עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - השמות בתנ"ך – שחר ענבר

לשם של כל אחד ואחת מאיתנו יש משמעות והקשר. אנו מקבלים את השם בתחילת הדרך והוא מלווה אותנו, ברוב המקרים כל חיינו. בהקשר ל"עושים תנ"ך" – עולה השאלה המתבקשת מה מקור השמות המופיעים בתנ"ך? האם אנשי קדם ייחסו משמעות כה רבה לשם כמו שהורים בני ימינו מתלבטים טרם נתינת השם לרך הנולד? האם השמות בתנ"ך באמת מייצגים אנשים אמיתיים או שמדובר בשמות בדויים? אולי בכלל בשמות שנתן המחבר המקראי על מנת להדגיש נושאים מסויימים? ומאיפה קיבלו גיבורי התנך את שמותיהם ומה המשמעות של השמות הללו? על כך אני משוחח בפרק הזה עם חוקר המקרא שחר ענבר.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/01/2018.

‏[פרסומת]

‏קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

‏[חסות ואות מוזיקלי]

‏קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

‏יותם: בספר קהלת פרק ז', פסוק 1 נכתב: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ". זהו פתגם, המדגיש את חשיבותו של שמו הטוב של האדם, בבחינת מעשיו, והמוניטין הטוב שיצא לו, ועליוניותם על פני דברים יקרי ערך כמו שמן טוב, שהיה יקר בימי קדם. אבל היום אנחנו רוצים לדבר על השם עצמו, לא שמו הטוב של האדם, אלא השם הפרטי שלו, כפשוטו. השם הולך איתנו, ברוב המקרים, מלידה עד הסוף הבלתי נמנע. אם כך, ובהקשר לעושים תנ"ך, עולה שאלה מתבקשת, מה מקור השמות המופיעים בתנ"ך? האם אנשי קדם יחסו משמעות כה רבה לשם, כמו שנגיד הורים בני ימינו, שמתלבטים טרם נתינת השם לרך הנולד? האם השמות בתנ"ך באמת מייצגים אנשים אמיתיים? אולי מדובר בשמות בדויים? ולצורך הדיון המעניין הזה בסוגיית השמות בתנ"ך, אני מארח היום את שחר ענבר, אותו הכרתי דרך קבוצת פייסבוק שנקראת "חדשות העולם העתיק", קבוצה מאוד מעניינת, קבוצה של אקדמיים וחוקרים בתחום המקרא.

‏שלום שחר, ברוך הבא ל"עושים תנ"ך".

‏שחר: שלום שלום.

‏יותם: מה שלומך?

‏שחר: מעולה, תודה.

‏יותם: אז שחר, אני מבין שיש לך בעצם סיפור מעניין, לאיך הגעת בעצמך להיות חוקר מקרא.

‏שחר: כשלמדתי לתואר השני שלי באוניברסיטת תל אביב, הכרתי את הספרייה הגדולה שיש באוניברסיטה, וגיליתי שם קומה שלמה של ספרים בנושא חקר המקרא, ביקורת המקרא.

‏יותם: אתה בכלל הייטקיסט, זאת אומרת הייטקיסט שהוא חוקר את המקרא.

‏שחר: כן, הנושא הזה מאוד… מאוד עניין אותי, וככל שלמדתי יותר הוא עניין אותי יותר, וכך למדתי, ואני ממשיך ללמוד עד היום.

‏יותם: אוקיי, אז תלמד גם אותנו כמה דברים, יש לי הרגשה, בפרק הזה. אז תראה, אחד מגיבורי העל של התנ"ך, הוא מי שנחשב גם יותר מאוחר לאבי האומה, יעקב. אחד משלושת האבות, אביהם של 12 השבטים, יעקב קיבל עליו בהמשך גם את השם ישראל. אז שחר, תסביר לי, איך מהשם יעקב קיבלנו בסוף את השם ישראל? כלומר, איך שם אחד הופך לשם שונה לגמרי, ואולי יותר חשוב מזה, איך בסוף הוא התגלגל להיות השם של המדינה שלנו?

‏שחר: אוקיי, יותם. כדי להשיב לך על השאלה הזאת, אני חייב קודם להסביר לך איך עבדו השמות בעולם הקדום. בוא ניקח לדוגמה את השם שלך, יותם.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: השם שלך, השם יותם הוא שם תיאופורי.

‏יותם: רגע, יותם, אני יודע שזה שם התנ"ך, אני יודע שאפילו יש שני יותמים כאלה, אחד ממשל יותם המפורסם, יותם בן גדעון משופטים ט' וה-יותם השני הוא יותם מלך יהודה, בנו של עוזיהו. אבל נעזוב רגע את ההיסטוריה המשפחתית שלי. אמרת שם תיאופורי, תסביר לי.

‏שחר: אוקיי, לאל היהודי יש כמה שמות. ושמות של אנשים או מקומות שבהם יש רכיבים של שמות האל נקראים שמות תיאופוריים, כמו יהודה, יהונתן, או יואב, יותם, או לחילופין, נחמיהו, ישעיהו. וגם כמובן שמות כמו בית אל, אליעזר.

‏יותם: זאת אומרת, שם האל המפורש משתלב באיזושהי פעולה או תואר או משהו אחר.

‏שחר: בדיוק.

‏יותם: זאת אומרת, יש לנו את יו-רם, את יו-נתן, ואת יחזק-אל, ישמע-אל. מה עם שמות כמו למשל אליהו?

‏שחר: או, אליהו זו דוגמה לשם שכל כולו תיאופוריה, כל כולו שמות האל. יש שם גם אלי, גם אל, וגם יהו. זאת אומרת, כנראה הייתה משמעות מאוד מיוחדת מאחורי השם שניתן דווקא לגיבור הזה.

‏יותם: אז השם שלך, שחר, הוא שם עברי?

‏שחר: יכול מאוד להיות, שחר זו מילה בעברית.

‏יותם: היום.

‏שחר: היום, כן.

‏יותם: אבל?

‏שחר: אבל מה שבטוח ששחר הוא שם כנעני. לפי התנ"ך הכנעני שהופיע בכתבי אוגרית, שאלו כתבים שהתגלו בצפון סוריה לפני בערך 100 שנה, ושם נכתב על כל האלים הכנענים והממשק שלהם אחד עם השני. אז שם לראש פנתיאון האלים הכנעני, ששמו היה אל עליון, זה היה שמו הכנעני.

‏יותם: גם עליו אגב דיברנו באחד מהפרקים הקודמים של "עושים תנ"ך" שדיברנו על שמות האל.

‏שחר: אז לראש הפנתיאון הזה, אל עליון, נולדו תאומים, ועליהם נכתב שיר בשם האלים הנעימים והיפים. שמות התאומים היו שחר, שהיה אל הזריחה, ושלם. שלם היה אל השקיעה. אז אפשר לומר שגם השם שלי הוא תיאופורי, אבל מהצד הכנעני.

‏יותם: רגע, שלם מוזכרת בתנ"ך כעיר. אם אני לא טועה, אברהם באיזשהו שלב מהמסעות שלו בארץ הגיע לעיר שלם.

‏שחר: אתה לא טועה, נכון. כתוב שאברהם התארח אצל מלך העיר שלם, בבראשית פרק י"ד, פסוק י"ח, כתוב "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן". זה מחזיר אותנו לאל עליון הכנעני. אגב, לפי המסורת, איפה נמצאת העיר שלם?

‏יותם: נראית לי תשובה קלה, בירושלים.

‏שחר: נכון מאוד. ומכאן גם שמה של עיר שאנחנו מכירים היום. כנענית ועברית אלו שפות מאוד מאוד דומות. אז אם נפריד את המילים, נקבל ירושלים, העיר ששלם ייסד, עירו של שלם. עירו שלם, ירושלם, ירושלים.

‏יותם: אוקיי, עשית תירס חם, תירס חם, והגעת לירושלים. אוקיי, מעניין. יש עוד שמות כאלה בתורה, שאנחנו אולי היום משתמשים בהן בעברית המודרנית, אבל אנחנו חושבים שהם עבריים במקור, אבל המקור של היום בעצם לא יהודי?

‏שחר: המון. המון, כמעט כל השמות בתורה, והרבה מאוד שמות בנביאים ובכתובים, המקור שלהם הוא בכלל לא יהודאי ובכלל לא בעברית.

‏יותם: אבל במקרא, כמעט תמיד, הטקסט נותן לנו איזשהו הסבר למקור השם, או סיבה לשמו של האדם המדובר. מה עם זה?

‏שחר: אתה צודק. אבל ההסברים האלה נראים לנו אמנם הגיוניים, אבל לפעמים ההקשרים שלהם הם יכולים להיות מאולצים.

‏יותם: אוקיי, דוגמאות.

‏שחר: בוא נתחיל מההתחלה. האדם הראשון נקרא ככה כי הוא נוצר מן האדמה. בבראשית פרק ב', בפסוק ז', כתוב: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה". יש כאלה שזיהו את מקור המילה אדמה במילה אדום, בשל צבע אדמת החמרה. בערבית זה אדומה.

‏יותם: אדומה. חמרה, חמר זה אדום, וגם יין זה אדום, אגב.

‏שחר: נכון, נכון. ולכן גם דם נקרא דם. אולי. אז מה שבטוח זה שאלף שנים שלפני שנכתבה התורה, במיתולוגיה השומרית, גם היה סיפור על אדם הראשון, ושמו, לפי המיתולוגיה הזאת, היה אדאפה. ולפי המיתולוגיה הזאת הוא גם חי בגן, שנקרא עדן, בדיוק כמו אצלנו, Edin, בממלכה שנקראה בבל. לפי המסופר במיתולוגיה הבבלית, שתורגמה מן השומרית, אדאפה היה בנו של אחד משני האלים הראשים שהגיעו מהשמיים.

‏יותם: אוקיי, אז אתה אומר בעצם אדאפה, אדפה, אדמה, גם נשמע קרוב, אבל ההסבר התורני ואפילו אולי ההגיוני והפשוט אומר, יש דמיון גם בין שתי המילים, אדם ואדמה. אז למה למשל לא להניח שבאמת אדם נקרא על שם האדמה? למה בהכרח השם שלו מועתק, כמו שאתה רומז, מהמיתוס הבבלי על אדאפה הזה?

‏שחר: זה שאלה מצוינת. דבר ראשון, השפה המקראית, העברית, היא שפה שהיא יחסית מאוחרת. מה שלא מפריע למקרא להניח שכולם דיברו בלשון הקודש, בשפה עברית לאורך כל הדרך. וזה לפעמים נראה מוזר. לדוגמה, בת פרעה קראה למשה - משה, משה רבנו, כי לפי מה שכתוב, היא משתה אותו מן המים. בשמות פרק ב', פסוק י', כתוב: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". אז ראשית, אם כך, היה צריך לקרוא לו משוי ולא משה.

‏יותם: סביל, בעצם, אתה אומר.

‏שחר: סביל, בדיוק, סביל. הפעולה נעשתה עליו, לא הוא עשה אותה. ושנית, וזה יותר חשוב, מה פתאום בת פרעה ידעה עברית? אנחנו נוטים לשכוח את זה. כל אחד דיבר בשפה שלו, ועם עולם המושגים שלו, אז קצת מוזר שכולם דיברו עברית מצוחצחת כזאת. זה פחות הגיוני. קח לדוגמה את ממלכת בבל, שהזכרתי. בתורה כתוב שבמקום הזה היו אנשים שרצו לבנות מגדל, ואלוהים התערב ובלבל את השפה שלהם, כך שהם לא הבינו אחד את השני והפסיקו לבנות את המגדל. הסיפור הזה מופיע בבראשית פרק י"א, ובפסוק ט' כתוב: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ". אבל הרבה יותר מסתבר שהשם שלה הוא, כמו שנכתב במקורות קדומים חוץ מקראיים, באב אל. כלומר, שער לאל. שער לאל אל. שהוא אל עליון שהיה ראש פנתיאון האלים. באב הוא שער, כמו באב אל וואד, שער הוואדי.

‏יותם: שער הוואדי, שער הגיא.

‏שחר: שער הגיא, בדיוק.

‏יותם: אז זאת הסיבה הראשונה שאדם לא נקרא בהכרח על שם אדמה. יש עוד סיבה?

‏שחר: הדבר השני, הסיבה השנייה הוא, שבתנ"ך יש סיפורים רבים, שבאים להסביר לנו מה המקור של כל מיני תופעות, או שמות, או מנהגים. סיפור מהסוג הזה נקרא סיפור איטיולוגי. עכשיו, ההסברים מאחורי השמות, לפעמים יושבים טוב, אבל ברוב המקרים ההסברים מאולצים. כמו אצל בבל, שנקראה כך בשם בלבול השמות. ולפעמים גם חסרי פשר. בגדול, המקרא אוהב לספר לנו, שמאחורי שמות הגיבורים שלו, ומאחורי שמות הערים, יש כוונה. לעיתים איטיולוגית, לפעמים פונקציונלית, אבל היא כזו שקשורה קשר חזק לשפה העברית, ולמניעים… ולמניעים מאחורי יצירת הגיבורים והערים. אבל בוא ניקח לדוגמה את משמעות השם יצחק.

‏יותם: יצחק אבינו.

‏שחר: יצחק אבינו.

‏יותם: מה רע ביצחק, שחר? קראו לו ככה בגלל ששרה צחקה כי סיפרו לה שהיא תילד בן והיא זקנה.

‏שחר: נכון מאוד. בטקסט נכתב כי יצחק נקרא יצחק, כי כאשר המלאכים הודיעו לאברהם על הולדתו, אשתו שרה ישבה בתוך האוהל וצחקה כי היא לא האמינה שתוכל להוליד בגיל מבוגר. בבראשית פרק י"ח, פסוק י"ג, כתוב ככה: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי", ומסופר שהיא חששה שאנשים יצחקו עליה. והאמת היא שהשם הזה לא ממש נשמע כמו שם שהוא מתאים למנהיג המיועד.

‏יותם: למה? תסביר לי.

‏שחר: בתור התחלה השם יצחק הוא גוף שלישי יחיד עתיד, בעתיד הוא יצחק, מה הקשר לשרה?

‏יותם: זאת אומרת היה צריך להיות אולי צחקתי, או אני צוחקת…

‏שחר: או צחקה.

‏יותם: או צחקה.

‏שחר: נכון. דבר שני, מכל הכוונות שיכלו להיות להולדת אחד מגדולי האומה, מה חשבתם דווקא על הצחוק הזה? בטוח קרו עוד דברים לאברהם ולשרה וליצחק במהלך חייהם שיכלו להתאים יותר למשמעות השם הזה.

‏יותם: זאת אומרת, מזה אתה מסיק שההסבר לשם נולד אחר כך, אחרי שהוא כבר ניתן או היה מושרש בתרבות.

‏שחר: נולד בדיעבד, נכון. הדבר השלישי, וזה לא פחות חשוב, במקרא לשורש צ.ח.ק. יש משמעות מינית. אז בהחלט לא טוב לשלב רמיזות מיניות עם אבי האומה. ויותר מזה, ניכר שבסיפור חייו של יצחק, המקרא כאילו דוחף לנו לגרון את השורש צ.ח.ק. מכל מיני כיוונים, כאילו השם הזה צריך לייצג אותו או את חייו.

‏יותם: זאת אומרת, זה… חוזרים על זה המון המון פעמים?

‏שחר: חוזרים על זה המון פעמים.

‏יותם: ואין סיבה מס…?

‏שחר: בדיוק, יותר מדי. גם אברהם צוחק כשאלוהים מבשר לו על לידת יצחק, כי הוא חשב שהוא מבוגר מדי בבראשית פרק י"ז, פסוק י"ז, כתוב: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד".

‏יותם: סיפור דומה, בעצם.

‏שחר: נכון, ובאותו מקום אלוהים סיפר לו שלבן שלו כבר יקראו יצחק, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק", כלומר, מלכתחילה לא היה אמור להיות קשר. בנוסף, מספר הפעמים שהופיע השורש צ.ח.ק, בבשורת לידתו, בבראשית פרק י"ח, "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר".

‏יותם: שתיים, אני סופר, כן.

‏שחר: "הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי".

‏יותם: שלוש.

‏שחר: "כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ".

‏יותם: ארבע.

‏שחר: טוב בסדר, הבנו. כמו כן, אבימלך מלך פלשתים, הוא תפס את יצחק עושה כל מיני דברים מיניים עם רבקה אשתו, מה שמחזיר אותנו למה שאמרתי, שלצחק זו פעילות מינית. בבראשית פרק כ"ו פסוק ח' כתוב: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". אחר כך גם אחיו, ישמעאל, עושה משהו לא ברור, שככל הנראה קשור במין, בבראשית פרק כ"א פסוק ט', "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".

‏יותם: אוקיי, זאת אומרת, כולם צוחקים, כולם נהנים שמה.

‏שחר: כולם מצחקים.

‏יותם: כולם מצחקים, והכל בסדר. אז עכשיו ברצינות, מה באמת מקור השם יצחק?

‏שחר: סבלנות, נגיע לשם.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: רציתי להראות באופן כללי, שזה שהמקרא נותן הסבר לשמות, לאו דווקא אומר שזה מקור שמם. אפשר לחפש את מקור השם שלהם בשפות אחרות או בהקשרים אחרים. בדרך כלל מקובל להתייחס לאטיולוגיה כאילו אין לה בסיס היסטורי. אני מזכיר שוב, סיפור אטיולוגי הוא כזה שמספר סיפור דיעבדי מסביב לשם או למנהג. לדוגמה, יש חוקרים שטוענים שסיפור המלחמה של יעקב במלאך בא להסביר את הנוהג שלא לאכול את גיד הנשה. ראו שלא אוכלים את גיד הנשה, ובנו סיפור היסטורי שכביכול נותן הסבר למנהג הזה.

‏יותם: זאת אומרת, היה איזשהו מנהג בעם, ואז אמרו, אוקיי, יש לנו אגדה דומה, נחבר ביניהם על מנת להצדיק את המנהג הזה.

‏שחר: בדיוק ככה. אז שנייה, לפני שאני אפתור לך את חידת יצחק, אני רוצה לקחת אותך שני דורות אחורה, להחזיר אותנו לימי אברהם.

‏יותם: אני לוקח את השעון שלי אחורה, אבל אני בטוח, שחר, שיש גם שמות שהם מקוריים וכן מתאימים לסיפור, לפני שאתה לוקח אותי לאברהם. מה עם נוח והמבול?

‏שחר: בתור התחלה, יותם, גם נוח לא יושב בול, כי היה צריך לקרוא לו מנחם או משהו בסגנון. הפסוק שקבע את שמו בבראשית פרק ה' פסוק כ"ט אומר כך: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ", ולא 'זה איש נוח', או משהו כזה. דבר שני, דווקא סיפור המבול הוא דוגמא לסיפור לא ישראלי, כי מעל 200 תרבויות מספרות סיפור על המבול.

‏יותם: זאת אומרת, זה לא סיפור ייחודי לנו.

‏שחר: נכון, יש לא מעט סיפורי מבול שקדמו לסיפור המבול שלנו, יותר מזה, סיפור המבול השומרי, לדוגמה, נכתב עוד לפני שירד בפועל המבול לפי סרגל הזמנים התנ"כי.

‏יותם: זאת אומרת, הסיפור השומרי נכתב, ומבחינת התנ"ך, מבחינת לוח הזמנים של התנ"ך שהתנ"ך מספר עליו, עוד לא קרה.

‏שחר: עוד לא קרה המבול.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: נכון, דרך אגב, בקטע של תרגום אחורי שקדם לסיפור המקראי, שמו של גיבור המבול הוא נחמוליאל.

‏יותם: גם דומה.

‏שחר: יותר מזה…

‏יותם: גם אל, גם שם יש אל, אגב.

‏שחר: גם שם יש אל, נכון, יפה. יותר מזה, ברוב סיפורי המבול, השם של השורד קשור באיזשהו אופן לנחמה. לגיבור המבול בסיפור של עלילות גלגמש קוראים בנוסח הבבלי אותנפשתים, מלשון נופש.

‏יותם: טוב, אז היום ב"עושים תנ"ך" אנחנו מדברים על השמות בתנ"ך. ואתה, שחר ענבר, שמתארח אצלנו היום, הבטחת לי בתחילת התוכנית להסביר לי איך השם יעקב הפך לישראל, ואיך ישראל הפכה למדינה. בינתיים בעיקר הראת לי שחלק מהשמות מגיעים מעמים סמוכים, משפות של עמי האזור. הזכרנו את בבל, את השומרים. עכשיו אני חייב לברר נקודה אחת, לפני שנתקדם. אם לפחות תסכים איתי, שלאברהם אבינו יש שם יהודאי לגמרי. אב המון גויים, ככה נכתב בבראשית י"ז, 5.

‏שחר: כן, אפשר להגיד.

‏יותם: אבל… אני רואה את ה"פרצוף אבל" שלך.

‏שחר: אבל, בצירוף מקרים מעניין, אברהם הוא גם שיכול אותיות של המילה ברהמה.

‏יותם: ברהמה, אוקיי.

‏שחר: שהוא… ברהמה, הוא האל ההודי הראשי. ועד היום, ברהמין הוא התואר של הכהנים ההינדיים שהם בני המעמד העליון. אשתו של אברהם אבינו, קראו לה שרה, זה מזכיר את שמה של האלה ההודית שהייתה אשתו של ברהמה, שמה היה שרהסווטי.

‏יותם: הודים? שחר, מה הקשר להודו? קצת התרחקנו, נראה לי, מהאזור שלנו, לא?

‏שחר: לא. לפי התורה, אברהם בא ממקום שנקרא ארם נהריים. ככל הנראה, המקום נקרא כך מפני ששכן בין שני נהרות גדולים, הפרת והחבור. הממלכה החורית שהייתה ידועה בשם מיתני. אז אברהם נולד כביכול בעיר חרן, ששכנה במרכז מיתני. ועל פי הארכיאולוגיה, המיתנים סגדו לאלים ההודים.

‏יותם: שנייה, מיתני, מבחינת הגיאוגרפיה של היום, כדי למקם אותנו, איפה אנחנו נמצאים?

‏שחר: אנחנו מדברים על אזור סוריה, כיבושי דאעש לשעבר…

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: צפון סוריה, טורקיה.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: לפי הארכיאולוגיה, ובקורלציה לתנ"ך, מה שמצביע על גרעיני זיכרון שככל הנראה היו אותנטיים, היגרו אבותיו של אברהם המיתולוגי, בעקבות בצורות וסופות חול, מהודו, דרך שומר לצפון הפורה, והתיישבו באזור צפון סוריה ודרום טורקיה, דרומית לעם החורי. דרך אגב, זה גם מסתדר עם העובדה שאבא של אברהם העניק לשאר הבנים שלו שמות חוריים, חרן ונחור, אלו שמות חוריים, ואברהם קיבל שם הודי.

‏[אות מוזיקלי]

‏קריין: אתם מאזינים ל"עושים תנ"ך".

‏[פרסומת]

‏יותם: אמרנו כבר גם פה, אפילו ב"עושים תנ"ך", שאברהם בא מאוּר כשדים. ככה גם כתוב בתנ"ך עצמו, לא?

‏שחר: כן, לפי התורה גם וגם. לפי התורה הוא הגיע גם מחרן וגם מאור כשדים. אור הייתה עיר חשובה בדרום מסופוטמיה. כשדים לא היו בה אז. הם עלו על במת ההיסטוריה במאה העשירית.

‏יותם: אוקיי, אבל אפילו לפחות על אור, השם נראה לי מתאים לה. יש אפילו מדרש מפורסם שבו מדובר על המלך נמרוד, שזרק את אברהם לכבשן האש, ובגלל זה קיבלה העיר את השם שלה. אוּר, אור, אש, לא?

‏שחר: נכון, אבל שוב, זה מדרש איטיולוגי, שבא רטרואקטיבית להסביר את שמה. בתורה אין זכר לכבשן האש של אברהם, בשומרית אור זה עיר, ולפי התורה אברהם הגיע גם משם וגם מחרן. אז ככל הנראה היו כמה מסורות מתחרות שדיברו על מוצאו של אותו אב ופונים מאברהם אבינו.

‏יותם: זאת אומרת, יש מסורת מפה, יש מסורת מפה, היה צריך לאחד אותן, כי זה כנראה אבי האומה, או איזשהו אב מיתולוגי, ואמרו, אוקיי, נעשה את כל המסע מאור דרך חרן עד לפה, זה מתיישב עם הגיאוגרפיה אפילו.

‏שחר: כן, נספק את כולם.

‏יותם: אוקיי, על יצחק בנו דיברנו. מה עם הבן השני של אברהם, ישמעאל?

‏שחר: ככל הידוע לי, ישמעאל זה שם שמי, עברי, par excellence, ישמע-אל. כמובן שהכוונה המקורית של אל, כמו שאמרתי, הייתה כנענית, כי כמו שאמרתי, אל היה ראש פנתיאון האלים הכנענים. הוא היה בעלה של אשרה, והיה אבא של הרבה מאוד אלים זוטרים, כמו בעל, ים, ענת, והשאר.

‏יותם: אוקיי, רבקה, מאיפה השם שלה מגיע?

‏שחר: רבקה, אשתו של יצחק אבינו, יש שני כיוונים במחקר. אחד הוא שהשם שלה נלקח משמה של אלה אם הודית, שנקראה מתרבקה, או מאמא של האל קרישנה, שקראו לה דבקה.

‏יותם: אוקיי, ויש עוד הסבר שדיברנו עליו פה ב"עושים תנ"ך", יש מה שנקרא עגל מרבק.

‏שחר: עגל מרבק, כן.

‏יותם: זה עגל מפוטם, ואולי השם שלה זה בעצם עגלה או פרה, שזה גם יכול להיות הגיוני, כי הרי מדובר על איזושהי חברה כפרית, חברה ש…

‏שחר: רועי צאן.

‏יותם: נותנת שמות על פי כבשים, רחל.

‏שחר: נכון, נכון, זה כיוון הגיוני. אבל אני חוזר למה שאמרנו בתחילת הדברים על כך שאותם אנשים לאו דווקא דיברו עברית. רבקה הייתה אמורה להיות בתו של…

‏יותם: עוד לא עברית של ימינו, אתה מתכוון.

‏שחר: לא עברית של ימינו וגם לא עברית של אז. רבקה הייתה בתו של בתואל הארמי, אחותו של לבן. היא הייתה אמורה לגור בארם, מה לבתואל ולשפת…

‏יותם: העברים.

‏שחר: ולשפת העברים וללשון הקודש, מאיפה…

‏יותם: אוקיי, פוצצת לי את התיאוריה אולי, אבל אנחנו לא יודעים. אבל עדיין לא ענית לי מה זה באמת, יצחק.

‏שחר: אה, אתה צודק.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: אתה צודק.

‏יותם: והתשובה?

‏שחר: התשובה היא, איס במצרית עתיקה פירושו הביטו, ראו. זה פתיח שגרתי למשפט וגם לשם. וחקה פירושו שליט או מושל.

‏יותם: גם במצרית עתיקה.

‏שחר: גם במצרית עתיקה.

‏יותם: רגע, חקה מזכיר לי את המילה חוק.

‏שחר: נכון מאוד, נכון. זה מקור המילה העברית "חוק" שמופיע בתורה. כך מקבל השם יצחק את הפירוש "הביטו שליט", שמתאים יותר לתפקידו כיורש העצר של השושלת וכאיש חשוב.

‏יותם: אוקיי, אז לפי מה שאתה אומר לי כרגע, אני לא רואה איזשהו סיכוי שאברהם ייקרא כי הוא אבא של הרבה גויים, כמו שכתוב בתנ"ך?

‏שחר: תלוי עד כמה התפיסה שלך רומנטית.

‏יותם: לא ממש, אבל אוקיי.

‏שחר: הרי מי שנתן לו את השם המקורי אמור היה להיות אביו תרח, ולפי הסיפור המקראי, אברהם היה מהגר שהגיע לכנען, כמו שאמרנו, מאור או מחרן. מה לתרח אביו ולשפה העברית?

‏יותם: אוקיי, אני מבין שאתה לא רומנטיקן גדול. אז לפי הסיפור, האלוהים שינה את שמו מאברם לאברהם. את זה תסביר לי.

‏שחר: נכון מאוד. ובאותו המעמד הוא גם שינה את שמה של אשתו שרי לשרה. בבראשית פרק י"ז פסוק ט"ו, נכתב: "לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ". ושני השינויים האלה הפכו להיות זהים לשמות זוג האלים ההודים ברהמה ושרהסווטי, כמו שאמרתי.

‏יותם: אבל, הנה, לעבדו של אברהם קראו אליעזר, מצאתי שם עברי לגמרי, שחר, ניצחתי.

‏שחר: כן, בערך.

‏יותם: למה?

‏שחר: אפשר גם לומר שהשם הזה בעצם מאחד את האל הבבלי אל עם עזר, שהוא יוסיר, אוסיריס המצרי, שגם הוא היה אל, אחד האלים המצרים המרכזיים. צריך להבין, יותם, שכותבי התנ"ך ישבו כאן, ואמנם דיברו עברית, אבל יחד עם זאת, המסורות שלפניהם כללו אנשים עם שמות זרים. הניסיון שלנו למצוא תוכן עברי בשמות הזרים הוא ניסיון רטרואקטיבי. אברהם נשמע הגיוני, וישמעאל נשמע הגיוני, אבל מה זה תרח? מה זה רבקה? מה זה יעקב ועשיו?

‏יותם: אתה אומר, אם מישהו יקח אותנו, את קורות חיינו בעוד 400, 500, 1,500, 2,000 שנה, יגיד שאלכסנדר זה שם שנולד פה כי יש פה הרבה עולים מחבר העמים ששמם אלכסנדר.

‏שחר: כן.

‏יותם: אז אני חוזר לשאלה בה פתחנו את הפרק, ותוהה, מה רע ביעקב? ההסבר לשם שלו הוא פשוט, לפחות לכאורה, הרי כתוב בטקסט עצמו בבראשית, כ"ז, ל"ו, הוא עקב את אחיו.

‏שחר: בדיוק כמו עם יצחק, השם הזה בעייתי למנהיג. לאבי האומה יקראו על שם סיפור מביך שקרה בלידה שלו? איזה מין הקשר יש לזה? גם המשמעות בעייתית, זה אומר שכל חייו וחיי צאצאיו הם יתפסו בעקביו של אחרים?

‏יותם: רגע, למילה עקוב בעברית, אני יודע, יש גם משמעות שלילית, גם על זה, אגב, דיברנו בפרקים קודמים של עושים תנ"ך, למשל, במשפט, "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר", עקוב זה עקום.

‏שחר: נכון, נכון מאוד. ברור שהסיפור עם העקב הוא איטיולוגי, והמקרא גם מציין את זה כשעשיו כועס עליו, אומר לו בבראשית כ"ז, ל"ו: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". כלומר, המשמעות העברית של המילה היא, הוא עקב אותי, כלומר…

‏יותם: הוא רימה אותי.

‏שחר: הוא דפק אותי.

‏יותם: הוא רימה אותי.

‏שחר: נכון.

‏יותם: אוקיי, אז בכל זאת, מה זה יעקב?

‏שחר: אוה… יאח קאף…

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: במצרית, הכוונה נשמת הירח. זה היה שם מצרי מאוד פופולרי באותה תקופה. היו אפילו פרעונים שנקראו כך. השושלת ה-18 המצרית נקראה בשמות על פי הירח, יאח במצרית. והיו בה כמה פרעונים בשם יאח-מס, ילוד הירח. או לאחד הפרעונים בשושלת החיקסוסית קראו חד וחלק, יעקב-הר, או יעקב-אל.

‏יותם: אה, ממש יעקב.

‏שחר: כן, ממש כך.

‏יותם: השם יעקב, לפי הדברים האלה, חייב להיות מצרי.

‏שחר: זה פשוט מקרי שהמילה מסתדרת לנו בעברית, אבל המשמעות שלה גם בעברית היא לא כל כך סימפטית. למה? מה זה עשיו? יש כזו מילה?

‏יותם: עשיו, שעיר, עשב אולי.

‏שחר: מה הקשר?

‏יותם: לא יודע, זה מה שעלה לי. [צוחק]

‏שחר: הכניסו לנו לראש שיש קשר בין עשיו ושעיר.

‏יותם: כי הוא היה שעיר.

‏שחר: כי כתוב שהיה שעיר, אבל המילה עשיו חסרת כל משמעות בעברית. במצרית הפירוש שלה היא שייכת לו או שלו. ובינינו גם שעיר זה לא שם ראוי לבנו של אחד מגדולי האומה.

‏יותם: זאת אומרת, לתאר את המלך או את מישהו שהוא אמור להיות הנסיך כ-השעיר.

‏שחר: השעיר, נכון.

‏יותם: כן, אוקיי. יעקב, שחר, התחתן עם רחל. רחל זו בטח מילה בעברית, וזה אני יודע, רחל היא כבשה.

‏שחר: נכון מאוד. רחל היא כבשה. פירוש המילה רחל במקרא הוא כבשה. אבל המקור של המילה הוא אכדי.

‏יותם: אוקיי, אתה שובר לי את הכל היום, בקיצור.

‏שחר: בדיוק כמו לאה שבאכדית פירושה פרה.

‏יותם: זאת אומרת, יעקב התחתן עם כבשה ופרה.

‏שחר: כן, למה לא?

‏יותם: לא יודע.

‏שחר: שמות של בעלי חיים כשמות של אנשים היו מאוד נפוצים. היה את שכם בן חמור, שפן הסופר, דבורה, חולדה.

‏יותם: זה כמו שלך תסביר לאנשים שהם לא מישראל או לא יהודים או ישראלים, למה אנחנו נותנים שמות של עצים - אורן, ברוש.

‏שחר: ורדה.

‏יותם: ורדה.

‏שחר: בדיוק.

‏יותם: לא, ורדה אפשר, אתה יודע, יש רוז, אבל…

‏שחר: זה שושנה גם, נכון.

‏יותם: כן, אלון, ארז.

‏שחר: צודק.

‏יותם: אוק. my name is oak. אוקיי. ציפורה אשת משה, בוא נדבר עליה.

‏שחר: זה באמת שם של בעל חיים, אבל דווקא אצל ציפורה המקור הוא מצרי. נגיע לשם.

‏יותם: אתה לא משאיר לי שום דבר מפה, אני רואה. לבנים שלהם, אני ממשיך להקשות עליך, הם קראו בשמות עבריים, ראובן, שמעון, לוי. יש גם הסבר בתנ"ך לכל שם.

‏שחר: זה נכון. זה… כאן אני מסכים איתך. חלקית.

‏יותם: אוקי.

‏שחר: לחלק מהשמות של השבטים, באמת יש משמעות בשפה העברית. לדוגמה, על ראובן, הבכור, נכתב בראשית פרק כ"ט, פסוק ל"ב: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי". הסבר יפה, למרות שראו-בן היה יותר מתאים.

‏יותם: אוקי, עדיין, זה בסדר, זה במסגרת ההיגיון.

‏שחר: נכון.

‏יותם: אז, ראובן. ראובן, כמו שאמרנו שמשמעותו של יצחק הוא הביטו-שליט.

‏שחר: ממש ככה.

‏יותם: הביטוי הזה היה נפוץ מאוד.

‏שחר: הנה, הנה פרט מעניין. יש עוד שבט שהמשמעות של השם שלו הוא רא-ובן. אתה רוצה לנחש מיהו?

‏יותם: נו, תגיד לי, אתה?

‏שחר: יוסף. במקרא, רחל קראה לבן יוסף כי, ואני מצטט, כן? מבראשית פרק ל', פסוק כ"ב: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר".

‏יותם: זאת אומרת, קצת מעליב, יש לי הרגשה, רחל בעצם פונה לאל ואומרת לי, 'תן לי עוד בן', זה השם של הבן שלי הנוכחי.

‏שחר: בדיוק, זה מאוד מעליב. רואים בבירור שהסיבה הזאת היא איטיולוגית. כותבי התנ"ך נתקעו עם השם יוסף, וחיפשו לתת לו משמעות רטרואקטיבית. אבל במצרית, יוס-סף, זה… הכוונה היא, הביטו-בן-הוא. בכלל, הסיומת של פ סופית, או ב' נפוצה במצרית, וראינו אותה גם אצל יעקב, וגם אצל עשיו, ואז גם אצל יוסף, המשמעות היא: ראו-בן.

‏יותם: ראו-בן, יצ-חק, יוס-סף. אוקיי, נהדר. יש לנו גם ראו-בן אצל לאה, וראו-בן אצל רחל, אגב, נכון?

‏שחר: בדיוק, אין אפליה.

‏יותם: אוקיי, עד כאן הדברים נשמעים טוב ויפה, אבל יש לי עוד כמה שמות שאני בטוח שהם עבריים בשבילך, בוא נראה מה אתה אומר על לוי. זה מהמילה לוויה, ללוות, עברית. גד, גם בעברית של היום של התשבצים, זה מזל. בנימין זה בן ימיני.

‏שחר: אתה בהחלט צודק, אבל לפני שמתחילים בכלל, צריך להבין את הקונטקסט. קודם אמרנו שבת פרעה לא ידעה עברית, אז איך היא קראה לבנה משה בעברית, נכון?

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: ואותו דבר אמרנו על רבקה, מה פתאום היה… השם שלה, יהיה עגל מרבק בעברית. אותו דבר עם רחל ולאה, הן היו אמורות להיות ארמיות, הן היו אמורות לגור אצל לבן, אבא שלהן, בארם, ולדעת רק ארמית.

‏יותם: ותימוך למה שאתה אומר, לזה שהן היו אמורות לדעת רק ארמית, זה כשלבן כרת ברית עם יעקב, יעקב קרא למקום כריתת הברית: גלעד. ולבן קרא לו…

‏שחר: בארמית.

‏יותם: בארמית, וזה כתוב בטקסט.

‏שחר: כן, הוא קרא לו בארמית: יגר שהדותא.

‏יותם: ככה כתוב.

‏שחר: נכון, דוגמה מצוינת. ויגר שהדותא בארמית זה גלעד. והנה הוכחה מתוך המקרא עצמו שמשפחת לבן דיברה ארמית. אז איך הבנות של לבן, עוד כשהיו בארם, הולידו ילדים ו…

‏יותם: לפני שהם עשו עלייה ולמדו עברית באולפן פה.

‏שחר: בדיוק, עוד לפני שהם עלו לכאן. הם הולידו ילדים וידעו לקרוא להם בעברית של ביאליק, שמות כמו: "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן" או: "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי". ושאר השמות שמופיעים בבראשית פרק ל'.

‏יותם: אז איך הם ידעו לקרוא בעברית צחה ויפה כזאת?

‏שחר: פשוט, איטיולוגיה. היו קבוצות בשם הזה, אז כותבי התנ"ך הצמידו להם כל מיני משמעויות.

‏יותם: כשאתה אומר קבוצות, אתה מדבר על עממים או עמים או שבטים, שהם בעצם שנים עשר השבטים.

‏שחר: בדיוק, בדיוק.

‏יותם: ומה עם גד, שדיברתי עליו? זה מזל בעברית.

‏שחר: נכון, גד זה מזל בעברית. בנוסף, גד במקור היה אל, אל ארמי. האל הממונה על המזל. גם התנ"ך מכיר אותו. בישעיהו פרק ס"ה, פסוק י"א כתוב: "וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ". זה אומר שהיה אל ידוע כזה באזור.

‏יותם: זה כמו שבאחד הפרקים הקודמים דיברנו על האל ים, שהיה אחראי על ה… הפתעה: ים, ומכאן כנראה נכנסה המילה הזאת גם לעברית שאנחנו מדברים.

‏שחר: נכון מאוד, והאל ים וקורותיו מופיעים בכתבי אוגרית. אבל אם נחזור לענייננו, גד, הוא היה בנה של זלפה, שפחת לאה, והיא ילדה ליעקב שני ילדים, את גד ועוד בן אחד, קראו לבן השני שלה אשר.

‏יותם: אוקיי, ואני רואה כבר לאן אתה חותר, אשר, תן לי לנחש, מזכיר את אשור.

‏שחר: בדיוק, אשור הוא שמו של אל השמיים במיתולוגיה האכדית ובמיתולוגיה השומרית. אבל יותר מזה, בממלכת אשור, היה האל אשור ראש פנתיאון האלים. וכותבי התנ"ך שישבו בכנען באו במגע עם התרבויות סביבם. יש גם דעה רווחת שקודם היו הקבוצות הללו, והיו להם שמות, ובאיחוד שלהם התמזגו לכדי עם אחד, והקבוצות הללו לא כולן היו שמיות במקור, ומטבע הדברים האלים שלהם היו מגוונים.

‏יותם: זאת אומרת, כל קבוצה הביאה מהמקום שהיא באה את המיתולוגיות והסיפורים שלה, הם התאחדו לכדי פנתיאון מקומי, מקורי, שנולד פה.

‏שחר: נכון.

‏יותם: ישכר, לא יששכר, זה בעברית, ישכר, לא? יש שכר.

‏שחר: אפשרי, כן. זה מסתדר לנו יפה בעברית. אפשר גם שאיס-סחר מקורו במצרית.

‏יותם: שוב אתה הולך למצרים.

‏שחר: כמו יצחק, אמרנו איס-חק. כאן איס-סחר, פירושו ראו-תוכנית. הביטו-תוכנית.

‏יותם: אוקיי. ומה עם הבן הקטן, בנימין. בנימין, בוא נפרק את זה, בן ימין.

‏שחר: נכון, נכון מאוד. אבל לא רק. בין ימינה היה שם של קבוצות מוגדרות וידועות מאוד, שהסתובבו באזור צפון מסופוטמיה הרבה לפני שנולד בנימין. גם המקרא מזכיר לא מעט את אותם בני ימין. או קורא לאנשים מסוימים איש ימיני. כך שלא ספק הוא הכיר את הקבוצות האלה. לדוגמה, בפרשת פילגש בגבעה, בשופטים פרק י"ט את פסוק ט"ז כתוב: "וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי". או בשמואל א', פרק כ"ב, פסוק ז': "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי". ויש את הדוגמה הכי מפורסמת של מגילת אסתר, ששמה אומרים על מרדכי היהודי שהוא היה איש ימיני.

‏יותם: זאת אומרת איש הימיני בעברית מודרנית. איש מבני ימין האלה.

‏שחר: בדיוק, מבני הימין.

‏יותם: אוקיי, לפחות, שחר, בבקשה אל תשבור לי את לוי, תן לי את לוי. לוי זה עברי?

‏שחר: כן, לוי זה עברי.

‏יותם: תודה רבה.

‏שחר: אבל אצלו האנומליה היא הכי גבוהה.

‏יותם: תסביר.

‏שחר: אצלו יש הכי הרבה בעיה. כי הרבה מאוד אנשים מהשבט הזה, כמעט כולם, השמות שלהם הם מצריים לכל דבר, בניגוד לשמות האנשים משאר השבטים שהם שמים. בשאר השבטים מוצאים שמות ישראלים, שמים, כנעניים, מספוטמים.

‏יותם: ובשבט לוי?

‏שחר: אבל בשבט לוי כמעט כל השמות הם מצריים.

‏יותם: למשל?

‏שחר: משה, מרים, אהרון, חור, עמרם, יוכבד, גרשום, אליעזר, פנחס, אלי וכן הלאה. כל אלה שמות מצריים.

‏יותם: רגע, רגע, משה, מעבר להסבר הפחות הגיוני שהוא נמשה מהנהר על ידי בת פרעה שידעה במקרה עברית, כן? זה שם מצרי?

‏שחר: כן. מסס זה ילד. איך קראו לפרעה של יציאת מצרים?

‏יותם: רעמסס.

‏שחר: בדיוק, רע-מסס, הילד של האל רע, האל רע היה אחד האלים הכי חשובים במצרים העתיקה, על אותו משקל, פוטיפרע, שאצלו עבד יוסף זה פו-טי-פרע, במצרית עתיקה זה לחם בית האל רע, לחם בית רע. וציפורה, שהבטחתי לחזור אליה, השם שלה זה אותו דבר, אותו שטנץ, טיפ-רע, לחם בית רע, אותו דבר בדיוק, אז משה זה מסס, ומסס זה ילד, כמו שהזכרתי שהיה פרעה בשם יאח-מס, ילד הירח, יאח-כאף, נשמע את הירח, יאח-מס, מס, ילד, משה.

‏יותם: ואמרת גם שבני המשפחה שלו, של משה הילד, הם בעלי שמות מצריים, עמרם, אהרון, מרים, הם נשמעים לי השמות הכי עבריים ישראליים שיש.

‏שחר: עדיף שכך, בעברית למילה מרים יש משמעות שלילית, מרים, מרירות, מרי, אבל במצרית עתיקה, מריאת, פירושו אהובה.

‏יותם: הממ… נשמע כבר יותר טוב.

‏שחר: נכון, עמרם, עמרם, מזכיר לנו שוב את האלים המצריים, אמרם, אמן-רע, האל אמון והאל רע.

‏יותם: אוקיי, זה שמות אל, תפסתי אותך. יוכבד, זו מילה עברית, יו, תחילתה תיאופורית, אני תלמיד טוב, כמו יותם, יואב, יונתן.

‏שחר: נכון, יותם זה באמת שמי, גם יואב, גם יונתן, אבל מה זה יוכבד?

‏יותם: כבד? מה זה כבד?

‏שחר: מה זה כבד? יותם, אני מבין, אני מכיר את המילה תם ואני מכיר את יואב, אני יודע מה זה אב ומה זה נתן, אבל יוכבד ל-כבד אין משמעות, אז יוכבד גם הוא שם מצרי, יוכ-כבד, אם כבר המילים מתחילות להישמע לך מוכר, מזכיר את יאח חוט-אפ, שוב, יאח זה ירח, יאח-מס, הבן של הירח, מס ילד. פירוש מה של יוכבד זה הירח-מרוצה, ובאמת זה גם היה שמה של אחת ממלכות מצרים.

‏יותם: טוב נראה לי שאני צריך לחזור לקורס מצרית מדוברת בקרוב. בוא נלך לגרשום, אליעזר, פנחס, גם שמות מצריים?

‏שחר: אלו שמות של בני לוי, של בני שבט לוי, וגם אלו שמות מצרים. גר-שום, גר זה שתיקה, גר זה שתיקה, ושום זה לנדוד.

‏יותם: במצרית עתיקה, אתה מדבר.

‏שחר: במצרית עתיקה, שתיקת הנודד, על אליעזר שמשמעו אל, וזיר, וסיריס כבר דיברנו. פנחס זה פנח-סי, שפירושו במצרית עתיקה השחור.

‏יותם: שוורץ, משפחת שוורץ.

‏שחר: שוורץ זה, כן, מילה קצת לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה היה שמו של הכהן הגדול המצרי בימיו של פרעה אחנתון. חור זה האל הורוס, בנו של האל הוזיריס.

‏יותם: אז אתה בעצם מעלה פה טענה, ששבט לוי היה מורכב מאנשים עם שמות מצריים, בעצם הלויים הם מצרים?

‏שחר: כן, ובאופן מובהק, לכן במחקר יש השערה, שקודם התגבשה בכנען הקבוצה של הישראלים הראשונים, מה שנקרא הפרוטו ישראלים, ואז נילוו אליהם אנשים שהגיעו ממצרים.

‏יותם: בעצם זה הסבר אלטרנטיבי ליציאת מצרים.

‏שחר: נכון מאוד, נכון, בגלל שהגיעו מאוחר, לא הייתה ללויים האלה נחלה מוגדרת, והם הסתובבו בין כולם, ובגלל זה התורה כותבת שלשבט לוי אין נחלה. בגלל שהם הגיעו מאוחר הם קיבלו את השם לויים, והסתובבו בין שער השבטים והביאו את הסיפור שלהם ואת הפולחן המצרי שלהם, שהיה שונה מהפולחן של שאר הקבוצות שישבו בארץ ועבדו אלים אחרים. ואולי הם אלה שהביאו את בשורת המונותאיזם וגיבשו את עם ישראל. זו דעה רווחת במחקר שאפשר למצוא אצל כמה חוקרי מקרא מפורסמים, כמו פרופסור ישראל קנוהל או דוקטור יגאל בן נון.

‏יותם: אוקיי, והעם ישראל המקורי שישב פה הוא לא היה מונותאיסטי?

‏שחר: ככל הנראה לא. גם המקרא מתאר שכשעם ישראל ישב כאן, לפני תקופת המלוכה וגם במהלכה, הוא עבד הרבה מאוד אלים. האלים של כנען היו מאוד פופולריים כאן. היו במות ומקדשים להרבה מאוד אלים, ואפילו בית המקדש הראשון שימש מקום פולחן לכמה מאלי כנען. רק ממש לקראת סוף ימי בית המקדש הראשון, מלך בשם יאשיהו ערך רפורמה מונותאיסטית. שם כתוב במלכים ב', פרק כ"ג, שכחלק מהרפורמה, ואני מצטט: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל. וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם". כלומר, עד אז היה מאוד שמח, ואנחנו מדברים ממש על סוף תקופת המלוכה, בערך 36 שנים לפני החורבן. כלומר, במשך מאות שנים, בזמן שבית המקדש היה קיים, זה מה שהלך שם בתוך המקדש ובכל ירושלים ובכל ממלכת יהודה.

‏יותם: זאת אומרת, אנחנו לא מבקרים כרגע את התפיסה התיאולוגית של אל אחד מונותאיסטי, אבל אנחנו מספרים מתוך הטקסט עצמו…

‏שחר: מה היה.

‏יותם: מה קרה ומה היה בפועל, מה קרה בשטח.

‏שחר: זה התיאור המקראי.

‏יותם: מתי זה התחיל, כל החגיגה הזאת שמה?

‏שחר: אפשר להניח שמאז ומתמיד. ספר שופטים, המוקדם, עוסק רובו ככולו בעבודה זרה, שעבדו בני ישראל, שההגדרה שלה היה עבודת אלים אחרים. האל הפופולרי ביותר היה הבעל, אל הגשם. אחד השופטים הכי פופולריים, גדעון, הוא כונה בשופטים פרק ו' פסוק ל"ב בשם ירובעל.

‏יותם: אבל באותו מקום גם נכתב ששמו ניתן לו בגלל שהוא נלחם בבעל, ירו-בעל, רב עם הבעל.

‏שחר: בשופטים ו' פסוק ל"ב נכתב: "וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ".

‏יותם: הנה.

‏שחר: אבל ברור שזו לא הכוונה.

‏יותם: למה?

‏שחר: כי ירושלים זה לא יריב עם שלם, אלא עיר ששלם ייסד.

‏יותם: ירו-שלים, אוקיי.

‏שחר: אותו דבר, ירו-בעל, המקום לבעל שייסד אותו אחד. או אם תרצה, ירו-בעל ירבה הבעל, כמו שירובעם נקרא כך, לא כי הוא רב עם העם, אלא כי הוא ירבה את העם. על כל פנים, מקריאה פשוטה בספרי הנביאים, אפשר לראות מהמקרא עצמו, שפולחן הבעל היה מאוד פופולרי, לא רק בימי השופטים, אלא גם בימי המלוכה. שאול המלך קרא לבן שלו איש-בעל, ולנכד שלו מפי-בעל, לפי דברי הימים א', פרק ח' פסוק ל"ג, למה שהוא יקרא לבן שלו בשם של אל זר, סתם ככה?

‏יותם: אני יודע שלבן של שאול קראו איש-בושת, ולנכד שלו מפי-בושת, איפה שינית לי את השם שלהם, או איפה התנ"ך שינה את השם שלהם?

‏שחר: נקרא שזו צנזורה, התנ"ך קרא להם גם איש-בעל ומפי-בעל, וברור שזו צנזורה, כי מי יקרא לבן שלו בושת?

‏יותם: זו מילה לא יפה, גם היום, בן בושת, כן, אתה יודע.

‏שחר: בדיוק, זו מילה עם קונוטציות מאוד שליליות.

‏יותם: אז מה קרה שמה?

‏שחר: קראו לו איש בעל, והצנזורה הזאת חגגה בספרי המקרא, איש-בעל הפך לאיש-בושת, בספר שמואל, מפי-בעל הפך למפי-בושת, בדיוק כמו שגדעון השופט, שדיברנו עליו, אשר כונה ירו-בעל, השם שלו צונזר בשמואל ב' פרק י"א, פסוק כ"א לירו-בושת. אז הנה הוכחה שמלכתחילה, השם שלו פירגן לבעל. האג'נדה המונותאיסטית כלפי בעל, באה לידי ביטוי בצורה הכי ברורה בתואר הגנאי, בעל זבוב, שמופיע כמה פעמים בתנ"ך, ואומץ גם על ידי הברית החדשה. האג'נדה המקראית ניסתה לטשטש את התואר האוגריתי הכנעני המקורי, שהיה בעל זבול, [יותם מהמהם בהבנה] שמתאר דווקא את האל בעל במלוא כבודו ופארו, כמו שמתואר בשירה האוגריתית, יש זבול בעל בארץ, זבול זה מפואר או נשיא, כך או כך זו מילה חיובית, גם בעברית המקראית וגם בעברית של ימינו.

‏יותם: בעברית של ימינו, אדמת זבול זו אדמה פוריה, אדמה טובה. רגע, אבל קופץ לי עכשיו פה משהו, הרי לאחד השבטים קראו זבולון.

‏שחר: השם זבולון, נכון, נכון מאוד. יותר מזה, ככל אני רואה מרכז פולחני לבעל בשכם, שנודע בתקופות קדומות כזבול, אז המילה זבול שמתארת דבר טוב הפכה לזבוב שלו יש קונוטציות שליליות.

‏יותם: ריקבון, לכלוך…

‏שחר: מחלות.

‏יותם: מחלות.

‏שחר: נכון, אותו דבר עשית אנחנו עם המלך אחאב הישראלי שאשתו בת מלך צידוני שנקרא איזָבל על שם הזבול, הפכה לאיזֶבל, מהמילה זבל.

‏יותם: אז תושבי הארץ, בני ישראל, את מי הם עבדו בעצם? את הבעל או את האל שלנו, את י' ה' ו' ה'?

‏שחר: שאלה טובה. בשלב מסוים היהדות כביכול עשתה יישור קו, והאל שלנו כאילו קיבל את כל הכוחות של כל שאר האלים. עד אז עבדו כמה אלים במקביל, ולעיתים היה אפילו בלבול בין הבעל והאל שלנו. ראינו ששאול קרא לבן שלו איש-בעל, לאחד מגיבורי דוד קראו בעל-יה, בדברי הימים א', פרק י"ב.

‏יותם: ואני שוב אוכיח לך שאני תלמיד טוב, זה שם תיאופורי, בעל-יה כמו אליהו.

‏שחר: נכון מאוד, זה שם תיאופורי מוחלט. בעל-יה. אפילו דוד המלך בעצמו קרא לבן שלו, לפי דברי הימים, פרק י"ד פסוק ז', הוא קרא לבן שלו בעל-ידה. והפסוק שקשה להסביר אותו בצורה אחרת, חוץ מהעובדה ששתי הישויות האלה התחלפו, בשמואל ב', פרק ה', פסוק כ', כתוב כך: "וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ יְהוָה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים". אדוני פרץ, אבל דוד קרא למקום על שם הבעל. היה בלבול מוחלט. יותר מזה, בתהילים, פרק ס"ה, פסוק ה', האל שלנו כונה "רוכב בערבות", שזה היה אחד הכינויים הכי פופולריים של הבעל. שהיה אל הגשם, אז הגיוני שירכב על עננים, שזה קצת מוזר לכנות את האל שלנו בשם כזה.

‏יותם: ערבות - עננים, אוקיי. עכשיו, שחר, אחרי שדיברנו על כל כך הרבה שמות, אני חוזר להבטחה שלך מתחילת הפרק. איך יעקב, שהבנו כבר שהשם שלו, לפחות בין השורות, מרמז על איש שלא היה הכי ישר בעולם, הפך ברבות הימים לעם ישראל, ובהמשך למדינת ישראל.

‏שחר: טוב, אז לפי מה שמתואר בבראשית, פרק ל"ב, לילה אחד הופיע איש מסתורי, לא ברור אם היה איש או מלאך או אל, והוא נלחם עם יעקב, ולאחר שנגמרה ההתקוטטות הזאת, אמר האיש ליעקב: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

‏יותם: זאת אומרת, נלחמת עם אנשים ועם אלוהים ותוכל להם.

‏שחר: נכון, עכשיו, קשה לקבל את הסיפור הזה כאמת היסטורית, בין היתר כי בעברית המקראית, כמו בשאר השפות השמיות בעולם העתיק, הפעלים בשמות תיאופוריים לא מתייחסים לנושאי השם, אלא לאל עצמו. כלומר, אל צריך להיות הנושא של הפועל, ולא המושא.

‏יותם: זאת אומרת, יו-נתן, האל נתן, יו-תם, האל הוא תם, הוא ישר.

‏שחר: בדיוק, אז אי אפשר להגיד, ישראל כי אתה שרית עם אל, אלא משהו שקשור לאל שהוא עשה. אז יש שקשרו אותו לשורש שרר, כלומר, האל שולט. יש כאלה שהציעו האל ישר, אבל כנראה ההסבר הכי טוב הוא דווקא זה שהוצג על ידי הסופר המקראי מלכתחילה. כלומר, האל נלחם ביעקב, ולכן שמו יהיה ישראל. לא יעקב נלחם באל, אלא האל הוא זה שנלחם ביעקב.

‏יותם: אוקיי, ואיך זה מביא אותנו לעם ישראל, למדינת ישראל? למה השם הזה בסופו של דבר השתרש ונשמר?

‏שחר: אוקיי, כשהגיעה העת להקים את המדינה, ישבו אנשים וחשבו איך לקרוא למדינה, והועלו כמה הצעות. הציעו לקרוא למדינה בשם צבר, ציון, יהודה, אבל בסוף הוחלט לקרוא למדינה בשם ישראל, מכל מיני טעמים. לדוגמה, פסלו את השם יהודה, מכיוון שלפי תוכנית החלוקה, שום אזור בארץ שהיה אמור להגיע למדינה היהודית, לא כלל שטחים שהיו במקור של ממלכת יהודה המקורית, אלא רק של ישראל. הסבר אחר הוא שממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית, ובה שכן בית המקדש והפולחן המונותאיסטי, בעוד שממלכת ישראל הצפונית הייתה פולטאיסטית יותר, מודרנית יותר, פתוחה לעולם, מערבית בגבולות העולם העתיק.

‏יותם: מערבית יוונית אפילו, אם אפשר להגיד אולי.

‏שחר: אז עוד לא היו יוונים, אבל כן, הכיוון שלה היה כלפי חוץ, כלפי העולם הגדול.

‏יותם: בגלל זה אגב, בתנ"ך, אם אני לא טועה, כל הזמן נזכרת ישראל כזאת שמורדת, כזאת שעושה… הולכת לדרך זרה, לעבודה זרה, ויהודה יותר אורתודוקסית, מסורתית, מקובצת, שומרת על המסורת.

‏שחר: נכון, נכון. מלכי ישראל מוצגים כחוטאים, אף על פי שהיו להם יחסי מסחר ושכנות טובים עם השכנים הצפוניים.

‏יותם: טוב, ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, אתה יודע.

‏שחר: נכון, וכשראשי הציונות חשבו איך לקרוא למדינה, הם העדיפו לקרוא לה בשם ישראל, שהוא יותר מקבל ומכיל ומערבי, מאשר יהודה, ששלח אותם לקונוטציות של "עם לבדד ישכון" ושל פולחן ומקדשים ותיאוקרטיה.

‏יותם: ובמילים נוקבות אלה, אני חושב שנסיים. תודה שחר.

‏שחר: תודה רבה, יותם, על ההזדמנות לבוא הנה.

‏יותם: אני רוצה בהזדמנות זו גם להודות לניר סייג על עריכת הקול של התוכנית, נתראה בפרק הבא של "עושים תנ"ך".

‏[אות מוזיקלי]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה