עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - מסע סנחריב: גירסת הבמאי (שחר ענבר)

בעבר דיברנו עם ד"ר בעז סתוי על סיפור מסע סנחריב, סיפור מרתק שיש לו זוויות שונות ואנחנו התרכזנו בזווית האשורית. איך הסיפור נראה בעיקר דרך עיניהם של העורכים האשוריים. הפעם נעלה את הגירסה הישראלית על ראש שמחתנו ונראה מה התנ"ך כותב על מסע זה. במבט ראשון - סיפור מצור סטנדרטי. במבט מעמיק - סיפור משונה מאוד, שנראה כמו מספר טייקים הפוכים לאותו אירוע. אז מה באמת קרה שם? האם ה"במאי" התבלבל? האם האשורים באמת ניצחו? האם סנחריב קיבל מה שרצה? האם אלוהים הגן על עמו ועל עירו? ומה עושה באמצע הסיפור מלאך אלוהים, שהורג במכה אחת מאה שמונים וחמישה אלף חיילים אשוריים? כדי לעשות סדר בסיפור נמצא איתנו חוקר המקרא שחר ענבר, שייקח אותנו לעולמם של העורכים המקראיים ושל אנשי יהודה בשנת 701 לפנה"ס.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/06/2025.

‏קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

‏[אות מוזיקלי]

‏קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

‏יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. לפני 5 שנים בערך עשינו פרק על מסע סנחריב. בפרק אירחנו את דוקטור בועז סתוי, וקראנו לפרק "מסע סנחריב - גרסת העורך". בפרק ההוא התרכזנו בצד האשורי של הסיפור, ועל גרסאותיו השונות. אבל הסיפור הזה, סיפור מסע סנחריב כל כך מעניין, שהחלטנו לספר גם את הזווית היהודאית, הזווית שלנו. לצורך זה נמצא איתנו באולפן חוקר המקרא שחר ענבר, מה שלומך שחר?

‏שחר: שלום יותם.

‏יותם: מה העניינים?

‏שחר: תודה. [צוחקים] אוקיי, לא ציפיתי.

‏יותם: כן. אז שחר, תשמע, סיפור שכבר סופר, אבל יש לו עוד זוויות, מה אפשר לומר עוד על הסיפור הזה?

‏שחר: אפשר לומר שהסיפור הזה, של מסע סנחריב, מעבר לזה שהוא אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בספר מלכים, הוא גם אחד הסיפורים המתועדים ביותר בתקופת התנ"ך, וגם במקורות החוץ מקראיים. אפשר להגיד שהמסע הזה היה האירוע הכי דרמטי והכי משמעותי בתולדות יהודה, מיום הקמתה ועד חורבנה. ואני מכליל בזה גם את חורבנה, לדעתי מסע סנחריב עשה יותר נזק מחורבן המקדש של נבוכדנאצר…

‏יותם: וואלה.

‏שחר: כן. ומעבר לתיעוד הרב שלו, הוא גם השאיר סימנים בשטח. כי במהלך המסע שלו, סנחריב הגיע עם D9, והוא פשוט דרס את יהודה. המסע הזה השאיר שכבות…

‏יותם: פיזית.

‏שחר: כן, פיזית. הוא השאיר שכבות חורבן ברורות, שהם ממש הפכו לסימון ארכיאולוגי. ארכיאולוגים משתמשים בו כדי לתארך בנפרד מכלולים של כלי חרס שהיו מעליו, ומכלולים של כלי חרס שהיו מתחתיו. לפעמים הם מגיעים לדיוקים של כמה עשרות שנים, אפילו של שנים בודדות.

‏יותם: שזה עצוב מאוד, האמת, בשביל החבר'ה, אתה יודע, שגרו פה, באזור הזה, אבל באותה נשימה, אפשר להגיד שמבחינת הארכיאולוגים, המסע הזה הוא באמת מתנה גדולה לארכיאולוגיה. אמרת, התיארוך הזה, מתארכים לפני ואחרי ה…

‏שחר: כן. אפשר להסתכל על זה גם ככה, אם אתה בן אדם אופטימי. בכל מקרה, מסע סנחריב הוביל לפגיעה קשה מאוד ביהודה, ולהגליה של תושבים, ולהרס של ערים, ולהרס הכלכלה, וזו רק זווית אחת של הסיפור, ואני רוצה לספר את הסיפור השלם.

‏יותם: אוקיי, אז בוא תמקם אותנו, איפה אנחנו על ציר הזמן? מערך הכוחות? סנחריב הוא אשורי, נכון?

‏שחר: נכון. אשור היא אימפריה עולמית, אנחנו במאה השמינית לפני הספירה, באותה תקופה אשור מתפשטת, היא אימפריה, וסביב שנת 732 לפני הספירה, היא מחריבה את ממלכת ארם דמשק הצפונית, שנמצאה מעלינו, ואחר כך, סביב שנת 720 לפני הספירה, היא כובשת גם את ממלכת ישראל, ומחריבה אותה. למלך של אשור באותו זמן קראו סרגון השני, ולסרגון השני נמאס ממרידות המיסים של ישראל, ומהניסיונות שלה לכרות ברית עם מצרים, שהייתה יריבה של אשור, אז סרגון הגיע לכאן, החריב את ישראל והגלה את התושבים שבה לחלקים שונים באימפריה שלו.

‏יותם: היו לו התנגשויות גם עם ממלכת יהודה, לסרגון?

‏שחר: דווקא לא. למלך יהודה באותו זמן קראו אחז, והוא בחר שלא להתנגד לאימפריה האשורית, והוא השתעבד לה, ונתן לה את כל המיסים שהיא דרשה ממנו, והיה ילד טוב.

‏יותם: בעצם, יהודה שרדה את גל הכיבושים האשורי, היא הורידה את הראש, היא סירבה למרוד באשור, כמו ארם או כמו ישראל, שמרדו באשור, ובסוף גם חטפו על הראש.

‏שחר: נכון, והתוצאה גם הייתה מפתיעה. מיד אחרי השעבוד לאשור, חל שינוי מהותי באופי של ממלכת יהודה, מממלכה קטנה ולא מפותחת חקלאית, פתאום הייתה התפתחות גדולה ביהודה בכל התחומים של המינהל והמסחר והכלכלה, כי יהודה הפכה להיות חלק מהאימפריה האשורית. היא הייתה חייבת לפתח את הכלכלה שלה כדי שתוכל להתקיים ולשלם מיסים לאשור, והאשורים עזרו לה עם כל זה. ואז עלה לשלטון ביהודה המלך חזקיהו.

‏יותם: המלך, אולי אחד האהובים בתנ"ך מ… אתה יודע, ממלכי יהודה.

‏שחר: הסופר המקראי מאוד אוהב את חזקיהו, וחזקיהו מלך 30 שנה, כ-30 שנה, במהלכן הוא היה וסל של מלכי אשור, והוא העביר להם את המיסים כנדרש, אבל מצד שני, מתחת לרדאר באותו זמן, הוא גם כרת בריתות חשאיות נגד מלכי אשור, והוא גם ביצר את הערים של יהודה והוא הכין את יהודה לעימות עם האימפריה האשורית.

‏יותם: בין השאר, החומה המפורסמת בעיר העתיקה, לא זאת שקיימת היום, כמובן, אפשר לראות אותה בחלקים מסוימים.

‏שחר: נכון מאוד, הוא בנה או שהוא הרחיב חומה מסיבית מאוד, רחבה מאוד, היה לכם פרק בנושא עם יובל גדות ועם פינקלשטיין, על מהותה של החומה הזאת. 7 מטר רוחב, לפחות 8 מטר אורך. כשאויבים מגיעים לכזה דבר, לחומה כזאת, אין להם סיכוי לפרוץ אותה, אז הם צריכים לחשוב האם הם מתחילים להציב סולמות, או שהם מסתובבים ומתחילים לחפש נקודת תורפה אחרת.

‏יותם: אני תמיד חושב בעניין הזה, איך החרישו את החומה מהמרגלים של אשור, אבל בסדר. שישבו פה וראו את חזקיהו בונה חומה כזאת ענקית, ולא שאלו - רגע, מה? מה הולך?

‏שחר: מה הלו"ז?

‏יותם: כן, ואמרת עוד דבר, שחזקיהו שילם מיסים לאשור ובמקביל הוא בעצם התכוון למרוד, נכון?

‏שחר: כן, כי מצד אחד חזקיהו היה וסל טוב של אשור, אבל בבחירה בין המעצמות באותה תקופה, כלומר, בין אשור שהחריבה לא מזמן את ממלכת ישראל, mind you, ולבין מצרים, חזקיהו הלך עם מה שמוכר לו. הוא הכיר את המצרים, והוא הושפע מאוד מתרבות מצרים, ומי שמחפש הוכחה, בחפירות של עיר דוד לפני כמה שנים נמצאה טביעת החותם של חזקיהו. כתוב עליה: "לחזקיהו, אחז, מלך יהוא", ומופיעים בה כמה סמלים מצריים מובהקים. יש שם מה שמכונה גלגל חמה מכונף.

‏יותם: רעם…

‏שחר: כן.

‏יותם: צורתו כעיגול.

‏שחר: זה נראה כמו הסניץ' הזה של הארי פוטר.

‏יותם: כן.

‏שחר: והסמל המצרי שמכונה ענח', מה שדומה למחזיק מפתחות.

‏יותם: כן.

‏שחר: וחזקיהו שלנו, הוא כרת בריתות עם המלכים שסביבו, בעיקר עם מלך מצרים, במטרה למרוד באימפריה האשורית, וזה מופיע גם בספר ישעיהו, שם הנביא ישעיהו, שחי באותו זמן, מגנה את הברית הזאת בין יהודה למצרים, ואת הכוונה של חזקיהו למרוד באשור.

‏יותם: אבל שחר, אחרי ההקדמה שעשית, יפה, על האימפריה האשורית שמחריבה את מי שמורד בה, אני חייב לשאול, למה מלכתחילה, שיהודה הקטנה והדי עלובה, תמרוד באשור, שהייתה האימפריה העולמית האכזרית והגדולה?

‏שחר: אה, כי לא סיפרתי מה עוד קרה באותן שנים, קרה עוד אירוע חשוב. בשנת 705 לפני הספירה, בערך 15 שנה אחרי שנחרבה ממלכת ישראל, סרגון השני…

‏יותם: ההוא שמחריב את ישראל.

‏שחר: כן, הוא נהרג בקרב במקום שנקרא Tabal, בדרום מזרח טורקיה, הוא נקלע למארב, הוא מת, והגופה שלו נחטפה ולא נמצאה עד היום. אז אם אתם, מאזינות ומאזינים, מוצאים גופה…

‏יותם: מסתובבים שם.

‏שחר: כן. מה שאומר שהוא לא קיבל את טקסי הגבורה המקובלים. הוא המלך היחיד באשור שלא הובא לקבורה, וזה באופן ישיר גרר הרבה מאוד אמונות טפלות ותסיסה בכל המרחב, כי מבחינת האנשים שחיו באימפריה האשורית, זה היה סימן שהאשורים נזנחו על ידי האלים שלהם. ובתקופה הזאת אנשים לקחו מאוד ברצינות את הסימנים האלה, גם הממלכות שמסביב וגם האשורים בעצמם. ובין השאר, זו הסיבה שהבן של סרגון שירש אותו, סנחריב, הוא החליט לזנוח את עיר הבירה הקודמת, דור שרוכין, ולבנות עיר בירה חדשה בעיר נינוה.

‏יותם: בעצם המוות של סרגון, הוא היה הגורם למרידה?

‏שחר: כנראה שכן. הרבה ממלכות קטנות החליטו להרים ראש, [יותם מהמהם] באנטוליה, באלם, בבבל, וגם בצד שלנו, הרבה ממלכות קטנות החליטו למרוד. ממלכת צידון, ממלכת אשקלון, עקרון, וכמובן שגם ממלכת יהודה. והמרד הזה זכה לתמיכה ממלך מצרים. אז כל הממלכות הקטנות באזור שלנו הפסיקו לשלם מיסים לאשור, ולכן, בשנת 701 לפני הספירה, סנחריב, מלך אשור, יצא בראש הצבא הגדול שלו כדי להעניש את קואליציות המדינות המורדות.

‏יותם: וזה מה שאנחנו מכנים "מסע סנחריב".

‏שחר: נכון.

‏יותם: טוב, איך אנחנו, אגב, יודעים על כל המרידות האלה שסיפרת עליהן?

‏שחר: כי למזלנו, סנחריב השאיר כתובת מאוד מפורטת, שנקראת "מנסרת סנחריב", שבה מתואר המסע שלו לדיכוי המרד, מאוד מפורט. וככה הוא כותב שם: "במסעי השלישי עליתי על ארץ חתי". ארץ חתי, הכוונה טורקיה, לבנון, סוריה, כן, כל האזור הזה.

‏יותם: ואהלן דוקטור בועז סתוי.

‏שחר: כן. "במסעי השלישי עליתי על ארץ חתי. לולי, מלך צידון…"

‏יותם: [מופתע] לולי?

‏שחר: לולי. יש לך בעיה עם השם שלו?

‏יותם: [צוחק] לא, למה אתה כועס?

‏שחר: "לולי, מלך צידון, אשר מורא הוד מלכותי המם אותו", כותב סנחריב, "הוא ברח הרחק מעבר לים". זאת אומרת, המערכה הראשונה הייתה מול צידון, ומכאן ואילך סנחריב מונה רשימה של ערים שנכנעו לו: צידון רבה, צידון זעירה, בית זֵיתי, צרפת, צרפת הייתה עיר בלבנון.

‏יותם: כן.

‏שחר: מחלב, אושו, אושו זה צור, אכזיב, עכו. כל אלה היה ערים, אלה היו ערים שהיו שייכות לצידון באותה תקופה, לממלכת צידון, לפיניקיה.

‏יותם: זאת אומרת, שהוא כבש את חתי, את צידון, המלך המורד לולי בורח, מוחלף באדם שנאמן למלך החדש, לסנחריב.

‏שחר: כן. בוא אני אסכם את ההמשך. כל הממלכות נכנעו ישר לסנחריב, חוץ משלוש. ממלכת אשקלון, ממלכת עקרון, וממלכת יהודה. וכך כותב סנחריב: "אולם סידקה, מלך אשקלון, אשר לא נכנע לעולי, הגלתי את אלוהי בית אביו, אותו עצמו, את אשתו, את בניו ואת בנותיו, את אחיו, זרע בית אביו, והבאתי לאשור". הוא הגלה את כל משפחת המלוכה. "הפקדתי על אנשי אשקלון את שרו-לו-דרי, בן רוכיבתי, מלכם הקודם, והטלתי עליו תשלום מס ומתנות אדנותי, והוא נושא את עולי".

‏יותם: בקיצור, מהפכה שלטונית.

‏שחר: כן, כן, הוא החליף את המלך.

‏יותם: אף פעם, אגב, לא ממש הרחבנו על ממלכת אשקלון, מה אפשר לומר עליה, ככה, בקצרה?

‏שחר: בקצרה, אשקלון הייתה ממלכה פלשתית קטנה ששלטה במישור החוף ובשפלה, זה לא אשקלון של היום, "אשקלונה". האשקלון של אז הייתה יותר צפונית, היא הגיעה עד אשדוד, יש אומרים שהיא הגיעה בערך עד יפו.

‏יותם: אשקלדודה, אשקלון ואשדודה.

‏שחר: אשקלדודה.

‏יותם: כן.

‏שחר: ואנשים בממלכת אשקלון הדיחו את המלך הקודם, והמליכו מלך אחר בשם סידקה, שמרד בסנחריב.

‏יותם: ובמסע הזה, סנחריב עושה סוג של סדר, הוא מעניש את האשקלונאים הסוררים ואת סידקה המורד.

‏שחר: נכון. ואז הוא מונה עוד ערים שהוא כבש, תראה אם המקומות האלה מוכרים לך. כותב סנחריב: "בהמשך מסעי עצרתי על בית דגון, יפו, בני ברק, אזור, הרי סידקה, שלא מיהרו לכאורה לרגליי, כבשתי אותם ונשאתי את שללן. פקידיה, שריה ואנשיה של עקרון".

‏יותם: עכשיו הוא עובר לעקרון, אגב, כל המקומות האלה המשיכו לשאת את השם, כנראה, או לפחות אנחנו מקווים שבאותם אזורים בערך, זה מעניין שהשמות האלה השתמרו.

‏שחר: השתמרו, כן. סנחריב עובר מצפון לדרום, ממלכה ממלכה והוא מחריב את כולם. כמו שאמרתי, הוא בא עם… הוא עובר עם D9 ומשטח הכל. ועכשיו אנחנו מגיעים לעיקר. למלך של עקרון קראו פאדי, והוא היה בן ברית נאמן של סנחריב.

‏יותם: רגע, היה לנו את לולי מצידון שברח.

‏שחר: כן.

‏יותם: היה לנו את סידקה מאשקלון שקיבל בראש.

‏שחר: כן.

‏יותם: ועכשיו יש את פאדי?

‏שחר: פאדי מלך עקרון. הוא היה חבר של סנחריב. אני מקריא מה כותב, סנחריב: "פקידיה, שריה ואנשיה של עקרון, שנתנו כבלי ברזל על פאדי מלכם, בעל ברית נאמן".

‏יותם: זאת אומרת שהממלכות המורדות לקחו את פאדי בשבי?

‏שחר: כן, ותראה למי הם מסרו אותו. "אנשיה של עקרון שנתנו כבלי ברזל על פאדי מלכם, בעל ברית נאמן לאשור, ומסרו באיבה לחזקיהו היהודי".

‏יותם: הופה! הנה ראש הנחש!

‏שחר: מצאנו.

‏יותם: בדיוק, בעצם זה היה כאן מרד מתוכנן של כמה ממלכות, שבראשן חזקיהו מלך יהודה. וכחלק מהמרד, הם לקחו את מלך עקרון, פאדי, שהיה נאמן לאשור, ובגלל נאמנותו זו לאשור, כלאו אותו בירושלים.

‏שחר: נכון. אני ממשיך להקריא: "אנשי עקרון נבהלו ממעשה הבגידה הנפשעת שעשו. הם הזעיקו לעזרה את מלכי מצרים", ומפה יש רשימה של מלכים וקרבות, אז אני אדלג קצת. "אל עקרון קרבתי, והרגתי את הפקידים ואת השרים שמרדו, ומסביב לעיר על מגדלי השמירה תליתי את פגריהם, את בני העיר שפשעו והקלו באשור, נתתי לבז. שאריתם שלא מרדו ושלא נמצא בהם חטא, פקדתי לשחררם. את פאדי, מלכם, הוצאתי מתוך ירושלים, והושבתי אותו על כיסא מלכות עליהם. מנחת אדנותי הטלתי עליו". כך סנחריב.

‏יותם: כן, אז אם נסכם, פאדי היה בין ברית של אשור, המורדים, מתוך העיר שלו עצמו, לקחו אותו בשבי לירושלים, סנחריב מגיע, משחרר את החבר שלו די בקלות, מחזיר אותו לעקרון. בקיצור, סנחריב שולט שליטה מוחלטת באזור ובמה שקורה פה.

‏שחר: כן, ועכשיו הגענו לראש הנחש.

‏יותם: חזקיהו, מלך יהודה?

‏שחר: כן. כותב סנחריב: "אשר לחזקיהו היהודי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה ועל הערים הקטנות לאין מספר שסביבותיהם, שמתי מצור ולכדתי אותן בסוללות כבושות. בכרים מוגשים לחומה, בהסתערות חיל רגלים, במנהרות, בפרצים, בחומות ובסולמות או אילי ניגוח. מאתיים אלף מאה וחמישים נפש…"

‏יותם: מדויק.

‏שחר: "קטן וגדול, איש ואישה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, בקר וצאן, עד אין מספר. הוצאתי לי מתוכם ומניתי כשלל. אותו…" זאת אומרת, את חזקיהו, "אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב". תראה איזה השפלה. הוא מתאר את חזקיהו כמו ציפור בכלוב. "הקפתי אותו בביצורים ואת היציאה משער עירו", מירושלים, "עשיתי לו לתועבה. את הרב אשר בזזתי, כרתתי מארצו ונתתי. ולמיתיניתי מלך אשדוד, לפאדי מלך עקרון, לצלי-בל מלך עזה, וכך הקטנתי את ארצו. ועל המס הקודם המשתלם על ידה שנה בשנה", מה שהם היו חייבים קודם, "הוספתי מנחה ומתנות אדנותי והיטלתי אותן עליהם". בכל זאת, המלחמה עולה כסף.

‏יותם: כן.

‏שחר: מה אתה מבין מהתיאור הזה?

‏יותם: תשמע, אני מבין שסנחריב הורס לחלוטין את יהודה, 200,000 איש פלוס, הוא לוקח כשלל, חלק הוא הורג, חלק הוא מגלה, חלק שבויים, עבדים. הוא הורס 46 ערים בצורות, וקורע חלקים מממלכת יהודה ונותן אותם לבני הברית שלו, בעקרון, בעזה, באשדוד.

‏שחר: נכון. ואחרי שהוא מטפל ביהודה, הוא מטפל בחזקיהו באופן אישי. "אשר לחזקיהו היהודי, מורא הוד מלכותי הימם אותו, והוא שלח אחרי לנינוה עיר מלכותי את חיל המחץ, החיל הנבחר שלו, שהכניס לתוך ירושלים עיר מלכותו כדי לחזקה, והיו לתגבורת. יחד עם…" עכשיו, סנחריב פותח את ה…

‏יותם: כן.

‏שחר: פותח את התיק, והכל נשפך פנימה: "יחד עם, 30 כיכר זהב, 800 כיכר כסף, אבן כחל נבחרת, גושי אודם גדולים, מיטות שהן כסאות, משען משובצי שן, עורות פילים, שנהבים, אבנים, אשכרוע, בגדי צבעונים, בגדי פשתן, צמר צבוע תכלת וארגמן, כלי נחושת וברזל, ברונזה, בדיל…"

‏יותם: הו! הצהרת הון!

‏שחר: "ברזל, מרכבות, מגנים, רווחים, שריונות, פגיונות ברזל תלויים בחגור, קשתות וחיצים וחניתות, כלי נשק ללא מספר. יחד עם בנותיו…"

‏יותם: אוה.

‏שחר: "פילגשיו, שרים ושרות, ואת שליחו שיגר אליי לשם תשלום המנחה, וכדי להשתעבד לי". עד כאן…

‏יותם: בקיצור שחר…

‏שחר: דברי סנחריב.

‏יותם: קרע לו את הצורה, גם כלכלית, וגם השפלתית, ומה שאתה לא רוצה.

‏שחר: לחלוטין. בכתובת אחרת שנמצאה, כתובת עזקה, הוא מתאר שהוא הסתער על עזקה, הקיף אותה, לכד אותה עם אילי ניגוח במתקפת רגלים, והוא שלל שלל, והוא הרס והחריב, והוא ספר… שרף באש, והשמיד, והרג ואיבד.

‏יותם: מעניין, אגב, לפי הארכיאולוגיה, היא הייתה מבוצרת, נכון?

‏שחר: כן, לפי הממצאים הארכיאולוגיים, עזקה הייתה גבוהה ומבוצרת היטב, ולפי התיאור של סנחריב, היא כנראה גם הייתה חמושה מאוד. אבל זה כלום, לעומת מה שהוא עשה ללכיש. לכיש, ואת זה אנשים לא יודעים, הייתה אחת הערים החשובות ביותר ביהודה. היא הייתה עצומה בגודל שלה. לכיש, עיר עשירה מאוד, היה בה מסחר בינלאומי, גרו בה המון אנשים. זו עיר שהייתה גם עשירה וחזקה, בקנה מידה אשורי. ואת לכיש סנחריב לקח כפרויקט אישי. והוא מקדיש כתובת ענקית, מונומנטלית, לתיאור של איך הוא כבש את לכיש. והכתובת הזאת נשמרה באולם הכס, בארמון סנחריב בנינוה.

‏יותם: ואני ממליץ למאזיננו ומאזינותינו, שמתכוונים לנסוע ללונדון, לא לוותר על התבליט הזה ב-British Museum. האמת שלאחרונה הייתי שמה, והוא היה סגור לצורך איזה שיפוצים ושדרוג, אז בעצמי פספסתי את זה. באסה. אבל בוויקיפדיה גם אפשר לראות חלקים מהתבליט המדהים הזה. תבליט ענק עם המון ציורים, זו ממש הקפלה הסיסטינית של ימי קדם, ממש רואים את הקרבות והניצחונות של סנחריב, המון המון פרטים, סצנות של האשורים שיורים חצים אל תוך החומות, את המגינים היהודים זורקים אבנים, זורקים לפידים החוצה, חיצים, גופות תלויות ומשופדות, נושאי המנחה לפני סנחריב, פשוט תבליט ענק. שווה ממש, לאט לאט, לעבור עליו.

‏שחר: נכון. ובקיצור, החבר סנחריב נותן בראש. עד כאן התיאור האשורי.

‏יותם: טוב, מה אומרת הארכיאולוגיה?

‏שחר: הארכיאולוגיה אומרת שמה שכותב סנחריב די מדויק. יש הרבה מאוד ממצאים של שרידים וחורבן והריסות בתל שבע והריסות בערד והריסות עצומות בלכיש ובעזקה, ובסך הכל התיאור אמין. זה לגבי התיעוד החוץ מקראי. עכשיו נראה מה כותב על הסיפור הזה התנ"ך.

‏יותם: התנ"ך, אנחנו אומרים ספר מלכים, נכון?

‏שחר: גם. יש לאירוע הזה כמה אזכורים בחלקים שונים בתנ"ך, קודם כל, בוא נראה מה כותב עליו הנביא ישעיהו. הנביא ישעיהו, כמו שאמרתי קודם, חי באותו זמן, והספר של ישעיהו נפתח במילים: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה". זאת אומרת, ישעיהו חי בזמנו של חזקיהו. וכיאה לנביא, הוא אוהב תקבולות.

‏יותם: ומשחקי מילים.

‏שחר: כן. "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי".

‏יותם: איזה משפט אייקוני, כן? אלוהים אומר, אני טיפחתי אתכם, גידלתי אתכם, כמו בנים. ובתמורה, מה אתם עושים, אנשי יהודה? פשעתם בי, בגדתם בי, חטאתם, ולכן, תענשו.

‏שחר: נכון, כן. דרך אגב, זה סתם אנקדוטה לא קשורה: בספר דברי הימים יש פסוק שאומר שלהימן, בני הימן, היו לו כמה צאצאים, וחלק מהם קראו להם ככה: "חֲנַנְיָה חֲנָנִי אֱלִיאָתָה גִדַּלְתִּי וְרֹמַמְתִּי עֶזֶר יָשְׁבְּקָשָׁה מַלּוֹתִי…" וכולי וכולי. מסתבר שהיו גם אנשים בשם הזה, "גידלתי ורוממתי".

‏יותם: וואלה.

‏שחר: אולי הם היו תאומים.

‏יותם: אוקיי, [צוחק] יכול להיות.

‏שחר: אוקיי, אני ממשיך את ישעיהו. "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".

‏יותם: אפילו הבהמות, אומר ישעיהו, יודעות מי הבעלים שלהם. אבל ישראל, הקשי עורף האלה, כן? הם מתכחשים לאלוהים, ולכן מגיע להם העונש.

‏שחר: נכון. ומה היה העונש? "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים".

‏יותם: זאת אומרת, בוא, במילים פשוטות, ממלכת יהודה חרבה.

‏שחר: נכון, ועכשיו העיקר: "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן", בת ציון זה כינוי של ירושלים.

‏יותם: נכון…

‏שחר: "ונותרה…"

‏יותם: גם בשיר השירים זה בת ציון. זה…

‏שחר: בזכריה.

‏יותם: בזכריה, באיכה.

‏שחר: כן. "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה". מה מצבה של ירושלים? היא עומדת, היא לא חרבה, אבל היא כמו סוכה בכרם.

‏יותם: יפה.

‏שחר: בימי קדם, החקלאים נהגו לבנות בשדות שלהם סוכה. מבנה ארעי. להשאיר שם את התוצרת ולהעמיד שם שומר שישן בלילה, כדי שלא יבואו גנבים. זו סוכה בכרם. מה יכולת העמידה של סוכה כזאת?

‏יותם: מה? כל משב רוח מעיף אותה.

‏שחר: נכון, היא לא מחזיקה מעמד יותר מכמה ימים. סוכה זה דבר זמני. אותו דבר, מלונה במקשה. מקשה זה שדה של קישואים ודלעת. מכאן המילה "מקשה". ומלונה זה שוב, כמו סוכה, זה מבנה ארעי ללון, לישון. שמה השומר היה לן. מלונה. ישעיהו אומר שירושלים נותרה בודדה כמו המבנים הארעיים שנשארים בשדה, אחרי שהחקלאים כבר אספו את היבול ועזבו. בלי הגנה, בלי תמיכה.

‏יותם: עלובים.

‏שחר: כן. זאת אומרת, כל מה שנשאר מהממלכה עם הערים החרבות והשרופות, זה בת ציון, ירושלים, וגם היא עומדת כמו סוכה, כמלונה. היא עומדת, אבל היא רעועה. מספיק משב רוח אחד, בשביל שגם היא תיפול. והוא אומר: "לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ". הדבר היחיד שמבדיל בינינו לבין החורבן המוחלט, אומר ישעיהו, זה מה מה שאלוהים השאיר לנו, את השריד הקטן הזה. את ירושלים הרעועה. בלעדיה לא היה נשאר כלום. בלעדיה, היה אפשר היה לומר, שיהודה חרבה לגמרי כמו סדום ועמורה. ההדים של מסע סנחריב נוכחים בעוד הרבה מקומות בישעיהו, וגם במקומות אחרים בספרות הנבואה.

‏יותם: אוקיי, ומה כותב עליו ספר מלכים? הוא בגדול, הרי אמור לתאר אותו באופן היסטורי, לא בדימויים ומשלים של נביא כמו ישעיהו המתפייט.

‏שחר: אוקיי, נקרא. מי שרוצה להבין את מערך הכוחות ביהודה ובישראל באותו זמן, בועז עשה כמה פרקים מצוינים על חורבן ממלכת ישראל, וגם פינקלשטיין עשה כמה פרקים מצוינים על המאה האשורית. אני אתרכז עכשיו רק בסיפור של סנחריב, בלי דויטרונומיסטים, נוסחאות וכו', אנחנו במלכים ב' פרק י"ח: "וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה". א… חזקיהו התחיל למלוך עוד בזמן שממלכת ישראל הייתה קמה, והוא מלך 30 שנה. אני מדלק קצת, חזקיהו, כן? "וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ". מה קרה לפני כן? לא כתוב.

‏יותם: בקיצור, כמו שאנחנו, האמת שרגילים בספר מלכים, כל ההקשר הגיאופוליטי נמחק. הסופר מספר בתמצית שחזקיהו מרד באשור, בלי לספר שהאבא של סנחריב מת, ושכל שאר הממלכות גם מרדו ברקע.

‏שחר: נכון. פסוק י"ג: "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם".

‏יותם: שזה עד פה תיאור מדויק.

‏שחר: כן, מדויק. פסוק י"ד: "וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה". לכישה.

‏יותם: כן.

‏שחר: "לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב".

‏יותם: אני חייב להגיד שוב, מה שכתוב במנסרת סנחריב מתאים לטקסט התנ"כי.

‏שחר: זה דומה.

‏יותם: כן.

‏שחר: סכומים לא כל כך זהים.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: סנחריב כותב "שמונה מאות כיכר כסף", התנ"ך "שלוש מאות", בסדר. מה עוד נתן חזקיה? פסוק ט"ו: "וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ".

‏יותם: כל מה שהיה בבית המקדש ובארמון המלך.

‏שחר: נכון, אבל סנחריב לא הסתפק בזה. מה עוד נתן חזקיה? פסוק ט"ז: "בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר".

‏יותם: שומו שמיים! הוא גירד את הציפוי של הזהב מדלתות הבית? כל זה הוא מביא לסנחריב?

‏שחר: הכל, כן, כל מה שיש.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: כל מה שהיה לו הוא מסר לסנחריב. ממשיך הסיפור, פסוק י"ז: "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלָ͏ִם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ".

‏יותם: סנחריב עצמו לא מגיע לירושלים, הוא נמצא בלכיש, שקודם ראינו שהוא כבש והחריב אותה…

‏שחר: כן.

‏יותם: הוא יושב שם, ומשם הוא שולח את הנציגים שלו.

‏שחר: נכון, הוא כבש את לכיש והוא שולח שליחים לירושלים כדי שתיכנע לו, והם מגיעים. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה…", "רבשקה" בארמית זה שר המשקים, זה תואר של שר בכיר בממשלה האשורית. והוא אומר להם, "אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ" אני מדלג, "עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי. עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם".

‏יותם: יפה, "משענת קנה רצוץ", פינת הפתגם, אתה יודע.

‏שחר: כן, סגרנו.

‏יותם: סגרנו, צ'ק. זה מתאים, אמרנו שחזקיהו כרת ברית עם מצרים.

‏שחר: נכון, מצרים הבטיחה לעזור למדינות המורדות, ורבשקה אומר לו: חביבי…

‏יותם: [משועשע] כן.

‏שחר: אתה הימרת על הסוס הלא נכון. מצרים היא משענת קנה רצוץ. בשלב הבא, מנהיגים של יהודה מבקשים שרבשקה ידבר איתם בארמית, כי הוא דיבר בעברית וכולם הבינו אותו. והמנהיגים לא רצו שהמפחד הזה… אמרו לו: "דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ", אנחנו מבינים את השפה, "וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה".

‏יותם: אם אני זוכר נכון, אגב, רבשקה מתעצבן, דווקא מדבר בעברית, בקול, שכולם ישמעו. כן.

‏שחר: כן. פסוק כ"ח, "וַיַּעֲמֹד רַבשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר".

‏יותם: חכם רבשקה.

‏שחר: ועכשיו אני אגיד לכם את זה כדי שכולכם תבינו: "כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם. וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר". אני עוצר פה, כי זה נאום מאוד ארוך ומאוד מתוחכם, ויש בו הרבה מאוד תחבולות ספרותיות ודימויים והנגדות ומילים מנחות, אבל נתקדם.

‏יותם: ורטוריקה יפה.

‏שחר: כן, מאוד יפה. מה הייתה תגובת ראשי ירושלים? תקריא אתה, פסוק ל"ו.

‏יותם: "וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ. וַיָּבֹאו… אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה" זאת אומרת, שמע, הם בחורפה, הם פחדים, הם מיואשים, בצדק.

‏שחר: בצדק, וגם חזקיהו. תמשיך.

‏יותם: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה".

‏שחר: כן, חזקיהו פוחד אז הוא הולך למקדש, והוא גם שולח שליחים לנביא ישעיהו, ראינו שהוא גר אז, שהוא חי אז, שיגיד מה הולך לקרות, וישעיהו אומר לשליחים בשם אלוהים ככה: "כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ". ישעיהו אומר, סנחריב הולך לשמוע שמועה, זה יגרום לו לעצור בפתאומיות את מסע ההרס הזה, ולחזור לאשור, ולמות שם. בחרב, "וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב". ככה שהוא לא יספיק להרוס את ירושלים. אלוהים יעשה פה נס כפול, גם סנחריב יעצור הכל, והוא גם יחזור לאשור ויְרַצַּח שם. בהמשך, אני מקצר, רבשקה שומע את הנבואה הזאת, ואומר: חח, מה פתאום?

‏יותם: [צוחק] כן.

‏שחר: מה פתאום? תגידו לחזקיהו שאין לו סיכוי מולנו. אז חזקיהו מתפלל שאלוהים יעזור, וישעיהו מוסר לו עוד נבואה, בפסוק ל"ב: "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת", לירושלים…

‏יותם: כן.

‏שחר: "וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם יְהוָה. וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי"

‏יותם: ישעיהו אומר לחזקיהו: אה, שמע, אל תדאג, סנחריב לא יגע לרע בירושלים.

‏שחר: כן.

‏יותם: אבל שחר, תשמע, יש פה התחייבות של הנביא ישעיהו שסנחריב ימות בחרב בארצו. זה קרה? ישעיהו צדק בעניין הזה?

‏שחר: כן, כי אחר כך כתוב בפסוק, "וַיִּסַּע…", סנחריב, "וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה".

‏יותם: אמרנו שהוא החליף את עיר הבירה שלו, הוא ייסד עיר חדשה בנינוה.

‏שחר: נכון. "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו".

‏יותם: זאת אומרת, לפי התנ"ך, הנבואה של ישעיהו התקיימה.

‏שחר: נכון. ככה התנ"ך מסביר את הנסיגה של אשור. סנחריב שמע שמועה ושב לארצו, וככה יהודה ניצלה, דרך נס מאת אלוהים.

‏יותם: כן, אבל זה הסיפור, שחר, בתנ"ך, מה קורה במציאות? סנחריב באמת הומת על ידי בניו?

‏שחר: אה, כן.

‏יותם: אה, וואלה.

‏שחר: כן, כן. סנחריב מת בדיוק 20 שנה אחר כך על ידי הבן שלו, אַרְדַ-מוּלִיסוּ, שהתנ"ך קורא לו אדרמלך.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: זה מתאים לנבואה של ישעיהו. אבל רגע, אני חייב לעצור פה. בוא… בוא ניקח שנייה נשימה. יותם, לא מציק לך משהו?

‏יותם: הטיקט בחולצה, האמת, משגע אותי, אבל חוץ מזה.

‏שחר: איזה? פה? אצלך?

‏יותם: פה, אצלי, מאחורה, [צוחק] חוץ מזה, אבל מה הבעיה?

‏שחר: לא מזמזם לך בראש איזה רעש?

‏יותם: הפסיקו בשנים האחרונות [צוחק] לזמזם לי רעשים, לא, מה? איזה רעש?

‏שחר: משהו פה לא מתחבר. לא מתכנס, לא מתקמפל.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: מי שקורא את הטקסט, רגיל שהתנ"ך קופץ מנושא לנושא, אבל מגיע שלב שבו צריך לעקם את האף.

‏יותם: למה?

‏שחר: תגיד לי, מה זאת אומרת "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת"? מה זה 'לא יבוא אל ירושלים'? מה זה "וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה"? הרי הוא הגיע. לא רק אצל סנחריב מסופר שהוא הגיע, אפילו אצלינו, אפילו פה, בתנ"ך, בתנ"ך עצמו. כמה פסוקים קודם כתוב שהוא הגיע.

‏יותם: וואלה, נכון, אתה ממש צודק, שוב לא שמתי לב. הרי קראנו שכתוב שחזקיהו הביא לו את כל הכסף והזהב שהיו בבית המקדש, בארמון, הוא גירד את הציפוי מהקירות של המקדש והביא אותו לסנחריב.

‏שחר: נכון, זה אומר שסנחריב כבר היה שם. אז בסדר, הוא לא נכנס פיזית לירושלים והחריב אותה, אבל זה כי חזקיהו נתן לו שוחד. ככה לפי העדות של הסופר המקראי בעצמו. גם הטקסט המקראי אומר את זה, גם הטקסט האשורי אומר את זה, שניהם מסכימים שחזקיהו נכנע לחלוטין בפני סנחריב. אז למה שסנחריב ימשיך לירושלים? חזקיהו כבר נכנע. נגמר הסיפור. הרי הוא אמר לו: "חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא". בשביל מה הוא שולח מלכיש שוב את רבשקה לנאום? ולמה ישעיהו צריך להרגיע שוב ושוב את חזקיהו שסנחריב לא יגע בירושלים, ושהוא ישוב לאשור וימות בחרב?

‏יותם: אתה צודק לגמרי. באמת, למה? סקרנת.

‏שחר: בשביל זה צריך לחזור שוב על מה שקראנו. קראנו את החלק הראשון, זה שמדבר על הכניעה של חזקיהו. הוא מרד בסנחריב, סנחריב בא, לקח את כל הכסף והזהב שהיה שם, והלך. הטקסט שסיפר על זה, ראינו שהוא כתוב כמו כרוניקה. אין בו התפזרויות, אין בו רגשות. זו לא פרוזה. אין שמה עיצובים ספרותיים מתוחכמים. הוא כתוב בצמצום, בדיוק כמו האנאלים האשורים והבבלים. יש שם תיאור סכמטי ויבש. אני רוצה שנקרא אותו שוב: "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם. וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי… וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב. וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה…" אני בכוונה מדבר ככה…

‏יותם: [צוחק] הבנתי.

‏שחר: "אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר". איך קוראים פה למלך?

‏יותם: [צוחק] וואלה, משה. אה, חזקיה, נו, אוקיי.

‏שחר: חזקיה. שבע פעמים קוראים לו חזקיה, רק חזקיה. שבע הוא מספר טוב לקומפוזיציות בתנ"ך.

‏יותם: כן, הא?

‏שחר: מה שמרמז לזה שמדובר ביחידה סגורה. ואיך שנגמר החלק הזה, פתאום מתחיל הסיפור של רבשקה וישעיהו. כאילו פתאום נפתח הסיפור מחדש, כאילו כל החלק הקודם לא נכתב, כאילו הרגע סנחריב ירד מהמטוס בנתב"ג, ועכשיו הוא הגיע לראשונה ליהודה, ללכיש. ועכשיו הוא שולח שליחים לירושלים, והם באים ומאיימים. והם מאיימים, אמרנו מקודם, בצורה מאוד מתוחכמת וספרותית, ועם אמצעים רטוריים ותחבולות, ויש כאן דיונים ומחזה, והלוך חזור, ודבר איתנו ארמית, ואל תדבר איתנו יהודית, ועל מי סמכתם, ומלך מצרים לא יגן עליכם, וקנה רצוץ, ומלך אשור יגן עליכם, וישעיהו אומר ככה, ורבשקה עונה לו ככה, וישעיהו עונה לו עוד תשובה. זה סיפור מסוג אחר לגמרי. זו פרוזה מפותחת, יצירתית. ולאורך כל הסיפור, איך קוראים פה למלך? אני מקריא: "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלָ͏ִם".

‏יותם: עכשיו קוראים לו חזקיהו, עם ו', אבל אני חייב לשאול, שחר, זה לא קצת כמו יותם? יותמי'לה? כאילו, כינוי כזה, או הדבקה של ו'? מה כל כך משנה?

‏שחר: זה משנה, כי בהמשך: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ" ואחר כך: "כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ…" ואז, כשנגמר החלק הזה: "וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי… חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ". וככה זה ממשיך לאורך כל שאר הסיפור. קוראים לו חזקיהו. רק חזקיהו וכל הזמן חזקיהו. עשרות פעמים, רק חזקיהו. אז, כנראה שזה מכוון. אף פעם לא קוראים לו פה חזקיה.

‏יותם: כן, זאת אומרת, אם מישהו קוראים לו דודי, כן? או דודו, אז הוא בדרך כלל הולך עם השם הזה, גם אם זה סוג של כינוי או וריאציה על השם.

‏שחר: נכון.

‏יותם: אם אני מבין את הכוונה שלך, שני רבדים לסיפור? שני סיפורים שונים? זאת אומרת, לא סיפור אחד, אלא שילוב?

‏שחר: נכון, יש כאן שילוב של שני רבדים, שכל אחד נכתב בזמן אחר וסיפר על משהו אחר. הטקסט הראשון, ככל הנראה, הוא הקדום ביותר, הוא הכרוניקה, הסיפור היבש, הוא חובר, ככל הנראה, קרוב לזמן המאורעות, והוא סיפר על העובדות, פחות או יותר, כמו שהם קרו. יש כאן תיעוד של כרוניקה שמצא הסופר, שתיאר את העובדות, מה שנקרא, כהוויתן.

‏יותם: חזקיהו מרד במלך אשור ולא עבד אותו, ואז בא סנחריב, דיכא את המרד, לקח את הרי יהודה ותופס אותם. חזקיהו אמר לו: תפסת אותי, אני מרים ידיים, חטאתי, שוב מעליי, תן לי איזה עונש שבא לך, אבל לא חזק בראש. הוא השית עליו כמה מאות ככרות כסף וזהב, וחזקיהו נתן לו, אין לו כל כך ברירה, לחצו ידיים, סנחריב לקח את מה שלקח, והלך.

‏שחר: נכון.

‏יותם: זה סיפור א'.

‏שחר: זה סיפור א'. ואחריו נכנס סיפור ב', הרובד השני. עכשיו זה לא מאורע ארצי אובייקטיבי, עכשיו זה סיפור שבמרכזו נביא. סביבו הסיפור, הנביא ישעיהו. המקום של המלך מטושטש ושולי, והתוצאה של מסע המלחמה היא נס שבא מאת אלוהים.

‏יותם: הבנתי.

‏שחר: זה לא שחזקיהו נתן כסף, זה שאלוהים התעצבן ונתן, דרך ישעיהו, נבואה מה הולך לקרות בזמן הקרוב.

‏יותם: לפי הרובד הזה, כבר זה לא מסע מלחמה כמו שאתה אומר, אלא סיפור של מי שמאמין באלוהי ישראל, לעומת מי שלא מאמין באלוהי ישראל. חזקיהו מתפלל, ישעיהו מנבא שרבשקה, שמזלזל באלוהים, ולכן סנחריב לא ידרוך בירושלים. ובסוף, זה מה שקורה. הוא מת בחרב בארצו, בהשפלה.

‏שחר: נכון מאוד.

‏יותם: אוקיי, מתי החלק הזה חובר?

‏שחר: החלק הזה בסיפ… הרובד הזה, נכתב לכל הפחות 20 שנה אחר כך, כי הוא מספר שסנחריב ימות בחרב על ידי הבן שלו, מה שקרה 20 שנה אחר כך. רק שישעיהו קשר בין שני המאורעות. זאת אומרת, בין העלייה של סנחריב על יהודה, ובין מותו בקנוניה, בקונספירציה. מבחינת הנביא זה סיבה ותוצאה. כל ההקשרים הגיאופוליטיים, ה-20 שנה שעברו בין לבין, כל זה לא חשוב. מבחינת הסופר הזה, סנחריב התרברב שהאל האשורי חזק יותר מאלוהי ישראל, וכתוצאה, הוא ישמע שמועה יחזור לארצו והבן שלו יהרוג אותו. וגם, הסופר שחיבר את החלק הזה, מטשטש לחלוטין את ההיסטוריה. כי אחרי הסיפור הזה, אשור המשיכה לשלוט ביד ברזל ביהודה, לפחות 70 שנה אחרי מסע סנחריב. אבל העורך המרכזי של ספר מלכים לא בא לתאר היסטוריה, אלא לתת מסר. והמסר הוא, לא להיכנע לכוחות זרים.

‏יותם: אם לנסח את זה במושגים של, לא יודע, כדורגל, בסיפור הראשון, הכרוניקה מצומצמת. שם, סנחריב ניצח בגדול, 8-0.

‏שחר: כן.

‏יותם: כן, מי שם גול, באיזה דקה, מתי יצאו כרטיסים, וזהו.

‏שחר: אחד אחרי השני.

‏יותם: כן. בסיפור השני, מה שרואים כאן, עם רבשקה וישעיהו, שם, שני הצדדים סיימו בתיקו, יהודה פחדה שתיחרב, אבל מצד שני, סנחריב מת בחרב, בארצו, כדבר הנביא, והעיר ניצלה.

‏שחר: נכון.

‏יותם: אבל שחר, מה עם כל הסיפור שמסביב? פאדי מלך עקרון, שחזקיהו שם במעצר בירושלים וסנחריב שלף אותו בקלות, ומה באשר לחזקיהו היהודי, כן? "מורא הוד מלכותי הימם אותו". מה זה כל הכסף והזהב שהתנ"ך מספר שהוא נתן לסנחריב?

‏שחר: זהו, על זה לא מדברים עכשיו…

‏יותם: [צוחק] אוקיי.

‏שחר: בסיפור השני. אנחנו מדברים על סיפור שבמרכזו יש נביא, והנביא מנצח. עכשיו, הנביא הזה, ישעיהו, הוא ניבא שסנחריב ירַצח בארצו. בוא נפתח את זה. אני רוצה לספר לך קצת רכילות אשורית.

‏יותם: הווו, לך על זה שחר, מעניין.

‏שחר: שנתיים אחרי הסיפור הזה סנחריב כבש את בבל, והוא המליך עליה את הבן שלו, אשור-נדין-שומי. כמה שנים אחר כך, סנחריב נלחם בעילם, ואז הבבלים ניצלו את ההזדמנות שאשור עסוקה, והם עשו מרידה בבבל ולקחו בשבי את הבן של סנחריב, את אותו אשור-נדין-שומי. והם הסגירו אותו לעילמים, ושמה אבדו עקבותיו והוא כנראה נרצח. וסנחריב לקח את זה מאוד קשה, את האובדן של הבן שלו, והחליט לנקום. והנקמה שלו הייתה העיר בבל. והוא החריב אותה ושרף אותה עד היסוד, את המקדשים, את הבניינים, את הזיקורתים, הכל נחרב עד עפר. ואחרי שהוא גמר להרוס את העיר בבל, הוא היטה את נהר הפרת לכיוונה, ובגלל שבבל עשויה ממבני בוץ, לא נשאר שם כלום. הכל נחרב… נהרס לחלוטין. בבל נהייתה שלולית גדולה.

‏כמה שנים אחר כך, סנחריב החליט לעשות שינויים בצבא שלו, והחליף, באופן מפתיע, את הבן שלו שאמור היה לרשת אותו, אדר-מליסו, יעני אדרמלך מהתנ"ך, בבן אחר שלו, אסרחדון. אדר-מליסו כעס, והוא רצח את סנחריב, שאיזה קטע, [יותם צוחק] זה בדיוק מה שניבא ישעיהו. הבבלים, כשהם תיעדו את הרצח הזה בכמה מקומות, הם ראו ברצח סנחריב על ידי הבן שלו, נקמה של האלים הבבלים בסנחריב, בגלל שהוא הרס להם את המקדשים.

‏יותם: זה יפה, כי ישעיהו ראה ברצח של סנחריב נקמה של אלוהים, על כך שרבשקה התרברב שהאלים של אשור יותר חזקים מאלוהי ישראל.

‏שחר: נכון. וזה יותם, [יותם צוחק] מלמד אותנו שהכל בחיים זה עניין של פרספקטיבה. כל עם הוא הדובר של האל שלו. מבחינת היהודאים, אלוהים מעניש את סנחריב, שהוא העיז לבוא לירושלים, לפי הטקסטים הבבלים, האלים הבבליים נעלבו, והם הענישו את סנחריב.

‏יותם: אוקיי.

‏שחר: אה, רגע, עוד משהו. כמה עשרות שנים אחר כך, כשבבל השתלטה על העולם ונהייתה אימפריה חשובה, הם החליטו לעשות לנינוה את אותו דבר.

‏יותם: יפה.

‏שחר: הם היטו את הנהר והציפו את נינוה במים. ויש ספר מקראי שלם שכותב רק על זה.

‏יותם: שהוא?

‏שחר: על איך אלוהים התנקם, כלומר, דרך הבבלים, באשור ובנינוה. אתה יכול לנחש איזה ספר זה? שאלתי את זה כמה אנשים, אף אחד לא יודע. ספר שלם…

‏יותם: יונה?

‏שחר: ספר שלם… יונה כותב שנינוה הייתה עיר גדולה.

‏יותם: כן. אוקיי.

‏שחר: אבל ספר שלם מדבר על חורבנה של נינוה ואיך הציפו אותה במים, כנקמה על מה שהאשורים עשו לבבל 100 שנה קודם.

‏יותם: סיקרנת, בבקשה.

‏שחר: ספר נחום. ספר נחום האלקושי.

‏יותם: ואולי זו הזדמנות להגיד שצריך לעשות פרק על ספר נחום.

‏שחר: ככה נפתח הספר. "מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי. אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו", והוא מסביר איך נינוה מלאה במים, ואיך האשורים בורחים ומלך אשור חסר אונים. ספר נהדר.

‏יותם: מדהים.

‏שחר: זה פשוט ספר של שמחה לאיד.

‏יותם: במקום למנף את זה, להיות ונציה של המזרח התיכון הקדום, הם ישבו ובכו. אוקיי.

‏שחר: אוקיי.

‏יותם: שחר, זה כל מה שכתוב בתנ"ך על מסע סנחריב? לא נראה לי.

‏שחר: כמעט, כי גם פה לא נגמר הסיפור. אתה חשבת שהסופר סיים להתערב בטקסט?

‏יותם: הוא בכלל לא סיים להתערב…

‏שחר: יותם, אנחנו בתנ"ך. בתנ"ך תמיד יש עוד עורך.

‏יותם: כן.

‏שחר: כמו במלחמת הכוכבים, תמיד יש עוד דג יותר גדול, תמיד יש עוד עורך. אני רוצה להקריא את סוף הסיפור. אני קופץ לסוף הנבואה של ישעיהו. אני מבקש שתשים לב טוב למה שאני קורא. וגם אתם, מאזינות ומאזינים, תשימו לב היטב. אני מקריא את סוף נבואת ישעיהו, ובעצם את סוף הסיפור, פסוק ל"ב: "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה". פסוק ל"ג: "בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם יְהוָה", ל"ד: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי". פסוק ל"ו: "וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה". פסוק ל"ז: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר [בָּנָיו] הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו". וזה הסוף. תפסת מה עשיתי?

‏יותם: האמת שלא, מה פספסתי?

‏שחר: אני דילגתי על פסוק.

‏יותם: אה, ולא שמתי לב?

‏שחר: רבאק, אני הקראתי את מספרי הפסוקים.

‏יותם: [צוחק] אוקיי.

‏שחר: קפצתי מפסוק ל"ד לפסוק ל"ו. ל"ד: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי". פסוק ל"ו: "וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה". השמטתי את הפסוק שבאמצע.

‏יותם: אהה.

‏שחר: בוא תקריא מה כתוב בפסוק ל"ה.

‏יותם: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים". אוקיי… קודם כל, "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים", הם התעוררו בבוקר וגילו שהם מתים? טוב, נגיד, לא חשוב…

‏שחר: כן.

‏יותם: אבל מתי זה הספיק לקרות?

‏שחר: השאלה היא לא מתי, אלא למה נוספה הידיעה הזאת? כי היא הרי לא באמת מתארת אירוע אמיתי. לדעת אשורולוגים, כל הצבא האשורי מנה בשיא כוחו בין 70,000 ל-100,000 חיילים.

‏יותם: מישהו הגזים פה.

‏שחר: כן, והצבא האשורי נשאר בשיא כוחו גם אחרי המסע הזה. אז אפשר להניח בזהירות שהסיפור עם מלאך אלוהים לא קרה. מה כן יש לנו? מה שיש לנו כאן הוא רובד נוסף, שלישי.

‏יותם: אוקיי, אז לא מתי, גם, זה הספיק לקרות, אלא מתי נוסף הרובד הזה?

‏שחר: זה כבר נרטיב שנוסף כתוספת מאוד מאוחרת. לפי התוספת הזאת, יש כאן תבוסה מוחצת של סנחריב, וניצחון מוחץ של אלוהי ישראל ושל יהודה ושל ירושלים.

‏יותם: זאת אומרת, התוספת הזאתי דורסת את הסיפור הקודם, את… האמת שאת שני הסיפורים.

‏שחר: כן. כל הסיפור הריאליסטי הקצר ממקודם, הכרוניקה הטכנית, כן? הוא הביא לו ככה והוא הביא לו ככה, זה הופך להיות סיפור ניסי, מסכת תיאולוגית, והיא מציגה את האירועים בתור ניצחון של אלוהים על אשור ועל אלוהי אשור. תשים לב מה קורה פה. בא מלאך, הורג כמות מטורפת של חיילים אשורים, נגמר הסיפור. אין כאן שמות של אנשים, אין שמות של מקומות, אין תיאור של תוצאות הקרב. זאת אומרת, זה נכתב בשלב כל כך מאוחר, שכבר אין עדים חיים או הבנים שלהם או הנכדים שלהם שיגידו, "לא, לא, זה לא מה שקרה". זאת תוספת מיתולוגית לחלוטין, אין בה שום אף פרט קונקרטי, ומשום מה, רק אותה אנשים זוכרים. אם תעצור אנשים שמכירים את הסיפור ותשאל: מה קרה במסע סנחריב? יגידו לך: אה, בא מלאך, הרג 200,000 אשורים וכולם ברחו. בלי פאדי ובלי זהב ובלי ישעיהו. בא מלאך, הרג את כולם.

‏יותם: אז מ-8:0 לאשור בסיפור הראשון, עברנו לסוג של תיקו בסיפור השני, עכשיו עברנו ל-185,000:0 לטובת יהודה. ניצחון סופר מוחץ.

‏שחר: לחלוטין.

‏יותם: אוקיי, אז שחר, אם צריך להשוות בין כל הכתובות והטקסטים והממצאים הארכיאולוגיים, מה קרה באמת?!

‏שחר: לפי מה שזה נראה, סנחריב סיים את מה שהוא רצה פה וחזר לאשור. הוא, ככל הנראה, לא התכוון לכבוש את יהודה, אלא להעניש את הממלכות שמרדו בו, להחזיר אותם למעמד של מדינות וסליות וזהו. ואחרי שהוא השיג את המטרות האלה, וגם קיבל את כל הזהב והכסף והשנהבים והעבדים והשפחות והאוצרות, הוא סיים את הקמפיין. הוא העניש את חזקיהו ואת יהודה וזה הספיק, כי הבן של חזקיהו, מנשה, הוא כבר היה נאמן לאשור. והוא מוזכר בכמה כתובות אשוריות כאחד המלכים שהיו הכי נאמנים להם. וגם אפשר להניח שסנחריב חזר לאשור בלי להרוס את ירושלים, כיוון שהיא הייתה מבוצרת מדי. ירושלים היא מקום שקשה לכבוש אותו.

‏יותם: תקועה בהרים, בטח עם החומה הרחבה הזאת שמסביב.

‏שחר: כן, כן. זה קשור גם לחומה. כי הרי אם קוראים בין השורות, מה בעצם סנחריב אומר שהוא עשה לחזקיהו?

‏יותם: כלום.

‏שחר: כלום. את שאר המלכים המורדים הוא הרג, והוא הגלה את המשפחות שלהם לאשור, והוא תלה והוא שיפד והוא הגלה והוא עינה. הוא לא היה אדם צמחוני. הוא ידע להעניש מורדים.

‏יותם: נו, הרי הוא מתאר שרק ביהודה הייתה הסתערות של חיל רגלים ו-200,000 אנשים שהוא קורא להם "שלל".

‏שחר: נכון. עכשיו, לפי הנהוג באשור, ולפי הכתובת של סנחריב, את חזקיהו הוא היה צריך להעניש הכי הרבה. הוא היה צריך לפשוט לו את העור, להפריד לו…

‏יותם: ראש הנחש.

‏שחר: כן, הוא היה צריך להפריד לו את הראש מהגוף, להציג אותו בשער העיר ולהחליף אותו במלך מטעמו. אבל מה קרה לחזקיהו?

‏יותם: האמת שכלום.

‏שחר: כלום. חזקיהו הוא היחיד מכל המורדים האלה, כן? "ראש הנחש" קראת לו, ראש המורדים, שנשאר יציב על הכיסא שלו.

‏יותם: זה שלקח את פאדי. החבר…

‏שחר: החבר, כן, הוא לקח את פאדי. די ברור שסנחריב אומר, בלי להגיד באופן מפורש, שאת ירושלים הוא לא הצליח לכבוש. אז במקום זה הוא אומר שהוא שם ביצורים מסביב, ושחזקיהו שלח לו הרבה כסף וזהב, אבל בשורה התחתונה גם סנחריב מודה שהוא לא כבש את ירושלים.

‏יותם: האמת שזה מדהים, כי מלך כמו סנחריב יכל לשכתב את ההיסטוריה, אבל לא, הוא… היו מספיק אנשים, אז זה דווקא מעיד על העניין שהוא יותר אמיתי. זאת אומרת, הוא לא יכול לרמות, אבל הוא…

‏שחר: הוא ממסגר את זה…

‏יותם: ממסגר את זה.

‏שחר: "כציפור בכלוב", זה מה שהוא אומר. "כלאתי אותו". למה לא החרבת את הכלוב הזה?

‏יותם: כן.

‏שחר: כנראה לא יכל. [יותם מהמהם] אבל בשורה התחתונה, סנחריב מודה שהוא לא כבש את ירושלים. מה שכן, חוץ ממנה הוא הרס לחלוטין את יהודה, ואת זה גם התנ"ך אומר. זה גם סנחריב אומר וגם התנ"ך וגם הממצאים הארכיאולוגיים. אם אתה זוכר את ישעיהו: "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה… כִּמְלוּנָה", אז זה כולם מסכימים. וזה הסיפור של סנחריב, אבל יש כאן גם מוסר השכל מאוד חשוב.

‏יותם: לסיים עם מוסר השכל חשוב זה תמיד טוב.

‏שחר: כן. תמיד טוב, מוסר השכל. ירושלים ניצלה, והחבר'ה שם התחילו לייחס את הניצחון הזה לאלוהים. הם הסתכלו מסביב ואמרו: תראו מה זה. ממלכת ישראל הגדולה, החזקה, העשירה, המתועשת, המאוכלסת, היא חרבה, התושבים שלה התפזרו לכל עבר. ואנחנו, הממלכה הקטנה והמצ'וקמקת, הדרדל'ה, אנחנו שרדנו כמה וכמה מסעות אשוריים. ירושלים שרדה גם את סרגון, שהחריב את ישראל, וגם את סנחריב. וזה לא היה בזמן, זה בזמן של 20 שנה. והזיכרון העיקרי שנשאר מהמסע, בקרב האליטות בירושלים, אחרי דורות מעטים, הייתה ההצלה של ירושלים שעמדה בפני הצבא האשורי, והוא לא הצליח לכבוש אותה. והזרע הזה שנזרע, הצמיח רעיון, שירושלים תהיה מוגנת תמיד, שיהודה תהיה מוגנת תמיד. ולאט לאט, בדיוק בזמן הזה, התגבשה לה אידיאולוגיה - שאלוהים שומר עלינו, שום דבר אף פעם לא יקרה לנו, ויש לו הבטחת נצח לירושלים, ולשושלת בית דוד שעומדת בראש הממלכה, ולבית המקדש. האידיאולוגיה הזאת הובילה לכך, ש-100 שנה אחר כך, יהודה מרדה בבבל, והתעקשה, והתעקשה, ואמרה: אנחנו נחזיק מעמד נגד בבל, ועברנו את פרעה, ועברנו את סרגון, ועברנו את סנחריב, ונעבור גם את נבוכדנאצר. למרות שהסתובבו שם אנשים ואמרו: חבר'ה, אתם משוגעים, ניסים לא יעזרו לכם. אבל אנשים לא רצו להקשיב. הם אמרו: אלוהים יעזור לנו.

‏יותם: קונספציה? קונספציה משיחית קצת?

‏שחר: קונספציה.

‏יותם: כן.

‏שחר: מי שהזהיר ואמר: לא, לא כדאי להסתכן, היה אז נביא אחד, קראו לו ירמיהו. הוא הסתובב בירושלים ואמר: תפסיקו לסמוך על הנס ותפסיקו להתגרות בבבל, אחרת המקדש בירושלים יחרב כמו שילה, "וִירוּשָׁלַ͏ִם עִיִּין תִּהְיֶה", ו"צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ", זרקו אותו לחצר המטרה, אל הכלא. כי בזיכרון הקולקטיבי של אנשים, אלוהים מגן על ירושלים. בסופו של דבר, המרד בבבל הוביל לכך שגם ירושלים חרבה וגם המקדש חרב, ואנשים גלו למצרים ולבבל.

‏יותם: כמה חשוב לנסות להתנגד לקונספציה, ובעיקר, לא לסמוך רק על הנס. בוא נקרא לזה ככה.

‏שחר: עדיף שלא.

‏יותם: שחר ענבר, חוקר המקרא, במילים נוקבות אלה מה שנקרא. בהקשרים, כל אחד יקשר לעצמו.

‏שחר: כן.

‏יותם: תודה רבה לך על הדברים הללו.

‏שחר: תודה לך.

‏יותם: זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה", שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות. והכי חשוב, לחוזה כי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.

‏תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר. שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, ולהציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך".

‏אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.

‏[מוזיקה]

‏קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-osimshistoria.com, או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה