היסטוריה לילדים - משה מונטיפיורי

הוא היה סוג של גיבור על לפני כמאתיים שנה. הוא נסע למקומות רבים כדי לעזור להציל ולתמוך בקהילות יהודיות. שמו היה משה מונטיפיורי. אה כן ואני שר בפרק אז זהירות על האוזניים...

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/06/2020.

‏קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏משה מונטיפיורי.

‏[צועק] יורם! או, הנה יורם גאון. יורם! יורם, יורם גאון, אתה יכול לבוא לפה רגע לשיר? אני צריך שיר קטן… מונטיפיורי, אני יודע שאתה מכיר את השיר וגם את ה… תביא את הילדים החמודים שיש לך שמה… כן כן, בואו, בואו תעזרו לי רגע יש פה פרק מיוחד לילדים על השר מונטיפיורי. בואו תעזרו לי רגע. יאללה. מוכנים? שלוש, ארבע, ו…

‏[מושמע השיר "השר משה מונטיפיורי" בביצוע יהורם גאון]

‏[יובל שר בקול רם יחד עם השיר]

‏"וְהוּא עָלָה לַמֶּרְכָּבָה

‏ו"דִיּוֹ"! לַסּוּסִים אָמַר,

‏וּפֹה מַתָּן בַּסֵּתֶר, וְשָׁמָּה נְדָבָה

‏וּפֹה צְבִיטָה בַּלְּחִי אוֹ לִטּוּף שֶׁל אַהֲבָה

‏וּלְכָל הַיְּהוּדִים שִׂמְחָה וְגַאֲוָה

‏וְכָל הַכָּבוֹד לַשַּׂר!

‏וְכָל הַכָּבוֹד לַשַּׂר!"

‏רגע, איזה שר? שר לְמה?

‏משה חיים מונטיפיורי חי לפני כ-200 שנה באנגליה. בתקופתו חיו יהודים מעטים בארץ ישראל, וכלל לא הייתה מדינה או ממשלה. אז איך הוא היה - שר? שר למה? שר לענייני "תכף נקים פה מדינה?" שר לענייני "יהודים בכל רחבי העולם?". תארו לכם שלי היו קוראים, [בפאתוס] "השר יובל מלחי". זה היה מבלבל הרבה מאוד אנשים. אבל מונטפיורי [כך במקור] לא לשווא נקרא שר.

‏לאחר ביקורו הראשון בארץ ישראל, בשנת 1827, הוא החל לתמוך בקהילות יהודיות בארץ ישראל ומחוצה לה. הוא הפך למגן העם היהודי, ועוד בימי חייו [לאט ובהדגשה] היה - לאגדה. זהו סיפורו של השר משה מונטפיורי.

‏[מוזיקת רקע]

‏משפחת מונטפיורי הגיעה לאיטליה במאה ה-16. היא הייתה ממשפחות אנוסי ספרד ופורטוגל. אנוסים היו יהודים שהוכרחו להתאסלם או להתנצר, אך למרות זאת שמרו על יהדותם בסתר. משפחת מונטפיורי קיבלה את שמה, כפי הנראה, מהכפר מונטפיורי שבמזרח איטליה. ייתכן והתגוררו שם במשך תקופה. פירוש השם באיטלקית הוא "הר הפרחים" - "מונטה פיורי". [כך במקור] באמצע המאה ה-18, המסתיימת בשנת 1800, היגרה משפחת מונטפיורי מהעיר ליבורנו שבאיטליה ללונדון, בירת אנגליה. בשנת 1784, לפני כמאתיים ושלושים שנים, נולד חיים משה.

‏[מושמע קטע מ"תודה" בביצוע הזמר חיים משה]

‏"תודה על כל מה שבראת

‏תודה על מה שלי נתת…"

‏[השיר נקטע בחדות]

‏לא, לא. לא חיים משה הזמר.

‏חיים משה מונטפיורי. מונטפיורי למד בבית-ספר עד גיל 12, ואז החל לעבוד בחברה שסחרה בתה ובמוצרים נוספים. העבודה הייתה קשה. הוא נאלץ לבקר במקומות מרוחקים מביתו, וצעד שעות ברגל. באחת העבודות היה עליו להעתיק את כל המכתבים שהחברה שלחה ללקוחותיה בכתב-יד.

‏[מוזיקת רקע]

‏משה מונטיפיורי הילד: "אני מתגעגע לבית-הספר, אני חייב לחזור לבית-הספר, אני רוצה ללכת לבית-הספר. [בוכה] אני כל-כך אוהב את בית-הספר."

‏איש מבוגר: [צועק] משה!

‏משה מונטיפיורי הילד: סליחה, מעתיק, מעתיק.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏בגיל 20, הפך מונטפיורי לסוחר בבורסה שבלונדון. הבורסה מאפשרת לנו להשקיע כסף בחברות. אם ערך החברה יעלה, ערך ההשקעה שלי בה יעלה בהתאם. [מוזיקת רקע] נניח ששמעתי שחברת א… "טֵל-חְרָפְּרָפּ" עומדת להוציא לשוק טלפון חכם שגם יודע לעוף באוויר, והשקעתי את כספי בקניית מניות. אם החברה הצליחה מאוד והרוויחה הרבה כסף, עכשיו היא שווה, נניח, פי שתיים, אז גם הכסף שהשקעתי בה הכפיל את עצמו. יכול גם להיות שהחברה נכשלה והפסידה כסף, ואז גם אני הפסדתי חלק מכספי.

‏משה מונטפיורי היה מבין יהודים מעטים שסחרו בבורסה הלונדונית. לאחר שנתיים וחצי מישהו רימה את מונטפיורי, הוא איבד את כל כספי לקוחותיו והרישיון לסחור בבורסה נלקח ממנו. משה הפך זהיר יותר, עבד קשה, ואט-אט החזיר את חובותיו ואף הרוויח סכומי כסף נאים.

‏בשנת 1810, בגיל 26, נשא מונטפיורי את יהודית כהן לאישה. היא הייתה בתו של יהודי אנגלי עשיר בשם לוי כהן. משה היה יהודי ממוצא ספרדי, ואילו יהודית הייתה ממוצא אשכנזי. נישואים בין ספרדים ואשכנזים לא היו מקובלים בעולם היהודי באותן שנים. רבים האמינו כי הכי טוב שספרדים יתחתנו עם ספרדים ואשכנזים עם אשכנזים, ושלא יתערבבו החוקים והמנהגים של הקהילות השונות.

‏אחותה של יהודית מונטפיורי, חנה, נישאה בשנת 1812 לנתן רוטשילד, היהודי העשיר באנגליה, ואולי בעולם כולו. מונטפיורי קיבל בינתיים את רישיון הבורסה שלו בחזרה, והפך לסוכן הבורסה של משפחת רוטשילד. עד מהרה, החל משה מונטפיורי לעשות עסקאות נהדרות עבור המשפחה.

‏יומניו התמלאו במחשבות ובשמועות לגבי בריאותם של מלכים, מלחמות, קרבות, חוקים כלכליים, ויחסים בינלאומיים. אם מונטפיורי ידע על אירוע מסוים לפני כולם, הוא יכול היה להרוויח מכך רבות. המסחר בבורסה, והעסקים שבהם היה שותף עם משפחת רוטשילד, הפכו את מונטפיורי לאדם עשיר מאוד. מאוד!

‏בשנת 1824, בגיל 40, החליט משה שיש לו מספיק כסף לכל החיים. הוא פרש מעבודתו, והקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית. הוא החל לתרום כספים ולהתרימם למוסדות יהודים ולא-יהודים, והקדיש את כל זמנו ומרצו לעזרה לציבור.

‏[מוזיקת רקע]

‏האנגלים התרשמו מאוד מפועלו של מונטפיורי, שהיה אדם חסון וגבוה, ואף התנדב לשירות בצבא האנגלי. הוא נבחר כחבר האקדמיה המלכותית למדעים, נבחר לשריף של העיר לונדון - תפקיד הדומה לסגן ראש עיריית לונדון - ואף זכה בתואר אבירות מידיה של המלכה ויקטוריה. משה החל לעזור ליהודים אנגלים רבים שפנו אליו.

‏בשנת 1827 יצאו משה מונטיפיורי ואשתו יהודית למסע ארוך, ומתוכו שהו שבוע אחד בארץ ישראל, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית. המסע שלהם היה מפרך, ולעיתים אף מסוכן. במשך חודשים רבים שטו באוניות, הלכו ברגל ורכבו על סוסים וגמלים.

‏כשהגיע מונטפיורי לירושלים, עיר הקודש, הוא נדהם ממה שראה. "מצאתי שם", כתב מאוחר יותר בספר זיכרונותיו, "50 משפחות ספרדים, 40 אשכנזים ו-200 אלמנות זקנות, בעוני ובחוסר כל."

‏יהודית אשתו כתבה ביומנה, "מונטפיורי היה עד לשממת חיי היהודים העניים והאביונים. הוא היה נחוש בדעתו למצוא דרכים לעזור להם."

‏משה מונטיפיורי: [במבטא אנגלי] "יהודית, ראית את תושבי ירושלים? כמה עניים הם."

‏יהודית מונטיפיורי: [במבטא אנגלי] "ראיתי, משה. זה נורא ואיום."

‏משה מונטיפיורי: "מה נעשה, יהודית? איך נעזור להם? אם נתרום כסף, הוא ייגמר."

‏יהודית מונטיפיורי: "משה, מה אם נלמד אותם מקצוע? והם יעבדו וירוויחו כסף בעצמם."

‏משה מונטיפיורי: "או, יהודית, את גאונה! זה בדיוק מה שנעשה! את יודעת, אולי יום אחד יקראו על שמך… לא יודע… גשר."

‏יהודית מונטיפיורי: "על שמי? גשר שלם? או, משה, אתה כזה רומנטיק."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏בעקבות המפגש עם תושבי ירושלים העניים והמרודים, החליטו הוא ורעייתו לעזור לתושבי העיר. מונטפיורי הבין שתרומה כספית תספיק לזמן מוגבל. הוא רצה להקים עבורם בתי מסחר ותעשייה, או לרכוש חלקות חקלאיות כדי שיוכלו לעבוד ולהרוויח כסף בעצמם, ולא להיות תלויים בתרומות של אחרים.

‏הביקור בירושלים השפיע מאוד על מונטפיורי גם מבחינה רוחנית ודתית. עם שובו לאנגליה, קיבל על עצמו מונטפיורי להקפיד יותר על שמירת מצוות הדת, להתמסר לענייני צדקה ועזרה לנזקקים. לנסיעותיו צירף שוחט כדי שיוכלו, הוא ומשפחתו, לאכול בשר כשר בדרכים.

‏אבל משהו נוסף קרה. מונטפיורי החל לשמוע על צרותיהם של יהודים בכל רחבי העולם, ולא רק בארץ ישראל. והוא היה נחוש לנסות לעזור להם. [מוזיקת רקע] מסוף המאה ה-18, החלה החברה באירופה להיפתח. יהודים לא היו צריכים להתגורר בשכונות משלהם, ויכלו לעבוד בעבודות רבות שלא היו פתוחות בפניהם קודם לכן. נוצרים רבים לא ראו בעין יפה את שילובם המהיר של יהודים בחברתם, והחלו לחשוש מהם. למרות שאירופה נפתחה לרעיונות חדשים, היא גם הפכה לאנטישמית, שונאת יהודים. במקומות רבים הועמדו יהודים למשפט, אף על פי שהיו חפים מפשע. חלקם נזרקו לבתי-סוהר בטענות שווא וסבלו מאוד. מונטפיורי לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים.

‏משה מונטיפיורי: "אתמול קמתי מהשינה, וכל הצד נתפס לי. כשאני מנסה לחבק את עצמי, זה ממש כואב לי, פה ופה. נתפס לי הצד, אני ממש לא יכול לשבת בחיבוק ידיים."

‏יובל: "התכוונתי שלא יכולת לשבת ולראות מה קורה ליהודים. כלומר, חיבוק ידיים - לא לעשות שום דבר."

‏משה מונטיפיורי: "או, חיבוק ידיים, כלומר לא לעשות כלום דבר. זה נכון, זה נכון, זה מאוד נכון."

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏בשנת 1837, החריבה רעידת אדמה את העיר צפת, ופגעה קשות בטבריה. יישובים רבים נוספים, גם הם נפגעו. מונטפיורי שמע על האירוע, והחל לתכנן ביקור נוסף בארץ ישראל. באביב 1839, 12 שנים לאחר ביקורו הראשון, הגיע מונטפיורי לארץ ישראל, לביקור שארך שלושה שבועות. הוא ביקר בצפת ובטבריה, והעניק לתושבים היהודים מענק כספי. הוא העניק גם מענקים כספיים לקהילות יהודיות במצרים, ביירות ודמשק. בירושלים פרצה באותה העת מגפה, ומונטפיורי לא יכול היה לבקר בעיר. הוא הצטער מאוד, ועם שובו לאנגליה, שלח רופא שהגיע לארץ ישראל עם מכשור רפואי, וכמות נכבדה של תרופות.

‏במהלך ביקורו, אסף מונטפיורי נתונים על תושבי הארץ, כיוון שהוא רצה למצוא פתרון לבעיות הפרנסה שלהם. הוא החל לחשוב כי הדרך היא הקמת יישובים חקלאיים עבורם. אולם, בפני התושבים היהודיים עמדה בעיה, כיוון שעדרי הבדואים והערבים היו פוגעים ביבול, ולא הייתה דרך למנוע זאת מהם.

‏ואז, בשנת 1840, התרחש [בדרמטיות] דבר נורא.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשנת 1840 שלט בדמשק שבסוריה מוחמד עלי המצרי. מצרים כבשה חלקים מהאימפריה העות'מאנית באותה תקופה, אך לזמן קצר בלבד. בדמשק נעלמו נזיר צרפתי ומשרתו המוסלמי. אל השלטונות הגיעו שמועות מפי נוצרים, כי היהודים רצחו את הנזיר מפני שהיו זקוקים לדם נוצרי לאפיית מצות בחג הפסח. זאת הייתה עלילת דם שמקורה באירופה, והיא הגיעה גם למזרח התיכון.

‏בעידוד הצרפתים ונציגם בדמשק, אסרו השלטונות כמה יהודים, ביניהם רבנים בכירים, ועינו אותם כדי שיודו בכך. היהודים עברו עינויים קשים ביותר, והושארו בכלא. הידיעות על האירוע, שנקרא "עלילת דמשק", התפרסמו בקרב חוגים יהודיים בכל רחבי העולם, והם הביעו זעקה מרה. יהודים פנו לשלטונות של המדינות בהן התגוררו, וביקשו מהם לעזור ליהודי סוריה. היה זה אחד האירועים הראשונים שבו יהודי המערב התגייסו לטובת יהודי המזרח, וניסו לעזור להם.

‏משה מונטפיורי שמע על הפרשה, ובקיץ 1840 הוא נסע למצרים, שם נפגש עם השליט מוחמד עלי. באותם ימים מצרים שלטה על אזור ארץ ישראל וסוריה. מונטיפיורי קרא בפני השליט נאום ארוך, וביקש שעתה יוקרא הנאום גם בטורקית. מוחמד עלי אמר שהנאום היה ארוך מדי, שהוא יודע במה מדובר, ושהוא יורה לשחרר את האסורים בדמשק. לאחר התערבות נוספת של משפחת רוטשילד, שוחררו האסירים מהכלא.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏מונטפיורי נסע ממצרים לאיסטנבול, שם נפגש עם הסולטאן העות'מאני. הוא חשש שיהודים נוספים ייפגעו מעלילות הדם, וביקש להקדים תרופה למכה.

‏[מוזיקה]

‏משה מונטיפיורי: "כבוד הסולטאן, מבקש אני…"

‏הסולטאן: "בסדר."

‏משה מונטיפיורי: "מה בסדר?"

‏הסולטאן: "בסדר, בסדר. לא נפגע ביהודים. אני אוציא צו מיוחד. הבנתי. אני יודע מי אתה."

‏משה מונטיפיורי: "אה, אבל התאמנתי על הנאום שלי כל הלילה. אתה קצת מבאס אותי. תן לפחות להקריא את הנאום, יש לי אותו בכמה גרסאות - יש לי נאום תקיף, יש לי נאום מלטף."

‏הסולטאן: "שמעתי אותך, משה. הכל בסדר. ראה את העניין מטופל."

‏משה מונטיפיורי: "אה, אוקיי. נהדר. תודה, אדון סולטאן. אני, אני אפסיק לעשות בלגן. אם אתה מוכן, אני קורקבן. אני יוצא החוצה לגן. אני משה, לא איזה חוליגן. באמת, אצלך אני מרגיש מוגן. למרות שיש לי צרבת מהאוכל המטוגן. וחבל שעוד לא המציאו את המזגן. בכל מקרה, תודה לך, אדון סולטאן."

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏הסולטאן נענה לבקשתו של מונטפיורי והוציא צו מיוחד שאסר להפיץ עלילות דם ברחבי האימפריה העות'מאנית. יהודי דמשק ששמעו על פועלו של מונטפיורי ראו בו כמושיעם והם חיברו עבורו תפילה קצרה: '…בעבור ששם נפשו בכפו. ולעת זקנתו עבר ארחות ימים ובתוהו יליל ישימון להציל ממוות כמה נפשות מישראל בארץ מרחק…'

‏עד מהרה הפך משה מונטפיורי להיות דוברם של יהודי העולם.

‏זוכרים את השיר ששרנו בתחילת הפרק? "והוא עלה למרכבה"? שיר יפהפה, אבל… מרשים לי לקלקל לכם אותו? כך מסופר שם על עלילת דמשק.

‏[השיר "השר משה מונטיפיורי" בביצוע יהורם גאון]

‏[יובל מצטרף לשירה]

‏"וּכְשֶׁהָיָה הַשַּׂר מוֹנְטיפְיוֹרִי בֵּן תִּשְׁעִים

‏אָמְרוּ לוֹ: תַּעֲלֶה, כִּי שָׂם לְמַעְלָה מְבַקְּשִׁים

‏שָׁאַל אוֹתָם הַשָּׁר: תַּגִּידוּ, אֵיךְ אֹכַל

‏אֵיךְ עֲלִילַת הַדָּם בְּדָמֶשֶׂק תְּבֻטַּל?

‏הַלֹּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לַפֶּחָה הַנִּבְזֶה,

‏לְהַגִּיד לוֹ תִּתְבַּיֵּשׁ וְאֵיךְ מַרְשִׁים דָּבָר כָּזֶה

‏וְאִם צָרִיךְ לָשִׂים לוֹ בַּיָּד אֵיזֶה בַּקָּשִׁיש

‏מִין מַתָּנָה גְּדוֹלָה אַךְ שֶׁאִישׁ בָּהּ לֹא יַרְגִּיש

‏אָז מִי אִם לֹא אֲנִי לַתֻּרְכִּי אֶת זֶה יַגִּיש,

‏וְהוּא עָלָה לַמֶּרְכָּבָה…"

‏[השיר ממשיך להישמע ברקע]

‏אז עלילת הדם התרחשה תחת שלטון מצרי ולא טורקי, ומונטיפיורי לא היה בן תשעים אלא רק בן חמישים ושש. רואים איך לפעמים משהו שאנחנו בטוחים שהוא נכון הוא למעשה סילוף של ההיסטוריה? השיר הזה מדהים, אבל הוא גם קצת מטעה.

‏בשנת 1846, שמע מונטפיורי כי יהודי רוסיה עוברים זמנים קשים. הוא נסע לרוסיה ונפגש עם הצאר הרוסי, וניסה לשכנע אותו לבטל פקודות כנגד היהודים ולשפר את חייהם. מונטפיורי לא נסע למדינות שונות רק כדי להציל קהילות יהודיות, אלא גם כדי להציל אנשים יחידים, ואפילו ילדים.

‏[מוזיקת רקע] בשנת 1859, הגיע מונטיפיורי לרומא כדי לעזור למשפחה יהודייה שבנה הוטבל בסתר לנצרות. כשהיה ילד בן שנתיים, רצתה המטפלת שלו להצילו ממחלה קשה, ולכן הטבילה אותו בסתר לנצרות כדי לגאול אותו ממחלתו. ליהודים אסור היה לגדל ילדים נוצרים, וכשנודע שהוא הוטבל, לקחה אותו הכנסייה אל חיקה וסירבה להחזירו להוריו. מונטפיורי ניסה לדבר על ליבו של האפיפיור, אך בקשתו נדחתה. הילד גדל כנוצרי והפך לנזיר.

‏בשנת 1862, הקים מונטפיורי בית-ספר יהודי-אנגלי במרוקו עבור הקהילה היהודית, אך שמועות הגיעו אליו כי אל היהודים במרוקו מתייחסים בזלזול ובגסות רוח ומצבם הכלכלי בכי רע. כשנתיים לאחר הקמת בית-הספר, הגיע מונטפיורי בן השמונים לפגישה עם מלך מרוקו. המלך אמר למונטיפיורי שהוא מכיר את שמו ויודע שהוא פועל למען אחיו היהודים. לאחר פגישתם, המלך הוציא צו מלכותי ובו התחייב בפני מלכת אנגליה כי יעשה הכל כדי להגן על נתיניו היהודים והנוצרים. לאחר קבלת הצו, ביקר מונטפיורי ברובע היהודי בעיר מרקש. הרחובות התמלאו עד אפס מקום ונדמה היה כי כל יהודי העיר יצאו לרחובות לקבל את פני היהודי, המגן והמושיע, [המון מריע ומוחא כפיים] משה מונטיפיורי.

‏[מוזיקת רקע]

‏משה מונטיפיורי: "תודה לכם, חברים. תודה."

‏יהודי מקומי: "משה, אתה יקיר ליבנו. לעולם לא נשכח אותך."

‏משה מונטיפיורי: "תודה, תודה."

‏יהודי מקומי: "בוא בוא, תאכל אצלנו מטבוחה."

‏משה מונטיפיורי: "אני אטעם, בסדר. מה זה… מה זה מטבוחה? אה, אני רואה, זה, זה כמו סלט עגבניות. אה, בוא וניקח כף שלמה, אני רעב. [נשמע טועם] אממ… אוי, זה חר-חריף. אוף, אוי, זה חר-חריף. אני חושבת [כך במקור] שיוצאת לי אש מהפה. מים קרים, תביאו מים קרים!" [נושף] [מוזיקה מתגברת מאוד] [מים נשפכים]

‏בשנת 1867 החלו פרעות ברומניה כנגד יהודים. שנה קודם לכן, אומצה חוקת רומניה ובה נכתב כי מי שאינו נוצרי לא יוכל להיות אזרח המדינה. האווירה האנטישמית הלכה והתחזקה, ורומנים רבים יצאו להפגין בעד גירוש היהודים מהמדינה. בקיץ 1867 הגיע מונטיפיורי בן ה-83 לרומניה, כדי להתערב ולעזור ליהודי המדינה. רומנים רבים ששמעו על בואו [המולה וצעקות של אנשים] התאספו מתחת לחדר המלון שבו שהה, והחלו להפגין נגדו. מונטפיורי נשא נאום קצר, הרגיע את הקהל, ולאחר מכן הסתובב במרכבתו ברחובות העיר ללא כל שמירה.

‏כמה שנים לאחר מכן, כשהיה כבר בן 88, נסע מונטפיורי שוב לרוסיה כדי לעזור ליהודים שהתגוררו בשטח האימפריה הרוסית.

‏למונטפיורי לא היה אכפת מגילו או כמה קשות היו הנסיעות. כשהוא שמע על יהודים הזקוקים לעזרה בכל מקום בעולם, הוא קם ונסע. שמו הפך לשם מיתולוגי בפי יהודי התפוצות, שראו בו מושיע שכמוהו לא היה להם מעולם. [מוזיקת רקע] מונטפיורי האמין כי על היהודים להתאחד, ולחזק את הקשר שבין הקהילות היהודיות בכל רחבי העולם. הוא האמין בלב שלם כי כל ישראל ערבים זה לזה. על כל יהודי להיות אחראי לשלומו של חברו.

‏[מוזיקה מתחזקת ונשארת ברקע]

‏מונטיפיורי המשיך לבקר בארץ ישראל שוב ושוב. בשנת 1849, בביקורו השלישי בארץ, התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים ורבניה. המוני יהודים יצאו לקבל את פניו של מונטפיורי, אותו הם כינו "המושיע".

‏מונטפיורי תרם כספים רבים שאסף באירופה עבור תושבי הארץ, והחל לפעול למען הקמת קופת תמיכה ליולדות עניות ולהקמת בית אריגה שפועליו יהיו יהודים. מונטפיורי לא רק תרם כספים בעצמו, אלא התרים כספים, כלומר, ביקש מאחרים לתרום, עבור יהודי ארץ ישראל. איש עסקים יהודי-אמריקני בשם יהודה טורא הפך לסוחר מצליח והוריש למונטפיורי את כל הונו, כדי שיעשה בו שימוש למטרות בעלות אופן [כך במקור] יהודי.

‏בשנת 1855 הגיע מונטפיורי לביקורו הרביעי בארץ ישראל. הוא תרם כסף לבניית טחנת רוח שתטחן קמח ותספק תעסוקה וקמח לתושבי ירושלים. אחדים מתושבי ירושלים החרדים חששו שתוכניות התעסוקה של מונטפיורי יגרמו להפסקת תרומות מחוץ לארץ, והכריזו עליו חרם.

‏[מוזיקה חסידית]

‏חרדי א': "המשיגנע הזה רוצה שנעבוד!"

‏חרדי ב': נעבוד? אז לא יתרימו לנו שום כספים, ולא נוכל ללמוד כל היום. אוי ואבוי, אם מישהו ישמע שאנחנו גם יכולים לעבוד?"

‏חרדי א': "אני אומר חֶיירם על מונטיפיורי. אם יש קֶיימח, אין תורה."

‏חרדי ב': "אוי, זה סיסמה מצוינת. אם הטחנת רוח "א וִילְדֵע חַייֵע" הזה תעבוד פה, לא יתרימו כסף ולא נוכל ללמוד תורה. אם יש קיימח, אין תורה."

‏חרדי א': "געוואלד!"

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏טחנת הרוח פעלה במשך עשרים שנה, עד שטכנולוגיות חדישות יותר תפסו את מקומה. כיום, בתוך טחנת הרוח שבשכונת משכנות שאננים, נמצא מוזיאון קטן המספר את תולדות חייו של מונטפיורי.

‏באותו ביקור בירושלים, הקימו מונטפיורי ואשתו יהודית בית-ספר לבנות, שבו נלמדו קרוא וכתוב בעברית ומלאכות שנשים נהגו לבצע. למשל, תפירה ואריגה. בית-הספר לא צלח ונסגר לאחר שנה וחצי.

‏החל מאותו ביקור פעל מונטפיורי להקמת שכונה חדשה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. לפני כמאה ושישים שנים, לא היו שכונות מחוץ לעיר העתיקה, וכל יהודי העיר התגוררו בצפיפות. השכונה הראשונה של מונטיפיורי נקראה "משכנות שאננים". שמה נלקח מספר ישעיהו, שם נאמר: 'וישב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת'. הכוונה היא ללא מורא או חשש, מפני שהיה קצת מסוכן באותם ימים לצאת מן החומות בלילה. היו [צליל אלקטרוני] שודדי דרכים, תנים, חיות אחרות. [צליל אלקטרוני] מה זה היה הרעש הזה? שמעתם את זה? [צליל אלקטרוני] עכשיו שמעתם? אל תגידו שאני ממציא, היה רעש של משהו.

‏רחל, שמעת את הרעש הזה?

‏רחל: אה, כן, אני בדקת פה אפקטים. [צפצוף של צעצוע]

‏יובל: אוף, כמעט נבהלתי למוות.

‏[פאוזה]

‏מחוץ ליפו, קנה מונטפיורי פרדס קטן, וקרא לו "גן מונטפיורי." הוא קיווה כי תושבי הארץ היהודים יבואו לעבוד בעבודת האדמה ויהפכו לחקלאים. כיום נקרא המקום שכונת מונטפיורי, והרחוב הראשי שחוצה אותו נקרא יהודית. מעניין למה דווקא יהודית? יהודית? מה זה קשור למונטיפיורי? אתם יכולים לעזור לי? אה, נכון, בטח, אשתו! יהודית מונטפיורי. טובים אתם. עוד מעט גם תוכלו ללכת על גשר יהודית מעל נתיבי איילון.

‏[מוזיקת רקע]

‏יהודית, יד ימינו של משה מונטפיורי, הלכה לעולמה בשנת 1862. הם היו נשואים במשך חמישים שנה ולא הביאו ילדים לעולם. מונטפיורי כתב עליה כי "למן היום הראשון לזיווגנו ועד היום הזה, מצאתי תמיד סיבות חדשות לאהוב ולכבד את אשתי יותר ויותר… כמוה לא הייתה עוד בעולם אישה טובה ונעימה…" [מוזיקה מסתיימת]

‏גם בביקורו בארץ בשנת 1865, ניסה מונטפיורי לקדם תוכניות להקמת יישובים חקלאיים. בביקורו השביעי והאחרון, בשנת 1875, כבר היה בן תשעים, גיל ממש-ממש מופלג בימיו. הוא התפעל מבית-הספר החקלאי מקווה ישראל, ומהאופן שבו התפתחה ארץ ישראל. תושבי הארץ ויהודי העולם התפעלו דווקא ממנו, ומיכולתו לעמוד במסעות קשים וארוכים בגיל תשעים. [מוזיקת רקע] כבר בימי חייו, הפך משה מונטפיורי למעין גיבור-על של היהודים בעולם. למען האמת, הוא הפך ליותר מזה. מונטיפיורי היה מעין נביא: הראשון שקנה פרדס, הראשון שהקים תעשייה זעירה של טקסטיל ודפוס, הראשון שהקים שכונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. הוא בנה בתי-חולים ומרפאות, דאג לרופאים ולתרופות, תכנן לייסד יישובים חקלאיים ומסילת ברזל בין יפו לירושלים. כל אלו התגשמו בחייו, או כמה שנים לאחר מותו.

‏בשנת 1884, חגגו קהילות יהודיות בכל העולם את יום הולדתו המאה של משה מונטפיורי, או כפי שנקרא, "היהודי האנגלי הנודע ביותר בהיסטוריה".

‏בשנת 1885, כשהיה בן מאה ואחת, הלך משה מונטפיורי לעולמו. הוא נקבר בעיר מגוריו בבריטניה. [מוזיקה מסתיימת]

‏שמו של מונטפיורי נמצא כיום בכל פינה. בירושלים ישנן חמש שכונות הקרויות על שמו: ימין משה, מזכרת משה, זיכרון משה, אוהל משה וקריית משה. בערים רבות נקראו רחובות על שמו, ובכל רחבי העולם קרויים בתי כנסת ומרכזים רפואיים על שמו של האיש המיוחד הזה. מונטפיורי זכה לכבוד מיוחד כשדיוקנו הופיע על שטר של עשר לירות ישראליות, וגם על מטבע שקל בשנות השמונים. חלק מעלילותיו של מונטיפיורי הונצחו בשיר המפורסם, "השר משה מונטפיורי", שכתב חיים חפר, הלחין דובי זלצר, ושר יהורם גאון. השיר מסתיים במילים הבאות:

‏[קטע מהשיר, בביצוע יהורם גאון]

‏"כְשֶׁהָיָה הַשַּׂר בֶּן מֵאָה וְעוֹד שָׁנָה

‏נְשָׁקוּהוּ מַלְאָכִים בַּנְּשִׁיקָה הָאַחֲרוֹנָה

‏וְכָךְ אֶת הָעֵינַיִם עָצַם הוּא בְּבַקְּשׁו

‏רַק אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית מִתַּחַת לְרֹאשׁו

‏עָטוּף טַלִּית שֶׁל מֶשִׁי וְנָח בְּתוֹךְ אֲרוֹן

‏גָּמַר הַשָּׁר מֹשֶׁה אֶת מַסָּעוֹ הָאַחֲרוֹן

‏אַךְ יֵשׁ עוֹד אֲנָשִׁים הַמּוּכָנִים לְהִשָּׁבַע

‏שֶׁלִּפְעָמִים בַּלַּיְלָה כְּשֶׁחָשׁוּ בַּסְּבִיבָה

‏רָאוּ אֶת מוֹנְטִיפְיוֹרִי עַל יַד הַמֶּרְכָּבָה

‏וְהוּא עָלָה לַמֶּרְכָּבָה

‏ו"דִיּוֹ"! לַסּוּסִים אָמַר,

‏וּפֹה מַתָּן בַּסֵּתֶר, וְשָׁמָּה נְדָבָה

‏וּפֹה צְבִיטָה בַּלְּחִי אוֹ לִטּוּף שֶׁל אַהֲבָה

‏וּלְכָל הַיְּהוּדִים שִׂמְחָה וְגַאֲוָה

‏וְכָל הַכָּבוֹד לַשַּׂר!"

‏היום תוכלו לראות את מרכבתו של מונטיפיורי ברחבת טחנת הרוח, בשכונת משכנות שאננים בירושלים. וכשאתם שם, תסתכלו סביב, לא רק עם העיניים, אלא גם עם הלב, ואולי תוכלו לראות את משה מונטיפיורי.

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה, עריכה ונהגי הכרכרה של מונטיפיורי - אודי מקסימוב ויובל מלחי.

‏עריכת לשון ובניית גשר יהודית - דינה בר-מנחם.

‏מיקס, אפקטים והקמת השכונה משכנות שאננים - רחל רפאלי.

‏בימוי והפעלת טחנת הרוח - שיר ויצמן.

‏הפקה וסוכני הנסיעות של משה מונטיפיורי - רני שחר ואיל שינדלר.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת]

‏ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים" נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

‏רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים", רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

‏תודה רבה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה