עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - צרות בגן עדן (ד"ר בעז סתוי)

אחרי שבפרק הקודם ייסדנו את הגן בעדן, ועמדנו על אופיו ועל השאלות שיש סביבו, הפעם נצלול לסיפור המפורסם לא פחות אודות חטא גן העדן. מה בין ערמומיותו של הנחש לעירום של בני האדם? למה הנחש עוד יותר נכלולי ממה שנדמה בתחילה? מה המשמעות של האכילה מהפרי האסור ואיך הוא משפיע על המשך הסיפור? מדוע ואיך חוקר האל את בני האדם? ואיך גזר הדין הסופי גם קשור לחטא וגם בא לחנך אותנו הקוראים? ואי אפשר בלי להסתכל סביבנו: האם ניתן למצוא לסיפור חטא גן העדן מקבילות במיתוסים מהמזרח הקדום? ואילו סיפורים אטיולוגיים טומן הטקסט בחובו? ואיך הכל בסוף חוזר לגיבורנו הנחש? על כל זאת ועוד נשוחח עם ד"ר בעז סתוי מסמינר הקיבוצים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/10/2024.

[חסות]

קריינות: "רשת, עושים היסטוריה".

[פתיח]

קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

[מוזיקת פתיחה נחלשת]

יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. את הפרק הקודם שלנו סיימנו על התפר שבין פרק ב' לפרק ג' בבראשית. "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ", סוף פרק ב', "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים", פרק ג'. אז אם ככה מסתיים פרק ב', וככה מתחיל פרק ג', ואנחנו מדברים על ערום, אז שלום לנודיסט הידוע. [צוחק]

ד"ר סתוי: [צוחק] וואו! אז טוב שאני פה.

יותם: נכון, ואתה לבוש, הכל בסדר.

ד"ר סתוי: כן.

יותם: שלום לדוקטור בעז סתוי.

ד"ר סתוי: שלום, שלום, מה נשמע?

יותם: מסמינר הקיבוצים, מה העניינים?

ד"ר סתוי: בסדר גמור.

יותם: אז אנחנו מדברים על גן עדן ועל ערום בגן עדן, זו נקודת הפתיחה. סוף פרק ב', תחילת פרק ג'.

ד"ר סתוי: נכון מאוד. רק שימו לב, כאילו, לפני שכל הרוביק רוזנטלים…

יותם: [צוחק] כן…

ד"ר סתוי: יתקפו אותי, ב… זה, אז שימו לב שהניקוד הוא לא כמו שאנחנו אומרים היום, זה קצת שונה, ועכשיו תבינו למה אני מתכוון. אז מה שצריך לראות זה שבעצם גם הנחש ערום, וגם בני האדם ערומים, אבל זה לא אותו דבר! בכלל לא! בני האדם ערומים כי הם בלי בגדים, והנחש, לעומת זאת, הוא גם כן ערום, כן? הוא מלשון עורמה. עכשיו נכון, היום יש ניקודים וזה, אבל שימו לב שבפרק זה קצת שונה, כן? אז הם עֵרוֹם והוא עָרוּם, ערמומי. וכאשר מבינים ששני הפסוקים האלה בעצם משוחחים זה עם זה, צריך לראות שנוצר ביניהם קשר מאוד יפה, קשר של ניגוד. בני האדם ערומים, כמו חיות, הנחש ערמומי, level אחר לגמרי, והוא זה שהולך להוביל את כל הסיפור הזה של פרק ג'.

יותם: אז לפני שהוא יוביל את הסיפור אני חייב לשאול, בעז, מאיפה הוא פתאום הגיע הבחור?

ד"ר סתוי: שאלה נהדרת, יותם.

יותם: [צוחק] זה… תשובה נהדרת יותר שלך.

ד"ר סתוי: אז ככה, לא הזהרתי לפני, וכבר הפנית את תשומת ליבי באתר, באמת, בתגובה-שתיים שקיבלנו על הפרק של שמשון, אבל גם עכשיו אני הולך לפעול באותו אופן. סיפור גן עדן הוא בעצם סיפור מטורף. הוא מעלה שאלות מעולות, וכל תשובה שאני אתן תהיה פחות מעניינת מהשאלה. אז כאילו, מה אתה רוצה שאני אגיד? שאני אציג מדרש כזה או אחר שהנחש הוא השטן, או שהוא יצר הרע, שזה לא אותו דבר. או להשוות לדרקונים, או ההשוואה לתוהו ובוהו של ייצוג רע, כן נברא, ייצוג הרע כן נברא, או לא נברא, וכל מיני כאלה. זה סיפור יפה מדי, והנחש הוא דמות מעניינת מדי, ואני לא רוצה למסגר אותם. אז בואו נתייחס אליו כנחש שדובר ומגניב שהולך על הרגליים, ואתם, בתורכם כמובן, גגלו וגלו דברים נפלאים.

יותם: ואפשר באמת בקבוצת "חדשות העולם העתיק" בפייסבוק להציע…

ד"ר סתוי: לפתוח…

יותם: בדיוק.

ד"ר סתוי: יאללה, לפתוח דברים.

יותם: עוד רעיונות וייצוגיו של הנחש. אין לנו תשובות, אבל הוא ערמומי, זה מה שבטוח, זה מה שכתוב, מכל החיות האחרות שאלוהים ברא.

ד"ר סתוי: ונמשיך את פסוק 1 - "וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן".

יותם: זאת אומרת, הנחש אומר: אלוהים אמר שאסור לכם לאכול מאף עץ שיש בגן. אבל בעז, זה כמובן שקר.

ד"ר סתוי: שגם האישה עולה עליו מיד, פסוקים 2-3, "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן".

יותם: אה, נחש יקירי, כנראה שאתה התבלבלת. בטח שמותר לנו לאכול מפרי עץ הגן, אנחנו הגננים פה, כן? אנחנו עובדים פה. רק מפרי העץ שבתוך הגן, וכנראה היא מתכוונת לעץ הדעת, ממנו אסור לנו לאכול וגם לא לגעת בו, כי אחרת נמות. וכמובן, אפשר לומר פה שהאישה טועה, גם היא. הרי אלוהים אוסר עליהם לאכול מהפרי, הוא לא אוסר לגעת בו. וזה כמובן מעלה את השאלה, מה גרם לה לטעות? היא מבולבלת? היא מחמירה? לא יודע, הרי היא לא דיברה עם אלוהים. היא לא קיבלה את הצו מפיו, אולי זה השתבש בדרך אליה…

ד"ר סתוי: נכון.

יותם: אתה יודע, כמצוות כאלה שעוברות מאב לבן.

ד"ר סתוי: טלפון שבור כזה.

יותם: כן. האם ייתכן שהאדם מבין שהאישה סקרנית ולא ממושמעת, ואז כשהוא דיווח לה על החוקים, הוא החליט אולי לשים סְיג להחמיר?

ד"ר סתוי: וכל אלה שאלות, כמובן, גדולות ונהדרות, אבל אני רוצה אפילו להפנות את תשומת לבך לכך שיש טעות קודמת.

יותם: עוד טעות?

ד"ר סתוי: אצל האישה.

יותם: איזה טעות?

ד"ר סתוי: אז שים לב לפתיחת השיחה בין הנחש לאישה. הנחש אומר: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים", "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ". ואני מבקש שתסביר לי את המילה הראשונה במשפט. זה לא רק במשפט, זה המילה הראשונה בשיחה. אף.

יותם: מה זה אף? אוקיי.

ד"ר סתוי: מה אתה מרגיש כשאתה קורא את המילה הזו?

יותם: אפילו. זאת אומרת, אפילו שאלוהים אמר X, אז כדאי לך Y, יצא לי כזה…

ד"ר סתוי: נכון.

יותם: רבנ… רבנים אשכנזים.

ד"ר סתוי: כן, רבן גמליאל.

יותם: כן. אוקיי [מגחכים], אתה צודק, זה באמת פתיחה משונה לשיחה. המילה הזאת מתאימה יותר לאמצע שיחה, לא לפתיחת שיחה. מה קורה פה? כאילו, הם לא דיברו לפני, הוא מגיע ל… "תקשיבי, למרות ש…"

ד"ר סתוי: אפילו…!

יותם: כן… מה אתה קופץ?

ד"ר סתוי: יופי, אז א', אני לא יודע, לא הייתי שם. אבל ב', מגניב לי לנסות ולדמיין מה קורה שם בין שני החבר'ה האלה. ואני רואה מצד אחד את חוה, יפהפייה, אבל טיפשה כמו ארנבת, שמסתובבת בלבוש חווה אמנו…

יותם: [צוחק] כן.

ד"ר סתוי: בגן עדן, ומצד שני, הנחש. הוא לא כמו הנחשים של היום, זה נחש עם רגליים, נחש מדבר, כמו דרקון כזה, והוא חכם כמו שד.

יותם: הוא ערמומי.

ד"ר סתוי: ערמומי, ומשעמם לו בטירוף. אז כל יום הוא פונה לאישה: "אישה, אישה!" והיא מתעלמת. אולי אפילו אדם הזהיר אותה מפניו. והנחש לא מתייאש. "שרון…" [שורק], כן?

יותם: כן.

ד"ר סתוי: "אישה…" אולי הוא אפילו שורק לה, כן? אבל היא בשלה, מתעלמת. ויום אחד, הנחש כהרגלו, "אישה…" היא מתעלמת, אבל אז, שנייה לפני שהיא נעלמת בסיבוב מאחורי איזה עץ, הוא מחליט לשנות טקטיקה. הוא צועק לה "אפילו שאלוהים לא מרשה לכם לאכול מפירות הגן…", ואז האישה עושה את טעות חייה, או שבסוף הסיפור נחליט שזה הדבר הכי מגניב שקרה לה בחיים, היא מסתובבת, ובעיניים רושפות עונה לו "לא, תקשיב טוב, נחש שחש את עצמו…"

יותם: [צוחק] כן.

ד"ר סתוי: "אלוהים הרשה לנו, בלה בלה בלה…" -"שטויות! טמבלית". ברגע שהיא נכנסה לשיחה היא הפסידה. אתה מבין יותם? זה לקח חינוכי לחיים. הוא נכון לתלמידי תיכון, נכון גם לאנשים בני 50 כמונו. יש אנשים נחשים, שאסור להיכנס איתם לשיחה.

יותם: מממ… יפה.

ד"ר סתוי: עצם זה שנכנסת כבר אומר שהפסדת. ואני בטוח שגם אתה, גם כל אחד מהמאזינים, יכול עכשיו לחשוב על סיטואציה שבה הוא נכנס לשיחה ואז אמר "שיט! לא הייתי צריך, איזה טעות".

יותם: לא צריך להגיב לכל פוסט תגובה שכבר הגעת אליו כמה פעמים.

ד"ר סתוי: נכון. לא להאכיל את הטרולים.

יותם: אוקיי. אז האישה התמימה נכנסת לשיחה שממנה אין שום דרך שהיא תצא מנצחת. היא נכנסת ללוע הארי, כן? בהשאלה.

ד"ר סתוי: ללוע הנחש.

יותם: כן. ללוע הנחש, כן? היא מתקנת את הנחש: רק מעץ הדעת אסור לנו לאכול ולגעת בו, כמובן, כי אם נעשה את זה נמות. אני יודעת את זה, כי אלוהים אמר את זה.

ד"ר סתוי: ועל זה הנחש עונה לה: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן", טעות! אתם לא תמותו. אז אם את שואלת את עצמך, למה אלוהים אסר עליכם לאכול מהפרי? "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע".

יותם: זאת אומרת, הנחש מציע שאלוהים הוא סוג של, כן? חברת מונופול כזו. הוא רוצה לשמור על הכוח שלו, הוא לא רוצה שיהיו עוד ישויות בעולם, כאלה כמוהו, שיודעים מה זה טוב ורע, או להבדיל ביניהם. זו הסיבה שאותו אלוהים אסר עליכם, בני האדם, לאכול מפרי עץ הדעת. אוקיי, אז מה קורה עכשיו, בעז? האישה משתכנעת?

ד"ר סתוי: אז מסתבר שהנחש זרע בה את זרעי הספק. פסוק 6: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל". ומיד לאחר מכן, "וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל".

יותם: זאת אומרת, היא השתכנעה, היא אוכלת מהפרי, ואז מסיבה שלא כל כך ברורה, היא מחליטה לתת גם לאדם, והוא, גם הוא אוכל.

ד"ר סתוי: לא, יותם, איזה חמוד אתה. זה הרבה יותר גרוע [יותם צוחק], לפחות בצד שלנו. מה האישה עושה לפני שהיא אוכלת?

יותם: היא מסתכלת על העץ, על הפירות, בוחנת, אוקיי? ואז היא מתחילה לאכול.

ד"ר סתוי: נכון! היא מבינה שמדובר בעץ פרי, היא מזהה שהפרי חתיך, יענו תאווה לעיניים, היא מבינה שהעץ נחמד להשכיל, שהעץ יהפוך אותה לחכמה!

יותם: מממ…

ד"ר סתוי: האישה היא בעצם הבריאה הראשונה בהיסטוריה שבא לה להיות חכמה, והיא מוכנה לקחת את הסיכון! גם אני הייתי לוקח את הסיכון ואוכל מהפרי. ומה עושה אדם? מה הוא חושב לגבי אכילת הפרי?

יותם: מממ… כלום, אהבל כזה, היא נתנה לו את הפרי, הוא אוכל.

ד"ר סתוי: אתה מבין יותם?

יותם: [מגחך] כן.

ד"ר סתוי: זה מטורף. זה בעצם, זה הסטנדאפ הראשון בהיסטוריה על גברים-נשים. האישה שחושבת ומנתחת ובוחנת וזה, והגבר פשוט אוכל. טמבל. כאילו, אז מסתבר שלדעת כותבי המקרא, ההבדל בין גברים ונשים, חושבות מול טמבלים, קודם אפילו לאכילת הפרי. זה מטורף, זה משהו שהוא עוד פרה-גנטי אפילו.

יותם: אוקיי, בעז, ומה קורה בעקבות אכילת אותו פרי?

ד"ר סתוי: זו שאלה נפלאה. מה בדיוק היו ההשלכות של אכילת הפרי? אני אתן איזה הצעה, אבל היא אחת מרבות. אבל מה שמעניין, שזה בא בשלבים. זה מתחיל ב"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם". הכותב בעצם מדמה את ההשפעה הראשונה לפקיחת עיניים. עד כה הם היו עיוורים, מרגע זה הם רואים, כן? כמו "Amazing Grace", כן? אההה… "But I can see". ולמה זה כל כך חשוב יותם?

יותם: למה זה חשוב?

ד"ר סתוי: מפני שהרבה אנשים שקוראים את הסיפור רואים באכילת הפרי משהו נוראי, שבעקבותיו בני האדם חווים איזושהי ירידה מנטלית, רוחנית ברמה.

יותם: הנוצרים אפילו רואים באכילת הפרי את החטא הקדמון, כן? שמשמה הכל מתדרדר. כמובן בגלל האישה, עד צליבתו של ישו, שבעצם כיפרה על האירוע הזה. בלי זה, העולם הנוצרי היה בצרות. בוא, אתה יודע.

ד"ר סתוי: ואני שואל איך זה ייתכן? הכותב הרי מציין במפורש שהם היו עיוורים, ועכשיו, הם רואים. אני לא מצליח לחשוב, אולי אתה כן, על… טוב, שמשון בבית האסורים, ב… טוחן שם, שום קונסטלציה שבה עיוורון עדיף על ראייה.

יותם: אתה יודע מה? הם פתחו את העיניים, נכנס אור, סוג של נאורות, תקופת ה-Enlightenment, נכון?

ד"ר סתוי: לגמרי.

יותם: אוקיי. ומה קורה לנו לאחר מכן?

ד"ר סתוי: אז העיניים נפקחות, מיד הם מבינים שהם ערומים, "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת". ופה בעצם עולה אחת השאלות הכי קשות בסיפור.

יותם: מה? איזה עץ זה עץ הדעת?

ד"ר סתוי: זה גם… [צוחק] זה גם שאלה נהדרת, שפותחת בדיוק…

יותם: בטח לא תפוח.

ד"ר סתוי: לא תפוח.

יותם: לא תפוח.

ד"ר סתוי: לא תפוח.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: אבל התכוונתי לשאלה…

יותם: אגב, במדרשים, אם אני לא טועה, דיברו על אגס ועל אתרוג, יש כל מיני דברים כאלה, כן.

ד"ר סתוי: כל מיני, כן.

יותם: כן.

ד"ר סתוי: הכי הגיוני תאנה, כי מיד הם תופרים.

יותם: אה, אוקיי, אוקיי.

ד"ר סתוי: אבל יכול להיות מיליון דברים. אני התכוונתי לשאלה אחרת. שני החבר'ה האלה אוכלים מעץ הדעת. הייתי מצפה שבעקבות האכילה הם יהפכו לחכמים, אתה יודע? יבייתו חיות, ידליקו מדורה, ימציאו את הגלגל.

יותם: הם יעשו משהו עם הידע הזה.

ד"ר סתוי: משהו, כן.

יותם: אבל במקום זה, הם מגלים שהם ערומים? כאילו, אוקיי, בסדר, תובנה יפה, אבל זה באמת משונה. אבל בעז, מצד שני, אם אני מתעמק בזה, תראה, השם של העץ זה לא "עץ הדעת", זה "עץ הדעת טוב ורע".

ד"ר סתוי: אז אתה בעצם אומר, האבחנה הראשונה במעלה בין טוב לרע, זה לבוש, כן? ערום זה רע, four legs good וזה, ערום זה רע, ולבוש זה טוב.

יותם: גם זה מי אמר? אבל אוקיי. בוא נוסיף לעניין את העניין "דעת", שקשור לחוכמה. אבל מצד שני, השורש ד.ע.ת מעיד על קיום יחסי מין במקומות מסוימים בתנ"ך. תחילת פרק ד', האדם יודע את אשתו, נכנסת להריון, ונולד קין.

ד"ר סתוי: ואני, כמובן, לא הולך לפתור את השאלה הזו, מה הקשר בין דעת טוב-רע לבין ערום, לבין לבוש, אבל אני כן אציע הצעה, כן? איזשהו קשר מאוד מעניין, כשמשווים לעלילות גילגמש.

יותם: אפוס מסופוטמי, האלף השני לפני הספירה, כנראה על בסיס מקורות קדומים אף הוא, מכיר, שמענו עליו לא פעם בפודקאסט שלנו, אבל אני לא זוכר שיש שמה עץ דעת.

ד"ר סתוי: צודק, אין שם.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: אבל אני כן חושב שיש איזה נקודת דמיון בין הסיפורים, ואולי תשתכנע. אז בתחילת הסיפור של גילגמש, אנחנו פוגשים בגילגמש, הוא מלך העיר ארך, שליש אדם, שני שליש אל, חתיך, חזק, מושלם, ממש אבל לא נחמד. הוא רודה בתושבי העיר, והם, בתורם, מתפללים לאלים, ואלה מחליטים לברוא את אֶנכּידוּ. המטרה של אנכידו זה שידיח אותו. אנכידו נברא ונופל בשדה ככה, בום! כמו מטאור. הוא חזק בטירוף, כל הגוף שלו מכוסה שיער, הוא ממש כמו חיה. הוא משוטט באחו עם עדרי הצבעים, והראשון לסבול מנחת זרועו זה הצייד. הוא שם מלכודות לחיות, ואנכידו שובר אותן, ואז גם מביא את כל החברות שלו, החיות, ושותים שם מהבארות מים. הצייד לא יודע מה לעשות. הוא מתייעץ עם אבא שלו, וזה אומר לו "לך תשאל את גילגמש, תתייעץ עם גילגמש".

יותם: ומה העצה של גילגמש?

ד"ר סתוי: הוא מציע לצייד לפנות אל שַמְחַ’ת הקדשה הזונה, ולהפגיש אותה עם אנכידו.

יותם: וזה עובד?

ד"ר סתוי: ברגע שאנכידו רואה את שמח'ת מתפשטת, הוא קולט אותה, נדלק, ואז הם שוכבים, יותם תחזיק חזק, שבוע רצוף!

יותם: אוהה. זה נשמע כואב.

ד"ר סתוי: רצוף, כל הכבוד, כן.

יותם: טוב…

ד"ר סתוי: וברגע שהם מסיימים, אנכידו מנסה לחזור אל החיות, אבל הן בורחות ממנו.

יותם: סיפור יפה בעז, אבל [צוחק] לא הבנתי איך הוא קשור לעץ הדעת.

ד"ר סתוי: אוקיי, אז בעצם מה שיש לנו פה, זה בעצם שני סיפורים שנוגעים באותו תהליך. אנכידו בעצם הופך מחיה לבן אדם. זה בדיוק התהליך גם שקורה לבני האדם בעקבות אכילת פרי עץ הדעת. אז אם אנחנו מחפשים מכנה משותף בין הסיפורים, זו המילה "דעת", על כל המשמעויות שלה, כן? על כל ההתבגרות שהיא מציעה, גם ביחסי מין וגם בדעת. עכשיו, זמן קצר אחרי שהיא שוכבת עם אנכידו, שמח'ת נותנת לו בירה ואז מלבישה אותו. ואם נסכם את מה שמציע לנו המיתוס המסופוטמי, זה את הדבר הבא: יש שלושה דברים שמפרידים בין אדם לחיה, או, אם תרצה, בין פרא לבן תרבות. והדברים האלה זה קיום יחסי מין, או אם נדייק, קיום יחסי מין עם זונה, שזה משהו שנחשב לתרבות הגבוהה יותר, העירונית. הדבר השני זה שתיית אלכוהול, ובסוף זה לבוש. אז כפי שאפשר לראות, שניים מהמאפיינים, שזה יחסי מין, שמופיעים אולי גם בפרק ב', ולבוש, קיימים גם בסיפור שלנו על תהליך ההתבגרות או הגדילה או הנאורות, אם תרצה, של אדם והאישה. ומעניין לראות שאצל אנכידו, התהליך הזה מלווה בהיחלשות פיזית, כי זו הייתה המטרה של גילגמש, להחליש אותו כדי שהוא יוכל לנצח אותו. ברגע שהוא הופך לבן תרבות הוא מתחזק מנטלית, אבל הגוף שלו נחלש פיזית. אז אם מחפשים פגיעה, יכול להיות שפה, אולי, הייתה פגיעה באדם וחווה בעקבות אכילת הפרי, אבל בוודאות לא מנטלית!

יותם: אוקיי, חזרה לסיפור שלנו, מה קורה בהמשך?

ד"ר סתוי: כפי שאתה ודאי יכול לנחש, אלוהים לא מרוצה. "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם". אני מדמיין את זה כמו בסיפור של הענק וגנו…

יותם: כן.

ד"ר סתוי: סלחו לי. [נשמעות 3 דפיקות]

יותם: אוהה.

ד"ר סתוי: ככה, כן. הוא ממש… נמצאים בגן, פתאום שומעים בום, בום, בום, הליכות, וזה, הענק הולך. אלוהים, לא במפתיע… הם כמובן מתחבאים, גם אני הייתי עושה את זה, אבל אלוהים לא מוותר. בפסוק תשע הוא קורא לאדם "אַיֶּכָּה", כן?

יותם: איפה אתה? כן.

ד"ר סתוי: כמו בשיר.

יותם: שאלה קצת משונה הרי, מה? הוא לא יודע איפה הוא?

ד"ר סתוי: באמת שאלה משונה, באמת מיליון פירושים, אני אציג שניים שהם פשוטים יחסית, כן? הראשון לא מתייחס למיקום, אלא למצב הנפשי, רוחני של אדם, משהו בסגנון - "איפה אתה?! מה קרה לך?! לאן התדרדרת?!" פירוש שני אומר שזה באמת כן מיקום, אלוהים יודע איפה הוא, אבל הוא רוצה לתת לו הזדמנות להתוודות, ולכן הוא פותח בשיחה שיחסית קל להיכנס אליה.

יותם: והאדם? מה הוא עושה?

ד"ר סתוי: אדם עונה, אז אלוהים מצליח. "שמעתי את קולך וראיתי שאני עירום, אז התחבאתי". אבל אלוהים לא פראייר, חוזר בשאלת המשך: "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ".

יותם: ופה, אדם הרי יכל היה לקנות את עולמו, להגיד "אוקיי, מודה ועוזב", כן? להתוודות על החטא.

ד"ר סתוי: אבל הוא לא עושה את זה. במקום זה, בפסוק 12: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל".

יותם: מתבגר… כן… קלאסי. אני? אני לא עשיתי כלום! היא אשמה.

ד"ר סתוי: היא אשמה. עכשיו שים לב, יותם, זה אפילו יותר חצוף. הוא לא אומר "האישה".

יותם: כן.

ד"ר סתוי: הוא אומר "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי", במילים אחרות "זה אשמתך, אלוהים!"

יותם: כן.

ד"ר סתוי: "נתת לי אישה פגומה, אישה שעלק עזר כנגדו, סוג ב'!"

יותם: הפילה אותי.

ד"ר סתוי: היית נות … כן, היית נותן לי אישה כמו שצריך, כל הבאסה הזו הייתה נחסכת מאיתנו, וכבר כיוונת לזה קודם - אשמת האישה ו-Cherche le femme, ופנדורה…

יותם: כן, כן, כן.

ד"ר סתוי: וכל האלה, לא ניגע בזה, אבל מדליק, נכון.

יותם: כן. אז איך אלוהים מגיב לחוצפה הכפולה הזאת?

ד"ר סתוי: הוא עובר לנאשם, או ליתר דיוק לנאשמת הבאה - "מַה זֹּאת עָשִׂית", הוא שואל את האישה.

יותם: והיא, האם היא מודה?

ד"ר סתוי: לא, היא פחות חצופה מאדם, אבל גם היא מטילה את האשמה על מישהו אחר - "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל".

יותם: כן, אני לא אשמה, הוא…

ד"ר סתוי: הוא!

יותם: זה הוא שפיתה אותי.

ד"ר סתוי: כן.

יותם: כן.

ד"ר סתוי: אז לאלוהים נמאס מכל השיחה הזו, הוא אפילו לא פונה לנחש.

יותם: כן, נמאס…

ד"ר סתוי: ובין פסוקים 14-19, הוא פונה ישר לרשימת עונשים לכל אחד מהמעורבים. הוא מתחיל בנחש, מטיל עליו שלושה עונשים: עונש ראשון, "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", אתה חיה מקוללת! קללה שנייה: "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". נגמר הסיפור של רגליים. [יותם צוחק] זהו, מרגע זה אתה זוחל על הגחון ואוכל עפר.

יותם: טוב, סיפור אטיולוגי שמסביר למה נחשים זוחלים, למה אין להם רגליים כמו לכל החיות האחרות, והאמת, שמי שראה או החזיק נחש, זה באמת מוזר. איך הוא מתנועע, הוא כולו מן סוג של שריר כזה, שמצליח לזוז קדימה, זה מעניין.

ד"ר סתוי: הוא באמת חיה משונה, ויכול להיות שיש פה הסבר אטיולוגי נוסף, שהכותבים ובני תקופתם באמת חושבים שהנחש אוכל עפר. ו… מעניין. והעונש השלישי: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". אתה ניצלת את הקרבה שלך לבני אדם, את הרעות ביניכם, כדי לפתות אותם ולהפיל אותם. זהו, נגמר הסיפור. מרגע זה, שנאה נצחית, בכל פעם שתראו אחד את השני, תנסו להרוג אחד את השני.

יותם: אוקיי, סיימנו עם הנחש, עוברים לאישה. מה היא מקבלת?

ד"ר סתוי: שני עונשים. הראשון, "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים".

יותם: גם פה סיפור אטיולוגי, זה די ברור. אנשים שואלים את עצמם, כן? כלבה ממליטה, חתולה ממליטה, כבשה ממליטה. הן עושות את זה די בקלות, לפחות הן לא מספרות שהן… קשה להם. כשמסתכלים על חיות הבר, זה אפילו עוד יותר מהר, כן? ממש מורידים את העובר והעובר רץ, והכל בסדר. למה הנשים כל כך סובלות בלידה? למה הסיכון של מות האישה בלידה הוא כל כך כבד? כמובן, בגלל החטא.

ד"ר סתוי: יפה אמרת, ולמיטב ידיעתי, זה אפילו היה הגורם מספר אחד לתמותת נשים, הלידה. אז אין ספק שזה הטריד אותם.

יותם: אוקיי, והעונש השני?

ד"ר סתוי: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". האישה נותנת לגבר אהבה, ומקבלת ממנו שליטה.

יותם: טוב, אני אחזור על עצמי, שוב, סיפור אטיולוגי. העונש מסביר את המבנה החברתי שלנו, שלהם… אתה יודע מה?

ד"ר סתוי: גם שלנו, כן.

יותם: גם שלנו, כן. משפחה פטריארכלית, האישה תמיד מתחת לגבר השולט, מתחת לראש השבט.

ד"ר סתוי: וזה נורא מעניין, כי כשחז"ל בוחנים את ההבדלים בין בראשית א' לבראשית ב'-ג', הם מזהים שתי נשים שונות, אחת שהיא נפרדת שוויונית, אחת שלא. וכתוצאה מזה הם יוצרים את לילית, כן? שהיא האישה שנפרדת, לכאורה, בפרק א'. והבעיה הכי גדולה איתה, כך חושבים חז"ל, זה שהיא שווה לגבר. שהיא עצמאית, שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. וכשכותבי התנ"ך וחז"ל, וגם הרבה אנשים בתקופתנו, חושבים על עולם שבו נשים שוות לגברים ויש להם דעה חופשית, וואו, זה חרדה מטורפת. חרדה קיומית, הייתי אומר.

יותם: כן, אה? אוקיי. זה מביא אותנו לעונשו של אדם, מה איתו?

ד"ר סתוי: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". אלוהים בעצם מקלל את האדמה. אם עד כה אדם צריך היה פשוט לאכול מה שבא לו, בא, קוטף, לוקח וזה. לא. עכשיו הוא יצטרך לעבוד מאוד קשה, הוא יזרע חיטה, אבל לצידה פתאום יופיעו גם עשבים וקוצים. והכותב מסיים "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". והסיום הזה מאוד מעניין מפני שהוא בעצם מכריז על כך שאדם הוא בן תמותה. וכאן נשאלת השאלה - האם המוות זה משהו שאמור היה לקרות מלכתחילה, או שהוא עונש של אכילת פרי עץ הדעת, ודעות לכאן ולכאן, ולא ניכנס לזה.

יותם: אני אעלה פה עוד שאלה, בעז, לא ניתן לה תשובה, רק תהייה פילוסופית כזאתי. אם עכשיו מכריז אלוהים שבן האדם הוא בן תמותה, זאת אומרת שזה העונש. זאת אומרת שלפני כן, הוא היה בן אלמוות.

ד"ר סתוי: לכאורה.

יותם: לכאורה.

ד"ר סתוי: נכון.

יותם: אז בשביל מה צריך את עץ החיים?

ד"ר סתוי: שאלה פיצוץ, לא יודע…

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: נכון.

יותם: בכל מקרה מדובר על עונשים ממש קשים.

ד"ר סתוי: נכון, ואם מחפשים להם מכנה משותף, חוץ ממידה כנגד מידה וסיפורים אטיולוגיים, כן?

יותם: כן.

ד"ר סתוי: אז זה כנראה השבירה של ההרמוניה. בעצם העולם של גן עדן הוא עולם הרמוני, הוא מושלם. אבל עכשיו, בעקבות העונשים, חל שבר בכל הרמות. בין האדם לטבע, פתאום האדמה מקוללת, והנחש אויב, בין בני האדם, האישה נותנת לגבר שלה אהבה ומקבלת בתמורה שליטה, ואפילו בין האדם לגופו, הרחם של האישה הופך לסכנה הכי גדולה לחייה, ואולי גם פתאום מופיע המוות.

יותם: אוקיי, ומה קורה בעקבות אותם עונשים?

ד"ר סתוי: אז מפסוק 20 עולה שהיחסים בין אדם לאישה כבר לא כמו שהיו פעם.

יותם: [מגחך] כן, אפשר להבין.

ד"ר סתוי: כן? ודאי הוא כועס נורא. האדם לוקח את האישה ונותן לה שם: "חַוָּה". מה שמעיד על אדנות, כן? כמו שלפני כן הוא נתן לחיות שם…

יותם: כן.

ד"ר סתוי: עכשיו הוא נותן לה. אבל מצד שני, ופה השיר [שר] "קצת אהבה לא תזיק", כן? ממדרש השם עולה שהוא מכיר בחשיבות שלה, ואולי אפילו קצת אוהב אותה, כן? היא נקראת חווה מפני שהיא אם כל חי. ואת אותה תופעה בדיוק של מצד אחד שבר, אבל מצד שני תקווה, אפשר לראות גם ביחס של אלוהים לבני האדם בפסוק 21. הוא כועס עליהם, הוא עוד שנייה יגרש אותם מגן עדן, אבל הוא עדיין אוהב אותם ורוצה בטובתם. "וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". אלוהים יודע שבגדים עשויים מעלי תאנה לא מתאימים לתנאים הקשים מחוץ לגן עדן.

יותם: הם מתייבשים גם בסוף, [מגחך] כן.

ד"ר סתוי: מתייבשים, זה נופל ולא נעים…

יותם: כן.

ד"ר סתוי: ואז שוב ערומים. אז הוא בעצם מכין להם בגדים עשויים מעור. אז הנה, הוא אוהב אותם, יש קצת אופטימיות.

יותם: ועכשיו אנחנו בסופו של הסיפור, הגירוש. הגירוש מגן עדן.

ד"ר סתוי: הגירוש נפתח בדיבור של אלוהים עם עצמו. "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ" ברבים, אבל לא ניכנס לזה.

יותם: [צוחק] כן.

ד"ר סתוי: "לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם".

יותם: "אני בבעיה גדולה!", אומר אלוהים לעצמו. "האדם התחיל להדמות לי, הוא התחזק ממש מאוד. מה שחסר לי, זה שהוא רק יאכל מעץ החיים, ויחיה לנצח". למרות שעוד פעם, דיברנו על זה, שזה קצת סותר את מה שקרה קודם.

ד"ר סתוי: לגמרי! אז אנחנו מתעלמים מהשאלה הזו, אבל בכל מקרה, אלוהים מחליט להקדים רפואה למכה והוא מגרש את אדם וחווה מגן עדן, ליתר ביטחון. אם הם יחליטו ללכת בעקבות הנילוס…

יותם: כן.

ד"ר סתוי: ולהגיע לפרת, וכל הדברים האלה… אז הוא חוסם את הדרך או לגן עדן או לעץ החיים, לא ברור משם כל כך, באמצעות הכרובים ולהט החרב המתהפכת, שגם, עוד ישויות שככה מדליקות, שאפשר לדבר עליהן, אבל הפרק כבר מאוד ארוך.

יותם: סיכום בעז, בואו נסכם.

ד"ר סתוי: אוקיי, אני רוצה לסכם בשתי נקודות. הראשונה נוגעת לנחש והשנייה לאלוהים.

יותם: ניתן את הכבוד לאלוהים לסיים את הפרק, נתחיל בנחש.

ד"ר סתוי: במהלך הקריאה של ההכנה של הפרק, ככה, מצאתי את עצמי תוהה לגבי דמותו של הנחש. בסדר, יצר הרע, השטן, וואלה מגניב. אבל מה הקטע שלו? למה דווקא נחש? כאילו, למה לא שועל, כמו בכל האגדות, או החתול במגפיים? ואז שאלתי את עצמי את השאלות הבאות. אני אשאל אותם אותך, יותם.

יותם: [צוחק] אוקיי, בסדר.

ד"ר סתוי: יאללה. אז מה אתה יודע על הנחש מהסיפור?

יותם: הוא חכם, הוא מדבר, הוא ערמומי, הוא יודע להשיג את מה שהוא רוצה.

ד"ר סתוי: ויותם, כשאתה חושב על נחשים, חוץ מזה שהם זוחלים, מה מיוחד בהם? ורמז, יש על זה אפילו שיר, על איזה אחד שמוצץ גבעול תחת גשר מט ליפול.

יותם: מאיר אריאל, נשל הנחש? זה ה…

ד"ר סתוי: נכון, הנשל של הנחש.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: באמת תופעה ייחודית. חבר'ה הולכים בשדה, פתאום מוצאים נשל. כשהם מוצאים נשל, מה הם חושבים לעצמם?

יותם: אתה רומז על זה שהנחש לא מת אולי? הנה, הוא מחליף את העור שלו, הוא מתחדש, הוא בן אלמוות?

ד"ר סתוי: ואתה זוכר אולי איך נראה הסמל של חיל הרפואה?

יותם: זכר לאותו נחש נחושת. כן, גם שם יש נחש שכרוך על מקל, שעושה קסמים כאלה, ומרפא את האנשים.

ד"ר סתוי: ומסתבר שזה אפילו הסמל של אל הרפואה מהמיתולוגיה היוונית, שהשד יודע איך קוראים לו, והנחש מופיע בסמל מפורסם נוסף, זוכר את סמל האינסוף?

יותם: כן, הנחש שאוכל את זנבו. השמונה השוכב הזה.

ד"ר סתוי: אז אם נסכם את התכונות של הנחש…

יותם: אתה יודע, ממיטב המיתולוגיות והתפיסות, אז נחש היא חיה ערמומית, היא חיה חכמה, היא קשורה גם בבריאות, גם בחיים, גם באינסוף. לא פלא… אגב, זה חיה באמת מוזרה.

ד"ר סתוי: באמת.

יותם: ולא פלא שהיא נמצאת, אגב, גם, למשל, במצרים, כחיה כזו שפוחדים-מעריצים בעת ובעונה אחת.

ד"ר סתוי: נכון.

יותם: אני מתחיל להבין לאן אתה מתכוון, אבל תדייק לי, מה אתה לומד מזה?

ד"ר סתוי: אוקיי, אתה באמת מדבר פה על התמונה הגדולה בכל המיתולוגיות, אבל אני מחזיר אותנו פה, לקונקרטי, לסיפור של גן עדן. ופה מגיע הרמז הכי גדול - הנחש אומר לחווה "אם תאכלי מפרי עץ הדעת את לא תמותי", איך הוא יודע, יותם?

יותם: אוקיי! זאת אומרת, אתה אומר שאולי הוא אכל בעצמו מפרי עץ הדעת, ולכן הוא נהיה כל כך חכם, זאת אומרת, הרבה יותר חכם מבני האדם, אולי קצת כמו אלוהים, לכן הוא גם יודע שחווה לא תמות.

ד"ר סתוי: ומה הוא עושה מיד לאחר מכן?

יותם: אז הוא עושה את מה שאלוהים חושש ממנו, ואוכל מעץ החיים. לכן יש לו אולי חיי נצח. הנה, נשל הנחש.

ד"ר סתוי: אז איזה יופי.

יותם: יפה.

ד"ר סתוי: נכון, אז לא רק במיתולוגיה הישראלית הקדומה, בעוד מקומות, גם גילגמש, שבממממ, לא משנה, מאין קידוש המת, ממש לא רוצה למות, אז הוא עושה מסע אחרי חיי הנצח, מוצא את הצמח, יותם! הוא מוצא את הצמח! שם אותו על גדות הבריכה, וכשהוא נכנס רגע להתרחץ, שנייה לפני שהוא אוכל אותו, מגיע הנחש ואוכל את זה, ולכן לנחשים יש חיי נצח. אז באמת, בהרבה מאוד מיתולוגיות, לנחשים, דרקונים חכמים כאלה, וזה, שפחות או יותר חיים לנצח, איזה יופי, איך הכל מתקשר.

יותם: אוקיי, נקודה שנייה הבטחנו, בנוגע לאלוהים.

ד"ר סתוי: יש טונות של דברים לומר על אלוהים בסיפור הזה. למשל, על החשש שלו מבני האדם, שלא יתחזקו יותר מדי, חשש שאפשר לראות אותו בעוד סיפורים בחטיבת סיפורי ראשית. סיפור מגדל בבל, ששם הוא אומר "בוא נעצור אותם שנייה לפני…"

יותם: כן.

ד"ר סתוי: "שהם… זה…" והסיפור של המבול, ששם הוא חושש מכל הגזע ההיברידי הזה של הנפילים, שפתאום נוצר בין בני האלוהים לבנות האדם. אבל יש נקודה נוספת שאיתה אני רוצה לסיים. שנייה לפני שאלוהים זורק את אדם וחווה מגן עדן, הוא אומר לעצמו: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם". זה משפט מטורף!

יותם: הרי דיברנו על המשפט הזה. לא אמרת שהוא… מה עכשיו? למה הוא מטורף?

ד"ר סתוי: אוקיי, אז תראה, הוא מטורף מפני שאני חלש במתמטיקה [יותם מגחך], ולכן אני מורה לתנ"ך, אבל בעצם המשפט הזה מציג בפנינו משוואה.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: הכותב המקראי מציג משוואה שמראה את היחס בין בני האדם לבין האלוהות.

יותם: מה שני צידי המשוואה?

ד"ר סתוי: אז המשוואה מראה כך: בצד אחד, בן אדם פלוס דעת טוב ורע, כמעט שווה אלוהים. אבל אם חס וחלילה יהיו לו חיי נצח, זאת אומרת, בן אדם, עץ הדעת טוב ורע, ועץ החיים, שווה לגמרי אלוהים. ואתה יודע למה המשוואה הזו כל כך מדהימה יותם?

יותם: למה?

ד"ר סתוי: מפני שאנחנו ממש שם. חיי נצח, או לפחות חיים מאוד מאוד ארוכים, הם כמעט בהישג ידינו. לא יודע אם אתה יודע, יותם, אבל ברגע זה ממש יש מעבדות שעובדים בהם מדענים ששומעים כרגע עושים תנ"ך [יותם מהמהם] והם עובדים על זה, על חיי נצח. והשאלה שלי, כמו גם של סופרי מדע בדיוני רבים שאני מאוד אוהב, השאלה שאיתה אני רוצה לסיים היא כזו: יותם, דמיין לך שיש לנו חיי נצח. האם זה יהפוך אותנו לאלוהים? וממש בא לי לענות על השאלה הזו, אבל נשאיר אותה למאזינים.

יותם: דוקטור בעז סתוי, סמינר הקיבוצים, אה… תודה רבה לך על מעשה הבריאה הזה, על סיפור גן עדן הזה.

ד"ר סתוי: תודה רבה.

[מוזיקה]

יותם: ואנחנו שוב בפינת הפתגם שלנו, ואיתנו נמצאת…

לירון: לירון כהן, ששואלת שאלות.

יותם: נכון. אז מה השאלה לירון?

לירון: הפעם אני רוצה לשאול על ביטוי שנשמע קצת עצוב.

יותם: אוקיי, ספרי לי מה העניין.

לירון: כשאומרים על מישהו שהוא נפטר צעיר, "נקטף באיבו", מה הכוונה?

יותם: אז ככה, כמו החודש אב בעברית, שכמו שאר השמות החודשים נגזר מגלות בבל, מקורו במילה האכדית "אבו", שזה בעצם קנים. על פי החוקרים, בחודש הזה נהגו לקצור את הקנים לצרכים שונים. תשאלי מה הקשר למישהו שנפטר?

לירון: מה הקשר למישהו שנפטר?

יותם: יפה, אז אני אגיד לך - "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ". זה מאיוב ח', 11, 12. אֶבֶה, או אֶבּוּ, הוא צמח הגדל על מים, קנה, או גומא, ושמו מסמל רעננות. למשל, "אביב" הם שיבולים ירוקות. אותו רעיון. בתלמוד משמש המונח "אב" להגדרת שלב מוקדם בצמיחה של עץ, או הבשלת הפרי. ומוקדם זו מילת המפתח. לכן, על אדם שנפטר בטרם זמנו, אומרים שהוא "נקטף באיבו". זאת אומרת, כמו איזשהו חוטר או נצר או גבעול צעיר, שנקטף לפני הזמן שלו. מפה מגיעים אלינו גם הביטויים "בעודו באיבו", בלי נקטף, או "נגדע בעודו באיבו", "מת באיבו", "נקטף באיבו", וכל מיני גזרונים כאלה שמספרים על מישהו, שלא עלינו, מת בצעירותו או בתחילתו של מסע חייו.

לירון: מ-עו-לה, למדתי הרבה.

[מוזיקה]

יותם: זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות "רשת, עושים היסטוריה", להילה שמש עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ועמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם שלי גואטה והכי חשוב לחוזה כי אתה שם.

אני, יותם שטיינמן, עורך ומגיש. תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר, קבוצת הבית שלנו, שם תוכלו להתקשר איתי ועם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, ובכלל, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך". אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב, או איפה שלא תהיו.

ועד הפרק הבא, להתראות.

[מוזיקה מסתיימת]

קריין: לפודקאסטים נוספים של "רשת, עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-osimshistoria.com, או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה