מלחמת העולם השנייה - פרק 30 - עולם חדש

*הפרק מכיל מספר קטעים קשים להאזנה. משפטי נירנברג, מסך הברזל, בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, עקורים וּחסרי בית, הסתגלות לחיים אזרחיים, ארצות הברית ותכנית מרשל, האו"ם, עצמאות המושבות, מדינת ישראל, אבדות במלחמה ולקחים.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/01/2018.

‏[חסות]

‏ג'ינגל: "חינוכית".

‏[מוזיקת פתיחה, רצף הקלטות]

Adolf Hitler: “Es lebe Deutschland!”

General Dwight Eisenhower: “The eyes of the world are upon you.”

Sir Winston Churchill: “We shall defend our island, whatever the cost may be. We shall never surrender.”

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏ברוכים הבאים לפודקאסט "מלחמת העולם השנייה" של ה"חינוכית". אני יובל מלחי.

‏פרק מספר 30 - עולם חדש.

‏[מוזיקת רקע]

‏ב-8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית לבעלות הברית. ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-2 בספטמבר 1945, נכנעה גם יפן, ובכך באה לסיומה מלחמת העולם השנייה. היה זה האסון מעשה ידי אדם הגדול בהיסטוריה. בין 60 ל-70 מיליוני בני אדם נהרגו ונרצחו במהלך המלחמה, כ-3% מאוכלוסיית העולם בשנת 1940. חוץ מכמות ההרוגים האדירה, השאירה המלחמה אין ספור אחרים פצועים ונכים, פיזית ורגשית, למשך כל ימי חייהם. בסוף מלחמת העולם השנייה היו הכלכלות האירופאיות הרוסות וההרס ברחובות ניכר כמעט בכל פינה. אימפריות כגון בריטניה וצרפת התרסקו. אם לפני המלחמה הן שלטו על אזורים נרחבים ברחבי העולם, הרי שלאחר המלחמה הן היו שקועות עד צווארן בחובות ונזקקו לעזרה. בעוד אימפריות ישנות התרסקו, שתי מדינות הפכו למעצמות על, ארצות הברית וברית המועצות. במהלך המלחמה הפכה ארצות הברית למפלצת תעשייתית וייצרה בתוך שנים בודדות כ-650,000 ג'יפים, 300,000 מטוסים, כ-90,000 טנקים וכ-10 מיליון רובים ומכונות ירייה. ברית המועצות לעומתה, למרות המפעלים האדירים והתעשייה העצומה שבנתה, חוותה מיד לאחר המלחמה הרס רב. רבים ממפעליה נהרסו לחלוטין והיה עליה לשקם את הכלכלה, התעשייה והחקלאות. בעקבות המצב החדש שנוצר בעולם, עמים רבים, בעיקר בדרום-מזרח אסיה, שנשלטו במשך שנים ארוכות על ידי אימפריות אירופאיות, החלו להילחם על עצמאותם. האמריקנים והסובייטים רצו שילכו בדרכם, בדרך הדמוקרטיה או הקומוניזם. עד מהרה מלחמות חדשות עמדו בפתח. הלקחים של מלחמת העולם השנייה, לעומת זאת, עדיין מהדהדים באוזנינו עד עצם היום הזה.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ונחלשת]

‏בתחילת מלחמת העולם הראשונה שלטו בעולם אימפריות כגון האימפריה העות'מאנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית, בנוסף לבריטים ולצרפתים. לאחר מלחמת העולם הראשונה נעלמו אימפריות רבות, ועתה, לאחר מלחמת העולם השנייה, אלו ששרדו את מלחמת העולם הראשונה עמדו להעלם גם כן. אירופה, היבשת ששלטה בעולם במשך מאות שנים, עמדה עתה בחורבנה. מדינות היבשת היו שקועות בחובות עצומים וכלכלותיהן הרוסות. עידן חדש עמד לאחר המלחמה, ואף אחד לא היה יכול לדעת כיצד הוא יתפתח. אם במלחמת העולם הראשונה האימפריות שינעו סחורות וחיילים לאירופה, הרי שמלחמת העולם השנייה התרחשה בכל רחבי העולם. המלחמה התרחשה באירופה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון, בברית המועצות, בהודו, בסין, ביפן ובחלקים נרחבים באסיה. מה שהחל כניסיון גרמני להשתלט על אירופה, וכניסיון יפני להשתלט על חלקים מסין, הפך למלחמה כלל עולמית והגדולה ביותר בהיסטוריה, מבחינת חיילים הרוגים, אזרחים שנפגעו והנזק שנגרם.

‏[מוזיקת רקע]

‏מסך הברזל.

‏לאחר שנכנעו הגרמנים בחודש מאי 1945, נותרו כיסי התנגדות במקומות רבים באירופה, והמלחמה נמשכה עוד מספר ימים במקומות שונים כמו בצרפת ובעיר פראג. בין אלו שנכנעו בפראג היו אזרחים סובייטיים לשעבר שנלחמו לצד הגרמנים. מיליוני אזרחים סובייטיים ראו בגרמנים דווקא כמשחררים מידי השלטון הסובייטי ושמחו להילחם לצידם. לאחר המלחמה, הקצינים שביניהם הוצאו להורג והחיילים נשלחו לתקופות ממושכות בגולאג, מחנות עבודה בכפייה. לאחר המלחמה חולקה גרמניה לארבעה חלקים בין ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת. למרות שברלין, הבירה הגרמנית, שכנה בשטח סובייטי, גם היא חולקה בין המעצמות. עד מהרה התחלפו חיוכי האמריקנים והסובייטים, שנפגשו על גדות נהר האלבה רגע לפני שהמלחמה הסתיימה, והפכו למלחמת עצבים בין שתי המעצמות. רבים קיוו שהסכסוך ייפתר במהרה, מפני שלא היה בכוחם אפילו לדמיין מלחמה נוספת.

‏לאחר המלחמה, וינסטון צ'רצ'יל הפסיד בבחירות בבריטניה, למרות שהיה אחד האנשים הפופולרים ביותר בעולם. הוא הגיע לארצות הברית מספר חודשים לאחר שהסתיימה המלחמה, שם נאם את אחד מנאומיו המפורסמים. צ'רצ'יל אמר: "צל נפל על הזירה שהוארה לא מכבר על ידי ניצחון בעלות הברית. אין איש יודע מה יש בדעתם של ברית המועצות והארגון הקומוניסטי הבינלאומי שלה לעשות בעתיד הקרוב, והיכן הגבולות, אם ישנם כאלה, להתפשטות והפצת רעיונותיהם. יש לי הערכה עמוקה מלאת עוצמה לעם הרוסי האמיץ ולידידי מתקופת המלחמה, המרשל סטלין. יש סימפטיה עמוקה ורצון טוב בבריטניה, ואין לי ספק שגם כאן, כלפי כל אנשי רוסיה, והחלטיות לצלוח את ההבדלים הרבים ואי ההסכמות בינינו, כדי לשמור על ידידות לאורך זמן. אך זוהי גם חובתי להעמיד בפניכם עובדות מסוימות על הסיטואציה הנוכחית באירופה. מסטטין לחופי הים הבלטי ועד לטרייסט בים האדריאטי, נמתח מסך ברזל לאורך היבשת. מאחורי הקו הזה שוכנות הבירות של מדינות עתיקות יומין, של מרכז אירופה ומזרחה". רבים ראו בנאום מסך הברזל של צ'רצ'יל כנאום תוקפני ומתריס כנגד ברית המועצות. "קונפליקט אדיר זה עתה בא לסיומו, והנה צ'רצ'יל מחרחר מלחמה בשנית!", יעברו כמה חודשים עד אשר העולם יתחיל לראות את השליטה הסובייטית האגרסיבית במזרח אירופה אותה חזה צ'רצ'יל עוד שנים קודם לכן.

‏[מוזיקת רקע מתגברת]

‏בשנים שלאחר המלחמה נחלק העולם לשני גושים, מזרח ומערב, דמוקרטיה קפיטליסטית מול קומוניזם אבסולוטי, ומדינות נאלצו לבחור צדדים. ברית המועצות עמדה לשלוט על מזרח אירופה במשך כ-40 שנה ואזרחי המדינות הללו ינסו לברוח מהגוש הקומוניסטי לכל אורך קיומו. הם יתארו את מזרח אירופה כמקום עצוב ומדכא. גרמניה חולקה לשתי מדינות שנודעו בשם גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית. בברלין אף הוקמה חומה במרכז העיר שהפרידה בין שני צידה.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ונחלשת]

‏לאחר המלחמה עזרו הבריטים ליוונים להקים ממשלה אוהדת למערב, אך עד מהרה פרצה בה מלחמת אזרחים. הנשיא טרומן חשש כי יוון תיפול לידי הקומוניסטים ותצטרף לגוש הקומוניסטי והכריז שמדיניות ארצות הברית, שנודעה בשם "דוקטרינת טרומן", תדגול מעתה בלעזור לאנשים החופשיים בכל מקום בעולם. היא הפכה תוך כמה שנים ממדינה שדגלה בבדלנות למדינה שכל העולם היה עניינה. ממדינה שדגלה בבדלנות, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, למעצמה שענייני כל העולם הפכו להיות גם ענייניה.

‏[מוזיקת רקע]

‏משפטי נירנברג.

‏לאחר שכבשו את גרמניה, החלו בעלות הברית בעיצובה מחדש ובסילוק סממני המשטר הנאצי. הן ערכו מספר משפטים לחברי המפלגה הנאצית, כאשר סדרת המשפטים המפורסמת ביותר נערכה בנירנברג ונודעה בשם "משפטי נירנברג". במשפטים הללו הועמדו בכירים נאצים לדין בעוון פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. משנת 1864 נחתמו ארבע אמנות בג'נבה, שהגדירו התנהגות ראויה של אומה וצבאה במהלך מלחמה. פשע נגד האנושות הוגדר כפשע נרחב כנגד אוכלוסייה אזרחית, המבוצע כמדיניות ממשלתית או בהסכמתה. פשעי מלחמה הם פשעים המבוצעים בניגוד לדיני המלחמה המקובלים - מתן יחס בלתי ראוי לשבוי מלחמה, עינויים והוצאות להורג ללא משפט. העיר נירנברג נבחרה בשל היותה בצד המערבי בשליטת האמריקנים ובשל סמליותה של העיר שהייתה ערש הנאציזם. במשך שנים רבות הייתה העיר מוקד לעצרות נאציות גדולות מאוד, ובשנת 1935 נקבעו בה חוקי נירנברג. החוקים הגדירו, על פי תורת הגזע הנאצי, מי היה רשאי להיות אזרח גרמני, ולמעשה שללו את זכויותיהם של היהודים ומיעוטים אחרים. נירנברג נבחרה גם בזכות העובדה כי בית המשפט בעיר שרד כמעט ללא פגע.

‏משפטי נירנברג נפתחו ב-20 בנובמבר 1945, מול בית הדין הצבאי של ארצות הברית ומול שופטים מקרב בעלות הברית. למרות שצ'רצ'יל, סטלין ואף רוזוולט האמינו בשלב מסוים כי יש להוציא להורג, במהירות וללא משפט, את הבכירים הנאצים ששרדו, התעקשה ארצות הברית לקיים משפט כדי שהעדויות ישמעו וכדי שהאמת תצא לאור. משפטי נירנברג הפכו לסדרת משפטים, אך הראשון שבהם היה המפורסם מכולם. במהלך המשפט הועמדו 23 נאצים בכירים למשפט, ביניהם הרמן גרינג, ראש הלופטוואפה ויד ימינו של היטלר, מרטין בורמן, מזכיר המפלגה הנאצית שהועמד לדין שלא בפניו, יואכים ריבנטרופ, שר החוץ של המשטר הנאצי, ורודולף הס, ממלא מקומו של היטלר. מרטין בורמן החליף את רודולף הס ועזר לקדם את תוכנית הפתרון הסופי של היטלר בדרכים שונות ומרובות. בורמן התאבד בסוף המלחמה וגופתו נמצאה וזוהתה רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

‏[מוזיקת רקע]

‏מארי-קלוד וילנד קורייר [כך במקור], עיתונאית וצלמת צרפתיה, הצטרפה לרזיסטנס הצרפתי עם תחילת המלחמה. בשנת 1942 נעצרה ושנה מאוחר יותר, לאחר שהועברה בין מחנות שונים, נשלחה לאושוויץ, שם שהתה כשנה וחצי. בקיץ 1944 הועברה מארי-קלוד למחנה הריכוז ראוונסבריק. במשפטי נירנברג היא סיפרה את שראתה באושוויץ: "ראינו את פתיחת הקרונות והחיילים שנתנו לגברים, לנשים ולילדים לרדת מהם. לאחר מכן היינו עדים למחזות קורעי לב - זוגות מבוגרים שהוכרחו להיפרד זה מזה, אמהות שנאלצו להיפרד מבנותיהן הצעירות, כיוון שהן נשלחו למחנות עבודה ועוד אמהות וילדים נשלחו הישר לתאי הגזים. כל האנשים הללו לא ידעו מה מצפה להם. הם כעסו על כי הופרדו אבל לא היה להם מושג שהם נשלחים למותם. כדי שהגעתם תהיה נעימה יותר, בין החודשים יוני עד יולי, הוקמה תזמורת שהורכבה מאסירות, כולן ילדות צעירות ויפות שלבשו חולצות לבנות ומכנסיים בצבע כחול כהה וניגנו בעת הסלקציה, בעת הגעת הרכבות, מנגינות עליזות. לאנשים נאמר כי הם הגיעו למחנה עבודה, וכיוון שלא הוכנסו אל המחנה הם ראו רק את הפלטפורמה שהוקפה פרחים. טבעי היה שהם לא תיארו לעצמם מה מחכה להם. אלו שנבחרו לתאי הגזים, הזקנים, אמהות וילדים, הובלו לבניין בעל לבנים אדומות". מארי-קלוד המשיכה לספר: "לאחר שהנשים התפשטו, הן נלקחו לחדר שנראה כמו מקלחת ולשם נזרקו קפסולות של גז מפתחים בתקרה. איש SS היה צופה בנעשה בחדר דרך חור הצצה. לאחר 5 עד 7 דקות, כשהגז סיים לעשות את עבודתו, הוא נתן את האות לפתיחת הדלתות. אסירים שחבשו מסכות גז נכנסו לחדר והוציאו את הגופות. הם אמרו לי שאנשים סבלו מאוד לפני שמתו, מפני שרבים נאחזו זה בזה והיה קשה מאוד להפריד ביניהם. לאחר מכן, יחידה מיוחדת הייתה מגיעה להוציא שיני זהב ושיניים תותבות. לאחר שהגופות נשרפו, סרקה אותה יחידה את האפר בניסיון למצוא זהב נוסף". "באושוויץ", סיפרה מארי-קלוד, "היו 8 משרפות, אך משנת 1944 הן לא הספיקו. ה-SS הורה לאסירים לחפור בורות גדולים, ושם הם הניחו ענפים שעליהם הותז נפט ואותם הציתו. לאחר מכן זרקו את הגופות לבורות. מהבלוק שלנו יכולנו לראות שלאחר שלושת רבעי שעה עד שעה מרגע הגעת שיירה, להבות גדולות הגיעו מהמשרפות והשמיים הוארו על ידי הבורות הדולקים. לילה אחד התעוררנו לקול זעקות מחרישות אוזניים. גילינו ביום למחרת, מאלו שעבדו בזונדר קומנדו, יחידות שבין השאר הוציאו גופות מתאי הגז, שיום לפני כן לגרמנים אזל הגז והם פשוט זרקו את הילדים לתוך המשרפות בעודם חיים".

‏[מוזיקת רקע מתגברת ונחלשת]

‏מארי-קלוד גם סיפרה כי גרמנים רבים ידעו על המתרחש באושוויץ. "כשנשלחנו לאושוויץ" סיפרה, "חיילי הוורמאכט אמרו לנו, 'אם הייתם יודעים לאן אתם נוסעים לא הייתם ממהרים כל כך לנסוע לשם'". היא גם סיפרה כי נשים רבות יצאו לעבוד במפעלים גרמנים, והאסירים שבמחנה היו בקשר עם אוכלוסייה אזרחית. בנוסף, נשים גרמניות ששמרו במחנה היו בקשר עם חברים ומשפחה והן סיפרו להם מה ראו באושוויץ. לימים תאמר מארי-קלוד כי חשה שאלו שנרצחו דיברו והאשימו את המרצחים דרך גרונה.

‏[מוזיקת רקע]

‏קו ההגנה של הנאשמים הטיל את האשמה על השיטה ועל כך שלא היה ביכולתם לסרב לפקודותיו של היטלר. רבים טענו כי היו בורג במכונה, חלק ממערך שבו בסך הכל מילאו פקודות, אחרים טענו לאי שפיות. במשך כשנה התנהל המשפט כאשר עיני העולם נשואות אליו. האמריקנים בחנו את הנאשמים במספר מבחני אינטליגנציה ומצאו שלכולם היה IQ מעל הממוצע ולאחדים הרבה מעל הממוצע. בחודש אוקטובר 1946 דחו השופטים את טענות ההגנה והטילו עונש מוות על 12 בכירים נאצים. שבעה אחרים נאסרו לתקופות שונות ואילו ארבעה נמצאו חפים מפשע. ב-16 באוקטובר 1946 נתלו 10 מבכירי המפלגה הנאצית. הרמן גרינג הצליח להתאבד שעות לפני שנתלה בעזרת גלולת ציאניד שהוברחה לתאו. לאחר שהורדו מהגרדום, הוסעו הגופות אל מחנה הריכוז דכאו, שם נשרפו גופותיהם ואפרם פוזר מעל נהר עלום שם בגרמניה, כדי שלתומכי הנאצים לא יהיה מקום עלייה לרגל.

‏[מוזיקת רקע]

‏משפטי נירנברג היוו הכרה באחריות לפשעי מלחמה והיו היסוד למשפטים נוספים דומים שנערכו בנירנברג ובמזרח הרחוק לפושעי מלחמה מיפן. העדויות שהושמעו בפני שופטי בית הדין היו העדויות הראשונות של הפשעים שביצע המשטר הנאצי. לאחר המשפט המתוקשר המשיכו להתקיים בעיר עוד כ-12 משפטים שזכו לשם "משפטי נירנברג הנוספים". למרות אלפי האשמות קשות, רק כ-1,400 איש נמצאו אשמים ופחות מ-200 מהם הוצאו להורג. עוד כמה מאות נשלחו למאסרי עולם, אך כעבור מספר שנים רק מעטים נותרו בכלא. אחוז מזערי מתוך ששת מיליון חברי המפלגה הנאצית נידון לעונש כלשהו. לאחר תקופת צינון קלה חזרו רבים מחברי המפלגה לעבודתם בניהול המדינה. בשנות ה-60 הפגינו סטודנטים בגרמניה כנגד אותם פקידים, פוליטיקאים וראשי ממשל, שלכולם היה עבר נאצי כלשהו. הסטודנטים יצאו לרחובות וצעקו: "מתחת לבגדים יש עובש בן 1,000 שנים".

‏לאחר משפטי נירנברג הנוספים, הורשו הגרמנים להעמיד למשפט את בני עמם בכוחות עצמם. מתוך כ-100,000 תיקים, פחות מ-7,000 הובאו למשפט. משפטי נירנברג, בהם הועמדו בכירים נאצים לדין, היו המשפטים הראשונים בהיסטוריה שבהם נשפטו ראשי משטר כלשהו על פשעים שבוצעו בארצותיהם. היה זה משפט שקבע כי לאנשים, לגנרלים ולמנהיגי מדינות יש אחריות בינלאומית כלפי מעשיהם. אך משפטי נירנברג לא עשו צדק מלא. גרמנים רבים שהורשעו ברציחות המוניות שוחררו לאחר מספר שנים או תמורת סכום זעום. רבים מהפושעים הנאצים ברחו, התחבאו, וחלקם עשו דרכם לדרום אמריקה, לעתים בעזרת הכנסייה הקתולית. למעשה, רק מיעוט מזערי מבין מאות אלפי הפושעים הנאצים הובאו למשפט, ומתוכם כמה מאות בלבד הוצאו להורג.

‏[מוזיקת רקע]

‏בית הדין הצבאי למזרח הרחוק.

‏אחת ההחלטות של דאגלס מקארתור ושל יועציו ביפן הייתה להעמיד לדין את אנשי צבא יפן שהיו מעורבים בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. האמריקנים העמידו לדין אנשי צבא ופוליטיקאים שהיו מעורבים באונס נאנג'ינג, במצעד המוות של בטאן ובתקיפה על פרל הרבור. בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, או בית הדין הצבאי לפשעי מלחמה בטוקיו, חילק את הפשעים לשלוש קטגוריות שונות: אלו שתכננו והוציאו לפועל מלחמה אגרסיבית, אלו שתחת פיקודם התבצעו מעשי זוועה, ואלו שביצעו אותם. במשך שלוש שנים שמע בית המשפט עדויות אודות פשעי המלחמה שבוצעו על ידי חיילים יפנים. בשונה מנירנברג, כל הנאשמים היפנים נמצאו אשמים. כ-600 איש הוצאו להורג על ידי האמריקנים ו-300 נוספים על ידי ההולנדים, לאור המעשים שביצעו באינדונזיה, מושבה הולנדית עד לשנת 1949. בין הנידונים למוות היה ראש הממשלה לשעבר טוג'ו הידקי, והוא נתלה בדצמבר 1948. את הקיסר היפני החליטו האמריקנים שלא להעמיד לדין או משפט, בשל חשיבותו לשיקום יפן. אחת הדרישות של ארצות הברית הייתה שהקיסר היפני יהפוך לבן אנוש ולא יהווה יותר דמות אלוהית, שהעם היפני סגד לה. הגרמנים והיפנים ראו במשפטים הללו כבלתי הוגנים וכצדק של מנצחים. היו לא מעט אנשים בצד בעלות הברית שהיו אשמים גם הם בפשעים כנגד האנושות, אך רובם לא הובאו לדין או שנשפטו לעונשים קלים בלבד. רבים תהו כיצד משטר כמו משטרו של סטלין יכול היה להאשים אחרים בפשעים נגד האנושות. אחרים תהו על אסטרטגיית הצוללות של ארצות הברית שטיבעה ספינות אזרחיות, על ההפצצות של ערי יפן ועל פצצות האטום.

‏לאחר המלחמה הבינו בעלות הברית כי הן זקוקות לגרמניה חזקה שתעמוד לצידם כנגד הסובייטים, ולכן לא התכוונו לצאת למסע נקמה כנגד הגרמנים. ארצות הברית ובריטניה גייסו יפנים וגרמנים רבים לשורותיהם כדי להילחם בקומוניסטים. מפקד היחידה היפנית 731, שהייתה אחראית ללוחמה ביולוגית וביצעה מעשי זוועה בסין, קיבל חנינה בתמורה לסודותיו ולמידע שצברה יחידתו במלחמה. עשרות אלפי המדענים שפעלו עבור היחידה וצבא יפן לא הובאו גם הם למשפט, ולאחר המלחמה רבים מהם המשיכו לקריירות בולטות והגיעו לתפקידים בכירים. ארצות הברית הייתה זקוקה ליפן חזקה והאמינה כי תהיה זו טעות להביא למשפט מדענים בכירים וחשובים. הרוסים, שהצליחו לשים ידיהם על מספר אנשים מיחידה 731, דנו אותם לתקופות מאסר ארוכות בשנת 1949, אך ארצות הברית גינתה את המשפט וטענה כי הוא בסך הכל תעמולה סובייטית. כיוון שמרבית הלחימה נפלה על כתפי ארצות הברית, דרשה המעצמה אמריקנית לעצב מחדש את הכלכלה היפנית ואת המבנה הפוליטי שלה, וכל זאת לבדה. האומה היפנית נזקקה גם היא לטיפול בפצעיה הכואבים. במדינה שלא הפסידה במלחמה מעודה, ובה כניעה הייתה בושה גדולה יותר ממוות, ההפסד היה כואב וצורב.

‏דאגלס מקארתור, אחד משני המפקדים של הכוחות האמריקנים באוקיינוס השקט, הפך למושל יפן וקיבל לידיו את ניהול המדינה ושיקומה. טרומן, נשיא ארצות הברית, נתן לו חופש פעולה כמעט מוחלט. מקארתור ראה ביפן בת ברית בעלת כלכלה מפותחת. בשנים שלאחר המלחמה החשיבה ארצות הברית את יפן כאי חשוב, אשר בבוא מן הימים יוכלו אנשיו לעזור לה במלחמתה בסובייטים הקומוניסטים בדרום-מזרח אסיה. ארצות הברית החלה לייצב את כלכלת יפן ללא התעשייה הצבאית הענפה ששלטה בה עד לא מכבר. האמריקנים עיצבו מחדש את מערכת החינוך ביפן והעניקו משמעות לחשיבותו של הפרט, לפלורליסטיות ולקדמה. ארצות הברית אסרה את דת השינטו היפנית, הורידה את רמות הסגידה לאנשי צבא לשעבר והשתלטה על התקשורת היפנית. ארצות הברית גם דאגה לכך שהחוקה היפנית החדשה, שהיא עזרה לכתוב, תכלול סעיף שבו נכתב: "מתוך שאיפתם הכנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, מוותרים אנשי יפן לעולם על מלחמה כזכות ריבונית של אומה ועל האיום או השימוש בכוח כאמצעים ליישוב מחלוקות וסכסוכים בינלאומיים". בכל אותה עת שבה התרחשו שינויים אדירים ביפן, הקפידו האמריקנים שלא להראות את מעורבותם והאזרחים היפניים האמינו כי השינויים הללו הגיעו מידי משכתבי החוקה היפנים. האמריקנים הבינו כי למרות כל השינויים, על יפן היה לשמור על כבודה. בשנות ה-50, עת נקרא מקארתור למלחמת קוריאה, הייתה יפן בדרכה לעתיד שצפו האמריקנים בדמיונם כמה שנים קודם לכן - מדינה יציבה ודמוקרטית, בעלת בסיס כלכלי יציב, ובת ברית של ארצות הברית במזרח הרחוק.

‏[מוזיקת רקע]

‏עקורים ופליטים.

‏לאחר המלחמה, חולקו שטחים רבים שהיו שייכים לגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה, בין מדינות שכנות. גרמניה איבדה כרבע משטחה לפני המלחמה ואזורים נרחבים במזרח גרמניה נמסרו לידי פולין. פרוסיה חולקה בין פולין לברית המועצות. קרוב ל-10 מיליון גרמנים שחיו באזורים הללו גורשו מהם, בנוסף לשלושה מיליון גרמנים שגורשו מהסודטים הצ'כים. הסובייטים שהשתלטו על חלקים במזרח פולין, וסיפחו אותם לברית המועצות, גרשו משטחם כשני מיליון פולנים. הסובייטים גם סיפחו את צפון-מזרח רומניה, חלקים במזרח פינלנד ואת המדינות הבלטיות. באירופה לבדה היו עתה יותר מ-30 מיליון איש שהוגדרו כפליטים ועקורים. אנשים שנעו ונדו במטרה למצוא מקום מגורים קבוע. ברחבי היבשת נהרסו לחלוטין בתים, בתי ספר, משרדים ומפעלים, והדבר גרם לרבים לחפש מקום מגורים חדש ואפשרויות תעסוקה חדשות. בעוד ארצות הברית ובריטניה היו עסוקות במציאת פתרונות ביגוד, מחסה ומזון לעקורים, הסובייטים במזרח גרמניה היו עסוקים בפירוק מפעלים תעשייתיים שנשלחו על כל ציודם לברית המועצות. עד מהרה הפכו הסובייטים את מזרח גרמניה לחברה קומוניסטית על ידי סגירת כל הבנקים הפרטיים והחרמת כל הכסף, הזהב והכסף הזר. הסובייטים היו נחושים להחזיר לעצמם מעט ממה שהפסידו במלחמה, יותר משהיו מעוניינים לדאוג לעקורים החדשים.

‏בחודשים שלאחר המלחמה, כ-14 מיליון גרמנים, שגורשו או שנמלטו ממדינות רבות באירופה, נדדו בדרכים בניסיון למצוא מקום מגורים חדש. כחצי מיליון מהם נספו בדרכם. מיליונים אחרים, קורבנות של מכונת המלחמה הנאצית, חיפשו גם הם בית חדש. ארגון האו"ם, שהוקם זה לא מכבר, הקים כ-700 מחנות ברחבי אירופה שבהם שוכנו עקורים וחסרי בית. רבים מהמגורשים והעקורים מצאו מקום קבע במדינות אירופה שהיו זקוקות לכוח עבודה. בריטניה למשל פתחה את שעריה בפני עקורים שהיו בעלי מקצועות נדרשים במדינה, שכן היא איבדה במלחמה כוח עבודה עצום שנהרג או שלא יכול היה לחזור לתפקידו לאחר המלחמה. בין העקורים שלאחר המלחמה היו יהודים רבים מאירופה ומצפון אפריקה, שנסו על נפשם ושהו במחנות העקורים. להם, שלא כמו לפולנים, לצ'כים או אפילו לגרמנים, לא היה לאן ללכת. רבים מהיהודים שחזרו לעיירותיהם וכפריהם גילו כי כל משפחתם נעלמה. יהודים רבים חוו גילוי אנטישמיות והתפרצויות אלימות כנגדם, הישר מידיהם של האוכלוסיות המקומיות. מאות יהודים נרצחו ונפצעו בפוגרומים הרבים וחששו לחייהם. העיתונות של החודשים לאחר המלחמה הייתה מלאה בכותרות על פוגרומים ביהודי טריפולי, פוגרום בפולין, בהונגריה, בסלובקיה, ברומניה ובמצרים. רוב העקורים והפליטים היהודים, הידועים בתור שארית הפליטה, שהו באזורים שבהם שלטו הבריטים והאמריקנים. בשנת 1947 הגיע מספרם לכרבע מיליון איש.

‏האו"ם, בעזרת סוכנות הסעד והשיקום, דאג לפליטים, שקיבלו עזרה גם מ"הג'וינט", ארגון צדקה יהודי-אמריקני שהוקם בשנת 1914. גם ארגון "אורט" ניסה לדאוג לפליטים ושלח מורים להכשיר רבים לתעסוקות נדרשות. לאחר המלחמה, ולאור מיליוני הפליטים שהסתובבו באירופה, מיהרו מדינות רבות לסגור את גבולותיהן לפליטים. הן חששו מהצפת פליטים במדינתם, מהצורך לדאוג להם וממשבר הומניטרי שיתרחש בגבולותיהן. בארצות הברית, גם לאחר המלחמה, שמרו על מכסות הגירה, ורק כ-16,000 יהודים הורשו להיכנס לארצות הברית בין סוף המלחמה לתחילת 1947. גם לבריטים היו מכסות הגירה חמורות בארץ ישראל, ואפילו מדינות כמו אוסטרליה הרשו רק לכמה אלפי יהודים להגר אליה. כתוצאה, נותרו פליטים יהודים רבים תקועים על אדמת אירופה. בשנת 1948 אישר הקונגרס האמריקני לכ-80,000 יהודים להגיע לארצות הברית, ולמעלה מ-100,000 אחרים עשו דרכם למדינת ישראל. מחנות העקורים החלו להיסגר בתחילת שנות ה-50, והאחרון שבהם נסגר בשנת 1957. משה לגין, ששירת בצבא הסובייטי במלחמה, כתב בספרו "בין הטיפות": "לאחר המלחמה מולדתי לא חיכתה לי, גם לא אח או קרוב משפחה. במקלי ובתרמילי יצאתי לחפש לי אבן להניח את ראשי עליה. את מולדתי היה צריך עוד להקים והדרך אליה הייתה רחוקה ורבת חתחתים".

‏[מוזיקת רקע]

‏בריטניה.

‏במדינות הלוחמות, בעיקר בארצות הברית, בבריטניה ובברית המועצות, היה צורך להסתגל מחדש לעידן ללא מלחמה. שלוש המדינות הסבו את התעשיות שלהן לתעשיות מלחמתיות, ובצבאותיהן לחמו מיליונים שעתה עשו את דרכם הביתה. מיליוני החיילים הבריטים שחזרו אל האי, גילו את ערי בריטניה המופצצות ואת העבודה הרבה שעמדה לפניהם. בריטניה הייתה שקועה בחובות, היא הוציאה למעלה מרבע מהאוצר המדיני שלה על המלחמה ועתידה היה לוט בערפל. במהלך המלחמה הוסבו התעשיות בבריטניה לשרת את הצבא, ולמעלה מ-50% מהתעשייה הבריטית עסקה בייצור מלחמתי. מיליוני אנשים הועסקו על ידי תעשיות המלחמה השונות ועתה כבר לא היו זקוקים להם.

‏[מוזיקת רקע]

‏בתחילת שנת 1941 החלה ארצות הברית בתוכנית "החכר-השאל", חוק אמריקני שאפשר לנשיא ארצות הברית לשלוח מזון, אספקה, נפט, ספינות, מטוסים ומוצרים צבאיים אחרים ללא תמורה למדינות ברחבי העולם. החוק איפשר לארצות הברית לעזור לבעלות בריתה, בעיקר בריטניה, ברית המועצות וסין, מבלי להתערב במלחמה ולהישאר ניטרלית. ארצות הברית סיפקה למעלה מ-50 מיליארד דולר של סיוע, שהם כ-600 מיליארד דולר בערך כספי של ימינו. בריטניה קיבלה כ-60% מכלל הסיוע וברית המועצות כ-20%. בחודש אוגוסט 1945 סיים הנשיא טרומן במפתיע את תוכנית "החכר-השאל". האמריקנים ביטלו את החוק באופן דרמטי מפני שחשדו כי הבריטים מכרו חלק מהסחורה שקיבלו והשתמשו בכסף כדי לתחזק את האימפריה הבריטית. בבריטניה הורגש מחסור ומדיניות קיצוב במזון הונהגה במדינה עד לשנת 1952. מוצרים כמו לחם, שלא הוקצבו במהלך המלחמה, הוקצבו לאחר סיומה, מה שהעיד על המצב הקשה בבריטניה. למרות שבריטניה נלחמה נגד הנאצים כמעט לבדה בשנתיים הראשונות של המלחמה וסיימה בצד המנצח, היא ירדה מגדולתה הפיננסית והפכה עד מהרה מאימפריה לעוד אחת ממדינות העולם.

‏[מוזיקת רקע]

‏ברית המועצות.

‏ברית המועצות הקריבה מיליוני אנשים כדי להביס את הגרמנים. קרוב לתשעה מיליון חיילים נהרגו בקרבות מול הוורמאכט ועוד כ-20 מיליון נהרגו או נרצחו במהלך המצור על לנינגרד, במחנות השבויים של הגרמנים, במחנות הריכוז וההשמדה, ברעב ובמגפות. במהלך המלחמה קטנה אוכלוסיית ברית המועצות בכ-40 מיליון איש. כלכלתה הייתה הרוסה והסובייטים הלוו כספים ממספר מדינות אירופיות, אך מוצרים רבים היו חסרים במדינה במשך שנים רבות, ולמעשה לכל אורך שנות השלטון הקומוניסטי. בברית המועצות שלאחר מלחמה נאסר על קטועי גפיים לצאת לרחובות כדי שלא להפחית מניצחון המלחמה. מיליוני הנכים הסובייטים שחזרו הביתה הפכו לקורבנות. קרובי משפחתם התביישו בהם והסתירו אותם. רבים לא העזו לצאת יותר לרחוב.

‏בדרכם לגרמניה כבשו הסובייטים את בולגריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, פולין, רומניה, ולמשך זמן מה גם את יוגוסלביה. הסובייטים השתלטו על אמצעי התקשורת במדינה, הכתיבו את המהלכים המדיניים ודאגו לשלטון קומוניסטי אוהד. כמיליון חיילים סובייטים הוצבו במדינות שנשלטו מרחוק וביד קשה על ידי ברית המועצות. הסובייטים הכריחו את מדינות מזרח אירופה שעליהן שלטו לספק חומרי גלם ומוצרים תעשייתיים והחרימו מוצרים גרמנים רבים שנחשבו כפיצויים.

‏ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית עשו מאמצים נרחבים להביא למדינותיהם כמה שיותר טכנולוגיות חדשות וגילויים מדעיים פורצי דרך. הן פתחו במבצעים נרחבים בהם אלפי מדענים גרמנים, שהיו קודם לכן חברים במפלגה הנאצית, עברו לשטחם והחלו לעבוד על פרויקטים למען מעצמות העל החדשות.

‏[מוזיקת רקע]

‏ארצות הברית ותוכנית מרשל.

‏בשונה ממלחמת העולם הראשונה, לאחריה חזרה ארצות הברית אל גבולותיה והפנתה עורף לאירופה, בשנת 1945 לקחה על עצמה ארצות הברית תפקיד גלובלי. היא הקימה בסיסים צבאיים ברחבי העולם, אותם עדיין מאיישים חייליה כיום. לארצות הברית יש כיום כ-800 בסיסים ברחבי העולם, עשרות מהם בגרמניה ועשרות ביפן. ביפן מוצבים כ-55,000 חיילים בדרך קבע. כלכלת אירופה שלאחר המלחמה הייתה מרוסקת. מיליונים הפכו לחסרי בית ואזורים חקלאיים נרחבים נהרסו במהלך המלחמה כתוצאה מהפצצות, שחרור סכרים והזנחה. במהלך המלחמה כבישים הופצצו, מסילות רכבת נהרסו וגשרים קרסו. בפני המדינות עמדה עתה תקופה של עבודה קשה והשקעה רבה, אך קופות המדינות היו ריקות. ארצות הברית חששה כי המצב במדינות הללו יהווה קרקע פורייה לאימוץ הקומוניזם. האמריקנים חששו כי אם לא ימצא פתרון לכאוס שהשתולל באירופה לאחר מלחמה, תהיה זו שאלה של זמן עד שתפרוץ מלחמה גדולה נוספת, או שאירופה כולה תהפוך לקומוניסטית. כתגובה, החלה ארצות הברית בתוכנית להבראת אירופה, ורמטכ"ל ארצות הברית במלחמה, ג'ורג' מרשל, נקרא שוב לדגל.

‏תוכנית ההבראה האמריקנית לאירופה נודעה עד מהרה בשם "תוכנית מרשל". התוכנית הקצתה 17 מיליארד דולר, סכום שווה ערך לכ-130 מיליארד דולר בערך הכספי של ימינו. מטרת התוכנית הייתה לעזור למדינות אירופה להשתקם כלכלית. כמעט כל הכסף בתוכנית ניתן ללא תמורה ורק כ-10% ניתנו כהלוואה. הסובייטים לא הרשו למדינות מזרח אירופה להגיש בקשה לקבלת כספים, וכל הכסף ניתן למדינות מערב אירופה. מטרת התוכנית הייתה גם לעצור את ההתפשטות של הקומוניזם, למנוע מלחמה נוספת ולשמור על סחר חופשי בין המדינות. ארצות הברית חששה כי ללא בנות ברית כלכליות לא יהיה ביקוש לסחורה אמריקנית והדבר יוביל לאבטלה. תוכנית מרשל החלה בשנת 1948 ופעלה במשך ארבע שנים. חמשת המדינות שזכו לתקציבים הגבוהים ביותר היו בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה והולנד. זוהי עובדה די מדהימה, כי בין המדינות הללו היו גם גרמניה ואיטליה, אויבות מרות של ארצות הברית רק מספר שנים קודם לכן.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ונפסקת]

‏עד מהרה החלו מדינות המערב להשתקם, אך הן חששו כי הסובייטים יתקפו אותן טרם יספיקו להקים מחדש את צבאן. כדי לדאוג לביטחונן הקימו האמריקנים, הקנדים והאירופים, בשנת 1949, את ארגון נאט"ו, ארגון האמנה הצפון אטלנטית לשיתוף פעולה ביטחוני. באותה שנה יצרה ברית המועצות פצצת גרעין משלה והפכה למדינה השנייה בעולם שבידה היה נשק גרעיני. בשנת 1955 צורפה גם מערב גרמניה לנאט"ו, ומספר ימים מאוחר יותר הכריזו הסובייטים על הקמת גוף לשיתוף פעולה ביטחוני, שנודע מאוחר יותר בשם "ברית ורשה". הארגון היווה משקל שכנגד לנאט"ו ולהשפעה האמריקנית ההולכת וגוברת ברחבי העולם.

‏[מוזיקת רקע]

‏דה-מוביליזציה.

‏הצבאות העצומים של בעלות הברית, שכללו עשרות מיליוני חיילים, כבר לא היו נחוצים עם סיום המלחמה. בשנת 1940 היו לארצות הברית פחות מחצי מיליון חיילים, ועתה, בסוף המלחמה, היו להם יותר מ-12 מיליון חיילים במדים. קרוב לשמונה מיליון מהם שירתו מחוץ לאדמת ארצות הברית, בכל רחבי העולם. לבריטים היו כחמישה מיליון גברים ונשים במדים. החיילים וציבור בעלות הברית דרשו להחזיר את החיילים הביתה מהר ככל האפשר, אך המשימה לא הייתה פשוטה. עד מהרה החלו החיילים להפגין כנגד התהליך האיטי. טייסים ואנשי צוות אוויר בריטים, בהודו ובמזרח הרחוק, אפילו פתחו בשביתות. במשך שנה וחצי מסיומה של המלחמה, החזירו הבריטים כ-4 מיליון חיילים לחיים אזרחיים. האמריקנים החזירו עד אמצע שנת 1947 למעלה מ-10 מיליון חיילים וחיילות לאזרחות. אך החזרת החיילים הביתה לא הייתה הסוף. על המדינות השונות היה להחזיר את החיילים לחיים אזרחיים בהדרגה. חלק מהחיילים לא היו בבית במשך 6 שנים, ומשחזרו היו אנשים שונים לגמרי מאלה שיצאו לקרב. גם הנשים שנשארו מאחור לא ליקקו דבש, במיוחד בבריטניה, שם היה עליהם לחיות בקיצוב, תחת הפצצות, וחלקן הרחק מילדיהן שנשלחו לאזורים כפריים. בבריטניה זינק מספר הגירושין לשיאים חדשים. אך גם מספר הילדים שנולדו לאחר המלחמה זינק, והתקופה נודעה בשם ה"בייבי בום".

‏רבים מהחיילים ששבו הביתה סבלו מתופעות פסיכולוגיות שלא אובחנו כראוי באותם הימים. הם לא היו היחידים. אזרחים רבים סבלו מאותן התופעות לאור מה שעבר עליהם במשך המלחמה. עם זאת, לא היה ביכולת החיילים להזדהות עם סבל האזרחים, והאזרחים מצידם לא היו יכולים לתאר מה עבר על החיילים בשדות הקרב ובמשך השנים הארוכות הרחק מהבית. רבים מהחיילים בעמדות בכירות חזרו עתה למשרותיהם שלפני המלחמה. קצין תותחנים בריטי למשל, שפיקד על בית ספר לתותחנות באוסטריה הכבושה, חזר למשרתו הישנה בבנק כמכין תה, באזור נידח מחוץ ללונדון. נשים רבות שיצאו לעבוד במהלך המלחמה, חלקן בפעם הראשונה בחייהן, נאלצו עתה לפנות את מקומות העבודה שלהן לגברים. באותם ימים שלאחר המלחמה, הציפייה הייתה כי נשים יחזרו לעבודות השגרתיות שלהן במשק הבית ובגידול ילדים. רבות מהנשים הללו סירבו והמשיכו לעבוד מחוץ לבית, תוך כדי שהן סופגות קיתונות של ביקורת. המצב בארצות הברית היה טוב יותר מאשר בבריטניה כיוון שארצות הברית הפכה במהלך המלחמה למעצמה כלכלית. בשנת 1944 העבירה ארצות הברית את חוק ה-GI, שהעניק מגוון הטבות לחיילים משוחררים, כגון מלגות, הלוואות בריבית נמוכה ודמי אבטלה למשך שנה אחת. הדבר העניק לרוב החיילים תקופת הסתגלות ונחיתה רכה עם חזרתם.

‏[מוזיקת רקע]

‏האו"ם.

‏ארגון האומות המאוחדות הוקם בשנת 1945 במטרה להביא לפתרון סכסוכים ולמנוע מלחמת עולם נוספת. מספר שנים לאחר המלחמה אימץ האו"ם את מגילת זכויות האדם, המתארת את הזכויות הבסיסיות שיש לכל אדם באשר הוא. האו"ם הוקם על בסיס חבר הלאומים הכושל, ארגון בעל מטרות דומות שהוקם בשנת 1920, שאליו מדינות מסוימות לא הורשו להצטרף, אחרות גורשו ממנו ולא היו לו שיניים או מנגנוני אכיפה. מקימי האו"ם קיוו ללמוד וליישם את הלקחים הללו. משהוקם ארגון האומות המאוחדות, קיוו מקימיו כי הוא יצליח לגשר על פערים ולמנוע מלחמות בין מדינות יריבות. בנוסף, גיבש האו"ם מנגנונים לקבלת החלטות מהירות ולגיוס כוח חיילים רב לאומי שידע לפעול באזורים שונים ברחבי העולם. באפריל 1945 התכנס הארגון בסן פרנסיסקו ומגילת הארגון נוסחה בידי המדינות המשתתפות. עיקרי המגילה נוסחו כדי לשמור על זכויות אדם ברחבי העולם וכדי למנוע סכסוכים ומלחמות בדרכי שלום. בעצרת הכללית הראשונה השתתפו 51 מדינות, שצמחו ל-193 מדינות כיום. מנצחות מלחמת העולם השנייה עדיין מחזיקות בזכות הוטו במועצת הביטחון. כל וטו, או החלטה חוסמת, של ארצות הברית, ברית המועצות, סין, בריטניה או צרפת מונעים קבלת הצעות והחלטות. מלחמת העולם השנייה ממשיכה להשפיע עלינו עד היום.

‏[מוזיקת רקע]

‏עצמאות המושבות.

‏לאחר המלחמה הבינו הבריטים כי יאלצו לוותר על המושבות שלהם מעבר לים. הדבר היה אירוני מפני שיפן יצאה למלחמה בהכרזה כי תשחרר את עמי אסיה מעול הבריטים. האחרונים לחמו כנגד היפנים באוקיינוס השקט ובבורמה כדי לשמור על המושבות המרוחקות. וכך, למרות שיפן הפסידה ובריטניה יצאה בצד המנצח, בסופו של דבר נאלצו הבריטים לוותר על המושבות הרבות שהיו ברשותם באסיה הרחוקה. במהלך המלחמה הצהיר צ'רצ'יל שוב ושוב כי בריטניה לא תוותר לעולם על הודו. לאחר שצ'רצ'יל הפסיד בבחירות לקלמנט אטלי, הבין האחרון כי בריטניה לא תוכל להחזיק בהודו לאורך זמן, ובשנת 1947 זכתה הודו בעצמאותה. שנה לאחר מכן בורמה, סרי לנקה ומלזיה זכו גם הן בעצמאות. הודו, עליה שלטו הבריטים קרוב ל-200 שנים, חולקה לפקיסטן המוסלמית והודו ההינדית. כ-5 מיליון הינדו וסיקים נאלצו לעבור משטח פקיסטן להודו, וכ-5 מיליון מוסלמים עשו דרכם בכיוון ההפוך. מחלוקת שפרצה בין המדינות בחבל קשמיר נותרה בעינה עד היום.

‏בסין, המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם בשנת 1945, התלקחה בשנית מלחמת האזרחים. שני הצדדים שלחמו זה בזה, הלאומנים והקומוניסטים, היו תחת הפסקת אש במשך שנים ארוכות בעת שנלחמו ביפנים. לאחר שהיפנים נכנעו, מלחמת האזרחים שבה במלואה למדינה. למרות שארצות הברית תמכה בלאומנים, הם הפסידו לקומוניסטים, שהקימו את הרפובליקה העממית של סין בסין היבשתית. הלאומנים ששרדו את הקרבות ברחו לאי טייוואן, שם הקימו את הרפובליקה הסינית.

‏היפנים קיבלו בשמחה את הדף החלק שפתחה עבורם ארצות הברית. הם שמחו לשים את המנהיגים המיליטריסטים מאחורי סורג ובריח והחלו להסתגל למציאות חדשה. במדינה נאסר לשוחח או ללמד על יפן במלחמת העולם השנייה ועל הזוועות שביצעו חייליה. הדברים הללו הפכו לנושאי טאבו בשיח הציבורי ובמערכת החינוך. היפנים דיברו על הירושימה ונגסאקי, אך סירבו לדון באחריות שלהם להתנהגות הברוטלית במלחמה. האמריקנים, גם הם עודדו את היפנים לשים את המלחמה מאחור, ועשרות שנים לאחר המלחמה, יפנים רבים לא ידעו כמעט דבר על מה שחוללו חייליה של יפן בסין. הסינים סירבו לקבל פיצויים מהיפנים כתוצאה מהנזק שנגרם להם במלחמה וטענו כי זהו אירוע הומניטרי שלא ניתן לפצותו בכסף. עם זאת, במהלך השנים קיבלו הסינים מיליארדי דולרים מהיפנים בהלוואות ובעזרה כלכלית. עד היום, כאשר עולה הנושא לדיון, היפנים טוענים כי הם התנצלו מספיק וכי הגיע הזמן לשים את האירועים הללו מאחור. הסינים, כמובן, מסרבים, והוויכוחים והמחקרים נמשכים.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשונה מבריטניה, ניסתה צרפת לשמור על הקולוניות המרוחקות שלה. חיילים וייטנאמים שנלחמו בתעוזה כנגד היפנים ציפו כי עתה צרפת תזַכה אותם בעצמאות, אך עד מהרה תקוותיהם נגוזו. הצרפתים שלחו חיילים לווייטנאם כדי לשמור על מושבת הודו-סין, ואלה לחמו בווייטנאמים מלחמה ארוכה ואכזרית. הצרפתים איבדו בקרבות כ-150,000 פצועים והרוגים. תחילה גינתה ארצות הברית את צרפת על מלחמתה בווייטנאמים ועל תקוותיה האימפריאליסטיות, אך עד מהרה החלה ארצות הברית לחשוש מתאוריית הדומינו. התיאוריה, שהפכה פופולרית בארצות הברית של שנות ה-50 וה60, הביאה לחשש אמריקני כי נפילה של מדינה אחת לקומוניזם תוביל לשלטון דומה במדינות השכנות ובמדינות אחרות ברחבי העולם. האמריקנים החלו לתמוך בצרפתים, ועד מהרה, בתחילת שנות ה-50, יצאו למלחמה בקומוניסטים בקוריאה. לאחר המלחמה חולקה קוריאה לצפון הקומוניסטי ולדרום הדמוקרטי. מספר שנים לאחר מכן החלה ארצות הברית להתערב בנעשה בווייטנאם, ועד מהרה עברו האמריקנים להילחם בקומוניסטים הוייטנאמים לאורך שנים ארוכות.

‏[מוזיקת רקע]

‏מדינת ישראל.

‏לאחר מלחמת העולם הראשונה נשלטה פלשתינה על ידי חבר הלאומים, שהעניק מנדט על האזור לבריטים. בעקבות קרבות בין יהודים וערבים וסירוב ערבי לכל פתרון מדיני, נותרה בריטניה עם מנדט שלא ידעה כיצד לסיימו. לאחר שהתגלו הזוועות במחנות הריכוז וההשמדה באירופה, המשיכה בריטניה לשמור על הסטטוס קוו בארץ ישראל ומנעה מפליטים ומניצולי השואה להגיע לארץ. מדינות רבות בעולם לעומת זאת הזדעזעו מאירועי השואה ומצב היהודים שלאחריה, ומדינות רבות החלו לתמוך בהקמת בית יהודי בארץ ישראל. עד מהרה יהודים בארץ ישראל החלו להילחם בבריטים וארגונים שונים אף החלו לפגוע בהם פיזית. הצי הבריטי עצר ספינות מעפילים ושלח עשרות אלפים מהם למחנות מעצר, בארץ ובקפריסין. בשנת 1947 העבירו הבריטים את המנדט לאו"ם, שהחליט לפצל את השטח לשתי מדינות לשני עמים. בחודש מאי 1948, עם עזיבת הבריטים, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה. הסובייטים והאמריקנים רצו שהמדינה החדשה תהיה לצידם והכירו בה במהירות. מדינת ישראל נקלעה למלחמה עם שכנותיה שפלשו אליה והמלחמה הסתיימה רק בקיץ 1949.

‏[מוזיקת רקע]

‏אבידות.

‏עד היום קשה להעריך את מספר ההרוגים והפצועים במלחמת העולם השנייה. כמעט בכל ספר או מחקר מוערך מספר הרוגים שונה. בנוסף, עובדות ומסמכים היסטוריים מתגלים בכל עת ומציתים מחדש את הדיון על כמות ההרוגים בקרב זה או אחר. כיום, עם הנתונים שיש בידינו, גם אם הם עדיין רק הערכות, המספרים עדיין בלתי נתפסים. כ-60 עד 70 מיליון איש נהרגו במהלך המלחמה. שני שליש מהם אזרחים, ביניהם נשים וילדים. כ-70 מיליון חיילים שירתו בצבאות השונים במהלך מלחמת העולם השנייה. 17 מיליון חיילים נהרגו במהלכה. במהלך המלחמה איבדו הרוסים כ-28 מיליון איש, כ-3 מיליון וחצי שבויי מלחמה רוסיים, או כ-60% מכלל השבויים הסובייטיים, מצאו את מותם במחנות השבויים של הגרמנים. במחנות הללו מצאו את מותם גם קרוב ל-2 מיליון פולנים לא יהודים. כ-200,000 יהודים מצאו את מותם בעת שירותם בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה. בסך הכל, כ-5 מיליון אזרחים סובייטיים, כ-150 אלף איש מוגבלים בשכלם וכ-10,000 הומוסקסואלים נרצחו על ידי גרמניה הנאצית. רבע מכלל החיילים שנהרגו במלחמה נספו בשבי הגרמני או היפני, רובם רוסים ופולנים. בתחילת המלחמה התגוררו ברוסיה קרוב ל-200 מיליון איש, במהלכה אזרחים רבים לא שרדו את התנאים הקשים ועד סוף המלחמה הצטמקה אוכלוסיית רוסיה לכ-170 מיליון איש בלבד. כשני מיליון חיילים יפנים נספו במהלך המלחמה, שני שליש מהם מרעב וממחלות ולא בשדה הקרב. בסוף המלחמה, עת תקפו הסובייטים את היפנים, הם שבו כ-600,000 חיילים יפנים, כמחצית מהם לא שרדו את שנות השבי הקשות. במהלך המלחמה נהרגו בנוסף לחיילים גם כמיליון אזרחים יפנים. בדרום-מזרח אסיה נהרגו כ-5 מיליון אנשים תחת הכיבוש היפני במהלך הקרבות לשחרור השטחים מידי יפן. סין איבדה בין 15 ל-20 מיליון איש.

‏[מוזיקת רקע]

‏הגרמנים איבדו כ-7 מיליון איש במלחמה, מהם כ-5 מיליון וחצי חיילים. קרוב ל-5 מיליון מהם נהרגו בחזית המזרחית, בקרבות מול הרוסים. צרפת ואיטליה איבדו כחצי מיליון איש כל אחת, מחציתם אזרחים. הבריטים איבדו כחצי מיליון איש, מהם כ-400,000 חיילים. 90,000 מהם היו חיילים הודים, ביניהם גם פקיסטנים עתידיים ונפאלים. ארצות הברית איבדה יותר מ-400,000 איש במלחמה ולמעלה מ-600,000 מחייליה נפצעו. למעלה מחצי מיליון יהודים שירתו בצבא ארצות הברית במהלך המלחמה, 35,000 מהם ייהרגו, ייפצעו או יהפכו לשבויי מלחמה. הפינים איבדו קרוב ל-100,000 איש, מתוך אוכלוסייה של 3 וחצי מיליון אנשים. היוונים איבדו כחצי מיליון מתוך 7 מיליון תושבים. כמיליון יוגוסלבים נהרגו בקרבות במהלך המלחמה, מתוך אוכלוסייה של כ-15 מיליון איש. עשרות אלפי קנדים, אוסטרלים וניו זילנדים מצאו גם הם את מותם במלחמה. מתוך כמיליון חיילים פולנים כרבע לא שרדו את המלחמה. כ-5,700,000 יהודים נספו בשואה, מתוך קצת יותר מ-7 מיליון שחיו בשטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית. המספרים הללו מוסיפים להתעדכן עם השנים. אין מספר רשמי ואין דרך לדעת כמה אנשים נפצעו או נותרו נכים, פיזית ורגשית, כתוצאה מהמלחמה. על עולם שלם נגזר להתאושש ממנה.

‏[מוזיקת רקע]

‏מלחמת העולם השנייה הייתה המאורע הגדול והאיום ביותר בתולדות האנושות. מיליוני אנשים נעו וזזו כנחשול במשך 6 שנים. עשרות אלפי מבצעים צבאיים יצאו לפועל ועשרות מיליוני אנשים היו מעורבים במלחמה. במהלכה ביצעו היפנים והגרמנים מעשים מחרידים, מעשי זוועה שלא היו כדוגמתם בהיסטוריה. אחרים התעלו לגבהים של אצילות, אומץ לב וסיכון חייהם וחיי משפחתם בעבור אנשים שלא הכירו. הייתה זו מלחמת מודיעין, שבה האינטלקט הבריטי ניצח את היהירות הגרמנית. הייתה זו מלחמה שהפגישה בין שני מנהיגים נדירים, פרנקלין רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל, שעליהם הוטל להכריע את אחד המנהיגים המטורפים ביותר שהעולם ראה. הייתה זו מלחמה שבה ניסה היטלר להשמיד את העם היהודי, אך בסופה קמה לעם היהודי מדינה. היקף הזוועות במלחמה הזו הוא ללא תקדים, מהמעשים הנוראיים של היפנים בסין, מסע הרצח והאונס שביצעו הגרמנים בברית המועצות, הפצצות הערים והאוכלוסייה האזרחית על ידי הגרמנים, הבריטים והאמריקנים, שגרמו למספר הרוגים עצום בקרב אזרחים. דרך ההרעבה המכוונת שכפו הגרמנים והיפנים, ומאוחר יותר הסובייטים, על ערים שלמות ודרך מסע האונס הסובייטי במזרח אירופה, ופצצות האטום שהוטלו על יפן, וכלה במהלך המתוכנן להחריד של גרמניה הנאצית כנגד העם היהודי והשואה הנוראית שבאה עליו.

‏[מוזיקת רקע]

‏חלק לא מבוטל מהאנושות חשף במלחמה הזו את הצד המכוער ביותר של האדם. חלק אחר הראה בצורה כמעט מופלאה איך אפשר לשמור על אנושיות גם במצבים ובמקומות הקשים ביותר. וחלק נוסף של האנושות התנדנד בין שני הקצוות הללו. אם יש זמן ומקום אחד בהיסטוריה שבו העולם נרתם למלחמה ברוע, הייתה זו מלחמת העולם השנייה. מחריד לדמיין מה היה קורה אילו בעלות הברית היו מפסידות במלחמה.

‏[מוזיקת סיום]

‏תפקידנו הוא ללמוד על המלחמה ועל לקחיה ככל שניתן, כדי שלא נערבב את האמת ההיסטורית והעובדות עם כתבות שקריות באתרים רוויי שנאה, או סצנות הרואיות בסרטים הוליוודים. עלינו להיצמד לאמת ולהילחם במי שמנסה לטשטש אותה. כיום ישנם אלפי אתרים המכחישים שהשואה אי פעם התרחשה, שטוענים כי יומנה של אנה פרנק מפוברק, שטוענים כי מעולם לא היו תאי גזים ושמעט מאוד יהודים נרצחו בשואה. הם טוענים בלהט כי הכל המצאה, הם מציגים עובדות, תמונות וראיות תלושות מהמציאות, שמצליחות לבלבל ולשכנע רבים. ידיד שלי, שלימד בבחריין בקיץ 2016, נצטווה לעבור על כל ספרי ההיסטוריה של הכיתה ולתלוש מהם את הפרקים שעוסקים בשואה.

‏ברוכים הבאים למאה ה-21. זאב ז'בוטינסקי אמר בשנת 1935, ארבע שנים לפני פרוץ המלחמה, כי "אנו עומדים על הדרגה האחרונה שלפני פי התהום, בערב האחרון שלפני יום השואות המכריעות העומדות להתחולל על הגטו היהודי העולמי". לעומת הסתערות עולמית זו עומדת היהדות בלתי מוכנה ובלתי חמושה כראוי בשום פנים. עלינו גם להבטיח כי הדבר לא ישנה וכי העם היהודי לעולם לא יהיה שוב חסר ישע. ולבסוף, כשאידיאולוגיות של שנאה יצוצו שוב, בהם אנשים נשפטים על פי גזעם, צבעם, מוצאם או דתם, עלינו ללמוד מהעבר שלא לתת להן לחזור על עצמן. זוהי חובתנו לאלו שנאלצו לשלם עבור השיעור החשוב הזה בחייהם. ואת כל אלה עלינו לזכור ולעולם, לעולם לא לשכוח.

‏[מוזיקת סיום מתגברת]

‏פרק מספר 30 - עולם חדש.

‏מחקר, כתיבה ועריכה - נתן פוזניאק ויובל מלחי.

‏מפיק ראשי - רני שחר.

‏עריכת לשון - דינה בר-מנחם.

‏עריכת סאונד - "סופה סטודיו".

‏אחראית מטעם ה"חינוכית" - שרון וינברג שפיגלר.

‏שותפי הפקה - "פודקאסט ישראל בע"מ".

‏הפקה - "קטעים בהיסטוריה".

‏אני יובל מלחי. "מלחמת העולם השנייה", פודקאסט של ה"חינוכית".

‏ג'ינגל: "חינוכית".

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה