top of page

שומעת רגע?! - פרק 24 | יחסים פתוחים. אורחת: אלונה הרפז

אלונה שהיא מטפלת, אמנית וחברה של קורין הגיעה לדבר על הנושא השנוי במחלוקת - איך חיים בזוגיות פתוחה ומצליחים בזה? ההיגיון הפשוט של להקיף את עצמך ביותר מאדם אחד לצרכים שונים, איך מתמודדות עם הרגש השורף של קנאה, ולמה תרגול של רגש ולא החמקות ממנו זאת דווקא דרך טובה יותר לשרוד את הקשיים?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/03/2024.

שומעת רגע? - פרק 24 | יחסים פתוחים

קורין: פעם הייתי מתחילה עם כוונה, מה הייתי רוצה שהפרק הזה ייתן.

אלונה: כן.

קורין: אז הייתי רוצה שהפרק הזה ייתן לאנשים אפשרות, בכלל לפתוח את המחשבה שלהם לעוד כיוונים. להעיז לחשוב על עוד דברים, להעיז לרצות עוד דברים, להעיז לקיים עוד דברים בחיים שלהם. בעצם כאילו אני מרגישה שאנחנו חיים באיזה משהו שנהיה כמו מסילה.

אלונה: כן.

קורין: ואין באמת המסילה הזאת.

אלונה: לא.

קורין: אז הפרק הזה נועד…

אלונה: מעולה.

קורין: להזכיר שאין מסילה.

אלונה: נכון.

קורין: ושיש אפשר לפנות ימינה, אפשר לפנות שמאלה, וזה יכול להיות ממש סטייה קטנה, שיכולה להוביל אותנו פתאום לבאמת למקומות מדהימים וחדשים, כואבים אולי…

אלונה: מהמם.

קורין: מענגים אולי.

אלונה: כן.

קורין: אבל אין מסילה. אין אותה.

אלונה: נכון. אין דרך.

קורין: אין.

אלונה: אין את הדרך.

קורין: אין.

אלונה: הדרך. אין דבר כזה. יש דרך(קורין צוחקת) שלי, דרך שלך, דרך שלה.

קורין: גם יש ניסוי, תהייה.

אלונה: יש ניסוי, יש, לא בא לי על זה בדרך.

קורין: בדיוק.

אלונה: ניסיתי את זה בדרך.

קורין: כן, כן.

אלונה: זה לא, זה לא הדרך שלי.

קורין: לא תודה.

אלונה: לא תודה.

קורין: בדיוק.

אלונה: וואו.

קורין: אבל אולי הפרק באמת הזמנה לשאול רגע, האם אני… כן. האם אני. אולי, מין כזאת שאלה.

אלונה: כן. או מי אני רוצה להיות?

קורין: כן.

אלונה: מי אני רוצה להיות בדרך שלי?

קורין: כן.

אלונה: מי אני רוצה להיות. כן?

קורין: כן.

אלונה: עכשיו.

קורין: ממש.

אלונה: מי אני רוצה להיות עכשיו וגם הזמנה אולי למי שאני רוצה להיות עכשיו, זה לא מי שאני ארצה להיות אחר כך.

קורין: בטח. זה מאוד קשה להכיל את זה, בעיקר לגברים.

אלונה: כן.

(קורין צוחקת)

אלונה: נכון.

קורין: יאיא, אתמול הבן שלי אמר לי: "אתמול את אמרת לי שזה בסדר להבריז מהחוג כדורגל, ולנוח".

אלונה: כן.

קורין: "והיום את אמרת לי, לא, תתמיד. זה חשוב".

אלונה: נכון. נכון.

קורין: ואז אמרתי לו, מי הייתי אתמול, מי אני היום?

אלונה: בדיוק. זה הנכון. לעכשיו של אתמול.

קורין: כן, תגיד אתה…

אלונה: וזה לא נכון לרגע.

קורין: בדיוק, ממש.

(מוזיקת פתיחה - שומעת רגע?!)

קורין: טוב, אז איתי באולפן, אלונה הרפז בפעם השלישית כבר.

אלונה: (בהתלהבות) כן.

קורין: את רוצה להציג את עצמך?

אלונה: את רוצה להציג אותי?

קורין: לא. ממש לא.

אלונה: אני…

קורין: רומניה, קודם כל.

אלונה: רומניה, כן.

קורין: שאוהבת סקוטש ברייט.

אלונה: שמתה על סקוטש ברייט.

קורין: (מתגלגלת מצחוק) ופפה נש. (סוג של קינוח רומני)

אלונה: נכון. וממליגה.

קורין: וסרמלה (ממולאים) גם?

אלונה: לא, כי זה עם בשר.

קורין: אה… אוקיי.

אלונה: אני מטפלת, אני מורה רוחנית. אני חיה בברלין כבר 22 שנים. אני מעבירה קבוצות, אני נותנת sessions לזוגות, ליחידים. ובכלל, אני אוהבת לגרום לאנשים להתקרב לעצמם ולהתרגשות שלהם מהחיים, ולהתרגשות שלהם מלגלות מיהם בפנים, ולחיות את זה, ולמצוא את הדרך שלהם בתוך הדבר הזה שכאילו, הם חושבים שזה הדרך של כולם. כן, אני מנסה לקשר את זה למה ששמת פה.

קורין: בטח.

אלונה: אז זה מה שאני עושה. אני גם מטפלת בשיטת נאום, שזה שיטה שהיא טיפול בטראומה. אז אני למדתי את זה בברלין בשנים האחרונות, אבל הטיפול שלי התחיל לפני 15 שנה בעצם בעצמי, בפיתוח עצמי. זאת אומרת שאני משלבת בין השיטות. אני לא נעולה על אף שיטה, כי אני גם לא מאמינה בשיטה.

קורין: ברור. רגע, אז את הגעת לטיפול דרך זה שרצית לטפל בעצמך?

אלונה: ברור.

קורין: אז מה עשית? הלכת ללמוד? או ש…

אלונה: לא, הדרך הרוחנית שלי התחילה מבעצם גילוי עצמי. בעצם כשהגעתי לברלין התחלתי לשאול שאלות. מהי הדרך שלי? באתי בתור אמנית. אני עדיין אמנית. אבל לא התאים לי להישאר נעולה על עולם האמנות. זאת אומרת, ראיתי שיש פה Polarity, שאני צריכה את הכיוון השני, שייתן לי את השקט הנפשי להישאר בעולם האמנות.

קורין: ברור.

אלונה: אי אפשר רק א… אז דרך זה הגעתי להיות מטופלת ואז לטפל בעצמי, שזה בעצם הטיפול הכי טוב שיש.

קורין: כן, מעניין. אני רוצה לשאול אותך על זה.

אלונה: ולפתח את הדרך שלי, ובסוף פגשתי את ה-NARM, שהוא בעצם שיטת טיפול, שזה מטופלת שלי באה ואמרה לי, מצאתי שיטה כתובה, קיימת, כן? זה הבת של ה-Somatic therapy, שזה מה שאת עושה. לכי תלמדי את זה.

קורין: די.

אלונה: כן, ואז בעצם התקבלתי ללימודים האלה, אחרי שכבר טיפלתי 15 שנה.

קורין: וואו. אוקיי. טוב.

אלונה: הצגתי את עצמי יפה?

קורין: כן, מאוד. מאוד מעמיק, מאוד בוגר.

אלונה: יופי, תודה.

קורין: מאוד מאוד מקצועי.

אלונה: כן.

קורין: אנחנו, זה פרק שנוגע ב… אני כתבתי משהו קטן. שהפרק הזה מדבר על יחסים, על מונוגמיה, על אהבה, על שייכות, ועל הרגש המפלצתי והמפחיד, קנאה. הפרק הזה מדבר על הפחד לאבד את מה שיש, על פשרה, על לחיות חיים חלקיים, או מלאים. ובפרק הזה, אלונה ואני נדבר על הצורך של האדם והאישה בתחושת שייכות, על חופש אל מול פחד, ועל ביטחון, ועל תוקף, על ערך עצמי, ועל היכולת להיות שייכת לעצמי באמת. וכמובן, על הרצוי מול המצוי.

אלונה: יפה, וואו.

קורין: איך הכותרת?

אלונה: מה, מהמם.

קורין: פרק…

אלונה: בא לי להקשיב לזה כבר. בא לי להקשיב לפרק.

קורין: (צוחקת) על מונוגמיה, אהבה, קנאה ושייכות, מתחיל עכשיו.

אלונה: כן.

קורין: טל, שימי פה פתיח. (טל היא המפיקה הקבועה של התוכנית וכנראה לא היתה באולפן בזמן הקלטת הפרק)

הודעת וואטסאפ מוקלטת של טל: ממש נראה לך תגידי לי מה לעשות.

קורין: אוקיי. אז… אני חושבת שיש מישהי באינס… הרבה… אני מקבלת המון, המון, המון סיפורים. אני שומעת בשנתיים, מאז שיש לי את הפודקאסט, המון המון סיפורים. אחד הסיפורים הכי שמגיעים מנשים, זה שהן מרגישות שהן רוצות יותר. כאילו, מגיעות אליי הנשים, אני לא יודעת מה עם הגברים, אולי… אבל, יש מישהי שחיה בשותפות מאוד מאוד טובה עם הבעל שלה, והם מגדלים ילדים מהממים, והיא אוהבת אותו ונעים לה איתו, אבל המיניות שלהם לא טובה. היא לא כיפית, היא לא מספקת, היא רוצה משהו אחד, הוא רוצה משהו אחר, היא רוצה להתאהב. וזה סיפור חוזר. זה כאילו…

אלונה: כן.

קורין: ואני רוצה לדבר בפרק הזה, הנה… יש… אני ציטטתי הרבה… אני כשהתגרשתי, כאילו, לי ברור שאני רוצה לחיות פתוח. לא יודעת איך לקרוא לזה, כל השמות הם מגעילים. כאילו, פוליאמור היא המילה הכי מגעילה בעולם.

אלונה: כן. מילה עם הרבה קונוטציות.

קורין: מילה מלוכלכת שמגיעה עם סקביאס גם.

אלונה: כן, כן.

קורין: כמו, יש מילים מגעילות פשוט. אבל בתור אדם, אני, אישה, רוצה, חושקת, אני אוהבת לאכול, אני אוהבת להזדיין, אני אוהבת לאהוב, אני אוהבת לעבוד. כאילו, לא יכול להיות שאני אחיה באיזשהו קשר, שימלא לי את כל הצרכים, ואני לא ארצה עוד.

אלונה: כן.

קורין: ואז בעצם נשאלת השאלה, איך אז עושים את זה? מה בדיוק? ואני מצטטת… אז קניתי ישר, איך שהתגרשתי, זה הזה…. ספר של מאשה הלוי, כי היא בארץ האורים והתומים של לחיות פתוח. ויש לה כמה, אני פשוט אתחיל רגע:

"אנחנו חיים בחברה שמכונה בעגה הסוציולוגית מונונורמטיבית, כלומר, החברה שלנו מבנה מגיל אפס, את התחושה שמונוגמיה היא הכי טבעית, הכי מוסרית, הכי נכונה ולמעשה הדרך הנורמטיבית והאפשרית לקיים זוגיות, משפחה, ויחסים רומנטית. היא כל כך מוטמעת בחברה שלנו, שהיא כבר שקופה לנו".

קורין: (ממשיכה) ודן לסרי, שאת מכירה אותו?

אלונה: לא.

קורין: וואו.

אלונה: כן? טוב.

קורין: אני חייבת לקנות לך את הספר הזה. דן לסרי בעצם מדבר על זה, שיש לאדם שהוא נולד אימא או לא משנה, דמות שמגדלת אותו, וזה השייכות. והשייכות הזאת היא סימביוטית, כלומר, היא לא הדדית, היא לא דיאלוגית, היא, אני זקוק לאמא שלי. ואם היא עוזבת אותי, אני נותר בודד, גלמוד, ללא כלום. ובגלל שזה הפעם, זאת הפעם הראשונה שאנחנו לומדים על יחסים, ועם יחסים סימביוטיים…

אלונה: כן.

קורין: אז אנחנו גוררים את זה אחר כך לתוך, בעצם ככה אנחנו גם מקיימים חיי משפחה ורומנטיקה.

אלונה: כן.

קורין: בעצם התחושה הזאת של הבן זוג שלי, לצורך העניין, הוא כל עולמי.

אלונה: כן.

קורין: הוא הנקודת שייכות שלי בעולם, הוא הבית.

אלונה: כן.

קורין: ואם משהו יערער את זה, או אם הוא יאהב לצורך העניין, מישהי אחרת, או, נגיד… אני יש… אני לבד.

אלונה: כן.

קורין: נותרתי לבד.

אלונה: כן.

קורין: ונראה לי, כדי להתחיל דיון בכלל על בעלות, שייכות, אהבה, צריך רגע לדבר על שייכות.

אלונה: כן.

קורין: שזה בעצם משהו מאוד מאוד בסיסי שאנחנו צריכים.

אלונה: כן.

קורין: רוצה להגיד רגע כמה מילים על שייכות?

אלונה: כן, אני יכולה… ברור שאני מבינה על מה, על השייכות לאמא, וכן, אבל אני חושבת שקודם כל, לפני שאנחנו יוצאים החוצה, מה קורה עם השייכות שלנו לעצמנו? איך אנחנו עם עצמנו?

קורין: כן.

אלונה: אז בנוגע גם ליחסים, וגם לכל המילים האלה, שברור שיש עליהם כל כך הרבה, כי כל ה-DNA שלנו כחברה גילה פתאום את האפשרות הזאת, אז זה כאילו יושב על זה כל ה… יושבות על זה כל ההתנסויות של כולם.

קורין: כן, ברור.

אלונה: כן. כל אחד מנסה להמציא את זה בדרך. זה מקום מאוד קשה. אנחנו מאוד מרגישים מוגנים בזוגיות הזו, ומאוד, את יודעת… אבל אני מאמינה שקודם כל, ברגע שאנחנו מוצאים את המקום שלנו עם עצמנו, לגמרי, ומבינים ש… בדיוק דיברתי על זה עם אחותי בדרך לפה, שה...ההשתקפות היא לא… אני לא מסדר קודם את הבחוץ, ואז זה יקרה לי. זה הטעות של רוב האנשים. הם חושבים שאני קודם מסדר את זה, ואז שיהיה לי זה, ואז ש…

קורין: נו בטח! (מעירה לאלונה) למיקרופון לדבר.

אלונה: גם אחותי אמרה שיהיה לי, קודם שיהיה זה וזה, אז אני אוכל… זאת אומרת, אז לא. ההשתקפות לא תבוא מהחוץ, פנימה. ההשתקפות תבוא מהסידור קודם פה. אני קודם אלמד להיות עם עצמי, לעוף עם עצמי, להרגיש בטוב עם עצמי, לראות מה השייכות שלי עם עצמי ואז אנחנו נתחיל לקבל את השיקופים של הסדר הזה במציאות. המציאות תיתן לנו את התשובה.

קורין: ברור.

אלונה: וזה יסתדר ככה. אז אני חושבת שבכל מקרה, הכיוון, אם רק נבין שהכיוון הוא הפוך, לא כמו ש...

קורין: אבל לא מבינים את זה רק לקראת גיל 40 בעצם?

אלונה: לא אם אתה מכוון על זה. אני חושבת שאם אנחנו לומדים את זה, ולמדו כאלה דברים בבית ספר, יבינו את זה לפני גיל 40. בטח הבית ספר מעסיק אותנו, עם כל השטויות האלה, (קורין צוחקת) ואז האוניברסיטה, ואז השטויות באוניברסיטה, זה מעסיק אותנו עד גיל כזה מאוחר שה-Gap שיש לנו עד גיל 40 רגע בשקט מהמירוץ הזה, נזכרנו…

קורין: כן, כאילו בגיל 40 כבר אי אפשר יותר.

אלונה: אי אפשר יותר.

קורין: נכון. גיל 40 מגיע איזה נקודה. נכון. נכון.

אלונה: אז נזכרנו שיש עוד אפשרות ללמוד את זה, אם היינו לומדים את זה קודם. אני רואה. למשל, הילדים שלי, הילד שלי, או הדור הזה, כשמלמדים אותם קודם, הם מה זה קולטים את זה קודם.

קורין: כן.

אלונה: אז הצעירים החדשים יותר חכמים והם, אם נואיל בטובנו ללמד אותם את זה, ולא נמשיך ללמד אותם את הדברים שלימדו אותנו, הם ידעו את זה לפני גיל 40.

קורין: אז רגע, אבל שנייה.

אלונה: כן.

קורין: קודם כל, אני חושדת בך תמיד…

אלונה: כן. תחשדי בי תמיד. זה טוב.

קורין: כי את ילדה אהובה.

אלונה: כן.

קורין: אז כל מי שהוא ילד אהוב בעולם, אני…

אלונה: הוא חשוד בעינייך. כן.

קורין: ישר חושדת בו. כן, כי יש יש כמה כאלה מסתובבים בעולם. הם מעט. שהם ילדים אהובים. ואת אלונה, את ילדה אהובה. אז זה קשה, כי אני לא מאמינה שהפצע שלך עמוק כמו שלי, את מבינה מה אני מתכוונת?

אלונה: כן, אני מבינה למה את מתכוונת.

קורין: ולכן, Easier said than done.

אלונה: אוקיי.

קורין: כי למשל אני…

אלונה: כן.

קורין: בוא ניקח אותי, Subject של ה-Study הזה.

אלונה: כן.

קורין: השייכות שלי היא… אני, כשהגעתי לגיל 19, הדבר שהכי רציתי בעולם, כל החיים, הדבר שהכי רציתי זה משפחה משלי.

אלונה: כן.

קורין: כי אם הייתי פוגשת את עצמי, נגיד, ברגע… לא יכולתי להיות לבד.

אלונה: כן.

קורין: באמת ברמה של גם ממש כאילו לשבת על ספה לבד, זה מעורר כזאת בעתה.

אלונה: כן.

קורין: שאני הייתי חייבת לעטוף את עצמי במסגרת הכי תובענית והכי טוטאלית שנקראת משפחה, כדי לא לפגוש את זה.

אלונה: כן.

קורין: וזאת כל הזהות שלי וכל השייכות שלי, נשען על זה. כשאני ודורון והילדים, אני הייתי בטוחה שזה כל מה שיש לי. וכל דבר שהיה מאיים על זה, או כל דבר שהיה מעורר את החיים.

קורין: פחד מוות. ברור. אז אני כן, בשביל המאזינות, רוצה לשאול: איך יוצאים באמת למסע כזה קודם?

אלונה: כן.

קורין: ואיך בכלל שואלים, איך בכלל יודעים? אני שייכ… כאילו, איך בכלל יודעים אם יש לי אותי או אין לי אותי? כי לפעמים זה גם עניין של, נו, פשוט הייתה לך אמא ממש טובה. מה לעשות שזה היה המקרה? במקרה. שהיה לה את עצמה, והיא העבירה את זה אלייך הלאה, נו, אז יופי, אז כיף לך. אבל מי שלא, איך היא בכלל יודעת שהיא לא?

אלונה: אוקיי. בואי נתחיל מזה שקודם כל פצע הוא דרייב מעולה. פצע הוא דרייב עם פוטנציאל. עכשיו, אני לא, אני ילדה אהובה, אבל לא אמרתי שאני בלי פצע. זה את רואה בי. עכשיו, פצע הוא דרייב מעולה. להפך, אם את חושדת בי בזה, יכולתי דווקא לנוח על זה ולא להגיע למקומות שהגעתי. את מבינה?

קורין: כן.

אלונה: אז דווקא פצעים הם פוטנציאל מדהים.

קורין: נכון.

אלונה: לטורבו.

קורין: נכון.

אלונה: וגם לי יש פצעים שרכבתי עליהם ובעצם לקחתי אותם, ובמקום להסתכל אחורה ולהגיד: אוי, לא, מה עשו לי, מה היה? אני אומרת תודה על זה, שעשו לי את זה, כי היום אני מסתכלת ואני יודעת, לא הייתה כוונה לא טובה בזה.

קורין: ברור.

אלונה: אין כוונה רעה בזה. הייתה כוונה אוהבת, היה זה מה שאפשר. למדתי לסלוח על זה, לאהוב את זה, ולהגיד, וואו! איזה יופי זה דחף אותי, זה נתן לי כזה טורבו שדחף אותי לעצמי. הבנתי שאני לא… כל כך הרגשתי את הבדידות הזו שהבנתי, אני לא אמצא את זה בחוץ. הבנת?

קורין: כן. אז רגע, זה מפתח. זה מפתח טוב, נראה עלי.

אלונה: כן.

קורין: כאילו, אני מנסה לסדר איזה פרופיל בשביל המאזינות. שכאילו, באמת יש את התחושה הזאת שאם את לא… זה כאילו, זה מקפיץ אותנו לסוף הפרק, שאני לא בטוחה שאני רוצה לאפשר דבר כזה. אבל, אם את מסתובבת בעולם, תגידי לי אם את מסכימה איתי אלונה, בלי תחושת ביטחון, בלי תחושת ערך עצמי שנובעת מבפנים, אלא שאת שמה לב שהיא רק תלויה באחרים, ו… ואין… אז כאילו, אז אולי שווה לשים לב שם (צוחקת), ולשאול האם אני שייכת לה? כאילו, את מבינה מה את מתכוונת?

אלונה: אני מבינה למה את מתכוונת, כן.

קורין: מה הסממנים של זה? כי לפעמים נראה, וזה הבעיה באהבה, אגב.

אלונה: כן.

קורין: שהאהבה, בגלל הסמים שבה, ובגלל שהיא כל כך, היא כל כך מדהימה, באיזשהו אופן, שכשאנחנו מתאהבים במישהו, האשליה שנרפאנו, היא נורא גדולה.

אלונה: נכון.

קורין: האשליה, לא יודעת אם זאת אשליה, כי באמת זה גם נורא מנחם לאהוב.

אלונה: זה גם נורא… להתאהב, זה מרפא.

קורין: וואו.

אלונה: בדרך כלל זה מרפא, וזה סם נהדר.

קורין: וואו.

אלונה: אבל אם אנחנו נזכור שבסופו של דבר אנחנו, כשאנחנו מגיעים לזה שני אנשים שלמים, זה הרבה יותר… ועם Dis-attachment, כן? לא ב-Attachment, יהיה לנו הרבה יותר כיף. זאת אומרת, בעיניי, ההתאהבות הכי גדולה והכי שווה, אם אני מוכנה לוותר עליה, עכשיו.

קורין: יואו. יואו.

אלונה: כן.

קורין: אני מבינה.

אלונה: את מבינה?

קורין: כן.

אלונה: למה? כי יש לי את עצמי. אז אני יכולה להגיע לרמות וואו.

קורין: זה מרגש.

אלונה: כן. נכון?

קורין: כן. כן, זה מרגש. כי זה מאפשר אהבה אמיתית באיזשהו אופן.

אלונה: נכון. נכון.

קורין: מעניין.

אלונה: בדיוק.

קורין: אבל איך את מסבירה את זה אז? שכל השיר… את מכירה כאילו כל התרבות שלנו…

אלונה: נכון.

קורין: היא כזה על אהבה, ועל אהבה (צוחקות שתיהן). I can't live without you, Love you, Love you. ואת אומרת, מה, אנשים לא קולטים שזה, זה ביצה?

אלונה: בסדר, אתם… תראי, צריך להתעורר בשביל לחיות את זה גם.

קורין: כן.

אלונה: אז אני חושבת שרוב מי שכותבים את השירים, הם לא בהכרח. כן? (קורין צוחקת) אבל עדיין זה נורא נעים להקשיב לזה, וזה מעלה רגשות, וכיף לעשות דברים עם מוזיקה, ומוזיקה זה, את יודעת, זה נהדר שכותבים שירים כאלה, אבל זה עדיין לא אומר ש...

קורין: באיזשהו מקום כל התרבות שלנו היא על רומאים.

אלונה: תלוי איזה, יש שירים מוארים גם. מה?

קורין: לא, אין, את יודעת למה? כי כשבן אדם הוא מואר וטוב לו, הוא לא עושה אמנות.

אלונה: הוא לא צריך לכתוב… (קורין צוחקת) אני לא יודעת, או שהוא עושה אומנות מה-dis-attachment.

קורין: אמנות גרועה, הובי.

אלונה: לא חייב, לא חייב. אני חושבת שדווקא אומנות של… זה יכול גם לא להיות, או זה יכול גם לא להתקיים, היא מעולה. זאת אומרת…

קורין: מעניין.

אלונה: אני לא תלוי בזה, אבל עזבי את האומנות.

קורין: זהו כן, זהו, שיחה נפרדת שהיא מעניינת.

אלונה: כן.

קורין: אני מחזירה אותנו ל-Line up שניה, בסדר?

אלונה: כן. בטח.

קורין: אוקיי. בשלב כלשהו בהיסטוריה האנושית, מבנים משפחתיים וחברתיים נעשו נאמנים יותר לבעלות, מאשר לשייכות. ובואי נדבר רגע על ההבדל בין בעלות לשייכות. נגיד, ואם נגיד, אני באמת נגיד, אוקיי, נגיד, נגיד, נגיד. אני עכשיו יוצאת עם מישהו, אוהבת אותו מאוד, מאוד, מאוד….

אלונה: כן.

קורין: אוהבת אותו מאוד, מאוד.

אלונה: כן.

קורין: ויש פער נורא גדול אצלי בין ההבנה שהבן אדם הזה רשאי לאהוב עוד אנשים, להיות עם עוד אנשים, לספק כל מיני צרכים שלו עם עוד אנשים, ו… ולהפך, אני רוצה גם. כמו שאני לא רוצה ש… נגיד, בקריירה אין לי שום מחשבה בכלל להגביל אותו. במה הוא אוכל, אין לי שום מחשבה בכלל להגביל אותו.

אלונה: נכון.

קורין: אבל באת מי הוא אוהב, שזה מגיע לרגש, לגוף…

אלונה: כן. כן.

קורין: זה עושה לי, כאילו, הוא קורא לזה צביטה בזין.

אלונה: כן.

קורין: זה עושה לי כאב בתוך העצם, מין קריסה פנימית כזאת. ואני רוצה לדבר על הרגש הזה ש…

אלונה: בואי נדבר על זה.

קורין: אני לא יודעת אם הוא קנאה, אני לא יודעת אם זה בעלות, כאילו… איך…

אלונה: תראי, קיבלנו את זה בירושה.

קורין: קיבלנו את זה בירושה.

אלונה: זה ב-DNA של התרבות שלנו, של ההורים שלנו. קיבלנו את זה בירושה. אנשים רוצחים מקנאה.

קורין: כן.

אלונה: קיבלנו את זה בתרבות, קיבלנו את זה, כן. עכשיו, מה זה בעלות? אף אחד הוא לא בבעלותי. הבעל שלי, החבר שלי, הגבר שלי, הוא לא שלי. אני לא שלו. אין פה בעלות.

קורין: מה זאת אומרת?

אלונה: יש אהבה. יש אהבה. עכשיו רק ש…

קורין: אבל קוראים לו בעל.

אלונה: נכון. וזה גרוע מאוד (קורין צוחקת). אגב, אמא שלי לא הייתה מוכנה ל… שאבא שלי היה מציג אותה כאישתי. או היא לא הייתה קוראת לו בעלי. והם היו נשואים. היא בדיוק על זה שמה את ה...

קורין: כן.

אלונה: הניואנס הזה לא בא לה טוב. היא הבינה את זה, כן? עכשיו, אני אומרת, אנחנו לא רכוש. ולהפך, כמו שאת אומרת, אני לא מגבילה אותו בקריירה. אני רוצה שהוא יצליח. למה שלא יהיה לו טוב חברתית? למה שלא יהיה לו כיף עם… להפך, שהוא יבוא לא ממורמר הביתה, ועף על עצמו ומבסוט, את תתאהבי בו יותר.

קורין: בסדר, כן.

אלונה: זאת אומרת, הוא מביא איתו הביתה, עד שה-Mind והמפלצת, מפלצת הקנאה…

קורין: כן.

אלונה: נכנסת ואומרת, שלי. עכשיו זה, המקור של זה, הוא מקור עתיק, כן? נכון, יכול להיות שפעם היה צריך יותר לשמור, זאת אומרת, שהוא הלך לצוד ואני בחודש תשיעי, עוד שנייה יולדת, ואני פוחדת שיכנסו כל מיני אנטילופות, אני לא יודעת מה, למערה שלי…

קורין: (צוחקת) כן.

אלונה: והוא ימצא מישהי אחרת, יכול להיות שזה היה פחות Safe, זה בא מ...

קורין: ההישרדות.

אלונה: מ-Survival level מהישרדות. בדיוק. אז כן. אבל כשנהיינו יותר...

קורין: מפותחים.

אלונה: מפותחים, והתקדמנו, ויש יותר… זאת אומרת...

קורין: כאילו את אומרת, הרגש הזה, נשאר כִּמְהִי כזה, עתיק?

אלונה: בעיני הוא נשאר כִּמְהִי עתיק…

קורין: ובעצם, אנחנו התקדמנו...

אלונה: אבל נשרש בנו. כן.

קורין: לחיים של רווחה שאינם דורשים… כמו ה-Mind, שתמיד אומר לא…

אלונה: נכון, נכון.

קורין: אבל אנחנו כבר יודעות להגיד לא.

אלונה: כן. דווקא כן.

קורין: כן, דווקא כן. בדיוק, מעניין.

אלונה: בדיוק. אז אני אומרת, ברגע שאתה רגע נטפל לזה, כי אני מאוד מכירה את הרגש הזה, וגם למדתי לעבוד מולו ולהיות על זה. כן? מה קורה כשמפלצת הקנאה מגיעה? דיברנו על זה גם פעם קודמת.

קורין: כן.

אלונה: ומי אני רוצה להיות? גם על זה דיברתי עם אחותי בדרך לפה. מי בעצם אני רוצה להיות? אז אני רוצה להיות זאת שתאפשר לבן זוג שלי לחיות. לחיות זה לחיות עם הכל.

קורין: To the fullest.

אלונה: זה לפלרטט עם פרחים בדרך, עם אנשים, עם נשים, עם המקצוע שלו, עם עצמו. שהוא ירגיש טוב.

קורין: בטח. את רוצה שהוא יהיה בשגשוג.

אלונה: אני רוצה שהוא יהיה בשגשוג. אני רוצה שהוא יחזור הביתה בשגשוג, כדי שיבוא לי עליו גם ויהיה לנו שגשוג ולא נהיה בדיכאון בבית, כי אתה שייך לי ואני שייכת לך ואנחנו לא יוצאים החוצה.

קורין: בדיוק. זה מה שקורה בעצם. מעדיפים… הנה, יש משהו נורא יפה ש…

אלונה: אז רגע, אבל לא סיימתי.

קורין: סליחה, תמשיכי.

אלונה: אז מי אני רוצה להיות בתוך זה? אני רואה את הרגש הכִּמְהִי, איך את אומרת? כִּמְהִי הזה…

קורין: (מתלהבת) נכון, אני אומרת את זה טוב.

אלונה: את אומרת את זה מהמם. אז כאילו, אני רואה את הרגש הזה, אני רואה את הדבר הזה מופיע, אבל אני יודעת שזה לא מי שאני רוצה להיות. אני יודעת. אז באותו רגע אני לא מסתמכת על הרגש. עם כל האינטואיטיביות המעולה שבי, במקומות מסוימים, אני לא יודעת, כן? אבל אני יודעת פה שאני לא יודעת.

קורין: כי זה גורם לך… מה את סימנת? שזה גורם לך סבל בעצם.

אלונה: ברור.

קורין: כי אם זה רגש שגורם לך עונג ועשייה וזה…

אלונה: לא רק לי. כן.

קורין: אז זאת אומרת, יאללה, סומכת עליו.

אלונה: נכון. סומכת עליו, כן.

קורין: אבל ברגע שהוא מעורר אצלך סבל ומצוקה…

אלונה: לא, אבל אני יודעת, עשיתי את ה-research לאורך השנים, אני יודעת שזה לא מי שאני רוצה להיות. פה אני שמה את הידיעה, כן?

קורין: מממ. מעניין.

אלונה: אני שמה את הידיעה על זה, ואני אומרת, לא, תני לגל הזה לעבור, תני לה להתבטא, בואי, כן, תהי פה רגע. תני לה להתבטא. אבל ברגע שאני מצליחה, זאת התעלות רוחנית משוגעת.

קורין: וואו. אבל בואי, לפני שמגיעים להתעלות, יש הרבה בדרך כאילו.

אלונה: כן, נכון.

קורין: אה, דן לסרי כותב נורא יפה, שקנאה היא אמונה שהשפע מוגבל והדרך לזכות בו הוא תמיד על חשבון אחרים ובגלל שיש את האמונה הזאת, עדיף שכולנו נהיה אומללים במידה שווה.

אלונה: נכון. בול.

קורין: כאילו, שלאף אחד לא יהיה.

אלונה: יפה.

קורין: נכון?

אלונה: עדיף שלאף אחד לא יהיה, וכן. נוכל להיות ביחד כולנו כזה, במין Semi...

קורין: כן, בינוניות כזאת ש...

אלונה: כן. על סף...

קורין: אנחנו רואים Friends כבר 30 שנה ביחד.

אלונה: (בהתלהבות) כן! וכיף לנו, וכולם בטוחים, ואף אחד פה לא...

קורין: כן, אפשר לבגוד… כאילו ואז נכנסת בגידה, אוקיי.

אלונה: (בקול מצחיק) אפשר לקרוא לזה בגידה.

קורין: מאשה כותבת נורא יפה: "בתרבות שלנו, קנאה הוא רגש בלתי ניתן לעצירה, והתמודדות שמייצר… לעצירה והתמודדות וזה רגש שמייצר כל כך הרבה כאב שהדרך היחידה להתמודד איתו הוא פשוט להימנע ממנו כמה שיותר. וכיוון שכך, שהוא כל כך קשה, האחריות לרגש הקנאה מוסרת מכתפי זה שמרגיש אותה ומוטלת על האדם שגורם לו לקנא".

אלונה: נכון.

קורין: "כלומר, הבן זוג שלי, או האדם שאני איתו בקשר, עליו להתאים את ההתנהגות שלו כדי שלא יגרום לי קנאה"

אלונה: בדיוק, בדיוק. וזו שליטה מוחלטת.

קורין: זאת שליטה… (מתפקעת מצחוק) וואו.

אלונה: אנחנו נצא ביחד, את תשבי איתי פה במסעדה, כן?

קורין: כן.

אלונה: אנחנו זוג, את תשבי איתי, את רואה את הבחורה הזאת? את לא תסתכלי עליה עכשיו.

קורין: כי אני רוצה להסב לך.

אלונה: כן, אנחנו עכשיו נחייך והכל יהיה בסדר, אבל את מה זה מוגבלת. שרק תעזי להסתובב פה ולהסתכל עליה, חבל לך על הזמן, מה אני אעשה לך, כן? שליטה. שליטה מוחלטת. בעוד, שאני יושבת פה, אני סומכת על מה שיש בינינו עכשיו. איזה כיף לנו? אני סומכת על זה. תראי מה קורה בינינו.

קורין: יווו. אבל זה מפחיד אותי, אלונה.

אלונה: רגע, תראי איזה כיף לנו. תראי מה קורה בינינו עכשיו.

קורין: אבל אז אני...

אלונה: ואז את מסתכלת רגע הצידה ואת רואה את אחותי היפה ואת מפלרטטת איתה שנייה, לכי על זה. איזה כיף!

קורין: אבל לי זה עשה תחושה של: אוי לא, אז אני חייבת ממש למשוך את אלונה כדי שהיא תרצה אותי ולא להסתכל על אחותה.

אלונה: למה? את לא… למה? יש מצב שתמשיכי לרצות אותי גם כשתסתכלי על אחותי? אולי כן, אולי לא. אבל זה ה… זה ה-Excitement. זה מה ש… עכשיו, אני אומרת, בוא נסמוך על מה שיש בינינו. בעיניי, מה שחשוב זה איך אנחנו כשאנחנו ביחד. עכשיו, מה את עושה מעבר לזה? אני מקווה שאת ההכי טוב שאת יכולה בשבילך. אני ממש מקווה. אבל כשאת איתי, זה כל העולם שלי. כשאת איתי, זה לא משנה לי בכלל. אם את איתי במיטבך ואנחנו…

קורין: בנוכחות.

אלונה: בנוכחות. ואת פה וטוב לך, ואת בן אדם מאושר, אני מודה לכל מי שעזר לך להגיע לזה.

קורין: די.

אלונה: כן. בטח. אם את איתי כאן עכשיו, וטוב לנו, ואנחנו בשיא שלנו...

קורין: אבל ילדים ו… אז בואי ניקח את זה, בואי נוריד את זה לקרקע, כמו שאומרים.

אלונה: טוב. זה תמיד עושה.

קורין: ילדים ומש.... חייבים, כי אחרת...

אלונה: נכון, נכון, זה מעולה, את יודעת.

קורין: אני אלונה הרפז…

אלונה: כן. טוב, נו, אז אם כולנו היינו אלונה, אז...

אלונה: לא, לא, בואו נוריד את זה לקרקע.

קורין: אוקיי. אנחנו מגדלים ביחד משפחה.

אלונה: כן.

קורין: יש לנו ילדים.

אלונה: כן.

קורין: אנחנו טובעים בחובות, בזוגיות שהיא קשה.

אלונה: כן.

קורין: ותינוק, כולם מכירים.

אלונה: כן.

קורין: קשה לנו. אני אוהבת אותך.

אלונה: כן.

קורין: אבל בוא'נה, זה קשה.

אלונה: כן.

קורין: אז מה? זה לא שכאילו...

אלונה: מה? מה השאלה?

קורין: לא, כי את תיארת עכשיו מצב של כזה- אני במיטבי, אני משגשגת, אני מושכת, אני וואו.

אלונה: לא, אני תיארתי...

קורין: כיף לנו, נעים לנו.

אלונה: איך אנחנו כשאנחנו ביחד. זה מה שתיארתי.

קורין: אבל בתוך המשפחה הרי.

אלונה: כן.

קורין: לא ככה תמיד.

אלונה: נכון.

קורין: ואז, נשאלת השאלה, אז למה שמישהו לא יקום וילך?

אלונה: לא, זה גם קורה.

קורין: נכון. וקורה גם לזוגות ש… זה קורה לכולם, מה שנקרא.

אלונה: כן, כן, זה גם קורה. אבל בואי ניקח רגע את הזוג הזה. אם אנחנו עכשיו נמצא לנו זמן ונתאמן על זה, כן? נמצא לנו זמן שאת ואני בתוך הקושי של הילד ו… הקטן, ושקשה לנו, וקשה לנו כלכלית והכל. קודם כל, איך אנחנו? עכשיו, לשים במקרה כזה, תסכימי איתי של לשים במקרה כזה אנרגיה בחוץ, זה...

קורין: זה מה שהרבה זוגות עושים.

אלונה: די כאב ראש.

קורין: הם רוצים לפתוח כדי להציל איזשהו משבר.

אלונה: כן. אז גם את זה צריך לדעת לנהל.

קורין: כן.

אלונה: כי זה יכול להיות, בתוך כאוס כזה, יכול להיות שרגע קודם, בוא נראה מה קורה פה. כן?

קורין: כמו שבואי נבדוק קודם את השייכות שלי לעצמי.

אלונה: בוא נראה את השייכות שלי לעצמי. כי הרבה פעמים זה בא על חשבון השייכות שלנו לעצמנו. הרבה סימביוזות כאלה, או בלגן בחוץ שאנחנו מייצרים, כן? הוא בא על חשבון לקיחת אחריות. כמו שאת הקראת משהו שהוא כתב, שכשאני מקנאה, את צריכה לעשות עם זה משהו.

קורין: כן.

אלונה: לא. (קורין צוחקת) כשאני מקנאה, אני צריכה לעשות עם זה משהו. עכשיו, אני יכולה לבקש, לבקש ממך, להיות Kind, לשים לב לא לעשות את זה כשאני… יש כל מיני הסכמים, בכל מיני צורות שאפשר לעשות, כן? וזה בסדר, כן? כשאני בהריון, הייתי מעדיפה שתהיי רק איתי.

קורין: כן.

אלונה: לא משנה. אבל על מי האחריות בעצם? על מי יושבת האחריות? זה כמו על כל רגש, זה כמו על כעס, שאני כועסת עלייך...

קורין: אבל זה הבעיות בזוגיות, שאת בדיכאון ו...

אלונה: את אשמה.

קורין: נכון.

אלונה: לא. כשאני כועסת אלייך, מה קורה איתי?

קורין: כן.

אלונה: מה קורה איתי? האחריות היא עליי. אז אני יכולה להגיד לך: נפגעתי. אבל לא לבוא ולהגיד לך, את לא בסדר.

קורין: כן.

אלונה: כן? תמיד נכון לזרוק, אנחנו זורקים את הכל החוצה…

קורין: זה מה שקורה בזוגיות, שבעצם אנחנו מאבדים קצת צלם, ואז כשאני עצובה או פוגשת צער גדול, התפקיד של הבן זוג הוא בעצם לגרום לי להרגיש יותר טוב. ואז הוא נידון לכישלון, כי הוא צריך למלא אותי.

אלונה: נכון, כי אני חושבת ש… אז זו הטעות, זו בדיוק...

קורין: אבל איפה לומדים את זה, אלונה?

אלונה: הנה פה, עכשיו.

קורין: אה, יפה.

אלונה: אני חושבת שזה בדיוק העניין. ברגע שאני אבין שאם לא טוב לי, זה לא בגללך, כן? אם אני אבין את זה, אני גם אוכל, אני פותחת מקום לבוא ולדבר על זה איתך. כן? אם אני אבוא ואני אאשים אותך, את לא תקשיבי לי. את תברחי ממני. למה? בגלל ה-Pain body שיש לך מהילדות שלך עם דברים אחרים, שלא קשורים אליי, כן? אבל...

קורין: נכון, את יודעת איך זה? תמיד נגיד מרגש אותי ש… זה קרה לי נורא מעט בחיים, וזה קורה לי עכשיו יותר עם הבן זוג שלי עכשיו, אבל שמישהו בא ואומר לך: "קשה לי, אני פוחד".

אלונה: נכון. איזה כיף זה לבוא ולהיות איתו.

קורין: זה כל כך נעים.

אלונה: נכון? זה נעים. ואם אני לא מאשימה אותך ולא מכניסה אותך לאיזה סרט שלך מגיל 12, ואני אומרת לך: תקשיבי…

קורין: זה זכות לתת למישהו כאילו...

אלונה: זה זכות לתת למישהו לעזור לך.

קורין: כן.

אלונה: אז אני אומרת לך: תקשיבי, מה זה... דיברנו על זה גם, ואני חושבת, מה זה נפגעתי? ואני מרגישה נורא בודדה בעולם עכשיו, ואני מרגישה שהייתי רוצה שהביחד שלנו יהיה יותר זה וזה. אני לא מאשימה אותך, אני לוקחת על זה אחריות. על רגש הכעס, על רגש הקנאה, ומדברת איתך, כמו שאת אומרת, הרבה יותר...

קורין: בטח.

אלונה: יהיה לך נעים, ויהיה לך מקום גם… את תקשיבי לי.

קורין: מעניין. אבל בואי נחזור, נגיד, לאישה הזאת, האב טיפוס של האישה שחיה עם שותף, שאין ביניהם תשוקה כרגע, אבל הם שותפות נורא טובה.

אלונה: כן.

קורין: והיא רוצה להביא את זה לשולחן.

אלונה: כן.

קורין: וזה בדרך כלל… האמת, לא יודעת מה זה. הרבה פעמים לא מעזים בכלל. והיא יודעת בדיוק מה היא הייתה מאחלת לעצמה, נגיד.

אלונה: מה הייתה מאחלת לעצמה?

קורין: הייתה מאחלת לעצמה מפגש עם גבר…

אלונה: כן.

קורין: שייתן מענה למקום שהיא לא מקבלת בתוך הזוגיות…

אלונה: כן. נכון. אוקיי.

קורין: אבל זה בסדר לה שהיא לא מקבלת.

אלונה: זה בסדר גמור, אין בעיה עם זה, אין לי בעיה עם זה, שתחפש גבר כזה, אבל שהיא תמצא קודם את המענה הזה מעצמה.

קורין: איך?

אלונה: מיליון דרכים.

קורין: אה, אז זה תנאי חשוב, אלונה.

אלונה: כן, זה תנאי חשוב.

קורין: אני רוצה לשים על זה רגע מסגור.

אלונה: טוב.

קורין: כי בעצם, בתוך… אוקיי, תגידי לי אם הבנתי את זה נכון. אם אני מחפשת משהו מחוץ לזוגיות שלנו, כי אין את זה בזוגיות שלנו…

אלונה: או מחוץ לעצמך.

קורין: כי אין גם… ואני גם לא יודעת לגרום לעצמי אותו, צרה. שימי לב, צרה בפתח.

אלונה: נכון.

קורין: אם אני מתרגשת בחיים…

אלונה: כן.

קורין: ואני יודעת להלהיב את עצמי, אבל ספציפית בינינו יש כל כך הרבה, אבל זה…

אלונה: זה לא…

קורין: זה מקום שאני רוצה…

אלונה: כן, נכון.

קורין: לקנות במקום אחר.

אלונה: כן.

קורין: אז זה בסדר. או לא שזה בסדר.

אלונה: אני לא באה לשפוט מה בסדר, אבל לא בסדר.

קורין: לא, לא, ברור, לא בסדר או לא. אלא אז זה יכול להיות שזה יוביל לדרך שהיא… יהיה בהרמוניה.

אלונה: אז את תסדרי, את תתני קוד ברור כמו Password כזה ל-Univers, את מי להביא לך, את מבינה?

קורין: כן.

אלונה: זה קודים כאלה. לכמה שאת יותר מדויקת עם איך שאת עם עצמך ומה את יכולה להביא עם עצמך, את גם תפגשי את האנשים הנכונים, כן? שיתנו לך את המענה לזה. כמו עם חברות, יש חברה שנותנת לך את זה, וחברה שנותנת לך את זה… זה בסדר.

קורין: כן! חברה אחת אני לא אצא איתה לבר, וחברה אחרת אני רק אצא איתה לבר.

אלונה: נכון! אז למה הבן זוג המסכן שלך צריך לספק לך את הכל?

קורין: איזה מסכן.

אלונה: כאילו, אם, תארי לך היית אומרת לחברה אחת: אני רוצה את הכל!

קורין: (בהתלהבות) הכל! ממך. גם תתמכי, גם תעשי איתי ג'וגינג...

אלונה: הכול! גם תבוא איתי למשפחה בזה, גם תצאי איתי לבר, גם טיולים, גם אני רוצה שתצחיקי אותי, גם אני רוצה שיש לנו סקס מעולה...

קורין: שופינג, שופינג!

אלונה: כן, שופינג, גם… כאילו, היא הייתה, לא יודעת...

קורין: נכשלת.

אלונה: כן, הייתה נכשלת.

קורין: יואו. אז רגע, אז איך הבחורה הזאת בודקת עם עצמה שיש בה את זה?

אלונה: את מה? את מה?

קורין: כי בואי גם לא נתיפייף, אוקיי?

אלונה: כן, בואי לא נתיפייף, כן.

קורין: לפגוש מישהו ולהתאהב ולשכב איתו, ושהכל כזה וואו, זה רמת ריגוש שעם עצמך… בסדר, תוכל להתבונן בפרח.

אלונה: כן.

קורין: אבל בואי, זה מלהיב לפגוש אדם.

אלונה: לא, בסדר, אין בעיה. אנחנו לא מתווכחות על זה שלהתאהב זה החיים.

קורין: כן.

אלונה: עזבי, אין לנו פה…

קורין: יו. איזה טוב זה?

אלונה: זה לא שאנחנו משוות את זה למשהו. ברור. זה מדהים, זה מעולה. העניין הוא, זה הופך להיות משהו, איזה… כרוני כזה, שאתה מאוהב בלהיות מאוהב, ואתה כל הזמן מתאהב או שאתה גם מוצא… בעצם מה זה? זה Life force, זה Energy, כן? זה אנרגיית חיים כזאת. את מתעוררת עם זה בבוקר, עם החשק, כן? לחיות וזה… אז את פחות צריכה כל הזמן להתאהב במישהו אחר, כן? אז את יכולה להביא יותר...

קורין: אני אוהבת איך שאמרת Life force.

אלונה: כן.

קורין: כן. זה כאילו, אם יש בך את ה-Juice הזה לחיים...

אלונה: אם יש בך את ה-Juice הזה לחיים, אז את פחות… כן, בדיוק.

קורין: מממ מעניין.

אלונה: במרדף אחרי להתאהב בבחוץ. שוב, מה שאמרנו קודם, את מסדרת את זה בפנים את ה...

קורין: מעניין נורא, את יודעת? (מתפקעת מצחוק) שרופה עלייך. לא, כי אני אומרת… סליחה, קטעתי אותך?

אלונה: לא. תמשיכי.

קורין: לא, כי הרבה פעמים, נגיד, כאילו, זה מע… אני רוצה… אפשר להגיד משהו טוב עליי, נגיד? (פורצת בצחוק)

אלונה: ברור.

קורין: לא, כי...

אלונה: רצוי אפילו.

קורין: נגיד, אינטימיות זה משהו שאני ממש טובה בו.

אלונה: נכון.

קורין: הוא קל לי.

אלונה: נכון.

קורין: ואני חושבת שהסיבה לזה, ואני לא בן אדם שדווקא יודע להיות לבד, אבל יש בי עם עצמי איזה עולם סודי כזה, שהוא שלי, איתי.

אלונה: כן. נכון.

אלונה: כאילו, אני יכולה להצחיק את עצמי, אני יכולה כזה להיות שובבה עם עצמי. וזה מעניין באמת שכאילו, את יכולה… כמו שאת יכולה לייצר בעולם רק את מה שכבר יש בך.

אלונה: נכון.

קורין: ואת יכולה, כאילו, זה יכול כמו סמים, זה יכול לתת לזה ווליום, ולתת לזה תוקף, ולהגדיל את זה.

אלונה: נכון.

קורין: אבל בעצם, את לא יכולה, את יכולה כאילו...

אלונה: או לתת את זה לאנשים.

קורין: כן, בטח.

אלונה: כן. מה שאת עושה, אגב, עם זה, עכשיו.

קורין: כן, כן. את נותנת להם את האפשרות, כי...

אלונה: נכון, את מכניסה אותם לעולם הזה שלך.

קורין: אההה זה יפה, זה כמו שאת יכולה לשנוא גם רק את מה שיש בך.

אלונה: כן, נכון.

קורין: אבל איך אפשר...

אלונה: את יכולה להגיע לעומק רק, בחוץ, רק כגודל העומק שיש לך בפנים.

קורין: יואו!

אלונה: כן.

קורין: זה טוב!

אלונה: נכון.

קורין: אבל איך אפשר אז לכמוה, או איך שלא אומרים את זה, לדברים שאין בך? מבינה?

אלונה: להגיד שזה מה שאת רוצה שיהיה בך. זאת אומרת, זה היציאה מאזור הנוחות, וזה נהדר, כן? אני רוצה להיות זאת שלא מקנאה. אני לוקחת את זה בכוונה בתור דוגמא, כן?

קורין: בטח, זה טוב.

אלונה: עכשיו, זה לא נוח לי. כי אני צריך לעבור דרך הקנאה, אני צריך לעבור דרך הכאב שבקנאה. זה ישרוף אותי. אבל אני זוכרת. אני שמה במודעות, ברצון שלי: זאת מי שאני רוצה להיות. יציאה מאזור נוחות, עוד לא הייתי שם. הנה, מספיק אימון, מספיק לדעת שזה מי שאני רוצה להיות, זאת ההתעלות הזו שדיברנו עליה קודם, שאני בסוף, יום אחד זה יקרה. אנחנו לא יודעים איך ומתי, אבל תמיד אני אומרת בקבוצות שלי ובזה: אתם לא יודעים איך ומתי, אתם גם לא צריכים לדעת.

קורין: נכון.

אלונה: זה… אין צורך. רק תישארו עם הרצון, מה הרצון? ואז תנו לזה להגיע, זה מגיע.

קורין: אוקיי, אבל, אז בוא נלך עם הקנאה.

אלונה: את הרי יודעת, זה עם כל מה שקרה לך השנה. זאת אומרת, קחי את כל הדברים האלה.

קורין: כן, כי אין דבר יותר טוב מש… לחוות, שלוקחים לך את מה שיש לך כדי לשאול מחדש מה את רוצה.

אלונה: נכון, יש Attachment. נכון, נכון. בגלל זה אני אומרת, כל הזמן לוותר על הדברים, כי זה בדיוק זה, כן?

קורין: כן.

אלונה: להגיד, אני נורא רוצה, אני עפה על זה, הכול, אבל אין לי בעיה גם… מה זה… שזה לא יקרה. עכשיו מה זה אין לי בעיה? אני מרשה לעצמי להתאכזב, להגיד זה וזה, אבל אני יודעת שזה בסדר, כן?

קורין: כן.

אלונה: זו הדרך החיים שלי, אני יודעת שזה בסדר.

קורין: כן. כי הרבה פעמים אנשים באמת, אנחנו מאבדים דברים, ובאמת דברים באמת לפעמים הכי יקרים לנו.

אלונה: הכי יקרים לנו.

קורין: ואז אנחנו מתעסקות באיך זה קרה, למה זה קרה…

אלונה: בדיוק, בדיוק.

קורין: ואיך זה מאשש בעצם את כל הפחדים שלי מהעולם.

אלונה: בדיוק.

קורין: בעוד ששמיטה, וש… בגלל זה כאילו, מלא גרושות כותבות לי. "עזבו אותי", כל האלה שעזבו אותם, באות אליי הרבה פעמים.

אלונה: הדבר הכי טוב שקרה לי.

קורין: אתה אומרת, תקשיבי, זה קרה לך נס.

אלונה: ברור.

קורין: קרה לך נס.

אלונה: כן.

קורין: היוניברס עשה את זה בשבילך.

אלונה: ברור.

קורין: את לא היית צריכה להתבוסס באשמה, לפרק משפחה, עזבו אותך.

אלונה: נכון.

קורין: זה הכי טוב.

אלונה: נכון, נכון.

קורין: זה הכי טוב.

אלונה: הנה, אז על מלא דברים ככה.

קורין: כאילו, את יכולה לצאת מזה למסע של איזה כיף.

אלונה: נכון.

קורין: כמו לקחת, לקנות משהו.

אלונה: כן.

קורין: ולזרוק אותו.

אלונה: נכון, לקנות הדבר הכי מהמם...

קורין: כן. ולזרוק אותו.

אלונה: ופשוט לזרוק אותו.

קורין: כי זה לא משנה באמת.

אלונה: כן, עדיף… נכון. כי מה משנה? בדיוק. מה משנה? האנרגיה שהייתה לך, שהיה לך אותו ביד.

קורין: שקנית, התשוקה. כן, היה לך...

אלונה: כן, התשוקה, זה את. מי הביא את כל הסיפור על הדבר הזה שקנית וריגש אותך, וזה…? את. את לא צריכה את הדבר תכלס.

קורין: יו…

אלונה: הנה ה-Force, ה-Life force energy הזה.

קורין: אני רוצה רגע לדבר אבל עוד על קנאה.

אלונה: כן, טוב.

קורין: הרבה הרבה שאלו על קנאה. וכי יש… אוקיי, בואי נגיד דבר כזה. אני אתן דוגמה מהחיים שלי הפרטיים הקודמים, כי אני… אז היה מישהי… אני חייתי עם דורון, לא משנה, טוב, היה מישהי שהוא נורא נמשך אליה. וזה הרגע גם, שרגע כן פתחנו וננני ננה נה, והוא הלך להיפגש איתה. וסיכ… כאילו גם, יש כל מיני חוקים, נדבר אולי על חוקים וכזה, אבל שמחתי בשבילו, שהוא מת… באמת שמחתי.

אלונה: כן, וואו, מדהים.

קורין: כן, כי הדבר שהכי היה קשה לי בתוך המונוגמיה זה שאני לא אתאהב. זה היה האבל הגדול.

אלונה: כן.

קורין: וכאילו, באמת שמחתי בשבילו. אבל מה שקרה בפועל… וסיכמנו על זמן שהוא חוזר, כי כאילו לפעמים ודאות נורא עוזר.

אלונה: נכון.

קורין: אז ידענו, עד שתיים הוא חוזר. עכשיו, מאחת עשרה עד שתיים, אלונה, הייתי במצוקה.

אלונה: כן.

קורין: בחיים שלי לא הייתי במצוקה כזאת.

אלונה: כן, זה העלה לך את כל ה...

קורין: זה העלה לי את כל ה...

אלונה: זה פחד מוות.

קורין: זה פחד מוות, זה פחד נטישה, זה תחושה בגוף של כאב, זה התאבססות.

אלונה: כן, נכון.

קורין: זה לא פשוט.

אלונה: לא, ברור.

קורין: זה מפחיד, את גם לא רוצה...

אלונה: זה הכי מפחיד בעולם.

קורין: את גם לא רוצה להעיק.

אלונה: נכון.

קורין: את גם לא רוצה לגרום אשמה, אז את מנסה לפתור את זה עם עצמך.

אלונה: נכון, עם עצמך.

קורין: את כלואה.

אלונה: כן, נכון.

קורין: וחברות לא מצליחות לעזור, כי אף אחד לא מבין את...

אלונה: את גודל הכאב.

קורין: את גודל האסון שקורה פה.

אלונה: כן.

קורין: ואז הוא חוזר מהמפגש, שאני יודעת שהיה לו מרגש, ואני לא רוצה לצבוע לו את זה בחום כזה, אההה. (קול של גועל)

אלונה: כן.

קורין: אבל אני גם לא מצליחה.

אלונה: silent treatment כזה.

קורין: כן, ואני גם… איך… אוקיי יופי, מסתובבת עם הגב.

אלונה: אוקיי, יופי, טוב שנהנית.

קורין: כן. אז מה עושים כזה דבר? כבר התנסינו בזה, נגיד.

אלונה: כן.

קורין: התנסינו ב… לא חייבים ישר גם רומן, אפשר רגע להתנסות ברק...

אלונה: נכון. קודם כל, אני חושבת שהכי חשוב זה השיתוף, Including. כאילו, לא אני הלכתי ביי. לדבר על זה. על זה שזה חלק מזה, חלק מ… זאת אומרת, מאיזה Base את יוצאת, מבינה? אם את יוצאת מ-Base שמסכים על זה שאת יוצאת מפה, ואת חלק ממשהו, זאת אומרת, מדברים על זה. עכשיו, זה לא אומר שכשמדברים על זה נעים לך.

קורין: אבל זה יכל ממש לעזור. יכל לעזור… כן.

אלונה: כן. זה לא אומר שנוח לך, זה לא אומר שאת לא נשרפת וכואב לך וזה, אבל את חלק מזה. יש את הזוגות שהם עושים את זה, ואז ביי. יש את ההפרדה. העניין הוא...

קורין: מה זה אומר ביי?

אלונה: את לא חלק מזה. אני לא מדבר איתך על זה, אתם הסכמתם על זמן, על… מה? על מתי הוא חוזר.

קורין: אה, עושים את זה כש...

אלונה: זאת אומרת...

קורין: בחו''ל.

אלונה: כן. יש זוגות כאלה.

אלונה: יש זוגות חו''ל, כן.

קורין: עושים את זה בחו''ל.

אלונה: עושים את זה, לא מדברים על זה, אני לא רוצה לשמוע מזה. עושים את זה… יש כל מיני, יש הסכמות.

קורין: יו…

אלונה: אבל אני חושבת שזה נכון, ואז אני חלק מזה. אני חלק מההסכמה על איך זה קורה.

קורין: כן.

אלונה: בסדר, תעשה, אבל… עזוב, לא בא לי לשמוע, לא מעניין אותי מה… לא מעניין אותי, שאתה בא הביתה, שאנחנו ביחד, תהיה איתי. כן?

קורין: כן.

אלונה: אני רוצה… אותי מעניין ה-Quality של מה שדיברנו קודם.

קורין: כן.

אלונה: איך אנחנו שאנחנו ביחד. אז יש כל מיני דברים שנורא מרגיעים. עכשיו, כשעוד עושים את זה? מתאמנים על זה.

קורין: איך מתאמנים על זה? אני רוצה להתאמן על זה.

אלונה: אתם נשארים ביחד.

קורין: אה.

אלונה: לא, אתם נפרדתם, למשל.

קורין: נכון. לא. בסדר. אז להבא, להבא. (צוחקת)

אלונה: אז פה, מה שקרה, להבא. אז אני אומרת, ממשיכים לעשות את מה שעשיתם 100 פעם, 200 פעם.

קורין: ומה קורה...

אלונה: בפעם ה-400, אולי...

קורין: את אומרת, זה עניין של תרגול?

אלונה: כן, אני אומרת שזה עניין… כמו כל דבר. כן. להסתכל על קנאה ולהיות בה.

קורין: אה, באמת אנחנו לא מתורגלים בזה.

אלונה: מה העניין? אנחנו כל כך מפחדים מזה, שאנחנו נאשים, נרביץ, נעשה הכל כדי לא להגיע...

קורין: נרצח.

אלונה: נרצח. נעשה הכל כדי לא להגיע לרגש הזה.

(קורין משמיעה קול של תדהמה)

אלונה: זאת אומרת, שלא היה להם את הצ'אנס לעבור דרכו.

קורין: אההה, מעניין.

אלונה: ברגע שאת מתחילה לעשות את מה ש...

קורין: זה יפה מה שאת אומרת. אישה חכמה אחות שלנו (צוחקת). חולה עליה. כי זה כמו שאומרים לילדים הרבה פעמים, עושים את זה גם עם כעס.

אלונה: נכון.

קורין: כאילו, אתה כועס? לך לחדר.

אלונה: לא, תרגיש. לך לחדר ותרגיש את זה שם, לא על הראש שלך.

קורין: כאילו, קנאה לא מוזמנת.

אלונה: נכון.

קורין: כאילו לא קנאה, כעס.

אלונה: כעס לא מוז… נכון.

קורין: ואז אנחנו לא מתורגלים.

אלונה: ואז ילדים יוצאים לעולם, מבוגרים, שאיך…

קורין: גברים כועסים…

אלונה: שהאישה מתחילה לכעוס, הם בורחים או מתחבאים, או לא אומרים כלום, או מרצים, או… כן?

קורין: כי אנחנו לא פוגשים.

אלונה: נכון. אז לעבור דרך זה, וגם דיברנו על זה פעם קודמת, על לעבור דרך זה, זה להיות שם. שורף, נכון. אבל אתה עובר מספיק פעמים שבפעם 500 יש מצב שפתאום את עושה משהו אחר, והוא שם איתה, ואת כזה...

קורין: כי כבר את מכירה.

אלונה: אה וואו, לא שמתי לב, כאילו. אני כאילו, ב… אה, רגע.

קורין: היה לי דווקא… מה? כבר חזרת?

אלונה: זהו, או… כן.

קורין: זהו? הדייט נגמר?

אלונה: אז זה להיות יכול להישאר שם.

קורין: וואו, מעניין.

אלונה: כמו שאמרנו, כמו הדוגמה שנתתי מילדים...

קורין: אתה אומרת את זה בהתחייבות?

אלונה: היא מעולה… אני אומרת את זה בהתחייבות? אני חושבת...

קורין: כאילו, כן.

אלונה: אני חושבת שאני אומרת את זה...

קורין: כאילו, זה באמת עניין של תרגול.

אלונה: מתוך… כן, כן. אני עובדת עם אנשים המון שנים, ועברתי עם אנשים את זה, אני אומרת את זה מתוך ניסיון, אני אומרת את זה מתוך… אבל להתחייב למישהו? שאנשים יעברו את הדרך שלהם.

קורין: עכשיו, יש לי שאלה. יש לי שאלה עכשיו יישומית, אוקיי?

אלונה: כן.

קורין: מה דעתך על האמירה הזאת: השלב ההתאהבות, ההתחלה, בוא נגיד, בין 3 חודשים לשלוש שנים, נגיד שזה יכול לקרות בהם, הוא מונוגמי. כי האדם השני ממלא את כל עולמי. אין רצון לחלוק ואין רצון… אין צורך בעוד. וגם, אין עדיין ביטחון בקשר. קל יותר לשחרר מתוך מקום בטוח. מישהו שלא יעזוב מתוך גחמה. את מסכימה עם זה? כלומר, יש שלב...

אלונה: כן.

קורין: למשל…

אלונה: אני אגיד לך מה קורה פשוט אחרי השלושה החודשים האלה שהיא דיברה עליהם, של ההתאהבות. ההרגלים האלה נכנסים פנימה. ה-Attachment, האתה שייך לי, נכנס. וזה מה שדופק את ההתאהבות. אני חושבת שאפשר להישאר מאוהבים הרבה זמן, אם לא נכנס המקום של פתאום יש את הסוויץ' הזה, ונכון שמאוהבים בהתחלה, אז כזה, את לא תראי קנאה יותר מדי.

קורין: ברור.

אלונה: ואת לא תרשי לעצמך. אז זה הפוטנציאל, כאילו, זה נותן איזה פוטנציאל גבוה. נכון שהוא מלא בהורמונים ובאשליית כזו… לא אשליה, אבל בכאילו וואו.

קורין: כן.

אלונה: אבל עדיין, את כאילו קצת מתנהגת כמו איזה אני גבוה כזה.

קורין: נכון.

אלונה: נכון?

קורין: נכון.

אלונה: אם את נשארת במודעות על האני הגבוה הזה, יש מצב שאת מעריכה לעצמך את השלושה החודשים האלה.

קורין: (מתלהבת) יואו!

אלונה: לכמה שנים. למה? כי אז כל המקום שנכנס הזה, פתאום הקנאה נכנסת, והנוחות, ופתאום...

קורין: נוחות, נוחות.

אלונה: אה, חשבתי שלא זה, ומה… פתאום נכנס כל ה...

קורין: (משחקת סיטואציה) אה, אתה יוצא אחרי ההצגה?

אלונה: אה, אתה יוצא אחרי... כן.

קורין: טוב.

אלונה: אה, טוב, כן, כל ה… (קורין צוחקת) בדיוק, בדיוק.

קורין: טוב, חשבתי לבוא, אבל טוב.

אלונה: טוב, אין בעיה. נכון. אבל לא הזמנת אותי, ופתאום...

קורין: כן.

אלונה: ואם את על זה, על המקום הזה של ה-Disattachment, ואני יודעת שזה נשמע אוטופי, אבל זה אפשרי.

קורין: כן, כן.

אלונה: זה אפשרי. את פשוט צריכה להיות על זה, על זה. את לא… את עדה לקנאה, את מסתכלת, את לא נותנת לזה מקום. ואז יש סיכוי שה… את מבינה? שהמונוגמיות פה במקום הזה, בעצם, מה זה המונוגמיה? שהרצון להיות אחד עם השני, בגלל ה…

קורין: חוסר מובנות מאליה, או משהו כזה.

אלונה: החוסר מובנות. הוא פשוט כל הזמן מושך אותך. את כל הזמן רוצה להיות שם.

קורין: מעניין.

אלונה: אבל זה בדיוק בא מהמקום הזה, שמוכן גם לוותר על זה. כן?

קורין: וואו.

אלונה: אז בסופו של דבר, המשיכה, את שומרת על המשיכה.

קורין: כן.

אלונה: כשאת מוכנה לוותר על משהו.

קורין: וואי, מעניין ממש.

אלונה: ורציתי להגיד, אפשר להגיד משהו על… קודם על ה… לשמוח בשביל אנשים אחרים, לא רק בהקשר של זוגיות, הקנאה, של להיות שמחה בשביל אנשים אחרים. יש משהו נורא צר ב… להשוות ולא לרצות שאנשים… דיברת על להישאר ולהסתכל על חברים ביחד ו… כן? להסתכל על זה שאת לא תצליחי, אז אני ארגיש יותר טוב עם עצמי, אז בואי תשארי את זה ו… ולא לתמוך. אנחנו כאילו פחות תומכים באנשים שהתפוצצו, שיעופו, שיהיו מוצלחים.

קורין: מאיים, זה מאיים.

אלונה: אבל תראי כמה זה גם נותן. כשאנשים סביבך, את מקיפה את עצמך עם אנשים שהם מצליחים, שהם אוהבים, שטוב להם, ואת יוצאת מהמקום הקטן הזה, סליחה שאני שופטת אותו…

קורין: כן, כן, כן.

אלונה: אבל של...

קורין: מצומצם.

אלונה: מצומצם. שלא… האמת שזה באמת מצומצם, כי...

קורין: מאוד.

אלונה: זה סוגר על העולם, אני רואה רק מעבר לזה. כשאת נותנת לקנאה ולדבר הזה להיות חלק מ-Space אדיר, כן? חלק מדבר מדהים, את מתחילה ליהנות מזה שהם מאושרים.

קורין: ברור.

אלונה: את מתחילה להנות מזה שהם אוהבים.

קורין: כי יש לידך שגשוג.

אלונה: יש לידך, וזה מדבק.

קורין: בטח. נו, ברור.

אלונה: כן.

קורין: ברור, ברור, ברור, ברור. אני חושבת ש...

אלונה: ואז… מבינה? ואז כן יש מקום ל… זה לא על חשבונך.

קורין: כן.

אלונה: שמישהו מאוהב, שמישהו מצליח...

קורין: אני חושבת שזה שבגדול בגדול, סליחה, זה חלק מהדיל הזה שאנחנו חושבות, שאני… כאילו, כמו שאמרת קודם, זה נורא מעניין. כאילו, אנחנו רוצות רק את ה-High, אנחנו לא רוצות ה-Low.

אלונה: כן.

קורין: ואני חושבת שיש איזה חוזה בין כאב לעונג, שהוא...

אלונה: נכון. נכון.

קורין: שאם את מסכימה...

אלונה: שאם את מסכימה לכאב, ככה יהיה העונג.

קורין: בדיוק.

אלונה: בדיוק.

קורין: ואם את תסכימי לקנא, ולעבור במקומות קשים...

אלונה: אז חבל על הזמן להגיד.

קורין: אז הבן זוג שלך יהיה פתאום גם וואו.

אלונה: נכון.

קורין: כאילו, אנחנו רוצות רק את ה-וואו.

אלונה: נכון.

קורין: בלי ה...

אלונה: אבל זה לא יכול להיות בלי ה… נכון.

קורין: וזה מעניין.

אלונה: נכון.

קורין: זה נראה לי מסקנה מעניינת ל...

אלונה: נכון. ככל שאת מאפשרת יותר את ה… וזה, אגב, יש לך את עצמך. יש לי את עצמי. זה בדיוק זה. זה לא לפחד מהמקומות האלה, אנחנו עושים הכל כדי לא להגיע לשם.

קורין: כן.

אלונה: ואנחנו שמים את כל הפלסטרים, ואת כל המגננות, ואת כל הסיפורים.

קורין: כל המסכים, עישונים, שתייה, והזה, כן.

אלונה: והתירוצים והכל ומסבירים ו-Over-talking, ו-Over...

קורין: כן.

אלונה: רק כדי לא להגיע לשם. כשזה בסופו של דבר, לפעמים כל המאמץ הזה מסביב, זה יותר פשוט.

קורין מתלהבת: כן! זה לא כזה נורא!

אלונה: זה לא כזה נורא.

קורין: אני זוכרת בגירושים, אני דיברתי איתך.

אלונה: נכון.

קורין: אני גיליתי שזה, וואלה, זה כמה… כמה שעות, נגיד…

אלונה: (בהסכמה) כן.

קורין: של באמת כאב שצורב לי את הנשמה.

אלונה: נכון, נכון.

קורין: אני מסכימה.

אלונה: אבל את עוברת דרכו.

קורין: ואז, כאילו, בוא'נה, אחרי שהוא עובר, לפעמים הוא עובר כאילו כמו אפצ'י, ואז זה כזה...

אלונה: בדיוק.

קורין: יאללה, Let's party! (צוחקת)

אלונה: בדיוק. ואז איזה… כאילו, גודל הכאב, ככה גודל העונג אחרי זה.

קורין: חד משמעית.

אלונה: ואז, אז אמרת לי, אני זזה בין שיא הדיכאון לשיא ההיי. מה זה, זה אמיתי? כן.

קורין: כן.

אלונה: כן, נתת לעצמך להיות עד הסוף בכאב.

קורין: כן.

אלונה: אז זהו, את ממריאה.

קורין: כן. וזה אני כן אגיד בכוכבית, אגב, כי באמת הרבה נשים, אני יותר עדה לנשים עושות את הסוויצ'ים האלה. פוגשות מאוד כאב, פוגשות מאוד היי, ואז התגובה של זה, זה מבלבל.

אלונה: כן.

קורין: זה הרבה לי, או… מה, לפני רגע היית…

אלונה: נכון.

קורין: אז רגע, לאשר אתכן, להגיד שכן, זה פשוט ככה לפעמים.

קורין: אז כן, אז פשוט כן.

קורין: וזה לא אומר שאתם משוגעות… כי לפעמים כאילו שיגעון, או שזה...

אלונה: כן. לא, זה דווקא ההפך.

קורין: בדיוק.

אלונה: השפיות. כן.

קורין: אז רגע גם להגיד את זה.

אלונה: נכון, נכון. ולהיות בזה… כן.

קורין: ולהפך, כאילו אם אנחנו רואים ילדים, מה כל כך מפעים בהם? שהם רבים, והם טנטרום על הרצפה,

אלונה: והם קמים!

קורין: ואז הם רואים פרח, ונגמר!

אלונה: נגמר.

קורין: ואין סיפור…

אלונה: אין סיפור…

קורין: ולא מציירים על מערות את כל ההשתלשלות.

אלונה: והם לא הולכים להסביר, נכון. ולא הולכים לצלצל לחברה ולהסביר לה את הכל מההתחלה עד הסוף, שעה עכשיו. (קורין צוחקת)

קורין: הם זהו, הם נקסט.

אלונה: נכון. הם נקסט.

קורין: וזה...

אלונה: הם ניקו את האנרגיה.

קורין: כן. ואנחנו יכולות את זה.

אלונה: נכון.

קורין: וזה וואו.

אלונה: נכון.

קורין: וואו.

אלונה: וזה אומץ ללכת ולהישאר שם, שזה פשוט מגיע, ופשוט… לא פשוט, אבל להיות בזה.

קורין: כן.

אלונה: ולתת לזה. וזה נכון שזה לא תמיד קל, ולא תמיד… אבל זה שווה את זה.

קורין: וואו. תקשיבי.

אלונה: נכון?

קורין: זה סמים...

אלונה: כן.

קורין: של הלי… של הלייף.

אלונה: זה סמים Pure.

קורין: איך קראת לזה? Life force?

אלונה: Life force…

קורין: זה ה-Life force.

אלונה: Energy.

אלונה: כן.

קורין: ואת רואה… מזהים אותם, אנשים עם Life force…

אלונה: נכון.

קורין: קודם כל, הם מרוויחים הרבה כסף לפעמים.

אלונה: מזהים אותם. נכון.

קורין: וגם כאילו, את רואה אותם, ואת אומרת...

אלונה: נכון.

קורין: את זה. את זה.

אלונה: נכון.

קורין: את זה. אין לזה מחיר.

אלונה: אין לזה מחיר.

קורין: זה מה ש… זה מה שכאילו… כן, זה כיף.

אלונה: כן.

קורין: וגם אני רוצה להגיד עוד משהו על הרגש הזה, כי אני פוגשת אותו הרבה ואני יכולה לתאר רגע סיטואציה. נגיד, זה קורה הרבה שהשמש שוקעת...

אלונה: כן.

קורין: ופתאום מתעוררת תחושה הזאת של אי נחת.

אלונה: כן.

קורין: כאילו, אני רוצה לאכול, אני רוצה לעשן, אני לא רוצה… כלום לא טוב לי. מין תחושה כזאת של כאילו… עכור.

אלונה: כן.

קורין: עכור לי, אני פוחדת לפגוש משהו.

אלונה: כן.

קורין: אני צריכה איזה תחליף.

אלונה: כן.

קורין: לעשן הרבה פעמים זה זה. ומשהו שם מפחיד נורא, בעוד שבאמת, כמו שאת אומרת, אם רגע פשוט… בואי פשוט נשב על הספה.

אלונה: כן.

קורין: נעשה תרגיל.

אלונה: כן.

קורין: נתחום את זה.

אלונה: כן.

קורין: עשר דקות… חמש דקות.

אלונה: כן. נכון.

קורין: נסכים רגע רק להרגיש את זה.

אלונה: רק להרגיש.

קורין: וזה ריק ענק.

אלונה: נכון. נכון. נכון.

קורין: אבל הפחד ממנו…

אלונה: הוא הרבה יותר...

קורין: הוא פי אלף גדול מהדבר עצמו.

אלונה: נכון.

קורין: וזה תגלית שבא לי כאילו To share.

אלונה: נכון. זה באמת ככה, תגלית מהממת. נכון.

קורין: כן.

אלונה: כן.

קורין: וזה הרבה פעמים ישר מחפים, ישר ממלאים את זה.

אלונה: כן. נכון.

קורין: זה גם קורה באושר. נגיד, אני יוצאת מההצגות לפעמים ב-high.

אלונה: כן.

קורין: ואז ישר מציעים לי דרינק, מציעים לי סיגריה, מציעים לי לאכול. כאילו…

אלונה: נכון. נכון. את מצלצלת לספר לאיזה זה, ואז את, you spend the energy, את נותנת את האנרגיה כאילו על ה...

קורין: כן.

אלונה: ואז לא תמיד עונים לך, מגיבים כמו שאת… כגודל ההתעלות שלך, ואת מתאכזבת כאילו.

קורין: כן. אז זה הזמנה באמת, רגע…

אלונה: זה הזמנה…

קורין: פשוט להתיישב על ספה ברגע הזה.

אלונה: נכון, נכון. ואת יכולה להגיד גם על המאזינות שלך, שאם זה מרתיע אותם לקרוא לזה מדיטציה, אז לא צריך לקרוא לזה מדיטציה...

קורין בפליאה: מי אומר את המילה הזאת?!

אלונה: בדיוק. לא אומרים…

קורין: יוגה, מדיטציה, לא לה...

אלונה: אז אפשר לשבת. אז אפשר...

קורין: לבהות.

אלונה: בדיוק. לשבת, לבהות, כן. אבל לתת לזה לעבור דרכך...

קורין: יו. בגדול, זה הסוד, אה?

אלונה: נכון.

קורין: זה ה-Heck.

אלונה: כן.

קורין: איזה Heck, פשוט.

אלונה: לתת לזה… ממש, כן.

קורין: כל כך חינם.

אלונה: לתת לזה לעבור דרכך בחינם. ולחסוך את כל ה...

קורין: מטורף.

אלונה: כן.

קורין: טוב.

אלונה: את כל הברברת הזאת.

קורין: אני מרגישה ש… את מרגישה שסיכמנו?

אלונה: נראה לי שכן, לא?

קורין: יפה. הצלחת לדבר על הכל בלי להגיד כלום על עצמך, כמו שאת אוהבת (צוחקת). ראית איך איפשרתי לך את זה?

אלונה: למה? דיברתי מלא על עצמי, לא?

קורין: לא.

אלונה: לא?

קורין: לא. לא. לא. אבל אני מעריכה את זה, אני מקנאה בזה.

אלונה: דיברתי על מה אני עושה, ואיזה סוג טיפול, ו… (קורין צוחקת)

קורין: אמממ טוב. אז נראה לי, נראה לי, גם הרבה שאלות שאלתם על קנאה, אבל...

אלונה: היה לך משהו בסוף שאת אמרת שהשארת לסוף?

קורין: לא.

אלונה: לא?

קורין: אני ממש מרגישה שאנחנו גם בזמן טוב.

אלונה: כן? מעולה.

קורין: וגם היה טוב.

אלונה: נכון. היה מהמם.

קורין: וזהו זה. טוב, אלונה הרפז, תודה שבאת. ואני כן אגיד שאת פתוחה ואפשר לפנות אלייך לקבל טיפול, וכמה עשו את זה אחרי הפודקאסט הקודם.

אלונה: נכון.

קורין: וכתבו לי, וזה מדהים.

אלונה: נכון, תודה.

קורין: ובאמת את אישה מדהימה, ואני ממליצה לכן לגשת לאלונה ולהעזר בה, כי היא באמת מורה רוחנית, נורא בפשטות. כאילו באדידס כזה.

אלונה: נכון.

קורין: זה כזה, זה לא צריך להיות בקליניקה (אומרת בזלזול קל). כזה, את יכולה לקבל כזה, את העצות הכי טובות, את ה… פתאום Mind-blowing visions, כזה הכי בוואטסאפ. אני אוהבת את זה אצלך.

אלונה: נכון.

קורין: שזה כאילו, זה כזה על הדרך.

אלונה: נכון, נכון. זה נורא יפה מה שאת אומרת כי אני גם מאוד…

קורין: זה מאוד את.

אלונה: כן, כן.

קורין: לא כאילו, בלי החשיבות העצמית של התעודהההה (אומרת בזלזול).

אלונה: בדיוק. נכון, זה חלק מזה. נכון, נכון, נכון.

קורין: איזה מתיש זה.

אלונה: נכון, זה גם מה שאני מלמדת, אז זה נורא יפה שאת באת לזה ככה.

קורין: אני מאוד אוהבת את זה.

אלונה: תודה.

קורין: אז ואם אתם רוצות לשתף את הפרק, זה מאוד מאוד משמח את הפודקאסט ומביא אותו ליותר אנשים ואת העשייה, אז תעשו את זה. ואני ממליצה על, אני אשים לינקים לשתי ספרים, שהם מאוד מאוד מומלצים, שני ספרים?

אלונה: שני.

קורין: וגם לאלונה אני אמליץ על ספר.

אלונה: כן.

קורין: ושיהיה לנו המשך יום נעים ושבוע נעים, ושנסכים לפגוש את הרגשות שלנו בגדול. זה המסר.

אלונה: נכון.

קורין: ביי.

אלונה: ביי, תודה.

(ניגון מוזיקת הפודקאסט: "שומעת רגע?!")

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Comments


bottom of page