עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - דת מצרים העתיקה (ד"ר רחלי שלומי חן)
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 16 minutes ago
- 35 min read
ממשיכים במסע שלנו אל הממלכה האדירה ששכנה מדרום לנו - מצרים העתיקה. והפעם, נצלול לעומקי הדת המצרית העתיקה. כמה באמת "עתיקה" הדת המצרית העתיקה? מהם שורשיה ומתי היא החלה להתקבל על ידי המצרים הקדמונים? מהם "כתבי הפירמידות" ואילו סודות טמונים בהם אודות האלים הקדמונים? מי היו האלים המרכזיים בדת המצרית? לכמה אלי שמש סגדו המצרים? כיצד התבצעה עבודת הפולחן המצרית? מהם קווי הדמיון בין המקדש המצרי לבין בית המקדש המקראי? האם ייתכן שיש פה יותר מסתם דמיון? אילו חגים היו במצרים העתיקה ומה עשו בהם? מדוע המצרים חנטו את מתיהם ויצרו את המומיות? ובונוס לסיום - מדריך חצי מעשי: איך להתקבל לעולם המתים של אוסיריס ולא להיאכל על ידי מפלצת השאול. כל זאת ועוד - בפרק שלפניכם, בו מתארחת ד"ר רחלי שלומי חן מהאוניברסיטה העברית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/07/2025.
קריינות: רשת "עושים היסטוריה".
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.
יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. בשניים מהפרקים הקודמים של "עושים תנ"ך", שוחחנו אודות מצרים, הממלכה האדירה. נגענו במהות מדע האגיפטולוגיה, הגדרנו את המושג 'מצרים העתיקה' ואת סדרי העולם המצריים. מה זו מצרים בכלל? בהמשך, בפרק השני, דיברנו על ההיסטוריה של מצרים העתיקה, מעין timeline כזה, בו פגשנו את השושלות השונות, שלכל אחת מהן מאפיינים שונים. וככה בעצם נתנו תמונת מצב, תמונת מבט-על, על אודות הממלכה, האימפריה, האדירה הזאת. אבל יש עוד הרבה מה לדבר על מצרים, והנה אנחנו ממשיכים.
שלום שוב לדוקטור רחלי שלומי חן, החוג למדע הדתות והחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומייסדת מיזם "מלכת מצרים".
אהלן רחלי.
ד"ר שלומי חן: שלום.
יותם: מה העניינים?
ד"ר שלומי חן: הכל בסדר, מה נשמע?
יותם: מצוין. הפעם נדבר בכותרת על, על תרבות ודת, נכון? אז אני חושב שגם זה שווה שני פרקים, כי אי אפשר.
ד"ר שלומי חן: כן. [צוחקת]
יותם: אז אני מציע שנדבר על הדת המצרית. משהו מאוד מסקרן, ששווה להקדיש לו את הדיון, נכון?
ד"ר שלומי חן: בהחלט. זאת אומרת, אמרת 'דת' ואנחנו רוצים אולי לומר 'דתות'.
יותם: דתות. אוקיי.
ד"ר שלומי חן: כן, כיוון שאנחנו נמצאים בחברה שהיא חברה פוליתאיסטית. חברה פוליתאיסטית, זאת אומרת חברה שמאמינה באלים רבים. אין לנו דת סדורה כפי שאנחנו אולי מכירים אותה מהדתות האברהמיות, דת ספר, שעושים מה שכתוב ויש איזושהי הלכה שהיא מאוד מובנית. אלא יש פולחן של אלים רבים ברחבי מצרים, שכאשר המלך המצרי מאחד את הממלכה, אולי מאזינינו זוכרים שדיברנו על כך שזה קורה בסוף האלף הרביעי לפני הספירה, הוא עושה לא רק את המעשה הפוליטי של איחוד מצרים, הוא גם עושה מעשה דתי. שזה בעצם לתת את החסות המלכותית לכל הפולחנות המקומיים. וכך בעצם מצרים הופכת להיות אמנם ממלכה מאוחדת, אבל עם הרבה מאוד אלים והרבה מאוד מקדשים והרבה מאוד צורות פולחן כאלו ואחרות, שבעצם נפוצות בכל מצרים כולה, בלי שהמצרים חשו איזשהו צורך במהלך ההיסטוריה שלהם לאחד או לעשות איזושהי קנוניזציה לכל הדבר הזה.
יותם: מאיפה מגיע המידע הראשון שלנו ככה על תולדות האלים? איפה מתחילים האלילויות האלה? אני לא אוהב להגיד את המילה הזאת אבל כן, אותם אלים, אותו ריבוי אלים, איפה הוא מתחיל? איפה אנחנו מתוודעים לזה פעם ראשונה?
ד"ר שלומי חן: אנחנו מתוודעים לו אפילו מהחומר הפרהיסטורי. זאת אומרת, אנחנו יכולים להצביע במקרים בודדים על איקונוגרפיה למשל, שאנחנו מכירים אותה מהתקופה ההיסטורית, איקונוגרפיה שמופיעה עוד בתקופה הפרהיסטורית, ולהגיד: "או! כנראה שיש לנו כאן אלה פרה, אולי זו למשל בת. יש לנו כאן אל שאנחנו מכירים את האיקונוגרפיה שלו כפְּתַח, אולי הוא היה קיים כבר בפרהיסטוריה". אותו דבר עם סת. יש לנו כמה אלים שהם כנראה מאוד-מאוד עתיקים. יש כאלה שצצים באמת ברגע שהממלכה הופכת להיות ממלכה מאוחדת. אנחנו יודעים שהמלך המצרי למשל הוא אל לכל דבר ועניין והוא מזוהה עם האל הורוס.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: האל הבז.
יותם: נגיע, נגיע לעניין הזה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: כתבי הפירמידות, איך הם משתלבים בעניין?
ד"ר שלומי חן: עכשיו, כתבי הפירמידות הם שלב טיפה יותר מאוחר. אני רוצה קודם להזכיר איפה אנחנו כן יכולים לראות משהו מה… מהאמונות והדתות שהיו במצרים עוד לפני כתבי הפירמידות. כך שאנחנו בעצם רואים למשל קברים של אנשים מאוד חשובים, אבל לא מלכותיים, כחלק מרשימת התארים שלהם, אנחנו רואים שהם כהנים לכל מיני אלים. וכך אנחנו יכולים להסיק על קיומו של פולחן, קיומם של מרכזי פולחן לכל מיני אלים. יש לנו גם למשל איזה שהם תווים ארכיטקטוניים שאנחנו מפרשים אותם כתווים שמבטאים רעיונות דתיים, למשל רעיון כמו הגבעה הקמאית. הגבעה הקמאית הוא רעיון שמילולית אנחנו מכירים אותו משלבים קצת יותר מאוחרים, אבל כנראה שהוא רעיון עתיק מאוד, שבאמת בא לידי ביטוי ארכיטקטוני בתקופות מאוד-מאוד קדומות. הרעיון הוא של גבעה ראשונה שצצה מהמים. כן? גבעה ראשונה שצצה מהמים, ואני מבקשת ממאזינינו אולי לזכור את מה שדיברנו עליו, על ההצפה של הנילוס וכולי וכולי. תמונת החיים הזאת של המים הכהים, השחורים, שמגיעים עם הסחף מהדרום, מציפים את כל העמק ואז צצות בעצם… צצים ראשי הגבעות הראשונים מהמים, אחרי איזשהו זמן, ושם מתחילה נביטה על האדמה הפוריה. זו בעצם תמונה שמִתרגמת למחשבה הדתית במצרים והופכת את אותה גבעה, הגבעה הקמאית, לדבר הראשון שצץ מהאוקיינוס, מאוקיינוס החושך האינסופי, ועליה בעצם…
יותם: זאת אומרת, ההשלכה של מה שהם רואים בחיי…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: היומיום שלהם…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: כחקלאים, לעולם מטאפיזי…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: …מדומיין כזה, של עולם האלים.
ד"ר שלומי חן: נכון, של גבעה שיוצאת מהמים הראשוניים, שמאור השמש בעצם, ומהבוץ שיש עליה, צומחים הצמחים הראשונים. בעצם יש לנו… תמיד אני אומרת לתלמידים - תחפשו תמיד את המים, השמש והגבעה. אלה שלושת היסודות שאנחנו נראה בסיפורי הבריאה המצריים.
יותם: ואם למאזינינו… למי ממאזינינו זה מזכיר את הסיפור שלנו, זה לא סתם.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: כי… כי זה איזשהו דפוס כזה כנראה שעובר בין תרבויות. כתבי הפירמידות, בכל זאת, מה זה אומר?
ד"ר שלומי חן: עכשיו, כתבי הפירמידות הם באמת הכתבים הראשונים, זה הקורפוס הדתי הראשון בעולם, נדמה לי אפילו, אבל בוודאי שבמצרים. זה גוף טקסט מאוד גדול, של טקסטים שחקוקים על קירות הפירמידות. אבל לא הפירמידות הגדולות, אנחנו חושבים תמיד על הפירמידות הגדולות בגיזה, זה לא הפירמידות הגדולות בגיזה.
יותם: יש עוד, חברים.
ד"ר שלומי חן: יש עוד פירמידות שהן מאוחרות יותר. אנחנו מדברים על הפירמידה של המלך אונס שהיא המוקדמת ביותר שבה יש כתבי פירמידות, זה סוף השושלת החמישית ואחר-כך פירמידות של השושלת השישית.
יותם: עכשיו, אנחנו מדברים מבחינת לפני-אחרי הספירה, כמה?
ד"ר שלומי חן: אנחנו מדברים על המאה ה-24 והמאה ה-23 …
יותם: לפני.
ד"ר שלומי חן: לפני הספירה, כן. שם, בתוך חדר הקבורה של המלך, ובחדרים שמובילים, אנחנו רואים את הקירות מכוסים בטקסטים. והטקסטים האלה הם טקסטים שנועדו בעצם לעזור למלך המת להיוולד מחדש בעולם המתים. והאופן שבו הטקסטים האלה עושים את זה, זה הרבה פעמים באמצעות שחזור, reenactment, כן? של איזשהו רגע מיתולוגי גדול, רגע של בריאת העולם או רגעים מיתולוגיים אחרים. וכך בעצם, כאשר המלך באופן מאגי מזוהה עם דמויות מתוך הסיפור המיתולוגי, הוא בעצם מצליח להיוולד מחדש. הרבה פעמים השאיפות להיוולדות מחדש בכתבי הפירמידות זה להיוולד ככוכב שֶׁבֶת, כן? בניגוד לכוכב לכת שנע בשמיים ולעיתים גם נעלם וחוזר בתקופות שונות, כוכב שבת הוא כוכב שתמיד נמצא בשמיים, שתמיד מאיר. והמלך המצרי שואף להיות, בשלב הזה, בהיסטוריה המצרית, שואף להיות כוכב שבת.
יותם: ואם מישהו ממאזינינו לא הבין את חשיבות הממצא או הגילוי או הפענוח של שמפוליון, אי אז בפרק הראשון, הנה - כשהוא פענח את… כן, אבן רוזטה, והיה אפשר סוף סוף לקרוא מה כתוב שמה, ואז הבינו את כל הדברים האלה. אולי ניחשו קצת, את יודעת, גם לפני, אבל הבינו פתאום את כל הדברים האלה, ואז התוודעו לאותם אלים מצריים מתוך הסיפורים המיתולוגיים האלה.
ד"ר שלומי חן: נכון, נכון.
יותם: אז מי יש לנו שמה? אני כבר סקרן!
ד"ר שלומי חן: כאן אנחנו בעצם מכירים את משפחת האלים הראשונה. משפחת האלים הראשונה זו משפחה שהמצרים כינו אותה "התשיעייה".
יותם: נשמע כמו…
ד"ר שלומי חן: מהמילה תשע, כן? "התשיעייה"…
יותם: נשמע כמו שם של סדרה בנטפליקס.
ד"ר שלומי חן: ממש ככה. התשיעייה של הליופוליס, זו משפחת האלים הראשונה. למרות שאם אנחנו נמנה בזהירות אנחנו נראה שלא מדובר בתשעה אלים.
יותם: אה, אוקיי. [צוחקים קלות]
ד"ר שלומי חן: אלא ביותר. זאת אומרת, זה תלוי מאיפה מתחילים לספור, 11, לפעמים 10. בכל אופן, המספר 9 הוא מספר טיפולוגי, ו-9 בהיותו 3 כפול 3… 3 זה רבים. זאת אומרת, אנחנו יודעים, גם בעברית למשל, שיש לנו… הצורה הכי בסיסית של שם עצם למשל, זה יחיד זכר.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: ואז אנחנו יכולים להוסיף כל מיני תוספות. לפעמים תוספת של ת' או של ה' הופכת אותו לנקבה. תוספת של י' ו-מ' הופכת אותו לרבים. אבל אנחנו יודעים שבעברית עתיקה למשל, יש לנו גם צורה של זוגי.
יותם: שהשתמרה, אגב. למשל בערבית, נגיד… [לא ברור]
ד"ר שלומי חן: היא השתמרה גם בעברית.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: אפילו לאיברי גוף.
יותם: אה, כן. נכון, נכון, נכון.
ד"ר שלומי חן: נניח, עיניים ואוזניים וידיים וכולי וכולי.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: אנחנו פחות משתמשים בצורה הזאת ביום… מילים שהן לא…
יותם: כן, אבל יש אופניים ויש אבניים ו… כן.
ד"ר שלומי חן: נכון, נכון, בהחלט. אנחנו מכירים את הסיומת הזאת, גם במצרית יש סיומת של 'אַיִים'. כשיש לנו סיומת של 'אַיִים', אנחנו תמיד יודעים שמדובר בשניים. אבל כשיש לנו סיומת של רבים, שזה שלוש ומעלה, אנחנו לא יודעים בדיוק כמה זה.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: ולכן…
יותם: 'ילדים' יכולים להיות 200 ילדים ושלושה ילדים.
ד"ר שלומי חן: נכון. ולכן 'שלוש' מייצג בעצם רבים.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: ושלוש כפול שלוש זה הרבים של הרבים.
יותם: הבנתי.
ד"ר שלומי חן: וכך "התשיעייה" היא בעצם המקום שממנו… המקור שממנו… העולם כולו הוא בעצם כפילויות של אותה משפחה, משפחת אלים ראשונה.
יותם: אז מי במשפחה?
ד"ר שלומי חן: ככה. אז קודם לפני הבריאה יש לנו את נון. נון, אולי כפי שמאזינינו מבינים משמו, הוא גוף מיימי. זה אוקיינוס חושך אינסופי, אינרטי, זאת אומרת, הוא חסר תנועה. הוא שחור, אטום, לא רואים בו שום דבר.
יותם: מה, הזמן עצמו כאילו כזה? הרִיק עצמו?
ד"ר שלומי חן: הוא… הוא…
יותם: התוהו ובוהו עצמו? אני מנסה ככה לתפוס את המושג.
ד"ר שלומי חן: אני חושבת שאפשר לחשוב שהוא מין תוהו ובוהו כזה.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: הוא מין אוקיינוס חושך אינסופי שהוא מלא בפוטנציאל, אבל שום דבר לא יוצא מהכוח אל הפועל.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: כן? זה… הוא מכיל את הכל ובעצם אין בו כלום, כי… כי שום דבר לא מובחן משום דבר. חשוב לציין שמעשה הבריאה המצרי, כמו בריאות אחרות שאנחנו מכירים במרחב, הוא מעשה של הפרדה, כן?
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: והבחנה של דבר מדבר. וכך בעצם, בתוך אוקיינוס החושך הזה, האינסופי, פתאום בורא את עצמו מעצמו, ממחשבות ליבו, זה אוצר המילים שאנחנו קוראים, ממחשבות ליבו, זאת אומרת, מיוזמתו שלו - בורא את עצמו האל אתום, שהוא בעצם אל השמש. אתום, שמו מתייחס לשורש השמי ת.מ.מ. ות.מ.מ, מי שיודע, יש לו שדה סמנטי די רחב. זאת אומרת, מצד אחד ת.מ.מ יכול להיות שלם, ומן הצד השני הוא יכול להיות גמור. וזה בדיוק…
יותם: כאילו, "תמה השעה" - השעה גם הסתיימה אבל גם נגמרה.
ד"ר שלומי חן: הושלמה. כן.
יותם: כן. כן, כן. והיא גם שלמה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: כמכלול. אוקיי.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, אתום הוא באמת שלם, אבל הוא גם גמור. מה זאת אומרת? הוא שלם כיוון שהוא בעצם ישות זכרית, אבל בתוכו יש גם אלמנטים שהם נקביים. והוא גמור כיוון שהמעשה שלו, מעשה הבריאה הראשוני שלו, הוא מעשה בריאה שבעצם נותן את התנופה לבריאה, אחר-כך תפקידו תם ונשלם והוא בעצם זז הצידה. הוא אל השמש. כן? הוא אל השמש, שאחר-כך השמש יישאר, באמת, אלוהות מאוד-מאוד חשובה. גם קודם השמש היה אלוהות מאוד חשובה, אבל אנחנו הרבה פעמים חושבים שרע הוא האספקט של אתום, האספקט היומיומי של אתום, בעוד אתום שוב מסיים את תפקידו. עכשיו, איך אתום מתחיל את הבריאה? הוא מאונן, את זרעו הוא בולע.
יותם: הו-הא.
ד"ר שלומי חן: וכיוון שהוא לא מצויד בגוף נשי, הוא לא יכול ללדת כדרך נשים.
יותם: כי הוא מפרה את עצמו, סוג של?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: כן. הוא מתעטש ומשתעל ויורק ושוּ ותפנות נולדים. שו הוא אל האוויר, תפנות היא איזשהו יסוד בתוך האוויר, אנחנו לא לגמרי בטוחים, כנראה הלחות. וכאן בעצם מתחילה הבריאה כפי שאנחנו מכירים אותה, כיוון שכאן בעצם יש לנו הפרדה ראשונה בין זכר לנקבה. זאת אומרת, אתום בעצמו שיוזם את הבריאה, הוא מעין מצב ביניים בין טרום הבריאה לבין ראשית הבריאה.
יותם: הוא הקטליזטור, הוא המניע.
ד"ר שלומי חן: הוא זה שמניע.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: אבל הוא בעצמו לא שייך ממש לעולם. כיוון שהוא, אין אצלו הפרדה בינתיים, והעולם בנוי על הפרדות.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, שו ותפנות מולידים בתורם את גב ואת נות. גב הוא אל האדמה ונות היא אלת השמיים.
יותם: אה, ממש הפרדה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: הנה, זה ממשיך.
ד"ר שלומי חן: כן. עכשיו, זה מאוד מעניין שהשמיים במצרים הם נקבה, בניגוד להרבה דתות אחרות במרחב - פעם היו קוראים לזה דתות הודו אירופיות, היום יש לזה כל מיני מינוחים אחרים - בדרך כלל השמיים הם זכר והאדמה היא נקבה. כיוון שהאדמה נתפסת כמשהו פסיבי, ששוכב ומחכה להפרייה, הגשם נתפס כנוזל זרע שמפרה את האדמה.
יותם: "אמא אדמה" אפילו, כן. כזה.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: במצרים לעומת זאת, אין גשם, כמעט.
יותם: נכון. [מגחך]
ד"ר שלומי חן: ולכן כל הדימוי הזה… שוב, אם דיברנו קודם על ה… הסביבה והטבע שמביאים לדימויים דתיים, אז כאן אנחנו רואים שהעדר הגשם בעצם מביא לכך שהמצרים ראו בעצם בשמיים נקבה, ובאדמה… הפריון של האדמה במחשבה המצרית הוא פריון זכרי, והשמיים… הנקבה בולעת מדי לילה את אל השמש ויולדת אותו מחדש בבוקר.
יותם: [מהמהם] אוקיי, יפה.
ד"ר שלומי חן: ואודם השחר, הוא בעצם דם הלידה של אל השמש. הוא נולד בבוקר מחלציה של האלה הזאת, אלת השמיים, מחדש. עכשיו…
יותם: אחריהם?
ד"ר שלומי חן: אחריהם. נולד בעצם הדור הפוליטי - אוזיריס [כך במקור], איזיס [כך במקור], סת ונפתיס.
יותם: זה כבר שמות שאני חושב שמאזינינו מכירים.
ד"ר שלומי חן: כן…
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: לפחות את חלקם.
יותם: נכון, איזיס ואוזיריס אני חושב ש…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: זה בעצם דור האלים הפוליטיים. זאת אומרת, הם לא מזוהים עם יסודות ביקום, הם מזוהים בעצם עם בית המלוכה. עכשיו, אוזיריס המלך ואשתו איזיס באמת נחשבים לזוג מאוד מצליח שמביא את החקלאות למצרים. ובאיזשהו שלב סת, מתוך קנאה, רוצח את אוזיריס, מבתר את גופתו, שולח את החלקים לרחבי מצרים. יש אולי להוסיף שאת הפרטים המאוד-מאוד מדוקדקים של מה קרה שם, אנחנו יודעים מתקופות הרבה יותר מאוחרות. זאת אומרת, פלוטרכוס, בן המאה השנייה לספירה…
יותם: אה, הו-הא.
ד"ר שלומי חן: כן. יווני שיושב ברומא וכותב את הסיפור הזה, כותב אותו ממרחק גדול, גם מרחק מנטלי. מדוע? כיוון שהמצרים שהכירו כמובן את הסיפור הזה, חשבו שלמילים יש כוח ולכן נמנעו מלספר את הסיפור, על מנת שחס וחלילה לא יקרה דבר דומה, שיֵרָצַח מלך. לכן מכִּתְבֵי הפירמידות למשל, אנחנו יודעים שסת עשה משהו נורא לאוזיריס.
יותם: [מהמהם] יפה.
ד"ר שלומי חן: שהוא הפיל אותו על צידו, שהוא עשה כל מיני דברים. אבל אין לנו את הסיפור המפורש של מה שקרה שם.
יותם: כי המילים הם כמו לחשים, כמו…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: לחשי הגנה או ברכות, יש להם כוח, אז אסור גם לכתוב אותם.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: יפה.
ד"ר שלומי חן: נכון. ואז בעצם איזיס ונפתיס יוצאות למסע, מחפשות את החלקים. איזיס שהיא מלכת הקסמים מצליחה לחבר את ה… את הגוף של אוזיריס למומיה. הדבר… האיבר היחיד שהיא לא מצליחה למצוא זה איבר המין שלו. היא יוצרת איבר מין, שוב, בעזרת כשפים וכולי, ואז היא בעצם הורה את הורוס. היא הורה את הורוס כאשר היא הופכת את גופה לגוף של ציפור, לפעמים זה דיה, לפעמים זה ציפור אחרת. היא דואה…
יותם: מאוזיריס המת.
ד"ר שלומי חן: מאוזיריס המת, כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: היא דואה מעל האיבר הזקור שלו וכך היא הורה בעצם את הורוס והיא יולדת את הורוס. זה הורוס הילד, אנחנו לא נכנס כרגע לנבכי הדת…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: …המצרית על ההורוסים השונים שיש לנו. זה הורוס הילד. הוא נולד לאיזיס והיא מסתירה אותו בגומא, אגב.
יותם: אה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: וואלה.
ד"ר שלומי חן: היא מסתירה… [מגחכת]
יותם: מצלצל מוכר.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: היא מסתירה אותו בגומא, כיוון שסת, הדוד שרצח את אבא שלו הורוס, אני מזכירה למאזינינו, רוצה לרצוח גם אותו כי הוא רוצה לרשת את הכתר.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: והוא לא רוצה שיהיה יורש לגיטימי. והיא נאלצת, באמת, יחד עם נפתיס, להסתיר אותו. הן לא תמיד יכולות להיות איתו, כי היא אמא יחידה. היא צריכה לפרנס, היא צריכה ללכת, היא צריכה לצאת ולבוא וכולי וכולי. קורים לו כל מיני דברים.
יותם: ונותרים לנו פה שני אלים. אוזיריס של עולם המתים, החשוב, שעוד נדבר עליו, והורוס, שזה המלך החי, כן? הפרעה בעצם.
ד"ר שלומי חן: נכון. אבל דווקא… דווקא הורוס ואוזיריס הם אלים שאנחנו מכירים אותם מלפני כתבי הפירמידות. יש לנו אלים חדשים לגמרי שאנחנו לא הכרנו אותם עד כתבי הפירמידות, שהם חלק מהתשעייה, שהם בעצם יוצרים איזושהי מסגרת מיתולוגית.
יותם: בואי נזכיר כמה. סתם, רק בשביל השמות.
ד"ר שלומי חן: אהה… גב ונות למשל. שו ותפנות. גם אתום, שהוא אל השמש, אנחנו לא מכירים את אל השמש כאתום, אנחנו מכירים אותו כרע.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: ופתאום, כאן בתשיעייה, אנחנו מכירים אותו גם כאתום. מאזינינו בוודאי ישמחו על הבלבול הגדול ששורה [מגחכים] על כל מי שמנסה ללמוד על המחשבה הדתית במצרים. המצרים…
יותם: "במבחן באוניברסיטה, אתה יכול לרשום מה שאתה רוצה ואיפה שזה - יתאים", את אומרת?
ד"ר שלומי חן: לא, לתלמידים אני תמיד אומרת: "אם אני שואלת אתכם משהו, תגידו שמש".
יותם: וזהו.
ד"ר שלומי חן: 90% מהמקרים זה נכון.
יותם: [צוחק] אוקיי.
ד"ר שלומי חן: אבל באמת, המצרים אהבו ריבוי מופעים, המון מסורות מכל מיני סוגים.
יותם: ואין להם בעיה עם זה, נכון?
ד"ר שלומי חן: אין להם שום בעיה.
יותם: זאת אומרת, יכולים להיות כמה אלים לשמש, וכמה שמשות לאל, כן? [מגחך] כאילו, לצורך העניין.
ד"ר שלומי חן: יכולים להיות כמה שמות וכמה מופעים של אל השמש. לאל השמש בעצמו יש 75 מופעים, כן?
יותם: אה, וואו, אוקיי.
ד"ר שלומי חן: 75 מניפסטציות. הוא יכול להופיע כחתול והוא יכול להופיע כחיפושית זבל והוא יכול להופיע כאריה והוא יכול להופיע בכל מיני מופעים. הוא יכול להופיע בשמות שונים. אותו דבר נכון גם… ככל שהאל גדול יותר, יש לו יותר מסורות סביבו ויש יותר מופעים שלו ויש יותר כתבים שעוסקים בו, והמצרים אהבו את זה, והם לא…
יותם: ומבחינת חלוקת האחריות? זאת אומרת, נגיד אחריות על על הצמ… על הפרחים. יכולים להיות כמה אלים שלכל אחד יש אחריות על אותו נושא? על הצמחייה או על הפרחים? זאת אומרת, זה גם הולך לצד השני?
ד"ר שלומי חן: כן. כן. אני אתן דוגמה קטנה, ששוב, תשאיר את מאזינינו מעט מבולבלים. קודם אמרתי שהורוס הוא בנה של איזיס.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: אבל הוא גם בנה של חתחור.
יותם: אה, אז איך זה עובד?
ד"ר שלומי חן: מצוין.
יותם: [צוחקים] אה, אוקיי!
ד"ר שלומי חן: לצורך העניין, שוב, אנשים כמוני, שיש להן איזה אובססיה עם כרונולוגיה של רעיונות דתיים, יגידו לך, כן, חתחור היא עתיקה יותר, היא האמא המקורית של הורוס.
יותם: אה.
ד"ר שלומי חן: ואז מגיעה איזיס והיא לוקחת את התפקיד הזה גם. אבל כאשר היא לוקחת את התפקיד הזה, זה לא אומר שחתחור מוותרת על התפקיד שלה. זאת אומרת, היא עדיין נחשבת אמו של הורוס, עכשיו גם איזיס נחשבת אמו של הורוס. הן שתיהן מזוהות עם… עם מלכת מצרים. זה גם בסדר, הם לא היחידות.
יותם: בקיצור, העולם הפוליתאיסטי הרבה יותר מורכב ומעניין, אולי, כן? בטוח שיותר מורכב…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: …מהעולם המונותאיסטי. יש אל אחד, זהו. הכל שלו וגמרנו.
ד"ר שלומי חן: בהחלט. אני מסכימה עם זה. יש הרבה… הרבה-הרבה יתרונות לפוליתאיזם, ואני מוכנה לקדם אותו על כל במה שניתנת לי. [צוחקים]
יותם: אוקיי. רחלי, המלך כ-אל?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: זאת אומרת, המלך המצרי הוא אל, נכון?
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: איך זה עובד? נוסיף עוד נדבך לבלאגן.
ד"ר שלומי חן: כן. אז זה בעצם רעיון שעומד בליבה של הממלכה המצרית. המלך הוא אל לכל דבר ועניין.
יותם: לא מטאפורי? [במלעיל]
ד"ר שלומי חן: לא. לא. בהחלט לא. ולא רק זה, אלא גם דת המלך, אם דיברנו על ריבוי דתות וכולי, דת המלך היא הדת שהשאירה לנו את המונומנטים הכי עתיקים בעצם במצרים העתיקה. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים למצוא עדויות לפולחן בתקופות מאוד קדומות של הממלכה הקדומה או של התקופה השושלתית הקדומה, אנחנו קצת נתקשה לעשות את זה. אבל אנחנו כן נראה מונומנטים מלכותיים, שהם בעצם מונומנטים לפולחן המלך עצמו. גם הפירמידות הגדולות, וגם הפחות גדולות שדיברנו עליהם, הם בעצם מקומות פולחן למלך המת. המלך החי הוא אל, וגם המלך המת הוא אל. עכשיו, אולי ישאלו את עצמם המאזינים: "רגע, אבל… אבל איך זה יכול להיות? הוא הרי נולד לאישה!". אז קודם כול צריך להבין שהמשרה עצמה היא אלוהית. ושנית, אנחנו צריכים גם לחשוב קצת על האופן שבו אנחנו מבינים את המונח "אל". אנחנו כולנו צאצאים של תרבות שהיא מונותאיסטית, ולכן, כמו שכבר קצת אמרת, יותם, אנחנו חושבים שהאל הוא כל יכול והוא…
יותם: בכל מקום. כן.
ד"ר שלומי חן: והוא בכל מקום והוא אחראי על הכל והוא יודע הכל וכולי וכולי. יש לנו מושג, אני לא אגיד די ברור, אבל רעיון שהוא תולדה של שנים רבות של מונותאיזם, על מה הוא… מה היא האלוהות.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: זה לא בהכרח נכון כאשר אנחנו מדברים על חברות פוליתאיסטיות. יש לנו אלים שהם גדולים יותר וגדולים פחות וכאלה שהם צעירים וכאלה שהם זקנים וכאלה שהם רבי כוח וכאלה שיש בהם… שיש להם פחות כוח.
יותם: ואפשר גם לחבר בין אלים, נכון?
ד"ר שלומי חן: ויש לנו גם סינקרטיזם, אנחנו קוראים לזה סינקרטיזם.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: כשיש מיזוג בין אלוהויות, ואז אל אחד יכול, זה רק דימוי כמובן, לטרוף אל אחר, כן? פשוט לקחת לו את ה… [מגחכת]
יותם: את הכוח.
ד"ר שלומי חן: את האישיות ואת ה… למשל אנחנו יודעים שהאל Khentimentiu. Khentimentiu במצרית זה "קדמי המערביים". זה אל… המערב הוא הצד של המתים במצרים, "קדמי המערביים" זה בעצם מלך עולם המתים, כן?
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, הוא אל מאוד-מאוד עתיק, שאנחנו מכירים אותו מתקופות מאוד קדומות. ואז אוזיריס נכנס, והוא בעצם משתלט עליו בשלב די מוקדם, ו-וKhentimentiu, "קדמי המערבי… המערביים", הופך להיות כינוי לאוזיריס, כן. פתאום הוא אוזיריס Khentimentiu.
יותם: תראי, יש הטוענים גם בחקר המקרא שזה קרה גם אצלנו, עם אל וי'-ה'-ו'-ה', וכל מיני אלים אחרים, שהתחברו בסופו של דבר למה שאנחנו מכירים כאדוני אלוהים צבאות, כן?
ד"ר שלומי חן: כן. אדוני צב…
יותם: השם הארוך הזה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: השם הארוך הזה. יש גם שמות שקצת, את יודעת, מוזרים. למשל, רע אתום. מה? זה רע פלוס אתום ביחד? איך זה עובד?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אה, אפשר?
ד"ר שלומי חן: אפשר.
יותם: אוקיי. אז… אז מי אל השמש, כאילו?
ד"ר שלומי חן: רע אתום ואתום רע.
יותם: אה.
ד"ר שלומי חן: אתום לבד ורע לבד. בתקופות מאוחרות יותר יהיה לנו גם אמון רע.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: זה…
יותם: ובאותו עניין, העין של רע או העין של הורוס? כאילו, יש את העין המפורסמת. ש…
ד"ר שלומי חן: העין היא עין, כן? היא העין… אני אוהבת לקרוא לה העין של אל השמש.
יותם: ואז כיסית את כולם.
ד"ר שלומי חן: ואז כיסיתי את כולם. כיוון שגם הורוס, שדיברנו עליו שהמלך מזוהה איתו ושהוא אל בז, גם הוא יש לו אספקטים סולריים. הוא לא… הוא גם אלוהות שמש. ונכון שיש לנו שתי מסורות עיקריות שאחר-כך פשוט נארגות זו בזו. העין של הורוס היא אולי העין הראשונה, היא משולה למלוכה במצרים, היא משולה למנחות, היא משולה לירח ולשמש, להרבה מאוד דברים. היא נמצאת כבר בכתבי הפירמידות והיא בעצם האובייקט שעליו רבים סת והורוס. אני מזכירה למאזינינו, סת, הדוד הרוצח שנלחם עם הורוס, היורש הלגיטימי על המלוכה. ובמסגרת המריבות שלהם הם… סת פוצע את עיניו של הורוס, הורוס בתמורה פוצע את אשכיו של סת. יש לנו באמת מערכת מאוד סבוכה של מיתוסים ושל דימויים. והעין עצמה, שוב, היא משולה למלוכה והיא גם משולה למשהו שנפצע ומבריא. כן? העיניים האלה שנפצעו או העין שנפצעה, היא עין שמתמלאת מחדש ומבריאה.
עכשיו, נשים רגע את העין של הורוס בצד, ונתקדם טיפונת בזמן, ונגיד שבכתבי הארונות, שהם גם קורפוס של כתבים מיתולוגיים ששייכים לתקופת הממלכה התיכונה, ושם הם לא נועדו רק למלך המת, אלא נועדו באמת לכל מי שידו הייתה משגת והצליח לקנות לעצמו ארון עם לחשים בתוכו. גם שם מטרת הלחשים היא לאפשר למת - הפעם לא רק המלך המת, למת - להגיע אל עולם המתים, להיוולד מחדש בעולם המתים. ושם אנחנו שומעים גם על העין של רע. והעין של רע היא בעצם… כמו בעברית, גם במצרית, לשמות עצם יש מין. זאת אומרת, עין גם בעברית, גם במצרית היא נקבה.
יותם: נכון.
ד"ר שלומי חן: גם היד בעברית ובמצרית היא נקבה. עכשיו, היד של אל השמש היא האלמנט הנקבי שבו, וגם העין של אל השמש היא אלמנט נקבי. אני מזכירה למאזינינו שאל השמש מאונן בתחילת הבריאה, הוא עושה את זה עם היד שלו.
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר שלומי חן: היד שלו נחשבת אלה, היא מזוהה עם אלות, והיא אלמנט נקבי שמאפשר בעצם את הבריאה. גם העין היא אלמנט נקבי שמעורב מאוד בבריאת האדם, למשל. מה קרה עם העין? כאשר אתום ילד את שו ותפנות, זוג האלים הראשון, זוג התאומים הראשון, הם מתרחקים בתוך הנון. אני מזכירה שיש לנו נון. הנון לא מתבטל עם הבריאה.
יותם: התוהו ובוהו הזה.
ד"ר שלומי חן: כן, המרק האינסופי הזה. והם מתרחקים ממנו והוא מאבד אותם. ואז הוא שולח את העין הימנית שלו לחפש אותם בתוך הנון. היא מאירה. אני מזכירה למאזינינו שהיא גם השמש. כן?
יותם: כן, כן, כן, הכל מתחבר. יפה.
ד"ר שלומי חן: ואז היא מוצאת אותם, וכשהיא מחזירה אותם חזרה לאתום, היא רואה שהוא ברא לעצמו עין אחרת.
יותם: טוב, הוא יכול, הוא אל, בואי.
ד"ר שלומי חן: והיא מתרגזת. [יותם מהמהם] היא מתרגזת ואז היא כועסת ובוכה, ומהבכי נוצרת האנושות. עכשיו, כשהיא מגיעה חזרה, אתום רוצה לפייס אותה ומניח אותה בעצם על המצח כקוברה. ואז יש לנו את הקוברה על הכתר של אל השמש, שהוא בעצם…
יותם: הקוברה מלכותית.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: שהוא בעצם שואל אותה מהמלך, מהאיקונוגרפיה של המלך המצרי שחובש את הקוברה הזאת מתקופות מאוד-מאוד קדומות. פה היא נעשית בעצם איזשהו עזר כנגדו של האל הבורא, והיא הופכת להיות העין. מי שירצה יגיד שזה כאילו העין השלישית. היא לא העין השלישית, היא הקוברה. היא העין של אל השמש שמונחת באמת על המצח שלו ויורקת אש ונלחמת באויבים שלו.
יותם: טוב. אחרי שנגענו, ככה, באמת בעולם הפוליתאיסטי על קצה המזלג - ויש עוד, יש באמת עוד המון, אפילו הערך ויקיפדיה על הדת המצרית הוא ענק, ויש באמת עוד - בואי נתעסק, רחלי, בפולחן. אחרי כל האלים האלה, צריך לעבוד אותם בצורה מסוימת, נכון? אז מה עושים בני האנוש כדי לעבוד את אותם אלים?
ד"ר שלומי חן: אנחנו נקפוץ עכשיו לתקופת הממלכה החדשה, כיוון שהמקורות טובים יותר. זאת אומרת, קשה לנו באמת להבין היטב מה קרה קודם.
יותם: הממלכה החדשה, על ציר הזמן?
ד"ר שלומי חן: הממלכה החדשה, אנחנו מדברים על 1550 לפני הספירה עד 1069 לפני הספירה. ושם אנחנו יודעים כבר למשל על כרנכ. ושוב, יכול להיות שמאזינינו שמעו את השם או אולי ביקרו בכרנכ. כרנכ זה קומפלקס המקדשים הגדול בעולם. הוא נמצא בעיר לוקסור, בעיר המודרנית לוקסור של היום, על הגדה המזרחית. הוא בנוי בעצם כך שכל מלך, החל מהממלכה התיכונה ועד לסוף התקופה הפרעונית, בנה משהו שם.
יותם: זה מה שנקרא "עמק המלכים"?
ד"ר שלומי חן: לא.
יותם: לא.
ד"ר שלומי חן: "עמק המלכים" יהיה בצד המערבי.
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר שלומי חן: אנחנו נמצאים על הגדה המזרחית של הנילוס, אבל באותה עיר. עכשיו, לוקסור של היום היא בעצם נא אמון, העיר של אמון הקדומה. אמון הוא האל הראשי של אותה עיר, וכמו שדיברנו קודם על זה שלפעמים אלים צומחים וקצת טורפים אלים קיימים, אמון הופך להיות האל של הממלכה, ובתקופת הממלכה החדשה מצרים גם הופכת להיות אימפריה, כך שהוא הופך להיות אל האימפריה. והוא לא רק הופך להיות אל האימפריה, הוא גם בעצם קצת טורף את רע, הוא הופך להיות אמון רע. וכל מה שיחסנו קודם לרע, לאל השמש, לאתום גם, לבריאה וכולי וכולי, הופך להיות חלק מנכסיו המיתולוגיים של אמון.
יותם: אמרנו, סינקרטיזם.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: זה קורה כל הזמן שם.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, האלוהות העיקרית בכרנכ היא אמון. זה נכון שיש גם בתוך הקומפלקס הגדול הזה, יש מקומות שמוקדשים גם לאלה מות, שאנחנו תכף נזכיר אותה, וגם לאל ח'ונסו, שהוא הילד שלהם. זאת אומרת, הם זוג הורים, אלוהים, כן? אמון ומות, ויש להם ילד, אל הירח ח'ונסו, והם כולם חלק מהקומפלקס הזה בכרנכ. עכשיו, המקדש המצרי של אחרי המאה ה-14 לפני הספירה, הוא מקדש שבנוי בצורה טלסקופית. זאת אומרת, הוא בנוי כך שהחלקים הקדמיים שלו הם רחבים. אנחנו מתחילים מחצר, אנחנו ממשיכים הלאה לחצר עמודים, חצר שמוקפת בעמודים ובאמצע יש חלל, ואחר-כך ממשיכים לחדרים פנימיים יותר ויותר, עד שאנחנו מגיעים לקודש הקודשים.
יותם: וואלה, את יודעת, תוך כדי שאת מדברת, זה… ציפיתי לאיזה משהו כזה, כי זה ממש מזכיר את המקדש שלנו. זאת אומרת, מעגלים כאלה, כן? מקום שכל קהל ישראל מגיע. מי שממש רוצה, יש לנו פרק עם חוקר המקרא שחר ענבר על בית המקדש ועל ארון הברית. שני פרקים שמדברים על העניינים האלה ממש. ובאמת גם שמה יש מין מעגלי קדושה כאלה…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: עד לקודש הקודשים. יש מצב ש… שלוש נקודות? [צוחקים] אוקיי, אוקיי. אני מעלה את זה לאוויר.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: יש מצב, אבל אני לא הבן אדם לשאול.
יותם: לא, לא. בסדר.
ד"ר שלומי חן: אני מהצד המצרי.
יותם: [צוחק] אני העלי…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: [צוחקים] כן, מהכלה המצרית.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אני מעלה את זה לאוויר, אבל. אוקיי.
ד"ר שלומי חן: בהחלט.
יותם: וככה הם קוראים לזה? קודש הקודשים?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: וואלה.
ד"ר שלומי חן: ג'סר ג'סרו.
יותם: וואלה, ממש אותו ביטוי.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: מדהים.
ד"ר שלומי חן: וכך בעצם מגיעים לתוך קודש הקודשים, ובקודש… עוד לפני שמגיעים לקודש הקודשים, אולם אחד… קודם יש לנו את אולם הסירה, ואז מגיעים לקודש הקודשים, שהוא המקום שבו מוחזק הפסל של האל. הפסל מוחזק בתוך ארון חתום.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: ורק הכהן הגדול יכול להיכנס אל קודש הקודשים ולפתוח את הארון.
יותם: תלמידים יקרים, מישהו העתיק פה ממישהו. אני רוצה את שניכם לשיחת בירור.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי. [מגחך] נשמע דומה מדי. אבל כן, אולי ללא הפסל. אבל…
ד"ר שלומי חן: אנחנו נחלק את הציון ביניכם. [צוחקים]
יותם: כן. זה… מיומנה של מורה…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: …מה שנקרא. אוקיי, אז באמת כהן גדול, קודש קודשים, ארון שבתוכו שוכן האל. עזבי פסל או…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: …לא פסל. מעניין, אוקיי?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אני שם את זה עוד נקודה ככה באוויר.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, צריך לומר שבאופן רשמי מלך מצרים הוא הכהן הגדול של כל האלים במצרים. בפועל כמובן הוא לא יכול היה להיות בכל המקומות, ולכן יש כהן גדול שמייצג אותו בעצם בקודש, והוא בעצם עושה את הדברים שצריך לעשות. עכשיו, מדי יום צריך להעיר את הפסל, לטפל בו, להאכיל אותו, לרחוץ אותו וכולי וכולי. כאמור, רק הכהן הגדול פותח את הארון. הארון כאמור חתום בחותם, רק הוא יכול לשבור ולטפל בפסל. וכך קורה מדי יום, כאשר הכהנים האחרים, שוב, אף אחד מהם לא יכול להיכנס עד לעומק הזה, אבל ככל שהקדושה עולה, כך מספר האנשים מצטמצם.
יותם: הפסל הזה מייצג אלוהות מסוימת?
ד"ר שלומי חן: פסל בתוך המקדש? כן. הוא מייצג אלוהות מסוימת, אבל בניגוד למה שאנחנו רגילים, שוב, לחשוב כחלק מהתעמולה המונותאיסטית של הדתות האברהמיות ומדרשים שאנחנו מכירים על אברהם אבינו שמנתץ את הפסלים.
יותם: נכון, כן.
ד"ר שלומי חן: וכולי וכולי, ש… "איך אתם יכולים להאמין ביצירי כפיכם?". לא, לא זאת המחשבה שעומדת מאחורי היצירת הפסל הזה. הפסל הוא יצירה באמת אנושית, מן החומרים הטובים ביותר, מזהב, מאבנים יקרות, אבל הוא משכן. הפסל הוא משכן עבור האל. אם הוא ירצה לרדת למשכנו הארצי, שזה המקדש ובאופן ספציפי יותר הפסל עצמו - יהיה לו הכלי הראוי ביותר, הטוב ביותר, היפה ביותר שהאדם יכול לייצר.
יותם: ואגב שוב, המשכן שלנו, רעיון די דומה. הזיגוראת הבבלי, רעיון דומה. שמה שוכנים האלים.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: כשהם יורדים לעולם הארצי.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: זה מעניין. הרעיונות האלה הם…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: בתפוצה רחבה. יש לנו, רחלי, זרמים שונים? זאת אומרת, ביהדות, [מגחך] כן? במצריות? בדת המצרית?
ד"ר שלומי חן: אנחנו לא יודעים בדיוק על זרמים שונים, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב שאולי המחשבה המתוחכמת הזאת שהבעתי אותה קודם לכן, על כך שהפסל הוא רק בעצם כלי, הוא רק אמצעי, יכול להיות שאנשים שונים פירשו את הדברים באופן אחר, ממש כפי שאנחנו היום רואים שיש כל מיני סוגים של פרקטיקה יהודית. נניח, יש בתים שאנחנו יכולים להיכנס אליהם, ואנחנו נראה תמונות של צדיקים על הקירות ואנשים שידליקו ליד תמונות הצדיקים האלה נרות. זה חלק… הם לא יקראו לזה פולחן, אבל כמובן שזה חלק ממה…
יותם: תרבות דתית.
ד"ר שלומי חן: …שהאמונה שלהם… כן, התרבות הדתית שלהם. יש לעומת זאת אנשים כמו נטורי קרתא שמבחינתם זה נחשב כפירה בעיקר, כן? עכשיו, שני אנשים, האחד מנטורי קרתא והשני שיש לו אולי תמונות של צדיקים בבית, שניהם מגדירים את עצמם יהודים.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: ושניהם חיים כאן ועכשיו. זאת אומרת, שאני מעריכה שלאורך תקופה כל-כך ארוכה, של יותר מ-3,500 שנה, שהתקיימה בה הדת המצרית…
יותם: ולמרות שזו חברה שמרנית עם תרבות שמרנית שלא אוהבת לזוז.
ד"ר שלומי חן: כן. אז… אז יש כאלה שרואים את הדברים כך ויש כאלה שיראו את הדברים אחרת. אבל מה שאני מנסה לעודד תמיד זה כבוד לדתות העתיקות.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: ולדתות המונותאיסטיות. לא מדובר בדתות של אנשים טיפשים.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: מדובר באנשים שהיו מספיק חכמים כדי לבנות את הפירמידה.
יותם: כן, אה? [מגחך]
ד"ר שלומי חן: היו מספיק חכמים בשביל להגות באמת רעיונות מאוד-מאוד נשגבים.
יותם: בשביל להפיק מטורף.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: ולעשות מונומנטים מדהימים.
ד"ר שלומי חן: וגם הרעיונות הדתיים שלהם…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: הם רעיונות שאנחנו יכולים למצוא ביטויים שלהם גם בעולם שלנו וגם בתוך היהדות עצמה. זאת אומרת, שוב, אנחנו צאצאים של הרבה שנות פרופגנדה נגד פוליתאיזם. אני פה כדי להילחם בזה. [צוחקים]
יותם: אוקיי. עכשיו, המקדש עצמו, נכון? אמרנו שהוא לא נגיש להמונים. אז מה עושים ההמונים, כן? העמך? איפה הם עושים את הפרק… אם הם עושים.
ד"ר שלומי חן: אוקיי. אז קודם כול, יש לנו שני תחומים שבהם ההמון יכול לקחת חלק בעבודת האלים. למשל, אנחנו יודעים שההמונים לא יכולים להיכנס לתוך ה… לתוך המקדש, אבל הם כן רוצים לקחת איזה שהוא חלק בפולחן. מה עושים? הרבה פעמים יש לנו מקום שהוא מקודש לאלים. למשל, האלה חתחור, שהיא אלה, באמת, מאוד גדולה וחולשת על הרבה מאוד תחומי חיים, מאוד חשובים אגב, לאדם, גם לאדם הפשוט, של פריון ושל משפחה, ושל… ועוד המון תחומים. נשיות. המקום המקודש לה זה דיר אל-בחרי. דיר אל-בחרי זה, שוב, זה במערב תבאי. זה ממש ב… תבאי היא נא אמון. המקום הזה, דיר אל-בחרי, הוא ממש בפתח של עמק המלכים. אנשים יודעים שזה מקום הפולחן שלה והם באים לשם, והם…
יותם: אה, לא כמקדש, אלא כמקום שבאים…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: לשם.
ד"ר שלומי חן: יכול… שוב, אנחנו לא יודעי… יש שם גם… יש שם גם קפלות שמוקדשות לה, אבל לא רק שם אנחנו מוצאים מתנות ווטיביות. מתנות ווטיביות הן מתנות שאנשים מביאים לאלים. לפעמים זה מתנות מאוד-מאוד פשוטות, של צלמיות של נשים, צלמיות פריון, שאנחנו יכולים רק לחשוב שמי שמביא את הצלמיות האלה מבקש, אולי…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: …פריון. יש לנו בדים, פשתן מצויר שאנשים מקדישים לאלה ואז הם מציירים את עצמם מביאים מנחה לאלה. ולפעמים עם איזשהי כתובת פשוטה שמזכירה את שמם ואת שמה של האלה. יש לנו אברי מין למשל. כל מיני צלמיות בצורה של איברי מין, שמביאים שוב, כי אנחנו מדברים על…
יותם: כדי לעודד פריון, כן.
ד"ר שלומי חן: יש לנו אסטלות שעליהן מופיעות אוזניים.
יותם: מה זה קשור? [מגחך]
ד"ר שלומי חן: שהאלה תקשיב.
יותם: אה! אוקיי, אוקיי.
ד"ר שלומי חן: היא לא היחידה, יש עוד…
יותם: אני פוליתאיסט רע מאוד.
ד"ר שלומי חן: כן. [מגחכת]
יותם: אבל בסדר, אוקיי.
ד"ר שלומי חן: יש עוד אלים שמקבלים אסטלות של אוזניים, כדי שהם יקשיבו.
יותם: יפה.
ד"ר שלומי חן: יש אסטלות שהן ממש מוקדשות לה עם איזשהו טקסט. כל אלה הן מתנות ווטיביות, דוגמאות למתנות ווטיביות שהאלה יכולה לקבל בדיר אל-בחרי. עכשיו, לפעמים בכפרים, באנשים… במקומות שבהם אנשים חיים, יש לנו גם קפלות לאלים שונים, שאנשים הולכים ומניחים שם או נושאים אולי תפילה או מניחים איזשהי מנחה. אנשים עובדים את האלים גם בתוך הבית שלהם עצמו. זאת אומרת, הם חיים בבית ש… שוב בחלק מהבתים לפחות, אלה שאנחנו יודעים עליהם, חדר המבואה הוא חדר שבו יש איזשהו מזבח ועל המזבח הזה אפשר לעבוד אלים מקומיים או איזה אל שאתה רוצה, אולי גם את המתים של המשפחה.
יותם: מה, פולחן אבות כזה?
ד"ר שלומי חן: כן. לפעמים יש לנו איזשהי נישה בקיר שבתוכה מונח פסל, שהוא מייצג את האבות המתים של המשפחה, ושם אפשר בעצם לעבוד את המתים המשפחתיים. פולחן מתים זה דבר שהוא מאוד-מאוד מקובל בדת המצרית. אנשים עובדים את מתיהם שלהם. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על פולחן…
יותם: כללי כזה.
ד"ר שלומי חן: …מתים כללי, אלא אנשים שהכרנו אותם בחייהם, אנחנו מכירים אותם עכשיו במותם. אנחנו יכולים לפנות אליהם, שיסדרו כל מיני סידורים. הם לפעמים יכולים להיות לא מרוצים מאיתנו, אם אנחנו למשל לא דואגים כמו שצריך לקבר שלהם, אם אין מנחות, אם משהו קרה שם - הם יכולים ממש להזיק לנו. למשל, לזרוע ריב ומדון בבית.
יותם: אז כדאי לרצות אותם.
ד"ר שלומי חן: כן. חיות המשק יכולות למות. כל מיני דברים יכולים לקרות כתוצאה מזה שהמתים שלנו לא מרוצים. אז יש לנו כמה צורות פולחן שהן צורות פולחן אישיות שאנשים רגילים מעורבים בהם.
יותם: דוקטור רחלי שלומי חן, החוג למדעי הדתות והחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, מייסדת מיזם "מלכת מצרים", מה שווה דת בלי חגים? נכון?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: בתכלס, בסוף בשביל זה אנחנו פה. בשביל לחוג. איזה חגים יש במצרים העתיקה?
ד"ר שלומי חן: אנחנו לא נזכיר את כולם כי יש באמת…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: הרבה חגים. אנחנו נזכיר…
יותם: נתמקד אולי בשניים.
ד"ר שלומי חן: כן, נדבר על שניים מתקופת הממלכה החדשה. יש לנו חג אחד שנקרא "החג היפה של העמק".
יותם: הו-הא, שם קליט.
ד"ר שלומי חן: כן. [מגחכת]
יותם: [מגחך] כן.
ד"ר שלומי חן: שבמסגרתו מוציאים את הפסל של אמון מהמקדש, מאותו קודש קודשים. אבל, צריך לזכור שאף אחד בעצם לא יכול לראות את הפסל בעצמו. הפסל מונח על הספינה, אבל על הספינה יש ארון עם פרוכת והפסל מונח בתוך הארון עם הפרוכת. הכהנים מוציאים את הספינה על הכתפיים שלהם, עד למקום שבו יש מים ומניחים אותו על… את הספינה על המים. וכך חוצים בעצם את הנהר, מגיעים לצד המערבי, שהוא הצד של בתי הקברות, נודדים. יש לנו כמה וכמה תחנות שם שהספינה חונה בהם.
יותם: וזה הכל מול קהל, נכון? אנשים…
ד"ר שלומי חן: זה הכל בליווי קהל. כולם יוצאים מהבתים.
יותם: זה יום חג של ממש.
ד"ר שלומי חן: כן, זה יום חג של ממש. כולם יוצאים מהבתים, כולם מנסים למצוא את ה… קצת…
יותם: את המקום הטוב…
ד"ר שלומי חן: כן, את ה…
יותם: לצלם [צוחק] את העניין.
ד"ר שלומי חן: לצלם ולראות את הטקסים. והטקסים הם כנראה מאוד-מאוד מרשימים ומאוד, ככה, מרגשים.
יותם: כן, טוב, עזבי את הצחוק.
ד"ר שלומי חן: ו…
יותם: מה… איזה ריגושים יש לאותו עובד אדמה שכל יום יוצא, כן? לזרוע ולקצור.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: לזרוע ולקצור. וכן, מצאת החמה עד צאת הנשמה. אז פעם בשנה או פעמיים בשנה יש איזה אירוע כזה. אז, כן.
ד"ר שלומי חן: נכון. אז באמת עושים את החגיגה הזאת. ואז כאמור, יש כמה וכמה תחנות בבתי הקברות האלה במקדשים, גם של הצד המערבי, מקדשי המתים, וחוזרים חזרה דרך הנהר, נכנסים חזרה למקדש. זה אירוע אחד שהוא מאוד-מאוד משמעותי. האירוע השני זה חג האופט. חג האופט הוא החג שבו נחגגים הנישואים, ה… מה שנקרא ה-hieros gamos. הנישואים המקודשים בין האל אמון לאלה מות. המקדש של האלה מות נמצא שני קילומטר, בערך שני קילומטר דרומית לכרנכ. השם המודרני שלו זה פשוט מקדש לוקסור, מי שהיה אולי. יש שדרה של ספינקסים שמחברת בין כרנכ למקדש לוקסור, עוברים דרך השדרה הזאת עם הספינה על הכתפיים של הכהנים, נפגשים עם מות, כן? אמון ומות נפגשים במקדש של מות, חוזרים שוב דרך המים, נכנסים חזרה לקודש הקודשים. כל הזמן הזה, כמובן, יש המון בחוץ שמתרגש ומתפעל ו…
יותם: מה, ודוכני אוכל וכאלה? ו…
ד"ר שלומי חן: כנראה שכן. כן, בהחלט, זה חג…
יותם: כן, כן.
ד"ר שלומי חן: זה חג עצום וגדול. עכשיו, יש גם אירוע שהוא מעבר לתהלוכה עצמה וזה האורקל. הכהנים כאמור נושאים את ה… את הספינה על הכתפיים שלהם. עכשיו, זו ההזדמנות של האדם הפשוט לשאול את אמון שאלה. אבל הוא חייב לנסח את השאלה הזאת כשאלה של "כן" ו"לא".
יותם: אוקיי. יש חוקים, את אומרת, לעניין.
ד"ר שלומי חן: כן. ואז מגיע אדם ושואל את אמון איזשהי שאלה.
יותם: "האם יוולדו לי ילדים בשנה הקרובה?". נגיד.
ד"ר שלומי חן: נגיד. ואז אם התשובה היא "כן", הספינה נעה לכיוון אחד. ואם התשובה היא "לא", הספינה נעה לכיוון אחר. כמובן שהספקנים יגידו: "אבל ה…" [מגחכת]
יותם: [מגחך] כן.
ד"ר שלומי חן: "כהנים נושאים אותם על הכתפיים".
יותם: בסדר, גם אצלנו יש כוס אליהו הנביא בליל הסדר.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: והילדים מתעצבנים שמגלים ש… מה שמגלים, כן.
ד"ר שלומי חן: כן, ש…
יותם: שמזיזים את השולחן קצת…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: נגיד. אל תספרו. כן.
ד"ר שלומי חן: אז גם כאן, אנחנו לא יודעים בדיוק מי האמין למה ומי הזיז את מה, אבל זה… זה… זו הפרקטיקה.
יותם: אבל אנשים התייחסו לזה ברצינות, נכון? זאת אומרת, זה לא בדיחה.
ד"ר שלומי חן: אנשים התייחסו לזה… כן, כן. אנשים התייחסו לזה ברצינות, וגם מטי מעט הצליחו… זאת אומרת, גם כאשר אנחנו מדברים על אירוע כזה המוני, אז אנחנו צריכים לחשוב על זה שאנחנו, נניח, יוצאים עם הספינה מהמקדש, מי זה זה שמצליח להגיע ממש…
יותם: להידחף ל…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: ל-VIP Zone.
ד"ר שלומי חן: זה הגולדן רינג של הגולדן רינג.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: זה… אי אפשר… אי אפשר להמעיט במאמץ וב… בכבוד שנפל בחלקו של מי שמצליח…
יותם: לקבל תשובה כזאת.
ד"ר שלומי חן: לקבל תשובה או אפילו רק… רק לראות את זה ששואל את השאלה. להיות במרחק של לשמוע את ה… [מגחכת]
יותם: כן, כן.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אבל זה בסדר. את יודעת, זה גם היום. את יודעת, אני לא יודע, אירועים מגה גדולים כאלה, כמו אולימפיאדה או לחילופין ה-14 ביולי באייפל. הייתי פשוט, וזה אירוע…
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: …של מיליונים ברחובות וזה מדהים. מי שמתקרב יכול לחוות את ההתרגשות הזאת, את האקסטזה הזאת של ההמונים ביחד שמחכים לוואלה, כולה זיקוקים על האייפל. אבל לא, זה זיקוקים על האייפל!
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: דוגמה, סתם.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: אז בהחלט. אז אלה בעצם חגיגות גדולות, שתי חגיגות גדולות שאנחנו מכירים אותן. ב"חג היפה של העמק", החגיגה גם קשורה בשתייה לשוכרה, זה חלק מהעניין.
יותם: לא סתם. יש להם בירה, נכון?
ד"ר שלומי חן: כן, כן. וזה… אבל זה… יש לזה אפילו סיבות דתיות. זאת אומרת… [צוחקת]
יותם: אקסטטיות.
ד"ר שלומי חן: מקבל את כל ה… זה מקבל את כל הלגיטימציה, וזה בהחלט דבר שהוא חשוב. החגיגות האלה הם באמת מעטרות את לוח השנה בנקודות של אור ושל שמחה. ממש כמו שאנחנו… כמו שהעולם, נניח, המערבי, היום מחכה לקריסמס.
יותם: או לחנוכה, או לפסח.
ד"ר שלומי חן: או לחנוכה.
יותם: או לפורים.
ד"ר שלומי חן: כן, בהחלט.
יותם: כן. כן, כן. טוב, משמחה… אי אפשר… כן, אנחנו צריכים קצת לבאס, בכל זאת. את יודעת, יהודים. בכל זאת יש לנו עבר קשה. פולחן המתים.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אי אפשר לדבר על הדת המצרית בלי העניין הזה של פולחן המתים, המומיות המפורסמות. מה קורה שם? איך זה מסתדר בתפיסות האלה?
ד"ר שלומי חן: טוב. אז חשוב לומר שהאמונה בקיום שלאחר המוות, שוב, היא אחד מעמודי התווך של התרבות המצרית.
יותם: שאת יודעת אגב, זה מעניין, כי אנחנו קוראים ב"עושים תנ"ך", ובתנ"ך עצמו אין עולם הבא.
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: יש שאול, שזה מין לימבו נצחי כזה ששמה הבן אדם ממתין עד אחרית הזמנים. או אין אחרית זמנים, הוא פשוט נמצא שם במצב של מין שינה נצחית כזאתי. ולכן מישהו שיורד ביגון שאולה הוא לא רוצה, כי הוא יהיה במצב של עצב נצחי כזה. אבל דווקא בעולם המצרי, עולם המתים מאוד מפותח. מעניין.
ד"ר שלומי חן: הוא מאוד מפותח, יש בו גם חלקים כאלה.
יותם: וואלה.
ד"ר שלומי חן: עולם המצרי… עולם המתים המצרי, הרבה פעמים, אני נוהגת לחשוב עליו כעל פוליסת ביטוח. [יותם מהמהם] זה לא כל-כך רומנטי, אבל זה כנראה ה…
יותם: כן, כן.
ד"ר שלומי חן: זאת אומרת, אף אחד לא יודע, גם המצרים, הם… הם… יש להם כל מיני מחשבות על מה יהיה אחרי המוות, אבל אף אחד לא יודע בדיוק מה יהיה. וכך הם בעצם מכסים את כל האפשרויות. אז יש גם האפשרות הזאת שזה עולם עצוב, של אנשים שהם ישנים והם… והם… ורק שספינת השמש עוברת שם אז הם מתעוררים לרגע קט והם… והם שוב נורא עצובים לראות את ספינת השמש, כי בעולם… כי עולם המתים כמובן שמש חוֹצֶה את עולם המתים כדי לזרוח מחדש בכל בוקר. עכשיו, אמונה אחרת היא שהמתים הראויים יגיעו למקום שנקרא "שדות הגומא".
יותם: הנצחיים. כן.
ד"ר שלומי חן: שדות הגומא… כן.
יותם: כן, כן.
ד"ר שלומי חן: שדות הגומא זה מקום שהוא גן עדן חקלאי, בעצם זה כמו מצרים. זאת אומרת, אנחנו רואים…
יותם: [מהמהם] יפה.
ד"ר שלומי חן: …עצי פרי ותעלות מים והמת מתקבל על ידי התשיעייה בשמחה, וכמובן, כל מה ש… כל מה שהוא נוגע בו מצליח לו, זאת אומרת, זה לא "בזיעת אפיך"…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: של המקרא, שאתה תצטרך להתאמץ בשביל שפה יצמח משהו. הכל צומח, הכל בסדר. וגם, יש מי שעובד במקומו. זאת אומרת, יש לנו מין פטנט כזה במצרים, של אושבתי, של מין פסלונים כאלה קטנים שהמת יכול… שהם עומדים במקום המת. למשל, אם צריך לפנות תעלות. את תעלות המים הרי צריך לתחזק, אחרת הם נסתמות, אבל זה לא עבודה כל-כך נעימה. הם יעשו את זה. גם לעבוד בשדות.
יותם: בעולם הבא. כן.
ד"ר שלומי חן: כן. גם לעבוד בשדות, אם זה מאמץ גדול מדי. אבל אנחנו מצד שני רואים את האידיאל הזה של עבודת האדמה, למשל. שגם סופרים שכנראה לא… לא נגעו במעדר ובמחרשה בימי חייהם, [יותם מגחך] מתארים את עצמם כעובדי אדמה.
יותם: כי לכי תדעי, אולי שמה הם יצטרכו. מעמדם, את יודעת, יתדרדר.
ד"ר שלומי חן: לא, לא. זה בבגדי פשתן מהודרים וכולי.
יותם: אה, אוקיי. הבנתי.
ד"ר שלומי חן: אז יש לנו גם את הרעיון הזה. יש לנו הרעיון של משפט המתים. הרעיון של משפט המתים הוא רעיון שהמצרים באמת התמידו בו במשך אלפי שנים, שבמסגרתו כל מת נשפט אחרי מותו. עכשיו, במהלך המשפט הזה הוא נכנס לאולם שנקרא אולם "שתי המאעת", אנחנו לא יודעים בדיוק למה הוא נקרא כך, אנחנו יודעים שמאעת זה רעיון שהוא גם אלוהות. מאעת היא הסדר הקוסמי והיא גם אלה שאחראית על הצדק, כחלק מהסדר הקוסמי. הוא נכנס לאולם שנקרא אולם "שתי המאעת", ובאולם "שתי המאעת" יש מאזניים, ועל המאזניים האלה על כף אחת נשקל הלב שלו ועל כף שנייה נשקלת הנוצה. הנוצה היא בעצם סמלה של האלה מאעת. עכשיו, התוצאה הרצויה, ככל הנראה, ככל שאנחנו מבינים, היא שהלב קל טיפה. קל יותר מהנוצה של מאעת. עכשיו, זו הווינייטה, זה העיטור.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: כן? זה הציור שמלווה את הטקסט. הטקסט לא מספר לנו בכלל על שקילת הלב. עכשיו, מתחת למאזניים האלה יושבת לה מפלצת, ששמה הוא אמות. אמות זה "טורפת המתים", והיא, תפקידה בעצם לטרוף את מי שלא עובר את המשפט.
יותם: שהלב שלו כבד. שהוא חוטא, אולי?
ד"ר שלומי חן: נניח. אנחנו לא כל-כך יודעים.
יותם: אה.
ד"ר שלומי חן: כיוון שלשמחתנו, בוודאי תשמח לדעת…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: שכל מי שאנחנו מכירים ממצרים עבר את המשפט. [צוחקים]
יותם: אה, אוקיי. כמה קל.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: עכשיו, יש 42 אלים של בית המשפט, זה כנראה 42 אלים שמייצגים את ה… את 42 המחוזות של מצרים, והמת אומר בפניהם את הווידוי השלילי. הווידוי השלילי הוא איזה פשעים לא ביצעתי.
יותם: אה, דווקא מה שלא ב… "Ever never" כזה.
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: המשחק מי שמכיר. אוקיי.
ד"ר שלומי חן: ממש ככה. כן. ואז: "לא השגתי גבול ולא עשקתי יתום ואלמנה ולא גנבתי אוכל מהמזבח של האלים ולא…"
יותם: הוא מלמד סנגוריה על עצמו, נגיד.
ד"ר שלומי חן: אממ… כן.
יותם: "לא עשיתי את הדברים האלה, הרעים".
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: אוקיי.
ד"ר שלומי חן: נכון. ואז הוא צריך גם להפ… הוא צריך גם להפגין ידיעות. בין היתר הוא צריך לדעת את השמות של כל האלים, כן? הוא פונה אליהם בשם. הוא צריך אחר-כך, כשהוא נכנס לאולם, הוא צריך לדעת את השמות של חלקי הדלת. זה לא שמות "משקוף" ו"סף" וכולי, זה שמות סודיים של כל חלק בדלת. ואחרי שהוא מפגין את כל הידיעות האלה, וזה דבר שחשוב מאוד להבין אותו, שחלק מהגאולה בעולם המתים המצרי תלויה בידיעה. אתה צריך להימצא ראוי, ואתה תימצא ראוי אם יהיו בידך כל הידיעות שאתה צריך לדעת כשאתה נכנס לעולם המתים. ואם שקלו את הלב שלך - שוב, כחלק מהווינייטה, הטקסט לא מספר לנו, ועברת את כל מה שמתואר בטקסט בשלום - אתה בעצם יכול להיכנס לממלכת אוזיריס. אוזיריס שנרצח, הופך להיות מלך עולם המתים, ואתה הופך להיות חלק מעולמו של אוזיריס, אותו מקום שמוגן על ידי כל אותם שומרי שערים שהם מפחידים, שצריך לדעת את השם הסודי שלהם, והדלתות שצריך לדעת את השמות הסודיים שלהם, ועוד כהנה וכהנה וכהנה. ובסופו של דבר אתה תדע, אתה תגיע.
יותם: כשמדברים על עולם המתים אי אפשר לא לדבר על המומיות לרגע. זה חלק מאותו עניין? שימור הגוף? הגוף מתפקד…
ד"ר שלומי חן: אוקיי.
יותם: …בעולם הבא? איך זה עובד?
ד"ר שלומי חן: המומיות, שוב, זה גם רעיון מאוד-מאוד עתיק. אנחנו רואים ניסיונות לשימור הגוף כבר בתקופות פרהיסטוריות. אומנות החניטה מגיעה לשיאה בשושלת ה-21, זה 111 לפני הספירה, אבל החניטה כאמור, מתחילה בשלבים מוקדמים מאוד. עכשיו, מדוע המצרים חונטים? כיון שהם מאמינים בקיום שלאחר המוות מצד אחד, ומצד שני הם יודעים מה קורה לגוף שלא מטפלים בו באופן מיוחד, והם מאמינים גם שלכל אדם יש חלקים שונים באישיות. הקה, שזה הרבה פעמים נתפס ככוח החיים, צריך מיכל, כן? הוא צריך איזשהו מיכל, על מנת שהוא יוכל להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולהיות באיזשהו מקום. ולכן בשלבים מוקדמים של ההיסטוריה המצרית יוצרים פסל של המת, כדי שהקה יוכל… גם דיברנו בהקשר הזה על האל…
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: …שיש לו פסל, על מנת שהקה שלו יוכל לבוא ולשכון במקדש. על מנת שהקה יוכל להמשיך לשכון בקבר צריך איזשהו כלי. והכלי הזה זה המומיה. המומיה המשומרת של הגוף. עכשיו, המומיה הזאת אמורה באמת לתפקד בעולם המתים, וכך על המומיה מבצעים טקס. לפעמים על המומיה ולפעמים גם על הפסל, מבצעים טקס שנקרא "טקס פתיחת הפה". טקס פתיחת הפה הוא לא רק של פתיחת הפה, הוא בעצם פותח את כל הנקבים בגוף על מנת לאפשר לגוף להמשיך ולהתקיים גם בעולם המתים, על מנת שהוא יוכל לאכול, שהוא יוכל להפריש, שהוא יוכל לשמוע ולראות וכולי וכולי. כל אלה הם פונקציות שהמצרים רוצים לשמר אותם גם בעולם המתים. ועורכים את הטקס הזה על המומיה, על מנת שבאופן מאגי, המומיה תוכל לתפקד כגוף בעולם המתים.
יותם: טוב, אי אפשר למצות את… את יודעת, את עניין המומיות. זה באמת… יש המון-המון. ולחשים וכל מיני ייצוגים של… ששמים בקברים ואחר-כך הופכים להירוגליפים וכל מיני דברים כאלה. יש המון מה… מה… יבואו אליך לקורס, לאוניברסיטה בסוף, כן? זה העניין.
ד"ר שלומי חן: בשמחה רבה. [מגחכים]
יותם: אבל כמו הרבה דברים, לפעמים… דיברנו על עולם המתים. גם הדת המצרית גוססת בסופו של דבר. אני מזכיר, זה תרבות שהתקיימה 3,500 שנה, בל נשכח, כן? עם פחות או יותר אותם אלים. אבל היא בסוף מתפיידת, עד כדי שהיום אנחנו לא מכירים אותה. אין דת מצרית יותר. מה… מה קורה שם?
ד"ר שלומי חן: אוקיי. אז בעצם כל האירועים שנגעו לקליאופטרה הופכים להיות אולי קטליזטור. זה אולי היה קורה בכל מקרה, אבל כאמור, אולי מאזינינו זוכרים כמה פרקים בהיסטוריה, על כך שקליאופטרה בסופו של דבר…
יותם: היווניה. כן.
ד"ר שלומי חן: מהשושלת היוונית…
יותם: כן, כן.
ד"ר שלומי חן: ששולטת על מצרים.
יותם: תלמי.
ד"ר שלומי חן: כן, בית תלמי.
יותם: היא לא מצרית, כן…
ד"ר שלומי חן: נכון.
יותם: …שחומת עור, כמו שאנחנו רוצים לדמיין אולי בסרטים.
ד"ר שלומי חן: אולי, כן.
יותם: כן.
ד"ר שלומי חן: אז קליאופטרה, במותה, בעצם מורישה את מצרים לרומא. וכך רומא הופכת להיות עושקת באופן מאוד-מאוד מובהק. זאת אומרת, מצרים הופכת להיות חלק מרומא וצריכה ומעבירה את כל עושרה בעצם לרומא. במצב הזה, המצרים מרגישים את עצמם מאוד מסכנים, עשוקים, אומללים, חלכאים ונדכאים ממש. מצב שבו הנצרות פורחת, כיוון שהנצרות בראשיתה היא באמת דת של אנשים שהם נרדפים. ומצרים היא אחד המקומות הראשונים בעולם שבאמת מקבל את הנצרות בזרועות פתוחות. בשלב הראשוני הנוצרים עדיין נרדפים באימפריה הרומית, וגם במצרים, כחלק מהאימפריה הרומית כמובן. אבל במאה הרביעית לספירה, הנצרות הופכת להיות דת האימפריה. ומי שנרדפו הופכים להיות רודפים. כך קורה ששאריות הפולחן המצרי העתיק, כן? של הדת המצרית במצרים, באמת נדחקות לגבולות המאוד-מאוד רחוקים. אנחנו יודעים שלמשל במקדש פילה, שזה על אי באזור אסואן, בגבול הדרומי של מצרים, שם מתקיים ככל הנראה פולחן מצרי לאלה איזיס, עוד במאה השישית לספירה. אבל…
יותם: וזו הנקודה האחרונה בעצם?
ד"ר שלומי חן: כן.
יותם: שמשמה זה מתפייד?
ד"ר שלומי חן: שם אנחנו… שם זה הנקודה האחרונה שידועה לנו. אבל אנחנו גם יודעים לומר שבמאה השישית, כאשר משכילים מצריים כותבים למשל הירוגליפים, הם כבר כנראה לא יודעים לקרוא הירוגליפים. הם כותבים ביוונית על הירוגליפים המצריים, הם לא בדיוק יודעים לקרוא אותם. זאת אומרת, שאנחנו רואים פה, באמת, עלייה של הנצרות. יחד עם עליית הנצרות, יש אימוץ של הכתב הקופטי, שהוא בעצם שימוש ב… באלף-בית היווני עם תוספת של כמה סימנים, כך שמערכת הכתב הופכת להיות הרבה יותר נגישה ופונקציונלית, ובעצם ההירוגליפים נשכחים. ושוב, רוב רובה של האוכלוסייה שוכחת את המורשת הזאת של מצרים העתיקה, כך ש…
יותם: עד שמפוליון בעצם? בגדול.
ד"ר שלומי חן: עד שמפוליון, כן. עד שמפוליון.
יותם: דוקטור רחלי שלומי חן, החוג למדע הדתות והחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, מייסדת מיזם "מלכת מצרים" - תודה לך על הסיבוב ה… הטעימה הדתית הקטנה הזאת, אבל שבאמת פותחת צוהר, כן? [מוזיקת רקע] לעולם נשכח, אבל מרתק, של תרבות ודת. היום נגענו בדת. בפרק הבא נדבר על ההיבטים התרבותיים.
זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה". שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות. והכי חשוב, לחוזה כי אתה שם.
אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.
תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר. שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך". אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו.
ועד הפרק הבא, להתראות.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments