עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - עשר המכות- הגישה הביקורתית (שחר ענבר)
- רותי מושקוביץ
- Jul 9
- 39 min read
בפרק שעסק בעשר המכות בקריאה מסורתית ראינו שסיפור המכות, שלכאורה כל כך מוכר לנו, למעשה מלא בקשיים. לא ברור למה דווקא אלה המכות שנבחרו ולא אחרות, למה הן מסודרות בסדר הזה, ולמה בכלל נדרשו מכות רבות במקום מכה אחת ניצחת. הפעם נצלול לסיפור מהזווית הביקורתית ונראה שהדברים... עוד הרבה יותר מסובכים. הקושי הפעם נובע משום שבקריאה צמודה מסתבר שהסיפור מכיל סתירות רבות: חוסר הגיון פנימי במכת הדם, החרטומים המופיעים ונעלמים ללא הסבר, הנחיות סותרות למשה ולאהרן, ובהמות שמתות במכת דבר ו"קמות לתחייה" במכת שחין. כמו כן, ישנם פערים בין המכות המתוארות באריכות לעומת אלו המוזכרות בקצרה, ושאלות לגבי מטרת המכות האמיתית ומועד יציאת ישראל ממצרים. אז מה עושים? בדיוק לצורך כך מתארח באולפן חוקר המקרא שחר ענבר שיעשה סדר בכל הסלט הזה, יענה על כל הקושיות הללו, ועל רבות אחרות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/04/2025.
קריינות: רשת "עושים היסטוריה".
[אות מוזיקלי]
קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.
יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. אז בלי הרבה הקדמות, נמשיך בנושא שבו הפסקנו בפרק הקודם. דיברנו על עשרת המכות, העלנו את הבעיות וגם קצת תשובות לנושא העיצוב הספרותי ולמה המכות הן כמו שהן מובאות בפנינו. בפרק הזה נמשיך עם שאלות קשות לא פחות ועם תשובות מפתיעות. שלום לחוקר המקרא, שחר ענבר, מה העניינים?
שחר: שלום יותם.
יותם: אמ… בהיותך המכה ה-11, כן? אנחנו רוצים שתפרש לנו את ההמשך. אז בסוף השיחה הקודמת העלית הרבה מאוד שאלות. בוא רגע נחזור עליהן.
שחר: כן, נחזור על חלקן. בתור התחלה שאלנו למה מכות מצרים מסודרות בסדר שבו הן מופיעות בתורה. לכאורה נראה שאין קשר ליניארי או קשר לוגי ישיר בין המכות.
יותם: כן, אמרנו שלמשל אין קשר של החמרה. למשל מכת החושך אמורה להיות הכי חמורה, היא האחרונה לפני מכת בכורות שהיא ממש ממש חמורה, אבל חושך, וואלה, מכה יותר קלה ממכת הברד שהרס את כל העצים ופגע אנושות בכלכלת מצרים, או נגיד מכת שחין שפגעה באופן זמני באנשים, בנגעים בעור, היא מכה יותר קלה ממכת דבר שבאה לפניה והרגה את כל הבהמות, שלא נדבר על המפגע התברואתי שזה יוצר.
שחר: נכון. ראינו שיש גם סתירות בתוך הסיפור. למשל במכת דבר כל הבהמות של המצרים מתו, ומודגש שכל מקנה מצרים מת ומקנה ישראל לא, ופרעה אפילו הלך ובדק, עבר… עבר עם שמאים וראה שבאמת ממקנה ישראל לא מת אף אחד, וממקנה מצרים מתו כל הבהמות, אבל שני פסוקים אחר כך כתוב שהבהמות של מצרים, אותם בהמות שהרגע מתו, כתוב שהם סבלו מהשחין. כנראה שהם קמו לתחייה. אחר כך הם ממשיכות לחטוף גם מכת ברד ואז בסוף גם במכת בכורות, הבהמות מתות במכת בכורות, זאת אומרת הם מחזיקות מעמד יפה הבהמות האלה, כל הזמן הם מתות ו…
יותם: חוזרות.
שחר: כן.
יותם: ויש גם חוסר אחידות. למשל ראינו שאחרי מכת שחין אלוהים אומר למשה שיגיד לפרעה בשם אלוהים, "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ". הוא מתייחס לדבר למרות שאחרי הדבר באה בכלל מכת שחין, שמשה שוכח להזכיר אותה משום מה.
שחר: נכון, וראינו שיש גם סתירה בסיבה שבגללה בכלל נדרשו המכות. זאת אומרת, מה מטרת הסיפור? מצד אחד אלוהים אמר: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", ולכן "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם". זאת אומרת, לפי זה המטרה של המכות היא להראות לפרעה כמה אלוהים חזק ולשכנע אותו לשחרר את בני ישראל. ולכן משה בא ומתריע לפני שהמכות באות, כדי שפרעה ישתכנע. ומצד שני אלוהים אומר במקום אחר שהוא יקשה את לב פרעה ושפרעה לא ישמע להם.
יותם: כלומר, מראש הוא מודיע שהוא מקשה את לב פרעה, מה שיוצר את השאלה, אז למה בכלל הוא שולח את משה לפרעה, להתריע שיבואו מכות, אם הוא במילא מקשיח את ליבו של פרעה? טיעון מעגלי כזה.
שחר: נכון. האמת שיש עוד הרבה מאוד שאלות, וכדי לענות עליהם, אני רוצה שנקרא את הטקסט לפי הסדר, וכבר בקריאה אנחנו הולכים להיתקל בהרבה מאוד קשיים. לא נעבור על כל הסיפור כי הוא ארוך מאוד, אבל בוא נראה את מכת דם. היא יכולה לייצג טוב את הבעיות, כי יש אצלה הרבה חיספוסים והיא גם תייצג יפה את הקשיים וגם את הפתרונות שמוצעים במחקר לכל הקשיים האלה.
יותם: ואני רוצה להציע מי מהמאזינים או המאזינות שלנו שיכול, שיאזין עם תנ"ך פתוח. אפשר באונליין, אפשר תנ"ך פיזי, פשוט כי זה הולך להיות פרק טקסטואלי. עשינו כמה פרקים כאלה בעבר, ומתגובות שלכם, המאזינים, הבנתי שמי שבאמת עוקב אחרי הטקסט ואפילו ממרקר את מה שאנחנו מדברים עליו, זה מובן יותר ובאמת עושה את ה-וואו הנדרש. אנחנו רוצים לעשות את ה-וואו הנדרש בפרק הזה. אני אשתדל גם להעלות ב"חדשות העולם העתיק", הקבוצה שמלווה אותנו בפייסבוק, את הטקסט עם המירקורים הרלוונטיים. אוקיי, אז הסיפור מתחיל, שחר, בשמות פרק ז', מכת דם.
שחר: כן, ואני בטוח שכל מי שמאזין או מאזינה לנו, מאזינות ומאזינים, כולם חושבים שאנחנו מכירים את הסיפור. בכל זאת, שמענו אותו כל כך הרבה פעמים.
יותם: אפילו בפרק הזה והקודם דיברנו עליו.
שחר: כן, כן, סיפרנו את זה לילדים, אנחנו טוחנים את הסיפור הזה כל פסח. אבל הסיפור בתורה די שונה ממה שאנחנו חושבים. הוא לא אומר את מה שאנחנו חושבים שהוא אומר. בגדול, בזיכרון הקולקטיבי שלנו, משה אומר לפרעה שהוא הולך להפוך את המים לדם ואז הוא עושה את זה וכולם מתרשמים חוץ מפרעה, אבל זה לא מה שקורה. זה לא הסיפור.
יותם: סקרנת, כרגיל, אז אני מציע שנתחיל לקרוא את הסיפור.
שחר: אוקיי, מכת דם, שמות פרק ז', פסוק י"ד ואילך. כמו שראינו בשיחה הקודמת, הקטע מתחיל בהנחיות של אלוהים למשה, מה בדיוק לעשות.
יותם: הוא אומר למשה להשכים בבוקר וללכת לחפש את פרעה ביאור ולהתריע בפניו שהנה מגיעה מכת הדם.
שחר: נכון, תתחיל להקריא.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ".
שחר: כן, כמה פרקים קודם לכן אלוהים אמר למשה בסיפור הסנה, תזרוק את המטה שיש לך ביד, המטה הפך לנחש. עכשיו אלוהים אומר למשה, תיקח את המטה ולך לפרעה, תמצא אותו ביאור. תמשיך.
יותם: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה. כֹּה אָמַר יְהוָה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".
שחר: תן לי לשאול אותך שתי שאלות.
יותם: [מצחקק] כן.
שחר: על מה הפוקוס כאן?
יותם: מילה מנחה, אם תרצה.
שחר: מה המילה מנחה?
יותם: על היאור. נו, אתה יודע. אלוהים אומר למשה להכות את המים אשר ביאור. המים ביאור יהפכו לדם. הדגים שביאור ימותו. היאור יסריח. אי אפשר לשתות מים מהיאור.
שחר: נכון, היאור, פשוט. עוד משהו, מי מביא לפי זה את המכה?
יותם: משה, הוא צריך להגיד לפרעה "הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי".
שחר: אוקיי, נכון, פשוט וברור. עכשיו אמוּר לבוא הביצוע. בוא נקרא את הביצוע. תקריא מה כתוב מיד אחר כך.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ…"
שחר: שניה רגע. למה צריך הנחיות חדשות?
יותם: כן, האמת ש…
שחר: אמור לבוא הביצוע. מה, אלוהים התחרט? הוא שינה את דעתו? הוא אומר לו פה: משה, בעצם, עזוב, אל תלך ליאור. אל תחפש את פרעה, אל תתריע, תשכח מהכל. אתה נח. תגיד לאהרון לעשות את המכה עכשיו, בלי התראה מקדימה וזהו. למה שאלוהים ישנה ככה את דעתו?
יותם: האמת שזה משונה, הוא כאילו פותח בשיחה חדשה. ויאמר אדוני אל משה. אבל לא קרה שום דבר בין לבין, זאת אומרת, הוא יכול פשוט להמשיך את השיחה הקודמת, 'ואתה אמור אל אהרון', משהו כזה, באמת נראה כאילו הוא פונה אליו מחדש. למה?
שחר: זו באמת שאלה. שים אותה בצד בינתיים, תקרא שוב.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים." הופה! עכשיו זה לא רק היאור, זה כל מימי מצרים.
שחר: עכשיו זה על כל מימי מצרים. למה זה לא נאמר קודם? קודם הפוקוס היה רק על היאור. עכשיו על מה הפוקוס? על כל מימי מצרים.
יותם: ולא רק זה, לא רק שהמכה משתנה, עכשיו זה לא רק היאור אלא כל מימי מצרים, עכשיו גם מי שמביא את המכה משתנה. אמרנו לא משה אלא אהרון, כי אלוהים אומר למשה, תגיד לאהרון שיביא את המכה פיזית.
שחר: נכון. ויותר מזה, אם חושבים על זה, המכה של אהרון מכילה בתוכה גם את המכה של משה. כי אם אהרון פוגע בכל מימי מצרים, מה, היאור הוא לא חלק ממימי מצרים?
יותם: ה-מימי מצרים.
שחר: כן, בעצם המכה של משה נבלעת בתוך המכה של אהרון, אז היא מיותרת. כי כשאהרון מכה במטה, ממילא גם היאור יחטוף. הרי כתוב אצל אהרון, מה כתוב שם? "עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם". הנה, מה זה היאור? זה לא חלק מ…
יותם: היאור. כן, היאור חלק מהיאור, יפה.
שחר: כן. ודרך אגב, זה גם דופק קצת את העיצוב שראינו קודם, שבכל מכה ראשונה בכל שלישיה הייתה התראה. כי רואים שאלוהים אמר לאהרון להכות את כל המים במצרים בלי התראה. התראה היא רק על היאור, לא על כל המים שבמצרים. טוב, עכשיו בשעת טובה יגיע הביצוע, תמשיך להקריא.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה".
שחר: מה זה ויעשו כן? אלוהים אמר גם למשה להכות את המים וגם לאהרון. הוא ציווה שתי הוראות שונות. שניהם היכו בו זמנית? משה את היאור ואהרון את כל שאר המים? תקריא שוב.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה…"
שחר: תגיד לי, מה זו הקפיצה הזאת מרבים ליחיד? ויעשו כן, וירם.
יותם: וגם מה זה וירם במטה? מי מהם?
שחר: לא כתוב. טוב, תמשיך.
יותם: "וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר". אה, אוקיי, אז חזרנו עכשיו לַיאור, רק ליאור. זה הציווי הראשון של אלוהים למשה שיכה את היאור. "וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".
שחר: תעצור, תעצור, מעולה. זה בדיוק מה שאלוהים אמר למשה שיתריע שיקרה, אבל עכשיו תקריא את המשך הפסוק.
יותם: "וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". אה, הבנתי. הדם של כל מצרים, זה ששייך לציווי של אהרון, לא של משה, של כל מימי מצרים ויאוריהם ואגמיהם וכל העניין הזה. קודם אלוהים אמר: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם", ובסוף הציווי כתוב "וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם". הנה, עכשיו כתוב שיש דם בכל ארץ מצרים.
שחר: כן, עכשיו זה תיאור של המכה של אהרון והמטה שלו. זו שפגעה בכל מימי מצרים ואגמיהם ויאוריהם וכל מקווה מימיהם. אבל מתי גם זה הספיק לקרות? הרי רק אחד מהם הרים את המטה.
יותם: ואני אוסיף שאלה אחרת, אם הדם היה בכל ארץ מצרים, בכל מקווה המים שבמצרים, אז בשביל מה כתוב שגם היאור היה דם? כאילו, אמרנו, היאור הוא חלק ממימי מצרים. ברור שיש לנו בעיה בכל מימי מצרים והם הופכים לדם, אז גם היאור נהיה דם. מה העניין?
שחר: גם זו שאלה, גם זו שאלה טובה. טוב, תמשיך.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם".
שחר: שגם זה מוזר. מה מה הם עשו גם כן? הם הפכו מים לדם? מאיפה הם מצאו מים? הרי כתוב שהדם היה בכל ארץ מצרים, [יותם מהמהם] כן, ודם בכל, אז מאיפה הם מצאו מים כדי להפוך לדם?
יותם: וגם אם נניח שהם מצאו מים, למה שהם יהפכו עוד מים לדם? זאת אומרת, אם כבר שיחזירו את הדם למים. מה זה נותן לנו עוד דם? יש מספיק דם.
שחר: מעולה, מעולה, שאלות טובות. תמשיך.
יותם: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה".
שחר: מה זה אומר?
יותם: זה אומר שפרעה מתרשם, אבל הוא לא מראה את זה, הוא מחזק את ליבו, הוא משכנע את עצמו לא להתרשם, לפחות לא כלפי חוץ ולא להקשיב להם.
שחר: נכון, פרעה נבהל, אבל אז הוא עושה על עצמו עבודה כמו שלימדה אותו הפסיכולוגית, הוא מחזק את ליבו…
יותם: לנשום.
שחר: כן, הוא נושם, הוא נרגע. הוא אומר לעצמו, 'אתה אתה פרעה חזק, אתה פרעה גיבור', הוא מתגבר. מה כתוב מיד אחר כך?
יותם: "וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת". רגע, רגע, זה כבר משהו אחר. פרעה מתעלם לגמרי, זאת אומרת, לא אכפת לו, זה לא שהוא אומר רגע, תנשום עמוק, תירגע.
שחר: כן, עכשיו זה לא שהוא התרשם, נבהל וחיזק את ליבו. עכשיו זה בכלל לא מעניין אותו כל מה שקרה. אז פרעה התעלם, או שהוא חיזק את ליבו?
יותם: אגב, עולה לי שאלה אחרת. אני לא מבין, אם כל מימי מצרים הם דם, אין מה לשתות. למה שהוא יתעלם מזה? זה נורא מפחיד, אתה יודע מה, זה נורא מסוכן, יש סכנה קיומית לכל בעלי החיים, לבני האדם, לצמחים, לדגים. איך יכול להיות שלא אכפת לו? הוא לא יודע שזה תכף יגמר, כן? איך יכול להיות שלא אכפת לו?
שחר: איזה שאלה יפה שאלת.
יותם: נהדר, יש לה תשובה גם?
שחר: יש לה תשובה מצוינת. לכל השאלות האלה יש תשובה פשוטה. אוקיי, תמשיך.
יותם: "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר. וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְהוָה אֶת הַיְאֹר".
שחר: אתה מבין מה כתוב כאן?
יותם: כן.
שחר: זה המשפט הכי גרוע בסיפור. הוא בעצם אומר שבמשך שבוע שלם לא היה מים במצרים. זו המכה הכי קטלנית. שבוע שלם במצרים. עוד פעם, מדינה באפריקה, אנחנו יודעים מה המזג אוויר בדרום. לא היה שם מים. כמו שהזכרת, לא לאנשים, לא לחיות, לא לצמחים. היה רק דם. זו המכה הכי קשה מכל עשרת המכות. איך זה שאנשים וחיות לא מתו בהמוניהם? וככה נגמר הסיפור של מכת הדם.
יותם: בקיצור, איך שלא נהפוך את הסיפור הזה, לא ממש אפשר להבין מה הולך שמה.
שחר: נכון, יש בסיפור הזה פערים שהופכים אותו לבלתי אפשרי להבנה. וגם בין השורות יש בו קשיים. למשל, מתי… מתי חלפה המכה?
יותם: אמרנו הרגע, אחרי שבוע, לא? כתוב "וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְהוָה אֶת הַיְאֹר".
שחר: כן, אבל יש עוד תשובה, אחרת, בתוך הסיפור. כשכתוב "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם", אם גם החרטומים הצליחו להפוך את המים לדם, זה אומר שהמים חזרו בינתיים להיות מים. אבל אחר כך כתוב שהמכה נמשכה שבוע. זה מה שאפשר עם הזמן למים של הדם להתנקות. הזרימה הטבעית של המים של הנהר טשטשה את הדם והכינה את היאור לקראת המכה הבאה, לקראת מכת צפרדע. אז מתי חזרו המים להיות מים? אחרי שבוע או מיד באותו יום?
[פרסומת]
יותם: מה, אגב, לחז"ל יש להגיד על הסיפור הזה?
שחר: זהו, שחלק מהבעיות האלה חז"ל זיהו ופרשני ימי הביניים זיהו ונתנו להם הרבה מאוד פתרונות על דרך המדרש. הבעיה שמדרש תמיד פותר בעיה מקומית. כאן תירוץ מקומי, וכאן תירוץ מקומי. למשל על השאלה ששאלנו על החרטומים, איך הם הצליחו להפוך מים לדם? איפה היה להם כל כך הרבה מים אם המים כבר הפכו לדם? חז"ל הציעו שהחרטומים השתמשו במים שהיו אצל בני ישראל.
יותם: הבעיה שלא כתוב שלבני ישראל היה… היו מים. זאת אומרת אין דיפרנציאציה במכה הזאת. כל מה שכתוב שכל המים בכל מצרים הפכו לדם. האפליה הזאת היא במכות אחרות כמו שאמרנו.
שחר: אה… כן, בשביל לתרץ את הבעיות בטקסט, חז"ל הניחו כל מיני הנחות שלא כתובות, שלא כתובות בטקסט. הבעיה היותר גדולה היא שזאת הצרה של מדרש. מדרש תמיד נותן פתרון מקומי. פה תירוץ מקומי ופה תירוץ מקומי, אבל זה לא נראה כאילו הסופר התכוון לכתוב בצורה מבלבלת בכוונה. ואת הסיפור הזה פשוט אי אפשר להבין. אני בטוח שבזמן שסיפרנו את הסיפור, לפחות חלק מהמאזינות והמאזינים חשבו על הסרט "עשרת הדיברות".
יותם: כן, הסרט האפי הגדול, כן. יש שם את הסצנה המפורסמת שצ'רלסטון הסטון בא לפרעה והופך את המים לעיניו לדם.
שחר: כן, אבל בסרט מכת דם שונה לחלוטין מכל מה שאמרנו כאן עכשיו, מכל מה שכתוב בטקסט. באמת מי שיכול שיבדוק ביוטיוב מה קורה בסצנה הזאת. כי מה? התסריטאי של הסרט, הוא היה בבעיה. היה לו את הטקסט שלנו וכמו שראינו אי אפשר להבין אותו. ולכן בסרט עצמו משה מגיע לפרעה, ואז הוא נותן מין נאום פילוסופי גדול כזה על כוחו של אלוהים, ואז משה מעביר את המטה שלו לאהרון ואהרון מכה את היאור.
יותם: האמת שזה סך הכל פתרון יפה, תסריטאי הוליוודי, אבל זה הפוך ממה שכתוב בטקסט.
שחר: כן, עם כמה שהטקסט בתורה מבולגן, התסריטאי בחר לעשות משהו שבכלל לא כתוב בו.
יותם: אבל בצדק, שחר, איך אפשר להבין את הסיפור הזה?
שחר: אני מסכים. הטקסט כמו שהוא לפנינו מעביר את הסיפור בצורה מאוד בעייתית.
יותם: טוב, סיימנו עם דם, עוברים למכת צפרדע. הסיפור שלה אולי יותר ברור?
שחר: לא, לא, אותם בעיות קורות גם במכת צפרדע. תראה איך מתחיל הסיפור. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים. וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים."
יותם: שוב, המכה מתרכזת במשה וביאור. "הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף… וְשָׁרַץ הַיְאֹר".
שחר: נכון, אבל מיד אחר כך כתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן". עוד פעם, אין כאן ביצוע, שוב יש הנחיות כופלות. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ…" וכולי וכולי, "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם".
יותם: שוב קטיעה והנחיות חדשות, הפעם רק לאהרון, ושוב בלי התראה, ושוב זה כבר לא רק היאור אלא כל מיימי מצרים.
שחר: נכון.
יותם: ושוב החרטומים עושים את אותו דבר. איך הם יכולים לעשות את אותו דבר, לעלות צפרדעים על כל ארץ מצרים? אם היא כבר מלאה בצפרדעים, אז הם מעלים עוד צפרדעים?
שחר: נכון, אותם בעיות שראינו במכת דם, אותם חיספוסים חוזרות… חוזרים גם כאן. אנחנו לא נעבור מכה מכה, אבל יש חיספוסים כאלה לאורך סיפור המכות, כמעט בכל מכה יש קרעכצ'ים כאלה.
יותם: [מצחקק] מה זה קרעכצ'ים כאלה.
שחר: קרעכצ'ים. כן.
יותם: אוקיי.
שחר: ומעבר לחיספוסים הפנימיים, גם כשמסתכלים במאקרו, יש בעיות מסוגים שונים. לדוגמא, כמו שאמרנו מקודם, מה קורה במכת דבר? תקריא מה כתוב שם.
יותם: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד".
שחר: נכון.
יותם: זה שמודגש שפרעה עבר ובדק בשטח את כל הבהמות של מצרים ושל בני ישראל.
שחר: נכון, הסופר מדגיש שכל הבהמות של המצרים מתו בדבר, אבל מה קורה שני פסוקים אחר כך? באמת שני פסוקים, מיד אחר כך מגיעה מכת שחין, ואני מצטט במי היא פוגעת: "וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". ובפסוק הבא כתוב: "וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה". איך ייתכן? מה, הם קמו לתחייה?
יותם: כן, ברור, הזכרת את זה גם לעניין מכת הברד.
שחר: נכון, במכת הברד כתוב, אני אצטט: "וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה… וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר". במילים אחרות, הכל.
יותם: הכל, כל עשב השדה, כל עץ השדה, הכל.
שחר: אבל מיד אחר כך מגיעה מכת הארבה ואז כתוב על הארבה: "וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד".
יותם: לפני רגע כל העצים נהרסו. עכשיו נשארנו עם מספיק עצים, שאולי הם חזרו לעצמם, אני לא יודע איך, כדי שהארבה יוכל לחסל אותם פעם שנייה.
שחר: נכון, זאת אומרת קשה להבין את הסיפור בגלל שהוא מלא בסתירות. מצד אחד, משה מצווה להתריע לפני פרעה, אבל לא תמיד, ולפעמים יש משא ומתן עם פרעה ולפעמים אין משא ומתן עם פרעה. ולפעמים יש מכות שמסופרות בצורה מאוד מאוד ארוכה, מכת ברד היא תופסת 23 פסוקים. אבל מצד שני יש מכות מאוד מצומצמות, מכת חושך שלושה פסוקים וזהו. מכת כינים ארבעה פסוקים, זה הכל. אין כאן חוקיות, הכל נראה מאוד מאוד לא מאורגן.
יותם: טוב, שחר, הרבה מאוד שאלות, אבל בוא, האם יש תשובה אחת שעונה על כל השאלות הקשות האלה?
שחר: כן. האמת לאורך השנים הציעו במחקר כמה דרכים שונות לפצח את הסיפור הזה. לדעת רוב החוקרים, התשובה שפותרת רוב מוחלט של הבעיות, היא שיש כאן כמה סיפורים שונים שמשולבים ביחד.
יותם: אני מכין את המרקרים כי הנה השארת התעודות.
שחר: נכון.
יותם: ומי שלא מכיר את הנושא הזה, אני ממליץ לו שיאזין לפרקים שעשינו על בריאת העולם, או סיפור המבול, או קריעת ים סוף, או סיפור יוסף והאחים, שבהם הראינו איך סיפורים שמכילים קשיים מהסוג הזה, הם בעצם שילוב של שני סיפורים שונים, מה שנקרא בשפה המחקרית, בשפה האקדמית, "שתי תעודות".
שחר: נכון. רק נאמר כמה מילים לטובת מי שלא מכיר את הנושא בכלל. חמשת חומשי תורה מלאים סימנים של חוסר אחידות. כפילויות וסתירות וקטיעות ברצף ושינויים בלשון ובטרמינולוגיה ובסגנון, כל הדברים שראינו בסיפור הקצר של מכת דם. הפתרון הביקורתי שהוצע באקדמיה לחיספוסים הללו, הוא שהטקסט מורכב מכמה חיבורים שונים, ששולבו ביחד. כמה חוטים סיפוריים שונים, שכל אחד מהם מספר בצורה שונה על תולדות העולם ועל תולדות עם ישראל ועל שלושת האבות ועל היציאה ממצרים ועל הנדודים במדבר ועל כל מה שבאמצע. למשל בריאת העולם מסופרת פעמיים. פעם אחת בבראשית פרק א', שם מסופר על בריאה מתוכננת בשישה ימים, של אל שהוא כל יכול וכל יודע, שהוא מאוד חזק ומאוד אוניברסלי. וכשהסיפור מסתיים וכל העולם נברא, הסיפור כאילו מתאפס, ושוב בפרק ב' מסופר מחדש על בריאת עולם חדשה מאפס, בצורה שונה לגמרי. בצורה לא מתוכננת, בסגנון שונה לגמרי, על ידי אל שנראה הרבה יותר חלש, שלא יודע הכל מראש והוא לא נראה כל יכול. והפתרון שהוצע במחקר הוא שבריאת העולם הראשונה שייכת לחוט סיפורי שמכונה P, כוהני, פריסטלי, שאצלו אלוהים הוא כל יכול וכל יודע. ובריאת העולם השנייה, זאת שמספרת את סיפור גן עדן בפרק ב' וג', היא שייכת לחוט סיפורי שפעם קראו לו J, יהוויסט, ובוא נקרא לו ככה עכשיו כי זה יותר נוח. למרות שלא קוראים לו יותר ככה.
הטקסט הזה, סיפור הבריאה הזה, חובר על ידי סופרים שבסיפורים שלהם אלוהים פחות חזק ופחות מתוכנן והוא לא יכול לעשות הכל. ושני הרצפים האלה, שני החוטים הסיפוריים האלה, הם ממשיכים הלאה ורצים על כל ספר בראשית וממשיכים גם בספר שמות. ובשני החוטים הסיפוריים האלה, בני ישראל היו משועבדים במצרים, ובשניהם אלוהים רצה שיצאו מהעבדות לחירות, אבל כל מסורת כזו סיפרה סיפור שונה על איך זה קרה. בעצם סיפור מכות מצרים הוא חיבור שמשולב משתי התעודות האלה כשהם מעורבבות, משובצות יחד. זאת אומרת בתוך הסיפור השלם של מכות מצרים בעצם יש שני סיפורים מעורבבים, שכל אחד מספר סיפור שונה. עם מגמות שונות, עם סגנון שונה, עם תפיסה שונה של מה שקרה. עכשיו, ישנם כמה הצעות איך לחלק את הסיפור, ואיך לבודד בו את התעודות השונות, ואני אציג דוגמא לחלוקה אחת שנראית לי הכי משכנעת, היא מוסכמת על רוב החוקרים, שלמעשה סיפור מכות מצרים הוא חיבור עריכתי שיש בו שילוב של אותם שני סופרים שסיפרו על בריאת העולם ועל המבול ועל קריעת ים סוף, כלומר שילוב של J ושל P, היהוויסט והכוהני.
יותם: ואני רוצה להגיד עוד דבר, שזה מקרה… בוא, אולי הוא לא אקדמי, אבל כשאני מלמד את התלמידים אני אומר להם 'תשמעו, אם אני לוקח את סיפור מכירת יוסף, אוקיי? יוסף והאחים מה שנקרא, יוסף והבור. ואני לוקח את הטקסט ואפשר לקרוא אותו חכמוני, מהתחלה עד הסוף, יש לנו סיפור. אם אני אראה לכם שאני לוקח את הטקסט עצמו ופשוט על ידי מירקור וחלוקה שלו יש לנו שני סיפורים שבשניהם בסוף או… קורה אותו דבר. אפשר לקרוא את הסיפור הזה ולהגיע מ…
שחר: נקודה א' לנקודה ב'.
יותם: נקודה א' לנקודה ב', ובסוף, באף סיפור לא חסר שום ד… לא מרגיש לכם שחסר. זאת אומרת, בסוף, יוסף, הילד האהוב על אבא שלו, נמכר למצרים. אז יש פה שני סיפורים פשוט. הם פשוט מעורבבים בצורה גאונית.
שחר: כן, וזה רק במקרים שיש הרבה מאוד סימנים של התערבויות בטקסט. אם הוא מראש אחיד אז אין סיבה לעשות את זה, אבל בטקסטים שהם מוצפים בבעיות, כמו שראינו בסיפור מכת דם, הרבה פעמים כדאי לנסות לבודד את הסיפור ל… למקורותיו השונים, לרבדיו השונים. ויש בין הסופרים האלה הרבה מאוד הבדלים, אבל לענייננו מה שחשוב הוא שהסופר הכהני, אצלו אלוהים כל יכול, כל יודע, כל יכול, הוא חזק, אין אצלו מתח והוא מוכוון כהונה. הסופר הזה בדרך כלל מתרכז בפולחן, בכהנים, בחוקים, במצוות. זה מה שמעניין אותנו לצורך הניתוח של מכות מצרים. הסופר השני, היהוויסט, מה שנקרא פעם J, אצלו אלוהים הוא אל יותר חלש. הוא עדיין אל, הוא עדיין אלוהים. אבל הוא לא הכי חזק בעולם שיודע הכל ויכול לשלוט כל הזמן בכל דבר.
יותם: האל המאלתר, אני קורא לו.
שחר: כן, כן, הוא אל מאלתר. והסופר שלו הוא סופר שאוהב לספר סיפורים עסיסיים, עם הרבה דרמה והרבה רגש. ועכשיו בוא נקרא שוב את סיפור מכת דם ונבודד אותו בין שתי התעודות. הסיפור מתחיל אצל הסופר הראשון היהוויסט, J.
יותם: אצלו אלוהים הוא לא האל הכל יכול, אני מזכיר, של בריאת העולם בשישה ימים, של בראשית פרק א'. לפי הסופר הזה, אלוהים הוא אל הרבה יותר מקומי, גן עדן וזהו. אלוהים חלש, קדום, שמאלתר, שעושה דברים ומתקן תוך כדי.
שחר: נכון. בסיפור שלו אלוהים לא יכול לשלוט על המחשבות של… של האנשים. אלוהים הזה רוצה לשחרר את עמו, את ישראל, ממצרים. אבל פרעה הוא זה שמחליט. ואלוהים צריך שהוא יסכים לשחרר את העם. אלוהים צריך לשכנע את פרעה.
יותם: הבנתי. בעצם המטרה של הסיפור הזה, של J, לשעבר, שפרעה ישתכנע. בשביל זה הוא מביא מכות.
שחר: נכון. בסיפור הזה אלוהים אומר למשה לפני שהתחילו המכות: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה". ומה הפתרון? אומר אלוהים הזה: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם". אלוהים בסיפור הזה צריך להביא מכות בשביל שפרעה ישתכנע, אחרת בני ישראל לא יוכלו לצאת. ולכן, בכל רצף המכות של הסופר הזה, של J, יש התראה. צריך שפרעה יבין שאלוהים מאחורי הדברים, צריך ללחוץ עליו. לכן במכת דם אלוהים אומר למשה, 'השכם בבוקר, לך תחפש את פרעה, תתריע שאתה הולך להכות את היאור'.
יותם: לוודא שהוא ער, שזה לא קרה כשהוא ישן או משהו.
שחר: כן, אתה צריך להתריע…
יותם: כן, כן.
שחר: אחרת מה עשינו פה? הרי אמרתי ולא הודעתי אז מה? האם אמרתי?
יותם: כן.
שחר: אז 'תתריע', אומר אלוהים, 'תתריע לפרעה שאתה הולך להכות את היאור'. רק את היאור. אלוהים לא שולט בכל המים במצרים. יש גבול. אבל הוא כן יכול לעשות דברים מעניינים עם היאור. אז הוא אמר למשה, 'תתריע לפני פרעה, כדי שפרעה יבין מה קורה ושפרעה ידע שאלוהים הוא אל חזק'. מה מסופר אצלו? תקריא.
יותם: מפסוק י"ד.
שחר: מפסוק… תקריא מה שמרקרתי לך.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה. כֹּה אָמַר יְהוָה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".
שחר: זה הציווי של אלוהים וזה מה שמשה עושה. ההמשך של הסיפור הזה הוא בביצוע. מה שיש באמצע עם אהרון, זה שייך לסופר השני.
יותם: נשים את זה בצד לרגע.
שחר: כן, אז כדי לא לבלבל, נציג קודם את הסיפור הזה מהתחלה ועד הסוף. והמאזינות והמאזינים יכולים לעבור על הטקסט ולראות שבדיוק החלקים שישארו, שאותם אני לא מקריא עכשיו, הם מה שיצרו את התעודה השנייה, את מקור P.
יותם: לא סתם אמרנו מרקרים, כן?
שחר: כן. נמשיך עם הסיפור שלנו. בדיוק מה שהיה בהתראה, חוזר בביצוע. "וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה".
יותם: רק משה.
שחר: רק משה, כי הסיפור הזה מתייחס רק למשה. הוא אמר לפרעה "הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי". לכן בסיפור שלו כתוב "וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה. וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר… כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת".
יותם: הבנתי, בעצם אם הדם הוא רק ביאור, לכן זה לא כל כך הזיז לפרעה, כי יש, בוא, עוד מים חוץ מהיאור, ביובלים אחרים, אולי בארות או אני לא יודע מה. אפילו הפתרון שהם מצאו מופיע בפסוק כ"ד. "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר". הנה בארות מים. המצרים חפרו סביב היאור ושתו מים. המכה היא התרכזה רק ביאור.
שחר: נכון, והבעיה הזאת של דם ביאור והכאב ראש של לקחת מים ממקומות אחרים, זה החזיק מעמד שבוע. "וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְהוָה אֶת הַיְאֹר". לא נעים. לא נורא. בסדר, יש קצת בעיה עם זמינות המים שביאור, מחכים קצת וזה עובר. היה לי לפני שנתיים, הייתה לי בעיה עם הברז במטבח, שטפתי קצת כלים בברז, בברז אחר, במשך יומיים עד שתקנו אותו.
יותם: במקלחת?
שחר: כן, באמבטיה. קצת כאב ראש, אבל זה לא סוף העולם. זה סיפור J. בתוך הסיפור הזה ישתלב גם סיפור אחר ששייך לרצף אחר.
יותם: לרצף של P, פריסט, הכהני.
שחר: כן, זה הסופר הכהני.
יותם: בסיפור הזה, אלוהים הוא אוניברסלי, זה אלוהים של בראשית א', של הבריאה של כל העולם בשישה ימים, הוא אומר וזה קורה. הוא מחוץ לסיטואציה, אל חזק וכל יכול.
שחר: כן, אצלו אין דרמה. ברצף של הסופר הכהני אלוהים חזק. הוא כל כך חזק שהוא שולט גם על המחשבות של אנשים. הוא יכול לקרוא לגרום לפרעה לשחרר את בני ישראל בשנייה אם הוא רוצה, אבל הוא לא רוצה. הוא רוצה להעביר את פרעה סדרת חינוך. וכשהוא יסיים, בזמן שהוא יחליט, הוא יגרום לפרעה לשחרר את בני ישראל.
יותם: בניגוד לאלוהים הראשון, ה-J ש…
שחר: שתלוי בפרעה.
יותם: תלוי בפרעה והוא רוצה להראות לו כמה הוא גדול כדי לשכנע אותו.
שחר: נכון, אצל הסופר השני, הכהני, מכות מצרים בכלל לא באו כדי לשכנע את פרעה. הם באו כדי להראות את כוחו של אלוהים. הוא גם אומר את זה במפורש. ראינו קודם שיש סתירה בהגדרה של תכלית המכות. כיוון שבסיפור הזה, הכהני, אלוהים אומר למשה לפני שהכל מתחיל, "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים".
יותם: זה בעצם פותר את הסתירה שראינו קודם. למה אלוהים היה צריך להגיד למשה ללכת לשכנע את פרעה, להתריע בפניו, אם מראש הוא הודיע שזה לא יעזור. התשובה היא שזה לא קרה, כי פשוט אין סיפור כזה, יש שניים. באחד משה צריך להתריע לפני פרעה כדי לשכנע אותו, להראות לו, כדי שישלח את עמו. בשני, אלוהים הודיע מראש שהוא מחזק את לב פרעה כדי שיוכל להביא את המכות ולהראות למצרים ולכל העולם כמה הוא חזק.
שחר: בדיוק. ובסיפור הזה, כשהוא מספר על מכת דם, הגיבור שלו הוא אהרון. בסוגריים, שבהמשך נהיה הכהן הגדול. הוא חשוב לסופר הזה, כי זה מקור שהתחבר בחוגי כהונה. בסיפור הזה אהרון הוא במרכז. מה מופיע שם? בוא נקרא את הסיפור הכהני מהתחלה. הסיפור שלו מתחיל בפסוק י"ט. תקריא.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן". כן, בלי התראה, "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים". כל מימי מצרים, אגב, למה העצים ואבנים?
שחר: אה, זה זה נקרא מריזמוס. הכל כולל הכל. כמו מהודו ועד כוש. מגדול ועד קטן. זה מופיע הרבה.
יותם: משרוך ועד…
שחר: משרוך ועד תכ… אתה יודע, לפני שיעקב פוגש את לבן, אלוהים מתגלה ללבן בחלום ואומר לו 'אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע'. הוא בעצם אומר לו אל תגיד לו שום דבר. הכוונה, אל… תתייחס אליו יפה. זה משהו שחוזר הרבה מאוד בתנ"ך. אלוהים כל כך חזק שבעצים ובאבנים. טוב, נמשיך. אז המכה פגעה בכל מקווי מצרים, כולל כאילו גם בעצים ובאבנים. אלוהים כל כך חזק שהוא יכול להפוך, לדעת הסופר הזה, את כל המים במצרים לדם, לא רק את היאור.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה". שניהם עשו מה שאלוהים אמר. אלוהים אמר למשה להגיד לאהרון לנטות את ידו, משה אמר לאהרון ואהרון נטה את ידו על כל מימי מצרים. הנה, הם ביחד.
שחר: נכון. ומה קרה אז בהמשך הסיפור הזה?
יותם: "וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". בדיוק כמו שאלוהים אמר שיקרה.
שחר: בדיוק, מילה במילה. תמשיך.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם".
שחר: בעצם אהרון עושה פה קסם. הוא נטה את ידו וכל מימי מצרים הפכו לדם. לכמה זמן?
יותם: קצר.
שחר: לזמן קצר, לכמה רגעים, לכמה שניות, לכמה דקות.
יותם: בעצם אצל אהרון זו לא מכה בכלל, זה קסם, זה, אתה יודע מה, הוקוס פוקוס כזה.
שחר: כן. זה מין טריק כזה שהופך את כל מימי מצרים לדם, והדם היה בכל ארץ מצרים. רק מה? החרטומים ידעו לעשות את אותו הטריק. אז אחרי שאהרון הפך את המים במצרים לדם ל-10 שניות והם חזרו להיות מים, החרטומים גם הפכו את כל המים במצרים לדם ל-10 שניות והם חזרו להיות מים.
יותם: עכשיו הבנתי גם את התגובה של פרעה שחיזק את ליבו. זאת אומרת, קודם פרעה בכלל לא התרשם כי המים היו רק ביאור. עכשיו פרעה נבהל כי זה באמת מבהיל לראות שכל המים הופכים ברגע אחד לדם. עכשיו, הוא רואה שהחרטומים עושים את אותו טריק והוא מחזק את ליבו ולא שומע אליהם כי, אוקיי, הם עושים את אותו טריק, מה הסיפור הגדול?
שחר: נכון. עכשיו אני רוצה לחדד. כיוון שבמקור הכהני אין התראה, כי אין צורך, הרי אלוהים שולט בלב של פרעה ממילא, לכן בסיפור הזה של הסופר הכהני, אהרון נעמד ועושה שורה של מופתים. של אותות. הוקוס פוקוס, אות מאת אלוהים ועוד אות מאת אלוהים ועוד אות מאת אלוהים. כל אות כזאת, כל כל מכה היא קסם שמחזיקה מעמד זמן קצר. הכל קורה באותו זמן. טאח, קסם, דם. טאח, קסם, צפרדע. טאח, קסם, כינים. ככה הוא עומד ועושה קסם אחרי קסם וכשהוא מסיים, פרעה, מיוזמתו, פותח את השער וכל בני ישראל פשוט יוצאים החוצה.
יותם: נכון, כי המטרה של הסופר הכהני כמו שאמרת, היא להעביר נקודה. כמה אלוהים, אדוני, הוא גדול. המכות של אלוהים נותן למצרים, בכלל לא נועדו לשכנע את פרעה כי אלוהים, ממילא אמרנו, מקשיח את ליבו. להפך, אלוהים אתה יודע מה, אומר: 'אני הולך לחזק את ליבו של פרעה' מראש. שהוא, אלוהים, יחליט מתי ישראל משתחררים, לא פרעה.
שחר: נכון, מבחינתו של הסופר הזה, כל סיפור המכות הוא תפאורה שבאה להראות כמה אלוהים גדול, והמטרה היא להראות את כוחו בעולם. אין אצלו מתח כי הוא כל הזמן בשליטה. וברגע שאתה מנתק את הסיפור לשני חוטים סיפוריים שונים, כל הכפילויות, כל הסתירות, כל סימני אי האחידות נפתרים. מי שסיפר על אהרון, ששוב, בסוגריים, הוא נהיה הכהן הגדול, הראשון, הוא מספר על החרטומים. והוא מספר שהדם היה בכל מצרים ואצלו המכה הייתה קצרת מועד. ולכן אף אחד לא מת מצמא. ומי שמתמקד ביאור, מספר שהיאור היה דם, אבל הזרימה הטבעית שלו טיהרה אותו. ובינתיים נאלצו לחפור מסביב ליאור ואחרי שבוע כבר המים היו נקיים.
יותם: עכשיו מסקרן אותי לדעת, אתה יודע, אם העניין הזה, אם הפתרון הזה, קורה גם במכת צפרדע.
שחר: זה קורה בדיוק אותו דבר גם במכת צפרדע. יש בה יצוג גם לסיפור של J וגם של P. גם פה הם משולבים יחד וגם פה מתחילים בסיפור של J של היהוויסט. תקריא מיד אחרי מכת דם, מה קורה בפרק ז'.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים. וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים". הוא מתמקד שוב ביאור כמו הסופר של מכת הדם.
שחר: נכון. הסופר היהוויסט הוא היחיד שמתריע. ובסיפור הזה משה צריך להתריע לפני פרעה ופרעה צריך להשתכנע. ומיד אחר כך מתאפס הסיפור ומתחיל הסיפור הכהני של המכות.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". אה, בדיוק אותו דבר, כמו מכת דם. גם כאן הסופר הכהני משלב את החרטומים.
שחר: נכון מאוד. ובסיפור שלו אין התראה. אלוהים אומר למשה, תגיד לאהרון, לעשות הוקוס פוקוס. כמו במכת דם, גם בצפרדע, הסיפור הכהני של P קצר הרבה יותר. גם כאן אצלו החרטומים עושים את אותו דבר, אז הטריק הזה לא כל כך עושה רושם על פרעה וממשיכים הלאה. הסיפור ממשיך, מכת צפרדע, ממשיך אצל הסופר היהוויסט, ששם אחרי שהצפרדעים עולות, פרעה נבהל ומבקש ממשה להסיר את הצפרדעים ויש ביניהם משא ומתן ומשה אומר למתי? התפאר עליי, למתי אתה רוצה שאני אעשה את זה? ובסוף פרעה מכביד את ליבו. ושוב, החלוקה הזאת פותרת את כל הבעיות. מי אמור להביא את הצפרדעים במטה שלו? משה או אהרון? מאין הגיעו הצפרדעים? מהיאור או מכל מצרים? שני המקורות משולבים כאן יחד. הגענו למכת כינים. מכת כינים היא כולה שייכת למקור P. היא כולה כהנית. והיא כתובה בצמצום, ותראה איך כל המוטיבים של הסופר הכהני ורק שלו, באים לידי ביטוי במכת כינים. תקריא פרק ח', פסוק י"ב, מיד אחרי שמסתיימת מכת צפרדע.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". אה, בדיוק כמו בדם ובצפרדע, אצל המקור הזה, משה אמור להגיד לאהרון, אהרון נושא, המכה מגיעה, רק אהרון מביא בפועל את המכה.
שחר: נכון. תמשיך.
יותם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה". אה, בדיוק כמו קודם, נו. במכה הזאת אין התראה, באים כינים, המצרים סובלים, החרטומים מנסים להתערב, פרעה מכביד את ליבו.
שחר: נכון מאוד. נגמרה מכת כינים, מגיעים לערוב. מכת ערוב שייכת כולה ל-J. יש אצלה התראה ארוכה. משה הולך לחפש את פרעה בבוקר ולהתריע. ואצלה לראשונה יש גם אפליה בין המצרים לבין הישראלים, בין מקנה מצרים למקנה ישראל. כי לסופר הזה חשוב שהאלוהים ירשים את פרעה. יש כבר התקדמות לעומת הדם והצפרדע ופרעה באמת מתרשם, אבל כשנגמרת המכה הוא מסתובב ומכביד את ליבו. אהרון לא משחק תפקיד במכה הזאת וגם לא החרטומים. אחרי המכה הזאת מגיעה מכת דבר. אותו דבר, היא שייכת רק למקור היהוויסטי. יש התראה מסודרת, יש בה שוב אפליה.
יותם: אצלה ראינו את פרעה בודק סוס סוס, לראות שכל הבהמות מתו באמת אצלו.
שחר: נכון, נכון. חשוב לסופר שפרעה השתכנע, אבל איך שנגמרת המכה, פרעה מפסיק להתרשם. אני רוצה להריץ את הטקסט כי אין לנו זמן לקרוא הכל, משום שהסיפור מאוד מאוד ארוך, אבל כדאי לכם מאזינים ומאזינות לפתוח ספר שמות פרקים ז' עד י"א, לראות איך לכל מכה יש מאפיינים קבועים, ייחודיים משלה. סיימנו עם מכת דבר, עוברים לשחין. מכת שחין זה סיפור אחר. היא שייכת כולה למקור הכהני, ל-P. לכן היא גם הרבה יותר קצרה.
יותם: אז אם היא קצרה, בוא תקרא אותה אתה.
שחר: אוקיי. פרק ט', פסוק ח'. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם".
יותם: פה יש שינוי קטן, אלוהים אומר לשניהם לעשות, אבל עדיין אהרון מעורב, ושוב, החרטומים מתערבים אבל לא ממש מצליחים.
שחר: נכון. "וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה".
יותם: אני רואה שכל המאפיינים הכהנים נמצאים כאן, אין התראה, היא כתובה בצורה מצומצמת כמו מכת דם אצל הסופר הזה וכמו מכת צפרדע אצל הסופר הזה. ושוב אהרון חשוב כאן אמרנו, כי זה הסופר הכהני. שוב החרטומים כמו שאמרנו, אין כאן את התגובה של פרעה, כי את הסופר הכהני זה לא ממש מעניין. העיקר אצלו זה להציג את כוחו של אלוהים, פחות מעניין תגובות של פרעה.
שחר: נכון. בדיוק אותן מגמות של המכות הקודמות, ושל הרצף הזה, חוזרים גם במכת שחין.
יותם: אגב, עכשיו גם מובן איך הבהמות קמו לתחייה כאילו, כן, אחרי הדבר כדי לחטוף שחין. כי אמרנו שהדבר שייך כולו למקור J והשחין שייך כולו למקור P. זאת אומרת, רק הסופר ה-J, היהוויסטי, סיפר על הדבר. אצל הסופר הכהני, P, הבהמות בכלל לא מתו בדבר, לכן הם לא נפגעו, לכן אין שום תחייה של בהמות.
שחר: נכון מאוד. נפתרה הסתירה הזאת. עוברים למכת ברד, ובמכת ברד, אם אתה זוכר, יש התראה שבה אלוהים אמר, "עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ". הוא הזכיר את הדבר למרות שאחריו הגיע השחין.
יותם: כי השחין לא שייך לסופר J, זה בדיוק מה שאמרנו, ש-J, שמתריע לפני פרעה. השחין שייך כולו לסופר הכהני. אצל היהוויסטי, אחרי מכת הדבר, ישר מגיעה מכת הברד.
שחר: נכון. הוא לא ידע את זה בכלל, הוא לא ידע שעכשיו היה שחין, זה סופר אחר. עכשיו, במכת ברד שוב משולבים שני המקורות. בהתחלה יש התראה של אלוהים, הוא אומר למשה 'לך תחפש את פרעה, תסביר לו שעומדת לבוא מכה מאוד קשה, מכת ברד'. הוא אומר שם "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה". ואז הוא פונה שוב למשה ואומר לו, 'תתחיל את מכת ברד בלי התראה'. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". ואז פעמיים מסופר שירד הברד, פעם אחת במקור J באותה לשון שהופיע בהתראה. "וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". ופעם שנייה מסופר שהוא יורד, הפעם בשפה שלא הופיעה בהתראה. כי זה כבר שייך למקור P. ובעצם מקור P, הכהני, יש גם אש. אצלו כתוב "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה". ואחר כך כתוב "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד". אגב, זה זמן טוב לעצור ולהראות את המאפיינים הלשוניים של כל מקור. כי אם תשים לב, וחזרתי לזה די הרבה פעמים עד עכשיו, במקור הכהני כשהוא מספר על מכת דם, כתוב: 'ויהיו דם', 'והיה דם בכל ארץ מצרים'. ובכינים כתוב שמשה צריך להגיד לאהרון, 'הך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים', ואז גם מסופר 'ותהי הכינם באדם ובבהמה'. וגם במכת שחין 'ויהי שחין אבעבועות' וגם בברד, מה כתוב אצל הסופר הכהני? ויהי ברד. כל הזמן חוזר אצלו ויהי והיה ויהי ותהי. מה זה מזכיר לך ויהי יהי?
יותם: נו, 'ויהי בוקר ויהי ערב', את בריאת העולם. ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור, יהי רקיע, יהיו מאורות, יהיה ערב, יהיה בוקר. תעצור אותי מתי שאתה רוצה.
שחר: כן. זאת הטרמינולוגיה של הסופר הכהני. תראה כמה הסופר הזה מדויק. אצל אצל הסופר השני אין בכלל את הצורה הזאת. ויהי והיה, לא כתוב אצלו, למרות שהוא הרבה יותר ארוך. רק אצל הסופר הכהני וכל הזמן אצל הסופר הכהני. ותהי הכינם והיה דם. טוב, אז אצל אצל המקור הכהני יש אש, במקור J אין אזכור של האש, אבל הוא כן מספר שבמצרים היה ברד ובארץ גושן לא היה ברד. למה?
יותם: אז אני אני אגיד לך למה, כי למדתי טוב. כי לפי הנרטיב של היהוויסטי, של J, אצלו יש הפרדה, אפליה בין ארץ גושן, שם נמצאים העבריים, ובין מצרים של המצרים.
שחר: נכון מאוד. ואצלו פרעה מתחרט ומדבר עם משה ויש ביניהם דיונים. המקור הכהני לא טורח. דרך אגב, במקור הכהני הנזק של הברד מתואר ככה: "וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה". הוא מתרכז באדם ובבהמה. לעומת זאת, במקור J, היהוויסט, התיאור הוא "וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר". הוא מתרכז ביבול. אצלו לא נשאר בכלל יבול. הסופר היהוויסט משאיר את מצרים בלי אף עץ. במקור הכהני לא מסופר על זה שהברד הרס את העצים ואת הצמחים. זה פותר לנו את הסתירה שמופיעה אחר כך במכת ארבה. כי אחרי מכת ברד מופיעה ארבה, גם בה משולבים שני המקורות. ושוב, אצל J זו מכה ארוכה, מפורטת, עם התראה, מסודרת. פרעה מנהל משא ומתן ארוך עם משה, כל המוטיבים של J. אחר כך בא מקור P, בלי התראה, ותראה מה… תקריא מה כתוב אצלו.
יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד". אצל P עכשיו מגיע ארבה ואוכל את מה שלא השמיד הברד. אצל J בעצם לא נשארו צמחים בברד, ולכן הארבה לא אוכל אותם.
שחר: כן.
יותם: אז מה עושה ארבה לפי J? מה הוא בא ליופי? כל הסיפור של הרבה זה שהוא אוכל את התבואה, לא? זה הקטע שלו.
שחר: זה היופי. לפי היהוויסט הארבה בכלל לא פגע ביבול. [יותם מהמהם בהבנה] מה שהארבה עשה הוא, אני מצטט. שהארבה היה "כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ". זו המכה שלו.
יותם: אה, זה מכת חושך כזאתי?
שחר: הוא החשיך את הארץ.
יותם: אוקיי, אז בעצם יש שתי מכות חושך, אחת חושך סמיך ואחת חושך מארבה.
שחר: סוג של. כי מכת חושך הסמיך, מכת חושך שאנחנו מכירים, היא שייכת רק למקור הכהני.
יותם: אה.
שחר: אצל היהוויסט, אצל J, מכת ארבה יצרה את האפקט של החושך, שאחר כך סיפר עליו הסופר הכהני.
יותם: זאת אומרת שיש שתי מכות חושך אבל בשני סיפורים שונים.
שחר: כן, כי אם אנחנו הולכים לפי… בדיוק לפי אותם סימנים שראינו במכות הקודמות, מכת חושך, היא מופיעה רק במקור הכהני. אצל P, באותו סגנון כהני מצומצם, בלי התראה, שלושה פסוקים וזהו. ול-J אין ייצוג לחושך. הוא מספר על חושך שהביא הארבה.
יותם: [מהמהם בהבנה] אלוהים אומר למעשה 'תרים את היד ויהיה חושך'. משה מרים את היד ויש חושך. זהו, זה הכל. אגב, ויהי חושך שוב פעם, ויהי, כן, הכהני.
שחר: הכהני, נכון. "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". זה הכל, שלושה פסוקים, בלי התראה, בלי להתייחס לפרעה. מכה כהנית למהדרין. ואצל היהוויסט החושך הזה קרה קודם, במכת הארבה.
יותם: אוקיי, מכת הבכורות, מה קורה שם?
שחר: מכת בכורות זו אופרה אחרת. כל הבכורות מתים ובמקור J בפרק י"ב, מפסוק ל' ואילך, פרעה קם בפניקה באמצע הלילה, מגרש את בני ישראל. כמו שהם. אומר להם 'תעופו לי מהעיניים, תצאו ממצרים כולכם, השתכנעתי, הילדים, הזקנים, הבקר, הצאן, קומו ולכו עכשיו'. באמצע הלילה. ולכן במקור J הכל קורה מהר, כולם בלחץ. המצרים בלחץ שבני ישראל יעזבו. בני ישראל בלחץ שפרעה לא ישנה את דעתו. הכל קורה בחיפזון באמצע הלילה, מהר מהר. אצלו כתוב: "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". ולכן הבצק שלהם לא הספיק להחמיץ ויצא להם מצות. הם חייבים להזדרז. למה?
יותם: כי אולי פרעה ישנה את דעתו, לך תדע, הוא כל הזמן משנה את דעתו. הוא היה עקשן עד עכשיו, והנה השתכנע, צריך לנצל את חלון ההזדמנויות. יאללה, אמצע הלילה, אמצע הלילה, לא חשוב, לברוח, זריז.
שחר: זריז. אבל לסופר הכהני יש תפיסה אחרת לגמרי. הרי אצלו אלוהים רצה שפרעה יראה את המופתים שעשה במצרים. [יותם מהמהם בהבנה] וכשהוא גמר, הוא גרם לפרעה לשחרר את בני ישראל. אין אצלו לחץ, אין בלאגן, אין חיפזון. הם פשוט עוזבים.
יותם: אלוהים מחליט מתי הם יעזבו. כי הוא זה שמקשיח את ליבו מלתחילה.
שחר: והוא מוצא להם את הזמן הטוב. מתי? לא באמצע הלילה. לא צריך להעיר אותם.
יותם: אה, וואלה.
שחר: באמת, לפי הסופר הכהני, יציאת מצרים הייתה באמצע היום. כשהוא מתאר את היציאה ממצרים הוא כותב בפרק י"ב בפסוק מ"א: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".
יותם: שוב ויהי?
שחר: ויהי, כן. "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מה הכוונה במילים 'בעצם היום הזה'?
יותם: מה הכוונה?
שחר: עצם זה, עצם היום זה כמו שיא היום. בעוצמת היום, בעצימות היום, באמצע היום, לא בלילה. וככה זה מופיע גם בתרגום…
יותם: לא באותו יום.
שחר: לא, לא. 'עצם היום' הכוונה באמצע היום. ככה זה מופיע גם בתרגום השבעים וגם במדרשי חז"ל שבני ישראל יצאו בפרהסיה שכולם יראו איך הם יוצאים ביד חזקה, בזרוע נטויה. וגם בסרט עשרת הדיברות וגם בסרט נסיך מצרים.
יותם: שהם מקור אקדמי מעולה, כמובן.
שחר: מצוין, כן. הם יוצאים באמת באמצע… הם עוזבים באמצע היום. לכאורה סתירה כי כתוב שהם גורשו באמצע הלילה.
יותם: וגם כל הפולקלור שברחו בלילה, עם המצות שכן ולא וזה.
שחר: כן, אבל למעשה אין כאן סתירה. כי הגירוש הלילי שייך למקור היהוויסטי. והיציאה הנינוחה בזרוע נטויה וביד חזקה באמצע היום שייכת למקור הכהני.
יותם: בשואו-אוף.
שחר: בשואו-אוף. זה שייך למקור הכהני.
יותם: בעצם, אז אם נסכם, המקור הכהני הוא סך הכל די מצומצם. אצלו אהרון, הכהן, הוא הנציג החשוב. הוא מביא את המכות. ובסיפור שלו אהרון נעמד עושה קסמים, מופתים, אותות, כשהוא מסיים, בני ישראל יוצאים ממצרים, בלי משא ומתן, בלי שיכנועים, רק להראות את כוחו של אלוהים. זו המטרה. והוא היחיד שמזכיר את החרטומים. המקור היהוויסטי הוא ארוך יותר. אצלו יש התראה לפני כל מכה. ואצלו יש גם משא ומתן ופרעה משנה את דעתו, הרבה יותר דרמה גם.
שחר: נכון. בעצם יש כאן שתי זוויות שונות לגמרי של הסיפור. ולא רק של הסיפור עצמו, גם המסגור שלהם שונה לגמרי. אנחנו למדנו בגן שהדרישה של משה הייתה: שלח את עמי.
יותם: לא? אבל קראתי לך עכשיו כמה פעמים שהוא אומר: שלח את עמי, שלח את עמי, כדי שיצאו ממצרים. מה… מה אני מפספס פה?
שחר: כן, הולך לשחוט עכשיו פרה די קדושה.
יותם: אוקיי.
שחר: אנחנו כל כך בטוחים בדברים שלמדה אותנו הגננת על התנ"ך, שגם כשאנחנו קוראים מה כתוב, אנחנו מאומנים בראש לדלג על מה שלא מתאים למה שמקובע אצלנו. הכוונה ב"שלח את עמי" לא כדי שבני ישראל יצאו ממצרים.
יותם: אז מה הרעיון?
שחר: תראה, בפגישה הראשונה של משה ופרעה, משה ואהרון באים אליו בפרק ה', עוד לפני שהתחיל סיפור המכות, ותראה מה הדרישה שלהם: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר".
יותם: אה. אז חג במדבר? מה הכוונה?
שחר: ככה זה נראה. שיחגגו חג לאלוהים במדבר. מין הפנינג כזה ויחזרו למצרים.
יותם: טקס.
שחר: כן, טק… ברנינג מן. [יותם צוחק] וזה הכל. ולזה עונה פרעה את התשובה שכבר ראינו. "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". אני לא מוכן שבני ישראל ילכו לחגוג במדבר לאל שאני לא מכיר. כי יש להם עבודה, עם כל הכבוד. זה… זה מה שהוא אומר, פרעה.
יותם: כן.
שחר: ואז משה ואהרון חוזרים על אותה בקשה. הם אומרים ככה: "וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ". זהו, זה הכל. הם ביקשו רק חופש קצר, לצאת ולחזור. לאורך כל הסיפור, באמת, תפתחו מאזינות ומאזינים את סיפור מכות מצרים. לאורך כל הסיפור הם אומרים שוב ושוב לפרעה שהם מעוניינים בחופשה קצרה וזהו. קל לפספס את זה. לפני מכת דם, ראינו קודם. מה, מה משה אמר לפרעה? הוא אמר לו: "יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר". הקראנו את זה.
יותם: כן.
שחר: כמה פעמים. יעבדוני במדבר, זה הכל. לא שלח את עמי נקודה. שלח את עמי בשביל מטרה מסוימת, יעבדוני במדבר, שלושה ימים, זובחים לאלוהים, נגמר, חוזרים. ובכל שאר המכות של הסופר הזה, כלומר היהוויסט, בלי יוצא מן הכלל, משה תמיד, תמיד אומר: שלח את עמי ויעבדוני. גם במכת צפרדע וגם בערוב וגם בדבר וגם בברד וגם בארבה. תמיד שלח את עמי ויעבדוני. זה אף פעם לא רק שלח את עמי. אנחנו בראש אומרים טוב שלח את תמיד זה שלח אותו לגמרי. לא, "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי". ויעבדוני במדבר. שלושה ימים, הפנינג.
יותם: יש מטרה.
שחר: כן. ופרעה גם מתייחס ישירות לבקשה הזאת. הוא מאמין לה. כי אחרי מכת דבר הוא אומר למשה: "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ". הוא אומר: טוב, אני מסכים שתעשו את החג הזה לאלוהים שלכם, רק תעשו את זה במצרים. בשביל מה אתם צריכים ללכת למדבר? חבל על ימי עבודה.
יותם: [צוחק] כן.
שחר: כן. ומשה עונה לו, 'לא, בארץ מצרים זה פחות מתאים. אנחנו צריכים לעשות את זה במדבר. כמו שסיכמנו קודם. שלושה ימים, קורבנות וחוזרים'. משה אומר לו שם, אני מצטט: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ". ופרעה אפילו מסכים. "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת".
יותם: תהיו באזור.
שחר: כן, אל תתרחקו, שתוכלו לחזור מהר. כאילו, בכל זאת יש פה עבודה.
יותם: כן.
שחר: וזה באמת הנרטיב לאורך כל הסיפור של J.
יותם: מדהים. אנחנו חושבים שהסיפור דיבר על שחרור ישראל. כן, אם אתה קורא את הסיפור לחלקיו, רואים שלאורך כל הסיפור הם תכל'ס רוצים חופשה קצרה. לנקות את הראש, לחזור.
שחר: כן, זה הסופר הזה.
יותם: רגע, אז מאיפה הם המציאו את השקר הזה של שלושה ימים חג לאלוהים במדבר ונחזור?
שחר: זה… זה העניין. הם לא המציאו אותו.
יותם: אה.
שחר: אלוהים המציא אותו עבורם. במעמד הסנה, שהוא סיפור לא כהני, שם אלוהים אמר למשה, בפרק ג', עוד לפני שהתחיל סיפור מכות מצרים, תראה כמה זה מדויק. כי הוא אומר לו שם: "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ". שלושה ימים. זה תרגיל שאלוהים אמר למשה להגיד לפרעה. וזה הנרטיב. הם חוזרים על העניין הזה כמה וכמה פעמים לאורך הסיפור, שלא מדובר בשחרור אלא בחופשה קצרה של שלושה ימים במדבר וחזרה. לפי הסופר הזה, התרמית היא הכרחית, כי אלוהים יודע שלשחרור מוחלט פרעה לא יסכים. אז המקסימום שהם מבקשים זה חמשוש.
יותם: כן, סוף שבוע ארוך.
שחר: כן. וכל המשא ומתן הוא סביב שלושה ימים. פרעה לא מגלה את האמת. גם בסוף, אחרי מכת בכורות הוא אומר להם: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם". הוא לא אומר להם 'תעופו ממצרים', 'לא רוצה לראות אתכם יותר בחיים'.
יותם: הוא אומר "לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם". 'לכו לעשות את החג שחפרתם לי עד עכשיו ומיד תחזרו'.
שחר: בדיוק. לפני כמה שנים היה לנו פרק על סיפור הנס בים סוף. איך מתחיל הסיפור לפי הסופר הזה, בשמות י"ד? הסיפור נפתח במילים: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם".
יותם: אה.
שחר: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ".
יותם: זאת אומרת פתאום הוא מגלה שהעם הזה שאמור לצאת לחמשוש, כמו שאמרת, ברח. הם לא חוזרים.
שחר: נכון, הטרמינולוגיה כאן מדויקת. הוא ברח. הוא היה אמור לחזור אבל הוא לא חזר.
יותם: ובמקור הכהני?
שחר: במקור הכהני אלוהים יודע מראש הכל ויכול לעשות הכל. הוא רצה שבני ישראל יצאו ממצרים. ואצלו, אחרי שהם גומרים לעשות את הקסמים, פרעה פשוט משחרר אותם. וכיוון שהוא משחרר אותם, סיפור קריעת ים סוף הכהנית מתחילה כשאלוהים אומר למשה: "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה". זו המטרה. להמשיך להראות את כוחו של אלוהים.
יותם: זאת אומרת, אלוהים גורם לפרעה לרדוף אחריהם, כדי שאלוהים ימשיך להתעלל במצרים ולהראות את כוחו. ואם אתם רוצים, מאזיננו ומאזינותינו היקרים, לכו לפרק ההוא, חברו את המרקרים שעשיתם בפרק הזה ותראו איך זה ממשיך.
שחר: נכון. ומיד אחר כך הסופר הכהני כותב "וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה".
יותם: ביד רמה ובזרוע נטויה.
שחר: לא… לא בבעיטה באמצע הלילה. כן.
יותם: אה, אוקיי. אז אז שחר, למה שלא… אז אוקיי, שחר, למי שלא ספר. אז כמה מכות? מנה לנו, רב שחר, כן, מנה בהם מכות.
שחר: אז מה היה לנו?
יותם: כן. מה קורה בכל מכות?
שחר: כן. כמו שראינו בחלק מהמכות שני המקורות משולבים. במכת דם ובצפרדע ובברד ובארבה, יש ייצוג גם למקור J וגם למקור P. יש מכות שרק המקור הכהני מספר עליהם, כינים, שחין וחושך. כן, כל מכה שלישית, אלה שבאות בלי התראה. ויש מכות שרק היהוויסט מספר עליהם כמו ערוב והדבר.
יותם: אוקיי. סיכום קו, כמה מכות יש לכל תעודה? בוא נתחיל ב-J.
שחר: סך הכל יש שבע למקור היהוויסטי. במכות ממש. דם, צפרדע, ערוב, דבר, ברד, הרבה, בכורות. שבע.
יותם: מספר עגול, מספר יפה.
שחר: מספר עגול בתנ"ך. ובכל המכות שלו יש התראה. ואם אני מנתק את מכת בכורות שהיא השיא, אני מקבל שש מכות שיכולות להסתדר בזוגות. דם וצפרדע קשורות ליאור. ערוב ודבר קשורות לבעלי חיים ואצלם יש את האפליה. אלו מכות שפוגעות במצרים ולא בבני ישראל. ואז ברד וארבה. הם פוגעים ביבול. ורק אצלם יש הכרזה שלמכות האלה לא הייתה מקבילה בהיסטוריה. בשתיהן נאמר שאף פעם לא היה ברד כזה ואף פעם לא היה ארבה כזה ולעולם לא יהיה.
יותם: כן.
שחר: ואפשר גם לסדר את השלישייה הזאת בשלשות. שלוש הראשונות הם מציקות, דם, צפרדע, ערוב. ושלוש האחרונות הם קטלניות, הדבר, ברד, ארבה.
יותם: סידור הרבה יותר יפה מהסידור הראשון שעשית לנו בפרק הקודם, אני חייב לומר.
שחר: נכון. מסכים. המטרה של המכות של J שפרעה יכנע. ולכן יש בהם עלייה הדרגתית בחומרה. מתחיל בדם, כמה ימים אין מה לשתות ביאור, לא… לא כל כך נעים. אחר כך צפרדעים עולות מהיאור ועושות רעש והם מציקות. ואז ערוב, בעלי חיים קטנים שמציקים. אחר כך דבר, הבהמות של המצרים מתות. אחר כך ברד, שהורס את היבול. ואז ארבה ובסוף מכת בכורות שהורגת את הבכורות של כל המצרים ומסיימת את הסיפור. כי המטרה היא להכניע את פרעה. כי רק הוא יכול לשחרר את בני ישראל. ואצלו יש שינוי, כי הוא באמת משתכנע. פרעה התחיל ב"מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ". ועם הזמן הוא אומר "חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". עד שבסוף אחרי מכת בכורות הוא אומר למשה: 'תעופו כולכם' והוא מוסיף: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי".
יותם: אם כבר, על הדרך.
שחר: כן. זה לא רק שאלוהי ישראל הוא האלוהים, הוא גם מבקש ברכה. לכן אצלו כל הזמן אלוהים מוסיף לפני כל מכה, 'למען תדע כי אין כמוני', 'למען תדע כי אני אדוני'. זה חשוב כי זה מה שמשכנע את פרעה בסופו של דבר. זה המקור היהוויסטי.
יותם: ובמקור הכהני?
שחר: במקור הכהני יש שש או שבע או שמונה מכות, תלוי את מי שואלים. יש דם, צפרדע, כינים, שחין, ברד, ארבה וחושך. יש כאלה שאומרים שהחושך שייך לרובד אחר. יש כאלה שאומרים שיש אצלו מכת בכורות. ויש שמצרפים אליו לרשימה את מופת התנין.
יותם: מופת התנין? נשמע כמו עוד מכה. מה זה?
שחר: כן. כי כמו שאמרנו, לא קוראים להם בשום מקום מכות. הם לא רק מכות, הם בעיקר מופתים. ממש לפני שמתחיל סיפור המכות, משה ואהרון באים לפרעה, אני אקריא את הסיפור, תראה כמה הוא קצר. ותראה אם אתה מזהה משהו מוכר.
יותם: אוקיי.
שחר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה… וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם". ומיד אחר כך מתחילה מכת דם.
יותם: בעצם כל המוטיבים של הסופר הכהני, בלי יוצא מן הכלל, נמצאים בסיפור הזה של התנין. אין התראה, יש חרטומים, סיפור קצר, אהרון במרכז.
שחר: בדיוק.
יותם: ואמרנו שאצל הסופר הכהני אין מכות, אלא אהרון נעמד ועושה מופת קסם אחרי קסם, אחרי קסם אחרי מופת.
שחר: נכון מאוד. ובגלל שמיד בפסוק שאחרי מתחילה מכת הדם, ואין כותרת "כאן מתחילות המכות", נראה שאין סיבה לומר שהיו בדיוק 10 מכות בטוטאל. מה שכן, ברגע שמזהים את הסגנון של כל סופר ואת המגמות שלו, כל הסתירות וכל הכפילויות נפתרות.
יותם: תשמע, זה מדהים.
שחר: מה שעוד יותר מדהים, שזה אחד המקומות, יותם, היחידים בתנ"ך שאפשר להוכיח, ממש להוכיח שהמהלך הזה הוא הנכון.
יותם: סקרנת, כרגיל. נו, איך יודעים?
שחר: אמרתי שסיפור מכות מצרים חוזר בעוד שני מקומות בתנ"ך. והוא חוזר בשני מקומות, בשני מזמורי תהילים, מזמור ע"ח ומזמור ק"ה. הם נקראים "המזמורים ההיסטוריים" כי יש בהם סקירה היסטורית של תולדות עם ישראל. ובין השאר הם מספרים על מכות מצרים. ואני רוצה להקריא לך מה כותב עליהם מזמור ע"ח ואתה תספור כמה מכות הוא מזכיר.
יותם: אוקיי. ואני מבקש גם מהמאזינים ומהמאזינות, כמובן, לנסות לספור איתי ביחד.
שחר: אוקיי, אני מקריא מפסוק מ"ג במזמור ע"ח. "אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן. וַיַּהֲפֹךְ לְדָם…"
יותם: דם, אחד.
שחר: "יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן. יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב…"
יותם: ערוב, שתיים.
שחר: "וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם".
יותם: שלוש.
שחר: "וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה".
יותם: ארבע.
שחר: "יַהֲרֹג בַּבָּרָד…"
יותם: חמש.
שחר: "גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל… יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר".
יותם: דבר, שש.
שחר: "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים".
יותם: בכורות. אוקיי. דם, ערוב, צפרדע, ארבה, ברד, דבר ובכורות, סך הכל שבע מכות.
שחר: שבע מכות. עכשיו מוסכם שמזמור ע"ח הוא מזמור די קדום, ואם תשים לב, אלה בדיוק המכות של J. [יותם מהמהם בהבנה] רק של J. המכות במקור הכהני לא מיוצגות אצלו. הוא לא מספר על כינים ולא על שחין ולא על חושך. הוא מכיר רק את המכות של J. זאת אומרת יש מכאן עיגון טקסטואלי לחלוקה שראינו קודם. באמת מדובר על שילוב של מקורות שונים שאחד מהם מיוצג גם במזמור ההיסטורי של תהילים ע"ח.
יותם: ואצל הסופר הכהני, לעומת זאת?
שחר: אצלו בכלל אין התראה. אצלו האלוהים אמר למשה שהולך לעשות מופתים במצרים ולהקשיח את ליבו של פרעה וכשהוא מסיים לעשות את המופתים, פרעה פותח את השער ומשחרר את בני ישראל.
יותם: משחרר. דיי זורק אותם. כן, משחרר ביד רמה, בסדר. כי אצל הסופר הכהני הם יוצאים ביד רמה. זה מה שחשוב. לפי הסופר היהוויסטי יצאו באמצע הלילה, ברחו, גורשו, אני יודע, למדבר, יצאו, יחזרו. אצל הסופר הכהני הם יצאו ביד רמה ובזרוע נטויה. זה מה שמעניין.
שחר: לכן… כן. לכן אצל הסופר הכהני, רק הכהני, אלוהים אומר למשה בשמות ו' לפני שמתחיל הסיפור, הוא אומר את הציטוט שאנחנו אומרים בליל הסדר: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
יותם: האמת שמה שמעניין, שחר, ככה, אם נסכם, שאם מסתכלים באמת על הטקסט, בקריאה צמודה, בקריאה מונחית, כמו שעשית בפרק פלוס הזה, מגלים דברים אחרים לגמרי. אני חושב אגב שהפרק הזה, בחלוקתו לתעודות, הוא יותר מורכב מהפרקים הקודמים שעשינו, שגם בהם חילקנו לתעודות ובאמת צריך מרקר. אבל כשעושים את זה ומסתכלים על הסיפור הזה פתאום כשני סיפורים, זה מדהים. זה, אתה יודע, אתה כבר נתת את הדוגמה הזאת, כמו הציור שמסתכלים ואי אפשר לראות אחרת, כן?
שחר: אחרי שרואים.
יותם: אחרי שרואים את הארנב והאישה המבוגרת או משהו כזה, אי אפשר לראות את זה אחרת.
שחר: אבל זה מה שיוצר את הסיפור השלם.
יותם: נכון. טוב, שחר, במילים נוקבות אלה, תודה רבה לך על צמד הפרקים הללו של עושים תנ"ך.
שחר: תודה לך.
יותם: זהו. עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות רשת עושים היסטוריה, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ועמית חזזי מצוות המכירות. והכי חשוב, לחוזה, כי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.
תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר. שם גם תוכלו לתקשר איתי ועם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך". אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.
[אות מוזיקלי]
קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב- osimhistoria.com או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments