top of page

היסטוריה לילדים - כבד השקל הזה... על ההיסטוריה של הכסף

כל היום אנחנו שומעים את המילה כסף. כסף כסף כסף כסף. אבל כסף לא גדל על העצים, אז מי המציא אותו ומה עשו לפני שהמציאו את הכסף, מה זה סחר חליפין, כמה קרטיבים שווה רובה בועות סבון וגם הטיפים של שאול אמסטרדמסקי לילדים... האזנה מהנה!

תודה גדולה לשאול אמסטרדמסקי על הטיפים החשובים!

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/01/2023.

קריין: אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

(מנגינת פתיחה מתנגנת)

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

ההיסטוריה של הכסף.

(מטבעות מרשרשים)

שלום ילדים! שלום ילדות!

כסף כסף כסף כסף כסף כסף… כל הזמן אנחנו שומעים על כסף. אנחנו יודעים שעם כסף קונים דברים, ושצריך לעבוד כדי להרוויח כסף, אבל מאיפה בכלל הגיע כסף? מי המציא אותו? ומה עשו לפני שהמציאו את הכסף?

זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל פעם לא היה דבר כזה כסף.

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, הרבה לפני שאפילו סבא וסבתא היו ילדים, כשבני אדם עוד חיו בכפרים קטנים וכולם הכירו את כולם, היה אפשר להסתדר בלי כסף. זה היה די פשוט: שושי הייתה מביאה לכם קצת חיטה, ובתמורה דודי שמר לה על הילדים, או שאופיר תפר לכם חולצה, ואתם בתמורה נתתם לו זיתים מהעץ שלכם.

לתופעה הזו קוראים סחר חליפין. אנשים היו מחליפים מוצרים ושירותים, בתמורה למוצרים ושירותים אחרים. שירותים… לא אסלה או השירותים בבית שלכם, אלא שירותים, כמו למשל שאני אעשה עבורכם משהו, שאתם תעשו משהו עבורי… שירותים.

(צליל הדחת מים באסלה)

סחר חליפין היה לא רק בין אנשים, אלא אפילו בין אימפריות, ממלכות ומדינות. חליפין בעברית, זו מילה נרדפת לתחלופה. זאת אומרת, שפשוט מחליפים מוצר אחד באחר. למשל, חיטה תמורת חולצה חדשה, או פרק פודקאסט תמורת קרטיב.

מה? לא משנה איזה טעם. תפתיע אותי! תביא לי טעם טעים.

אה תודה.

מממ… טעם מוזר קצת. איזה טעם הבאת לי?

מה? ? קרטיב בטעם קולורבי? ? ? איכס.

לא לא משנה… איח…

הבעיה בסחר חליפין החלה כשמישהו רצה להחליף איתכם משהו שעוד לא היה לו. למשל, חולצה תמורת תאנים, שיהיו מוכנים… בעוד כמה חודשים. מצד אחד, יש לכם הרבה חולצות. אתם רוצים למכור אותן. אבל מצד שני מה אם לא יהיו תאנים השנה? ומה אם אתם לא מכירים את האדם שהבטיח לכם תאנים?

בדיוק בשביל המצב הזה, שבו יש פחות אמון והיכרות בין הצדדים השונים, המציאו את הכסף. בואו נניח שלכם יש רובה בועות סבון ולאבי יש ארטיקים. רגילים! לא בטעם קולורבי! אתם יכולים להחליף בין הארטיק והרובה בועות סבון אם אתם רוצים. אבל בעצם, רובה בועות סבון שווה הרבה יותר מארטיק אחד. נכון? בשביל זה צריך לדעת מה זה כסף.

כסף קובע כמה שווה כל מוצר או שירות. במקרה הזה, אנחנו יכולים להגיד, נניח, שרובה בועות סבון שווה חמישה שקלים וארטיק שווה שקל אחד. אז כדי שיהיה שווה להחליף, כדאי יהיה להחליף חמישה ארטיקים תמורת רובה בועות סבון אחד.

כמובן שהמצב הזה יכול להשתנות. למשל, אם יש רק רובה בועות סבון אחד בכל העולם, אז הוא יהיה שווה המון. לא יודע, אלף קרטיבים! אבל מה אם יש קרטיבים בכל פינה? בכל מקום שאתם הולכים יש קרטיבים וקרטיבים וקרטיבים והמון המון קרטיבים! אז הקרטיבים לא יהיו שווים כל כך הרבה. ומה אם יש המון המון המון רובה בועות סבון והמון המון קרטיבים? זה כבר נהיה מסובך בשבילי.

המילה כסף היא מילה קדומה. היא מופיעה כבר בתנ"ך. יש הטוענים שבשפות אחרות במזרח התיכון, כסף פירושו היה לחתוך ולשבור, שזה מה שעושים כשמטפלים במתכת כמו כסף. לא הכסף מטבעות ושטרות, אלא המתכת כסף. זהב, כסף, אתם יודעים אתם יודעים…

אז איך בכלל נוצר כסף? מאיפה הוא בא? הרי הוא לא גדל על העצים.

פעם, במקום להחליף מטבעות וניירות כמו שעושים היום, היו מחליפים דברים יותר פשוטים, כמו צדפים מהים, מלח ותבלינים אחרים, מתכות שונות ואפילו בדים, למשל משי. אבל כמה שווה כל צְדָף או צֵדֵף? אולי הוא שווה סכום אחד באפריקה וסכום אחר בסין?

בממלכת בבל מצאו דרך יצירתית להתגבר על הבעיה הזו. איך קובעים ערך של מוצר? בערך בשנת 700 לפנה"ס הם המציאו פטנט חדש: מטבעות. בבל הבינו שאפשר לקחת מתכת ולחרוט עליה. לא רק את הפנים היפות של המלך, אלא גם ערך מסוים. נניח, חמישה שקלים. וככה במשך מאות שנים אנשים, השתמשו במטבעות מתכת מסוגים שונים כדי לסחור אחד עם השני. על גבי המתכות היו כותבים מה ערך המטבע והיו שמים חותמת רשמית של המלך או הממלכה.

בתרבויות שונות התיכו מתכות כמטבעות, בעיקר זהב, נחושת, ארד וכסף. הסיבה היא כי אלו מתכות שיש להן שימוש, גם בלי לתפקד ככסף. זאת אומרת, אם נותנים לך מטבע מזהב, גם אם מחר הממלכה תכבש על ידי ממלכה אחרת שתביא מטבעות משלה, תמיד תוכלו להתיך או להמיס את המטבע ואז למכור את הזהב עצמו.

כבר בתקופת התנ"ך מוזכרים שימוש בכסף ובמטבעות בשביל מסחר. למשל, בסיפור של יוסף וכתונת הפסים נכתב כך: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה". במקרה הזה, הסוחרים המדיינים והישמעאלים במצרים סחרו לא בחיטה, אלא ביוסף. ויוסף עצמו נמכר בעשרים כסף!

בערך בשנת אלף לספירה, לסינים היה רעיון נוסף. למה אי אפשר בעצם לרשום על ניירות מיוחדים את הערך של הכסף? למה משתמשים רק במתכות? הסינים היו הראשונים להמציא את הדפים והדפוס, והם חשבו שיהיה יותר הגיוני להדפיס על נייר כי הוא לא שוקל הרבה, וכך הם פיתחו את שטרות הכסף.

הפיתוח של הדפסת ערך כסף מנייר אפשר להמציא שטרות חוב. שטר חוב הוא למעשה כמו חוזה קטן, שבו אני לוקח כסף מכם וחותם שאני מתחייב להחזיר לכם את הכסף. לפעולה כזאת שאני מלווה כסף למישהו והוא מתחייב להחזיר, קוראים אשראי. אם שמעתם על כרטיס אשראי, זה בדיוק זה: כרטיס שמאפשר לנו לקחת הלוואה קטנה שאנחנו מתחייבים להחזיר תוך זמן קצר, נגיד חודש.

ועכשיו סיפור קטן.

בשנת 1096 הכריז האפיפיור אורבן השני, שעל הנוצרים לצאת למסע צלב, לשחרר את ירושלים מידי המוסלמים. לא מעט מלכים ואבירים מרחבי אירופה נענו לקריאה ויצאו למסע הצלב הראשון, בו הם כבשו את ירושלים. לאחר מכן, עולי רגל שנקראו צליינים, רצו גם הם לעלות לירושלים. אבל הם לא רצו לסחוב את כל הכסף שלהם. הם חששו משודדים וגם הכסף היה כבד!

אז מה עושים? איך נוסעים למקום רחוק בלי לקחת את הכסף שלנו איתנו?

קבוצה נוצרית בשם מסדר אבירי היכל שלמה, הידועים בתור הטמפלרים, פתרו את הבעיה הזו. הטמפלרים היו אנשים שהגנו על הצליינים בדרכם לארץ ישראל. לטמפלרים היו מנזרים גם באירופה וגם בארץ ישראל. באירופה, הטמפלרים קיבלו כסף ובתמורה נתנו סוג של שטר חוב או שטר אשראי: מין פתק מיוחד עם חותמת מיוחדת ובו נכתב כמה כסף הפקיד הצליין, אותו עולה רגל, באירופה.

כשהיו עולי הרגל האלה מגיעים לארץ ישראל, הם היו מראים את הפתק ובתמורה מקבלים את כספם. ככה הם לא היו צריכים להסתובב עם הרבה כסף עליהם, ולחשוב שמישהו ישדוד אותם. אם במקרה נאבד להם הפתק, תמיד יכלו לשלוח מכתב לאירופה ולקבל פתק חדש, שאולי עולי רגל או צליין אחר יביא עמו.

צליין: שלום! אני באתי מאירופה. הנה, יש לי פה שטר אשראי, הפקדתי כסף ועכשיו אני מבקש את הכסף שלי פה.

פקיד: או… בוודאי! בוודאי! הנה, קח לך, קח לך את כל הכסף.

צליין: מה? יש פה רק שישים ומשהו! אני הפקדתי קרוב למאה.

פקיד: או אתה בטוח?

צליין: בטח שאני בטוח! היה לי איזה תשעים ותשע ואתם נתתם לי כלום, מה איזה אחד, שתיים… שישים ושש. מה זה? ? זה בכלל לא… לא שווה!

פקיד: אדוני, אנחנו מסתכלים על הפתק ואנחנו בדיוק מה שכתוב בפתק נותנים לך.

צליין: לא! אבל אני הפקדתי תשעים ותשע ונתתם לי שישים ושש!

פקיד: אדוני, אני מצטער. קח את הפתק שלך. אוי! תראה! זרקתי אותו והוא… הוא הפוך. הו! כתוב פה תשעים ותשע… באמת, אדוני, אתה. צודק אנחנו מיד נותנים לך את הכסף.

צליין: ידעתי! ידעתי! תודה רבה. תודה רבה.

בשנת 1472 בעיר סיינה באיטליה הקימו את הבנק הראשון בעולם כפי שאנחנו מכירים היום: בנקה מונטה דה פאצ'י דה סיינה. בנק שקיים עד היום. מטרתו של הבנק הייתה לטפל בכסף. זאת אומרת, שהבנק שומר על הכסף שלנו, עוזר לנו לחסוך וגם עוזר למי שאין לו כסף. עוזר תמורת תשלום, כמובן.

בוא נחשוב רגע על מישהי, נניח, תנו לי איזה שם כזה עתיק… עלמה! כן. בואן נניח שעלמה מחליטה שהיא רוצה לפתוח ג'ימבורי שהוא גם… חנות ממתקים. ככה במקום אחד כולם יכולים לבוא לשחק וגם לאכול. איזה רעיון מצוין. אבל הבעיה היא שכדי להקים את הג'ימבורי, היא צריכה כסף. עלמה צריכה לקנות חנות או לשכור חנות, לקנות ממתקים, אפילו את הג'ימבורי. אבל אין לה מספיק.

אז מה אפשר לעשות?

עלמה יכולה ללכת לבנק, להגיע לפקיד ששמו דור ולספר לדור על הרעיון שלה לג'ימבורי שהוא גם חנות ממתקים. דור יכול להסתכל על הנתונים, לבדוק אם זה רעיון טוב ואז להגיד לעלמה: "אני מלווה לך את הכסף להקים את החנות ממתקים ג'ימבורי שלך, איך שקוראים לזה". הכסף שהבנק נותן לעלמה נקרא הלוואה.

אבל הבנק לא סתם נותן כסף. הוא דורש שעלמה תשלם כל חודש סכום מסוים מכל סך הכסף שהבנק נתן לה. נגיד שהבנק נתן לעלמה מאה שקלים. עלמה תשלם כל חודש עשרה שקלים ובתוך עשרה חודשים היא אמורה לסיים את ההלוואה, נכון? עשרה שקלים, עשרה חודשים, עשר כפול עשר, או עשר ועוד עשר ועוד עשר ועוד עשר, שווה מאה. אבל הבנק מסתכן שהוא נותן את הכסף לעלמה. הבנק יכול להשקיע את הכסף במקום אחר, אבל הוא סומך על עלמה. אבל מה אם היא לא תחזיר?

אז הבנק לוקח קצת יותר ממה שהוא נותן, למשל מאה ועשרה שקלים. כך הבנק מרוויח, אבל גם עלמה מרוויחה. כי אחרת, היא לא הייתה יכולה לפתוח את הג'ימבורי חנות ממתקים שלה. לסכום הכסף הנוסף קוראים ריבית.

(יובל מחקה צפרדע) ריביט, ריביט, ריביט.

סך הכל זה נשמע די הגיוני, נכון?

אז תדעו לכם שריבית גרמה להרבה בעיות ומריבות בהיסטוריה. הנוצרים באירופה, למשל, אסרו על נוצרים להלוות בריבית לנוצרים אחרים. אבל יהודים כן יכלו להלוות בריבית לנוצרים, ולכן מצאו את עצמם פעמים רבות בתפקיד הבנקאים באירופה. לא תמיד זה השתלם ליהודים. לא אחת כשהחובות של הנוצרים הצטברו, הצטברו והצטברו, הצטברו גם הרבה כעסים על היהודים בקרב הנוצרים. ליהודים נוצרה תדמית שלילית של אנשים חמדנים שרודפים אחרי כסף וזה עורר לא אחת אנטישמיות, שנאת יהודים. אבל זה היה פעם.

רחל, אני צריך קצת מוזיקה.

מוזיקה!

באופן משונה, לפעמים יותר מדי כסף יכול להיות בעיה. יותר מדי ממשהו מסוים, זה לא תמיד טוב. למשל, בננות. תחשבו שמחר תקבלו מתנה: 500 בננות. מה תעשו עם כל כך הרבה בננות? המלך מנסא מוסא ממאלי, מדינה באפריקה, למד את השיעור הזה בדרך הקשה. לא עם בננות, אלא עם זהב.

מנסא מוסא היה המלך של מאלי באפריקה, ובשנת 1324 החליט לצאת לחאג'. חאג' זו עלייה לרגל לְמֵכַּה, שגם נמצאת בסעודיה. היא נחשבת לאחת המצוות הכי חשובות באסלאם. מנסא היה מוסלמי אדוק ולכן החליט לצאת לחאג', עלייה לרגל. כיוון שְמַאלִי הייתה אז ממלכה עשירה, אבל לא מאוד מפורסמת, הוא החליט להפוך את החאג' שלו גם למסע פרסום למאלי, כדי להראות לעולם כמה מאלי עשירה וטובה. הוא יצא למסע מלווה בשיירה של אלפי אנשים, מאות גמלים ומאה שלושים ושש קילו זהב. שזה המון המון זהב.

כשמנסא הגיע למצרים, שהייתה אז המדינה הערבית המובילה באותה תקופה, המצרים לא האמינו למראי עיניהם.

כמה זהב?

כמה גמלים?

איזה עושר?

ומנסא שמח מאוד להראות להם מהו שליט נדיב, וחילק מהזהב שלו לאנשים רבים. בעיקר אנשים מהמעמד הגבוה. אבל מהר מאוד המצרים גילו שמנסא פיזר עליהם יותר מדי זהב. בהתחלה, כל אחד שקיבל זהב רץ לפנק את עצמו: לאכול במסעדה, לקנות בגדים, אולי אפילו בית חדש ומה לא. אחרי הכל הוא עשיר! יש לו זהב!

הבעיה הייתה שפתאום היה המון המון זהב במצרים. וכשיש הרבה ממשהו, הערך שלו יורד. מהר מאוד זהב הפך לחסר ערך במצרים. למעשה הבעיה הייתה כה חמורה, שכשמנסא חזר מחצי האי ערב בדרך חזרה למאלי, הוא גילה פתאום שאף אחד לא מוכן לקבל את הזהב שלו, ושהוא כבר לא יכול להשתמש בזהב כדי לקנות הרבה סחורה במצרים.

מנסא: יש לי זהב, אבל לכולם יש זהב. מה עושים?

פתאום הזהב היה שווה פחות, ומחירים של מוצרים החלו לעלות ולעלות. המסע של מנסא יצר משבר כלכלי קשה במצרים. לאנשים לא היה מספיק כסף, והתקופה המבלבלת הזאת נמשכה 12 שנה.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, לפני כ-70 שנה, היה לכמה אמריקאים רעיון. למה בעצם צריך להסתובב כל הזמן עם שטרות ומטבעות? זה לא נוח. אז הם המציאו את כרטיס האשראי.

נניח שעכשיו אתם בקניון, ואתם רוצים לקנות צעצוע חדש. אבל אין עליכם כסף, לא מטבעות ולא שטרות. אז מה עושים? טוב ששאלתם. אפשר לשלם בכרטיס אשראי: כרטיס פלסטיק קטן, שעל הפלסטיק רשומים פרטי חשבון הבנק שלכם, היכן ששמור הכסף שלכם. את כרטיס האשראי אפשר לתת לחנות. הם מעבירים את הפרטים של כרטיס האשראי למחשב גדול, שבודק אם באמת יש לכם כסף בחשבון, ואם כן, כסף מהחשבון יעבור מהחשבון שלכם לחנות. ככה אפשר לקנות כל מיני דברים, בלי שתצטרכו להחזיק הרבה כסף בארנק בכל רגע.

בשנים האחרונות, הפרטים האלה שמורים גם בטלפון הנייד, וכיום אפשר לשלם גם באמצעותו, ואפילו בעזרת אפליקציות שונות.

כיום יש עוד כל מיני דברים, כמו למשל מטבעות וירטואליים. אולי שמעתם את השם בִּיטְקוֹיְן. זה כסף שלא נשלט על ידי ממשלה כלשהי, והערך שלו יכול לעלות ולרדת בצורה חדה ומהירה. המטבעות הללו נשמרים במחשב, ואין לכסף הזה באמת מטבעות או שטרות.

טוב, אז מה עם כסף בישראל? למה לא דיברנו על זה?

רעיון טוב, בוא נדבר על זה.

בישראל השתמשו בעבר במטבע שנקרא לירה. בשנת 1980 עברו למטבע בשם שקל. לאחר מכן, בשנת 1985, למטבע בשם שקל חדש, שזה המטבע שלנו כיום. מקור השם שקל הוא בתנ"ך. השקל מוזכר כמטבע בתנ"ך, ומקור המילה הוא באכדית, משמעותו משקל. השתמשו בשם שקל לציין את כובד המשקל של המטבעות, ולפי זה את השווי שלהם.

אז בואו נדבר קצת על כסף ועליכם.

כן, כן, עליכם! אני רוצה לדבר עליכם בהיסטוריה לילדים! מה, אסור? מותר! בבקשה!

אנחנו מרוויחים כסף כאשר אנחנו עובדים או מקבלים דמי חנוכה. כשאנחנו קונים משהו, אנחנו מוציאים כסף. לפעמים נדמה לנו שיש לנו הרבה כסף, ואנחנו קונים בו ממתק, ואז צעצוע שנשבר, ופתאום הכסף נגמר.

לפעמים אנחנו מתבלבלים בין ״רוצה״ ו״צריך״. כשאנחנו רוצים לקנות משהו, תמיד צריך לשאול את עצמנו, האם זה משהו שאני רוצה, או משהו שאני צריך? יש הבדל גדול בין השניים. למשל, אתם צריכים מעיל לחורף, כדי שלא יהיה לכם קר, אבל אתם רוצים רובה בועות סבון.

כדי להתנהל נכון עם כסף, אנחנו צריכים לתכנן איך להשתמש בו, ממש לעשות תוכנית. כשמוציאים כסף, בלי לתכנן מראש, זה כמו ללכת לסופר ולזרוק לעגלה כל מיני מוצרים, במקום להגיע עם רשימה מסודרת, ולקנות רק מה שצריך. כי אם נבזבז את הכסף שלנו, והוא יגמר לנו, אז כשנרצה משהו שווה ממש, או משהו שאנחנו באמת צריכים, נצטרך עוד פעם לחכות לחנוכה. וזה הרבה זמן עד חנוכה. הרבה מאוד זמן!

ורגע לפני סיום, ביקשתי מחבר של התוכנית, שַאוּל אַמְסְטֶרְדַמְסְקִי, לתת כמה טיפים לילדים בנושא כסף. שאול הוא פרשן כלכלי, זאת אומרת שהוא מפרש כל מיני דברים שקשורים לכסף. אז הוא מבין ממש טוב בכסף.

הנה שאול.

שאול: קיבלתם כסף ליום הולדת או לחג, או שההורים נתנו לכם כסף, מה עושים עכשיו?

אז הטיפ הראשון שלי הוא, דעו שאין נכון או לא נכון. אתם יכולים להשתמש בכל הכסף שלכם עכשיו, או לחסוך את כולו לאחר כך, או להשתמש בחלק עכשיו, ולחסוך חלק לאחר כך. אל תקשיבו לאנשים שאומרים לכם שיש רק דבר אחד שנכון לעשות עם כסף.

דבר שני.

אם החלטתם להוציא את הכסף שלכם על משהו עכשיו, שנייה לפני שאתם עושים את זה, בדקו כמה הוא עולה. לא רק בחנות אחת, אלא בכמה חנויות. באינטרנט או בקניון, זה פחות חשוב. העיקר שיהיו לכם אפשרויות. הגדולים קוראים לזה "סקר שוק". אם תמצאו מקום שמוכר את זה קצת יותר בזול, יותר כסף יישאר לכם בכיס.

דבר שלישי.

אם אתם רוצים לחסוך חלק מהכסף שלכם, זה מעולה. הנה הצעה: במקום סתם לחסוך כסף בקופה, אני מציע לכם לחשוב על מטרות מסוימות של שְלִשְמַן אתם רוצים לחסוך. למשל, לקנות איזה משחק מסוים שאתם רוצים, או איזה בגד יפה במיוחד, או ללכת לסרט. מה שתבחרו. ברגע שיהיה לכם משהו מסוים שאתם חוסכים אליו בראש, יהיה לכם קל יותר להבין ולחשב כמה זמן אתם צריכים לחסוך בשביל להגיע למטרה שלכם.

ואחרון חביב.

זכרו שכסף הוא לא המטרה, הוא רק האמצעי. הכסף משמש אותנו בשביל להשיג דברים שאנחנו רוצים. ולכן, סתם לצבור אותו, זה לא מספיק טוב. וסתם להיות עשירים, גם זה לא מספיק טוב. החוכמה היא מה אתם עושים עם הכסף הזה, ואיך אתם משתמשים בו למטרות טובות.

זה הכל.

(מנגינת סיום הפרק מתנגנת)

יובל: זהו ילדים. כאן מסתיים הפרק שלנו וגם העונה שלנו. גם אני מתבאס כמוכם, אבל אל דאגה. אנחנו עובדים על 30 פרקים חדשים לשתי העונות הבאות ונחזור בהקדם, אני מבטיח. עד אז תוכלו להאזין לפודקאסט שלי "ילדין", שעולה בעונה חדשה. תוכלו לשמוע פרקים חוזרים של היסטוריה לילדים. תקראו ספר לבד או עם ההורים, ותעשו קולות מצחיקים, כמו בהיסטוריה לילדים.

ולסיום, רציתי להגיד לכם תודה. תודה מכל הלב. תודה שאתם אוהבים את היסטוריה לילדים. אני מאוד אוהב את הפודקאסט הזה, ובזכותכם אנחנו ממשיכים וממשיכים. אז תודה ילדים, תודה ילדות, ותודה ענקית להורים.

ניפגש בעונה הבאה, שממש מעבר לפינה.

תודה גדולה לשאול אמסטרדמסקי על הטיפים החשובים.

מחקר, כתיבה, והלוואה בריבית: גיא פולט.

עריכה, קריינות, ואיבד את הפתק בשביל הטמפלרים: יובל מלחי.

עריכת לשון, וחסכה המון המון לירות: דינה בר מנחם.

עריכת סאונד, מיקס, וקיבלה זהב ממנסא מוסא: רחל רפאלי.

הפקה, ואנשים שמחלקים דמי חנוכה: ניר גורלי, טל ניסן, ורני שחר.

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים וילדות.

היי, תודה שהאזנתם. אני ממש אשמח אם תדרגו אותנו בספוטיפיי ובאפל, ותשאירו תגובה.

זה משמח אותנו מאוד. נשמח לראות אתכם גם בקבוצת הטלגרם שלנו, היסטוריה לילדים. שם תוכלו להציע הצעות ולשמוע מה חדש.

פרקים נוספים של היסטוריה לילדים ניתן למצוא בכל יישומוני ההסכתים, באתר ויישומון כאן, וגם ביישומון כאן ברכב.

תודה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

19 views0 comments

Σχόλια


bottom of page