עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - תעלומות הנוסח - תרגום השבעים (ד"ר ליאור גוטליב)
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Aug 9
- 29 min read
Updated: Sep 8
בפרק זה נמשיך במסע הבלשי שלנו סביב תרגום השבעים, אבל הפעם "נרד לשטח" – דהיינו לטקסט עצמו. דוגמאות, אני אוהב כידוע דוגמאות. ממליץ להאזין לפרק עם תנ"ך.אילו הבדלים ניתן למצוא בין נוסח המסורה לתרגום השבעים? השמטות? תוספות? מה הן מעידות? אילו שינויים בשמות של מקומות ואנשים משתקפים בתרגום השבעים ומה ניתן ללמוד מהם? מדוע הוגים בלעז ג'רוזלם? איך שינוי בניקוד של מילה אחת בלבד, למשל בסיפור ברית בין הבתרים, יכול להעיד על קריאה אחרת של הטקסט? איך חלוקה שונה של המילים עצמן בתוך הפסוק עוזרת לנו להבין פסוק שבמקרא נראה סתום לגמרי? אילו שינויי נוסח נובעים פשוט מדמיון של האותיות בעברית וחילופין ביניהן, כמו למשל ר' ו-ד'? איך ה"אביר" מירמיהו מ"ו פסוק ט"ו בנוסח המסורה הופך לכאורה לאל המצרי "חפ / אפיס" בנוסח תרגום השבעים? איך תרגום השבעים פותר באחת קשיים מורכבים בטקסט של נוסח המסורה כשיש "פלונטר" שמורכב מחוסר התאמה בין מין נושא הפסוק והפועל שבא אחריו, ובנוסף ביטוי שאינו שגור בספר שמואל (דוד המלך)? מה תפקידן של מגילות מדבר יהודה בהבנת הבדלי נוסח? איך תרגום השבעים מסייע אולי לפתור חידה מסתורית משירת האזינו שבספר דברים? מה לגבי מזמור תהילים קנ"א (כן, קראתם נכון, זאת לא שגיאה... מזמור 151)?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/06/2025.
[פרסומת]
קריינות: רשת "עושים היסטוריה".
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.
יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. תרגום השבעים, דיברנו עליו בפרק הקודם באופן כללי, והפעם נרד לשטח. נתחיל לבדוק את תרגום השבעים מול נוסח המסורה ומול עוד נוסחים שיש בידינו. להבין, אתם יוצאים מאיתנו למסע בלשי, וראש צוות הבלשים, דוקטור ליאור גוטליב מאוניברסיטת בר אילן. שלום לך שוב, מה העניינים?
ד"ר גוטליב: שלום שלום.
יותם: אז אנחנו הולכים לעשות ארכיאולוגיה טקסטואלית, סיפור בלשי, וכמו, אתה יודע, אנחנו חונכים את המאזינים להיות בלשים כרגע. נתחיל בדברים יחסית פשוטים, ולאט לאט נתקדם עם התקדמות הפרק. בוא נדבר על הבדלים שיש בין תרגום השבעים לבין נוסח המסורה או לנוסחים אחרים שיש לנו. בוא נתחיל, אתה יודע מה? עם שמות. שמות עבריים שיש לנו היום, שהתגלגלו בצורות אחרות, ויש פה עניין מפתיע, נכון?
ד"ר גוטליב: אכן יש פה משהו מפתיע בדרך שתרגום השבעים נוהג כלפי השמות העבריים הללו. תזכור, השמות העבריים, לכל אחד מהם יש משמעות. כלומר, שבאופן תיאורטי היה אפשר גם לתרגם את השם הפרטי של כל דמות בתנ"ך. אנחנו לא נוהגים כך…
יותם: נכון.
ד"ר גוטליב: ו… אלא אנחנו נותנים מה שמכונה תעתיק. אנחנו מתעתקים את השם. אז אם מדובר בשם יוסף, אז אני אומר יוסף באותה שפה שאני מתרגם אליה, ואם זה באנגלית וה-י' קוראים אותה כ-J, אז זה הופך להיות ג'וסף.
יותם: ואם זה בספרדית, אז אומרים חוסה וכאלה.
ד"ר גוטליב: בדיוק. בדיוק. גם תרגום השבעים עושה כך ביוונית, אבל הדבר המעניין כאן הוא שהדרך שבה תעתק תרגום השבעים את השמות הפרטיים הללו, היא דרך ששונה מהאופן שאנחנו הוגים חלק מהשמות הללו בעברית שלנו, והיא גם הדרך שהפכה להיות הדרך הראשית להגיית את השמות הללו בכל מקום בעולם חוץ מישראל. [צוחק]
יותם: זאת אומרת, כל הג'ייקובים, ה-Abraham וזה, הושפעו מתרגום השבעים בלי ידיעתם.
ד"ר גוטליב: לגמרי. הרי למה לומר Abraham עם B, ולא Avraham עם V? מה אין V ב…
יותם: זה לא חשבתי.
ד"ר גוטליב: היה אפשר, היה אפשר… לא… למה כל כך ברור לאנשים מחוץ לישראל שהשם הוא Abraham, אבּרהם? בעצם יסוד הדברים כבר בתרגום השבעים. ביוונית אין צליל V, אין…
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: ב' רפה. כל ב' מתועתקת כביתא.
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: אז אם כתוב "אברהם" א' ב' ר' וכו', אז הוא יתעתק באותיות יווניות, בהתאם לכך, ואז יוצא לו אַבְּרָם. ומכאן מתגלגל הדברים, דרך… מן היוונית אל הלטינית, ומן הלטינית אל השפות האירופאיות האחרות, עד שמתחילים לומר את כל השמות הללו, עד היום, בשפות האירופאיות השונות, לפי הגייה שהחלה למעשה בתרגום השבעים.
יותם: אז זה גם נכון ליעקב, יַעֲקֹבּ כאלה, גֶ'יְקוֹבּ.
ד"ר גוטליב: זו הסיבה שאתה תמצא B בסוף המילה גם באנגלית היום. נכון, בדיוק כך, זו הסיבה. הדבר המעניין הוא שיוצא, שאנחנו מגלים דרך זה כל מיני הגיות שכנראה היו קיימות אז לשמות עבריים, ואנחנו הוגים את זה קצת אחרת. למשל, נגיד, השם בלעם או גלעד, על אותו משקל, אנחנו מוצאים שבתרגום השבעים, בָּלָעָם, גָּלָעָד. לא בִּ אלא בָּ, לא גיל אלא גל.
יותם: אז מה נכון?
ד"ר גוטליב: מה ש… נכון? צריך לשאול את אבא ואמא מה נכון, ואתה ממשיך את מסורת אבותיך. אנחנו לא נותנים פה ציונים, זה לא מתמטיקה, אלא זו מסורת. המסורת היהודית החיה היא לומר בלעם, גלעד, אבל ביוונית כתוב, בָּלָעָם, גָּלָעָד. וזה הלך והתגלגל גם הלאה. יש גם שמות נוספים שאנחנו, שהשפיעו מאוד על השפות האירופאיות עד היום. למשל, איך אתה תתרגם או תתעתק את שם העיר עזה?
יותם: לאנגלית? יגידו גזה.
ד"ר גוטליב: למה?
יותם: איך אתה תכתוב A-Z-A?
ד"ר גוטליב: אבל בכל העולם מדברים על Gaza. למה? כי כך מופיע ביוונית.
יותם: אני אקשה עליך, אני יודע ערבית, ובערבית אומרים רזה, וכאילו עם ר'ין, מה שנקרא, שזה לא ע'.
ד"ר גוטליב: אכן כך. ואם אתה מצרף את שני הנתונים הללו יחד, דהיינו, שבערבית עד היום אומרים רזה, בר'ין, ולא ע', וביוונית, תעתקו את ע', ז', ה', הזה שבעברית, ל-גזה עם גמא.
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר גוטליב: כן? אז הם שימרו, זה כמו הקלטה שיש מלפני 2,000 שנים, הם שימרו. כנראה היו יהודים שידעו להגות אז את האות ע' במקום שצריך, באופן קצת אחר מאשר הע' שאיננה ר'ין.
יותם: זאת אומרת, הר'ין, שנגיד, התנוונה בעברית, הפכה לע', ואילו המקור הוא יותר קרוב, בתעתיק שלהם היה גא, פשוט?
ד"ר גוטליב: בכל מקרה, בתנ"ך כתוב ע'. אבל גם העיר עקרון, הרי יש עזה ויש עקרון, שניהם ב-ע'. אבל ביוונית, עזה מתועתקת כגזה, עקרון אינה מתועתקת כגקרון, אלא כעקרון.
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר גוטליב: עָקָרו…
יותם: זאת אומרת, היה איזה הבדל באוזניו של המתרגם.
ד"ר גוטליב: תרגום השבעים כאן משמר הבדל בהגייה, ככל הנראה, זה ממש, זה כמו הקלטה, רק של איך שהיו הוגים את העברית באותם ימים, ושימרו את הע' המיוחדת הזאת, שבערבית היא באמת ר'ין.
יותם: נעזוב רגע את עזה עם הבעייתיות שלה בצד, נלך לעיר שאנחנו יותר אוהבים, כן? ג'רוזלם, ירושלים, זה גם בא מהיוונית, תגיד לי תכף? טוב, את ה-J שבתחילת ג'רוזלם אני יכול להבין, זה שיטת ה… כן, הביטוי של י' בשפות האלה, אבל מה לגבי השאר?
ד"ר גוטליב: אז ג'רוזלם עם S כתובה כך בגלל שביוונית אין אות אחת, אין עיצור כנגד הש' העברית, אין שן. אז כל ש' כזו מתועתקת.
יותם: סופלקי, כן, תחשבו על יוונית, הכל עם סמכים כאלה שורקות.
ד"ר גוטליב: אבל גם כנגד ה-ש', אין… פשוט אין את הצליל הזה, אז זה הופך להיות סיגמא, שאחר כך בשפות האירופאיות זה ה-S.
יותם: ואז זה ג'רוסלם ולא…
ד"ר גוטליב: אבל שים לב שג'רוזלם ולא ג'רוזליים, למה? כי היוונית משמרת את הכתיב העברי של שם העיר, ירושלים.
יותם: אין י' י' שמה.
ד"ר גוטליב: כאילו, נכון, אין מה שאתה קורא י' י', נכון. אלא הכתיב הוא ירושלם, רק שאנחנו הוגים את זה ירושלים.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: והם לקחו ירושלם, לא יכולים להגיד, אין להם ש', אז כתבו ירוסָלם, זה הכל.
יותם: ואז נהיה ג'רוסלם.
ד"ר גוטליב: ואז יוצא ג'רוזלם.
יותם: מדהים. טוב, עוד דוגמאות ככה, באמת קטנות, מה שנקרא, לעבודה בלשית כזאת, איך דברים מתגלגלים.
ד"ר גוטליב: אז בפרק הקודם אמרנו שאנחנו לומדים את הטקסט העברי והטקסט היווני, ממש ברמה של מילה מול מילה. בהרבה מאוד מקרים מוצאים מתאם בין הדברים. אבל יש פעמים שפתאום אתה שואל את עצמך, רגע, מה קרה כאן? אז למשל, בסיפור ברית בין הבתרים, שבספר בראשית פרק טו', יש שם בפסוק 11, כתוב: "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם". עכשיו שים לב, וישב, בנוסח המסורה, יש דגש ב-ש'. יש גם דגש ב-י', על זה לא נדבר עכשיו, אבל יש דגש ב-ש' כנגד האות נ' שהיא חלק מהשורש. השורש של "וישב", נ'-ש'-ב', לשון "משיב הרוח ומוריד הגשם". זה נשיבה של רוח.
יותם: זאת אומרת, הוא נושף עליהם רוח, משהו, הוא משיב עליהם רוח.
ד"ר גוטליב: הוא מגרש אותם מלפגוע בבתרים שהוא הכין, כפי מצוות השם. אז כך כתוב אצלנו בנוסח שלנו. כשאנחנו קוראים את היוונית, זה לא כתוב, לא כתוב שהוא גירש אותם בכלל. מה כן כתוב? שאברהם ישב איתם. מה זאת אומרת, ישב איתם? למה שהוא יֵשֵׁב איתם? טוב, זו שאלה פרשנית. אבל איך הם קראו? ובכן, ברור לגמרי, שהטקסט העברי שעמד בפני המתרגם היווני היה דומה, זהה ממש, לטקסט שנמצא לפנינו בנוסח המסורה. האותיות היו ו', י', ש', ב', א', ת', מ'. רק שבעוד שאצלנו אנחנו קוראים "ויַּשֵּׁב אותם", היווני קרא את זה כ-ויֵשֵׁב איתם. הרי אין ניקוד בספרים. האותיות אותן אותיות, אבל אפשר לקרוא אותן אחרת.
יותם: והוא פשוט מבין את זה אחרת…
ד"ר גוטליב: תרגם כפי האופציה, אופציית הקריאה הזו, ולא האופציה שאנחנו נוהגים לדורות, "ויַּשֵּׁב אותם". ויש עוד דוגמאות רבות ואחרות כאלו. יש למשל בבראשית מ"ז, פסוק 31, כשיוסף בא לבקר את אביו הזקן והחולה במצרים, אז ישראל, יעקב, ישראל מראה עד כמה שהוא מעריך את מעשהו, את מחויבותו של יוסף, וכתוב שם, "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". הוא היה על מיטת חוליו…
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: ולכן, "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". כשאתה קורא ביוונית, לא מופיעה שם מיטה בכלל.
יותם: מה מופיע?
ד"ר גוטליב: אלא הוא מופיע על המקל שלו.
יותם: המט…
ד"ר גוטליב: הוא משתחווה על ה… ראש המקל שלו. עכשיו… מקל הליכה. עכשיו, למה שהוא ישתחווה על…? שוב, זו שאלה פרשנית, אבל איך הם קראו…
יותם: וזה פותר את הבעיה.
ד"ר גוטליב: זה פותר את הבעיה, כי מה זה מקל?
יותם: אני מבין למה אתה חותר, מַטֶּה, מקל…
ד"ר גוטליב: נכון.
יותם: מיטה, אוקיי.
ד"ר גוטליב: אז הוא פשוט קרא את אותן אותיות בדיוק שיש אצלנו, לא כראש המיטה, אלא כראש המַטֶה. 'וישתחוּ ישראל עַל ראש הַמַטֶה'. אני לא נכנס לשאלה מה משכנע אותך יותר. אני פשוט…
יותם: מיטה נשמע לי הגיוני, אגב, אם אתה שואל אותי סתם ככה, out of the, כלום.
ד"ר גוטליב: אז לפעמים ההבדלים הם ברמה כזו שאינם משקפים הבדל כלשהו בנוסח העיצורי שכתוב לפנינו. רק שאלה איך הוגים אותם. לפעמים זה כך. לפעמים יש דברים מעניינים יותר.
יותם: אמרנו, נתחיל מהקל אל הכבד, כן.
ד"ר גוטליב: כן. לפעמים יש גם שאלה, איך לחלק את המילים?
יותם: מה זאת אומרת?
ד"ר גוטליב: אתן לך דוגמה, בירמיהו כג', פסוק 33. היה שם נבואת תוכחה, מופיע שם הפסוק, "וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה… לֵאמֹר מַה מַשָּׂא יְהוָה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם".
יותם: קצת תחביר בעייתי.
ד"ר גוטליב: עכשיו…
יותם: כן. מה?
ד"ר גוטליב: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא"? מה זה בדיוק? מה… לא כל כך ברור מה כתוב שם. קצת קשה לפרש, אפשר לפרש אבל זה קצת קשה. בעוד שכשקוראים את היוונית, עולה בכלל משהו אחר. "וכי ישאלך העם הזה לאמור מה משא השם, ואמרת אליהם אתם המשא ונטשתי אתכם".
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר גוטליב: מה זה אתם המשא? זה אותן אותיות בדיוק.
יותם: טוב מאזינינו, פה אתם צריכים לפתוח את הספר ולקרוא את זה, אני ממליץ בכלל להמשך הפרק הזה, תעשו רגע פאוז, רוצו ותביאו ספר תנ"ך. מי שבנהיגה לא. פשוט רואים את זה, הטקסט הוא מולי כרגע על מסך המחשב: "ואמרת אליהם את מה משא", זה פשוט מחולק אחרת.
ד"ר גוטליב: אבל זה אותו רצף של אותיות.
יותם: כן כן.
ד"ר גוטליב: א', ת', מ', ה', מ', שׂ', א'. השאלה אם לקרוא את זה כשלוש מילים, כמו אצלנו, "את מה משא", או כי שתי מילים, כפי שכנראה המתרגם היווני קרא את אותו רצף של אותיות, אתם המשא. ואם אתה שואל אותי…
יותם: זאת אומרת, ה-מ' של "מה" הולכת לא', ת' מצד אחד, וה-ה' של המה הולכת ל-המשא בצד השני.
ד"ר גוטליב: ומבחינה רטורית…
יותם: זה הרבה יותר הגיוני.
ד"ר גוטליב: איזו תשובה חזקה היא זו.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: מה משא ה'? אתם המשא, אני לא יכול כבר לשאת אתכם על כתפיי ונטשתי אתכם.
יותם: זה מדהים, כי לצורך העניין, אנחנו מבינים שבגלל מי ש… כן, ראה את מגילות קומראן, או משהו, מבינים שבעת העתיקה הכתב לפעמים מתחבר ימין-שמאל, ככה, לא… הוא ישר מאוד במפתיע, אבל לפעמים החיבורים הם לא בדיוק, קופצים שורות, לפעמים כותבים קצת על קצה השורה. מאוד הגיוני, שזה מה שקרה. מדהים. אוקיי, עוד כאלה.
ד"ר גוטליב: אם כבר היינו בספר ירמיה, אז בוא נלך אל ירמיהו פרק מ"ו. יש שם בפסוק 15, יש שם, וזה בתוך נבואה, נבואת פורענות על מצרים, 'לבוא נבוכדנאצר מלך בבל על מצרים', הוא כמובן הולך להכות את מצרים, והנביא לועג למצרים שעומדים לחטוף חזק מנבוכדנאצר, והוא שואל שם, בפסוק 15, במין לעג כזה, "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהוָה הֲדָפוֹ".
יותם: שזה סביר.
ד"ר גוטליב: סביר.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: כן. רק שקצת… מה שקצת מפתיע לחוקרי הלשון העברית, השורש ס.ח.ף, או הפועל הזה נסחף, יש רק עוד מקום אחד בתנ"ך שיש את השורש ס.ח.ף.
יותם: ובאיזה משמעות הוא שמה?
ד"ר גוטליב: משמעות של ירידת גשמים, זה בספר משלי, ירידת גשמים, אז כנראה זרם של מים.
יותם: שזה גם הגיוני לפה.
ד"ר גוטליב: זה בהחלט הגיוני שזה יכול להיות גם פה. "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהוָה הֲדָפוֹ", דהיינו, מה זאת אומרת נסחף? אותו אביר, מי שזה לא יהיה, האביר הזה איננו יכול לעמוד איתן, אלא הוא נעקר מפני זרם המים השוטפים, מבחינה מטאפורית, של בוא השם להכות את מצרים.
יותם: אבל לתרגום השבעים יש הצעה טובה יותר.
ד"ר גוטליב: יש הצעה מעניינת.
[חסות]
ד"ר גוטליב: בתרגום השבעים יש פרטים אחרים שאינם בנוסח המסורה שלנו. קודם כל, האביר הזה לא נסחף, אלא ממש בורח. חוץ מזה, לאביר הזה יש גם שם, אפיס…
יותם: שזה ממה?
ד"ר גוטליב: שם מעניין, כי זה שם של אל מצרי. אמנם במלבוש יווני, עם סיומת יוונית, איס, אבל זה שם של אל מצרי, שמיוצג בתרבות המצרית על ידי השור, הפר, או עגל של פר. זהו אפיס. עכשיו, איך אפיס נכנס לפסוק היווני, ומה הוא עושה שם? ומדוע אצלנו הוא נסחף?
יותם: ואני מזכיר, שוב, למאזיננו ומאזינותינו, אנחנו מדברים, לכאורה, על אותו טקסט, פשוט תרגומו של אותו טקסט. ואם פתאום יש פה שם - אפיס, ושמה יש… פה כתוב "נסחף אבירך" ואין לו שם, יש פה… אנחנו צריכים לעמוד על ההבדלים האלה, מאיפה הם מגיעים בכלל.
ד"ר גוטליב: אז כשאנחנו מסתכלים על ההבדלים הללו, אז אני מציע שנתקדם מעט בתוך הפסוקים, ואנחנו נראה שרק בעוד כמה פסוקים, בפסוק 20 שבפרק הזה, הנביא מכנה את מצרים "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה". "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא". "גַּם שְׂכִרֶיהָ", פסוק 21, "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ", רגע, אני מכיר את הביטוי הזה, "לא עמד" ו"לֹא עָמָדוּ". וכאן כתוב, "כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ". מה זה "גַם הֵמָּה"? מי עוד נס ולא עמד?
יותם: אני אקריא את הפסוק המקורי שלנו, פסוק 15, "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהוָה…" כן, הנה, הוא לא עמד. האביר שלנו.
ד"ר גוטליב: אנחנו רואים שהבן זוג של "לא עמד", בפסוק 21, הוא "נָס". נָסו, לא עמדו.
יותם: אבל יש לנו נָס, אבל מה זה חף? לצורך העניין.
ד"ר גוטליב: אז בוא…
יותם: נפריד את המילים, כי למדתי מהדוגמאות הקודמות.
ד"ר גוטליב: אז יפה, אז אם אני לוקח את המילה "נסחף", שבפסוק 15, ואני רואה שהיווני תרגם אותו מלשון בריחה, אז זה כבר לא נסחף, אלא באמת נָס. 'מַדּוּעַ נס חף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהוָה הֲדָפוֹ'. מיהו חף אבירך? חף זה השם של האל המצרי שלא במלבוש היווני.
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: חף הוא אפיס, חפּ.
יותם: אוקיי, זאת אומרת היוונית של אפיס, כן? העברית של האפיס זה חף, ואז נָס חַף, וזה הגיוני, חף הזה ברח. וזה מתאים לתרגום השבעים, שמציע שאותו אביר ברח.
ד"ר גוטליב: אז ירמיהו מדמה את מצרים לעגלה, ואת האל המצרי הזה לאביר, הכוונה… שהוא שור חזק, זה לא האביר של המלך ארתור.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: זה האבירים שעובדים בשדה, זה שוורים, פרים. והוא עכשיו מדמה את מצרים, או… למי שכפופה תחת האל הזה, והאל הזה אינו יכול לעמוד בכלל, אלא נס מפני השם אלוהי ישראל. 'מדוע נס חף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו', "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק" העגלים הקטנים, "כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ".
יותם: דימויים מעולם השדה והחקלאות שהגיוניים גם, פלוס האלים היוונים, שמכיר אותם ירמיהו, כי הוא נמצא פה באזור. אבל אני חייב להגיד לך בעניין הזה, ליאור, אם לא היית מסב את תשומת ליבי, "נִסְחַף אבירך" גם עובד לי, אז אולי זה המקור?
ד"ר גוטליב: אין בעיה. אני לא כאן לספר לך מה המקור. אני קורא שני טקסטים ומסביר כל אחד מהם, אתה תחליט.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: מה קונה את ליבך יותר מ…
יותם: כן, אבל באמת, אתה יודע, שפתאום מבינים את המשמעות, נוסף עוד רובד, וזה בדיוק העניין במִיני חקירות האלה, אפילו על מילה אחת.
ד"ר גוטליב: אפילו על מילה אחת.
יותם: שתי מילים.
ד"ר גוטליב: נכון. נכון מאוד, נכון.
יותם: אוקיי, אני אוהב את זה, אני מניח שגם המאזינים.
ד"ר גוטליב: יש פעמים שאנחנו מוצאים הבדלים שהם ברמה, פשוט של אותיות שדומות מבחינה גרפית.
יותם: מה זאת אומרת?
ד"ר גוטליב: זאת אומרת, תראה, אתה יודע למשל ש-ר' ו-ד' בכתב ה… בכתב המרובע, שתי אותיות שדומות מאוד, ההבדל רק של-ד' יש עוד איזה זנב, שנמשכת לצד ימין עליון של האות, אבל אותיות שנראות דומות מאוד, וזה גרם במהלך הדורות ללא מעט טעויות סופרים, שמחליפים בין ר' לבין ד'. ואנחנו מוצאים דוגמאות כאלו גם בתוך תרגום השבעים. למשל, יש בשמואל א', פרק י"ז, פסוק 8, בתוך הסיפור של גוליית הפלישתי, כשהוא לועג לצבא של שאול, הוא אומר להם: "הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל". ואז הוא מבקש, למה לא תשלחו מישהו להלחם בי? כשאתה קורא ביוונית, אתה רואה שהוא לא מכנה אותם, לפחות ביוונית, הוא לא מכנה אותם "עבדים לשאול", אלא "עִבְרִים לשאול", עברים מלשון בני ישראל.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: העברים.
יותם: זה לא הגיוני.
ד"ר גוטליב: הגיוני או לא הגיוני, מה עשה המתרגם? הייתה בפניו המילה, ע', ב', ואז, או ד' או ר', אבל הוא בוודאי קרא את זה כ-ר', י, מ. הוא רואה את המילה "עברים", אז אני פלישתי, אתם עברים, אז הוא מתרגם כך, זה פשוט חילוף של ד' ו-ר', בנוסח המסורה ב-ד', עבדים, ובנוסח המשתקף מעבר לתרגום השבעים, ב-ר', המילה עברים.
יותם: זאת אומרת, כנראה שהקלף עם ה… או הספר, כן? המגילה שהייתה בפניו, היה שמה ד', ר', לא היה ברור, כנראה, יכול להיות, או שהוא קרא מהר, או לא יודע מה, והוא פשוט החליט לעשות פה מעבר מ-"עבדים" ל"עברים", זה קל אפילו.
ד"ר גוטליב: והתהליך גם יכול להיות הפוך.
יותם: אה, אוקיי.
ד"ר גוטליב: אתה לא יכול לקבוע מראש…
יותם: כן, כי צריך להיות…
ד"ר גוטליב: אם ה-ד' הפכה ל-ר' או ה-ר' ל-ד'.
יותם: זאת אומרת, שיכול להיות שהמקור היה עברים, ואז המעתיק היהודי בעברית, תרגם… לקח עבדים.
ד"ר גוטליב: מבחינה תיאורטית, בכל מקום ומקום, אתה לא יכול לדעת מראש, זה שאלה של מסורת, אבל אתה חייב לפרוש את הנתונים…
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: המחקריים בפניך. דוגמה אחרת, גם כן דומה, אבל בצמד של שתי אותיות אחרות. אז כתוב בירמיהו כ"ג, 9, הוא מתאר את החוויה שלו, הוא אומר, "הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן". "אִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן". אחלה תקבולת.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: לא? נכון? אבל כשאתה קורא ביוונית, האיש הזה לא היה שיכור, אלא הוא היה שבור. עדיין הוא היה כגבר שעברו יין, אבל הוא היה כאיש שבור. איך השיכור הפך לשבור? זה פשוט הדמיון הגרפי בין ב' ל-כ'.
יותם: כן, גם שמה יש צ'ופצ'יק קטן. כן.
ד"ר גוטליב: זהו, הכל בגלל הצ'ופצ'יק הקטן.
יותם: כן, כן.
ד"ר גוטליב: אבל אלו הבדלים שכשאתה משווה משפה לשפה, אתה צריך לתת עליהם דין וחשבון. מה חשב המתרגם? מה הוא ראה בפניו? לפעמים ההבדלים הם דקים שבדקים, ולפעמים הם הבדלים גדולים מאוד.
יותם: כן. בוא נעבור, ליאור, ברשותך, לפרשייה אחרת, שהיא… אני כבר אומר, אנחנו מעלים את רמת הקושי, מעט יותר סבוכה, ואנחנו מדברים על ספר שמואל.
ד"ר גוטליב: כן. אני רוצה לקחת אותך לשמואל ב' פרק י"ג. לאחר רצח אמנון בידי אבשלום, אבשלום הרי בורח אל ארץ גישור ונמצא שם אצל הסבא שלו, אצל תלמי מלך גישור, נמצא שם 3 שנים. ואז בפרק י"ג פסוק 39, מתואר הגעגוע של דוד אל בנו, וכתוב כך אצלנו: "וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת". עכשיו, כל אדם שיודע עברית, יזהה כאן לפחות בעיה אחת. ואדם שיודע קצת יותר מאשר רק דקדוק עברי, אלא יודע גם עוד משהו, יזהה גם בעיה שנייה. אני אתאר את שתי הבעיות. הבעיה הראשונה היא פשוט ברמת הדקדוק: "ותכל דוד"?
יותם: ותכל דוידה אולי.
ד"ר גוטליב: אולי דוידה, אבל כתוב… מה לעשות שמתואר כאן שהוא מלך?
יותם: ולא מלכה.
ד"ר גוטליב: "ותכל" פועל בצורת נקבה…
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: דוד, נושא, זכר.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: הרי שיש פה חוסר מתאם במין של הפועל והנושא של הפועל, איך יכול להיות? זו בעיה אחת שכל אחד יכול להבחין בה. יש בעיה אחרת שמצריכה קצת יותר רגישות, והיא שהביטוי "דוד המלך", הוא ביטוי שמי שקורא בספר שמואל, צריך מיד להיות מופתע. לא קוראים לדוד המלך "דוד המלך" בספר שמואל, אלא…
יותם: אנחנו קוראים לו ככה.
ד"ר גוטליב: עכשיו, אבל תבין שיש פה משהו שלא אמור לקרות בספר שמואל. בספר שמואל, אם מכנים אדם בתואר "מלך", התואר יבוא קודם לשם. דהיינו, יהיה כתוב "המלך דוד". אז יש שלוש אפשרויות, נגיד כך, יש שלוש אפשרויות בספר שמואל. או שיקראו לו "דוד", או שיקראו לו "המלך", או שיקראו לו "המלך דוד". לא יקראו לו "דוד המלך".
יותם: ובכל זאת?
ד"ר גוטליב: או! בכל זאת.
יותם: הנה, רשום.
ד"ר גוטליב: הנה, רשום. אבל יש… אז יש פה בכל אופן שתי בעיות. אבל כשאנחנו קוראים בנוסח היווני בתרגום השבעים, שני הדברים הללו נפתרים כאחת, כי מופיע שם נוסח אחר. קודם כל, שמו של דוד לא מופיע בפסוק בכלל, אלא הוא נקרא רק "המלך". וגם לא המלך כלה, או מה שכגון זה, אלא רוחו או נפשו של המלך כלתה לצאת אל אבשלום. כך עולה מתוך היוונית, אם אני מתרגם חזרה לעברית. עכשיו, זה עצמו כבר פותר לנו את שתי הבעיות. מדוע?
יותם: כי רוח זה "תכל", ובמקום "דוד המלך", "המלך" פשוט וגמרנו.
ד"ר גוטליב: בדיוק.
יותם: אז מה הולך פה?
ד"ר גוטליב: אז נפתרו שתי הבעיות. אם כך, למה אצלנו בנוסח שלנו מופיע דוד? אז בוא נסתכל על הדברים באופן גרפי. "דוד" והמילה "רוח", שתי מילים, כל אחת שלוש אותיות, ו' באמצע.
יותם: צ'ופצ'יק קטן, "דוד" נהיה "רוח".
ד"ר גוטליב: צ'ופצ'יק קטן…
יותם: קו, הפעם לא צ'ופצ'יק, קו. כן.
ד"ר גוטליב: נכון. נכון. עכשיו, אילו זה באמת היה רוח, אז כל הבעיות היו נפתרות. 'וַתְּכַל רוח הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם', נפלא. קודם כל, כי רוח, שם עצם שיכול לקבל פועל של נקבה, וזה כבר לא "דוד המלך", אלא "רוח המלך", ואז אין לנו את הבעיה שהשם הפרטי קודם לתואר, מה שאמרתי קודם לכן.
יותם: אבל נשאל את אדוני, אנחנו בבית משפט, הוכחות. יש לך הוכחות? איך יכול להיות? תיאוריה נחמדה.
ד"ר גוטליב: אין לי הוכחות. מה שיש לי זה מסורות. המסורת שלנו אומרת, "ותכל דוד המלך", המסורת היוונית, כנראה "ותכל רוח המלך". אבל יש לנו, מעניין, עד נוסף נכנס לתוך אולם המשפט.
יותם: אז יש לאדוני הוכחות.
ד"ר גוטליב: יש לנו עדות.
יותם: אוקיי, אני רואה שאתה זהיר, בסדר.
ד"ר גוטליב: והעדות הזאת באה על ידי מגילה קומראנית מאוד מעניינת, מגילה שמכונה 4Q Samuel-A.
יותם: כוכבת הקורס, אני חייב להגיד. הקורס ש…
ד"ר גוטליב: כי המגילה הזו מאוד מאוד מעניינת, מבחינת הנוסח העברי שלה לספר שמואל. וכשאנחנו מסתכלים בקטע המתאים כאן, במגילה הזו, אמנם נשאר מעט מאוד, אבל המעט הזה יכול ללמד אותנו הרבה.
יותם: ואם מישהו ממאזיננו ממש רוצה, ואני ממש ממליץ, תקישו "מגילות קומראן" או "מגילות ים המלח" בגוגל, תגיעו לאתר הרשמי שלהם, שמה אפשר לעשות חיפוש על פי מגילות, 4Q-Sam-A, ממש ככה, ותמצאו את החלק או הפרגמנט או הקטע שמקביל לקטע שלנו עכשיו, וממש אפשר לראות מה שאנחנו הולכים לספר לכם, מבחינתי זו העדות המוחלטת. כן, אבל, אוקיי…
ד"ר גוטליב: מה שאנחנו מוצאים שם הם רק שרידי קטעים של הטור הזה במגילה, ויש מעט מאוד שנשמר מתוך הפסוק שלנו, אבל המילה "המלך" כתובה באופן ברור לגמרי, רואים את כל ארבע האותיות של "המלך". המילה שלפני "המלך" קטועה, אבל את האות האחרונה של המילה הזו כן רואים, ורואים בבירור שהאות האחרונה שלפני המילה מלך איננה ד', אלא ח'. אז אמנם אנחנו לא רואים את כל המילה "רוח", אבל אנחנו רואים את הח' של המילה "רוח". הנוסח העברי של אותה מגילה קומראנית, אם כן, עולה בקנה אחד, עם מה שאנחנו מוצאים בתרגום השבעים, ביוונית, לפסוק הזה.
יותם: זאת אומרת, בזהירות הדרושה, אפשר להגיד שהנוסח שהיה מונח בפניו של אחד ממתרגמי תרגום השבעים, שאנחנו קוראים את הנוסח שלו היום, ככל הנראה, הייתה שמה ח' שמעידה על "רוח" ולא על "דוד".
ד"ר גוטליב: אני די משוכנע שהנוסח העברי שעמד בפני המתרגם, היה… הוא לא היה מקוטע בכלל, אלא היה כתוב "רוח המלך", ואז אין בעיה של מתאם של המין של הפועל עם הנושא, עם שם הנושא, וגם אין בעיה של רצף המילים "דוד המלך", דבר שאנחנו לא מצפים למצוא אותו בספר שמואל בכלל. אגב, אני רק אוסיף ואומר, למה בכל זאת היום כן אומרים "דוד המלך"? ולא רק "המלך דוד", בכלל, כאילו באופן כללי?
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: כי בימי בית שני, החלו הופכים את הסדר בין המלך לבין השם הפרטי של המלך, ואז כבר לא אומרים "המלך דוד", אלא אומרים "דוד המלך", ככה מקובל גם בשפה הארמית, ולכן הספרים המאוחרים בתנ"ך, שכבר מושפעים מהסגנון הארמי, כך הם כותבים, הם כבר כותבים "דוד המלך" ולא "המלך דוד".
יותם: מה שמעניין מבחינתי בנוסף לכך, שנוסח המסורה משמר דווקא נוסח שאולי הוא פחות מסתדר, יש בו קשיים יותר, והנה הם נפתרים על פי נוסח אחר שנמצא בידינו, זה מעניין.
ד"ר גוטליב: במקרה הזה, יש מקרים הפוכים.
יותם: נכון, נכון, ברור…
ד"ר גוטליב: כן.
יותם: ברור. אוקיי, עוד מקרה כזה.
ד"ר גוטליב: עוד מקרה. אז בוא נסתכל על דוגמה נוספת מתוך שירת האזינו, ספר דברים, פרק ל"ב, יש שם קטע שלם, אפילו ככה מאוד דרמטי, שהמשורר קורא לקהל שלו להסתכל אחורה בזמן. הוא אומר מפסוק ז', הוא אומר ככה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ".
רוצה לומר, שהקשר בין אלוהי ישראל לבין עם ישראל הוא קשר עתיק יומין, שאלוהים בחר את ישראל לנחלתו הפרטית עוד בימי קדם, בעוד שהאומות האחרות נפלו בגלל… או הונחלו בדרך אחרת, כך מופיע בפסוק ח'. וההנחלה הזאת של הגויים, של האומות, מתוארת שוב כך בנוסח שלנו: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כנראה לפי המספר של בני ישראל. עכשיו, הפסוק הזה לא כל כך ברור.
יותם: ל… מה זה מִסְפַּר בני ישראל? ב… מתי, כאילו?
ד"ר גוטליב: בדיוק. מהו המספר של בני ישראל ולמה שהוא יחלק את המספר האומות לפי המספר של בני ישראל? אז לכך לפחות יש דרך נוחה, יש הסבר יחסית נוח, כי ידוע שיש 70 אומות, על פי לוח העמים שבספר בראשית, יוצא שיש 70 אומות, ויש גם זמן מסוים שיש גם 70 נפש בבני ישראל, וזה בתקופה של הירידה של בית יעקב מצרימה, לפני תקופת השעבוד. ב-70 נפש ירדו אבותינו למצרים, ולכן אפשר לפרש שהוא חילק את מספר האומות לפי המספר הזה, של 70 הנפש של בית יעקב שירדו מצרימה. השאלה היא, מה הקשר?
יותם: ואני אתן תשובה שהכול נשמע הגיוני, אבל בסוף… כן?
ד"ר גוטליב: אני מבין, אוקיי, 70 ו-70, אבל למה שהוא יחליט שמספר האומות יהיה זהה לאיזה מספר של בני ישראל שיורדים בדור מסוים למצרים?
יותם: למה לא מספר היוצאים ממצרים? אני יודע…
ד"ר גוטליב: לא, כי אז היה יוצא 600,000 אומות, זה בעייתי, "והמון משישים ריבוא".
יותם: כן. יותר מדי, אוקיי.
ד"ר גוטליב: כן, אז אפשר להסביר את הפסוק הזה, אבל נותרנו עם הקושי על מין החלטה שנראית שרירותית, לזהות את מספר האומות עם המספר של בני ישראל בדור מאוד מסוים, למרות שלכאורה אנחנו לא רואים קשר בין הדברים.
יותם: ותן לי לנחש, תרגום השבעים מציע פתרון.
ד"ר גוטליב: מציע קריאה אחרת.
יותם: כן, אוקיי.
ד"ר גוטליב: הוא אכן מציע נוסח אחר. אם אנחנו קוראים ביוונית, אז אמנם כל הדברים שאמרנו עד עכשיו, בגדול, מתוארים גם ביוונית, חוץ מפרט אחד חשוב. האומות אינן מחולקות לפי מספר בני ישראל, אלא הן מחולקות… והיוונית בעצם אומרת: "כתר ארית'מון אנגלון ת'או", דהיינו.
יותם: תאו אני מבין. כן? כן?
ד"ר גוטליב: של האלוהים. אז לפי המספר של מלאכי האלוהים.
יותם: מממ… אנגלו… או, אוקיי!
ד"ר גוטליב: אה, כן. אנגלון ת'או, מלאכי אלוהים.
יותם: כן, אוקיי.
ד"ר גוטליב: אז הוא חילק את האומות לפי מספר המלאכים.
יותם: שזה הגיוני יותר, לדעתי, בסדר, אני אשפוט את העניין, מאשר בני ישראל. זאת אומרת יש לו פמליה של מלאכים, ולפי מספר המלאכים הוא מחלק את העמים, ואולי לכל עם יש מלאך כזה או אחר.
ד"ר גוטליב: בעוד שלעם ישראל, בפסוק הבא, אין מלאך, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, מגן על עם ישראל, משגיח על עם ישראל, "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". דהיינו, הקריאה היוונית היא קריאה שזורמת היטב, היא קריאה שהיא מובנת. שוב, מבלי לתת, אני לא…
יותם: בלי פרשנות רגע.
ד"ר גוטליב: אני לא אומר שזה כן פתרון או לא פתרון. זו קריאה אחרת, והיא קריאה טובה, היא קריאה שוטפת. הדבר המעניין הוא, שהרי הנוסח היווני הזה היה ידוע במשך מאות רבות בשנים, והחוקרים הפרשנים שהכירו את תרגום השבעים והפסוק הזה, הבינו שכנראה שהוא איננו, מבחינתו, איננו מתרגם את המילים "למספר בני ישראל", זה לא יכול להיות למספר בני ישראל, כי כתוב "מלאכי אלוהים", אלא כנראה משהו אחר. אבל המשהו האחר הזה לא היה נמצא לפניהם, עד שהגענו אל המאה ה-20, שבה נתגלו מגילות קומראן.
יותם: שוב אתה שולח אותנו לאזור של ים המלח.
ד"ר גוטליב: אכן, וכאן אנחנו מגיעים אל קטע קטנטן מתוך מגילה של ספר דברים, המגילה הזו היא 4Q37.
יותם: אגב, את הפרגמנטים הקטנים האלה, תצלומים שלהם, סליחה, אנחנו נעלה לקבוצת "חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, ככה, שתוכלו לראות את זה בעין ולא לחפש.
ד"ר גוטליב: ונותר מעט מאוד מהטקסט העברי שבמגילה הזאת, בחלק הזה. זה ממש הקטע הימני תחתון של הטור, וכל מה שנשאר זה רוב המילה הראשונה של הפסוק, ושתי המילים האחרונות, זה כל מה שנשאר.
יותם: והם החשובות, אם אני קורא פה נכון.
ד"ר גוטליב: במקרה שלנו, הן באמת חשובות.
יותם: בני האלהים, "בני אלוהים" כתוב, זה ברור.
ד"ר גוטליב: זהו, אז הפסוק באמת מתחיל במילה "בהנחיל", כנראה גם עם י', רק שה-ל' כבר לא השתמרה, אבל רואים בבירור ב', ה', נ', ח', י', ואז המגילה קטועה. ובסוף הפסוק רואים בבירור את שתי המילים, "בני אלוהים". ואז אנחנו… עכשיו אנחנו כבר יכולים לומר כך, שלפחות במגילה הקומראנית הזאת, הופיע לא רק באיזה נוסח מתורגם, אלא בנוסח עברי של ממש, שחור על גבי לבן: 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני אלוהים'. בני האלוהים זה צירוף שידוע ממקומות אחדים בתנ"ך, ואכן, בהחלט לגיטימי לתרגם את בני האלוהים כמלאכי אלוהים. נמצא שבמסורת היהודית הקלאסית, מדובר על 70 מבני ישראל, במסורת היוונית שאנחנו מקבלים מתרגום השבעים, מדובר על מלאכי אלוהים, בני אלוהים, מסורת שמחוזקת על ידי המגילה הקומראנית שדיברנו עליה. והנה, דבר מאוד מעניין, איך שמסורות מתגלגלות. בתרגום הארמי שצמוד לתורה, שאפשר למצוא אותו במקראות גדולות, הוא נקרא שם "תרגום יונתן בן עוזיאל", אני אקרא לו "התרגום המיוחס ליונתן", שם שתי אפשרויות באות יחד…
יותם: אה! מיקס.
ד"ר גוטליב: או משולבות יחד.
יותם: עשו מיקס.
ד"ר גוטליב: המתרגם שם מזכיר, הן את החלוקה לאומות, שאלוהים חילק את האומות לפי 70 המלאכים שירדו איתו לראות את מגדל בבל, ואז הוא הטיל גורל וחילק את האומות לפי המלאכים, ושהמניין הזה, של 70 מלאכים, גם כן מתאים למניין 70 הנפש של בני ישראל שירדו מצרים.
יותם: מדהים. זה מאחד את שתי המסורות, יכול להיות, שהתקיימו במקביל, או אחת מעל וליד השנייה כל הזמן, והוא פשוט מכיר, כנראה שהוא מכיר את שתיהן, אז הוא מביא אותן.
ד"ר גוטליב: סימן שאיזשהו הד של המסורת הזאת על 70 בני אלוהים, ההד הזה הולך ומתגלגל במהלך הדורות, עד שהוא מוצא את מקומו בתוך התרגום המיוחס ליונתן על שירת האזינו.
יותם: נהדר. הקייס הבא, דוקטור ליאור גוטליב מאוניברסיטת בר אילן, מזמור קנ"א רשום לי. אבל רגע, רגע, רגע, יש רק ק"נ מזמורים. מה קורה פה?
ד"ר גוטליב: אכן, בנוסח שלנו, בנוסח המסורה, יש 150 מזמורים, אמנם יש מסורות מעניינות שאנחנו מוצאים בדברי חז"ל גם על מניין אחר, אבל מקובל בישראל 150 מזמורים. והמזמור האחרון שלנו, מזמור ק"נ: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ", כך באמת מסתיים אצלנו הספר. אבל לא כן בתרגום השבעים!
יותם: Surprise.
ד"ר גוטליב: אז הזכרנו שיש פעמים שיש מעין קטעים שנראים לנו כתוספות או משהו כזה בחלק מהספרים, וכך בספר תהלים, כשאנחנו מגיעים לסוף מזמור ק"נ, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ", פתאום מתחיל מזמור חדש. והמזמור הזה, לפני שהוא נפתח ממש, קודם כל באה מעין הקדמה, מעין תיאור של המזמור הזה. והיוונית אומרת כך, אם אני מתרגם את זה חזרה לעברית, היוונית אומרת כך: המזמור הזה הוא אוטוגרפי, נכתב על ידי המחבר, ומי המחבר? הוא על דוד עצמו. והוא אומר שהוא גם מחוץ למניין. המתרגם, מי שכותב את המילים היווניות הללו, יודע שיש 150 מזמורים בתהילים, והמזמור הזה שהוא מביא, הוא לא כלול בתוך ה-150 הללו.
יותם: זאת אומרת, המהדיר לצורך ה… הוא פתאום נהיה מהדיר, הוא אומר: 'חבר'ה, אני יודע שיש 150, יש לי עוד חומר טקסטואלי, אני שם אותו פה, שימו לב'. זה לא מקובל בספר קודש לכתוב הערות כאלה, נכון? כאילו, מטעם המתרגם.
ד"ר גוטליב: אז אולי זה לא מקובל, אבל כשזה קורה, זה שמחה גדולה לחוקרים, מה זה? הוא הוסיף לנו…
יותם: נדבך. כן.
ד"ר גוטליב: נתונים חדשים. וזה אכן מה שקורה כאן. ואז נפתח מזמור שמדבר מתוך גרונו של דוד, כאילו בגוף ראשון, בגוף מדבר, דוד מתאר איך, כשהוא היה צעיר, הוא לא נחשב, והוא היה רועה צאן, והוא ידע שיש לו פוטנציאל, אבל אף אחד אחר לא ידע על כך.
יותם: אגב, לצורך העניין, מלבד הדיבור בגוף ראשון, אם היינו לוקחים את המזמור הזה ומכניסים אותו בעברית, כן? כטקסט, הוא נראה כמו מזמורי תהילים. ממש.
ד"ר גוטליב: לא רק שהוא נראה כמו מזמורי תהילים, אלא שיש גם מי שכתב אותו בתוך קבצי מזמורי תהילים כאלו או אחרים.
יותם: אוקיי, עוד טוויסט בעלילה.
ד"ר גוטליב: וכך כנראה שהוא מגיע אל תרגום השבעים.
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: עוד מעט אני אראה לך, באמת, קובץ כזה, שבו הוא כתוב, ולא רק כתוב, אלא הטוויסט, מה שאתה קורא, בעלילה, הוא שנמצא, נמצאה האבידה… נמצא המזמור הזה בעברית, שחור על גבי לבן. אבל במשך מאות שנים הכירו את המזמור הזה ביוונית, ובו דוד הצעיר מספר על כמה שבעצם כמעט חסר סיכוי שיצא משהו מכל הפוטנציאל הגלום בו, כי אף אחד לא יודע מה יש בו, עד שאלוהים הרים אותו ולקח אותו מתוך הצאן, הוא מינה אותו למלך, עוד קודם לכן מזכיר גם את המלחמה מול גוליית הפלשתי, שהוא ניצח אותו, ואז אלוהים מינה אותו להיות מלך על ישראל. דהיינו, זה מזמור שחוגג את עלייתו מ… של דוד, מאלמוניות, להיות המלך האולטימטיבי של ישראל. אז המזמור הזה מוכר, כפי שאני אומר, ביוונית, הוא היה מוכר גם בסורית, אבל הוא לא היה מוכר בעברית, עד שגם כאן הפעם נחלצים לעזרתנו אנשי כת קומראן, והם משאירים לנו, לדורות, קובץ מסוים של מזמורי תהילים. זה לא ספר תהילים ממש, זה קובץ של מזמורים, זה נמצא במערה מספר 11, לכן קוראים למגילה הזאת 11Q Songs-A, מגילת המזמורים ממערה 11. ושם, לקראת סוף הקובץ, אחרי אחד המזמורים הידועים לנו, פתאום התחיל מזמור הללויה לדוד בן ישי: "קטן הייתי מאחיי וצעיר מבני אמי; וישימני רועה לצאנו ומושל בגדיותיו; ידי עשו עוגב ואצבעותי כינור, ואשימה לאדוני כבוד". וככה, אז הוא מתאר שם את ההתחלה שלו, שהוא… בזמן שהוא היה רועה צאן, מה הוא, ככה הוא למד גם לנגן וכולי, בדיוק הדברים שמתוארים לנו ביוונית.
יותם: אז אנחנו נשים גם את התמונה הזאת ב"חדשות העולם העתיק". צריך להבין, אבל, זה מופיע באמת בקובץ כזה, לא אחרי "הללויה", כאילו סיום מזמור 150, אלא פשוט מן מקבצים כאלה, טקסטים כאלה. מה? יכול להיות שהיווני הכיר את זה? מה זה יכול להיות? הוא הכיר את זה.
ד"ר גוטליב: הוא הכיר את המזמור העברי הזה, אמנם לא בהעתק שנמצא בקומראן.
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: אבל הוא הכיר את המזמור הזה, והוא תרגם אותו ליוונית.
יותם: מדהים.
ד"ר גוטליב: ובאו התגליות במערות קומראן, במאה ה-20, וגאלו, אם תרצה…
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: את האבידה הישנה הזאת.
יותם: ד"ש מההיסטוריה.
ד"ר גוטליב: ממש ככה, ממש ככה.
יותם: הדוגמה האחרונה שלנו, ופה זמן להגיד שמי שעדיין לא הביא תנ"ך, עוד לא פתח אותו בצורה אלקטרונית או בצורה אחרת, זה הזמן. כי הדוגמה הזאת היא מאוד טקסטואלית, ואני מבין ממך שהיא גם מטעה, והיא… חייבים תנ"ך, בקיצור, כדאי מאוד.
ד"ר גוטליב: אני מציע לפתוח, כן?
יותם: לא נעשה ספוילרים פה. אוקיי.
ד"ר גוטליב: כן, אז אני אפתח כאן בשמואל ב' פרק ו'. הפרק מספר על דוד שמעלה את ארון האלוהים אל ירושלים, בירתו החדשה, ואתה בוודאי זוכר שהניסיון הראשון להעלות את הארון לא נגמר טוב, אלא נגמר במותו של עוזא, והתיאור של הניסיון הזה מסופר בפסוקים הראשונים של הפרק, אז אני קורא מפסוק ג', אז פרק ו' פסוק ג': "וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן". ואז, הפסוקים הבאים, מתארים את השמחה הגדולה, ואת המצעד המוזיקלי הזה, שמעלים את הארון אל ירושלים, עד שקורה האסון הזה, שעוזא, מי שצמוד לעגלה עם הארון, מת בפתע פתאום, וכולי, ואז זה עוצר כמובן את כל השמחה. רק שבפסוקים שקראתי, בוודאי אם מסתכלים טוב טוב, רואים שיש לפחות שני קשיים. הקושי הראשון הוא בסוף פסוק ג', כן? "וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה".
יותם: כן, זה נשמע קצת, סליחה על ה… עילג. כאילו, זה לא נשמע עברית תקנית, העגלה חדשה?
ד"ר גוטליב: נכון.
יותם: זאת אומרת, או העגלה החדשה, או נוהגים בלי "את" עגלה חדשה, מה הולך?
ד"ר גוטליב: נכון, אז יש פה באמת בעיה דקדוקית. עכשיו, זה נכון שאדם… אדם בישראל של המאה ה-21 שקורא איזה קושי לשוני בתנ"ך, אז הוא אומר, 'טוב, כנראה שזה איזה שפה תנ"כית, קצת מישהו… כתבו החבר'ה האלה', כן? לא, לא, אבל זה בהחלט, זה לא מתאים גם ללשון המקרא, לומר "העגלה חדשה" בלי ה' הידיעה לפני המילה חדשה. אז זה קושי אחד. הקושי השני הוא ענייני. מה בדיוק כתוב בפסוק ד'? "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים". אז רגע, "וַיִּשָּׂאֻהוּ", את מי, או את מה נשאו?
יותם: את ארון האלוהים.
ד"ר גוטליב: לכאורה, את ארון האלוהים. כך אגב גם בפסוק הקודם, כשכתוב "וַיִּשָּׂאֻהוּ", מה היה ה… את מה נשאו?
יותם: את ארון האלוהים.
ד"ר גוטליב: את ארון האלוהים. אז אם בפסוק ד' נשאו את ארון האלוהים, אז בוא עכשיו נקרא שוב את הפסוק, ונראה את הקושי. "וַיִּשָּׂאֻהוּ", דהיינו את ארון האלוהים, "מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".
יותם: אז זה לא ארון האלוהים.
ד"ר גוטליב: כי אז מה זה כן?
יותם: לא יודע.
ד"ר גוטליב: אז, או שאולי…
יותם: את ארון האלוהים בתוך ארון האלוהים.
ד"ר גוטליב: אז אלו באמת שני קשיים שיש לנו בנוסח המסורה לשני הפסוקים הללו. העגלה חדשה, ואז ארון האלוהים עם ארון האלוהים. כשאנחנו קוראים ביוונית, שתי הבעיות הללו אינן קיימות.
יותם: כבמטה קסם.
ד"ר גוטליב: ומדוע הן אינן קיימות? כי הטקסט היווני קצר יותר מהטקסט העברי שעכשיו קראתי. וכשאני מתרגם את היוונית חזרה לעברית, זה יוצא כך, ובוא נעקוב אחרי המילים אחת אחת, בתוך פסוקים ג' ו-ד': "וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה… עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".
יותם: וכל השאר מושמט. זאת אומרת… לכן אמרנו לכם שאתם צריכים תנ"ך, כי הכל מושמט. זאת אומרת, בעצם, "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה" מושמט.
ד"ר גוטליב: אתה אומר מושמט, ואני אומר…
יותם: חסר.
ד"ר גוטליב: איננו. כי כשאתה אומר מושמט, אתה…
יותם: גוזר…
ד"ר גוטליב: אתה רומז שמישהו השמיט, ואני עוד לא יודע, אני רק מתאר את הנתונים.
יותם: אוקיי.
ד"ר גוטליב: הנתונים הם - שהמשפט היווני אומר שעוזא ואחיוֹ נוהגים את העגלה, עם ארון האלוהים, ואחיו הולך לפני ארון.
יותם: שזה אגב מאוד הגיוני.
ד"ר גוטליב: לגמרי הגיוני. יש פה עוד איזשהו הבדל ביוונית, ביוונית אין את אָחְּיוֹ, אלא יש את אֶחָיו.
יותם: זה לא נורא, כי אָחְּיו ואֶחָיו…
ד"ר גוטליב: זה אותן אותיות.
יותם: אותן אותיות.
ד"ר גוטליב: אותן אותיות. אני רק, אני מדבר פשוט, מה ביוונית מוצא ייצוג בתוך הטקסט העברי…
יותם: הממ… הבנתי.
ד"ר גוטליב: אז איננו מוצאים ייצוג כלל למילים "חֲדָשָׁה", "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה", שבסוף פסוק ג' ובתחילת פסוק ד'.
יותם: זאת אומרת, בני אבינדב נוהגים את העגלה, קופץ, עם ארון האלוהים.
ד"ר גוטליב: עכשיו, מה שאתה קורא "קופץ", הקפיצה הזאת, הדילוג שאתה מדבר כאן, תראה שזה פותר לנו את שתי הבעיות. מדוע?
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: כי עכשיו העגלה הזאת כבר איננה מתוארת עוד פעם כחדשה, כמו בתחילת פסוק ג', וממילא גם לא חסר ה' הידיעה. והעגלה הזאת, שהם נוהגים אותה, היא עם ארון האלוהים.
יותם: מצוין. ואז זה בסדר.
ד"ר גוטליב: אז ממילא גם אין לי את הבעיה השנייה, של… שנושאים את ארון האלוהים עם ארון האלוהים. שתי הבעיות נפטרות כאחת. רק נותרנו עם בעיה אחת גדולה.
יותם: [משועשע] מה קורה פה?
ד"ר גוטליב: האם חסרות מילים ביוונית, או שמא יתרות מילים בעברית? אז נמצא שיש רצף של 6 מילים, שמופיעות בנוסח העברי, ואינן מופיעות או אינן מיוצגות בנוסח היווני. אבל, מעניין מאוד, אותו רצף של 6 מילים, "חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה", הרצף הזה כבר הופיע בנוסח העברי, בלי ששמת לב בכלל…
יותם: אה!
ד"ר גוטליב: בחלק הראשון של פסוק ג'.
יותם: אתה יודע, אנחנו רצים על זה ולא שמתי… אוקיי.
ד"ר גוטליב: אז הנה, תראה עוד פעם. בוא נקרא את ההתחלה של פסוק ג', "וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה".
יותם: קופי פייסט! סוג של.
ד"ר גוטליב: אותן 6 מילים מופיעות פעמיים ברצף.
יותם: בוא נסביר רגע ליאור, כי אתה יודע, זה כל פעם מכה בי מחדש. בפסוק ג' כתוב, "וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה", ובלה בלה בלה בלה בלה. ופסוק 4 מתחיל, "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה", עם… טה טה טה. הנה, אותו רצף.
ד"ר גוטליב: המילה האחרונה של פסוק ג' בעברית, וחמש המילים הראשונות של פסוק ד' בעברית, הן רצף שמופיע… עכשיו, יוצא שהוא מופיע פעמיים בנוסח המסורה. והוא מופיע פעמיים, דהיינו, בשני המקומות שהוא מופיע, הוא מופיע אחרי אותה מילה. המילה היא "עגלה".
יותם: עגלה, כן.
ד"ר גוטליב: פעם עגלה, פעם העגלה, אבל אותו רצף. עכשיו יש לנו לפחות פתח של הסבר, להסביר מה קרה. נוסח המסורה משקף טקסט שבו מעתיק סופר, שמעתיק את הנוסח אל תוך המגילה החדשה שהוא כותב, הגיע אל… לקראת סוף פסוק ג', כתב, "נוהגים את העגלה", וכדי להמשיך את המילה הבאה, הוא מסתכל במקור שלו ורואה שאחרי המילה "עגלה", יש את המילה "חדשה". רק שהוא הסתכל על העגלה הלא נכונה.
יותם: כן. [צוחקים]
ד"ר גוטליב: והוא מעתיק "חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה", עד שהוא אומר, 'או-או, כנראה שהעתקתי יותר מדי'. הוא מפסיק להעתיק מהמקום הלא נכון, והוא ממשיך מהמקום הנכון, "עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים". אלא שנוצר כאן טקסט שיש בו, כפי שאמרנו קודם, את שתי הבעיות הללו, שיש גם חוסר התאם של העגלה עם המילה "חדשה" הלא מיודעת, וגם, "וַיִּשָּׂאֻהוּ… עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים", כשמושא הנסיעה הוא הארון עצמו. אז מה פתאום שהארון יהיה עם הארון?
יותם: ומה שמדהים, אתה יודע, ליאור, כשקוראים את זה בקריאה הראשונה, זה איכשהו מסתדר, כי כאילו אנחנו כל כך רגילים לרוץ על מילים קשות בתנ"ך, כמו שאמרת, וכאילו, 'טוב, אולי ככה כותבים, זו צורת הכתיבה'. ופתאום שרואים את זה, זה כמו, אתה יודע, הזקנה והצעירה בתמונה, כן? שאי אפשר… אחרי שאתה רואה את זה, אתה כבר לא יכול לא לראות את זה. ואז זה פשוט קופץ, כן, זה פשוט מוכפל.
ד"ר גוטליב: והוא קופץ בזכות תרגום השבעים…
יותם: כן.
ד"ר גוטליב: כי כשאתה לומד מילה מול מילה, פתאום אתה מזהה, אוי, יש פה רצף שלם, שאיננו מיוצג. ועכשיו מצאנו, כנראה לפחות הצענו את ההסבר, מדוע הוא איננו מיוצג.
יותם: דוקטור ליאור גוטליב אוניברסיטת בר אילן, ככה, לסיכום שני הפרקים הללו, מה אפשר להגיד על תרגום השבעים? אתה יודע, בראייה קצת רחבה יותר, על חשיבותו של הטקסט הזה.
ד"ר גוטליב: תרגום השבעים הוא ממש אוצר עבור חוקרי המקרא, בגלל שהוא נותן לנו הצצה אל נוסח המקרא כפי שהיה לפני 2,000 שנים, לצד נוסחים אחרים. כמובן, אילו יכולנו לחזור אחורה בזמן, פשוט לעבור כפר כפר בארץ ישראל, לבדוק את כל המגילות העבריות של כתבי הקודש שהיו להם, באותם ימים, זה היה דבר נפלא. כיוון שלפחות לעת עתה, אין לנו עדיין את האפשרות הזאת, תרגום השבעים משמש לנו כגשר אל אותה תקופה, והלימוד שבו, מגלה לנו פעם אחר פעם אוצרות מהסוג שראינו היום, וגם דברים שכמובן צריך להעמיק קצת יותר.
יותם: אני חייב להגיד, בדיוק, בשיחה שלנו נגענו באמת, גירדנו את פני השטח, בככה, דוגמאות אקלקטיות מפה ומשם, אבל יש כל כך הרבה, ולפעמים החקירה הזאת, כמו שגם עשינו בקורס, אבל גם שמן הסתם עושים באקדמיה, במחקרים, בדוקטורטים, במאמרים, היא לפעמים מאוד מאוד מאוד מסובכת, ונשענת על עוד טקסטים, ועוד תרגומים, ועוד ממצאים שיש לנו, אבל זה מרתק, זו ממש עבודה בלשית, זה מדהים.
ד"ר גוטליב: זו עבודה בלשית פר אקסלנס, אבל הבלשים שעובדים על כך, חייבים להכין את עצמם בשנים, למעשה, של לימוד השפות העתיקות, והחומרים שקיימים לנו, ורק אחרי שיש לנו את כל הידע הזה, אנחנו מצרפים, הנה, כמו שראינו, את המגילות הקומראניות, שנראות כמו חלקים קטנים של פאזל, ורוב הפאזל איננו בידינו, ואנחנו מנסים מתוך התצרף הזה להוציא תמונה בהירה אחת ככל שאפשר. תרגום השבעים הוא כלי חשוב מאוד מאוד בתוך התהליך הזה.
יותם: זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה", שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות. והכי חשוב, לחוזה, כי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.
תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר. שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך".
אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.
קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-Ossimhistoria.com או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments