מלחמת העולם השנייה - פרק 19 - תהפוכות בכל החזיתות
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Sep 29
- 19 min read
המים הכבדים של נורבגיה, קרב קורסק וקיץ 1943 בברית המועצות, קרב פרוחורובקה, מבצע "נקם", מבצע "קציצה", אסון הארינפורה, הפלישה לאיטליה - מבצע האסקי, הנחיתה בסלרנו, הדחתו וחילוצו של בניטו מוסוליני.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/11/2017.
ג'ינגל: "חינוכית".
[מוזיקת פתיחה, רצף הקלטות]
Adolf Hitler: “Es lebe Deutschland!”
General Dwight Eisenhower: “The eyes of the world are upon you.”
Sir Winston Churchill: “We shall defend our island, whatever the cost may be. We shall never surrender.”
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
ברוכים הבאים לפודקאסט "מלחמת העולם השנייה" של "החינוכית". אני יובל מלחי.
פרק 19 - מרידות, פגישות וצוללות.
[מוזיקת רקע]
בשנת 1943 פתחו בעלות הברית במבצעים נרחבים כנגד מדינות הציר. הם תכננו לפלוש לאיטליה, לכבוש איים מידי יפן ולעצור את הגרמנים בברית המועצות. הגרמנים לעומתם, היו נחושים להתיש את כוחות בעלות הברית ולנצח את הסובייטים בעזרת כמות חיילים אדירה, טנקים חדישים ומהלכים מפתיעים. הם קיוו להנחיל לברית המועצות תבוסה כה ניצחת עד כי החזית המזרחית תתמוטט וברית המועצות עימה. אך הסובייטים גילו בעזרת רשת מרגלים את התוכניות הגרמניות והחלו להתכונן לקרב. תוצאותיו יהיו הרות גורל לכל הצדדים הלוחמים. המלחמה הייתה עתה בשיאה בכל רחבי העולם.
[מוזיקת רקע]
בעת מלחמת העולם השנייה גילו בעלות הברית כי גרמניה מנסה לייצר פצצת אטום. לאחר שכבשו הגרמנים את נורווגיה בשנת 1940, הם השתלטו על מפעל נורווגי שייצר מים כבדים, והחלו לייצר מים כבדים לתוכנית הגרעין שלהם. מים כבדים משמשים כחומר מאט בכורים גרעיניים והם חיוניים להפקתם של פצצות גרעיניות. בעלות הברית ידעו שהפצצת מפעל הגרעין של הגרמנים מהאוויר תהיה מסוכנת מדי, ולכן באוקטובר 1942, שלחו להרים בסביבתו של המפעל ארבעה סוכנים שהתגוררו בבקתות מבודדות וחיו מציד איילים.
בחודש נובמבר הגיעו חיילי קומנדו בריטים לאזור בדאונים, אך מפאת מזג האוויר הגרוע התרסק אחד מהם על צלע הר וכל אנשי הקומנדו שבתוכו נהרגו. הדאון השני התרסק בנחיתה והצוותים שבו נפצעו ונתפסו. לאחר מסכת עינויים, הוצאו אנשי הקומנדו להורג, כפי שציווה היטלר לעשות לכל חיילי הקומנדו של האויב שנפלו בשבי. המפות שנתפסו בדאונים גרמו לגרמנים להבין מה היה יעדם. הם הורו לעבות את השמירה על המפעלים שבהם יוצרו המים הכבדים. באמצע חודש פברואר 1943 הוצנחו שישה אנשי קומנדו נורווגים שהוכשרו בבריטניה לאותו אזור. הם גלשו בהרים עד שאיתרו את מקום מגורם של הסוכנים.
הבריטים הצליחו להבריח מהמפעל את אחד המהנדסים הראשיים, שהביא עמו תמונות, דגם של מבנה המפעל, שעות הסיורים, הפטרול ועוד. בסוף אותו חודש, נכנסו אנשי הקומנדו למפעל לאחר שהלכו בדרכים עקלקלות על מנת שלא להיתפס. הצוותים חיברו חומרי נפץ עם מנגנוני השהיה בחדרי האלקטרוליזה, שהיו אחראים לייצור המים הכבדים. הם השאירו תת-מקלע בריטי במפעל כדי שהגרמנים ישערו לעצמם כי היו אלה סוכנים בריטים שהיו אחראים לפיצוץ ולא יתנקמו באוכלוסייה המקומית. לאחר שעזבו הצוותים, התפוצץ חומר הנפץ והרס את כל מלאי המים הכבדים שייצרו הגרמנים במלחמה. הגרמנים שלחו אלפי חיילים לנסות ולאתר את אנשי הקומנדו, אך אף אחד מהם לא נתפס.
במשך כמה חודשים הושבת מפעל הגרעין לייצור המים הכבדים. כאשר חידשו הגרמנים את הפעלת המפעל, הפציצו אותו כ-150 מפציצים של בעלות הברית. בשנת 1944 החליטו הגרמנים לנטוש את המפעל ולשנע לגרמניה את המים הכבדים שהספיקו לייצר. אך סוכן נורווגי הטמין חומר נפץ בספינה והיא התפוצצה וטבעה. כך באה התוכנית הגרעינית של גרמניה לסיומה. לאחר המלחמה התברר כי לגרמניה לא היה די מים כבדים כדי לייצר פצצה, אך הילתם של סוכני הקומנדו הנורווגים לא משה, והם נשארו גיבורים לאומיים בקרב הנורווגים ובקרב בעלות הברית עד היום.
[מוזיקת רקע]
קרב קורסק וקיץ 1943 בברית המועצות.
היטלר וקציני הצבא הגרמני, שספגו מפלה קשה בסטלינגרד, החלו לתכנן מבצע נגד, שבו הם עצמם ילכדו מאות אלפי חיילים סובייטים. הם כינו את המבצע "מצודה", והחלו לגייס כוחות רבים שהובאו מחזיתות אחרות. הגרמנים העמידו למתקפה כ-900,000 חיילים, 2,400 טנקים, 10,000 תותחים ו-2,500 מטוסים. היה זה כוח עצום בגודלו. כ-500 טנקים גרמנים היו טנקים חדישים מסוג "פנתר" ו"טייגר", שהגרמנים החלו לייצר באותה שנה. הם הציגו לראשונה גם רכב משוריין שדמה לטנק, אך תפקידו היה להשמיד טנקים. בתחילה הוא כונה "פרדיננד" על שם ממציאו, פרדיננד פורשה, אך שמו שונה מאוחר יותר ל"אלפנט". הכלי היה בעל שריון עבה במיוחד ובעל תותח גדול שיכול היה להשמיד טנק T34 בפגיעה אחת. הסובייטים נחרדו מהכלים המשוריינים הללו, ולא היה להם אף טנק שיכול היה להילחם בהם. מה שהם לא ידעו זה שלגרמנים היו רק 90 יחידות כאלה, מפני שהם יוצרו באיטיות, וכל ה-90 הובאו לחזית קורסק.
לאחר שהסובייטים התקדמו בתחילת שנת 1943, נוצר מִבלט באזור העיר קורסק, דרומית למוסקבה. באזור המבלט התקדמו הסובייטים יותר מאשר התקדמו במקומות אחרים, ולכן היו מרוכזים בתוך בליטה, כאשר מצפון, מדרום וממזרח להם נמצאים כוחות גרמניים.
[מוזיקת רקע]
התוכנית שהגה הפיקוד הגרמני במהלך אביב 1943, היה לתקוף את בליטת קורסק בתנועת מלקחיים, כאשר שני כוחות, אחד מצפון והאחר מדרום, יַחברו אחד לשני ממזרח לעיר קורסק. על הכוחות הגרמנים היה לכתר את הכוחות הסובייטים הגדולים בבליטה ולהשמיד אותם, כפי שעשו הרוסים לגרמנים בסטלינגרד. הוצאת מאות אלפי חיילים ממעגל הלחימה בשלב זה הייתה אמורה להיות, ללא צל של ספק, משמעותית מאוד עבור שני הצדדים.
יחידות מודיעין גרמניות היו אחראיות להאזנה לרשת הקשר הסובייטית. על פי הדיווחים שקלטו, הם הניחו כי בקורסק נמצאים כמה מאות אלפי חיילים. אך למעשה הצבא האדום שלח גלים של חיילים נוספים לאזור, מבלי לדווח על כך ברשת הקשר, ויצר דיווחי שווא כאילו היחידות נמצאות במקומות אחרים. עד סוף חודש יוני 1943, הזרימו הסובייטים לאזור קורסק יותר מ-1,300,000 חיילים, 3,500 טנקים ואלפי תותחים ומטוסים. הסובייטים גם הקימו שדות מוקשים שבהם הטמינו כמיליון מוקשים נגד אדם וכנגד רכבים משוריינים. מאות אלפי אזרחים שגויסו למשימות הגנתיות, חפרו אלפי קילומטרים של תעלות מכשול ותעלות נגד טנקים. היה זה אחד האזורים המבוצרים ביותר אי פעם בהיסטוריה הצבאית. הסובייטים עשו מאמצים רבים להטעות את הגרמנים. הם הקימו יחידות טנקי דמה שהובאו לאזור, הם בנו שדות תעופה, בהם היו מטוסי דמה, מסלולי המראה ומגדלי פיקוח. השדות הללו הופצצו קשות בידי הלופטוואפה בעת המתקפה, למרות שהם היו מזויפים לחלוטין.
[מוזיקת רקע]
הגרמנים העריכו כי ז'וקוב והצבא הסובייטי יודעים משהו על המתקפה וינסו להחזיק מעמד בקרב הגנתי כנגד הגרמנים. ז'וקוב לעומתם, תכנן לספוג כמה שיותר מהלומות גרמניות ואז לצאת למתקפת פתע מהירה. ב-4 ביולי 1943 החלו הגרמנים להפציץ עמדות סובייטיות בחזית קורסק. הסובייטים חיכו כדי לוודא שאכן מדובר במתקפה הגדולה שלה ציפו, ורק בשעות הערב החלו להפציץ את עמדות הגרמנים ואת טורי החיילים. בימים הבאים הצליחו יחידות השריון הגרמניות לנוע מזרחה ולבקע את קווי ההגנה הסובייטים במספר מקומות. לרגע היה נראה כאילו יצליחו לעקוף את הסובייטים ולאגף אותם. אך הסובייטים החזיקו מעמד גם בדרום וגם בצפון, ורק יחידות גרמניות מעטות הצליחו לפרוץ את קווי ההגנה, אך הם הושמדו לאחר מכן.
חמישה ימים לאחר שהמתקפה הגדולה החלה, הבינו הגרמנים שהיא לא תשיג את יעדה. במהלך חמשת ימי המתקפה, התקדמו הגרמנים כ-30 קילומטר בלבד, אך הם איבדו מאות טנקים שנפלו קורבן לאלפי תותחי נ"ט סובייטים שהוחבאו היטב בנקודות אסטרטגיות. חלק מהיחידות הגרמניות דיווחו כי מתוך מאות טנקים שאיתם יצאו לקרב, הם נותרו עם כמה עשרות בלבד. חייל גרמני סיפר כי "מצאנו את עצמנו מול כמות בלתי נדלית של כוחות שריון של האויב. מעולם לא חשתי הלם כזה מהעוצמה ומהמסה שהפעילו הרוסים כמו באותו יום. ענני האבק הקשו על מטוסי הלופטוואפה לבוא לעזרתנו, ועד מהרה רבים מטנקי ה-T34 פרצו את העמדות ההגנתיות שלנו וזרמו כמו עכברושים לאורכו ולרוחבו של שדה הקרב".
ב-10 ביולי, בעת שהגרמנים שוברים את הראש כיצד להתקדם מול המספרים הסובייטים המפתיעים, התקבלו ידיעות כי בעלות הברית החלו לפלוש לאיטליה. הגרמנים היו עתה עסוקים בשתי חזיתות בעת ובעונה אחת, מול ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית.
[מוזיקת רקע]
קרב פרוחורובקה.
ב-12 ביולי 1943 נערך באזור קורסק, בסמוך לעיירה בשם פרוחורובקה, קרב, או מספר קרבות, שנחשבים לקרבות השריון הגדולים ביותר שנערכו אי פעם. בד בבד, נערכו באוויר גם קרבות אדירים בין מאות מטוסים. הגרמנים החלו לנוע לכיוון פרוחורובקה יחד עם מאות טנקים, אך נתקלו ביחידות שריון סובייטיות, ויותר מ-1,000 טנקים, משני הצדדים, השתתפו בקרבות שנערכו באזור.
[מוזיקת רקע]
המטוסים שטסו מעל הכוחות נלחמו זה בזה בקרבות אוויריים, ומרוב כוחות הקרקע הרבים כבר לא ניתן היה להבחין מי נלחם נגד מי. האבק שהתרומם מהקרקע כיסה את השטח, וטנקים רבים התנגשו ממש בטנקי אויב. היתרון המספרי של הסובייטים איפשר להם לאבד טנקים רבים ועדיין להמשיך להילחם ולהשמיד טנקים גרמניים.
בערב נסוגו הכוחות בחסות החשיכה. בשדה הקרב נותרו מאות טנקים פגועים ושרופים, ושטחים עצומים מכוסים בגופות החיילים. החיילים הגרמנים שטעמו את נחת זרועו של השריון הסובייטי והיו המומים מכמות החיילים האינסופית שלחמו נגדם, החלו להישבר. טייסים גרמנים סיפרו כי טסו עשרות טיסות מבצעיות בחמישה ימים בלבד. חיילים אחרים סיפרו כי קווי ההגנה הסובייטים היו כאלה שהם לא ראו מעולם. לאחר שבוע לחימה רצוף, היו הגרמנים מותשים.
באותו יום שבו התנהל קרב פרוחורובקה, הוציא ז'וקוב לפועל את מתקפת הנגד שלו, צפונית למבלט קורסק. המתקפה הפתיעה את הגרמנים הפתעה גמורה. באותו ערב התכנס הפיקוד הגרמני, ולמרות חילוקי דעות, החליט היטלר על שליחת כוחות לאיטליה ועל סיום מבצע "מצודה". הגרמנים החלו לסגת ואילו הסובייטים רדפו אחריהם בתקווה להשיגם ולכתר יחידות גרמניות. עשרה ימים לאחר מכן, עמדו הגרמנים באותה נקודה שבה פתחו את הקרב, שם היו להם עמדות הגנתיות שמנעו מהסובייטים להמשיך מערבה.
באוגוסט יצאו הסובייטים למבצע "רומיאנצב" עם כ-1,000,000 איש, 12,000 תותחים וטילי קטיושה וכ-2,500 טנקים כדי לכבוש את העיר בילגורוד, כ-100 קילומטרים דרומית לקורסק. הסובייטים המשיכו להתקדם ולכבוש שטחים נוספים. בסוף חודש אוגוסט פתחו הסובייטים במתקפה על העיר חרקוב, שנכבשה על ידי הגרמנים מספר חודשים קודם לכן. הם הצליחו לשחרר את העיר והגרמנים נסוגו שוב מערבה. חיילים גרמנים רבים נעו רגלית. הם נאלצו להילחם ביום ולנוע בלילה. החיילים הגרמנים פחדו להיתפס בידי הסובייטים יותר מאשר הם פחדו למות.
למרות שבמהלך חודשי הקיץ של 1943 איבדו הסובייטים חמישה כלי רכב משוריינים על כל כלי גרמני, מספרם היה עדיף. הסובייטים גם איבדו בקרבות של אותו קיץ כ-600,000 איש. לקראת סוף הקיץ, כאשר תשומת ליבו של היטלר הופנתה לחזית באיטליה, הסכים הפיהרר להורות על נסיגת כוחות גרמנים לנהר הדנייפר ובסמוך לעיר קייב שבאוקראינה. הגרמנים נסוגו במהירות תוך כדי שהם משאירים ציוד רב מאחור. הם שרפו עד יסוד את הכפרים שעברו והותירו בנסיגתם הרס וחורבן. הגרמנים שאיבדו בחודש וחצי כחצי מיליון חיילים, הרוגים, פצועים ונעדרים, חוו משבר רציני. מפקדים גרמנים רבים ציינו שהחיילים שלהם היו עתה בעלי מורל ירוד, והם לא היו אותם החיילים של 1939.
בחודשיים וחצי של לחימה נסוגו הגרמנים כ-250 קילומטרים בחזית שאורכה, מצפון לדרום, בערך כ-1,000 קילומטרים. הגרמנים איבדו יותר מפי שניים מ-200,000 החיילים שאבדו להם בסטלינגרד. אבדו להם גם אלפי טנקים ומטוסים יקרי ערך שקשה היה להחליפם. בסתיו 1943 היו לסובייטים באזור נהר הדנייפר, הזורם מרוסיה דרך בלארוס ואוקראינה עד לים השחור, יותר משניים וחצי מיליון חיילים. פי שניים מכמות החיילים הגרמנים. גרמניה נאלצה לוותר על חלום שדות הנפט בקווקז, וכעת הייתה צריכה לאחוז חזק בקו ההגנה החדש שלה ולמנוע מהסובייטים לפרוץ אותו. והסובייטים, הם היו נחושים להמשיך לנסות.
[מוזיקת רקע]
מבצע נקם.
לאחר ההפסד היפני באי גוודלקנל, חשו ראשי הצבא היפני כי עליהם לבקר בחזית, לעודד את החיילים ולהעלות את המורל. מפקד הצי היפני, האדמירל איסורוקו יממוטו, קבע לוח זמנים לביקור באיי שלמה ובגינאה החדשה. האמריקנים פיצחו את הקוד היפני וקראו את שדריו, והם החלו לתכנן מבצע כנגד האיש שהיה אחראי למתקפת פרל הארבור. השדרים היפניים היו מפורטים וכללו שעות הגעה, עזיבה ומספר המטוסים שילוו את האדמירל במהלך ביקורו. מששמע על כך הנשיא האמריקני רוזוולט, הוא הורה לתת ליממוטו את שמגיע לו ולהביא למותו.
כדי שהמכ"מים היפנים לא יגלו אותם, מסלול הטיסה של מטוסי הקרב האמריקנים עקף איים רבים בדרכם מזרחה. המסלול היה ארוך מאוד ועל המטוסים היה לטוס נמוך, בגובה של כמה עשרות מטרים מעל הים, כדי שלא להתגלות על ידי האויב. המטוסים שנבחרו למשימה היו מטוסי "לוקהיד לייטנינג", בעלי מכלי דלק נתיקים. הם היו מסוגלים לטוס 1,500 קילומטרים שהצריכה המשימה. האמריקנים קבעו כי 18 מטוסים ישלחו לפגוש את יממוטו ומטוסי הקרב שליוו אותו. ארבעה מהם נבחרו להפיל את מטוסו של יממוטו, ועל השאר היה להעסיק ולהפיל את מטוסי הקרב היפנים. לטייסים האמריקנים נאמר כי קצין יפני בכיר היה על המטוס.
בבוקר ה-18 באפריל המריא מטוסו של יממוטו מבסיס רבאול שבצפון גינאה החדשה, לכיוון אי אחר שנמצא באזור איי שלמה. כשהיו המטוסים היפניים מעל האי שבו היו אמורים לנחות, הם החלו להנמיך גובה לקראת הנחיתה. הטייסים האמריקנים טסו בדממת אלחוט מוחלטת במשך כשעתיים והגיעו למקום המפגש המתוכנן בדיוק בזמן. לפתע הבחינו הטייסים היפניים במטוסים אמריקנים רבים והחלו לנסות להפילם. בו בזמן עלו המטוסים האמריקנים שטסו בגובה נמוך ופגשו בשני מטוסי המפציצים שנשאו את המפקדים היפניים. המטוסים האמריקנים תקפו ופגעו במטוסו של יממוטו, שנפגע והתרסק לתוך הג'ונגלים שבאי. המטוס השני נפגע והצליח לנחות נחיתת אונס בים. סגן מפקד הצי אוגאקי וטייסו שרדו את הנחיתה וניצלו. היפנים הזניקו מטוסי קרב רבים מהאי שבו היה אמור לנחות יממוטו, אך המטוסים האמריקנים הסתלקו מהאזור במהירות. טייס אמריקני אחד הופל, אך השאר שבו בשלום לבסיסם. הטייסים האמריקנים שהשתתפו במבצע נשלחו חזרה לארצות הברית ולא השתתפו בקרבות האוקיינוס השקט, מחשש שיפלו ויספרו על פרטי המבצע החשאי.
האמריקנים לא הודיעו על ההתנקשות ביממוטו, מחשש שהיפנים ידעו כי פיצחו את קוד השדרים המודיעיניים. ב-21 במאי הגיעה ספינת מלחמה יפנית לטוקיו, אז למדו היפנים על מות מפקדם הנערץ. האמריקנים היו באקסטזה בעקבות החדשות הללו, והיפנים לעומתם היו בהלם גמור. המורל שלהם נפגע קשות בעקבות מותו של מנהיגם הצבאי, מפקד הצי, עליו סמכו כה רבים באימפריה היפנית. מפקד הצי החדש טען כי "היה רק יממוטו אחד ואף אחד לא יכול להחליפו". מטוסו של יממוטו נשאר עד היום באותו מקום שבו התרסק, בג'ונגלים הסבוכים של האי בוגנוויל.
[מוזיקת רקע]
מבצע "קציצה".
בספטמבר 1942 התרסק בדרום-מערב ספרד מטוס אנגלי שהיה בדרכו לגיברלטר. על המטוס היה קצין בריטי שנשא מכתב בעל תוכן רגיש. הספרדים שהיו ניטרליים במלחמה, החזירו לבריטים את גופת הקצין, ואז גילו הבריטים להפתעתם כי המכתב הרגיש נפתח ונקרא. כך עלה במוחם רעיון לתחבולה שתשרת את המבצע הצבאי הגדול שתיכננו באותם ימים.
לאחר המהלכים הצבאיים של הגרמנים ובעלות הברית בצפון אפריקה, היה ברור לשני הצדדים כי האי סיציליה שבדרום איטליה יהיה כנראה היעד הבא של כוחות בעלות הברית. אך בעלות הברית קיוו כי אם יצליחו לשכנע את הגרמנים שסיציליה אינה היעד הבא, או שיתכן ולא רק היא תהיה היעד, הם יאלצו את הגרמנים לפצל את כוחותיהם. הבריטים החליטו להטיל גופה של קצין בריטי לים, סמוך לחופי ספרד, שנראה היה כי טבע בהתרסקות מטוס. הם קראו למבצע "Mincemeat", קציצה או בשר טחון באנגלית.
המודיעין הבריטי ביקש את עזרתו של פתולוג באיתור גופה של אדם שטבע בים והגיע לחוף מספר ימים לאחר מכן. גופה שכזו נמצאה לבסוף והבריטים יצרו עבורה זהות מזויפת של קצין בכיר, שהיה חלק ממערך המודיעין של הצי. בכיסיו של האיש הם שתלו תמונה של פקידה במודיעין הבריטי בתור ארוסתו, מכתבי אהבה, מכתב מאביו, חשבונית מצורפת לטבעת יהלום וחפצים יומיומיים שתאמו את מעמדו של הקצין המזויף. בנוסף, בתיק שנקשר לזרועו נמצא מכתב סודי שבו נכתב כי הבריטים מתכוננים לנחות ביוון ובסרדיניה, אך הם עושים מאמצים כדי להטעות את הגרמנים כאילו ינחתו בסיציליה.
בסוף חודש אפריל 1942 הועלתה הגופה על צוללת בריטית והורדה למים כשני קילומטרים מחופי ספרד. שם פעל מרגל גרמני שהיה מקושר היטב לשלטונות המקומיים. לאחר שהגופה נמצאה על ידי דייג מקומי, היא הובאה לחוף, והמסמכים שבתיק הגיעו לידי המודיעין הגרמני. לאחר מכן, הוחזרו המסמכים לספרדים והגופה נשלחה לבריטניה. לבריטים הסתבר כי המסמכים הרגישים אכן נפתחו ונקראו. הגרמנים הבינו מתוכן המכתב כי בעלות הברית עומדות לפלוש ליוון ולסרדיניה בחודשים מאי ויוני, והם החלו לשלוח תגבורות ליוון ולסרדיניה ומינו את ארווין רומל למפקד הכוחות ביוון. הגרמנים הניחו שדות מוקשים ימיים לחופי יוון והצי האיטלקי גם הוא נשלח לפטרל מול חופי המדינה. בנוסף, העבירו הגרמנים אוגדות שריון מצרפת ומהחזית המזרחית, שבה היו מעורבים בלחימה נגד הסובייטים. הדבר גרם למחסור בכוחות בעת קרבות קורסק. הגרמנים גם העבירו כוחות נוספים לסרדיניה, והיטלר התרברב בפני מוסוליני כי בעלות הברית מטעות אותם בכוונה באשר לנחיתה בסיציליה.
מבצע "בשר טחון" הושלם בהצלחה, וביולי 1942 היו כוחות בעלות הברית מוכנים לפלישה, במבצע שנקרא מבצע "האסקי". הפלישה לא תוכננה ליוון או לסרדיניה, אלא לסיציליה. הגרמנים בלעו את הפיתיון יחד עם החכה.
[מוזיקת רקע]
אסון ה"ארינפורה".
ה"ארינפורה" הייתה אוניית נוסעים בריטית שבמהלך מלחמת העולם השנייה הובילה חיילים מנמל לנמל. בסוף חודש אפריל יצאה שיירה ימית בת 27 אוניות, מלווה ב-11 אוניות מלחמה, לאי מלטה. הכוחות הובאו לאי על מנת להיות חלק ממערך הכוחות שיפלוש לסיציליה. על ה"ארינפורה" שהתה גם פלוגה 462 שהייתה פלוגת הובלה בת כ-350 חיילים וקצינים מארץ ישראל. ב-1 במאי אותרה השיירה והופצצה על ידי מטוסים גרמנים. ה"ארינפורה" ספגה פגיעה ישירה והחלה לשקוע תוך מספר דקות. בן עמי מלמד שירת בפלוגה ומאוחר יותר סיפר כי מיהר לעלות לסיפון האונייה מחדר המכונות, צעק לאנשים לקפוץ למים כמה שיותר מהר ולהתרחק מהספינה. לאחר שקפץ למים ראה את האונייה שוקעת למצולות ועימה חיילים רבים. הוא סיפר כי "הייתה תמונת זוועה. החרטום פנה קדימה ועל אחורי האונייה באוויר היו תלויים עשרות אם לא מאות חיילים. צרחות נוראות. זרקתי את החגורה שהפריעה לי והתחלתי לחתור בכל הכוח. הסתובבתי שוב אחורה. אין אונייה, אין אנשים, הכל נעלם, והגרמנים יורים עלינו צרורות כדורים".
קרוב לחצי מפלוגת ההובלה נספתה בטביעה, כ-140 איש. היה זה אסון בקנה מידה אדיר ליישוב הקטן בארץ. הניצולים הוחזרו לארץ ישראל. היחידה שוקמה ולאחר מספר חודשים חזרה להילחם באיטליה. באסון טבעו גם כ-600 חיילים מלסוטו שבדרום אפריקה.
[מוזיקת רקע]
הפלישה לסיציליה.
סיציליה הוא האי הגדול ביותר במזרח התיכון ונמצא בקצהו הדרומי של המגף האיטלקי. למתבונן במפה נראה כאילו המגף עומד לבעוט באי. על האי ישנה שרשרת הרים, והמפורסם שבהם הוא הר הגעש הפעיל אתנה, שגובהו יותר מ-3,300 מטר. סיציליה החליפה אימפריות ומנהיגים במשך מאות שנים, עד אשר בשנת 1860 הפכה לחלק מאיטליה. בחלקו הצר של מצר מסינה, המרחק מסיציליה לאיטליה הוא שלושה קילומטרים בלבד. על האי הוקמו בסיסי חיל אוויר וים גרמניים, ומשם יצאו מדינות הציר למבצעים כנגד בעלות הברית.
[מוזיקת רקע]
ב-11 ביוני 1943 כבשו בעלות הברית שני איים קטנים הממוקמים בין תוניסיה לסרדיניה, ועליהם שדות תעופה. הכוחות האמריקנים של הגנרל פטון עשו דרכם לחופיו הדרומיים של האי, ואילו כוחותיו של מונטגומרי הבריטי עשו דרכם לחופיו הדרום-מזרחיים. על מונטגומרי הוטל לעלות צפונה במהירות ולהגיע עד למצרי מסינה, כדי למנוע מהכוחות הגרמניים לעבור דרך המצר לאיטליה. על פטון הוטל לשמור על צידו השמאלי של מונטגומרי בעת שהתקדם.
הנחיתה הימית הייתה מלווה בספינות מלחמה רבות, במטוסי קרב ובמפציצים מסוגים שונים. אמנם ההגנה על חופי האי ניתנה לידי יחידות איטלקיות לא מיומנות, שמנו כ-200 אלף איש, אך על האי היו גם כ-60 אלף גרמנים בשתי אוגדות גרמניות שהיו מצוידות היטב, וכן אנשי הלופטוואפה. בעלות הברית הצניחו כוחות על האי, אך בשל רוחות עזות מחציתם לא הגיעו ליעדם ולא השתלטו על גשרים או על נקודות מפתח. דאונים שנשלחו לאי התרסקו, ומתוך כ-150 דאונים בריטים, רק 12 הגיעו ליעדם. רובם התרסקו במימי הים התיכון.
יום למחרת נחתו כוחות בעלות הברית על 26 חופים שונים לאורך כ-170 קילומטרים. תוך יום אחד השלימו את פריסתם בחופים והחלו להתקדם צפונה. חילות האוויר של גרמניה ואיטליה הפציצו את הכוחות, הטביעו מספר ספינות, וכוחות שריון איטלקיים וגרמנים ניהלו קרבות כנגד יחידות קומנדו ורגלים שהתקדמו צפונה. כוחות קנדים שגם השתתפו במבצע, הצליחו גם הם להתקדם צפונה ולהדוף יחידות איטלקיות. בתחילה התנהלו הקרבות בבלבול רב, ועשרות מטוסים של בעלות הברית נפגעו מאש ידידותית, כמו גם חיילים רבים. למרות זאת, המשיכו בעלות הברית להתקדם צפונה, תוך כדי שהן משמידות התנגדות איטלקית מהיבשה, מהאוויר ומהים.
במזרח האי, מונטגומרי הבריטי נתקל באש גרמנית בשרשרת ההרים, שהייתה בעלת עדיפות למגינים. פטון ידע שהצד המערבי של האי מוחזק על ידי האיטלקים בלבד והוא שלח כוח שיכבוש את עיר הבירה של האי, פלרמו, הנמצאת בצפון-מערב האי. הכוח נכנס ועבר בכפרים איטלקיים עד שהגיע לפלרמו, פחות משבועיים לאחר הנחיתה באי. במהלך הכיבוש האמריקני של האי, נלקחו שתי קבוצות של כ-70 שבויי מלחמה איטלקיים וגרמנים והוצאו להורג על ידי שני חיילים אמריקנים. החיילים האמריקנים נאסרו ונשפטו, אך אחד מהם נמצא זכאי והשני שוחרר ונהרג בקרבות זמן קצר לאחר מכן. האמריקנים הורו לחייליהם שוב ושוב להימנע מפעולות שכאלה. פטון הסתבך במקרה נוסף, כאשר סטר לחיילים שהיו בהלם קרב והאשים אותם בפחדנות. המקרה הגיע לעיתונות ושמו של פטון הושחר.
לאיטלקים היה ברור כי בעלות הברית עומדות להכניע את סיציליה ומשם לפלוש לאיטליה. למרות שנלחמו לצד היטלר במשך שלוש שנים, איטלקים רבים שמחו בעקבות הגעת כוחות בעלות הברית. המצב באיטליה היה בכי רע מזה חודשים. יחידות איטלקיות שלמות הובסו בצפון אפריקה, ואחרות פשוט נמחקו מעל פני האדמה בחזית המזרחית, בקרבות מול ברית המועצות. למפעלים באיטליה חסרו חומרי גלם ורבים מהם חדלו מלפעול. בכל רחבי המדינה הורגש מחסור במזון, והמזון שהיה זמין נמכר לכל המרבה במחיר.
מכונת הפרופוגנדה של מוסוליני חדלה מלהרשים את האיטלקים, ורבים מהם החלו להאזין לרדיו לונדון כדי לשמוע מה קורה בחזיתות השונות. במרץ 1943 פרצו שביתות רבות בצפון המדינה, למרות שהיו אסורות על פי חוק. היו אלה השביתות הראשונות באיטליה מזה קרוב ל-20 שנה. איטלקים רבים ראו בגרמנים שהגיעו לצפון איטליה ככובש זר, ודעת הקהל של המדינה הלכה ונטתה כנגד הדוצ'ה, בניטו מוסוליני, בן בריתו של היטלר.
איטלקים רבים ראו עצמם כקורבנות של הגרמנים, שמשכו אותם למלחמה מבלי שרצו בכך. האיטלקים, למרות ששלחו מיליוני חיילים לקרבות באפריקה ואירופה, חשו כי נמשכו למלחמה באפם, ולא יצאו לקרב על דעת עצמם. אילו היו האיטלקים נלחמים בסיציליה, קרוב לוודאי שהיו גורמים לאבידות רבות בקרב כוחות בעלות הברית, אך רובם העדיפו שלא להילחם, וכ-150,000 חיילים איטלקיים נכנעו והפכו לשבויי מלחמה.
[מוזיקת רקע]
משכבשו בעלות הברית את סיציליה, יצאו ההמונים לרחובות והריעו להם. קצין אוסטרלי סיפר כי "בכל מקום, גברים, נשים וילדים מחאו כף כאשר עברנו דרך כפריהם. כולם התלוננו על הגרמנים. היה צריך לעצור אותם מלפלוש למחסני המזון שהגרמנים השאירו מאחור. הם כולם היו מורעבים ורבו על שק של שעועית יבשה שאחד מהם מצא בבית כלשהו".
בעת הפלישה לסיציליה מצב רוחו של מוסוליני היה ירוד מאוד. הוא נפגש עם היטלר ולאחר מכן כינס את המועצה הפשיסטית העליונה. הוא נאם בפני המועצה במשך שעתיים שלמות, אך רבים מחבריה כבר לא רצו להקשיב. בסיום האספה הצביעו חבריה להדיח את מוסוליני. הרודן לא נבהל והמשיך בתפקידו. למחרת נפגש עם מלך איטליה, ויטוריו אמנואלה השלישי, ואז נודע לו כי הוחלט להחליפו והוא הושם במעצר. ממשלה איטלקית חדשה הוקמה בזריזות בראשות המרשל פייטרו באדוליו, ששירת בעבר כמושל לוב. המרשל התפטר מתפקידו במטכ"ל האיטלקי בתחילת מלחמת העולם השנייה וסירב לקחת בה חלק. ממשלתו החדשה אמנם הכריזה על נאמנותה לגרמניה, אך בחשאי החלה לשאת ולתת עם בעלות הברית. היטלר שחשש מהאפשרות שאיטליה תחליף צדדים באמצע המלחמה, הזרים כוחות רבים לאיטליה כדי להקים קווי הגנה כנגד פלישה של בעלות הברית לאירופה. לימים סיפר באדוליו כי בעת שהשתתף בפגישות היטלר-מוסוליני, נהגו הגרמנים לעשות חיפוש אחר נשק אצל הקצינים האיטלקיים. בפגישות הללו, אמר באדוליו, היה היטלר מדבר במשך שעות ולא נותן למוסוליני לפצות את פיו. היטלר לא היה מעוניין במה שהיה לאיטלקי לומר.
האיטלקים שהמשיכו להגן על סיציליה לצד הגרמנים, החלו לפנות את האי במהירות והשאירו את הגנתו בידי הגרמנים. הגרמנים ידעו כי היה זה רק עניין של זמן עד שסיציליה תיפול בידי בעלות הברית. ולמרות שבתחילת אוגוסט הם נלחמו והדפו את בעלות הברית, במקביל הם החלו לפנות את האי בצורה מסודרת. מצרי מסינה היו מוגנים על ידי מאות תותחים נגד מטוסים ובעלות הברית לא הצליחו לסכל את הפינוי. עד אמצע חודש אוגוסט הושלם הפינוי וציוד גרמני ואיטלקי יקר ערך הועבר לאדמת איטליה. האי סיציליה היה בידי בעלות הברית.
כוחות בעלות הברית שילמו בחיי אדם יקרים במהלך המתקפה. יותר מ-5,000 חיילים נהרגו וכ-15,000 נפצעו. למדינות הציר נהרגו כ-9,000 חיילים ונפצעו כ-45,000.
[מוזיקת רקע]
ב-3 בספטמבר, לאחר יומיים של דיונים, חתמה איטליה על הסכם כניעה מול בעלות הברית. גרמניה המשיכה להזרים כוחות לאיטליה ועד לחודש ספטמבר 1943 היו כבר 10 אוגדות גרמניות בדרום איטליה, תחת פיקודו של הגנרל אלברט קסלרינג, ו-8 אוגדות בצפון, תחת פיקודו של ארווין רומל. הגרמנים רצו למנוע מכוחות בעלות הברית להתקדם צפונה. משימתם הייתה לעכב אותם במידה רבה ככל האפשר. בצפון, כוחותיו של רומל רצו לבצר עד כמה שניתן את עמדותיהם ולהפוך אותן לבלתי חדירות, אם וכאשר יגיעו לשם כוחות האויבים. היטלר הסכים עם שני המפקדים לעת עתה. ההתנגשות היבשתית שבין בעלות הברית לבין גרמניה על אדמת אירופה עמדה לצאת לדרך.
[מוזיקת רקע]
בעלות הברית לא השתהו והחלו לתכנן נחיתה בעיר סלרנו, דרומית לנאפולי, בצד המערבי של המגף האיטלקי. העיר נבחרה מפני שטווח מטוסי הקרב משדות התעופה בסיציליה איפשר ללוות את הכוחות עד לסלרנו. המרחק בין סיציליה לסלרנו היה כ-300 קילומטרים ועל המטוסים היה להגיע עד לעיר, לבצע מספר פעולות ולחזור חזרה לסיציליה. כדי לבלבל את הגרמנים, חצו הבריטים את מצרי מסינה, בתקווה שהם יזרימו לשם כוחות רבים. כוחות של בעלות הברית שעמדו לנחות בסלרנו היו כוחות מעורבים של אמריקנים ובריטים, תחת פיקודו של הגנרל האמריקני מארק קלארק. כוחות נוספים נחתו בטרנטו, שנמצאת בעקב של המגף האיטלקי. הגרמנים נסוגו די מהר מהאזור ולא התנגדו באופן מסיבי לכוחות. האבדות הגדולות היחידות נרשמו כאשר ספינה בריטית נתקלה במוקש ימי בסמוך לחוף וטבעה במהירות כשעליה כ-200 מלחים.
ביבשה התקדמו כוחות בעלות הברית באיטיות, לאחר שהגרמנים פוצצו גשרים והרסו את הדרכים באזור. אזרחים רעבים קיבלו את פני הכוחות, ויורד ים איטלקי פנה אליהם ואמר: "אתם פה, אבל אין פה עוד צבא אחר. מוסוליני הלך, הגרמנים הלכו. אנו רעבים מאוד, ללא לחם זה חמישה ימים". בטרנטו עגנו ספינות איטלקיות רבות שהפליגו לבסיס בעלות הברית באי מלטה, כפי שעשו ספינות איטלקיות מגנואה וממקומות אחרים. צי איטלקי, בפיקודו של מפקד חיל הים האיטלקי ברגמיני, הפליג לסרדיניה, אך הותקף על ידי הגרמנים וספינת המערכה "רומא" טבעה עם כ-1,600 מלחיה. לאחר הודעת הכניעה של איטליה, הטביעו מלחים איטלקים ספינות רבות, כדי שלא יפלו לידיים גרמניות. בעלות הברית כמעט ולא השתמשו בצי האיטלקי עד לסוף המלחמה, בעיקר מפני שחששו כי אין לסמוך על האנשים ששירתו בו. מלחים איטלקיים אחרים הצטרפו לגרמניה ולחמו לצידה עד סוף המלחמה.
[מוזיקת רקע]
הגרמנים לא האמינו כי בעלות הברית ינחתו בדרומה של איטליה, וחיזקו את מערך ההגנה שלהם לאורך חופיה המערביים של המדינה. במערב המגף שוכנות רומא ונאפולי, שנמצאת כ-200 קילומטרים דרומית לה. ב-8 בספטמבר הכריז אייזנהאואר בשידור רדיו על ההסכם הסודי שנחתם בין בעלות הברית לאיטלקים כמה ימים קודם לכן. הגרמנים שמעו על כך והחלו להיערך לפלישה של בעלות הברית. אזרחי בעלות הברית וחייליהן החלו לחגוג כששמעו שאחת ממדינות הציר למעשה נכנעה. רבים חשבו שהמלחמה עומדת להיגמר בקרוב וחגיגות רבות פרצו בכל רחבי אירופה. החוגגים קיוו כי סופו של היטלר עמד להיות דומה לזה של מוסוליני.
הנשיא האמריקני פחד משמחה מוקדמת בעקבות מעצרו של מוסוליני והכניעה האיטלקית, ולכן מספר ימים לאחר מכן הוא הצהיר בנאומו ברדיו: "החדשות הטובות ששמעתם מפי הגנרל אייזנהאואר, אינן נותנות לכם את הזכות להישען אחורה בכיסא הנדנדה שלכם ולומר, 'ובכן זהו זה, תפסנו אותם והם בורחים, עכשיו אפשר להתחיל לחגוג'. עדיין לא הגיע הזמן לחגוג".
ב-9 בספטמבר החלו כוחות בעלות הברית לנחות בסלרנו, בשעה שהגרמנים מפציצים ונלחמים נגדם. לאחר מספר ימים יצאו הגרמנים למתקפת נגד והכוחות האמריקנים נאלצו לגייס כל מי שנחת על החוף, כולל טבחים ופקידים שאחזו בנשק ויצאו להילחם. האמריקנים הפציצו את הגרמנים בעזרת ספינות חיל הים, ויחידות מיוחדות הצליחו לפגוע בטנקים גרמנים רבים. בינתיים עלו מונטגומרי וכוחותיו מהעקב האיטלקי צפונה, וחברו לכוחותיו של הגנרל קלארק. הגרמנים החלו לסגת לקווים הגנתיים ובעלות הברית החלו לעלות צפונה לכיוון נאפולי.
[מוזיקת רקע]
מוסוליני נכלא על ידי האיטלקים. מחשש כי תומכיו ינסו לחלצו, העבירו אותו שוביו ממקום למקום. קצין איטלקי שפעל למען הגרמנים קלט תשדורת רדיו שבה נודע כי הוא כלוא במלון של אתר סקי, על הר גראן סאסו שבמרכז איטליה. הקצין העביר את ההודעה לסוכנים גרמניים. הגרמנים החליטו לעשות שימוש בדאונים כדי להפתיע את שומריו של מוסוליני, לסכל מתקפת נגד, ואף ניסיונות להוציאו להורג במהירות. ב-12 בספטמבר כ-100 חיילי עילית מיחידות הצנחנים הגרמניות נחתו על ההר, לצד גנרל איטלקי, והפתיעו לחלוטין את 200 שומריו החמושים של הדוצ'ה לשעבר, שנכנעו מבלי שנורתה ולו ירייה אחת. מפקד המבצע, איש אס-אס בשם אוטו סקורצני, הגיע למוסוליני ואמר לו: "דוצ'ה, הפיהרר שלח אותי לשחרר אותך". מוסוליני השיב: "ידעתי כי חברי לא ינטוש אותי". בעזרת מטוס קל הוטס מוסוליני לרומא ומשם לווינה. הגרמנים הכתירו את מוסוליני לראש הרפובליקה הסוציאליסטית האיטלקית, ממשלת בובות שהקימה גרמניה בצפון איטליה. מוסוליני עצמו ישב בעיירה סאלו, לחופי אגם גארדה, והרפובליקה כונתה גם "הרפובליקה של סאלו". את הפעולה הגרמנית לשחרור מוסוליני ליווה צלם גרמני, והתעמולה הגרמנית עשתה שימוש בתמונות של הפעולה הנועזת במשך חודשים רבים. לאחר מספר ימים נאם היטלר לאומה, נאום שהיה יבש וחסר את התלהבותו הרגילה של היטלר. בנאומו אמר כי גורלו לא יהיה דומה לזה של ידידו הגדול והנעלה מוסוליני, לו שמר אמונים, מפני שאין לו, להיטלר, כל ספקות בנאמנותם של הפילדמרשלים, האדמירלים והגנרלים שלו.
[מוזיקת רקע]
מששמעו אזרחי נאפולי, בסוף חודש ספטמבר, כי בעלות הברית בדרכן לעירם, פרץ בנאפולי מרד ארבעת הימים כנגד הגרמנים. המושל הגרמני בעיר שלח רבים מאזרחי העיר למחנות עבודה, ועשרות מהם הוצאו להורג ברחובות. הגרמנים גם פקדו על כרבע מיליון תושבים לפנות את אזורי החוף. הנאפוליטנים סירבו למלא אחר ההוראה, השתלטו על מחסני נשק והחלו להילחם בגרמנים במחיר של מאות הרוגים.
הגרמנים שרפו ספריות עתיקות והחלו להרוס את תשתיות העיר. ב-1 באוקטובר נכנסו בעלות הברית לעיר, לאחר שהגרמנים נסוגו ממנה. עד מהרה גויסו חיילים איטלקיים לשרת לצד בעלות הברית, בעיקר בקווים עורפיים, ואילו חיילים איטלקים אחרים גויסו לרפובליקה האיטלקית שבצפון. האמריקנים רצו שהאיטלקים יילחמו לצידם, אך הבריטים, שלחמו נגד האיטלקים בשלוש השנים האחרונות, לא הסכימו לכך. בצפון המדינה החלה לפעול תנועת התנגדות כנגד מוסוליני, אך הגרמנים שמרו עליו מכל משמר ודאגו לביטחונו כמעט עד לסוף המלחמה.
מוסוליני אסר את כל מתנגדיו, כולל את אנשי המועצה הפשיסטית העליונה שהצביעו להדיחו, והוציאם להורג. ביניהם היה גם חתנו. ברומא, עיר הבירה, השתרר תוהו ובוהו עם כניסתו של מוסוליני לתפקידו החדש. בעיתון "על המשמר" נכתב כי "רומא היא בית חולים ענקי, שמאכסנים בה חיילים פצועים ופליטים חולים בבתי ספר, בתיאטראות ואפילו במוסכים. יש מחסור רב ברופאים ובתרופות. רומא היא עיר מתה. תחבורה אינה קיימת. אפשר לראות תכופות ארונות מתים העמוסים על כתפי האנשים, לפי שסוסים אינם בנמצא".
הגרמנים המשיכו להאשים את היהודים במצב אליו נקלעו, ואף ניסו לשכנע את האיטלקים בכך. על לוחות המודעות ובעיתונים ברפובליקה האיטלקית החדשה, החלו להופיע כרזות ומודעות שטענו כי היהודים מכתיבים את המהלכים באיטליה, ושלהפצצת ערי איטליה אחראים הטייסים היהודיים של בעלות הברית. במודעות אחרות טענו הגרמנים כי היהודים הגיעו לאיטליה כדי להשתלט על כלכלתה.
[מוזיקת סיום]
ב-16 באוקטובר נאספו כ-1,000 מיהודיי רומא ונשלחו למחנה הריכוז אושוויץ. בעוד הכנסייה ברומא העניקה מחסה לאלפי יהודים, יותר מ-2,000 יהודיי רומא נשלחו למחנות המוות. אלפי יהודים אחרים בכל רחבי איטליה נתפסו גם הם ומצאו את מותם בשואה.
בתחילת חודש אוקטובר השתלטו בעלות הברית על כל דרום איטליה. הגרמנים נסוגו לקווי הגנה מסודרים דרומית לרומא, משם ימשיכו להילחם בעיקשות כנגד בעלות הברית. לגרמנים היו מספר קווי הגנה שנקראו יחדיו "קו החורף", ו"קו גוסטב" היה העיקרי ביניהם. הוא נבנה לאורכם של נהרות עמוקים ועל גבי הרים גבוהים, שהקשו על התקדמות בעלות הברית וכלי הרכב הכבדים שלהם. חיילים גרמניים מנוסים ועיקשים ינהלו מלחמת התשה יעילה בתנאי שטח ובמזג אוויר שהיוו יתרון למגינים. היטלר הורה לקציניו שלא לאפשר לבעלות הברית להגיע לרומא בשום מחיר.
בסוף שנת 1943 רצו בעלות הברית לכבוש את איטליה ולהתחיל לתכנן את הפלישה הגדולה לאירופה. לאחר שנתקלו בקווים ההגנתיים שאויישו על ידי כוחות גרמניים עצומים, הם הבינו כי המשימה שעמדה מולם עמדה להיות קשה הרבה יותר מאשר הם תכננו. הקרבות באיטליה עמדו להיות קרבות עקובים מדם.
[מוזיקת הסיום מתגברת]
פרק 19 - תהפוכות בכל החזיתות.
מחקר, כתיבה ועריכה - רננה מור ויובל מלחי.
מפיק ראשי - רני שחר.
עריכת לשון - דינה בר-מנחם.
עריכת סאונד - "סופה סטודיו".
אחראית מטעם "החינוכית" - שרון ויינברג שפיגלר.
שותפי הפקה - "פודקאסט ישראל בע"מ".
הפקה - "קטעים בהיסטוריה".
נשתמע בפרק הבא. אני יובל מלחי. "מלחמת העולם השנייה", פודקאסט של "החינוכית".
ג'ינגל: "חינוכית".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments