top of page

היסטוריה לילדים - המהפכה התעשייתית

עד לא מזמן, כמעט כולם עסקו בחקלאות. ואז הגיעה מהפכה ששינתה את העולם שלנו מקצה לקצה. המהפכה החלה באנגליה, ובהתחלה, לא כולם אהבו אותה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/05/2019.

קריין: "כאן" עוד - להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

[מנגינת פתיח קלילה ועליזה]

קריין: היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

יובל: המהפכה התעשייתית.

אילו הייתם חיים באירופה, בשנת 1500, ופתאום מכונת זמן הייתה מסיעה אתכם בזמן לשנת 1700, הייתם מסתכלים מסביב ואומרים, "נחמד פה, מזכיר לי את הבית. רגע, איפה אני?" וזהו. לא הייתם מרגישים הבדל גדול במרחק 200 השנים האלה. אבל, אילו הייתם נוסעים במכונת זמן משנת 1700 לשנת 1900, 200 שנים אחר כך, הייתם חושבים שהגעתם לעולם אחר - מפעלים ענקיים, מכונות, מנועים, רכבות, מכוניות, חשמל, מנורות, סוללות, מצלמה שמצלמת תמונות, טלגרף להעברת הודעות למרחק אלפי קילומטרים, מכשיר שמשמיעים בו מוזיקה, דינמיט, קופסאות שימורים, טלפון! כל מה שלא היה בשנת 1700 שבה חייתם. מיד הייתם שואלים את עצמכם: "מה זה? לאן הגעתי?". בטח הייתם משתגעים.

(בקול מאנפף): אני לא מאמין! עגלה של סוס בלי סוס! וואו, זה נוסע לבד!

המכשיר הזה משמיע צלילים של תזמורת! הכניסו את כל התזמורת לתוך המכשיר הזה!

וואו! העמוד הזה, הוא עושה אור!

מה קרה לעולם? מה קרה לעולם?

[מנגינה מותחת קצרה למעבר]


יובל: אז מה קרה בדיוק ב-200 השנים הללו, כיצד העולם השתנה מקצה לקצה? בשנים הללו התרחשה מהפכה ששינתה את העולם - המהפכה התעשייתית. [שריקת רכבת קיטור, דנדון פעמון].

בשנת אלף… [טרטור חזק של מכונה] סליחה, אתם יכולים להנמיך את המכונה הזאת שם קצת? [הרעש נפסק] תודה. בשנת 1750 [רעש המכונה מתחזק בשנית] סליחה, אתם יכולים להנמיך את הרעש הזה? זה ממש… אני שומע רעש, בטח. תנמיכו. [הרעש נחלש בהדרגה] תודה. תודה.

[מנגינת חליל שמחה]

בשנת 1750 באנגליה אנשים עבדו כפי שעבדו בדורות שקדמו להם, בעבודת כפיים מאומצת בשדות - גידלו ירקות, פירות ותבואה. הם ייצרו את המזון שלהם בעיקר בבתים ובאופן ידני. לא היה להם מערבל, או מיקסר, לא מעבד מזון, לא מטחנות גדולות לקמח, לא מכונות להכנת בצק. רק כמה כלים פשוטים וזהו.

החיים של האדם הממוצע היו קשים ביותר. משפחות חיו בעיקר בכפרים ונאלצו לגדל מזון בכמות שתספיק גם לעצמם לאכילה וגם למסחר. בכסף שהרוויחו הם קנו דברים אחרים שהיו זקוקים להם. הכנסותיהם היו דלות. לעתים האוכל לא הספיק. והתזונה הדלה גרמה למחלות ואפילו למוות. רבים מהילדים באותה תקופה לא חיו מעבר לגיל 5. החיים באמת היו קשים.

[מקצב קצר למעבר]

את כל המוצרים שהם היו זקוקים להם האנשים ייצרו בעצמם. כך היה בכפר אדם שבנה מחרשות, ואחר שבנה רהיטים, והם היו מחליפים ביניהם סחורות. לעתים היו סוחרים בירידים מקומיים וקונים בהם דברים שלא יכלו להשיג בכפרם.

הייצור התבצע לרוב בכלים ידניים. הבעיה העיקרית הייתה בגדים. נדרש זמן רב לשזור סיבים לחוטים, להפוך את החוטים לבד, ואז לתפור חולצה או שמלה. הבגדים היו יקרים מאוד, ולרוב האנשים היו מעט מאוד בגדים. לגברים היו בדרך כלל חולצה אחת או שתיים ולנשים שמלה אחת או שתיים. הבגדים התחתונים של רוב האנשים היו גם הפיג'מה שלהם.

[מנגינה עדינה של כלי מיתר]

במאה ה-17, לפני כ-400 שנים, לאנגליה היה צי מיומן שהחל להפליג, לסחור ולכבוש מושבות מרוחקות. הם הגיעו למדינות רבות, בהן מצרים והודו, והחלו לייבא לאנגליה רכוש וסחורות במחירים נמוכים מאוד, בעיקר כותנה. התהליך שבו הופכת כותנה לבַּד, וממנו לבגדים, היה ארוך, מסורבל ויקר. ועד מהרה, הייתה יותר מדי כותנה באנגליה. אנשים בתעשיית הטקסטיל, תעשיית האריגים, הבדים, החלו להמציא כל מיני המצאות ומכונות לשיפור תהליך הטוויה והאריגה. בתחילה התנגדו הטוויים והאורגים למכשירים החדשים הללו, מחשש שהם יהפכו אותם ללא נחוצים, ויפגעו בפרנסתם. למרות זה, השכלולים במכונות הטוויה והאריגה הלכו והתפתחו.

עד מהרה, מפעלים החלו לרכוש את המכונות הללו, ופועלים החלו להשתמש בהן. המכונות הראשונות היו יקרות מאוד ופעלו בכוח המים - נהרות או זרמי מים חזקים סיפקו את הכוח למכונות החדשות. המפעלים שרכשו את המכונות היקרות היו חייבים להחזיר את ההשקעה ורצו שהפועלים שלהם ייצרו בגדים רבים ככל האפשר. כבר בשעה שש בבוקר משרוקיות גדולות החלו לשרוק בכל העוצמה ולהודיע כך לעובדים בכפר או בעיירה הסמוכים כי עליהם להגיע לעבודה במהירות.

[מנגינה אנרגטית ושריקת משרוקית מפעל]

לא רק מבוגרים עבדו במפעלי הטקסטיל החדשים, אלא גם ילדים. להעסקת ילדים היו כמה יתרונות. לילדים הקטנים היו אצבעות קטנות שיכלו ללפף את החוטים הדקיקים בקלות, להכניס ידיים לכל מיני חורים קטנים כדי לתקן את המכונה, ולבצע עבודות עדינות. ואולי הכי חשוב - הם קיבלו שכר נמוך מאוד בהשוואה לשכרו של עובד מבוגר. בשל כך, מפעלים העסיקו ילדות וילדים רבים.


[מנגינת פסנתר שופעת עליזות]

שלום ילדים! אני רואה שאתם יושבים. מה זה צריך להיות?! [המנגינה העליזה נקטעת בדרמטיות ומתחלפת בצלילים המעבירים תחושת מתח] קומו מהר ולכו לעבוד! בוא הנה, ילד, לאן אתה הולך? לך למכונה הזאת! בוא הנה, בוא הנה, לאן אתה רץ? בוא הנה, לאן אתה הולך? היי, אל תעבור לי בין הרגליים! בוא הנה, תלך למכונה, תתחיל לעבוד! אויש, הילדים של היום. כבר לא יכולים לעבוד 10 שעות ברציפות. איזה דבר.


העבודה במפעלים הללו הייתה מסוכנת, ולעיתים ילדים סבלו מפציעות קשות ומחבלות. בעלי המפעלים עשו בהם ככל העולה על רוחם, ולעיתים קרובות גערו ואף הצליפו בעובדים הקטנים שלהם כעונש. רק שנים אחר כך החלו הממשלות לפקח על העסקת ילדים, ולאחר מכן לאסור להעסיק ילדים באופן גורף, שזה בעברית - באופן מוחלט.

[הקשות קסילופון למעבר]

בשנת 1774, לאחר 100 שנים של ניסויים בערך, פיתח ג'יימס ואט הסקוטי מנוע קיטור שימושי. מנוע קיטור פועל על ידי הרתחה של מים במיכל סגור. ההרתחה יוצרת אדים שרוצים נורא לצאת החוצה, ולבסוף מתפרצים בלחץ רב, ומניעים גליל שנמצא בתוך צינור. הגליל נע קדימה ואחורה, וכשחיברו אותו לגלגל, הוא היה מסובב את הגלגל הלוך ושוב. המנוע הזה אפשר להפעיל מכונות בקלות, בלי להצטרך עוד סוסים, פרדות או מים זורמים, כמו שהיה נהוג עד אז.

[שריקת רכבת קיטור]

עד שנת 1800 כבר היו בבריטניה יותר מ-2,000 מנועים כאלה, שהניעו את גלגלי המהפכה. כמו שאמרנו, כדי להפעיל את המנועים היה צריך ליצור אדים, וכדי ליצור אדים היה צריך אש. כיצד יוצרים אש קבועה? באמצעות פחם. המנועים החדשים לא רק היו זקוקים לפחם כדי לפעול, אלא הם גם אפשרו לכרות פחם ביעילות. ואכן, עד מהרה קמו בבריטניה עשרות מכרות פחם.

[מקצב על קסילופון למעבר]

גם במכרות הללו עבדו ילדים שעות רבות. הם זחלו במקומות צרים וחשוכים, סחבו שקי פחם מהמכרה החוצה, או ניקו את הפחם לאחר שנכרה, כלומר, הוצא מהאדמה. ילדים עבדו במכרות בדרך כלל כבר מגיל 7 או 8. לעיתים הם עבדו אפילו 12 או 14 שעות ביום, במשך 6 ימים בשבוע. הם היו שחורים מפחם, בדרך כלל לא לבשו חולצה. לעתים רתמו אותם לעגלות, ואני בטוח שדי בדברים האלה לזעזע אתכם. צריך לדעת גם שילדים רבים שעבדו במכרות היו יתומים ונאלצו לעבוד לפרנסתם. טוב שאנחנו חיים בעידן של היום.

המנוע עזר להביא לשיפורים בתחומי תעשייה רבים, בהן למשל תעשיית הברזל. המנוע חובר לתנורים גדולים ועזר להזרים אליהם אוויר חם. כבשן, או תנור שממיסים בו מתכות, נקרא בעברית "תנור רם", מפני שהוא מתנשא לגובה. המנועים ששימשו בתעשיית הברזל הלכו והשתפרו והתוצאה הייתה שבבריטניה ובמקומות נוספים בעולם ייצרו ברזל ופלדה באיכות גבוהה. הללו שימשו לבניית גשרים, מסילות ברזל, כלים, מכונות, מבנים, אוניות ומה לא. [קול מכונה]

לבריטים הייתה בעיה להוביל את הפחם מהמכרות אל המפעלים בערים. הדרכים לא היו סלולות ולא לכל עיר היה נהר בקרבתה. הבריטים הבינו שכדי שהמכונות שלהם ימשיכו לפעול הם זקוקים לרשת דרכים. הבריטים סללו דרכים רבות שהפכו לרשת שלמה של דרכים. הם גם הכשירו אלפי קילומטרים של תעלות מים שעליהן היה ניתן להשיט סחורות. עד היום אפשר לשוט בתעלות הללו. מכיוון שעכשיו היה קל יותר להוביל את הפחם, כי כבר היו ספינות ועגלות שנעו בקלות בדרכים, מחירו הלך ופחת ועימו מחירי הסחורות. דברים שהיו מיועדים לעשירים בלבד הלכו והפכו זמינים גם למעמדות הנמוכים יותר.


והנה, הבאתי לאולפן את בּוֹבִּי, ילד קטן וחמוד, שובב מאוד, שהגיע לכאן הישר מהמאה ה-19.

בובי: מחר אני הולך עם אמא שלי ליריד מקומי לקנות חולצה. לי יהיו שתי חולצות ולכם רק אחת! נה-נה-נה-נה [קול של פלוץ וחיקוי של קוף]. אמא, אפשר לקנות גם שני תחתונים?

אמא של בובי: הו, אל תגזים בובי. מה אנחנו עשירים? שני תחתונים, הילד השתגע!


יובל: בשנת 1800 נוצרו מנועים קטנים ויעילים יותר ממנוע הקיטור של ואט. המנועים הללו הניעו ברבות הימים גלגלים גדולים וכבדים - את גלגלי הרכבת. אמנם בשנת 1824, לפני כמעט 200 שנים, עדיין לא היו רכבות בבריטניה בכלל, אך 25 שנים אחר כך כבר היו כ-10,000 קילומטרים של מסילות רכבת, ורכבות חצו את בריטניה לאורכה ולרוחבה. אנשים החלו לנסוע ברכבת לעבודה, להוביל סחורה טרייה מהכפר לעיר, ואפילו, לא תאמינו, יצאו לחופשות קצרות בנסיעה ברכבת. הרכבות הונעו באמצעות מנוע קיטור, שנדרש לו עוד ועוד פחם. את הפחם אחסנו בקרון מיוחד שהצטרף לרכבת, והפועלים השליכו עוד ועוד פחם לתוך תא הבעירה שבמנוע.

[מקצב המדמה תנועה מהירה]

כמובן, בעקבות זה, הרכבת פלטה עשן סמיך ושחור, כמו כל מנועי התקופה. בערים הגדולות של בריטניה הוקמו עוד ועוד מפעלים, הוכנסו לשימוש עוד ועוד מנועים, ועד מהרה… [שיעול] אי אפשר היה… לא היה אפשר… [שיעול] לנשום, הכל היה מכוסה ב…[שיעול] עשן שחור וסמיך.

המהפכה התעשייתית הובילה לשינויים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים. בלונדון הופיעו מנורות רחוב ראשונות, ונוצרו מכונות לייצור גלילי נייר גדולים, כימיקלים חדשים, ואפילו מכונות חדשות שיעלו את עבודת החקלאות. עד לעידן המהפכה התעשייתית רוב האנשים עבדו בחקלאות, כל אחד קרוב לביתו. הם היו בעלי האדמה, או עיבדו את האדמה של מישהו אחר בתשלום מסוים. עתה, משנוצרו המכונות החקלאיות החדשות שזרעו וקצרו שטחים עצומים בדיוק ובקלות היה צורך בפחות עובדים בתחום החקלאות.

רבים נהרו מהכפרים אל העיר כדי למצוא עבודה במפעלים החדשים. מספר התושבים במנצ'סטר שבאנגליה, לדוגמה, גדל מ-100 אלף איש בשנת 1800, לכמעט 800 אלף איש 70 שנה אחר כך. תראו לכם את ירושלים גדלה, מ-900 אלף איש שיש בה כיום ל-7 מיליון בעוד 70 שנה.

התוצאה הבולטת ביותר של המהפכה התעשייתית הזאת היא ירידה קיצונית במחיר של מוצרים רבים, מה שהביא לרווחה מסוימת לתושבים. כשרצית לקנות חצי קילו של כותנה בשנת 1784 היית צריך לשלם משכורת שבועית של פועל. פחות מ-50 שנה לאחר מכן, מחירה היה שווה לשכר תמורת 3 שעות עבודה בלבד. פתאום היה אפשר לקנות בגדים.


מעניין איך זה שאני עדיין שומע - (בקול של בובי) "אמא, אין לי מה ללבוש".

(בקול רגיל) מוזר.


לא כולם אהבו את השינויים הדרמטיים של המהפכה התעשייתית. פועלים שהיו מיומנים באריגת בדים ואריגים כעסו שמכונות מחליפות אותם. אחרים כעסו שהמפעלים שילמו להם שכר נמוך. באנגליה קמה קבוצה ששמה "לוֹדִיטִים", על שמו של נד לוד, פועל ששבר מכונת אריגה אוטומטית. הלודיטים שברו והרסו מכונות טקסטיל וגרמו לנזק במפעלי הטקסטיל. הקבוצה גדלה ומעשיה הפכו קיצוניים יותר ויותר, עד שהצבא האנגלי נאלץ להתערב. לאחר שכמה מחבריה נתפסו, הוגלו או הוצאו להורג, חדלה התנועה הזאת מלהתקיים.

זרם הפועלים שעברו מהכפרים לעיר היה עצום, ורבים נאלצו להתגורר בדוחק במקומות מוכי עוני, עלובים ומזוהמים. מערכות הביוב בערים הגדולות לא היו מותאמות להתמודד עם מספר גדול כל כך של אנשים שעברו להתגורר בעיר בתוך זמן קצר כל כך. הביוב עלה על גדותיו והציף את הרחובות ואת הנהרות הסמוכים. הדבר הביא לכך שמי השתייה הפכו מזוהמים ומגפות רבות פרצו, בעיקר בשכונות העניות. המפעלים המשיכו להפעיל עוד ועוד מכונות, ועד מהרה השמיים בערים הגדולות של אנגליה נעשו שחורים. הפיח שהיה באוויר השפיע לרעה על בריאותם של תושבי הערים. תהליכים אחרים שהתרחשו בעידן המהפכה התעשייתית גרמו לשחרור רעלנים לאוויר ואלה החלו להשפיע לרעה על צמחים ועל דגים ופגעו גם באדמה. מאז ועד היום ממשלות רבות מחוקקות חוקים נגד זיהום תעשייתי, אך למרבה הצער, במדינות מתפתחות כדוגמת הודו וסין, ולפעמים אפילו גם אצלנו, מפעלים ממשיכים לזהם ולהרעיל את הסביבה.

[מנגינת גיטרה אקוסטית]

במאה ה-19, החלו לחוקק חוקים גם נגד העסקת ילדים מתחת לגיל 9. לאחר מכן, הוגבלו שעות העבודה של ילדים. ולבסוף, הפכה העסקת ילדים לאסורה, כמו אצלנו. לצערנו, במדינות רבות בעולם אין החוקים הללו תופסים תוקף, ובמדינות המתפתחות יש מאות מיליוני ילדים צעירים המועסקים במשרה מלאה גם כיום. מחקרים שפורסמו לא מזמן מראים ש-1 מכל 5 ילדים במדינות העולם מבלה מהבוקר עד הערב בעבודה, במקום להיות בבית הספר. עצוב משהו.

המהפכה התעשייתית התפשטה ברחבי אירופה והעולם המערבי במהירות. היא הביאה לשינויים אדירים בכל תחומי החיים. המנועים שהומצאו באותה עת עזרו להעביר אנשים וסחורות ממקום למקום ולמרחקים גדולים, וגם להניע ספינות במהירות בלתי נתפסת. הייצור הפך מידני לתעשייתי, והוביל להוזלה של מוצרים רבים. מעמדות חדשים נוצרו בחברות מתועשות - מעמד הפועלים הנמוך, ולעומתם, המעמד הגבוה של בעלי המפעלים העשירים. כמעט כל תחום בחיינו הושפע ועדיין מושפע מהמהפכה הזאת.

[מקצב המדמה תנועה מהירה]

מאז ועד היום התרחשו עוד מהפכות תעשייתיות, וכיום אנחנו למעשה בשלב המהפכה התעשייתית הרביעית. כמעט בכל יום אנחנו עדים לפריצה טכנולוגית ומדעית כזאת או אחרת - בתחומי הבינה המלאכותית, ננו טכנולוגיה והרובוטיקה. מומצאים רחפנים, כלי רכב אוטונומיים שיודעים לנסוע לבד, מדפסות תלת מימד. ויכולות המחשוב מדהימות. ולחשוב שהמהפכה התעשייתית החלה מהרצון להפוך סיבים לחוטים.

כנראה כשאנשים ילמדו עלינו בעוד מאות שנים הם יאמרו שהמהפכה התעשייתית הייתה המהפכה החשובה ביותר בהיסטוריה.


יובל: בובי, אתה רוצה להגיד לנו משהו לסיום?

בובי: כן, אני מאוד רוצה להגיד משהו מאוד מאוד ברצינות.

יובל: כן, אנחנו מקשיבים לך.

בובי: אתמול קנו לי עוד זוג תחתונים. יש לי שלושה זוגות תחתונים! אני עשיר! [צחוק מרושע] יש לי שלושה זוגות תחתונים ושתי חולצות. כמה חולצות יש לך?

יובל: לא יודע, 50?

בובי: [פורץ בבכי]

[מנגינת סיום - מנגינת גיטרה]

יובל: בובי, למה אתה בוכה? לא, בובי, אל תבכה. לא התכוונתי. חולצה אחת עם 50 חורים. בובי, התלוצצתי!

בובי: [בבכי] 50 חול… [יללות בכי]

יובל: לא בובי, 50 חורים יש לי. חולצה אחת, 50… בובי, בובי, בוא-בוא הנה, בובי.

אוף, הילד המעצבן הזה.

תחזור, תחזור למאה ה-19.


מחקר, כתיבה וכריית פחם - תומר שלוש.

עריכה וקריינות - יובל מלחי.

עריכת לשון ושבירת מכונות אוטומטיות לעריכת לשון - סמדר כהן.

הקלטה וחידושים - שלומי יצחק.

מיקס, אפקטים ואלוף ישראל בסריגה למרחקים ארוכים - אסף רפפורט.

הפקה וחורים בחולצה - רני שחר ואייל שינדלר.

אני יובל מלחי.

"היסטוריה לילדים".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Comments


bottom of page