עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - שמשון הגיבור (ד"ר בעז סתוי)

לנורדים יש את ת'ור, האמריקאים המציאו את סופרמן, והפנתר השחור מגיע מאפריקה. ומה איתנו? אז ניחשתם נכון - גם לנו, ואפילו הרבה לפני כולם, היה גיבור על: שמשון הגיבור! רובנו מכירים את הסיפור על הגבר הכל יכול, ארוך השיער, עם השרירים, אשר הייתה לו חולשה לנשים בכלל ולדלילה אחת בפרט. אבל, כשבוחנים את הסיפור לעומק, בכלים ביקורתיים, מגלים שלא מדובר רק בתסריט של סרט אקשן-גיבורי על בלבד. יש בסיפורו של שמשון רבדים נוספים, רבדים אשר נסתרים מן העין בקריאה ראשונה. מה אנו יודעים על לידתו הפלאית של שמשון ולאיזו סצנת דפוס היא מתאימה? מה ניתן ללמוד מכך? מדוע לאימו של שמשון אין בכלל שם? מה האם חסרת השם מסתירה מבעלה (שלו דוקא יש שם...) ומדוע? האם ייתכן שמדובר בגיבור מיתי תרתי משמע - גם בן ילוד האלים, וגם גיבור שסיפורו מתכתב עם סיפורי מיתולוגיות קדומות אחרות מהמזרח הקדום? מה אנו באמת יודעים על גיבור העל שלנו שנולד וגדל בין צרעה ובין אשתאול? על כך ועוד בפרק זה בו מתארח ד"ר בעז סתוי מסמינר הקיבוצים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/07/2024.

[פרסומת]

[מוזיקה]

קריין: רשת "עושים היסטוריה".

[מוזיקה]

קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

[מוזיקה]

יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים, רובנו מכירים את ספיידרמן, סופרמן, באטמן, אשת החתול, וונדר וומן, הענק הירוק, איירון מן, קפטן אמריקה, ואפילו אמרו לי שיש אחד שקוראים לו קפטן תחתונים. מה?! מארוול, דיסני, מה שעושה לכם את זה. אבל כמו תמיד, יש לנו גאוות יחידה, כן? ואני לא מדבר על גל גדות הנהדרת, גם לנו, כן? היהודים, יש גיבור-על.

היות ואנחנו ב"עושים תנ"ך", אתם כבר בוודאי מבינים שהיום נדבר על גיבור-העל הראשון, פחות או יותר בהיסטוריה, הלוא הוא שמשון, שם פרטי, הגיבור שם משפחה.

את סיפורי ספר שופטים לא תמיד מלמדים בבית הספר, גם כשמלמדים, נכון לעכשיו לפחות, הם לא נכנסים לתוכנית הבגרות, וממש ממש חבל. בספר שופטים יש סיפורים נפלאים. בדיוק לצורך זה, כדי לספר, לפחות סיפור אחד נפלא כזה על גיבור-על כזה, נמצא איתנו באולפן ד"ר בועז סתוי מסמינר הקיבוצים. שלום בועז, מה העניינים?

ד"ר סתוי: שלום, מה נשמע?

יותם: מעולה, הבאת לנו דמות דמות הפעם, אה?

ד"ר סתוי: כן, גיבור-העל הראשון בהיסטוריה שלנו.

יותם: שלנו לפחות [מצחקק]. אז בוא נדבר באמת על הבחור הזה, על שמשון, יש המון המון מה להגיד עליו, אני כבר אומר דיסקליימר, לא נגיד את כל מה שיש להגיד על הדמות הזאת בפרק הזה.

ד"ר סתוי: ונחרוג מלא, ועדיין באמת לא נספיק, נכון.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: אז הסיפורים על שמשון, מי שמחפש אחר כך, נמצאים בספר שופטים. יש הרבה מה לומר על הספר הזה, סיפורים, עריכות, מגמות, אנחנו בכלל לא נכנסים לזה. אני רק אומר שזה ספר מרתק.

יותם: לגמרי.

ד"ר סתוי: ושאני ממש, אני דווקא כן לקחתי לעצמי את החופש האומנותי ללמד אותו בכיתה ט', כי אף אחד לא מקפיד עלינו. ושם כן יש את כל העניין הזה של קווי העריכה, מעגל מחזורי, אבל מה שבעיקר יש, זה סיפורים קצרים, לעניין, כאלה. חותכים, על אנשים מרתקים, ששובים את הלב. סיפורים על אהבה, סקס, רציחות, תככים, בדיוק הספר שנערים, נערות, דור ה-Z, צריכים ויכולים להתחבר אליו. וכבר בנקודה הזו אפשר לשים את האצבע על שמשון. שמשון הוא קצת שונה, זה לא סיפור קצר, זה ארבעה פרקים.

יותם: וזה חריג בספר הזה. כי נגיד סיפורים אחרים, גדעון, למשל, שניים וחצי פרקים.

ד"ר סתוי: נכון, או אהוד שזה כולה אהוד אהוד, כן? אבל סך הכל חצי פרק.

יותם: כן

ד"ר סתוי: אז הוא חורג באמת באורך שלו, וכשאני קורא את הסיפורים האלה אני מרגיש שהרבה מאוד פעמים, הכותב חתך, כדי להיכנס לקונבנציה הזו של ספר שופטים, הוא ממש מקצר ואין לי ספק שהרבה קטעים בסיפורים על שמשון, הם נותרו, מה שנקרא, על רצפת חדר העריכה. וגם אם מורידים את הקטע של האורך, שבזה שמשון באמת יוצא דופן, הבן אדם הוא מרתק, הוא מלא בסתירות, הוא מצד אחד טיפש מטופש, מצד שני הוא חד חידות נפלאות. הוא גיבור לאומי, אבל פועל מגחמות אישיות. הוא חזק כמו שור, אבל עם לב של מרשמלו. הוא נזיר אלוהים שנמנע מיין, אבל שוכב עם פלישתיות כאילו אין מחר.

יותם: ולא אחת.

ד"ר סתוי: ולא אחת, כן. ואם נוריד רגע את שמואל, שגם הוא נזיר כמו שמשון, אז שמשון בעצם הוא השופט היחיד שנבחר מבטן, זאת אומרת הוא לא נבחר על סמך כישורים או כריזמה, והוא גם היחיד שנפל בשבי, ובעצם מת מוות שהוא ככה קצת משפיל, שאם כך, אולי הוא השופט היחיד שנכשל במשימה שלו.

ובמילים אחרות, האם ייתכן שאפילו מנהיג שנבחר על ידי אלוהים הוא לא בהכרח אדם ראוי? הוא לא בהכרח אדם שיצליח למצות את הפוטנציאל שלו, ולהושיע את עם ישראל, וזו שאלה ממש חזקה שעולה לאורך כל ספר שופטים ולא נעסוק בה, אבל וואלה, פוליטיקה, לכו על זה בכל הכוח.

עכשיו, כשהכנתי את הפרק, הסתבר לי שלא רק אני מאוהב בשמשון, אני לימדתי סמינר שלם על ספר שופטים, חקרתי את הסיפור שלו לעומק, אבל שוב, כשישבתי על הפרק ראיתי שממש בא לי לקרוא עליו, והגעתי לאיזה ספר מעניין של חוקרת ספרות בשם מלכה שקד, הספר, אם תרצו לקרוא, נקרא "לנצח אנגנך - המקרא בשירה העברית החדשה", והפרק השני בספר מוקדש לתקופת ההתנחלות, שזה אומר יהושע ושופטים, ומסתבר שלא פחות ולא יותר, שמשון שלנו, הדמות המקראית שהכי שבתה את דמיונם של המשוררים, הסופרים והמחזאים העבריים, הסקירה של המתחילה ברמח"ל 1724, ז'בוטינסקי, לאה גולדברג - "אהבת שמשון", על אלה צריך להוסיף את נתן זך, חיים גורי, יהודה עמיחי, דוד גרוסמן. כאילו כל מי ששווה משהו, כתב על שמשון הגיבור, מטורף!

יותם: אתה יודע כולם מכירים את הסרט עשרת הדיברות מ-56', צ'רלטון הסטון הידוע, כן? אבל עוד ב-49', לפני זה, תור הזהב של הוליווד עם ההפקות הענקיות ואלפי הניצבים, ואתה יודע, החיות, ומאות הניצבים והחיות, אז יש סרט שקוראים לו Samson and Delilah, כן מי שממש חובב סרטים, תור הזהב של הוליווד, יכול לראות את זה שם, אבל באמת בועז, מה באמת מצאו בו כולם למה למה הוא כל כך פופולרי?

ד"ר סתוי: אממ… אז אני לא ידעתי, אבל שקד מסבירה שמאוד אוהבים כמה דברים, אחד זה המתח שבין האינדיבידואלי לקיבוצי. זאת אומרת, יש שם סתירה מאוד מעניינת בין השליחות הדתית, לאומית שמוטלת על שמשון, לבין העובדה שבחייו הפרטיים, הוא כל הזמן בורח ממנה. זה לא זה לא יונה, זה לא חד פעמי, הוא כל הזמן בורח מהשליחות, והולך, כאילו, לתאוות שלו. וגם כששמשון לא מודע לסתירות האלה, והוא לרוב לא מודע, כי הקטע הלאומי, תמיד זה בהערות חיצוניות כאלה של הכותבים. החיים שלו כל הזמן היו במעגל בין הפרטי ללאומי, ושקד מסבירה שם, הבאתי כמה ציטוטים, שבעוצמתו הפיזית המדהימה, בכוחו להשיב לאויביו מלחמה שערה, במיניותו הטבעית, המשוחררת מעכבות משפחתיות ודתיות, מתממשות יכולות המדברות אל ליבו של כל אדם, ובעיקר אל ליבם של הקוראים היהודיים, כן, שאז כתבו, השבויים בדפוסי החיים המקבילים של הגלות.

שקד אומרת שהכותבים העבריים מאוד מוקסמים גם מהכוח שלו, כן? הם חיים בגלות, וגם מהמיניות חסרת העכבות שלו. וגם החבר'ה שהם חיים עדיין בחברה היהודית המסורתית, וגם החבר'ה הציונים שמגיעים לארץ, כולם באמת מתאהבים בזה, ביכולת שלו לסמל את האידאל הנכסף של להשתחרר ולגבור, והיא מוסיפה שם משהו שאני מעולם לא חשבתי עליו, שמכאן אולי מגיע המונח שמשון הגיבור, כי חברים, אני לא יודע אם חשבתם על זה, אבל גם גדעון ויפתח ואהוד ודוד ואריק שרון, הם כולם גיבורים, אבל רק שמשון הוא "שִמְשֵן הגיבֵּר".

יותם: כן, זה כמו דוד, שם פרטי, שם משפחה, המלך.

ד"ר סתוי: המלך.

יותם: יש אחד כזה, לא צריך, כשאתה אומר דוד, אתה יודע, זה כמו להגיד, אני לא יודע, מדונה, ג'ורדן, לא צריך את כל השם.

ד"ר סתוי: יפה, תגיד "הגיבור", כולם יגידו "שמשון".

יותם: נכון. אז עד כאן, בועז, ככה באמת בקצרה מאוד, סקירה על דמותו של שמשון בספרות העברית, בוא נתחיל לדבר על שמשון.

ד"ר סתוי: אוקיי, אז עוד תוספת אחת קטנה, מסתבר שחוץ ממשוררים עבריים, גם חז"ל ממש אוהבים אותו, יש מלא מדרשים, ואתם יכולים לראות מאמרים שחלקם חינמים ברשת, אם אתם רוצים לבדוק, למשל אחד של שמעון פוגל, "שמשון כמשיח", נורא מעניין.

יותם: איך הגענו למשיח? אמרנו שמשון הגיבור, מה פתאום הוא נהיה משיח? עלה בדרגה?

ד"ר סתוי: אז מסתבר שמה שרואים במדרשים של חז"ל, וגם, לא נרחיב כי אין זמן, אבל הרבה מכותבי המדרשים הם חיים בתקופות לא טובות.

יותם: בוא נגיד, העם היהודי רוב הזמן היה בתקופות לא טובות.

ד"ר סתוי: לא טוב, לא טוב, כן, איך המצב? לא טוב, לא טוב. החבר'ה האלה כל הזמן, הם חושבים על איך יכול להיות יותר טוב. אנחנו רואים שמתחילות להגיע כל מיני דרשות כאלה, על הזדמנויות שהיו בעבר ופספסנו…

יותם: והיו לא מעט, כן?

ד"ר סתוי: היו לא מעט, מסתבר, להשיב עטרה ליושנה. לדוגמה, הדרשה המאוד מוכרת של רבי עקיבא על בר כוכבא, "דרך כוכב מיעקב", שבעקבותיה הוא קבע שהוא המשיח, ואז באסה. מת ונכשל המרד. אותו דבר, אנחנו מוצאים גם דרשות לגבי שמשון הגיבור.

יותם: וכנראה שהיו צריכים, כן? איזשהו גיבור-על כזה בתקופות קשות, להגיד, "הנה, אתם רואים, פעם היה לנו… עוד יגיע גיבור כזה", כן, לקוות, לאחרית הימים אולי, לקוות למשיח.

ד"ר סתוי: כן, יפה. וכשמסתכלים על שמשון כמשיח, אחת ההתייחסויות הכי מעניינות, בראשית מ"ט, אנחנו יכולים לראות שם את הברכות של יעקב לבניו, לפני שהוא מת, והברכה לשבט דן, שמשון כידוע משבט דן. תראו מה הוא אומר על שבט דן: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר".

שבט דן ידון. ידון, יענו ישפוט? האם הכוונה לתקופת השופטים? ישר קופץ לחז"ל בראש. שמשון הוא הנציג של שבט דן, אוקיי, אז יש לנו פה נבואה על שבט דן. אוקיי, מה יעשה שמשון? אז מה שהם רואים פה זה את הדבר הבא. שמשון יכה את האויב, הוא יכיש אותו כמו נחש שפיפון, שמכיש את הסוס, ומפיל את הרוכב. זאת אומרת, יש פה יחסי כוחות לא שוויוניים. יש לנו נחש לעומת רוכב על סוס, אבל יצא לנו פה וואחד שופט שיושיע את עם ישראל מאויביו.

ואז יש לנו כאן מדרש מאוד יפה של יעקב. לפני מותו הוא בעצם רואה את העתיד ורואה את שמשון ורואה מה הולך לצפות… הוא צופה מה הולך לצאת ממנו, ואומר, "וואו, משיח!" הוא יושיע את עם ישראל לנצח נצחים. ואז פתאום הוא רואה את מיתתו, ואז אומר, איי, איי, איי, והוא מסיים פה, "כי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה". זאת אומרת, על אף הכישלון הזמני שיש לנו פה, אני מייחל לכך, שבסופו של דבר תבוא לנו עוד הזדמנות. בעזרת האל יגיע עוד מישהו שיושיע אותנו.

אבל מה שעוד יותר מעניין זה שאם זה לא מספיק, הקטע הזה של משיחים שהכזיבו, אז חז"ל בעצם יוצרים קשר מאוד מעניין גם בין שמשון לבין בר כוכבא.

יותם: כן, אפשר להבין את זה, שניהם גיבורים, שניהם מובילים לניצחונות גדולים על האויב, שניהם מתוארים כבעלי כוח פיזי יוצא דופן.

ד"ר סתוי: שניהם נורא סוליסטים, נורא לא שמים על אנשים אחרים, לא אוהבים לשתף פעולה, ואפילו רבים עם הסמכות. ואם מחפשים גם משהו פיקנטי, כי בשביל זה אנחנו פה, עושים תנ"ך וזה, אז יש כמובן את הסיפורים המקראיים על כוח הגברא יוצא דופן של שמשון, פלוס אגדות של חז"ל על כך ששמשון בורך באמתו.

יותם: אמתו, מידת אורך.

ד"ר סתוי: כן, ובוא נגיד לא אמה של היד, היה שם משהו אחר שהוא בורך בו.

יותם: כן, מבחינת האורך של האמה.

ד"ר סתוי: אם אתה מבין למה אני מתכוון…

יותם: כן…

ד"ר סתוי: ויש גם מדרש מאוד מעניין על עונשו של שמשון, יותם, אתה זוכר מה היה עונשו?

יותם: לאחר שדלילה הסגירה אותו לידי הפלישתים, הם עיוורו אותו, והוא נאלץ לטחון קמח בבית האסורים, נכון?

ד"ר סתוי: אוקיי, אז מסתבר שיש מדרש מאוד מעניין שטוען שאין טחינה, אלא לשון עבירה, אם אתה מבין למה אני מתכוון.

יותם: אוקיי, אני מתחיל להבין לאן אתה חותר, מה היא טחינה.

ד"ר סתוי: נאמר בעדינות שהפלישתים השתמשו בשמשון כדי לעבר את נשותיהם. וכל זה מאוד מעניין וקשור לבר כוכבא, מפני שבאחת האגדות על בר כוכבא, כי אנחנו לא יודעים בדיוק איך הוא מת, מסופר שהכיש אותו נחש ב"פְּטוּמֵיה", ויש שטוענים שהכוונה לאיבר המין.

אז אם נסכם את כל הקטע הזה, שהוא בעצם הערת שוליים על הפרק שלנו, לא צריך להיות חוקר מקרא כדי להבין ששמשון הוא דמות מאוד מיוחדת, וקטונתי, לא תחום התמחותי, אבל שווה לשקול לעשות פרק על כל הגלגול הזה של שמשון מחוץ למקרא.

יותם: אוקי בועז, שמשון באגדות חז"ל צ'ק, שמשון בספרות העברית צ'ק, אפשר עכשיו להתחיל או שיש לנו עוד איזה משהו מסביב?

ד"ר סתוי: עוד כן, עוד הערה אחת קטנה.

יותם: אי אפשר בלי.

ד"ר סתוי: אי אפשר, אי אפשר, כן. אז אם יוצאים מהעולם שלנו, של חז"ל, של המקרא, מאוד מעניין כמובן לבחון את דמותו של שמשון לאור המיתולוגיה היוונית, אחת הנקודות הכי מעניינות זה כמובן הקטע של גורל, של דטרמיניזם, שמשון הוא נזיר אלוהים מרגע לידתו, אולי אפילו מרחם.

יותם: נסביר. דטרמיניזם - הגורל קבוע מראש, determined, כן? נקבע.

ד"ר סתוי: נקבע מראש, אבל כן, אבל לא כמו שמואל, שמגיע למשכן בגיל צעיר, ולאט לאט תופס את מקומו ככהן, כנביא, כמנהיג הדור, שמשון זה אחרת לגמרי, הוא עושה מה שבא לו, פרא אדם, אף אחד לא יכול לומר לו מה לעשות. אבל בכל זאת, בסופו של דבר, יש יד מכוונת מלמעלה. הוא סך הכל רוצה לחיות טוב, לעשות חיים, לשכב עם נשים, לעשות מסיבות, מה לעשות שהמסיבות הכי טובות היו בעזה?

[יותם מגחך]

זאת אומרת שאלוהים בעצם משתמש ברצונות ובתאוות של שמשון, הוא מנווט את חייו כרצונו, כדי לגרום לכך שבסוף תפרוץ מלחמה עם הפלישתים. אנחנו יכולים לראות את זה, לדוגמה, בשופטים י"ד. שמשון מתאהב בשיקסה נחמדה, מתמנע, ההורים כועסים עליו, הוא כהרגלו לא שם עליהם, אבל מה שאף אחד לא יודע, וזה ההערה של הכותבים, זה ש: "מֵיְהוָה הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים". אלוהים הוא זה שגורם לשמשון להתאהב בפלישתית החביבה, כדי להתניע איזשהו מהלך מדיני רחב היקף, שמשון הוא בעצם פיון על לוח המשחקים של אלוהים. הוא משחק במשחק שהוא לא מכיר, ולא מבין שבסופו של דבר גם יביא למותו. אז זה נקודה אחת, כל הקטע הדטרמיניסטי שמאוד חזק במיתולוגיה היוונית. נקודה שנייה…

יותם: השוואה הבלתי נמנעת, שאפילו הזכרנו אותה ב"עושים תנ"ך" לא מעט, בין שמשון להרקולס, תן לנו את זה ככה על קצה המזלג.

ד"ר סתוי: אז יש כמובן את הכוח הפיזי המוגזם הזה, שאגב, בניגוד להרקולס, כותבי התנ"ך שואפים קצת ככה להצניע, להראות שזה מאלוהים וכאלה. נקודות דמיון זה נוספות, זה מעשה הגבורה הראשון של שמשון שזה לשסע את האריה, וגם הרקולס הורג את האריה מנמאה.

גם לשמשון וגם להרקולס לא הולך עם נשים, בגלל מעשה שמשון, הפלישתים שורפים את האישה התימנית ואת אביה. במקרה של הרקולס, התקפה של טירוף, הוא זורק את אשתו ואת ילדיו לאש, זאת אומרת שני מקרים כאלה עם אש ומשפחה, לא נעים בכלל.

ולבסוף, בשני הסיפורים נשים הם אלה שמביאות למותם, דלילה, שיותם הזכיר, ועם השיער והכל ועם הרקולס זה דיאנירה, שראתה שהרקולס נדלק על אישה אחרת, ולכן לא פחות ולא יותר, שמה לו רעל על הבגדים, ומסכן מת בייסורים.

יותם: אוקיי, הקבלות מעניינות בועז, מה ניתן ללמוד מהן על סיפור שמשון?

ד"ר סתוי: מדליק לאללה, נושא לפרק, לא נעסוק בזה בכלל, קצת אולי נחזור בזה בסוף, אבל כן, בסוף הפרק אתם תראו שהשאלה הזו מתעצמת בטירוף.

יותם: אוקיי, אז אחרי כל ההקדמות האלה אפשר סוף סוף להתחיל את הדיון שלשמו התכנסנו כאן, ונעסוק בפריזמה מאוד מסוימת, בנקודת מבט מאוד מסוימת, סיפור לידת שמשון.

ד"ר סתוי: כן, שמשון יהיה ממש נספח, הוא בקיצור לא נזכר כל כך, אבל זה זה פרק מדליק, אז אנחנו שופטים י"ג, פסוק 1 פותח את שני השלבים הראשונים, הרגילים, שאתם מכירים במעגל המחזורי של ספר שופטים, העם חוטא, אלוהים נותן אותם ביד אויב, שזה הפלישתים, הם שולטים 40 שנה, ושוב, לא הנושא שלנו פלישתים, לא נעסוק בו, אבל כבר פה אתם רואים שמשהו משונה. 40 שנה פלישתים?

יותם: זהו, יש סיכוי כזה? נשמע…

ד"ר סתוי: כן מופרך.

יותם: טיפולוגי.

ד"ר סתוי: כי אפילו אם אתם מסתכלים על הלו"ז המקראי, המסורתי, אתם רואים שהם מתחילים נורא מוקדם, והראשון שמתגבר עליהם זה דוד, שנה שמינית אחרי כיבוש ירושלים, יקח עוד הרבה זמן. גם המשך הסיפור קצת משונה, כאילו, כי בדרך כלל במעגל המחזורי, העם זועק, ואז ישר מביאים להם מישהו שיציל אותם, ופה עם זועק ו-וואלה מתחיל הריון, ואז עד שהילד יגדל, זאת אומרת זה לא פתרון מיידי. כבר אתם יכולים לראות שהסיפור של שמשון יוצא דופן, הוא מתחיל כבר בלידתו. והסיפור שלנו מתחיל במקום בשם צרעה, ככל הנראה ליד קיבוץ צרעה, צפון מערב לבית שמש, ומסתבר שחי שם איש בשם "מנוח" משבט דן.

יותם: טוב, הוא סתם איש אחד, המנוח הזה, חסר ייחוס, משפחה די רגילה, ממוצעת.

ד"ר סתוי: האיש לא משהו, וגם המקום לא משהו. מנוח הוא בעצם משבט דן, שזה השבט הכי מצ'וקמק, השבט שנכשל בירושת הנחלה שלו.

יותם: צריך גם לעבור אחר כך מקום.

ד"ר סתוי: נכון, הם עשו עסקת נדל"ן מטורפת. כן, הם בזבזו את גוש דן, וקיבלו את קיבוץ דן, לא חכמים כל כך. ובאמת, המקום הזה של צרעה ואזור בית שמש, שהוא לכאורה בשטח שבט דן, ובהמשך ייחשב לחלק מנחלת יהודה, שפלת יהודה, כי שבט יהודה יירש אותו.

יותם: אגב, בימינו, הוא מקום מאוד יפה, עם הרבה טבע ונופים מדהימים. אתה יודע מה? כמי שהיה שמה לא מזמן, קצת מזכיר, או נותן לך לחשוב איך נראה הנוף בזמן התנ"ך. זאת אומרת, אם אתה מסתובב באזור צרעה, אשתאול, עמק האלה, האזורים האלה, אפשר לדמיין. זאת אומרת, אם אתה מתעלם מקווי החשמל וכאלה, אפשר לדמיין.

ד"ר סתוי: וגם הרבה חפירות יפות.

יותם: חפירות יפות, ותל עזקה באזור, נכון? אם אני לא טועה, וכאלה. יש הרבה מה לעשות שם, אבל סתם לנסוע שם, נותן לך מין תחושה של ארץ התנ"ך קצת. כן? אם אתם לא רוצים להצפין לצפון השומרון, נגיד, ששם גם אפשר לראות נופים כאלה.

ד"ר סתוי: ולמנוח הזה, שאולי אוהב לנוח, כמו שנראה בהמשך, יש אישה, היא חסרת שם.

יותם: שזה גם מוזר, אגב, מפה מגיעה בדיחה, כן, למביני עניין, מה שנקרא, של חוקרי התנ"ך, בעלה של אשת מנוח, כן? כי היא מניעה את העלילה.

ד"ר סתוי: היא תניע לגמרי, היא הגבר בסיפור, אז היא חסרת שם, היא עקרה, אנחנו לא יודעים עליה כלום. חז"ל דווקא כן, הם טוענים שיש לה שם, ואפילו שם די מוצלח, הצללפוני.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: בנות שמחפשות שמות…

יותם: זה שם מעולה.

ד"ר סתוי: כן, היא נזכרת בדברי הימים א', ד', 3, כצאצאית של כלב בן יפונה.

יותם: אבל עכשיו ברצינות בועז, למה הם עושים את זה, חז"ל, למה הם מקשרים בין שתי הדמויות הללו?

ד"ר סתוי: אז דבר ראשון, אני לא יודע, לא הייתי שם, כהרגלי. דבר שני, יכול להיות שזה שוב הקשר הזה למשיח. צרעה נמצאת בתפר הזה, בין יהודה לבין דן, וחז"ל בעצם רוצים ליצור לשמשון משפחה היברידית, חלקה מדן, חלקה מיהודה, וזה בעצם נותן עוד חיזוק לכך ששמשון אמור היה להיות המשיח, כי מסתבר, אם לא ידעתם, חברים, שהמשיח צריך להיות היברידי, תוצר, כן, לשני שבטים.

בכל מקרה, האישה שנקראת בסיפור אשת מנוח, היא: "עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה".

יותם: וזה גם מוטיב מוכר, האישה עקרה, שיולדת באופן ניסי, והילד שלה, הופך באופן ניסי גם הוא, למנהיג.

ד"ר סתוי: וזה מחזיר אותנו עוד פעם לספר של אלתר, שדנים פה הרבה "אומנות הסיפור במקרא", שבו הוא עוסק בין היתר בדפוסים ספרותיים שונים, סצנות דפוס. אז זה, בטוח פגשנו לדוגמה את סצנת דפוס של אירוסין.

יותם: מאבק בין אחים, פגישה ליד הבאר, ויש כל מיני כאלה.

ד"ר סתוי: וסצנת דפוס של מינוי נביא, מנהיג, כשאלוהים בוחר באדם, והאדם מסרב. ממש מזכיר את הפוליטיקאים של היום. ואם אנחנו כבר בספר שופטים, אז הדגם הזה מאוד מוכר מגדעון, שזה, והדגם הכי מפורסם כמובן עם משה. ככל שהאדם מסרב יותר למנהיגות של אלוהים, ככה בסופו של דבר הוא יהיה מנהיג טוב יותר.

יותם: אז איזה דגם יש לנו פה?

ד"ר סתוי: הדגם שלנו נקרא "הבשורה" להולדת בן גיבור לאישה עקרה, מכירים אולי מישו, אבל מופיע הרבה פעמים בתנ"ך. הולדת יצחק עם שרה, עם רבקה יש לנו את הולדת יעקב ועשיו, עם חנה את הולדת שמואל, וכאן יש לנו את אשת מנוח והולדת שמשון.

ומה שמעניין לדעתי בסצנת הדפוס הזו, שלמעט במקרה של שרה, גברים כאלה הם די נחנחים, והנשים הן אלה, שכמו שאמרת קודם, משחקות את התפקיד המרכזי. אז לדוגמא תחשבו על רבקה הפעלתנית ועל יצחק המנותק, על אלקנה, "מה את בוכה? אני יותר טוב לך מ-10 בנים" המעצבן, לעומת חנה, שלא מוותרת ונלחמת.

יותם: ואצלנו, בסיפור שלנו, מה יחסי הכוחות ככה, בין אשת מנוח, חסרת השם אפילו, לבעלה?

ד"ר סתוי: אז בהמשך לבדיחה של חוקרי המקרא, אנחנו נראה שזה מאוד מעניין. אז בוא נמשיך, בעצם בוא נתחיל, מתחיל לנו הסיפור.

יותם: יאללה.

ד"ר סתוי: פסוק 3, בא מלאך לאשת מנוח, אומר לה את הדברים הבאים, תשמעי, "הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ". נכון, את עקרה?

יותם: זוכרת?

ד"ר סתוי: זוכרת? אז נגמר, "וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן". את עומדת להיכנס להיריון, תלדי בן, עד כאן הכל כרגיל, תואם סצנת דפוס. אבל כעת, המלאך מציב רשימת דרישות וזה יוצא דופן. "וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא". ואל תאכלי כל…

יותם: שזה תמיד עובד בהריון אגב, כן?

ד"ר סתוי: כן… עד… שהילד יצא טוב. והאיסור על אכילת דברים טמאים הוא כמובן נורא משונה, כי הרי לאף יהודי אסור לאכול דברים טמאים, אבל כנראה הוא אומר לה, תקפידי במיוחד. ואז המלאך ממשיך עם הוראה נוספת, "כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". בנוסף לאיסור השתייה, אסור לילד… כאילו שמוטל עלייך, לילד, כשיוולד, אסור להסתפר.

יותם: ולמה כל האיסורים הללו? אנחנו לא מכירים דברים כאלה.

ד"ר סתוי: אז טוב ששאלת, כי מיד מגיע הסבר, "כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן", הילד שלך עומד להיות נזיר אלוהים מרגע לידתו. וכעת המלאך מוסיף פרט מפתיע, "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". נכון יש פלישתים? נכון הם מציקים לכם? אז דעי לך שבנך לא יהיה סתם נזיר, הוא יהיה סוג של שאולין. הוא יהיה מנהיג שיתחיל להושיע את עם ישראל מיד הפלישתים, ובהמשך לדיוננו הקצר על משיחים שמכזיבים, ילדך רק יתחיל. כבר, כן? דטרמיניסטי, הוא לא יסיים את המשימה.

יותם: אז אם נסכם, מרגע זה עלייך, אשת מנוח, להפסיק לשתות יין, לא לאכול דברים טמאים, וכשהילד יוולד, אסור יהיה לו להסתפר.

ד"ר סתוי: וכמו שאמרנו קודם, מזכיר מאוד את סיפור לידתו של שמואל, לשניהם אסור להסתפר. אבל יש כמה הבדלים. למה אני אומר את זה? כי זה מכניס אותנו לכל הסיפור של נזיר במקרא, שזה נושא שלא נעסוק בו בכלל, אבל יהיה לכם ודאי מאוד מעניין לקרוא על זה באינטרנט. אז לאשת מנוח אסור לשתות יין, במקרה של חנה מוזכר גם כן יין, כן, שעלי מאשים אותה שהיא שיכורה.

המילה "נזירות" לא מוזכרת בסיפור של שמואל, אבל אם נניח ששמואל הוא נזיר, זה קורה בעקבות הנדר של אמו, ואצלנו זה קורה בעקבות התגלות של מלאך ודרישת האל.

יותם: אוקיי, אז איך מגיבה אשת מנוח לחדשות המפתיעות הללו?

ד"ר סתוי: היא הולכת הביתה, מספרת לבעלה, "תשמע", היא אומרת, "איש האלוהים בא אליי". היא לא מבינה שמדובר במלאך, אלא חושבת שמדובר באיש אלוהים, סוג של נביא. עם זאת, הסיטואציה מאוד מפחידה אותה. היא מסבירה שמראהו כמראה מלאך האלוהים. נורא מאוד.

יותם: אה, זאת אומרת, היא לא יודעת שמדובר במלאך, אבל יכול להיות שהיא חושדת שמדובר במלאך.

ד"ר סתוי: וזה מעלה את השאלה, כמובן, למה היא לא מספרת את זה לבעלה? אבל מעניין. נראה שהיחסים בינה לבין בעלה מאוד מורכבים. בכל מקרה, היא ממשיכה בתיאור השיחה: "תשמע, הוא סיפר לי שאלד בן, שאסור לי לשתות יין, אסור לאכול דברים טמאים, מפני שהבן הזה נזיר אלוהים, הוא מן הבטן ועד יום מותו".

יותם: ומעניין לראות שהיא בעצם משמיטה שני פרטים חשובים. אחד, שלילד אסור יהיה להסתפר, וזה מה, שאתה יודע, מניע את העלילה, או חלק מהעלילה בהמשך, ותפקידו הצבאי, זאת אומרת, אדם שיתחיל להושיע את ישראל מיד פלישתים, הרי הם אמורים להיות בשנים של מצוקה, הפלישתים לוחצים אותם. וואלה, קיבלת בשורה כזאת, לא תספר?

ד"ר סתוי: בא לי להגיד שזה הפרטים הכי חשובים בנבואה הזו, ולכן לא ברור באמת למה היא משמיטה. בוא נגיד, לגבי התספורת, אולי הוא, אתה יודע, יש לו זיכרון של דג. בוא נדבר איתך על דברים של עכשיו, אסור לשתות יין.

יותם: אה, זאת אומרת, זה יהיה בהמשך.

ד"ר סתוי: בהמשך אני אזכיר לך. אבל באמת, הזוי, איך היא משמיטה שמדובר בגיבור-על שיציל את עם ישראל.

יותם: ואיך הוא מגיב?

ד"ר סתוי: מנוח עותר "יֶּעְתַּר", כן? הוא מתפלל לאלוהים. "בִּי אֲדוֹנָי", בבקשה אלוהים, "אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד". אם אפשר, אני מבקש אלוהים, כן, שיחזור, שיסביר לנו מה עושים, כי אנחנו לא כל כך יודעים.

יותם: אולי במילים "אלינו" ו"נעשה", זאת אומרת, ברבים הוא רומז שהוא רוצה להיות מעורב, אתה יודע. אולי אפילו קצת נעלב שזה קורה דרך אשתו, שלא לומר, "היא יולדת מרוח הקודש", בוא נקרא לזה ככה.

ד"ר סתוי: בלעדיו, כן, מבאס. בכל מקרה אלוהים מחליט להיעתר, "וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ".

יותם: אז אלוהים רק חצי נעתר, כן? המלאך שוב מתגלה לאישה, ולא למנוח.

ד"ר סתוי: ונראה שגם האישה מרגישה לא בנוח מכל הסיטואציה, ולכן היא רצה אל בעלה, ואומרת לו, "הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי", האיש שבא אליי אז, ביום ההוא, הוא בא עוד פעם. מנוח לא ממתין, הוא הולך אחרי אשתו, מגיע אל המלאך ושואל, "הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֶל־הָאִשָּׁה" והמלאך עונה, "אָנִי".

יותם: הוא לא כל כך סומך על אשתו, מנוח הזה, כן? הוא מתחקר אותה, הולך לבדוק.

ד"ר סתוי: והיא מביאה אותו ו…

יותם: מה זה?

ד"ר סתוי: מה זה? משונה, נכון? והשאלה גם לא נורא אינטליגנטית, זה אתה? כן, זה אני.

יותם: כן, שאלה תפורה, מה שנקרא.

ד"ר סתוי: כן, בכל מקרה הוא מבקש מהמלאך להסביר לו, "אני רוצה לדעת איך מתנהלים עם הנער הזה". המלאך עונה לו, "כאילו מה לא ברור?" "מִכֹּל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֶל־הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר". כבר אמרתי, תקפידו לעשות את מה שאמרתי לאשתך במפגש הקודם, "מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל".

יותם: אז משום מה, גם הוא לא מספר למנוח, לא על עניין התספורת, ולא על התפקיד שנועד לרך שעוד לא נולד.

ד"ר סתוי: אבל הוא כן מוסיף פה איסור שלא נאמר קודם לאישה, לא רק אסור לשתות יין, אלא גם אסור לאכול כל דבר שיוצא מהגפן. למה הוא מרחיב? האם מדובר בתוספת מאוחרת? לכו חפשו באינטרנט, שאלה טובה. בכל מקרה נראה שהמלאך החליט שהמפגש הסתיים, הוא רוצה לעזוב, כי מנוח פתאום עוצר אותו."נַעְצְרָה־נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים". "רגע, רגע, אל תלך. אנחנו רוצים להודות לך בארוחה".

יותם: זה קצת מזכיר את הארוחה שגדעון עושה למלאך בפרק ו' בספר שופטים. גם שם גדעון רוצה לוודא, כן? שאכן מדובר במלאך. אולי גם פה, אני מציע, מנוח לא רק רוצה להודות על הבשורה שקיבל, אלא בהתחשב במראה היוצא הדופן שיש לאיש, ובבשורה הפלאית, הוא רוצה לבדוק האם באמת מדובר במלאך אותנטי.

ד"ר סתוי: הצעה מאוד יפה, ואולי בגלל זה המלאך מיד מסביר למנוח, "אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה", חבר יקר, אם אתה מתכוון לפתוח פה בופה, אז לא בשבילי. אני לא אוכל. תקריב את זה לאלוהים. החשד של מנוח מתגבר, הוא מבקש לשמוע את שמו של האיש שעומד לפניו, המלאך עונה, "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי". תשובה, יענו, פלאי, תשובה שמזכירה קצת את התשובה של המלאך ליעקב בבראשית ל"ב. הסיפור שלנו זורק אותנו להרבה סיפורים, גדעון, יעקב, כן, מעניין.

אז בכל מקרה, מנוח מאוד חשדן, לא בוטח באשתו, לא בוטח במלאך, ולכן הוא בוחר לאתגר אותו, הוא מביא את הארוחה בכל זאת, ואז הוא, ככל הנראה, הכוונה הפעם למלאך, לוקח את גדי העזים ואת המנחה, "וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהוָה".

יותם: גם זה קצת מזכיר את גדעון.

ד"ר סתוי: כן, זה מטורף. הוא מקריב את הגדי והמנחה על הצור, על הסלע, ואז כתוב, "וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת". הוא פועל בדרך מופלאה. למה הכוונה? ככל הנראה, ההסבר בפסוק הבא, "וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ". הלהבה עולה השמיימה, והמלאך תופס עליה טרמפ, עולה יחד איתה למעלה ונעלם. "וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה". מגודל המאורע, שניהם נופלים ארצה. "אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא" ברוך השם, תודה רבה.

יותם: סוף סוף, אתה יודע…

ד"ר סתוי: תודה רבה לך, באמת. וכעת גם הוא מבין שלא מדובר בסתם איש, אלא, באמת, במלאך רציני.

יותם: תודה לאל, אפשר להגיד באירוניה. כן? וזאת בניגוד לאישה שנראה שכבר במפגש הראשון, היא חושדת, או אפילו יודעת, שלא מדובר בסתם איש.

ד"ר סתוי: אז הסיפור הזה הוא קצת מבחן איי-קיו לשני החבר'ה. אוקי. ומרגע שמנוח סוף סוף מבין, ההבנה נופלת כבד. הוא אומר לאשתו, "מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ". אשתו עונה לו, "לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת". חבר, חבר יקר, יש דרכים יותר אקונומיות, יותר חסכוניות להרוג.

יותם: לא צריך את כל השואו הזה.

ד"ר סתוי: כן, שואו, הוא בא, דיבר איתנו, שלח מלאך פעמיים, חבר, זה כנראה לא בא להרוג אותנו. ושני הפסוקים האחרונים של הפרק מספרים לנו על התגשמות הנבואה, נולד ילד, האישה נותנת לו את השם שמשון, "וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל".

[חסות]

יותם: אם נסכם בועז, הפרק שלנו נבנה כסצנת דפוס של "בשורה" על הולדת בן גיבור לאישה עקרה. אישה פוגשת במלאך שמבשר לה שתלד בן. הבן יהיה מיוחד, יהיה נזיר ומושיע, ולכן האישה צריכה להקפיד על תזונה מיוחדת, ולא לספר את שיערו. למרות שנראה שאין לה הוכחות, נראה שהאישה מבינה די מהר שמדובר במלאך, לכן היא מאוד מתרגשת מהבשורה שקיבלה. מנוח בעלה פחות מתרגש, יותר חושד, לכן הוא מבקש לפגוש בעצמו במלאך. מסיבותיו שלו, אלוהים לא כל כך שם על מנוח שלנו, גם בהתגלות השנייה, המלאך מגיע דווקא לאישה. וגם כאשר הוא סוף-סוף מואיל בטובו להתגלות למנוח, הוא מוסר לו רק חלק, אולי חצי מהבשורה. הוא לא מזכיר כלל את יעודו הצבאי-מנהיגותי של הילד שעומד להיוולד, וזה הדבר הכי חשוב, הרי.

ד"ר סתוי: מה שמעלה את השאלה, למה כולם מתעלמים ממנוח המסכן? זה ממש, ממש לא נעים, כן?

יותם: ועוד נקודה שאני חייב להגיד בעניין הזה, דווקא מנוח, שהוא כזה לא מבין, וכזה לא מעורב, וזה קורה לו, והוא די נספח בסיפור. דווקא הוא יש לו שם, ולאישה אין שם, זה מוזר.

ד"ר סתוי: לה אין! נורא משונה. עכשיו, בא לי להגיד, אולי זה, כן, אולי מסר חינוכי כזה, חברים, תפסיקו להיות כאלה חשדניים, תהיו קצת יותר, יותר פתוחים לאופציה, ליקום. כן? בית ספר אנתרופוסופי. [צוחקים] תהיו פתוחים ליקום. אולי אופציה נוספת זה, מפני שהוא, איך נגיד, בעדינות? לא כל כך נבון, כן? תראה את התהייה הקצת מטופשת שהוא מעלה בסוף הפרק, כאילו, באמא שלך? אז נראה כאילו כל הדמויות קצת מרחמות עליו, קצת מתנהגות אליו בסלחנות. לא נעים.

יותם: אבל בועז, אני חייב רגע להיות בעצמי קצת מנוח בפרק הזה, ואני לא רוצה חס וחלילה לפגוע. אתה נהדר כהרגלך, שמשון חמוד, מנוח טיפש, אשתו מגניבה, מלאך אלוהים, סיפור רגיל. כן, אבל בועז, קצת מבאס, תראה. אני לא רואה פה איזה משהו שאתה יודע, מצדיק פרק ב"עושים תנ"ך", אז תן לנו איזה פטיש בראש.

ד"ר סתוי: טוב, יאללה, אתגרת, אז בוא נתחיל.

יותם: מה זאת בוא נתחיל בועז, מה עשינו עד עכשיו?

ד"ר סתוי: בוא נתחיל להיות בלשים, אנחנו צריכים עכשיו לאסוף את הרמזים שהכותב, בטובו, זרק לנו. מסתבר שלידת שמשון זה סיפור הרבה הרבה יותר מעניין ממה שהוא נראה במבט ראשון.

יותם: נבהלתי לרגע.

ד"ר סתוי: ולפני שנתחיל, אני רק אציין שהסיפור הזה הרבה יותר גדול מהזמן שאנחנו יכולים להקדיש לו, תראה עד עכשיו היה רק הקדמה, יותם.

יותם: כן, סוג של…

ד"ר סתוי: כן, אז ממליץ לכל מי שמתעניין ורוצה להעמיק לגשת לספר של זקוביץ, ספר שלם על חיי שמשון, או מי שאין לו כוח לארוך, יש ספר מדליק שקוראים לו "לא כך כתוב בתנ"ך", ויש שם פרק אחד שמוקדש לקונספירציה, שאולי מתחבאת מאחורי לידת שמשון.

יותם: סיקרנת, אז מה גילינו?

ד"ר סתוי: אז יאללה, נקפיץ את הרמז-בעיה הראשון. אני רוצה שנחזור רגע להתגלות. והשאלה שאני רוצה לשאול אותך יותם, היא כזו - למה המלאך מתגלה רק לאישה? ואני לא מדבר כאן רק על הבעיה הקבועה, מעמד הנשים בתנ"ך, טי טה טי טי טה טה, אלא ממש בעיה ספרותית. לאשת מנוח לא קראו אשת מנוח, היה לה שם.

יותם: כן, דיברנו על זה.

ד"ר סתוי: כן, היה לה שם, אבל הוא חסר בסיפור. לא, אולי יש כאלה שחשבו שאין לה שם, שקוראים לה אשת מנוח, קינג דייוויד, אז לא, כן, אז מנוח אמור להיות הגיבור, הוא היחיד שיש לו שם, אבל במקום זה אשתו, חסרת השם, היא הגיבורה. ושים לב, יותם, היא גיבורה לא רק מפני שהיא זו שעושה ומדברת הכי הרבה, יש עוד רמזים. היא זו שפותחת את הסיפור בפסוק ג' בהתגלות, וזו שמסיימת אותו בפסוק 23 בתשובה לבעלה הקצת מהבול.

נוסף על כך, היא זו שמקבלת את הבשורה המלאה, תספורת ויעוד, בעוד שבעלה ממודר ומקבל רק את המידע שהמלאך, אלוהים, חושב שהוא צריך לדעת.

יותם: משונה, אוקיי.

ד"ר סתוי: רמז שני, לא כתוב היכן התרחשה ההתגלות הראשונה, רק שהאישה הייתה לבד, אבל כן ברור היכן קרתה ההתגלות השנייה.

יותם: בשדה, אז למה זה משמעותי?

ד"ר סתוי: אוקיי, יותם, כי שדה, כל שדה, הוא מרחב בעייתי. דבר ראשון, יש בו חיות, חיות פרא, חיות השדה, שלפעמים עלולות להיות מסוכנות. כך למשל חושי הארכי שמזהיר את אבשלום מפני דוד אביו, שהוא "כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה".

דבר שני, אין שם הרבה אנשים, והאנשים שכן נמצאים שם, עלולים להיות מסוכנים. אנשים מפוקפקים, שמחפשים מקלט יכולים לגור שם. שוב נחזור לדוד, שמואל א' כ', פסוק 24, שאת החודש הראשון מחוץ לארמון שאול, מבלה בשדה.

יותם: קין והבל, "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" כן?

ד"ר סתוי: אז גם החוק המקראי באמת מתייחס לזה, למעשים האלה. לדוגמה, החוק שמסביר את הבעייתיות של רציחה שארעה בשדה, ולא יודעים מי הרוצח, ואז הטקס של עגלה ערופה.

יותם: כי אין עדים, העניין הזה.

ד"ר סתוי: לגמרי, או ההבחנה הזו בין אישה שנאנסת בשדה, לאישה שנאנסת בעיר. בשדה אין מי שיעזור, ולכן ההנחה היא שהנאנסת זעקה, ואף אחד לא שמע, ולכן היא חפה מפשע.

יותם: אז הרמז הראשון שלנו, המלאך פוגש באישה פעמיים, ובכל פעם בעלה לא איתה. רמז שני, המפגש השני מתרחש בשדה, כן? מקום שבו עלולים לקרות דברים מפוקפקים.

ד"ר סתוי: וזה מביא אותנו לרמז השלישי, האישה מספרת לבעלה אחרי המפגש הראשון, "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי". או בתיאור של הכותב של המפגש השני, "וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה".

יותם: מה לא בסדר? הוא בא אל האישה, הם נפגשו.

ד"ר סתוי: צודק לגמרי, אין שום בעיה, הכל תמים לגמרי, אלא אם כן, יותם, אנחנו קוראים למשל את תחילת בראשית ט"ז, שרה עקרה, אבל היא אישה יצירתית. היא מבקשת מאברהם, "בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה", ואברהם, שהוא כידוע צייתן, עושה כדבריה, "וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר".

יותם: רגע, רגע, רגע, בועז, אני מבין לאן אתה חותר, "בוא" במובן מיני.

ד"ר סתוי: כן, אני אומר בעצם שיש פה "לבוא למישהי" ויש "לבוא למישהי".

יותם: אז המלאך בא אל האישה פעמיים כשהיא לבד, בעלה לא איתה, והאיש הוא לא מלאך, הוא איש, סוג של, בפעם השנייה זה גם קורה בשדה, מקום שבו כידוע קורים דברים מפוקפקים, בשדה ובגורן, כן? ואז באופן פילאי…

ד"ר סתוי: או לא כל כך פילאי

יותם: כן, אחרי שהוא בא אליה, כן? בא אליה, מתרחש נס, האישה בהיריון, אז בועז, אולי ההיריון הזה הוא רק חצי נס, אתה יודע.

ד"ר סתוי: זה נכון, מזכיר לנו שוב, חזרה לסיפור של ישו, מאוד מעניין, וכאשר אנחנו קוראים את סיפור לידת שמשון כך, זה מן הסתם גורם לנו לחשוב מחדש על כל האירועים ששמשון מעורב בהם, כן, על כל חייו. כוח על-אנושי? סוחב את שערי עזה על כתפיו? ואם כך גם יש מבנה גוף גדול ויוצא דופן.

יותם: וכולנו זוכרים את הנפילים מספר בראשית…

ד"ר סתוי: הנפילים, כן, הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, כולם מתאהבות בו.

יותם: וזה מחזיר אותנו שוב להרקולס, אולי התאום היווני של שמשון, שהוא גם סוג של היברידי, כן? בנם של האל זאוס, ובת התמותה אלקמנה, אלקמנה?

ד"ר סתוי: כן.

יותם: אוקיי. ובועז, אני אראה לך שהתכוננתי טוב, עשיתי שיעורי בית לפרק הזה, גם השם של שמשון, שמשון, שמש, קושר אותנו למיתולוגיה היוונית.

ד"ר סתוי: ויש פה עוד קשר לשמש, לדוגמה, שמשון מתאהב בבחורה מתמנע, שבספר יהושע זה תמנת סרח, סרח זה שמש, ויש לנו פה את הקרבה לבית שמש, אז כן, אין ספק שבסיפור הזה יש משהו עמוק הרבה יותר.

יותם: אוקיי, אז מה היה לנו?

ד"ר סתוי: הדבר הראשון שקופץ לראש בעקבות הקריאה הזו, זה באסה, רחמים. רחמים על מנוח החשדן ה… טיפשון ונאיבי, שאשתו מספרת לו בדיוק מה קרה במפגש הראשון, "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי". חבר, הוא בא אליי, אבל לא רק שהוא לא מבין את הרמז,

יותם: הוא גם לא מבין את הסלנג של התנ"ך.

ד"ר סתוי: כן, [צוחק] הוא גם מבקש מאלוהים, כאילו יצא טמבל לגמרי, "בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ"…

יותם: אה, את זה שכחנו, כן?

ד"ר סתוי: אז הוא בא, אז הוא בא, אבל הוא לא בא אלינו, הוא בא אליה. וזה מעלה מיד את המחשבה השנייה. חברים, הסיפור על שמשון אולי מסתיים באופן טרגי, אבל זה סיפור קורע מצחוק, תראו למשל את הפסוק הראשון. האישה שוכבת עם מלאך מתחת לאף של בעלה, היא מספרת לבעלה, והוא עוד מזמן את המלאך לפעם שנייה שיבוא אליה עוד פעם.

יותם: ואולי זה מסביר למה הבעל מנסה לבדוק האם זה באמת מלאך, כאילו, נגיד לא יודע, לבגוד עם מלאך זה בסדר?

ד"ר סתוי: זה אולי יותר טוב.

יותם: זה יותר, אתה יודע, מתקבל, מה תעשה? מלאך…

ד"ר סתוי: יאללה, קדימה, אוקיי.

יותם: זה לא השכן.

ד"ר סתוי: לא נראה אותו יותר. ובסיפור הזה יש גם את הטריקים של שמשון, כן? הורג פלישתים בלחי חמור, זה קורע מצחוק, או השועלים המסכנים שהוא משתמש בהם כדי להבעיר את השדות. הממזריות שלו, יש שם את הקטע, אם אתם זוכרים, עם החתונה, כן, הפלישתים, הוא נותן להם חידה, הם מרמים במשחק, ואז הוא הורג את החברים שלהם, לוקח להם את החליפות, וזה, וככה משלם את החוב.

ומזה אני לומד אחד משני דברים, או אולי את שניהם: א', אולי כותב התנ"ך לא כל כך רציני כפי שלימדו אותנו לחשוב? אולי הוא גם יודע לכתוב קומדיות?

יותם: מעשיות.

ד"ר סתוי: מעשיות כאלה. ו/או, ב', אולי שמשון הוא לא גיבור ישראלי טיפוסי, או שאולי הוא לא גיבור ישראלי בכלל? מה שמעלה את כל הדברים שיותם כל הזמן זורק לנו פה בפרק, דברים שבחרתי לא לעסוק בהם, כמו הקישור היפה לשמש, שיותם עשה, ההשתייכות שלו לשבט דן, דננים, גויי הים, הדמיון להרקולס, וכו'.

יותם: ואולי מדובר בסיפור שהסתובב באזור, על איזשהו גיבור-על, ואז מגיעים כותבי התנ"ך, לוקחים את הסיפור הזה, ככה שאמרנו, הסתובב סביב המדורה, הלכה למעשה.

ד"ר סתוי: אולי אפילו המדורה פלישתית.

יותם: אולי, אוקיי, הנה עוד קישור, ופשוט מגיירים אותו. הם עושים לו, מה שאנחנו יכולים בחקר המקרא לקרוא, דה-מיתולוגיזציה, כן? לשבור את המיתוס. כדי שהקוראים לא יחשבו שחס וחלילה קרה כאן משהו לא כשר, כן? משהו שלא עמד בתו התקן של האלוהות המונותאיסטית. אגב, הרבה דתות בהמשך עושים את אותו דבר. לוקחים מנהג מקומי שבטי קיים, והן מגדילות אותו, ודי לדבר על ההאלווין או על החאג' במכה.

ד"ר סתוי: נכון, אבל לשמחתנו הם אולי מכסים טפחיים, ואולי אפילו יותר, כי אין לי ספק שהיה הרבה יותר, כפי שפתחתי את הפרק. אבל לפחות הם מותירים לנו את הטפח, את הרמזים המדליקים האלה, שמשהו בדמות של שמשון, באמת, יותר גדול מהחיים.

יותם: זה ששמשון גדול מהחיים, על זה אנחנו מסכימים, אמרנו, גיבור-העל היהודי הראשון.

ד"ר סתוי: הראשון.

יותם: בועז סתוי, סמינר הקיבוצים, תודה רבה לך על הדברים הללו.

ד"ר סתוי: תודה, להתראות.

יותם: ביי ביי.

[מוזיקה]

יותם: והיום בפינת הפתגם שלנו נמצאת איתנו…

לירון: לירון כהן, שואלת שאלות.

יותם: נכון, אז מה השאלה הפעם?

לירון: תשמע, אתמול עמדתי במטבח.

יותם: מה, בישלת?

לירון: מה פתאום, לקחתי חטיף, בכל זאת אני ילדה.

יותם: אוקיי, ומה חשבת?

לירון: ונזכרתי בביטוי "לתהות על קנקנו". מה זה אומר?

יותם: אוקיי, את מכירה את הביטוי "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"?

לירון: בטח, חופרים לנו על זה בבית ספר.

יותם: ומה זה אומר?

לירון: התכונות של האדם חשובות יותר מהחיצוניות שלו.

יותם: יפה, אז זה אותו רעיון, פחות או יותר. בבבלי, בבא בתרא, כ"ב, ע"א כתוב "פוק תהי ליה בקנקניה". וזה מארמית "לך הריח לו בקנקנו". כלומר, בדוק את ידיעותיו ואת תכונותיו, בדיוק כפי שבודקין את טיבו וריחו של היין. הרי זה חשוב, לדעת מה המוצר שלך.

הביטוי הזה, וביטויים אחרים דומים, כמו שאמרנו, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", נובעים מהשוואה של אדם חכם ומלומד לקנקן שמלא ביין משובח.

ונצטט בעניין הזה את משנה אבות ד' כ', "רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו".

זאת אומרת, יש קנקן צעיר, קנקן חדש, שמלא בחוכמה, יין ישן ומשובח, ויש קנקן ישן שנראה שיש בו יין משובח, אבל אין בו כלום.

לירון: מעולה, למדתי הרבה.

[מוזיקה]

יותם: זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך".

תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה", להילה שמש עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם שלי גואטה, והכי חשוב, לחוזה כי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש. תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק בפייסבוק", מי שעוד לא מכיר. שם גם תוכלו לתקשר איתי עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך".

אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב, או איפה שלא תהיו.

ועד הפרק הבא, להתראות.

[מוזיקה]

קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה", ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-osimhistoria.com, או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.

[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה