עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - המלכה עתליה: סיפורה המרתק של המלכה הנשכחת אשר שלטה בממלכת יהודה

מלכים רבים מככבים במקרא. בממלכות ישראל ויהודה שלטו מעל ל -40 מלכים כמו שאול,שלמה וה"מלך של התנ"ך" - הלא הוא דוד. במקרא מוזכרות הרבה נשים חזקות כמו דבורה, יעל, חולדה - אך הן אינן מלכות. לעומת זאת, בעולם העתיק אנו דוקא מוצאים מלכות רמות מעלה: אם רק נביט דרומה למצרים נמצא את המלכות קליאופטרה וחתשפסות וישנן עוד דוגמאות רבות...ואצלנו? האם לנו לא היתה מעולם מלכה חזקה? מלכה אם? "המלכה אליזבת הראשונה" היהודיה?בפרק זה של "עושים תנ"ך" , שוחחתי עם חוקר המקרא שחר ענבר על המלכה עתליה - מלכת יהודה אשר רבים לא זוכרים את סיפורה המרתק וניסינו לתהות על יחסו של התנ"ך למלכוּת נשים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/07/2018.

[פרסומת]

קריינים: "רשת עושים היסטוריה, רשת עושים היסטוריה. רשת עושים היסטוריה".

[פרסומת]

[מוזיקה]

קריין: "עושים תנ"ך". יותם שטיינמן מארח.

יותם: שלום לכל המאזינים. בסיפורי המקרא אנו מוצאים סיפורים רבים אודות מלכים, ואפילו יש שני ספרים שלמים, הקרואים מלכים, א', ב'. ספר שמואל א' עוסק חלקו הגדול במלכותו של שאול, ואילו ספר שמואל ב' עוסק כולו במלך ה-מפורסם של התנ"ך, הלא הוא דוד. במזרח הקדום, דווקא, כיכבו מלכות, שהמפורסמות ביניהן הן קליאופטרה וחתשפסות המצריות, ואלו רק שתי דוגמאות קטנות משלל מנהיגות חזקות מהעולם הזה. במקרא מוזכרות נשים חזקות כמו: דבורה, יעל, חולדה, אבל הן לא היו מלכות. עולה השאלה, האם עד גולדה מאיר לא הייתה לנו איזו מלכת אנגליה מקומית שכזאת? בדיוק לשם כך, לענות על השאלה הזאת, נמצא איתנו באולפן חוקר המקרא שחר ענבר, מה שלומך?

שחר: בסדר גמור, תודה רבה.

יותם: מה העניינים? טוב, אז מה? שחר, אין לנו איזה הוד מעלתה, Your majesty כזאת?

שחר: יש לנו כמה כאלה.

יותם: אה, אז קודם כל נרגעתי.

שחר: כן.

יותם: אז איפה אנחנו מוצאים אותם? כי אני לא זוכר כאלה.

שחר: מלכות נמצאות במקום שבו נמצאו גם המלכים, בספרי המלכים.

יותם: אה, או-קיי.

שחר: יש לנו את מעכה, לדוגמה, שהייתה סבתו של המלך אסא השלישי במשך תקופה, יש לנו את המלכה שלומציון, אלמנתו של המלך אלכסנדר ינאי, וכמובן, יש לנו את הדוגמה המרתקת והמעניינת ביותר של המלכה עתליה.

יותם: ואני מבין שעל עתליה הזו נדבר בפרק הזה.

שחר: נכון מאוד.

יותם: או-קיי, אז איפה אנחנו נמצאים מבחינת ציר הזמן?

שחר: על ציר הזמן הסיפור שלנו נמצא עמוק בתוך תקופת פילוג הממלכה, כלומר, יש שתי ממלכות, ישראל, הממלכה הצפונית, הגדולה והמפותחת יותר, וממלכת יהודה, הדרומית והענייה יותר, ששם היה בית המקדש המוכר לנו, לאלוהי ישראל, בירושלים.

יותם: ואנחנו יודעים כבר כי בממלכת ישראל הצפונית, הגדולה והעשירה, גם האמינו באלים רבים.

שחר: נכון, הם היו פוליתאיסטים, בדומה לכל העמים סביבם, והאמינו באלים רבים, בדומה לכל העמים סביבם. גם בממלכת יהודה האמינו באלים רבים, אבל בנוסף לכל שאר האלים, הם האמינו, באופן יחסית דומיננטי, גם באל היהודאי. גם בממלכת ישראל האמינו בו, בין שאר האלים, והיו להם מקדשים דומים בכמה מקומות.

יותם: רגע, רגע, זה מה שהתנ"ך אומר או זה מה שהארכיאולוגיה אומרת? בוא נמקד את זה.

שחר: גם וגם.

יותם: אה, אוקיי.

שחר: ובכן סיפורנו מדבר על המלכה עתליה.

יותם: שנייה, סליחה שאני קוטע אותך, היא לא ממש נמצאת בתוכנית הלימודים בבית הספר כי אני לא זוכר אותה.

שחר: אה כן, אתה לא לבד. היא דמות די אנונימית לרוב מוחלט של האנשים, גם בקרב אלה שמכירים תנ"ך, עתליה הייתה בתו של אחאב מלך ישראל ואשתו של יהורם מלך יהודה, אמא של אחזיה והסבתא של יואש.

יותם: אוקי. שנייה, שנייה, לפני שאתה רץ לי קדימה בסיפור, בוא רגע, בוא נעשה סדר בגיבורי הסיפור שלנו.

שחר: אני מניח שמבין כל השמות שהעלתי רק על אחאב שמעת.

יותם: שמעתי, כן.

שחר: ובצדק. כי שוב, רוב מוחלט של האנשים פשוט לא מכיר. אז נתחיל מההתחלה. ובכן, המלך הישראלי המפורסם ביותר מבין כל מלכי ישראל היה המלך אחאב, שהוא היה נשוי לאיזבל, בת מלך צידונים.

יותם: וכמה שאני זוכר, לפי המקרא, הוא היה רשע מרושע.

שחר: נכון. לפי המקרא מכיוון שאחאב היה פוליתאיסטי, ולא עבד רק את אלוהי ישראל, הוא היה רשע. באופן כללי, אפשר לומר, שהמקרא מחליט אם המלך טוב או רע, כמעט אך ורק לפי היחס של אותו מלך לאלוהי ישראל.

יותם: כלומר, אם המלך עובד את אלוהי ישראל בצורה שהתנ"ך רוצה, אז הוא מלך טוב. אם לא, הוא מלך רע.

שחר: ממש ככה.

יותם: אוקיי, אז אחאב, למי שזוכר את הפרק שעשינו ועלה לאוויר לקראת פסח, עם דוקטור בעז סתוי, היה מלך שרב עם אליהו הנביא, נכון?

שחר: נכון מאוד. לפי התנ"ך, בכמה הזדמנויות, אליהו הנביא הוכיח אותו, את אחאב, על מגוון נושאים, ואחאב התעלם ממנו, בשאר הזמן אפשר לראות שהתנ"ך די מטנף עליו.

יותם: אז רגע, אז איך אנחנו בעצם יודעים שהוא היה מלך מוצלח ומפורסם? הרי כתוב אחרת לגמרי.

שחר: מכמה סיבות. הראשונה היא, כמו שאמרת, לפי כמות המלל שיש עליו, בעוד שאר המלכים מקבלים כמה פסוקים לקונים, אחאב זוכה בספר מלכים בכמעט שבעה פרקים שלמים.

יותם: זה הרבה?

שחר: זה המון, וזה מאוד מחשיד. אם הכותב המקראי מקדיש כל כך הרבה מקום לאישיות אחת, כנראה היא הייתה חשובה מספיק בשביל לדבר עליה. על כל פנים, מניתוח מעשיו של אחאב, על פי הכתובים והעדויות הארכיאולוגיות, עולה דמות של אחד המלכים הגדולים של ישראל. לדוגמא, יש לנו את אחת הכתובות החשובות ביותר בהיסטוריה של האזור שמספרת עליו, "המונולית מכורח" או בשמה השני "כתובת שלמנאסר".

יותם: ומה כתוב בכתובת הזאת בעצם?

שחר: זו כתובת משנת 852 לפני הספירה, למי שלא מכיר, שמתארת את מסע הכיבושים של שלמנאסר השלישי, מלך אשור, בסוריה ועיראק של ימינו. היא מתארת את המקומות שהוא כבש ואת הצבאות שהוא נלחם איתם. מסתבר, לפי הכתובת, שהאיום הזה של שלמנאסר, האיום האשורי, גיבש את מלכי האזור ו-12 מהם התאחדו לכדי ברית. מה שמדהים בכתובת הוא שהיא לא רק מפרטת את מסע המלחמה, אלא גם את מי שהתייצבו מול המלך הזה, ואת גודל צבאותיהם. ביניהם ערבים, מצרים, ארמים, ומי שבא עם הכוח הכי גדול היה אחאב הישראלי.

יותם: הזכרנו כבר את הכתובת הזאת ב"עושים תנ"ך", אבל רק כדי לחדד שוב, זה אומר בעצם שיש בידינו כתובת שממש מזכירה את אחאב מלך ישראל.

שחר: ממש ככה.

יותם: אוקיי, אז מה המקרא כותב על המלחמה הזאתי?

שחר: זה מה שמעניין, לא כתוב כלום.

יותם: כלום?

שחר: כלומר, מבחינת התנ"ך, הקרב בכלל לא התקיים.

יותם: אוקיי… למה?

שחר: אין תשובה מוחצת לשאלה הזאת. אבל די ברור שמחבר ספר מלכים עשה כל שביכולתו כדי להציג את אחאב כמלך רשע. אפשר להניח שבמידה והקרב היה נגמר בהפסד של אחאב, והוא היה מוצג כעונש משמיים על רשעותו ופנייתו לעבודת אלילים.

יותם: כי זה מתאים לאג'נדה.

שחר: כי זה מתאים לאג'נדה. אבל חוץ מהעדות הזו, יש עוד הוכחות שאחאב היה מלך עם שליטה חזקה. הנישואים שלו לאיזבל יצרה ברית אסטרטגי עם אביה, שהוא היה מלך צידון בפיניקיה, לבנון של היום. ואחאב גם חיתן את הבת שלו, עתליה, למלך יהודה יהורם, מה ששם קץ למלחמת האחים ארוכת השנים שהייתה בין הממלכות ישראל ויהודה, ואותה הברית יצרה בעצם חטיבה גיאוגרפית רציפה שהביאה איתה אושר כלכלי חסר תקדים ותנופת בנייה ועוצמה צבאית.

יותם: אוקיי, עכשיו זה כבר יותר ברור. עתליה, גיבורת הסיפור שלנו, היא הבת של אחאב מלך ישראל מצד אחד, והתחתנה עם מלך יהודה בשביל ליצור ברית שלום בין שתי הממלכות, זה, אגב, תופעה שחוזרת לא פעם אחת בהיסטוריה.

שחר: נכון מאוד.

יותם: אוקיי, אז בוא נתמקד בגיבורה שלנו, מה אנחנו יודעים על עתליה?

שחר: עתליה היא האישה היחידה בתקופת המקרא, ואחת הבודדות בימי קדם, ששלטה באופן גלוי ובזכות עצמה כמלכה, ושלא כממלאת מקום. עתליה בתקופתה היא אחת הפחות ידועות, גם לאנשים שמכירים תנ"ך, וזה חבל כי היא דמות מרתקת.

יותם: וכולם שואלים בטח עכשיו את עצמם - "רגע, ומה עם איזבל?" אבל אתה אומר, היא לא מלכה בזכות עצמה.

שחר: איזבל הייתה אשתו של אחאב.

יותם: אשתו של.

שחר: היא עשתה הרבה דברים, אבל היא תמיד הייתה כינור שני, היא הייתה בשוליים.

יותם: ועתליה לא.

שחר: עתליה הייתה מלכה בזכות עצמה.

יותם: אוקיי, בעדויות חוץ מקראיות, שלא מה כתוב בתנ"ך, מה אנחנו יכולים ללמוד עליה?

שחר: שום דבר, אנחנו לא מצאנו עליה שום ממצא חוץ מ…

יותם: אוקיי, אבל אולי עוד נמצא, חכה.

שחר: עדיין לא מצאנו. ואיך היא הייתה במציאות, אם אתה שואל?

יותם: כן?

שחר: אז זו שאלה מעניינת, אבל אולי כדי שנקרא ונזרום עם הסיפור כפי שהוא נכתב בתנ"ך.

יותם: אוקיי.

שחר: עכשיו אנחנו מדברים על ספר מלכים ב', מפרק י"א ואילך, ואחרי שנסיים נראה עד כמה הסיפור אמין ומה אפשר ללמוד ממנו על עתליה ועל מי שכתב את הדברים ומה בין השורות קרה באמת.

יותם: אוקיי, אז בוא נתחיל.

שחר: אוקיי. אז אמרנו שעתליה הייתה בתו של אחאב מלך ישראל, שהשיא אותה ליהורם מלך יהודה. נולד להם בן בשם אחזיה, ולאחר שיהורם מת, הנסיך, בנה, אחזיה, עלה לשלטון.

יותם: כלומר עתליה בהתחלה הייתה המלכה, אשתו של המלך, ולאחר מכן, המלכה, אמו של המלך החדש.

שחר: נכון.

יותם: אוקיי, אז מה כותב התנ"ך על המלך אחזיה הזה? נזכיר, הוא בנה של עתליה.

שחר: המקרא מתאר שאחזיה המשיך לטפח את יחסיו עם בית אחאב, שהיה סבא שלו, וגם התלווה למלך ישראל במלחמתו נגד ארם ברמות גלעד, ואחר כך הוא מת.

יותם: אוקיי, איך הוא מת?

שחר: פה זה נהיה מעניין. לפי התנ"ך, בחור בשם יהוא בן נמשי הרג אותו, כזכור, הוא היה מלך יהודה, ואותו יהוא הרג גם את מלך ישראל. לפי המקרא, אותו יהוא מרד נגד כל בית אחאב, וכשאחזיה מלך יהודה בא לבקר את מלך ישראל הפצוע, עשה לו ביקור חולים…

יותם: כן?

שחר: יהוא הרג אותו, כי יהוא ראה גם בו אויב שלו. הוא לא הסתפק בכך וציווה לשרי ישראל להוציא להורג את כל בית אחאב, את כל הנאמנים והמקורבים לו, כולל כמובן את אשתו של אחאב ואמא של עתליה, איזבל, וגם עשרות מבני אחיו של אחזיה שאותם תפס בישראל, בספירה האחרונה זה היה לא פחות מ-42 איש. כלומר את כל הטוענים לכתר הפוטנציאלים ובני המשפחה הקרובים והרחוקים.

יותם: תשמע, נשמע לי אמנם רווי דם, אבל בערך כמו הפיכה צבאית רגילה בעולם העתיק. מה כל כך מיוחד פה?

שחר: מה שמיוחד פה זה כתובת תל דן, שבטח שמעת עליה.

יותם: בודאי. גם דיברנו עליה כמה פעמים, פה בתוכנית אפילו. זו כתובת עתיקה שמזכירה את בית דוד, וככה בעצם יודעים שדוד המלך הוא דמות היסטורית אמיתית, או לכל הפחות, שהייתה שושלת אמיתית בשם בית דוד. זו הכתובת העתיקה ביותר שנמצאה אשר בעצם מאשרת דברים שכתובים בתנ"ך. זה אחד הניצחונות הגדולים ביותר של אלה הרואים בתנ"ך טקסט אמין או מוחלט, שמתאר מציאות ריאלית.

שחר: נכון מאוד. אבל, חוץ מהמילים "בית דוד" כתוב בה עוד כמה דברים. הכתובת הזאת היא בעצם חרב פיפיות, כי היא גם שוללת את התיאור המקראי ומראה שהוא מתאר מגמות ולא היסטוריה.

יותם: למה? זה דורש הסבר.

שחר: כי הכתובת הזאת עומדת בסתירה מוחלטת למה שנאמר בספר מלכים, מבחינת זהותם של המתנקשים ביהורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה, שעליהם דיברנו. כותב הכתובת הוא בהסתברות גבוהה חזאל מלך ארם, או מישהו מטעמו, שמתגאה בכך שהוא חיסל את שניהם, בעוד שהתנ"ך, כאמור, מנפנף בדמותו של יהוא בן נמשי, ואין שום דרך להסביר את הסתירה.

יותם: אבל רגע, רגע. למה שלא נאמין לתנ"ך? הרי גם כותב הכתובת הוא בעל אינטרס. הוא רוצה להאדיר את שמו.

שחר: השאלה במקום. ראשית…

יותם: [צוחק] תודה.

שחר: …ראשית הכתובת היא מזמן אמת, היא מתוארכת לתקופה שבה קרו הדברים. לעומת זאת, ספר מלכים הרי לא נכתב בזמן אמת אלא כמה מאות טובות של שנים אחרי שהדברים קרו, ולך תדע מה עבר במסורת עד אז. דבר שני, ניכר מהמקרא עצמו שמגמת המחברים לצייר את ההשתלשלות ההיסטורית בצורה תיאולוגית, כלומר, המלך הזה והזה חטא ולכן הוא נענש.

יותם: אה, זו מטרתו הראשית של התנ"ך הרי, בינינו.

שחר: ובעיקר בספר מלכים.

יותם: כן.

שחר: כי שם פשוט כתוב "המלך הזה היה רע וקרה לו כך וכך". הפיכתו של יהוא באה, לפי המקרא, לאחר שנביא האלוהים, אלישע, משח אותו למלך ואמר לו שכל צאצאי אחאב יושמדו בגלל כעסו של אלוהים על בית אחאב.

יותם: וזה מסתדר עם הנרטיב.

שחר: זה מסתדר מעולה עם הנרטיב, לעומת זאת, לפי הכתובת, מסופר על מסע כיבושים רגיל, מסוג שהיה נפוץ מאוד בכתובות מהסוג הזה. כך או כך הסתירה עומדת, והכתובת הזאת היא דוגמה מעולה למקרה שמסביר את מורכבות העניינים בסיפורים שבהם יש גרעינים היסטוריים, כמו דמויות האנשים ורצח, שרק מסבכים את מי שמנסה להתלות בממצאים הארכיאולוגיים או ההיסטוריים כדי לאשש את התנ"ך.

יותם: אוקיי, נחזור לענייננו. לפי התנ"ך לפחות, יהוא רצח את מלכי ישראל ויהודה, ומה קורה אז?

שחר: ואז מגיעים לחלק המעניין באמת של הסיפור. בתחילת מלכים ב', פרק י"א כתוב כך, "וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה".

יותם: בעצם, כתוב במילים אחרות, שהיא רצחה את כל משפחתה.

שחר: כן.

יותם: אוקיי… משהו קטן כזה ולא חשוב, מה קורה הלאה?

שחר: ואז היא המליכה את עצמה, והיא…

יותם: אההה.

שחר: …הייתה למלכה היחידה בכל התנ"ך.

יותם: וזהו? ככה אתה מתייחס לזה בקטנה? המשמעות היא, שבעקבות הרצח הזה, מבחינתי, תמה שושלת בית דוד, לא?

שחר: לא, לא. היא… מסתבר שהיא פספסה תינוק קטן.

יותם: מממ…

שחר: בפרק ב', באותו פרק, כתוב, "וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת". כביכול, הייתה ערמה של גופות שנשארו, ביניהם היה תינוק בן שנה, בשם יואש, הוא היה הצאצא האחרון של בית דוד, והוא לא מת. אז אחות אחזיהו, המלך המת, יְֹהוֹשֶבַע, היא לקחה אותו והחביאה אותו ואת המינקת שלו.

יותם: וככה היא הצליחה להסתיר אותו מפני עתליה?

שחר: כן. ואז נכתב דבר מדהים: "וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית יְהוָה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ".

יותם: רגע רגע, אני מניח שבמילים "בית יהוה" הכוונה לבית המקדש.

שחר: נכון.

יותם: אז אתה בעצם טוען שהחביאו ילד קטן במשך שש שנים בתוך בית המקדש?

שחר: כן, וזה לא הכל. לא סתם בבית המקדש. לפי חז"ל החביאו את יואש בקודש הקודשים ממש. זה גם הגיוני, מתוך ההבנה שילד לא יכול להסתתר סתם כך, בבית המקדש, בלי שיראו אותו, כי המקדש הוא מקום די קטן, וכוהנים נכנסים ויוצאים ממנו כל הזמן. מה גם שמסופר שעתליה פרצה בו פרצות, והכניסה אלילים אחרים, אז כנראה שהיה עמוס בפנים כמו תחנת רכבת. כך שאם רצו להחביא שם ילד קטן, היה צריך למצוא לו מקום מיוחד, קטן, ונסתר.

יותם: אוקיי, מעניין מאוד. אז איך קראו שוב לזאתי שהצילה אותו, תזכיר לנו?

שחר: יְֹהוֹשֶבַע, שהייתה אחות המלך אחזיה שנרצח.

יותם: והיא, איך היה לה גישה למקדש?

שחר: לפי ספר דברי הימים, שמספר שוב את הסיפור הזה, יהושבע הייתה נשואה לכהן שהיה אחראי, שמו היה יהוידע הכהן. וכך, במשך שש שנים, החביאו יהושבע ויהוידע הכהן את יואש הפעוט בבית המקדש. בזמן הזה עתליה שלטה על הארץ, מהמעט שנכתב ניכר שהיא חיללה את בית המקדש, והיא הכניסה לשם פולחן של הבעל והאשרה.

יותם: אוקיי, הוא היה בן שנה, עוברות להם שש שנים, הילד עולה לכיתה ב', מה קורה אחרי זה?

שחר: אחרי שש שנים, הם כנראה החליטו שיואש מספיק גדול בשביל לצאת משם, ולכן הם הציעו לבצע הפיכה צבאית. בשנה השביעית למלכות עתליה, הוציא הכהן יהוידע את הילד יואש, נכדה, ממחבואו, הביא אותו לבית המלוכה, והמליך שם את הילד. לפי הסיפור, עתליה הרודנית, העריצה, שמעה על כך ומיהרה לבוא לבית המקדש, ומצאה שם את נכדה ואת העם המכתיר אותו. ואז מתאר המקרא, במלכים ב', י"א, י"ג: "וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית יְהוָה. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר. וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל תּוּמַת בֵּית יְהוָה. וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַתּוּמַת שָׁם".

יותם: וואו, איזה דרמה. אז בואו נסכם את הדרמה עד כאן. למדנו שהמלך אחאב הישראלי, למרות המתואר בתנ"ך, היה מלך די מוצלח, שככל הנראה אפילו היה מפורסם באזור כולו.

שחר: נכון.

יותם: והוא גם עמד בראש כוח צבאי לא מבוטל, שגם מוזכר בכתובת חוץ מקראית מאוד מפורסמת. למדנו גם שהמקרא טשטש את הישגיו, כי לסופר המקראי הייתה מגמה לגמד הישגים של מלכים שלא האמינו אך ורק באלוהי ישראל, מה שמאוד הגיוני. בנוסף, דיברנו על ביתו, עתליה, שנישאה למלך יהודה, והולידה את יורש העצר. ולאחר שמת, היא עלתה בעצמה לשלטון. היא רצחה את כל זרע הממלכה, אבל פספסה תינוק שהוסתר בבית המקדש במשך שש שנים על ידי יהוידע הכהן. אחרי שש השנים הללו, יהוידע הוציא אותו משם והכתיר אותו למלך. וכחלק מההכתרה, תומכיו רדפו את עתליה והרגו אותה. אני רוצה לשאול, שחר, מה, ככה הרגו אותה? בכזו קלות? איפה משמר המלכה? איפה ההר ממשחקי הכס? זה לא נשמע כאילו הייתה שַׁלִּיטָה מאוד חזקה אם ככה תפסו אותה בקלות.

שחר: זו שאלה מצוינת ואפשר לפתח אותה עוד.

יותם: למשל?

שחר: הרי עתליה, לפי הסיפור, שלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל, כמלכה השולטת בממלכת יהודה. כנראה במשרד הגבירה, דהיינו עוצרת שולטת, אז איך הרגו אותה בקלות כזו? יש לנו כאן סיפור תמוה. אם היא הייתה עריצה ברוטלית, רצחנית, וחשדנית, כמו שמתארים אותה, האם אפשר היה ללכוד אותה בהפתעה מוחלטת כזאת? מאוד לא סביר.

יותם: לא.

שחר: מאוד לא סביר. היא הייתה מקפידה ללכת לכל מקום בראש חיל השומרים שלה, שהיה מחויב לה אישית, שכן, זה היה חיל של שכירי חרב, ששכרם שולם בידי אוצר הממלכה.

יותם: וזה מקובל בעולם העתיק שיש כזה חיל?

שחר: מקובל בכל ארצות המזרח ששכירי חרב יהיו זרים שבאים מחוץ לממלכה, כמו פלישתים, ויוונים, וכולי, ולהם לא היה אכפת כלל מיהו היורש הלגיטימי של בית דוד, אכפת היה להם רק מי ישלם להם משכורת, וזו הייתה עתליה, הם היו מגנים עליה.

יותם: אוקיי, יש לנו עוד דוגמאות לשומרי מלך, שכירי חרב כאלה?

שחר: בוודאי. הם מוזכרים בכמה מקומות בספר מלכים, ואפילו לדוד המלך היו שומרים זרים.

יותם: אה.

שחר: הם נקראו "הכרתי והפלתי", שהיו גדודי חיילים של צבא זר. נגב הכרתי היה חלקה הדרומית של ארץ פלישתים, וחוקרים רבים טוענים שמקור המילה "הפלתי" בעצם אמור להיות "הפלישתי".

יותם: איזושהי טעות. שם נשמטה איזה שין, אולי.

שחר: כנראה.

קריין: אתם מאזינים ל"עושים תנ"ך".

[חסות]

קריין: אתם מאזינים ל"עושים תנ"ך".

יותם: אוקיי, אז הגיוני להניח שגם לעתליה, שהייתה מלכה חזקה, היו שומרים כאלה.

שחר: כן, וגם נראה שהיא דווקא הייתה מלכה שנהגה בנתיניה ביד רכה ובסובלנות, אחרת קשה להאמין שלא הייתה שמה לב לקשרים שנוצרים בידי קציני הצבא שלה, ולא הייתה מאפשרת את קיומו של כוח צבאי בבית המקדש שהביא בסוף לרציחתה. מקריאה פשוטה עולות כמה שאלות שהפכות את הסיפור למאוד מוזר. חוץ מהקטע המשונה של איך היה כל כך קל לתפוס אותה, יש עוד שאלות קשות על הסיפור.

יותם: למשל?

שחר: קודם כל, מי היו בני המשפחה שאותם רצחה עתליה? סופר לנו שאלה חוסלו בשלושה מעשי טבח המוניים קודמים, אז את מי נשאר לה לרצוח? קודם לכן נכתב שבעלה של עתליה, יהורם מלך יהודה, הרג את כל אחד בחרב, כשהוכתר למלך, שזו תופעה שמקובלת בממלכות קדומות, משליט שחושש שאחיו יתחרו בו ויחתרו תחתיו. אחר כך, ספר דברי הימים מספר לנו שילדיו של יהורם נהרגו כולם בידי פושטים ערבים ופלשתים, ומהם נשאר רק אחזיה. יהורם מת לאחר שמונה שנות שלטון, ובמקומו הומלך אחזיה, בנו היחיד, שכאמור, שרד, ואז כתוב שיהוא רצח אותו ואת מלך ישראל, ואת איזבל, ואת כל קרובי משפחתם, כמו שהזכרנו קודם. אז איך נשארו כל כך הרבה זרע ממלכה להרוג? כל כך הרבה נסיכים, עד כדי כך שביניהם יוכל להסתתר תינוק חי.

יותם: אולי ייבאו נסיכים מממלכות אחרות? תשמע שחר, אותי, חוץ מהאיך, מעניין גם הלמה. למה שהיא תרצח את הבנים שלה? נכון, הורדוס עשה את זה גם איפשהו, אבל למה זה הגיע?

שחר: בדיוק, הורדוס היה מטורף. למה שהיא תרצה לרצוח את בני משפחתה הגבריים שנשארו, כולל נכדה? גם אם נתעלם מרגשות הסבתא, שבוודאי היו לה, הרי נכדה, כיורש העצר, הוא שנותן לה בעצם את הלגיטימציה להמשיך לשלוט.

יותם: כי היא עוצרת, כמו שאמרת לנו.

שחר: כפי שיודע כל מי שצופה בקורות בתי המלוכה כיום. אף שליט, ואף יורש עצר אינו נעשה לגיטימי באמת, עד שיש לו יורש עצר שימשיך אחריו.

יותם: הנרי השמיני הוציא כמה אנשים להורג על הסיפור הזה.

שחר: בדיוק, ולמה שבעצם שהיא תרצה לפגוע במסורת הזאת רק כדי להקשות את חייה כשליטה? שהרי ברגע שאין כל שושלת וכל משפחה חזקה ויורשים שעומדים מאחוריה, אז היא בעצם מטרה לכל אציל שאפתני ולכל תופס כתר מטעם עצמו, וזה, כפי שנראה, אכן מה שקרה עם יהוידע בהמשך. כל הסיפור הזה הוא חסר כל היגיון.

יותם: מה ההנחה שלך בעניין הזה? למה בכל זאת זה קרה לפי הסיפור התנ"כי?

שחר: לדעתי, היא לא רצחה אף אחד. לדעתי, הסופר המקראי ייחס לה את מעשה הטבח, שכבר נעשו בעבר בידי אחרים, על מנת להשחיר את שמה. אפשר גם לראות את זה לפי התקדימים של התנ"ך.

יותם: למשל?

שחר: ביהודה היה תקדים של שלטון נשי, הזכרתי אותו בקצרה, ממש בתחילת השיחה. מעכה, סבתו של אסא, המלך השלישי ביהודה, שלטה ביהודה עשרות שנים קודם לכן כגבירה, בתקופת קטינותו של אסא, עד שהוא התבגר וסילק אותה מהשלטון, והתנ"ך טינף עליה. תקדים נוסף שאותו הכירו כולם, כי זה היה באותה תקופה, היה של איזבל, אשתו של אחאב מישראל, שהייתה לפי הכתוב בספר מלכים, מלכה דומיננטית. בשני התקדימים האלה הופלה הגבירה בכוח ובצורה אכזרית בידי יורשיה, ודבר דומה קרה גם עם עתליה. קשה לי להניח שזה צירוף מקרים.

יותם: למה? למה אתה אומר את זה? אולי שלושתן באמת היו מלכות פשוט רעות?

שחר: כי בגדול אין לנו מושג אם במהלך שש שנות מלכותה היא שלטה בהצלחה או לא. סביר להניח שאם היא הייתה מלכה גרועה אז הכתוב היה טורח לציין את זה, ובפירוט. זה שלא נכתב שום דבר על שלטונה, לטוב ולרע, זה מחשיד. לא בטוח, אבל אחרי היכרות עם סגנון הכתיבה של הסופר המקראי, אנחנו מדברים על דבר שהוא די מתבקש. אפשר גם להניח שחוגי הכוהנים הגבריים והפטריארכלים, שעצם הרעיון של אישה שולטת היה בלתי נסבל עבורם, שנאו אותה. ובתרבות של אז זה היה ממילא יוצא דופן, כי זה היה דבר נדיר שיש לו תקדימים מועטים בהיסטוריה של המזרח הקדום, בכלל, שאישה תמלוך.

יותם: כאילו שזה נפוץ במזרח המודרני. אוקיי שחר, אתה מעלה פה משהו ספקולטיבי אבל מעניין, בוא נמשיך את הקו הזה.

שחר: לפי הקו הזה, מקריאה פשוטה, נראה שמה שקרה באמת, היה קשר של כהנים יָהָווִיסטים, ברשותו של יהוידע, שחששו מהפולחן ומהמקדשים המתחרים שטיפחו עתליה ועוזריה, ולכן הם ביצעו נגדה ההפיכה. אנחנו רואים מיד שכחלק מההפיכה, בית הבעל, מזבחותיו וצלמיו נותצו והכהנים שלו נרצחו. אבל יותר מזה, מעמד הכהונה של בית המקדש היה כעת, בפעם הראשונה בתולדותיו, בעמדה של השפעה מכרעת בענייני ניהול המדינה, כי יהוידע היה בעצם זה שהחזיק בחיים את המלך יואש, התינוק, שבגר והיה חייב לו את חייו.

יותם: אז אם ככה, אז יצא להם טוב. הם מצאו תינוק, יואש, השקיעו בו, טיפחו אותו, ואז שהגיע הזמן, הם יכלו לבצע את ההפיכה, גם המדינית, אבל גם התיאולוגית הזאת.

שחר: זאת באמת שאלת השאלות - האם הם באמת מצאו יורש עצר לגיטימי או סתם תינוק? האם הם באמת מצאו והחביאו תינוק או פשוט סיפרו על ילד, שהוא למעשה יורש עצר לגיטימי שהוחבא במשך שש שנים בבית המקדש, וכמובן, האם זה היה באמת בבית המקדש?

יותם: שחר, מהטון שלך אני מבין שאתה מפקפק בנכונות סיפור ההצלה?

שחר: בהחלט. לפי קריאה פשוטה, האם ייתכן שיואש, אותו ילד שהוצג בידי יהוידע, כלל לא היה בן משפחת דוד, שכולם אכן נהרגו במעשה הטבח הקודמים, אלא רק הונפק בידי יהוידע לצרכיו? זאת טענה שאי אפשר לשלול אותה בקלות. בעקבות הנפקת יורש עצר, so called לגיטימי, יכל יהוידע הכהן לחזק את מעמדו ואת השפעתו.

יותם: אין לנו דנ"א שמה לבדוק את זה, כן.

שחר: בדיוק. ואין לנו מצלמות ואין לנו שום דרך לדעת אם זה היה או לא. ובסופו של דבר, איזה הוכחה יש בידינו או בידי מישהו, שהילד שהוצג בפני העם כנכדה של עתליה וכנצר האחרון מבית דוד, אכן היה כזה? יש רק את ההצהרה של יהוידע ואשתו יהושבע.

יותם: ושל הסופר המקראי שאמור להיות כל יודע.

שחר: נכון. אבל ראינו קודם, לפי השוואת סיפור רצח המלכים, לפי הסופר המקראי, בהשוואה לזהות הרוצח בכתובת תל דן, שהסופר המקראי לפעמים תיאר דברים שהתאימו לו לסיפור, ולא בטוח שקרו במציאות.

יותם: אז אתה בעצם מציע שלעתליה לא היו יורשים, בגלל כל הרציחות שהיו קודם או בגלל כל סיבה אחרת, וכתוצאה מזה, יהוידע התכוון לתפוס את השלטון, וכנראה הוא לא היה היחיד. כדי להקדים את כולם, וכדי לבסס את הטענה שלו ללגיטימיות השלטון, הוא הציג את הילד שטען שהוא היורש של עתליה, שהוא הציל אותו בקטנות וכל הסיפור. וזה מה שטענה הגרסה הרשמית של התעמולה שלו, ומכאן ואילך, זה הגרסה שנשתמרה בתנ"ך.

שחר: נכון מאוד. ועתליה, כמובן, הייתה צריכה למות מיד, לפני שתספיק לטעון שאין לה יורשים, ובכך לפגוע בטעוניו של יהוידע, או במעמדו של הילד שאותו הציג כיורש. ולכן, גם היא קראה מיד "קשר, קשר", בלי לומר לנו באמת מה היה שם. מכאן ואילך, היה יהוידע, השליט של יהודה, מאחורי הקלעים. וכפי שמספר מלכים…ספר מלכים, בפרק י"ב ה', "וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן". במילים אחרות, הוא היה בובה של יהוידע.

יותם: אז אם ההשערה הזאת נכונה, זה אומר שבית דוד חוסל כולו כבר במאה התשיעית לפני הספירה. כל המלכים הבאים, אחרי עתליה, לא היו יורשיהם הישירים של דוד ושלמה. אז אולי יותר נכון לקרוא להם "בית יהוידע", על שם האיש שהביא לעלייתו לשלטון של יואש.

שחר: בדיוק, נכון.

יותם: אוקיי, אז שחר, איזה עוד דוגמאות יש לנו לנשים מלכות במקרא? אחרי שסגרנו את סיפורו של הילד המולך?

שחר: כמו שאמרת בהקדמה, המקרא לא כל כך אוהב נשים בעמדות הנהגה. יש יוצאות דופן כמו דבורה הנביאה, וגם היא מוקפת גברים. בשופטים ד' ד' מציגים אותה כך "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת", כלומר ישר מסבירים לנו מי בעלה.

יותם: זאת אומרת, היא לא עומדת בפני עצמה, היא אשתו של.

שחר: היא אשתו של… היא עומדת בפני עצמה, אבל חייבים לצרף אותה לבעלה. ויש את כל הסיפור שם, שמגלגל בכלל השופט ברק בן אבינועם. כנ"ל, למשל, חולדה הנביאה, שמתייעצים איתה לגבי עניין חשוב במלכים ב', כ"ב, י"ד. תראה איך מציגים לנו אותה: "וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ͏ִם בַּמִּשְׁנֶה".

יותם: זאת אומרת, ברגע שמזכירים אותה חייבים מיד לדחוף את כל השושלת של בעלה.

שחר: וגם את השם של אבא שלו, ושל סבא שלו, וגם את המקצוע שלו.

יותם: כן.

שחר: במקרה או שלא במקרה, ניתן לספור על אצבעות יד אחת את הנשים שהגיעו לעמדות של שליטה בעם, לאחר עתליה. לאחריה, הייתה רק אישה אחת ששימשה בתפקיד הגבירה, אמו של אחד ממלכי יהודה האחרונים, יהויכין, ששלטה כעוצרת, כשהיה ילד צעיר מדי מכדי למלוך בעצמו. בתקופת החשמונאים שלטה במדינה המלכה שלומציון, אלמנתו של המלך אלכסנדר ינאי, לאחר שהוא מת. וימי שלטונה דווקא נחשבים לתור זהב של שליטה יעילה ושגשוג ושלום. תור זהב שלא חזר יותר, כי בניה התגלו כשליטים מוצלחים הרבה פחות ממנה, ובימיהם נכבשה הארץ בידי הרומאים. אבל היא שלטה בזמן שרוב מוחלט של ספרי התנ"ך כבר היו כתובים וחתומים. ועל ימי החשמונאים, הכהנים והסופרים פחות ששו לכתוב ולערוך ספרים שיכנסו לקאנון, אז נשארנו עם הדעה המקראית המסורתית והשמרנית על רתיעה משלטון של נשים.

יותם: אני רואה שאתה מאוד מגן על עתליה, אבל המקרא עצמו קורא לה מרשעת. היא היחידה בתנ"ך שנקראת בכינוי כל כך שלילי. למה אתה מגן עליה?

שחר: עתליה היא מרשעת לפי האמונה של התנ"ך שעבודת הבעל היא דבר רע. אמרנו שהתפיסה התנ"כית של הנשים היא לפי יחסם לאלוהי ישראל מול אלוהים אחרים. שים לב מתי המקרא קורא לה כך, מרשעת. לא כשנכתב שהיא רצחה את זרע הממלכה ולא כשנכתב שהיא תפסה את השלטון, אלא רק בדברי הימים ב', כ"ד, ז' "כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים". זה המדד העיקרי מבחינת התנ"ך.

יותם: יש עוד עיקרון מקראי שאפשר ללמוד מהסיפור הזה?

שחר: לדעתי הפרשה הזאת יכולה ללמד אותנו עוד עקרון, שאני קורא לו "עיקרון מטוטלת המרידות".

יותם: אוקיי תסביר.

שחר: אין כמעט אף מרד שמשיג את מטרתו הסופית. ברמה העקרונית כל מרד מצליח רק באופן זמני, ואז בא מרד נגדי שמשנה את המצב לכיוון ההפוך. יהוא מרד, אבל הוא לא הצליח להשמיד את כל בית אחיו, כי יהוידע שמר על יואש. ומכל מקום, יהוא לא הצליח לכבוש גם את ממלכת יהודה. עתליה מרדה, אבל היא נשארה בשלטון רק זמן קצר, ואז מרדו בה. יהוידע מרד בעתליה כדי להחזיר את יהודה לתלם היהוויסטי, אבל אנחנו נראה בעתיד מה יקרה בסופו של דבר לאחר מותו.

יותם: אוקיי, בפרק זה של "עושים תנ"ך", למדנו להכיר את המלכה שהמקרא כינה אותה "מרשעת". המלכה עתליה, שנישאה למלך יהודה, והולידה את יורש העצר אחזיה. לאחר שמת, היא עלתה בעצמה לשלטון ביהודה, ולשם כך, רצחה את כל זרע הממלכה, אבל פספסה תינוק שהוסתר בבית המקדש במשך שש שנים, על ידי יהוידע הכהן ואשתו יהושבע. אחרי שש שנים, יהוידע הוציא אותו משם והכתיר אותו למלך. ואז בוצעה הפיכה שלטונית, וכחלק מההכתרה, תומכיו של המלך החדש רדפו את עתליה המלכה והרגו אותה.

שחר: כן, ניכר שהסופר המקראי לא ראה בעין יפה שליטה דומיננטית של נשים בכלל, ושל נשים מלכות בפרט. גם ציון המושג "מרשעת", שמופיע כמילה יחידנית והודבק לעתליה, וגם המעשים שיוחסו לה כסבתא שרוצחת את כל נכדיה ללא שום הסבר הגיוני, וגם תיאור שליטתה הרופפת בממלכה, למרות התיאור המקביל התקיף של אכזריות שליטתה בממלכה, דברים שלא מתיישבים האחד עם השני.

יותם: בקיצור שחר, סקסיזם, מיזוגניות, הן לא תופעות חדשות.

שחר: ממש לא.

יותם: אוקיי, עד כאן הפרק שלנו ב"עושים תנ"ך". אני רוצה להגיד תודה רבה לעורך הקול שלנו, ניר סייג. אני רוצה להזמין אתכם לקבוצת הפייסבוק "חדשות העולם העתיק", שמה נמשיך בדיונים, גם על הנושא הזה, וגם על נושאים אחרים. דבר נוסף, שחר, אתה אוהב לחפור?

שחר: מאוד.

יותם: אנחנו כבר חופרים על הנושא הזה של עתליה בפרק הזה. אז האם אתה ידעת שניתן להתנדב לחפירות של רשות העתיקות, אפילו למה שאני קורא לזה חד יומי, לבוא פעם אחת ולחפור?

שחר: לא, לא ידעתי.

יותם: אוקיי, אז אני אספר לך שמי שרוצה לעשות את זה, בעצם להתנדב ברשות העתיקות, להגיע לחפירה, אפילו באופן חד פעמי, יכול לפנות אליהם, אני גיליתי את זה בעצמי לא מזמן, ואני הולך לעשות את זה בקרוב ואני אספר איך היה. ניתן לפנות לרשות העתיקות בכתובת מייל שגם תצורף לפרק הזה, אבל אם מישהו רוצה לרשום, זה הזמן. הכתובת היא meyrav@israantique.org.il ולכתוב להם שפשוט רוצים להתנדב להגיע לחפירות. הם ינדבו אתכם לרכז החפירות האזורי, ואני מניח ויודע שיש חפירות כמעט בכל הארץ, ככה שתוכלו למצוא משהו אפילו ממש קרוב אליכם. פשוט להגיע. נשמח אם תספרו להם שהגעתם דרך "עושים תנ"ך", ואם תרצו לכתוב לנו בקבוצת הפייסבוק "חדשות העולם העתיק", איך הייתה החפירה שלכם, גם נשמח לשמוע. אז עד כאן, פרק נוסף של "עושים תנ"ך", ועד הפרק הבא, תודה שחר ענבר.

שחר: תודה רבה יותם.

יותם: יאללה, ביי.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה