בפרק הרביעי של "מבט לאחור" אירחנו את יניב ריבלין, היזם והמנכ"ל של Bird ישראל. יניב, שהביא את הקורקינטים השיתופיים לישראל, סיפר על המסע היזמי שלו מהפריפריה ועד להובלת שוק חדש מצליח ללא המצאת מוצר חדש. עם סיפור אישי מעורר השראה הכולל קבלה להרווארד עם פסיכומטרי 542 וכתיבת רב המכר ״החיים כסטרטאפ״, יניב שיתף תובנות ייחודיות על יצירת שווקים חדשים וחדשנות בעולם היזמות.
בפרק דיברנו על:
- האתגרים וההצלחות בהבאת המותג Bird לישראל
- כיצד לייצר שוק חדש בלי להמציא מוצר חדש
- תובנות ולקחים מהמסע היזמי של יניב
הצטרפו אלינו לפרק מרתק על יזמות, חדשנות מלאי השראה!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/06/2024.
רם: התקבלת להרווארד עם פסיכומטרי 542.
יניב: עזוב אותך, בִּחְיָיאת דִינָק, ישראלים קמצנים, אף אחד לא יסכים לשלם על השירות.
רם: אז מעניין אותי, אם היה לך איזה תמונה רחוקה, כאילו יום אחד "אני רוצה להיות מנכ"ל של חברה", אם היה לך איזה ויז'ן בראש, מחבר רב המכר "החיים כסטארט אפ".
יניב: היא אמרה לי, "אולי תכתוב ספר, יכול להיות מעניין בשלב הבא של החיים", אמרתי לה, "אני לא יודע לכתוב, אני דיסגרף, ויש לי בעיות קשב וריכוז, מה אני, לכתוב ספר, בחיים לא חשבתי על לכתוב ספר".
רם: דרך אגב, פגשתי אותך הרגע על קורקינט שיתופי, גם מאמין בעסק, שזה נראה לי חלק מלהיות יזם.
יניב: ישר דבר ראשון, היה לקנות קורקינט.
רם: אה, ככה התחלת, כאילו, לחקור את השוק. קנית קורקינט.
[מוזיקת פתיחה]
ברוכים הבאים לפודקאסט "מבט לאחור" מבית "Seedbiz", אני רם עמדי, והיום נמצא איתי יניב ריבלין.
יניב: איזה כיף להיות פה, איש יקר.
רם: כן, דחינו את זה הרבה.
יניב: אנחנו… זה קורה, מה זה משנה.
רם: כן.
יניב: העיקר שזה קורה.
רם: בפרק של היום, נסתכל ב"מבט לאחור", איך יניב הגיע להיות מנכ"ל ומייסד Bird ישראל, הקורקינטים השיתופיים, גם אתה זה שהבאת אותם. מחבר רב המכר "החיים כסטארט אפ", והתקבלת להרווארד עם פסיכומטרי 542.
יניב: עד כאן הכל נכון.
רם: [צוחק קלות] זהו, נראה לי שמפה כבר נוציא המון תובנות. נדבר, נראה לי, מקצרין, איפה שהתחלת וזה, נסתכל על כל הדרך-חיים שלך, המטרה שלי זה להוציא כמה שיותר תובנות ליזמים, שלבים מוקדמים בעיקר. בכל השלבים, אבל הפוקוס שלי היום יותר מוקדמים, גם בשביל עצמי. [צוחק קלות] יאללה, אז אולי תספר קצת על עצמך, רגע, למי שלא מכיר?
יניב: אני יניב ריבלין, כרגע גר בתל אביב, נשוי פלוס אחד, ים הקטן, שנה וחצי, הבאתי אותו בגיל 40. נשוי לאופירי המהממת. גדלתי באמת בקצרין, בירת המים והיין, ברמת הגולן, בפריפריה. שם גדלתי, ילדות… הכל יחסית רגיל. לא הייתי ממש מיוחד, סטודנט, תלמיד, לא משהו בכלל. ממוצע מינוס, בגרות שלוש יחידות. באמת בגרות לא מזהירה. אחרי הצבא… הייתי במודיעין קרבי בצבא. פעם ראשונה, אגב, שמה, שהבנתי שאני בפריפריה. לא… לא הכרתי בכלל את המונח פריפריה, לפני. כשאתה, אתה יודע, גדלת בקצרין, אתה יודע, מקום של כמה אלפי תושבים, אתה, אתה לא מכיר בכלל שהיית בפריפריה, ואז הבנתי גם שהייתי מהפריפריה.
שזה אחד הדברים… בספר "החיים כסטארט אפ" אני כותב על הפרק הזה של החיים, של הילדות, של כוחם של מרחבים ירוקים. אני גדלתי בקצרין, הזוויתן מאחוריי. והכוח הזה דווקא של המקום הקטן, הפריפריאלי, המרוחק. כשיצאתי ממנו לצבא ומעבר, אז פתאום יצאתי אל הלונה פארק של החיים, והבנתי כמה מתקנים מטורפים יש. אז אני מאוד-מאוד שמח שגדלתי דווקא במקום המרוחק הזה. אחרי הצבא, עבדתי גם בעגלות במכירות.
רם: אשכרה.
יניב: כן, שזה אחד הדברים המשמעותיים ביותר ליזמים. בכל…
רם: אני גם עבדתי במכירות, איזה שנתיים כזה, לפני צבא.
יניב: מדהים. אז אני באמת מאמין שהיכולת למכור, היא היכולת הכי חשובה של יזם, באופן כללי. כי בסופו של דבר זה לא משנה אם אתה מוכר מוצרי ים המלח, אתה מוכר קורקינטים, או שאתה מוכר כל דבר אחר. אתה מוכר בסופו של דבר את עצמך. והיכולת לקבל את הביטחון העצמי… לי, אני קיבלתי את זה במכירות של מוצרי ים המלח. הבנתי, וואו, אני יודע למכור. אני יודע איך להסתכל בבן אדם, להגיד… מה להגיד לו…
רם: מהיום הראשון שבאת למכירות מוצרי ים המלח, זה היה לך קל? או שזה…
יניב: לא. זה לא… זה לא היה לי… אגב, רוב הדברים אצלי, בהתחלה הם קשוחים. ואחרי זה אני משתחרר, ופתאום זה, זה, זה משתחרר כמו צינור, כזה. אבל לא, היה קשוח. היו ימים שסיימתי באפס. אתה יודע, בעגלות, אם אתה לא מוכר - אתה לא מקבל.
רם: כן.
יניב: אתה יודע, זה אפס, זה אפס. זה היה קצת קשוח, ואז הבנתי, הרבה פסיכולוגיה, הרבה… אחד הדברים ה… אם לא החשובים ביותר למנהל בעולם החדש… אגב, עיתון פורבס עשה את הסקר הזה בקרב Fortune 500 החברות המובילות, התכונה הכי חשובה, מהי?
רם: לדעת למכור? נניח, מההקשר. [צוחק]
יניב: אמפתיה. אמפתיה זו תכונה…
רם: שבסוף זה גם סוג של skill במכירה, אתה צריך להבין מה הבן אדם רוצה ולתת לו.
יניב: בדיוק, אתה צריך להבין מי הבן אדם, בכלל לדעת אם לפנות אליו. אתה אמור להסתכל ישר, לסרוק, להבין את הבן אדם האחר…
רם: כן.
יניב: ולהבין מה עובד עליו כדי למכור. וזה שונה לי, זה שונה לרם, זה שונה לכל בן אדם.
רם: נכון. מדהים.
יניב: וזה מאד, וזה מאוד חשוב לחיים, מההיבט הזה, היכולת הזאת, האמפתיה. ואני מאוד ממליץ לאנשים גם לקבל את יכולת המכירה כמה שיותר מוקדם בחיים, בסדר? ולא משנה במה. מכּור לימונדה, מכּור לא משנה. תקבל את הביטחון העצמי הזה. כי אתה בסופו של דבר מוכר את עצמך, בכל רגע במסע היזמי ובאופן כללי בחיים. ואמפתיה, במיוחד בתחילת הדרך, תקבל כמה שיותר דברים מגוונים. אני, הגדילה בקצרין, אני חושב, נתנה לי הרבה אמפתיה. כי זה שונה מהמיינסטרים, לדוגמה.
גם בתואר הראשון, תכף אני אדבר עליו, בתואר הראשון עשיתי באוניברסיטה העברית, 542 הפסיכומטרי, בגרות בינונית, לא התקבלתי לכמעט שום דבר משרציתי. הלכתי ללמוד מדעי המדינה וסוציולוגיה, כי זה בערך הדבר היחידי שקיבלו אותי. [רם צוחק קלות] ו… אבל הפכתי באמת את האוניברסיטה ללונה פארק של החיים, גם שלא למדתי את מה שרציתי. כי האוניברסיטה היא בסופו של דבר… יש מלא מתקנים, מלא דברים מדהימים שמוכנים בשבילך. אז באוניברסיטה עשיתי המון-המון דברים שבנו לי…
רם: כן.
יניב: …את הפורטפוליו.
רם: זאת אומרת, מעבר לאוניברסיטה, אתה מדבר. כאילו, הייתי סטודנט…
יניב: לא מעבר לאוניברסיטה, מעבר ללימודים.
רם: כן.
יניב: זה שונה. מעבר לקורסים, מעבר לקורסים עצמם.
רם: כן.
יניב: אבל מעבר לקורסים, יש כל כך הרבה חוויות שפתוחות רק לי, בתור הסטודנט. בין אם זה תוכניות מנהיגות, בין אם זה התמחויות, בין אם זה mentorship. התמחויות, הדבר אחד החשובים, ואני ממליץ לכולם בתחילת הדרך לעשות את זה. זה מדהים. אתם באים, במיוחד בשלבים האלה… ויש לך שנה שיום אחד בשבוע, אתה בא, אתה יודע שזה מסתיים אחרי השנה. זה ההזדמנות באמת לקבל את האמפתיה. לצאת מאזור הנוחות שלכם. אני לדוגמה ב…
רם: אתה חושב שאמפתיה זה משהו שאפשר ללמוד? אני בדיוק השבוע התווכחתי עם חבר, אמרתי לו כאילו, אני מרגיש שאני טוב במכירות, אבל אני לא מרגיש שללמוד מכירות משפר אותי בזה. כאילו כל ה… אתה יודע, חמשת השלבים וזה, מרגיש כאילו או שיש לך את זה או שאין לך את זה. אתה יודע למכור, אתה יודע למכור. אם לא, אז אתה לא.
יניב: אז אני חושב שיש בזה אספקט שיש לך, אבל הרבה מזה זה אימון, זה practice, ולהתאמן בזה, וזה מחדד לך מאוד את השריר הזה. בן אדם ש…
רם: זאת אומרת, ברמת האימון, אבל לא ברמת הלמידה.
יניב: לא, גם ברמת הלמידה.
רם: כן?
יניב: ברמת האימון משפרת גם את הלמידה. בסופו של דבר, איך שאני, אני רואה את זה. קודם כל גם אתה צובר ביטחון. עכשיו, יש אנשים שיש להם את זה, ולא משתמשים בזה. וזה… ואז אין לך את הביטחון העצמי. וזה הרבה מהביטחון העצמי גם לדעת מתי לחתוך. תחשוב, בהיבט של כאילו מתי לחתוך, מתי… מתי להמשיך? מתי להבין להיכנס לאירוע בכלל? מתי… מתי לא? מתי לסגור עסקה? תנסה לחשוב על ה… על המכירות שלך בתחילת הדרך…
רם: כן.
יניב: על סגירת העסקאות רק. על השלב של סגירת העסקאות. אני… אני חושב שאתה תראה, כשתעשה את התהליך הזה איתך בראש, שככל שהתקדמת, התהליך סגירת העסקה…
רם: כן.
יניב: היה הרבה יותר פשוט. כי למדת איך לסגור עסקה.
רם: כן. אז את זה עשית בעצם אחרי הצבא, נכון? סיימת לוחם, קצרין.
יניב: נכון.
רם: מכירות, עגלות, בארצות הברית.
יניב: נכון. מכירות של עגלות. התחלתי ללמוד מדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שמה באמת עשיתי…
רם: כי באמת, כי לזה התקבלת, והיה בא לך אוניברסיטה, כאילו.
יניב: כן. אגב, אני רואה את זה מאוד כ… כ… הרבה פעמים בחיים, אנחנו מסתכלים על נקודות…
רם: כן.
יניב: …הכרעה, מאוד ש… השפיעו עלינו מאוד. הייתה לי הזדמנות באמת לפני הלימודים… התקבלתי כבר לאיזו תוכנית בעמק הירדן. גדלתי בקצרין, ללמוד בעמק הירדן, קרוב, תוכנית שרציתי, כלכלה, ועוד מדעי המדינה, תוכנית משולבת. ואז ברגע האחרון הכרתי כמה חבר'ה בטיול הגדול שעשיתי. "גדול" [בגיחוך], שלושה חודשים, למרכז אמריקה. וניגשתי גם לעברית, ואז ברגע האחרון החלטתי ללכת על העברית, למרות שזה לא בדיוק מה שרציתי ללמוד. וזאת החלטה כל כך חשובה.
רם: למה, למה החלטת שכן, אתה זוכר?
יניב: היה לי קודם כל אנשים שהיו, והבנתי איכשהו, אני חושב בראש, שזה יכול לגרום לי להיות במקום אחר. שמה זאת האוניברסיטה לעומת מכללת עמק הירדן, וכבודה במקומה מונח, זה היה משאיר אותי בבית. זה היה משאיר אותי להישאר בבית של ההורים. זה היה משאיר אותי ב… ב… במקום שלי. ואני חושב שזה אחד הדברים שלמדתי, שתצא מאזור הנוחות. צא, תחווה.
רם: כן, אתה מכיר אנשים חדשים, אנשים שלא היית מכיר בצורה טריוויאלית.
יניב: ובסופו של דבר, הכל בחיים, זה אנשים, קהילות וחוויות. תנסה לחשוב על כל דבר בחיים שלך, איך הגעת למשהו? זה הכל הבן אדם הזה שחיבר אותך. הקהילה הזאת שהיית חלק ממנה.
רם: כן.
יניב: איך אני הגעתי לפה? פגשתי אותך ב-diners, נכון?
רם: כן, היינו באירוע.
יניב: באירוע, בקהילה מסוימת שהביאה…
רם: נכון.
יניב: הביאה אותי לפה. ואז כשאתה מתחיל להבין את זה, אתה מבין בסופו של דבר, שכל היציאה מאזור הנוחות היא מאוד-מאוד קריטית. אז באמת למדתי באוניברסיטה העברית. וגם סט המתקנים של החיים והאפשרויות הייתה הרבה יותר… הרבה יותר גדולה שמה. ועשיתי הרבה דברים ונכשלתי בהרבה. רוב הדברים בחיים שלי, אגב, לא עברתי פעם ראשונה. רוב הדברים עברתי פעם… פעם שנייה. רוב האנשים באופן כללי בחיים לא עוברים פעם ראשונה - מפסיקים.
רם: כן.
יניב: החוכמה - תמשיך. מקסימום יגידו לך "כן". ולנסות עוד ועוד. ועשיתי מלא דברים תוך כדי התואר הראשון שבנה לי… אני מאוד אוהב להסתכל על החיים, ואני מדבר על זה הרבה בספר, כפורטפוליו של החיים. סט הדברים שאתה עושה. ובן אדם, אני מאוד מאמין, שצריך לייצר לעצמו סט מגוון. זאת אומרת, אל תעשה את אותו שטנץ. תגוון. והבניית פורטפוליו הזאת זה מה שבעצם הקפיץ אותי מאוד גבוה. אחרי זה עשיתי גם תוכנית בקנדה של מנהיגים צעירים, עשרה מנהיגים מרחבי העולם. שגם את זה לא עברתי שנה ראשונה, ניגשתי שנה שנייה, התקבלתי. אגב, נחזור שנייה להתמחות, כי אני חושב שזה משהו חשוב. אז בהתמחות…
רם: במה עשית התמחות? בשביל ה…
יניב: אז בהתמחות, זה היה באוניברסיטה העברית, למדתי מדעי המדינה, אז הרוב עשו בכנסת. גם אני עשיתי בכנסת, אני יותר ה… אני יותר המרכז המפה הפוליטית. אבל הלכתי לעשות התמחות דווקא אצל יעקב מרגי. מי זה יעקב מרגי?
רם: אני לא מכיר בפוליטיקה.
יניב: יו"ר סיעת ש"ס.
רם: אה, וואו.
יניב: יו"ר סיעת ש"ס. חרדי, חרדי-ספרדי. וזה אחד הדברים החשובים ביותר שעשיתי בחיים. כי יכולתי ללכת על השטנץ, שאני מכיר. אבל דווקא הלכתי אליו, מבחינת אמפתיה, הכרתי את האוכלוסייה החרדית, שזה מדהים. הכרתי אוכלוסייה חדשה לגמרי. קיבלתי תפקיד משמעותי בצוות שלו, והוא בסופו של דבר, זה שכתב לי את המכתב המלצה להרווארד…
רם: אשכרה. וואו.
יניב: שאני מאמין שזה אחד הדברים שגרמו לי להתקבל, כי ציונים לא היו לי. והיו לי גם ציונים נמוכים להרווארד, GRE, שזה כמו הפסיכומטרי בארץ, לחו"ל, אחד הנמוכים שאי פעם מישהו התקבל להרווארד.
רם: אשכרה.
יניב: אני לא טוב במבחנים מהסוג הזה, אבל בסופו של דבר, ההתמחות הזאת הייתה מאוד משמעותית בשבילי. באמת סיימתי, עשיתי… נכנסתי לעולם היזמות העסקית.
רם: היה לך איזושהי… לאורך כל מה שאתה אומר, אני כאילו שומע שאין איזה קונסיסטנטיות בין האירועים. אז מעניין אותי, אם היה לך איזה תמונה רחוקה, כאילו "יום אחד אני רוצה להיות מנכ"ל של חברה", אם היה לך איזה ויז'ן בראש.
יניב: שאלה מדהימה. אז, אז באותו הזמן, מה זה התעצבנתי על עצמי! כי היה לי ציונים נמוכים. אז לא יכולתי ללכת ללמוד חשבונאות, משפטים נגיד, אתה יודע, כל הדברים…
רם: כן, הנחשבים, כאילו, שאתה מספר להורים ועושים לך "וואו!". [מגחך]
יניב: לא רק נחשבים.
רם: כן.
יניב: יותר מזה שזה מסליל אותך למקום מסוים.
רם: כן.
יניב: אתה מסיים, יש לך עבודה מובטחת. אני אז באותו זמן רציתי להיות, אתה יודע, היה לי חלומות, להיות שגריר ישראל בארצות הברית, שר החוץ, whatever. דברים שבאפיקים היותר הומניים, בסדר, מדעי החברה, מדעי הרוח, אין לך נתיב אחד. ואז זה מאוד קשוח, כי אתה ב"וואו, אין לי נתיב אחד. איך אני מייצר לעצמי את הנתיב הזה?".
רם: [מהמהם בהסכמה]
יניב: אבל בסופו של דבר, זה אחד הדברים הטובים שקרו לי. כי הייתי צריך לייצר לעצמי את הנתיב.
רם: נתיב משלך.
יניב: נתיב משלי. נתיב משלי שיהיה ייחודי ליניב. ואני מאוד מאמין שדווקא זה גרם לי להיות… לשבת פה מולך עכשיו. ואחרת לא הייתי ייחודי יתר על המידה. אבל המסלול הזה גרם לי לעשות… היום אני מסיים… מה זה מסיים? נגיד, השתחררתי בגיל 21, אני היום בן 41. 20 שנה של קריירה מאוד מולטי-דיסציפלינרית. קריירה מאוד רב-תחומית. יש לי ניסיון בטק, בעולם החברתי, בעולם הפילנטרופי, למדתי בחו"ל, הקמתי קרן השקעות.
רם: כן.
יניב: מלא-מלא תחומים שונים, ואין קו, כמו שאתה אומר, אין קו ליניארי, אחד.
רם: כן. כאילו, אתה לא מוצא את ההקשר אפילו בין הדברים.
יניב: בכולם יש הקשר. אבל, וזה אני מאוד-מאוד מאמין, שמולטי-דיסציפלינריות זה אחד הדברים החשובים, כי הדיסציפלינות היום מאוד-מאוד קשורות…
רם: נכון.
יניב: אחד לשני. ואני רוצה לעודד לאנשים שמקשיבים, שאנחנו נמצאים בתוך משהו, נראה לנו שזה כל העולם שלנו. ונראה לנו שזה, מהות. אני גם, כשהייתי בקרן פילנתרופית בשוסטרמן, הקמתי תוכנית שמביאה משלחות, של מובילי דעת קהל לארץ. הרגשתי שאין מישהו שלא מכיר את זה. זה ה-תוכנית, כולם מכירים את זה. אתה יוצא מזה, יצאתי מזה אחרי חמש וחצי שנים אחרי שהקמנו. אתה מבין - וואלה. לא כולם מכירים את זה. זה לא כל העולם. ודווקא זה אחד הדברים החשובים. כי אז אתה מבין בעולם, שיש מלא מציאויות שונות. וזה דבר מדהים לדעת. והחוכמה היא לקפוץ בין הדברים. כן לקחת את מה שעשית בכל שלב, אבל ללמוד מזה ולהתקדם. ולעשות… ולבנות את הפורטפוליו שלך בדרך הזאת.
אז לשאלתך, לא. רציתי איזה משהו אמורפי. ואין דרך אחת להגיע לזה. אז האמנתי בלעשות מלא דברים. זה עזר גם שהיה לי בעיות קשב וריכוז. יכולתי לעשות גם הרבה דברים. וככל שאתה עושה עוד דברים, אתה מבין מה אתה אוהב, מה אתה לא אוהב. דיברנו על זה קצת לפני הפרק, אבל לפעמים יותר חשוב, להבין מה אתה לא אוהב לעשות, מאשר מה אתה כן אוהב לעשות. ולדעת מה החולשות שלך, ומה החוזקות. כי החולשות, זה לא פחות חשוב, כדי לדעת מה אתה צריך לידך, כדי להצליח.
רם: כן. שמעתי… שמעתי אותך בכמה פודקאסטים מדבר על זה, נכון. של… מעניין אותי, כאילו… רץ אצלי עכשיו בראש מלא דברים. שמעתי אותך באחד הפודקאסטים מדבר על הקרן שהקמת, וכאילו באיזה שלב זה היה, איך הגעת לזה, איך ניגשים לזה? כי זה היה נשמע שעד שם אין לך שום רקע עסקי, נכון?
יניב: אז יש את הקרן הפילנתרופית שהייתי בה, שזה היה אחרי הרווארד, אחרי הלימודים בהרווארד, זה היה הקרן הפילנתרופית. לא היה לי נסיון בפילנתרופיה. נכנסתי… החוכמה היא להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. באופן כללי בחיים, להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, ולנצל הזדמנויות. זה מאוד-מאוד חשוב. לפעמים אנשים אומרים: "לא, זה לא הגיע לי בדיוק, ולא…". לנסות להבין קודם כל מה נכון לרם באותו זמן, מה נכון ליניב. זה יכול להיות דברים מאוד שונים. אחר כך היה את הקרן הפילנתרופית, שאיך אני הגעתי אליה? הגעתי אליה ששוב, לקחתי יוזמה. הספר שלי עכשיו באנגלית, הוצאתי אותו לפני כמה שבועות, קוראים לו "Live Like a Startup", בסדר? בעברית זה "החיים כסטארט אפ".
רם: זה אותו ספר, כן, רק…
יניב: אותו ספר, תרגום לאנגלית. האמריקאים מאוד action oriented, אז קראתי לזה, "לחיות כמו סטארט אפ", לא "החיים כסטארט אפ", וה-tagline זה take the initiative and transform your life. לכל דבר, דברים לא יפלו עלינו. בסדר? אני מאוד מאמין במושג שנקרא סרנדיפיטי. דברים לא נופלים עלינו מהשמיים, אנחנו מייצרים אותם. בסדר?
אז נגיד, לקרן הפילנתרופית, איך הגעתי? הייתי בהרווארד. בהרווארד, במסלול שהייתי, לא עושים תזה מחקרית אלא פרויקט ייעוץ. אז הלכתי לקרן הפילנתרופית. אז אמרתי, אני רוצה לעשות לכם פרויקט ייעוץ על יזמות עסקית חברתית בישראל. ואחרי שעשיתי את זה, פתחתי לעצמי את העולם, פתחתי חיבור לקרן, ואז כשסיימתי, הם הציעו לי עבודה. לא היה לי יותר מדי הצעות עבודה באותו זמן אז יצרתי את זה. הם ראו את העבודה שלי, וככה גם בהמשך, כשהגעתי גם לבירד, ולהיות ולהקים את כל התחום של הקורקינטים השיתופיים.
רם: מעניין אותי, כל הגישה הזאת לא קצת סותרת? התפקיד שאתה עושה היום, מנכ"ל, הוא צריך מאוד להיות כזה, לראות ויז'ן ולהביא את החברה לשם. ומאוד אני שומע ממך לאורך כל השיחה, כזה ניצול הזדמנויות, ואל תדע בוודאות לאן אתה הולך, וזה. זה נשמע לי קצת סותר, כאילו התפקיד שאתה עושה לעומת, לעומת הגישה שלך לחיים, נקרא לזה.
יניב: זה שאלה מדהימה, ואני מאוד מאמין שהם הולכים ביחד. צריך להיות לך מצד אחד את הויז'ן, ומצד אחד את ה… את ה-plan הרחב. בסדר? שוב, זה היה לי גם אז, להיות את זה. זה… היה לי את הכיוון, משהו ציבורי בכיר. הדרך לשם היא לא ככה, היא לא דרך ליניארית. היא… הניצול הזדמנויות הוא מאוד חשוב גם למנכ"ל. כי בסופו של דבר במהלך הדרך, יהיו לך המון הזדמ… כל יום יש לך הזדמנויות. כל יום יש לך קבלת החלטות, אתה צריך להחליט לאן אתה הולך. והחוכמה היא לדעת לעשות את האנליזה הנכונה, ולהחליט לנצל הזדמנות או לא לנצל הזדמנות. וזה אחד הדברים החשובים ביותר. חייב להיות לך ולכל החברה ולהוביל אותם - זה הויז'ן שאנחנו רוצים להגיע אליו בכל דבר. אבל גם לדעת לעשות פיבוטים, לדעת לעשות proof of concepts. בסדר? לקחת, לבדוק עובד, לדעת להיות מספיק אחראי, כדי להגיד, אוקיי, זה באמת להיות כנה עם עצמך, זה לא עבד, זה עבד. ולעשות twist and turns ושינויים, כדי להגיע למקום בסופו של דבר שאתה רוצה. ואולי בסופו של דבר, אגב, גם אתה יכול להסתכל על לא מעט חברות שהיה להם את הויז'ן האחד והגדרת מטרה של חברה, שהשתנתה לאורך הדרך. וזה בסדר, אנשים שנאחזים… אני מאוד מאמין שאנשים שנאחזים במשהו, שם מתחילה הנפילה.
רם: כן.
יניב: כי אם אתה נאחז במשהו, וכאן אגב, אנחנו אחרי השביעי באוקטובר, בסדר?
רם: כן.
יניב: קונספציות.
רם: בדיוק.
יניב: זה הקונספציה הכי גדולה. קל מאוד גם ליזם, להתאים את הקונספציה למה שבעצם יש לו בראש. להתאים את ה… תהליכי קבלת החלטות. אבל החוכמה היא לא להיות שבוי בקונספציה ולהבין, יש פה שינוי, יש פה תהליך, יש פה משהו חדש שנכנס. בוא ננצל את זה, ולא נמשיך באותה הדרך. אז אתה מבין איך…
רם: כן.
יניב: זה מאוד מתחבר.
רם: זאת אומרת, זה שיהיה את האלגנטיות למצוא איפה אני צריך את הנהלים ואת הסדר, ואיפה אני צריך את הקבלת החלטות…
יניב: נכון מאוד.
רם: …המהותיות, נקרא לזה. הגיים-צ'נג'רים.
יניב: נכון.
רם: כן. אני חוזר רגע לסיפור שלך. אהבתי מאוד את התשובה, כי גם היה לי בדיוק שיח על זה עם מישהו כזה מאמן אישי כזה, עשיתי איתו איזה תהליך, והוא אמר לי, "יש לך…", הוא קרא לזה 'אפשרות' מאוד גבוה, שזה כאילו, עושה דברים בצורה יצירתית נגיד. כאילו אם כולם עושים ככה, אז כאילו חושב בצורה מוזרה. והוא אמר לי שמשהו לא טוב שיש לי, כאילו אמר לי, "יום אחד אם אתה רוצה לבנות משהו גדול", וזה מה שאני מכוון אליו, אז כאילו, "אתה לא בן אדם נהלי". ואני זוכר את זה שמאוד לא הסתדרתי… אפרופו דיברת על בית ספר, אני מאוד לא הסתדרתי במסגרות.
אז כאילו, מאוד היה לי התלבטות עם עצמי, אם זה בסדר שאני ככה. כי אני אומר, מצד אחד, זה פתח לי את כל הדלתות, זה מה שהביא אותך לפה, אני כאילו אמרתי יש לי רשימת אורחים, פגשתי אותך ואמרתי - או, אני מכניס אותו, כי הנה, אני יכול לפגוש אותו. בקיצור, אז נתת לי תשובה למה שהתחבטתי עם עצמי, שזה השילוב תמיד.
יניב: זה גם השילוב, וזה גם, מה שאתה אמרת הוא מאוד נכון. בסופו של דבר זה תמיד השילוב, והחיים משתלבים. אבל בסופו של דבר, החיים הם משחק. בסדר? החיים הם משחק. איך שאתה לא הופך את זה, בסופו של דבר, אתה מתמודד נגד המון דברים לאורך הדרך, וגם נגד אנשים. בוא ניתן דוגמא, בסדר? אפרופו, כי אמרת על ה… אני מאוד מאמין שתמיד יש דרך. בסדר, אתה צריך למצוא את הדרך. אבל אני אתן דוגמא, כי אני חושב שהיא מאוד… היא מאד חשובה להבנה של הדבר הזה. כי אני חושב ש… תמיד אנחנו אומרים יזם ש… חשוב לי להגיד, התזה שלי בעולם הזה היא שיזמות היא דרך חיים. בסדר?
זה לא שאתה יזם… הקמת חברה אז אתה יזם. זה by-product, בסדר? זה תופעת… תוצר לוואי של ההקמה.
רם: כן.
יניב: כל בן אדם חייב לחיות את החיים שלו כאילו הוא… כאילו הוא יזם, כדרך חיים. ואני אתן דוגמא על זה, כי אני חושב שהיא דוגמא מאוד ממחישה, אבל… אז התקבלתי להרווארד, בסדר? נעשה fast forward קצת.
רם: מעולה.
יניב: התקבלתי להרווארד, נכנסתי… באתי מבית בלי כסף יותר מדי. לא היה לי כסף לשלם על הלימודים בהרווארד, בסדר? למלגה… שוב בוא נחזור ל'קהילות, חוויות, אנשים'. מישהי שהייתי איתה ב… ב… בקנדה, למדה מזה וזה בהרווארד. אמרתי לה על זה, היא חיברה אותי לאורי שלמד שם לפנֵי, שאמר לי על מלגה של הקהילה היהודית בסיינט פול מינסוטה, מקום שלא הכרתי לפני. ישראלי אחד בשנה מקבל אותה ללימודי משפטים, כלכלה, מדעי המדינה ומדיניות ציבורית. אחד בשנה מקבל אותה, בסדר? הגשתי. התקשר אליי ראש המלגה, דן מוגלסון: "יניב, הגעת לשלב הסופי, אתה ועוד 24. תעלה על ה-Webex", אתה לא זוכר מה זה Webex. אתה זוכר מה זה Webex?
רם: אני עשיתי עליך חקר מקדים, אז שמעתי את הסיפור.
יניב: מדהים… אז שמעת את הסיפור הזה. סבבה, מעולה, אני אעשה…
רם: אבל אני לא זכרתי מה זה Webex, מעולה.
יניב: אז סבבה.
רם: כן, אז המאזינים לא יודעים. [צוחק]
יניב: Webex זה הזום של פעם.
רם: כן.
יניב: זה מה שהיה הזום. בקיצור, אז הוא אמר לי: "תעלה על ה-Webex, בסדר?". אמרתי לו: "דן, אני יכול לעלות על Webex, אבל יש מצב שאני מגיע אליכם לראיון פרונטלי?". אמר לי: "תשמע, אף אחד לא ביקש את זה עד עכשיו בהיסטוריה של המלגות. אם אתה רוצה, תשלם על הכרטיס טיסה של עצמך, למלון, ותגיע". אמרתי: "אוקיי". שילמתי 480 דולר, עליתי על הטיסה מקנדה לסיינט פול מינסוטה, מקום שאתם לא רוצים להיות שם בדצמבר, מקום קר כקרח. לא היה לי תקציב יותר מדי אז למלון חמישה כוכבים, ישנתי ב-Motel 6, גם מקום שאתם לא רוצים לישון בו, 19.99, מחיר מבצע. שילמתי את ה-500 דולר האלה, הגעתי לראיון, וקיבלתי 100 אלף דולר. בסדר? קיבלתי…
רם: מה עבר לך בראש שהחלטה לעלות על הטיסה? כאילו, אמרת…
יניב: אז קיבלתי החזר השקעה של 200X. בסדר?
רם: אבל כאילו, ידעת שאם תטוס, אז אתה לוקח את המלגה?
יניב: לא, לא. אבל זה כמו כל יזמות השקעה. אני הבנתי שיש 24 מתחרים. תחשוב אתה, עכשיו, אתה בא לאיזה… אז יש לך פרויקט. בסדר? מתמודדים עליו 24 אנשים, על החוזה, על החוזה הזה. 24 זה, וואלה, זה פחות מ-5 אחוז. אתה חייב לייצר לעצמך בידול. יזם חייב, ובן אדם, לייצר לעצמו בידול. אז אמרתי, אוקיי, אני יכול להיות על ה-Webex, אבל אני רוצה לשפר לעצמי את הסיכויים. מה אני יכול לעשות? אז החלטתי לעלות על… לעלות על הטיסה, להגיע, ואוקיי, מקסימום הלכו לי 500 דולר, וראיתי את מינסוטה. הגעתי, קיבלתי את המלגה הזאת. יכול להיות שגם הייתי מקבל אותה מה-Webex. יכול להיות.
רם: אבל חד משמעית העלית לעצמך את הסיכויים.
יניב: כן. ודן תמיד אומר לי כל פעם שהוא רואה אותי: "אתה היחידי… אתה זה, אתה זה שעשית את זה".
רם: זה נשמע לי שזה בא גם ממקום של אמונה עצמית. של כאילו, יש לי יכולות תקשורת גבוהות, אז אני רוצה לשבת מול הבן אדם.
יניב: גם. אבל גם… נכון, אני מאמין שהסיכוי יותר גבוה באופן כללי מלשבת מאחורי מסך.
רם: כן.
יניב: אתה גם רוצה שיזכרו אותך, בסופו של דבר. אתה רוצה להיות הזה ש… עובדה שהוא זוכר אותי.
רם: כן.
יניב: אותי, מה שגומר אותי, זה העובדה שאני הייתי היחידי שאי פעם ביקש את זה. כאילו, רוב אנשי… ב… האנשים בעולם, הם אנשי Webex. אומרים להם לעלות על ה-Webex, הם עולים על ה-Webex. אבל מבחינתי, זה לא אפשרות. לפחות תשאל, מקסימום יגידו לך "כן". אז הוא אמר לי, וברור שטסתי.
רם: יפה, אהבתי מאוד.
יניב: אבל היה דוגמא, זה מאוד מתחבר למה שאמרתי.
רם: כן, כאילו…
יניב: תמיד יש דרך. אני יכול לספר לך. אני לא שילמתי… לא אמרתי את זה, אבל לא שילמתי אגורה בימי חיי על לימודים, בסדר? תואר ראשון אוניברסיטה העברית, תואר שני הרווארד, singularity, ומגיע. לא שילמתי. כל אחד הסיפור שלו. בסדר? תואר ראשון העברית, מלגת מפעל הפיס, בגלל שהייתי מהפריפריה, מקצרין, ולוחם. הגשתי את זה בשנת 2004, היו אלף מתמודדים, אלף קיבלו. היום, עשרים אלף, אלף מקב… עדיין אותם אלף מקבלים. החוכמה גם לזהות הזדמנויות בהתחלה, זה משהו שמאוד-מאוד חשוב. לדעת איך להיות לפני כולם. כמעט… תנסו…
רם: כן.
יניב: למצוא בכל מקום שאתם נמצאים בו, את המקום איפה שיש קצת חלל, איפה שדבר מתחיל.
רם: כן. שזה אפרופו מה שאתה עושה היום, עם הקורקינטים. היית ראשון להביא את זה לישראל. ממש הסתכלת…
יניב: מה שעשיתי…
רם: כן.
יניב: אני כבר לא בבירד.
רם: אה.
יניב: כבר שנה וחצי, אבל עשיתי את זה, נכון.
רם: כן.
יניב: זה, אגב, שבאתי להקים את התחום הקורקינטים השיתופיים, אז ישבתי בקפה, בשדרה, בשדרות בן גוריון, דיזנגוף, עם חבר, סם רוזן, שגם הכרתי מתוכנית קודמת. ישבנו, הסתכלנו על האופניים החשמליים, והוא אמר לי… ועל קורקינטים הפרטיים, והוא אומר לי: "מכיר חברה שנקראת בירד? הוקמה לפני שלושה חודשים בלוס אנג'לס", אמרתי: "לא, אבל נראה לי יכול להיות מדהים בישראל, ליצור את השוק הבינלאומי הראשון". שכנעתי אותם למה זה צריך להיות השוק הבינלאומי הראשון. הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון.
אני טוען שאם, אם מסתכלים לי על הקורות חיים, לא היו לוקחים אותי. לא היה לי את ה-MBA, לא היה לי את מה שהיה צריך. אבל הייתי בזמן הנכון, במקום הנכון. ניצלתי את ההזדמנות. וכששאלתי באותו זמן, נגיד, אנשים… כי אני מאוד אוהב להתייעץ, בסופו של דבר אני מקבל את ההחלטות, אבל להתייעץ. אמרו לי: "עזוב אותך. יניב, ישראלים וונדליסטים".
רם: כן.
יניב: "תוך שבוע, לא ישאר לך צי. עזוב אותך בחייאת דינק. ישראלים קמצנים. אף אחד לא יסכים לשלם על השירות". או: "עזוב אותך, לְמַה? יש פרטיים. מי בכלל צריך צריך שיתופיים?". היום נראה לנו מאוד טריוויאלי…
רם: כן.
יניב: שיש פה את הקורקינטים.
רם: דרך אגב, פגשתי אותך הרגע על קורקינט שיתופי, גם מאמין בעסק.
יניב: זה אני.
רם: שזה נראה לי חלק מה… מלהיות יזם. יש לי מלא שאלות על מה שסיפרת הרגע. אני אתחיל. דיברנו על ניצול הזדמנויות, השיחה הזאת התחילה, נכון? איך… כאילו, אני אקח את זה ל-Bird, אבל תענה על… באופן כללי. איך כאילו מזהים שהזדמנות טובה?
לי לצורך העניין, לפני שנתיים, שלוש, שהתחלתי, היה לי קטע של, אתה יודע, כזה עשיתי פעם ראשונה מיזם, הוא נכשל. ואז פתאום, היה לי מלא הזדמנויות, גם פתאום התחלתי ללכת לקהילות, להכיר אנשים, וההוא מציע לך: "בוא תעשה איתי זה, בוא תעשה איתי זה, בוא תעשה איתי זה". ואמרתי להכל "כן", וזה היה דפוק, כי הריכוז שלי היה כאילו על איזה מאה דברים. גם לי יש בעיות קשב… אבל, בקיצור, זה לא עבד. ואז אמרתי, אני אתפקס, ודווקא פספסתי את הדבר שכן, לכאורה, יכל לעבוד. כאילו, היום אני אומר את זה בדיעבד, שראיתי לאן השוק הולך, ומה עובד. אז מעניין אותי, איך מזהים הזדמנות טובה? גם ברמה… אתה יודע, איך לנתח את זה? כאילו, הרי בסוף הזדמנויות תמיד יש.
יניב: קודם כל, סמוך על האינסטינקט שלך. זה בראש ובראשונה. רוב האנשים לא רואים דברים גדולים. זאת אומרת, לא רואים מהפכות. לדוגמה, הנרי פורד, מייסד הפורד. ספק אמר, ספק לא אמר, אבל נגיד שהוא אמר: "אם היית שואל אנשים מה הם רצו, הם היו אומרים לך, סוסים יותר מהירים". אני מדבר על המהפכה שלו, המעבר מכרכרות למכוניות.
רם: כן.
יניב: רוב האנשים לא… לא מזהים את זה. אתה מכיר את ה… אתה מכיר את השוק, אתה יודע את מה שאתה חי, את מה שאתה… את מה שאתה מכיר. אז לא להיבהל, קודם כל, מזה שאומרים לך "לא". אתה יודע, סמוך על האינסטינקטים שלך, תתייעץ. קודם כל, אני גם לא מסכים, אני לא כל כך מסכים, עם מה שאמרת בהיבט של… אתה מצטער. זאת אומרת, זה אישי. זה יכול…
רם: לא, אני לא מצטער דרך אגב.
יניב: כן.
רם: אני חושב שלא הייתי בשל…
יניב: נכון.
רם: ובגלל זה לא עשיתי את זה.
יניב: מעולה.
רם: אבל… וזה הוביל אותי לדברים יותר טובים ואחרים.
יניב: מדהים.
רם: אבל… אוקיי, בוא תמשיך מפה.
יניב: אז קודם כל…
רם: כן.
יניב: זה חשוב להגיד את זה.
רם: כן.
יניב: כי… כי אני אף פעם לא הצטערתי על מתקן שעליתי עליו בחיים. ומתקן זה כל דבר שעשיתי. הצטערתי על מתקנים שלא עליתי עליהם. אז אני מאוד בעד, שוב, לא לעשות כל דבר… אבל לעשות דברים. כי לומדים המון, גם מדברים שנכשלים. ולך… כאילו, ניצול הזדמנויות, הוא לא רק לנצל את ההזדמנות, הוא לנצל את ההזדמנות שנכונה לך בזמן הנכון לך.
רם: כן. שמעתי לא מזמן משפט: "הצלחה זה הזדמנות פוגשת יכולות", משהו כזה?
יניב: כן… בסופו של דבר, זה ממש… וזה, הרבה אנשים נוטים להגיד: "וואו, ווי, איזה עבודה מדהימה! זה גוגל…". אנחנו בגוגל עכשיו, אז אני לא ארד על גוגל. [רם צוחק] זה להגיד: "מטא, או זה…". זה יכול להיות עבודה מדהימה. אבל אם זה נכון לך בשלב הזה. וזה נכון, בגלל שאנשים אומרים…
אני תמיד אוהב, לפני שאני מקבל החלטות, יש שאלה שאני מאוד אוהב לשאול את עצמי, זה: "מה אני רוצה לדבר עליו, בארוחת הערב של יום שישי". וככה אני מקבל החלטות הרבה מה… הרבה מהפעמים. כי… כל אחד יכול לבחור, שישי, וואטאבר, זה ארוחה מרכזית, אתה בא לדבר עם חברים, אתה בא לדבר עם משפחה. אתה רוצה להיות עם תשוקה.
רם: כן.
יניב: אתה רוצה להיות עם גאווה. גאווה זה מילה לא פחות חשובה. אתה רוצה להיות גאה במה שאתה עושה. ומשהו שמתאים לך באותו שלב, לאו דווקא מתאים לי. הרבה דברים יכולים להיכנס לתוך זה. לדוגמא, כשאני באתי להתקבל לבירד ולהחליט על בירד, היו לי חמש הצעות עבודה שונות. אימפקט עסקי, ידעתי שאני רוצה משהו כזה, היו לי המון הזדמנויות. היו לי חמש הצעות עבודה שונות, ולא ידעתי כל כך מה להחליט.
ברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזאת, של: "מה אני רוצה לעשות ב… מה אני רוצה לדבר עליו בארוחת ערב ביום שישי?", היה ברור שבירד זה המקום הנכון. למה? כי לי היה באותו זמן… קודם כל, היה נכון שהבוסים שלי היו בחו"ל, לצורך העניין. מוצר שלי נראה מגניב באותו הזמן. ניסיון לקבל של מנכ"לות שהיה לי נכון באותו זמן, ולא להיכנס בתור vice president באיזה חברה אחרת, שחבר שלי הוא הבוס. אני יודע שיניב… שאם אני עובד בשביל חבר, לפעמים זה לא הכי טוב לי ברגעים מסוימים.
כשאתה מכלכל את כל הדברים האלה, היה לי ברור שההזדמנות של בירד היא ההזדמנות הנכונה. והארבע האחרות הם מעולות, בסדר? הם מעולות. כל אחד מעולה. אבל לי נכון ההזדמנות הזאת. וזה נכון, וזה נכון…
רם: זאת אומרת, זה בא מאיזושהי תחושת בטן עמוקה, פלוס תחומי עניין, נקרא לזה.
יניב: לא רק תחומי עניין. זה תחומי עניין, זה הבנת המקום הנכון לך, בזמן הזה, בנקודת הזמן הזאת בחיים. בסדר? כי זה מאוד-מאוד קריטי. מה… אני תמיד מסתכל על… על… על בדברים האלה גם, האם אני לומד משהו חדש? בסדר? אני חושב שמאוד-מאוד חשוב, זה ללמוד משהו חדש.
ויש לי נגיד… אני מנטור להרבה חבר'ה צעירים, ולפעמים אני עובר להם על הקורות החיים, וה… כל ה… זה. יש לי מה שנקרא 'מבחן קורות החיים'. מה זה 'מבחן קורות החיים'? אני לא רוצה לראות בקורות חיים שלך, אותו דבר כמה פעמים. כי למה אתה עושה אותו דבר כמה פעמים? כאילו, אתה חייב להראות שאתה לומד איזה skill חדש, אתה עושה progress. קח את מה שלמדת, תעשה לו אדפטציה למקום אחר, תחום אחר. אז גם מאוד, מאוד חשוב גם, אני חושב גם, גם להיבט גם של עצמך, גם להיות עם גאווה, והרגשה שאתה מתקדם בפורטפוליו. וגם לדעת באיזה… לדעת גם מתי הזמן הנכון לעבור הלאה. מתי הזמן הנכון לשנות. אני מאוד מאמין, אפרופו, נחזור ל"מה אתה רוצה לדבר עליו בארוחת ערב ביום שישי", זה מאוד-מאוד חשוב, גם כשאתה רוצה לעזוב משהו, או כשאתה לא מבין שאתה רוצה לעזוב משהו.
אני לדוגמה בבירד, בשנה הראשונה, הייתי נוסע עם אשתי, עם אופירי, על האיילון, והייתי רואה קורקינט מונח בצד הדרך, היינו עוצרים, הייתי הולך, הייתי מרים אותו. אחרי שלוש שנים, הייתי עומד, ולידי היה קורקינט שמונח על הרצפה של בירד, לא הייתי מרים אותו. אז הבנתי…
רם: כן.
יניב: שכנראה, אני לא רוצה לדבר על זה בארוחת ערב ביום שישי. אמרתי: "נחליף".
רם: זה מזכיר לי שאני מאוד אוהב משהו, הבת זוג שלי אומרת לי: "איזה חופר אתה", כאילו, שאני מספר לה על זה. [צוחק]
יניב: שזה מדהים.
רם: שזה בא מהתלהבות.
יניב: אז זה מדהים. אתה יודע כמה… בשנה הראשונה של בירד, אתה יודע, עשרות אלפי אנשים, כאילו, עצרו אותי ברחוב, אתה יודע, התלוננו: "למה זה ככה? למה זה ככה? זה…", אמרתי - או שאוהבים אותי או שונאים אותי, אבל לא משנה. אבל תמיד… ודיברתי איתם בתשוקה, והסברתי להם, וזה. אחרי שנה וחצי, שנתיים, כבר לא היה לי כוח לאנשים. [מגחך] לא היה לי… ואז הבנתי. אחרי שלוש שנים, הלכתי לפסיכולוגית תעסוקתית גם, יכול להיות גם בשב… בזכות זה גם יצא הספר. הלכתי, חשבתי מה הדבר הבא, ואז גם כתבתי ספר.
רם: עכשיו זה קטע שמישהו, כאילו, מנכ"ל בחברה, הולך ליועצת תעסוקתית. אני מכיר את זה מכיוון של אחרי הצבא כזה, שאנשים הולכים.
יניב: אז זה… אז קודם כל זה, אנחנו, לאורך כל החיים שלנו, מתפתחים. יש דברים שונים שנעשה, אבל ההתפתחות האישית חייבת להיות. אנשים ש… ואני אומר, במגוון דרכים, אתה יודע, שונות. הדרכים השתנו לאורך השנים, אבל ההתפתחות האישית חייבת להימשך. זה משהו מאוד-מאוד קריטי. לי, אגב, שוב, בלי… בלי גילה, לא הייתי מוציא ספר. היא… מאוד-מאוד חשוב, גם בתור יזם, בתור בן אדם, אני מאוד אוהב לייצר את ה… את המישהו הזה…
רם: שיסתכל מהצד?
יניב: שיקוף. שיכול לשקף לך. נגיד אמרתי ל… אתה יודע, אמרתי לגילה… היא אמרה לי: "אולי תכתוב ספר, כאילו, זה יכול להיות מעניין בשלב הבא של החיים". אמרתי לה: "אני לא יודע לכתוב, אני דיסגרף, ויש לי בעיות קשב וריכוז. מה, אני, לכתוב ספר? בחיים לא חשבתי על לכתוב ספר". ואז היא אמרה לי משהו שנקרא "סופרת צללים". שזה בעצם מישהי שלא הכרתי לפני, שבאה, אני יושב איתה, מדבר, שלוש שעות בשבוע, כל יום ראשון, מעשר עד אחת. בסוף יצא ספר תוך פחות משנה, וזה יותר זול מטיפול פסיכולוגי.
רם: כן, אשכרה. אז אולי אני אעשה את זה. [צוחק]
יניב: זה לא… כל בן אדם צריך לבחור מה עובד לו, אגב…
רם: כן.
יניב: ומה… ומה לא.
רם: לא, סתם, מגניב לאללה. אני גם האמת, שמעתי את המושג הזה ממך פעם ראשונה, ומאז פתאום אני שומע עליו הרבה, על ה"סופרת צללים".
יניב: זה אגב, זה אגב משהו, אפרופו סרנדיפיטי. בסדר? זה משהו מאוד מעניין. לא שמעת על זה, כנראה, אולי זה היה שם, לא הקשבת.
רם: כן, נכון, יש מצב.
יניב: לא הקשבת. בדיוק היה לי… אתמול בערב, היה לי איזה שיחת זום עם… עם בחור ש… אחד המקימים של תום שוז, חברה מדהימה. ומסתבר, עברנו, וישבנו כנראה באותו חדר, איזה 20 פעם במהלך החיים. אותו, אותו… זה.
רם: ולא הכרתם.
יניב: אבל לא הכרנו. כי לא, אתה יודע.
רם: כן.
יניב: וזה הסרנדיפיטי של ה… של הדברים, שכנראה לא שמנו לב.
רם: לדעת להקשיב גם ולראות את זה.
יניב: ולייצר. תעשו, אני אומר בספר. אשתי, כפרה עליה, אופירי, כותבת בספר, הטיפ שלה לחיים בספר, תשתו כוסות קפה עם אנשים, מקסימום תתחתנו איתם.
רם: כן.
יניב: כי בסופו של דבר, מפגשים עם אנשים, משמה אנחנו מקבלים רעיונות יצירתיים. אנחנו, אנחנו מקבלים את ה… את ה… זה, וזה סרנדיפיטי. אנחנו יוצרים את המפגשים האלה. תשמעו, לכו, תגידו… אני ממליץ לחבר'ה בתואר ראשון באוניברסיטה, שנה ראשונה, תעברו על הרשימת מרצים, אף אחד לא עושה את זה. תגיד, איזה דבר מדהים. יש לכם פה מרצים שעשו דבר או שניים בחיים. אתם סטודנטים, הם רוצים לדבר איתכם. לכו, שבו איתם 20 דקות. תשבו, תקבלו בטוח תובנות… תובנות לחיים.
רם: כן.
יניב: ורוב האנשים לא עושים את זה. כי הם נכנסים לשיעור, עושים את השיעור, ולא באמת מנסים, אתה יודע, למצוא את הדרך, למקסם את החיים.
רם: אני חוזר שנייה ל… מאיפה שהתחלנו את השיחה, לניצול הזדמנויות. דיברת על זה שזה בעצם בא מאיזושהי תחושת בטן, פלוס מה מתאים לך ברמה עמוקה. וגם מעניין אותי, כאילו, בסוף הבאת שוק חדש, שזה שוק שלא קיים בישראל, אם עשית איזשהו ניתוח כמותי, נקרא לזה. זאת אומרת, הרצת סקרים, דיברת עם אנשים, עשית איזה… כמו, לא יודע, קראת מה עובד בשווקים אחרים? כאילו איך… זאת אומרת, הרבה פעמים יש לנו תחושות בטן, אבל אתה רוצה לאמת אותם איכשהו. כאילו אני, אני גם יש לי כל הזמן איזה פחד, שאני משקר לעצמי, כי יזמים מתאהבים ברעיון.
יניב: אז חד משמעית. אז קודם כל עשיתי… דיברתי עם אנשים, כמו שאמרתי מקודם. דיברתי עם אנשים, אגב, אמרתי על האנשים שאמרו לי "לא", למה לא? והיו כאלה שאמרו, כאילו, "כן". לא נראה לי שהזכרתי את זה, אבל עד שהקמתי את תחום הקורקינטים השיתופיים בישראל, לא רכבתי על קורקינט בימי חיי. ישר דבר ראשון, היה לקנות קורקינט.
רם: אה, ככה התחלת, כאילו, לחקור את השוק. קנית קורקינט.
יניב: קודם כל הוא חיבר אותי לזה. בזמן הזה כבר, קניתי קורקינט, שתי קורקינטים. אני ועומר, חבר.
רם: כן.
יניב: קנינו… קניתי לו, כאילו קנינו שתי קורקינטים והתחלנו ל… וזה שינה לי את החיים. אני הבנתי את הכוח בזה, זה דבר שלא הבנתי לפני באמת. זאת אומרת, אמרתי, זה היה נראה לי מעניין כבר בקפה הזה: "וואו, זה גאוני, חברה מדהימה, יכול לקרות", אבל עשיתי את ה… את הזה. אני גם כותב את זה בספר, אבל התמחור, בסדר, של החמישה שקלים ו… לפתיחה, וחצי שקל, קבעתי את זה - ככה. אבל, אתה יודע, דיברתי קצת, הבנתי, ניסיתי. זה באמת כאילו… יש ספר מדהים שנקרא "Lean Startup".
רם: כן.
יניב: ה-premise שלו זה פשוט להתחיל, לעשות את השינויים…
רם: כן. לולאת משוב. כן.
יניב: וזה נקרא lean, כן, אז זה משוב. לא היה לי הרבה מה להפסיד באותו זמן, כאילו חוץ מה… שוב, מהזדמנויות אחרות שלא הלכתי אליהן. יש משהו מדהים, זה מושג שנקרא סטואיזם. זה משהו מדהים, שבסופו של דבר, זה שאלה ש… שאלה גם של, אפרופו ניצול הזדמנויות, זה משהו שמאוד אני מתחבר אליו, ולמדתי את זה, למדתי את זה רק בשנה האחרונה. זה, אתה… אתה מוריד את עצמך במסע, של "מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?". אתה אומר לעצמך, ואתה באמת כאילו, מכניס את עצמך לראש. כי כשאתה עושה את זה, אתה מבין…
רם: זה לא כזה נורא.
יניב: שזה לא כזה נורא. זה לא כזה נורא. אבל לחזור חזרה למה ש… זה. אז בדקתי את זה. בדקתי קודם כלל שהרגולציה פה עובדת. שאלתי אנשים, הבנתי מה…
רם: כן.
יניב: איזה שווקים אחרים, מה…
רם: זאת אומרת, זה היה כניסה להזדמנות, אבל זה היה תהליך…
יניב: כן.
רם: זה לא היה יום אחד.
יניב: מה צריך להיות הדברים, מה שוק מצליח צריך. הבנתי, בסדר, אוקיי. ה… זה העיר הכי צפופה בעולם, תל אביב, מבחינת כאילו, מכוניות. אוכלוסייה צעירה, זה הגיוני. שבילי אופניים. מזג אוויר מדהים רוב ימות השנה, שזה לא טריוויאלי. ואז היה לי, אתה יודע - מה הדבר הכי גרוע שיכול… שיכול להיות? אז הלכתי, הקמתי, וזה… ויש לך אתגרים לאורך כל הדרך. כאילו, אני יכול לספר לך על כל כך הרבה אתגרים. שוב, הקמתי תחום.
רם: כן.
יניב: מאפס.
רם: נכון.
יניב: זה היה יכול להיסגר בן רגע, אתה יודע. אני השקתי בלי אישור. השקתי בלי אישור. מטורף. לקחתי סיכון עצום. אבל הבנתי שאם אני לא עושה את זה, אין תחום. אז… אז… אז זאת אומרת, הרבה דברים לקחתי סיכונים לאורך הדרך, אבל מה הכי גרוע שהיה יכול להיות?
רם: מעניין אותי שם, בחרת להיכנס. דרך אגב, לא אמרת איך השגת את ה… הרי הם היו חברה קיימת, נכון? והבאת אותם לארץ. איך, כאילו, אתה מוכר את עצמך לתפקיד המנכ"ל, וגם מוכר לחברה את הרעיון של לבוא לשוק ישראלי? יש פה, אגב, אפרופו מכירות, זה פעמיים.
יניב: אז שאלה… אז קודם כל, סם, בסדר, שחיבר אותי, שישב איתי בקפה, הוא חיבר אותי. אז היה לי את ה-in שחיבר אותי לפטריק, שהוא חבר טוב של אחד החברים טובים שלי, שגם המליץ עליי, חשוב מאוד…
רם: כן.
יניב: חשוב מאוד, כל מה שעשיתי בחיים עד אז. כי אמנם לא היה לי את הניסיון הספציפי, אבל היה לי המלצות טובות. וזה לא פחות חשוב, ואל תמעיטו בערך ההמלצות. כי בסוף זה חוזר כמו בומרנג, וזה קארמה. אז זה הגיע, עשיתי ראיון, כתבתי מסמך וורד. לא היה לי, אתה יודע, ידע באקסל או משהו שכביכול צריך לעומק. היה לקרוא, אבל לא יודע, אתה יודע, באמת את הדברים שהיה צריך שם. כתבתי מסמך וורד, למה אני חושב תל אביב תהיה העיר המדהימה. שוב אני אומר, לא היו מקבלים אותי לתפקיד הזה. אני אחרי זה הייתי גם מנכ"ל אזורי, הבאתי מנכ"לים. בסופו של דבר, לא היה לי את הדרישות שכביכול מישהו צריך, אבל הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון. הראיון שלי היה על שני בקבוקי רוֹזֶה בקאנאל באמסטרדם.
רם: אז אתה אומר, הוא היה שיכור. [צוחק]
יניב: הוא היה… זה, זה… I'll take it. כן. ויותר מזה, לא רק הוא היה שיכור, כולנו היינו שיכורים. גם מי שקבע בסופו של דבר, זה חברה שלו שהייתה איתנו.
רם: אשכרה.
יניב: אווה.
רם: אגב, אמרתי את זה בצחוק, אבל שאני חושב על זה, זה דרך מעולה כאילו לסגור עסקה, כי ברגע שאתה יושב עם בן אדם בקרבה ושותה איתו וזה, מי, על מי הוא יסמוך אם לא עליך?
יניב: שם העסקאות נסגרות.
רם: כן.
יניב: אנשים לא מבינים את זה. שוב, אפרופו הלימודים. אני יש לי ב… אני עושה הרבה הרצאות לחברות, לארגונים ועוד, יש שם ל… שקף שאני מראה של… אותי, שמשקים אותי בטוּבִּי 64, בארבע בבוקר באיזה מועדון שכוח-אל בתל אביב, כשהבאתי מאה חבר'ה שאיתי מהרווארד להראות להם את ישראל. למה אני שם את התמונה הזאת? כי קודם כל, אל תעשו את זה בבית. טוּבִּי 64 זה לא רעיון טוב, שישקו אותך…
רם: היה לי עם זה גם חוויה כזאת.
יניב: חוויה קשה. אבל דווקא הניגוד הזה, שאני בא להראות שבסופו של דבר, בארבע בבוקר הזה, שמה נסגרות העסקאות. שם העסקאות נסגרות. לא בספרייה שאתה עושה עוד תרגיל במתמטיקה, שכבודו במקומו מונח.
רם: כן.
יניב: בסדר, וחשוב לעבור את המבחנים, והכול טוב. [מחייך] אבל בסופו של דבר, זה היחסים האישיים. זה האלה שמחזיקים לך את הבקבוק, בארבע בבוקר. זה לשבת על הקאנאל, והיכולת האישית, המֵעֵבֶר, ה… להבין את הבן אדם, אפרופו האמפתיה שדיברנו בהתחלה.
רם: כן.
יניב: להבין מה עובד על אנשים. וזה, שמה נסגרות העסקאות. אז זה מאוד-מאוד חשוב. אז, אז, אני שמה זה היה לי הרעיון בעצם, והיה לי הרבה, לאורך התהליך הזה גם, הרבה fake it til you make it. זה משהו שאני רוצה להגיד לאנשים. לי היה, עדיין יש לי, משהו כאילו imposter syndrome, בסדר? תסמונת המתחזה. בסדר? ש… אבל בסופו של דבר גם, הרבה לאורך החיים, זה איך אתה… ה-fake it till you make it, מה זה בעצם? זה אומר, שלעגל פינות, זה לאו דווקא דבר גרוע כל כך. אני לא רוצה ש…
רם: זה מה שעושה יזמים ישראלים, נראה לי, לטובים.
יניב: הם מדהימים, נכון, זה מאוד מאוד חשוב. לא לכתוב… אבל לפעמים ישראלים לוקחים את זה לקיצון, של לכתוב סיפור מחודש.
רם: כן.
יניב: או תסריט מדומיין. זה לא המטרה. אבל "חרטט בביטחון" לפעמים, זה דבר טוב. ובסופו של דבר, זה לא באמת משנה, ששריל סנדברג, שהייתה המנכ"לית של פייסבוק…
רם: פייסבוק.
יניב: כתבה ספר "Lean In", ספר מדהים. והיא… ואני מקווה שזה משהו שאני לא אצטרך להגיד עוד כמה שנים, אבל שריל בספר שלה כותבת… הרי אנשים באים להגיש עם מועמדות לעבודה, יש דרישות תפקיד. 96 אחוז מהנשים…
רם: כן.
יניב: אם הם לא עונות על 100 אחוז מדרישות התפקיד - לא מגישות. גברים, 60 אחוז - מגישים. זה באמת לא משנה אם יש לך שלוש שנות ניסיון כמו שכתוב, או רק שנתיים. זה לא… זה ה-fake it קצת. תגישי, תוציאי. מקסימום, יגידו לנו "כן".
והביטחון הזה במסע היזמי… כי יש כל-כך הרבה רגעים שהיו לי במסע שלי, שהיו רגעים של צל"ש או טר"ש, של כמעט נסגר, של…
אתה צריך פשוט לעמוד ולעשות את fake it - until you make it. וגם when you make it - you still need to fake it, until you make it again.
רם: [צוחק קלות] גדול. דיברת קצת על תסמונת המתחזה, והאמת, בוא הנה, האמת, הפודקאסט הזה בא לי בול, אני רואה על הרבה דברים שקורים לי עכשיו בחיים. אני עכשיו לאחרונה רוצה קצת לשפשף את ה"מול קהל" שלי. ואחד הדברים שראיתי בלינקדאין שלך באמת שהסתכלתי, זה global speaker. אז מעניין אותי, כאילו, שאתה עושה הרצאה, אתה הגעת לזה מההתחלה עם ביטחון? איך אתה עושה את זה? אני חושב שאני לא יודע לדבר מול קהל, אולי אני קצת מפחד כאילו ברמה… כאילו הייתי עושה את זה, אבל אתה יודע, אני לא יודע להסביר, יש תמיד איזשהו פחד שאתה עולה על במה. אז מעניין אותי גם איך ניגשת לזה מהתחלה? כאילו אתה בא, מדבר מול קהל פשוט? אם זה משהו שאתה לומד עם הזמן? באופן כללי.
יניב: אז אני אתן את זה דרך סיפור. ב-14 לאוגוסט 2018, זה היום שהשקנו את בירד בישראל. ב-13 לאוגוסט, לא ישנתי דקה. כשכתבתי את הספר, "החיים כסטארט אפ", בלילה לפני שהוא יצא, לא ישנתי דקה. אם אתה ישן לפני עמידה מול קהל… כל דבר כזה שהוא משמעותי לך, כנראה שאתה עושה משהו לא בסדר, כי אתה לא מפחד. בסדר? כי בסופו של דבר אין מה לעשות, הרגעים האלה, זה הגיוני שאתה תהיה במצב הזה. ב-14 לאוגוסט השקנו. הייתי בפחד, לא ידעתי - ילך, לא ילך.
עושה ראיון, חדשות ערוץ 2, עמרי ברק, המהדורה המרכזית. אני יכול לראות, הראיון הזה, מגמגם. בסופו של דבר, היום אני שוחה מול תקשורת, באופן יחסי. אבל אז גמגמתי. וזה כמו לדבר מול קהל. ההרצאה הראשונה, אני לא אשכח אותה, שנתתי, או אחת הראשונות שלי, אחרי "החיים כסטארט אפ", הייתה ב… לחברה, ללקסוס. זאת אומרת, דיברתי ללקסוס, והייתה הרצאה נוראית. נוראית. לא הייתי מאורגן, לא… זה. אבל החוכמה שלנו, קודם כל, לעמוד לפני הפחד הזה, הגיוני שהוא יהיה. אבל גם אחרי זה לשפר, ולפעול, וגם קצת, fake it till you make it. וללכת, ולעשות את זה, כי בסופו של דבר, זה תהליך למידה. ואז, הגיעה עוד הרצאה, והכנתי כבר מצגת פגז. והייתה מצגת מדהימה. וכל פעם אני לומד משהו חדש, בהרצאה. אבל היה מאוד קל. קודם כל, אופציה אחת, לא… בכלל לא ללכת. בסדר? מפחיד אותי.
רם: כן.
יניב: אני לא אעשה את זה. אופציה שנייה - הלכתי, I bombed it. נכשלתי. וואו. אני לא… אפרופו השאלה שלנו מקודם על מכירות ועל למידה. וואי, עשיתי עבודה גרועה. ואולי אני לא, אני לא מרצה יותר. והאופציה השלישית היא - כן, היה כישלון. וטוב להגיד. אבל יותר מזה, זה הכישלון… מה אתה, מה… לא לקחת… לקחת את זה כ… אוקיי, רגע למידה. מה אני יכול ללמוד מזה? ופעם שנייה, ופעם שלישית, ואתה בונה את זה. ואין לי ספק, שהשינוי, יהיה אקספוננציאלי. אז אני רוצה לעודד אותך, לעשות את זה.
יש שיר מדהים, של "Simon and Garfunkel - "Sound of Silence. והוא מתחיל:
‘Hello darkness, my old friend, I come to talk to you again.’ [sic]
מה זה בעצם אומר? שלום לחושך, שלום לפחד, באתי לדבר איתך שוב. כי בסופו של דבר, רק מהדיבור הזה שוב, אתה תלמד, ואתה תצמח. מכל דבר שאתה בתוך אזור הנוחות, אתה יכול להישאר בתוך אזור הנוחות. הכל סבבה. כשתצא מאזור הנוחות, לא משנה, באופן אינהרנטי, אתה תגיע לפחד. יהיה לך פחד. פחד זה מדהים.
רם: כן.
יניב: הוא קשוח, אבל הוא מדהים. כי רק מהפחד, יהיה לך את הלמידה, ויהיה לך את הצמיחה. ושאנחנו מבינים את זה, וזה תהליך, אבל כשאתה מבין את זה, יותר ויותר, אתה מבין שאתה יכול באמת לצמוח. לצמוח מזה וללמוד דברים חדשים, ולהגיע רחוק.
רם: בפן האישי מעניין אותי. אתה עדיין… שאתה עולה על במה, נגיד, גדולה, הבנתי שאתה עומד על במות גדולות, יש לך איזשהו פחד כזה? אני פעם שמעתי שכאילו, לעמוד על במה זה פחד שמושרש בנו כזה. שזה לא עובר.
יניב: אני חושב שיש התרגשות. יש לי גם פחד מסוים, אבל פחות ממה שהיה לי. אבל, אבל כל דבר בחיים אגב, הוא מאוד מעניין. כי, כי מה זה במה? בוא ניקח במה גדולה.
רם: [מהמהם בהסכמה]
יניב: בסדר? אז לקחנו במה גדולה עכשיו, שהיא אלף איש. אבל אם לפני זה עשיתי משהו בחמשת אלפים…
רם: אז היא קטנה. [מגחך]
יניב: אז היא במה גדולה, אבל היא… עשיתי אותה כבר. נכון?
רם: כן.
יניב: אז הכל… ותנסה לחשוב על החיים בתור בני אדם. אנחנו… אנחנו… כמו שאני מאוד אוהב, אימרה שאומרת, ו… ועליי בחיים - we don't know what we don't know. אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים. ככל שאתה מתקדם, אתה לומד.
רם: כן.
יניב: אתה מקבל עוד נסיונות. בסדר? אני חושב עכשיו על יניב. אפרופו, התחלנו את השיחה על קצרין. יניב בגיל 16? או יניב עכשיו בגיל 41? מה למדתי בחיים? זה מטורף! איזה דברים! אז, ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו גם עם קבוצת השווים שלנו. אנחנו עוברים ממקום למקום למקום. וזה אותו דבר. כל פעם שאתה מתקדם, יש פחד. שזה מדהים, כי אתה שובר תקרה חדשה. אז כן, אז אם הבמה הזאת היא במה יותר גדולה, במה יותר מכובדת - כן, ברור. אבל אם, אם כבר עשית את זה, אז… אז זה יהיה פחות.
רם: מדהים. תשובה טובה. [צוחק קלות] אני זוכר שהסתכלתי על עצמי, נגיד בפודקאסט הראשון, אני זוכר שמאוד מלמלתי, וזה כזה, בפתיחה. מעניין אם היום זה קורה לי. כאילו אולי קצת פחות, אבל זה עדיין, לפעמים יש לי איזה התרגשות בתחילת הפרק. בכל מקרה, אז אני זוכר שכזה אמרתי לעצמי, בסדר, זה פרק ראשון שלך, אף אחד לא עושה משהו פעם ראשונה והוא טוב בו. כאילו, המטרה שלך זה להגיע לפרק האלף, ואז תשפוט את עצמך אם הפרק טוב או לא.
יניב: מדהים שאמרת את זה. אני רק רוצה לעודד אותך לא להגיד "הפרק האלף". כי זה לא חייב להיות אלף.
רם: כן.
יניב: אם תראה, אפרופו מה שדיברנו מקודם, שבפרק 222, הגעת לליווי - אל תגיע לאלף.
רם: כן.
יניב: זה חשוב להיות מודע לעצמנו.
רם: כן, אני חושב שזה היה יותר בקטע של להגיד לעצמי, כאילו, יש לך עוד דרך.
יניב: כן, כן.
רם: כאילו, המטרה שלך פה זה ללמוד, זה לא עכשיו להוציא את הפודקאסט מקום ראשון בישראל. טוב, סבבה. האמת שענית לי על המון דברים, בא לי קצת ללכת איתך, מבט קדימה. עד עכשיו הסתכלנו כזה על הדרך שלך. מה התוכניות שלך כזה לעתיד, מה אתה, מה אתה מתכנן?
יניב: שאלה מדהימה. אני רוצה להיות בכל מקום שאני אהיה בו, במקום שמשפיע, גם על המדינה, גם על העולם. לעשות דברים שאני אוהב. אני כן רוצה בעתיד תפקיד ציבורי משמעותי, אפרופו, נחזור לזה, שגריר ישראל בארצות הברית…
רם: וואלה.
יניב: שר חוץ. זה יכול להיות אפילו רעיון שאין לי, אין כרגע. שחשבתי על ה… שהבאתי את התחום של הקורקינטים השיתופיים לישראל, מי חשב על קורקינטים לפנֵי?
רם: כן.
יניב: זה לא היה משהו ש… הרבה מהדברים שיקרו, אנחנו אפילו לא יודעים. תחשוב על AI, כל המהפכה הזו.
רם: כן.
יניב: בסדר? זה באמת פרץ בשנתיים האחרונות. אנחנו לא יודעים, אבל אני רוצה לעודד את עצמי, בסופו של דבר, וגם זה החשיבות שלי בספר, מאוד-מאוד חשוב, זה לשאול את עצמי את השאלות הנכונות, ו… ו… ולקום כל בוקר, בהתרגשות, ולדעת שאני משנה את ה… את העולם במקום שאתה נמצא.
רם: איך אתה מחפש את ההזדמנות הבאה? מעניין אותי, כאילו…
יניב: זה, אתה יודע, קודם כל זה יכול להגיע, אני… כרגע אני… הגיע גם, אליי איכשהו… שבונה עכשיו חברת אחזקות שמשקיעה בפריפריה של ישראל…
רם: וואלה.
יניב: ובונה אותה, שעובד לי על… אתה חושב, על כל… הרבה מה-passions שיש לי. גדלתי בפריפריה…
רם: כן, שמתי לב שאתה מאוד מחובר לפריפריה, כאילו.
יניב: כן.
רם: ראיתי את זה לאורך כל הזה שלך.
יניב: כן, מאד מחובר לפריפריה. יש לזה אימפקט, זה ללמוד עולם חדש של השקעות, שלא הכרתי לפני, להכיר המון עולמות חדשים, מרגש ביותר.
רם: כן. זה גם כל יום משהו שונה, לנהל קרן לצורך העניין, אז…
יניב: כל יום… כל יום משהו שונה.
רם: זה נשמע לי מאוד מתאים לך במה שאתה אוהב.
יניב: לגמרי, אני מאוד אוהב את הגיוון. אני מאוד אוהב… אנשים גם צריכים באמת לדעת על עצמם, האם הם… אני רציתי לכתוב על זה גם כתבה, אבל… האם אתה generalist, או האם אתה expert. אני יודע על עצמי שאני generalist. מה זה generalist? אדם כללי, כאילו… אני אוהב להיות מנכ"ל, לדוגמה. בסדר? אני אוהב… כי אני אוהב לגעת בהמון דברים, I can לרדת, אני יכול לרדת תוך ולעצות… לעלות למטה ולעלות למעלה. יש אנשים שהם experts, וזה בסבבה, וזה בסדר גמור. אבל תדע את עצ… תדע את עצמך.
ואני חוזר על זה הרבה פעמים, כי, כי להרבה אנשים, יש נטייה ללכת על מה שנחשב. בסדר? מה שהחברה… או לחשוב שהם יכולים הכל. בסדר? אף אחד לא יכול הכל. וכשאתה בונה משהו, לא פחות חשוב, ואמרתי את זה, לדעת מה אתה צריך לידך. דוגמא, בבירד, אופרציה, מהתחום הזאת של on the ground. לא היה לי את הניסיון הזה, אז הבאתי את נאג'י שיהיה לידי, שהיה המומחה, זה היה ה-hire הראשון שלי שהבאתי. בקרן בחברת האחזקות עכשיו, הבאתי את תומר, שהיה עם ניסיון במודלים פיננסיים, וניתוח וכל… וכל זה. כי הבנתי שזה לא החוזקה שלי.
ולהבין את זה, ולהבין גם, שאתה יכול לבנות סביבך את הצוות הנכון, זה אחד הדברים הכי-הכי חשובים, בסופו של דבר. כי אתה יכול לעשות כל דבר. אם אתה מביא את האנשים הנכונים לידך, ואתה מנהל שאנשים רוצים להיות לידו, ואיתו, בשוחות - זה מה שבסופו של דבר יבנה אותך. ואז זה גם מאפשר לך לעשות כמעט כל דבר בחיים. כי בסופו של דבר, זה האנשים סביבך.
רם: כן. סבבה. מקבל ממש, כאילו… אפרופו, אמרת עכשיו אתה מקים קרן. איך אתה מסתכל על זה? זה קרן שהיא מטרת רווח, או… מטרת רווח לגמרי, פשוט בפריפריה?
יניב: כן, חברות אחזקות, מטרות רווח.
רם: ומה הכי מעניין אותך? כאילו, ב… בוא נגיד עכשיו מגיע אליך יזם, מה…
יניב: אז… אז קודם כל, אני מאוד מאמין באנשים. אז להסתכל על היזם, ואפרופו אמפתיה, להבין באמת מיהו, לראות את ה-passion בעיניים שלו, שלה. לראות את ה… איך הם מנתחים מצב, איך הם מנתחים מורכבות, איך האנשים סביבם מתייחסים אליהם, לדבר עם לקוחות, לדבר עם משתמשי קצה, להבין גם על הבן אדם. לראות שהמוצר, מה שהם עושים, עובד, יכול… יכול להמשיך לפרוץ, או מה שלא, ושהם האנשים הנכונים להוביל.
רם: בוא נגיד בחלוקת אחוזים בין ה-team, לפרודקט, למרקט, כאילו מה היית אומר שה…
יניב: אין לי חלוקה באחוזים, הכל צריך להתאים ב… ב…
רם: כן.
יניב: הכל צריך להתאים.
רם: אבל בפן האישי, המשקל…
יניב: אני מאוד מאמין ב-team, ב-team נכון. כי כמו שנחזור למה שדיברנו מקודם, רעיונות משתנים.
רם: כן.
יניב: עושים פיבוטים. אדם צריך להיות מספיק חזק, כיזם, כדי לעמוד באלה, וגם לא אנשים שמקובעים. ו-team נכון, הוא team שאתה יכול… שאתה יכול לעבוד איתו.
רם: מדהים. אני רואה שלאורך הפרקים שראיינתי פה אנשים, וגם באנשים שהכרתי, ש-team זה תמיד בסוף מסתכם על זה. כאילו, כולם מסתכלים על הצוות ב-90 אחוז, מבחינתי, כאילו, ככה אני מרגיש מהם.
יניב: כן, רעיונות… תשמע, רעיונות יש בשפע.
רם: כן.
יניב: רעיונות יש. execution זה מילת המפתח, ו-execution זה מהאנשים. ו-execution נכון, מגיע מצוות נכון.
רם: תשמע, למדתי מלא. [מגחך] בא לי לסיים, אני אשאל אותך שאלה… לא בא לי לסיים, אבל אני צריך לסיים. אני אשאל אותך שאלה אחרונה, ואיתה נסגור. יש לך איזשהו מודל לחיקוי בעולם היזמי, נקרא לזה? מישהו שאתה מסתכל עליו ואומר, וואלה, הוא ה…
יניב: קודם כל, יש לי המון…
רם: מקור השראה.
יניב: קודם כל, יש לי המון מודלים לחיקוי. כל אחד, אני לוקח ממנו משהו. אחד ה… דווקא לא מה… דווקא לא מה… האמת היא, כן מהמקום… היזמים, אנחנו לוקחים את היזמות כדרך חיים. ליצחק רבין, מסיבה אחת. רבין היה רמטכ"ל, איש צבא דגול. אבל רבין גם ידע… יש ספר מדהים, ביוגרפיה שלו, שהכותרת שלה זה "Warrior for Peace". הוא היה רמטכ"ל, אבל אחרי זה הוא גם ידע איך לחתור לשלום. וזו גדולה, כי זה היכולת להבין שמצבים שונים, מנקודות מבט שונות… היה לו את הוויז'ן, היה לו את המקום, בניגוד למה שאנחנו רואים הרבה היום. הבין מה צריך להיות הכיוון, ולא פחד ללכת בדרך הזאת ולשנות, ולסטות. וגם ללכת ממצב של… הוא היה מאוד מולטי-דיסציפלינרי, שאתה חושב על זה, כי היה לו קריירה צבאית, הוא היה מדינאי, הוא היה שגריר באו"ם.
רם: כן.
יניב: היה לו המון-המון דברים. אז הוא יזם מדהים. מדהים.
[מוזיקת סיום]
רם: מדהים. תודה רבה, יניב, היה לי ממש כיף לארח אותך. זהו, נפגש עוד מאה פרקים, שוב. [צוחק]
יניב: מדהים.
רם: יאללה. תודה לך.
יניב: תודה רבה.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments