אנחנו מניעים פטיש קטן שלוחץ על מיתר או קבוצת מיתרים באורך ובעובי שונה בתוך הפסנתר. אם לחצנו חזק [מוזיקה מתחזקת], הפטיש יכה בעוצמה רבה יותר והצליל יהיה חזק יותר. לחצנו חלש [מוזיקה נחלשת], הצליל יהיה חלש יותר. וככה אפשר היה לספר סיפור בעזרת מוזיקה.

‏[נגינת פסנתר מתגברת ומסתיימת]

‏אמא, אמא, עצרו את זה! או אוקיי, זהו, זהו, עצרו את הכל [נושף בקול] זה הפחיד אותי.

‏במאה ה-18, משפחת מדיצ'י החלה לרדת מגדולתה וכריסטופורי החל לייצר כלי נגינה ואז למכור אותם. אנחנו יודעים שהוא מכר לפחות כלי נגינה אחד למלך פורטוגל.

‏בשנת 1726 צוייר הדיוקן היחיד של כריסטופורי שאנחנו יודעים עליו. בתמונה עומד כריסטופורי, כבר בשנות ה-70 לחייו, ליד כלי נגינה שמזכיר מאוד את הפסנתר - כנראה… פסנתר? - והציור נהרס במלחמת העולם השנייה, וגם נותרו רק צילומים של אותו ציור.

‏[הפסקה]

‏כריסטופורי המשיך לייצר פסנתרים עד סוף ימי חייו. הוא שיפר את המצאתו שוב ושוב, ותלמידו ג'ובאני פריני המשיך ליצור פסנתרים לאחר שמורו הלך לעולמו.

‏עם השנים, שמו של הכלי - חזק-חלש, פיאנו-פורטה - התקצר, והוא נקרא פיאנו בלבד, שזו המילה האנגלית והאיטלקית לפסנתר. [מוזיקת רקע] אבל רגע, מאיפה בכלל המילה פסנתר?

‏פיצקי: טוב, טוב, אני מודה.

‏יובל: מודה במה, פיצקי?

‏פיצקי: סבתא רבתא שלי המציאה את המילה הזאת.

‏יובל: באמת?

‏פיצקי: כן. היא אהבה להגיד לחתול שלה, פְּסְ, פְּסְ-פְּסְ, פְּסְ, נַתֵר! פְּסְ-נַתֵר! פְּסְ-נַתֵר!

‏יובל: מה? לא נראה לי.

‏פיצקי: נכון, נכון, סתם אמרתי. האמת שדודה שלי המציאה את המילה הזאת, היא גרה בצרפת בעיר בשם [במבטא צרפתי] פסונתר, ושם היא המציאה את המילה.

‏יובל: מה?

‏פיצקי: לא, סתם, יובל, המצאתי, המצאתי. אולי אתה תְפְּסַנְתֵּר איך המציאו?

‏יובל: אני מה?

‏פיצקי: תפסנתר את הסיפור, נו. תְסַפְּסַפְּסַפּ.

‏יובל: תספר.

‏פיצקי: כן, נו, תפסנתר, זה מה ש… זה מה שאמרתי.

‏יובל: אוי, פיצקי. טוב.

‏המילה פסנתר בעברית מוזכרת [מצחקק] בספר דניאל בתנ"ך. שם מסופר בארמית על כמה כלי נגינה בחצרו של נבוכדנצר, ביניהם המשרוקיתא והפסנתרין. משרוקיתא היא כלי נשיפה שקולו דומה לשריקה, אולי כמו המשרוקית שלנו. פסנתרין היה אולי כלי מיתרים שנלקח מהמילה היוונית פסלתר, או פסלתריון, שפירושו נבל, ואולי קשור לסנטור, כלי מיתרים פרסי עתיק. מה שבטוח, שפסנתרין לא היה הפסנתר שאנחנו מכירים.

‏אליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית, העדיף את המילה העברית מקוש או מקושית, אבל בדומה למילים רבות, זה לא תפס. מי שכנראה הכניסה לעברית מדוברת את המילה פסנתר היא ברטה פיינברג, שמשפחתה הייתה ממייסדי המושבה ראשון לציון, ובביתה היה הפסנתר הראשון והיחיד במושבה.

‏[מוזיקת רקע]

‏שאול: אולי אני יכול לעזור?

‏יובל: מי אתה?

‏שאול: אני שאול הספרן.

‏יובל: מי?

‏שאול: רגע אחד, אני נכנס לאתר בשם "עיתונות יהודית היסטורית".

‏יובל: אה, הארכיון של העיתונים, נכון?

‏שאול: כן, כן. והנה תראה, בקיץ של שנת 1889 כתוב בעיתון "הצפירה" שלפעמים אנחנו שוכחים, אבל הגוף זוכר. 'אם פרטנו על פי פסנתר (פיאנא) ישכח ממנו איזה שיר אז די לאצבעותינו העזובות לנפשן לתעות על פני המנענעים (קלאווישען) אחת הנה ואחת הנה, למצוא את אשר אבד מזיכרוננו… בלי ידיעת עצמנו, היינו האצבעות זוכרות'.

‏אתם רואים? כבר לפני יותר ממאה ושלושים שנה החלו להשתמש בשם "פסנתר".

‏אֶה, תודה, שאול הספרן.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏הפסנתר בן ימינו עבר עוד שינויים רבים, והוא למעשה שונה מאוד מהפסנתר שהמציא כריסטופורי ושאותו הכירו מלחינים במאות ה-18 וה-19, למשל מוצרט או בטהובן. שינוי אחד הוא החלפת החומר שממנו עשוי הפסנתר. בעבר הפסנתרים נבנו מעץ, ולא פלא שמזיקים רבים - מטרמיטים ועד חולדות ועכברים - העדיפו לאכול את הפסנתר ולא לנגן עליו. במאה ה-19 נוספו לפסנתר מסגרות עשויות פלדה, שלא רק היו חזקות, אלא שאפשרו למתוח את מיתרי הפסנתר עוד ועוד, דבר שהשפיע על חוזק הצליל ועל [מושך את המילה] אורררככווו. שינוי נוסף עזר לאפשר לנגנים לנגן מהר יותר.

‏בפסנתרים הראשונים, לפטישים הפורטים על המיתרים לקח זמן לחזור למקומם, מה שהאט [מאט את הדיבור] את קצב הנגינה. כיום פסנתרים, ובעיקר פסנתרי כנף, כוללים מנגנונים מיוחדים של משקולות וקפיצים שמבטיחים שיהיה אפשר לנגן את אותו הצליל שוב ושוב, אפילו כמה פעמים בשנייה אחת!

‏אז אם אתם מנגנים יצירה קלאסית לפסנתר, למשל, ה"Für Elise" של בטהובן [ה"פור אליז" נשמע ברקע], תזכרו שהיצירות האלה נכתבו לפסנתרים שונים לגמרי מהפסנתרים של ימינו.

‏לפני כמה שנים סיפרנו לכם ב"היסטוריה לילדים" על מקצועות שחלפו מן העולם. לצד נער המעלית, מדליק הפנסים ומנקה הארובות, אפשר היה להוסיף מקצוע נוסף שהולך ונעלם: מכוון פסנתרים. בעבר, מכווני הפסנתרים היו מגיעים לבית הלקוחות, מותחים את מיתרי הפסנתר, ודואגים שיהיו במתח הנכון, כדי להשמיע את הצלילים הנכונים ולא לחרוק. היום יותר ויותר אנשים עברו להשתמש בפסנתרים חשמליים שאינם מצריכים כיוון. אז המקצוע לא נעלם לגמרי, אבל יש פחות ופחות אנשים שעוסקים בו.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏בטהובן: [במבטא גרמני] שלום, אדוני!

‏יובל: שלום! או, שלום… [משמיע קול בהלה] ש… ש… שלום, מר בטהובן? אני לא מאמין!

‏בטהובן: כן. אה, באתי לכאן לזמן קצר. אני רוצה לנגן על פסנתר.

‏יובל: אה, בטח, בוא, בוא, יש לי פה פסנתר חשמלי.

‏בטהובן: פסנתר חש-מה? מה, מה… זה מעיר באיטליה בשם חשמלי? [במלעיל]

‏יובל: לא, לא, תראה, הוא פשוט… הנה, תראה, הוא מתחבר לחשמל [תקתוק], פה בנקודה הזאת מחברים לו אוזניות [תקתוק], ואפשר ללחוץ על הכפתורים האלה [הקשה על כפתורים] שישנו לו את הצליל. הנה, ככה [צלילי פסנתר], או ככה [מוזיקה קצבית]. [בטהובן גונח בתדהמה] אדון בטהובן, אתה בסדר?

‏אני חושב שהוא התעלף. טוב, ניתן לו טיפה לנוח, כן, כן.

‏אתם יודעים, לפעמים בחיים לא הכל מושלם. לפעמים דברים הם לא כמו שתכננו. בדיוק כמו שקרה בחורף של שנת 1975.

‏[ברקע מוזיקה של קית' ג'ארט, מתוך "The Köln Concert"]

‏באותו חורף, נגן הג'אז האמריקאי, קית' ג'ארט, הוזמן להופיע בעיר קלן בגרמניה. ההופעה נקבעה על שעה מאוחרת, אחת עשרה וחצי בלילה. ג'ארט היה אמן עם בקשות מאוד ספציפיות וביניהן פסנתר כנף מסוים. אבל כשהוא הגיע לאולם נמצא בו רק פסנתר כנף קטן הרבה יותר, ובכלל לא מכוון. הפסנתר השמיע קרקושים בצלילים הגבוהים, ואת הצלילים הנמוכים בקושי שמעו. הפדלים, שנועדו להגביר ולהעמיק את הצלילים, בכלל לא עבדו. הפסנתר הזה היה שבור. המארגנים ניסו לארגן פסנתר חלופי, אבל בגלל השעה המאוחרת ומזג האוויר הסוער בחוץ, זה לא התאפשר. ג'ארט עצמו היה די מרוט. הוא הגיע לקונצרט עייף, סבל מכאבי גב קשים, לא ישן טוב כבר כמה ימים, והיה במצב רוח קודר. הוא כמעט הודיע, 'אני לא מופיע, תבטלו את הכל!' אבל איכשהו הוא החליט, למרות הכל, להופיע.

‏ג'ארט היה ידוע בהופעות מאולתרות. הוא היה מתיישב ליד הפסנתר ופשוט מתחיל לנגן. בלי תווים, בלי גרסאות, בלי לדעת לאן המוסיקה תיקח אותו. הוא ניגן לפי הרגש. ההופעה הזו של פסנתרן עייף, רעב וסובל, שניגן על פסנתר גרוע ולא מכוון, הוקלטה, והפכה מאז לאלבום ג'אז הסולו הנמכר ביותר בעולם. מדהים, לא?

‏[מוזיקה מתגברת עד שמסתיימת]

‏[מחיאות כפיים סוערות וקהל מריע]

‏אחד הפסנתרנים הישראלים המוכרים והנפלאים ביותר הוא יוני רכטר, שהתחיל לנגן בפסנתר כשהיה בן שמונה. השיר הראשון שרכטר הלחין [מתחיל הפתיח של השיר בפסנתר] בגיל 16, נקרא "דמעות של מלאכים" ורכטר הלחין אותו כשהיה תלמיד תיכון.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏רכטר גם הלחין את השיר שנחשב לאחד השירים היפים ביותר בעברית, "עטור מצחך", ששר אריק איינשטיין למילים של המשורר אברהם חלפי. הייתם חושבים שנגן ומלחין מוכשר כמו רכטר כבר יודע את כל מה שיש לדעת, אבל לפני כמה שנים הוא סיפר בראיון שהוא עדיין מקפיד על שיעור פסנתר שבועי, כדי ללמוד ולהשתפר.

‏[קטע מתוך "שיעור פסנתר" של להקת "כוורת"]

‏יוני רכטר היה חלק מ"להקת כוורת" וכך נשמע מערכון שלהם בשם "שיעור פסנתר".

‏[נגינה וירטואוזית בפסנתר]

‏פוגי: "גם אתה, מאזין יקר, תוכל לנגן כפי ששמעת את נגינתי לפני שניות מספר. ערב טוב לכולם, כאן פוגי איתכם לשיעור ראשון בפסנתר למשפחה וגם לשכנים. כל מה שדרוש בשביל השיעור הראשון זה סבלנות, יוזמה, קצת כישרון ורצוי גם פסנתר. אם אין סנטר אפשר לנגן על הלחי. ונלך ישר אל הצעד הראשון, שהוא כמובן שלב א. מהו פסנתר ובשביל מה זה טוב?"

‏בלי לספור ובלי להציץ, אתם יודעים כמה קלידים יש לפסנתר? התשובה היא שמונים ושמונה, מה"לה" הכי נמוך ועד ה"דו" הכי גבוה. אבל האמת היא שיש פסנתרים מיוחדים עם אפילו יותר קלידים - פסנתרי כנף, המשמשים לקונצרטים, ובהם יש תשעים ושבעה קלידים, ויש פסנתרים עם מאה ושמונה קלידים. וּוֹאוּ.

‏[נגינת פסנתר איטית]

‏כיום, אנשים עושים שימוש בפסנתר בכל סוגי המוזיקה. במוזיקה הקלאסית כמובן, אבל גם בג'אז, בבלוז, ברוק, בפופ, ואפילו בסגנונות חדשים כמו ההיפ-הופ.

‏אחת הזמרות הפופולריות ביותר בעולם היא טיילור סוויפט, ופה, היא מנגנת על פסנתר מול קהל עצום.

‏[קטע מ-"Enchanted" בביצוע טיילור סוויפט]

“This night is sparkling, don’t you let it go…”

‏והנה הפסנתר בשיר "Vampire" של אוליביה רודריגו.

‏[מושמע קטע מהשיר]

“I hate to give the satisfaction askin’ how you’re doin’ now

How’s the castle built off people you pretend to care about?”

‏השיר האהוב על תמר שלנו הוא השיר "Somebody to Love" של להקת "קווין".

‏[מתנגן השיר "Somebody to Love"]

”Somebody to love?”

‏תקשיבו איזה יופי, ואנחנו נתראה בפרק הבא.

‏להתראות.

‏[השיר ממשיך להתנגן]

“Ooh, each morning I get up I die a little

Can barely stand on my feet

Take a look at yourself in the mirror and cry

Take a look in the mirror and cry

Lord, what you're doing to me? (Yeah, yeah)

I have spent all my years in believin' you

But I just can't get no relief, Lord

Somebody (Somebody)

Ooh, somebody (Somebody)

Can anybody find me

Somebody to love?

Yeah”

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר וכתיבה על סָנְטוּר - תמר נויגרטן פולגר.

‏עריכה, קריינות ולוקח הזמנות לקונצרטים - [צלילים צורמים] יובל מלחי.

‏עריכת לשון ונרדמת לצלילי הקלוויקורד - דינה בר מנחם.

‏עיצוב פסקול, מיקס, ונגן משרוקית המעולה - רוני - ברתולומאו - קלדרון. [שריקה]

‏הפקה, ועדיין מנסים להעיר את לודוויג ואן בטהובן - תומר מיכלזון, ליהיא צדוק ורני שחר.

‏אני יובל מלחי.

‏היסטוריה לילדים וילדות.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה