top of page

היסטוריה לילדים - צ'יו ג'ין

בתחילת המאה הקודמת סין לא הייתה עצמאית. צְ'יוֹ גִ'ין בחרה להילחם למען עצמאות סין ולמען זכויות נשים. עד היום היא נחשבת לאחת הגיבורות הגדולות של סין.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/04/2018.

[חסות]

היסטוריה לילדים, עם יובל מלחי.

צ'יו ג'ין

המדינה המאוכלסת ביותר בעולם היא סין. מיליארד וחצי אנשים חיים שם.

למעשה, אם ניקח את כל אוכלוסיית העולם, את כל האנשים שחיים היום על פני כדור הארץ, נגלה שאחד מכל חמישה אנשים הוא סיני.

אבל כמה סינים אתם מכירים?

ובכלל, מה אנחנו יודעים על סין?

רוב האנשים אינם יודעים דבר על התרבות העשירה של סין, שנראית לנו שונה ומיוחדת. בפרק הזה נשבור את החומה, ונכיר לכם חלק קטן מסין.

לא נוכל לספר את סיפורם של מיליארדי בני אדם, פשוט אין לנו די זמן לזה, אבל נכיר את סין דרך סיפורה של בחורה סינית, בשם צ'יו ג'ין. מהפכנית, לוחמת למען זכויות נשים, ומי שנחשבת לגיבורה לאומית בסין.

[מנגינה סינית]

סין היא ארץ ענקית במזרח יבשת אסיה. התרבות הסינית היא אחת התרבויות העתיקות ביותר בעולם. במשך מאות רבות של שנים, פיתחו הסינים כתב מיוחד, אומנות משלהם, ומערכת ייחודית של אמונות וערכים.

ההיסטוריה הארוכה של סין, נחלקת לתקופות לפי הקיסרים שמשלו בה. קיסר סין היה שליט כל יכול, והוא נקרא גם "בן השמיים".

שושלות של קיסרים קמו ונפלו. השושלת הראשונה הייתה שושלת צ'יו, לפני יותר מאלפיים שנה. אז אוחדו כמה ממלכות בסין לאימפריה אחת גדולה.

הקיסר צִ'ין שְׁה-חְוָאנְג רצה להגן על האימפריה החדשה שיצר ולכן בנה חומה גדולה בגבולה הצפוני של סין, להגנה מפני שבטים פולשים. זוהי החומה הגדולה של סין. בניגוד לדעה הרווחת, את החומה אפשר לראות מן החלל רק בעזרת ציוד צילום מיוחד.

[מנגינה]

צ'יו ג'ין נולדה בשנת 1875. הרחק מהחומה הסינית, בדרום מזרח סין. היא גדלה באחוזת משפחתה האמידה, זכתה לחינוך מעולה, למדה שפות וכתבה שירים בסינית.

דמיינו את צ'יו ג'ין, מניפה מכחול, טובלת אותו בקסת דיו ואז כותבת על דף נייר. אתם בוודאי נזכרים עכשיו בכתב הסיני, אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר בתולדות האנושות. שונה מאוד מהכתב בכל השפות שאנחנו מכירים.

בשפה העברית יש 22 אותיות, ומהן מרכיבים מילים. כך גם בשפות פופולריות כמו אנגלית, צרפתית וגרמנית. מעט אותיות מייצגות מילים רבות.

השפה הסינית מורכבת מאלפי סימנים, שנראים לנו כמו ציורים. כשמצרפים את הסימנים הללו זה לזה, הם יוצרים סימן, מורכב יותר.

בסינית, המילה רֶן, למשל, מורכבת משני סימנים. צירוף של הסימן המייצג אדם, והסימן המייצג את המספר שתיים. עקרון הרֶן מתייחס לקשר שבין אדם לזולתו, לקשר שבין שני אנשים. זהו עיקרון חשוב ביותר בתרבות הסינית, שהגה חכם סיני שחי לפני 2,500 שנה, ושמו קונפוציוס.

קונפוציוס טען שעקרון הרֶן פירושו להיות אנושי, לנהוג כלפי הזולת בנימוס, בנדיבות, ביושר ובטוב לב.

זה מזכיר קצת אמרות ידועות במסורת היהודית, כמו "ואהבת לרעך כמוך", וגם "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך". רֶן.

הגיבורה שלנו, צ'יו ג'ין, התנסתה בכתיבה בצעירותה. היא כתבה שירים וסיפורים על נושאים שונים ומגוונים, מעולם הטבע, ועד גיבורות לוחמות, שהעריצה מהמיתולוגיה הסינית.

היא חלמה לרכוש השכלה גבוהה ולהיות סופרת. אך מימוש החלום שלה היה מוטל בספק.

[מנגינה]

באותה תקופה היה מקובל לחשוב שנשים אינן יכולות להחליט דברים בעצמן. כנהוג, אביה של צ'יו ג'ין בחר לה חתן, בנו של סוחר עשיר. כמובן, בלי לבקש את רשותה או הסכמתה. כנערה צעירה היא נאלצה להינשא ולעבור עם בעלה הטרי לעיר הבירה של סין, בייג'ינג. שם נולדו לזוג שני ילדים.

בעלה של צ'יו ג'ין התייחס אליה בזלזול, והיא הייתה אומללה. צ'יו סבלה מאוד וחשבה שכנראה כבר לא תוכל להפוך לסופרת ומשוררת מפורסמת, כפי שחלמה להיות.

הנחמה היחידה שלה הייתה שהיא לא לבד. היו עוד הרבה נשים מדוכאות בסין. מתוך המצב האישי הקשה שלה, היא החלה להתעניין במצבן של הנשים בסין, והחלה לחשוב, אם יש דרך לשנות את המצב הקיים.

רוב הסינים שייכים לגזע ההאן. למרות זאת, לא תמיד ההאנים, שהיו הרוב, אחזו בשלטון. במשך ההיסטוריה, שלטו בסין גם המונגולים, ומאמצע המאה ה-17 שלטה בסין שושלת צ'ינג מתוך המיעוט המנצ'ורי. השושלת הזאת הייתה בשלטון כאשר צ'יו ג'ין נולדה.

צ'יו ג'ין סלדה משלטון שושלת צ'ינג המנצ'ורית, ששליטיה היו עסוקים בעצמם ובאושרם. בתקופת שושלת צ'ינג הלך והידרדר מצבם של אזרחי סין.

השושלות שקדמו לשושלת צ'ינג הפכו את סין למעצמה כלכלית. השליטים פיתחו קשרי מסחר לאורך דרך המשי, המסלול שבו הובלו סחורות מסין למזרח התיכון, לאפריקה ולאירופה.

דרך המשי נודעה בשם זה בזכות אריגי המשי שיוצרו בסין, נחשבו ליוקרתיים מאוד והועברו דרכה לרחבי העולם.

הסינים התעשרו בזכות הסחר עם עמים אחרים. במשך מאות שנים הם פיתחו תרבות עשירה, הצמיחו כלכלה חזקה, קידמו את האומנויות והמדעים ואף היו אחראים לפיתוחים טכנולוגיים חשובים, בהם הנייר, הדפוס, המצפן, המדחף, הגפרורים, התותח ואבק השריפה.

[רעש של ירי תותח ושיעול מאבק]

אלא שבתקופת הקיסרים משושלת צ'ינג שעלו לשלטון באמצע המאה ה-17, המסתיימת בשנת 1700, כל ההתפתחות הזאת נעצרה. סין הפכה למדינה ענייה וחלשה, שלא הצליחה להתברג לעידן המודרני.

הקיסרית צה שי (או צְהשִׂי), שמשלה בסין בתקופה זו, סירבה בתוקף לערוך שינויים, שהיו יכולים להציל את המדינה משקיעתה. הקיסרית העדיפה לבנות לעצמה ארמונות מפוארים ואפילו ספינה העשויה שיש. ספינת השיש נועדה לפאר את הקיסרית אך למעשה הייתה לסמל של בזבזנות מופלגת.

השחיתות הפכה נפוצה גם ברמות הגבוהות ביותר של השלטון. רוששה את קופת המדינה, החלישה את צבא סין ואפשרה למעצמות זרות דוגמת רוסיה ובריטניה להתערב בענייניה ולנצל את משאביה.

זוכרים את עקרון הרֶן של קונפוציוס?

קונפוציוס התבסס על הרעיון הזה שבני אדם צריכים להתייחס זה לזה בכבוד ובהדדיות כשקבע: בעת הנהגת מדינה של אלף מרכבות, כלומר מדינה גדולה, יש לכבד את המשרה ולהיות מהימן, לחסוך במשאבים ולאהוב את האנשים.

[מנגינה]

צ'יו ג'ין, שאהבה מאוד את ארצה והרגישה חיבור עמוק לתרבות הסינית, חשה שקונפיוציוס צדק וששושלת צ'ינג חייבת ליפול. צ'יו ג'ין הצטרפה לקבוצות חשאיות של מתנגדים לשושלת צ'ינג שהחלו לתכנן מהפכה להחלפת השלטון, אבל היא לא שכחה שיש לה עוד משימה, להפסיק את דיכוי הנשים בסין.

בבייג'ינג היא הצטרפה לקבוצה של נשים סיניות שדנו ברעיון שחרור האישה. למפגשי הקבוצה צ'יו ג'ין באה לבושה בחליפה של גבר מערבי, כדי להמחיש לנשים שהחלפת הלבוש משפיעה על אופיין ועל צורת המחשבה שלהן. הן כבר לא היו נשים סיניות כנועות.

[מנגינה]

בשנת 1900, בעודה בבייג'ינג, פרצה התקוממות עממית של סינים נגד התערבות המעצמות הזרות, שניצלו את השלטון החלש כדי להשתלט על אוצרות הטבע של סין. ההתקוממות נקראה "מרד הבוקסרים", על שום הקבוצה שארגנה את המרד, "אגרופי הצדק ההרמוני". חברי הקבוצה כונו מתאגרפים או בוקסרים, כפי שהיה נהוג לומר אז, והמרד נודע בשם "מרד הבוקסרים".

במהלך המרד, נקטו המורדים באלימות נגד זרים ששהו בסין. בתגובה, צעדו אל בייג'ינג כוחות צבא של רוסיה, יפן, ארצות הברית, בריטניה, וצרפת, והמורדים הוכנעו.

צ'יו ג'ין הבינה שהמצב חמור ביותר. מדינתה הייתה נתונה לשליטתם של כוחות זרים. היא חשה כי שושלת צ'ינג, שחתמה על הסכם שהתחייבה בו לשלם פיצויים כבדים מאוד למעצמות הזרות, בגדה בעמה. היא החליטה לעזוב את סין, כדי לחזור אליה אחר כך, נחושה מתמיד.

צ'יו ג'ין השאירה מאחור את משפחתה ונסעה ליפן. שם הצטרפה לחבורה גדולה של סטודנטים סינים, שהתארגנו לקראת מהפכה בסין והפלת שושלת צ'ינג.

בעיר הבירה של יפן, טוקיו, צ'יו ג'ין הפכה לאחת המנהיגות של הסטודנטיות הסיניות. היא הרבתה לנאום לפניהן, כדי לחזק אותן לקראת המשימה הגדולה העומדת לפניהן. נאומיה סחפו את הקהל, העלו את המורל ואף גרמו לשומעות אותה לדמוע מרוב התרגשות.

צ'יו ג'ין התרשמה מהנשים היפניות, שניסו להשיג עבודה ולהיות עצמאיות מבעליהן, וראתה כיצד תהליך שחרור האישה ביפן משפיע לטובה על המדינה שהפכה לאימפריה קטנה במזרח אסיה.

היא ערכה כתב עת בסינית ופרסמה בו מאמר שכותרתו "הצהרה ל-200 מיליון נשות סין". במאמר זה היא קראה לאחיותיה, הנשים הסיניות, להשתחרר מהדיכוי של בעליהן וגם מהדיכוי של שושלת צ'ינג.

היא הביעה התנגדות לנישואין בכפייה, תופעה שממנה סבלה באופן אישי. היא התייחסה גם למנהג הסיני העתיק של כריכת הרגליים. לפי המנהג הזה רגליהן של בנות צעירות נכרכו בבד, כדי שלא תגדלנה. רגליים קטנות היו סימן ליופי בסין של אותה תקופה, אך המנהג הזה היה מלווה בכאבים נוראיים.

צ'יו ג'ין קראה להפסיק את מנהג כריכת הרגליים, קראה לנשים צעירות לצאת ללימודים וגם לאמהות לשלוח את ילדותיהן לבית ספר, כדי להשתחרר מכבלי הגברים.

"עליכן להיות עצמאיות. כדי לזכות בעצמאות, עליכן לרכוש השכלה ולהתארגן."

היא הבינה ששחרור האישה הסינית הוא מרכיב חשוב בשחרורה של סין ובהחלפת השלטון המושחת, ולכן כתבה לקוראות: "האומה נמצאת על סף קריסה. אם נכשל בלעורר את עצמנו לפעולה, יהיה מאוחר מדי."

הסטודנטים הסינים ביפן נחלקו לשני מחנות: מחנה אחד רצה להמשיך לשבת ביפן ולחכות לשעת כושר כדי לחזור לסין, ואילו המחנה השני רצה לחזור לסין בהקדם ולהתחיל במהפכה.

באחת מאספות הסטודנטים, שדנו בנושא זה, צ'יו ג'ין שלפה פיגיון, תקעה אותו בדוכן הנאומים וקראה: "אם אחזור לאדמת המולדת ואכנע לשושלת צ'ינג או אבגוד בעמי, דיקרו אותי בפיגיון הזה.

כך, בעזרת נאומה המשכנע, היא שכנעה רבים מחבריה וחברותיה לחזור לסין. ואכן עד מהרה חזרו היא ועוד כאלפיים סטודנטים סינים לסין, כדי להתחיל במהפכה.

[מנגינה]

מנהיגי ההתארגנות המהפכנית מינו את צ'יו ג'ין לאחראית במחוז שבו גדלה. היא החלה לנהל בית ספר למורות להתעמלות, שהיה למעשה בסיס אימונים סודי של המהפכנים. בד בבד ערכה ופרסמה כתב עת בנושא זכויות נשים, שנקרא "חדשות לנשות סין", עם בן דודה שׂוּ שִׂילִין.

היא פעלה רבות כדי לאחד את הקבוצות, שעמדו לצאת למהפכה נגד שושלת צ'ינג, אבל אז דפיקה בדלת.

[קול של דפיקה בדלת וצעקות בסינית]

יום אחד הגיעה אליה הידיעה ששׂוּ שִׂילִין נעצר בידי השלטונות הסינים.

היה לה ברור שבקרוב יגיעו גם אליה, אך היא לא ברחה. היא החליטה שהמטרה שלה גדולה יותר מהחיים של עצמה, והייתה מוכנה למות למען המטרה. שבוע לאחר מכן, היא אכן נעצרה. חוקריה עינו אותה, אך היא סירבה לנדב להם מידע. צ'יו ג'ין הואשמה בניסיון להפיל את השלטון ונגזר עליה עונש מוות. למחרת גזר הדין, היא הוצאה להורג.

היא לא זכתה לראות זאת, אך המהפכה שקיוותה לה יצאה לדרך שנים אחדות לאחר מותה, ושושלת צ'ינג באה אל קיצה.

[מנגינה סינית]

צ'יו ג'ין הייתה רק בת 32 במותה, אבל מעשיה המיוחדים הותירו רושם כביר על הסינים והם רואים בה עד היום מודל לחיקוי וגבורה לאומית.

ליד האגם הגדול במחוז ילדותה הוצב פסל בדמותה האוחזת חרב, ומכונה עד היום בכינוי "אבירת אגם הראי".

צ'יו ג'ין לחמה למען בני עמה נגד הכוחות הזרים ונגד השלטון המושחת, והייתה אחת מהלוחמות הראשונות למען זכויות נשים בסין. היא הייתה גם אחת הנשים האמיצות בהיסטוריה המודרנית בכל רחבי העולם.

בעת שהותה ביפן כתבה: "אני מתביישת שלא עשיתי דבר. שום ניצחון בשמי. גרמתי רק לסוס המלחמה שלי להזיע. האבל על מולדתי שובר את ליבי. אמור לי, איך אוכל לבלות את ימיי כאן כאורחת הנהנית מרוחות האביב?"

כיום שולטת בסין המפלגה הקומוניסטית. במדינה לא נערכות בחירות לאומיות, אתרי אינטרנט רבים חסומים לציבור ואנשים מושלכים לכלא על הבעת דעות המנוגדות לאלה של השלטון בסין. מספיק להביע דעה המנוגדת לזאת של השלטון ואתה יכול להיות בצרות. אנשים רבים בסין ומחוצה לה מחכים לצ'יו ג'ין הבאה.

[מנגינה]

כתיבה וכריכת רגליים - תומר שלוש.

עריכה וקריינות - יובל מלחי.

עריכת לשון וקריאה למרד - סמדר כהן.

עריכת סאונד ואביר אגם הראי - אסף רפפורט.

הפקה והוראות בסינית - רני שחר ואייל שינדלר.

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page