מלחמת העולם השנייה - פרק 14 - קרבות בצפון אפריקה - מערכה ראשונה
- הילית בירנבוים מדבדייב
- May 21
- 14 min read
רומל "שועל המדבר", טוברוק, א"י בצל כיבושי רומל, מצדה על הכרמל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/11/2017.
ג'ינגל: "חינוכית".
[מוזיקת פתיחה, רצף הקלטות]
Adolf Hitler: “Es lebe Deutschland!”
General Dwight Eisenhower: “The eyes of the world are upon you.”
Sir Winston Churchill: “We shall defend our island, whatever the cost may be. We shall never surrender.”
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
ברוכים הבאים לפודקאסט "מלחמת העולם השנייה" של ה"חינוכית". אני יובל מלחי.
פרק 14 - במדבריות צפון אפריקה, מערכה ראשונה.
[מוזיקת רקע]
משנת 1940 נלחמו בצפון אפריקה, בקרבות אדירים, למעלה ממיליון איש מעשר מדינות שונות. עלילות גבורתם וסבלם הלהיבו את הדמיון ויצרו מיתוסים של מצביאים גדולים. החיילים נלחמו בעיקר בחבל ארץ שנודע בשם המדבר המערבי, בו יש מעט מזון ומים, אך יש בו שפע של חול, סלעים וזבובים. הלחימה בצפון אפריקה היא סיפור מרתק על התמודדות בתנאי המדבר הקשים, על כוחות מיוחדים, הונאה והטעיה, טכנולוגיה וגבורת לוחמים. וזהו גם סיפור על תקופה מותחת בארץ ישראל שהביאה לתוכניות קיצוניות. זהו הסיפור של קרבות מלחמת העולם השנייה במדבריות צפון אפריקה.
[מוזיקת רקע]
אז איך נראית צפון אפריקה, לאלו מכם שאינם נמצאים מול מפה? ממזרח למערב נתחיל עם מצרים, מערבית לה שוכנת לוב, שגודלה בקילומטרים רבועים כמעט פי שניים ממצרים. חופה של לוב נחלק למעין שתי קרנות הפולשות צפונה, לעבר הים התיכון, כאשר ביניהן קיים מפרץ ענק. זהו מפרץ סידרה, המפריד בין חבל הארץ המזרחי, הקרוי קירנאיקה, על שם העיר היוונית קִירֶנָה, שבירתו בנגאזי, לחבל הארץ המערבי, הקרוי טריפוליטניה, שבירתו טריפולי. האיטלקים כבשו את האזור בשנת 1912 מידי האימפריה העות'מאנית, ואיחדו אותם למושבה חדשה בשם לוב. במדבר הלובי השומם, היבש והצחיח, עמדו להתרחש קרבות בין מעצמות אירופיות. מערבית ללוב נמצאת תוניסיה הקטנה, שהיא עשירית בגודלה מלוב. מערבית לה שוכנת אלג'יריה, גם כן מדינה ענקית, ומערבית לה מרוקו, הגובלת באוקיינוס האטלנטי.
עם סיום בנייתה של תעלת סואץ, הפכו המדבריות שסביבה לאסטרטגיים, והשליטה בהם הייתה המפתח להגנה על התעלה. הבריטים שהו במצרים מאז שנת 1882, לאחר שדיכאו מרד אנטי-אירופי במדינה, והאזור עבר במלואו לשליטתם במהלך מלחמת העולם הראשונה. טכנית, מצרים הייתה מדינה עצמאית, אולם בריטניה הקימה בה בסיסים צבאיים והתייחסה אליה כאל מושבה בריטית.
[מוזיקת רקע]
תעלת סואץ הייתה נתיב חשוב לספינות הבריטיות בדרכן להודו ולמושבות הבריטיות במזרח אסיה. הבריטים לא יכלו להרשות לה ליפול בידי ידיים זרות. מערבה משם, שלטה צרפת בתוניסיה, באלג'יריה ובחלק ממרוקו. לאחר תבוסתה של צרפת, ביוני 1940, היו המושבות הצרפתיות בשליטת ממשלת וישי. לפתע מצאו הבריטים אויב על הגדרות.
רומל, שועל המדבר, מגיע לאפריקה.
בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במבצע "מצפן" ודחקו את האיטלקים מאות קילומטרים הרחק מקהיר. תוך מספר חודשים הצליחו הבריטים להשתלט גם על כל הטריטוריות האיטלקיות באפריקה המזרחית. הגרמנים הבינו כי לא ניתן לסמוך על הצבא האיטלקי, והם יאלצו לקחת את העניינים לידיים. ימים ספורים לאחר ניצחונם המוחץ של הבריטים על האיטלקים, נחת בטריפולי, במערב לוב, הגנרל ארווין רומל, עם כוח שריון גרמני בשם "קורפוס אפריקה". רומל היה קצין שונה משאר הקצינים בצבא הגרמני. בניגוד לרקע המקובל של קציני הצבא, בתחילת המאה ה-20, ברובם בני אצולה פרוסיים, רומל היה בנו של פרופסור ומנהל בית ספר ונחשב למעין הרפתקן. במלחמת העולם הראשונה היה רומל קצין מצטיין. הוא נפצע שלוש פעמים וזכה בשלושה אותות כבוד.
בשנת 1934, כשהיה עדיין בדרגת רב סרן, זכה רומל לראשונה לתשומת ליבו של אדולף היטלר. למרות שבאופן רשמי לא היה רומל חבר במפלגה הנאצית, הוא מונה כאחראי על האימונים הצבאיים של תנועת הנוער הנאצית ועל סידורי האבטחה בעצרות המפלגה. לאחר מכן, נבחר רומל לשמש כמפקד משמר הפיהרר, ובשנת 1940 הוא מונה למפקד הדיוויזיה המשוריינת השביעית. הדיוויזיה של רומל דהרה דרך צרפת והייתה הראשונה להגיע לחופי תעלת למאנש, המפרידה בין צרפת והאיים הבריטים. בשל התמרונים המהירים שלה בשדה הקרב, זכתה הדיוויזיה בכינוי "דיוויזיית הרפאים", מכיוון שאפילו הפיקוד הגרמני לא תמיד ידע את מיקומה המדויק. העיתונות הנאצית הרבתה לפאר ולהלל את כישוריו של רומל, והפכה אותו לגיבור לאומי. חייליו, שהתנדבו לשרת עמו ב"קורפוס אפריקה", היו מלאי מרץ ובעלי מורל גבוה. הם היו מוכנים להרפתקה ייחודית במדבר, תחת מפקדם הנערץ.
מיד עם הגעתו, הצעיד רומל את יחידותיו המצומצמות במצעד מרהיב על פני ארמון המושל בטריפולי, ויחידות שכבר צעדו, הסתובבו מאחורי הארמון וחזרו להצטרף למצעד, כדי ליצור רושם שהכוחות הגרמנים שנחתו היו רבים מגודלם האמיתי. בדומה לכך, פנה רומל לבני בריתו האיטלקים, ואלו בנו עבורו, בזמן שיא, 200 טנקי דמה, עשויים מעץ ומשלדי מכוניות ישנות, כדי שכוחו ייראה גדול ממה שהיה באמת. הגרמנים עשו שימוש בטנקי דמה בשנות ה-20 באימונים, מפני שאסור היה להם להחזיק טנקים אמיתיים.
[מוזיקת רקע]
בחודש מרץ 1941, לאחר שצבר כוח של 25,000 חיילים ומאות טנקים גרמנים ואיטלקים, החל רומל במתקפה מזרחה, וללא קושי כבש את אל-עגילה שעל מפרץ סידרה שבצפון מרכז לוב. הבריטים, שפחדו כי רומל ישבש את נתיבי האספקה שלהם לבסיסים הקדמיים, נסוגו מזרחה, מעבר למפרץ סידרה, עד לעיר הנמל טוברוק, המרוחקת רק כ-730 קילומטרים מקהיר וכ-800 קילומטרים מתעלת סואץ. לשמע הידיעה כי היחידות הגרמניות שועטות לכיוונם, נטשו הבריטים את עמדותיהם ונָסוּ, לעתים תוך שהם משאירים כלים כבדים מאחור. בשלב זה מימש רומל את אחד ממהלכיו הבלתי שגרתיים, שהטילו אימה רבה כל כך על הניצבים מולו. הוא פיצל את כוחותיו, וזאת בניגוד לכל הדוקטורינות הצבאיות, ויצא למרדף מהיר, כשהוא דוחף את חייליו למאמץ על-אנושי, ללא מנוחה או שינה, ללא מודיעין, תוך מתיחת קווי האספקה, יצאו הכוחות הגרמניים למרדף. כאשר נגמר הדלק בטנקים, תודלקו אלה בדלק שנלקח מכלי רכב צבאיים אחרים שנצטוו לעצור, או מדלק שהוטס אליהם ישירות מעבר לים, תוך כדי נטילת סיכונים רבים.
רומל לא עצר להערכות מודיעיניות של הבריטים, הוא פשוט המשיך להתקדם. מול הכוח הגרמני עמדה דיוויזיה משוריינת בריטית שהייתה במצב מכני עגום. אף לא אחד מהטנקים שלה היה כשיר לפעולה לאחר שבועות רבים של לחימה במדבר. מפקד הקרבות הבריטי המעוטר, הגנרל פיליפ נים, לא ציפה להתקדמות כה מהירה של הגרמנים. המפקדים הבריטים הבכירים החלו לנוע בשיירה אל מפקדה חדשה ועורפית יותר, אך הם נתקלו בסיור גרמני שלכד את המפקדים הבכירים ביותר בחזית, וביניהם הגנרל נים, ריצ'רד אוקונור, מפקד הכוחות הבריטים במדבר המערבי, מפקד הכוחות במזרח התיכון ג'ון קומב, וגנרלים נוספים. הייתה זו מכה בלתי נתפסת עבור הבריטים.
לאור ההתקדמות המהירה של הגרמנים וחוסר המוכנות הבריטית, התבוסה הבריטית הייתה כמעט מוחלטת. קרן האור היחידה הייתה ההצלחה להגן על עיר הנמל טוברוק, המצויה בחלק המזרחי של לוב. הנמל שבעיר היה חשוב ביותר לכוחות הבריטים, כיוון שהיה בסיס אספקה חיוני, והבריטים החליטו להגן עליו בכל מחיר.
כוח אוסטרלי נסוג למצודת טוברוק, והצליח למנוע את כיבושה בידי כוחותיו של רומל. אוסטרליה הייתה מדינה עצמאית תחת הכתר הבריטי, והכריזה מלחמה על גרמניה שעות ספורות לאחר שעשתה זאת בריטניה. במהלך המלחמה, שירתו כ-400,000 חיילים אוסטרלים בחזיתות שונות מסביב לעולם. באפריל 1941 היה נדמה כי הבריטים יובסו בצפון אפריקה. למתבונן מהצד, היה הדבר כמעט ודאי. לאנשי התקופה, הדבר היה עובדה מוגמרת. הגרמנים שמו את טוברוק תחת מצור, עקפו אותה, והתקדמו אל מעבר לגבול מצרים, שם נקבעה החזית. מכאן, הגרמנים רצו לכבוש את תעלת סואץ, שכבר לא הייתה רחוקה. בתוך שבועיים התקדמו כוחותיו של רומל מאות קילומטרים, בשעה שהם מביסים את הכוח הבריטי הניצב מולם תבוסה ניצחת, ולוקחים בשבי את מפקדיו הבכירים. הגרמנים היו מרוחקים עתה רק 600 קילומטרים מקהיר, מרחק ימים ספורים מכיבוש קהיר ותעלת סואץ. משם תכנן רומל לעלות צפונה, דרך ארץ ישראל, ולחבור לכוחות הגרמניים באירופה. רומל הרכיב זוג משקפי אבק של שריונאים והצטלם עם המשקפיים הללו על ראשו. הוא מיד הפך לסמל בגרמניה. עיתונאים בריטיים החלו לכנותו "שועל המדבר". תוך זמן קצר הוא הפך לאגדה מהלכת על שתיים. כל שהפריד בינו לבין תעלת סואץ, היו רק כמה מכשולים לוגיסטיים.
[מוזיקת רקע]
את הסיסמה המפורסמת "הצבא צועד על קיבתו" טבע נפוליאון. במלחמה מודרנית לא רק בני אדם זקוקים למזון, אלא גם כלי הרכב שלהם, בצורה של שמן ודלק. כלי רכב בתנועה זקוקים גם לחלפים. רכב קרבי זקוק גם לתחמושת. באירופה עמדו לרשות צבאות הציר מסילות רכבת וכבישים, מאגרי דלק מקומיים ומקורות מים ומזון כמעט בלתי נדלים. אולם במדבר, בעיות הלוגיסטיקה מחריפות. לא רק שלוחמים נזקקים למים בכמויות גדולות יותר, בשל הטמפרטורות הגבוהות, אלא שכלל אין בשטח מקורות מים ומזון. נוסף על כך, שחיקת מנועי המשאיות והטנקים רבה יותר. אם באירופה החזיקו מנועי טנקים 2,500 קילומטרים ללא קרב, הרי במדבר הם החזיקו רק 1,500 קילומטרים. האבק, הצורך בנסיעה כמעט תמידית בהילוך נמוך בחול הטובעני, ומערכת הקירור, שלא תמיד הצליחה לקרר את המנוע, גרמו להחלפת תכופה של מנועים. חיילים אירופאים סבלו מאוד ממזג האוויר אליו לא היו רגילים, לחום הכבד והיבש, לרוחות המדבריות החזקות, ולסופות החול. רומל כתב ביומנו כי לא היה להם מושג מה כוחם של סופות החול האפריקניות: "ענני ענק של גוון כחול אדמדם הסתירו את הראות והמכונית שלנו זחלה לאיטה לאורך הכביש החופי. לעיתים קרובות הרוח הייתה כל כך חזקה, עד כי אי אפשר היה לנהוג. חול טפטף על חלונות המכונית כמו מים. היה קשה מאוד לנשום, והצלחנו בכך רק כששמנו מטפחת על הפה, בעת שהזיעה ניגרה מגופנו בחום הקשה מנשוא". זאת הייתה סופת חול צפון אפריקנית.
ככל שהרחיקו יחידות הצבא מבסיסן, כילו המשאיות כמויות גדולות יותר של דלק וחלפים. הגרמנים והאיטלקים נזקקו לכ-100,000 טונות אספקה מדי חודש על מנת לקיים את כוחותיהם. אספקה זו אמנם הייתה יכולה להגיע באוניות מאירופה, בנתיבים שנעו מנמלים בקצה המגף האיטלקי ומיוון הכבושה. אולם, על מנת לפרוק את האוניות הללו, נזקקו מדינות הציר לנמל בקנה מידה גדול. נמל בנגאזי, שהיה ברשותן, היה קטן יחסית, וכיוון שהיה נתון להפצצות בלתי פוסקות של המטוסים הבריטים, הן על הנמל עצמו, הן על השיירות הימיות שהובילו אליו את האספקה, ירד כושר הפריקה שלו לכמעט חצי. נמל טריפולי לעומתו, היה רחוק מטוברוק כ-1,200 קילומטרים, בדרכים קשות של כבישים משובשים, שהנסיעה בהם נמשכה כשבועיים. מסיבה זו, היו הגרמנים חייבים להשתלט על נמל טוברוק, לקצר את טווחי האספקה ולהגדיל את קיבולת הפריקה. הבריטים לעומת זאת לא התמודדו מול בעיה של אספקה לכוחות. לרשותם עמד נמל אלכסנדריה העצום, שהיה מוגן היטב על ידי שייטת הים התיכון הבריטית. כמו כן, עמדה לרשותם מסילת רכבת שהגיעה כמה מאות קילומטרים מטוברוק. לנמלה של טוברוק נודעה חשיבות גדולה, משום שלצורך ניצחון במדבר היה צורך לנצח תחילה בקרב האספקה.
[מוזיקת רקע]
טוברוק.
טוברוק יושבת לה על חוף הים של קירנאיקה, לא הרחק מהגבול עם מצרים, למרגלות שתי מדרגות הרים ענקיות. בתקופה הקדומה הייתה טוברוק מושבה יוונית, ובימי האימפריה הרומית נבנתה בה מצודה ששמרה על הגבול בין מצרים ללוב בערך. הנמל של טוברוק קלט כ-1,500 טון של אספקה ביום, או 45,000 טון אספקה בחודש. לנמלה של טוברוק נודעה חשיבות גדולה, משום שלצורך ניצחון במדבר היה צורך לנצח תחילה במלחמת האספקה. העיר בוצרה על ידי האיטלקים בשנת 1940, ובנוסף לביצוריה המלאכותיים, שימשו הצוקים שמדרום לעיר כמחסום טבעי. בשל חשיבותו העצומה של נמל טוברוק, החליט רומל לכבוש את טוברוק בכל מחיר.
[מוזיקת רקע]
הגרמנים התקדמו לכיוון גבול מצרים וטוברוק נותרה מאחור, מאות קילומטרים בשטח האויב, ובה הייתה נצורה דיוויזיה אוסטרלית, בפיקודו של הגנרל הקשוח לזלי מורסהד, שחיזק את מערך ההגנה והביצורים של טוברוק, והתכונן להחזיק בה ויהי מה. הרדיו הגרמני דיווח כי האוסטרלים היו עתה לכודים כמו עכברושים במלכודת. החיילים האוסטרלים בחרו לאמץ את הכינוי, ועד מהרה נודעו בתור "העכברושים של טוברוק". רומל היה משוכנע כי הבריטים ינסו להימלט מטוברוק דרך הים, כפי שעשו כבר בדנקרק. הוא דרש לקבל תגבורת כדי להביס את האוסטרלים ולדהור אל עבר מצרים, אך הגרמנים, שעמדו להתחיל במבצע ברברוסה בברית המועצות, לא תגברו את כוחותיו. רומל ראה ספינות בריטיות מגיעות לנמל טוברוק, אבל הוא לא העלה על דעתו כי הספינות לא באו לפנות משם חיילים, אלא לתגבר את חיל המצב בן 25,000 החיילים.
הבריטים הנחיתו בטוברוק תחמושת וטנקים חדישים. המתקפה הראשונה על טוברוק התרחשה באפריל 1941, אולם הניסיון של רומל לחסל את הכוח המגן נכשל. מודיעין גרמני-איטלקי לקוי, והגנה יעילה מצד הכוח הבריטי-אוסטרלי מפני הגרמנים, וכן דרכי הגישה הקשות לנמל, הובילו לכישלון מדינות הציר. רומל ידע שעמידתה האיתנה של מצודת טוברוק ניצבת בינו לבין שאיפתו לכיבוש מצרים. הפיקוד העליון בברלין התאכזב מרומל ומהעיכוב בכיבוש מצרים, ושלח אליו את הגנרל פרידריך פאולוס, ששירת עמו באותו הגדוד במלחמת העולם הראשונה. תפקידו היה לברר מהן תוכניותיו של רומל, ולשכנע אותו שאין הוא יכול להסתמך על תגבורות שיגיעו בקרוב. רומל התעקש שבכוונתו לתקוף שוב את טוברוק.
[מוזיקת רקע]
המתקפה השנייה על טוברוק התרחשה כעבור חודש, בחודש מאי 1941. הפעם הצליחו הגרמנים להבקיע פירצה במערך ההגנה ולהחזיק בה, ואף לקחת שבויים רבים. אולם האוסטרלים לא נסוגו ולא נכנעו. השריון הגרמני עמד שוב בפני מגננה עזה של האוסטרלים, והתוקפים ספגו כ-1,500 הרוגים. אלפים נפצעו בקרב והמתקפה נכשלה. פאולוס הורה לעצור את המתקפות, ואסר על רומל לתקוף שוב. בשובו לגרמניה דיווח פאולוס כי טוברוק אינה הבעיה, אלא אופיו וסגנונו של רומל, נוסף על בעיית האספקה לקורפוס שבפיקודו. העובדה שרומל לא הסתדר עם המפקדים האיטלקיים ומריבות ו-ויכוחים פרצו ביניהם, הביאה לכך שהסופרסטאר הפך לפתע ל-trouble maker.
[מוזיקת רקע]
רומל המשיך לצור על טוברוק, והבריטים החליטו לנסות ולפרוץ את המצור מבחוץ. לאחר שני ניסיונות התקפה כושלים מצד הבריטים, בניסיון לפרוץ את המצור ולחלץ את הכוחות בטוברוק דרך היבשה, הודיע גנרל ויוול לצ'רצ'יל כי לא עלה בידו לחלץ את טוברוק, וכי הכוחות הבריטיים נהדפו שוב עד לגבול מצרים-לוב. צ'רצ'יל זעם על ויוול, ובחודש יוני 1941 הורה להחליף אותו בגנרל סר קלוד אוקינלק, שנודע בכינוי "אוק".
קיץ 1941 הגיע, ועימו החום הנורא שטיפס ל-50 מעלות. מן האוויר תקפו הגרמנים ללא הרף את מגיני טוברוק במשך כל הקיץ, אך "עכברושי טוברוק" נאחזו במקומם. האוסטרלים בנו מגדלי תצפית, שאפשרו להם לכוון טוב יותר את הפגזים שירו לעורף הגרמני. הגרמנים בתגובה הביאו לאזור תותחי מצור עצומים, של 210 מילימטר, אשר הפגיזו ללא הרף את הנמל, והקשו על תגבור המגינים. במדבר עצמו, הכוחות המותשים ניהלו מלחמה מול תנאי המחיה יותר מאשר מול יריביהם. הצדדים התבצרו בחפירות וסבלו מהתמודדות יומיומית עם מחסור במים, זבובי החול הטורדניים, העקרבים, השמש הקופחת והדיזינטריה, שהפכה לבעיה רצינית במיוחד בקרב הגרמנים.
בעיית האספקה של רומל החריפה יותר ויותר. הבריטים שלטו באי מלטה הסמוך, ולמרות הפצצות גרמניות מסיביות, האי נשאר בידיים בריטיות. מאיזור זה יצאו חיל האוויר המלכותי וספינות קרב להתקפה כנגד שיירות הציר שהובילו אספקה לאפריקה. עד סוף אוגוסט 1941 הצליחו הבריטים להטביע במימי הים התיכון 52 ספינות של מדינות הציר, ולפגוע ב-38 נוספות. עד סוף המלחמה, יטביעו הבריטים במימי הים התיכון מעל ל-3,000 ספינות, ו-4 מיליון טון של ציוד ואספקה.
במשך הקיץ התבצרו הצדדים במקומם. האוסטרלים החלו לסבול מבעיות בריאות, ועד מהרה הוחלפו ביחידות פולניות וצ'כיות, ולאחר מכן, ביחידות דרום אפריקניות. רומל תכנן לפתוח ב-21 בנובמבר במתקפה נוספת על טוברוק. הוא לא האמין לאזהרות האיטלקים כי הבריטים עומדים לפתוח במתקפה גדולה. אבל ליתר ביטחון, החליט להשאיר את דיוויזית הפאנצר ה-21 בין טוברוק לבין הגבול הלובי עם מצרים, למקרה שהבריטים אכן יתקפו. משום כך לא היה לו כוח מספיק לתקיפת טוברוק. אולם אזהרות האיטלקים התגלו כנכונות.
[מוזיקת רקע]
ב-18 בנובמבר 1941, שלושה ימים לפני ההתקפה הגרמנית המתוכננת, פתחו הבריטים במבצע "Crusader", "צלבן". אם בתחילת שנת 1941 היו לבריטים בצפון אפריקה כמה עשרות אלפי חיילים, עתה מנה הכוח כ-750,000 חיילים. סופות אבק, שהתחלפו בסופות רעמים וברקים, הסתירו את התארגנות הכוחות, ותחת דממה אלחוטית מוחלטת, חצו הכוחות הבריטים את הגבול הלובי. הם הפתיעו לחלוטין את כוחות מדינות הציר. ברשות הכוחות הבריטים היו כ-700 טנקים, מהם כ-300 טנקים אמריקנים שהבריטים קיבלו בהשאלה, ולעומתם, 250 טנקים של עוצבת הפאנצר הגרמנית.
הכוחות האיטלקיים והגרמניים סבלו ממחסור חמור בחלפים. כוחות החי"ר שלהם מנו כ-34,000 איש, אולם הם סבלו מתת תזונה ומחולי. כישלון האספקה התגלה כעת במלוא חריפותו. הדבר היה בולט לעין כאשר הגרמנים או האיטלקים כבשו עמדות בריטיות בקרבות, וגילו קופסאות שימורים רבות, ביסקוויטים, בשר משומר, משקאות חריפים, סוכר, בגדים, נעליים, נייר טואלט ותרופות. חייל איטלקי כתב כי "דברים כאלה מעולם לא נכללו באספקה שלנו". גם בחילות האוויר נהנו הבריטים מעליונות מספרית מובהקת, ולפיכך ציפה צ'רצ'יל לניצחון מוחץ. ואמנם, הבריטים הצליחו לכבוש שטחים משמעותיים ומספר שדות תעופה, וכוחות נצורים מטוברוק הצליחו לפרוץ מתוך העיר, אולם ניצחון זה הושג במחיר יקר. תותחי ה-88 מילימטרים, האנטי-טנקים, גרמו לאבדות כבדות בקרב הבריטים. ב-8 בדצמבר הסיר רומל את המצור מעל טוברוק והחל לסגת מערבה, ובתחילת ינואר 1942 נטש את כל קירנאיקה, החלק המזרחי של לוב הגובל עם מצרים, ונסוג לאחור אל המקום שממנו יצא לדרך שנה קודם לכן.
המערכה בצפון אפריקה התגלתה כמערכת נדנדה, שבה אף צד לא הצליח לשמור על יתרונו למשך זמן ממושך. כעת, למרות שהבריטים ניצחו בקרבות, היה עליהם להתמודד עם נתיבי אספקה ארוכים ומתישים. הכתב הצבאי, אלן מורהד, הסביר עד כמה קשים היו הכיבושים במדבר: "כלי הרכב והטנקים מתנהלים כל אחד בפני עצמו, כמו המשחתות בים, וכל פלוגת טנקים או תותחנים מתקדמת במדבר כמו שייטת קרב בלב ים הנעלמת מעבר לאופק. את המדבר לא כובשים, כשם שלא כובשים את הים".
[מוזיקת רקע]
בתחילת שנת 1942 התאוששו הכוחות מחודשי הלחימה ומהתנועה הבלתי פוסקת. הם טיפלו בכלי התחבורה, בכלי הנשק ובעצמם, והחלו לתכנן את השלבים הבאים. רומל קיבל לידיו דיווחים של המודיעין הגרמני, שהצליח ליירט תשדורות של הנספח הצבאי האמריקני בקהיר. בעזרת המודיעין, ידע מה מתכננים הבריטים.
[מוזיקת רקע]
בינואר פתח רומל במתקפת פתע בשם "תסאוס" כנגד הבריטים, אך נעצר לאחר 500 קילומטרים בגלל בעיות לוגיסטיקה ואספקה. בחודש מאי של אותה השנה שוב פתח רומל במתקפה, שנודעה בשם "קרב גזאלה", כיוון שהתרחשה ליד עיירה לובית בשם עין אל-גזאלה. רומל תקף את הכוחות הבריטים בעוצמה רבה ובהפתעה גמורה. הבריטים, שיירטו שדרים גרמניים בערך מתחילת המלחמה, גילו על תוכניות גרמניות רבות בכל החזיתות בהן לחמו כנגדם. למרות יירוט תשדורות האניגמה והגילוי על מתקפה גרמנית מתוכננת, לא הועבר המידע הרלוונטי מהמפקדה בקהיר לידיעת הכוחות הבריטים עצמם. עד סוף חודש מאי היה היתרון הגרמני מוחלט, והבריטים נאלצו לסגת בחזרה לגבול מצרים. הם השאירו מאחור כוחות הודים ודרום אפריקאים בלתי מנוסים, להגנה על עיר הנמל טוברוק.
[מוזיקת רקע]
רומל הריח דם. הוא הפנה את כל כוחותיו לעבר טוברוק ולעבר הכוחות חסרי הניסיון שהגנו על העיר. הציוד הגרמני, ובמיוחד תותחי ה-88 מילימטרים האימתניים של הגרמנים, עלו על אלה של הבריטים. הגרמנים יכלו לפגוע בטנקים הבריטים ממרחק רב, בעוד שפגזי הטנקים של בעלות הברית לא הגיעו לאותו מרחק.
ב-20 ביוני החלה הרעשה ארטילרית בלתי פוסקת על טוברוק, ונוספה לה מתקפה אווירית שכללה שטוקות ומפציצים איטלקיים שערערו את ביטחונם של המגנים. בעוד פלסים גרמניים מפנים נתיב בשדות המוקשים, הבקיעו הפאנצרים את קווי ההגנה מול החטיבה ההודית, והצליחו ביום אחד בלבד לבתר [כך במקור] את העיר ולהגיע עד לנמל. יחידות גרמניות אחרות הקיפו את העיר ונכנסו אליה מכיוון מזרח. למחרת נכנע גנרל קלופר הבריטי עם 30,000 מחייליו, עוד בטרם הספיקו כוחותיו לפוצץ את הנמל ומתקניו. לידי כוחות הציר נפלו כפרי בשל מצבורי דלק ומזון עצומים וכן משאיות רבות. לאחר ששמע היטלר על כיבוש טוברוק, העלה את רומל בדרגה והעניק לו את דרגת גנרל פלדמרשל, הדרגה השנייה הכי גבוהה בצבא הגרמני. רומל, בדומה לחיילים גרמנים אחרים, עשה שימוש באמפטמין, או ספיד, סם שגרם לאלו שלקחו אותו לשהות ערים במשך ימים רבים ברצף. גם כוחות בעלות הברית עשו שימוש בספיד, בעיקר בקרב טייסים שטסו ימים רצופים ללא שינה, וגם בקרב יחידות מיוחדות שיצאו למבצעים בהם נדרשו לפעול במשך מספר ימים רצופים. השימוש בספיד לאורך זמן גרם לבעיות בריאות בקרב אלו שלקחו אותו באופן קבוע.
משנכנסו הגרמנים לטוברוק הם פגשו ביחידות שונות, ביניהם חיילים שחומי עור מסנגל. חייל איטלקי סיפר: "איזו תדהמה למצוא שם מאות סנגלים, שלמראה הקבוצה הקטנה שלנו קמו על רגליהם והרימו ידיים בכניעה. הבטנו בחיילים השחורים המסכנים האלה ששרתו את אנגליה העשירה. אנשים שבאו מרחוק להשתתף באיזו מלחמה, אולי אפילו בלי לדעת למען מי ולמען מה הם נלחמים". צ'רצ'יל לא האמין למשמע אוזניו כאשר נפלה טוברוק, והוא חש בחילה. לימים כתב: "לא הרי תבוסה, כי הרי חרפה".
במהלך חודש יולי 1942 השתררה במפקדה הבריטית בקהיר בהלה ואווירת נכאים. הכוח הימי עזב את אלכסנדריה, ובמפקדה בקהיר החלו לשרוף מסמכים. כמה מאות יהודים ברחו ממצרים לפלשתינה, וביקשו מקלט מפחד הגרמנים המתקרבים. תוצאות המערכה הסתכמו בכ-3,000 גרמנים הרוגים ופצועים, מול 50,000 בריטים, רובם שבויים. הבריטים נסוגו למצרים והחלו להיערך מחדש לקרב - קרב שיכריע את גורלה של האימפריה הבריטית.
[מוזיקת רקע]
התגובה בארץ ישראל לכיבושי רומל.
עם ניצחונותיו של "קורפוס אפריקה" ותחילת התקדמותו לכיוון תעלת סואץ באביב 1942, השתררה ביישוב חרדה אדירה. באותם ימים עשו הנאצים את דרכם באין מפריע אל תוככי ברית המועצות. היה נדמה כי אין שום כוח בעולם שיכול היה לבלום אותם. הגרמנים הלכו והתקרבו למוסקבה, וגם אל שערי ארץ ישראל. באותה עת כבר החלו להשמיד את יהודי אירופה בעשרות ומאות אלפים, והידיעות הללו עשו דרכן לארץ. היה חשש כי אם יכבשו הגרמנים את הארץ, הם ישמידו את יהודי ארץ ישראל וישימו קץ למפעל הציוני.
מדינות הציר החלו בהכנות לקראת חגיגות הניצחון. מוסוליני תכנן להיכנס לקהיר בראש "קורפוס אפריקה" כשהוא רכוב על גבי סוס לבן אצילי. בסוף חודש יולי הוא לקח עמו את הסוס ממטוסו וטס ללוב. שם חיכה להתמוטטות הסופית הבריטית ולכיבוש בירת מצרים. עם הגעתו של מוסוליני לאפריקה, החלו האיטלקים והגרמנים לחלק את פלשתינה ביניהם, ומוסוליני הציע, בנדיבות רבה, שרומל יהיה מפקד האזור. במקביל, החלו הנאצים במפקדת האס-אס להתארגן ליום שלאחר כיבוש מצרים וארץ ישראל. הם הקימו יחידת אס-אס מיוחדת, "איינזצגרופה מצרים", שמטרתה הייתה השמדת יהודי ארץ ישראל, בשיטות שבהן השמידו את יהודי מזרח אירופה - שואת כדורי הרובה.
ולטר ראוף החל את הקריירה שלו בחיל הים, הגיע לדרגה בכירה ובהמשך הצטרף לאס-אס. הוא היה מעורב בהמצאת משאיות הגז, משאיות אשר צינור המפלט שלהן חובר לתא אטום, והן שימשו כמעין תא גזים נייד להמתת יהודים, נכים ואחרים. גם בהן תכנן ראוף לעשות שימוש כשיגיע לארץ ישראל.
ההתלהבות מבואם של הגרמנים ניכרה בקרב האוכלוסייה הערבית בכל מקום ומקום. רבים מהערבים היו מוסתים על ידי המופתי חאג' אמין אל חוסייני, פרו-נאצי מוצהר שאף נפגש עם היטלר. חלק מהערבים בירכו איש את רעהו בברכת "הייל היטלר", ודוחות מודיעין בריטים דיווחו כי האוכלוסייה הערבית הפרו-גרמנית מצפה שהיטלר יגיע ויזרוק את היהודים לים. הערבים הצרו על כך כי אין ברשותם מספיק נשק כדי לעזור לגרמנים לשחרר את ארץ ישראל מיהודים.
גם שלטונות המנדט הכירו בסכנת כיבוש הארץ. ב-27 באפריל 1942 ניתנה לפלוגות הפלמ"ח פקודה לגייס את כל חבריהם בגיוס מלא ולעמוד בכוננות עליונה, למרות שלא היה בידם מספיק נשק. בקרב היישוב הדעות היו חלוקות. אחדים הציעו כי היהודים יסוגו עם הבריטים לקפריסין ולהודו, ואילו אחרים טענו כי הדבר בלתי אפשרי, ואם יתקרבו הנאצים לא יהיה מנוס אלא לעמוד מולם. יצחק טבנקין אמר כי "חצי מיליון יהודים אלה אינם צריכים לסגת. אף אחד מאיתנו לא צריך להיות ניצוֹל. הוא צריך לעמוד פה, עד הסוף, למען זכותו בעתיד, למען כבודו העצמי, למען נאמנותו ההיסטורית".
עם התקרבות הגרמנים לארץ הוכנה תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל, שנקראה "מצדה על הכרמל". התוכנית הייתה לנסות להתנגד לגרמנים עד האיש האחרון. על פי תוכנית זו, אמורים היו חיפה ושרשרת הרי הגליל להפוך למרחב מוגן בעל סיכוי להתנגדות ועמידה בפני הפולש, שהתבסס על כוחות שריון, ועל כן יתקשה בתנועה באזור ההררי. יחידות גרילה היו אמורות לצאת, להלום בגרמנים ולשוב למובלעת. היה ברור למתכננים כי בסופו של דבר, אפילו אם יצליחו לעכב את התקדמות הפולש, סופם של המגנים ושל האוכלוסייה האזרחית שבמובלעת נחרץ. עצם השם "מצדה על הכרמל" ביטא את חוסר סיכוי עמידתו של היישוב.
[מוזיקת רקע]
בינתיים במצרים החלו אנשי הישוב ששרתו בצבא הבריטי, ואליהו כהן, לימים בן חור, בראשם, להכין תוכנית שלפיה יקימו גשר דוברות על הנילוס. על הגשר הזה יעברו במהירות אלפי חיילים יהודים וארץ ישראלים, ששירתו בצבא הבריטי, ויסעו להכין את המגננה על הארץ. ההיסטוריון אורי ברנר כתב כי "בכל מפעל, בכל רחוב, בכל חצר קיבוץ ובכל התכנסות, אנשי שורת ההגנה נשאלו שאלות ונענו תשובות. בפלוגות הפלמ"ח נעשו הכנות. מי שלא חי באותם ימים, מי שלא חש את הריגוש והפחד, את התסכול והתקווה, את התכונה והאחריות הכבדה ואת נחישות ההחלטה, יקשה עליו להבין את רוח התקופה מהנייר המת".
כל אנשי היישוב המתינו בדריכות עצומה לתוצאות הקרב שעמד להתחולל מסביב ליישוב מצרי קטן, לא חשוב ובלתי מוכר, בשם אל-עלמיין. הקרבות סביבו עמדו להכריע את גורלם של הבריטים בצפון אפריקה, את גורלם של הגרמנים, ואת גורל יהודי ארץ ישראל. ואז, ביולי 1942, החל הקרב.
[מוזיקת סיום]
פרק 14 - במדבריות צפון אפריקה, מערכה ראשונה.
מחקר כתיבה ועריכה - שלומי הס ויובל מלחי.
מפיק ראשי - רני שחר.
עריכת לשון - דינה בר-מנחם.
עריכת סאונד - "סופה סטודיו".
אחראית מטעם "החינוכית" - שרון ויינברג שפיגלר.
שותפי הפקה - "פודקאסט ישראל בע"מ".
הפקה - "קטעים בהיסטוריה".
נשתמע בפרק הבא. אני יובל מלחי. "מלחמת העולם השנייה", פודקאסט של "החינוכית".
ג'ינגל: "חינוכית".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments