עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - לך בכוחך זה והושעת את ישראל (שחר ענבר)

התנ"ך הוא על זמני, ולכן הפודקאסט "עושים תנ"ך", מטבעו, הוא על זמני. הוא תמיד אקטואלי, כמו סיפורי המקרא עצמם. מסיבה זו אנחנו גם משתדלים למעט באזכורים של אירועים עכשוויים. אבל, בזמנים יוצאי דופן עושים דברים יוצאי דופן. בתקופה הזו, המאוד מטלטלת וכואבת, החלטנו לתרום את המעט שביכולתנו על מנת לנסות ולהעלות את המורל, לשמח את הלוחמים והלוחמות, האזרחים והאזרחיות, בחזית ובעורף, ויחד עם חוקר המקרא שחר ענבר הכנו פרק מיוחד, אקטואלי, שמרכז את הנושאים שאתם המאזינים אוהבים לשמוע. בפרק זה אנו משוחחים על המוטיבים המקראיים שמעניינים את כל חוקרי, חובבי, ואוהבי התנ"ך, פרק שמסתיים, איך לא, במלחמה, ניצחון, ואחדות העם. נאחל לעם ישראל שיתן ה' את אויבנו ניגפים לפנינו ותשקוט הארץ ארבעים שנה...לכל הפחות. הפרק מוקדש בכאב עז לחברנו האהוב דור חנן שפיר ז"ל, שערך והפיק את עושים תנ"ך בעבר. דור נרצח ע"י מחבלים בני מוות, במתקפת הטרור באוקטובר 2023.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/10/2023.

יותם שטיינמן: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. את הפרק הזה אנחנו מקליטים בנסיבות לא רגילות. הפרק הזה גם מוקדש לאדם לא רגיל. דור חנן שפיר, זכרו לברכה, המפיק לשעבר של עושים תנ"ך. הפרק הזה מוקלט בזמן שהתותחים רועמים הלכה למעשה, אנחנו נמצאים בימי לחימה של חרבות ברזל, ככה קוראים למבצע הזה, למלחמה הזאת, לפחות שם זמני. דור, שהיה מפיק שלנו תקופה ארוכה, נרצח על ידי בני עוולה מרצועת עזה ביומה הראשון של המלחמה הזאת, במתקפת הפתע על ישובי הדרום.

את הפרק הזה אנחנו מקדישים לזכרו של דור, שהיה אהוב על כולנו, בן אדם מוכשר, צעיר בתחילת ימיו ודרכו, שנרצח על ידי… נאצים. אי אפשר להגיד את זה אחרת.

אז כמו שאמרתי לכל כלל יש יוצא מן הכלל. התקופה הזאת חריגה, האירועים האלה חריגים, אירועים שלא חלמנו אפילו בסיוטים הכי גדולים שלנו שיכולים להתקיים. לאור פניות שהגיעו לנו מכם- המאזינים שלנו, לפרק שיעביר קצת את הזמן, שייתן מנוחה לראש וללב הכואבים, החלטנו גם אנחנו לאסוף את עצמנו ובכל זאת לנסות ולהעלות פרק שמדבר על תקווה, על אחדות, על כוח. עלינו, על ישראל. פרק שירים קצת את המורל עבורכם וגם עבורנו.

שלום לחוקר המקרא שחר ענבר. מה שלומך?

שחר ענבר: שלום יותם. אני רוצה להצטרף לכל מה שאמרת, דור היה אדם מקסים, והוא אבידה כבדה. ונאחל החלמה מהירה לפצועים, שיבה מהירה לחטופים, והצלחה לכוחותינו בחזית ובעורף.

יותם שטיינמן: אמן. שחר בוא, באמת אנחנו רוצים בפרק הזה קצת… אתה יודע, להרים את המורל ולתת חיזוקים. איך עושים את זה?

שחר: אני חשבתי שניקח את כל ההצעות שאנשים שולחים לנו, לפחות אליי, כל הזמן- "תעשו פרק בנושא הזה ותעשו פרק בנושא הזה", ועם הזמן גיליתי שיש נושאים שחוזרים על עצמם. נושאים שאנשים אוהבים לשמוע ומבקשים שנדבר עליהם יותר ויותר. אז חשבתי שאולי נעשה פרק על מה אנשים אוהבים לשמוע. איך אנחנו יוצרים את הפרקי פודקאסט האלה,

יותם: אוקי, מין מאחורי הקלעים אבל לא ממש, אתה מציע שנדבר על מה עושים בפרק ואיך.

שחר: מה עושים בפרק ואיך, מה אנשים אוהבים לשמוע, ומה יעניין אותם.

יותם: כן אבל שחר, זה גם חייב להיות פרק על אחדות, כי אנחנו במלחמה ואנחנו גם צריכים לנצח אותה.

שחר: ביחד

יותם: ביחד.

שחר: אוקי, אנחנו נכניס גם אחדות, תהיה גם אחדות.

יותם: אוקי, אם אני ככה עובר בראש על… באמת עשרות הפניות שהגיעו אלי, באמת גם בימים האלה, בימים האחרונים, דבר ראשון אנשים אוהבים סיפורים טובים. ויש לנו כאלה המון בתנ"ך נכון?

שחר: כן, אנשים תמיד שמחים לשמוע סיפורים שהם מכירים, הסיפורים המפורסמים, ועשינו פרק על קריעת ים סוף ועשינו פרק על סיפור המבול.

אבל אנשים גם נהנים להכיר סיפורים שהם לא מכירים כל כך. להכיר אותם מחדש. סיפורים פחות מוכרים כמו הסיפור שעשינו על ברית שכם, או הסיפור שעשיתם לא מזמן עם דוקטור בועז סתוי על המלך מנחם.

יותם: 8 פסוקים עם סיפור שלם.

שחר: כן לפעמים נתעקש לספר סיפור לא ממש מוכר שנמצא מתחת לרדאר שהוא פשוט מאוד מעניין.

יותם: תשמע, גם סיפורים אלימים, אין מה לעשות תמיד פופולריים. נגיד פילגש בגבעה, אונס דינה.

שחר: נכון. תמיד פופולרים.

יותם: סיפורי מלחמות, למשל, אתה יודע, בוא, ברוח הימים האלה.

שחר: סיפורי מלחמות זה תמיד מעניין, בעיקר סיפורי מלחמות שיש בהם טקטיקות מפתיעות.

לדוגמה אהוד בן גרא, הוא חיסל את עגלון מלך מואב

יותם: סיפור מדהים

שחר: כן על האסלה.

או לדוגמה, כששאול נלחם בבני עמון, אז כתוב שהוא הגיח בהפתעה, באשמורת הבוקר.

יותם: אשמורת הבוקר מה זה הביטוי הזה בדיוק?

שחר: אם אתה מחלק את הלילה לחלקים, מצאת הכוכבים ועד שעולה השחר.

החלק האחרון בלילה הוא אשמורת הבוקר.

כאילו נניח 3- 4 בלילה, עדיין חשוך

יותם: המשמרת האחרונה בקיצור

שחר: כן, זה אומר ששאול הפתיע אותם בחושך, לקראת סוף הלילה. באמת בלילה אנשים לא נלחמים, כי בימי קדם מה עשו בלילה, הלכו לישון! לא היו…

יותם: כן, הלילה התחיל הרבה יותר מוקדם

שחר: נכון, או אותו דבר גדעון בשופטים פרק ז'.

כתוב שהוא הגיע באשמורת התיכונה, זה שעתיים לפני אשמורת הבוקר. בערך שתיים בלילה, 3 בלילה, וגדעון הוא הגיע עם כדים ולפידים ושופרות ואז הוא שבר את הכדים ותקע בשופרות ויצר מלא בלגן ובהלה.

יש עוד הרבה סיפורים מהסוג הזה, לדוגמה…

יהושע בפרק ח', מסופר שהוא… איך הוא כבש את העי, הוא הציב מארב מאחורי העיר, ואז הוא הופיע עם הצבא מול אנשי העיר, הם ראו אותם והתחילו לרדוף אחרי הצבא הישראלי.

ובינתיים המארב נכנס לעיר והצית אותה באש, ואז אחר כך הוא התקדם ותפס את הצבא של העי בתנועת מלקחיים.

יותם: ולא ממש חשוב אם הסיפור הזה התקיים באמת או לא, יש פה טקטיקות של מלחמה מימי עבר וזה תמיד מעניין.

שחר: זה תמיד מעניין, כן.

או שמשון הגיבור, הוא לכד 300 שועלים, ואז הוא קשר אותם בזוגות זנב לזנב, ובין כל זוג של זנבות שועלים הוא קשר לפיד. ואז הוא הבעיר את הלפידים ושחרר את השועלים בשדות של הפלשתים, וככה הוא הבעיר את התבואה שלהם.

יותם: אגב, תראה איך הסיפורים של התנ"ך מתכתבים עם המציאות היום יומית, ומי שאומר שהתנ"ך הוא לא רלוונטי- הנה הוכחה ניצחת.

עוצבת שועלי האש היא בעצם אוגדת עזה לשעבר, זה האוגדה המרחבית של צה"ל שכפופה לפיקוד דרום ואחראית, והם אלה אגב שספגו אבדות אדירות במלחמה האחרונה.

שחר: ובסמל שלהם יש שם שועל באמת.

יותם: כן. אוקיי, אבל לפני שנתקדם שחר, איפה האחדות? אני מחפש עוד… מלחמות זה

שחר: נגיע, נגיע בסוף לאחדות. יהיה אחדות.

יותם: אוקיי.

אז אם סיפור מעניין זה דבר אחד, מה עוד מעניין, אנשים תמיד אוהבים לשמוע על הנושא של נגיד השערת המקורות, על סיפורים שיש בהם תעודות משולבות, עשינו לא מעט פרקים כאלה.

שחר: נכון, ויש מה כי יש הרבה מאוד טקסטים כאלה. למי שממש לא מכיר את הנושא, חוקרי המקרא הביקורתיים בימינו מסכימים שהתנ"ך, בייחוד התורה אבל גם טקסטים סיפוריים אחרים בתנ"ך, לא נכתבו בהינף קולמוס אחד, ומורכבים מכמה חוטים סיפוריים שונים, ומכמה רבדים,

יותם: כמה מסורות, אפשר להגיד.

שחר: כמה מסורות, ולפעמים יש מקומות שאי אפשר לשלב את המקורות השונים, את התעודות השונות שסיפרו את אותו סיפור, אי אפשר לשלב אותה ביחד.

אז נוצר מצב שבו יש סיפור שכתוב פעמיים, שהתעודות עומדות אחת ליד השנייה, כמו בשני סיפורי הבריאה בתחילת ספר בראשית.

ויש מקומות שהתעודות משולבות אחת בשנייה כמו כמו שראינו בסיפור על קריעת ים סוף, או בסיפור המבול.

או… דוגמה לרבדים ולתעודות שונות שאנשים לא מכירים- בספר שמואל, שמואל קורא לעם ואז הוא אומר להם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם: וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ"

איך זה נשמע לך עד פה?

יותם: די שלילי, תשמע עם חוטא בבקשה שלו למלך, ושמואל כועס עליהם.

שחר: נכון. אבל שניה אחרי שבוחרים את המלך, במקרה הזה את שאול, כתוב: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ:"

יותם: אתה רומז שהתפיסה של המלוכה פה היא חיובית, אלוהים בחר בו, העם מריע לו, שאול שמח על הבחירה הזאת.

שחר: נכון, ולכן יש הרבה חוקרים שאומרים שבסיפור הקצרצר הזה של בחירת המלך יש כמה תעודות או לפחות כמה רבדים משולבים. כמה שכבות.

יותם: אוקי, הבנתי עד כאן. תשמע, אני מאוד אוהב לראות את השינויים בין מה שכתוב בתנ"ך שלנו לנוסחים אחרים.

זאת אומרת, במילים אחרות, הבדלי נוסח. גם על זה דיברנו.

שחר: הבדלי נוסח. למי שלא מכיר- התנ"ך שלנו, אומנם יש לו נוסח קבוע שלא משתנה, ומקפידים להעתיק אותו באמת כמה שיותר בדיוק ובזהירות

יותם: מה שנקרא נוסח המסורה, המאה העשירית, איפשהו פלוס מינוס בטבריה נסגר

שחר: לקחת לי את המילים מהפה, הנוסח הזה, הוא נוסח המסורה, והוא התקבע בשלב די מאוחר, במאה העשירית לספירה. אנחנו לא יודעים בוודאות מה היה הנוסח קודם לכן, מה היה כתוב קודם.

ומה בעצם זה תוצאה של שגיאות בהעתקה או צנזורה שהייתה עם הזמן.

יותם: אז איך יודעים? אתה מציע את עדי נוסח, נכון?

שחר: נכון.

יותם: מה זה?

שחר: למשל עדי נוסח, אלו טקסטים קדומים יותר של התנ"ך שלנו. לדוגמה יש לנו את תרגום השבעים, במאות השלישית והשנייה והראשונה לפני הספירה.

כלומר יותר מאלף שנה לפני שהתקבע נוסח המסורה שמוכר לנו, חובר תרגום השבעים, שהוא התרגום היווני העתיק. לקחו את הטקסטים העבריים המוכרים, ותרגמו אותם ליוונית עבור קהילת יהודי אלכסנדריה.

ויש אלפי הבדלים בין נוסח המסורה ובין הנוסח שמשתקף מתרגום השבעים. לפעמים ההבדלים הם מינורים, ולפעמים יש הבדלים משמעותיים.

יותם: יש חלקים שהוספו, שהוחסרו, שינויים במילים, שינויים בשמות,

שחר: המון המון הבדלים מכל מיני סוגים

יותם: שווה פרק, נכון?

שחר: לפחות אחד. באותו זמן, כלומר במאות הראשונות לפני הספירה, נכתבו מגילות מדבר יהודה, שהתגלו לפני 100 שנה במערות באזור ים המלח, ולכן גם הן מהוות עד נוסח לאיך נראה הטקסט בתקופה הקדומה.

ומה שמעניין זה שיש הרבה מקומות שהנוסח העברי שמשתקף מתרגום השבעים, ונוסח מגילות מדבר יהודה הם זהים, ושניהם שונים ממה שמופיע אצלנו.

מה שאומר שכנראה בנוסח המסורה היה שינוי עם הזמן, ואז נשאלת השאלה למה הסופר העברי עשה את השינוי הזה, ומתי ואיך.

יותם: סקרנת שחר, ופה מגיעות הדוגמאות, אנחנו אוהבים דוגמאות.

שחר: נכון אבל אני אשתדל לדבר על דוגמאות שאנשים פחות מכירים, כי את מה שאנשים מכירים הם שמעו הרבה פעמים.

אז לקחתי דוגמה מיהושע ה', אלוהים אומר שם ליהושע: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית:"

כלומר צריך לעשות להם ברית מילה. ויש עם זה קצת בעיה, עם הציווי הזה.

יותם: בשום מקום לא נכתב שבני ישראל נימולו קודם, וחוץ מזה מה זה לימול שנית?

שחר: זו בעיה אחת, מה זה מילה שנייה? גם בשום מקום לא נכתב שהם מלו קודם.

ויש עוד בעיה, שבהמשך הסיפור הזה, של סיפור מילת ישראל, כתוב שכל דור המדבר מת במדבר ואלה שנולדו בדרך היו ערלים. לכן היה צריך למול אותם.

יותם: אז איפה הבעיה?

שחר:: יש בעיה, כי אם מישהו נולד שנתיים אחרי יציאת מצרים, בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, אז כשנכנסו לארץ הוא היה בין 38.

זאת אומרת שהוא היה 38 שנים ערל. זה לא מסתדר עם מה שכתוב בתורה, כי בבראשית בפרק י''ז, כתוב שכל זכר צריך למול בגיל 8 ימים.

והציווי הזה חוזר שוב בספר ויקרא, ובספר שמות כתוב שאת קורבן פסח רק מי שנימול יכול לאכול, אז איך לא מלו אותם בגיל 8 ימים?

ואיך כל הדור הזה אכל את הקורבן הפסח במדבר?

יותם: אוקיי, ותשובה לעניין יש לנו?

שחר: אין תשובה, אני פשוט מציף את הנושא בלי להיכנס לשכבות השונות של התורה ומתי נכנסו הציוויים על ברית המילה. פסוק שאלוהים מצווה את יהושע למול את ישראל שנית.

לפי נוסח המסורה, בתורה כתוב שאלוהים אומר: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית:"

אבל לפי תרגום ה-70, אלוהים אומר ליהושע: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשֵׁב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:" יעני תשב, למה אתה עומד, תשב.

ובאמת בציורי קיר במצרים רואים מוהלים שיושבים, והנימולים, שהם מבוגרים, כן? הם עומדים לידם והמוהלים עושים את פעולת המילה בישיבה.

יותם: יש לנו בכלל יכולת לדעת מה הנוסח המקורי? זאת אומרת, אני לא אגיד מי צודק, אבל מה המקור של ה…

שחר: אחד מהם צודק, אחד מהם היה קדום יותר. ופה באמת נכנסים למחלוקת גדולה מאוד בין החוקרים, יש כאלה שאומרים שנוסח השבעים הוא הקדום- בני ישראל לא היו נימולים, והדור שנולד במדבר לא היה נימול, ולכן כשנכנסו לארץ אלוהים אומר ליהושע לשבת ולמול אותם.

עורך עברי מאוחר של נוסח המסורה לא היה יכול לקבל את הנרטיב הזה, כי לדעתו כל ישראל תמיד היו נימולים מגיל שמונה ימים.

אז הוא שינה את המילה ושב ל- ושוב, וגם הוסיף את המילה שנית כדי להדגיש שלא יכול להיות שיהיו ערלים בבני ישראל. וכל מילה שהם יעברו היא בהכרח מילה שנייה.

זה צד אחד של המחקר.

הצד השני אומר שנוסח המסורה הוא הקדום, ואלוהים אמר במקור ליהושע שוב מול את ישראל שנית. המתרגם של נוסח השבעים שקרא שכתוב אחר כך שדור המדבר שנולדו בדרך היו ערלים, וידע שבשום מקום לא נכתב שהם מלו קודם, אז הוא תיקן את ושוב ל- ושב. ואצלו זו הייתה מילה ראשונה של כולם.

מחלוקת.

יותם: לא יודעים.

שחר: אני בצד של תרגום השבעים, אבל קשה להכריע.

יותם: אוקיי, ומה עם מגילות קומראן? איפה מוצאים הבדלים בין נוסח המסורה לקומראן או הפוך כמו שאמרת?

שחר: למשל בשמואל א' יש לנו סיפור שמתחיל ככה: "וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל־יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל־נָחָשׁ כְּרָת־לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל־עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל:"

יותם: אוקיי איפה הרקע לסיפור הזה? כי יש פה משהו מאחורה, למה שהוא יעשה את זה בכלל?

שחר: זה בדיוק העניין.

לא כתוב מה הסיפור עם העין, מה יש לו נגדם. מה יש לנחש העמוני ולבני עמון להתעסק עם תושבי יבש גלעד שנמצאים בתוך הארץ.

אפשר למצוא עד לעקירת עיניים גם במקרא אצל שמשון וצדקיהו ובכלל זה היה די נהוג במזרח הקדום. פה אין שום הסבר, אין הקדמה.

ככה מתחיל הסיפור.

אבל במגילות מדבר יהודה, לפני הפסוקים האלה יש תוספת שבה כתוב ככה: "ונחש מלך בני עמון הוא לחץ את בני גד ואת בני ראובן בחזקה"

זה מסתדר, כי בני גד ובני ראובן הם גרו בעבר הירדן המזרחי, בדיוק באזור הזה של עמון, רבת עמון, בני עמון. אז הגיוני שהם היו במגע עם אויבים מקומיים.

אני ממשיך להקריא: "ונקר להם כול עין ימין ונתן אימה ופחד על ישראל ולוא נשאר איש בבני ישראל בעבר הירדן אשר לא נקר לו נחש מלך בני עמון כל עין ימין רק שבעת אלפים איש נסו מפני בני עמון ויבואו אל יבש גלעד."

עכשיו יש לנו אקספוזיציה.

יש סיפור מוצא שמסביר מה היה הרקע שלא מופיע בנוסח המסורה, ועכשיו אתה יכול להבין מה יש לנחש עמוני ולתושבי יבש גלעד.

יותם: דוגמה אחת מני רבות, ואנחנו רצים על זה ככה די במהירות, אבל שחר דיברנו גם על אחדות, אז איפה אחדות שחר, אני עדיין מחפש

שחר: אתה תכף תמצא אותה, זה קשור לאחדות.

יותם: אוקיי אוקיי אני סומך עליך.

אז הנושא הבא שאנשים אוהבים- פולמוסים! טקסטים שמכירים טקסטים אחרים, ונכתבו כדי לתקן אותם, כדי להתפלמס איתם, כדי להתעמת איתם, כדי להביא דעה אחרת. לפעמים הפולמוס הוא גלוי, לפעמים הפולמוס הוא סמוי.

שחר: נכון, הרבה פעמים אפשר למצוא טקסטים שנכתבו בזיקה לטקסטים אחרים, ועל הרקע זה צריך להבין אותם. פרק שעשינו על אונס דינה, דיברנו על זה שלפי חלק מהחוקרים סיפור אונס דינה נכתב על רקע גירוש הנשים הנוכריות מעזרא ונחמיה.

או בפרק שעשית עם בועז סתוי על סיפור פילגש בגבעה, הראתם איך בסיפור הזה יש כל מיני מוטיבים לא הגיוניים.

למשל אחרי שבני שבט בנימין גרמו למות האישה, המאהב שלה חתך את הגוף שלה ל 12 חלקים ואז הוא שלח אותם לכל שבטי ישראל שיראו מה נעשה, ואז הם ילחמו בשבט בנימין.

זה לא הגיוני, כי למה לחתוך ל 12 חלקים אם בנימין אשמים? ובאמת בהמשך כל העם נלחם בבנימין.

צריך לחתוך אותה ל 11 חלקים.

יותם: זה לא מספר טיפולוגי, אתה יודע

שחר: אבל מה יש לו לשלוח איבר לשבט בנימין? בעצם הסיפור הזה מתכתב עם סיפור על שאול המלך, שהוא משבט בנימין, והוא גר בדיוק באותו מקום שבו אירע האונס של פילגש בגבעה, שנקרא גבעה, וגם על שאול מסופר שהוא לקח בן בקר והוא ביתר אותו ל 12 ושלח אותו לכל ישראל.

אז או שהסיפור של שאול הוא מאוחר, והוא מנסה לתקן את הסיפור של הפילגש ולהציג אותו, את שבט בנימין ואת שאול כבנימין החדש, הטוב.

או שהסיפור של הפילגש הוא המאוחר, והוא בא ללכלך על גבעה, על בני בנימין ועל שאול ועל כל מה שקרה שם.

או לדוגמה, זיקה אחרת- כתוב שמתישהו בני ישראל היו צריכים לשאול את אלוהים איזו שאלה, ואז כתוב ככה, הם ביצעו את הפולחן המתאים, ואז כתוב: "…וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן: וַיַּקְרֵב אֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי"

מה זה ה"וילכד" הזה?

מופיע בכל התנ"ך פעם אחת לפני כן, כשאיש בשם עכן הוא עבר על ציווי אלוהים, הוא חטא, הוא לקח מחרם.

אלוהים כעס על כל ישראל וכולם נענשו.

כדי להבין מי היה החוטא, אז הם עשו מין פרקטיקה כזאת, זה היה בימי יהושע, כתוב: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה: וַיַּקְרֵב אֶת־מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי וַיַּקְרֵב אֶת־מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי: וַיַּקְרֵב אֶת־בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד עָכָן" ואז מתחקרים אותו, והוא מודה שהוא החוטא ובגללו כולם קיבלו עונש.

יותם: ובעצם ה"ילכד" הזה, שחר, מתאר לנו משהו שלילי.

שחר: נכון, וככה אתה מבין שכל האירוע הזה הוא בעצם שלילי. כשקוראים מילה יוצאת דופן בתנ"ך תמיד טוב להבין את הרקע שלה- איפה היא עוד מופיעה, באיזה הקשרים, הרבה פעמים היא נכתבה על רקע סיפור אחר, והיא באה להדהד לנו אפיזודה אחרת.

יותם: ומי שאוהב את הנושא הזה של פולמוסים- פנימיים, חיצוניים, גלויים וסמויים, אני ממליץ על הפרק "אברהם ושרה בוני וקלייד" שם דיברנו על פולמוס פנימי כפול ואפילו משולש.

אוקיי אז שחר, אני חייב לשאול אותך שוב בנקודה הזאת, אחדות, איחוד, כוח, עוצם יד, איפה זה??

שחר: נגיע לזה.

יותם: אוקיי, אז אם ככה עוד משהו שאנשים אוהבים ואני אוהב במיוחד, זה קונבנציות.

שהתנ"ך משתמש בהיגד מסוים באופן קבוע, בתבנית או דפוס שחוזרות על עצמם. למשל הבן הצעיר שמועדף על פני הבן הבכור, כן? חלק מסצנת דפוס של ריב בין אחים. מאבק בין אחים.

שחר: נכון, זה באמת מוטיב שחוזר בלי סוף.

יותם: או למשל כשגבר נפגש עם אישה בבאר.

אנחנו הרי מצפים שתצא משם זוגיות, כן? עבד אברהם ורבקה, יעקב ורחל, משה וציפורה.

שחר: כן, זו דוגמה מעולה לתבנית דפוס. או למשל אצל השופטים, כל פעם שכתוב שרוח ה' נחה לשופט, מיד אחר כך כתוב שהוא עשה את הפעולה המלחמתית שלו.

יותם: כאילו הביטוי הזה רוח ה' נחה.

שחר: כן, זה כאילו היא התיישבה עליו, ואז הוא נהיה כריזמטי. אצל גדעון מיד אחרי שרוח ה' לבשה אותו הוא תקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו.

אצל יפתח, ברגע שרוח ה' לבשה אותו, הוא עבר את הגלעד.

אצל שמשון אחרי שרוח ה' צלחה עליו, אז הוא הלך לאשקלון והרג מלא אנשים.

יותם: אז זה לא רק אצל השופטים, נכון?

שחר: נכון, יפה! כי אצל דוד, כששמואל המליך אותו למלך, כתוב: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה"

יותם: זה בעצם בא ללמד שדוד הוא לא עוד שופט, כן? אצלו כל הזמן יש את רוח אלוהים שיושבת ומפעמת בו. באופן קבוע. הוא שונה מכל מי שהיה לפניו.

שחר: נכון. עד עכשיו היה שופטים, הרוח הזו הייתה זמנית, והם עשו פעולה זמנית והלכו. אצל דוד זה קבוע. ברגע שאתה מבין את ההיגד הזה, על רקע שאר המופעים של ההיגד הזה בתנ"ך, אתה יכול להבין יותר טוב את הסיפור לעומק. זה מוטיב חוזר.

או לדוגמה נושא הבריתות. משהו שלא דיברנו עליו עד היום בפודקאסט, לפי המקור הכוהני בתורה, אלוהים כורת בריתות. והבריתות האלה, הברית הזאת, כל הזמן מצטמצמת. בתחילת התורה אלוהים כרת ברית עם כל בני האדם אחרי המבול, הוא נתן להם אות- הקשת בענן. "זו בריתי", כתוב שם כמה פעמים.

אחר כך הוא כורת ברית עם אברהם ובניו, ברית המילה.

אפילו בשם האקט נכנסה המילה ברית.

אחר כך הוא מוסר לבני ישראל את השבת, ואומר להם השבת היא ברית עולם.

אחר כך הוא מצמצם את זה לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אלוהים מוסר ברית שלום.

כלומר רק לכהנים בני אהרון יש עכשיו ברית.

יותם: בעצם יש פה כל פעם סוג של ירידה לפרטים, התחלנו בברית עם כל האנושות, ואז לזרע אברהם, ואז לעם ישראל, ואז לכהנים בעם ישראל.

שחר: נכון. ולכן המקור הכהני נקרא פעם במחקר ספר ארבע הבריתות. בגלל זה חשוב מאוד לשים לב לתבניות האלה, כי בכמה מילים הן יכולות לספר סיפור שלם, או להעביר מהלך שאותו המחבר ביקש להעביר.

משהו שקשה לשים אליו לב כשלא רואים את הזיקות לטקסטים אחרים.

יותם: לפני שנעבור לנושא הבא, אני שוב אשאל אותך על אחדות ועוצם יד, אבל אני כבר עונה לעצמי שמיד נגיע לזה אז אני כבר הולך לדבר הבא, שאני מאוד אוהב- אנכרוניזם! אתה שחר ענבר צייד האנכרוניזם הידוע.

כשהסופר כותב על משהו שלא מתאים לזמנו, הדוגמה שאני נותן תמיד זה שאברהם בא מאור כשדים. אין שם כשדים, יש שם אור.

שחר: יש שם את האור, כן. העיר אור הייתה עיר שומרית עתיקה, כבר בשנת אלפיים שש מאות לפני הספירה. כשדים אלו שבטים שמים שעלו על בימת ההיסטוריה במאה התשיעית בערך לפני הספירה.

והם היו שבטים מפוזרים וקטנים, והשתלטו על בבל באזור 620- 625 לפני הספירה.

זו השושלת של נבוכדנצר, הוא היה כשדי, או כלדי. אור נהייתה כשדית אז.

1300 שנה אחרי שאברהם אמור היה לחיות. וככה אפשר להעריך מתי האזור הזה התחיל להיות מכונה על ידי אנשי יהודה בתור אור כשדים.

יותם: כמו למשל העיר תל אביב- יפו, פעם הייתה יפו, אחר כך צמחה לה תל אביב, ובסוף אוחדה הרשות לתל אביב- יפו. אז אם מישהו קורא סיפור שכתוב בו: והעיר תל אביב- יפו ככה וככה, אנחנו יודעים שזה רק משנה מסוימת.

שחר: מזמן מסוים. או למשל סיפור דוד וגוליית. כתוב שבסוף, אחרי שדוד הרג את גוליית, כתוב שהוא לקח את הראש של הפלשתי לירושלים.

יותם: אז מה הבעיה? ירושלים די קרובה לעזקה.

שחר: כי למה שדוד ייקח את הראש שלו לירושלים?

ירושלים היא עיר יבוסית, דוד הוא לא כבש אותה עדיין. הוא יכבוש, או שהוא ישתלט עליה או שהוא יכבוש אותה, זה לא ברור בדיוק איך הוא השתלט על ירושלים, אבל הוא יעשה את זה הרבה מאוד שנים אחר כך, אחרי שהוא ימלוך שבע שנים בחברון, אחרי שאיש בושת ימות, אחרי ששאול ימות. בזמן המלחמה עם גוליית, ארון האלוהים היה במקום שנקרא גבעה, והמקדש היחיד שמוזכר באותם פרקים הוא נוב.

וירושלים בכלל לא בשליטה ישראלית. אז מה יש לדוד לקחת את הראש של הפלשתי לירושלים?

יותם: כן אנחנו כל כך מקובעים, אתה יודע, על השילוש הקדוש- ירושלים, דוד, בית המקדש, שזה לא מסתדר לנו.

שחר: כן, באותו סיפור, דרך אגב, יש שם עוד אנכרוניזם- כתוב שאנשי ישראל ויהודה רדפו אחרי הפלשתים.

למה שנחריג את יהודה? זה עוד לפני שהממלכה התפצלה! הרי פה אנחנו מדברים עוד לפני שדוד מלך, באותו זמן היו 12 שבטים. בשום מקום בתנ"ך לא כתוב ישראל ויששכר, ישראל ונפתלי. אז למה שיהיה כתוב ישראל ויהודה? זה אנכרוניזם.

יותם: אולי אני יכול להציע, כי דוד בא מיהודה?

שחר: כן, אבל האנכרוניזם הזה מופיע גם לפני כן, אצל שאול. ישראל לחוד ויהודה לחוד, זה אנכרוניזם ידוע.

יותם: כשבעצם אין שום סיבה להפריד ביניהם, בתכלס, היסטורית.

שחר: נכון, נכון.

יותם: עוד משהו שאני אוהב שחר, זה סגירות מעגל. סיפורים שבהם נסגרים מעגלים שהתחלנו איפשהו, מתישהו קודם.

שחר: כן, זה באמת יפה. לפעמים יש לך סיפור, הרבה פעמים הוא קצר, אבל הוא לא מסתיים, הוא לא נגמר איפה שהוא נגמר, אלא הרבה זמן אחר כך. ואז תופיע איזו ידיעה שסוגרת את המעגל. למשל כשרחב הזונה מצילה את המרגלים ששלח יהושע, הם מבטיחים להציל אותה כשהם יכבשו את יריחו. ואז קורים הרבה הרבה הרבה הרבה דברים, ביניהם מילת ישראל שעליה דיברנו קודם,

יותם: הרבה דברים, 4 פרקים אפילו!

שחר: כן, וקוראים שם… והם חוגגים את הפסח, והמן, ומגיע מלאך ומדבר עם יהושע, והם עוברים את הירדן, סיפורים. וכשהם כובשים את יריחו אחר כך, הם מצילים את רחב, ונסגר מעגל. ובאותו רגע מתחיל מעגל חדש, כי שם יהושע מקלל את האיש שיבנה את יריחו, אומר שמי שיבנה את יריחו, כל הילדים שלו ימותו. 400 שנה אחר כך, בימי אחאב, פתאום מסופרת ידיעה קצרה כזאת, " בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן". נסגר המעגל הזה.

או כשאיש האלוהים מקלל את ירובעם, דיברנו על זה בפרק שעשינו על ירובעם בן נבט, איש האלוהים מקלל אותו שיום אחד יבוא מלך בשם יאשיהו וישרוף כהנים על המזבח שירבעם בנה. ראינו, 300 שנה אחר כך, באמת מסופר שמלך בשם יאשיהו שרף כהנים על המזבח שבנה ירבעם. זו סגירת מעגל.

יותם: דבר אחרון שאני חושב שגם המאזינים אוהבים, קיבלנו לא מעט תגובות על זה, פינת הפתגם, או הביטוי מהמקורות.

שחר: כן, זה תמיד נחמד למצוא ביטוי שכיח היום, לראות איך הוא מופיע בתנ"ך, לראות את המופע הראשון שלו, למה הוא נכתב כמו שנכתב, מה בעצם הייתה המשמעות המקורית שלו, לדוגמה ברחל בתך הקטנה. מה זה אומר היום?

יותם: להגיד משהו בצורה מאוד מפורשת, מאוד מדויקת, בלי מקום לספק.

שחר: נכון. זה מגיע מספר בראשית, כשיעקב רצה להתחתן עם רחל הוא אמר ללבן שהוא יעבוד 7 שנים ברחל בתך הקטנה. לכאורה, היה מספיק לומר רחל. אבל הפירוט הזה הוא מכוון, כי לפי המפרשים, מפרשי ימי הביניים, יעקב ידע שלבן רמאי, ואם הוא אומר לו- אני אעבוד אותך ברחל, הוא היה מביא לו איזו רחל מהשוק.

יותם: כמו שהוא כבר עשה שהוא ביקש את הבת, כן

שחר: כן, ואם הוא אומר לו רחל בתך, אז לבן היה מחליף לבנות שלו את השמות.

אז יעקב דייק- ברחל בתך הקטנה.

או למשל, מה זה הביטוי נחבא אל הכלים?

יותם: היום זה מישהו שהוא צנוע, שהוא לא מנסה לבלוט

שחר: נכון, אבל מה זה אומר נחבא אל הכלים? בתנ"ך, כשחיפשו להמליך את שאול, הוא התחבא. הוא הלך שם לאיזה כלים שהיו באזור, והתחבא שם. אז הוא נחבא אל הכלים.

או לדוגמה הביטוי איפה ואיפה. מה זה איפה ואיפה? אפליה

יותם: מאיפה זה מגיע? כי איפה אני יודע שזה כמות, לא?

שחר: כן. איפה זה מידת נפח עתיקה, ובספר דברים יש איסור להחזיק שתי מידות איפה, כלומר שתי מידות שונות לקניה ולמכירה. בספר דברים כתוב שם: " לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:"

ועכשיו בוא נעשה שנייה סוויץ. אני רוצה שנעבור לאיזה סיפור מקראי,

יותם: ובו יופיע עניין האיחוד? עניין האחדות? שחר, זה מה שאנחנו צריכים כרגע.

שחר: פה יופיע עניין האחדות ועוד כל מיני דברים אחרים. אני רוצה שנפתח את התנ"ך, ונקרא ביחד סיפור שמופיע בשמואל א' בפרק י'. תקרא מפסוק י''ז.

יותם: "וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת-הָעָם, אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה: וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; וָאַצִּיל אֶתְכֶם, מִיַּד מִצְרַיִם, וּמִיַּד כָּל-הַמַּמְלָכוֹת, הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם: וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת-אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל-רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לוֹ, כִּי-מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ; וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה, לְשִׁבְטֵיכֶם, וּלְאַלְפֵיכֶם:"

אוקיי, אה, בדיוק על זה דיברנו קודם, ששמואל כועס על הבקשה של בני ישראל להמליך עליהם מלך.

שחר: נכון, שמואל כועס עליהם ואומר שזו כפיות טובה, אבל היות שבני ישראל ביקשו ואלוהים הסכים אז הוא זורם עם זה. תמשיך להקריא.

יותם: "וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלָּכֵד, שֵׁבֶט בִּנְיָמִן: וַיַּקְרֵב אֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָו, וַתִּלָּכֵד, מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי; וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ"

רגע, גם על זה דיברנו קודם! ה"וילכד" הזה, זה סוג של פולמוס, כי הפעם הקודמת שהיה כתוב וילכד, היה אצל ההוא שלקח מהחרם, שזה היה חטא.

שחר: נכון. בגלל שהבקשה להמליך מלך היא חטא, גם תהליך הבחירה מוצג כתהליך לא חיובי, כתהליך לא טוב, שמזכיר איך מצאו את החוטא שלקח מהחרם של יריחו.

אז ראו שפרקטיקת המלכת המלך הזאת, נעשתה בצורה שמזכירה איך מצאו את החוטא מיהושע ז'. תמשיך.

יותם: "וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ, וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: וַיִּשְׁאֲלוּ-עוֹד, בַּיהוָה, הֲבָא עוֹד, הֲלֹם אִישׁ"

מה זה הבא עוד הלום איש הזה?

שחר: אין לי מושג. בתרגום ה-70 כתוב: הבא האיש הלום?

יותם: אוקיי זה קצת יותר הגיוני, הנה רואים פה גם דוגמא להשוואה בין נוסחים.

שחר: כן, וכנראה שתרגום ה-70 משקף את הנוסח הקדום.

יותם: " וַיֹּאמֶר יְהוָה, הִנֵּה-הוּא נֶחְבָּא אֶל-הַכֵּלִים:" אה, הינה פתגם המקורות!

שחר: נכון. עכשיו אפשר להבין את המקור של נחבא אל הכלים, שאול התחבא בין הכלים כי הוא התבייש לצאת החוצה כשעלה השם שלו בגורל להיות המלך.

יותם: "וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם, וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם; וַיִּגְבַּהּ, מִכָּל-הָעָם, מִשִּׁכְמוֹ, וָמָעְלָה:" אה, איזה יופי, עוד פתגם!

שחר: נכון. הנה עוד פתגם. במקור משכמו ומעלה היה פשוט משכמו ומעלה.

יותם: כאילו גבוה, פיזית

שחר: בכמה מקומות כתוב ששאול היה גבוה. מאוחר יותר זה הפך להיות ביטוי לאדם שהוא בעל מידות טובות.

יותם: " וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-הָעָם, הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ יְהוָה, כִּי אֵין כָּמֹהוּ, בְּכָל-הָעָם; וַיָּרִעוּ כָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ:"

זה בעצם מה שראינו קודם, על שילוב תעודות, כן? זה התחיל רע, הבחירה הייתה חטא, תהליך הבחירה הזכיר את החטא של החרם של יריחו, ופתאום הנה סוף טוב הכל טוב.

שחר: נכון, ובגלל זה יש הרבה חוקרים שאומרים שיש כאן שכבה אחרת שמציגה את הבחירה בשאול כחיובית.

בוא נמשיך לקרוא.

יותם: "וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה; וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ: וְגַם-שָׁאוּל--הָלַךְ לְבֵיתוֹ, גִּבְעָתָה; וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ--הַחַיִל, אֲשֶׁר-נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם: וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ, מַה-יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא-הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה; וַיְהִי, כְּמַחֲרִישׁ"

מה זה כמחריש?

שחר: כאילו שתק להם, לא ענה לאלה שביזו אותו. הוא החריש.

במגילת שמואל מקומראן, אחת ממגילות מדבר יהודה, מופיע הנוסח "ויהי כמו חדש".

שאול נהיה כמו אדם חדש אחרי ההמלכה.

בתרגום ה-70 משתקף נוסח של "ויהי כמחודש", שזה כאילו הפתיחה של הסיפור הבא. ויהי בתחילת החודש הבא. בוא נמשיך לראות מה יש בסיפור הבא, אבל לא לפי הנוסח שלנו, אלא לפי משהו שמופיע במגילות מדבר יהודה. תקריא.

יותם: אנחנו קוראים עם ההשלמות, כמובן.

"ונחש מלך בני עמון הוא לחץ את בני גד ובני ראובן בחוזקה ונקר להם כל עין ימין ונתן אימה ופחד על ישראל.

ולא נשאר איש בבני ישראל בעבר הירדן אשר לא נקר לו נחש מלך בני עמון כל עין ימין רק שבעת אלפים איש נסו מפני בני עמון ויבואו אל יבש גלעד"

אה, רגע, זה גם בדיוק מה שראינו קודם, המבוא הזה שלא מופיע בתנ"ך, בעצם ההסבר למה נחש העמוני רצה לנקר את העיניים של אנשי יבש גלעד.

שחר: נכון.

יותם: תשמע שחר, אני מתחיל להבין מה אתה עושה פה, כל מה שדיברנו עליו קודם, כל המוטיבים, כל הדברים שאנשים אוהבים לשמוע בעושים תנ"ך, הולכים להופיע בסיפור הקטן הזה שלנו

שחר: נכון מאוד, ואפילו יותר מזה. בוא נמשיך להקריא.

יותם: "וַיַּעַל, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וַיִּחַן, עַל-יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמְרוּ כָּל-אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד, כְּרָת-לָנוּ בְרִית, וְנַעַבְדֶךָּ: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל-עֵין יָמִין; וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ: וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל, וַיְדַבְּרוּ את הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעָם אֶת-קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ:".

שחר: למה הם בוכים, כי הם מניחים שאף אחד לא יבוא לעזור להם. שיפקירו אותם. בעצם אנחנו… אנחנו פה בתחילת ספר שמואל, שמגיע אחרי ספר שופטים. ובספר שופטים יש הרבה מלחמות שבטיות, מקומיות, כל פעם איש אחד נלחם מלחמה מקומית, בעזרת הצבא המקומי שלו, או בעזרת מספר שבטים מצומצם, באותו מקום טריטוריאלי. ואנשי יבש גלעד הם פחדו, כי אצלם כנראה לא הייתה איזו דמות כריזמטית, או איזה מנהיג מושיע כמו שהיה בספר שופטים.

אבל פה הסיפור מקבל תפנית. בוא נמשיך.

יותם: "וְהִנֵּה שָׁאוּל, בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן-הַשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה-לָּעָם כִּי יִבְכּוּ; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֶת-דִּבְרֵי, אַנְשֵׁי יָבֵישׁ: וַתִּצְלַח רוּחַ-אֱלֹהִים עַל-שָׁאוּל, כְּשָׁמְעוֹ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר אַפּוֹ, מְאֹד:"

ותצלח רוח אלוהים על שאול, שחר, זו בדיוק הרוח האלוהית שנחה על השופטים, נכון? בעצם שאול מוצג פה כמו השופטים שראינו קודם. שנחה עליהם הרוח, ומיד עושים פעולות מלחמתיות.

שחר: נכון. ובוא נראה מה שאול עשה.

יותם: "וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ, וַיְשַׁלַּח בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ; וַיִּפֹּל פַּחַד-יְהוָה עַל-הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד:"

ואני אגיד לך, הניתוח הזה של צמד הבקר, זה הפולמוס שדיברנו עליו קודם, עם סיפור הפילגש.

בשני הסיפורים מנתחים גופה ל 12 חלקים, ושולחים אותה בכל ישראל. בסיפור הפילגש זה שלילי, פה זה חיובי, זה משהו של גבורה.

שחר: נכון, ותראה איזה יופי, כשמבינים את הטקסט, ואת המקבילות שלו, ואת הנוסחים השונים שלו, ואת המגמות מאחוריו, כמה עושר יש בסיפור.

בוא נמשיך.

יותם: "וַיִּפְקְדֵם, בְּבָזֶק"

שחר: כן. שאול פוקד את העם, את הלוחמים, במקום שנקרא בזק.

יותם: "וַיִּפְקְדֵם, בְּבָזֶק; וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף:"

אז אני אקדים אותך גם פה, ואני אומר שיש פה אנכרוניזם. מה פתאום ישראל ויהודה? הרי הממלכה בקושי קמה, שאול בקושי הומלך אתמול. כבר מדובר על יהודה וישראל? כאילו שני גופים עצמאיים, כאילו היה פיצול? עוד אין ממלכה, איזה פיצול?

שחר: בדיוק. וזה קשור לאחדות, שעליה נדבר עוד מעט.

אבל בוא נמשיך.

יותם: "וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים, כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד, מָחָר תִּהְיֶה-לָכֶם תְּשׁוּעָה, כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ; וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים, וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד- וַיִּשְׂמָחוּ: וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם: וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר"

אה, הינה, אשמורת הבוקר, טקטיקת מלחמה! הוא בא באמצע הלילה, אסטרטגיה צבאית.

שחר: בדיוק. זה מאוד נדיר להילחם בלילה, במיוחד בימי קדם. לא היו להם פנסי רחוב, לא פנסי ראש, ולא פצצות תאורה. בלילה ישנים. זו הטקטיקה ששאול השתמש בה.

יותם: " וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד: וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל-שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר, שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ: תְּנוּ הָאֲנָשִׁים, וּנְמִיתֵם:"

שחר: בעצם יש כאן סגירת מעגל. גם על זה דיברנו. בפרק הקודם היו בני בליעל שאמרו "מה יושיענו זה",

והנה- הושיע גם הושיע. תכלס היית מצפה שהאנשים האלה יוענשו, כי כשאנשי סוכות ופנואל לדוגמה לא עזרו לגדעון, אחר כך הוא התנקם בהם.

אבל מה עשה שאול? תמשיך להקריא.

יותם: " וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא-יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה: כִּי הַיּוֹם עָשָׂה-יְהוָה תְּשׁוּעָה, בְּיִשְׂרָאֵל:"

שחר: זה מעניין כי שאול לא לוקח קרדיט לעצמו. אלוהים עשה את התשועה. היום עשה ה' תשועה.

שאול מצטייר פה כמו שופט, כי בספר שופטים הרבה פעמים חוזרת צורת להושיע, שורש ישע.

אז שאול אומר: לא אני עשיתי את התשועה הזאת, אלוהים הושיע אתכם. בכלל, שאול מאוד מזכיר פה את השופטים האחרים.

במחקר מקובל שבמקור ספר שופטים הכיל… במקור במקור, טקסט הרבה יותר מצומצם של מושיעים מקומיים. ולכן במחקר זה נקרא ספר המושיעים. והצורה שם של להושיע חוזרת הרבה. שאול נראה כאן כמו שופט.

יותם: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה: וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד:"

שחר: מה שמיוחד כאן, ופה אני מגיע לאחדות, מה שמיוחד כאן, בניגוד לכל סיפורי השופטים הקודמים, והיו הרבה, זו האחדות.

כי כמו שאמרתי קודם, בכל הסיפורים האחרים אלו היו מלחמות מקומיות. בסיפור של אהוד בן גרא- היה את עגלון מלך מואב, הם ירשו את עיר התמרים, את אזור יריחו, אזור בנימין, ומי שנלחם בהם היה אהוד, שהוא היה משבט בנימין, ועוד כמה חברה שהוא הביא מהר אפרים.

אחר כך את דבורה וברק לחץ יבין מלך חצור, כלומר אנחנו בצפון.

זו הייתה מלחמה צפונית, מקומית, ולכן דבורה וברק הם אספו מספר מצומצם של שבטים מהצפון.

גם אצל גדעון, הוא אסף מספר מצומצם של שבטים, ונלחם באזור מוגדר, גם בעבר הירדן המזרחי וגם המערבי עם כמה שבטים מקומיים.

שמשון הגיבור, הוא בכלל נלחם לבד, בלי עזרה של אף שבט, של אף אחד.

פה, שאול איחד את העם, יהודה וישראל. האנכרוניזם הזה מראה לך שכולם היו ביחד. ובשביל מי? בשביל יבש גלעד, שישבו מאוד רחוק מאיפה שגר שאול, הוא היה בגבעה באזור ירושלים. יבש גלעד זה בגלעד!

הוא בא לעזרת עיר מרוחקת, והוא איחד את כל העם, ולכן הניצחון היה מהיר וסוחף, ולכן לשאול הגיע להיות המלך.

כי הוא היה הראשון שדאג לכלל ישראל, לכלל השבטים. הוא הצליח לאסוף את כל השבטים, הוא הבין את החשיבות של האחדות בשעת מלחמה.

יותם: הוא מסרב גם להיות נקמן, ולהעמיד את אלה שלא רצו אותו כמלך בהתחלה. אבל לסיום, פינת הפתגם שלנו, האמרה מהמקורות, אנחנו חייבים גם את זה, איזה פתגם הבאת לנו?

שחר: אני רציתי בהתחלה את "כאיש אחד", שהם יצאו כאיש אחד, בסיפור של שאול, אבל העדפתי את הביטוי: "את אחיי אנוכי מבקש".

יותם: רגע, אם אני זוכר נכון, ואני זוכר, הביטוי הזה מופיע בסיפור יוסף ואחיו.

שחר: אבל הביטוי הזה הוא מאוד סמלי. בתחילת הסיפור של יוסף ואחיו, בבראשית ל''ז, כתוב שהאחים היו מסוכסכים.

הם לא יכול לסבול את יוסף, מכל מיני סיבות, ואז יום אחד הם הלכו לרעות צאן, ויעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו, שהיו צריכים לרעות את צאנם בשכם. יוסף הלך לשם ולא מצא אותם. הוא מצא בדרך איש, ואמר לו "את אחיי אנוכי מבקש".

והאיש אמר לו הם הלכו למקום אחר, לדותן, וכשיוסף הגיע לשם, הם ראו אותו מרחוק, חשבו איך לדפוק אותו, זרקו אותו לבור, ומשם התחילה הסאגה של יוסף במצרים.

אבל בסוף הסיפור, כשהם יורדים למצרים כל המשפחה, אחרי שיוסף סולח להם, הוא מבקש בסוף ספר בראשית, ממש בפרק האחרון, שכשהם יעלו ממצרים שיקחו את העצמות שלו ויקברו אותם בארץ.

וביציאת מצרים, ממש באמצע התיאור של איך ישראל יוצאים ממצרים, מודגש שמשה לקח את עצמות יוסף איתו, כי זה מה שהוא השביע את האחים שלו מאות שנים קודם לכן.

ובסוף ספר יהושע, היה לנו פרק על ברית שכם, ושם ראינו שאחרי שיהשוע מת, כתוב, ככה מסתיים ספר יהושע, שאת עצמות יוסף קברו בשכם. ככה נגמר הספר. תראה איזה יופי.

איזו סגירת מעגל. יעקב שלח את יוסף לשכם. אל אחיו. לראות את שלום אחיו. ואת אחיו הוא חיפש, שכולם יהיו ביחד את אחיי אנוכי מבקש.

שיהיו ביחד כל האחים. אבל יוסף לא נפגש עם האחים שלו בשכם, הוא לא מצא אותם שם, הם לא היו שם והשליחות שלו בעצם לא מולאה.

השליחות שיעקב שלח את יוסף נשארה פתוחה מאות שנים. רק בסוף ספר יהושע בני ישראל קוברים אותו. איפה?

יותם: בשכם?

שחר: בשכם. ואז נסגר המעגל.

יוסף הצליח להגיע לשכם, לאחד את האחים, בעזרתם. בזכות ההבטחה, וההתגייסות של כולם להעלות את העצמות שלו ולנדוד איתם במדבר, ולהביא אותם לקבורה בשכם, במקום שבו יעקב אבא שלהם רצה שהם יהיו ביחד.

ככה נגמר ספר יהושע, כשעם ישראל עדיין לא כבש את כל הארץ, כי בתחילת ספר שופטים, מסופר על הרבה מאוד מקומות שהם עדיין לא כבשו, בדגש על עדיין.

אבל בסוף ספר יהושע, כשהם קברו ביחד את יוסף, שם נסגר המעגל של יוסף ואחים שלו, ועם ישראל היה מאוחד, ואז הוא יכול היה לכבוש את כל הארץ.

יותם: בעצם אתה אומר שיוסף שהלך לחפש את האחים שלו, ולא מצא אותם, הוא לא הצליח לאחד אותם, כי זה מה שרצה בעצם האבא- לשמוע מה קורה עם האחים.

ורק מאות שנים אחרי האירועים האלה,

שחר: במאמץ משותף

יותם: במאמץ משותף, ובכאילו אירועים שלא קשורים לאירועים המקוריים, הנה נסגר מעגל, והנה יש 12 שבטים שהם צאצאיהם של 12 האחים, שמגיעים ביחד לארץ כנען.

שחר: נכון. וביחד הם הצליחו לכבוש את הארץ, ולגרש את האויבים.

ועוד משהו, אתה יודע, האחים של יוסף הרי הם שנאו אותו. הם לא יכלו לדבר איתו.

כשהייתה להם הזדמנות הם זרקו אותו לבור, ולא ראו אותו אחר כך הרבה מאוד שנים. ובזמן הזה, במהלך השנים, הם התחרטו על מה שהם עשו.

הם אמרו "אבל אשמים אנחנו", הם לא ברחו מאחריות. וכשיהודה דיבר עם יוסף, ואמר לו שהוא אחראי, כתוב שיוסף לא יכול להתאפק, ואז הוא סיפר לאחים שהוא יוסף. והיית מצפה שיוסף יכעס עליהם, יעניש אותם, יזכיר לאחים מה הם עשו לו, שבגללם הוא הגיע למצרים וכל הדברים הרעים שקרו לו שם. במקום זה כתוב, אני מצטט: "ויינשק לכל אחיו". אתה יודע איך אני תופס את המילים וינשק לכל אחיו?

יותם: איך?

שחר: אחים לנשק.

יותם: יפה, יפה

שחר: כולם אחים, כולם אחים לנשק, את כולם הוא מנשק.

יותם: והסיפור הזה, שחר, מזכיר לי עוד ריב בין אחים, אתה יודע מחלוקת בין אחים, אחים אנחנו, וכאלה. יעקב מרמה את אחיו, והוא גונב לו את כל היקר לו, שזה הבכורה בעצם בסופו של דבר, והוא נאלץ…

שחר: והברכה.

יותם: והברכה. הוא נאלץ לברוח בעצת אמו רבקה, שבוחשת שם במודיעין, כן? מודיעין השדה, עד למשפחתו, עד לחרן.

אחרי הרבה שנים, שהוא כבר חוזר, כבר בעל משפחה וחמולה די גדולה, הוא מפחד מהמפגש הזה עם אותו אח שבסופו של דבר נקרעו האחים האלה. עד כדי כך שיעקב מפצל את השבט שלו, כן? שלא תהיה שחיטה, ומישהו יוכל לשרוד אם בסופו של דבר…

שחר: המחנה הנשאר לפליטה.

יותם: בדיוק.

ומה קורה בסוף? בסופו של דבר, הרגש המשפחתי, כן, ה"אחי אתה", גובר. "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:"

טוב, שחר, אז אני באמת עכשיו מבין מה התכוונת, שרצית להגיד בוא נדבר על אחדות דרך הסיפורים, ודרך הסיפורים שאנחנו אוהבים מתוך התנ"ך.

והנה, התנ"ך רלוונטי יותר מתמיד, מה נאחל? באמת זה פרק שהוקלט בנסיבות מאוד מוזרות. אנחנו מאחלים בהצלחה גדולה לכל חיילינו באשר הם שם, החלמה לפצועים, תנחומים לכל המשפחות של הנרצחים באירועים האלה, ובתקווה לימים טובים יותר, שנמשיך לעשות פרקים באווירה קצת יותר מחוייכת, ואווירה קצת יותר סימפטית אם אפשר לומר.

שחר: הלואי. לגמרי. לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל.

יותם: אמן.

שחר: וברוח ימים אלה, אנחנו הופכים עליהם, אנחנו טובים אותם.

יותם: שחר ענבר, חוקר המקרא, תודה לך על הדברים האלה.

שחר: תודה לך.

יותם: ותודה לדור חנן שפיר על כל מה שהיית עבורנו.

זהו. אז עד כאן הפרק הזה של עושים תנ"ך. תודה לצוות רשת עושים היסטוריה, להילה שמש עורכת התוכנית, לדני תימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות.

בצוות התוכנית גם שלי גואטה ושני ברגר. והכי חשוב לחוסקי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.

תוכלו למצוא אותנו בחדשות העולם העתיק בפייסבוק. מי שעוד לא מכיר, שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של עושים תנ"ך.

אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב, או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.

[מוזיקה] לפודקסטים נוספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-Osimhistoria.com או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה מחנות האפליקציות של אנדרואיד.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה