מלחמת העולם השנייה - פרק 15 - קרבות בצפון אפריקה - מערכה שניה
- נחמה אריאלי
- Jun 21
- 14 min read
יחידות מיוחדות במדבריות צפון אפריקה, הגנרל מונטגומרי, מבצע פסטוריוס, בריחתו של הגנרל אנרי ז'ירו, הפשיטה על דייפ.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/11/2017.
ג'ינגל: "חינוכית".
[מוזיקת פתיחה, רצף הקלטות]
Adolf Hitler: “Es lebe Deutschland!”
General Dwight Eisenhower: “The eyes of the world are upon you.”
Sir Winston Churchill: “We shall defend our island, whatever the cost may be. We shall never surrender.”
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
ברוכים הבאים לפודקאסט "מלחמת העולם השנייה" של ה"חינוכית". אני יובל מלחי.
פרק 15 - במדבריות צפון אפריקה, מערכה שנייה.
[מוזיקת רקע]
מדרום לרצועת החוף המצרית משתרעת שרשרת גבעות הידועה בשם הרמה הלובית. דרומית לה נמצא אגם מלח גדול ובלתי עביר. כוח שרצה להגיע למצרים היה צריך לעבור בין הגבעות לים, בשטח די צר. בנקודה זו הייתה ממוקמת עיירה קטנה בשם אל-עלמיין, ובה תחנת רכבת. התחנה הייתה מרוחקת רק כמאה קילומטרים מאלכסנדריה, הנמל המרכזי של הבריטים במצרים. היה ברור לכל שהגנת מצרים תלויה במאחז הזה, וברגע שהגרמנים יעברו אותו, מצרים תהיה שלהם. מִפקדת הצבא הבריטי הייתה מודעת לחשיבות האסטרטגית של אזור אל-עלמיין, עוד לפני פרוץ המלחמה במדבר המערבי. ולכן היא הכינה באזור שורה של מתחמים מבוצרים המוקפים שדות מוקשים וגדרות תיל, לאורך קו הנמתח מן הים ועד לשקע קטארה. המתחם המבוצר ביותר נבנה סביב תחנת הרכבת באל-עלמיין. סביבה הונחו מוקשים וגדרות תיל. ביולי 1942 חידשו הגרמנים את ההתקפה נגד הבריטים, בקרב שנודע בשם קרב אל-עלמיין הראשון, שנמשך לכל אורך חודש יולי 42'. הגרמנים נהדפו כאשר אף צד לא רשם יתרון מכריע. לשני הצדדים היו עשרות אלפי פצועים והרוגים.
יחידות מיוחדות במדבר.
במערכה במדבר המערבי תפעלו הכוחות הבריטים יחידות מיוחדות שפעלו מאחורי הקווים הגרמניים במשימות מודיעין, מיקוש, תקיפת מצבורי תחמושת ומזון, זריעת בהלה, שחרור מחנות שבויים ואף השמדת מספר רב של מטוסים על הקרקע. יחידות אלו זכו לתהילה בעקבות מִבצעיהן הנועזים ואף זכו מאוחר יותר לחיקוי בצבאות רבים בעולם בשל היוזמה שהפגינו, אומץ הלב ושיטות הפעולה הבלתי קונבנציונליות. כוח אחד שכזה היה צבאו הפרטי של פופסקי, יהודי ממוצא רוסי שנלחם למען בעלות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפצע ונותר נכה לכל החיים. שמו האמיתי היה ולדימיר פניאקוב, אך לחיילים הבריטים היה קשה להגות את שמו והוא כונה פופסקי. פופסקי עבד כמהנדס במצרים והתאהב במדבר. בסופי שבוע היה לוקח את מכוניתו ועורך מסעות במדבר המצרי. במסעותיו הוא התמחה בנהיגה וניווט במדבר, טיפול בשלל תקלות טכניות, שפצורים שונים של הרכב הנדרשים במסעות אלה, בלמידת אומדן כמויות המים והדלק הנדרשות לחציית המדבריות וברכישת יחסי ידידות עם השבטים הערבים. הוא שלט בשפה הערבית וכן במרבית השפות האירופיות ואף ידע להטיס מטוס קל ולנווט סירות.
פופסקי ראה עצמו בריטי לכל דבר, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה התחנן להתגייס לצבא הבריטי על מנת לעזור במאמץ המלחמתי. פופסקי נדנד לצבא הבריטי עד אשר הסכימו לגייסו. הוא הציע במרץ 1942 להקים יחידה שתתגנב אל מאחורי הקווים של צבאות הציר במדבר ותיצור קשרים עם השבטים הערבים בלוב, כדי להפעילם למטרות מודיעין וחבלה. שלטונות הצבא הסכימו לאפשר לפופסקי לגייס ליחידתו מספר קטן של מתנדבים. פופסקי וכמאה מתנדביו חדרו אל לב המדבר ובמשך קרוב לחצי שנה העבירו ידיעות מודיעיניות רבות ערך על כוחות האויב. במשך תקופה ארוכה, הסתתרו פופסקי וחייליו בקרב הערבים המקומיים ובמקומות מסתור אחרים שהכיר פופסקי היטב. פקידים בריטים לא אהבו את העלמויותיו של פופסקי וטענו כי הוא מפקד על צבאו הפרטי. מכאן נולד הכינוי "הצבא הפרטי של פופסקי", שהפך לכינוי הרשמי של היחידה. פופסקי וחייליו המשיכו לפעול במדבר והצטיינו בתנועה באזורים מדבריים שנחשבו בלתי עבירים. הם ביצעו פשיטות נועזות על מתקני תחמושת ומצבורי דלק, שיירות אספקה, שדות תעופה וכוחות של מדינות הציר. לצד שאר היחידות המיוחדות, הם זרעו פחד ובהלה מאחורי הקווים, והביאו לכך שתנועות האויב על הצירים המעטים התמעטו והוגבלו לשיירות בלבד, מה שהקל על מטוסי חיל האוויר הבריטי לתקוף שיירות. היחידה נלחמה לכל אורך הקרבות במדבר, ולאחר מכן גם השתתפה בקרבות באיטליה. לאחר המלחמה, עוּטר פופסקי באות השירות המצוין הבריטי.
[מוזיקת רקע]
היחידה המפורסמת, ובעלת המוניטין הרב מכולן בצפון אפריקה, הייתה היחידה לשירותי אוויר מיוחדים, או SAS. את היחידה הקים יש מאין מפקדהּ האגדי, הקולונל דיוויד סטירלינג, כיחידת קומנדו, שמטרתה הייתה לבצע פעולות בשטח האויב. השם, "היחידה לשירותי אוויר", היה הטעיה מכוּונת, ונועד לבלבל את הגרמנים. סטירלינג גייס אנשי צוות, ערך אימונים מתישים, וכשהיו מוכנים, החלו בפעולות מאחורי הקווים הגרמנים במעמקי המדבר. מבצעה הראשון של היחידה היה בחודש נובמבר 1941. על היחידה היה לצנוח מאחורי קווי האויב, לפשוט על שדה תעופה גרמני בלוב, ולחבל במטוסים גרמניים. בגלל תנאי מזג האוויר הקשים והעובדה שהם נחשפו, נהרגו 22 אנשי קומנדו, שליש מכלל היחידה. מבצעה השני של היחידה היה באמצע חודש דצמבר 1941. חיילי הקומנדו הבריטים פשטו על שלוש שדות תעופה והשמידו בהצלחה 60 מטוסים גרמניים בעודם על הקרקע. במהלך הפשיטה נהרגו רק שני אנשי קומנדו. ה-SAS הצטיינה במיוחד בתקיפת שדות התעופה האיטלקים והגרמניים. כוח קטן היה מגיח מהמדבר, בדרך כלל על גבי ג'יפים. לאחר שהלוחמים היו מגיעים אל שדות התעופה של מדינות הציר, הם פרצו את גדרות השדה, ובשיטה מיוחדת עברו ממטוס למטוס והניחו פצצה אחת בכל מטוס, במיקום שיגרום למטוס לפגיעה הגדולה ביותר. המטוסים התפוצצו ונשרפו בזה אחר זה, ולפני שהכוחות המותקפים הצליחו להתעשת ולארגן הגנה מסודרת, נעלמו לוחמי ה-SAS בחזרה לעלטת המדבר כלעומת שבאו.
[מוזיקת רקע]
במשך שנה ורבע של פעילות השמידה יחידת ה-SAS למעלה מ-250 מטוסים על הקרקע, פגעה במחסני אספקה, פוצצה פסי רכבת והרסה קווי תקשורת. הם גם השמידו מאות כלי רכב של מדינות הציר. מפקד הכוחות הבריטים אמר על סטירלינג, שהיה משוגע, די משוגע, אבל במלחמה כל צבא חייב גם לוחמים שכאלה. דייוויד סטירלינג עצמו התאמן בטיפוס על האוורסט בעת שפרצה המלחמה. הגרמנים כינו אותו מפקד הרפאים, כינוי מוזר לאדם חסון בגובה שני מטר. לאחר 14 חודשים שבהם פיקד על היחידה, הוא נפל בשבי והועבר למחנה שבויים איטלקי. הוא ברח ארבע פעמים ממחנות השבויים, אולם נתפס ולבסוף הועבר לגרמניה. בתום המלחמה הוא שוחרר. לאחר לכידתו של סטירלינג, הגרמנים, שהקימו יחידה מיוחדת כדי לעצור את יחידת ה-SAS, נשמו לרווחה. רומל רשם ביומנו כי "סטירלינג היה המפקד המוכשר ביותר ובעל כושר ההסתגלות הרב ביותר של קבוצת המדבר, אשר הרבתה להזיק לנו יותר מכל יחידה בריטית אחרת בעוצמה דומה". היחידה המשיכה להילחם תחת פיקודו של סגנו, פאדי מיין, ותחת סיסמת ה-SAS, "המעז מנצח". סיירת מטכ"ל הישראלית נוסדה בהשראתה.
[מוזיקת רקע]
מונטי.
בחודש אוגוסט הגיעו צ'רצ'יל והרמטכ"ל הבריטי אלן ברוק לצפון אפריקה. הם ביקשו לבחון את מהלך העניינים מקרוב. לאחר שצ'רצ'יל, במשקפי שמש וכובע מיוחד, לחץ לחיילים רבים את היד, הוא וברוק הדיחו את הגנרל קלוד אוקינלק ומינו במקומו את הגנרל הרולד אלכסנדר כמפקד הכוחות במזרח התיכון. כמפקד הארמיה השמינית מונה הגנרל ברנרד מונטגומרי, שנודע בכינויו מונטי. מונטגומרי לא היה מרשים מבחינה חיצונית. הוא היה איש קטן קומה ורזה, בעל אף נשרי ושפם מצחיק. הוא מעולם לא עישן, לא שתה משקאות חריפים, ולבושו היה סוודר פשוט. הוא נראה כמו האנטי גיבור, ג'נטלמן בריטי משעמם. כאשר הגיע מונטגומרי לצפון אפריקה, הוא הבין כי הפעולה הראשונה שיש לעשותה היא לאחד את כל החיילים, שהיו ממדינות רבות, תחת דגל אחד, ולהסב להם גאווה אישית במשימתם. מונטגומרי בחר להעביר למפקדי השטח הוראה ברורה כי יש להשתמש בשמו שלו כדי לבצע את המשימה. חיילים רבים עודכנו כי הנה מגיע גנרל רב עוצמה לחזית, איש בעל שיעור קומה שיכול להביס את רומל. גייסות השריון נהגו לצבוע על גבי הטנקים שלהם את המילה "מונטי". מיד עם כניסתו לתפקיד, החל מונטגומרי בהכנות להדיפת המתקפה הצפויה של רומל. הוא העריך נכונה את כוונותיו של רומל והציב את כוחותיו העיקריים סביב רכס כ-20 קילומטרים ממזרח לקו אל-עלמיין, במטרה לבלום את כוחות הציר.
מהצד האחר ידע רומל שבעלות הברית המשיכו להזרים תגבורות לארמיה השמינית, ולכן החליט לתקוף לפני שהבריטים ישיגו עדיפות מכרעת על כוחותיו. ב-30 באוגוסט החלה מתקפת מדינות הציר שנועדה לאגף את קו אל-עלמיין מדרום ולנתק את כוחות הארמיה השמינית מעורפם. לשם הסבר ויזואלי, נניח והוקמו עמדות בתל אביב, כוח האויב עובר דרך גבעתיים ועוצר בהרצליה. כעת אתה מכותר. הכוחות הבריטים היו ערוכים ומוכנים היטב לקראת המתקפה הגרמנית, וניהלו קרב מגננה מתוכנן היטב, שנקרא קרב אל-עלמיין השני. הבריטים לא התקשו לבלום את התקדמות קורפוס אפריקה. ב-6 בספטמבר השלימו כוחותיו של רומל את נסיגתם לעמדות המוצא שלהם לאחר שספגו אבדות ניכרות. היוזמה עברה לידי הבריטים.
מונטגומרי נתן משמעות רבה לאימון ולהכנות לקראת המשך הקרב. חלק ניכר מזמנו הוקדש להמצאת תרגולות, אימון החיילים והדאגה לאפסנאות. הוא השקיע רבות בארגון ובמורל הלוחמים. הוא דיבר אליהם ישירות ונסך בהם ביטחון.
לאחר קרב אל-עלמיין השני היו למדינות הציר כ-110 אלף חיילים לוחמים וכ-500 טנקים. חלקם טנקים איטלקיים, בינוניים בגודלם וביכולתם. לבריטים היו פי שניים חיילים, מטוסים וטנקים, מהם טנקים אמריקנים רבים שהגיעו בחודש ספטמבר.
בחודש אוקטובר 1942 עזב רומל את צפון אפריקה וטס לגרמניה. הוא סבל מלחץ נפשי ומבעיות בריאות רבות. כמחליפו מונה גאורג שטומֶה. רבים מהחיילים הגרמנים סבלו גם הם ממחלות ומעייפות רבה בשל השהות במדבר במשך שנה וחצי. לכוחות גם חסרו מוצרי אספקה בסיסיים, דלק ותחמושת. המורל הגרמני היה נמוך.
הודות ליירוטי אולטרה, השדרים הגרמניים המוצפנים, טיבּעו בעלות הברית בחודש אוקטובר ספינות מטען רבות, ורק כמחצית מהאספקה של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה, הגיעה ליעדה. הגרמנים ידעו כי לבעלות הברית היה ציוד עודף. הם קיוו כי הבריטים יתקפו ויעברו דרך שטח ביצורים שהקימו ושנקרא "גני השטן". האזור היה ממוקש בצפיפות והבריטים היו סופגים אבדות כבדות אילו נכנסו לאזור. מונטגומרי היה מודע לשדה המוקשים וידע כי יהיה עליו לפרוץ את "גני השטן". אך כדי לבלבל את רומל, הוא החל במבצע הונאה מבריק.
[מוזיקת רקע]
בעזרת מבצע ההונאה, קיווה מונטגומרי כי הגרמנים והאיטלקים יחשבו כי הבריטים עומדים לתקוף בדרום השטח, בין שישים הקילומטרים שבין ההרים לים. הבריטים תכננו להונות את הגרמנים ולמעשה לתקוף מצפון, קרוב יותר לים, תוך כדי שחיילים בריטים מפלסים דרכים בין שדות המוקשים. כוחותיו של מונטגומרי נקטו במספר תחבולות על מנת להונות את פיקוד הציר, הן לגבי מיקומה המדויק של המתקפה הבריטית, הן באשר למועד המתקפה. לתוכנית ההונאה ניתן שם הקוד "מבצע ברטרם". המבצע כלל בניית קו צינורות מים בשלבים, שנועד לשכנע את הפיקוד הגרמני כי המתקפה תחל רק לאחר השלמתו, וכי המאמץ העיקרי של בעלות הברית יהיה בדרום. ליד צינור המים הונחו משאבות דמה, תחנות שאיבה מזויפות ודמויות בגודל טבעי עשויות קרטון. היה נראה מהאוויר כי יקח לבריטים עוד זמן רב לסיים את צינור המים. בנוסף לכך, הביאו הבריטים למדבר את ג'ספר מסקליין, קוסם מקצועי שעזר להם לתכנן תפאורות ולבנותם, ואלו נועדו ליצור אשליה בעיני הגרמנים. הבריטים בנו כ-500 דגמים של טנקים שהורכבו מעץ והונחו על גבי ג'יפים שנסעו דרומה.
בפעולת הטעיה מבריקה נוספת, דגמים של משאית אספקה הונחו על גבי הטנקים שנועדו לבצע את המתקפה בפועל ונעו צפונה. במשך מספר שבועות עבדו צוותים בריטים ללא הפסקה. חלקם בנו את המסגרות, שנראו כמו טנקים, חלקם הכינו את הכיסויים וחלקם צבעו אותם. הבריטים גם בנו כיסוי של משאית לתותחים נגררים, ואפילו תחנת דלק מדומה באמצע המדבר, וגרמו לגרמנים להאמין כי הם עומדים להגיע בכוחות עצומים מדרום, ואילו בצפון ימתינו משאיות האספקה שימלאו את הטנקים בתחמושת, בדלק ובמזון, לפני שימשיכו מערבה.
[מוזיקת רקע]
ב-23 באוקטובר 1942, לאחר מספר ימים של התקפות אוויר וצליפה כנגד שדות תעופה, נפתח מבצע "קל רגל", בהרעשה כבדה של קרוב ל-900 תותחים. החבלנים פילסו דרכים צרות בשדות המוקשים של "גני השטן", שסומנו בחוט לבן. לאחר מכן החלו הדיביזיות הבריטיות להתקדם אל עבר הגרמנים המופתעים. הטנקים הבריטים העלו ענני אבק שהסתירו את הדרכים, וגרמו לטנקים בריטים אחרים לעצור ולחכות עד שהאבק יתפזר, כדי שיוכלו לראות לאן לנסוע. הגנרל שטומה, מחליפו של רומל, ביקש לבחון את החזית במו עיניו, אך כאשר נפתחה אש על מכוניתו, הוא חטף התקף לב, מת ועף מהמכונית שבה נסע. נהג הרכב לא שם לב לכך, וגופתו של שטומה נמצאה רק יום לאחר מכן.
רומל שמע על המתקפה בעודו בבית הבראה, ושמע גם על מותו של שטומה. הוא עלה על מטוס והגיע למערכה יום למחרת. בגלל מצב הדלק של כוחותיו, לא יכול היה רומל להניע את כוחותיו לקרב תנועה, ולכן הורה על הישארות הטנקים במקומם, והדבר גרם לפגיעות קשות בהם, באש נ"ט ובצליפות מהאוויר. אך גם בקרב הבריטים לא הכל הלך חלק. רבים מהטנקים נתקעו בשדות המוקשים, ובשל הדרכים הצרות גרמו לפקקי תנועה גדולים. עם אור יום, יכלו הגרמנים להפציצם, והבריטים ספגו אבדות רבות. צ'רצ'יל איבד את עשתונותיו, ושאל, "האם בלתי אפשרי למצוא גנרל היכול לנצח בשדה הקרב?"
רומל העריך כי לכוחותיו נותרו שלושה ימי תנועה לפני שיאזל להם הדלק. המטוסים הבריטים המשיכו להפציץ את הכוחות, שלא נעו ממקום למקום כדי לחסוך בדלק. מספר ימים לאחר תחילת המתקפה, הפציצו הבריטים שתי מכליות גרמניות סמוך לנמל טוברוק. 5,500 טון דלק ועוד 1,000 טון תחמושת ירדו למצולות. ימים ספורים לאחר מכן, הופצצה מיכלית גרמנית סמוך לחופי יוון, עת עשתה דרכה, גם היא, לנמל טוברוק. רומל הבין כי לא נותר לצבא הגרמני מספיק דלק כדי לתמרן.
לאחר כשבועיים שבהם התקדמו הבריטים וגרמו לאבדות בקרב הצבא הגרמני, חשש רומל כי צבאו ייתקע בדרכים ויושמד לחלוטין. הוא פקד על צבאו לסגת. הנסיגה הפכה לבריחה, שבמסגרתה לעתים החרימו החיילים הגרמניים כלי רכב איטלקיים באיומי נשק. למחרת, מששמע היטלר על נסיגת רומל, הוא רתח מזעם. הוא לא האמין כי רומל מסוגל לספוג תבוסה שכזאת. היטלר הורה לו לבטל את הנסיגה, אך לא ניתן היה לעצור את מנוסת הצבא הגרמני. מעמדו של רומל בקרב העם הגרמני מנע מהיטלר לפטרו.
רק הגשם השוטף שהחל לרדת בתחילת חודש נובמבר והזהירות של מונטגומרי מנעו את השמדת צבאו של רומל. היה זה ניצחונם האחרון של הבריטים במלחמה ללא בעלות בריתם. צ'רצ'יל נאם בפני בית הנבחרים הבריטי, באומרו כי "על ידי מערכת מופלאה של הסוואה, הפתעה טקטית מלאה הושגה במדבר".
[מוזיקת רקע]
בארץ ישראל נשמו לרווחה, לאחר התקופה שנודעה בשם "200 ימי החרדה". מספר ימים לאחר מכן, נחתו האמריקנים בחופי מרוקו ואלג'יריה, והחלו להילחם בגרמנים ממערב וממזרח בו זמנית. בנאום בחודש נובמבר 1942 אמר צ'רצ'יל כי "זהו אינו הסוף, זהו אפילו אינו תחילתו של הסוף, אבל ייתכן וזהו הסוף של ההתחלה".
[מוזיקת רקע]
עם התבוסה הגרמנית בקרב אל-עלמיין השני באה לסופה גם התוכנית הנאצית להשמדת יהודי ארץ ישראל. ראוף הועבר לתוניסיה, שם החל לרדוף אחר 100 אלף היהודים המקומיים. היהודים בעיר תוניס ובמקומות אחרים הוכרחו לענוד מגן דוד צהוב. רכושם הוחרם ואלפים נשלחו למחנות עבודה, שם הועסקו בכפייה. מאות מהם מצאו במחנות הללו את מותם.
[מוזיקת רקע]
"מבצע פסטוריוס".
משהכריזה גרמניה מלחמה על ארצות הברית, הורה היטלר לשירותי הביון הגרמנים לבצע מעשי חבלה על אדמתה. קצין גרמני שמונה על המבצע, קרא לו "מבצע פסטוריוס", על שם התיישבות מוקדמת של גרמנים באמריקה. הקצין בחר שמונה גרמנים נאמנים לאידיאולוגיה הנאצית שחיו שנים רבות בארצות הברית וחזרו בינתיים לגרמניה. שניים מהם אף היו אזרחים אמריקניים. השמונה עברו הכשרה מהירה במשך שלושה שבועות בבית ספר למרגלים של המודיעין הגרמני. המשימות הראשונות שלהם היו לפוצץ מפעלי כוח סמוך למפלי הניאגרה, סכרים ומסילות רכבת.
הקבוצות הורדו מצוללת גרמנית והגיעו לחוף בעזרת סירה מתנפחת. הם נשאו מדים של חיל הים הגרמני, כדי שאם ייתפסו הם ילבשו את המדים ויוכרו כשבויי מלחמה, ולא כמרגלים, שהיה דבר חמור בהרבה. שומר משמר החופים ששהה על החוף זיהה את החוליה, וכאשר ניגש אליהם הם הסבירו לו שהם דייגים בלתי חוקיים ושיחדו אותו. השומר דיווח עליהם לממוניו ומצוד גדול נפתח בעקבותם. שניים מחברי הצוות החלו לשוחח וגילו כי שניהם אינם מעוניינים לפעול למען המשטר הנאצי. אחד מהשניים נסע לבירה וושינגטון, ונכנס למשרדי ה-FBI. שם הסגיר את החוליה. כל חברי החוליה נתפסו תוך זמן קצר. בתחילת אוגוסט 1942 הוצאו להורג בכיסא חשמלי שישה מחברי החוליה. שני חברי הצוות שהסגירו את החוליה גורשו לגרמניה בסוף המלחמה.
[מוזיקת רקע]
צוללות גרמניות בקנדה.
קהילות הדייגים השקטות שחיו לאורך חופה המזרחי של קנדה לא ציפו שהמלחמה תגיע אליהם. הם גם לא ציפו שהגרמנים יפלשו לקנדה דרך מפרץ סנט לורנס. המפרץ הוא לשון ים החודרת ליבשה בעומק המדינה. אל המפרץ מתנקזים האגמים הגדולים שנמצאים על גבול ארצות הברית וקנדה, והוא המפרץ החשוב ביותר לשינוע סחורות במדינה. הגרמנים ידעו זאת, ובחודש מאי 1942 שלחו צוללות למפרץ כדי להטביע מספר ספינות קנדיות. אך משגילו הגרמנים עד כמה לא מוכנה הייתה קנדה לאיתור צוללות מגבולה והרחקתן, הם החליטו להמשיך לפעול באזור. על המפרץ הגנו ארבע ספינות בלבד של הצי הקנדי המלכותי, מהן אחת שולת מוקשים ואחת יאכטה חמושה.
ספינות מלחמה קנדיות פעלו במשימות רבות הרחק מחופי קנדה, בעיקר בליווי שיירות לבריטניה ולברית המועצות. בחודש מאי 1942 נכנסו הגרמנים למפרץ סנט לורנס ומשם לנהר סנט לורנס, הזורם מצפון מדינת ניו יורק דרך קנדה ועד לים, והטביעו שתי ספינות. הקנדים היו בהלם מוחלט. עתה היו הגרמנים ממש בתוך קנדה. הקנדים פחדו לאבד ספינות נוספות והחליטו לסגור את המפרץ לתנועת כלי שייט למשך מספר ימים, עד שהשקט חזר על כנו.
ביולי זיהתה צוללת גרמנית שיירה במפרץ סנט לורנס והטביעה שלוש ספינות. שולת המוקשים הקנדית ומטוסים קנדים זיהו את הצוללת ושיגרו לעברה פצצות עומק. הצוללת אמנם שקעה בתחתית המפרץ, אך שם הצליחו הגרמנים לתקנה ואף להסתלק כעבור מספר שעות. הקנדים החלו לארגן צוות אוויר שמטרתו הייתה לצוד צוללות. ביולי צוללת גרמנית טיבּעה ספינת דייג קנדית קטנה. משקפצו אנשיה למים וניסו לנפח סירת הצלה, עלתה הצוללת וירתה על האנשים במקלעים. כמעט כל אנשי הצוות נהרגו או נפצעו. הקנדים פתחו במבצע אווירי לאיתור הצוללת ומצאו אותה לא הרחק מהמקום שבו ירתה על ספינת הדייג. הם הטילו בכיוונה פצצות עומק רבות. הצוללת נפגעה, שקעה למצולות והתפוצצה מתחת למים.
באוגוסט הצליחה צוללת גרמנית בשם U-517 להטביע תשע ספינות קנדיות, וצוללת נוספת הטביעה יאכטה חמושה על כל 38 אנשי צוותה. הקנדים החלו לארגן גיחות אוויריות יעילות והצוללות החלו להיות זהירות יותר. בספטמבר של אותה שנה זיהו הקנדים צוללות רבות ותקפו אותן. הגרמנים המשיכו להטביע ספינות במימי המפרץ, אך הדבר הפך מסוכן עבורם.
[מוזיקת רקע]
הקנדים נכנסו ללחץ מהמתקפות הגרמניות והורו על הפסקת הסחר הטרנס-אטלנטי מהמפרץ. לא היה ביכולתם ללוות בבטחה את השיירות הרבות שעשו דרכן אל מעבר לים. המסחר היחיד שנותר היה בין הישובים הקנדים שבמפרץ.
קנדים רבים האמינו כי הדבר הצביע על תבוסת קנדה מול הצוללות הגרמניות. אך למעשה, הדבר נבע מכך שהקנדים שלחו ספינות מלחמה רבות שהשתתפו בהגנה על המפרץ, לקרבות בצפון אפריקה. שם עמדו כוחות בעלות הברית, ובעיקר האמריקנים, לפלוש ולהצטרף לקרבות נגד רומל.
באמצע חודש אוקטובר, בשעה 4 בבוקר, חצתה ספינת נוסעים קנדית את המפרץ. על הספינה היו 237 נוסעים ואנשי צוות, כולם אזרחים. את הספינה ליוותה אוניית מלחמה קנדית. צוללת גרמנית זיהתה את ספינת הנוסעים וירתה לעברה טורפדו. משנורה הטורפדו, פעלה אוניית המלחמה על פי ההוראות, והחלה לרדוף אחר הצוללת ולהטיל פצצות עומק בכיוונה. הצוללת חמקה מפצצות העומק, ולאחר מרדף בן 90 דקות נטשה אוניית המלחמה הקנדית את המרדף וחזרה לכיוון ספינת הנוסעים שנפגעה. צוות אוניית המלחמה מצא רק כמאה ניצולים. השאר, ביניהם נשים וילדים, נעלמו במימיו הקפואים של המפרץ. רב החובל של אוניית המלחמה, למרות שפעל על פי הנהלים, לא סלח לעצמו על שלא נשאר לחלץ את נוסעי הספינה שטבעה. "אלוהים, הרגשתי את מלוא עוצמתם של הדברים שאתה מרגיש בזמנים כאלה. דברים שאתה צריך לחיות עמם, רפיון רוח אדיר, בדידות נוראית. למרות שהייתי מחויב לרדוף אחרי הצוללת, לא הייתי צריך לעשות זאת. לא כשנשים וילדים נמצאים שם במים".
לאחר שהגרמנים הבינו כי הקנדים הפסיקו לשלוח ספינות סוחר מעבר לים, ולאור העובדה כי איבדו צוללות רבות במימי האוקיינוס האטלנטי, הם נסוגו בסוף שנת 1942 מהמפרץ המרוחק. השקט חזר למפרץ סנט לורנס.
[מוזיקת רקע]
בריחתו של הגנרל אנרי ז'ירו.
הגנרל אנרי ז'ירו היה גנרל מוערך בצבא הצרפתי. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא נפצע ונשבה על ידי הגרמנים, ושהה במחנה שבויים בבלגיה, ממנו הצליח להימלט אחרי חודשיים בהתחזות כעובד קרקס. לאחר סיומה של המלחמה, המשיך לשרת בצבא. בפרוץ מלחמת העולם השנייה שירת ז'ירו במטה הכללי של צבא צרפת, והתנגד לקו המיליטנטי של הגנרל שארל דה גול. ז'ירו קיבל את הפיקוד על הארמיה השביעית שנשלחה להולנד ב-1940. הוא נלחם ועיכב את הגרמנים, ולבסוף נסוג לכיוון בלגיה. הוא נתפס ונשבה על ידי הגרמנים במאי 1940, ונשלח למבצר קניגשטיין, ליד העיר דרזדן בגרמניה. המבצר ישב על מצוק גבוה ושימש בזמן המלחמה כבית כלא לגנרלים צרפתיים. מרגע כניסתו לכלא, החל ז'ירו בן ה-61 לתכנן את בריחתו משוביו. הוא למד גרמנית, התיידד עם שוביו, ולמד בעל פה את כל מפת האזור. הוא אסף סדינים רבים, והכין בעזרתם חבל באורך 46 מטרים. באפריל 1942, לאחר ששלח הודעות מוצפנות על בריחתו המתוכננת, גילח ז'ירו את שפמו, ירד בחבל הארוך שהכין אל מעבר לחומת הטירה, והגיע לעיר הקרובה. שם הוא פגש סוכן של יחידת המבצעים החשאים הבריטית, שצייד אותו בכסף, בבגדים של כפרי מקומי, ובמסמכים מזויפים.
ז'ירו הגיע בעזרת רכבת לגבול השוויצרי, חצה את האלפים ברגל, והצליח להגיע לבאזל. משוויץ עבר ז'ירו לצרפת, שכבר הייתה תחת ממשל וישי הפרו-גרמני. הוא ניסה לשכנע את ראשי הממשל שגרמניה עומדת להפסיד במלחמה, ושעליהם להתנגד לגרמנים. בכירי הממשל סירבו להקשיב לו, אך הם גם לא הסגירו אותו לידי הגרמנים. ז'ירו יצר קשר עם האמריקנים, והחל לנהל מאבקים על השליטה בצבא הצרפתי החופשי אל מול שארל דה גול. האמריקנים קיוו כי ז'ירו יצליח לשכנע את הצבא הצרפתי לשתף פעולה עם האמריקנים, ולהתנגד לגרמנים. משנרצח גנרל צרפתי בשם דרלאן, מפקד הכוחות הצרפתיים בצפון אפריקה, מונה ז'ירו במקומו. הגרמנים זעמו על ז'ירו ועל הצרפתים. הם חטפו את ביתו של ז'ירו וארבעת ילדיה, הביאו אותה לגרמניה, ושם הוציאו אותה להורג.
[מוזיקת רקע]
הפשיטה על דייפ.
הגרמנים החלו לעשות שימוש במכ"מים מתחילת המלחמה, והחלו למקם לאורך חופי צרפת מכ"מים רבים. ככל שהלכה המלחמה והתקדמה, השתפרו המכ"מים הגרמניים וגרמו לאבידות רבות של מפציצים בריטים. הבריטים רצו להוציא לפועל מבצע לתפיסת מכ"ם גרמני, כדי להבין כיצד הוא פועל וכיצד ניתן לשתקו. המבצע שתוכנן כלל כיבוש מספר עיירות חוף צרפתיות, בעיקר על ידי כוח רגלים קנדי, בעוד כוח של ריינג'רים אמריקנים משתק את התותחים שעל החופים. הכוחות צוידו בטנקים שהותאמו לנחיתה אמפיבית, או נחיתה דרך הים. ספינות מיוחדות הגיעו קרוב מאוד לחוף, והורידו את הטנקים במים רדודים, ואלו נסעו לחוף. 6,000 לוחמים, בעיקר קנדים וכן יחידות קומנדו אמריקניות ובריטיות, היו מוכנים למבצע החשוב. הגרמנים החלו להבחין בתנועה חריגה של הבריטים, משאלה החלו לחצות את התעלה בעזרת 250 ספינות. הגרמנים העמידו בכוננות כוחות רבים, שהמטירו אש על הכוח הפולש. טנקים של בעלות הברית, שהובאו על גבי נחתות מיוחדות, טבעו בטרם הגיעם לחוף, והחיפוי מהאוויר לא הגיע בזמן. משהגיעו המטוסים, הגרמנים הפילו יותר ממאה מהם. עשרות ספינות הוטבעו במבצע, וכ-3,000 לוחמים, מרביתם קנדים, מצאו בו את מותם.
מששמעו במערב כי פלישה מתבצעת לחופי צרפת, היו בטוחים שהפלישה הגדולה החלה, אך עד מהרה נוכחו לדעת כי היה זה בסך הכל מבצע, מבצע כושל נוסף. אבל האמריקנים כבר היו בעיצומן של הכנות לפלישה, פלישה לצפון אפריקה.
[מוזיקת רקע]
בסוף שנת 1942 נסוגו כוחות מדינות הציר מכל שטחה של לוב, והתרכזו בשטח תוניסיה. מזרחית להם, כוח בריטי לחם במדבר חודשים ארוכים. לעומתם, לאמריקנים הרעננים לא היה כל ניסיון בשדה הקרב, ובטח שלא במדבריות צפון אפריקה. הגרמנים לא התכוונו לוותר, והחלו לתכנן התגוננות עיקשת כנגד הכוחות המשולבים של בריטניה וארצות הברית. חיילים צרפתיים של ממשל וישי עמדו על הגבעות ופגזים בקני תותחיהם. היטלר העביר לאפריקה כעשרים אלף חיילים וציוד רב. רומל והגרמנים, כך הסתבר, עמדו להמשיך להילחם בכל הכוח. בעלות הברית לא ידעו מה מצפה להם.
[מוזיקת סיום]
פרק מספר 15 - במדבריות צפון אפריקה, מערכה שנייה.
מחקר כתיבה ועריכה - אבי הרטמן ויובל מלחי.
מפיק ראשי - רני שחר.
עריכת לשון - דינה בר-מנחם.
עריכת סאונד - "סופה סטודיו".
אחראית מטעם "החינוכית" - שרון ויינברג שפיגלר.
שותפי הפקה - "פודקאסט ישראל בע"מ".
הפקה - "קטעים בהיסטוריה".
נשתמע בפרק הבא. אני יובל מלחי. "מלחמת העולם השנייה", פודקאסט של "החינוכית".
ג'ינגל: "חינוכית".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments