עושים טכנולוגיה - מערכת היחסים המסוכנת של אפל וסין

פטריק מק'גי סיקר את חברת "אפל" עבור העיתון הכלכלי "הפייננשל טיימס" ובסוף מאי 2025 הוא פרסם ספר שבו הוא מנסה לפרק את הקשר הבלתי יאמן בין שתי מעצמות על: אפל וסין. הספר נקרא Apple in China. במהלך הספר, שמבוסס על שיחות עם 200 מרואיינים, 90% מהם עובדים לשעבר באפל, ועל הרבה מאוד מסמכים פנימיים, מק'גי משרטט את מערכת היחסים בין אפל וסין. מצד אחד, הקשר בין השתיים, האופן שבו אפל בנתה את אופרציית התפעול המדהימה וחסרת התקדים שלה בסין, אפשר לאפל לייצר את האייפונים בכזו יעילות, מהירות ובעיקר עם שולי רווח שאין להם מקבילה בעולם הסלולרי. מצד שני, מבלי שהיא הבינה או תכננה, אפל קשרה את גורלה עם מדינה דיקטטורית וחסרת רחמים ואז בנתה אותה כמעצמת-על שמאיימת להשתלט על העולם. באפל מיהרו לטעון שהספר מלא באי-דיוקים, אז מיהרתי לקרוא אותו. הספר, מדהים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/06/2025.

‏[פרסומת]

‏קריינות: [מוזיקה ברקע] רשת "עושים היסטוריה".

‏[מוזיקת רקע]

‏מהי המילה היפה ביותר באנגלית? שאלה קשה. יש שיגידו love, יש שיגידו friendship, יש שיגידו summer, אבל אם תשאלו את נשיא ארצות הברית מהי המילה הכי יפה במילון האנגלי, הוא יענה כך.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I always say ‘tariffs’ is the most beautiful word to me in the dictionary, because tariffs are going to make us rich as hell. It’s going to bring our country’s businesses back that left us.”

‏כן, עבור טראמפ tariff, מכס, היא המילה היפה ביותר בשפה האנגלית. נו, אתם יודעים איך זה, על טעם ועל ריח וכל העניין הזה. בעיני טראמפ, מכס היא לא רק המילה היפה באנגלית, מכס הוא גם המכשיר העיקרי שבו הוא משתמש כדי לנהל את העולם, לפחות ב-100 הימים הראשונים לכהונתו. זו הדרך שלו ללחוץ ולאיים על מדינות אחרות, ממדינות האיחוד האירופי ועד אוסטרליה, מברזיל ועד ישראל, וזו גם הדרך שלו לדחוף חברות אמריקאיות לצאת מסין ולייצר את המוצרים שלהן בארצות הברית. ואחת החברות שטראמפ שם על הכוונת שלו היא אפל.

‏במשך הרבה מאוד שנים, טים קוק, מנכ"ל אפל, היה המנכ"ל האהוב ביותר על טראמפ, אבל כאשר קוק סירב להצטרף לסיבוב הניצחון שלו במזרח התיכון, טראמפ כעס. "טים קוק לא כאן, אבל אתה כן", הוא אמר לג'נסן הואנג, מנכ"ל Nvidia, בנאום שלו בריאד. זמן קצר אחר כך טראמפ פרסם פוסט שבו הוא איים להטיל מכס, tariff, בגובה של 25% על אייפונים שמיוצרים מחוץ לארצות הברית. כאשר הוא נשאל על כך במסיבת עיתונאים מאולתרת בבית הלבן, הוא אישר שזו כוונתו.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Now again, when they build their plant here, there’s no tariff, so they’re going to be building plants here, but I had an understanding with Tim, that he wouldn't be doing this. He said he’s going to India to build plants. I said that’s okay to go to India, but you're not going to sell them here without tariff; you know. The iPhone, if they’re gonna sell it in America, I want it to be built in the United States.”

‏אפל ניסתה להתגונן מפני המכסים של טראמפ. בסוף מרץ 2025 נודע שהיא העמיסה חמישה מטוסי מטען ענקיים בהודו, ב-600 טון של אייפונים [מצחקק]. זה משהו כמו מיליון וחצי אייפונים, והיא העבירה אותם לארצות הברית, כדי שתוכל למכור אותם מבלי שהיא, או הלקוחות שלה, יצטרכו לשלם את המכסים המטורללים האלו.

‏עצם העברת האייפונים מהודו לארצות הברית חשפה סיפור מעניין. מעבר לעובדה שאפל ניסתה להקדים את המכסים של טראמפ, בשנים האחרונות אפל החלה להעביר חלק מהאופרציה הסינית שלה להודו. אבל גם זה לא מוצא חן בעיני טראמפ. שמעתם את מה שהוא אמר.

President Donald Trump: “That’s okay to go to India, but you’re not going to sell them here without tariff.”

‏זה בסדר שאתם הולכים להודו, אבל לא תוכלו למכור את האייפונים שלכם כאן מבלי לשלם מכס. וגובה המכס הוא 25%. רוצים להימנע מכל זה? אין בעיה. תייצרו את האייפונים שלכם כאן. נו, המכס הוא המקל וטראמפ מצביע על הגזר. כל מה שהחברה צריכה לעשות הוא לייצר את האייפונים שלה בארצות הברית. פשוט, נכון?

‏כן. קודם כל אנליסטים מעריכים שגם אם אפל תרצה להעביר את ייצור האייפונים שלה לארצות הברית, זה יעלה לה משהו כמו 30 מיליארד דולר ויקח לה בין 5 ל-10 שנים. כלומר, הון עתק ונצח במונחי טכנולוגיה. אבל נניח שאני מניף את מטה הקסמים שלי [רשרוש של מטה קסמים] והנה יש לאפל את כל המפעלים, את כל המכונות, את כל העובדים. יש לה את הכל כאן, מוכן, בארצות הברית, בקליפורניה או בטקסס או איפה שזה לא יהיה, וכל מה שהיא צריכה לעשות הוא להתחיל ולייצר. גם אז זה לא פותר את הבעיה. מכיוון שעל פי הערכות, הלקוחות יצטרכו לשלם משהו כמו 3,500 [מצחקק] דולר על אייפון ממוצע, או פי שלושה ממה שמשלמים היום. ועם כל הכבוד לאפל, מעטים האנשים שיהיו מוכנים או שיוכלו בכלל לשלם את הסכום הפסיכי הזה על טלפון סלולרי.

‏אפל ניסתה לפייס את טראמפ. היא הכריזה שב-4 השנים הקרובות היא תשקיע 500 מיליארד דולר באריזונה, קליפורניה, איווה, מישיגן, נבאדה, צפון קרוליינה, אורגון, טקסס ו-וושינגטון. "במדינות האלה", היא אמרה "יוקמו מפעלים, יוקמו תשתיות, data centers ובעיקר ייוצרו כ-20 אלף עבודות חדשות עבור אמריקאים". גם זה לא מנע את ההכרזה של טראמפ. אז קודם כל, רק כדי להרגיע את כל המודאגים אומר כך: אפל לא תבנה את האייפונים שלה בארצות הברית. זה לא יקרה. גם ההכרזה של טראמפ, שהוא יטיל מס של 25% על אייפונים שמיוצרים מחוץ לארצות הברית, גם זה לא יקרה. ואם זה יקרה, טראמפ ייסוג ממנה כעבור זמן קצר. תומאס פרידמן כתב בניו יורק טיימס שהבדיחה בוול סטריט בזמן האחרון היא שאם אתה רוצה להרוויח, אתה צריך להמר על TACO, ראשי תיבות של Trump always chicken out, להמר על כך שטראמפ תמיד ישתפן. אני חושב שזו אסטרטגית הימורים לא רעה, וזה בדיוק מה שאני עושה כאן. TACO.

‏ולמרות זאת, ההצהרות של טראמפ לא מוסיפות בריאות לאף אחד, והן מספקות הצצה לסוג אי-הוודאות שטראמפ מייצר בקרב חברות אמריקאיות, למעשה, בקרב העולם כולו. אבל יש סיבה נוספת שאני מספר על ההכרזה שלו, והיא שאני חושב שהיא מצביעה על משהו נוסף. טראמפ לא מבין, הוא באמת לא מבין עד כמה המעורבות של אפל בסין היא עמוקה, ועד כמה הניסיון לפרק את הקשר שבין אפל לסין רחוק מלהיות פשוט. יש לי לא מעט ביקורת על טראמפ, אבל יאמר לזכותו שלא רק הוא לא מבין עד כמה המעורבות של אפל בסין היא גדולה, מורכבת, בעייתית וסבוכה.

‏[מוזיקה]

‏אתם מאזינים ל"עושים טכנולוגיה", פודקאסט על טכנולוגיה, אנשים ומה שביניהם. אני דוקטור יובל דרור.

‏Patrick McGee סיקר את אפל עבור העיתון הכלכלי ה-Financial Times, ובסוף מאי 2025 הוא פרסם ספר שבו הוא מנסה לפרק את הקשר הבלתי יאמן בין שתי מעצמות על. סין ואפל. הספר נקרא Apple in China, אפל בסין. במהלך הספר, שמבוסס על שיחות עם 200 מרואיינים, 90% מהם עובדים לשעבר באפל ועל הרבה מאוד מסמכים פנימיים, McGee משרטט את הסיבות שהביאו את אפל להעביר למיקור חוץ כמעט את כל אופרציית הייצור שלה, ובמיוחד הביאו אותה לבחור דווקא בסין. זו לא בחירה ברורה מאליה. בראשית דרכה, אפל בחרה לשתף פעולה דווקא עם חברות ממדינות אחרות, כמו יפן וטיוואן. הקשר בין אפל לסין, האופן שבו אפל בנתה את אופרציית התפעול המדהימה וחסרת התקדים שלה בסין, כך טוען McGee, הוא שאפשר לה לייצר את האייפונים שלה בכזו יעילות, בכזו מהירות, ובעיקר, עם שולי רווח שאין להם מקבילה בעולם הסלולרי.

‏בעוד שאת החלק הזה בסיפור, החלק שבו אפל פעלה בסין, רבים חושבים שהם מכירים, ותכף אני אוכיח לכם שאתם יודעים הרבה פחות ממה שאתם חושבים, את החלק השני במשוואה כמעט אף אחד לא מכיר. אפל השתמשה בסין כתשתית, שאפשרה לה להפוך לאחת החברות הגדולות בעולם, חברה ששווה טריליונים. אבל מבלי שהיא הבינה, מבלי שהיא תכננה, היא קשרה את גורלה עם מדינה דיקטטורית וחסרת רחמים, ואז, היא בנתה אותה כמעצמת על שמאיימת להשתלט על העולם. שלא במפתיע, אפל מהרה להתגונן מול הטענות האלה, ואמרה שהספר של McGee אינו נכון ושהוא מלא באי דיוקים. נו, אתם יודעים מה קורה כאשר מישהו אמין מפרסם ספר על חברת טכנולוגיה ענקית, והחברה הזו טוענת שהוא פרסם ספר לא אמין ומלא בשקרים. אני ממהר לקרוא אותו.

‏מיד מתחילים.

‏[מעברון מוזיקה]

‏[חסות]

‏[מוזיקה]

‏באמצע שנות ה-90, אפל הייתה על סף פשיטת רגל. היום זה נשמע כמו הזיה מוחלטת, אבל אז, אפל הייתה חברה שאף אחד לא רצה לגעת בה עם מקל. שורה של החלטות ניהוליות וטכנולוגיות מזעזעות, הובילו למצב שבו עתודות המזומנים שלה הגיעו ל-500 מיליון דולר בלבד. זה סכום נמוך ומאוד מסוכן עבור חברה שמעסיקה 13,000 עובדים, ויש לה הלוואות בגובה של 150 מיליון דולר. החברה פנתה אז לייעוץ ממומחים לפשיטות רגל. היא מכרה את המפעל שלה, שייצר את מחשבי המקינטוש שלה בקולורדו. במובנים רבים, המכירה הזו ייצגה את ההחלטה של אפל לנטוש אסטרטגיה ארוכת שנים, לייצר את המחשבים שלה בעצמה במפעלים שבבעלותה. המשבר שאליו היא נקלעה אילץ אותה לאמץ את הרעיון של מיקור חוץ, של אאוטסורסינג, אבל לא כטקטיקה חד פעמית, אלא כאסטרטגיית ליבה. בהתחלה היא הסתמכה על חוזים ושיתופי פעולה עם יצרניות ביפן וטייוואן. יפן נבחרה בגלל היכולות הטכניות של מפעלי הייצור שלה, וטיוואן בגלל עלויות העבודה הנמוכות שהיו נהוגות בה.

‏McGee מצביע על ה-Powerbook 100 כדוגמה לאופן שבו אפל הוציאה למיקור חוץ מחשב שיוצר ביפן בגלל יכולות המזעור המתקדמות של סוני, יכולות שלא היו בידיה. החזרה של סטיב ג'ובס לחברה שהוא הקים, בסוף שנות ה-90, החזירה לה, כמעט בבת אחת, את התנופה שהייתה חסרה לה. ג'ובס מיקד את החברה בקבוצה קטנה של מוצרים וביקש לפתח מחשב חדש שניתן לו שם הקוד "קולומבוס", קולומבוס זה יהפוך לימים ל-iMac.

‏העניין הוא שהפיתוח של ה-iMac, ובייחוד העיצוב המורכב שלו והאתגרים שאיתו התמודדו מהנדסי הייצור של אפל, הדגישו את הצורך של החברה להצטייד ביכולות ייצור חיצוניות. אפל עצמה לא יכלה לייצר את המוצר שהיא עצמה פיתחה. McGee מספר שהתסכול בקרב עובדי החברה ולוחות הזמנים הטובעניים של ג'ובס, דחפו את החברה לחפש ספקים חיצוניים. ואכן היא נעזרה ב-LG הדרום-קוריאנית, עבור רכיב ה-CRT בשביל המסכים של ה-iMac. בכל אופן, אפל שרדה את התקופה הזו והחלה לייצר להיטים חדשים, בראשם ה-iMac G3, ה-iMac G4, ובייחוד האייפוד. הביקוש העצום למוצרים האלו, בראשם האייפוד, חייבו את אפל להתמודד עם אתגר חדש. איך מייצרים מוצר ב-scale, בקנה מידה עצום, באיכות גבוהה וביעילות גדולה? האתגר הזה הפך למוטיבציה העיקרית שעמדה מאחורי המחויבות ההולכת וגוברת שלה למיקור חוץ באסיה.

‏אני מדלג פה קדימה, McGee מספק היסטוריה די נרחבת של התקופה הזו, ועוד לא התחלנו לדבר על סין. אז אני מדלג קדימה כדי לדבר על פוקסקון הסינית.

‏[מוזיקה סינית מתנגנת]

‏באותה התקופה לאפל הייתה בעיה עם אחד הספקים הגדולים שלה בטאיוואן, עם חברת אינוונטק. לא היו לה מספיק אנשים, לא היה לה מספיק מקום במפעלים שלה, והיו שם גם בעיות אמון. הלחשושים בשוק על הבעיות של אפל עם אינוונטק הלכו והתעצמו. מי ששמע את הלחשושים האלו היה Terry Gou, המייסד, המנכ"ל והיושב ראש של חברת פוקסקון. Gou, במקור יליד טאיוואן, החליט לבצע מהלך נועז. בראשית קיץ 2003, הצוות שלו הזמין מנהלים בכירים באפל לפגישה. הם התיישבו ואז המהנדסים הציגו בפני המנהלים של אפל את הדור השלישי של האייפוד, שאפל החלה למכור. רק שהיה הבדל אחד. את האייפוד הזה לא אפל יצרה. את האייפוד הזה פוקסקון יצרה, לאחר שהיא עשתה הנדסה הפוכה, reverse engineering, של האייפוד כולו. המסר של פוקסקון היה ברור. אם הצלחנו לבנות חיקוי של האייפוד ללא הדרכה, ללא הצוות שלכם, ללא מידע מדויק בנוגע למכשיר שלכם, דמיינו מה נוכל לבנות ביחד אם רק נהיה שותפים.

‏ראיון העבודה שפוקסקון ארגנה לעצמה היה מוצלח. צריך לומר, פוקסקון לא הייתה סתם חברה, והיא לא הייתה נואשת. שנה קודם לכן, היא זכתה בתואר היצואן מספר אחת של סין. היא פשוט הייתה חברה עם סכין בין השיניים. Gou, שהחברה שלו כבר עבדה עם אפל וסיפקה לה רכיבים קטנים ולא ממש משמעותיים, הבין שאפל היא לא עוד לקוח. הוא היה נחוש להשיג אותה, והוא הצליח. למרות שבהתחלה נרשמו הסתייגויות מצד מהנדסי אפל, פוקסקון זכתה בחוזה עבור האייפוד מיני, ומאוחר יותר עבור האייפוד נאנו. היא בנתה מפעלים חדשים במהירות עצומה, והיא הוכיחה עליונות תפעולית שהדהימה אפילו את אנשי אפל. היא פיתחה מודל שנקרא "הכל באתר אחד", הרכבה, בדיקה ואריזה. בעוד שחברות סיניות אחרות יכלו לייצר באיכות דומה, אולי אפילו טובה יותר מזו של פוקסקון, אף אחת לא הייתה יכולה לנצח אותה בכל הנוגע למהירות שבה היא עברה מייצור של 0 יחידות ביום ל-100,000 יחידות ביום. היא עשתה את זה במהירות מדהימה. המחיר הנמוך, הגודל הקטן והעיצוב המלוטש, לצד זמינות מתמדת, הפכו את האייפוד נאנו ממוצר שמכר 937,000 יחידות ב-2003, למוצר שמכר 4.4 מיליון יחידות ב-2004, ואז למוצר שמכר 22 מיליון יחידות וחצי ב-2005.

‏החוויה הזו עיצבה מחדש את התפיסה של סטיב ג'ובס, בנוגע למה אפשרי בכל הקשור לייצור, וב-2005 הכיוון נקבע. מרגע שספק אחד עבר לסין, ספקי המשנה שלו עברו גם הם לסין. ברגע שאפל קיבלה הצעות מחיר מהספקים שלה בסין, כל שאר ההצעות נראו לה יקרות. אפל התמכרה לנוחות, למהירות, ליעילות וליכולות הסיניות.

‏בנקודה הזו McGee חושף בספר שלו משהו, שלפחות אני לא הייתי מודע לו. כשאנחנו חושבים על אאוטסורסינג בסין, אנחנו חושבים על משהו מהסוג הזה. [תקתוק על מקלדת מחשב] צוות המחקר והפיתוח המערבי, צוות המהנדסים בוגרי MIT, הוא בונה את הדיזיין, הוא בונה את הבלופרינט של המוצר, ואז הוא שולח את תוכניות הייצור למפעל בסין. המפעל בסין מעסיק כמה סינים שמייצרים את הרכיבים, ואז מרכיבים אותם ואז שולחים את המוצר הסופי, משהו כזה, נכון? [מצחקק] זה לא האופן שבו אפל פעלה בסין. היא לא הסתפקה בלשלוח שרטוטים, היא שלחה את האנשים שלה לסין.

‏המהנדסים והצוות התפעולי של אפל הוטמעו באופן שגרתי וקבוע בסין. זה כלל מהנדסים בכירים, מעצבים, מומחי רכש ועורכי דין, שהוטסו במיוחד מארצות הברית לסין, והם נשארו בה בכל פעם במשך שבועות או חודשים, כשהם עובדים זה לצד זה עם הצוותים המקומיים. מהנדס אחד אמר ל-McGee שבמהלך הפיתוח של אחד המוצרים, צוות עיצוב המוצר חי כמעט שנה בפוקסקון. הטיסות של עובדי אפל לסין היו כל כך שכיחות, שאפל שכנעה את חברת התעופה יונייטד, לייסד קו טיסות ישיר מנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו למרכזי התעשייה בסין. לפני מגפת הקורונה, אפל קנתה מידי יום, כל יום, 50 מושבים במחלקות העסקים של חברות התעופה שטסו, מסן פרנסיסקו לשנחאי.

‏Terry Gou מצידו, החליף באופן אסטרטגי ומתוחכם את העובדים שאפל הכשירה, כדי למקסם את ההכשרה שהעובדים שלו קיבלו מאפל. מהנדס אחד שעבד באפל אמר ל-McGee: "לימדנו את כל העובדים הסינים, ואז יום אחד, פוף, הם נעלמו. מסתבר שהם לקחו את הכישורים החדשים שלהם והלכו לעבוד על פרויקטים אחרים, משתלמים יותר. ואז המהנדסים של אפל נאלצו ללמד קבוצה חדשה של עובדים. זה היה כאילו התחיל סמסטר חדש במפעל", נזכר המהנדס.

‏המהנדסים האמריקאים שהגיעו לסין הדריכו, לימדו ופיתחו מיומנויות מקצועיות אצל העובדים הסינים. ולא, אנחנו לא מדברים על כמה עובדים סינים בכירים, אנחנו מדברים על צבא של עובדים. ולא, לא מדובר על עשרות אלפי אנשים, לא מדובר על מאות אלפי אנשים. על פי ההערכות, מאז שנת 2008 ועד היום, אפל הכשירה 28 מיליון סינים. זה מספר שגדול מכלל כוח העבודה שמועסק במדינת קליפורניה.

‏[מעברון מוזיקלי]

‏הם לימדו אותם איך לעמוד בסטנדרטים המחמירים של אפל. הם נתנו להם שיעורים בסיסיים בהנדסה. על פי הערכות של טים קוק עצמו, אפל יצרה כ-5 מיליון מקומות עבודה חדשים בסין. 3 מיליון סינים מייצרים ומרכיבים רק את מכשירי האייפון.

‏[מעברון מוזיקלי]

‏הלאה, עיצובי המוצר התובעניים והמורכבים של אפל דרשו טכניקות ייצור שלא היו קיימות בתקופה שבה הם פותחו, אז מהנדסי החברה עבדו עם הספקים הסינים כדי להמציא יחד תהליכי ייצור חדשים. זה כלל ניסויים נרחבים ופתרון בעיות על רצפת המפעל. הנה דוגמה, כאשר ג'ובס החליט שהעתיד נמצא במסכי המולטי טאץ', שזה מה שיעמוד בבסיס האייפון הראשון, המהנדסים של אפל היו צריכים למצוא ספקים שיבנו את הצגים האלו, ואז הם בנו, יחד עם הספקים, את תהליכי הייצור שיאפשרו את הבנייה שלהם. זה לא משהו שאתה שולח ואומר לסינים "תבנו". לא, זו עבודה משותפת, שבמסגרתה הסינים בונים יחד עם אפל את האייפון, ותוך כדי, הם לומדים איך בונים מאפס מוצר חדשני ופורץ דרך. שלא לדבר על הסיפור המאוד מוכר בנוגע למסך הזכוכית, לגורילה גלאס של האייפון. מי שלא מכיר אותו מוזמן לחפש אותו, זו אולי האנקדוטה המוכרת ביותר מהייצור של האייפון הראשון.

‏אני אומר בקיצור כך, בתשעה בינואר 2007 סטיב ג'ובס הציג לראשונה את האייפון.

‏[הקלטה]

Steve Jobs: “This is one device [applauses and cheering] and we are calling it “iPhone”. Today Apple is going to reinvent the phone.”

‏אבל המסך שהוא הציג היה עשוי פלסטיק. שבועיים אחרי אותה מצגת, ג'ובס נכנס למשרד כשהוא מצויד במצב רוח רע במיוחד. המסך של האייפון שלו היה שרוט כולו, מהמפתחות שהיו בכיס שלו. הוא נכנס לחדר ישיבות, זרק את אב הטיפוס על השולחן ואמר, [קול של חבטה] "תעשו את זה מזכוכית!". והשאר היסטוריה. היסטוריה, כי לא הייתה דרך מוכרת לעשות את המסך מזכוכית, ואפל היו צריכים להמציא את הדרך. וגם הפעם, הם עשו את זה, בין השאר, בשיתוף עם הספקים שלהם, תוך שמפתחים דרכים חדשות לחתוך את הזכוכית, להתקין אותה, לשלב בתוכה את הסנסורים של המגע. זה באמת סיפור די מדהים. זה לא נגמר שם.

‏[מוזיקה]

‏לפני שאני ממשיך, אני רוצה לעצור לרגע, כי אני מרגיש שאולי נטעתי בכם את הרושם המוטעה, שהסינים ואפל היו שותפים שווים. לא, זה ממש לא היה ככה, בוודאי לא בראשית הדרך. אפל הפעילה שליטה אבסולוטית, מוחלטת, על פעילות הספקים שלה. המהנדסים של החברה פעלו במפעלים של הספקיות הסיניות, כאילו הם היו המנכ"לים שלהם. הם השתמשו בעובדים המקומיים כאילו הם היו האיברים שלהם. "תלחץ פה, תלך לשם, תסובב את החוגות ככה". הם דרשו וגם קיבלו, כל פיסת מידע שעברה דרך המפעל. במובנים רבים, הם הכירו את הביזנס של הספקים, יותר ממה שהספקים הכירו עצמם את הביזנס שלהם. מה שאיפשר להם לייעל את התהליכים שהתרחשו במפעלים, ולהפוך אותם למכונות משומנות. הנה עוד עובדה, בעיניי אחת העובדות המדהימות בספר כולו.

‏[מוזיקה]

‏רוב החברות שמעבירות תהליכי ייצור לסין, עושות את זה גם כדי לחסוך כסף, אבל גם מכיוון שהן לא רוצות להתעסק עם היצור. הן נותנות לספקיות לשבור את הראש. הן רוצות לעסוק בפיתוח, בעיצוב של המוצר. היצור נמצא בתחתית שרשרת הערך, ואת זה הם נותנים לסינים, כן? נותנים לסינים. אבל הרבה מאוד הולך לאיבוד בתהליך הזה. "אם היעדים שלך מיושרים במאת האחוזים עם הספק שלך, אז מצוין, תקבל את מה שאתה רוצה", אמר בכיר במחלקת הרכש של אפל ל-McGee. "אבל זה קורה לעתים רחוקות. הקבלן דואג לו, ואני דואג לי. ולכן, אם אני אתן לקבלן לעשות את מה שמתאים לו, אני אקבל משהו שמתאים לו, ולא לי".

‏אפל הבינה את זה, והיא החליטה לפעול בסין באופן אחר לגמרי. באופן חסר תקדים במובן הכי מילולי של המילה. לא היה לזה תקדים. היא רכשה מכונות ייצור בשווי של מאות מיליוני דולרים, הציבה אותן במפעלים של השותפים הסינים שלה, ותייגה אותם "לשימוש אפל בלבד". מאז שהושק האייפוד בשנת 2001, ועד למכירת האייפון ב-2007, השווי הכולל של המכונות שבבעלותה של אפל, שמוקמו אצל הספקים שלה, גדל מ-245 מיליון דולר ל-1.1 מיליארד דולר. בחמש השנים הבאות, הנתון הזה יזנק ל-16 מיליארד דולר. ההשקעות האלו של אפל אפשרו לספקים שלה לפעול ברמה שאחרת הם לא היו מסוגלים לה, פשוט מכיוון שלא היה להם כסף לקנות את המכונות האלו. מה זה עוד נתן לאפל? מינוף ושליטה.

‏לא רק שאפל אסרה על הספקים שלה להשתמש במכונות שלה על מנת לייצר מוצרים מתחרים, בכל שלב היא הייתה יכולה להכניס משאית אל המפעל של הספק, לפרק את המכונה מהרצפה, להעמיס את המכונה, לנסוע לספק אחר ולשים את המכונה אצלו. אין שאלות, אין דיונים, אין ויכוחים. McGee מספר שבסביבות 2011, כאשר פוקסקון ניסתה להפעיל לחץ על אפל, המהנדסים של אפל הופיעו בקו הייצור של פוקסקון והחלו לפרק מכונות מהרצפה, כדי להעביר אותן למתחרה שלה, לחברת "פגטרון". המסר הועבר.

‏כאשר פוקסקון ניסתה לגבות מאפל סכומי כסף גבוהים על חומרי הגלם שבהם היא משתמשת לייצור הרכיבים, אפל ביצעה power move מהסרטים. היא החלה לרכוש בעצמה את חומרי הגלם ואז העבירה אותם לפוקסקון. בכך היא רשמה שלושה הישגים במחיר אחד. היא גם לקחה שליטה על כל שרשרת האספקה, היא גם וידאה שלקבלניות שלה יהיו מספיק חומרי גלם, כי היא פשוט לא סמכה עליהן שהן ידאגו לכך בעצמן, ולא פחות חשוב מכך, היא ניצלה את הכוח שלה כדי להשיג מחירים נמוכים על חומרי הגלם, תוך שהיא מסתירה את המחיר שהיא קיבלה מהקבלניות שלה.

‏מאחורי כל המהלכים האלו, מאחורי ההצלחה הלוגיסטית המדהימה הזו, עומדים לא מעט אנשים, אבל בראשם עמד אדם אחד, טים קוק, מי שמשמש כיום כמנכ"ל אפל. ג'ובס שכר את טים קוק בשנת 1998, כי הוא הבין שהוא צריך אדם שההתמחות שלו היא תפעול, תחום שבו ג'ובס היה חלש. קוק, יוצא חברת IBM, הכיר והתמחה בתחום תהליכי התפעול, כאשר הוא עבד עם ספקים וקבלני משנה באסיה במשך 12 שנה. הסגנון שלו היה אגרסיבי וחסר רחמים. הוא היה דקדקן בצורה פסיכית, והוא לימד את הצוות שלו להתנהג בצורה דומה. קוק היה מגיע לספקים ואומר להם משהו בסגנון הזה. "תקשיבו, אנחנו נקרע לכם את הצורה, אנחנו נעביד אתכם עד שתצא לכם הנשמה, שולי הרווח שלכם יהיו נמוכים באופן קיצוני, אבל אנחנו מבטיחים לכם עבודה בכמויות אדירות, ובעיקר, אנחנו נהפוך אתכם לאנשי מקצוע הרבה יותר מוצלחים". פוקסקון הייתה הראשונה לקפוץ על המציאה, אבל היא לא הייתה האחרונה. הדוקטרינה הזו כונתה בשם "Apple squeeze", והיא גרמה לכך ששולי הרווח של אפל על האייפון עמדו על 33%, בעוד ששולי הרווח של "אופו" הסינית על הטלפונים הסלולריים שלה עמדו על 7%, ושולי הרווח של שיאומי עמדו על 2% בלבד.

‏בינואר 2016, שנה לפני שטראמפ הפך לנשיא בפעם הראשונה, הוא הגיע לנאום באוניברסיטת ליברטי שבוורג'יניה, ובמהלך הנאום הוא הסביר מה יקרה כאשר America will be great again.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I was saying ‘make America great again’, I actually think we can say it now, and I really believe this. We’re gonna get things coming, We’re gonna get Apple to start building their damn computers and things in this country instead of in other countries”.

‏'שאפל תייצר את המחשבים המחורבנים שלה כאן, במקום במדינות אחרות'. מממ. ממש באותם החודשים, בזמן שטראמפ היה רק מועמד לנשיאות, טים קוק ושני בכירים נוספים באפל, הגיעו למטה המפלגה הקומוניסטית במרכז בייג'ין כדי לשכנע את הנשיא שי ג'ינפינג שאפל מחויבת לסין. הוא הכריז שאפל תשקיע 275 מיליארד דולר בסין בחמש השנים הקרובות. McGee קורא למחויבות הזאת "תוכנית מרשל לסין". "לא הצלחתי למצוא שום הוצאה תאגידית שמתקרבת למה שאפל הוציאה על סין", הוא הסביר, "ולכן חיפשתי מקבילה בתחום ההוצאה הממשלתית".

‏תוכנית מרשל, למי שלא יודע או לא זוכר, היה השם שבו כונתה ההשקעה של ארצות הברית, בין השנים 1948 עד 1952, ב-16 מדינות שונות באירופה. היא נחשבת לתוכנית שיצרה את התשתית לבנייתו של הסדר העולמי החדש אחרי מלחמת העולם השנייה. היא בנתה מחדש את מדינות אירופה ההרוסות. אחרי שמתאימים את הסכום שהושקע אז לשווי של הדולר כיום, מבינים שמדובר בערך במחצית מהסכום שאפל השקיעה במדינה אחת. לא ב-16, במדינה אחת, בסין, שהיא במקרה היריבה הגיאופוליטית הכי גדולה של ארצות הברית. ההעברה של ידע, השקעה בהכשרת כוח אדם טכני, בנייה של תשתיות, השקעה של מאות מיליארדי דולרים, יצירת אינסוף עבודות. נדמה לי שאפשר להבין למה יש אחיזה לטענה של McGee, שבמובנים רבים אפל בנתה את סין. היא בנתה חלק עצום מהיכולות הטכנולוגיות המתקדמות של סין. אפשר היה להניח שהסינים יהיו אסירי תודה, ובכן הם היו. עד שהם לא.

‏חכו לי, אני מיד חוזר.

‏[מוזיקה]

‏ב-1991 התחילו בסין מסורת חדשה. מדי שנה, ב-15 במרץ, הטלוויזיה הממלכתית הסינית, שנשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית, ה-CCTV, הערוץ הזה הוא מפיק משדר מיוחד תחת השם "יום הצרכן". במשדר הזה מצביעים על חברות שלא מתנהגות לצרכנים הסינים בצורה נאותה, שלא מתנהגות בהתאם לאתוס הסוציאליסטי. זה בעצם סוג של ביוש ציבורי. ב-15 במרץ 2012, לדוגמה, מקדונלדס ורשת הסופרמרקטים הצרפתית, קרפור, הן ננזפו בגלל שהן לא התנהגו לצרכנים הסינים באופן נאות. שנה אחר כך, ב-14 במרץ 2013, הושבע בסין נשיא חדש, שי ג'ינפינג. ויום למחרת, ב-15 במרץ, ביום הצרכן, הטלוויזיה הסינית התנפלה על… אפל. הסיבה, כך נטען, היא שבניגוד לאופן שבו אפל פועלת בכל העולם, כאשר צרכנים סינים מגיעים לחנויות שלה עם טלפון תקול, שבור או פגום, אפל לא מחליפה את הטלפון שלהם בטלפון חדש, אלא מתקנת את הטלפון הישן, ומחזירה להם אותו. בהתחלה אפל לא הבינה על מה מדובר. היא הייתה בטוחה שמדובר באי הבנה, האחריות שלה היא גלובלית, והיא זהה ברוב מדינות העולם. אז היא פרסמה תגובה די לקונית, לפיה היא מתנהגת לצרכן הסיני בדיוק כפי שהיא מתנהגת לצרכן הקנדי, או לכל צרכן אחר בעולם. בתוך זמן קצר, כל כלי התקשורת הסינים, שנשלטים על ידי המפלגה הקומוניסטית, פצחו בקמפיין תקיף ומתוזמר, שקרא לצרכנים הסינים להחרים את מוצרי החברה. הם טענו שהתגובה של אפל יהירה, ושהיא נותנת לצרכן הסיני יחס רע במיוחד. העיתון של המפלגה, The People's Daily, האשים את אפל בחמדנות, בכך שהיא עוד חברה מערבית שמנצלת את הצרכן הסיני. בתוך זמן קצר, המכירות של האייפון בסין צללו ב-8% אחוזים, וזו דווקא בתקופה שבה האייפון היה המכשיר הכי נחשק במדינה. ההכנסות של אפל רק בסין עמדו, בשנת 2012, על 23 מיליארד דולר.

‏18 ימים אחרי שפורסמה התגובה הלקונית של אפל, טים קוק פרסם מכתב שתורגם למנדרינית, והועלה לאתר האינטרנט של אפל בסין. במכתב שהוא כתב, הוא הביע את התנצלותו הכנה. הוא הוסיף שהוא חש כבוד עצום לסין, והודה שבעיית תקשורת גרמה על התגובה של אפל להיראות יהירה, או כזו שלא מעריכה את הצרכן הסיני. הוא הכריז על מדיניות החזרות חדשה, שתהיה תקפה רק בסין, ושתהיה עדיפה על פני מדיניות החברה בכל שאר המדינות בעולם, כולל ארצות הברית.

‏עם הסיפור המוזר הזה, McGee פותח את הספר שלו. McGee טוען שלאורך השנים תואר האירוע הזה בשתי דרכים שונות וסותרות. על פי הנרטיב הראשון, סין והנשיא החדש שלה, האשימו את אפל בהאשמה, שהם ידעו שהיא לא נכונה, אבל שהם עשו את זה כדי לגרום לה לכרוע ברך, כדי להבהיר לה מי כאן מנהל את העסק. על פי הנרטיב השני, ההאשמה שהופנתה כלפי אפל, הייתה נכונה. והיא הייתה קשורה בזיופים של המכשיר שלה בסין, זיופים שגרמו לצרכנים הסינים בעיות של ממש. האמת, טוען McGee, איפשהו באמצע. ההאשמה לא הייתה לגמרי משוללת יסוד, אבל היא בוודאי לא נבעה מהניסיון של אפל לדפוק את הצרכן הסיני. זה סיפור מורכב, שקשור בגנגסטרים מקומיים, ו-McGee מתאר אותו לאורך עשרות עמודים. אבל השורה התחתונה שלו היא שהאירוע הזה, בשנת 2013, המחיש לאפל עד כמה היא חשופה בסין. עד כמה היא לא מבינה את הפוליטיקה הפנים-סינית. עד כמה היא נכנסה למדינה מבלי שהיא מצוידת בהבנה של התרבות הסינית, או באסטרטגיה כוללת, בנוגע לאופן שבו היא מתנהלת מול המשטר הסיני. המשטר הסיני, בוודאי זה החדש, תחת הנהגתו של שי ג'ינפינג, לא הופך לאסיר תודה כאשר חברה מערבית עושה עסקים בסין. לא, יש לו ציפיות. הוא מצפה שהחברה המערבית תיתן משהו בחזרה לסין, בתמורה לזכות לעבוד בסין.

‏[מוזיקת רקע דרמטית]

‏כאשר בספטמבר 2015, שר האוצר הסיני האשים את אפל שהיא מדווחת על מכירות נמוכות בסין, כדי להימנע מתשלום מיסים מקומיים, ושבעצם אפל חייבת לאוצר המדינה הסיני כ-80 מיליון דולר, החברה הבינה את הרמז העבה של המשטר הסיני. אנחנו עוקבים אחרַיךְ. אנחנו רואים אותךְ. תיזהרי. אפל שילמה 80 מיליון דולר.

‏אבל הלחץ לא נגמר שם. בסוף דצמבר 2016, אפל הסירה את אפליקציית הניו יורק טיימס, מחנות האפליקציות שלה בסין, בעקבות דרישה של המשטר. אפל טענה שהאפליקציה של העיתון הפרה את הכללים הנהוגים בסין, אבל היא לא הצביעה על כלל ספציפי. טים קוק אמר אז: "ברור שהיינו מעדיפים לא להסיר את האפליקציה, אבל כמו שאנחנו עושים במדינות אחרות, גם בסין, אנחנו פועלים לפי החוק המקומי".

‏מספר חודשים לאחר הסרת האפליקציה, המשטר הסיני דרש מאפל להסיר את כל אפליקציות ה-VPN מחנות האפליקציות הסינית. ובאופן מדהים למדי, אפל נעתרה. היא הסירה 674 אפליקציות VPN. כידוע, האפליקציות האלו מאפשרות לאזרחים הסינים לדלג מעל לחומת האש הסינית, ולגלוש באתרים מערביים. אבל פעם נוספת, הסינים דרשו, אפל התקפלה.

‏בשנת 2017, המשטר הסיני העביר חוק אבטחת סייבר חדש, שחייב חברות לאחסן את נתוני המשתמשים הסינים ב-data centers שנמצאים בסין. אפל ביקשה שהסינים יחריגו אותה, אבל הם לא היו מוכנים לוותר, ובלית ברירה, היא הקימה data center על בסיס מיזם משותף, עם שותף מקומי שאושר על ידי המשטר הסיני.

‏בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס נטען, שאנשי המשטר הסיני שולטים פיזית, במפתחות, פיזית, ב-data center הזה, ושאפל נטשה את טכנולוגיית ההצפנה שלה, כי המשטר הסיני לא הסכים שהיא תשתמש בו ב-data center הזה. צריך להדגיש, שהניו יורק טיימס ציין שלא ידוע לו על מקרים שבהם המשטר קיבל גישה או השתמש במידע שמאוחסן ב-data center הזה.

‏הנה עוד דוגמה, ב-2022 אפל הגבילה את השימוש בכלי שיתוף הקבצים שלה, ב-AirDrop שלה, אחרי שהתברר שאזרחים סינים משתמשים בו כדי לארגן הפגנות. ההחלטה הזו הזכירה החלטה אחרת שלה, משנת 2019, אז היא הסירה את אפליקציות המפות שלה מחנות האפליקציות הסינית, לאחר שהתברר שמפגינים פרו דמוקרטיים משתמשים בה בהונג קונג. נדמה לי שהתמונה די ברורה.

‏כמו במקרה של הספר שנכתב על Meta, ושסיפרתי עליו בפרק "מה יש בספר ש-Meta לא רוצה שתקראו", גם במקרה של אפל בסין, יש בספר סיפורים ואנקדוטות רבות שלא הגעתי אליהן. בכל זאת, זה ספר שמחזיק כמעט 450 עמודים. אבל נדמה לי שמה שחשוב להבין הוא ש-McGee לא מאשים את אפל בבגידה, כן? הוא לא טוען שאפל היא סוכן כפול. היא חברה אמריקאית שנכנסה לסין במטרה לבנות את סין, במטרה להעניק לה יכולות טכנולוגיות מתקדמות.

‏תראו, בראשית שנות ה-2000, כשאפל נכנסה לסין, היא קיבלה רוח גבית מוושינגטון. ב-2001 סין הצטרפה לארגון הסחר הבינלאומי. ארצות הברית וסין חתמו על הסכמי סחר חדשים, והאמריקאים היו בטוחים שהם יצליחו להחדיר ערכים ליברליים במדינה הקומוניסטית. לא רק שההחלטה של אפל להיכנס לסין לא הייתה שנויה במחלוקת, היא הייתה הגיונית, היא הייתה מתבקשת, עודדו אותה להיכנס לסין.

‏כאשר היא נכנסה לסין היא חשבה על דבר אחד ועל דבר אחד בלבד, על אפל. היא חשבה על ההכנסות שלה, על הרווחים שלה, על המוצרים שלה, אבל בגלל שהיא הייתה כל כך ממוקדת בעצמה, היא לא הבינה את ההשלכות הרחבות של המעשים שלה. הנה דוגמה, אפל סיפקה כל כך הרבה עבודה לספקיות הסיניות שלה, שאם ברגע אחד היא החליטה שהיא לא זקוקה לאיזשהו ספק, בגלל שהטכנולוגיה השתנתה או סתם בגלל החלטה עסקית, הספק הזה היה פושט רגל, הוא עד כדי כך היה תלוי בה. זה לא טוב לספק, אבל כזכור, אפל לא רואה אף אחד אחר, היא רואה את עצמה, ולכן היא הבינה שזה לא טוב לתדמית שלה בסין, זה לא טוב לה להיראות כמי שגורמת לפשיטות רגל של עסקים מקומיים, ולכן היא ניסחה חוק. סך ההכנסות שאפל תורמת לספק או לקבלן משנה סיני, לא יעלו על 50% מכלל ההכנסות שלו. באופן הזה היא וידאה שאם היא עוזבת ספק או קבלן משנה, הוא לא יפשוט רגל, כי היא רק 50% מכלל הביזנס שלו. אבל המשמעות של החוק הזה היא שאם אפל נותנת הרבה עבודה לספק מסוים, הוא חייב להשיג הרבה הכנסות מגורמים אחרים, כדי לשמור על המאזן של ה-50%. מאיפה הוא ישיג עוד הכנסות? מעבודה עם המתחרות של אפל. ומי המתחרות שלה? הרבה מאוד חברות סיניות. ומה קורה אם אפל עוזבת את הספק הזה? לאן הוא ילך? היא עזבה אותו. ממה הוא יתפרנס? מיצרניות סיניות. ומה הוא יביא איתו ליצרניות האלו? את כל הידע, את כל הכישורים, את כל המיומנויות שהוא למד אצל אפל.

‏אפל, הלכה למעשה, דחפה את הספקיות שלה, את קבלניות המשנה שלה, לידיים של חברות סיניות. היא עודדה אותן ללכת אליהן. הידע שהיא העניקה להן, החל לעבור מחברות הסלולר הסיניות לחברות אחרות. הוא התפשט וחילחל ברחבי סין. אפל חושבת על עצמה, אבל מבלי שהיא שמה לב, אולי אפילו מבלי שאכפת לה, היא תורמת תרומה מכרעת להפיכתה של סין למעצמה טכנולוגית. והיא עושה את זה כשעיניה עצומות לרווחה.

‏[מוזיקה]

‏עד כאן "עושים טכנולוגיה", פודקאסט על טכנולוגיה, אנשים, ואפל וסין שביניהם. תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה", לעורכת ולמפיקה שלנו, שלי נוי, ולאביב שם טוב, סמנכ"ל התפעול.

‏אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין ל"עושים טכנולוגיה" בכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם, או באתר האינטרנט של "רשת עושים היסטוריה". אתם גם מוזמנים לשלוח הצעות, רעיונות ומחשבות, לכתוב את המייל של התוכנית, tech@popup.co.il.

‏אני דוקטור יובל דרור, ואם אתם רוצים להזמין אותי להרצאה כנסו לאתר שלי, popup.co.il. לחצו על הכפתור האדום שמצד שמאל להזמנת הרצאה, והשאירו פרטים. ניפגש בפעם הבאה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה