יש יוצרים שהשירים שלהם מרגשים אנשים בצורה יוצאת דופן. היום אני רוצה לספר לכם סיפור על זמרת שבתחילה נאלצה להתחפש לבן אבל עד מהרה הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הזמר הערבי. אנשים דוברי ערבית, במדינות ערב וגם במדינת ישראל, היו יושבים סביב מקלט הרדיו, מקשיבים לשיריה ובוכים מהתרגשות. שמה היה אום כלתום וזהו סיפורה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/01/2024.
"היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
אום כולתום.
שלום ילדות, שלום ילדים.
יש שירים שאתם בטח אוהבים מאוד, אולי גם זמר או זמרת או להקה, אבל יש יוצרים שהשירים שלהם מרגשים אומות שלמות ודורות על גבי דורות, שאנשים עוצרים הקול כשהם שומעים את השירים החדשים שלהם.
היום אני רוצה לספר לכם סיפור על זמרת, שבתחילה נאלצה להתחפש לבן, אבל עד מהרה הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הזמר הערבי.
אנשים דוברי ערבית במדינות ערב וגם במדינת ישראל, היו יושבים סביב מקלט הרדיו, מקשיבים לשיריה ובוכים מהתרגשות. היא כונתה הפירמידה הרביעית של מצרים, הקול של מצרים וכוכב המזרח.
שמה היה אום כולתום או אום כלת'ום בערבית. וזהו סיפורה.
פיצקי: נו מה פתאום, מה פתאום?
יובל: היי פיצקי, הגעת מוקדם הפעם.
פיצקי: בטח, הייתי חייב לבוא לפה ולהגיד לילדים: אל תקשיבו למה שהוא אומר.
יובל: מה, מה זאת אומרת? אום כולתום היא הייתה כוכבת.
פיצקי: נו נכון, נכון מאוד. אז למה אמרת, זהו סיפור רע? זה לא סיפור רע, זה סיפור טוב.
יובל: לא, התכוונתי שלא.
פיצקי: אל תגיד מה התכוונת, התכוונת. אמרת, זה סיפור רע. וזה סיפור ממש טוב. היא רצתה לשיר, אבל היא לא יכלה כי אסור היה. אז היא התחפשה לבן. וזה פשוט סיפור מעולה, אני לא רוצה להרוס לך כמובן.
יובל: לא, לא, אל תהרוס, אל תהרוס. תקשיב. כשאומרים הסיפור שלה, אומרים סיפורה. הסיפור שלה, לא סיפור רע עם עין בסוף.
פיצקי: אה, הסיפור שלה, לא, זה בסדר, זה כבר יותר תקין.
אז אתה יודע מה, אני אשב פה, אני אתן לך לספר את הסיפור, אבל אני מסתכל עליך, אני משגיח, שלא תעשה שטויות, יובל.
יובל: לא, לא, אני אספר אותו רגיל.
הנה, מתחילים. שלוש, ארבע, לעבודה.
[מנגינה]
פטמה איברהים אל-בלתאגי נולדה בצפון מצרים בסוף שנת 1898.
במחוז שבו גדלה זורם נהר הנילוס ונשפך לים התיכון.
האזור הזה נקרא גם הדלתא של הנילוס, כיוון ששפך נהר הנילוס דומה לאות דלתא, היוונית, אות בצורת משולש.
משפחתה של פטמה…
פיצקי: אני לא מאמין.
יובל: או, פיצקינות, תן לספר, תן להתחיל את הפודקאסט, את הפרק. אי אפשר כל רגע, מה, מה עכשיו, מה עכשיו?
פיצקי: הנילוס זורם לים, זה מה שאמרת, זהו, ככה.
יובל: טוב, אני באמצע הסיפור, אני רוצה לספר להם על אום כולתום, לא עכשיו להתחיל לספר על הנילוס.
פיצקי: אבל זה מעניין, ילדים!
למשל, ידעתם שהנילוס הוא נהר שזורם בעוצמה לאורך יותר מ-6,000 ק"מ? 6,000!
יובל: נכון, אתה צודק.
פיצקי: גם היית יכול לספר שהנילוס זורם דרך 11 מדינות. 11! ביניהם טנזניה, אוגנדה, אתיופיה, סודאן, מצרים.
יובל: נכון, אבל תקשיב, אני חייב להמשיך בסיפור.
פיצקי: אבל מה לגבי זה שהנילוס מתחיל כשני נהרות שונים? הנילוס הלבן שמתחיל בדרום סודאן, והנילוס הכחול שבכלל מתחיל באתיופיה.
יובל: נכון, ובסודאן באמת הוא מתאחד לנהר אחד, אתה מאוד צודק.
פיצקי: יובל, אתה יודע שהיום למעלה מ-95% מהמצרים, כמעט כולם, מתגוררים סמוך לנהר הנילוס?
יובל: האמת שלא ידעתי. זה דווקא די מרתק.
פיצקי: טוב, אז עכשיו אני הולך, אבל פעם הבאה, אם יש משהו מעניין כזה, קטן, תספר, תספר.
יובל: בסדר.
[מנגינה]
פטמה גדלה למשפחה מוסלמית דתית במצרים לפני כ-130 שנה. אביה איברהים היה אימאם, ואימה פטימה ניהלה את משק הבית. פטמה הצעירה למדה…
פיצקי: לא, אני לא מאמין, אני לא מאמין.
יובל: מה עכשיו, פיצקי? מה, מה עכשיו?
פיצקי: אימאם. אתה אמרת אימאם. זה לא האימא שלהם, נכון הפעם? נכון?
יובל: נכון, הפעם באמת זה משהו אחר.
פיצקי: אז צריך להסביר שאימאם זה אדם שמשמש כראש הקהילה המוסלמית במסגד, כמו רב בבית כנסת שלנו, בישראל.
יובל: נכון, אתה צודק.
פיצקי: והוא גם מוביל תפילות, פותר סכסוכים בקהילה, דואג לחלשים, ועוזר לפתור כל מיני בעיות.
יובל: נכון, תפקיד חשוב מאוד.
פיצקי: בימי שישי, האימאם גם נושא דרשה, או נאום קצר, במסגד.
אני הייתי פיצקי, להתראות.
מחיאות כפיים, מחיאות כפיים.
להתראות.
[מנגינה]
איברהים האימאם לימד את בנו חאלד לשיר, ופטמה הייתה מאזינה לאביה, ושרה לעצמה. עד מהרה, הוריה שמעו אותה שרה, והבינו כי יש לה קול מיוחד במינו.
פטמה למדה את הקוראן בעל פה, והחלה לשיר שירים דתיים יחד עם אביה. אבל הייתה בעיה. באותם ימים, לא היה נהוג שנשים ישירו. זה לא היה מקובל, ואנשים הסתכלו בבוז על נשים שאפילו ניסו לשיר.
אביה של פטמה לקח אותה עמו למסגד כדי שתשיר, אבל כדי שזה יתאפשר, הוא חיפש אותה לבן. היא לבשה בגדי בן וכאפייה בדואית לראשה, כדי שלא יזהו שהיא בת.
היא החלה להופיע במסגדים ובכפרים שונים סביב אזור מגוריה. הכסף שהרוויחה יחד עם אביה עזר למשפחתה, והיא סיפרה שבפעם הראשונה שקיבלה מטבע, היא הייתה בהלם. המטבע הזה היה חצי ממשכורתו החודשית של אביה.
השניים החלו לנסוע ברכבת למקומות רחוקים יותר, כיוון שאנשים רבים שמעו עליה ורצו לשמוע אותה שרה.
לאחר כמה שנים בהם שרה בתחפושת של בן, היא הסירה את התחפושת והחלה לשיר כבת. אביה כינה אותה "אום כלת'ום" או "אום כולתום" בעברית, על שם בתו השלישית של מוחמד, מייסד האסלאם.
בגיל 16, החלה פטמה, אום כולתום, לפגוש זמרים מצריים שונים, שלימדו אותה לשיר בסגנונות שונים, וגם לנגן בעוד. העוד הוא כלי מיתר קדום שעשוי מעץ, והוא נפוץ בעיקר במדינות ערביות, במזרח התיכון ובצפון אפריקה. "עוד" בערבית פירושו "מקל".
וככה הוא נשמע.
[נגינת עוד]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, המצרים מרדו כנגד הבריטים ודרשו עצמאות. רבים יצאו לרחובות, וביניהם גם נשים שהפגינו, ועד מהרה הפכו עצמאיות וחופשיות יותר. הן החלו לשיר בפומבי, מול קהל, להשתתף בסרטים, ולרקוד, גם כן, מול קהל, מול אנשים.
כשהייתה אום כולתום בת 25, עברה עם משפחתה לעיר הבירה, קהיר. בתחילה, השירה שלה הייתה לא מקצועית, והיא כונתה הזמרת הבדואית. עיתונאים ששמעו אותה שרה, לעגו לנערה הכפרית הענייה, שניסתה את מזלה בעיר הגדולה.
אבל לאום כולתום היה קול מיוחד, והיא גרמה לאנשים להזיל דמעות בהופעותיה. לא עבר זמן רב, והיא הכירה חברים חדשים שאירחו אותה בבתיהם, והיא למדה כיצד יש להתנהג בעיר.
אום כולתום גם למדה מוזיקה, שירה וספרות צרפתית. זמרים מפורסמים ליוו אותה, ותוך שנים בודדות, היא הפכה לכוכבת במצרים כולה. היא החלה להקליט שירים שהתפרסמו ברדיו, ובגיל שלושים כבר הייתה הכוכבת הכי גדולה במצרים.
היא נהגה להופיע כשלעיניה משקפי שמש בצורת עיני חתול, וצעיף או מטפחת שאחזה באחת מידיה. אום כולתום גם שיחקה בסרטים ושמה הלך לפניה.
פיצקי: בוא הנה, בוא הנה!
יובל: אה, פיצקי, מה עשיתי לא טוב עכשיו?
פיצקי: שמי הולך לפניי, זאת אומרת שמכירים אותי בלי שאני צריך להציג את עצמי.
יובל: אוקיי, אז מה הבעיה?
פיצקי: אההה, הוא הולך מהר מדי.
יובל: מי?
פיצקי: השם שלי.
בוא הנה, שמי רץ לפניי והוא רץ ממש מהר.
בוא הנה, פיצקי, לאן אתה הולך? אל תרוץ כל כך מהר. פיצקי, בוא הנה, פיצקי, פיצקי, בוא הנה.
יובל: אוי, פיצקי, מה יהיה הסוף?
אום כולתום פגשה אנשים רבים בעולם התרבות המצרי. ביניהם, אחמד ראמי, משורר ומתורגמן. ראמי כתב שירים פשוטים בערבית שכל אחד יכול היה להבין, ושיריו ביטאו רגשות של אנשים רבים. הוא כונה משורר הצעירים, והוא החל לכתוב שירים גם לאום כולתום. עד מהרה, הוא תלה את תמונתה מעל לשולחנו, וכתב שירים רק לאום כולתום. בסך הכל, הוא כתב לה 137 שירים.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, קמו חברות מוזיקה שיצרו תקליטים, אותם היה אפשר לנגן על מכשיר בשם גרמופון. בתי קפה רבים בקהיר רכשו את המכשיר, והחלו להשמיע מוזיקה. ביניהם את המוזיקה של אום כולתום.
היא הפכה מפורסמת ברחבי העולם הערבי, והוזמנה להופיע במקומות רבים, גם מחוץ למצרים. אום כולתום אף הגיעה כמה פעמים לארץ ישראל, שנשלטה על ידי הבריטים, והופיעה מול קהל משותף של יהודים וערבים. היא הופיעה מול אולמות מלאים ביפו, בחיפה ובירושלים.
"דיברו איתי שוב אודותיך, הזכירו לי, הזכירו לי." (ציטוט משיר)
[שירה]
יובל: בהופעותיה, אום כולתום נהגה לשיר שירים ארוכים מאוד. כל שיר ארך כשעה שלמה, לפעמים יותר. ובהופעות שלה היא שרה שניים או שלושה שירים, במשך שלוש עד ארבע שעות.
נושאי השירים שלה היו בדרך כלל אהבה, אהוב שאליו התגעגעה, לבבות שבורים, בדידות ועל מצרים מולדתה.
[שירה]
בשנת 1934, אום כולתום פתחה את שידורי רדיו קהיר, עיר הבירה של מצרים ותחנת הרדיו של מצרים, שרק החלה לשדר. מאז, היא שרה בשידור חי, בכל יום חמישי הראשון בחודש, במשך ארבעים שנה. בימי חמישי הראשונים בכל חודש, בשעה חמש בערב, הרחובות היו מתרוקנים מהאנשים, שהיו ממהרים הביתה או יושבים בבית קפה ומאזינים לה שרה ברדיו. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התרגשו עד עמקי נשמתם. קהל המעריצים שלה הלך וגדל, ואנשים סיפרו שכאשר שמעו אותה שרה, הם חשו שהיא מספרת בשיריה את סיפור החיים שלהם.
אום כולתום התפרסמה, ואף החלה להופיע בסרטים. הסרט הראשון שבו הופיע נקרא "וואדאד", "חיבה" בערבית. אום כולתום הופיעה בסך הכל בשישה סרטים שונים. והנה קטע מהסרט "וואדאד".
[שירה]
רבים חיזרו אחרי אום כולתום ורצו להינשא לה. באותן שנים שלטה במצרים משפחת מלוכה, וכאשר נודע למלך כי אום כולתום עומדת להינשא לדודו, הוא סירב לאשר את הנישואים בכל תוקף. למרות שמשפחת המלוכה אהבה את אום כולתום והזמינה אותה להופיע בארמון המלכותי, המלך סירב לאשר את החתונה.
אום כולתום נעלבה, והחלה לתמוך באלה שהתנגדו למשפחת המלוכה. כמה שנים לאחר מכן התחתנה עם רופא בשם חסן אל-אפנאוי, אך לזוג לא נולדו ילדים.
והנה שיר שנקרא "ליבו של אהובי מתרכך".
[שירה]
אום כולתום הרוויחה כסף רב, וקנתה וילה על אי בנהר הנילוס. היא רצתה לשמור על פרטיות, והיא לא רצתה שאנשים ידעו מה היא אכלה, שתתה או מה אמרה בשיחת הטלפון שלה. היא רצתה שחייה של פטמה יישארו כמעט סודיים, וכולם יכירו רק את אום כולתום הזמרת ששרה שירי אהבה על הבמה. לעתים היא הסתגרה בביתה לתקופות ארוכות.
[שירה]
כאשר פרצה מלחמת העצמאות בין ישראל לצבאות ערב, אום כולתום התגייסה לתמוך בחיילי מדינתה, ושרה ברדיו קהיר שירים למען החיילים המצריים. היא המשיכה לשיר שירים למען חיילי מצרים, וערכה מופעים עבורם, כפי שעשו זמרים ישראלים עבור צה"ל.
היא שרה בין השאר את השיר, "הקריבו את עצמכם עבור המדינה. כולנו ניהרג, אבל מצרים שלנו תחיה לנצח, ואנו נחיה בתוך אלה שיזכרו".
בתחילת שנות החמישים, התחוללה מהפכה במצרים, והמלך הודח מכיסאו. אנשי הצבא שפתחו במרד כעסו על אום כולתום, כיוון שהיא נהגה לשיר בארמון המלכותי. אחד הקצינים, שהפך לנשיא מצרים, ג'מאל עבד אל נאצר, גער בהם, כעס עליהם, ואמר כי כל מצרים תפנה להם עורף, אם ייאסר על אום כולתום להופיע. וכך אום כולתום המשיכה לשיר.
נאצר רצה להעצים את השפעתה של מצרים, והגדיל את טווח שידורי רדיו קהיר. בימי חמישי, מקלטי רדיו בעולם הערבי, שידרו גם הם את הופעתה של אום כולתום, ומיליונים ברחבי העולם הערבי הפכו למעריצים נלהבים שלה. היא הפכה לזמרת המפורסמת ביותר בעולם הערבי, ואחת הזמרות המפורסמות ביותר בעולם.
[שירה]
"או ליבי, אל תשאל היכן האהבה הייתה, היכל דמיוני שהתרסק. השקני, ושתה על שרידי החורבות, כל עוד הדמעות מרוות את צמאוני. כיצד כבתה האהבה, והפכה לסיפור של עצב ויגון מייסר". (ציטוט משיר)
[שירה]
אום כולתום הפכה לידידתו של נאצר, נשיא מצרים, ואחד משיריה הלוחמניים הפך להמנון של מצרים. לאחר הסכם השלום עם ישראל, בשנת 1978, שינה הנשיא אנואר סאדאת את ההמנון ל"בילאדי, בילאדי, בילאדי", "ארצי, ארצי, ארצי".
פיצקי: יובל, יש לי חידה.
יובל: היי, פיצקי, אבל תשמע, אנחנו באמצע פרק, אולי תשמור את זה לסוף?
פיצקי: לא, לא, אני חייב עכשיו, חייב עכשיו.
אז תגיד, אולי אתה יודע מי הזמר האהוב עליי? אני אתן לך רמז, סולימן בילאדי.
יובל: אה, איזה יופי, אתה אוהב מוזיקה בערבית, מקסים.
פיצקי: לא, לא, זה רמז.
יובל: אה, סולימן בילאדי, לא שמעתי עליו.
פיצקי: ברור ששמעת.
יובל: באמת? בוא נראה.
סולימן בערבית זה שלמה. שלמה בילאדי? לא מכיר.
אה, רגע, אבל הרגע אמרת מה זה בילאדי. ארצי.
אה, שלמה ארצי, שלמה ארצי. סולימן בילאדי, הבנתי.
פיצקי: רוצה עוד אחת?
יובל: בטח.
פיצקי: איברהים נאדה.
יובל: לא מכיר. הוא זמר או נגן עוד?
פיצקי: זמר ישראלי.
יובל: אברהים זה אברהם, נאדה, נאדה בערבית זה טל. אה, אברהם טל.
משחק יפה.
טוב, אני חייב לרוץ, יש לי פגישה עם חיה מוסה.
פיצקי: מי, מי זה?
יובל: חיה מוסה, אתה לא מכיר?
פיצקי: מוסה, משה, חיה משה. חיה משה?
חיה משה, חיה משה.
יובל: נכון, פיצקי, כל הכבוד.
פיצקי: וואי, אני מת על המשחק הזה, איזה יופי.
אולי תבוא אחר כך נשחק עוד פעם.
יובל: בסדר, ביי בינתיים, להתראות.
נחזור לאום כולתום.
בשנות ה-40 וה-50, הייתה אום כולתום בשיאה. כשהיא עלתה לבמה, הקהל לא ידע איזו הופעה מחכה לו. לעתים, מחיאות הכפיים וההתרגשות של הקהל הביאה לכך שאום כולתום שרה שיר בצורה אחרת לגמרי מהופעתה הקודמת.
הקהל היה כמהופנט, כמי שנמצא תחת כישוף. הם שרו את המילים וחשו שהם מעבר לזמן, במקום אחר. אום כולתום הייתה חוזרת על שורות מסוימות שוב ושוב וככה נוצרו גרסאות שונות לחלוטין של אותו שיר. היא הייתה וירטואוזית, בעלת יכולת מאוד גבוהה בתחום השירה.
[מנגינה]
בשנות ה-60, החלה אום כולתום לשתף פעולה עם מוחמד עבד אל-והאב, זמר, משורר, מלחין והאומן המצרי המפורסם ביותר באותה תקופה. הוא כתב לה את השיר "אינתא עומרי", "אתה חיי" שהיה לאחד משיריה מפורסמים, בו היא שרה על האהבה הגדולה שמצאה בעיניים של אהובה.
"אתה יקר לי מכל הימים, אתה יפה מחלומותיי. קח אותי למתיקות שבתוכך. קח אותי רחוק מהיקום, רחוק רחוק, אני ואתה. רחוק רחוק, לבדנו יחדיו."
בהשפעת השיר, הזמר הישראלי, מיכה שטרית הקליט שיר בשם דומה, "אינתא עומרי", שאותו חידשו גם מרגלית צנעני ורביד פלוטניק.
[שירה]
בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, בין ישראל ומדינות ערב, ביניהן מצרים. המצרים טענו כי הם מביסים את ישראל, אך תוך כמה ימים, התברר כי הטענות שלהם היו שקריות, והמצריים ספגו תבוסה. אזרחים רבים במצרים היו בהלם, ואום כולתום ביניהם. היא ירדה למרתף ביתה ולא יצאה ממנו במשך שבועיים.
לאחר מכן חזרה להופיע, ואת ההכנסות מהופעותיה תרמה לצבא המצרי. בהופעות שלה האנשים נעמדו, הריעו, התלהבו, מחאו כפיים ואף הזילו דמעות.
אום כולתום המשיכה לשיר ולהופיע עד תחילת שנות ה-70. היא כבר לא הייתה צעירה, והיה לה קשה להופיע על הבמה לאורך שעות ארוכות.
בשנת 1973, חלתה וחדלה מלהופיע. שנתיים מאוחר יותר הלכה לעולמה, בגיל 76. מיליונים ברחבי העולם הערבי התאבלו על מותה של הזמיר של העולם הערבי. בקהיר התאספו כארבעה מיליון אנשים, שנעמדו ברחובות כדי לחלוק לה כבוד אחרון. המון מירר בבכי, ועיתונאים מכל רחבי העולם שהגיעו לקהיר כדי לדווח על ההלוויה, נדהמו מגודל ההערצה אליה.
אום כולתום נחשבת עד היום כאחת מגדולי הזמרות והזמרים בהיסטוריה של העולם הערבי. המוזיקה שלה השפיעה על זמרים וזמרות רבים שבאו אחריה, וגם על יוצרים ויוצרות ישראלים.
בשנת 2001, ממשלת מצרים פתחה לזכרה את מוזיאון כוכב המזרח. במוזיאון ניתן להאזין לשיריה ולצפות במגוון חפציה האישיים, כולל תמונותיה, משקפי השמש והצעיפים המיוחדים שלה.
גם כיום, יותר מ-40 שנה אחרי מותה, ביום חמישי הראשון בכל חודש, בערב, תחנות רדיו במצרים משמיעות את שיריה של אום כולתום. לאחרונה נערכו כמה מופעים בהם הושמעו שיריה, ועל מסך הוקרנה הולוגרמה של אום כולתום.
למרות שחלק משיריה היו שירי הלל לצבא המצרי ונגד ישראל, אום כולתום נמצאת בלבבות רבים, כולל ישראלים דוברי ערבית. אחד השכנים שלי סיפר פעם שכשאימא שלו הייתה מאזינה ברדיו לאום כולתום, כולם היו משתתקים, לאף אחד אסור היה לדבר. היא הייתה יושבת מול הרדיו, מקשיבה, מפליגה במחשבות למקום אחר, ובוכה.
לאחרונה, עיריית חיפה החליטה לקרוא רחוב על שמה, והסבירה כי אום כולתום היא שם נרדף למוזיקה הערבית והמצרית, והעיר רואה לנכון לקרוא על שמה רחוב בחיפה כעיר מעורבת, המהווה מודל לחיים משותפים בין יהודים לערבים.
עד היום תזמורות שונות ברחבי העולם, וגם אצלנו, מנגנות ומחדשות את שיריה. תיאטרונים שונים מעלים מופעים המספרים את סיפור חייה. ברחבי העולם שיריה ממשיכים להתנגן ברמיקסים שונים, ואפילו בשירי ראפ אמריקאים, כמו זה.
[שירה באנגלית]
אום כולתום הייתה זמרת שנגעה ועדיין נוגעת בלבבותיהם של מיליוני אנשים דוברי ערבית.
באחד הסרטים שראיתי עליה, כשהתכוננתי לפרק, ילדה צעירה סיפרה כי כאשר היא שומעת את המוזיקה של אום כולתום, השיר כאילו נכנס לתוכה, והיא לא יכולה שלא להתנועע ולזוז, ורק אז היא מבינה את המשמעות האמיתית של השיר.
האם גם לכם יש שיר אהוב שכזה?
[שירה]
מחקר, כתיבה, קריינות ומחפש את הפירמידה הרביעית?
איפה זה?
הנה, אחת, שתיים…
יובל מלחי.
עריכת לשון וגם רוצה לגור על אי בנילוס: דינה בר מנחם.
עיצוב פסקול, מיקס ושלח קורות חיים לרדיו קהיר, אבל עוד לא קיבל תשובה: רוני קלדרון.
הפקה?
ושמם רץ לפניהם.
זהירות!
טל ניסן, איל שינדלר ורני שחר.
אני יובל מלחי.
היסטוריה לילדים וילדות, זמרים וזמרות.
כוכבי המזרח.
פיצקי: רגע לפני שאתם הולכים, אני מקווה שנהנתם מהפרק. וואו, כבר עונה עשירית.
נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפל ובספוטיפיי ואפילו כתבו משהו קצר על הפודקאסט. זה עוזר לנו מאוד. נשמח לראות אתכם בקבוצת הטלגרם שלנו: היסטוריה לילדים. ואתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של היסטוריה לילדים בכל יישומוני ההסכתים, יישומון "כאן" ו"כאן לרכב".
תודה.
יובל: היי פיצקי, מה אתה עושה? זה התפקיד שלי.
טוב עשית את זה כל כך יפה. נשאיר, נשאיר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Opmerkingen