עושים סדר בבית ובחיים - פרק 31 - מינימליזם בניהול זמן: לבעלות עסקים ולכולם עם גבי בר
- גלי אורזל ומיכל שקד
- Oct 28
- 13 min read
פרק על איך להספיק את הדברים החשובים לנו בחיים.
דיברנו מהכובע שלנו כבעלות עסקים, אך הפרק הזה יכול לתרום לכל מי שנמצא בתחושה של ״פול גז על ניוטרל״.
ממה להיפרד כדי להצליח להגיע למטרות שלנו בצורה שהכי נכונה לנו. איך אנחנו יכולות להגיע לאן שאנחנו רוצות בצורה קשובה.
בין היתר הכלים אותם חלקנו בפרק היו:
-לעצור ולשאול מה אני רוצה? מה חשוב לי בחיים. איך אני רואה את היום יום שלי?
-הצבת מטרות באופן יזום, מהם הדברים שהכי חשוב לי להגשים בשנה הקרובה?
-לשים לב ולהקשיב לסימנים בגוף ובתחושות.
- איך לשחרר באהבה מטרות שלא מתאים לנו לממש כרגע.
תזכרו- אנחנו יכולים ויכולות לעשות הכל, אבל לא הכל בבת אחת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/09/2024.
ארבל: טוב, אז איך אמרנו שקוראים לפרק הזה?
גבי: עוד לא החלטנו על שם [צוחקות]. דיברנו על א…
ארבל: תעזרו לנו.
גבי: "להיפטר מהמיותר כדי להתעסק בעיקר"…
ארבל: הופה!
גבי: אבל זה היה נשמע קלישאתי ממש.
ארבל: קצת קיטשי כזה. ואני בהתחלה אמרתי, "מינימליזם בניהול זמן", שזה גם כזה נשמע כאילו אני עושה איזה קורס באוניברסיטה.
גבי: [צוחקת] גם אמרתי לך שיש לי בעיה עם 'אִיזְם'…
ארבל: איזם…
גבי: כל 'איזם' הוא [צוחקת] מאוד מקבע.
ארבל: אז מה הפרק שלנו?
גבי: אנחנו פשוט נדבר על [צוחקות]… על איך להספיק דברים שהם חשובים לנו בחיים, ממה אפשר להיפרד, למה אפשר להגיד שלום, כדי שבאמת נצליח להגיע למטרות שלנו בצורה שהיא הכי נכונה ומדויקת לנו, חשוב לציין.
ארבל: ובסימן של פחות.
גבי: בסימן של א…
ארבל: של מדויק.
גבי: מרחב, בדיוק.
ארבל: מדויק. פתיח ומתחילים.
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני ארבל מ"החשק לסדר", והגעתם לפודקאסט שלי, "עושים סדר". כאן נדבר על ההשפעה העמוקה של הסדר בחיים שלנו, בפן הפיזי, הרגשי והמנטלי.
יאללה, בואו נעשה סדר.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
טוב, אז ברוכים הבאים לפרק נוסף ב"עושים סדר בבית ובחיים". פרק 31, וואו.
גבי: וואו!
ארבל: כן. אז כאן איתי גם היום, גם בפרק הזה, גבי בר מוראלס. איך, איך עכש…
גבי: כן, זה, עכשיו אני גבריאלה מוראלס, הכי לטיני שיש.
ארבל: גבריאלה מוראלס. [במבטא דרום אמריקאי] גבריאלה מוראלס!
גבי: אין לי שום… אני לא לטינית בשום צורה [ארבל צוחקת] אבל אני מאמצת את המחשבה שאולי כן…
ארבל: אשכנזיה, אמרנו מקודם.
גבי: לגמרי.
ארבל: סתם. [צוחקת]
גבי: לגמרי, מכל כיוון.
ארבל: טוב, היום הכנסנו אותכם לשיחה אישית שלנו. סתם, לא, ישר פתחנו כאילו, הכי אנחנו.
גבי: לגמרי.
ארבל: למה לא?
גבי: אני אוהבת. היה לנו א…
ארבל: טוב, אז גבי גם באמת הייתה בפרק הקודם, וגם בפרק 2, מי שלא שמע,"מינימליזם", באמת אחד הפרקים הכי טובים בפודקאסט.
גבי: וּוּוּהוּ.
ארבל: וגם עשה סיפתח מהמם לפרק הזה, לפודקאסט הזה שהולך ומתהווה עם השנים. כן, זה כבר שנים, שנה וחצי שהפודקאסט קיים.
גבי: וואו!
ארבל: אז אולי תספרי על עצמך קצת יותר מהפרק הקודם?
גבי: וואו, אוקיי. אז… נעים מאוד…
ארבל: ומה הקשר שלך לנושא הזה בכלל, גם?
גבי: מה הקשר שלי?
ארבל: כן.
גבי: זה מ… זה שאלה מאוד-מאוד טובה. נתחיל מזה שלפני כמעט שלושים פרקים התארחתי אצלך בנושא של מינימליזם. באותו זמן גם תהיתי למה, לעזאזל, אירחת אותי על מינימליזם [ארבל צוחקת]. את באת אליי הביתה ואמרת, "וואו, את ממש מינימליסטית!". אני בזמנו לא הרגשתי מינימליסטית, אני עדיין לא יכולה להגיד שאני מרגישה מינימליסטית. כמו שהתחלנו את הפרק, אני לא אוהבת המילה א…
ארבל: זְם, איזם.
גבי: מינימליזם, או כל דבר שהוא 'זם', כי זה כאילו מאוד מגביל, וזה נשמע כאילו אני… יש לי איזה בית לבן, סטרילי עם מזרן בתור א…
ארבל: ספה.
גבי: ספה.
ארבל: ומיטה.
גבי: בדיוק, ומיטה, זה מולטי פונקציונלי. אבל זה לא המצב. פשוט, באיזשהו אופן, וזה מצחיק, כי גם בפרק הקודם שדיברנו על אובדן, אז דיברנו קצת על מאיזה בית אני באתי, שהוא היה עמוס מאוד בחפצים, הוא עדיין עמוס מאוד בחפצים [צוחקות]. אני מקווה שאמא שלי ואבא שלי לא שומעים את הפרק הזה במקרה…
ארבל: [צוחקת] ואם כן, היי, בואו לפרק גם אתם, תתארחו אצלי.
גבי: [צוחקת] אז כן, אז הבית שלי הפך להיות קצת ההפך, ובאמת אני רציתי לפנות הרבה-הרבה מרחב, הייתי צריכה הרבה ספייס בחיים שלי, בבית שלי, הייתי צריכה להרגיש שאני מדייקת את הסביבה שלי. ובפרק הזה אנחנו הולכות לדבר קצת על המקום הזה של מעֵבר רק לחפצים ולמינימליזם בבית, איך אנחנו יכולים להכניס את זה לתוך החיים שלנו כדי באמת לדייק, עוד הפעם, קצת יותר. קצת יותר את החיים שלנו, את המעשים שלנו, את מה שאנחנו עושים בחיים. דרך אגב, למי שלא מכיר אותי או מכירה אותי, אז נעים מאוד. לי קוראים גבי בר, כמו שכבר ארבל הספיקה להגיד, ויש לי עסק של בעצם שיווק, שיווק של עסקים, אז אני עוזרת להם בעצם לשווק…
ארבל: לשווק א…
גבי: בדיוק. כן, שיווק דיגיטלי ו…
ארבל: אותנטי.
גבי: אותנטי, ייחודי, כל המילים הטובות [ארבל צוחקת]. אבל אני חושבת שאחד הדברים שהכי הפריעו לי, או הפריעו ללקוחות שלי, זה שהם הרגישו מאוד-מאוד מוצפות בכל מה שצריך לעשות כשאת מנהלת עסק. אז בין אם זה אומר, את יודעת, את רצית בסך הכול לפתוח קליניקה לרפלקסולוגיה, ואת מוצאת את עצמך צריכה לעשות קורסים דיגיטליים…
ארבל: וטיקטוקים…
גבי: ואת צריכה לשווק, וטיקטוק, ואינסטגרם, ופייסבוק, ומיילים, ואת צריכה גם ללכת לכל מיני מקומות ולהעביר הרצאות, ואת צריכה להתעסק בכספים, ובאלף ואחד דברים, ואת הולכת לאיבוד. והרבה פעמים אני ראיתי על אחרים כמה שהם נשחקים מהדבר הזה, ואני חושבת שגם לנו… [ארבל מהמהמת] אם אנחנו, ככה, נזרוק את עצמנו פה ישר לעניינים, ונגיד שגם לנו היו רגעים כאלה…
ארבל: וואו.
גבי: …בעסק שלי, שלך. קולגות, אני בטוחה שיכולות להתחבר, שאת פשוט מרגישה מוצפת, מרגישה שהלכת לאיבוד, את מקבלת טיפים מכל העולם ואשתו, ואת לא יודעת איך לדייק את עצמך.
ארבל: "וואי, את חייבת, את חייבת לעשות את הסרטון הזה. וואי, לא, וכשאת מצלמת את הפודקאסט, תצלמי מהזוויות האלה, ואז גם יהיה לך תוכן לזה, ותפרסמי את זה גם ביוטיוב, וגם באינסטגרם, וגם בטיקטוק, וגם אאההה… ותעשי טרנדים, ואאההה". כן.
גבי: כן, אז ממש…
ארבל: זה, זה כאילו היה הבליל. של "תעשי".
גבי: אז א' [צוחקת], אז א' הזכרת לי שאנחנו לא מצלמות כרגע את מה שקורה כאן. אוי ואבוי לנו.
ארבל: [צוחקת] לא, כבר אין לי מקום בטלפון, סורי.
גבי: אוקיי, אז יופי, אז את מדייקת. אבל זה נכון, זה פשוט התחושה הזאת של ההצפה, והתחלתי לספר לארבל לפני שהקלטנו את הפרק, שהייתה לי תקופה, ממש לפני שנתיים בערך, שהרגשתי שתמיד ששואלים אותי - חברות, משפחה אפילו, משפחה, שהם גרים בצפון, אני גרה במרכז, עד שאני רואה אותם לוקח הרבה זמן - שואלים אותי מה את עושה, איך הולך? אני עסוקה. לא משנה מה, אני עסוקה.
ארבל: עסוקה "אני לא יכולה לדבר איתכם", או עסוקה "אני כזה עכשיו בטירוף של דברים"?
גבי: אני בטירוף של דברים, אני לא יכולה להספיק. אגב, זה גם התבטא בלחץ, חרדה [ארבל מהמהמת], כל הדברים הכיפיים האלה, שאף פעם לא דיברתי עליהם, דרך אגב, אז זה מאוד מעניין לדבר על זה פה. שאת פשוט מרגישה שאת פול גז על ניוטרל, ומצד שני, למרות שאני מסתכלת על החיים שלי ואני אומרת "וואי, אני ממש עסוקה, אני עושה מלא דברים", אני לא רואה כל-כך את המשפחה שלי, אני לא כל-כך עוש… לא יודעת, אני לא מגשימה בדיוק את החיים שאני רוצה, וכשאני מסתכלת על העסק שלי אפילו, אני אומרת, "רגע, יש מלא דברים שאני רוצה להספיק, אני רוצה לעשות, אני באמת רוצה שככה החיים שלי ייראו?" ואני לא מצליחה להגיע לזה, אז במה אני עסוקה בדיוק?
אז זה בעיקר הפרק. נדבר על איך אנחנו יכולות להגיע לאן שאנחנו רוצות בצורה שהיא כמובן מדויקת לנו, בצורה שהיא מאוד קשובה לעצמנו. אז באמת הדבר הראשון שככה, עזר לי ברגע שראיתי שהחיים שלי, לפחות, הם לא איפה שאני רוצה שהם יהיו, הייתי צריכה לעצור אחרי איזשהו אפילו משבר שלי, ולשאול 'רגע, לאן אני הולכת? מה אני רוצה מהחיים האלה?' עכשיו לא טוב לי, מן הסתם. חרדות, מצבי רוח, זה לא סימן טוב, אז מה אני רוצה? אני צריכה קודם כל להגדיר לעצמי את המטרות האלה בחיים.
ארבל: שאגב, לעצור זה דבר מאוד קשה. כאילו, אני מרגישה שלפעמים אני… הרבה יותר קל לי להישאב לאיזה לופ של עשייה, אפילו בימים שאני עובדת מהבית ויש לי כזה… זה צץ, זה צץ, ואני כזה, טוב, אני יכולה להספיק גם את זה, וגם את זה, וגם את זה, וגם את זה, ולעצור זה הדבר הכי קשה.
גבי: וואו, ממש. ואז אני שמה לב הרבה פעמים, לא רק אצלי, שהחיים לפעמים עוצרים אותך.
ארבל: נכון.
גבי: ואת לא רוצה להגיע לזה.
ארבל: וגם שזה לטווח הרחוק, כן.
גבי: כן, לגמרי. אני חושבת עכשיו על חברה ש… חס וחלילה, טפו-טפו, אני לא רוצה שזה יגיע או ישתמע שאם אנחנו רצים זה מה שיקרה, אבל היא באמת הייתה בריצה מתמדת, אני ראיתי שהיא נשחקת, והיא עברה תאונה, וזה מה שגרם לה לעצור. ובאמת זה מה ששינה לה את החיים מקצה לקצה. כמובן אני לא אכנס עכשיו לסיפור הזה, אבל לפעמים החיים פשוט עוצרים אותנו, וזה מחייב. אז אנחנו רוצות להקדים תרופה למכה, ואם אנחנו רואות סימנים בגוף, בין אם זה קצת חולי, או מצב רוח, הגוף שלנו הרי מסמן לנו [ארבל מהמהמת] על דברים שאנחנו צריכות להסתכל עליהם, ואם אנחנו נהיה קשובות, אנחנו נוכל לעשות את זה בזמן.
אז באמת, הדבר הראשון זה לשאול את עצמנו, "אוקיי, אם עכשיו לא טוב לי, אז מה לא טוב לי?" אבל לא להישאר בשאלה מה לא טוב לי, אלא באמת לשאול את עצמנו, "מה חשוב לי בחיים?" איך אני רואה את היומיום שלי, ואני לא מסתכלת, אם, נגיד, אני בעלת עסק, או גם אם אני שכירה, אני לא מסתכלת רק על הקריירה, שזה משהו שמאוד קל לנו, נראה לי, להסתכל עליו לפעמים. איך אני רואה את הקשר שלי עם המשפחה שלי? איך אני רואה את הקשר בזוגיות שלי, אם אני בזוגיות, או אם אני נכנסת לזוגיות? איך אני רואה את הפנאי שלי? לא היה לי פנאי. ארבל, אני לא יודעת, יש… לא היו… לא היו לי תחביבים יותר מדי, היו לי דברים שאהבתי, בחיים לא ניגשתי אליהם, לא עשיתי אותם. פשוט ממש הייתי צריכה לרשום את כל הדברים, של איזה מגניב אם זה היה לי בחיים.
ארבל: את יודעת שאני מרגישה שאצלי, אני היום כן מוצאת את עצמי מאוד בריצה, אני כאילו עכשיו קצת יותר רצה וכזה, עושה כל מיני דברים, גם יש… אנחנו מתחתנים השנה, וקורים כל מיני דברים, אז תמיד יש סיבה להיות עסוקה. ופתאום שמתי לב שבשנה האחרונה אני פחות מתאמנת. תחביבים, כאילו… אוקיי, לא יודעת אם יש לי איזשהו תחביב, אני קוראת ספרים, אבל אין איזה משהו שאני אומרת, "וואו, אני כאן מגלה את היצירתיות שלי, או עושה משהו חדש, או מאתגרת את עצמי דרך איזשהו תחביב חדש". אבל, אז כאילו, נגיד, אצלי אני מרגישה שזה בא לי בתקופות. יש תקופות שאני מרגישה הרבה יותר בסנטר, בהקשבה פנימה, ב… כאילו שאני מצליחה למצוא לזה את האיזון הנכון, ויש תקופות שאני מגלה שהסתחררתי שוב.
גבי: אז קודם כל זה ממש, אני ממש שמחה שאת מעלה את זה, כי זה נכון, החיים שלנו הם כאלה, הם דינמיים. זה עליות, ירידות, פיתולים, וכשאנחנו מגדירות מטרות, ואני מאוד שמחה שאמרת את זה, זה… תראי, אנחנו יכולות להגיד שאנחנו רוצות הרבה דברים. אני רוצה עכשיו להתאמן, אני רוצה להיפגש עם חברות…
ארבל: כן, הנה, אני גם רוצה לתכנן חתונה, אני גם רוצה כאילו, לא יודעת מה, לתכנן טיול א… את הירח דבש, ואני רוצה גם את זה, וגם את זה, וגם את זה.
גבי: אז… כן.
ארבל: יש לי איזה חמש מטרות כרגע בתקופה הזאת.
גבי: אז זה מה שיפה, זה שבכל שלב בחיים, יש לנו את ה… לכל דבר יש את העונה שלו, בין אם עכשיו, כרגע, מה שחשוב לך זה לארגן את החתונה ואת הירח דבש שלך, וכנראה להתעסק בפודקאסט נגיד…
ארבל: כן.
גבי: אלה הדברים שחשובים לך.
ארבל: אני לא אפתח קורס דיגיטלי עכשיו, את אומרת.
גבי: כן, אבל זה העניין, שלפעמים אנחנו מרגישות רע עם עצמנו, ש-למה אני לא פותחת עכשיו קורס דיגיטלי?
ארבל: או, כן, האמת שהיה לי רגע כזה.
גבי: למה אני לא מתאמנת?
ארבל: כן, יש לי רגעים כאלה.
גבי: אז זה העניין, שנזכור שאנחנו באמת יכולות לעשות הכל-הכל-הכל, אבל לא הכל בבת-אחת.
ארבל: וגם, נגיד, אני מרגישה, באופן אישי, שהתפיסת זמן שלי היא כזאתי, מאוד של כאן ועכשיו. מה שלא קורה כאן ועכשיו, אז אולי לא יקרה לעולם, ואני אשכח מזה, וזה כבר לא יתממש, או לא תהיה לזה אפשרות לקרות. אז יכול להיות שעם השנים אני קצת יותר מתבגרת בתפיסה הזאתי, ולומדת שכן, הנה, פתאום, נגיד, אם לפני חמש שנים רציתי להתחיל בפודקאסט, אז זה לקח לי, לקח לי יותר זמן, ובסוף אבל אני עושה את זה. כאילו…
גבי: זה מה שיפה, זה שאם יש משהו שהוא חשוב לך, ואם משהו צריך להגיע לחיים שלך, את יכולה לרשום את זה, להשאיר את זה כמטרה, ואם זה צריך להגיע, זה יגיע. ואם לא, זה גם בסדר לשחרר את הדבר הזה, כי הוא אולי שירת אותך לפני חמש שנים, לא בטוח שהיום הוא ישרת, וזה בסדר.
ארבל: כי אם, נגיד, אני יודעת שאני לא all over the place, אלא אני במטרות הספציפיות שהצבתי, אני גם, רוב הסיכויים שהדברים האלה יקרו יותר בקלות, וישתלבו טוב בחיים שלי, ואני אוכל יותר בקלילות בהמשך לעבור הלאה לדברים אחרים שאני רוצה.
גבי: לגמרי. אני יכולה לשתף שב… לפני השביעי באוקטובר הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר, יוצאת להליכות. זה היה, כזה, המטרה שלי. אחרי השביעי באוקטובר הייתה צריכה התכנסות, הייתי צריכה לישון הרבה. ועכשיו אני לקראת לידה, וחמש בבוקר, מטרה שעדיין מדגדגת לי, כי אני מאוד אוהבת לקום מוקדם, אבל אני מבינה…
ארבל: שאת עייפה. [צוחקת]
גבי: שאני צריכה לשחרר אותה. שאני עייפה מדי, וזה לא יכול להיות… אני לא יכולה גם לעשות את זה, וגם לעשות את זה, וגם לעשות את זה, וזה בסדר לשחרר את הדבר הזה.
ארבל: מה עזר לך להבין את זה, שזה בסדר? כי בסוף ה… אני יודעת, אני תמיד בדיונים עם עצמי על זה, יש לי כאילו דברים שעוד כתבתי מלפני עשור, שאני כזה, תמיד מרגישה עמוסה, ונמאס לי, ולמה אני לא יכולה פשוט ליהנות מהרגע, ולהיות בנוכחות, ובלה-בלה-בלה. ויש רגעים שאני יותר מצליחה היום, ויש כאלה שפחות. אבל, יכול להיות שזה מאוד-מאוד תלוי, כשאני מצליחה, זה כי יש לי איזה רגיעה פנימית, של "אוקיי, זה מה שאני רוצה שיקרה עכשיו, זה מה שצריך לקרות עכשיו, זה מה שהכי יעשה לי טוב וישרת אותי לאורך זמן".
גבי: כן.
ארבל: אז מה את מרגישה שלך עוזר?
גבי: שעוזר לי לדייק את מה שחשוב לי?
ארבל: כן. [צוחקת]
גבי: אני אגיד לך, אני אגיד לך בכנות, זה משהו שאת לא יודעת עליי. אני מאוד מאמינה שמי שיושב וכותב מטרות - מה זה מאמינה? זה מחקר - הוא מצליח להגיע למטרות שלו ב-40% יותר. אני, כל יום, יש לי רשימה של דברים שאני רושמת, את המטרות שלי. מטרות ברות-ביצוע לשנה הקרובה. וכל יום…
ארבל: אה, וואו, כל יום את מסתכלת קדימה לשנה הקרובה?
גבי: כל בוקר, אני מסתכלת עד סוף השנה הנוכחית.
ארבל: וואו.
גבי: אני רושמת לי את המטרות שלי, לחלקם אני מגיעה, וזה ממש כיף לראות שזה…
ארבל: אבל כל בוקר? כל יום?
גבי: כל בוקר, כל יום. במיוחד בבוקר…
ארבל: וואו, איזה נחושה.
גבי: אני אגיד לך למה, אם אני כבר לא קמה מוקדם, אז לפחות את זה [מצחקקות]. אבל אני אגיד לך מה, במיוחד בבוקר, שאנחנו ככה ב… עדיין בגלים אחרים במחשבה שלנו, עדיין לא ספגנו את כל היום של אנשים אחרים, ואנחנו יכולים להתרכז במה שחשוב לנו, בעיניי זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות -, זה לשבת ולכתוב כל יום את המטרות, כי זה מגדיר לי כל יום מה אני הולכת לעשות, לאן אני מתקדמת, ואם אני רואה…
ארבל: זה מתעדף.
גבי: מתעדף, וגם זה עוזר לי להסתכל… וואלה, המטרה הזאת של חמש בבוקר, אני כותבת אותה כבר חצי שנה [צוחקת קלות], לא מצליחה להגיע אליה. יש דברים שבאמת אני מרגישה שהם יותר חשובים, יותר דחופים לי. אני יכולה לשחרר אותה כרגע, אני אגיע לזה, אם אני מספיק מאמינה בעצמי. אני אגיע לזה, אבל לא עכשיו. אני לא יכולה לשים על עצמי כל-כך הרבה לחץ.
ארבל: אבל במהלך היום-יום עכשיו, כשכן היית רושמת את זה כל יום, כל יום נזכרת שזו מטרה שלך, והיא לא קורית. זה לא דווקא מעלה את התסכול?
גבי: זה… אם אני רואה שהתסכול הזה עולה, וזה עלה, כן? שלא תחשבי שזה לא עלה. אם אני רואה שהתסכול הזה עולה, אני באמת צריכה לשאול את עצמי, "אוקיי, אז אם זה עולה, אז מה אני רוצה לעשות? מה אני יכולה לעשות? האם אני מוכנה לעשות את הדברים כדי שזה יקרה?" ואני צריכה להיות מאוד כנה עם עצמי, כי אמרתי לעצמי "לא".
ארבל: כן. [צוחקת]
גבי: אני עייפה מדי כרגע…
ארבל: וואו.
גבי: אני, הגוף שלי צריך לישון, אני בהריון, אני צריכה לישון. וזה בסדר, אני אשחרר את זה אחרי שהתינוקת טפו-טפו תיוולד.
ארבל: את לא תשני גם ככה. סתם. [מצחקקת]
גבי: אני לא אשן גם ככה, אני אחזור לזה.
ארבל: מהאלה, "חכי חכי" [צוחקות]. "חכי חכי".
גבי: "חכי חכי" לגמרי, אפשר לעשות פודקאסט רק על "חכי חכי" [ארבל צוחקת], רק פרק שלם על זה. אבל כן, זה להסתכל ולהגיד אוקיי, אם אני לא מוכנה לעשות את זה, ואני לא כל-כך… אולי אני רוצה, אני לא מוכנה כרגע, לשחרר. לשחרר באהבה. מה שצריך להגיע אליי, יגיע אליי, וזה בסדר.
ארבל: נכון שגם לעשות את ה-shift הזה זה קשה, יש כאן כמה דברים בתוך התהליך הזה, של ה… להשיל את המחויבויות או את האמונות בדברים מסוימים, זה גם קצת קשה. בגלל זה שאלתי אותך, כי אני, נגיד, לכתוב מטרות כל בוקר, אותי זה מעצבן [צוחקות]. כאילו, יש פעמים שאני כזה יעשה את זה אינטואיטיבית, אבל אם אני מרגישה שאני מחויבת לזה, זה פחות, כאילו, בדרך כלל זורם לי. אני, אממ… יכול להיות שכבן-אדם, אני, נגיד, יותר דינמית, אז בגלל זה גם הרבה פעמים קל לי נגיד, ביום שיש לי אנרגיה להיכנס לאיזה flow כזה של עשייה ולתקתק דברים וזה. נגיד, אחד הדברים שלי עזרו בהקשר לניהול זמן, זה להבין שהרבה פעמים עובד לי להמשיך עם אותה סוג של משימה במשך יום שלם [גבי מהמהמת]. למשל, אם אני מאמנת, אז באותו יום כמה שיותר פגישות אימון. אם אני מקליטה פודקאסט, באותו יום כמה שיותר להקליט, לערוך ולעשות את המשימות ביום אחד. כאילו, לרכז לי את המשימות, אם זה יום ש… סופ"ש, אז אני לגמרי חברים-משפחה. כאילו, להפוך את ה… כי לפעמים המעברים בין הדברים השונים, קצת יוצר לי אתגר יותר מאשר עוזר לי, לעבור בין סוגים שונים של משימות וכזה…
גבי: מעניין.
ארבל: האם אני מדברת עם אנשים, או יותר מופנמת וכותבת, כאילו?
גבי: נכון. יש לנו גלים כבני-אדם, כנשים במיוחד. אנחנו מאוד צריכות להקשיב למחזוריות שלנו.
ארבל: נכון.
גבי: אני, בדיוק אתמול שאלו אותי באינסטגרם איך אני מנהלת את הזמן שלי, בקטע של… אם אני נכנסתי לשוונג ואני צריכה לעבור משימה, מה אני עושה? אני נשארת בשוונג, לגמרי. אז אני איתך בקטע הזה. גם חשוב לי להגיד שהמטרות שאני כותבת, זה לא… אני גם כותבת מטרות יומיות של מה אני רוצה להספיק, אבל המטרות שאני רושמת, או את יודעת מה, אפשר אפילו שזה כבר יהיה כתוב מראש, ורק לקרוא אותם, זה פשוט עוזר לי להישאר מפוקסת על לאן אני הולכת, כי אם אני…
ארבל: נכון.
גבי: אחרת, אם אני לא כותבת שחשוב לי להוציא את הקורס הדיגיטלי הזה וזה, אז פתאום חשוב לי גם להוציא פודקאסט, פתאום חשוב לי גם לצאת להליכות, פתאום… תמיד חשוב לי, אבל חשוב לי לעשות דברים ש…
ארבל: בואי איתי להליכה. לא הבנתי למה אנחנו לא קובעות הליכה.
גבי: אבל… כן, אפשר ללכת לאיבוד.
ארבל: כן.
גבי: במיוחד אם קל להשפיע עלייך. וקל להשפיע על כולנו.
ארבל: נכון. אז ככה, דבר שרציתי לומר לקראת סיום של הפרק, זה לשתף באיזשהו כלי אימוני, שאני מאוד-מאוד אוהבת את הרעיון שלו, וזה מתחיל במין שאלה: אם הכל היה אפשרי, מה היית רוצה שיקרה? כי הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על החיים באיזושהי צורה מסוימת. נגיד, המטרות שכרגע קיימות אצלנו, מה שניהל אותנו כל-כך הרבה זמן, לעומת מה שקורה בחיים שלנו, מהאנשים שסביבנו, באיזה בית אנחנו גרים, במה אנחנו מתעסקים, ואז יש כזה מין משהו שכזה מקבע אותנו לדפוסי חשיבה מסוימים, לְמה כן אפשרי, מה לא אפשרי. אז שאלה כזאת שהיא נורא פתוחה, ומזכירה לנו שהחיים הם דינמיים, ובסופו של דבר, אם באמת-באמת נרצה משהו, ונוכל לשנות את הסביבת החיים שלנו כדי שהוא יקרה, אולי איזשהו מקום ככה להעלות, כמו שאת אומרת, מטרות חדשות, איזשהו משהו קצת יותר גולמי למי שאנחנו היום. כאילו, קצת יותר מזוהה עם האדם שכרגע קם בבוקר, ולא עם מי שקם לפני שנה באותה מיטה.
גבי: [צוחקות] כן, לגמרי. זה הכל אפשרי…
ארבל: אם הכל היה אפשרי, כל דבר שהיית רוצה שיקרה היה אפשרי, מה היית רוצה שיקרה? זאת השאלה. אתם יכולים לקחת אותה וממש לכתוב על דף, או לומר לעצמכם במחשבות, מה עולה לכם מהשאלה הזאת.
גבי: זו שאלה מהממת.
ארבל: ממש.
גבי: אני מאוד אוהבת. אני גם מאמינה שהכל אפשרי עבורנו, ומה שלא אפשרי או לא ניתן לשינוי, זה פשוט נתון של החיים, עובדה של החיים. זה לא אני אמרתי, זאת מרי פורליאו, דרך אגב…
ארבל: אווו…
גבי: שאני כמובן מאוד אוהבת אותה, אבל אני מאוד מאמינה בזה, ושמסתכלים על זה ככה, וואו, הכל נפתח.
ארבל: ממש.
גבי: הכל-הכל נפתח.
ארבל: ממש. אז יאללה, אז אחלה פרק, קצר ולעניין. גבי, את מהממת כמו תמיד, אני חושבת שאפשר להפוך אותך לאורחת קבועה בפודקאסט הזה.
גבי: אוּוּוּוּ!
ארבל: אני מקווה שגם אתם חושבים ככה, המאזינים שלנו [גבי צוחקת]. וכמובן, שגם תוכלו לפגוש את גבי בלינקים למטה, אם תרצו לראות את האישה והאגדה.
גבי: [צוחקת] איזה כיף לי.
ארבל: או להיעזר בה כמי שיש לה קורסים דיגיטליים מדהימים, לכל בעלי העסקים. זה…
גבי: או-וא, לגמרי. איזה כיף, איזה כיף. אז, ארבל, תודה שאירחת אותי. [מוזיקת סיום] יש לנו עוד כל-כך הרבה על מה לדבר, אבל הבטחנו שזה יהיה קצר.
ארבל: נכון. אז נתראה בפרק הבא.
גבי: יס…
ארבל: נתראה…
[מוזיקה מתגברת]
תודה רבה שהאזנתם. אני הייתי ארבל אורפז. למטה בתיאור תוכלו למצוא קישורים לכל הפלטפורמות שבהן אני מפזרת את החשק לסַדר. מוזמנים לקהילת הפייסבוק שלנו, "עושים סדר", לשאול שאלות ולהעלות רעיונות לפרקים הבאים.
נתראה בפרק הבא!
[מוזיקת סיום]
Comments