top of page

האזנה מודרכת: Elton John - Rocket Man

לרגל סיום הטור האחרון של סר אלטון ג׳ון ופרישתו מהבמות בגיל 76, מקדישים את האזנה מודרכת של היום לאחד השירים המכוננים שלו - Rocket Man. הצצה למערכת היחסים הייחודית עם השותף שלו ברני טופין, והסיפור מאחורי ההמראה של אלטון לכוכבים.

 

[הקלטה]: האזנה מודרכת. האזנה מודרכת. האזנה מודרכת.

[ברקע מתנגן פתיח פסנתר של השיר Rocket Man]

סר אלטון ג'ון הגדול, הופיע בשבוע שעבר את מה שנראית כמו ההופעה האחרונה בקריירה הארוכה שלו, אז לכבודו ושרק יהיה בריא ושלם ויאריך ימים אמן, אנחנו היום נדבר על אחד השירים הכי אהובים בקטלוג שלו, מהשירים המכוננים של שנות ה-70, אנחנו נדבר היום על Rocket Man.

דרך השיר הזה נספר על תחילת הדרך שלו, על מערכת היחסים עם הכותב-שותף שלו ברני טופין, ועל איך רג'י, המלחין שלא עבר אודישן להיות זמר, הפך לאלטון ג'ון וכבש את המצעדים באנגליה ובאמריקה.

כמובן, מתחילים הרבה הרבה קודם.

[ברקע מתנגנת נעימת הסווינג-ג'אז One O'clock Jump של Count Basie]

רג'ינלד קנת’ דווייט נולד ב-1947, בפרוור בשוליים של לונדון, וממש מינקות כבר היה סופר מוזיקלי.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון ג'ון]:

I used to live in my grandmother’s house cause my father was in the air force and my mother… and I used to stay at my grandma and there was always a piano in the house and my auntie played piano and I think my grannie used to seat near her knee and I just hit it up, I started playing.

כבר מגיל שלוש-ארבע הוא היה משחק עם הפסנתר בבית של סבא וסבתא, ומתברר שהוא ממש ילד פלא, סנסציה, מסוגל לנגן מיד ובלי מאמץ כל מה שהוא שומע. הילדות של אלטון ממש סובבת סביב הפסנתר ההוא, הוא מספר שחברים לא היו לו. הוא הרגיש ילד שמן, מוזר, לא רצוי, אז פרט לאיזה בן דוד, הפסנתר והרדיו היו החברים היחידים שלו.

הכישרון שלו על הפסנתר כל כך גדול, שבגיל 11 הוא זוכה במלגה מלאה לרויאל מיוזיק סקול, בלי לדעת אפילו לקרוא תווים.

[ברקע מתנגן קטע מהשיר Good Golly Miss Molly של Little Richard]

הוא לומד באקדמיה חמש שנים, אבל אנחנו מדברים על תחילת שנות השישים, העולם משתנה וגם המוזיקה. דעתם של הנערים באנגליה מושפעת ממה שיוצא מארה"ב, הרוקנרול. ג'רי דיי לואיס, אלוויס פרסלי, צ'אק ברי, ליטל ריצ'ארד שברקע, הם הגיבורים של אלטון הצעיר כמו של כל בני הדור שלו. והמוזיקה של אלטון כבר משתנה בהתאם.

גוספל, RnB וסול הם אבני הדרך שאיתם אלטון בונה, וכבר מהשירים הראשונים שלו, הסאונד השחור בולט מאוד. איזה מין RnB בריטי כזה. בגיל 15 הוא מקים להקה עם חברים בשם Bluesology, עוזב את הלימודים ומתחיל לנסות לחיות ממוזיקה.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

I always knew I'd be famous one day. I mean, I was always convinced. I mean, I'd probably have to wait till I’d be 53, but I just knew, you know… Anything that kept me going, it was just ambition.

[ברקע מתנגן קטע מהשיר Everyday I Have the Blues של Bluesology]

הוא חורש את הממלכה בהופעות. אנגליה, ויילס, סקוטלנד... כל חור וכל מועדון שהוא מצליח להופיע בו. הוא מרגיש ש"רג'י דווייט" לא מסוגל להיות כוכב רוק. כדי להצליח הוא צריך להמציא את עצמו מחדש. באופנה, בגישה, בשם, ואלטון ג'ון מגיע לעולם. ביוני 67', אחרי חמש שנים עם הלהקה מהתיכון, ושבוע בדיוק אחרי שישראל מנצחת במלחמת ששת הימים, רג'י רואה מודעה בעיתון שלייבל חדש מחפש אומנים, הוא מגייס אומץ וניגש לאודישן במטרה לפרוץ בתור אומן מבצע.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

There was this advert saying “Talent Wanted”, I answered it and someone said ‘come in, come in’ and I did. And they said no, I could write melodies, but I could never write lyrics, oh I tried and really, it was just painful.

הוא שומע מהבוחנים שהמנגינות שלו טובות, אבל המילים המקוריות שלו פחות, והוא לא עובר את האודישן. מה שהם כן עושים זה מפנים אותו לדלפק, איפה שנמצאות עשרות מעטפות עם מילות שירים שכותבים, רנדומליים, שלחו ללייבל, ומתוך כל המעטפות הוא קוטף אחת, של מוזיקאי נוסף שלא עבר אודישן, ברני טופין.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

There was a pile of lyrics on this table, he just picked an envelope, gave it to me, I opened it on the train and there it was Burney. It could have been any lyric that he gave me, but happenstance was. And that’s why my life is so incredible, that it happened to be Burney, and it worked out. I could have been writing with Fred Shmudge and it wouldn’t have been Burney.

ברני טופין, כותב המילים שיהפוך לחצי השני של אלטון, לשותף היצירתי שלו לאורך כל שנות הקריירה שלו, ולאחד מכותבי הפופ האהובים בהיסטוריה, החיבור הזה קורה לגמרי במקרה. הנה השיר הראשון המשותף שלהם, Scarecrow [מתנגן קטע מהשיר Scarecrow של אלטון ג'ון]:

"Your too high to see me smiling

When I'm flying in the air

But you're too high to frighten me…"

בשנתיים שלאחר מכן אלטון וברני כותבים שירים לאחרים, בלי הצלחה נראית לעין. הם לא גרים יחד, הם לא עבדו יחד על השירים. ברני היה כותב ושולח לאלטון בדואר. הוא היה מלחין, מעבד, הכל, הופך את המילים לשיר. אבל העבודה היא עבודה משותפת בנפרד. העדויות על התקופה הזאת מצד אחד נשמעות מופרזות, מצד שני הן חוזרות על עצמן מעוד ועוד ועוד מקורות, אז כנראה שיש בהן, יש בהן משהו. מספרים שברני היה כותב משהו כמו עשרה שירים בשעה. אלטון היה פותח את המעטפות, מתיישב ליד הפסנתר, ותוך שעתיים-שלוש מסיים להלחין את כל עשרת השירים.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

Need not see each other at all, in fact we rarely see each other anyway, except when we’re on tour or we’re recording. And then suddenly he just comes down to London and hands me a batch of some lyrics, very very uncomplicated but really there’s all there is to it. Usually, I just sort of potter around and find the chord sequence that I like. it doesn't take me very long, it takes me on average about a half an hour a song.

הקצב מטורף, אבל להיט עדיין אין.

[מתחיל להתנגן השיר He Ain't Heavy של ההולי'ז]

כל אותו זמן אלטון עובד כשכיר בחברת התקליטים, משתתף בהפקות של אחרים – עושה קולות רקע ב-Delailah של טום ג'ונס, מנגן פסנתר פה בהולי'ז ב-He Ain't Heavy. רק בשנת 69' הוא מוציא אלבום בכורה, Empty Sky, אלבום שבגדול היה אמור להיות תצוגת תכלית של השירים של הצמד ג'ון-טופין, בתקווה שיהיו אומנים מכובדים שייקחו משם משהו. הם לא תכננו בכלל להוציא את השירים בעצמם.

[הקלטה מתוך ראיון עם ברני טופין]:

When we first got together obviously, there was no intention or plan for Elton to make records, I mean it really came about simply because we couldn’t get anybody else to record our songs. So, it was really out of just desperation and I think you know, he took on the task of being the one that was gonna be the singer.

[ברקע מתנגן פתיח השיר Space Oddity של דיוויד בואי]

זה היה ברני כמובן. חברת התקליטים מגייסת לעבודה על האלבום הבא את המפיק גאס דאג'ן ואת פול בקמאסטר, שהפיקו את Space Oddity של דיוויד בואי וכתבו לו את התזמור. הסינגל הראשון מהאלבום החדש שעליו הם עובדים מגיע לרדיו באנגליה, אבל לא מתפוצץ, לא מצליח להתברג במצעד. כנראה שאלטון וטופין בדרך החוצה מחברת התקליטים. למרות הבעיות במכירות וההצלחה המוגבלת סו פאר, מנהל הלייבל פשוט אוהב את השירים, אז הוא מחליט לממן לאלטון לצאת לסיבוב הופעות קצר בארה"ב, בתקווה שאולי אומנים אמריקאים ימצאו בהופעה שירים להשתמש בהם. והוא סוגר לאלטון שמונה הופעות בשישה לילות במועדון הטרובדור המפורסם בבברלי הילס. סלבס, יח"צ, עיתונאים, אומנים, כל המי ומי מוזמנים להופעה הראשונה.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

Becoming popular in America, getting the band together and coming over here, when I least expected it. Playing to a club which held 300 people, and becoming a national hero in England because I played this club, we sort a broke from playing a 300 seat club, which is ludacris

[ברקע מתנגן שיר לא מזוהה מתוך הופעה חיה של אלטון ג'ון]

ההופעה שלו בטרובדור נחשבת לנקודת המפנה בקריירה של אלטון, הקהל האמריקאי משתגע עליו. מי שזוכר גם את הסרט "רוקטמן", יש שם סצנה יפה על ההופעה ההיא. הביקורות על ההופעה הראשונה של האומן האנונימי כל כך טובות, שבאותו יום שהן מתפרסמות, כל הכרטיסים לכל יתר הטור הולכים מיד, ומכאן הכל משתנה.

השיר הבא שאלטון מוציא הוא כבר לא פחות מ-Your Song, שהופך ללהיט האמיתי הראשון שלו באמריקה ואז גם באנגליה. אלטון ממנף את ההצלחה, מוציא אלבום נוסף עם להיטים כמו Tiny Dancer, עוד אלבום הופעה שמוקלט בארצות הברית, ובשנת 72' לקראת העבודה על האלבום הבא, אלטון, ברני והלהקה מסתגרים לכמה שבועות בשאטו דורוויל, טירה עתיקה בערך שעה מפריז.

[הקלטה מתוך ראיון עם ברני]:

When the band were having breakfast there was a piano there and I would come down and grab a cup of coffee or something and give Elton a couple of lyrics that I been working on that morning, he’d go in the corner and just start writing while everybody was having breakfast, they’d finish their breakfast, join in, and by the time breakfast was over, we’d rehearsed two songs. We’d written and rehearsed two songs and we went in the studio and recorded them.

הלהקה כולה יחד באווירה כפרית ונעימה, עם ציוד ההקלטה ברמה הכי גבוהה שיש. הם כותבים, מלחינים, מקליטים במקום את האלבום, שיקרא על שם המקום, Honky Château. למרות שהימים ימי תוכנית אפולו, ודיוויד בואי כוכב גדול, והמפיקים גאס ובאקמאסטר הם אלה שהפיקו את Space Oddity, באמת הגיוני להניח מה ההשראה המשמעותית לרוקטמן. אז זהו.

[הקלטה מתוך ראיון עם ברני]:

there is something about ‘Rocket Man’ that people have identified, unfortunately, with David Bowie’s ‘Space Oddity’ and it actually wasn’t inspired by that at all, it was actually inspired by a story by Ray Bradbury from his book of science fiction short stories called ‘The Illustrated Man’, and in that book there was a story called ‘The Rocket Man’ which was about how astronauts in the future would become sort on an everyday job, so I kind of took that idea and ran with it.

רוקטמן המקורי מגיע מאסופת סיפורים קצרים של הסופר ריי ברדברי, אחד מהם פשוט נקרא The Rocket Man, סיפור שמתאר בצורה קצת שגרתית וצינית את העתיד שלנו בחלל, כשטיסה לירח היא רק נסיעה באוטובוס, והאסטרונאוט הוא נהג אוטובוס. אגב, זה לא הפעם הראשונה שמישהו כותב שיר בעקבות הסיפור הזה.

[ברקע מתנגנת תחילת השיר Rocket Man של Pearls Before Swine]

“My father was a rocket man…"

להקה בשם Pearls Before Swine כבר הקליטה בעצמה שיר שנקרא "Rocket Man" בהשראת הסיפור ההוא, על הילד שחושב על אבא שנמצא אי שם בכוכבים. על בסיס הסיפור, ובזמן נסיעה במכונית, קופצות לברני טופין השורות הראשונות לראש.

[הקלטה מתוך ראיון עם ברני]:

I was just driving around in the car and I came up with the first line you know, that she packed my bags last night, pre flight, zero hours, 9: 00 a.m. and I am high as a kite, it just came, all of a sudden, I was driving along and that came up and I thought oh yeah, that’s nice, so when I got back I immediately wrote that down and started following it up from there. I mean, I didn’t really know at the time I thought of that, that it was gonna be a song about an astronaut.

[מתחיל להתנגן השיר Rocket Man של אלטון ג'ון]

"She packed my bags last night,

pre-flight…"

הפעם נקודת המבט היא אחרת.

"…Zero hour, 9: 00 a.m. …"

לא הילד שמתגעגע לאבא שמטייל בכוכבים, אלא האבא, האסטרונאוט, שעושה עבודה שהיא זוהרת רק על הנייר, כשבפועל הוא פשוט משתעמם בעבודה, מתגעגע הביתה למשפחה שלו.

"…And I think it's gonna be a long, long time

'Til touchdown brings me 'round again to find…"

אפשר כמובן גם להסתכל על זה מנקודת מבט קרובה יותר. אומנים שמתחילים לחוש בהצלחה שמתממשת ונבנית סביבם, בזמן שהם מתגעגעים למשהו שפוי יותר. רוקטמן הוא גם דוגמה יפה על איך במוזיקה של אלטון, הרבה פעמים העובדה שהמילים נמצאות שם לפני המנגינה, הדבר הזה מוביל לכך שהמוזיקה והעיבוד כולם משרתים את הקונספט המילולי בעצם.

[הקלטה מתוך ראיון עם אלטון]:

It’s a pretty easy song to write the melody to, because it's, you know, it's a song about space, so it’s quite a spacious song

כמו שאלטון אומר, שיר שהיה לו קל להלחין, כי המילים היו כל כך ברורות ומצביעות לאן העיבוד צריך ללכת. שיר על החלל, העיבוד חללי, נושם, צף שכזה. בואו נעבור ממש עם השיר, ונשמע איך הדברים מתפתחים. העיבוד מתחיל קטן קטן, רק שירה ופסנתר, והשורות האייקוניות שפותחות את השיר:

"She packed my bags last night,

pre-flight…"

אנחנו עוד בכדור הארץ נערכים לשיגור, פרה פלייט. שימו לב איך השירה מגיעה עד הסוף של התיבה. אלטון מסיים לשיר לפני שעוברים לשורה הבאה יחסית הרבה, יש שם הרבה מקום לשיר לנשום, לקבל את הרוח שבו. כאן נכנסת גיטרה בס, בתוך הקטעים שאלטון לא שר בהם. עם ההפקה של השירה מתחילים מאלטון לבד לגמרי, נשמע שהוא על הפסנתר לבד, וסביבו לאט לאט הכל מצטרף. נכנסים לאט לאט התופים, והשיר נפתח. גיטרות אקוסטיות בשני הצדדים, הרמוניות, גם של הלהקה וגם אלטון לעצמו, הנה זה בא. סלייד גיטאר ברקע כזה, שמסמל את המעבר בין הפרקים בתוך השיר, מדגיש אותה רגע. קצת נשמעת כמו הטיל בעצמו, נותנת את ההרגשה שעלינו לאיזה גובה חדש, לאיזה יופי פסטורלי כזה בפזמון.

דווקא בקטע הזה המילים הן בדיוק ההיפך, כשהמוזיקה מגיעה הכי רחוק במרכאות, המילים מדגישות את הרצון להישאר קרוב, את הגעגוע שנלווה אל המסע. בפזמון יתר חברי הלהקה גם מצטרפים בהרמוניות. זה השיר הראשון של אלטון שמשלב את הקולות שלו ושל הנגנים שיהפכו להיות הקבועים שלו, סאונד הרמוניות שיחזור בהרבה מהשירים של אלטון בעתיד.

השיר מוקלט ויוצא באלבום "האנקי שאטו", שמגיע למקום הראשון בארצות הברית וגם באנגליה, שם הוא פותח רצף של שבעה אלבומים של אלטון שיגיעו למקום הראשון ברציפות, ואת תחילת התקופה הקלאסית שלו. [ברקע מתנגן קטע מהשיר Goodbye Yellow Brick Road של אלטון ג'ון] "האנקי שאטו" מוכר בסך הכל מיליון עותקים, לא המון, אבל "רוקטמן" הופך לאחד הסינגלים המצליחים בקריירה שלו, מגיע לטריפל פלטינום, שלושה מיליון עותקים רק בארצות הברית.

שנה אחר כך אלטון, ברני טופין והלהקה מתכנסים שוב באותו שאטו כדי להקליט את האלבום הבא, זה שיהפוך להיות המאסטרפיס של אלטון, Goodbye Yellow Brick Road, שבתכלס ממשיך את התמה המילולית של "רוקטמן", של געגועים לילדות ומחשבות על מה שאבד ופינה מקום לתהילה והצלחה, אבל זה כבר לפרק אחר.

[מתנגן ברקע קטע מהשיר Don't Let The Sun Go Down on Me של אלטון ג'ון]

לאורך שנות ה-70 וה-80 אלטון וברני המשיכו לפרוץ גבולות בפופ, ואלטון הופך לאחד המוזיקאים המצליחים בהיסטוריה עד היום, שני רק לאלוויס, עם תואר אומן הסולו המצליח אי פעם, עם למעלה מ-400 מיליון אלבומים שנמכרים ברחבי העולם. הוא וברני זוכים גם לתארי אבירות על התרומה שלהם לעולם המוזיקה, ואלטון מתקבע בתור אחד האומנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.

[ברקע מתנגן קטע מהשיר Rocket Man מהביצוע של דואה ליפה]

רוקטמן בעצמו גם קיבל לפני כשנתיים מתיחת פנים בגרסה חדשה יחד עם דואה ליפה, להיט גדול, הגיע בעצמו לטופ-10 בבילבורד, מקום ראשון באנגליה, ובעוד יותר מ-20 מדינות ברחבי העולם, בהן גם ישראל.

מיטיבי הלכת גם זוכרים את הגרסה של וויליאם שאטנר עוד משנות ה-70, אבל לא צריך להיסחף.

מוקדם יותר החודש, בגיל 76, אלטון חתם את סיבוב ההופעות האחרון שלו, "Farewell, Yellow Brick Road". אלטון הופיע למעלה משלוש מאות הופעות מאז שנת 2018, עקף את אד שירן, והוכתר בתור סיבוב ההופעות המצליח בכל הזמנים, הסיבוב הנוכחי, זה כמובן נכון ליום הקלטת הפרק, טיילור סוויפט בטח תעקוף את זה בקרוב. אלטון למעשה נפרד מהבמה אחרי 50 שנות קריירה.

[אלטון ג'ון מתוך ההופעה האחרונה]:

I’ve had the most wonderful career, beyond belief. 50 years of pure joy playing music, how lucky am I to play music. But you know, I wouldn't be sitting here and talking to you if it wasn’t for you, you bought the singles, the albums, the CD’s, the cassettes, but more importantly, you bought the tickets to the shows. And you know how much I love to play live. It's been my life’s work to play for you guys, and you’ve been absolutely magnificent, thank you!

אלטון כבר הרגיע, שזו לא תהיה הפעם האחרונה שהוא אי פעם יופיע, אבל הוא לא יצא יותר לסיבובי הופעות. אז מה נאחל לאומן החי המצליח בכל הזמנים, לאיש שלא מפסיק להיות רלוונטי כבר 50 שנה, שיזכור שגיל זה רק מספר, והפנסיה היא רק המלצה, שייהנה מהזיקנה, הוא הרוויח ביושר את המנוחה והנחלה, אבל תהיו בטוחים שהוא לא ינוח על זרי הדפנה.

תודה על השירים, הנה רוקטמן:

"She packed my bags last night, pre-flight Zero hour, 9 a.m. And I'm gonna be high as a kite by then I miss the Earth so much, I miss my wife… "

[Fade out]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

15 views0 comments

댓글


bottom of page