top of page

עושים מינהר - כשהוויקינגים הגיעו לירושלים

כן, בדיוק ככה: לפני אלף שנה הוויקינגים עשו את כל הדרך מנורווגיה אל ארץ הקודש.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/04/2024.

קריין: "רשת - עושים היסטוריה",

קריינית: "רשת - עושים היסטוריה",

קריין: "רשת - עושים היסטוריה".

[מוזיקה]

באחת העונות של הסדרה המצוינת "הויקינגים", השבטים הסקנדינביים יוצאים למסך חריג. צי של 1,500 לוחמים נורדים מפליג אל ים חדש, רחוק במיוחד ובלתי ידוע מבחינתם. הם נכנסים אל הים התיכון ופוגשים לראשונה תרבויות שונות מאוד ממה שהכירו עד אז. אחרי הרפתקה בספרד הם עוזבים את המקום עם אוצרות ונשים מקומיות.

הטוויסט הזה בעלילת הסדרה תמיד נראה לי קצת מוזר, משתי סיבות: אחת, כי זה מוזר שזה בכלל קרה. כאילו, מה הקשר בין השבטים הצפוניים האלה ואגן הים התיכון? שתיים, כי זה מוזר שזה לא קרה עד אז. כאילו, איך עם של יורדי ים - לוחמים לא הקיף וכבש את העולם?

[מוזיקה נורדית דרמטית]

בכל מקרה, הפרט הזה בסדרה לא כל כך רחוק מהמציאות. הפשיטה האמיתית על העיר הספרדית אלחת'ירס [Algeciras] התרחשה בשנת 859. 62 ספינות ומאות לוחמים ויקינגים כיתרו את העיר במשך שלושה ימים. הם הרסו חלקים גדולים ממנה, בזזו בתים ושרפו מסגדים. רק לאחר שהתושבים התארגנו, השיבו מלחמה והחזירו את העיר לידיהם, הפולשים הנורדים ברחו. אבל הם לא נעלמו לצמיתות. כי מתברר שההיסטוריה יודעת לספר סיפור נוסף. לא רק שהויקינגים שבו אל הים התיכון, הם הגיעו עד לכאן, למזרח התיכון, לארץ ישראל! ולא סתם שהם הגיעו, יש מצב שהם עדיין פה!

[מוזיקה]

היי, אני ערן מינהר, ואתם על "עושים מינהר". מדי פרק אנחנו חוזרים אחורה לעָבָר, אל מקרה שקרה ועשה היסטוריה. על האנשים המעורבים, על האנשים שלא מעורבים, על האירועים שהובילו לרגע המכריע, והכל מזווית שעוד לא הכרתם.

הפעם, אנחנו מרימים עוגן, מותחים מפרשים וחותרים למגע עם אחד הסיפורים הנשכחים בתולדות ארץ ישראל: מסע הצלב של הויקינגים.

[ מוזיקה]

נראה שמאז ומעולם פלשו עמים שונים אל חבל הארץ שבין הים התיכון ונהר הירדן. החל מאדם הקדמון, התרבות הנאטופית, יושבי המערות שהגיעו מצפון, דרך יורדי ים שנחתו על החוף ממערב, ועד כיבוש מדרום. פלישה אל האזור שמחבר שלוש יבשות, הייתה מהלך טבעי של הישרדות, ולא תוכנית כיבוש מסודרת. במאה ה-13 לפני הספירה, החלו העמים היווניים להתפשט אל מרחבי הים התיכון, בעיקר מזרחה. במשך מאות שנים הם פשטו על איים חדשים, אדמות חדשות, כבשו שטחים חדשים באזורים שהם היום טורקיה, סוריה, לבנון וישראל.

אחרי 200 שנה בערך, עשרות אלפים הגיעו לדרום הלבנט, מה שהוא היום אזור השפלה ודרום רצועת החוף של ישראל. הם היו פליטים מרחבי הים התיכון, והם התיישבו שם בלי שום כוונה להתפנות. המצרים קראו להם "פולסאטי", מילה שהפכה ברבות הימים למונח "פְּלֶשֶׁת ", האזור שמזוהה יותר מכל עם העם שנשא את אותו השם - ה"פְּלִשְׁתִּים", אלה שפלשו אל האזור ממערב. במאה החמישית לפני הספירה, היוונים השתמשו באותו המונח כדי לתאר את כל החוף המזרחי של הים התיכון. הרודוטוס קרא לו "פָּלֵסטִינֶה", והשם תפס לא רע.

רבים מכם ודאי זוכרים שעוד לפני שנוסדה מדינת ישראל, נודע היישוב העברי באזור כ"פלשתינה א''י", "פלשתינה ארץ ישראל", פלשתינה עם "שִׂין" ו"תף". אלה היו ימים של פולש אחר ששלט במרחב, ימי המנדט הבריטי. אחרי שסיימו לכבוש את כל המזרח התיכון, הבריטים והצרפתים חילקו ביניהם את השלל.

בשנת 1915, במהלך ובמסגרת מלחמת העולם הראשונה, הבריטים התקדמו לכיוון סיני ופלשתינה. תוך שנתיים הם הגיעו לדרום הארץ, עלו לעזה ולבאר שבע, ניצחו את הטורקים, ועד סוף 1917 כבשו את ירושלים. במהלך 1918 הם כבשו את כל השטח שהוא ארץ ישראל.

[מוזיקה וקולות שירת גברים]

האינטרסים של הבריטים היו ברורים: שליטה בעורק הראשי שהוביל נפט, מעיראק דרך חיפה, לממלכה הבריטית. זה לא קרה מיד, אבל תוך ארבע שנים עברה כל השליטה לידי האימפריה הבריטית, עד שהם עזבו אחרי 30 שנות כיבוש. 30 שנה נשמע המון זמן, אבל לעומת הטורקים, האימפריה העות'מאנית, מדובר בטיפה בים.

[מוזיקת תופים]

המנדט הבריטי סיים את השלטון הטורקי בארץ ישראל, שלטון שנמשך ארבע מאות שנה. ארבע מאות שנה! זהו השלטון הארוך ביותר בהיסטוריה של המקום הזה. העות'מאנים כבשו את ארץ ישראל בשנת 1516, ובמאה ומשהו השנים הראשונות שלטו במרחב חמולות מקומיות תחת פיקוח של האימפריה. אבל בשנת 1690 משהו קרה. במרכז הגליל נולד דאהר אל-עומר. הוא נולד בשם זאהר אל-עמר אלזידאני, וגדל בציפורי כבנו הרביעי של השייח' הבדואי עומר אלזידאני. הוא היה מושל מחוז צפת. המשפחה הייתה חלק משבט זידאני, מוסלמים סונים, שהיו בעצמם חלק מקונפדרציה של שבטים ששלטו בגליל, מטבריה ועד הים.

כשהיה דאהר בן 17, מת אביו, ואחיו הגדול הפך לראש המשפחה. דאהר הפך לבעל מעמד גבוה במיוחד בשבט. אחרי כמה שנים הותקף הכפר בֶּ֫עְנֶה על ידי כוחות מנפת צידון. דאהר אל-עומר הוביל את כוחות ההגנה, הניס את התוקפים, והפך לגיבור מקומי. הוא המשיך והרחיב את שלטונו כשכבש את נצרת, אבו סנאן, תרשיחא, והוא החל לפלוש לעמק יזרעאל. הוא והשבט שלו כל כך התרחבו עד שחלקים נרחבים בארץ ישראל נשלטו על ידו באופן אוטונומי.

העות'מאנים כמובן לא היו מרוצים, הם יצאו לגדוע את ההרפתקה הזאת. ב-1775 הם הביסו אותו. זו הייתה עוד נקודת מפנה שחיזקה את השליטה העות'מאנית במרחב. השלטון הטורקי נותר על כנו עד שהגיעו הבריטים.

אבל הטורקים לא היו הראשונים ששלטו פה לאורך מאות שנים, כי את הארץ הם כבשו מידיה השולטות של ממלכה אחרת, המַמְלוּכִּים, ששלטו פה במשך 250 שנה, השלטון השני הארוך ביותר בהיסטוריה של המקום הזה. הם שלטו פה החל משנת 1260. למרות שהשטח שבין צפת ועזה, רוב שטח מדינת ישראל של היום, היה נחשב ביניהם למעין שטח מעבר, חתיכת אדמה שחיברה בין המרכז השלטוני בדמשק ובין זה שבקהיר, הממלוכים החזיקו בו בקנאות. כיוון שהיו מוסלמים, הם לא מיהרו לשחרר את האחיזה מהמקומות הקדושים.

אגב, הממלוכים כבשו את ארץ ישראל מלכתחילה, כי הם יצאו להילחם ולהדוף כוח פולש אחר, המונגולים. אם לא הממלוכים, האימפריה המונגולית מאסיה, הייתה מגיעה עד לים התיכון, וההיסטוריה הייתה נראית אחרת לגמרי. לשלטון הממלוכים קדמה תקופה ארוכה ביותר של שלטון ערבי בארץ ישראל, שנמשך יותר מ-450 שנה. החל משנת 638, אז התפורר השלטון של האימפריה הביזנטית, התפשטו ופלשו השבטים הערבים ממזרח חצי האי ערב לכיוון צפון. הם הגיעו לפלשתינה ולסוריה, הכריעו את הכוחות הביזנטיים וכבשו את הלבנט בשנת 641, מאז הם שלטו באזור עד שנת 1099.

יודעים מה קרה אז? הנוצרים הגיעו. והם הגיעו מאירופה בגלים, כשהצלב הנוצרי לנגד עיניהם, במטרה לשחרר את ארץ הקודש מהשלטון הערבי ולהקים בירושלים את מלכות ישוע הצלוב. למעשה, לאורך כמעט 1,300 שנה, משנת 641 ועד שנת 1918, שלטו בארץ ישראל מוסלמים. תקופת מסעות הצלב, שנמשכה קצת פחות מ-200 שנה, היוותה הפסקה קלה בשלטון המוסלמי בפלשתינה, כי בשנת 1187, בהובלתו והנהגתו של צלאח א-דין, כבשו שוב המוסלמים את ירושלים. אז בואו נדבר על ההפסקה הזאת ונבין את המהות של מסעות הצלב.

[חסות]

[מוזיקה דרמטית]

עם תחילת המילניום השני, במאה ה-11, המדינות במערב אירופה הפכו בהדרגה לכוח עולה. צורת השלטון הלכה והשתכללה, האוכלוסיות תפחו וצמחו, והכלכלה הרימה ראש והתעוררה. התושבים החלו להרגיש את השינוי: היישובים התרחבו והפכו ממשקים פאודלים לחוות ולכפרים, עיירות הפכו לערים, השווקים התפוצצו מסחורות, והעושר הכלכלי סייע להתפתחות ענפים שונים, כמו ספנות. השליטה בים, ובנתיבי סחר ימיים בים התיכון, הייתה קריטית גם להנעת הכלכלה, אבל גם לאספקת מזון, למסחר בינלאומי וגם ליחסים הבינלאומיים.

כשצי הספינות האיטלקי, למשל, יצא אל הים והחל להפליג במי ים התיכון, הם פגשו באוניות של השלטון המוסלמי. לאחר שהרפורמה הדתית באירופה העניקה לכנסייה הנוצרית יותר כוח להתערב בענייני חברה ומדינה, מערב היבשת התמלא בביטחון עצמי ובעוצמה. ועל הרקע הזה, הכנסייה הלטינית שמה לה למטרה את החלפת השלטון המוסלמי בארץ הקודש. בשנת 1095 ביקש הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון תמיכה צבאית. האפיפיור, לא רק שנתן את תמיכתו, הוא גם קרא לנוצרים אדוקים להתחמש ולעלות לרגל לירושלים. הקריאה של האפיפיור התקבלה בהתלהבות יתר בכל רחבי מערב אירופה. תוך כמה חודשים יצאו אלפים, למסע שהחל בצרפת, עבר בגרמניה והמשיך לטורקיה, שם כולם נטבחו על ידי כוחות מקומיים…

טוב, אז מסע הצלב הראשון לא הצליח. בסוף אותה השנה יצאו שוב למסע 100,000 איש בהובלת אנשי אצולה, והם הצליחו להגיע עד קונסטנטינופול. "מסע הצלב של הנסיכים", כפי שהוא נקרא, המשיך לאנטוליה, שם הם הצליחו לנצח את הכוחות הטורקיים והמשיכו בדרכם לירושלים כשהם כובשים עיר אחרי עיר. ביוני 1099 הם כבשו את ירושלים וטבחו את תושביה באכזריות. אחרי כמה חודשים רוב הצלבנים חזרו הביתה, אבל בעקבות המסע הזה הוקמו בארץ הקודש ובסביבותיה ארבע מדינות צלבניות: ממלכת ירושלים, מן הסתם, מחוז אֵדֵסָה, שזה אוּרְפָה של היום, נסיכות אַנְטִיוֹכִיָה ומחוז טְרִיפּוֹלִי.

כן, בסוף המאה ה-11 מערב אירופה חווה התעוררות בכל קנה מידה, אבל בצפון קרו דברים שונים לגמרי. אנגליה, למשל, חוותה דברים אחרים לחלוטין. הנורמנים, השבטים הנורדים שישבו בצפון צרפת, פלשו אל האי וכבשו אותו. הויקינגים הגיעו!

[מוזיקה דרמטית]

טוב, נו, הויקינגים הגיעו עוד הרבה קודם, כפי שניתן להבין מצפייה בסדרה "הויקינגים". בעצם, כיבוש אנגליה היה נקודה בה הסתיימה התקופה הויקינגית בסקנדינביה, היא החלה בסוף המאה ה-8, אז יצאו צאצאי השבטים הגרמאניים הצפוניים אל הים הנורווגי והים הבלטי לטובת פשיטות על אזורים חדשים. הם חיפשו אדמות חדשות לטובת חקלאות, הם חיפשו משאבים חדשים, אנשים חדשים, ובחיפושים שלהם הם התרחבו אל כל שטחי דנמרק, נורווגיה ושוודיה של היום, הגיעו לצפון גרמניה, לצפון צרפת, שם הם הקימו ופיתחו את נורמנדי, ארץ הנורמנים. הם התיישבו בחלקים ממזרח אנגליה, הם כבשו ויסדו את איסלנד וגרינלנד, הקימו ממלכות במזרח אירופה, את אוקראינה ואת רוסיה, הם אפילו הקימו כמה יישובים בצפון אמריקה.

כיוון שהיו ידועים בכל אירופה כלוחמים, חלק מהויקינגים שימשו כשכירי חרב עבור האימפריה הביזנטית. וכיוון שהיו מעורבים כל כך ברחבי אירופה, הם נחשפו, כמעט מהפשיטה הראשונה שלהם, לקונספטים תרבותיים חדשים, טכנולוגיות חדשות, שפות חדשות, תרבויות חדשות, שיטות שלטון חדשות וגם דתות חדשות. בעיקר דת אחת גדולה, נוצצת ומאוד מאוד פופולרית - הנצרות.

במאה ה-11, אותה מאה בה מערב אירופה חווה התעוררות וצמיחה, הגיעה הנצרות אל דנמרק ונורווגיה ואז גם לשוודיה.

עכשיו, עד אז, היו כל תושביה של סקנדינביה פשוט… תושביה הויקינגים של סקנדינביה. לא היו מדינות שונות כמו נורווגיה, שוודיה או דנמרק. היו ממלכות או אזורי שליטה, של שליטים כאלו או אחרים, אבל לא מדינות. עם כניסת הדת החדשה, כמעט לגמרי במקרה ולכאורה בלי כל קשר, החלו להתהוות זהויות שונות באזורים שונים, ומדינות חדשות החלו להתבסס. וככל שהלכו המדינות הסקנדינביות החדשות והטמיעו את הנצרות אל החברות שלהן, כך השתנו המטרות והשאיפות של המלכים שלהן. במקום לצאת לפשיטות מעבר לים, המדינות הסקנדינביות החלו להתרכז בשיפור היחסים עם השכנים. אבל אחת הממלכות הוותיקות יותר נוסדה עוד קודם לכן, נורווגיה.

[מוזיקה נמרצת]

בקיץ של שנת 872, לאחר קרב, איחד Harald Fairhair את כל הממלכות הקטנות של נורווגיה לממלכה מאוחדת תחת שלטונו. כמעט מטבע הדברים, המלך האראלד הראשון לא הצליח להחזיק את כל הממלכות יחד, והמדינה החדשה התפצלה די מהר. היא שבה והפכה להיות שוב ממלכה אחת רק במאה ה-11. שוב, אותה המאה. באותה המאה, בשנת 1089, נולד שם, בנורווגיה, ילד בשם סיגורד מגנוסון. הוא היה אחד משלושת בניו של המלך מגנוס השלישי. כולם, אגב, היו בנים לא חוקיים של המלך מאמהות שונות. כשהיה בן 9 או 10, יצא סיגורד עם אבא למסע לאיים שממערב לנורווגיה. זה היה כנראה מסע הכנה, כי עוד באותה השנה, בגיל הצעיר הזה, הוא הפך לשליט שלהם, לאחר שאביו המלך כבש את האיים עבורו והדיח את השליטים שלהם.

בגיל 15 בערך, סיגורד הכריז על עצמו כמלך העליון של אירלנד. כאשר המלך מגנוס נקלע למארב ונהרג על ידי צבא אירי בשנת 1103, סיגורד הצעיר חזר לנורווגיה יחד עם שאר הצבא הנורווגי. כדי למנוע סכסוכים ומלחמה, שלושת האחים למחצה שלטו יחד בממלכת נורווגיה. זה היה תור הזהב של הממלכה, שפרחה מבחינה כלכלית ותרבותית. ולכן זה היה רק טבעי שהעושר, השפע, הצמיחה וההצלחה, כל אלה יהוו קרקע פורייה להרפתקה חדשה, מסע חדש ומסעיר עם מטרה נעלה, הכי נעלה. מסע צלב!

[מוזיקה דרמטית]

[חסות]

בסתיו של שנת 1107 הוביל סיגורד הראשון את מסע הצלב הנורבגי במטרה לתמוך בממלכת ירושלים החדשה, זאת שהוקמה בעקבות מסע הצלב הראשון. הוא היה המלך האירופי הראשון שהוביל באופן אישי מסע צלב, והוא הוביל כוח של 60 ספינות ו-5,000 אנשים. התחנה הראשונה, אחרי שעזבו את המזחים של נורווגיה, הייתה אנגליה. זו הייתה הפלגה קצרה יחסית, בנתיב ידוע, ותיק ומוכר. כיוון שהגיעו בסתיו, סיגורד ואנשיו נשארו שם כל החורף. באביב 1108 הם הפליגו דרומה. לאן? לספרד!

זה כבר היה מסע ארוך יותר, ואחרי כמה חודשים הם הגיעו לסנטיאגו דה קומפוסטלה. שנה שלמה חלפה, ושוב הגיע החורף. אז הם נשארו שם למשך כל חודשי החורף, אבל לא היה להם מספיק מזון. ולא רק להם, לא היה מספיק מזון בכלל באזור. החורף הזה היה קשה במיוחד, והמקומיים סרבו למכור להם אוכל. שוב - הם סירבו לתת אוכל לויקינגים! ברור לכם שזה לא היה רעיון חכם, כן? סיגורד אסף את הצבא, והם תקפו ובזזו כל מה שרק יכלו. המזל של הספרדים היה שהגיע האביב, והנורווגים המשיכו בדרכם לאורך חופי פורטוגל. בדרך הם קצת כבשו כמה מקומות, נלחמו, ניצחו, ובזזו את ליסבון, ורגע לפני שהם פונים שמאלה, עוברים את מיצרי גיברלטר, ונכנסים אל הים התיכון, הם בזזו עוד עיר או שתיים, שיהיה.

עם הכניסה לים התיכון, הנורווגים הפליגו עד לאיים הבלאריים, שהיו גם בשליטה מוסלמית. אתם מכירים אותם: פלמה דה מיורקה, איביזה, הם פשטו גם עליהם, ותפסו שלל אדיר! באביב 1109 הם הגיעו לסיציליה, שם קיבל את פניהם הרוזן השליט, ילד בן 12.

[מוזיקה]

הנורווגים המשיכו בדרכם בים התיכון במשך חודשים, עוצרים מדי פעם, עד שבקיץ 1110 הם הגיעו ועגנו בנמל עכו. אם אתם מכירים את הנמל של עכו, דמיינו 60 ספינות ויקינגיות, ואלפי אנשים מתקרבים אל העיר ונשפכים אל המזח. אנחנו לא יודעים הרבה על מה קרה שם, כנראה שחלק נותר בעיר, חלק התפזר, סביר להניח שרוב הכוח המשיך עם המלך סיגורד, אל עיר הקודש, "אל יורסליר", הלא היא ירושלים.

עם הגעתו לירושלים, קיבל את פניו המלך הצלבני בולדווין הראשון, וסיגורד ואנשיו זכו לקבלת פנים חמה במיוחד. שני המלכים יצאו יחד לרכיבה אל נהר הירדן, ושם, ככל הנראה, הוטבל המלך הנורווגי כמחווה להטבלתו של ישוע הנוצרי באותו המקום בדיוק, לפני למעלה מ-1,000 שנה.

בולדווין המלך ביקש טובה מסיגרוד. הוא רצה שיצטרף אליו ואל בני בריתו והכוחות שלהם, למשימה קדושה, לכבוש מעוז נוצרי שנפל לידי המוסלמים לפני 12 שנה. זה לא רחוק מפה, צפונה מעכו, מקום שנקרא צידון. לאחר שהסכים והכוחות שילבו זרועות, הם יצאו אל צידון והטילו מצור על עיר החוף. בחמישה בדצמבר 1110, העיר נכבשה. החלק הנורווגי בהצלחת המבצע לא נעלם, כמובן, מעיניו של המלך בולדווין, ובפקודה שלו ובהסכמה ובירכתו של הפטריארך של ירושלים, הם העניקו לו רסיס מהצלב המקורי [בהדגשה] עליו נצלב ישוע! מסע הצלב הנורווגי אכן היה מסע צלב אמיתי.

המלך סיגורד ואנשיו חזרו לאוניות שלהם בנמל עכו והחלו בהכנות לעזוב את ארץ הקודש. אנחנו לא יודעים כמה אנשים חזרו וכמה נשארו. סביר מאוד שהדנ"א הויקינגי הוביל חלק מאלפי הנורווגים לפרוש מהמסע חזרה, והם בחרו להישאר כאן, בפלשתינה. אין ספק שהמלך בולדווין היה זקוק ללוחמים מיומנים. הסברה הזאת מעניינת במיוחד לאור מה שקרה לאחר שעזבו את חופי הארץ. כי לאחר שהרימו עוגן, הם הפליגו צפונה, לקפריסין, שם נשארו לפרק זמן קצר רק כדי לצאת שוב לקונסטנטינופול, השכנה מצפון.

[מוזיקה דרמטית]

כשהוא רוכב מלווה באנשיו, המלך סיגורד, בן 19, נכנס לעיר דרך שער מגדל הזהב. הוא שהה בעיר, נפגש ובילה זמן רב עם הקיסר אלכסיוס הראשון. והזמן הזה, בו הוא בילה עם הקיסר, לימד אותו משהו, והוא החליט לשנות טקטיקה בדרך חזרה הביתה. במקום הפלגה מסביב לאירופה, הוא תכנן לחזור רגלית, ולכן הוא השאיר לקיסר הביזנטי את כל הספינות שלו, וחלק נכבד מהאוצרות שלו, בתמורה ל… סוסים. הרבה סוסים, אבל רק עבורו ועבור חבריו הקרובים. שוב, כיוון שהיו לוחמים מיומנים, רבים מאנשיו נשארו מאחור, בקונסטנטינופול, כדי לשרת את הקיסר, כחלק מהמשמר שלו.

[מוזיקה]

המסע הביתה אל נורווגיה, מהקצה הדרום-מזרחי של היבשת אל קָצֶהַ הצפון-מערבי, ארך שלוש שנים. סיגורד והפמליה שלו יצאו מקונסטנטינופול לכיוון בולגריה, סרביה ואל הונגריה. משם הם המשיכו אל מה שהוא היום אוסטריה וגרמניה, אל בוואריה, שם המלך סיגורד הצעיר נפגש עם לא אחר מאשר לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא היה, אגב, מבוגר מסיגורד, ב-15 שנה בלבד. משם המשיך מלך נורווגיה אל דנמרק, שם קיבל את פניו המלך נילס, שגם העניק לו ספינה להפליג לנורווגיה, והוא שב הביתה בשנת 1111.

[מוזיקה]

בשנת 2017 פרסם המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" כתבה, לפיה: "כיוון שהויקינגים לא הצליחו לכתוב, חלק ניכר מההיסטוריה שלהם תועד על ידי אנשי דת בריטים וצרפתים, אותם אנשים שנפלו קורבן לפשיטות ויקינגיות". על פי הכתבה: "הויקינגים נודעו בעיקר במסעות הים שלהם. הם הגיעו לים התיכון ולצפון אפריקה. דרך הנהרות הרוסיים, הם הגיעו לקונסטנטינופול ומעבר לבגדד שבאסיה". בגדד! "הויקינגים", נטען ב"נשיונל ג'יאוגרפיק", "חיברו מחדש את האנושות והפכו את העולם למקום קטן יותר, על ידי מסעות למרחקים עצומים".

[מוזיקה]

ועד כאן "עושים מינהר" להפעם.

"עושים מינהר", וכל הפרקים, זמינים להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים. תעשו לעצמכם טובה ותוסיפו אותם לרשימות ההאזנה שלכם. ככה תקבלו התראה בכל פעם שיוצא פרק חדש, לא תפספסו!

ואם כבר לא לפספס, אתם מוזמנים לעקוב אחריי ברשתות, בכל הרשתות, יש שם עוד הרבה סיפורים שלא כולם הופכים לפרקים פה, אז בואו.

תודה לצוות "רשת עושים היסטוריה":

לשלי נוי - מנהלת ההפקה, לדני טימור - המנהל העסקי, לאביב שם טוב - סמנכ"ל התפעול ומנהל המכירות, ולעמית חזזי מצוות המכירות.

בצוות התוכנית גם שלי גואטה והילה שמש.

אני ערן מינהר, נשוב וניפגש בפרק הבא.

[מוזיקה]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

21 views0 comments

Comments


bottom of page