top of page

פרק 388 - אומרים שהיה פה שמח - אפולוניה



"אומרים שהיה פה שמח". סדרת פודקאסט של רשות הטבע והגנים על אתרים וגנים לאומיים.

פרק מספר 1 – אפולוניה.

שלום לכם, אני נמצא כאן באפולוניה, בחלקה המערבי של העיר הרצליה. הים, הגלים, הרוח הנעימה, הנוף, ה...רגע, מה זה? !אני לא מאמין, תראו כמה ספינות! הן הגיעו לתקוף ולכבוש את המבצר! כולם לחומות! כולם לחומות!

הגן הלאומי אפולוניה שוכן על מצוק בעיר הרצליה. בגן נמצא מבצר צלבני מרשים והסיפור אודותיו ואודות המקום הזה מרתק במיוחד.

הכל מתחיל בפיניקים, עם שהתגורר לפני אלפי שנים בחופי הים התיכון באזור לבנון של ימינו ומאוחר יותר גם לחופי ארץ ישראל. הפיניקים היו ליורדי ים או מלחים מעולים ושייטו לאורכו ולרוחבו של הים התיכון. הם עסקו בעיקר במסחר ובהובלת סחורה מנמל לנמל. הפיניקים האמינו באלים רבים שאליהם התפללו.

באותה תקופה לא הבינו בני אדם מדוע תופעות טבע כמו רעידות אדמה, בצורת או ליקוי חמה מתרחשים. הפיניקים כמו עמים רבים אחרים בתקופתם, הצמידו אל לכל תופעה או אזור ואליו התפללו בעת צרה.

וואו וואו וואו אני מרגיש את האדמה רועדת, מהר!יש פה פיניקי? איך קוראים לאל שלכם נגד רעידות אדמה? פיניקי? יש בקהל פיניקי? אין פה אף פיניקי? וואואואו.

לפני כ-2600 שנים זיהו הפיניקים את האתר בו שוכן כיום גן לאומי אפולוניה כמקום נהדר לבניית מעגן, מקום בו עוגנים כלי שיט כדי להצטייד, לתקן ספינות או למצוא מחסה מפני מזג האוויר.

(רעש של ברקים)

המיקום שלו היה מושלם. בדיוק באמצע הדרך בין נמל דור הסמוך לקיסריה לנמל יפו ויכול היה לשרת את תושבי השרון והשומרון שרצו למכור את סחורתם. הפיניקים קראו לעיר שהם הקימו על שמו של אל מלחמה פיניקי, בשם רשף. פירוש שמו בפיניקית הוא אש או ניצוץ. בדיוק כמו בשפה העברית.

העיר נקראה ארשוף, על שמו של אל האש והניצוצות. וצריך להגיד תודה. לפיניקים היו אלים נוספים עם שמות קשים יותר להגייה, כמו אל הירח, ירחיבול. היה בא לכם לנסוע לגן לאומי ירחיבול? לא נראה לי.

לפני יותר מ-2000 שנה יצא אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון, ממקדוניה וצעד מזרחה. חייליו עברו גם בא"י וזיהו את האלים הכנענים, מקדשיהם ומקומות הפולחן עם סיפורי המיתולוגיה היוונית. הם למדו כי רשף הוא אל שמצד אחד מיטיב עם בני האדם, אבל מצד שני גם יכול להרוג אותם בחיצים נושאי מחלת הדבר. סגידה לאל שכזה יכולה הייתה להבטיח חסינות ממחלות קשות וממגיפות.

היוונים שמעו את סיפור המקום ואמרו, אם כך, רשף שלכם הוא אפולו שלנו גם כן. אל טוב בדרך כלל שמזוהה עם אור השמש, רפואה ומוזיקה ולעיתים מסופר עליו שהוא יורה את חיציו המסוכנים ומפיץ את מגפת הדבר בעולם. הם שינו את שם המקום מארשוף לאפולוניה, עירו של אפולו. השם הזה יישאר בתוקף למשך כ-1000 שנים. כיום יש בעולם למעלה מ-40 מקומות הנושאים שם דומה.

בתקופה ההלניסטית שהתקיימה בערך בין השנים 330 לפנה"ס ועד 30 לפנה"ס הייתה אפולוניה מקום מעגן מצוין לכלי שיט כשהים היה רגוע. אך בעת סערה, בשל הסלעים הרבים בקרבת החוף לא ניתן היה לעגון בה ואוניות נאלצו לעגון בים הפתוח.

במאה ה-2 לפנה"ס שיחררו החשמונאים את ארץ ישראל מהממלכה הסלווקית, כלומר היוונים. והקימו מדינה יהודית, עצמאית בשטח ארץ ישראל. הם שלטו באפולוניה שהייתה אחת מיישובי החוף של הממלכה החשמונאית ושל המלך, אלכסנדר ינאי.

לאחר תקופת החשמונאים, השתלטו הרומאים על אפולוניה ובנו אותה מחדש. הם הפכו אותה ליישוב של ממש בו התגוררו אנשים אמידים מאוד ואחד מהם אפילו בנה וילה ימית, וילה מפוארת הצופה אל הים שניתן לראותה סמוך לכניסה לאתר.

ודרך אגב, מישהו יודע איך אומרים בעברית וילה? והתשובה היא חוילה.

כמה מאות שנים לאחר מכן בשנת 395 לספירה הוריש הקיסר הרומי תאודוטוס את האימפריה הרומית לבניו. האימפריה נחלקה למערב ולמזרח. לחלק המזרחי אנו קוראים היום האימפריה הביזנטית והיא שכנה בעיקר באזור תורכיה ויוון של ימינו. אותו תאודוטוס, האב הנדיב, גם הפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית.

על ארץ ישראל שלטה האימפריה הרומית המזרחית או הביזנטית. ובתקופת שלטונה התרחבה אפולוניה והפכה לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל. היא נקראה בשם "סוזוסה" שפירושו המושיע. שם נוסף של האל אפולו וגם כינויו של ישוע הנוצרי.

בעיר הוקמו תעשיות רבות וייצרו בה שמן, יין וזכוכית. דיונות החול הסמוכות לאפולוניה אפיינו את האזור בעבר. לכל אורך רצועת החוף היו דיונות אדירות ורוויות במינרל בשם קוורץ. ממנו הפיקו את הזכוכית שנמכרה לנפחים בכל רחבי המזרח התיכון. בעיר גם הוקמו בורות לאגירת מי גשם, בית קברות וכנסיה בעלת פסיפס צבעוני.

תארו לכם את העיר באותה תקופה. עשרות ספינות יוצאות ונכנסות, סוחרים מכל האזור מביאים את מרכולתם. בעיר ישנו שוק שבו מחליפים סחורות, מחליפים מצרכים, ממליחים דגים כדי שישמרו לאורך זמן. שניה אחת, שניה אחת, סליחה, כמה הדג מלוח? אפשר לטעום? תביא. אממ וואו זה ממש טעים.

בשנת 610 לספירה החל מוחמד להפיץ את דת האיסלאם. יורשו, עומר אבן אל חטאב, השתלט על חצי האי ערב, לחם נגד הביזנטים וכבש את ארץ ישראל וסביבתה.

בשנת 640 לספירה נפלה אפולוניה בידי המוסלמים. שמה שונה לשמה הקודם בעיוות קל, מארשוף לארסוף. העיר המשיכה לתפקד כפי שהייתה וחומה נבנתה סביבה כדי להגן עליה. בכניסה לאפולוניה קיים ציור המתאר את העיר בעת העתיקה. ייתכן ותופתעו כמה היא קטנה ביחס לעיר של ימינו.

בשנת 809 לספירה פרצו מהומות בארץ ישראל. המהומות הללו דוכאו והעיר ארסוף אמנם סבלה מחורבן, אך שוקמה די מהר והמשיכה להיות עיר פעילה מאוד. גיאוגרף ירושלמי בשם אלמקדסי תיאר אותה בשנת 935 כעיר קטנה מיפו. מבוצרת ומאוכלסת. אלמקדסי כתב כי העיר הייתה אחת מ-12 הערים החשובות בארץ ישראל.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בעיר נתגלו ממצאים רבים המעידים על העיסוקים הרבים של התושבים והסוחרים. מסמרים מברזל לבניית בתים, רהיטים, מחטים לתפירה, בדים, תכשיטים, אבזמים לחגורות מברזל ומעץ, כלים להשחזת סכינים, קרמיקות צבעוניות ועוד.

בטח היה כיף לחיות פה, אלא שאז הגיעו הצלבנים...

קצת לפני שנת 1095 לספירה, החלו שמועות מגיעות עד אירופה כי המוסלמים אינם מאפשרים לנוצרים להיכנס לירושלים. כיוון שבעיר ישנם מקומות קדושים לנצרות, החליט האפיפיור שברומא לשלוח לוחמים בשם הכנסייה הנוצרית לארץ ישראל כדי שיכבשו את ירושלים וישימו אותה תחת שלטון נוצרי.

כיום אנו מכירים את המשלחות האלו בשם מסעות הצלב ואכן בשנת 1099 הגיעו הצלבנים לארץ ישראל, כבשו את ירושלים והקימו ממלכה צלבנית בשם ממלכת ירושלים.

לאחר כיבוש ירושלים פנו הצלבנים לכבוש ערים אחרות באזור, אך הם לא הצליחו לכבוש את אפולוניה, ארסוף. רק שנתיים מאוחר יותר בשנת 1101 הצליח המלך בולדווין הראשון להכניע את העיר המוסלמית הקטנה בשיתוף פעולה עם צי אוניות מהעיר גנואה שבאיטליה.

הגנואזים זכו בחלק משלל הביזה ואף קבלו לעצמם רחובות שלמים בהם הקימו שווקים למסחר. מהקרב עם הצלבנים נותרו ממצאים מרתקים. למשל, כלי חרס דמויי רימון שהיו מתלקחים בעת שהיו נשברים כמו בקבוק תבערה של ימינו. המגנים עשו בהם שימוש כנגד הצלבנים.

דמיינו את הפרשים והקשתים מקיפים את העיר ואת האוניות העוגנות מחוץ לנמל, מונעות מאספקה להיכנס לעיר ומשתלטות על ספינות אויב. חצים עפים מעל הראש, פצצות תבערה, חרבות, מלחמה של ממש במקום שהיום עומד שקט ושליו.

הצלבנים כבשו את העיר, חידשו את ביצוריה ושינו את שמה הרשמי לארסור, שם בעל צליל צרפתי. למרות שינוי השם המשיכו רבים לכנות את העיר בשמה הקודם.

כשנה לאחר מכן, בשנת 1102 ניהלו הצלבנים קרב באזור רמלה ונחלו מפלה קשה. המלך בולדווין נמלט בקושי משדה הקרב עם שניים מאנשיו. הם נסו צפונה ובתום ליל נדודים מסוכן ומפחיד הגיעו לארסור. המלך התאושש והפליג ליפו על גבי ספינה של שודד ים אנגלי בשם גודריק האדום. על הספינה התנוסס דגלו המלכותי של המלך בולדווין.

כשנכבשה אפולוניה ע"י הנוצרים היא נמסרה למשפחת אצולה צלבנית. שמו של האציל הראשון שהחזיק בעיר ובשטחים סביבה מנחל פולג ועד לירקון ומהים ועד לשומרון היה יוהנס אדון ארסור.

בשנת 1187 בקרב קרני חיטין ליד הכנרת הובס הצבא הצלבני ע"י סלאח א דין, הכובש המוסלמי הנודע ומיד לאחר הקרב נפלה כל הממלכה הצלבנית לידיו. סלאח א דין חשש שהצלבנים יכבשו את ערי החוף והורה למוטט את ביצוריה של אפולוניה.

ארבע שנים מאוחר יותר הגיעו הצלבנים לארץ ישראל במסע צלב שלישי במספר. השתתפו בו שלושה ממלכי אירופה והמפורסם שבהם הוא ריצ'ארד לב הארי, מלך אנגליה. לאחר שהצליחו הצלבנים לכבוש את עכו, התקדמו דרומה לאורך החוף במטרה מוצהרת להגיע ירושלים.

בשדות שמצפון מזרח לאפולוניה החל קרב מכריע. השליט המוסלמי בחר בשדה קרב צפוף שיקשה על הפרשים הצלבנים להתקדם. מערבית לשדות היה הים ומזרחית להם יער צפוף שכבר לא קיים. הצבא המוסלמי תקף ראשון, אולם הצלבנים יצאו למתקפה לא מאורגנת משלהם והצליחו לפגוע קשות במוסלמים. שליש מהצבא המוסלמי הושמד באותו קרב, ממש מתחת לאפולוניה.

הצבאות של שני הצדדים היו מותשים ושנה מאוחר יותר חתמו ריצ'ארד לב הארי וסלאח א דין על הסכם שביתת נשק. ההסכם אפשר לצלבנים להתבסס בערי החוף של ארץ ישראל ולבנון והנוצרים יכלו לעלות לירושלים כל עוד הם לא נשאו עימם נשק.

בישראל יש 16 ערי חוף, האם אתם יכולים למנות 10? ואל תשכחו את טבריה, אילת וטירת הכרמל.

לאחר ביסוס הממלכה הצלבנית הוחזרה ארסור למשפחה שהחזיקה בה טרם הכיבוש המוסלמי. יוהנס ה-2 הפך לשליט ארסור, אולם הוא נהרג בתאונת ציד. השליטה בארסור עברה לידי אחותו, מליסנד. היא התחתנה עם ז'אן מאיבלין, שנודע בכינוי אדון ביירות או הזקן מביירות. ועתה גם אדון ארסור. הוא הפך לאחד האנשים העשירים בממלכה הצלבנית והיה זה לורד ארסור שבנה את המצודה הצלבנית שעדיין עומדת באפולוניה.

בשנת 1261 רכש מסדר האבירים ההוספיטלרים את ארסור. המסדר היה ארגון דתי, צבאי שהיה אחראי גם על הגנת הממלכה הצלבנית בירושלים. ההוספיטלרים חיזקו את הביצורים סביב המצודה ושיקמו את מגדל העוז שנבנה כחלק מהמבצר.

רגע, שיקמו מה? איזה מגדל? מגדל העוז היה כמבצר בתוך מבצר וניתן למצוא מגדלי עוז רבים במבצרים וטירות של ימי הביניים. במגדל העוז התגוררו האדון ובני משפחתו והיו לו ביצורים נוספים. כך שגם אם מישהו פרץ את החומה, הוא עדיין היה צריך להתגבר על הביצורים של מגדל העוז. אבל אז, חזרו המוסלמים לארץ ישראל ובראשם הסולטן בייברס.

מוצאו של בייברס היה משבט תורכי. בגיל 14 נמכר לעבדות. מצא את עצמו כחייל בגדוד של שכירי חרב, שנקראו ממלוכים, עבדים. בייברס השתתף בקרבות רבים ובין השאר נלחם נגד המונגולים בעמק יזרעאל. הממלוכים תפסו את השלטון במצרים ובשנת 1260 עלה בייברס לשלטון. הוא היה גבר שחום, בעל עיניים כחולות וקול רועם.

באביב 1265 יצא עם צבאו הסולטן בייברס הממלוכי לסדרה ארוכה של קרבות נגד הצלבנים. הוא הכניע את קיסריה הצלבנית ומיד לאחר מכן הטיל מצור אימתני על אפולוניה שנמשך 40 ימים. צבא הממלוכים היה חזק ומאורגן. חייליו מילאו את החפיר שסביב המצודה בקורות עץ, קירבו אל החומה מכונות מלחמה, חפרו מנהרות לכיוון המבצר וירו אבני קלע וחיצים. הלוחמים הצלבנים שרפו את קורות העץ, חפרו מנהרות נגדיות וירו גם הם אבני קלע וחצים אל עבר הממלוכים.

באפולוניה נמצאו 2700 אבני בליסטרה שנורו במהלך הקרבות. זהו הריכוז הגבוה ביותר של אבני בליסטרה שנמצא באתרי קרבות מימי הביניים. האבנים עשויות גיר והועברו מהשומרון, מרחק של כ-15 ק"מ מאפולוניה. משקל כל אבן נע בין 8 ל-40 ק"ג. באתר אפולוניה נמצאו גם כ-1200 ראשי חיצים מברזל ועדיין אפשר למצוא ראשי חיצים תקועים בקירות המבצר.

תוכלו לראות את ערמת אבני הבליסטרה בחלקו הדרומי של הארמון. ואת כלי המצור והנשק בתערוכה זמנית מחוץ למבצר.

באפולוניה נמצאו גם מנהרות שונות שנבנו לכיוון הנמל ושימשו מעין פתח למילוט בשעת חירום. אחת מהמנהרות היא באורך של כ-100 מטרים ואין יודעים מי חצב את המנהרה. הממלוכים כמנהרה התקפית או ההוספיטלרים כמנהרה נגדית שאפשרה להם למוטט את המנהרה, להרוג את החופרים או להפתיע את צבא הממלוכים.

במהלך המצור הגיעו כל תושבי העיר למבצר. כנראה למעלה מ-2000 איש. דמיינו לכם כיצד נדחסו לתוך הארמון הלא גדול הזה. 2000 איש. הצפיפות, המחנק, הפחד והריח, אוף הריח. איי סליחה אתה דורך לי על הרגל, לא לדחוף, לא לדחוף, מי אכל פה בצל? מה זאת אומרת כולכם? שאף אחד לא יפתח את הפה. אוף, איזה ריח.

חלק מאוצרות העיר הוחבאו מתחת לרצפת המצודה. בשנת 2012 נמצא באפולוניה מטמון עצום של יותר מ-100 מטבעות זהב בכד חרס. בשווי של יותר מ-100 אלף דולר. האם יש אוצרות נוספים שטרם התגלו? מה אתם חושבים?

ההוספיטלרים איבדו בקרב כ-1000 איש. הם נאלצו להיכנע ולשרוף ולמוטט במו ידיהם את המבצר שעליו הגנו. באפולוניה ניתן לראות את שרידי החומות ההרוסות ואת סימני השריפה בקירות השערים ובאולמות המבצר. משהגיעו החדשות לאירופה, הביעו רבים זעזוע על נפילת אנשים רבים כ"כ בקרב.

משורר צלבני בשם ריקו בונומל כתב "מדוע ישן אלוהים כאשר את ארסור כבשו מוסלמים? האם שמח על מפלתם של הנוצרים?"

אז מה אכלו האבירים הצלבנים? אתם בטח שואלים את עצמכם. ובכן, במהלך החפירות הארכאולוגיות באפולוניה גילו החופרים תנורים לאפייה ובישול, מתקנים לטחינת קמח וחדרי אוכל מרווחים שבהם סעדו האבירים. הם אכלו בשר שנצלה במחבתות, נזידים שבושלו בסירים וקנקני יין וכוסות. חלק מכלי האוכל שנמצאו יוצרו במקום וחלקם הובאו מלבנון או מסיציליה שבאיטליה. באתר נמצאו גם גלעיני פירות שהוגשו על פי עונתם וקינוחי מקפא או סורבה שהומתקו בסוכר קנים. במילים פשוטות, גם אז היו ארטיקים באפולוניה.

אפולוניה, ארסוף, ארשף, ארסור, שימשה במשך קרוב ל-2000 שנה כמרכז דרום השרון. היא הייתה מקום מסחר, עיר נמל, מקום מפגש ומרכז רב תרבותי. לאחר ההרס שחוותה בעידן הממלוכים הפכה אפולוניה למקום נידח ונשכח. בימי הביניים ובימי האימפריה העות'מנית התגוררו כאן בעיקר נוודים והמקום נשאר הרוס.

בשנות ה-70 וה-90 של המאה ה-20 נערכו בתחומי האתר חפירות ארכאולוגיות ובמסגרתן נחשפו חלקים נרחבים מהעיר. בשנת 2002 האתר הוכשר לביקורי מטיילים. במי הים, ממש מתחת לאפולוניה נמצאים עדיין שרידים היסטוריים רבים, ביניהם כלי שיט, כלי נשק וסחורות.

אז יאללה, עלו למבצר, קחו נשימות של רוח ים, צפו בנוף הנשקף לדרום ולצפון ונסו לדמיין לעצמכם את העיר שוקקת חיים, את הסוחרים המגיעים מהשומרון ואת היער הענק ממזרח לעיר ואת כלי השיט הרבים שהגיעו אליה וממנה.

רגע, מה זה באופק? שודדי ים? תפסו מחסה! כולם לעמדות! תבואו לבקר כן? הרימו את הסולמות! קשתים! חיצים! עם החרבות יותר חזק שם! לוחמים, רדו למנהרות! פצצות תבערה השלך! להילחם, לא לוותר!

הי אתם שם, כן אתם שם באוטו, תבואו לעזור, קדימה אמיצים! נתראה באפולוניה!



מחקר, כתיבה ועריכה – איתמר בן דוד ויובל מלחי

עריכת לשון – דינה בר מנחם

הקלטה ומיקס – אסף רפפורט

מפיק ראשי – רני שחר

ייעוץ מקצועי מטעם רשות הטבע והגנים – חגי יוחנן

ניהול הפרויקט מטעם רשות הטבע והגנים – הדר סטולרו מליחי

הפרק הוקלט באולפני סוף הסאונד.



18 views0 comments

Comments


bottom of page