עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - מסע שישק - בין מגידו רחבעם וסאלח שבתי (שחר ענבר)

באוגוסט האחרון ערכנו במועדון הגריי בתל אביב את אירוע המאזינים השלישי של "עושים תנ"ך" שכולו נסוב סביב מגידו. מול קהל חי של למעלה 300 איש ראיינו את חוקר המקרא שחר ענבר לשיחה אודות מסע שישק. הסיפור של מסע שישק יוצא דופן- הוא מאחד בתוכו מספר נושאים שבד"כ לא גרים בכפיפה אחת – גם ממצא ארכיאולוגי, גם תיעוד חוץ מקראי וגם תיאור מקראי. בפרק זה אנו נוגעים בכל השלושה ובעיקר בתיאור המקראי של המסע ההיסטורי. מדוע מסע שישק כה חשוב בחקר ההיסטוריוגרפיה המקראית? ומה הקשר למגידו?למה לא ניתן להבין  את התיאור בתנ"ך ללא הבנה של "איך עובד" ספר מלכים? מהן המגמות המשתקפות בספר, מי ככל הנראה ערך אותו ואיך תפיסת עולמו השפיעה על תוכנו? האם הספר מתאר היסטוריה? ואיזה סוג של היסטוריה? למה ספר דברי הימים מספר סיפור אחר על המסע ואיך טכניקת 'החזרה המקשרת' פותרת את הקושי? והכי חשוב: איך הסיפור של מגיני הזהב מפצח את משמעות הסיפור? על זאת ועוד בפרק המיוחד שלפנינו, שהוקדש לזכרו של חברנו דור חנן שפיר ז"ל שנרצח ב 07.10.2023

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/02/2025.

‏‏קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

‏‏[מוזיקת פתיחה]

‏‏קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

‏‏יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. לפני מספר חודשים התכנסנו, מאזיני ומאזינות התוכנית, במועדון ה"גריי" בתל אביב למפגש מאזינים שסבב כולו סביב תל מגידו. במסגרת המפגש הקלטנו שני פרקים בלייב מול קהל של למעלה מ-300 איש ואישה, והנה אחד הפרקים לפניכם. בפרק הזה מתארח חוקר המקרא שחר ענבר לשיחה מרתקת, אודות מסע שישק. מה הקשר בין תל מגידו, שישק והמסע שלו וסאלח שבתי? כן, כן, בפרק שלפניכם. האזנה נעימה.

‏[נשמעות מחיאות כפיים מהקהל]

‏יותם: And now, something completely different כמו שאומרים. טוב, אבל מה… איזה הפתעה, מסע שישק, שחר.

‏שחר: תעצור אותי כשיהיו לך שאלות.

‏יותם: [צוחק] כן. טוב אז… כן. טוב, אז אנחנו נדבר בעצם על מסע שישק, אתה יודע, מתוך הסיפור הגדול הזה של מגידו, שבאמת ישראל נתן, אני נשבע לכם, זה באמת על קצה המזלג, מהמחקר רב השנים על מגידו, אנחנו נתמקד בזה. מי זה שישק? למה הוא מסעיר? למה זה חשוב שנדבר עליו ונקדיש לו עכשיו את ה…

‏שחר: הסיפור של מסע שישק הוא סיפור מאוד יוצא דופן, כי הוא מאחד בתוכו כמה עניינים שקשה מאוד לאחד אותם ביחד, שזה גם תיעוד חוץ מקראי, גם תיעוד ארכיאולוגי וגם תיאור שמופיע בתנ"ך. ואני רוצה לספר את הסיפור המקראי של מסע שישק, אבל כדי לספר אותו צריך לעשות הקדמה ולהסביר איך עובד ספר מלכים. ספר שמואל מספר לנו על ממלכת הזוהר של דוד, מלכנו אהוב דוד, הממלכה הגדולה והמפוארת והמאוחדת של 12 שבטי ישראל, תחת הנהגתו של דוד המלך, שלפי הסיפור כבש הרבה שטחים בצפון ובעבר הירדן המזרחי, כמו שאתם רואים בתמונה, וספר מלכים ממשיך אותו ומתאר עד כמה הממלכה הייתה גדולה ועשירה ומפוארת בימי שלמה בנו. הפרקים הראשונים של ספר מלכים א', מתארים ממלכה גדולה וחשובה שבירתה ירושלים, ששמה כל העיר משיש והכסף נשפך לאנשים מהאוזניים ו"אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה מְאוּמָה", וכולם ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

‏יותם: אבל…

‏שחר: אבל אחרי ששלמה מת, במלכים א' פרק יב', הממלכה מתפצלת לממלכת ישראל, שבסוגריים, לפי הממצאים החוץ מקראיים הייתה הממלכה העשירה, החזקה, מתועשת, המאוכלסת, הליברלית, הטולרנטית בצפון, ולממלכת יהודה, ששוב, לפי הממצאים החוץ מקראיים הייתה קטנה, דלה, עניה, ריכוזית, שבטית, בדרום. ומשם ואילך, ספר מלכים מתאר את קורות שתי הממלכות. יש פה רשימה סכמטית של מלכים נבחרים משתי הממלכות. הפיצול יוצר את ממלכת ישראל, המלך הראשון שלה הוא ירבעם בן נבט, שהוא מלך שנוא מאוד לפי הסופר המקראי.

‏יותם: [פונה לקהל] יש פה מעריצים סודיים של ירבעם? [הקהל צוחק] אוקיי.

‏שחר: והיא, הממלכה הזאת נחרבת בשנת 722 לפני הספירה וממלכת יהודה, המלך הראשון שלה היה רחבעם בן שלמה, ש… טיפוס די בלתי נסבל, ומלכים נבחרים כאן, והיא מחזיקה מעמד כ-140 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל, והיא נחרבת בשנת 586 לפני הספירה, על ידי נבוכדנצר, מלך בבל, ששבוע הבא אנחנו נציין את תשעה באב, כך וכך שנים [צוחקים] לחורבן.

‏יותם: חיפשתי משהו בלוח השנה.

‏שחר: זה עצוב מאוד, כן.

‏יותם: אוקיי, מי זה, הבחור?

‏שחר: אוקיי, הבחורצ'יק הזה הוא סופר, וזה חשוב לזכור, חשוב לחדד את זה. היות שספר מלכים מספר על תולדותיהם של שתי הממלכות עד אחרי חורבן ממלכת יהודה, והיות שאחרי חורבן ממלכת ישראל אין שינוי ניכר בכתיבה, זאת אומרת, לא מרגישים שינוי בשפה או בסגנון או במגמות, אפשר להניח שהמחבר של הספר, או לפחות העורך של ספר מלכים כצורתו, חי בזמן החורבן של ממלכת יהודה.

‏יותם: זאת אומרת, הוא יהודאי.

‏שחר: זאת אומרת שהוא הגיע מיהודה, הוא יהודאי. הוא לא ישראלי.

‏יותם: אבל אני אקשה עליך. וואלה, באמת, בין חברים, מה אכפת לי שהוא יהודאי? יש בסוף תנ"ך, זאת אומרת, אתה יודע, האירועים הם כאלה או אחרים, מה זה כל כך חשוב שהסופר, ככל הנראה, יהודאי?

‏שחר: התפיסות של מישהו שחי ביהודה בזמן החורבן של ממלכת יהודה, היו שונות באופן רדיקלי מהתפיסות של מי שחי, גם בישראל וגם ביהודה, מאות שנים לפני כן. ולכן חשוב לחדד, שמי שכתב את הדברים היה סופר יהודאי, שכתב את הדברים דרך המשקפיים של האמונות והדעות שהיו בקרב אנשים שחיו באזור החורבן של ממלכת יהודה.

‏יותם: מסע שישק, כמה שהוא חשוב, זאת אומרת, יש לו גם עדויות חוץ מקראיות כתובות, גם, אנחנו תכף נדבר על זה, כן, ארכיאולוגיה, וגם טקסטים תנ"כיים, אבל צריך לזכור שהטקסטים התנ"כיים שתכף נתייחס אליהם, הם יהודאים, תכף נבין גם מה זה חשוב.

‏שחר: כן, עדות נוספת שהמחבר בא מיהודה, היא שלכל מלך, גם בישראל וגם ביהודה, הסופר מצמיד נוסחת הערכה תיאולוגית, האם הוא עשה הרע בעיני אדוני או הטוב בעיני אדוני, כאשר הרע או הטוב, נקבעים על פי שני פרמטרים בלבד, ודיברנו על זה בהרבה פרקים, אחד, האם הוא עבד רק את אדוני אלוהי ישראל, או שהוא גם עבד אלים אחרים, ואז הוא עשה את הרע, ושתיים, האם הפולחן שהיה רק לאלוהי ישראל, היה מרוכז במקום אחד בלבד, בבית המקדש המרכזי בירושלים, כמו שסימנתי יפה פה בצד, האם הוא היה מרוכז בירושלים, ואם המלך עבד אלים אחרים, או שהפולחן אצלו היה גם במקדשים מקומיים, מזבחות, מה שנקרא במות, אז הוא היה מלך רע וגרוע.

‏יותם: זאת אומרת, רע וטוב בעיני הסופר היהודאי, זאת אומרת, אתה רומז לדויטרונומיסט, נכון? זה…

‏שחר: כן, זה מה שנקרא בחקר המקרא הביקורתית, "עריכת משנה תורתית", עריכה דויטרונומיסטית, שאין לנו זמן להיכנס לבדיוק מה זה אומר, אבל אם לסכם, הסופר מעריך…

‏יותם: השילוש הקדוש.

‏שחר: כן, הסופר מעריך כל מלך על פי מידת הציות שלו לעבודת פולחנו של אדוני אלוהי ישראל, אך ורק בירושלים, ולכן, קל להתבלבל. כי אנחנו… הרבה פעמים, אנשים חושבים שספר מלכים מתאר היסטוריה, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל ספר מלכים הוא הספר הראשון שבו יש עיגון חוץ מקראי לדברים שכתובים בו. כי בספרים בראשית, שמות ויקרא, במדבר, דברים, יהושע, שופטים, שמואל, כתוב בהם הרבה מאוד דברים, הרבה מאוד אירועים, וייתכן שחלק קרו, אבל אין אף אישוש חוץ מקראי לשום אירוע שקרה בהם, עד ספר מלכים. בספר מלכים אנחנו מוצאים עדויות טקסטואליות ועדויות ארכיאולוגיות, גם לדברים שכתובים בספר מלכים, אז קל להתפתות ולחשוב שספר מלכים מתאר היסטוריה, כי הוא נראה כמו ספר היסטוריה והוא מרגיש כמו ספר היסטוריה.

‏יותם: אבל הוא מגמתי.

‏שחר: אבל הוא היסטוריוגרפיה.

‏יותם: בדיוק.

‏שחר: היסטוריוגרפיה זו היסטוריה מגמתית, היסטוריה על פי מה שהסופר תופס את ההיסטוריה ובכלל לא מעניין אותו שמנשה, מקודם ישראל דיבר עליו, היה מלך טוב וחזק והוא מלך 55 שנה והוא שיקם את הממלכה אחרי קטסטרופה שנקראה מסע סנחריב, מסע סנחריב שקרתה קצת לפניו, והוא כרת בריתות עם המעצמות, וזה לא מעניין את הסופר מבחינתו. מנשה היה טולרנטי כלפי אלים אחרים ולכן הוא היה מלך רע וגרוע, ובכלל לא מעניין אותו שאחאב היה מלך טוב וחזק, ולא מעניין אותו שעומרי היה מלך טוב וחזק, ולא מעניין אותו שירבעם השני היה מלך טוב וחזק, הם כולם היו פוליתאיסטים, ואצלם עבודת הפולחן לא יכלה להיות בירושלים, כיוון שהם כולם היו מלכי ישראל ולישראל אין ממשק עם ירושלים, ולכן אוטומטית כל מלכי ישראל, בלי יוצא מן הכלל, היו על הפנים.

‏יותם: וזה מביא את הסופר הזה גם להתעלם מדברים ש… אתה יודע, כמעט אסור להתעלם מהם וזה הדבר הבא.

‏שחר: כן, אז הבאתי כאן דוגמה: בשנת 853 לפני הספירה יוצא המלך שלמנאסר השלישי למסע מלחמה, למסע כיבוש צבאי. מולו מתייצבת קואליציה של 12 ממלכות, כשביניהם, הדגשתי, 2,000 מרכבות ו-10,000 רגלי של אחאב הישראלי. הקרב הזה, ככל הנראה הקואליציה הזאת ניצחה אותו, כי היא עצרה את הכיבוש האשורי של הלבנט, של האזור הזה, ב-100 שנה, היא עיכבה את הכיבוש האשורי. ומה כותב התנ"ך על הקרב הזה? כלום, כיוון ש…

‏יותם: באלגנטיות, ככה.

‏שחר: כן. את הסופר לא מעניין לספר על ניצחונות של המלך אחאב, כי אחאב היה מלך מישראל, והוא היה פוליתאיסטי, ולכן הוא היה מלך רע וגרוע, ולכן הוא נפסל עוד לפני שהוא עלה למזרון. אם אנחנו נדבר ב…

‏יותם: אולימפיאדה הפסדנו…

‏שחר: כן, אולימפיאדה.

‏יותם: ארצות הברית מול סרביה.

‏שחר: הם כולם פסולים מראש. עד כאן…

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: הקדמה.

‏יותם: זה הרקע והנה אנחנו באמת מתכנסים לעניין, לגיבור שלנו, הפוטוגני.

‏שחר: מקובל להניח ששישק המקראי הוא המלך ששונק הראשון, הבחור החתיך פה בתמונה. שהוא היה… הוא מלך במאה העשירית לפני הספירה והוא היה מייסד של השושלת ה-22 במצרים, ובתקופתו הוא עשה מסע צבאי, והמסע הזה הוא אחד האירועים המרכזיים ביותר במחקר ההיסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, כיוון שזה האירוע הקדום ביותר, שגם יש לו עדות טקסטואלית, גם יש לו עדות ארכיאולוגית, מקודם ישראל דיבר על זה יפה מאוד, וגם הוא מתואר בתנ"ך.

‏על ארכיאולוגיה דיברנו, אז נדבר קצת על ההיסטוריה. שישק עושה מסע צבאי, בין השאר הוא עובר בארץ ישראל, וכשהוא חוזר הוא משאיר במצרים כתובת עם רשימה של הרבה מקומות, ערים שהוא… הרבה מאוד מקומות וערים שהוא עבר בהם, מקומות שאפשר לזהות אותם, לחקור אותם ולהשוות את ממצאי החפירות עם המידע ההיסטורי.

‏יותם: אם אני רוצה לראות את זה, נגיד שמתישהו יהיה שלום, איפה הולכים?

‏שחר: יפה, את הרשימה הזאת הוא השאיר כאן… ב…

‏יותם: [צוחק] כאן…

‏שחר: בכניסה למקדש של האל אמון בעיר כַּרְנָכּ במצרים, ואת השמות של המקומות הוא כתב באופן סמלי בכתב הירוגליפי על גופותיהם של שבויי מלחמה כפותים. הנה אתם יכולים לראות כאן מקרוב. וזה לא איזה תיאור קטן, זה קיר עצום בגודל שלו.

‏יותם: כן, אפשר לראות את זה פה ו…

‏שחר: כן, זה לא…

‏יותם: זה לא ייחוס אבל זה גדול.

‏שחר: וזה גם לא כפר אחד או עיר אחת, ממש אפשר ללמוד מכאן על המצב במרחב האורבני בארץ ישראל במאה העשירית לפני הספירה. כאן יש תקריב עם תרגום מהירוגליפית של שלושה מקומות: בית שאן, שׁוּנֵם וגבעון. כשהחוקרים פיצחו את הרשימה הזאת הם הבינו שהיא עובדת לפי אזורים גיאוגרפיים. זאת אומרת, יש ערים שמקובצות ששייכות להר אפרים ולשפלה ולעבר הירדן, עמק יזרעאל, כאשר רוב האזכורים הם של מקומות שנמצאים לאורך הנתיב הראשי מהשפלה לכיוון עמק יזרעאל, מה שאומר שממלכת ישראל הייתה היעד המרכזי של מסע הכיבושים שלו. מימין, אתם יכולים לראות כאן רשימה חלקית של המקומות מישראל. כן, גזר, מה כתוב שם? רבת, אילון. משמאל, אתם יכולים לראות את המקומות על המפה, כאשר ה… עיקר המאמץ של שישק הוא אזור מגידו. ובאמת, כמו שישראל מקודם תאר יפה בהרחבה, במגידו נמצא שבר עם כתובת, עם מצבה, של שישק. והקפתי את מגידו בעיגול, ומשם, ממגידו, הוא שולח כוחות לבית שאן ולעמק יזר… ולעבר הירדן. הוא לא הצפין מעבר לעמק יזרעאל, עיקר המאמץ שלו הוא במגידו, במגידו הוא תוקע יתד, במגידו הוא משאיר את המצבות שלו. אבל מה שעוד יותר מעניין, זה שאם אתם מסתכלים על המפה…

‏יותם: וצריך להבין, זו מפה שבעצם מורכבת מהרשימה הזאתי, שהיא בעצם…

‏שחר: כן.

‏יותם: הפירוש של ה… אותם הירוגליפים.

‏שחר: נכון. אם מסתכלים על המפה, נראה שהמצרים פשוט הקיפו את יהודה. כלומר, היא לא הייתה יעד, היעד של המסע, או לפחות לא יעד מרכזי. יש רשימה של כל מיני ערים, שכנראה היו ביהודה, קוראים להם "חגר-נגב" למיניהם, אבל גם קשה לזהות אותם וגם נראה שלא חיו בהם כל כך הרבה אנשים. המקום היחיד שממש אפשר לזהות אותו, הוא מקום שמתואר בכתובת של שישק כ"חגר", כנראה חגורה, ככל הנראה מקום מבוצר, "חגר-ערד", אז כנראה זה ערד. מעבר לזה, יש כל מיני חגר-נגב למיניהם, אבל לא ברור מה הם, וזה לא שלא היו ערים ביהודה באותו זמן.

‏יותם: כן.

‏שחר: היו ערים גדולות, חשובות. לכיש, חברון, גרר, באר שבע, בית שמש, בית לחם, עזקא, אני יכול להמשיך.

‏יותם: [צוחק] יש. אוקיי. לא צריך.

‏שחר: הרבה ערים. ואם לא הייתי מספיק ברור, אז גם ירושלים לא נזכרת בכתובת של שישק.

‏יותם: וזה קריטי לניתוח שלנו.

‏שחר: וירושלים, לפי הסיפור, הייתה עיר הבירה המפוארת של שלמה, הרגע דיברתי על זה. עיר גדולה וחזקה ומבוצרת ומפוארת.

‏יותם: אז מה קורה פה? מה בכל זאת? איך זה יכול להיות הפער הזה?

‏שחר: אז יש לנו עשרות ערים מישראל, חגר-ערד מיהודה.

‏יותם: יש כאלה שאמרו… קראתי, שחסרים חלקים, כן? בכתובת הזאת, כן? נשברו. לא…

‏שחר: הכתובת, תחזור קצת אחורה. הכתובת, הנה, הכתובת נשברה שם למטה, אז יש כאלה שאומרים שכל המקומות החשובים מיהודה שייכים פה למטה לשבר, אבל זה לא ייתכן.

‏יותם: בדיוק. כן.

‏שחר: כי, תלך אחד קדימה, כי היא עובדת לפי אזורים. היינו מצפים שהאזור של ירושלים ויהודה יהיה מיד אחרי גבעון, מיד אחרי גזר, יהיה באזור הזה ולא באזור התחתון שם.

‏יותם: אוקיי, אז בכל זאת.

‏שחר: עד כאן התיאור ה… בכל זאת? כנראה שיהודה לא הייתה מספיק חשובה לשישק. אבל זה התיאור ההיסטורי. עכשיו נגיע לתיאור המקראי. סיפרתי מה מעניין את הסופר של ספר מלכים, מה שנקרא הדויטרונומיסט, מבחינת המגמות שלו, ועכשיו אני רוצה לדבר על השפה שלו. והוא [יותם צוחק] עצלן. אין לו שפה עשירה במיוחד. הסופר של ספר מלכים, הדויטרונומיסט, יש לו את אותם הגדים ואותם נוסחאות שהוא חוזר עליהם שוב ושוב ושוב. וזה מאוד נוח.

‏יותם: אני אגיד שזה סגנון, אני אגיד ש… בסדר.

‏שחר: זה סגנון, אבל זה סגנון שהוא מאוד רפטטיבי. עכשיו, חשבתי איך להמחיז את זה. בשנות ה-60 בארצות הברית, בשבת בבוקר, היו מראים תוכניות מצוירות, וחברת האנה ברברה, שלטה על 80% מהשוק הזה. כלומר, 80% מהתוכניות היו של האנה ברברה, כולל סקובי דו ופלינסטונס. ואיך זה קרה? איך היא השתלטה על 80% מהשוק? הם המציאו משהו שנקרא limited animation.

‏יותם: שזה עצלנות, באמריקאית.

‏שחר: שזה עצלנות. זה אומר, אם אני צריך להראות את פרד פלינסטון נוסע באוטו שלו במשך 5 שניות, הרבה יותר קל לאייר אותו, ולאייר את הרקע שמאחוריו שמתחלף מאוד מאוד מאוד מהר, במשך שנייה אחת, ואז לשכפל את זה במשך 5 שניות. ואם אפשר לעשות את זה פעם אחת בפרק, למה לא לעשות את זה שלוש פעמים בפרק? ואם אפשר, אז למה לא לעשות את זה כל פרק? וככה יוצא שבעצם כמעט חצי מהפרקים שלהם, אלה לקט מפרקי עבר, שפשוט מחזרו אותם ומחזרו אותם.

‏יותם: יש דבר יפה, מישהו רוצה, אחר כך תסתכלו ביוטיוב וכאלה, תכתבו מוגלי vs כריסטופר רובין. בסרט מוגלי, כן? של דיסני, רואים אותו הולך שם ומטפס על איזה עץ וזה, ובדיוק הם לקחו את אותן תנועות של הדמות, רקע אחר, החליפו, שמו על זה את כריסטופר רובין, ממש רואים את זה אחד ליד השני, תראו, זה יפה, איך יִיעלו את העבודה של האנימטורים.

‏שחר: אוקיי. אז אותו דבר בדיוק עושה הדויטרונומיסט. כשהוא רוצה לתאר משהו, הוא משתמש באותם הֵגדים, ככה אפשר לתפוס אותו, ככה אפשר לזהות מתי הוא מתערב. למשל, כשהוא רוצה להגיד שבזמנו של אותו המלך היו מזבחות מקומיים או מקדשים מקומיים, שזה לא טוב, זה לא בסדר, הוא קורא להם במות, הוא פשוט עושה העתק לביטוי "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת", ואז הדבק, הדבק, הדבק, מפזר לפי העין אצל כל המלכים ש…

‏יותם: זה מעבה את העבודה האקדמית, הוא צריך למשוך…

‏שחר: כן, זה…

‏יותם: שמונים עמודים.

‏שחר: כן. מעבר לזה, תעבור… יש לו נוסחאות פתיחה וסיום, כשהוא רוצה לתאר כל מלך: "בשנת כך וכך למלך ההוא, מלך זה וזה על יהודה או על ישראל", ובממלכת יהודה גם מציין איך קראו לאמא של המלך, כנראה זה היה חשוב, ובדרך כלל הוא עשה את הרע בעיני אדוני ובדרך כלל הוא הלך בחטאות אבותיו, לעתים הוא יכתוב גם עוד איזה משהו, כאשר בדרך כלל מדובר על דברים רעים, לפי תפיסת העולם של הסופר הזה. והוא מסיים "ויתר דברי אותו מלך, אשר עשה אלוהים כתובים על ספר דברי הימים", וכולי וכולי. ועכשיו…

‏יותם: בוא נרד לשטח.

‏שחר: אפשר לרדת לשטח, יש לנו את כל המידע שאנחנו צריכים בשביל להבין איך מתואר מסע שישק בתנ"ך.

‏יותם: לא הרבה האמת, בוא נראה. "וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַ͏ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית".

‏שחר: כן. זו נוסחת הפתיחה הקבועה שראינו, שהמלך מצמיד לכל מלך.

‏יותם: זה.

‏שחר: נכון. תעבור עוד שקף, כדי שנראה. זה כל מה שמסופר על המלך רחבעם, דרך אגב, פסוקים כ"ט ו-ל"א, זה חלק מנוסחת הסיום הסטנדרטית.

‏יותם: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי…" רשומים… זה…

‏שחר: בדיוק. ולפי מה שכתוב פה, רחבעם מלך 17 שנה, ומכל 17 השנים האלה, התיאור היחיד, האירוע היחיד שמחבר הספר בחר להציג, שקרה בזמנו, זה שישק, מסע שישק. וגם האירוע הזה מתואר בצורה מאוד סלקטיבית, בפסוק כ"ה, כ"ו.

‏יותם: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם. וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה".

‏שחר: זה הכל. בשנה החמישית למלך רחבעם, עלה המלך שישק על ירושלים, ולקח את כל מה שהיה בארמון ואת כל מה שהיה בבית המקדש, ואת מגיני הזהב שעשה שלמה. בפרק י', כמה פרקים קודם לכן, כתוב ששלמה עשה 300 מגיני זהב, כנראה היה איזה עניין סביב זה, וזה כל מה שיש למחבר הספר לכתוב על מסע שישק. ואני רוצה לטעון…

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: ששום דבר ממה שכתוב פה לא נכון.

‏יותם: אוקיי. כרגיל, אתה צריך להוכיח, כן?

‏שחר: נכון.

‏יותם: אבל למה אתה אומר דבר כזה? אולי באמת זה הסיפור שהיה, בא שישק, מגיע, כובש ועניינים, ואחר כך נטפל בארכיאולוגיה ונראה למה זה לא מתאים.

‏שחר: זו שאלה מצוינת יותם. [צוחקים בקהל]

‏יותם: תודה רבה.

‏שחר: והתשובה היא שמה שכתוב בפסוק כ"ו: "וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח", הידיעה הזאת היא חשודה.

‏יותם: למה?

‏שחר: ולמה היא חשודה? תהפוך שקף. כי כל פעם שמלך כלשהו עשה שריר, מייד התנדב המלך של יהודה להוציא את כל מה שיש באוצרות בית אדוני ובאוצרות בית המלך ולתת לו. מה שאנחנו רואים בראשית השקף, זה תיאור רחבעם. רואים? זה בדיוק מה שקראנו עכשיו, "וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח". אבל פרק אחד אחר כך, זה יוצא בערך 30 שנה, הגיע בעשא מלך ישראל על יהודה, ומה עושה אסא, שהיה מלך יהודה? פסוק י"ח: "וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ". עכשיו תראו קטע, כאן כתוב [יותם צוחק] "וְאֶת הַכֹּל", אני הייתי תחת רושם ששישק לקח הכל, אבל אסא לקח את כל הכסף והזהב הנותרים. זה לא שהם הביאו חדש, זה הנותרים, מסתבר שהיו נותרים.

‏יותם: עכשיו בסדר, בוא נזרום עם זה, הוא לקח את הכל והיה עוד איזה מחסן סודי והוא לקח את מה שנשאר. אבל אחרי זה?

‏שחר: אבל אחרי זה, במלכים ב', חזאל, הוא לקח את כל הכסף והזהב שנמצא באוצרות בית אדוני ואת אוצרות בית המלך, זה קרה בזמנו של יואש מלך יהודה. אבל לא לבלבל אותו עם יואש מלך ישראל, שעשה את אותו דבר שני פרקים אחר כך, תהפוך שקף.

‏יותם: זה ממשיך, כאילו… כן…

‏שחר: וזה ממשיך, כי אחר כך אחז עשה את אותו דבר ושלח למלך אשור, לתגלת-פלאסר, ואחר כך חזקיה עשה את אותו דבר למלך סנחריב, ובסוף הגיע נבוכדנצר, [יותם צוחק] זה כבר חוצפה, אני מקריא לכם את הפסקה האחרונה בשקף: "וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר", אני מדלג, "וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה". איכשהו כלי הזהב שעשה שלמה החזיקו מעמד, 400 שנה, למרות שכל חצי שנה באה משאית ולקחה את כל מה שיש בבית אדוני ובבית המלך.

‏יותם: אני הייתי ממליץ לבנות את המקום מחדש, אתה יודע, רק כדי, כנראה יש שם איזה משהו ש…

‏שחר: צומחים מחדש.

‏יותם: צומחים שמה זהבים.

‏שחר: כן.

‏יותם: אוקיי, תשמע, אנחנו יכולים לצחוק, אבל בכל זאת, מה הולך פה? כי אתה יודע, יש פה בסוף איזשהו הסבר מאחורי העניין.

‏שחר: בכל זאת, יש סיבה שהדברים כתובים כמו שהם כתובים, אז בוא נתחיל לפרק את הנוסחאות האלה. קודם כל, אחרי נוסחת הפתיחה של "רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה", כתוב שהוא "מָלַךְ בִּירוּשָׁלַ͏ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

‏יותם: מה לא בסדר בזה, כאילו?

‏שחר: זה חריג משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא: זה המקום היחיד בכל הספר שבו באמצע נוסחאות הפתיחה, יש את… נדחפה הערה. ודבר שני, התיאור, ההגד הזה של "ירוּשָׁלַ͏ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם", התיאור הזה מופיע 4 פעמים בכל ספר מלכים, ובין ארבעתם יש קשר.

‏יותם: אני מניח שבדקת, כן.

‏שחר: הפעם הראשונה שהתיאור הזה מופיע היא בבניית בית המקדש, יש שמה נאום חגיגי של שלמה, מאוד יפה, מאוד דויטרונומיסטי, ואז אמר שלמה: 'בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם. ואבחר בירושלים להיות שמי שם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל'. אמרתי לכם, הוא עושה העתק הדבק. הפעם השנייה שמופיע ההגד הזה היא כשאלוהים מחליט לפצל את הממלכה, הוא מסביר לשלמה, שבגלל ששלמה לא מתנהג יפה, הוא הולך לקרוע את הממלכה, אבל הוא לא יעשה את זה בימיו, אלא, פסוק י"ג: "רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי". פסוק ל"ב: "וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". הפעם השלישית שההיגד הזה מופיע זה אצלנו, אצלנו במסע שישק, כלומר, בתחילת מלכות רחבעם, והפעם הרביעית שההיגד ש-ירושלים היא העיר שבה אלוהים בחר לשים את שמו שם מכל שבטי ישראל, מופיע בתיאור חטאי מנשה, שהיה המלך שבגללו הגיע ליהודה להיחרב ולצאת לגלות. והתיאור הוא: "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ… וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה… וּבָנָה מִזְבְּחֹת", וכולי וכולי, איפה? "בְּבֵית… אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה… בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם". כלומר, יש סיבה שתיאור מלכות רחבעם מופיע כמו שהוא מופיע. מתחיל בזה שרחבעם מלך 17 שנה ויש שם ציון בירושלים, שהיא המקום שבו בחר אלוהים לשום את שמו שם. ומה קורה בירושלים? "וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה".

‏יותם: שגם על זה אני לא מבין, מה לא בסדר?

‏שחר: או, התיאור של מישהו שעשה הרע בעיני אדוני, זה באמת דבר שמופיע עשרות פעמים בספר מלכים.

‏יותם: כמעט כולם, כן.

‏שחר: אבל תמיד זה מופיע בקשר למלך. תמיד המלך הוא זה שעשה את הרע. בזמנו של רחבעם זה הפעם היחידה שכתוב שיהודה עשה את הרע.

‏יותם: זאת אומרת, הממלכה ולא המלך.

‏שחר: האנשים עשו את הרע. הממלכה. כאן… תמיד זה המלך, תמיד, תראו. כולם, הדויטרונומיסט, זה העתק הדבק, העתק הדבק, קופי פייסט. באמת, הוא לא… אין לו הרבה חידושים. הוא כותב את אותם הדברים, אותן נוסחאות. אבל זה המקום היחיד שבו העם חטא. ואיך בא לידי ביטוי החטא של העם? "וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן". שוב, אלה נוסחאות של ספר מלכים. וגם…

‏יותם: רגע, ואם הסופר הוא באמת יהודאי, זאת אומרת, הוא פרו-יהודה, הוא בא מתוך יהודה לאחר החורבן, למה הוא ככה מלכלך בפומבי על… על הממלכה שלו?

‏שחר: הסופר הזה רוצה לומר שכבר… הרי הסופר הזה חי בתקופת החורבן, והוא רוצה להגיד שכבר מתחילת הדרך יהודה היו לא בסדר וחוטאים, והגיע להם כל מה שהגיע להם.

‏יותם: זאת אומרת, ישראל לא בסדר, לא בסדר, לא בסדר, וגם יהודה לא כל כך.

‏שחר: וגם יהודה לא בסדר. זה מה נקרא תאודיציה.

‏ביחד: הצדקת… [שנייה של שקט וצוחקים במבוכה]

‏יותם: לא… בסדר, הצדקת הדת. כן, הצדקת ה…

‏שחר: הדין.

‏יותם: הדין.

‏ביחד: הצדקת הדין.

‏שחר: יושב הסופר ורוצה להסביר מדוע גַלינו? למה חרבה יהודה? והוא מוצא ליהודה כל מיני עבירות שקרו להם כבר בפיצול, לדעתו, בתחילת הדרך, כבר אצל רחבעם.

‏יותם: תשמע, זה גם הגיוני, תראה, הוא יושב במקום של חורבן, יש פה איזה, איך נקרא לזה? משבר אמוני.

‏שחר: נכון.

‏יותם: ואז הוא צריך לתת תשובות גם לאנשים. באים אליו אנשים, למה, הנה, למה זה כזה? אז הוא אומר, לא, לא, בתחילת הדרך, הנה, גם אנחנו חטאנו. לא אנחנו, כולם חטאנו, לא רק המלך.

‏שחר: נכון. הוא רוצה להסביר למה הגיעה עלינו הגלות, והוא תולה את זה ב…

‏יותם: מגיע לנו.

‏שחר: בחטאים. ולא בחטאים מוסריים או בחטאים חברתיים, לא מעניין אותו שהם גנבו, או נאפו או רצחו, מעניין אותו רק העבירות הפולחניות שלהם.

‏יותם: אוקיי, זה באמת, איזה חטאים יש? זאת אומרת…

‏שחר: הנה - במות, מצבים, אשרים, על כל גבעה גבוהה. הם עבדו את כל האלים שבא להם, בכל מקום שבא להם…

‏יותם: זאת אומרת, אין עניין מוסרי, אין עניין לאומי, אין עניין של… הכל בעניין הפולחן.

‏שחר: הכל…

‏יותם: כי זה מה שמעניין את הסופר הזה.

‏שחר: הסופר, כן, זה מה שמעניין את הסופר הזה. עכשיו…

‏יותם: עניין המגנים.

‏שחר: עכשיו המגנים. תראו, איזה AI, תראו מה זה, זה בינה מלאכותית. [יותם צוחק] יש איזה עניין סביב המגינים.

‏יותם: נראה כמו מצילתיים ענקיים שם. זה שוטרים מצרים עם מצילתיים, [הקהל צוחק] נכון?

‏שחר: עכשיו, בוא נקרא את התיאור הזה. שוב, פסוק כ"ו: "וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה". אוקיי? בא שישק, לקח את מגיני הזהב, שלמה עשה 300 מגיני זהב, זה כנראה היה מאוד יפה, מכובד, פסוק כ"ז: "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל תָּא הָרָצִים". מה הסיפור פה של המגינים האלה? לפני המלכים בעולם העתיק היו מוציאים ניסים, שלטים, מגינים, שכולם יראו שהמלך עובר, זה הכבוד שלו, זה הפאר שלו.

‏יותם: קבלת פנים, הגיוני.

‏שחר: כן, זה ההדר שלו, כן? כשהוא יוצא בצעידות שלו מהארמון למקדש, מהמקדש לארמון או מטייל בממלכה, היו סוחבים לפניו מגינים. ושלמה עשה 300, לפי הסיפור, 300 מגיני זהב. בא שישק, לקח אותם, אבל צריך להכין משהו אחר. אז הכינו מגינים מנחושת. נחושת דומה לזהב, אבל זו מתכת פשוטה, נחותה, זה תחליף עלוב, ולכן הוא הפקיד אותם על יד שרי הרצים, השומרים בפתח בית המלך, נעלו אותם ככה במקלט.

‏יותם: שלא יראו מה זה.

‏שחר: שלא יראו מה זה. "וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים" ואז, "וֶהֱשִׁיבוּם אֶל תָּא הָרָצִים", ויסתירו את הרצים, וינעלו את הרצים, והרחיקו את כולם, שאף אחד לא יראה שזה מגיני נחושת. כי מרחוק, נחושת דומה לזהב, אומרים אוקיי, זה דומה, בכל זאת, אי אפשר לא להוציא כלום, פדיחות, אז מוצאים מגיני נחושת. אבל בעצם, זה סאלח שבתי, [יותם צוחק] כי בסרט סאלח שבתי, יש סצנה עם נטיעות, הם נוטעים, ויש שם שלט: "כאן יהיה היער של בירנבאום", ואז מגיע האוטו המכובד, עם התורם בירנבאום, אתה זוכר?

‏יותם: כן. הוא שם כסף.

‏שחר: הוא בא, רוצה לראות שנטעו לו יער, והוא רואה את השלט, הוא רואה שהם נוטעים, גם סאלח שבתי נוטע שמה.

‏יותם: לחיצות ידיים, הכל יפה.

‏שחר: הוא לוחץ ידיים, הוא מבסוט, הולך. איך שהאוטו שלו נוסע, מוציאים את השלט, שמים שלט אחר: "כאן יהיה היער של זוננשטיין". מגיע תורם זוננשטיין, מגיע…

‏יותם: או, יער, כן.

‏שחר: אומר "אוי, איזה יופי, נוטעים לי יער", לוחץ ידיים, הולך. אין מספיק שתילים.

‏יותם: אין מספיק מגנים.

‏שחר: אין מספיק אנשים, ואין מספיק מגנים. אז מחליפים את השלט, ורחבעם מחליף את המגנים. מה הסיפור כאן? כל הסיפור הזה בא לומר, תראו את ההידרדרות. תראה מה קרה לממלכת יהודה, מאז הפאר של שלמה. הרי אמרנו, בתקופת שלמה, ארבעה פרקים קודם, אנחנו מלכים א' י"ד, במלכים א' י' מסופר על כל הכסף וכל הזהב, נשפך לאנשים מהאוזניים.

‏יותם: שיש ופאר והדר ועניינים.

‏שחר: ופוך, והוא בנה את המילוא, והוא סגר דברים, והוא בבית המקדש, ושלחו לו ארזים, וכולם היו עשירים גדולים, ו"אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה". משמה הגענו למגיני נחושת של סאלח שבתי. מהפאר של דוד הגענו למגיני נחושת. זה מה שרוצה הסיפור הזה לומר.

‏יותם: אוקיי, שחר, אני מחזיר אותך, כן? למסלול. בכל זאת, מה קרה באמת? איך נדע מה קרה או לא קרה, כמו שאתה טוען באמת?

‏שחר: ככל הנראה, היה זיכרון על מגיני נחושת ומגיני זהב, והחליטו להדביק אותם לרחבעם. שישק לא מתאר שהוא הגיע למקומות מרכזיים ביהודה, ולא מתאר שהוא הגיע לירושלים. הממצאים הארכיאולוגיים לא מראים שהוא הגיע ליהודה יותר מדי, ולא לירושלים. התיאור בספר מלכים הוא מאוד נוסחתי, ככה שאפשר להניח שגם הסיפור על מסע שישק לא קרה. יכול להיות שהמחבר כן לקח כאן את השם שישק, שדומה מאוד לשם של ששונק הראשון, אז יכול להיות שהשנה הזאת מתאימה, שזה היה בשנה החמישית למלך רחבעם, יכול להיות שהוא כן משתמש פה בתבלינים כדי לייצר סביבם תבשיל היסטורי.

‏יותם: שהוא רוצה כדי להוכיח את ה… להגיע למטרה שלו, שהיא בעצם, כן? אותה הצדקת הדין, כן?

‏שחר: הצדקת הדין, נכון.

‏יותם: שזה מה שמעניין אותו. אבל שחר אני אקשה עליך, למרות שכבר ראיתם את השקף הבא…

‏שחר: כן.

‏יותם: אני אקשה עליך. בכל זאת, ספר דברי הימים מכפיל ומעלה, מה שנקרא, את ספר מלכים.

‏שחר: נכון.

‏יותם: ואולי יש שם עוד מידע.

‏שחר: נכון, כי למזלנו ספר דברי הימים הוא ספר שחוזר על הרבה אירועים בספרי שמואל ומלכים, והרבה פעמים הוא גם מפרט מעבר. אז בספר דברי הימים כתוב יותר. בבקשה.

‏יותם: בבקשה. מה, את כל הדבר הזה? "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם כִּי מָעֲלוּ בַּיהוָה. בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים". אסור להגיד, לדעתי, טוב, לא חשוב. "וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָׁלָ͏ִם". עד ירושלם אני חושב, בקושי רואים פה, "וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק. וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יְהוָה. וּבִרְאוֹת יְהוָה כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא…"

‏שחר: תִתַּךְ.

‏יותם: "תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלַ͏ִם בְּיַד שִׁישָׁק. כִּי יִהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים וְיֵדְעוּ עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת".

‏שחר: אוקיי, עד… [מכחכח בגרונו] עד כאן. ספר דברי הימים מרחיב הרבה מאוד, וזה מעניין, כי ספר מלכים נכתב 300 שנה, 400 שנה אחרי ימי שישק, וספר דברי הימים נכתב 300 שנה אחר כך, האם מה שכתוב כאן מתאר אירוע היסטורי?

‏אדם בקהל: לא.

‏שחר: לא.

‏יותם: [פונה לקהל] מי צעק לא?

‏שחר: יפה מאוד. ואיך יודעים את זה? וכאן אני רוצה להראות משהו, שלדעתי לא דיברנו עליו בפודקאסט…

‏יותם: לא.

‏שחר: עד היום.

‏יותם: 200 פלוס פרקים ולא דיברנו על זה, אתה רואה, יש עוד הרבה על מה לדבר.

‏שחר: כן, הגיע הזמן לתקן את זה ולהסביר.

‏יותם: הנה.

‏שחר: טריק קסם שנקרא "חזרה מקשרת". חזרה מקשרת זה כשיש שני הגדים שהם זהים, כשבין שני ההגדים הזהים מופיע חומר, שבדרך כלל לחלוטין לא שייך לרצף, קוטע את הרצף. וככה אפשר לדעת שמדובר במשהו מאוחר, בתוספת עריכתית, בעיבוד. הנה דוגמה. שמות ו', קצת לפני תחילת סיפור יציאת מצרים, קצת לפני סיפור המכות: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ", אתם מכירים את הסיפור. "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". משה אומר לאלוהים, "אני מגמגם, אני ערל שפתים, איך ישמע אליי פרעה?" שאלה נהדרת. איך עונה לו… מה עונה לו אלוהים? הוא לא עונה לו. במקום זה אנחנו מקבלים פה רשימת תולדות, ארוכה ומייגעת. זה הוליד את זה, זה הוליד את זה, כשמשום מה, הרשימה מתרכזת בתולדותיו של לוי, ובעיקר בתולדותיו של אהרון הכהן, כן? פסוקים כ"ג: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב", מה זה קשור עכשיו לסיפור?

‏יותם: מה שאלתי, מה ענית.

‏שחר: כן, לאיפה… לאיפה הלכת?

‏יותם: כן.

‏שחר: כשמסתיימת הרשימה של אהרון הכהן, תראו מה כתוב, פסוק כ"ט.

‏יותם: שוב פעם חוזר…

‏שחר: חוזרים. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהוָה דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה". ועכשיו סוף סוף מגיעה התשובה של אלוהים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" אומר לו, "אה, אם אתה מתקשה בדיבור, אני מצוות אליך את אהרן אחיך". מה קרה פה? מה שקרה פה זה שהגיע עורך כהני, שרצה להסביר מי זה ה"אהרן אחיך" הזה, שהוא לא הופיע קודם לכן. הוא רצה להסביר למה אהרון הכהן חשוב, למה גניאולוגיה, היחס, רשימת היחס של אהרון חשובה, ולכן הוא לקח את ההגד האחרון, לפני שהוא הכניס את התוספת שלו, ואיתו הוא סגר את התוספת שלו. זה כמו סוגריים. ככה אפשר לזהות חומר עריכתי מאוחר. זה ממש מדד אמפירי.

‏יותם: זאת אומרת, בעצם מה שאתה עושה כחוקר, באמת, אני עכשיו לא צוחק, מחפש את המקומות האלה בטקסט, שזה חוזר, ממש אפשר לראות העתק-הדבק, מסתכל מה נכנס באמצע, ואז מנסה לחשוב מדוע זה נכנס באמצע ומה רצו להגיד בזה, כי זה מה שמעניין.

‏שחר: האם… לא תמיד יש חזרה מקשרת, אבל הרבה פעמים יש. בוא נראה עוד דוגמה. ויקרא כ"ג הוא פרק שמרכז את כל המועדים. יש שם את פסח וחג המצות וחג הקציר ועוד חג קציר, ויש שם ראש השנה ויום כיפור וסוכות, אבל עורך מאוחר שם לב שבין כל המועדים, אין את השבת.

‏יותם: שזה נ' גדול, חייבים להכניס את זה.

‏שחר: חייבים. אז מה קורה בפסוק ב'? תקריא.

‏יותם: אוקיי. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי".

‏שחר: ואז?

‏יותם: משהו שלא קשור.

‏שחר: ואז פסוק ג', שבת.

‏יותם: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי…" בלה בלה בלה, אני מקצר, "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם".

‏שחר: הבנתם את הסנדוויץ'? "אלה מועדי", שבת, סגר את הסנדוויץ'.

‏יותם: ואז הקורא לפעמים לא שם לב לזה אפילו, אנחנו עושים את הטעות, אתה יודע, בטקסטים האלה הרבה מאוד מאיתנו נתקלנו.

‏שחר: הטריק הזה של חזרה מקשרת חוזר, אני לא רוצה להגיד מאות, אבל עשרות רבות של פעמים בכל התנ"ך.

‏יותם: והנה תרגיל לקהל.

‏שחר: והנה תרגיל לקהל.

‏יותם: [משועשע] יש סדנה גם קצת.

‏שחר: [פונה לקהל] מי רוצה לזהות איפה יש פה חזרה מקשרת? כן? כן?

‏קול חלש מהקהל: חזק ואמץ?

‏שחר: חזק ואמץ, תודה רבה. שימו לב. בששת הפסוקים הראשונים אלוהים נותן פה נאום עידוד ליהושע, שכולו חרבו דרבו. אתם הולכים לכבוש את הארץ, ואתם הולכים לנצח צבאית, ואתם הולכים להביס את כולם, והוא גם נותן פה מהמדבר, הלבנון, ועד הנהר הגדול, ואז בפסוק ז' יש עצירה. "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה… אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ…", מה עכשיו ספר התורה? אנחנו באמצע תדריך צבאי.

‏יותם: כן, יוצאים לקרב, ההוא [מחקה מישהו] "אגב, ספר התורה".

‏שחר: ובפסוק ט' סוגרים את ההיגד הזה עם חזרה מקשרת, שוב, אני לא ציוויתי לך, חמץ ו… "חֲזַק וֶאֱמָץ", ואז ממשיכים: "אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי… יְהוָה", הבנתם מה קרה פה? הגיע עורך מאוחר יותר, בסוגריים, דויטרונומיסט, שרצה להגיד שבנוסף, לכל החלק הצבאי יש עוד עניין שחשוב מאוד, והוא העניין של ספר התורה.

‏יותם: עכשיו, קצת מאחורי הקלעים של הפודקאסט, השקופית הבאה, אני ושחר מקשקשים גם בוואטסאפ כל הזמן, ויום אחד הוא שולח לי את הדבר הבא. והנה, למטה [מישהו בקהל מתעטש], לבריאות, ואז למטה הוא כותב לי ככה: "כמה שרוט אני שאני מזהה פה חזרה מקשרת?"

‏שחר: יש פה חזרה מקשרת בדברי השר אורי… אודי אמסלם.

‏יותם: דודי.

‏שחר: דודי אמסלם, הוא הכניס את בג"ץ בתוך החזרה המקשרת שלו. אשתי כועסת עליי שאני רואה חדשות, הנה, זה עוזר לי בעבודה, את רואה?

‏יותם: כן. אבל זה נכון, כי בעצם, מה שמעניין אותו זה לדחוף את העניין הזה של בג"ץ, כן? כי זה עכשיו חשוב, כי צריך להגיד, לא חשוב למה. והוא מדבר וצועק על היועמ"שית, ובדרך, מכניס את בג"ץ, פותח סוגר סוגריים.

‏שחר: סוגר סוגריים. עכשיו, העניין הזה, של חזרה מקשרת, מאוד מאוד נוכח בספר דברי הימים. למשל, בספר בראשית כתוב: "וּבְנֵי רְאוּבֵן", ואז הבנים שלו. "חֲנוֹךְ", זה לא חנוך…

‏יותם: חנוך אחר.

‏שחר: זה חנוך אחר, זה חנוך בן ראובן, "וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי". ספר דברי הימים אומר: רגע, אני יודע שראובן הוא הבכור, איך זה שראובן לא קיבל זכויות של בכור?

‏יותם: נו, דוד, יש לנו יוסף ישראל, מה…

‏שחר: יש לנו את יוסף, יש לנו את יהודה, ולכן, תראו מה כותב ספר דברי הימים, "ובני…" הוא פשוט מעתיק, אבל הוא מכניס חזרה מקשרת, "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף". ואז הוא סוגר את החזרה המקשרת: "בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל" וכולי וכולי, "חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי", אותו דבר. עכשיו אפשר לעשות…

‏יותם: זה כאילו, אתה יודע, זה כמו מישהו כזה שאומר "אוקיי, אני אגיד לך… אני אגיד לך גם למה, בוא תן לי להסביר לך איזה משהו קטן", והופ, והנה חוזרים.

‏שחר: לענייננו, כן. עכשיו נראה את מסע שישק. "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם…"

‏יותם: אני מזכיר שאת הסיבוב הזה התחלנו בזה ששאלתי, אולי דברי הימים מוסיף לנו איזה משהו, איזה שהוא מידע רלוונטי, שאפשר לבנות עליו.

‏שחר: נכון. וספר… מחבר ספר דברי הימים, הוא נקרא במחקר "הכרוניסט", הוא אומר: רגע, רגע, לא מוסבר פה מספיק [יותם צוחק]. אני רוצה להבין למה שישק עלה, ואם הוא עלה, ואם יהודה חטאו, אז למה הוא לא הרס את בית המקדש ואת ירושלים?

‏יותם: נכון.

‏שחר: ואז הוא דוחף פה: 'כִּי מָעֲלוּ מעל בַּיהוָה'. את זה לא קיבלנו קודם. ואז בא שמעיה הנביא אל רחבעם, ואז רחבעם וכולם חזרו בתשובה, "וּבִרְאוֹת יְהוָה", פסוק ז', "כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם". עכשיו אפשר להבין גם למה שישק הגיע, וגם למה הוא לא החריב את יהודה. ואז, פסוק ט', סוגר את החזרה המקשרת, שוב, "וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם", ומשם מילה במילה, בדיוק כמו הסיפור במלכים. ככל הנראה, החלק הזה היה שייך למשהו שנקרא ספר שמעיה הנביא, כי זה כתוב בסוף, בפסוק ט"ו, "וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחַרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה". האם זה קרה באמת? נו, באמת. ככל הנראה, לא. וזה…

‏יותם: אז בעצם, מה אתה טוען? שיש לנו בעצם את הבסיס הרעוע של ספר, זאת אומרת, של מלכים, ועליו ניסו לבנות פיגום עקום כדי להסביר משהו בכלל אחר? אז עם מה נשארנו, בסופו של דבר? היה או לא היה שחר?

‏שחר: ספר מלכים הוא ספר פרופגנדה, ספר דברי הימים הוא ספר פרופגנדה סובייטית…

‏יותם: [צוחק] אוקיי.

‏שחר: הרבה יותר גרועה.

‏יותם: פרבדה.

‏שחר: יכול להיות ש… יש מקומות שספר מלכים משמר באמת זיכרונות של אירועים שקרו, "גרעיני זיכרון" זה נקרא, אבל ספציפית במקרה של מסע שישק, הכל שם מופיע בתוך נוסחאות מאוד מאוד דויטרונומיסטיות, שאי אפשר ללמוד מה קרה באמת.

‏יותם: אז נשארנו עם ארכיאולוגיה.

‏שחר: נשארנו עם התיאור הארכיאולוגי ועם התיאור ההיסטורי של רחבעם… של שישק, על קיר המקדש הארמון, ותודה רבה לכם.

‏[מחיאות כפיים]

‏יותם: נגיד לכולם, שוב, זה לא מובן מאליו שבאתם. תודה רבה לכם על ההקשבה וההאזנה.

‏[מחיאות כפיים]

‏אני מקווה מאוד שנהנתם, ואנחנו כבר מתחילים לחשוב על האירוע הבא ולאן נלך. לילה טוב, בשורות טובות.

‏[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה