ההסכם המשולש של "מדינות הציר", ההפצצות על תל אביב וחיפה, כיבושי איטליה באפריקה, האניגמה, הקולוסוס והכנותיה של ארצות הברית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/10/2017.
ג'ינגל: "חינוכית".
[מוזיקת פתיחה, רצף הקלטות]
Adolf Hitler: “Es lebe Deutschland!”
Dwight Eisenhower: “The eyes of the world are upon you.”
Winston Churchill: “We shall defend our island, whatever the cost may be. We shall never surrender.”
ברוכים הבאים לפודקאסט "מלחמת העולם השנייה" של "החינוכית". אני יובל מלחי. פרק מספר 7 - המזרח התיכון ומלחמת הצפנים.
בקיץ 1940 התדהקו היחסים בין גרמניה, איטליה ויפן. בעוד גרמניה הפציצה את ערי בריטניה והביאה למותם של עשרות אלפים, ובעוד יפן הפציצה את ערי סין, בחרה ארצות הברית הגדולה להישאר מחוץ למלחמה. הבריטים היו לבד במערכה, והם ניסו בכל כוחם להשיג יתרון על הגרמנים. אסטרטגיית הבליצקריג, מלחמת הבזק הגרמנית, חייבה תיאום והעברת מידע מהיר ורציף בין היחידות הלוחמות. שלא כמו בקרבות עשרות שנים קודם לכן, הפעם לחמו היחידות מתחת למים, באוויר ובמרחק רב זו מזו. היחידות הגרמניות קיבלו חדשות, התראות והוראות בעזרת שידורי אלחוט מוצפנים. אם המידע היה מגיע לאויב, היה לו יתרון אדיר. הוא יכול היה לדעת היכן נמצאות היחידות והצוללות הגרמניות, היה יכול להתכונן למהלכים צבאיים, להניח מלכודות ולצפות את המהלכים העתידיים של הצבא.
הגרמנים היו מודעים לכך, ולכן הם בנו פתרון - מכונת הצפנה שדרכה העבירו הגרמנים את התשדורות שלהם. המכונה הייתה כה מורכבת ויעילה, עד כי לא ניתן היה לפצח אותה. שמה היה האניגמה.
[מוזיקת רקע]
בקיץ 1940 כבר הייתה מלחמה גדולה בעיצומה. היא התרחשה באירופה, באפריקה, באסיה ובמזרח הרחוק. באותו קיץ התקדמו היפנים אל תוככי סין, והצליחו לפצל את הכוחות הסינים. הפיצול לא אִפשר לכוחות הסינים לשתף פעולה ולהעביר כוחות בחופשיות ממקום למקום, והם ספגו אבדות רבות. היפנים תקפו כל מטרה אפשרית, הרים בהם היו ריכוזי מורדים, כפרים וסירות עמוסות לעייפה בפליטים.
אגנס סמדלי, עיתונאית אמריקאית ששהתה בסין, סיפרה כי "מדי יום ראינו גופות נפוחות של יצורי אנוש צפות לאיטן במורד הנהר, נתקלות בסירות ונהדפות מעליהן בידי שייטים מצוידים במוטות מאונקלים וארוכים". הזרים ששהו בסין חשבו כי סין לא תוכל להילחם כנגד הצבא היפני המאורגן, המסודר, המצויד היטב וחדור האמונה. בין השאר נשמעו טענות כי הגנרלים הסינים רקובים, חייליה הם איכרים נבערים או סתם ילדים, והטיפול בפצועים מזוויע. רבים האמינו כי סיכויי הסינים לנצח את היפנים היה אפסי, למרות יתרונם המספרי.
באותו קיץ החלו הקומוניסטים הסינים להילחם גם הם ביפנים בתמיכתה של ברית המועצות. הם אמנם הצליחו לנתק מסילות ברזל ולהרוס מכרות, אך איבדו כעשרים אלף לוחמים שנהרגו בקרבות. את הנזק שעשו הסינים ניתן היה לתקן, את האנשים היה קשה להחליף.
ביולי 1940 הפך הגנרל הלוחמני טוג'ו הידקי לשר המלחמה היפני. היפנים החלו לתכנן כיבושים של איים וקולוניות מערביות כדי לספק אורז ונפט לאזרחיהם. הקולוניות הללו היו שייכות לצרפת ובריטניה בעיקר, שהובסו באותו קיץ על ידי היטלר. הידקי הלוחמני משך את הקבינט היפני לכיוון קו מחשבה תקיף, שהאמין בכיבוש קולוניות לטובתה של יפן, גם אם נעשה בברוטליות והצריך פגיעה בחפים מפשע. אחרי הכל, הקיסר היפני היה צאצא ישיר של אלת השמש, ומכאן יש בו שביבים של אלוהות. מה זה כמה חפים מפשע לעומת מילוי אחר רצונו של אלוהים, או צאצא שלו לפחות?
[מוזיקת רקע צבאית]
באירופה הלכו והתהדקו היחסים בין היטלר ומוסוליני. בשנת 1939 ידע מוסוליני כי צבאו אינו מוכן למלחמה גדולה, ולכן לא הצטרף להיטלר בשעה שכבש את פולין. כשהייתה צרפת מרוסקת, הצטרפו מוסוליני והצבא האיטלקי למלחמה בדרום המדינה, מפני שמוסוליני פחד להפסיד את השלל שעמד להיות מחולק בצרפת. מוסוליני התרברב כי עומדים לרשותו 8 מיליון כידונים, בעת שלא היו לו אפילו שני מיליון חיילים. לרבים מהחיילים הללו לא היה אפילו רובה שאפשר להצמיד לו כידון. איטליה לא הייתה מדינה עשירה, ואפילו נחשבה לענייה. היא התברכה במפקדים כושלים, חיילים חסרי מוטיבציה וכלי נשק ירודים בטיבם.
מוסוליני הקטין את היחידות שלו, כך שעל הנייר יהיו ברשותו דיביזיות רבות יותר, בשעה שמתוך 73 הדיביזיות המוקטנות, רק שליש בערך היו מצוידות כראוי. מוסוליני הצטרף להיטלר ולמלחמה בצרפת ובבריטניה, מפני שהאמין כי היא הסתיימה או עומדת להסתיים. הוא לא הבין את מטרותיו של היטלר, ולא את העובדה כי המלחמה רק החלה, וכי היטלר ינסה להשיג שטחים רבים יותר ויותר ללבנסראום, שטח המחיה שגרמניה רצתה.
ב-27 בספטמבר 1940 חתמו גרמניה, איטליה ויפן, מדינות הציר, על ההסכם המשולש שמטרתו הייתה לחזק את הקשרים שביניהם ולגרום לארצות הברית לא להצטרף למלחמה. הן נקראו מדינות הציר מפני שמוסוליני הכריז, כבר בשנת 1936, כי בקרוב כל מדינות אירופה ינועו על פי ציר רומא-ברלין. שלוש המדינות דגלו בערכים דומים: המדינה מעל הכל, צבא חזק שעליו לכבוש שטחים כדי להבטיח את עתיד המדינה ותושביה, ושנאת הקומוניסטים. השלושה גם האמינו, הגרמנים והיפנים יותר מהאיטלקים, כי הם גזעים עליונים ביחס לשאר הגזעים בעולם. מוסוליני לא ראה הבדל בין איטלקי טוב כזה או אחר, ובמשך שנות שלטונו לא חוקק חוקים גזעניים. עובדה, מפלגתו כללה אפילו יהודים.
אך משנת 1938 דברים החלו להשתנות. בהשפעתו של היטלר טען מוסוליני כי האיטלקים מוצאם מהגזע הארי, ואל להם להתערבב עם גזעים אחרים, למשל השחורים והיהודים. ליהודים אסור היה להתחתן עם איטלקים טהורים. הם פוטרו ממשרות ציבוריות וממשרות בתחום הפיננסי, ורכושם הוחרם.
[מוזיקת רקע]
היטלר המשיך לנסות ולהעצים את כוח מדינות הציר. הוא נסע לצרפת ונפגש עם הצרפתים, כדי לקבל ערובות מהם, כדי שיילחמו לצידו. לאחר מכן, המשיך ברכבת המשוריינת שלו, שנקראה "אמריקה", אל עבר הגבול של צרפת עם ספרד. הרכבת המשוריינת של היטלר נגררה על ידי שני קטרים, וצוידה בשני קרונות תותחי נ"מ. בגבול, נפגש היטלר עם הדיקטטור הספרדי פרנקו. הגנרליסימו פרנקו התנצל בפני היטלר כי אין ביכולתו להצטרף למאמץ המלחמתי, מפני שספרד הייתה מרוששת כתוצאה ממלחמת האזרחים שלה. פרנקו דיבר באריכות וסיפר אודות חייו ועל ההיסטוריה הפרטית שלו. בבוא הימים אמר היטלר כי הוא מעדיף שיעקרו לו שלוש שיניים, מאשר לערוך שיחה נוספת עם הרודן הספרדי.
ספרד חששה להצטרף למלחמה מפני שהייתה תלויה ביבוא דרך הים בעיקר, והיא שקשקה מהמחשבה על מצור ימי בריטי. ספרד לא הייתה יכולה להחזיק מעמד ללא חיטה מארצות הברית, ומייבוא מוצרים נוספים מבריטניה. אנשיה סבלו תקופה ארוכה מתת-תזונה, ובספרד של אותם הימים לא היה זה מחזה נדיר לראות אנשים מתעלפים וצונחים מתשישות ומרעב ממש באמצע הרחוב. כיוון שכך, לא היה יכול הרודן להצטרף לברית עם היטלר.
בסתיו 1940, לאחר שהבין כי לא יוכל לפלוש לבריטניה, החליט היטלר להפגיז את הערים הבריטיות עד היסוד ולהניח מצור ימי על האיים הבריטים בעזרת צי הצוללות שלו, שמנה עשרות צוללות. הגרמנים הצליחו להטביע 166 ספינות בשנת 1939, וכ-560 ספינות בשנת 1941.
[מוזיקת רקע]
ההפצצות על תל אביב וחיפה.
כניסתה של איטליה למלחמה לצד גרמניה, בעשרה ביוני 1940, פתחה מאבק בין בריטניה לאיטליה על השליטה בים התיכון. השליטה ב"ים שלנו", Mare Nostrum, כפי שכינה אותו מוסוליני, הייתה חיונית עבור איטליה, לא רק כדי להגן על המגף האיטלקי, אלא גם כדי להבטיח את הקשר עם המושבות האיטלקיות בצפון אפריקה ובמזרחה. איטליה שלטה על אלבניה, אתיופיה, רודוס ולוב, בין השאר. לצורך השגת שליטה בים התיכון, החלו האיטלקים, בשלב הראשון, לתקוף את מקורות הדלק של הצי הבריטי בזירה. בארץ ישראל שלטו הבריטים משנת 1918, ובחיפה פעלו בתי זיקוק החל משנת 1938, והם היו מטרה מעולה לאיטלקים.
בתי הזיקוק הפיקו כמיליון טונות דלק בשנה מן הנפט שזרם אליהם דרך צינור הנפט העיראקי, והם היו מקור נפט חשוב לבריטים. הבסיס האיטלקי הקרוב ביותר לארץ ישראל היה העיר רודוס, עליו שלטה איטליה משנת 1912. בתחילת יולי 1940 הוצבה בו טייסת בת 41 מפציצים. מטען הפצצות של המטוסים האיטלקיים היה מוגבל, ובדרך כלל הם נשאו מטען מעורב של פצצות במשקל 50 ו-100 קילו. פצצות אלו יכולות לגרום נזק למבנים, אך אם הן היו נופלות על קהל, היו יכולות להרוג עשרות ואף מאות אנשים. ב-15 ביולי, בשעה תשע בבוקר, ללא שום התראה, נראו עשרה מטוסים בשמי חיפה, שהחלו להמטיר פצצות על העיר.
המטוסים הצליחו לפגוע במדויק במתקן זיקוק ואחסנה שעלה באש. עובד ערבי נהרג ושלושה נפצעו. היישוב נחרד שמא גם הוא נכנס למלחמה, והחרדה הייתה עצומה. עשרה ימים מאוחר יותר, בבוקר ה-24 ביולי, שבו האיטלקיים להפצצה נוספת. הפעם הטילו האיטלקים 50 פצצות על חיפה. חלקן פגעו בשכונת הדר הכרמל ובמתקני חברת הנפט, וגרמו לשריפות אדירות שבערו במשך ימים שלמים. בתי הזיקוק הושבתו למשך חודש ימים. במתקפה נהרגו 46 איש, יהודים, ערבים ושוטר בריטי אחד, ו-88 נפצעו.
לאחר פחות משבועיים, שבו האיטלקים ופגעו שוב בבתי הזיקוק. 600 טונות של נפט גולמי נשרף וקרוב ל-20 איש נפצעו. עשן סמיך כיסה את השמיים והאש בערה מספר ימים. ההפצצות הללו הדאיגו את הבריטים, והם החלו לחזק את סוללות הנ"מ ואת מערך ההגנה האווירי של חיפה. הם גם הדאיגו מאוד את הערבים, שקראו לנקום במרצחים האיטלקים.
בקרב היהודים, החלו המוסדות הלאומיים קוראים להתגייסות לצבא הבריטי. בתשעה בספטמבר 1940 פלשו האיטלקים למצרים בדרכם לתעלת סואץ. באותו יום, בשעות אחר הצהריים, הפציצו מטוסים איטלקיים את תל אביב. הייתה זו מתקפה על עיר אזרחית בדומה לבליץ על לונדון, שגם הוא התרחש ממש באותם ימים. עשרות פצצות נפלו ברחבי העיר, בעיקר באזור הרחובות טרומפלדור ובוגרשוב. בהתקפה נהרגו 137 בני אדם, ויותר מ-80 איש נפצעו.
האיטלקים השליכו במהלך ההפצצה כרוזים בערבית, אשר הציגו את האיטלקים כמשחררי הערבים. ההפצצה גרמה להלם ביישוב העברי הצעיר. בעיתון "הצופה" ב-11 בספטמבר נכתב: "גוויות הרוגי ההפצצה בתל אביב הועברו עוד בלילה מחדר המתים של 'הדסה' לבית הספר 'בלפור'. הגוויות הונחו בשישה חדרים, מהן מרוסקות, כנראה מרסיסי פצצות או מהמפולות. בין הגוויות הרבה ילדים ותינוקות. גוויות אחדות חרוכות ושרופות, עד שקשה היה להכירן. עשרות אנשים באו לבית הספר כדי לזהות את ההרוגים. העבודה הייתה קשה מאוד, מפני שכמה גופות היו חרוכות מאש. כן, נמצאו איברים מדולדלים של אנשים, מבוגרים וילדים".
הכתבה ממשיכה לתאר את גודל האסון, ומסתיימת כך: "הרוצחים האיטלקיים ביקשו כנראה לטשטש את מעשה הרצח שלהם בעיר השלווה. על כן הודיעו אמש כי מטוסיהם הפציצו בהצלחה את חיפה. את הפצצת תל אביב השתיקו לגמרי".
פחות משבועיים לאחר מכן, ב-21 בספטמבר, הטילו מפציצים איטלקיים פצצות על אזורי מגורים ותעשייה בחיפה. הפצצות הרגו 40 אנשים ופצעו 68. מעבר להפצצות, בחודשים יולי עד ספטמבר, היו האיטלקים מעורבים בחזיתות נוספות, ועד מהרה אזלו משאביהם שהיו דרושים בחזיתות האחרות. ההפצצות הפסיקו כלעומת שהחלו.
[מוזיקת רקע]
אפריקה והמזרח התיכון, 1940.
בעוד היטלר משתלט על מערב אירופה, רצה מוסוליני להרחיב את האימפריה האיטלקית בשטחים הסמוכים לה, באירופה ובאפריקה. בדמיונו, ראה אימפריה איטלקית בין איטליה לאתיופיה, החולשת על תעלת סואץ ונמלי ים סוף. אימפריה שברשותה שטחים נרחבים ואיים בים התיכון. מלטה, קפריסין, סומלילנד הבריטית או סומליה, פלסטינה, ארץ ישראל, עַדַּן, עיראק, קניה, וכמובן, הפרס הגדול מכולם, מצרים.
בקיץ 1940 התרברב אחד העיתונאים באיטליה כאשר כתב: "אנחנו רוצים להגיע לסואץ בכוחות עצמנו, אולי אנחנו ננצח במלחמה, ולא הגרמנים". אולם בניגוד לשאיפות הגדולות, לרשותו של הדוצ'ה עמדו חיילים חסרי מוטיבציה וכלים מיושנים. הטנקים היו עלובים, בעלי שריון דק, ולפעמים מצוידים במקלעים בלבד. התותחים, קטני קליבר ומיושנים. הספינות, ללא מכ"ם או סונאר, ואמצעי התחבורה הממונעים היו מעטים מאוד. גם המטוסים היו מיושנים, ולא עמדו בשום קנה מידה אל מול המטוסים הבריטים החדישים. חולשתה של איטליה היוותה מקור לבדיחות בקרב המפלגה הנאצית. אחת הבדיחות מספרת כי שר המלחמה, וילהלם קייטל, דיווח להיטלר, "אדוני הפיהרר, איטליה הצטרפה למלחמה". היטלר ענה, "שלח שתי דיביזיות, זה יספיק לגמור אותם". שר המלחמה השיב, "לא פיהרר, לא נגדנו, הם נלחמים לצידנו". "זה כבר משהו אחר", אמר היטלר, "שלח עשר דיביזיות".
בסתיו 1940, בעוד גרמניה הולמת בבריטניה, חשב מוסוליני לנצל את ההזדמנות ולהכות בבריטניה במזרח התיכון. על הנייר, למוסוליני היו מאות אלפי חיילים. כ-250 אלף בלוב, ועוד מאות אלפים באתיופיה. סך הכל, בערך כ-600 אלף חיילים. מולם עמדו פחות מ-100 אלף בריטים, המפוזרים במזרח התיכון, בקניה, בסודן ובסומליה, באזור שנקרא סומלילנד. במצרים היו לבריטים 36 אלף חיילים בלבד.
[מוזיקת רקע]
באוגוסט 1940 כבשו 25 אלף איטלקים את סומלילנד מידי כוח בריטי, שמנה בקושי 5,000 איש. באזור היו גם כוחות צרפתיים, אך לאחר שצרפת נשבעה אמונים לגרמניה הנאצית, לא באו הכוחות הצרפתיים לעזרת הבריטים. לאחר מספר שבועות של לחימה, פינו הבריטים את האזור ונסוגו.
צ'רצ'יל רתח מזעם וטען כי לאור מספר ההרוגים הנמוך, שהסתכם בעשרות, ברור כי הבריטים לא נלחמו בעיקשות, אלא הגישו לאיטליה את האזור על מגש של כסף. מפקד הכוחות הבריטיים במצרים היה הגנרל סר ארצ'יבלד וייוול, ששירת כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ואף כתב ספר נהדר בשם "מסעי המלחמה בארץ ישראל". וייוול טען כי טקטיקן אינו קצב, ובכך הכעיס את צ'רצ'יל אף יותר. צ'רצ'יל האמין כי הזירה במזרח התיכון קריטית, ובאמצע המאבק מול הגרמנים שלח 150 טנקים יקרי ערך לכוח הבריטי במצרים.
בקיץ של אותה שנה הקימו האיטלקים מוצבים על גבול לוב-מצרים. לוב הייתה קולוניה איטלקית, והיה ברור כי האיטלקים מתכוננים לפלוש למצרים. בספטמבר אכן פלשו האיטלקים למצרים והקימו עמדות מבוצרות בשטח המדינה. האיטלקים קיבלו נשק ותחמושת בנמל טוברוק, שנמצא בצפון לוב לגדות הים התיכון, לא הרחק מהגבול עם מצרים. מפקד הכוחות האיטלקים היה מרשל רודולפו גרציאני, שכונה ארי המדבר, מפני ששנים קודם לכן הכניע כוחות לובים שלחמו כנגד איטליה. האיטלקים המשיכו לחזק את כוחם, ועד חודש נובמבר 1940 כבר היו להם יותר מ-400 טנקים, קלים ובינוניים, מתוצרת פיאט. האיטלקים קיוו כי הפיאטים שלהם בקרוב יגיעו עד לתעלת סואץ. גם הצבא הבריטי הקטן קיבל תגבורות, טנקים, תותחים, מקלעים ומספר מטוסי הוריקן. חלק מהטנקים היו טנקי "מטילדה", טנק קטן וכבד בעל שריון עבה, תותח 40 מילימטר ובעל מהירות נמוכה מאוד, בשל כובדו, דבר שהקשה על הסתערות בשטחי המדבר הפתוחים. בדצמבר של אותה שנה פתחו הבריטים במבצע "מצפן". המבצע נשמר בחשאיות עצומה, בשל ריבוי המרגלים המצריים, שהיו ידועים בשנאתם לבריטים.
הבריטים תקפו ודהרו אל תוך לוב, בהפתעה גדולה, ולקחו בשבי כ-20 אלף חיילים איטלקים, במחיר של 624 נפגעים בלבד. היטלר רצה לשלוח כוחות גרמנים לעזרתו של מוסוליני, אך האיטלקים חששו כי הכוחות ידרשו לנהל את הזירה, ואז השלל האיטלקי היה נחלק ביניהן או עובר לגרמניה.
מוסוליני סירב להצעות העזרה של היטלר. ההגנה האיטלקית בצפון אפריקה התמוטטה במהירות מסחררת. חייל אוסטרלי כתב למשפחתו, "הם לא עומדים בכאב, ראיתי מאות פצועים שלהם, כולם בוכים. הם מתפלצים למשמע שאון הטנקים, ורק מראה הכידונים שלנו גורם להם לעצור ולהרים ידיים". קצין אחר כתב, "כל האוסטרלים יודעים שאוסטרלי אחד שווה ל-50 איטלקים".
עד סוף חודש דצמבר הונסו האיטלקים משטח מצרים. הבריטים המשיכו לרדוף אחריהם, וחודשיים לאחר מכן כבשו שטחים נרחבים בלוב ואת הערים החשובות טוברוק ובנגאזי, המרוחקות כ-1,300 קילומטרים מקהיר וכ-600 קילומטרים מגבול מצרים. חישבו על קווי אספקה באורך 1,300 קילומטרים, ותבינו לבד כי לבריטים היו עתה בעיות חדשות במדבר.
לאחר כיבוש לוב, לא המשיכו הבריטים לרדוף אחר האיטלקים ולהכניע אותם לחלוטין. לרוע מזלם של הבריטים, הם נאלצו להעביר כוחות למוקדים אחרים, יוון למשל, שהתפתחו בהם קרבות קשים. ימים ספורים לאחר ניצחונם המוחץ של הבריטים, נחת בטריפולי הגנרל ארווין רומל, לצד כוחות השריון שלו, קורפוס אפריקה הגרמני. רומל הביס את השריון הצרפתי תוך מספר שבועות והיה לאחד מגיבורי הניצחון על צרפת. עתה הוא עמד להפוך לאגדה במדבר בזכות הטקטיקות שלו. הבריטים עמדו עתה מול הגרמנים, אויב אחר לגמרי מזה האיטלקי. ימי התום תמו.
[מוזיקת רקע דרמטית]
האניגמה.
במשך שנות ה-20 וה-30, כאשר פיתחה גרמניה יכולות שידור רדיו, היא הבינה כי עליה להצפין את המידע ששידרה. לשם כך היא בנתה מכונה ייחודית להצפנת מידע בשם "האניגמה", חידה או תעלומה ביוונית. האניגמה דמתה למכונת כתיבה או ללוח מקשים. כאשר הקישו על אות בלוח המקשים, צירוף של גלגלי שיניים ותקעים שנכנסו לשקעים מיוחדים היה הופך את האות לאות אחרת. מברקים שהוצפנו באמצעות האניגמה הפכו לרצפים אקראיים של סימנים, שרק מכונת אניגמה שנייה, שכויילה באותו אופן בדיוק, יכולה הייתה לתרגם את הצפנים בחזרה לטקסט בעל משמעות. כיול מכונת האניגמה השתנה כל יום בעזרת מחברת קודים מיוחדת. בפועל, היו כמה סוגים של מכונת האניגמה. האניגמה של הצי הגרמני הייתה שונה מהאניגמה של הצבא, ושתיהן היו שונות מזו של חיל האוויר. הייתה גם מכונת אניגמה לאיטלקים, אך עיקרון פעולתן היה זהה.
צופן האניגמה לא היה רק קשה לפיצוח, אלא בלתי אפשרי. למכונת האניגמה היו 159 קווינטיליון אפשרויות הצפנה. במילים אחרות, מספר בעל 21 ספרות. מדובר במספרים שקשה לנו להבין את גודלם. אם כל הכפתורים, הזיזים, החוטים והגלגלים לא כוילו בדיוק באותה דרך שבה הוצפן המכתב, לא הייתה דרך לגלות את תוכנו.
[מוזיקת רקע]
בחודש יולי 1939, לפני פלישתה של גרמניה לפולין, מסרו הפולנים למדינות שהבטיחו לשמור עליה, בריטניה וצרפת, מידע חשוב - שחזורים של מכונת האניגמה. הפולנים הצליחו לפצח את האניגמה עוד בשנת 1932, כשהם נעזרים בצוות מתמטיקאים, מידע ממרגל גרמני, ומכונת אניגמה שהצליחו לתפוס בדואר הפולני. הם אפילו רכשו מכונת אניגמה מסחרית והסבו אותה לאניגמה צבאית, בעזרת המידע שהיה בידם.
הבריטים העבירו את המכונה לבית הספר הממשלתי לקודים ולצפנים, שהוקם בבלצ'לי פארק, כ-60 קילומטרים צפון מערבית ללונדון. בבית הספר, שהפך למטה מודיעין של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, התנהלו הדברים בסודיות מוחלטת. בתחילת המלחמה הוכנס שינוי למכונת האניגמה, והבריטים לא היו מסוגלים לפצח את השדרים הגרמנים. במשך זמן רב הם נתקלו במבוי סתום.
[מוזיקת רקע]
אלן טיורינג נולד בלונדון בשנת 1912, והתחנך באוניברסיטאות קיימברידג' ופרינסטון היוקרתיות. בשנת 1936, בהיותו בן 24, פרסם טיורינג מאמר חשוב, שהיווה פריצת דרך בתחום מדעי המחשב. במאמר, שרטט טיורינג מכונה תיאורטית, אשר תהיה מסוגלת לבצע כל חישוב או ניתוח של אלגוריתם בר ביצוע. בארבעה בספטמבר 1939, יום לאחר שבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית, התייצב טיורינג במרכז פענוח הצפנים של בריטניה בבלצ'לי פארק. הצוות שאליו הצטרף טיורינג הופקד על אחת המשימות החשובות ביותר במאמץ המלחמתי - פענוח השידורים של מכונת ההצפנה הגרמנית, האניגמה. טיורינג הבין עד מהרה כי פגמים בהצפנה נגרמים על ידי אנשים, ולא על ידי המכונה. הוא הניח כי מברקים מתחילים כמעט תמיד בטקסט "הודעה מספר", ומסתיימים ב"הייל היטלר".
טיורינג וצוותו גם ניצלו כשלי אבטחה בדיווחי מזג האוויר של הגרמנים. הדיווחים שודרו מספינות בים אל גרמניה בצפנים פשוטים וקלים יחסית לפענוח, ואז שודרו מחדש לצוללות בלב ים, באמצעות האניגמה. למרות הפענוח של מספר צפנים, המידע עדיין היה מוגבל. מידע מודיעיני טוב יותר הושג מאסירים, מצילומי אוויר, וממסמכים סודיים שנתפסו על ידי סוכנים בריטים. כמות האנשים שזרמה לבלצ'לי פארק, אחוזה של 250 דונם, הלכה ותפחה, ומבנים שונים נבנו בחצר האחוזה.
מפאת אבטחה, נקראו המבנים רק במספר, בקתה מספר אחת, בקתה מספר שמונה, וכיוצא בזה. ביחידה הושקעו משאבים רבים, וגויסו אליה מיטב המוחות מתחומים שונים באקדמיה, אותם מוחות שהתאימו לפענוח צפנים ולבניית מכונות מחשוב. הבריטים גייסו אנשים בעלי ידע בשפות זרות, אלופי שחמט, ופותרי תשבצים מיומנים, שהיו יכולים לקשר בין סימנים שונים בצורה מהירה.
[מוזיקת רקע]
אט-אט הצליחו המפענחים הבריטים למצוא את המפתחות לקוד הגרמני ולקרוא דו"חות של חיל האוויר הגרמני למשל. הבריטים רצו לשמור על פיצוח האניגמה כסוד מוחלט, ומעטים בלבד ידעו מה מתרחש בבלצ'לי פארק. הדוחות שהקצינים הבריטים קיבלו נכתבו כך שנראה היה כי באו מסוכנים של ה-MI6, ארגון הביון הבריטי, שמטפל בנושאי חוץ, בדומה ל-CIA או למוסד. כשצפנים נוספים של האניגמה פוענחו, למדו הבריטים היכן מוקמו כלי שיט גרמנים.
העובדה שהאניגמה פוצחה הייתה חייבת להישאר סוד כמוס, ולכן מרכז הפענוח לא העביר את כל ההודעות הרלוונטיות הלאה, אלא רק את חלקן, ופעולות ננקטו רק אם היה סיפור כיסוי שהיה יכול להסוות את מקור המידע, כפי שקרה בקרב כף מטפן בים התיכון.
[מוזיקת רקע]
בתחילת 1941 הצליחה קבוצת נשים שפעלה בבלצ'לי פארק לפענח את צופן האניגמה של הצי האיטלקי. במרץ של אותה השנה גילו המפענחים, או המפענחות, כי הצי האיטלקי עומד לצאת למבצע גדול נגד שיירות בריטיות במימי הים התיכון, דרומית לכרתים. האיטלקים הוזנו במידע שגוי על ידי הבריטים אודות כמות הספינות שברשותם, והמצאותו של האדמירל הבריטי קנינגהם במסיבה. בחסות החשיכה חמק האדמירל ממועדון גולף, בו נערכה המסיבה, ועלה על ספינת המלחמה שלו.
בצהריים למחרת נשלח מטוס סיור מעל הצי האיטלקי, שהבהיר לאיטלקים כי התגלו. האיטלקים גם הצליחו לפענח תשדורות בריטיות, והבינו כי יש ספינות נוספות במימי הים התיכון, אולם מפקדת הצי האיטלקית הורתה להם להמשיך במשימתם. לאחר מספר התקלויות בין שני הציים, הצליחו הבריטים להגיע בלילה לקרבת הצי האיטלקי, מבלי שזוהו, ופתחו באש. מספר ספינות איטלקיות התפוצצו או טבעו. באירוע מצאו את מותם כ-2,300 מלחים איטלקיים, ועוד 1,000 ניצלו מטביעה ונלקחו בשבי על ידי הבריטים.
האיטלקים ספגו מפלה נוספת מספר חודשים קודם לכן, כאשר הבריטים תקפו את הצי האיטלקי בטרנטו, בדרום איטליה, הטביעו ספינת מלחמה אחת ופגעו בשש ספינות קרב נוספות. הבריטים איבדו שני מטוסים בלבד בקרב. קרב מטפן סימן למעשה את סוף הניסיונות האיטלקיים לגבור על הצי הבריטי המודרני והחזק יותר.
בדיוק באותו הזמן יצאו הבריטים למבצע באיים הנורווגים, במטרה להשמיד מפעל לייצור שמן וגליצרין, שסופקו לתעשייה בגרמניה כחלק מהמאמץ המלחמתי. מגליצרין מפיקים ניטרוגליצרין, בעזרתו מפיקים אבק שריפה ודינמיט. אמנם יחידות הקומנדו הבריטיות הצליחו להשמיד אלפי טונות של שמן וגליצרין, אך משהו נוסף התרחש באותו אירוע. הבריטים תפסו ספינת דיג חמושה שעליה מכונת אניגמה וספר קודים. מפענחים בבלצ'לי פארק הצליחו בעזרת הספר והמכונה לקרוא את כל ההודעות של חיל הים הגרמני במשך זמן מה. תפיסת האניגמה על ספינה דיג חמושה הביאה את הבריטים להניח כי האניגמה וספרי הקוד נמצאים על ספינות לחיזוי מזג אוויר ואספקה, אותן היה קל יותר לתפוס. במאי 1941 תפסו הבריטים מספר ספינות מזג אוויר ואספקה, עליהם מצאו ספרי קודים של האניגמה לחודש יוני.
באותו חודש תפסו הבריטים את הצוללת הגרמנית U-110 והכריחו אותה לעלות אל פני המים. צוות השתלטות חמוש תפס את ספרי הצופן ואת מכונת האניגמה שבצוללת. במשך שבועות ארוכים קראו הבריטים כל הודעה ששלחו הגרמנים.
[מוזיקת רקע]
הקולוסוס.
במחלקה אחרת בבלצ'לי פארק, ברשותו של המתמטיקאי מקס ניומן, התמודדו מדענים מול הצפנת מערכת טלפרינטרים גרמנית אלחוטית בשם "הלורנץ", ששימשה את הפיקוד העליון הגרמני. גם הלורנץ השתמשה במערכת רוטורים, אך לא היה בידי הבריטים מכונה שכזאת. מהנדס בשם טומי פלוורס בנה את המחשב האלקטרוני הספרתי הראשון בעולם, "הקולוסוס", ביוונית הענק, על שם הפסל הענקי שהוקם ברודוס והיה אחד מפלאי העולם העתיק. המחשב גילה לצוות את התצורה ההתחלתית של מכונת הלורנץ, ובכך עזר למעשה לפענח את הקודים של הפיקוד הגרמני העליון. כך למעשה קראו הבריטים גם תשדורות של הפיקוד העליון הגרמני, שהרשה לעצמו לדבר בחופשיות, מפני שהאמין כי הן האניגמה והן הלורנץ היו מוגנות מפענוח.
סניף של בלצ'לי פארק הופעל גם בקניה שבאפריקה, כדי לפצח את הצפנים היפנים ולפענחם. וסניף אחר, שעקב אחרי הסובייטים, הופעל בפלשתינה, ארץ ישראל, במחנה סרפנד, מחנה צריפין כיום. בבלצ'לי פארק פעלו במהלך המלחמה קרוב לעשרת אלפים אנשים, רובם המכריע נשים. אבל לא הכל הלך חלק, במיוחד אם הוחדר מרגל לתוך הארגון החשאי.
הבריטים פיענחו הודעות והעבירו אותן ליחידות הרלוונטיות. את העותקים שלא היה בהם צורך היו שולחים לגריסה. על הגריסה היה אחראי צעיר בריטי בשם ג'ון קיירנקרוס, בעל חיבה סודית לקומוניזם. קיירנקרוס היה מחביא במכנסיו עותקים מפוענחים של התשדורות הגרמניות, יוצא עימן מחוץ לבניין ומפיל אותם בפח אשפה מוסכם מראש. סוכן סובייטי היה אוסף את הדו"חות ומעביר אותם במהירות לברית המועצות. הבריטים לא סיפרו לסובייטים על המבצע החשאי בבלצ'לי פארק, אבל הם לא היו צריכים. כך לפחות הסתבר שנים לאחר המלחמה.
ארצות הברית מתכוננת למשהו.
גם כאשר גרמניה תקפה את הערים הבריטיות במלחמה, העדיפה ארצות הברית להישאר בצד. היא המשיכה לשמור על ניטרליות מפני שרוב האמריקנים האמינו בבדלנות, ההעדפה להסתגר מאחורי שערים דמיוניים. בסקר שנערך בספטמבר 1939, רק 16% היו בעד שינוי במדיניות הניטרלית ומתן סיוע לבריטניה וצרפת אם תעמודנה בסכנת תבוסה. רבים בארצות הברית ראו במלחמה באירופה מאבק בין כוחות אימפריאליסטים יריבים. בריטניה עדיין שלטה בקולוניות ברחבי העולם, כולל הודו, מצרים וארץ ישראל. נתיניה התחננו לעצמאות, ואילו בריטניה סירבה להקשיב.
[מוזיקת רקע]
האמריקנים לא ראו סיבה להקריב את בניהם, רק כדי לעזור לאימפריה הבריטית לשמר את כוחה. במאי 1938 החלה ארצות הברית ביישום חוק להרחבת הכוח הימי, והוקצב לכך כסף רב, כמיליארד דולר וחצי, או 16 מיליארד דולר בימינו. רוזוולט ידע כי הציבור האמריקני אינו מעוניין במלחמה, ואף על פי כן כינס את קציניו הבכירים והורה להם להתכונן למלחמה.
בשנת 1940 העביר רוזוולט חוק בקונגרס שהנהיג גיוס חובה ותקציב בן 15 מיליארד דולר לחימוש. הוא הודיע כי הוא מבקש שארצות הברית תייצר 50 אלף מטוסים בשנה. חיל היבשה האמריקני גדל מ-140 אלף איש בספטמבר 1939, למיליון ו-250 אלף איש שנתיים מאוחר יותר. פי עשרה, למרות שעדיין היה רחוק מלהיות מוכן לקרב. ארצות הברית התכוננה, אבל לא היה ברור בדיוק למה.
באותה תקופה, אמריקנים רבים, ביניהם אנשי עסקים בכירים ואקדמאים, האמינו כי היטלר עומד לנצח בקרבות, וקראו לממשלת ארצות הברית להתחיל להתכונן ליום שלאחר כיבוש בריטניה בידי גרמניה.
[מוזיקת רקע]
בנובמבר 1939 העביר רוזוולט את חוק "שלם וקח", שאִפשר לצדדים הלוחמים לרכוש נשק אמריקני. גרמניה, שהייתה תחת מצור ימי שהטילו הבריטים, לא ניצלה את החוק, דבר שהיה ברור לאמריקנים. בריטניה שילמה ושילמה עד שאזל כספה. לאחר ההפצצות הגרמניות על ערי בריטניה בספטמבר 1940, החלו סקרי דעת קהל באמריקה להראות כי האמריקנים תומכים במאבקה של בריטניה, למרות שעדיין האמינו כי היא הייתה אימפריה קולוניאליסטית שנהגה באי צדק במושבותיה.
כבר באותו חודש סקרי דעת קהל הראו כי כ-60% מהאמריקנים תמכו בסיוע לבריטניה גם במחיר של כניסה למלחמה. אך מעטים מבין הנשאלים אכן הסכימו כי יש לשלוח כוחות רגליים אל מעבר לים. הלך הרוח בארצות הברית עדיין היה בעד בדלנות. האמריקנים ידעו כי לאחר חתימת ההסכם בין יפן, גרמניה ואיטליה בספטמבר 1940, היה ברור כי הכוחות במלחמה הם הפאשיזם הגזעני אל מול בריטניה, כאשר האיום הסובייטי ממזרח קשור גם הוא בברית עם היטלר.
עדיין, אמריקנים רבים זכרו את זוועות המלחמה ההיא, ולא רצו לשמוע על מלחמה נוספת. כחודש לאחר חתימת ההסכם, בעוד לונדון עולה באש, נאם רוזוולט בבוסטון, שם הבטיח כי למיליון החיילים החדשים שגויסו לצבא יהיו מגורים ראויים, ידאגו לבריאותם ולכל צרכיהם. והוא המשיך, "בעודי מדבר אליכם, אימהות ואבות, אוכל לתת לכם התחייבות נוספת. אמרתי את זה לפני כן, ואומר זאת שוב ושוב ושוב. הבנים שלכם אינם עומדים להישלח אל מלחמות זרות. הם הולכים לאימונים כדי ליצור כוח כה חזק שבעצם קיומו ידאג להשאיר את איום המלחמה הרחק מחופינו. מטרת ההגנה שלנו היא הגנה".
צ'רצ'יל, ששמע את רוזוולט, ידע כי בעתיד הקרוב לפחות יצטרך להילחם נגד היטלר ותומכיו לבדו. בינתיים באירופה רצה היטלר לחזק את שליטתו בדרום אירופה ובמזרחה. ב-20 בנובמבר פלשו הגרמנים להונגריה, בה שלט האדמירל הורטי מיקלוש, צאצא למשפחת אצולה הונגרית, ואילצו את הונגריה להצטרף למעגל מדינות הציר. ב-24 בחודש נכבשה סלובקיה, שהופרדה מצ'כיה. באותו חודש הצטרפה גם רומניה למדינות הציר. שליטה, יון אנטונסקו, לשעבר רמטכ"ל רומניה ושר הצבא, מונה על ידי המלך לאחר שבמדינה פרצה התקוממות.
[מוזיקת רקע דרמטית]
אנטונסקו הרומני התגלה כרודן פשיסטי, הפך את המלך לבובה, ערך מעצרים רבים וקיווה להשיב לרומניה שטחים שנגזלו ממנה על ידי ברית המועצות. בחודש פברואר 1941 פלשה גרמניה לבולגריה, ואילצה אותה לחתום על חוזה משולש בין גרמניה, איטליה ובולגריה. באותה העת הנאצים כבר שלטו על פולין, דנמרק, נורווגיה, הולנד, בלגיה, צרפת, הונגריה, סלובקיה, רומניה ובולגריה. וכמובן עשו שימוש בחומרי הגלם שלהם, בתוצרת המפעלים שלהם, ובכוח העבודה במדינות הללו.
חצי אירופה עזרה עתה להאכיל את מכונת המלחמה הגרמנית. להיטלר זה לא הספיק, מפני שהיו עוד מדינות באירופה כגון יוגוסלביה ויוון. גם מוסוליני היה רעב, והמדינות הללו היו קרובות לביתו. קרבות חדשים, אימתניים ומפחידים עמדו בפתח. מיליוני אירופים עמדו להצטרף, גם הם, אל מעגל המלחמה האכזרי.
[מוזיקת סיום]
פרק מספר 7 - מלחמת הצפנים וארצות הברית מתכוננת.
מחקר, כתיבה ועריכה - נתן פוזניאק ויובל מלחי.
מפיק ראשי - רני שחר.
עריכת לשון - דינה בר-מנחם.
עריכת סאונד - "סופה סטודיו".
אחראית מטעם "החינוכית" - שרון ויינברג שפיגלר.
שותפי הפקה - "פודקאסט ישראל בע''מ".
הפקה - "קטעים בהיסטוריה".
נשתמע בפרק הבא. אני יובל מלחי. "מלחמת העולם השנייה", פודקאסט של "החינוכית".
ג'ינגל: "חינוכית".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments