top of page

עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - ברית שכם - התנ"ך החלופי של ישראל (שחר ענבר)

בפרק האחרון של ספר יהושע, כיעקב וכמשה לפניו, יהושע מזמין את עם ישראל לנאום הגדול שלפני מותו. במבט ראשון הכל נראה תקין, אך בעיון מעמיק צצות שאלות, שהולכות ומתגברות יותר ויותר, עד לרעידת אדמה שבסופו. מי באמת הוציא את ישראל ממצרים? מהי הצרעה? מתי נלחמו ישראל עם אנשי יריחו? מה פתאום יש מקדש בשכם ומה הקשר ליעקב החוזר לארץ מחרן מחד ולסופרים הגלותיים מאידך? והאם ייתכן שבפרק הזה נמצאת היסטוריה חלופית, אלטרנטיבית, "אפרתית", שכמית, שחותרת תחת הנרטיב הקנוני המוכר? כל התשובות בפרק זה של יהושע יחד עם חוקר המקרא שחר ענבר.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/03/2023.

קריינית: "רשת עושים היסטוריה".

[מוזיקה]

קריין: "עושים תנ"ך" - יותם שטיינמן מארח.

יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. הפרק שלפניכם הוקלט לפני זמן ועולה לשידור רק היום, משלל סיבות. בפרק אנחנו מדברים על תופעה חברתית, עולמית, כלשהי, שהייתה מאוד מאוד רלוונטית בזמן הקלטת הפרק. אני מניח שתוך כדי האזנה תבינו כבר לבד על מה אני מדבר.

אז כך או אחרת, אחרת או כך, זה בדיוק היופי של סיפורי התנ"ך. תמיד אפשר למצוא בהם משהו אקטואלי, רובד שרלוונטי לימינו, לימים בהם אנחנו מאזינים. ולא משנה אם מדובר על מצב פוליטי, מגפה עולמית, או כל נושא אחר. האזנה נעימה.

מה היה קורה לו ההיסטוריה הייתה מתפתחת בצורה שונה? נכון שראינו הרבה סרטים כאלה? נכון שקראנו, מי שעדיין קורא, ספרים כאלה? בסיפורת, היסטוריה חלופית זה סוג של תת-סוגה כזאת במה שנקרא "ספרות ספקולטיבית". סוג של מדע בדיוני. מציאות ששונה מהמציאות שמוכרת לנו. כאילו, העולם מתפתח בצורה אחרת ואנחנו רואים איזשהו מצג, איזשהו סרט, איזשהו ספר שמדבר על החיים במציאות החלופית הזאת.

אבל מה היה קורה אם ההיסטוריה הייתה שונה? ההיסטוריה עצמה. איך היינו חיים היום? זאת אומרת, לא העתיד שלנו איך היה נראה, אלא איך מה שאנחנו מחשיבים היום, כהיסטוריה שלנו, הייתה נראית.

שאלות פילוסופיות קצת, אבל בדיוק לשם כך נמצא איתנו באולפן חוקר המקרא, שחר ענבר. שלום וברכה.

שחר: שלום, יותם.

יותם: מה? מבוא לפילוסופיה יוונית? זה מה שאנחנו הולכים לעשות היום קצת?

שחר: מבוא להיסטוריה אלטרנטיבית.

יותם: מבוא להיסטוריה אלטרנטיבית, טוב, אז סקרנת כבר בפתיחת הפרק. על מה אנחנו הולכים לדבר?

שחר: אנחנו הולכים לדבר היום על הפרק האחרון בספר יהושע, שזה לא נשמע הרבה.

יותם: כן, זה לא נשמע היסטוריה חלופית, זה נמצא בתוך הטקסט שלנו, שאנחנו מכירים…

שחר: אבל לא…

יותם: …יצאנו ממצרים, כבשנו את הארץ, הנרטיב הרגיל, אז איפה היסטוריה חלופית פה?

שחר: אבל הפרק הזה, הפרק האחרון בספר יהושע, פרק כ"ד, הוא רעידת אדמה והוא פצצה מתקתקת…

יותם: או הא.

שחר: …והוא משנה את כל מה שידענו על ההיסטוריה, ואנחנו הולכים לפרק אותו ולראות בעצם תנ"ך אלטרנטיבי.

יותם: אתה מציע בעצם שאנחנו חיים בסוג של מטריקס שהתפתח בכיוון אחד, אבל יש עוד איזה יקום מקביל בו יש סיפור אחר?

שחר: אני מציע שנתחיל לקרוא ו…

יותם: ברור.

שחר: נתחיל לגרד, לקלף את השכבות.

יותם: אוקיי. מאיפה מתחילים?

שחר: בסוף ספר יהושע בפרק כ"ד, הפרק האחרון, לאחר כיבוש הארץ, לאחר שיהושע זקן, ואז הוא אוסף אליו את כל עם ישראל ונואם את הנאום הגדול שלפני מותו. בוא נתחיל להקריא.

יותם: אוקיי. "וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים."

שחר: אנחנו ראינו פעם שהביטוי המקראי הזה "לפני אלוהים", "לפני אדוני", הוא מציין מקדש. אז הם התייצבו שם לפני מקדש כלשהו. כבר כאן יש לנו תהייה - איך הגיע המקדש לשכם? מי בנה אותו?

יותם: אה, נכון.

שחר: מתי?

יותם: אין לנו מקדש בשכם.

שחר: נכון.

יותם: עד אותו זמן.

שחר: מתי בנו אותו? עכשיו עם ישראל סיים לכבוש את הארץ. לא כתוב בשום מקום שהם בנו מקדש. בוא נמשיך לקרוא.

יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים".

שחר: עבר הנהר, איזה נהר זה?

יותם: נהר הירדן, אני יכול להניח.

שחר: אז זהו. הנהר, בלשון המקרא, תמיד זה נהר פרת, תמיד. יש איזו חריגה אחת ב"תהילים", אבל תמיד נהר זה נהר פרת.

יותם: כי כאילו הגיוני לנו שחצו את הירדן בכניסה לארץ, אז…

שחר: נכון, אבל הוא אומר, "עֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם", כלומר, ממזרח לנהר פרת. עבר הירדן זה, מהצד השני של הירדן. אז כאן, הכוונה היא מעבר לנהר פרת. כלומר, כל האזור העמום הזה, שמשם הגיעו אבותינו, חָרָן, אוּר כַּשְׂדִּים, מזרחית לפרת, האזור החשוך הזה, משם הגיעו אבותיכם.

יותם: "וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק." אני חייב להעיר - עד כאן, הנרטיב המוכר לנו.

שחר: עד כאן, כן, מתאים.

יותם: אוקיי, נמשיך. "וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם."

שחר: אתה מכיר את הסיפור הזה, נכון?

יותם: [בציניות] פעמיים-שלוש שמענו אותו.

שחר: זה הסיפור שמוכר פחות או יותר בתנ"ך. מכירים את זה גם בהגדה של פסח. עד כאן יש התאמה בין הנרטיב המקראי ובין יהושע.

יותם: "וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן".

שחר: עצור רגע, הפסוקית הזאת "וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן" לא קיימת בתרגום השבעים, שזה תרגום עתיק. שים את זה בצד, אנחנו נחזור לשם.

יותם: "וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם. וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף".

שחר: די דומה לסיפור שלנו.

יותם: "וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים"…

שחר: זה מה שכתוב… בקריעת ים סוף, יש כמה, כמה אירועים שקרו על ים סוף. אירוע אחד זה שהמים נבקעו, עמדו כמו חומה, זה הסיפור שכולם מכירים. אבל חוץ מזה יש עוד סיפור שעמוד הענן ועמוד האש הלכו בין מחנה ישראל לבין המִצְרִים, ואז הם הסתירו למצרים וסינוורו אותם, הֶאֱפִילוּ להם כל הלילה, וזה המַאֲפֵל שיהושע מדבר עליו, שזה גם סיפור קדום מאוד.

יותם: "וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים. וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם".

שחר: אלו המלחמות שנלחמו ישראל עם העמים שישבו מזרחית לכנען: סיחון, עוג, שני מלכי האמורי. אבל בוא, בוא נעצור שנייה. בסקירה ההיסטורית הבאמת מרשימה הזאת, לא חסר לך משהו? מה היית מצפה שיכתב כחלק מהסקירה הזאת שלא נכתב? איזה אירוע קרה במדבר, שהוא די חשוב, והתורה מספרת עליו באריכות…

יותם: האם אתה רומז למתן תורה בהר סיני?

שחר: נכון, אבל…

יותם: אוקיי.

שחר: [צוחק] כן.

יותם: כן?

שחר: אבל לא רק מתן תורה. כל מעמד הר סיני, כל טקס הברית שנכרת בין עם ישראל ואלוהים, לא מופיע פה. בספר שמות יש חזרה מאוד מרובה על עניין ההתגלות בסיני שהייתה ברית בין ישראל ובין אלוהים ואיזה חשיבות יש לזה שבני ישראל ראו את ההר, ושמעו את הקול של אלוהים. אנחנו לא נתחיל להקריא כי אלה פרקים שלמים - שמות י"ט, שמות כ"ד, גם ספר דברים, משה מדגיש בשם אלוהים כמה וכמה פעמים את המשמעות של הברית שהייתה בסיני. כל עניין הזה חסר כאן. הנעשה ונשמע…

יותם: ארון הברית כפועל יוצא, לוחות הברית כפועל יוצא.

שחר: בדיוק. לוחות הברית, ארון הברית, ישר קופצים - היציאה ממצרים, לכניסה לארץ ולמלחמות.

יותם: טוב, יהושע מספר את הסיפור. אולי זה…

שחר: בסדר, לא היית מצפה שכל דבר יהושע יזכיר. יודע מה? שישמיט את קורח…

יותם: [צוחק] כן.

שחר: שישמיט, אני יודע מה, את הירידה של המים, את המים מהסלע, אבל את מעמד הר סיני, על זה לדלג?

יותם: כן, זה משהו מאוד בסיסי.

שחר: כן, אולי זה מקרי, אולי זה לצרכים רטוריים או ספרותיים, בגלל זה מדלגים, נכון לעכשיו, בוא תמשיך להקריא.

יותם: "וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם."

שחר: זה כבר תיאור של המלחמות בכניסה לארץ. לא מזכיר שום דבר שקשור למתן תורה. יש פה גם מלחמה של מלכי יריחו בישראל. ביהושע פרק ב' באים מרגלים לבית של רחב הזונה, אם אתה זוכר. יש שם סיפור כזה…

יותם: מוכרת הלחם המפורסמת.

שחר: מוכרת, כן… הפונדקאית…

יותם: המזון.

שחר: שם נכתב שהעניין הזה הוגד למלך יריחו. לא כתוב שהיה כמה בעלי יריחו. פה יש כמה בעלי יריחו. בהמשך יהושע והעם מסתובבים סביב החומות והחומות של יריחו מתמוטטות והעם פשוט נכנס פנימה והורג את כולם. זה כתוב ביהושע פרק ו'. תראה שאין פה מלחמה, יש פה טיול לתוך העיר. מפסוק כ' כתוב ככה: "וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר. וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן".

אז מי אלה בעלי יריחו הרבים שנלחמו בישראל? לא ברור, נמשיך. אבל תזכור, מה לא הזכירו עד עכשיו?

יותם: מתן תורה.

שחר: את מתן תורה.

יותם: "וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ."

שחר: דבר ראשון, מה זה הצרעה?

יותם: מי זאת? "אֶת הַצִּרְעָה", כאילו הצרעה הידועה.

שחר: המפורסמת, כן.

יותם: כן.

שחר: כן. כנראה מדובר על איזו מסורת קדומה של איזושהי ישות שעזרה לבני ישראל לנצח, אולי כבר אז הכוונה הייתה למה שאנחנו תופסים היום בתור צרעה, כי בתרגומים עתיקים מתרגמים את המילה הזאת כחרק, כסוג של דבור. היא מופיעה, הצרעה הזאת, בספר שמות בפרק כ"ג וגם בדברים פרק ז'. אז כנראה הייתה מסורת אלטרנטיבית כזאת על… כלשהי על צרעה, השד יודע מה זה, שגירשה את העמים שבהם נלחמו ישראל. אני אקריא שוב את הפסוק: "וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי".

עכשיו מי אלה שני מלכי האמורי אלה? מקודם יהושע דיבר על ארץ האמורי שנלחמו בהם בני ישראל, אבל בצד המזרחי של הירדן, עוד לפני שנכנסו לארץ. אז או שהפסוק הזה לא במקומו, וזה קורה לפעמים שפסוקים קופצים מהמקום, זה באשמת המעתיקים, או שאפשר להעדיף את הגרסה של תרגום השבעים, הנוסח שלו שם כתוב "שנים עשר מלכי האמורי", ואז יש איזושהי הקבלה יפה - 12 שבטי ישראל נלחמים ב-12 מלכי האמורי. אבל זה לא באמת חשוב לענייננו, בוא נמשיך הלאה.

יותם: "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים". קצת פולני, לא? [צוחק] כאילו…

שחר: כן, כן, כן, כן. אבל יש לזה סיבה.

יותם: מתבכיין כזה, סליחה. כאילו, עם כל הכבוד…

שחר: אני…

יותם: אנחנו מתייחסים לטקסט.

שחר: לא, אתה צודק. אחרי שנכנסתם לארץ, אומר יהושע בשם אלוהים, התיישבתם, קיבלתם בתים מוכנים, ארץ מוכנה, ערים שלא בניתם…

יותם: כן…

שחר: כרמים וזיתים שלא נטעתם, תמ"א שלא חתמתם עליה, פינוי-בינוי בלי שהקבלן עושה לכם בעיות. [צוחקים]

יותם: [צוחק ואומר בקול מצחיק] כן, אבא עשה הכל, הוא עבד קשה שאתה תלך לאוניברסיטה. ואתה…

שחר: "הכל קיבלת מן המוכן" אומר יהושע.

יותם: כן…

שחר: ביקשתי מכם, אומר יהושע, לבוא לשכם כי אני כבר זקן וזה פרק כ"ד, תיכף אני מת, הספר שלי נגמר. אז זה הנאום הזקן הגדול של החיים שלי, ועכשיו, הוא פונה אליהם בפסוק י"ד ואומר ככה:

יותם: "וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה".

שחר: עכשיו צריך לבוא איזה שהוא צליל כזה כמו של פטיפון שנעצר [משמיע קול צלצול], מה? מה? מה? מה? מה? מה זה הסירו את אלוהים… האלוהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר במצרים?

יותם: כאילו, אתם לא יודעים שהיה מעמד הר סיני? קיבלתם את התורה ומאז אתם יהודים כשרים כדת וכדין? מה פתאום…

שחר: כן, אוקיי, יש פה כמה דברים קשים. אז בואו נלך לאט לאט - "וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת".

יותם: נו, זה נשמע בסדר. כאילו, תמשיכו לעבוד את האל בצורה הנכונה והרצויה, מה רע?

שחר: עכשיו אתה נזכר להגיד שבני ישראל צריכים לעבוד את אלוהים? אחרי שסיימו להיות במדבר וסיימו להיכנס לארץ וסיימו לכבוש אותה? הרי לפי הסיפור הקאנוני, העניין הזה כבר נאמר על ידי משה. הוא בא לפני מעמד הר סיני ואמר, "אתם תהיו ממלכת כהנים, וגוי קדוש ואתם מתבקשים לקבל על עצמכם את האל הזה, ורק תגידו אם זה מתאים לכם או לא", ועם ישראל אמר אז "נעשה ונשמע". זו המשמעות של מתן תורה. של הברית בין עם ישראל לאלוהים. זה המשמעות של "אנוכי ה' אלוהיך", שלא יהיה לכם אלוהים אחרים על פניי. לפי מה שאתה רואה פה ביהושע כ"ד, כל העניין הזה לא מוזכר, ורק כשיהושע מגיע לשיא, למוקד של הדברים שלו ואומר "אם עם ישראל בוחר באלוהים, תסירו את אלהי הנכר". מה זה אומר תסירו את אלהי הנכר?

יותם: שכאילו, הייתה עבודה זרה כל הזמן הזה? כל הדרך?

שחר: שעד עכשיו יש להם אלהי נכר, איך זה ייתכן? הם עדיין עובדי אלילים.

יותם: 40 שנה במדבר.

שחר: ועוד כל השנים שהם כבשו את הארץ.

יותם: בדיוק.

שחר: כן?

יותם: בלי מעמד הר סיני, וכל הזמן הזה אתם עובדים את אותם אלוהים שעבדתם אי שמה בדרום עיראק?

שחר: בדיוק. הוא אומר "יש לכם אלוהים שהבאתם עוד מעבר הנהר, עוד מימי אבותיכם, שעד עכשיו אתם מחזיקים בהם ומתפללים להם ועובדים אותם ואלילים מצריים! שהבאתם אתכם ממצרים, שאימצתם אותם, ועד עכשיו אתם עובדים אותם. ועכשיו הגיע הזמן שלכם, לראשונה, לבחור אם אתם רוצים להמשיך לעבוד אותם, או לכרות ברית עם האל הזה, אלוהי ישראל. אם כן, אתם צריכים להסיר את האלים הקודמים.

יותם: שחר, הצצתי בפסוק הבא וזה נהיה עוד יותר גרוע, אני חייב להגיד לך.

שחר: תמשיך, נו.

יותם: אוקיי. "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה". כאילו, מה?!

שחר: "אם לא מתאים לכם" אומר יהושע "אני, אני החלטתי לעצמי, אני וביתי נעבוד את ה', אתם תעבדו את מי שבא לכם".

יותם: כן.

שחר: מוזר מאוד.

יותם: מאוד מוזר.

שחר: בוא, בוא נמשיך לקרוא, אולי זה יתבהר. ספוילר, לא. זה רק ילך ויהיה יותר גרוע. מה משיב העם?

יותם: "וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים." אוקיי. התפכחו ובזמן. "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם". אוקיי, חזרנו להגדת פסח.

שחר: נכון.

יותם: "וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת יְהוָה כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ."

שחר: רק עכשיו, לפי הסיפור הזה, הם מתחייבים בברית. אין פה שום אזכור, שום התייחסות לברית קודמת. להפך, הם מתכחשים לרעיון שהיה איזשהו ברית או איזשהו הסכם בין ישראל לאלוהים. הם מכירים אותו, כן? הוא הוציא אותם ממצרים, הוא נתן להם את הארץ, אבל הם לא התחייבו לפניו בברית. הוא כאילו עשה להם ג'סטות על חשבון הבית. הוא אמר להם "קחו אותי לנסיעת מבחן. החזר ללא התחייבות". כמו שלוקחים מזרון 100 ימים ללא התחייבות?

יותם: כן, היתה איזה פרסומת כזאת.

שחר: כן. קחו אל לניסיון, 40 שנה, 40 פלוס, כי יש גם את מלחמות הכיבוש. ועכשיו יהושע זקן, אז תוסיף גם את השנים האלה. עד עכשיו אלוהים אומר "אני פינקתי אתכם בלי התחייבות. על חשבון הבית". עכשיו הגיע הזמן להחליט אם אתם רוצים לחתום על החוזה של הברית הזאת…

יותם: ראיתם מה אני יכול לעשות…

שחר: כן. עכשיו תחליטו, אם אתם רוצים לקנות את הסחורה, שכבר קיבלתם את רובה, כן?

יותם: סך הכל יצאתם מעבדות וקיבלתם ארץ שלכם שלא בניתם, אבל קיבלתם את הערים.

שחר: נכון, זה הסכם מצוין. והעם אומר "ברור, מה זאת אומרת? אנחנו רוצים את זה". יהושע לא קונה את הסיפור הזה. הוא אומר "אתם בטוחים שאתם תוכלו לעבוד את אדוני?" כי מתברר שעד עכשיו הם היו לא אקסקלוסיביים הרי, יש להם עוד אלים.

יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהוָה כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא".

שחר: קדושים זה נוראים. הוא אל נורא, הוא אל מסוכן. אתה יודע, כשהבנים של אהרון הקריבו אש זרה, אז אלוהים הרג אותם ואמר עליהם "בקרוביי אקדש". אז יהושע אומר "תחשבו, זה לא אלוהים רגיל, זה אלוהים קדושים, הוא יכול להיות מסוכן".

יותם: "לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהוָה כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם. כִּי תַעַזְבוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם".

שחר: טוב, הוא הסביר להם טוב טוב מה המשמעות החתימה והם עונים לו:

יותם: "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת יְהוָה נַעֲבֹד. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים."

שחר: עכשיו? ככה? עכשיו מגיעים לטקס החתימה.

יותם: זאת אומרת, כל מעמד הר סיני בוטל ויש לנו איזושהי התחייבות חדשה?

שחר: הסיפור הזה לא מכיר את מעמד הר סיני.

יותם: "וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."

שחר: כן, עוד פעם, צריך להזכיר את זה. מה זאת אומרת שיש לעם ישראל אלוהי נכר עד רגע זה ממש? הכל קז'ואלי, יהושע מבקש מהם יפה, רגע לפני שהוא עומד למות "בבקשה שיסירו את אלהי הנכר", שמסתבר שעד עכשיו הם החזיקו אצלם. מאוד משונה.

יותם: "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע."

שחר: מה זה מזכיר לך?

יותם: כן, "נעשה ונשמע" קצת, לא?

שחר: בדיוק. מה שלא קורה בסיני, קורה כאן.

יותם: "וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם. כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים…"

שחר: זה קצת שונה מהספר שמוזכר בספר דברים. בסוף ספר דברים, בפרק ל"א, כתוב שמשה כתב כמה דברים בספר. לא ברור מה הם היו, אבל יש כאילו גם הוכחה שיהושע גם כן הוסיף משהו לתורה, אבל שם זה נקרא ספר. בשאר הנביאים הראשונים זה נקרא "ספר תורת משה", פה זה נקרא "תורת אלוהים". בכלל, לאורך כל הסקירה הזאת, מישהו חסר, לא? מתעסקים רק באלוהים, כאילו לא היה איזה מנהיג לעם, איזה דמות די מרכזית.

יותם: גדול הנביאים קראנו לו.

שחר: גדול הנביאים, נכון. טוב, אז הם כרתו ברית, איך זה בא לידי ביטוי? תקריא.

יותם: "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה."

שחר: אני חוזר שוב לשאלה ששאלתי על פסוק א'.

יותם: כן?

שחר: מאיפה יש שם אלה?! מה זה אלה?! מאיפה נפל עלינו המקדש הזה? עכשיו גם כתוב…

יותם: כאילו האלה ידועה שבמקדש אדוני הידוע מעצמו.

שחר: כן, אז בהתחלה אמרנו, לפני אלוהים כנראה יש שם מקדש. פה כתוב במפורש יש פה מקדש. מי בנה אותו?! ועוד מתברר שזה מקדש אדוני. מוזר, תמשיך.

יותם: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם."

שחר: הסיפור הזה מדגיש את האבן, היא סוג של עדה. כנראה מסופר פה על איזה שהוא סיפור אטיולוגי ויש כאן אזכור של המקדש בשכם שאנחנו יודעים, גם מההיסטוריה וגם מהארכיאולוגיה, שבימי ממלכת ישראל היה שם מקדש בשכם, והיו זובחים שם ומתקהלים שם, ואתה רואה שלפי הסיפור, יש כאן אבן מקודשת ועץ מקודש ומקדש מקודש דווקא בשכם, ובסוף הברית הזאת נגמר החוזה…

יותם: "וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ."

שחר: ובעצם כאן נגמר הסיפור, ומיד אחר כך מסתיים ספר יהושע.

[מוזיקה]

[חסות]

שחר: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"…

יותם: "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ."

שחר: טוב, יש פה המון דברים מוזרים. למעשה יש בסיפור הזה יותר מרק סיפור אטיולוגי שמסביר את הימצאותו של המקדש שהיה בשכם. מה יש…

יותם: כן, כי כאילו יכולנו לפתור את זה בקטע של - טוב, רצו להסביר איך הגיע המקדש לשכם? בוא נחבר לו סיפור על נאום לפני מותו של המנהיג…

שחר: נכון.

יותם: …שהכניס אותנו לארץ, והנה ככה נולד המקדש בשכם.

שחר: נכון אבל יש פה משהו הרבה יותר גדול. יש כאן בעצם ברית חלופית לברית סיני. יש לנו כאן סיפור מתן תורה אלטרנטיבי. בתחילת הדברים הוא מזכיר את משה ואהרון ככה בקטנה, "וישלח את משה ואת אהרון", אמרנו שבחלק מהתרגומים העתיקים, כמו תרגום השבעים, יש עוד תרגומים כאלה, אין את הפסוק הזה. מה שאומר שמשה ואהרון חסרים לגמרי.

יותם: זאת אומרת, הם הוספו לתוספת הזאת אחר כך כדי לסדר את הנרטיב המוכר לנו.

שחר: איכשהו, לסדר אותו, אתה יודע, עם כל המגבלות, אבל, למעשה, הם לא היו קיימים בכלל בנוסח המקורי. איך שהוא הכניסו אותם כאן, אבל כנראה שבנוסח המקורי הם לא היו קיימים בכלל בטקסט. כי אתה רואה שהוא די מתכחש להם, הסיפור עצמו…

יותם: כן, הוא לא… הוא פשוט לא מזכיר אותם, בוא, הוא מתעלם מהם.

שחר: כן, כן. וכאן אני מגיע לעיקר, לפי ההשערה המקובלת במחקר, הסיפור הזה, הוא סיפור של מתן תורה אלטרנטיבי. הוא לא התקיים בסיני, אלא פה בשכם. יש פה המון דברים מקבילים, בין הסיפור הזה לבין הסיפור של מעמד מתן תורה בסיני. איזה אתה יכול למנות ישר?

יותם: אפשר למשל להזכיר את "נעשה ונשמע". זה די ברור. דיברנו על זה.

שחר: נכון. שמה, בשמות כ"ד, לבני ישראל אמרו "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". פה כתוב "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע". "נעבוד" ו"נשמע", דומה. בספר שמות נכתב בפרק ט"ו, "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". פה נכתב, "וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם". לא במדבר אלא בארץ ישראל. כמו שאומרת מגילת העצמאות, "בארץ ישראל קם העם היהודי", לא בסיני ולא במדבר ולא בבאזל ולא בבבל. בשכם, בארץ ישראל. אצלנו כתוב: "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה". בשמות כ"ד, אחרי מעמד הר סיני כתוב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". שניהם כתבו את הדברים ושניהם בנו מצבות או אבנים שיהיו עדים לברית הזאת.

יותם: תשמע אבל, שחר, זה לא ממש מפתיע אותי. כי תראה, בסיפורי האבות אפילו, שכם היא עיר מאוד מרכזית, היא תופסת נתח מרכזי בנרטיב של האבות המייסדים. אז אולי חזרו אל זה, אל הנרטיב עם האגדות הישנות האלה.

שחר: נכון. עיר מאוד מרכזית בסיפורי האבות, זו העיר שאליה מגיע אברהם לראשונה כשהוא דורך בארץ כנען. בבראשית י"ב, הפרק מתחיל בזה שאלוהים אומר לאברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", לך לארץ כנען, וכשאברהם מגיע לארץ, הדבר הראשון שכתוב עליו זה "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה", ואז הוא מקים מזבח. אז אברהם, איך שהגיע לארץ, הגיע לשכם ובנה מזבח, בשכם, גם יעקב כשהוא חוזר מפדן ארם עם המשפחה החדשה שלו, הוא מגיע ישר לשכם. זה המקום הראשון שהוא מגיע אליו וגם הוא מציב שם מזבח. בבראשית ל"ג כתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן", אני אדלג, "וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ".

יותם: העיר הייתה עד כדי כך חשובה שניסו לבנות לה סיפור על בן אדם שקראו לו "שכם".

שחר: נכון. ראינו בפרקים קודמים שמזבחות של האבות אלו סיפורים אטיולוגיים להצדקת מקדשים מאוחרים, מקום שיש מקדש, תמיד יש סיפור שפעם פעם הייתה התגלות לאבות שמה. ככה מסבירים את מקום המקדש בגורן שקנה דוד כשהמלאך נגלה אליו בספר שמואל. או הר המוריה, גם, דיברנו על זה בדברי הימים, הר המוריה שעליו נבנה המקדש, זה ארץ המוריה שאברהם אבינו עקד את יצחק. כל הסיפורים האלה הם סיפורים אטיולוגיים ואנחנו באמת רואים שבימי הממלכות, בימי הממלכה המאוחדת וגם אחרי הפיצול שלה, שכם הייתה עיר מאוד מרכזית. שם ירבעם בחר לגור, ירבעם מיד אחרי ששלמה מת, ממלכת יהודה וישראל הגדולה, ממלכת הזוהר, התפצלה לממלכת יהודה בהנהגת רחבעם שהכתיר את עצמו בשכם, וממלכת ישראל, בהנהגת ירבעם, שגר בשכם. בקיצור, יש כאן קשר מאוד חזק, מיתולוגי, מה שאומר שהמסורת הזאת היא כנראה צפונית, המסורת של מרכזיות שכם. הסיפור הזה של יהושע כ"ד הוא צפוני.

אם אתה רוצה לדעת מה סיפרו בממלכת ישראל על איך ניתנה התורה, הייתי אומר שאחד הסיפורים המרכזיים, לפחות באזור שכם, סיפר שהמפגש של הברית בין עם ישראל לאלוהים והיווצרות הקשר הזה, הכל התקיים בשכם. בכלל לא היו מזכירים איזושהי ברית בסיני. כנראה היו מטשטשים לחלוטין את הסיפור הזה ומתעלמים ממנו. יש כאן הד למסורות הצפוניות שהסתובבו בממלכת ישראל בתקופת הממלכה. אפשר לראות שמדובר על סיפור צפוני, מה שנקרא אפרתי, גם לפי הסיום של הפרק. מסופר שם על יהושע שמת ונקבר בתמנת סרח, כתוב שזה היה, "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם". אחר כך יש עוד מסורות קבורה, כתוב "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם". אחרי זה כתוב "וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן־לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם". יהושע ואלעזר בן אהרן נקברים בהר אפרים, יוסף נקבר בשכם, הכל כאן צפוני, הכל כאן שכמי. תרגום השבעים אחרי מות יהושע, הוא מוסיף עוד כמה מילים מעניינות, עוד כמה פסוקים, וזה מאוד מעניין. הוא מוסיף ככה: "וישימו איתו שם אל הקבר אשר קברו אותו", את יהושע, "את חרבות הצורים אשר מל בהם את בני ישראל בגלגל בהוציאו אותם מארץ מצרים והיו שם עד היום הזה".

יותם: הוא ולא אחר, מה שנקרא.

שחר: הסתבר שיהושע הוא הוציא את ישראל ממצרים. ואני מזכיר לך שהמסורת על משה ואהרון היא בכלל לא נכנסה לפרק הזה.

יותם: כן.

שחר: יהושע משבט אפרים, שנקבר בהר אפרים, שעשה כאן ברית בשכם, הוא הוציא את ישראל ממצרים, הוא כרת ברית לראשונה עם ישראל, הוא מל את ישראל, הוא כותב דברים בספר תורת אלוהים, לא משה.

יותם: זאת אומרת, יש לנו פה בעצם, כמו שדיברנו בתחילת הפרק, היסטוריה חלופית. זאת אומרת, כל סיפור יציאת מצרים, כל סיפור משה, כל סיפור הברית בהר סיני, לוחות הברית, ארון הברית, דיברנו על זה, כאילו נמחקו, ופתאום מגיע לו מין מישהו צפוני כזה, קוראים לו יהושע, נגיד שזה דמות היסטורית לצורך הסיפור הזה, ובעצם מנכסת לה את כל הסיפור של "מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים?".

שחר: אפשר לומר ששבטי הצפון סיפרו לעצמם סיפור כזה. אני לא יודע אם הסיפור הזה קדם למסורת סיני או היה מאוחר או במקביל, הם פשוט סיפרו סיפור שכלל את המרכזיות של יהושע, הדומיננטיות של שכם, דברים שלא היו כתובים בתורה שאנחנו מכירים.

יותם: אז למה העורך, שבדרך כלל ידו די קלה על ההדק על דברים שלא כל כך מתאימים לו…

שחר: אוקיי…

יותם: דחף את הסיפור הזה לפה?

שחר: כיוונת לדעת גדולים.

יותם: תודה.

שחר: קודם כל, הוא לא דחף, זה מופיע בפרק האחרון.

יותם: אוקיי.

שחר: ניסו לדחוק אותו כמה שיותר.

יותם: אבל זה מופיע בסוף.

שחר: אבל זו השאלה הגדולה.

יותם: יכל לגזור את המגילה פה.

שחר: לא גוזרים. לא גוזרים טקסטים.

יותם: אוקיי.

שחר: הטקסטים האלה חשובים, לא נגעו בהם.

יותם: ובכל זאת?

שחר: אבל הגענו לשאלה החשובה, מה עושים? מה אנחנו עכשיו עושים?! אנחנו תקועים פה עם סיפור מאוד מאוד חורג. איך אנחנו מתקנים אותו?

יותם: האם אתה רומז לי שיש סיפור שמתקן את הסיפור, כמו שאתה בדרך כלל אוהב למצוא?

שחר: תראה, אני בדרך לאולפן כאן, אתה יכול להעיד…

יותם: נכון.

שחר: אני עמדתי בפקק.

יותם: כן.

שחר: ושמעתי חדש…

יותם: ואפילו האשמת אותי שאני אחראי לפקק איכשהו.

שחר: אה, הייתה תאונה, לא רחוק.

יותם: [צוחק] אוקיי.

שחר: וחשבתי… שמעתי חדשות וחשבתי שאפשר להקביל בין איך שמחברי התנ"ך התייחסו לסיפור הזה, לבין משהו הרבה יותר אקטואלי מימינו.

יותם: Shoot.

שחר: בוא נגיד, כן? היפותטית, שיש איזושהי מגפה עולמית.

יותם: נגיד.

שחר: נגיד.

יותם: אוקיי.

שחר: וצריכים להתמודד איתה.

יותם: אוקיי.

שחר: ויש כמה כיוונים איך להתמודד איתה. אז יש את השיטה של ההגבלות.

יותם: [בקול גבוה] כן.

שחר: מה זה אומר הגבלות?

יותם: מוכר לי.

שחר: אנחנו אומרים לציבור… בדיוק, אנחנו… [מחייך] הממשלה אומרת לציבור: תבינו, יש איזשהו וירוס, יש איזושהי מגפה, צריכים להיזהר, צריכים לשטוף ידיים, צריכים ללכת עם מסכות, לא להתקהל, לא…

יותם: לא להתחתן, לא ללכת לקולנוע, לא לעשות מה שאנחנו אוהבים, לא לחבק את ההורים, אפשר להמשיך.

שחר: בדיוק. לא להצטופף, לא להיפגש יותר מדי עם אנשים, אבל זה באחריות האנשים לדאוג לעצמם ולסביבתם. ואיך זה בא לידי ביטוי כאן? יש לנו כאן סיפור בעייתי. אמרנו שמקום שבו יש מקדש, צריך לבדוק מה קרה פעם בימי האבות. אז בוא נחזור לימי האבות.

אנחנו חוזרים לימי יעקב אבינו, בראשית ל"ה, יעקב ובניו, כאמור, אמרנו, הגיעו ישר לשכם, גרו שם. ואז בתחילת פרק ל"ה אלוהים התגלה ליעקב ואומר לו ככה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ." תשים לב. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם". מה המשפט הזה מזכיר לך?

יותם: ממש דומה למה שקראנו רק עכשיו.

שחר: נכון.

שחר: "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם… וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם".

יותם: אה. גם אלוהי הנכר שחזר לנו, וגם אֵלָה.

שחר: שצריך להסיר, וגם אלה וגם שכם. כל מה שקראנו עכשיו בא להתפלמס עם הסיפור הזה של ברית שכם. אתה מבין שהפרשנים, פרשני ימי הביניים, התחילו מאוד, נזעקו, מה? אלוהי נכר, יעקב, מאיפה? המשפחה שלו הם צדיקים. לא. זה נועד להתפלמס עם הסיפור של שכם. כי בסיפור של ברית שכם בעצם מסתבר לנו שתחת האלה הזאת נמצאים אלוהי נכר, מה שאומר שהמקדש הזה טמא, כי טמונים תחתיו אלילים שיעקב דרש להסיר עוד לפני מאות, כמה מאות שנים.

יותם: זאת אומרת, ממש כמו במטריקס, או אם תרצה בחזרה לעתיד, יש משהו רחוק שמשפיע על משהו עתידי שבעצם מתייחס למשהו שקרה בין לבין.

שחר: שאמור לטשטש אותו, נכון. הסיפור שם מדגיש שיש טומאה בעיר הזאת ובעץ המקודש הזה באלה שעם שכם… גם יעקב, מה הוא עושה? הוא טומן את האלילים, הוא לא שורף אותם. משה שרף את עגל הזהב ויאשיהו שרף את המזבחות של עבודה זרה, זה מה שעושים לפי ספר דברים.

יותם: אז בוא נפרוש רגע את התסריט הזה, על פי ההיסטוריה האלטרנטיבית, ונספר על ציר הזמן האלטרנטיבי שמציע הסיפור הזה. יעקב עשה איזשהו משהו, שם אלילים מתחת לאלה במקדש מסוים, ידה, ידה, ידה, העם ירד למצרים, לבית עבדים, חזר בהנהגתו של גדול הנביאים משה, משה מעביר את השרביט ליהושע, שכובש את הארץ, ובסוף חייו יהושע נואם את הנאום הזה. הנאום הזה קצת תקוע וקצת מפריע, אבל, אם אנחנו זוכרים את תחילתו של הסיפור, עם יעקב, ששם את התרפים והפסילים האלה, והאלילים הנוכרים תחת אותה אלה שבמקדש שבשכם, הנה, זה מסביר לנו את הסיפור. זאת אומרת…

שחר: זה מסביר לנו למה המקום הזה טמא, ולכן הוא לא לגיטימי.

יותם: זאת אומרת, יש לנו תסריט מלא, עם התחלה, אמצע וסוף, שגם נהיה פתאום הגיוני.

שחר: וזה בא לשלול את הלגיטימיות של מקדש שכם, ובעקיפין של כל הסיפור הזה. עכשיו אני שואל אותך, האם זה מספיק?

יותם: תשמע, לפי נימת השאלה שלך, אני מניח שלא.

שחר: האם הגבלות זה דבר שמספיק?

יותם: לא, אז אם אתה הולך להגבלות האלה…

שחר: לא, לא.

יותם: …כנראה שלא, כי בסוף אנחנו ברדקיסטים ואנחנו עושים מה שאנחנו רוצים…

שחר: בדיוק.

יותם: …ולא ממש שמים מסיכה, ולא על הפה ועל האף ביחד, ומה צריך פה, זה לא…

שחר: בדיוק. כי בהגבלות אומרים לציבור "אתם תהיו אחראים…"

יותם: כן.

שחר: "אתם תשמרו על עצמכם". אנשים הם לא אחראים, ואנשים לא שומרים על עצמם…

יותם: זה טוב בצפון אירופה, אולי לעממים קצת יותר צייתנים.

שחר: עכשיו, אתה צריך לזכור שבבראשית ל"ה, יעקב עשה משהו, כדי ש-500 שנה אחר כך וחמישה ספרים, אתה תקרא את יהושע כ"ד, ואתה תגיד "אה, נו, זה, זה בטח קשור", ותקשר, אה, כן, יהושע כ"ד, ופה יש ברית, ושם יש אלה, ופה… הטמינו את זה, הסירו, הסירו… מי זוכר את זה? אנשים הם לא אחראים לזכור את זה, הגבלות זה לא מה שעובד. מה כן עובד? חיסונים.

יותם: נכון.

שחר: [צוחק] מה עושה חיסון? חיסון…

יותם: מכריח אותך.

שחר: אתה אפילו לא יודע שאתה מוגן.

יותם: כן.

שחר: הגוף שלך פשוט… מכניסים לך לתוך הגוף את הווירוס הזה איכשהו, ואז כשאתה נתקל בו, בווירוס האמיתי, אתה בכלל לא שם לב אליו, כי הגוף שלך מוכן, אתה לא צריך להיות אחראי לכלום, אתה כבר מוגן.

יותם: אתה רומז שכותבי התנ"ך הגאונים לקחו איזשהו אנטיגן לסיפור הלא ממש מוצלח הזה מבחינתם, כן? ודחפו לנו אותו ככה בהזרקה ואפילו לא שמנו לב?

שחר: הם נתנו לנו חיסון מעולה. בוא נדפדף פרק אחד אחורה ליהושע פרק…

יותם: כזה קרוב?

שחר: פרק כ"ג. והנה, הפלא ופלא, ביהושע פרק כ"ג קורה דבר מדהים.

יותם: "וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים".

שחר: עצור. המשפט הזה מוכר לך? עם הזקנה ושופטיו וראשיו?

יותם: הוא מופיע בפרק כ"ד.

שחר: זה בדיוק איך שמתחיל פרק כ"ד.

יותם: כן.

שחר: פרק כ"ד מתחיל ככה: "וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים". אז למה הפסוק הזה מופיע שוב?

יותם: אוקיי, תחילתו של חיסון, אני מתחיל להבין.

שחר: יפה.

יותם: "וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".

שחר: אני עוצר שנייה, זה copy paste מדברים שכתובים בספר דברים. הלאה, תקפוץ לפסוק ו'.

יותם: "וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה", מממ! "לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול."

שחר: הנה, פה כבר מופיע לנו משה. הספר שייך לו. זה לא סתם ספר של אלוהים, זה ספר של תורת משה. הפרק הזה, ללא ספק, מודע לנרטיב המוכר, הקאנוני. אבל גם אם אני אפרק את הפסוק הזה, "וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד", זה מופיע בספר דברים. "לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת" מופיע כמה פעמים בספר דברים. "אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה", זה כתוב בספר דברים. "לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול" זה כתוב כמה פעמים בספר דברים. יש לנו כאן העתקה מספר דברים.

[חסות]

שחר: תמשיך.

יותם: "לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם כִּי אִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". בואנה, ממש שחמט לטקסט, כן.

שחר: כן.

יותם: "וַיּוֹרֶשׁ יְהוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

שחר: מה זה מזכיר לך?

יותם: אוי, זה ממש "שמע ישראל".

שחר: הכל פה זה מספר דברים…

יותם: כן.

שחר: גם "שמע ישראל" זה מספר דברים. ואני אחסוך לך, כל מה שכתוב פה, כל מילה, כתובה גם בספר דברים. לכל ביטוי כאן יש מקבילה בספר דברים. פה כתוב "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", שם כתוב את זה. פה כתוב "לא תראו", ושם כתוב "לא תראו". זה copy paste של קטעים מספר דברים. עכשיו…

יותם: ובנוסף, כל הדברים האלה מתכתבים עם הטקסט, בעמוד הבא, מה שנקרא. למשל, תורת משה לעומת ספר האלוהים. למשל, תחליטו אם אתם רוצים לעבוד את האלוהים האחרים, לעומת אל תבואו בגויים.

שחר: ובשם אלוהים…

יותם: ממש אחד לאחד.

שחר: נכון. עכשיו, רענון קצר, למי שלא מכיר, ספר דברים, לפי המחקר, הוא נכתב בשלהי בית המקדש הראשון, שנת 620, פלוס מינוס, לפני הספירה ואילך, התחיל להיכתב פחות או יותר בזמנם של חזקיהו, יאשיהו, והמשיך להערך אחרי חורבן בית המקדש הראשון, והוא נכתב בצורה של נבואות שחוזרות על עצמם, לאורך ספרי "נביאים ראשונים" ולאורך ספר דברים, יש כביכול נבואות עתידיות. מה יקרה אם עם ישראל לא ישמור את חוקי אלוהיו? ובסוף מגיע חורבן. זו נבואה שכותבת את עצמה. נבואה שמגשימה את עצמה, זה תיאודיציה, הצדקת האל. הלאה, בוא נקפוץ לפסוק י"ד.

יותם: "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם", אגב, גם זה "שמע ישראל"…

שחר: "שמע ישראל".

יותם: זה ברור. "כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

שחר: פה לא כורתים ברית. פה יהושע מזכיר שפעם כרתנו ברית ואוי ואבוי אם נשכח את הברית, אם נעיז לשכוח את הברית, ולכן הוא מזכיר פה את האיומים של משה. מילה במילה מהאיומים של ספר דברים.

יותם: וגם חוזר המון פעמים, "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", אם לא היה ברור, "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"… אתם לא צריכים לבחור בו מחדש עכשיו עם יהושע.

שחר: נכון.

יותם: הוא כבר "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" מזמן.

שחר: הוא כבר… יש לו ציפיות מכם. פסוק הבא.

יותם: "בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם".

שחר: אני לא יכול להתאפק. המשפט הזה הוא copy paste של פרשה מאוד מאוד מפורסמת שאומרים אותה בתפילת שחרית וערבית, מיד אחרי "שמע ישראל", גם היא כתובה בתפילין, זו פרשה שנקראת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". גם היא כתובה בספר דברים, ובפרשה הזאת כתוב שאם עם ישראל יעבוד אלוהים אחרים, אז אני מצטט ככה: "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם". זה מילה מילה כמו פה, רק בלי ענייני מזג האוויר. "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם". זה מזכיר גם את הניסוח של הברכות והקללות של ספר דברים, אבל יש פה יותר מזה.

אתה מרגיש שיהושע כ"ג כופל באיזושהי צורה את כ"ד, גם פה יש אזכור של אירועים מהעבר, גם פה יש אזכור של הברית, אבל זה גם המסר. המסר החזק שעולה מכאן זה מודעות מפורשת לחורבן. יש פה אזכור מפורש שאם עם ישראל לא ישמור את מה שאלוהים מצווה אותו, הם יאבדו מעל הארץ הזאת. השהות שלהם פה היא לא מובנת מאליה, היא תלויה בקיום המצוות, ואם הם לא יקיימו אותם אז הם יאבדו ויגורשו מהארץ, ולמעשה יותר משאתה שומע סקירה היסטורית, אתה שומע פה איום של חורבן, שזה דבר מאוד מאוד מוזר. כי הם עכשיו נכנסו לארץ.

יותם: כן. הם רק יצאו ממצרים.

שחר: דמיין לך את מדינת ישראל ביום העצמאות הראשון, יום העצמאות תש"ט, 1949, עומד ראש הממשלה ואומר "אוי ואבוי, אנחנו נושמד ואנחנו נאבד ואנחנו נהיה זה… והגויים…" לא, אתה אמור להיות אופטימי ושמח, הקמנו פה מדינה, כבשנו את הארץ, אלוהים איתנו. יש פה ממש מודעות לחורבן. אז אם לסכם, ביהושע כ"ד יש כאן מסורת עתיקה, אלטרנטיבית, של כריתת ברית ומתן תורה, וזה סיפור הברית, שאולי התהלך באזור שכם, בשלבים קדומים של ממלכת ישראל. מחברי התנ"ך שמו לב לבעייתיות הזאת, ולכן סופר סיפור נוסף לפניו, שבעצם משכתב אותו, אבל הוא מטשטש אותו וממסגר אותו וממסמס אותו, הוא החיסון שלו. כי כשאתה קורא את שני הפרקים האלה ביחד, אתה לא שם לב, הכל נראה על רצף אחד. ובאמת, הרבה מאוד אנשים מאמינים, דתיים, מסורתיים, לאורך אלפי שנים, קראו את כ"ג, כ"ד, לא שמו לב לשום בעיה, כי הכל נמצא. כשיש לך גם את כ"ג…

יותם: זה מסדר לך את הראש כבר…

שחר: כן.

יותם: אתה מגיע מוכן לסיפור הדי מוזר הזה…

שחר: נכון.

יותם: והלא קשור, והכופר בעיקר בעצם.

שחר: נכון, אבל בטריק הזה שעשינו עכשיו, שקראנו את יהושע כ"ד בצורה מבודדת, וניתחנו אותו ורק אחר כך את כ"ג, ראינו שיש כאן מסורת שסותרת את מה שמסופר בתורה. יהושע כ"ג מתקן את המצב ועוטף את הסיפור הבעייתי במעטפת שהייתי קורא לה "דויטרונומיסטית", "דברימית". זו עריכה משנה תורתית של הסופר ששילב את הדברים שלו ביהושע, וגם בשאר ספרי הנביאים הראשונים, בכל מיני נקודות מפתח, שצריכות לדעתו תיקון ודיוק.

יותם: אבל שחר, דבר אחד לפני סיום, לא ענית לי, ואני חייב תשובה: למה לא מחקו את כ"ד? פשוט לגזור אותו החוצה, אמרת שלא גוזרים אבל מחברי התנ"ך, אתה יודע, ידעו להעלים ראיות כשצריך, ואנחנו הרבה פעמים מוצאים את אותן ראיות בעדי נוסח כמו תרגום השבעים ומקומות אחרים, זה קיים.

שחר: נכון. אבל באופן כללי הסופרים המקראיים לא הזדרזו למחוק מסורות אלא שילבו אותם בתוך הרצף. חלק הם טשטשו או התפלמסו איתם, חלק זה עריכה מאוחרת של עורכים שלא הפריע עליהם סתירות או חיספוסים או צלקות כאלה בטקסטים. בכל מקרה, ברצף כולו, אם אתה קורא את כ"ג וכ"ד, אתה בקושי תשים לב לבעייתיות. לכן היה חשוב להפריד את הפרקים האלה ולקרוא אותם בסדר הנכון ובצורה מבודדת. אבל ככלל, לא הזדרזו למחוק מסורות, לא תמיד הייתה סלקציה, לפעמים הייתה גם קולקציה.

יותם: אז ככה, לסיום הפרק הזה, שחר, אני אספר לך שעשיתי גם עבודת הכנה, כרגיל, אנחנו עושים עבודת הכנה לפרק, כן? הערך "היסטוריה חלופית" ב-ויקיפדיה, מדבר על זה שהדוגמה המוקדמת ביותר של היסטוריה חלופית נמצאת בספר 9, חלקים 19-17, של טיטוס ליוויוס, שמדבר על ההיסטוריה של רומא מיסודה. הוא שואל שאלה: מה היו התוצאות עבור רומא אם היא הייתה נכנסת למלחמה עם אלכסנדר הגדול? אלכסנדר הגדול? רומא? כרגיל, ואני מרשה לעצמי להיות פטריוט, אנחנו היינו קודם. ההיסטוריה החלופית, גם את זה אנחנו המצאנו.

שחר: בקיצור, אם ממלכת ישראל לא הייתה אובדת, יכול מאוד להיות שאנחנו, כאן, היום, היינו צאצאי ממלכת ישראל ולא היינו מדברים על מעמד הר סיני אלא על מעמד שכם ועל המנהיג הגדול יהושע, ועל הברית…

יותם: דור הנביאים אולי יהושע, לך תדע.

שחר: נכון. ועל הברית שנחרטה במקדש בשכם והאלה המקודשת. ומי זה משה הזה בכלל? אנחנו היינו team יהושע, אנחנו היינו אפרתיים, צפוניים, ישראלים, לא יהודאים. זו המשמעות של פרק כ"ד. זה הסיפור האלטרנטיבי, זה התנ"ך של ממלכת ישראל שאבדה.

יותם: תן לי לחשוב על זה.

והפעם נדבר על הביטוי "בד בבד" שמשמעותו היום בעברית מודרנית הוא "סימולטנית", "במקביל", "בו-זמנית". הביטוי הזה מופיע בשמות ל' 34: "קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף  וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה". בד זה לא בד, fabric, כן? זה בד שהוא ענף או קורה של עץ. מכאן גם שמו של המתקן להפקת שמן מזיתים בעזרת קורה, "בית הבד", כן? בניינים או מתקנים כאלה נבנו הרבה פעמים מקורות עץ על ידי שילובן זו בזו. מכאן נובעת המשמעות של שילוב, של יחד, שהגיע בסופו של דבר לביטוי המודרני שאנחנו מכירים "בד בבד". אגב, בתלמוד מופיע הביטוי כסוג של משחק מילים אבל בצורה הפוכה. בסוגיה שדנה דווקא בהבחנה בין סוגי האריגים. כיצד יודעים שמדובר בפשתן? "דבר העולה מן הקרקע בד בבד", זה ב-בבלי זבחים י"ח ע"ב. כלומר, צמח שגדל קנה קנה, "בד בבד", כל אחד לחוד.

[מוזיקה]

זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לכל צוות "רשת עושים היסטוריה".

להילה שמש עורכת התוכנית, ליובל דרור העורך הראשי, דני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, שרית לזני קורצמן מנהלת הדיגיטל, ולאורי בוקובזה, עמית חזזי ונתנאלה סבג, צוות המכירות שלנו.

בצוות התוכנית גם זלטה צ'בן, שלי גואטה ומיכל לברטובסקי, והכי חשוב, לחוזה, כי אתה שם.

אני יותם שטיינמן עורך ומגיש. תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר, שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך".

אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

30 views0 comments

Comments


bottom of page