היסטוריה לילדים - סטנלי וליוינגסטון מגלים את אפריקה - חלק ג'

דייויד ליוינגסטון גילה מקומות חדשים באפריקה שלא היו ידועים לאנשי אירופה. כשהוא הלך לאיבוד הנרי מורטון סטנלי יצא לחפש אותו. שניהם יהפכו לאנשים מפורסמים מאוד בימי חייהם. חלק שלישי.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/07/2020.

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

"סטנלי וליווינגסטון מגלים את אפריקה", חלק שלישי ואחרון.

[מוזיקה מתחזקת ונשארת ברקע]

בשנת 1874, שלוש שנים לאחר שסטנלי מצא את דוקטור ליווינגסטון, הוא נשלח למשימה נוספת באפריקה. עיתון אמריקני ועיתון בריטי מימנו את מסעו לאיתור מקור נהר הנילוס [מוזיקה מסתיימת] ומיפוי האגמים והנהרות של מרכז אפריקה. סטנלי שט סביב האגמים ויקטוריה וטנגניקה, והחליט לשוט במורד נהר הלואלבה, שזורם ממרכז אפריקה ועד לאוקיינוס האטלנטי, במערב היבשת. סטנלי ואנשיו שטו בנהר בסירות מיוחדות. כשהגיעו למקום בנהר שאי-אפשר היה להמשיך ולשוט בו - למשל, מפלים או זרמים חזקים ביותר - הם העלו את הסירות ליבשה, פירקו אותן, הלכו לאורך הנהר עד שיכלו להמשיך לשוט, ואז הרכיבו בחזרה את הסירות ושבו לנהר. על אף שניסו להיזהר, בעת ששטו במים סוערים רבים מאנשי המשלחת נפלו מהסירות וטבעו. סטנלי שוב נותר האירופי היחיד ששרד את המסע.

[מוזיקת רקע]

חודש דצמבר 1875, היה חודש קשה במיוחד במסעם של סטנלי ומשלחתו הגדולה. הם הפליגו על גבי נהר הלואלבה במים שוצפים וגועשים, באזורים מסוכנים והומי שבטים קניבלים, ולכן לא היו יכולים לעצור בכל מקום כדי לבקש מים ומזון. גם כאשר זיהו אנשים שאינם משבטים קניבלים על גדות הנהר, ברחו המקומיים והשאירו אחריהם מעט מאוד. המשלחת לא הצליחה לרכוש מזון, ואנשיה היו רעבים עד מאוד.

באותו חודש מצאה המשלחת מחנה קטן על גדותיו של הנהר שבו שטו. לפתע, נשמעו קולות קרני מלחמה [תרועת חצוצרה]. המשלחת זיהתה 14 סירות קאנו מתקרבות לעברה, ועליהם שבט מקומי [אנשים צועקים]. למרות שהמשלחת שלחה הודעות כי אין בידיהם כוונות רעות, השבט המקומי חשש כי המשלחת סוחרת בעבדים. וכשהיו במרחק של כ-30 מטרים מהמשלחת, החלו לירות לעברם חצים שנמרחו ברעל [קול מעוף חצים]. המשלחת השיבה אש מרוביה [קולות ירי]. האש הרבה שנורתה אל עבר ספינות הקאנו המתקרבות, נתנה לסטנלי רעיון. [מוזיקת רקע דרמטית]

הוא שט לאמצע הנהר עם סירתו וחיכה לסירות המתקרבות. אנשי השבט המקומי חשבו שסירתו של סטנלי נתקעה במים, ופרצו בצהלות שמחה. הם התקרבו לסירתו כשהחצים מתוחים על קשתותיהם. וכשהיו במרחק של 50 מטרים מסירתו של סטנלי, פתחו סטנלי ואנשיו באש [מטחי ירי]. אנשי השבט המקומי ירו מטר של חצים מורעלים [מעוף חצים], שפגעו בשלושה מאנשיו של סטנלי. כעבור דקות, נפגעו רבים מהמקומיים והם מיהרו להפליג הרחק מאש הרובים. אנשי המשלחת טיפלו בפצועים, מרחו משחות נגד הרעל ואנשי המשלחת התאוששו. כעבור כמה ימים, שוב נאלצו סטנלי ואנשיו להילחם בשבטים מקומיים. [בטון דרמטי] חצים מורעלים שרקו על יד אוזניו של סטנלי, אחדים נפלו ממש קרוב אליו, אך הוא לא ויתר והמשיך להילחם בשבטים המקומיים כדי להמשיך בדרכו.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

המשלחת שטה לאורכם של ג'ונגלים רבים. חלפה ליד תנינים מסוכנים והיפופוטמים מפחידים. לעיתים, תקפו אותם נחילי יתושים, ולעיתים התנהגו אנשי המשלחת בצורה לא נאותה ונענשו. אחדים מחברי המשלחת אף טבעו במים הסוערים [מוזיקה מתגברת ונפסקת]. סטנלי ואנשיו נאלצו לקבור אנשים רבים במהלך המסע. חלקם נפגעו מחצים ומחניתות, ואחרים מתו ממחלות כמו, למשל, ממחלת האבעבועות השחורות.

[מוזיקת רקע]

איש צוות: סטנלי, מתי מגיעים?

סטנלי: [במבטא אנגלי] עוד מעט, עוד מעט.

איש צוות: סטנלי, הגענו כבר?

סטנלי: מה יש לכם? תראו איזה נהר יפה. או… זהירות … חנית! [קול מתכתי] [ברוגע] תראו את הג'ונגל הפראי. [בטון לחוץ] הו, תתכופפו, חיצים מורעלים! תתכופפו. [ברוגע] כמה יפה כאן. [בטון לחוץ] זהירות, מפל סוער. [מים גועשים]

איש צוות: [בוכה] אנחנו, רוצים הביתה, סטנלי, באמת, אנחנו רוצים הביתה.

סטנלי: בסדר, בסדר. עוד מעט מגיעים.

[מוזיקה מסתיימת]

סטנלי ואנשיו שטו לאורכו של נהר הלואלבה, שהפך לנהר הקונגו, הנהר השני באורכו באפריקה, ואחד מעשרת הנהרות הארוכים בעולם. המשלחת נתקלה בשבטים שונים ומשונים. באחת הפעמים, שטו לעברם במהירות 54 סירות קאנו. סטנלי הבין שעליו לעשות משהו, ומהר. הוא הורה לכל הסירות להטיל עוגנים, ויחד הם המתינו לסירות הקאנו המתקרבות.

סטנלי סיפר בספרו, [מוזיקת רקע דרמטית] "הילידים הגיעו במהירות. סירות הקאנו שלהם היו מפלצתיות. אחת מהן הייתה עצומה במיוחד, ועליה כ-80 חותרים. צידי הסירה היו מצופים בברזל חד, למקרים שהיו צריכים להתעמת עם סירות אחרות מקרוב. על במה מוגבהת בקדמת הסירה, עמדו עשרה בחורים שכיוונו חניתות ארוכות בכיווננו.

על גדות הנהר עמדו בין 1,500 ל-2,000 פראיים, שהנחתי שהם משבטים שונים. לא היה לנו זמן אפילו לתפילה קצרה או לחשוב על פרידה מהעולם הקניבליסטי, הרצחני, שאליו נקלענו. האויב, שהיה בטוח בניצחונו, התקרב אלינו, וחנית אחת נזרקה לכיווננו [קול מעוף חנית]. החלטנו להפסיק לחכות. היה ברור שהם באו להילחם, הפנים המרושעות, התופים הרועמים [תוף], קרני המלחמה מחרישות האוזניים [תרועה] והחנית, הוכיחו, שפניהם למלחמה.

בכעס רב, ירינו בכל הרובים שלנו. [צרורות ירי] ומטחי חנית - עננים של חניתות - [חניתות עפות] הושלכו שוב לכיווננו. ולפתע, השתרר שקט, והאויב החל לסגת. [מוזיקה נעצרת בבת אחת]. הרמנו את העוגנים ורדפנו אחריו. כשהוא עגן, עגנו גם אנחנו, ורדפנו אותו ל-10 או 12 מכפריו. מצאנו אוכל רב, וגם כמויות גדולות של שנהב. ראינו שהמקדש, שכולו עשוי שנהב [מוזיקת רקע], ובמרכזו דמות. כלבים משנהב, חצוצרות מלחמה משנהב, חלקם באורך כמטר. ומול ביתו של הצ'יף הייתה מרפסת, שעמודיה היו עשויים שנהב. במהלך הקרב איבדנו רק אדם אחד, ועד כה, 16 איש בסך הכל."

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

ב-9 באוגוסט 1877, הגיעה משלחתו של סטנלי למאחז פורטוגלי לחופי האוקיינוס האטלנטי, 999 יום לאחר שיצאו לדרכם. לא יכלו לחכות עוד יום ואז זה היה פשוט 1,000? [צליל אלקטרוני] לא נורא.

מסעם ממזרח אפריקה לחוף המערבי נמשך קרוב לשלוש שנים רצופות. מתוך כ-230 מלווים, רק מחצית מהם שרדו את המסע. בספרו, "דרך היבשת האפלה", כתב סטנלי, כי ללא מלוויו האפריקנים, לא היה שורד את המסע.

[מוזיקת רקע]

לאחר שחזר סטנלי מאפריקה, המלך לאופולד השני מבלגיה שכר את שירותיו. המלך לאופולד רצה להפוך את בלגיה לאימפריה, ושאף לכבוש שטחים נרחבים ומשאבים באפריקה. סטנלי נשלח שוב לאפריקה, הפעם בזהות בדויה, והחל להקים תחנות מסחר על נהר הקונגו. בתוך כמה שנים נסללו דרכי גישה לנהר, וספינות קיטור החלו לשוט בו. סטנלי גם ייסד את העיר קינשאסה בקונגו.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

המלך הבלגי לאופולד טען שהוא מימן את מסעו של סטנלי, שמיפה את מרכז היבשת. בכנס בינלאומי שנערך בשנת 1884, הסכימו מדינות אירופה וארצות הברית לתת ללאופולד השני את הבעלות על מרכז אפריקה. בלגיה, המדינה, לא רצתה בעלות על השטח, והיא נשארה בבעלותו הפרטית של המלך.

[מוזיקת רקע]

מלך בלגיה העסיק את המקומיים באפריקה בעיקר בתעשיית הגומי. הם אולצו לעבוד בחום הגדול, בתנאים קשים מאוד, ואלה שלא עמדו במכסות הגומי היומיות, הוצלפו. לעיתים אפילו נכרתה ידם הימנית, כדי להראות לשאר העובדים, מה יקרה אם לא יעבדו מספיק מהר. הבלגים הקימו יחידה מיוחדת בשם "הכוח הציבורי", כדי לפקח על הפועלים באפריקה ולדאוג שתעשיית הגומי תכניס כסף רב למלך לאופולד הבלגי. אנשי היחידה היו אחראים גם על הענשת הפועלים. היחידה מנתה מאות בלגים וגם איטלקים, דנים, שוודים ונורבגים. שכירי החרב של היחידה התעללו במקומיים, הרסו כפרים וביצעו רציחות המוניות. האכזריות הבלגית תיקרא לימים "טרור הגומי האדום", הֵלחם של תעשיית הגומי ודמם של האפריקאים.

אין לדעת כמה אפריקנים נהרגו בקונגו, אך ההערכות מעלות מספר של מיליונים, ואולי אפילו עשרות מיליונים, שנהרגו בעקבות התעללויות והמחלות שאירופים הביאו עימם לאפריקה.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

הכסף שלאופולד השני הרוויח באפריקה, הושקע בבניית מבנים וגנים בבלגיה והמדינה שגשגה. לאורך שנים רבות, נחשב מלך בלגיה באירופה כצדיק, שכל מטרתו לתרום ולעזור לאפריקנים. בבלגיה הוא נקרא "המלך הבונה", אבל היסטוריונים רבים משווים אותו להיטלר, ואף גרוע ממנו.

[מוזיקת רקע]

באפריקה פעל סוחר עבדים, שהיה לו שם ארוך מאוד, והוא קיבל את הכינוי "טִיפּוֹ טִיפּ". הוא עזר לסטנלי למצוא את ליווינגסטון והיה מיודד עם שניהם. טיפו טיפ שרף כפרים שלמים וקשר ילדים ונשים אפריקנים בשרשראות. הוא הוביל אותם מאות קילומטרים לחופי אפריקה, שם מכר אותם. כשסטנלי גילה כי טיפו טיפ מתקדם לאורך נהר הקונגו העליון, הוא חשש שטיפו טיפ יהרוס את התחנות שבנה ואת העיר קינשאסה. סטנלי חתם עם טיפו טיפ על הסכם, שבו פיצלו את נהר הקונגו ביניהם. רבים באירופה ביקרו בחריפות את סטנלי, על שחתם על עסקה עם סוחר עבדים. זמן קצר לאחר מכן, חזר סטנלי לאירופה, אך הרפתקאותיו לא תמו.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1886, 15 שנים לאחר שסטנלי מצא את ליווינגסטון, ותשע שנים לאחר מסעו בן 999 הימים בנהרות הלואלבה והקונגו, יצא סטנלי למסע נוסף. הפעם, הוביל סטנלי משלחת חיפוש אחר איש בשם אָמִין [כך במקור] פאשא, שנולד בשם יצחק שניצר. שניצר נולד להורים יהודים, אך אביו נפטר בגיל צעיר, אמו התחתנה עם גבר נוצרי, והוא בעצמו התנצר. שניצר הגיע לאימפריה העות'מאנית ומשם למצרים. הוא עסק ברפואה, וגם בחקר בעלי חיים וציפורים.

הבריטים התרשמו משניצר, שאולי גם התאסלם, ואולי לא, אבל הוא שינה את שמו לאמין פאשא. הם שלחו אותו למשימות דיפלומטיות מטעמם באוגנדה. אמין פאשא אמנם מונה למושל במזרח אפריקה, אך כאשר פרץ נגדו מרד, הוא נמלט דרומה. בשלב מסוים, אבד עמו קשר, והיה דרוש שמישהו יוביל משלחת כדי למצוא אותו. אנשי עסקים, שרצו להרחיב את עסקיהם באפריקה, החליטו לממן משלחת שתמצא את אמין פאשא, וגם תקצור כמה הבטחות כלכליות עבורם. כסף… אתם מבינים. [צליל קופה]

[מוזיקת רקע]

סטנלי: או, עכשיו אני צריך ללכת לאפריקה ולמצוא שם את שניצל. אני צריך למצוא בן-אדם שקוראים לו שניצל, ויש לו עוד שם, אמין פאשא. הוא לא נשמע אדם כל-כך אמין. וגם מי קורא ל… לבן-אדם "שניצל"? אני לא מבין את זה.

צ'ארלס גורדון: [במבטא אנגלי] או, סטנלי, לא קוראים אותו שניצל. קוראים אותו שניצר, אבל זה היה השם שלו מקודם. עכשיו קוראים לו אמין פאשא והוא מאוד אמין, האמין הזה. תמצא אותו, תציל אותו ותביא אותו לחזרה.

סטנלי: בסדר, אני אביא אותו. אני מקווה שיש לו משהו לאכול, אולי אפילו איזה שניצל קטן. [צחוק פרוע] הא-הא-הא. הוּ-הא! שניצל אמרתי. או, שניצר. [בטון רציני] אמין פאשא, אמין פאשא, אני אמצא את אמין פאשא.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

למפקד המשלחת נבחר יובל המבולבל [חצוצרה]. סתם סתם, אתם כבר יודעים מי נבחר. ידידנו הנרי מורטון סטנלי.

אבל סטנלי עדיין הועסק על ידי מלך בלגיה, לאופולד השני. המלך הסכים לתת לסטנלי לצאת עם המשלחת, בתנאי שיגיע למזרח אפריקה דרך מערב אפריקה, ויְמַפֶּה שטחים נוספים עבורו. סטנלי יצא לדרך והפליג מאנגליה. כעבור שישה ימים, הגיע לקהיר שבמצרים.

בסוף חודש פברואר 1887, יצאו סטנלי ומשלחתו לדרך. הפעם, המשלחת הייתה עצומה, וכללה קרוב ל-1,000 אנשים. סטנלי ומשלחתו הפליגו ממצרים דרומה, סביב כף התקווה הטובה, הקיפו את יבשת אפריקה, עד שהגיעו לשפך נהר הקונגו שנשפך לאוקיינוס האטלנטי. משם, הם הפליגו בעזרת ספינות קיטור במעלה נהר הקונגו. ביוני 1887, עזבה המשלחת את הנהר, והחלה במסעה מזרחה, בכיוון אגם אלברט ואגם ויקטוריה, השוכנים באוגנדה.

[מוזיקת רקע]

סטנלי: זהו, חברים, הגענו.

איש צוות: הגענו! הגענו! יו! זה היה כמה חודשים ארוכים של הפלגה! תודה לאל שהגענו! סטנלי, אתה תותח! אבל, א… מה יש פה? לאן הגענו?

סטנלי: הגענו לסוף המסלול בנהר הגדול. עכשיו אנחנו ממשיכים בנהר הקטן. זה, זה עוד ייקח לנו המון זמן, וגם חלק מהדרך נעשה ברגל.

איש צוות: ברגל? אבל, אבל הכל כאן יערות וג'ונגלים [בוכה], ויש פה קולות של חיות וזה קצת מפחיד. סטנלי, מתי הם ח… אני רוצה הביתה, סטנלי, רוצה הביתה, בקשה, בקשה.

סטנלי: תחזיק מעמד, תהיה אמיץ. עוד מעט תראה איזה חוויות יהיה לנו פה, אתה לא תשכח את האזור הזה. אתה לא תשכח את המסע המיוחד הזה.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

סטנלי רצה להתקדם במהירות, אך הדרך הייתה קשה מאוד והיא נמשכה מאות קילומטרים. סטנלי פיצל את המשלחת לשתי קבוצות, והורה לקבוצה השנייה לחבור לטיפו טיפ, סוחר העבדים, כדי להשיג עוד אספקה, מזון וסבלים [ברקע ציוץ ציפורים ומוזיקה]. המשלחת של סטנלי עברה ביער הגשם הטרופי איטורי, שהיה למעשה ג'ונגל, בעל עצים גבוהים מאוד וסבוך. היער היה חשוך מאוד, כיוון שאור השמש לא חדר מבעד לענפים הסבוכים וסטנלי כינה את המקום "אפריקה האפלה".

בדרכם, נתקלה המשלחת בשבטים עוינים שחשבו שהם ערבים שבאו לתפוס עבדים. ביער התגוררו פיגמים, קבוצת עמים שגובהם אינו עולה על מטר וחצי. סטנלי קרא להם "הגמדים". הפיגמים ירו חיצים מורעלים אל עבר המשלחת [חץ נורה]. רבים מאנשי המשלחת חלו במחלות זיהומיות כמו דיזנטריה, אחדים טבעו, המזון היה דל ובקושי הספיק להם. שליש מאנשי המשלחת שנכנסו ליער, לא יצאו ממנו בחיים.

[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

המשלחת לא מצאה את אמין פאשא קרוב לשנה שלמה. לבסוף, כששמע אמין פאשא על המשלחת, הוא שט לכיוונם בספינת הקיטור שלו, פגש את המחלצים וסיפק להם מזון. אפשר להגיד, שהמחולצים הצילו את המחלצים. אמין פאשא אמנם רצה לפגוש את משלחת החיפוש אחריו, אך הוא לא רצה לחזור עם סטנלי. הוא ביקש לקבל חלק מהנשק ולהישאר באפריקה. סטנלי עזב וחזר לטור האחורי, שלא היה בקשר עימו במשך שנה. לתדהמתו, גילה שמנהיגי הקבוצה איבדו שליטה [מוזיקת רקע]. האירופים שבקבוצה התנהגו בגסות לסבלים האפריקנים. אחד מהם נורה. סבלים רבים ערקו. אחר נתן ילדה בת 11 לשבט קניבלים ותיאר, בפרטי פרטים, מה בדיוק עשו לה. סטנלי היה מזועזע מכך, האשים את מפקדי המשלחת בחוסר אחריות, אך הוא היה זקוק להם כדי להצליח להגיע לחוף המזרחי, יחד עם אמין פאשא.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

סטנלי נפגש שוב עם אמין פאשא והצליח לשכנע אותו לבוא לחוף המזרחי של אפריקה. הדרך הארוכה הייתה קשה, ורבים מהמשלחת לא שרדו את הדרך [מוזיקה מסתיימת]. כשהתקרבו לחוף, עצרו בעיירה בטנזניה, שנשלטה על ידי גרמניה. הגרמנים הזמינו את המשלחת לחגוג עימם, ובמהלך החגיגות נפל אמין פאשא ממרפסת ושבר את רגלו. סטנלי שב ממסעו ללא אמין פאשא, הגיע למצרים, כתב ספר והפך שוב לגיבור לאומי. הוא סיפר על רכסים ואגמים חדשים, על מציאת אמין פאשא ועל השבטים הרבים והמסתוריים שפגש במסעותיו.

[מוזיקת רקע]

כולם רצו לשמוע את סטנלי, גיבור לאומי שמצא את ליוונגסטון וגם את אמין פאשא, האיש שמיפה את מרכז אפריקה והפך אותה נגישה לאירופים. הוא זכה באותות ובתארים רבים בבריטניה.

בשנת 1895 נבחר סטנלי לפרלמנט הבריטי ושירת כחבר הפרלמנט במשך חמש שנים.

הוא נפטר בשנת 1904. למרות שהיה אמור להיקבר בחלקת גדולי האומה הבריטים, הוא זכה לביקורת רבה אודות חלקו בטרור "הגומי האדום" והיחס המשפיל שאליו זכו אנשי אפריקה מידיו של המלך לאופולד השני הבלגי [מוזיקה מסתיימת]. סטנלי נקבר בבית עלמין אחר, ולא בחלקת גדולי האומה.

סטנלי היה הרפתקן, שידע לתכנן כראוי, והמזל עמד לצידו במסעותיו הרבים. האפריקנים כינו אותו "בולה מטארי" - "שובר הסלעים". סטנלי לא האמין בגבולות. לדעתו, גם הבלתי אפשרי היה אפשרי בהחלט. רק צריך היה למצוא את הדרך.

[מוזיקת רקע]

סוד ההצלחה של סטנלי לא היה בקרבות שניהל. סטנלי כתב, שבמהלך מסעותיו הוא למד ששליטה עצמית חשובה יותר מאבק שריפה. כמו שנאמר בפרקי אבות, "איזהו גיבור, הכובש את יצרו". סטנלי סיפר שדבר נוסף עזר לו בשנים באפריקה, והיא הסימפטיה והאהדה שהוא חש כלפי הילידים האפריקנים. הוא לא כעס עליהם, גם כשהיו עויינים כלפיו, מפני שידע כי הם חוששים מזרים שכוונותיהם היו רעות. ולמרות זאת, עזרתו למלך לאופולד הביאה לשנים של סבל ואכזריות כלפי האוכלוסיות המקומיות.

[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

בראשית המאה ה-19 הייתה אפריקה יבשת מסתורית. סיפרו עליה כל מיני אגדות דמיוניות [מוזיקת רקע] על נהרות פולטי אש, על קניבלים אוכלי אדם, קטני קומה, ועל אוצרות יקרי ערך. לא היה קץ לאגדות הללו, אך מעטים היו החוקרים שהעזו לחדור לפנים היבשת, לאסוף נתונים מדעיים ולחזור בחיים כדי לספר על כך.

הפחד מהשבטים האפריקנים, מהג'ונגלים הסבוכים ומחיות הטרף הרבות, היו למחסום עד לבואם של חוקרים אירופים רבים. מביניהם, שניים עלו על כולם - סטנלי וליווינגסטון. השניים סיירו באפריקה לאורכה ולרוחבה. מיפו אגמים ונהרות, מדבריות ויערות. כתבו על חיי השבטים ועל סחר העבדים הנוראי. סטנלי וליווינגסטון גילו את אפריקה המסתורית לַעולם.

[מוזיקה מסתיימת]

איך בא לי לצאת למסע הרפתקאות. איפה יש פה מדבר קרוב? אה, כן, מדבר פארן. אני יוצא למדבר פארן לחפש שבטים אבודים.

[מוזיקת רקע]

[מתנשף] וואי, איפה אני? כבר שעות אני, אני הולך בחום והשמש… כל-כך חזקה. רגע, אני חושב שאני רואה בן-אדם.

יובל: ש… ש… שלום. [מדבר לאט מאוד] אני יובל מישראל. מי אתה? אתה… קניבל? אתה… שבט אבוד?

משה: לא, אני משה.

יובל: משה?

משה: כן, משה מקיבוץ נווה חריף, כאן במדבר פארן.

יובל: נווה חריף… [מייבב] אמא'לה, זה בטח קניבל. הצילו! קניבל! הצילו! קניבל! הצילו! קניבל! הצילו! קניבל! הוא רוצה לשים אותי בחריף! אוי, קניבל! הצילו!

משה: אוי מסכן, זה בטח קיבל מכת שמש. חבל. הוא דווקא נראה טעים… [צחוק מרושע] הא-הא-הא-הא-הא, הו-הו הא-הא-הא… [נשנק ומשתעל]

[מוזיקה מסתיימת]

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה ועריכה - יובל מלחי.

עריכת לשון, וחברה בשבט קניבלים - דינה בר מנחם.

מיקס, אפקטים, והשלכת חניתות - [חנית מושלכת] איי! רחל רפאלי.

הפקה, והנכדים של יצחק שניצר-אמין פאשא [צוחק] - רני שחר ואיל שינדלר.

[מוזיקת סיום]

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של "אפל", ב"ספוטיפיי" ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו. רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

תודה רבה.