top of page

עושים פסיכולוגיה - חלומות - הדרך ללא מודע

Updated: 6 days ago

ברוכים הבאים ליקום המקביל, למציאות האלטרנטיבית חסרת החוקים והגבולות שבה אתם מבלים כשש שנים מחייכם – החלום. ד"ר קרן אור חן, מרצה על שינה ומקימת המרכז לפסיכולוגיה חיובית בצפון, מתארחת ומסבירה מדוע אנחנו לא זוכרים חלומות, איך מפרשים אותם והאם יש דרך לשלוט עליהם?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/05/2022.

קריין: "עושים פסיכולוגיה" עם ד"ר מעיין בוימן-משיטה.

ד"ר בוימן-משיטה: שוב זה קרה. הגעתם למבחן חשוב, מבחן בגרות או מבחן בתואר, אתם מתיישבים לפתור אותו ומבינים שאתם לא זוכרים כלום, אבל כלום, מהחומר. אתם מסתכלים על עצמכם ומבינים ששכחתם עוד משהו. להתלבש! אתם עירומים לגמרי מול כל החברים שלכם. מה יקרה עכשיו? כנראה שינשרו לכם השיניים ואז תיפלו לחור שחור, או שתתחילו לעוף ואז תתעוררו.

ברוכים הבאים ליקום המקביל, למציאות האלטרנטיבית חסרת החוקים והגבולות, שבה אתם מבלים כשש שנים מחייכם - החלום. חלימה עניינה את האנושות מאז ומתמיד, ולמרות שחלימה עניינה את בני האדם משחר האנושות, כשהתחיל להתהוות המדע המודרני, חלומות היו מחוץ לתמונה. האמונה בחלומות נחשבה למיסטיקה, לא למדע, והחלום נחשב לתוצר של פעילות אקראית ובלתי סדירה במוח.

כל זה היה נכון עד לשנת 1899, השנה בה פירסם פרויד את המהדורה הראשונה של ספרו "פשר החלומות". הספר התפרסם בשנת 1899, אבל פרויד ביקש לכתוב עליו את השנה 1900, כי האמין שזה יכול להיות הספר המשפיע ביותר במאה החדשה, בשל התייחסותו של פרויד לחלום כדרך המלך לַלא מודע. וכך היה. לראשונה, חלום לא היה מסר מגורמים שמימיים, אלא יצירה של האדם שנוצרת מתוך חלקים נסתרים בו, ומלמדת אותו על משאלותיו וחלומותיו הנסתרים. מעל למאה שנות מחקר עברו מאז התפרסמה המהדורה הראשונה של הספר. מאז פרסם פרויד שבע מהדורות נוספות, שהפכו את החלימה למושא מחקר לגיטימי הנחקר עד היום במעבדות הנחשבות ביותר.

נמצאת איתי כאן היום ד"ר קרן אור-חן מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, מרצה על שינה וחלימה ומקיימת את המרכז לפסיכולוגיה חיובית בצפון. קרן הגיעה לכאן היום כדי לעזור לי לפצח את תעלומת החלום, לספר על ממצאי המחקרים בנושא ולברר האם החלום הוא באמת דרך המלך לַלא מודע.

הרעיון לפרק הזה הגיע משני מאזינים, עמי וניסים, וכששאלתי ברשתות החברתיות מה תרצו לדעת על חלומות, קיבלתי המון שאלות מעולות. שיר שאל האם יש דרך לשלוט על חלומות, ערן טען שהוא נוטה לזלזל בחלומות שלו והם בו, ושאל איך ייתכן שהוא יכול לזכור פרט מההרצאה משעממת לפני חמש דקות, אבל את החלום שחלם לפני עשר דקות - לא, ומאזינים נוספים שאלו איך מפרשים חלומות.

אז תודה לכולכם על השאלות שלכם, אני מקווה שבסוף הפרק תישארו עם קצת פחות סימני שאלה, ואני מזמינה גם את כל שאר המאזינים להצטרף לקבוצת מאזיני "רשת עושים היסטוריה" בפייסבוק, או לעקוב אחריי ברשתות החברתיות השונות. אני מעלה שאלות לקראת פרקים ומעדכנת כשפרק חדש עולה. שלום קרן, מה קורה?

ד"ר אור-חן: שלום מעיין.

ד"ר בוימן-משיטה: תודה שהצטרפת אלי היום. אני אפתח בשאלה הכי בסיסית. מהו בכלל חלום?

ד"ר אור-חן: חלום זה תהליך שקורה במהלך הלילה. יש לו גם היבטים פיזיולוגיים וגם היבטים פסיכולוגיים, כמובן, אבל ההיבט הפיזיולוגי המרכזי זה בעצם איזה שלב בשינה, שבו המוח בפעילות עצומה, ובעצם הגוף משותק, ואנשים מדווחים שהם רואים סיפורים במהלך התהליך הזה, ולמעשה אנחנו מייחסים ל"שנת ה-רֶם", REM, Rapid Eye Movement, את שנת החלום, שבעצם מייצגת שלב בתוך השינה.

ד"ר בוימן-משיטה: האם אנחנו חולמים רק בשנת REM?

ד"ר אור-חן: התשובה היא לא. היום אנחנו יודעים שאנחנו גם חולמים בשלבים אחרים של השינה. את יודעת, לפעמים אדם שם את הראש לעשר דקות, וקם וחווה את תחושת חלום, אבל הטענה היא שהחלומות החיוניים ביותר, המשמעותיים ביותר, שיש בהם הכי הרבה יציקת תוכן ומשמעות, נמצאים בשנת REM.

ד"ר בוימן-משיטה: כאשר התגלתה לראשונה שנת REM חשבו החוקרים שהעיניים זזות משום שהן צופות בסרט שהוא החלום. מחשבה מעניינת, שהופרכה כשהחלו לחקור עיוורים מלידה, ומצאו שגם אצלם העיניים זזות במהירות. בחלומות יש חגיגה של כל החושים. יש בהם עלילה, כוללת מראות, צלילים ותנועות. לעתים אפילו טעם וריח נמצאים בחלום, אם כי זה קורה בשכיחות נמוכה מאוד.

החלום נחווה אצלנו רוב הזמן כאמיתי לחלוטין. הוא מעורר אצלנו רגשות, לפעמים רגשות עוצמתיים אפילו יותר מאלו הנחווים בזמן עירות. הרגשות העוצמתיים יכולים ללוות אותנו גם לאחר היקיצה, ואפילו זמן רב אחרי חלימת החלום. למרבה הצער כ-80% מהרגשות המופיעים בחלום הם שליליים. אנחנו כועסים, נעלבים, מקנאים, נבוכים ובעיקר מפחדים. הרגש הנפוץ ביותר בחלומות הוא חרדה. אנחנו חולמים שאנחנו מאבדים שליטה, נרדפים, נבגדים. הכרתי פעם גבר ששלח פרחים לאשתו עם פתק התנצלות על שבגד בה בחלום.

החלום מרגיש מאוד מציאותי ולא בכדי. בזמן החלום פועלים במוח אותם אזורים בדיוק שפועלים גם בעירות. כשאנחנו רואים משהו בחלום, פועלים אזורי הראייה במוח, כשאנחנו שומעים משהו בחלום, פועלים אזורי השמיעה במוח, וכשאנחנו זזים בחלום, פועלים אזורי התנועה במוח. הנתון הזה חשוב, ועוזר להבין למה בזמן שנת חלום הגוף משותק. בהיעדר שיתוק, היינו פועלים במציאות את החלום שלנו. חולמים על דוב גדול שרודף אחרינו וקמים פיזית מהמיטה לברוח ממנו. ישנם אנשים שמנגנון השיתוק לקוי אצלם, בעיקר גברים מבוגרים שנשותיהן [הטעות במקור] הפנו אותם לטיפול, אחרי שספגו לא מעט בעיטות מתוך שינה.

מדוע אנחנו חולמים? לא יודעת, למעשה אף אחד עדיין לא יודע. גם היום אין קונצנזוס בקהילה המדעית לגבי תפקיד החלום. למה לדעתך אנחנו חולמים?

ד"ר אור-חן: אני מאוד מאמינה בעניין של פיצוי פסיכולוגי. אני חושבת שהחלומות שלנו זה איזושהי יכולת לבטא את הרגשות שלנו, את הפנטזיות, את הדחפים, את הדברים. הלא מודע שלנו, האיד שלנו, במקום שבעצם יש לנו אובדן שליטה, אנחנו לא שולטים בפחדים האלה. היום אנשים מנסים גם לשלוט בפחדים האלה עם החלומות הצלולים, אבל אני חייבת לומר שאני חושבת שלחלום יש תפקיד מאוד חשוב בפיצוי הפסיכולוגי שלחלקנו מאוד חסר בביטוי רגשות ביום.

ד"ר בוימן-משיטה: יש כמה תיאוריות מאוד מעניינות שנפרוט כאן היום.

התיאוריה הראשונה היא התיאוריה של פרויד, אנחנו חולמים כדי להגשים משאלה. לפי פרויד, החלום הוא מקום נפלא להגשים חלומות, לאורר תשוקות ורצונות שאין להם מקום בחיים האמיתיים, כי הם לא מקובלים חברתית או אסורים. למשל, זה המקום שבו אפשר לשכב באופן חופשי עם בני זוג אחרים, או להפוך את הקולגה מהעבודה ללוחם שוורים נכשל. תמיכה ברעיון שלפיו החלום מבטא מילוי משאלה, מגיע ממחקר בו במהלך היום נתנו החוקרים לחולדות מזון טעים בקצה המבוך שהכירו, אך לא נתנו להם להגיע לשם. בלילה נמצא שהפעילות המוחית במוחן של החולדות הייתה זהה לזו שהייתה מתקיימת לו היו רצות במציאות אל המזון הטעים. כלומר, החולדות בחלומן הגשימו את משאלתן להגיע למזון שבסוף המבוך. בהנחה שחלום באמת מייצג משאלה, או משמעות נסתרת, כיצד ניתן להבין מהי?

התשובה בעבודת פיענוח קשה במיוחד, הכוללת העלאת אסוציאציות מחיי האדם. האדם הוא יוצר החלום, ורק הוא יכול להעלות את התכנים הרלוונטיים לפיענוחו. החלום מיוצג בסמלים בלבד ולא מגיש לנו על מגש את משמעותו, משום שעובדים בו שני כוחות מנוגדים בו זמנית. האחד, הכוח הלא מודע, אשר יוצר את תוכן החלום ורוצה להעלות בו קונפליקטים ומשאלות אסורות. השני, הצנזור, מנגנוני ההגנה. אם התכנים כאלה נוראיים, לא כדאי שהאדם ייחשף אליהם באופן ישיר, על מנת שלא יתעורר מבוהל מעצמו, ועל כן מנגנוני ההגנה דואגים לצנזר את התכנים, מסננים את מה שאסור להראות באופן ישיר, ומעבירים לנו מידע מוצפן שעלינו לפענח.

הצנזורה משתמשת במספר מנגנוני הסוואה. הראשון - התקה. התקה בחלום היא למעשה החלפה של דבר אחד בדבר אחר שבא במקומו. מנגנון של העברת תוכן מאובייקט אחד לאובייקט אחר שהוא בדרך כלל פחות חשוב ופחות מאיים. המנגנון השני - עיבוי. שימוש בסמל אחד למספר משמעויות שונות. למשל, שימוש בדמות של גבר כדי לייצג גם את אבא וגם את הבוס בעבודה. המנגנון השלישי - שימוש במה שנקרא שרידי היום. שימוש בדברים אליהם נחשפנו במהלך היום כדי להסוות תכנים רגשיים לא מודעים. למשל, אם נתקעתם היום בפקק, יכול להיות שתחלמו על זה, אך בחלום העמידה בפקק תייצג תחושה עמוקה יותר, נסתרת, של תקיעות בחייכם.

התיאוריה השנייה אומרת שאנחנו חולמים כדי לזכור. מספר חוקרים טענו שבזמן החלימה מתרחש תהליך של גיבוש זכרונות, ויש גם לא מעט עדויות שתומכות בזה, אך מאמר שפורסם בכתב העת היוקרתי "Science" בשנת 2001, הראה שהעדויות לגבי הטענה הזו חלשות וסותרות. למשל דולפינים כמעט ואינם ישנים בשנת REM, ולמרות זאת, זוכרים מצוין. גם מניעת שנת REM לא פגעה בשימור המידע שנלמד קודם. אבל ההוכחה החזקה ביותר לכך שהזיכרונות מתגבשים גם ללא שנת חלום, הגיעה ממקרה יחיד במינו, ומקורו ממש מכאן מקיבוץ ניר דוד.

[נשמעת מנגינה]

יובל חמצני נפצע אנושות במלחמת ההתשה, בעת ששירת כחייל סדיר. פגיעתו הותירה אותו נכה קשה והוא סבל מפגיעה מוטורית חמורה. אבל על… המוח שלו המשיך לעבוד מצוין, והוא השלים לימודי משפטים באוניברסיטה, הוסמך כעורך דין, ועבד בנוסף כתשבצאי מומחה לתשבצי הגיון וכצייר מוכשר.

בשנות ה-80, בת זוגו באותה תקופה התלוננה שהוא צועק בשנתו, ולכן הפנתה אותו למעבדת שינה, בה התגלה ממצא מדהים. ליובל אין שנת חלום. בבדיקה שנעשתה לו התברר שנשאר רסיס במוחו באזור הנקרא גזע המוח, אזור שאחראי על שנת החלום. יובל עצמו, אגב, טוען שהוא כן חולם לפעמים, ופסיכולוג בשם מארק סולמס הוכיח כי הטענה הגיונית, כי אומנם רוב החלימה מתרחשת בשנת REM, אבל לעיתים חולמים גם בחלקים אחרים של השינה. החוקרים שיערו שהוא יפתח בעיות זיכרון, אך להפתעתם, גם בלי שנת חלום, מוחו תפקד מצוין והוא המשיך לעבוד כתשבצאי עד שנפטר בגיל 71.

בניגוד לתיאוריה השנייה, בה החוקרים טענו שאנחנו חולמים כדי לזכור, יש חוקרים שטוענים שאנחנו חולמים דווקא כדי לשכוח. בזמן החלימה המוח גוזם קשרים מוחיים שאין בהם שימוש, וכך מונע הצפה של תכנים לא רלוונטיים במוח. זה כמו סידור ארונות לפני פסח, אם לא השתמשתי בזה כל העונה, כנראה שאני יכולה להיפטר מזה.

התיאוריה הרביעית אומרת שבמוח שלנו יש פעילות נוירונלית בלתי פוסקת, שנמשכת גם בשינה, רק שאין גירוי חיצוני שגורם לה אלא רק גירויים פנימיים. בהיעדר גירוי חיצוני, החלום הוא פשוט 'שומר מסך', תוצר של פעילות אקראית שמגיעה מגזע המוח, בגלל הפעלה שלו בשנת REM. התיאוריה טוענת שהסיפור שאנחנו יוצרים מומצא על ידי החלקים הגבוהים יותר במוח, כדי להסביר את הפעילות האקראית שמגיעה מאזורים נמוכים יותר. כלומר, אין שום משמעות לחלום, רק ייצוגים רנדומליים שהם תוצר של פעילות מוחית בלתי סדירה.

והתיאוריה החמישית טוענת שאנחנו חולמים כדי להתאמן. בזמן השינה אנחנו מתרגלים פעולות שונות החיוניות להישרדות, כמו בריחה מהנאצים… או שזו רק אני… או התחמקות מנחש. הסיטואציות הללו מתרגלות את תגובת "הילחם או ברח" שלנו ומשפרים אותה למקרה שנצטרך אותה במציאות.

את רוב החלומות, קרן, אנחנו בכלל לא זוכרים. למה בעצם זה קורה? למה אנחנו שוכחים חלומות? וגם, האם יש אנשים שלא חולמים בכלל?

ד"ר אור-חן: שאלה מצוינת. אז קודם כל נתחיל מהסוף. כולנו חולמים. למעשה כל פעם שאנחנו נכנסים לשנת ה-REM, אנחנו בעצם חווים חלימה, ולכן אנשים חולמים לעיתים מאות פעמים בלילה, משום שכל מחזור שינה, כשאנחנו נכנסים לשנת ה-REM, אנחנו חולמים. לכן אין דבר כזה "אני לא חולם". יש כאלו שזוכרים את החלומות, ויש כאלו שלא זוכרים את החלומות. אנחנו מצאנו מחקרית ארבע סיבות למה אנשים לא זוכרים חלומות. הסיבה הראשונה קשורה למנגנוני הגנה. הדחקה והכחשה. הדחקה זה "אני לא זוכר, כי אני בעצם לא רוצה לזכור". דרך אגב, לאו דווקא תכנים שליליים, לעתים תכנים שמאיימים עלינו, גם פנטזיות נהדרות, אנחנו לא זוכרים אותם כי נתקשה מאוד להתמודד ביום עם הזיכרון שלהם. אני רק אזכיר פה כמובן מחקרים שנעשו על ניצולי שואה שהדחיקו את כל הזיכרונות שלהם, ולמעשה, כשהעירו אותם במהלך הלילה בשנות REM, הם כן זכרו חלומות, אבל בבוקר הם לא זכרו שום דבר, משום שזה איים על הקיום וההישרדות שלהם.

הכחשה הוא מנגנון הגנה מעניין, והוא בעיקר רלוונטי לאובדן. כשאתה מאבד מישהו קרוב, אתה מאוד רוצה לחלום עליו. אתה רוצה לזכור חלומות עליו, "לגעת בו בחלום" בעברית לא יפה, ולמעשה, כל עוד אתה נמצא בשלב ההכחשה של עיבוד האבל, אין סיכוי שאתה תזכור חלומות על מי שמת לך. אני אספר שבאמת יש לי סטודנטית בת 82, שאחיה נהרג במבצע קדש ב-1956, והפעם הראשונה שהיא זכרה חלום היה ב-2004. זאת אומרת, הכחשה יכולה להיות יומיים והכחשה יכולה להיות גם 50 שנה. ולכן אנחנו תמיד ממליצים לא להאיץ תהליכים קדם זמנם. ואני חושבת שפעם סיפרתי לך, מעיין, שסבתא שלי, שהייתה האדם הכי קרוב אליי בחיים, נפטרה לפני 10 שנים בגיל 98. אני מאוד מתגעגעת אליה, ובמשך שנים לא זכרתי אף חלום עליה, ולפני כמה חודשים, באחת התקופות שהייתה לי תקופה קצת קשה, פתאום היא הגיעה אליי בחלום, והיא נגעה בי ואני התעוררתי בבהלה וממש בכיתי, ולכן אני אומרת שברגע שזה צריך להגיע זה מגיע.

הסיבה השנייה שאנחנו לא זוכרים חלומות קשורה לעניינים תרבותיים, ולמעשה אני אגיד את זה - אנחנו לא זוכרים חלומות, כי את חלקנו זה לא מעניין, וזה קשור לתרבות ולמוצא שבה בן אדם גדל. למעשה, אנחנו עושים מחקר באוניברסיטת חיפה, שהיא אוניברסיטה רב תרבותית. אנחנו מצאנו שדרוזים זוכרים בארץ, סטטיסטית, הכי טוב חלומות, כי הם מייחסים לתהליך גלגול הנשמות בעצם המצאות בתוך החלומות, ולכן חשוב להם לזכור חלומות. הערבים גם זוכרים חלומות, ובין היהודים יש שלוש עדות שזוכרות חלומות באופן המשמעותי ביותר: מרוקאים, תוניסאים ועיראקים. הרבה פעמים הם באים לסבתא הגדולה, מספרים לה את כל החלומות, היא מפרשת את החלומות, ואני שנים טוענת שגם התכנים של החלומות, וגם בעצם הפירוש של החלומות, הם תלויי תרבות וסביבה.

אז יש לי סיפור מאוד מעניין על איזה סטודנטית שלי, קווקזית, שזה כמו ספרדים, שמאוד מאמינים בפירוש חלומות, שהיא יום אחד באה אליי בבהלה ואמרה לי: "קרן, אני חולמת כבר שלושה שבועות שחמותי הולכת למות". אמרתי לה: "גברת יקרה, תרגעי. כל הנשים בעולם חולמות שהחמות שלהם הולכת למות, [צוחקת] אחרת איפה יהיו הפנטזיות שלנו?" ואנחנו ככה מתבדחות וצוחקות והכל, שבועיים אחרי זה, חמותה מתה! ועכשיו יש שאלה יותר חשובה בפסיכולוגיה. האם חלומות יכולים להתגשם?

ד"ר בוימן-משיטה: נכון.

ד"ר אור-חן: ואנחנו הפסיכולוגים טוענים, אנשי המדע, שכנראה שלא. כי מדובר בזה… ברור שמתרחשים תהליכים, אבל זה צירוף מקרים בלבד. ולמעשה, הטענה היא שאם מישהו חלם חלום והוא התגשם לו, הוא מתחיל להאמין אמונה כל כך משמעותית בחלומות, שפה אנחנו נכנסים לנישה שנקראת 'משאלה שמגשימה את עצמה'.

ד"ר בוימן-משיטה: איך מפרשים חלומות?

ד"ר אור-חן: [צוחקת] אז ככה, אז הפירוש הוא כמובן תלוי תרבות וסביבה, אז יש לנו הרבה מאוד פירושים. אני קצת, שוב, אגיד שהמפרש הטוב ביותר של החלומות הוא האדם עצמו, משום שאף אחד חוץ מאיתנו, אולי פסיכולוג, לא מכיר את מתווה קווי האישיות שלנו, בשביל להבין איך האסוציאציות נקשרות בחלום.

ד"ר בוימן-משיטה: יש כל מיני ספרים כאלה…

ד"ר אור-חן: יש לי המון ספרים כאלה, אני מתה על הספרים האלה.

ד"ר בוימן-משיטה: יש להם ערך בעינייך?

ד"ר אור-חן: יש להם ערך בגבול מסוים, כי הרבה פעמים, את יודעת… אני יום אחד שאלתי את הסטודנטים שלי: "מה זה שיניים נופלות בחלום?" 36 פירושים לשיניים נופלות בחלום, ממוות לכסף, בכל עדה ובכל תרבות זה פירוש אחר לגמרי. ואז לצערי, אדם מאמץ לעצמו הרבה פעמים את הפירוש שמתאים לו, ואז זה הופך להיות קצת משהו שהוא יותר, את יודעת, מיסטיקני, למרות שאין לי שום דבר נגד המיסטיקה, מאשר בעצם משהו מדעי.

אני כן אגיד שיש פירושים וסימבולים שלאורך שנים נתנו להם משמעות מיוחסת מסוימת, ולכן הרבה פעמים אנחנו כן נוטים להימשך לספרים האלה, כי אנחנו אומרים "אוי, חלמתי על סוס בלילה, מה זה אומר?" אבל הרבה פעמים הכמות של הפירושים והיקף הפירושים… צריך מאוד להיזהר בדברים האלה. חלומות שהם חוזרים, את יודעת, אנחנו הפסיכולוגים, יש חלום אחד שמעניין אותנו, החלום החוזר. כי חלום שחוזר ומציג קונפליקט, בדרך כלל זה קונפליקט, כל הזמן, באופן זה, דווקא לו יש פרשנות הרבה יותר פשוטה, שהרבה פעמים מזהה באמת קונפליקטים לא מודעים, ואני קצת הייתי נזהרת עם הניסיון להציג כל דבר שקורה בחלום… אני לא מזמן ראיתי תוכנית טלוויזיה, אני… לא נזכיר שמות, אבל היה שם איזה מפרש חלומות, והייתה איזה כוכבת טלוויזיה, ובעצם היא אמרה שהיא חלמה על שיניים נופלות, והוא אמר שמישהו ימות במשפחה שלה. אני קצת מבקשת מאנשים להיות זהירים בפירוש החלומות.

ד"ר בוימן-משיטה: זה נורא, ועכשיו מה שקורה עם אותה הכוכבת, כנראה שהיא פשוט תשכח את זה, נכון? ושום דבר גם לא יקרה, אבל אם מישהו כן ימות במשפחה שלה, אז מעכשיו כל חלום הולך לתפוס, כאילו, נפח מאוד משמעותי [שתיהן מגחכות] וחיים מלאי חרדה.

ד"ר אור-חן: רק אני אגיד בקצרה, שמישהי בהרצאות שלי באה אליי ואמרה לי, קרן, אני ממש מכשפה. אני כל פעם חולמת על אנשים שמתים והם מתים… ואמרתי לה, אני לא רוצה להיות חברה שלך.

ד"ר בוימן-משיטה: [צוחקת בקול רם]

ד"ר אור-חן: את יודעת, בתוך הדברים האלה… אבל בהחלט, אנחנו צריכים להבין… חשוב לי להגיד שפירוש החלומות ותכני החלומות, וזה נקודה מאוד חשובה גם לגבי, למשל, מדינת ישראל, הם תלויי תרבות וסביבה. אצלנו ילדים חולמים פי שלושים על מוות, טרור וחרדה. אנחנו חיים במדינה מאוד מורכבת, שהרבה פעמים הדחפים האלה והחרדות יוצאים בדברים האלה, ולכן צריך כל דבר להתאים לקונטקסט המתאים ואז לפרש אותו.

ד"ר בוימן-משיטה: את אומרת פה משהו שהוא מאוד מעניין. את אומרת, כאילו, אנחנו חולמים כל כך הרבה דברים, ורוב הזמן שום דבר מזה לא מתגשם, אבל מספיק שפעם אחת זה יתגשם, ואנחנו נתחיל להאמין בזה.

ד"ר אור-חן: נכון.

ד"ר בוימן-משיטה: ואז כשאנחנו מתחילים להאמין בזה, אנחנו מתחילים להתנהג בהתאם לדברים שעליהם חלמנו, ולכן גם יש יותר סיכוי שהם יקרו.

ד"ר אור-חן: ממש כך. הסיבה הנוספת, המאוד מרכזית בעיניי, זה סיבה אישיותית. זה מחקר שאני בכלל אוהבת, כי אני גם עוסקת, הרי, בקבלת החלטות וגם בשינה, והמחקר הזה בעצם מסווג טיפוסי אישיות לפי יכולת שלהם לקבל החלטות. ויש לנו בעצם… ניקח את קו הרצף, אבל את שני הקטבים.

יש לנו אנשים, את בטח מכירה את זה, רציונליים, שקשה או לא רוצים לערב רגש בקבלת ההחלטות שלהם, ויש לנו אנשים אמוציונליים, שמערבים הרבה מאוד רגש בקבלת ההחלטות. במחקרים שנעשו במעבדות לחקר השינה בעולם, נמצא שטיפוסים רציונליים דוחקים, בעצם יש להם עד פי עשרים זמן REM בשינה. זאת אומרת, שהשינה והחלומות הם פיצוי פסיכולוגי וכשאתה לא מבטא רגש ביום, אז הרבה פעמים הוא יופיע בלילה. ואצל דווקא טיפוסים אמוציונליים, הם חולמים פחות, אבל הם זוכרים הרבה יותר טוב את החלומות שלהם. זאת אומרת, יש קורלציה בין מבנה אישיות שלך מסוים לבין זיכרון חלומות.

והסיבה הרביעית היא מין אוסף של סיבות דמוגרפיות. למעשה אנחנו יודעים שנשים זוכרות יותר טוב חלומות מגברים, זה יותר מעניין אותם. אנשים מבוגרים זוכרים יותר טוב חלומות מאנשים צעירים. יש לנו את העניין המאוד משמעותי של מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה. בעבר מצאו שאנשים עם רמת השכלה יותר נמוכה ומצב סוציו-אקונומי יותר נמוך זוכרים יותר טוב חלומות. זה מאוד משתנה בשנים האחרונות. אני גם רואה את זה בהרצאות שלי ובעניין ובסקרנות שמגלים, אבל בגדול, יש סיבות רבות למה אנשים לא זוכרים חלומות.

ד"ר בוימן-משיטה: אמרנו פה גם שחלומות הם מביאים תכנים לא מודעים, ואני מוכרחה להטיל ספק ברעיון הזה. אני באופן אישי כן תומכת בו, אבל יש קול ביקורתי שיגיד "גם עוברים חולמים, גם חתולים חולמים". על מה חולמים החתולים? כאילו, איזה תסביכים יש להם?

ד"ר אור-חן: קודם כל, לא כל החלומות זה הלא מודע שלנו. חלומות יכולים להיות פנטזיות יכולים ל… לחשוף חרדות. חלומות יכולים להיות תהליך עיבוד מידע של מה שקרה לנו במהלך היום. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מאוד מאמינה בזה.

אבל אני רוצה להגיד משהו על חתולים. דווקא מעניין שאת מזכירה את זה. בשנות ה-80 עשו ניסוי, ופגעו לחתולים באזור במוח שאחראי על רפיון השרירים שלהם, ואז כשהם נכנסו לשנת REM, הם לא הרפו את השרירים, ואז ראו שהם סומרים שערות ונלחמים והבינו שגם בעלי חיים חולמים. עכשיו, על מה הם חולמים? על הישרדות, על הגנה, על התקפה. מנגנונים אבולוציוניים שגם אנחנו פיתחנו לעצמנו. בהרצאות שלי אני תמיד אומרת שיש לנו חלומות, יונג קרא לזה "התת מודע הקולקטיבי". יש לנו חלומות על גל גדול שעוטף אותנו ואנחנו טובעים, או אנחנו רצים ואנחנו פתאום משותקים, או רוצים לצעוק ולא יוצא לנו קול. החלומות האלה, לטענתו של יונג, הם "התת מודע הקולקטיבי" שהם שריד לאבולוציה. אז בעלי חיים חולמים. לגבי עוברים, אנחנו לא מספיק, לדעתי, בקיאים במנגנונים של העובר, אבל אין ספק ששם זה לא, כנראה, נפשי, ולגבי טראומות, אם כי גם על עוברים אנחנו כבר מכירים מחקרים שמראים את העניין הזה. [שתיהן צוחקות]

ד"ר בוימן-משיטה: על מה אנחנו חולמים? מסתבר שלרוב לא על דברים מעניינים במיוחד. חוקר החלומות האמריקאי קלווין הול אמר: "ילדים חולמים על הוריהם, בזמן שהוריהם חולמים עליהם, ובעלים חולמים על נשותיהם בזמן שאלו חולמות עליהם". אמירתו לא רחוקה מהמציאות. כ-70% מהחלומות עוסקים בדמויות מוכרות, במקומות מוכרים ובתכנים יומיומיים. מה לגבי סיוטים? איך אפשר להסביר סיוטים?

ד"ר אור-חן: טוב, אז סיוטים… יש כל מיני תיאוריות לגבי סיוטים. דרך אגב, אני תמיד אומרת, זה נורא מעניין, את יודעת, מעיין, כשאת חולמת סיוט במהלך הלילה ואת מתעוררת ממנו, את אומרת לך… לוקח לך כמה שניות ואת אומרת, זה רק חלום, זה רק חלום. כשאת חולמת איזה פנטזיה נהדרת ואת קמה לשירותים ואת חוזרת את…

שתיהן יחד: [צוחקות] מכריחה את עצמך…

ד"ר אור-חן: לחזור לאותו מקום של החלום. תראי, יש היום תיאוריה… אני ראיתי, זה סרט מאוד מעניין, אני אומרת את זה ככה, מאוד בזהירות, במשנה זהירות, שסיוטים הם הרבה פעמים הפחדים הקמאיים הכי גדולים שלנו, ולמעשה, לעיתים חלקם מתרחשים כל הלילה. והתחילו לראות במחקרים מסוימים שכשמעירים אנשים במהלך הלילה בשנת REM, כל פעם הסיוט תופס עומק רגשי יותר משמעותי. זאת אומרת, בהתחלה הוא ככה ברמה מאוד נמוכה ואחרי זה הוא בזה… מתי אתה מתעורר בדרך כלל? מילי-שנייה לפני שהסיוט מתרחש, כשאתה כבר לא יכול להכיל מבחינה רגשית את המצב הזה. אני חושבת שיש חשיבות לסיוטים בחלומות. אנחנו חייבים גם לשחרר את הפחדים ואת החרדות הכי גדולים שלנו. אני מוצאת שלחלום יש תפקיד מאוד חשוב בתוך התהליך הזה. אני חייבת להגיד שהחלומות האלה משאירים עוגמת נפש והכול, ואולי אחד היתרונות, שבדרך כלל אתה גם שוכח את החלומות, וגם אם סיוט נשמע נורא משמעותי, ואתה תנסה לזכור אותו, לרוב, לשמחתנו, הם נעלמים. את יודעת, חלום דינו כזיכרון קצר טווח.

ד"ר בוימן-משיטה: לקראת סיום, הייתי רוצה שנדבר על סוג מאוד ספציפי של חלומות. חלומות צלולים. חלום צלול הוא חלום שההגדרה שלו פרדוקסלית במיוחד. חלום בו החולמים מודעים לעובדה שהם בחלום. רוב האנשים חוו חלום כזה מתישהו בחייהם, אך יש כאלה שחולמים אותו לעיתים קרובות ויש כאלה שאפילו מצליחים לנווט את עלילת החלום בזמן החלימה.

על חלומות צלולים דיברו חוקרים ותיאורטיקנים כבר לפני שנים רבות. אך משום שלא היו כלים מדעיים לבחון את התופעה, היא נשארה בשוליים. עד שבשנות ה-80, פסיכולוג בשם סטיבן לברג' הצליח להוכיח מעבר לכל ספק, ישנם אנשים שנשארים מודעים לסביבה בזמן חלימה. לברג' חיבר נבדקים למכשירים שבוחנים את שלב השינה שלהם, הוא ביקש מהם להזיז את העיניים, שזה האיבר היחיד שיכול לזוז בזמן שנת החלום, מצד לצד, בסדר שהוסכם מראש כשהם מגיעים לחלום הצלול. הנבדקים נרדמו, וכשמכשיר המדידה הראה שהם נמצאים בשנת REM הם החלו להזיז את עיניהם בסדר שסוכם. ההוכחה התקבלה. אדם יכול גם לישון וגם להיות מודע בו זמנית. בהמשך הראה לברג' שהפעילות המוחית בזמן חלימה צלולה, שונה מהפעילות המוחית בזמן חלימה רגילה. וגם שבאמצעות תרגול ניתן להגדיל את שכיחות החלומות הצלולים. חוקרי חלומות צלולים מנוסים מתארים את החוויה כסוג של מציאות וירטואלית, בה ניתן לעשות כל מה שרוצים ללא חוקים, ללא מגבלות. החולמים מנצלים את מרחב החלימה לתעופה, לתרגול פעולות שונות, לזימון אנשים מעניינים לשיחה, וכמובן לסקס חסר מעצורים.

כאן המקום להיזכר שבזמן חלימה עובדים במוח בדיוק אותם אזורים שפעילים בעירות, כך שהתחושה המתקבלת מהפעילות שנעשית בחלום היא מציאותית לגמרי. מספר חולמות צלולות סיפרו שהאורגזמות שהן קיבלו בחלום היו טובות יותר אפילו מאלה שהתקבלו אצלן בחיים האמיתיים. ספורטאים השתמשו בחלום הצלול לתרגול והציגו ביצועים משופרים. אייהא זמף [Aiha Zemp], פסיכולוגית ואקטיביסטית שוויצרית שנולדה בלי גפיים, סיפרה שהשתמשה בחלומות הצלולים לעוף, לרקוד לקפוץ ולמשש דברים שונים, פעולות שלא יכלה לעשות בזמן עירות. אחרים סיפרו שהשתמשו במרחב החלום כדי להתגבר על סיוטים חוזרים. למשל, אם היה להם סיוט חוזר בו מישהו רודף אחריהם, הם יכלו בחלום הצלול להסתובב אליו ולהתעמת איתו, במקום לברוח, כמו שהיו עושים בחלומות הרגילים.

תרגול חלימה צלולה צובר פופולריות בשנים האחרונות, ולמרות החששות שהביעו חוקרים רבים, רוב המחקרים לא מצאו כל עדות לנזק שגורמת חלימה צלולה. חששות שהעלו בנוגע לפגיעה באיכות השינה הופרכו לרוב, אך ישנה חוקרת אחת, דוקטור נירית סופר-דודק מאוניברסיטת בן גוריון, שמתנגדת לחלימה צלולה. במעבדה שלה נעשה מחקר אורך בו נמצא שאצל אנשים שמתרגלים חלימה צלולה באופן קבוע, יש עלייה במדדים סכיזוטיפליים ודיסוציאטיביים, מדדי ההבחנה בין דמיון למציאות. כלומר, אצל אנשים אלו נוצר טשטוש גבולות בין העירות לשינה ובין המציאות לדמיון.

[נשמעת מנגינה]

איך אפשר להגדיר סיכוי לחלומות צלולים?

ראשית חשוב לזכור שהמנבא הטוב ביותר לחלומות צלולים הוא זכירה של החלומות, ניהול יומן חלומות יכול לעזור. מחקר מ-2017 סקר שלוש טכניקות נפוצות. הדרך הראשונה היא כל הזמן לבחון האם אני ערה או ישנה. איך אפשר לעשות את זה, למשל? לספור אצבעות. כשאנחנו סופרים אצבעות אז אנחנו יודעים ש… בהנחה ולא היו תקלות, אז יש לכם חמש אצבעות בכף היד, ובכל פעם שאנחנו נסתכל על כף היד, אנחנו נראה שוב את חמש האצבעות האלה. בחלום, אם תסתכלו על כף היד, תסיטו את המבט ותסתכלו עליה שוב, כנראה שתקבלו תמונה שונה. פתאום כף היד תימס, פתאום יהיו לכם שש אצבעות. כלומר בחלום לא יקרה מצב שבו תסתכלו פעמיים על כף היד ותתקבל בדיוק אותה התמונה.

כדי לזכור לעשות את זה בחלום, צריך לתרגל את זה הרבה במהלך היום. אז בין 8 ל-12 פעמים ביום כדאי להסתכל על כף היד ולספור אצבעות. כשמתרגלים את זה הרבה במהלך היום, יש סיכוי שנזכור לעשות את זה בחלום. וזה משהו שבחלום יוכל לעזור לנו להבחין בין דמיון, בין חלום לבין מציאות.

עוד אפשרות של בדיקת מציאות היא קריאת טקסט. אם אנחנו קוראים את אותה שורה שוב ושוב, במציאות היא נשארת זהה, בחלום אי אפשר לקרוא. אז אם אנחנו מתרגלים את עצמנו כמה פעמים ביום לקרוא טקסט מסוים, רק לשם בדיקת המציאות, אז בחלום יש סיכוי שנזכור לעשות את זה, וכך נוכל להבחין בין דמיון למציאות, כי בחלום נקרא שוב את השורה והיא לא תהיה זהה או שלא נצליח לקרוא אותה בכלל.

דרך נוספת זה להתעורר בשביל לחזור לישון. זה בעצם אומר לכוון שעון מעורר לחמש-שש שעות אחרי הזמן שבו הלכתם לישון, ואז להתעורר, להישאר קצת ערים ולחזור שוב לישון. הטכניקה הזו עוזרת להיכנס לשנת REM באופן מיידי, שזה השלב שבו יש את הסיכוי הגדול ביותר לחלימה צלולה.

דבר נוסף שאפשר לעשות זה מה שנקרא השראה מנמונית. זה בעצם אומר להגיד לעצמי שוב ושוב לפני השינה: 'הלילה אשים לב שאני חולמת. הלילה אני אגיע לחלום צלול'. והשכנוע העצמי הזה מגדיל סיכוי שכך יקרה.

אם החולם אחראי על העלילה, אז יש פה ממש פוטנציאל תרפויטי, כי להתמודד עם חרדות, או אולי אפילו טיפול בפוסט-טראומה, להעלות בחלום את הדבר שמפחיד אותנו כל כך ולהתמודד איתו. את יודעת היום על טיפולים כאלה?

ד"ר אור-חן: א', לא, אני לא מכירה את הטיפולים. אני יש לי קצת דעה נחרצת, אולי אפילו דוגמטית, אבל אני אשתף. אני לא אוהבת את הסיפור של החלומות הצלולים, כי את בדיוק עכשיו אומרת לי משהו, שאומר לי, שאם אנחנו נשלוט גם בכל החלומות שלנו, יש סכנה מאוד גדולה, את יודעת, כמו במנגנוני הגנה, שחלק מהאישיות שלנו… בעצם יש איזשהו סוג של פיצול אישיות. כי אתה אולי תטפל בחלק מהדברים, אבל א', אתה לא מוכשר לטפל בעצמך. את יודעת, אנשים יכולים לעשות תהליכים, ובאמת להעלות תכנים, אבל הרבה פעמים הם גם לא יזכרו אותם. ודבר שני, אתה מתמכר קצת לנושא הזה של לשלוט בחלומות, ולדעתי דווקא החשיבות הטיפולית היא לפעמים, לשחרר שליטה, ולתת לתכנים שאתה לא שולט בהם, לעלות.

ולכן, אני קצת מפחדת שאנשים לוקחים את זה, אנשים היום מתאמנים, והופכים ועובדים על זה, ויש ממש, את יודעת, תיאוריות ושיטות שונות. אני קצת חוששת. לי יש איזו אמונה, אולי אפילו ניאו פרוידיאנית כזאת, שמה שצריך להשתחרר צריך להשתחרר באופן טבעי. ושליטה, הרבה פעמים יכול להיות שדרך אגב היא תעלה את הטראומה, אבל אין לך אף אחד שיתמוך ויטפל בזה. אתה לא מסוגל לטפל בעצמך. עכשיו, אם אתה כבר הולך לטיפול ומספר על התכנים האלה, אז אולי לא כדאי לשלוט בהם אלא פשוט לבטא אותם.

ד"ר בוימן-משיטה: עד כאן לפרק הזה. תודה רבה לד"ר קרן אור-חן על הראיון הנפלא הזה, תודה רבה לשלי נוי עורכת התוכנית, להדס דרוקר מנהלת הדיגיטל, לאביב שם טוב ואפי בריק על המכירות, לאוריאל, שמרית וענבל על תפעול עמוד המאזינים, לרן לוי העורך הראשי, לדני טימור המנהל העסקי.

מזמינה אתכם לכתוב לי תגובות על הפרק, לשאול שאלות ולהציע רעיונות לפרקים נוספים.

אפשר לפנות אליי במייל boimanma@gmail.com או בעמוד המאזינים של "רשת עושים היסטוריה" בפייסבוק. אתר הבית של התוכנית הוא osimhistoria.com, שם תוכלו למצוא את כל הפרקים של התוכנית ולהירשם ברשימת התפוצה שתעדכן אתכם כשפרק חדש יוצא. ניתן להאזין לתוכנית באפליקציית "עושים היסטוריה" באנדרואיד, או בכל אפליקציות הפודקאסטים באשר הן. תודה שהאזנתם, נתראה בפרק הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

25 views0 comments

Comments


bottom of page