top of page

היסטוריה לילדים - עדה לאבלייס.

Updated: Oct 19, 2023


תקציר: הגיבורה שלנו שילבה בין דמיון להגיון ויצרה קסמים ממספרים. כינו אותה "קוסמת המספרים". היא הייתה המתכנתת הראשונה בהיסטוריה, חזתה את טכנולוגיית ה-AI, ויש על שמה יום מיוחד בשנה שנקרא "יום עדה לאבלייס", הוא נחגג ביום השלישי השני בחודש אוקטובר, ובשנת 2023 זה יוצא בעשרה באוקטובר. ממש היום! עריכה וקריינות: יובל מלחימחקר וכתיבה: עדי הרריעריכת תוכן ולשון: דינה בר מנחםעיצוב סאונד ומיקס: רחל רפאליהפקה: איל שינדלר, טל ניסן ורני שחרSee omnystudio.com/listener for privacy information.

 

שלום ילדות, שלום ילדים.

הגיבורה שלנו היום, שילבה בין דמיון למדע ויצרה מהם קסמים.

כינו אותה, קוסמת המספרים.

אבל איך בכלל אפשר לעשות קסמים עם מספרים?

רגע, בואו ננסה לעשות קסם וליצור, לא יודע, קרפדה ממספרים.

שתיים כפול שתיים.

אברה קדברה, הנה קרפדה קופצת על ארבע.

עשר ועוד עשר, שווה עשרים.

הנה ג'וק שר שירים.

אמאל'ה ג'וק וקרפדה.

לא, לא, אני לא טוב בדברים האלה.

בואו פשוט נתחיל עם סיפורה של עדה לאבלייס.

קוסמת המספרים ומתכנתת המחשבים הראשונה בהיסטוריה.

אבל רגע, למען האמת קראו לה עידה, זה היה השם שלה.

אבל עידה זה קשה וגם אולי לא נזכור את זה, אז אני מציע שפשוט נקרא לה עדה.

אם זה בסדר מצדכם.

זה בסדר?

יופי.

אז עדה לאבלייס.

בואו נתחיל.

עדה לאבלייס נולדה בשנת 1815, בלונדון שבאנגליה, לאמא אנאיזבל מילקבנק ולאבא ג'ורג' גורדון ביירון, שהיה משורר מפורסם וכונה הלורד ביירון.

לורד זה כינוי לאיש אציל, בעל דרג, לא לורד כמו טוש, לא קראו לו טוש ביירון.

הלורד ביירון.

היחסים בין ההורים שלה לא היו טובים, והם נפרדו כמה שבועות לאחר שעדה נולדה.

הלורד ביירון עזב את אנגליה, ומעולם לא חזר למדינה.

כשעדה הייתה בת שמונה, הוא הלך לעולמו ביוון.

אמא של עדה גידלה אותה בעצמה, והיא חששה שבתה תתאהב באותיות ובמילים ותהפוך יום אחד למשוררת לא יציבה כמו אביה.

לכן היא החליטה לעשות כל שביכולתה כדי לדכא את הדמיון של עדה ולהפוך אותה לרצינית ומחושבת.

כשעדה הייתה רק בת ארבע, כבר הייתה לה מערכת מסודרת ונוקשה של לימודים ומשמעת עצמית.

מורים פרטיים לימדו אותה בבית במשך שעות רבות, מקצועות כמו היסטוריה, גיאוגרפיה, אסטרונומיה, שפות, מוזיקה, כימיה, מדעים, תפירה, מתמטיקה מורכבת.

אוי, התעייפתי.

פעם בנות לא למדו מקצועות כאלה, כמו מתמטיקה מורכבת, כי אנשים האמינו שהם מסובכים מדי עבורן.

אבל עדה הקטנה הוכיחה אחרת.

היא כל כך הוקסמה ממדע וממתמטיקה, והיא פיתחה חשיבה יצירתית ובוגרת לגילה.

אמא של עדה דאגה מאוד לבריאותה הנפשית, ועדה נאלצה לשכב בשקט לפרקי זמן ממושכים, מפני שאימה האמינה שזה יעזור לה לפתח שליטה עצמית.


דיבוב: אמא של עדה: עדה, אל תזוזי עכשיו.

עדה (בקול ילדותי): אני לא זזה, אימא.

אמא של עדה: גם לא לדבר, פשוט לשכב ולנשום, בלי לזוז בכלל.

עדה: אימא, אבל כמה זמן...

אמא של עדה: אני אמרתי, לא לדבר.

עדה: אימא, יש לי על הראש שלי ג'וק.

אמא של עדה: עדה, לא לדבר בכלל, בכלל. ממש, לא לדבר.

עדה: אוקיי, אימא, כן, זה יעשה אותי נורמלית. יש פה ג'וק, אני אומרת לך.

אה, שקט, אוקיי. לא זזה, לא זזה, לא מדברת, לא מדברת, מילה אחרונה, זהו.

אוי, אימא, אימא.. הורים הם לפעמים כאלה...מוזרים.


מכיוון שעדה למדה עם מורים פרטיים, לא היו לה חברים רבים. היא הייתה די בודדה.

אימא חלתה לעתים קרובות ונעדרה מהבית.

וכך עדה בילתה את רוב זמנה עם החתולה שלה, גברת פאף, ועם סבתה, ג'ודית.

יללה של חתול: מייאו. מייאו היה לחתול, לא לסבתא.

סבתא לא עושה מייאו.

רק לחתול לעשות אפקט של מייאו.

די, מה?

כשעדה הייתה בת 12, היא התאהבה…בציפורים.

היא החלה לחקור את מבנה גופן ואת הדרך שבה הן עפות בשמיים.

בדיוק כמו הממציא הגדול לאונרדו דה ווינצ'י, שחקר ציפורים וכתב בעצמו על תעופה.

עדה שילבה בין הגיון ודימיון, וניסתה למצוא דרך, ליצור מכונה, שתוכל להמריא ולטוס בשמיים.

היא הייתה בטוחה שיש דרך כזו, אך היא הייתה צעירה ועסוקה בשיעורי בית.


עדה: היום אני רוצה לחקור ולגלות על תעופה ואיך...אה, לא, יש לי מלא שיעורי בית.

אופס, פעם אחרת.


כמה שנים לאחר מכן, זוג ממציאים בשם הנסון וסטרינגפלו המציאו מכונה תעופה שמונעת על ידי מנוע קיטור, בדיוק כמו זאת שעדה חשבה עליה כשהייתה ילדה.

הם לא הצליחו באמת להטיס אותה, כי מנוע הקיטור היה כבד מדי, אך הם היו פורצי דרך בתחום התעופה, והצליחו לשכנע רבים שהאדם יוכל לטוס בעתיד הקרוב. רק צריך פריצת דרך.

נו, היה צריך לחכות כמה עשרות שנים לאחים רייט עד שהם ימציאו את המטוס.

עדה המשיכה ללמוד וללמוד, אך בגיל 13 היא חלתה בחצבת, מחלה זיהומית שתוקפת את המערכת החיסונית של הגוף.

היום יש לחצבת חיסון, אבל בעבר אנשים שחלו במחלה הזאת לא הבריאו בקלות.

עדה הייתה מרותקת למיטה במשך שנה שלמה, ונאלצה ללמוד ללכת מחדש.

זה היה תהליך ארוך, ורק כשהייתה בת 16, היא חזרה ללכת בעזרת קביים, סוג של מקל הליכה גבוה שעוזר לאלה שמתקשים ללכת בכוחות עצמם.

באותה שנה היא הכירה את אחת המורות החשובות והמשמעותיות שיהיו לה, מרי סמרוויל.

מרי סמרוויל הייתה מדענית פורצת דרך, שכתבה ספרים מצליחים על מערכות הכוכבים, והייתה לאישה הראשונה שהתקבלה לאגודה האסטרונומית המלכותית של סקוטלנד.

היא הייתה ממש כוכבת.

עדה הפכה לתלמידתה, והשתיים גם הפכו לחברות טובות.

באחד הערבים, במקום ללמוד, עדה ומרי הלכו יחד למסיבה, בביתו של הממציא, המדען והמתמטיקאי, צ'ארלס באבג' הוא היה מדען מפורסם שתכנן מכונות מורכבות.

אחת מאותן מכונות נקראה מנוע הפרשים- מנוע שביצע חישובים מתמטיים.

דמיינו, מעין מחשבון מאוד גדול.

באותם ימים, צ'רלס השלים רק חלקים ממנו, ועוד לא פעל במלואו.

במסיבה, מרי ערכה היכרות בין צ'רלס לעדה.

דיבוב מרי: צ'ראלס, צ'רלי, תכיר זו עדה, היא בחורה צעירה ומבריקה. אתה לא תאמין כמה ידע יש לה בראש.

צ'ארלס: נעים להכיר עדה. אני חייב להגיד שאת קצת צעירה.

עדה: נכון, אבל שמעתי עליה ההפרשים.

צ'ארלס: פרשים? אוו, את אוהבת סוסים, איזה יופי. גם אני אוהב סוסים, בגילך אהבתי סוסים מאוד, ולראות ברחוב את כל הפרשים.

עדה: לא, לא. הפרשים.

צ'ארלס: הפרשים? מה, את שמעת על מנוע הפרשים שלי?

עדה: כן, הוא מסקרן אותי מאוד.

צ'ארלס: מה, את שחה?

עדה: לא, אני לא שחה, אני עדה, עדה. שחה זו מישהי אחרת, אני עדה.

צ'ארלס: לא, אני התכוונתי: מה אתה אומרת? אתה יודעת מה? אני אזמין אותך לראות את המנוע.

עדה: היה מנוע?

צ'ארלס: מה?

עדה: לא, עזוב, זאת בדיחה פנימית של...עזוב, זה מי שמבין, מבין.

צ'ארלס (מגמגם) : לא, מנוע, לא היה...אני עדיין לא... או, אוקיי, בדיחה פנימית, הבנתי. אז אנחנו נקבע ונפגש.


כעבור מספר ימים, צ'ארלס הזמין את עדה ואימה לביתו, והראה להן חלק מהמחשבון המכני, מנוע הפרשים, שהוא הצליח לבנות.

עדה שאלה שאלות חכמות, ובאבג' הוקסם מהנערה החכמה.

עדה התעניינה בכל הרעיונות המקוריים שלו, ובעיקר ברעיון אחד מיוחד, מין מכונה מיוחדת עם גלגלים ומספרים שתדע לבצע חישובים מורכבים.

צ'ארלס רק תכנן אותה בשלב הזה, וקרא לה "המנוע האנליטי".

צ'ארלס ועדה החלו לעבוד יחד ולהתכתב ארוכות על נושאים מתמטיים מורכבים, והוא הפך למנטור, סוג של מדריך עבורה.

כעבור שנתיים, כשהייתה בת 19, עדה הכירה אציל בשם וויליאם קינג, שהיה מדען.

הם התאהבו והתחתנו.

אציל הוא תואר ששייך למישהו ממעמד חברתי גבוה.

וויליאם האמין בעדה, ודחף אותה להמשיך ללמוד ולהתפתח.

גם וויליאם התפתח בדרכו שלו, וכעבור שלוש שנים קיבל תואר מכובד נוסף, הרוזן מלבליס.

זה היה תואר אצולה חברתי גבוה מאוד באנגליה.

עדה עכשיו הפכה לעדה קינג הרוזנת מלבליס.

התואר החשוב הזה קרב אותה עד לויקטוריה, מלכת אנגליה.

עדה הייתה עסוקה מאוד באותן שנים.

לא בדיוק בחישובים, אלא במשהו קצת אחר.

היא הפכה לאמא, ונולדו לה שלושה ילדים, ביירון, רלף ואן.

עם שלושה ילדים בבית, הזמן שהיה לעדה ללמוד הלך והתמעט.

אבל היא כל כך התגעגעה למדע וללימודים.

ולאחר שנולד בנה השלישי, היא החליטה לחזור ללימודי מתמטיקה, וכתבה מיד לצ'ארלס שהיא מחפשת מורה.

צ'ארלס הכיר לה את אוגוסטוס דה בורגן.

אוגוסטוס היה הפרופסור הראשון למתמטיקה במכללה של לונדון, והוא החל ללמד את עדה, והיא צללה עמוק יותר ויותר בעולם המתמטיקה.

עדה החלה לעבוד, יחד עם צ'ארלס באבג' על המכונה החדשה שהוא תכנן - המנוע האנליטי. מנוע שידע לבצע חישובים מורכבים מאוד. ובשל כך עדה רצתה ללמוד על מכונות מתקדמות.

אותה התקופה הידועה בתור המהפכה התעשייתית, שבה מפעלים רבים לבדים ולבגדים השתמשו במכונות שהפכו מתקדמות יותר ויותר.

עדה ביקרה במפעלים שונים, וראתה כיצד המכונות יצרו בדים לפי כרטיסי ניקוב שהוכנסו אליה, ולפי החורים שהיו בכרטיס שבמכונה.

עדה כתבה כי המנוע האנליטי תבע דפוסים אלגבריים, בדיוק כפי שהנול המתקדם שוזר פרחים.

כרטיסי ניקוב היו למעשה כרטיסים שהיו להם ניקובים במקומות שונים.

מכונת תביעה הורידה את המחט שלה רק במקום שהיה מנוקב, שהיה בו חור, וכך היה אפשר ממש לתכנת אותה, או לגרום לה לפעול לפי קוד שהיה בכרטיס. המכונות הללו לא היו עדיין מחוברות לחשמל, ופעלו באופן ידני.

עדה הבינה שאפשר לעשות עם הכרטיסים הללו פלאים בתחום המחשוב.

כשהייתה בת 28, צ'רלס ביקש מעדה לתרגם עבורו מאמר שנכתב על המנוע האנליטי שלו.

עדה, כמו אביה, המשורר לורד ביירון, הצטיינה גם בכתיבה, והחלה מיד במלאכת התרגום.

עם כל דף שקראה, היא הבינה של המנוע האנליטי של צ'רלס. יש אפשרות להיות מיוחד ממה שחשבה.

ואז רעיונות החלו לצוץ במוחה כמו פטריות אחרי הגשם.

ממש נדלקה לה נורה מעל הראש. כאילו פגע בה ברק.

(קול של ברק) " אויי, לא באמת התכוונתי - התכוונתי "כאילו" פגע בה ברק אחח, מה זה האפקט הזה, רחל?"

או בקיצור, עדה החלה לשלב בין הדימיון להגיון.

היא כתבה ימים ולילות, ולצד התרגום היא הוסיפה עשרות הערות ומחשבות משלה על כל הדברים המופלאים שהמנוע האנליטי, המחשב המכני, יוכל לבצע.

היא הסבירה כיצד הוא יוכל לבצע כל מה שבני האדם ילמדו אותו.

לחשב מספרים, לכתוב מילים, ואפילו להלחין מוזיקה.

ואז בעזרת מילים וסמלים, עדה כתבה סוג של קוד, והדגימה איך המנוע האנליטי יוכל אפילו לחשב בעצמו כל מיני חישובים ממש ממש ממש מסובכים.

עדה גם טענה שהמנוע יוכל לבצע כל מיני פעולות, לא רק חישובים, אם נחליף את המספרים באותיות.

היא הסבירה כיצד המנוע הזה יוכל לבצע לולאות, לבדוק אם תנאי מסוים מתקיים, אם כן לעשות פעולה מסוימת, לבדוק שוב עד שהתנאי כבר לא מתקיים.

אני אסביר לכם.

נניח שאנחנו צריכים להכין 100 סנדוויצ'ים עם חמאה וגבינה צהובה.

קוד המחשב יבדוק האם יש לחם.

אם התשובה היא כן, הפקודה תהיה למרוח בחמאה ולהוסיף גבינה צהובה.

ואז המחשב יבצע לולאה. הוא יחזור שוב להתחלה של הקוד ויבדוק האם יש לחם.

אם כן, מה עושים?

נכון, מורחים חמאה וגבינה צהובה.

ואז נבצע לולאה.

וככה 100 פעמים.

אחרי 100 פעמים, כי יש לנו רק 100 פרוסות לחם, התשובה תהיה לא, אין לחם כי נגמר הלחם.

ואז המחשב יבדוק מה הוא צריך לעשות כשנגמר הלחם.

להפסיק לגמרי או לעבור להכין משהו אחר.

לפעולה הזאת שחוזרת על עצמה עד שתנאי מסוים מתקיים, קוראים בשפת התכנות לולאה.

הקוד שעדה כתבה היה למעשה קוד כמו שכותבים למחשב, והוא נחשב לקוד התכנות הראשון שנכתב בהיסטוריה.

ובלי לדעת, עדה חזתה את העתיד.

המאמר, לצד כל ההערות שעדה כתבה, הפך למסמך שלם בין 20 אלף מילים.

20 אלף מילים זה המון, זה כמו עשרה פרקים שונים של היסטוריה לילדים.

עדה התרגשה, והבינה שכתבה משהו מיוחד.

היא חתמה את ראשי הטבעות של שמה על המסמך AAL, עדה אוגוסטה לבלייס.

ושלחה אותו לצ'ארלס באבג'.

צ'ארלס קרא את התרגום ואת כל ההערות של עדה.

הוא היה המום, והוא כתב לה חזרה.

עדה היא קראה, "את קוסמת, קוסמת המספרים, קוסמת המספרים".

למרות כל הגילויים החשובים של עדה וצ'ארלס, צ'ארלס לא הספיק לסיים לבנות את המנוע האנליטי.

הממשלה הבריטית השקיעה כסף רב במנוע החישובים שלו, מחיר דומה לשתי ספינות מלחמה.

אבל כשצ'ארלס לא הציג את המוצר, המימון בוטל.

למרות זאת, המנוע האנליטי של צ'ארלס באבג' נחשב למחשב הראשון שתוכנן בהיסטוריה, ובזכותו צ'ארלס קיבל את הכינוי "אבי המחשוב".

עדה המשיכה ללמוד והחלה לחקור את המוח האנושי.

אך כעבור מספר שנים, בגיל 36 מלבד, חלתה והלכה לעולמה.

היא ביקשה להיקבר לצידו של אביה, המשורר לורד ביירון, אותו בעצם לא הכירה מעולם.

גופתו של לורד ביירון הובאה מיוון לאנגליה, וכך השניים נקברו אחד ליד השני בחלקה המשפחתית, צפונית לעיר האנגלית נוטינגהאם.

עכשיו, ילדות לילדים, אנחנו קופצים כמעט מאה שנים קדימה.

אתם מוכנים? החזיקו חזק.


בשנת 1953, מדען בשם ביבי באודן פרסם את המסמך המפורט שכתבה עדה, וגילה שהקדימה את זמנה בעשרות שנים.

היא הייתה לא רק המתכנתת הראשונה בהיסטוריה, אלא הראשונה שחזתה את טכנולוגיית ה-AI, או בעברית, בינה מלאכותית, כשאמרה שמחשב יוכל לבצע פעולות שילמד מבני האדם.

מאז עדה לאבלייס מוכרת בכל העולם.

יש שפת תכנות על שמה, ואפילו יום מיוחד בשנה שנקרא יום עדה לאבלייס.

הוא נחגג ביום השלישי, השני בחודש אוקטובר, ובשנת 2023 זה יוצא בעשרה באוקטובר.

ביום הזה חוגגים הישגים גדולים של נשים בתחומי המדע, המתמטיקה והטכנולוגיה.

עדה לאבלייס קוסמת המספרים, לא הפסיקה ללמוד, והאמינה שהדמיון הוא חלק חשוב מאוד בעבודתו של המדען.

"בעזרת כנפי הדמיון, אנו יכולים לחקור את העולמות שסביבנו", היא כתבה.


אז ילדים, ילדות, אתם חושבים שגם אתם יכולים לשלב בין הדימיון להגיון?

כל כך הרבה מדענים ומדעניות גדולים ודגולים אמרו לא פעם ולא פעמיים שמדע זה נחמד, זה חשוב, אבל יש לו מגבלות מסוימות, ואילו הדמיון הוא ללא גבולות.

אז אני מאחל לכם שיהיה לכם דמיון פורה, שתדעו לדמיין דברים בלתי אפשריים, כי אולי יום אחד אתם תהפכו אותם לאמיתיים.


המחקר כתיבה וקוסמת של מילים" - עדי הררי

עריכה, קריינות הולך למסיבות של מדענים - יובל מלחי

עריכת תוכן ולשון ו"אצילה בריטית" הגברת הרוזנת - דינה בן מנחם

עיצוב סאונד, מיקס החתולה הגברת פאף - רחל רפאלי

הפקה ואנשים שמנסים לבנות מנוע פודקאסט חשמליתי - אייל שנידלר, טל ניסן ורני שחר

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים לילדות מדענים ומדעניות.

יום עדה לאבלייס שמח!


רגע לפני שאתם הולכים, אני מקווה שנהנתם מהפרק.

וואו, כבר עונה עשירית.

נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפל ובספוטיפיי ואפילו כתבו משהו קצר על הפודקאסט.

זה עוזר לנו מאוד.

נשמח לראות אתכם בקבוצת הטלגרם שלנו, היסטוריה לילדים, ואתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של היסטוריה לילדים בכל יישומוני הסכתיים, ישומון כאן וכאן לרכב.

תודה.

"היי, פיצקי, מה אתה עושה? זה התפקיד שלי. טוב, עשית את זה כל כך יפה. נשאיר, נשאיר".


14 views0 comments

Comments


bottom of page