לפני כֶּמאה וַחַמישים שנה החלו יֶהודים לחשוב על מֶדינה מִשלהם בֶּאֶרץ ישראל. יהודים אחרים התנגדו לרעיון. ואז הגיע אדם שהיה לגשר איתן. הרב קוק.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/02/2020.
קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
"היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
הרב קוק.
קשה להתמודד עם שינויים. אילו מישהו היה אומר לכם שמחר תעברו דירה, בטח הייתם נלחצים: רגע, לאן? ומה על החברים שלי? והמשחקים? ומה יהיה?
בטוח היו לכם הרבה שאלות על העתיד. שינוי זה לא דבר קל.
לפני כמאה וחמישים שנה, החלו יהודים לחשוב על מדינה משלהם בארץ ישראל. התנועה שהקימו מכונה "ציונות".
רבנים רבים באירופה, התנגדו לרעיון וקבעו כי: "רק אלוהים לבדו יכול להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל".
איש לא ידע איך יוכלו שני הצדדים לגשר על הפער הזה, עד שהגיע אדם שהצליח לקשור בין המסורת היהודית והציונות המודרנית. הוא היה לפורץ דרך ומקור השראה לרבים.
זהו סיפור חייו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
[מוזיקה חסידית]
כל רב גדול, שיש לו שם ארוך, מתחיל את חייו כ… ילד קטן.
אברהם יצחק הכהן קוק נולד באמצע המאה ה-19, שהסתיימה בשנת 1900, בעיירה קטנה בצפון מזרח אירופה, בלטביה של ימינו.
בשנותיו הראשונות למד ב"חיידר". זו הייתה המסגרת החינוכית שלמדו בה בקהילות יהודיות אשכנזיות בגולה. אפשר להשוות את החיידר לכיתה בבית ספר יסודי, עם מורה ממש-ממש קשוח.
החיידר כונה כך, משום שלעיתים קרובות הלימוד הזה היה קורה באחד החדרים בביתו של המורה המלמד. החדר הזה שימש לילדים כיתת לימוד. חדר בעברית, חיידר ביידיש.
[מוזיקה]
איש: [במבטא יידישאי] תגידו, איך נקרא למקום בו הילדים לומדים? צריך שם!
זה חדר לימוד, לא… חדר לימוד זה לא… לא עולה לי כלום.
בוא נחשוב רגע, איך… איך איך נקרא לזה?
אולי… בוא נחשוב רגע, זה חיידר… חדר לימוד, חדר… חיידר… חיידר… חיי…
אתם יודעים מה? נקרא לו חיידר וזהו!
הנה, מצאנו.
[מוזיקת רקע מפסיקה]
כשהיה בן תשע, עבר אברהם יצחק מן החיידר ללמוד אצל אביו, שהיה רב, ועסק בגיוס כספים עבור ישיבות. "ישיבה" היא מסגרת חינוך דתית המקבילה לחטיבת ביניים ובית ספר תיכון.
[מוזיקה חסידית]
האב לימד את בנו הצעיר על חשיבותה של יראת שמיים, כלומר, על האמונה באלוהים ועל קיום מצוות. הוא גם סיפר לבנו בהתלהבות על ארץ ישראל, המולדת הנושנה של העם היהודי, ולימד אותו לדבר עברית - שפת התנ"ך.
הדיבור בעברית לא היה מקובל באותם ימים, משום שרבים האמינו שהעברית הייתה שפה קדושה ונועדה לשימוש בתפילות, בקריאת התורה ובלימודי קודש בלבד.
אברהם יצחק האזין לסיפוריו של אביו, ושאב מהם השראה גדולה.
כשהיה נער, נחשב הרב קוק לעילוי, לתלמיד מצטיין. מספרים עליו שלעיתים היה לומד ברציפות במשך 18 שעות. אתם יכולים לדמיין את עצמכם לומדים במשך כל שעות היום, מהזריחה ועד הלילה?
בשביל אברהם יצחק זה היה תענוג גדול. הוא התעמק בארון הספרים היהודי, ובייחוד במשנה ובתלמוד. כרכים על גבי כרכים של הסברים מפורטים ושל דיונים מפולפלים על חוקים ועל מנהגים ביהדות.
דיון מפולפל הוא דיון חי, אנרגטי, מעניין - כמו ארוחה עם הרבה פלפל.
הנה, הנה מישהו שעובר כאן.
סליחה גבירתי, סליחה, רוצה לערוך איתי דיון מפולפל?
[מוזיקת רקע]
לא, אל תשפכי עליי פלפל, גברת. [משתעל ומתעטש] לא פלפל כזה [מתעטש] דיון מפולפל זה… [מושך באף ונאנח] די עם הפלפל הזה, אוף.
חבריו לישיבה של אברהם יצחק קוק, סיפרו: "ישבנו ולמדנו בלילה [צרצרים] סביבנו דממה. ומעל לארון הקודש דולק נר התמיד. נחנו קצת מן הלימוד, והוא, אברהם יצחק, דיבר חרש חרש ועיניו חולמות: [מוזיקת רקע] "יבוא יום ואלמד הרבה תורה, אעלה לארץ ישראל. אייסד שם ישיבה, מציון תצא תורה"".
הרצון לעלות לארץ ישראל החל לבעור בעצמותיו כבר בנעוריו. אלא שהחלום נדחה מעט, הנער התבגר, הפך לרב מבוקש והיה עסוק מאוד.
הרב קוק, נדד בין קהילות יהודיות בלטביה ובליטא שביקשו שינהיג אותן. הוא החל לפרסם מאמרים משלו, ובהם ניסה להציג נימוקים הלכתיים, כלומר - נימוקים דתיים, לציונות.
למה צריך הסבר לציונות? לא מובן מאליו שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי?
אז, "ציונות" היא הרעיון שליהודים מגיעה מדינה, ושעליהם לעלות לארץ ישראל כדי להקים אותה.
רעיון זה החל להשפיע על צעירים רבים בזמן פעילותו של הרב קוק, והוא התנגש עם מסורת יהודית רבת שנים. על פי המסורת שהייתה נהוגה באותם ימים, על היהודים היה להתקבץ בארץ ישראל רק עם בוא המשיח והגאולה השמיימית.
היו רבנים שהתנגדו לציונות התנגדות נחרצת, וטענו שהשתתפות בבניין הארץ היא חטא.
[מוזיקת רקע]
יהודים רבים לא מצאו את הדרך ליישב את הסתירה בין המסורת היהודית והציונות המודרנית. הם חשו שהיה עליהם לבחור בין הדת לציונות.
יהודי: אני תומך בהקמת בית לעם היהודי בארץ…
לא, אסור לנו לתמוך בזה. רק המשיח יקים לנו מדינה…
לא, אסור לחכות! היהודים צריכים מדינה עכשיו! יש… יש פרעות נגד יהודים. אנחנו לא נשאר פה, אנחנו צריכים…
אבל אסור! הרבנים לא מרשים, הם אומרים שזה חטא - אני לא יכול…
אבל נראה שזה הדבר הנכון לעשות, צריך להעלות…
אבל רגע, צריך לחכות לגאולה…
אוי, אני מבולבל. מה עושים? מה עושים?
[מוזיקת רקע]
הרב קוק החל להסביר את מה שנראה אז בלתי אפשרי - שאפשר להיות גם וגם, גם יהודי דתי וגם ציוני המאמין בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
הוא החל להסביר שאין סתירה בין המסורת היהודית והציונות המודרנית, ושלמעשה הן משלימות זו את זו וחיות זו עם זו בהרמוניה.
אפשר לקשור את שני הקצוות - לחבר את האמונה ואת המעשה, וליצור משהו חדש. והוא עמד להגשים את החזון הזה, בעצמו.
בשנת 1904 הייתה העיר יפו, עיר הנמל הראשית בארץ ישראל, זקוקה לרב. בקהילה היהודית ביפו שרר מתח בין חילוניים לדתיים ובין אשכנזים לספרדים. כלומר - בין יהודים שהגיעו ארצה מכל מיני מקומות בעולם.
הרב קוק הוזמן להנהיג את הקהילה היהודית ביפו ולפשר בין הצדדים. הוא קפץ על ההזדמנות להגשים את חלומו ולעלות ארצה.
[מוזיקה]
איש א: הו, אני רואה ספינה מגיעה, הו, מי זה שם בספינה? מה, הרבה אנשים פה.
איש ב: אה, אנ'לא יודע, אמרו מישהו מפורסם.
איש א: כן, אבל מי? מי זה?
איש ב: לא יודע, אמרו… משהו… קוק? קוק? הוק? מה…
איש א: הוק? קפטן הוק?!
איש ב: קפטן הוק מגיע, בוא נברח! משוגע, מה אתה עוד עומד פה, זה קפטן הוק! אהה… אתה יודע, יש לו יד מברזל, יש לו איזה חרב חדה, זה קפטן קוק, הוא יהרוג אותנו!
איש א: אה, לא, לא, לא קפטן… הרב קוק, הרב קוק.
איש ב: אהההה, הרב קוק. [מצחקק בהקלה] חשבתי קפטן הוק. [מתנשם] לא, אני… אני מאוד נבהלתי מהקפטן הוק שאתה… לא, אני ידעתי, אני לא פחדתי באמת, זה היה בכאילו… הו… [מתנשם]
[מוזיקה מסתיימת]
הרב קוק היה כמעט בן ארבעים כאשר הגיע ליפו והתיישב בנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ ליפו. לא הרחק מביתו ניצב בית הכנסת השכונתי.
הוא התרגש לראות את היהודים הרבים שבאו ממקומות רבים בעולם והתקבצו בארץ ישראל.
עד מהרה, הבינו רבים כי הרב קוק הוא איש ייחודי ומלא אהבה לבריות.
[מוזיקת רקע]
מסברים על יוסף חיים ברנר, סופר ואחד מאנשי הרוח המרכזיים של הציבור הציוני-חילוני, שהיה הולך בעקבותיו של הרב קוק, ממש בעקבות שהיה הרב קוק משאיר בחול כשהיה הולך.
שאלו אותו, מדוע הוא הולך כך? וברנר השיב שאולי ככה, משהו מאופיו של הרב קוק ידבק גם בו.
[מוזיקת רקע מתחלפת]
כשסייר הרב קוק במושבות, הוא התפעל מהחלוצים הציוניים. הוא ראה בהם אנשים שעובדים עבודה פיזית קשה בתנאים לא פשוטים, והתאהב בהם. הוא גם האמין כי הציונות היא השלב הראשון בדרך לגאולה ולשיבת עם ישראל לציון.
אך הרב קוק גם ראה עד כמה התנאים קשים, וכי כמעט בלתי אפשרי לשמור את מצוות שנת השמיטה - השנה השביעית שבה אין מעבדים את האדמה.
הרב קוק הבין ששנת שמיטה יכולה להמיט אסון על המושבות החקלאיות בארץ ישראל, שהתקיימו גם כך בקושי רב.
הוא הבין כי נוכח המצב הכלכלי יאלצו החקלאים לעבד את אדמתם גם בשנת השמיטה, ולכן החליט על פתרון הלכתי יצירתי שיאפשר זאת.
הרב קוק החליט להתיר את העבודה בשנת השמיטה על ידי כך שיהודים ימכרו את אדמותיהם לנכרים למשך אותה שנה. אם האדמה שייכת לאדם שאינו יהודי - אין חלות עליה תקנות שנת השמיטה.
הוא גם הורה כי את העבודות האסורות על פי ההלכה יעשו לא יהודים.
זה כבר היה יותר מדי בשביל רבנים רבים.
[מוזיקת רקע]
יהודי א: שמעת מה הרב אמר? שאפשר לעבוד את האדמה בשנת שמיטה.
יהודי ב: שביתה? יש שביתה? אין בית ספר? יש שביתה? הוי, זה משמח!
יהודי א: לא, לא שביתה. שנת שמיטה.
יהודי ב: שנת שביתה? מה, שנה שלמה לא נלך לבית ספר? שנת שביתה שלמה? אוי, אני מאושר מזה!
יהודי א: לא, לא שביתה, שנת שמיטה, שנת שמיטה!
יהודי ב: מה זה שנת חביתה? לא שמעתי על דבר כזה. שנת חביתה. איזה איש מוזר.
[מוזיקה מסתיימת]
ההיתר של הרב קוק עורר סערה עזה, ורבנים חשובים יצאו נגדו בשצף-קצף. אבל הרב לא ויתר, והוא שאף להתקרב עוד אל החלוצים במושבות.
בשנת 1913, יצא הרב קוק עם עשרה רבנים חשובים נוספים לסיור ב-26 מושבות בצפון הארץ, ובהן חדרה, זכרון יעקב, כפר תבור, דגניה, טבריה, ראש פינה ומטולה.
מטרתם הייתה להיפגש עם החלוצים, ולנסות להביא לקירוב לבבות ולאחדות, ולעזור להם לשמור מצוות.
כאשר שהו באזור פוריה, ישבו הרב קוק והרבנים האחרים לאכול ארוחת ערב בחדר צדדי, מפני שהמטבח בישוב שהיו בו, שמנה 40 עולים חדשים, לא היה כשר.
לפתע, נשמעה שירה בוקעת מחדר האוכל.
[מוזיקה שמחה]
הרב קוק ניגש לחדר האוכל, וצפה בצעירים החסונים, בעלי השרירים, אנשים שידעו לרכב על סוס ולהגן על עצמם בנשק. והוא התרגש.
הוא התקרב אל הצעירים ואמר להם:
"אחים יקרים, התקרבו אלינו, הגיעה שעת קירוב הלבבות. התרחקנו אלה מאלה. הישוב הישן התרחק מהיישוב החדש בגלל חילול הדת שביישוב החדש. אולי זו התרחקות גדולה מדי. עתה הגיע שעת ההתקרבות."
הרבנים אחזו בידי החלוצים, ויחד החלו כולם בריקודים. לפתע נעלם הרב קוק. הוא חזר דקות אחדות אחר כך, לבוש בבגדי חלוץ ורובה בידו. אחריו נכנס חלוץ, לבוש בבגדיו של הרב. השניים הצטרפו למעגל הריקודים, וכולם רקדו עד השעות הקטנות של הלילה.
הרב קוק החליף בגדים עם החלוץ, כדי להראות גם לחלוצים וגם לרבנים, שהלבוש הוא רק מחיצה.
[מוזיקה מסתיימת]
הרבה פעמים אנחנו שופטים אנשים על פי הלבוש שלהם, בלי לבחון מי באמת עומד מולנו. הלבוש הוא קליפה, הוא כריכה, הוא הקנקן. ואל לנו להסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.
[מוזיקת רקע]
ביומנו כתב הרב קוק - "שמעו אליי עמי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם. מתוך נשמת נשמתי, מתוך קשר החיים, שאני קשור בכולכם. ואתם, כולכם קשורים בי. מתוך אותה ההרגשה, שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי. שאתם, רק אתם, תוכן חיי. אני מוכרח לאהוב אתכם אהבה אין קץ. אי אפשר לי להרגיש שום הרגשה אחרת".
הרב קוק זכה לביקורות הן מצד חילונים שחששו מכפייה דתית, הן מצד דתיים שהאשימו אותו כי הוא חובר לאנשים שאינם מקיימים את הלכות הדת.
הרב כתב כי אף על פי שההנהגה הציונית איננה דתית, מתוקף עיסוקה בגורלו של העם היהודי, יש בה מן הקדושה. בכך הוא גם הכשיר את המטרות הציוניות, תחיית השפה העברית וההתיישבות בארץ ישראל, שרבנים במזרח אירופה התנגדו להן נחרצות.
בשנת 1914 נסע הרב קוק לכינוס בחוץ לארץ, יחד עם אשתו רבקה.
[מוזיקה קלאסית]
בכנס הוא קרא ליהודים החרדים להשתתף במפעל הציוני. אלא שאז פרצה מלחמה - מלחמת העולם הראשונה.
הרב קוק לא הצליח לחזור לארץ ישראל ונאלץ להישאר באירופה. ילדיו נאלצו להישאר לבדם בארץ, ובמשך שנים רבות לא פגשו את הוריהם.
בשנת 1916 נסע הרב קוק ללונדון. הוא פגש שם את חיים ויצמן ונחום סוקולוב, מראשי ההסתדרות הציונית. יחד הם שכנעו את הממשלה הבריטית לפרסם את הצהרת בלפור. ההצהרה הכירה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל. זה היה הישג אדיר [בהדגשה] לתנועה הציונית.
בריטניה הייתה אז האימפריה החזקה בעולם, והיא הצהירה: "אנו רואים בעין יפה הקמת בית לאומי ליהודים, בארץ ישראל."
הרב קוק היה שותף להצלחה בבריטניה, וגם יצא נגד כל מי שהתנגד לרעיון הבית הלאומי.
הרב קוק ראה בהצהרת בלפור - "אתחלתא דגאולה", מונח בארמית שפירושו - "התחלת הגאולה".
בעקבות ההצהרה פורסם ספרו "אורות". בספר הוא כתב כי יש סימנים רבים המעידים על תחילת עידן הגאולה. הוא היווה השראה לדתיים רבים, ובעקבותיו דתיים רבים נעשו ציונים ועלו לארץ ישראל. הרב קוק היה למעשה אבי הציונות הדתית.
[מוזיקה מסתיימת]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, שב הרב קוק לארץ ישראל, שהייתה אז עדיין נתונה בשלטון בריטי.
[מוזיקת רקע]
הוא נתבקש לשמש רב העיר ירושלים. הרב קוק השיב: "קטונתי מלשאת עליי את משא הקודש הזה, שהיה ראוי ליחידי העולם. אך אם טובת עיר הקודש, שזה כל מעיניי, דורשת זאת, לא אוכל לסרב". והוא אכן התמנה לרב הראשי של העיר ירושלים.
בשנת 1921 ייסד הרב קוק את הרבנות הראשית לארץ ישראל, והיא זכתה להכרה משלטונות המנדט הבריטי. הוא עמד בראש הרבנות הראשית, ובעיניו היא הייתה לא רק מנגנון שפוסק בנושאים דתיים, אלא ההנהגה הרוחנית של כל יהודי בכל מקום בעולם.
[מוזיקה חסידית]
בירושלים הקים הרב קוק את ישיבת "מרכז הרב". זו הישיבה שאנחנו מכירים עד היום, ושלומדים בה את משנתו. בעת הקמתה, דאגו הרב ואשתו לתלמידים כאילו היו ילדיהם - האכילו אותם, ואפילו תיקנו חורים בגרביהם.
בשנת 1925 נשא הרב קוק נאום בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הרב סבר כי באוניברסיטה ילמדו מקצועות מעשיים שיעזרו לעם היהודי לשוב לארצו, להקים מדינה ולהתקרב לדת. הרב תמך לא רק בהקמת האוניברסיטה, אלא גם בפתיחת בית הספר לאומנויות "בצלאל".
החרדים בירושלים התנגדו מאוד לשני המוסדות הללו, שלדבריהם היו אנטי-יהודיים.
לאחר נאומו של הרב קוק נתלו שלטים בגנותו, ופורסמו כרזות שבהן נכתב כי הרב הוא השטן בהתגלמותו, וכי כל רצונו לפגוע ביהדות החרדית. ולמרות זאת, הם לא חדלו להעריץ את הרב קוק.
[מוזיקה מסתיימת]
בתחילת המאה ה-20 התגלתה קהילה יהודית באתיופיה, ששמה היה אז חבּש. הרב קוק כתב מכתב לקהילות יהודיות, ובו קרא להן לעזור להציל את יהודי אתיופיה:
"בארץ חבּש חיים זה יותר מאלפיים שנה רבבות יהודים, אשר למרות כל התלאות והצרות שעברו עליהם, נשארו נאמנים לדתם ולעמם. הצילו נא, אחים, את אחינו הפלשים מכיליון ומטמיעה. עזרו נא להשיב אלינו את האחים הנידחים האלה, ולא ימחה שבט מישראל מתחת שמי השם".
[מוזיקת רקע]
הרב קוק היה אדם מיוחד שלא חשש לפסוק פסקי הלכה שנחשבו שערורייתיים בעיניי רבים. הוא היה פתוח לתרבות היהודית רבת השנים, אהב את החלוץ החילוני, קיבל את האחר בכבוד וגילה אורך רוח, גם כשהותקף קשות.
אבל היו דברים שהוא לא היה מוכן להתפשר עליהם. למשל - השבת. הרב קוק דרש שלא יחללו את השבת כלל וכלל. הוא דרש שנכרים יחלבו את הפרות בשבת, ושלח מכתבים תקיפים לראשי היישוב, ודרש בהם שהשבת תישמר בארץ ישראל בכל מחיר.
עם זאת, הרב קוק לא האמין בכפייה דתית על ציבור שאינו דתי. הוא טען, כי כפייה דתית היא טעות, מכיוון שהיא תגרום לאנשים לעשות מעשים דתיים בלי רצון ובלי ממד של אמונה פנימית. על הציבור להגיע למסקנות האלה לבדו, ולא עקב כפייה דתית, הוא טען.
שוב הותקף הרב מכל עבר, אך דעתו לא השתנתה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
באחת הפעמים, הגיע הרב קוק לנאום בבני ברק. החזון איש, רב מפורסם מאוד, שכבר לא היה צעיר באותו זמן, בא לשמוע את הדרשה שנשא הרב קוק.
במהלך הדרשה כולה, עמד החזון איש על רגליו. משהתארכה הדרשה, הציעו לחזון איש לשבת, אך הוא ירה: "די תורה שטייט" - התורה מדברת. [כך במקור]
[מוזיקת רקע]
אף על פי שלא כולם הסכימו עם פסיקותיו, היה הרב קוק אדם נערץ בקהילות יהודיות רבות ומגוונות. הרב קוק עשה רבות למען הציונות, אך הוא לא זכה לחזות בהקמתה של מדינת ישראל.
הוא נפטר בשנת 1935, בן 70. אלפים מתושבי ירושלים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
אילו היה חי היום, מה היה חושב הרב קוק על החברה הישראלית, לדעתכם?
האם אנחנו מצליחים כמוהו, לחבר בין העבר והעתיד, בין המסורת היהודית והציונות המודרנית?
האם חילונים ודתיים מצליחים להסתדר אלה עם אלה בישראל של ימינו?
האם זה בכלל אפשרי?
כדאי לזכור תמיד את דבריו של הרב קוק:
"אני אוהב את הכל. איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, את כל העמים".
[מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה וצדקה בסתר - תומר שלוש.
עריכה, קריינות ושמירת השבת - יובל מלחי.
עריכת לשון ואהבת הבריות - ד"ר סמדר כהן.
מיקס, אפקטים וחלוצים נלהבים - אסף רפפורט ורחל רפאלי.
הפקה וטיפול בילדי הרב קוק בתקופת מלחמת העולם הראשונה - רני שחר ואיל שינדלר.
תודה מיוחדת לרב יוחנן פריד, יושב ראש "בית הרב קוק", על ההערות לפרק.
אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".
[השיר "כנפי רוח", מילים - הרב קוק, לחן - אביגיל עוזיאל-עמר, ביצוע - ביני לנדאו]
"בֶּן אָדָם,
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה
עֲלֵה לְמַעְלָה
עֲלֵה בֶּן אָדָם
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּח
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים
דּרושׁ אוֹתָם –
אֶל תכחש בָּם
פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם
– דּרוש בֶּן אָדָם
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד".
ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.
רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.
תודה רבה!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários