top of page

דונה גרציה





פרק 323: הציונית הראשונה ומלכת הפלפל – דונה גרציה

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

דונה גרציה.

כוח, כסף והשפעה היו פעם נחלתם הבלעדית של גברים. להיות אישה שמצליחה בזכות עצמה בעבר, הייתה משימה קשה מאוד ולאישה יהודייה זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית.

לפני כ-500 שנה באירופה של ימי הביניים חיה אישה בשם דונה גרציה. היא לא רק הייתה אשת עסקים ממולחת ועשירה אלא גם אשת חזון יהודייה, זהו סיפורה המרתק.


בימי הביניים שלט בספרד שלטון מוסלמי במשך מאות שנים. בתקופה זו נהנו היהודים מפריחה תרבותית, מה שנודע בשם תור הזהב של יהודי ספרד. בתחום השירה העברית פעלו אז משוררים דגולים. למשל שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי.

בתחום המחשבה היהודית פעלו הוגים חשובים בהם הרמב"ם, רבי משה בן מימון והרמב"ן (רבי משה בן נחמן). יהודים אחרים כמו חסדאי בן שפרוט ושמואל הנגיד היו למדינאים חשובים ביותר.

אולם תור הזהב של יהודי ספרד נקטע כשהשלטון עבר מהמוסלמים לידי הנוצרים. השליטים החדשים החלו להצר את צעדיהם של היהודים. הדבר הגיע לשיא בשנת 1492. בשנה שגילו את יבשת אמריקה. ספג העם היהודי מכה קשה. גירוש ספרד. זה היה דומה יותר לעקירה קשה וכואבת.

המלך פרננדו והמלכה איזבלה הוציאו צו המורה לכל היהודים בממלכתם להתנצר או לעזוב את הממלכה. משפחות יהודיות שחיו בספרד דורות רבים נאלצו להשאיר את רכושם וכספם ולנוס על נפשם.

בין המשפחות היהודיות שבחרו להגר, כלומר לעבור למדינה אחרת, הייתה גם משפחת נשיא. המשפחה נדדה מספרד לפורטוגל השכנה וקבעה את מושבה בעיר ליסבון, בירת פורטוגל. אולם הרדיפות אחר היהודים לא פסקו. גם שנים אחדות לאחר גירוש ספרד, נדרשו יהודים להמיר את דתם לנצרות. משפחות יהודיות רבות התנצרו למראית עין, אך שמרו על יהדותם בסודי סודות. הם המשיכו לקיים מנהגים יהודיים במרתפי הבתים ונזהרו מאוד שלא להיתפס. אחת המשפחות הללו הייתה גם משפחת נשיא.

היהודים שהוכרחו להתנצר ושמרו על דתם בסוד נקראו "אנוסים" כי אנסו אותם להמיר את דתם, לעשות משהו בניגוד לרצונם. הם חיו בעיקר בפורטוגל אבל גם בספרד. אנוסי ספרד ופורטוגל אימצו שמות נוצריים, חגגו את החגים הנוצריים, הלכו לכנסייה בכל יום ראשון ונהגו לפי כל המנהגים המקובלים של הדת הנוצרית. אבל בבית בלי שאף אחד ידע, הם המשיכו לחגוג את החגים היהודיים ולהתפלל בשפת הקודש.

הם היו חייבים לשמור על כך בסוד. אם מישהו היה יודע, זה היה עלול להעמיד אותם בסכנת חיים מצד האינקוויזיציה, הזרוע הארוכה של הכנסייה שאנשיה חקרו כל מי שנחשד ששמר על יהדותו בסתר. היו אנוסים שהאינקוויזיציה גילתה ששמרו על יהדותם והם סבלו מאוד.

למרות הסכנה שנשקפה לחייהם באופן מעורר השראה, המשיכו אנוסי ספרד ופורטוגל לשמור על יהדותם והם הקפידו לשמור על הסוד ולא לגלות אותו אפילו לילדיהם, לפחות עד שהגיעו לבגרות.

"ברוך אתה השם"

"אמא, מה אמרת עכשיו? את מדברת בשפה אחרת?"

"מה פתאום, מה פתאום, נתקע לי משהו בגרון, ברוך אתה ה' (משתעלת)"

ביאטריס דה לונה נולדה בליסבון בשנת 1510. הוריה, אלברו ופליפה לקחו אותה לכנסיה והיא גדלה כנוצרייה לכל דבר. אמנם הם ניסו להסתיר זאת מפניה, אבל היא שמה לב שהוריה מקיימים מנהג חשאי. פעם בשבוע לפנות ערב הם היו מדליקים נרות במרתף הבית. כשהגיעה לגיל 12 החליטו ההורים לספר לה את האמת.

"ביאטריס אינו שמך האמיתי, שמך האמיתי הוא...גרציה חנה! ושם המשפחה שלנו הוא...נשיא!"

מה גדולה הייתה תדהמתה של ביאטריס, של גרציה חנה, שגילתה לפתע שהיא בכלל יהודייה. כשהייתה בת 18 התחתנה עם פרנסיסקו מנדס, גם הוא היה ממשפחת אנוסים ושמו היהודי היה צמח בנבנישתי.

משפחת בנבנישתי, אה...משפחת מנדס, אממ, רגע, זה לא פשוט שלכל אחד יש זהות בדויה, יש לו כמה שמות וזה נורא מבלבל אותי פה! באמת! זה קשה מאוד!

ובכן, משפחת בנבנישתי-מנדס הייתה משפחה אמידה במיוחד, היא חלשה על כל הסחר הלאומי בפלפל שחור. היא ייבאה אותו באמצעות אוניות מהמזרח דרך הים התיכון אל ספרד ופורטוגל.

זה בוודאי נשמע לכם מצחיק! איך אפשר להרוויח כ"כ הרבה כסף מתבלין פשוט כמו פלפל שחור, שנמצא בכל מטבח. אל תשכחו, שפעם פלפל שחור היה נדיר. יש האומרים שהוא היה נדיר עד כדי כך שהיה שווה יותר מזהב טהור.

באצולה של פורטוגל היה מקום של כבוד לפרנסיסקו מנדס וביאטריס דה לונה. הם זכו בתוארי הכבוד דון ודונה. זה כמו מר וגברת של החברה הגבוהה בספרד ובפורטוגל. למזלם הרב, איש לא גילה שדון פרנסיסקו ודונה ביאטריס הם בכלל צמח בנבנישתי וגרציה חנה נשיא.

ששש...ששש...שקט.

הזוג הביא לעולם את ביתם, אנה, ובינתיים גם העסק שלהם הלך וגדל. בשלב מסוים פתחו סניפי בנק וערי נמל חשובות באירופה והתעשרו אף יותר. ההצלחה האירה להם פנים, אלא שצמח הלך לעולמו בפתאומיות. והותיר את גרציה חנה אלמנה. היא קבלה לידיה את כל הפעילות העסקית שפתחו ביחד. וכפי הנראה הפכה לאישה העשירה ביותר בעולם.

באותן שנים התחזקה פעילות האינקוויזיציה בפורטוגל. גרציה חנה נמלטה עם ביתה לעיר אנטוורפן, היום בשטחה של בלגיה. אנטוורפן היא עיר נמל שהייתה אז מרכז חשוב של סחר ימי. ממקום מושבה החדש באנטוורפן שלטה ביד רמה על העסקים של משפחתה. היא נודעה ברחבי אירופה בשם "הגבירה" ובספרדית "לה סניורה".

בכישרון רב היא הרחיבה את עסקי הבנקאות של משפחתה לכל היבשת. עדיין בזהותה הבדויה, דונה ביאטריס דה לונה. היא דאגה שהבנק שבבעלותה יציל את הרכוש היהודי של מגורשי ספרד שהחרימה הכנסייה. הבנק גם קנה את הרכוש מידי הכנסייה וגם העניק לבעליו החוקיים את תמורתו המלאה. זה היה מהלך חסר כל היגיון כלכלי, אבל ברור כשמש למי שליבה היה עם אחיה היהודים וזו הייתה רק ההתחלה.

אי אפשר להיות האישה העשירה בעולם ולא למשוך אלייך קצת תשומת לב. קארל החמישי, מלך ספרד וקיסר גרמניה, כן זה מוזר, אבל פעם מלכים היו יכולים למלוך על יותר ממדינה אחת וזה גם מוזר שיש להם גם תואר מלך וגם תואר קיסר ושבמקום שם משפחה יש להם בכלל מספר. אוף!

אני יובל השמיני, מלך תל אביב, קיסר נתניה, שליט השומרון והשרון, דוכס אשקלון והגליל העליון מבית גוברין עד נחל חילזון ! קצת מוזר, לא?

המלך קארל החמישי שמע על הגבירה באנטוורפן וניסה לחזר אחריה. כשהבין שזה לא ילך לו, הוא ניסה לחזר אחרי ביתה, אנה. דונה ביאטריס גרציה חנה חששה מהמלך ועם ביתה נמלטה שוב. הפעם לאיטליה.

דונה ביאטריס דה לונה הגיעה לונציה שבאיטליה, אך הפעם התגלתה זהותה האמיתית, דונה גרציה חנה נשיא. היא הושלכה למאסר, אבל בזכות קשריה הענפים או הרבים, היא הצליחה להשתחרר מהכלא הוונציאני. כעת כבר לא היה עוד צורך בזהות הבדויה והיא סוף סוף יכלה להזדהות כיהודייה ולהציג את עצמה בשמה האמיתי, דונה חנה גרציה מנדס נשיא. ובקיצור, דונה גרציה.

בנדודיה באיטליה היא הגיעה לעיר פרארה. ביתה שם הפך למרכז של תרבות יהודית. היא תמכה בסופרים שהוציאו לאור ספרדים בלדינו, השפה של צאצאי מגורשי ספרד, שהיא מעין שילוב של ספרדית ועברית. דונה גרציה מימנה הוצאה לאור של ספרי קודש ושל התנ"ך בספרדית שיועדו לאנוסים. התנ"ך שיצא לאור במימונה נקרא תנ"ך פרארה.

אחד הסופרים היהודים שקיבלו ממנה כספי תמיכה כתב בפתח ספרו כך:

"מוקדש לגברת המפוארת, דונה גרציה נשיא. להוד רוממותך שזכית למקום של כבוד בין בני עמנו. ואת ראויה לו הודות לגדולתך. החובה מוטלת עלינו בדין מוצאך ואהבת מולדתך"

בשנת 1553 כשהייתה בת 44, הסתיימו הנדודים של דונה גרציה. אחרי שנים של מעבר מעיר לעיר שבהן בכל פעם נאלצה לברוח, סוף סוף מצאה לה דונה גרציה בית חדש בעיר קונסטנטינופול או בקיצור קונסטה או גם קושטא, בירת האימפריה העות'מנית, איסטנבול.

דונה גרציה הוזמנה לעיר קוסטה ע"י הסולטן העות'מני בכבודו ובעצמו. הסולטן סולימן הראשון. במקום מושבה החדש היא יכלה לא רק לחיות כיהודייה, אלא גם להוביל את הקהילה היהודית. היא הקימה ישיבות ובתי כנסת ודאגה ליהודים נזקקים. עד היום יש בתורכיה, בעיר איזמיר, בית כנסת הקרוי על שמה, "בית הכנסת של הסניורה".

בעת מגוריה בתורכיה תרמה דונה גרציה כסף רב לבתי כנסת ולבתי חולים ותמכה בתלמידי חכמים. היא מימנה את הקמתם של בתי דפוס רבים וגם הוצאה לאור של אלפי כתבי יד יהודיים. דונה גרציה גם ארגנה ומימנה נתיבי בריחה שבהם עברו אנוסים בכל רחבי אירופה. רבים מהם הגיעו לאיסטנבול העות'מנית, המוסלמית שהייתה סובלנית כלפי היהודים יותר מאירופה הנוצרית.

דונה גרציה הייתה פורצת דרך. אישה מנהיגה בתקופה שבה חשבו שרק גברים יכולים להיות מנהיגים. רבנים גדולים וחשובים תמכו בה וסמכו עליה ועל מנהיגותה. היו מהם שהשוו אותה לדבורה הנביאה או לגיבורות אחרות מהתנ"ך.

דונה גרציה הייתה לא רק אשת עסקים מוצלחת ולא רק מנהיגה בינלאומית, אלא גם אשת חזון. בשנת 1560 היא בקשה מהסולטן העות'מני שירשה לחדש את הקהילה היהודית בטבריה כששלט בארץ ישראל השלטון העות'מני. חיו בה יהודים מעטים ורובם גרו בירושלים. אבל דונה גרציה רצתה להקים מעין עיר מקלט ליהודים נרדפים. וגם לעודד יהודים לשוב לארץ ישראל. היא חלמה שבבוא היום תוכל להתקיים בטבריה, בה בעבר הייתה ישיבה חשובה וקהילה יהודית גדולה. מעין מדינה יהודית קטנה שבה יהודים יוכלו לחיות חיים עצמאיים.

בזכות דונה גרציה החלה העיר טבריה להיבנות מחדש. ע"פ חזונה החלו להקים את חומת העיר וגם להניח תעלות מים. אולם, היא לא זכתה לעלות לארץ ישראל ולראות את היוזמה שלה קורמת עור וגידים. כמה שנים לאחר שהחלו העבודות בטבריה, דונה גרציה הלכה לעולמה.

משפחתה המשיכה ביוזמה שלה ועזרה ליהודים לעבור לטבריה ולהתיישב בה. לימים, העיר אכן חזרה להיות מרכז תרבות חשוב של היישוב היהודי בארץ ישראל. העיר נמנתה בין ארבע ערי הקודש: חברון, ירושלים, צפת וטבריה.

אמנם, דונה גרציה לא זכתה להיכנס לארץ ישראל, אבל היא נכנסה לספרי ההיסטוריה. נכתבו עליה שירים, ספרים ומחזות. בשנים האחרונות הוקמו לזכרה מצפה בכניסה ליער שוויץ, בית מורשת לאישיותה הייחודית במלון טברייני הקרוי על שמה ובשנים עברו, אף התקיים פסטיבל דונה גרציה לשירי לדינו.

את חגיגות ה-500 להולדתה ציינו בשנת 2010 בבית הנשיא בירושלים. נשיא מדינת ישראל דאז, שמעון פרס זיכרונו לברכה, סיפר לחוגגים עד כמה הוא התרשם מדונה גרציה.

להיות אישה, להיות יהודיה, להיות לבדה, ליצור עושר מדהים, לפרוץ כל מסגרת, להתגבר על כל מכשול ולחזור לזהותה ולרומם את בני עמה. דונה גרציה הייתה גדולה מהחיים. כשהצליחה לפלס את דרכה בעוז רוח נשי בעולם שנשלט ע"י גברים כשהחליטה לשוב למולדת העתיקה ולחדש את המורשת הגדולה.

היא הייתה לציונית הראשונה.


נאווה מקמל-עתיר כתבה בשירה "הבלדה על דונה גרציה" –

חנה נשיא היא דונה גרציה

העשירה בנשות תבל

על פני ימים אוניותיה

מובילות סחורות פלפל.


אך מה לה כל ארמונותיה

ונכסיה והונה

אם עמה נודד, נרדף

באין לו ארץ ומדינה.


התקרב, הקשב בשקט

הסיפור עוד לא נדם

סיפורה של דונה גרציה

אגדה בשר ודם.



מחקר כתיבה והצלת אנוסים תומר שלוש

עריכה וקריינות יובל מלחי

עריכת לשון וחברה טובה של הסניורה ד"ר סמדר כהן

מיקס, אפקטים והתיישבות בטבריה אסף רפפורט

הפקה ונישואין לקרל החמישי רני שחר ואייל שינדלר


אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים!

42 views0 comments

Comments


bottom of page