היסטוריה לילדים - ויקינגים

מי היו הוויקינגים? שבטים אכזריים שפשטו על ערי אירופה או עם של חקלאים תמימים? בואו נצא למסע בעקבות הוויקינגים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/01/2020.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

הוויקינגים.

שלום, ילדים. באירופה יש הרבה מאוד מדינות, ובצפונה שוכנות מדינות סקנדינביה: נורווגיה, שוודיה ודנמרק.

במדינות האלה צמחו החברות המסחריות שאתם בוודאי מכירים: "וולוו", "לגו", "איקאה", "ספוטיפיי", ואפילו להקות זמר, למשל, "אבבא", בשתי בֵּיתים.

[מוזיקה של להקת "אבבא"]

הנופים של מדינות סקנדינביה פסטורליים, כלומר, שלווים, ירוקים ולעיתים מושלגים.

בנורווגיה יש הרבה מאוד פְיוֹרְדים - עמקים, צרים ומפותלים, המוצפים במים ומתחברים לים. הדבר הופך אותם לנמלים מצוינים.

דנמרק היא מדינה מישורית, ותושבי הרוכבים רוב הזמן על אופניים.

בשוודיה יש יערות עבותים, וכפרים שיש בהם אנשים ידידותיים.

בצפון סקנדינביה אפשר למצוא את איילי הצפון, ובעיקר שלווה.

כמה שלווה?

[מנגינת המנון שוודיה]

אפילו המילים בהמנון של שוודיה מביאות רוגע ושלווה:

"אני מברך אותך, הארץ היפיפייה ביותר על פני האדמה. את שמשך, את שמייך, את כרי הדשא הירוקים שלך".

[מנגינת ההמנון מסתיימת]

אבל לפני 1,500 שנה בערך, המצב היה אחר לגמרי.

[הלמות תופים]

בצפון אירופה חיו הוויקינגים, עם של לוחמים שנהגו לפשוט על כפרים, לשדוד ולבזוז, אם רק צעקו את המילה "ויקינג!", אנשים היו מתמלאים בפחד נורא.

רגע, לאן… לאן נעלם הטכנאי? אדון טכנאי, זה בסדר, אתה… אתה יכול לצאת מתחת לשולחן. אני אמרתי "ויקינג", כי זה על… על הפרק. [קול צעדי ריצה]

לא, לאן אתה רץ? אוי, מה אתה עושה? אוי, הוא קפץ מהחלון. [קול התנפצות חלון]

אוי, אני לא מאמין. באמת, אף אחד כבר לא פוחד מוויקינגים. [קול אנשים רצים וצועקים בבהלה]

לאן כולם רצים?

מה זה? איי, איי, אתם דורכים עליי, נו, באמת.

איי, תרד מהשולחן. איי, עזוב לי את ה… תרד. אויש.

אוי, מה קורה פה? מה קורה פה?

רגע אחד. [נפסק קול ההמולה]

האם יכול להיות שכל זה לא נכון? שלמעשה מדובר בעם רודף שלום, שהאשימו אותו שהוא עם של שודדים חסרי רחמים - על לא עוול בכפו.

עם של אנה, אלזה ואולף, ושל בת הים הקטנה ובילבי. עם מתוקי כזה ש… אהה ויקינגים! [צועק בבהלה]

בואו נצא יחד למסע, ונגלה מי היו הוויקינגים.

[מוזיקת מעבר]

[מוזיקה]

לפני 1,300 שנה בערך, בצפון אירופה, חיו שבטים רבים שהתקיימו בעיקר מדייג ומחקלאות.

במשך הזמן למדו השבטים האלה לבנות ספינות ולהפליג למרחקים. הם כינו את עצמם "אנשי המפרץ", או "המפרצונים", או אם תרצו בשפה שלהם - "ויקינגים".

אנו יודעים שהיו ויקינגים משנת 700 לספירה ועד לשנת 1125, כ-450 שנה בערך. הוויקינגים היו בדרך כלל גבוהים, בעלי שיער אדמוני או בלונדיני, וכמעט לכולם היו זקנים. לילדים הוויקינגים, למשל, לא היה זקן.

הילדים הוויקינגים לא הלכו לבית הספר. הם עבדו עם ההורים שלהם בנגרות, נפחות או רקמה. הם גם סייעו לטפל בבעלי החיים, רעו איילים, עבדו בשדות, אספו עצים להסקה ולקטו פירות וגרגירים ביער.

ילדים מעטים בלבד ידעו לקרוא בעידן הוויקינגים, וממילא לא היו הרבה ספרים או חובָרות באותם ימים. חובָרות, כן, ככה צריך להגיד.

[מוזיקה]

לעתים ההורים הוויקינגים יצאו לשיט ארוך, והשאירו את הילדים שלהם אצל משפחה אחרת, שם הם עבדו או למדו. לעתים היו הילדים לומדים דברים, במעין סחר חליפין:

הבן שלי ילמד אצלך להכין חרבות, והבן שלך ילמד אצלי לדוג דגים.

הבן שלך ילמד אותי פוקימון, ושלי ילמד אותך פורטנייט.

ילדים בעידן הוויקינגים לא רק עבדו ולמדו, הם גם נהנו ושיחקו בצעצועים. הצעצועים שלהם היו חרבות עץ, שהיו מגולפות עליהן דמויות של בעלי חיים, ואפילו משחקי לוח.

בשאר הזמן, הילדים הוויקינגים שמעו מהסבתות שלהם סיפורי עם ומעשיות מהמיתולוגיה הוויקינגית.

[קול דפדוף ספר]

סבתא ויקינגית: [קול צפצפני] שלום, ילדים ויקינגים חמודים. היום אני רוצה לספר לכם על כלב ענק, בעל שמונה ראשים, שהיו לו שיניים חדות.

ילדים, לאן אתם בורחים?

ילדים, תחזרו, זה לא כזה מפחיד. כשאני הייתי ילדה, סיפרו לי סיפורים הרבה יותר גרועים. ילדים, תחזרו! ילדים של היום זה לא ילדים של פעם, אוף.

הוויקינגים האמינו באלים רבים, כמו שיש מיתולוגיה יוונית, יש גם מיתולוגיה נורדית. "מיתולוגיה" היא אוסף של סיפורים קדומים, המספרים סיפורים על עמים שונים, לעיתים בעזרת אלים וגיבורים.

כמה מהאלים הנורדים מוכרים לנו היטב. לדוגמה, ת'ור, אל הרעם [קול רעם]. הוויקינגים האמינו שהוא אוחז בפטיש, שבעזרתו הוא מכה בשמיים וכך יוצר רעמים וברקים.

הבאתי לכאן פטיש. בואו נבדוק את העניין. הנה, אתם רואים? [דפיקת פטיש] כלום. הנה, ננסה עוד פעם [שלוש דפיקות פטיש], כלום. [קול רעם חזק] יו, אמא'לה, מה זה היה? [קורא בבהלה] איזה פטיש!

הוויקינגים לא היו צריכים לדמיין את האלים שבשמיים, הם ראו אותם במו עיניהם, בערך. בצפון אירופה מתרחשת תופעה טבע מיוחדת. בשעות הלילה, השמיים מוארים בצבעים זוהרים ירקרקים.

התופעה הזאת מכונה "הזוהר הצפוני". לפני מאות שנים, כשהמדע לא היה מפותח, אנשים המציאו סיפורים כדי להסביר תופעות טבע.

[מוזיקה]

אדם א: זה שבלול ענק שכועס עלינו.

אדם ב: מה פתאום? זה אל הירוקת.

אדם ג: שטויות, זה פשוט… זה אלוהים והוא עשה אפצ'י.

אדם ד: לא נכון, זה אל נורדי שהוא צבע את השמיים בשביל לסמן שהוא אוהב אותנו.

יובל: אה, הסבר יפה, הסבר יפה.

איך אתם הייתם מסבירים תופעת טבע, כמו הזוהר הצפוני, לפני כמה אלפי שנים?

על פי המיתולוגיה הנורדית, התגוררו האלים במקום ששמו אסגארד, הנמצא בשמיים או הרחק בהרים. אפשר היה להגיע אליו רק באמצעות הקשת בענן.

[מוזיקת תופים ומצלתיים]

באחת האגדות הנורדיות המפורסמות, מסופר על ת'ור שיצא למסע לארץ הענקים עם שני המשרתים שלו. בדרך הם פגשו ענק ששמו סקרימיר, הוא הציע להתלוות אליהם ואפילו לשאת את התרמיל שלהם.

אבל כשהם הגיעו למחנה, סקרימיר נרדם, ות'ור לא יכול היה לשחרר את התרמיל מתחת לגופו. מתוסכל ורעב, ת'ור ניסה להעיר את הענק ואף הלם בפטישו בראשו. סקרימיר חשב שנפל עליו בלוט קטן וחזר לישון.

בבוקר סקרימיר התעורר וכולם אכלו יחד. בצהריים החבורה הגיעה למבצר הענק, אוטגארד. בתוך האולם הארוך הם פגשו במלך הענקים, אוטגארד לוקי, שקיבל את האורחים והציב להם אתגר.

כל אחד מהם היה צריך להוכיח שהוא הכי טוב בתחום מסוים. המשרת של ת'ור התמודד ראשון, הוא הכריז שהוא האכלן המהיר בעולם. המלך הניח למשרת של ת'ור להתחרות במשרת שלו.

שניהם עמדו לפני חבית מלאה באוכל. המשרת של ת'ור אכל, ולעס, ובלס, וגיהק, ושיהק, אבל המשרת של המלך סיים את האוכל בתוך רגע, ואכל אפילו את העצמות ואת החבית עצמה.

המשרת: [גרעפס]

יובל: מה אכלת? מה זה? חביתה?

המשרת: לא, לא, אכלתי חבית. [צליל 'בוינג' של גונג]

המשימה הבאה הוטלה על כל יושבי השולחן. מי יצליח לשתות הכי הרבה יין דבש מלוח, כן, היה פעם דבר כזה, ולשתות אותו מתוך קרן של אייל צפון!

הוויקינגים נהגו לשתות יין מתוך קרניים. הרעיון היה ששותים מתוך קרן, אי אפשר להניח אותה על השולחן, אלא רק אחרי ששותים הכל. ת'ור והחבורה שתו, ושתו, ושתו, והיין לא נגמר. הם נכנעו וביקשו להפסיק את התחרות.

המשימה האחרונה הייתה המשימה שיועדה לת'ור. המלך הציע אתגר שנראה קל - להרים את חתול המחמד שלו מהקרקע.

אבל החתול היה בגובה של ת'ור, ולא הסכים לזוז. ת'ור ביקש משחק חוזר שבו יילחם ראש בראש בענקים. המלך זימן את הגננת הזקנה של הענקים.

אף על פי שהאישה נראתה שברירית, ת'ור לא הצליח לגבור עליה. הוא ניסה לדחוף אותה שוב ושוב, אבל לבסוף נכנע ונפל על ברכיו. רגע אחרי שהתייאשו לחלוטין, גילה להם המלך ששום דבר בטירה לא היה כפי שהוא נראה:

המשרת של ת'ור הפסיד בתחרות האכילה משום שיריבו לא היה בן אדם, אלא אש פראית בדמות אדם.

יין הדבש היה הים של כל האוקיינוסים ששטף את העולם. וכשת'ור ואנשיו ניסו לשתות את כולו, ירד מפלס המים בעולם.

החתול היה נחש שהקיף את העולם, ואפילו הגננת הקשישה לא באמת הייתה חלשה.

המלך בירך אותם על הכוחות שלהם וגילה להם שלא באמת נכשלו במשימות.

בניסיונות להשיג את הבלתי אפשרי, הם השתדלו מאוד עד לקצה היכולת שלהם והצליחו למעשה להפתיע את המלך ואנשיו. מלך הענקים, אוטגארד לוקי, אמר שהכי טוב שהם לא ייפגשו שוב לעולם. ופוף, מלך הענקים נעלם.

סיפור קצת מוזר, אך מלך הענקים לא נעלם לגמרי, וכיום אפשר למצוא אותו בסרטי קולנוע ובחוברות קומיקס.

[מוזיקת תופים]

הוויקינגים נסעו למסעות ארוכים, כיוון שהמקומות שבהם חיו בצפון אירופה לא התאימו לגידול של יבול. היו מהם שעסקו במסחר, הם מכרו או קנו דברים.

אחרים בחרו פשוט להתיישב במקומות אחרים, והיו גם ששדדו ובזזו ערים אירופיות, וחזרו אחר כך הביתה. באי הבריטי ובדרום יבשת אירופה היו שפע של אדמות חקלאיות טובות, והוויקינגים ניסו להשתלט עליהם.

כמה ויקינגים גילו כי לאנשי אירופה היו כל מיני דברים שהם, הוויקינגים, רצו לעצמם. משום כך, הוויקינגים הפכו לשודדים חסרי רחמים. מפעם לפעם, הם פשטו על ערים ביבשת אירופה ובאי הבריטי.

התושבים המקומיים נלחמו בהם, ולפעמים פשוט החליטו שעדיף לשלם להם כסף כדי שיסתלקו. הוויקינגים אהבו מאוד להפתיע את האנשים שרצו לשדוד. לפעמים הם היו מסתערים עליהם ערומים, רק די להביך אותם.

[המוזיקה מסתיימת]

למעשה, הוויקינגים לא היו יותר אלימים מבני עמים אחרים שחיו באירופה. אבל שאר העמים היו נוצרים. הם התפללו בכנסיות והאמינו שכנסיות היו מחוץ לתחום, לא שודדים כנסיות ולא הורגים אנשי דת.

הוויקינגים האמינו באלים אחרים, ולא הייתה בעיה להילחם בעיר ולשדוד אפילו כנסיות ומנזרים. על הפשיטות הוויקינגיות כתבו עדי ראייה, והן קרו הרבה יותר מפשיטות שהתרחשו בעבר. כל אלו הובילו לכך שהוויקינגים זכורים באירופה כאכזריים במיוחד.

[מוזיקת קרן ותופים]

לוויקינגים היו סירות מהירות שבהן יכלו לשבת עשרות חותרים. שיטת הפעולה שלהם הייתה קבועה. הוויקינגים נהגו לפלוש ליישובים בהפתעה, לבזוז אותם ולהעלותם באש. הם עשו הכל במהירות, ועד שכוח צבא הגיע לאזור, הם כבר לא היו שם.

במרוצת הזמן השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם, והחלו להתיישב בהם. אימתם של הוויקינגים על תושבי אירופה הייתה כה גדולה, עד שלעיתים היו תושבי היישובים נמלטים כבר שהתקרבו הוויקינגים לאזור.

וכך כבשו הלוחמים הוויקינגים שטחים חדשים בלי מאמץ. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בידי נזירים וכמרים באירופה, וכן בספרות הנורדית.

היסטוריונים תיארו אותם כבריונים גדולים ומלוכלכים בגודל של טרול. אבל הם לא היו מלוכלכים כלל, היו להם סכיני גילוח, מסרקים, פינצטות, ואפילו קיסמים לניקוי האוזניים.

[מוזיקה מסתיימת]

לוויקינגים היו המון חפצים שימושיים, אבל דבר אחד לא היה להם, קְסָדוֹת - כן, ככה צריך להגיד, קְסָדוֹת - בעלות קרניים.

כיום, מכירים את הוויקינגים בעיקר מהסרט המצויר "אסטריקס", שנכתב במקור בקומיקס. עד היום לא נמצאה אף קסדה אחת בעלת קרניים.

באיורים מהתקופה ההיא, הוויקינגים מופיעים בראש גלוי או כשלראשם קְסָדוֹת פשוטות, מעור או ממתכת, אבל בלי קרניים.

במאה ה-19 הניחו אמנים סקנדינבים על ראשיהם של שחקנים קְסָדוֹת בעלות קרניים, וציירו אותם כך, וכך נולדה אגדת הקְסָדוֹת והקרניים.

[מוזיקה]

בשנת 845, 120 ספינות וויקינגיות שנשאו כ-5,000 לוחמים, הפליגו במעלה נער הסיין והגיעו לפריז. הם ניצחו את הצבא הצרפתי והחלו לבזוז את העיר. הם עזבו את פריז רק לאחר שקיבלו לידיהם שניים וחצי טון של כסף וזהב מהמלך שארל הקירח.

הוויקינגים תקפו את פריז שוב ושוב, עד שהצרפתים הקימו חומות חזקות ובלתי חדירות, ושני הצדדים חתמו על הסכם שלום.

הוויקינגים גם שטו למרחקים - לרוסיה, לטורקיה של ימינו, לארץ ישראל, לעיראק, ואפילו לצפון אפריקה. בכל המקומות האלה הם לחמו, כבשו שטחים והתיישבו.

בשנת 1100 הגיע צי ויקינגי של כ-60 ספינות, ובהן אלפי לוחמים, גם לנמל עכו. הם הצטרפו אל הצלבנים שכבשו את ארץ ישראל, ביקרו בירושלים ואפילו טבלו בנהר הירדן.

הוויקינגים הגיעו גם ליבשת אמריקה, זמן רב לפני קולומבוס. לייף אריקסון היה הבן של אריק האדום, מגלה ארצות ויקינגי, שגילה את האי גרינלנד, אי שרובו מכוסה קרח כל השנה. אריק האדום נתן לו את השם "האי הירוק", כדי לעודד אנשים לבוא ולהתיישב בו.

לייף היה לימאי מצטיין, ובאחד מביקוריו בנורווגיה ציווה עליו המלך אולף, לקבל על עצמו את הדת הנוצרית. כעבור שנה שלח אותו המלך אולף לגרינלנד, כדי להכריז שהנצרות היא הדת החדשה באי. לייף טעה בדרך, המשיך מערבה והגיע לקנדה.

ואכן, לפני כמה עשרות שנים, בקצה הצפוני של ניופאונדלנד בקנדה, התגלו עדויות למחנה ויקינגים מהמאה ה-11.

בארצות הברית, חוגגים את "יום לייף אריקסון", בכל שנה, בתשעה באוקטובר.

אמריקאי: [מבטא אמריקאי] היי, שלום, ברוכים הבאים ליום לייף אריקסון. היום אנחנו נשוט ונטעה בדרך. נגיע לכל מיני מקומות שלא התכוונו להגיע אליהם, נשדוד ונבזוז, נשתה… מקרן של אייל…

איך חוגגים את החג הזה? מי המציא אותו?

הלו? אני מדבר אליכם! הלו?

אומנם, לא קיבלנו מהוויקינגים את אמריקה, אבל לפחות קיבלנו את שמות ימי השבוע באנגלית. כל הימים נקראים על שמם של אלים ויקינגים.

למשל, יום רביעי בשפות הסקנדינביות נקרא אונסדאג, יומו של אודין, שהפך ל-wednesday או וונסדיי באנגלית - יום רביעי.

אודין היה ראש האלים הוויקינגי והוא טס בשמיים עם זאבים, היה לו סוס בעל שמונה רגליים, ועל הרגליים של הסוס היו כתובות קדושות. אודין מכר את העין שלו כדי לרכוש חוכמה. הוויקינגים האלה היו ממש יצירתיים!

יום חמישי, Thursday, באנגלית קרוי על שם ת'ור - אל המלחמה.

יום שישי, Friday, על שם האלה Freya, אלת הפריון. היא נהגה לנסוע בכרכרה רתומה לעשרות חתולים. אל תנסו את זה בבית.

[מוזיקה]

ויקינגים רבים התגוררו באי הבריטי, ושפתם התערבבה בשפות המקומיות. למעשה, השפה שאנחנו מכירים היום כשפה האנגלית, היא שילוב של צרפתית קדומה עם השפות הסקנדינביות של הוויקינגים.

במאה ה-11, התפצלה סקנדינביה לממלכות דנמרק, שוודיה ונורווגיה. הממלכות הללו קיבלו עליהם את הדת הנוצרית, ועד מהרה, הפכו לחלק מהעמים המרכיבים את יבשת אירופה.

הם הפסיקו את הפשיטות האכזריות, הפסיקו לשבות עבדים, והפסיקו להיות ויקינגים.

אף על פי שהיום כבר אין ויקינגים, הצאצאים שלהם הם רוב האוכלוסייה של אירופה שאנחנו מכירים.

והנה בדיוק מגיע לכאן תייר מדנמרק. אני רוצה לשאול אותו כמה שאלות על הפרק, אם הוא אהב אותו.

יובל: סליחה, אדוני, אתה יכול לבוא לפה? כן, אנחנו… אני רוצה לראיין אותך. רק שנייה, יש פה הרבה ילדים שמקשיבים. איך קוראים לך?

תייר מדנמרק: או, שלום, שלום ילדים. אני קוראים אותי מר אינג. נעים מאוד, מאוד-מאוד נעים.

יובל: נעים מאוד. ומה רק… השם הפרטי?

תייר מדנמרק: או, השם הפרטי של אני, ויקי.

יובל: אוקיי. אז היום אנחנו עם ויקי אינג. ויקי אינג… ויקי אינג… ויקינג… ויקינג! לברוח! ויקינג, לברוח! ויקינג, ויקינג! [צורח]

[מוזיקת סיום]

מחקר כתיבה וביזה - מור דעי חנני.

עריכה קריינות ופטיש - יובל מלחי.

עריכת לשון ואלה נורדית - ד"ר סמדר כהן.

מיקס, אפקטים ומשיט ספינת ויקינגים - אסף רפפורט.

בימוי ורועת איילי הצפון - שיר ויצמן.

הפקה וחברים של לייף אריקסון - רני שחר ואיל שינדלר.

אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שילחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

תודה רבה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה