אזהרת טריגר: תיאורים גרפיים - 7/10.
שיחה מרתקת עם אבא שלא עשיתי מעולם. על הנתינה שלו, על השכול, על המילואים אחרי שכבר שוחרר מהצבא. על שליחות על הרבי. על חסיד ומה יעשה לו באמת נחת.
אבא שלי, משה דיקשטיין שליח של הרבי לבאר שבע. איש של צדקה וחסד. חסיד אמיתי שיתף אותי בכל מה שלא שמעתי אף פעם. איך התחילו תהלוכות ל"ג בעומר. מי התנגד. מה אמרה לו הקצינה כשביקש להשתחרר מזיהוי החללים ולמה דווקא באר שבע.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/06/2024.
הרב דיקשטיין: קיצר…
מירי: את נשמתך, הכל טוב.
הרב דיקשטיין: אחר כך היה עוד דבר שעשיתי בבאר שבע. הקמנו את הבית ספר, אברהם כהן ואני. אז אנחנו בחזרה לרישום.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: עברנו בית לבית עשינו רישום, וברוך ה' קם בית ספר. שם כבר שני בתי ספר, תלמוד תורה ובית ספר לבנות.
מירי: מה, עברתם בית בית "שלום, רוצים להירשם לבית ספר חב"ד"?
הרב דיקשטיין: "נפתח בית ספר חב"ד בבאר שבע…"
מירי: אה, נפתח כבר. אתם מלכתחילה…
הרב דיקשטיין: אנחנו… "נפתח הבית ספר, ואנחנו מציעים לכם זה".
מירי: להצטרף.
הרב דיקשטיין: להצטרף, כן.
מירי: כן, ואנשים…
הרב דיקשטיין: כן. היו צריכים 20 ילדים לכל כיתה. א', ב', ג', 20 ילדים, או 15.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: והיה.
מירי: וואלה.
הרב דיקשטיין: כן, היה 20 ילדים. פתחו את הבית ספר.
מירי: וואו. מטורף, בית ספר עוזיאל.
הרב דיקשטיין: אז זה היה, לא עוזיאל, אז זה היה עוזיאל, אבל זה…
מירי: חב"ד עוזיאל.
הרב דיקשטיין: חב"ד עוזיאל, אבל היה עוד שם, זה היה בתוך…
מירי: לא משנה.
הרב דיקשטיין: לא משנה, היה זה…
מירי: אבא, אני רוצה שתספר על ההתנגדות שהייתה לתהלוכות ל"ג בעומר, התהלוכה הראשונה, אתה זוכר?
הרב דיקשטיין: ברור.
מירי: כן. אתה רוצה רגע שנעשה הפסקה, שלוק מים?
הרב דיקשטיין: כן, אני יכול, אני יכול לשתות.
מירי: איזה חטיף, איזה… יש לנו זמן, נשמה, אתה עלית למעלה.
הרב דיקשטיין: יותר פגישה.
מירי: אנחנו, יש לנו את כל הזמן שבעולם.
הרב דיקשטיין: טוב. הגיעה הוראה מהרבי לעשות תהלוכות בתש"מ.
מירי: למה זה היה חשוב לרבי? סתם, מעניין, כאילו עכשיו…
הרב דיקשטיין: כי באמריקה עושים את זה כל… כל ל"ג בעומר שיוצא ביום ראשון.
מירי: מה הייתה המטרה בכלל? מה המטרה בכלל?
הרב דיקשטיין: יהדות, להפיץ יהדות.
מירי: ותהלוכת ל"ג בעומר זה הפצת יהדות?
הרב דיקשטיין: תהלוכת ל"ג בעומר, עשו משאיות. באמריקה, מדבר על אמריקה.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: עשו משאיות עם כל מיני תוצרים של יהדות. וזה היה עובר. אנשים מסתכלים. אנשים באים, מדברים איתם. זה היה…
מירי: היה עניין.
הרב דיקשטיין: היהדות ברחוב. עכשיו, בארץ זה לא היה. לא היה בכלל תהלוכות.
מירי: לא היה בכלל תהלוכות.
הרב דיקשטיין: הרבי אמר שיעשו, הרבי אז אמר לעשות בכל העולם תהלוכות. לארץ הוא שלח 50 דולר סינגלס. כל תהלוכה, שמי שמגיע לתהלוכה, שיקבל כאילו צ'ופר מהרבי, דולר.
מירי: עזרה.
הרב דיקשטיין: לא, לא, לא עזרה, מתנה, כאילו, הערכה.
מירי: יפה. קח את זה, כן, קח אליך, קרוב.
הרב דיקשטיין: וזהו, אז ישבנו בצח. מוישה סלונים, חזי הלפרין, נחום כהן, אני, ישבנו לתכנן מה… אני קיבלתי את תל אביב.
מירי: הו-אה.
הרב דיקשטיין: למה תל אביב? כי אתה גר בתל אביב. [צוחק] שום דבר, פשוט מאוד, אתה גר בתל אביב, אתה עושה תל אביב.
מירי: תל אביב הייתה כמו של היום?
הרב דיקשטיין: יותר גרוע. אה, לא, מה פירוש?
מירי: מדינת תל אביב, כאילו, אנטי-אנטי?
הרב דיקשטיין: היה מדינת תל אביב. לא יודע אנטי-אנטי, אבל לא, בלי שום קשר, לא, שזה, זה… לא היה בית חב"ד, לא היה… היו דתיים בתל אביב.
מירי: היו דתיים?
הרב דיקשטיין: היו דתיים, היה חסידי גור, זה, אבל לא, הם לא השפיעו על העיר, על האנשים, הם לא השפיעו.
מירי: היו בתוך הקהילה שלהם?
הרב דיקשטיין: כן.
מירי: אוקיי.
הרב דיקשטיין: קיצר, ישבתי, אז היה לי בעל תשובה טרי מאוד, בעל תשובה שלי, רמי אנטיאן ז"ל.
מירי: הופה.
הרב דיקשטיין: ישבתי איתו ואמרנו, "אנחנו נתחיל לעשות תהלוכה, נראה איך בונים תהלוכה", איך מה… שם תהלוכה, תהלוכה בתל אביב, זה דיזינגוף, אבן גבירול, וכיכר מלכי ישראל, מה שהיום נקרא כיכר רבין. אבל התברר שיומיים לפני זה, יש אחד במאי.
מירי: אוקיי.
הרב דיקשטיין: שאחד במאי, זה גם תהלוכה ו… קיצר, המשטרה, בשום פנים ואופן, לא רצתה לסגור.
מירי: ולא היה את רון חולדאי אז. [צוחקת]
הרב דיקשטיין: לא, היה מישהו אחר, לא יודע.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: בשום פנים ואופן, המשטרה לא רצתה לסגור את אבן גבירול פעמיים בשבוע. אז היה צריך כינוס. אז זה לא ידענו, כינוס, אם זה מה שהרבי אמר, תהלוכה, תהלוכת ל"ג בעומר.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: קיצר, התקשרתי לניו יורק, לבניומין קליין… לבניומין קליין ולחודקוב.
מירי: מזכירים של הרבי.
הרב דיקשטיין: כן, מזכירים של הרבי. ואחר כך, הרב ליבוב קיבל הודעה שכינוס גם טוב. שנכנס בגידור, זה גם כינוס. טוב, גם נכנס כינוס, אז מתחילים מה, איך מביאים את הילדים? צריך להביא ילדים לכינוס, לנסוע עם אוטובוס, להביא לכינוס, זה צריך איזו משהו, אטרקציה. חשבנו כל מיני דברים, חשבנו על הגשש החיוור, וחשבנו על כל מיני, פשנל היה שם איזה, לא יודע אפילו מה.
מירי: פשה פשנל.
הרב דיקשטיין: כמו שכן, ואז חשבנו, אבל הגשש החיוור לא עושים הופעות באוויר, עושים באולם.
מירי: מה, אבל רציתם כחב"דניקים להביא הופעה לא דתית?
הרב דיקשטיין: להביא הופעה לא דתית כדי למשוך ילדים.
מירי: וואלה.
הרב דיקשטיין: וואלה.
מירי: לא היה אכפת לך, מה הם יעשו?
הרב דיקשטיין: לא, אנחנו נכתיב להם מה לעשות.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: אבל…
מירי: זה רעיון מהפכני.
הרב דיקשטיין: למשוך ילדים, נכון.
מירי: וואי, אוקיי.
הרב דיקשטיין: והרעיון המהפכני הזה כמעט קבר אותנו.
מירי: אוקיי, ספר.
הרב דיקשטיין: וכתבנו קוסם.
מירי: קוסם?
הרב דיקשטיין: מה זה קוסם? אחד שמבלבל את המוח, אחיזת עיניים, כזה שקר. ובסוף הגענו למוטי גלעדי, חקיין, מה זה, אני… תיכנסו ליוטיוב, תכתבו מוטי גלעדי, תשמעו חיקויים נוראים. היה מצחיק, בדרן.
מירי: אוקיי.
הרב דיקשטיין: והלהקה שלו, כי הוא גם שר שירים, מוטי גלעדי ולהקתו, וקוסם, וזה מושך את הילדים, אמרו שזה מושך את הילדים.
מירי: אוקיי.
הרב דיקשטיין: ואז קם הרב שך, בבני ברק, וצעק, מה זה, באמצע העיר, קוסם? בקיצר, קללות ונאצות, וזה, פשקווילים ופתקים ומודעות.
מירי: אוי, אוי, אוי, שמה? שחב"ד מחללים?
הרב דיקשטיין: שחב"ד מחללים את הקודש, ובאמצע ספירת העומר עושים מוזיקה, ובתל אביב, ומה פתאום, הקיצר, אני הייתי ראש הנחש. וכמה עסקנים, אני לא אגיד שמות, כמה עסקני חב"ד, ה-עסקנים, העסקנים הכי גדולים, פחדו.
מירי: מה הם פחדו, שמה?
הרב דיקשטיין: שהתחיל עוד הפעם הריב, בין חסידים ומתנגדים, וליטאים. ואחד מה… עכשיו ככה, הפרסומת הייתה, אני קיבלתי אישור להוציא בנות מהסמינר בכפר חב"ד, להוציא בנות, לפזר אותן בכל הבתי ספר בתל אביב. לקחתי אוטובוס, ולפי מפה מסוימת, בכל בית ספר יורד שתי בנות, נוסע האוטובוס, נוסע, נוסע, נוסע, נוסע, מגיע לתחנה אחרונה, עובר לתחנה ראשונה, ומתחיל לאסוף את הבנות, לפי הזה, ככה.
מירי: עם ילדים?
הרב דיקשטיין: לא, לא, לא, פרסומת. שבוע לפני ל"ג בעומר.
מירי: מה אומרים להם? תבואו להגיד פסוקי תהילים?
הרב דיקשטיין: לא פסוקי, "יש מאורע ענק בכיכר מלכי ישראל, תבואו, פרסים, מתנות".
מירי: לא אומרים להם שזה להגיד פסוקים.
הרב דיקשטיין: לא, איזה פסוקים? זה לא פסוקים, ויש מתנות, ויש מוטי גלעדי, ויש מתנות, וילדים יהודים. ואז התחיל הבעיה של שך, וזה היה ממש, ממש קשה, קשה, חב"ד התחלקה לשניים.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: ממש ככה, חב"ד התחלקה, לא לשניים, לשלושת רבעי ורבע, שלושת רבעי נגד, ורבע בעד.
מירי: מה, אבל הרבי אומר.
הרב דיקשטיין: הרבי, אבל לא הרבי אמר להביא קוסם, הרבי לא אמר להביא מוטי גלעדי ולהקתו. לא עושה דבר כזה גרנדיוזי כזה. קיצר, המנהלים של הסמינר, בית רבקה, אסרו על הבנות. מה עושים? הייתה מדריכה שקוראים לה סימונה, היום אני אומר, בכוונה אני אומר את השם שלה, קוראים לה שושנה הראל, אמא של מזלי.
מירי: וואלה.
הרב דיקשטיין: הייתה מדריכה, והיא אמרה לי, "הרב דיקשטיין, אין שום בעיה. תביא את האוטובוס, אל תביא את האוטובוס לכפר חב"ד לבית הסמינר, תביא את האוטובוס לגיטל'ה, הבנות ילכו ברגל, יברחו. ילכו ברגל לגיטל'ה, יעלו לאוטובוס ויסעו", מסירות נפש.
קיצר, הלכתי, שתבינו עד כמה חשבנו עמוק, הלכנו לחברת דן, ואמרנו, אני זוכר, כל האוטובוסים שמגיעים לכיכר מלכי ישראל, קו 11, קו 32, כל האוטובוסים שמגיעים, לתגבר אותם, ביום ראשון, משעה שתיים וחצי בערך.
מירי: דיברתם עם רכבים?
הרב דיקשטיין: כן, עם אוטובוסים שיתגברו. טוב, קיצר, מגיע, אבל אנחנו בלחץ, עוד הפעם, עכשיו חב"ד, אני לא יכולתי להתפלל בבית הכנסת בחב"ד. אני גר, אני הייתי בכפר חב"ד, לא יכולתי להכנס לבית… הייתי מתפלל בבית.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: בכל מקום שהייתי מגיע היו צועקים עלי "אתה הקמת את הדוב עלינו".
מירי: וואו. מה, פשוט פחדו כאילו?
הרב דיקשטיין: פשוט פחדו שמלחמת הליטאים והחסידים, מתפתחת עוד הפעם.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: קיצר הגיע יום ראשון, שתיים וחצי בצהריים, חמישים שוטרים בכיכר מלכי ישראל, רמי ואני ועוד איזה עשרים מדריכים ומדריכות, מחכים לילדים. אין ילדים.
מירי: אוי, אוי, אוי.
הרב דיקשטיין: שלוש, אין ילדים. [צוחק] זה מתחיל בארבע, שלוש וחצי, אין ילדים.
מירי: יואו.
הרב דיקשטיין: אומר לעצמי… "זהו". אמרנו, "יד, יד ה…" אמרתי, "לא יכול להיות".
מירי: מה עם הכסף? מאיפה היה לכם כסף לזה?
הרב דיקשטיין: כסף זה בוטמן…
[טלפון מצלצל]
מירי: תשתיק את ה… רגע, אני אעצור אותך.
הרב דיקשטיין: כסף זה…
מירי: שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.
הרב דיקשטיין: הבת שלך.
מירי: לא, לא, לא, אתה לא יכול לענות לה. מה, תגיד לה שאתה בפודקאסט עם אמא. יעל… זהו, אז זהו, אחר כך. לא משנה, תשתיק את זה.
הרב דיקשטיין: טוב, תביאי, תשתיקי.
מירי: כן. רציתי לשאול אותך מאיפה היה כסף לזה.
הרב דיקשטיין: אה, זה בוטמן, שלמה בוטמן, וחמיו. גור אריה, שמו גור אריה, הוא אמר, אני הגב הכספי שלכם, תעשו מה, אנחנו…
מירי: אוקיי, אתם מגיעים לכיכר מלכי ישראל.
הרב דיקשטיין: ישראל, בשעה שלוש, אין ילדים. שלוש ורבע, התחילו אוטובוסים להגיע, לשפוך ילדים.
מירי: יואו.
הרב דיקשטיין: אבל מה זה לשפוך? כמויות, כמויות של ילדים. עכשיו, לא הכנו כל כך הרבה מדריכים. אז השוטרים אמרו, "הבנים פה והבנות פה". הפרידו הבנים פה, הבנות פה.
מירי: די!
הרב דיקשטיין: השוטרים, כי… עכשיו, לא יכלו, ישבו על הרצפה, ישבו על ה…
מירי: לא עשית מחיצות וזה.
הרב דיקשטיין: לא, לא מחיצות, רק אישור שלא יהיה… היה מחיצות שלא יגיעו לבמה, מחיצות של 1 במאי. הבמה של 1 במאי, הרמקולים של 1 במאי, התאורה של 1 במאי.
מירי: אוי, רכבתם על זה.
הרב דיקשטיין: כן, לא עלה לנו כסף.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: וה… נו… מחסום של המשטרה, שלא יגיעו לבמה, שלא ירוצו לכבישים. קיצר, עוד ילדים. עכשיו, שלחתי את ה… הבאתי, אני יודע? הבאתי אלף שלוקים. אז זה היה "מיץ קרח", זה נקרא "מיץ קרח". שלחתי מישהו ליפו להביא עוד, שואל אותי "כמה להביא?" אמרתי, "תביא עוד אלף, מה יכול להיות?" נסע עוד הפעם, פעם… חמש פעמים. יותר מ-5,000 ילדים היו.
מירי: מה?
הרב דיקשטיין: והיה…
מירי: בכיכר, בכיכר מלכי ישראל?
הרב דיקשטיין: בכיכר מלכי ישראל, ילדים ישבו על הרצפה, ואמרו פסוקים, מוטי גלעדי כמה… הוא דיבר עכשיו, אז סאדאת הגיע, היה תקופה שסאדאת הגיע לארץ, ואריק שרון היה בשיא ה… זה, אז הוא מדבר כמו אריק שרון. "ילדים, אתם רוצים שאני אדבר כמו סאדאת?" אז כל הילדים צועקים, "כן". -"אז תגידו אחריי: "שמע", "שמע", "ישראל"…
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: "דיקשטיין, מה ההמשך?" [צוחקים] והרב גרינוולד דיבר, והקוסם היה שני בני דודים של אמא, הם רקדו עם בקבוקים על הראש, עם ספסלים על הראש, זה כאילו הקוסם היה. [שניהם צוחקים]
מירי: וואי, וואי, וואי.
הרב דיקשטיין: היה שמח, היה משהו מטריף.
מירי: יא אללה.
הרב דיקשטיין: קיצור, נגמר העסק. אני ניגשתי למוטי גלעדי, שאלתי אותו, "כמה?"
מירי: כמה מגיע לו?
הרב דיקשטיין: כמה מגיע לו. כי הוא אמר, אני אראה לפי מה שאני אצליח לתת, כי הוא אף לא עשה דברים כאלה. אז הוא אמר: "תקשיב, אני פעם הראשונה עושה דבר כזה, אני לא רוצה ממך שום דבר".
מירי: די.
הרב דיקשטיין: "רק מונית הלוך ומונית חזור".
מירי: וואו, איך?
הרב דיקשטיין: שאלתי אותו: "ומה עם הלהקה שלך?", הוא אמר, "לך שאל אותם. אני לא יודע". ניגשתי אליהם, אמרתי "חבר'ה, איך?" הוא אמר: "שמע, זה היה פגז, זה היה תותח". הביטויים של פעם, זה לא היה… נו כמה? "שמע, אנחנו, אנחנו רוצים רק שתי מוניות".
מירי: די.
הרב דיקשטיין: שבע מקומות ושבע מקומות. שתי מוניות הלוך, שתי מוניות חזור.
מירי: אני בשוק.
הרב דיקשטיין: אני הולך למממן.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: לגור אריה. ואני אומר: "נו, צריך…" אז הוא שואל: "כמה?" אז אני אמר לו: "כמה שדיברנו, טן טויזנט, 10,000 לירות". -"רבי, כל כך הרבה?" אני אומר לו: "כן, ככה דיברנו, לא?" הוא הוציא סטפה מהכיס, שטרות ככה, מתחיל לספור. "גענוק?" -"גענוק, מספיק, הם לא רוצים כסף". הוא נישק אותי, וחיבק אותי.
מירי: וואי, וואי, וואי.
הרב דיקשטיין: וגם לא עלתה התהלוכה הגדולה, וגם כמעט לא עלה כסף.
מירי: זה מדהים, היה רק השלוקים.
הרב דיקשטיין: עלה השלוקים, האוטובוסים, הפרסומת. הבמה לא עלתה, והתאורה לא עלתה, כי הכול היה ב-1 במאי, השאירו את זה עוד יומיים. אבל המחלוקת נשארה.
מירי: זהו.
הרב דיקשטיין: הקיצר, אני… יומיים אחרי זה, הייתי צריך לנסוע לרבי. בינתיים הכנו מהר, שילמנו הרבה כסף לאלבום, שיהיה אלבום מוכן. אלבום תמונות. רמי ואני סידרנו את התמונות, כתבנו את כל מה שעשינו ואת הזה. ואני נוסע לרבי, וכתבתי לרבי פתק, שכל מה שקורה בארץ הקודש, זה הכול אני אשם, ואני עשיתי את התהלוכה בתל אביב, זה האלבום. ואם אני לא רצוי, אז אני חוזר מיד, יש לי כרטיס לחזור מיד.
מירי: לא שאלת את הרבי לפני?
הרב דיקשטיין: מה יש לי לשאול?
מירי: לא, עם כל הבלאגן וזה.
הרב דיקשטיין: לא, לא, לא, אחרי שכבר יש בלאגן, מה יש לי לשאול? שאלתי את הרבי, אם אני רצוי, אם אני רצוי, אני אשאר פה עד אחרי שבוע'ס. ואם אני לא רצוי, אני מיד חוזר, יש לי כרטיס חזור. וכתבתי לרבי שאני אהיה במזכירות, אני לא אראה הזמנה עד שאקבל תשובה מה… מה לעשות. נכנסתי למזכירות, הייתי עצבני כזה… קיצר, אחרי, בניומין קליין נכנס למינחה, אחרי מינחה, נכנס לרבי, וקיבל תשובה על הפתק שהוא… שהוא שואל אותי, "תגיד לי, אתה בטוח שאני רוצה? שאתה…" אז אמרתי לו, "בניומין, תקשיב, אתה יודע, מכיר אותי, אני אכנס לרבי מתחת לדלת, אז הרבי יצטרך להתכופף להרים את זה. תעשה בצורה מסודרת, תביא את זה לרבי, רק אני מבקש שתשים את זה למעלה, שזה יהיה הפתק הראשון שהרבי יתן לך תשובה עוד לפני שאתה יוצא. אז קיבלתי פתק, על ה"אם", הרבי מחק את ה"אם", עשה פס כזה, "אתה רצוי ומעשייך רצויים".
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: זו הייתה תשובה, זו הייתה תשובה לכל המנהיגים, לכל ה…
מירי: ואז איך, איך הכל התאחד חזרה?
הרב דיקשטיין: כי הרבי אמר, אז גמרנו. אחר כך, היה השיחה של הרבי, בערב שבוע'ס, הרבי אמר לי, תרגום חופשי כזה, הרבי, "שאלתי את עצמי, מאיפה הגיעה שנאת ישראל כל כך גדולה, שאכפת ליהודי שיושב ולומד תורה, שילד יהודי ברחוב יצעק "שמע ישראל"? מאיפה הגיעה השנאה הזאת?"
מירי: או-אה.
הרב דיקשטיין: "חשבתי ועד שהגעתי למסקנה, בגלל שהוא מניח תפילין פסולות". זה היה… זה, זה השיחה, ערב שבוע'ס, תש"מ, תסתכלו בשיחות שם, "ער געלייגט פסולו'ס תפילין".
מירי: וואו, גם היה התנגדות על תפילין, כאילו.
הרב דיקשטיין: תפילין זה משהו אחר, זה עוד, זה, זה, זה הרבה שנים קודם. זהו, זה היה, ואז, זהו, ואז משה דיקשטיין נהיה… רמי, נהיינו… [צוחק]
מירי: התהלוכאים.
הרב דיקשטיין: תהלוכאים, כן.
מירי: מאז ל"ג בעומר.
הרב דיקשטיין: מאז כל שנה, בכל מקום.
מירי: כל שנה, בכל מקום.
הרב דיקשטיין: ובאר שבע, עם הגמל.
מירי: עם הגמל גם היה, נכון. ועד היום, עד היום.
הרב דיקשטיין: ועד היום יש תהלוכות, נכון.
מירי: כן. וואי, אבא, אני פתאום מבינה, מאיפה האופי שלי להתנגד לדברים שאומרים לי, ואני כאילו, בראבק.
הרב דיקשטיין: עקשנות.
מירי: עקשנות.
הרב דיקשטיין: נכון.
מירי: ודבקות במטרה.
הרב דיקשטיין: נכון, נכון.
מירי: ולא יגידו לי, וצריך לעשות אז עושים.
הרב דיקשטיין: נכון.
מירי: וכאילו, בהרבה תחומים, אני פתאום מבינה שאולי זה ממך.
הרב דיקשטיין: אולי.
מירי: כן? אבא, אתה מעריך את זה אצלי?
הרב דיקשטיין: כן.
מירי: באמת?
הרב דיקשטיין: כן.
מירי: תגיד לי את זה. אני כבר אקרב לך את המיקרופון.
הרב דיקשטיין: אני מעריך? בטח שאני מעריך.
מירי: שמה?
הרב דיקשטיין: שמה שאת דבקה ב-42 קילומטר וחצי.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: עוד, עוד, עוד, ועוד.
מירי: ושנשים רצות.
הרב דיקשטיין: שנשים רצות.
מירי: באמת?
הרב דיקשטיין: כן. טוב, אני לא, העניין הוא לא כל כך נראה לי. אבל עצם העובדה, שאת עושה את זה, ועושים את זה, ועוד.
מירי: וההתמדה.
הרב דיקשטיין: ההתמדה, כן. סימן שזה מהקדושה, ולא מה…
מירי: וואי, איזה כיף לשמוע את זה ממך בחיי. תודה. אבא, תגיד לי רגע, המחיר שמשפחה משלמת, עכשיו, אם אנחנו יוצאים רגע ממך כיחיד. המשפחה, 11 ילדים, בשכונה ד' בבאר שבע. באמת, כאילו, בחוויה שלי זה היה, היינו מנותקים, כאילו. מהעולם, ממש.
הרב דיקשטיין: נכון, נכון.
מירי: היה לנו, אתה יודע, אני זוכרת…
הרב דיקשטיין: בכוונה.
מירי: מה?
הרב דיקשטיין: בכוונה הייתם מנותקים.
מירי: תסביר לי.
הרב דיקשטיין: כדי שלא תספגו מהסביבה, הסביבה לא טובה. הייתם מגיעים מהבית ספר לבית, בבית חצר סגורה, מתעסקים עם עצמכם. רוצים ללכת לחברים? אני לוקח אתכם, או אמא לוקחת אתכם, ומחזירים אתכם, בלי להתערב עם השכונה. אלא אם כן משפחות מיוחדות בשכונה, כמו רחל, או דברים כאלה, שהן משפחות מיוחדות בשכונה.
מירי: אתה חושב היום, בראייה לאחור, זה נכון ככה? תראה, אצלי, הבית שלי, הילדים כאילו, כל היום, השכנים, הזה, כולם בבית פתוח, נכנסים…
הרב דיקשטיין: אבל אצלך הם השכנים דתיים.
מירי: נכון. לא, אבל אני שואלת…
הרב דיקשטיין: אההה. אין נרקומנים.
מירי: נכון. אני שואלת, אבל האם לגדל ילדים בסביבה כזאת, וכאילו, לשמור אותם בתוך החצר, זה נכון?
הרב דיקשטיין: גדלו 11 ילדים?
מירי: זה ה…
הרב דיקשטיין: זה ה…
מירי: זה התשובה.
הרב דיקשטיין: סוף מעשה במחשבה תחילה, רואים את התוצאות.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: כי כולם, כולם…
מירי: מקסימים ונהדרים.
הרב דיקשטיין: מקסימים, ונהדרים. זה לא רק אני ואמא. זה הקב"ה והרבי באמצע גם כן. אז הכתפיים של הרבי והקב"ה. אבל זה טוב, טוב. את מכירה את המשפחה.
מירי: כן, אני לא יודעת אם אני, ברמה האישית, הייתי מוכנה להקריב ממש ככה את החיים שלי. באמת, כאילו, אני חושבת שלהיות חסידים של ה…
הרב דיקשטיין: אז גם אמא וגם אני הקרבנו את החיים שלנו. בשביל הרבי, זה השליחות. אני זוכר, אני לא יודע אם היה עם אליהו שנסעתי לרבי, עם אליהו כנראה, ורציתי לבקש מהרבי לחזור בחזרה לכפר חב"ד.
מירי: באמת? עם אליהו כבר? מה, זה כבר הייתם משפחה גדולה.
הרב דיקשטיין: משפחה, ורצינו לחזור לכפר חב"ד. כי תלמוד תורה וסמינר, והקיצר לא היה בבאר שבע.
מירי: נכון.
הרב דיקשטיין: והיה קשה, גם קשה פרנסה, ויש בית בכפר חב"ד. הכל הכל הכל אחרת. אז ישבתי כל בוקר אחרי התפילה לכתוב, ולא כתבתי, לא כתבתי, לא כתבתי, לא כתבתי. בכוס של ברוֹכֶה של שבועות, כן, שבועות, כוס של ברוכה, לפני שמזגנו את הגביע, את היין, הרבי נתן בקבוק משקה: "לבאר שבע, בהצלחה רבה ומופלגה".
מירי: וואו, חיזק.
הרב דיקשטיין: סיפרתי את זה לרב מנדל. הרב מנדל אמר: "הרבי לקח מסמר, תקע אותו בעץ, והוריד את הראש", שלא יכולתי…
מירי: אבא, היום גם מי ששליח של הרבי, וקשה לו מאוד, וזה, יש כאילו, הם מבינים שקשה, והרבה אנשים מוותרים. מקושי, באמת, זה לא פשוט להחזיק משפחה בבדידות, בלבד, ולעשות…
הרב דיקשטיין: אני לא, אל תדון את חברך, עד…
מירי: שתגיע למקומו…
הרב דיקשטיין: לחברתו.
מירי: לא, זה…
הרב דיקשטיין: זה קשה, זה קשה מאוד.
מירי: ספר לי רגע על הקשר עם רב מנדל, אמרת, רב מנדל…
הרב דיקשטיין: הרב מנדל למדנו, הוא לימד, או למדנו.
מירי: קודם כל, מי שלא יודע, הרב מנדל פוטרפס, הוא היה…
הרב דיקשטיין: המשפיע האגדי של ישיבת כפר חב"ד, ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: היה לי משבר גדול בין "נחלים" לכפר חב"ד. משבר, משבר אמוני, משבר… משבר, משבר… משבר גדול. רב מנדל היה משפיע, זה כמו שכתוב בספרים.
מירי: משבר אמוני, זאת אומרת, אני לא מאמין בהשם?
הרב דיקשטיין: לא, לא, לא, לא, משבר בדרך, בדרך חב"ד. בספרים זה כל כך מצויר יפה, ובפועל, זה קשה מאוד ל…
מירי: ליישום.
הרב דיקשטיין: ליישום, כמו הקומוניסטים. כמו הקומוניזם.
מירי: מה זאת אומרת כמו הקומוניזם?
הרב דיקשטיין: זאת אומרת, בספר, בתיאוריה זה נהדר שכולם שווים, וזה… אבל יש גם שווים יותר.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: ופה אותו דבר, יש… אז… פתחתי, בספרים כתוב שצריך לדבר עם משפיע, וזה… הלכתי לרב מנדל, שאלתי אותו אם אני יכול לדבר איתו בעברית. אז הוא אומר, "דבר בעברית לאט". [מירי מהמהמת] אז דיברתי בעברית לאט, הסברתי לו מה… מה הבעיה שלי, במעשה. אז הוא נתן לי בחור מבוגר, שיהיה חברותא שלי, שזה… ואמר, "אנחנו נלמד ביחד, שנינו, תניא".
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: "כל בוקר. שבע בבוקר, אנחנו נלמד חברותא תניא". ואחרי יומיים ש… למדנו תניא, אז הוא אומר לי, "אתה צריך לדעת 12 פרקי תניא בעל פה".
מירי: מי, הרב מנדל?
הרב דיקשטיין: רב מנדל אמר לי.
מירי: או-הו.
הרב דיקשטיין: אז התחלתי ללמוד, בסדר. כמו שהבת שלך למדה, ו…
מירי: הבנות שלי קיבלו על זה מסבא שלהם כרטיס כניסה לרבי.
הרב דיקשטיין: אז אני קיבלתי ללמוד עם הרב מנדל, אז למדתי שנה שלמה חברותא. ונקשרנו, הוא סיפר לי סיפורים עליו, על עצמו, שאני לא אספר אותם. ולמדנו. התניא שאני יודע, הבסיס זה הוא. החסידות שאני יודע, קצת שאני יודע החסידות, זה גם הוא.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: היה קשר מאוד… תמיד כשנפגשנו: "דיקשטיין! וואס איז מיט דיך? וואס איז מיט אייך?", איך אתה? וזה…
מירי: דאג לך.
הרב דיקשטיין: דאג לי, דאג לי כאן, ממש.
מירי: אבא, אני זוכרת, הייתי בתיכון אולי, והיה שיעור תניא, אצלנו בבית, של בני עקיבא.
הרב דיקשטיין: נכון.
מירי: אפרים זכרונו לברכה, הביא בחורים, ואני זוכרת, בוודאות, שזה היה כאילו, אסור.
הרב דיקשטיין: להם היה אסור.
מירי: להם היה אסור.
הרב דיקשטיין: ככה זה היה אצלי בבית, לך זה היה אולי.
מירי: איך שיתפת פעולה עם האויב? מה זאת אומרת, אתה עושה משהו שההנהלה של הישיבה לא מסכימה?
הרב דיקשטיין: מה אני עושה, בישיבה? אני עושה בבית שלי, בבית שלי. הם באים אליי הביתה, מה, אני אזרוק אותם החוצה מהבית?
מירי: איזה, מה, זה היה בחורים שמה? שפשוט רצו ללמוד חסידות?
הרב דיקשטיין: רצו ללמוד תניא, כן.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: יצאו מהם שלושה חב"דניקים. עקיבא.
מירי: עקיבא.
הרב דיקשטיין: ואפרים.
מירי: אפרים.
הרב דיקשטיין: ומרדכי, הוא נמצא היום ב…
מירי: מרדכי, אני זוכרת.
הרב דיקשטיין: הוא נמצא היום בכרמיאל, אני חושב, באיזשהו…
מירי: הייתי יושבת ומקשיבה.
הרב דיקשטיין: לא רק את. לא רק את. [צוחק]
מירי: נורא הפריע לי, וזה עדיין מפריע לי, שכאילו, באיזשהו מקום, הנשים פחות… היום, ברוך ה' ישתבח שמו, יש הרבה שיעורי תניא לנשים גם, וזה, אבל זה היה כאילו פחות שנשים ילמדו.
הרב דיקשטיין: אני לא לימדתי נשים אף פעם.
מירי: כן, למה?
הרב דיקשטיין: לא יודע. רק אמא לימדה, אני לא לימדתי. גם אמא רק בזמן, בשנים האחרונות.
מירי: נכון, זה לא היה.
הרב דיקשטיין: לא היה.
מירי: למה?
הרב דיקשטיין: עכשיו אני מלמד נשים.
מירי: במדרשה שם.
הרב דיקשטיין: במדרשה, כן.
מירי: זה משהו שהוא היה, כאילו, זה איזה שהוא משהו שהיה עיקרון?
הרב דיקשטיין: אין לי מושג.
מירי: או משהו שפשוט…
הרב דיקשטיין: לא, זה לא היה.
מירי: אהה.
הרב דיקשטיין: לא יודע למה.
מירי: כן. טוב, יפה. רגע, נו, אני רוצה, יש לנו עוד על מה, הרבה על מה לדבר, רגע. רציתי לשאול אותך, מה בעיניך הדברים הכי משמעותיים שעשית בחיים?
הרב דיקשטיין: [שתיקה, נאנח] מה זה משמעותיים?
מירי: משמעותיים, שאתה מרגיש שזה לדורות.
הרב דיקשטיין: שאני נהייתי חב"דניק.
מירי: כן? שנהיית חבד"ניק?
הרב דיקשטיין: כל היתר זה כבר, מתגלגל מזה.
מירי: אני יכולה להגיד לך, שאני מרגישה באמת, שאני, זה אחד הניסים הגדולים של החיים שלי, שאני נולדתי לבית חב"די, באמת. הגישה החסידית, וכמובן, התניא, והרבי, והנוכחות של הרבי בחיים. וחיים מלאים בעשייה ובמשמעות ובשליחות, זה באמת אחת המתנות הגדולות של החיים שלי, ממש. זה באמת.
הרב דיקשטיין: השליחות זה לא רק בתי ספר, השליחות זה הכשרת מטבחים ואוכל לאנשים וקניות.
מירי: אבא, למה עשית הכל בחינם?
הרב דיקשטיין: מה?
מירי: בחינם, להכשיר מטבחים. למה אתה הולך לבן אדם, עובד שם שלוש שעות.
הרב דיקשטיין: 150 שקל, זה לא חינם.
מירי: אבא, זה חינם.
הרב דיקשטיין: שאלת את הקב"ה למה הוא נותן לך אוויר לנשום?
מירי: לא, נו, באמת, אתה משווה אוויר לנשום שהשם נותן לי, לבין זה שאתה יושב שלוש שעות על ברנר, ומוציא מטבח שלם ומכשיר אותו לבן אדם?
הרב דיקשטיין: והבן אדם עכשיו מתחיל לאכול כשר. אני ממבצעים של הרבי, לעשות מבצעים של הרבי, לא לקחתי כסף. ואם לקחתי, אז זה רק בשביל הדבר שלא יתכלה, כדי שלא יוכל להחזיר את זה עוד פעם.
מירי: אתה לא חושב שמעריכים יותר כשמשלמים יותר?
הרב דיקשטיין: ככה כולם אומרים לי, אבל אני לא יודע, זה יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, לא יודע.
מירי: תגיד לי רגע, מי זה היה רמי אנטיאן, סיפרת עליו קודם, שהוא היה מקורב שלך, מי זה? איך הגעת אליו?
הרב דיקשטיין: איך הגעתי אליו?
מירי: ומי הוא, מה הוא? אני רק יודעת שיש שם בית בקראון הייטס, שהוא פשוט נטוש.
הרב דיקשטיין: היה איש עשיר גדול, הכרתי אותו אחר כך, הוא היה עשיר גדול. רמי אנטיאן זה היה עיתונאי. שבכוח חב"דניקים מכר מזוזות, בשחור.
מירי: וואלה.
הרב דיקשטיין: והעביר את זה לעיתונאי, "למה חב"ד מוכרים מזוזות ולא נותנים קבלה". אז הוא ביקש ממני, החב"דניק הזה, שאני אדבר עם העיתונאי, להרגיע אותו. זה היה רמי אנטיאן.
מירי: באמת?
הרב דיקשטיין: כן.
מירי: ואז מה, סיפרת לו, לימדת אותו, חסידות?
הרב דיקשטיין: למדנו, למדנו. בפגישה הראשונה התווכחנו על להניח תפילין, ואחר כך נשארתי, למדתי איתו פרקי אבות.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: ונהיינו חברים. ושכח בשביל מה הוא בא.
מירי: וואי, וואי, וואי.
הרב דיקשטיין: אחר כך הוא נהיה בעל תשובה גדולה. בעל תשובה ממש.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: התחתן, הייתי בחתונה שלו, יש לו ילדים, קשר עם הילדים, אמא בקשר עם אשתו, אני בקשר עם ילדים שלו. הוא נהיה עשיר. הוא מימן את כל הפרויקט הזה של משיח וסאטלייט וכל הדברים האלה, בעל תשובה ובעל צדקה אדיר. כל מוצאי שבת היה באים אליו אנשים, 200 דולר, 200 דולר, 200 דולר, צ'קים.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: בעל צדקה אדיר. זהו, הקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים אליו, הוא לוקח אותו.
מירי: וואו.
הרב דיקשטיין: זהו.
מירי: איזה באסה.
הרב דיקשטיין: היה לי הזכות לקרב אותו לקב"ה, לקרב אותו לרבי.
מירי: אבא, אני זוכרת, בתקופה של ג' תמוז, אתה היית, עבדת בניידות חב"ד. אני רוצה שתספר על ה… אתה זוכר שהיה טנק המבצעים הראשון. תספר איך הגיע הדבר הזה, ומה זה בכלל טנק המבצעים. איך זה קרה?
הרב דיקשטיין: טנק המבצעים לא הגיעו לג' תמוז, זה היה בתשל"ו.
מירי: לא, זה היה לפני. אני זוכרת… אני זוכרת את "שיירת האור" בתשנ"ב. היה גם קודם?
הרב דיקשטיין: לא, "שיירת האור" היה חנוכה, שיירת שיירת…
מירי: 92'.
הרב דיקשטיין: כן, כן. לא זוכר, לא חושב שהיה קודם. אולי כן, אבל לא חושב, לא משנה. אני עבדתי בטנק הראשון שהגיע לארץ, שדוד נחשון, הרב דוד נחשון הביא לארץ, תשל"ו. אני וחיים בער סטמבלר.
מירי: כן.
הרב דיקשטיין: טנק הראשון, כמה חודשים.
מירי: מה זה היה הטנק, תספר כאילו.
הרב דיקשטיין: קרוואן, שאפשר לישון שם.
מירי: שזה היה מהפכני, כאילו לא היה בארץ.
הרב דיקשטיין: כן, לא היה דבר כזה בארץ. אפשר לישון, והיו שם שירותים ומקלחת ולבשל ומזגן.
מירי: וספרים, אני זוכרת.
הרב דיקשטיין: ספרייה, נכון, ספרייה, שם ספרים. אנחנו עבדנו בצפון. הפצנו יהדות ותפילין ומזוזות.
מירי: מה, עברתם יישוב-יישוב וקראתם לאנשים?
הרב דיקשטיין: יישוב-יישוב, קראנו לאנשים. אמרנו, כן, אבל לא רק, גם בערים. בטבריה, בכרמיאל, בנצרת.
מירי: זה היה דמיוני אז, היום כאילו כל…
הרב דיקשטיין: היום כל פישר עושה את זה, בסדר.
מירי: כל ברסלבר היום, מעמיד טנק וריקודים.
הרב דיקשטיין: זהו, זה היה… אחר כך עזבתי ואחר כך חזרתי. אחר כך הקמנו את צבאות השם, שם מערכת שיעור התורה, ושלמה ממשיך את הצבאות השם.
מירי: מדהים זה. כמה שנים אתה היית בצבאות השם?
הרב דיקשטיין: אני ארגנתי את צבאות השם, כמה זמן? זה היה חמש, שש שנים, לא יודע.
מירי: אני זוכרת שהיינו מכינים שקיות עם פרסים.
הרב דיקשטיין: נכון.
מירי: ליישובים.
הרב דיקשטיין: נכון, נכון.
מירי: כל יישוב, 12 כאלה, 15 כאלה.
הרב דיקשטיין: נכון.
מירי: היית מביא ארגזים על גבי ארגזים. תקשיב, בשורה התחתונה, באמת, אני חושבת שאנחנו גדלנו באמת בנתינה כאילו שהיא חלק בלתי נפרד…
הרב דיקשטיין: מהבית.
מירי: כן, אתה לא מכיר משהו אחר.
הרב דיקשטיין: ארגזי האוכל, את זוכרת?
מירי: זה היה בשנים האחרונות, אני לא, אני כבר התחתנתי.
הרב דיקשטיין: לא היית.
מירי: גם זה, תקשיב, באמת, כמה זכויות, כמה זכויות יש לך, אבא?
הרב דיקשטיין: אה, בסדר.
מירי: מה היית רוצה להגיד, איזה מסר ככה היית רוצה לתת?
הרב דיקשטיין: שום דבר, כשלא צריך לעשות מה שהקב"ה אומר, ואנחנו יודעים מה שהקב"ה אומר, זה על ידי עבדיו הנביאים. כמו שמשה רבנו אמר לנו, מה הקב"ה רוצה מאיתנו, כך הרבי אומר לנו, מה הקב"ה רוצה מאיתנו. להיצמד למה שהרבי אמר. לא לזוז לא ימינה ולא שמאלה ולא אני מבין.
מירי: אבא, אבל הרבי לא אומר עכשיו, כבר 30 שנה.
הרב דיקשטיין: הרבי כבר, הרבי אמר מספיק בשביל עוד 200 שנה.
מירי: ומה עם האנשים שיגידו לך: "לי הרבי אמר ככה, הרבי אמר לעשות כך וכך", והוא יגיד, "לא, אבל הרבי אמר ככה וככה".
הרב דיקשטיין: הרבי אמר לך, תעשה?
מירי: לא, אבל נגיד, סתם דוגמא, אני אעלה על מוקש, לא אכפת לי. הרבי מינה, סתם, נגיד, ועד של רבני חב"ד, אוקיי? והם אומרים על משהו שהוא לא, אבל אתה יכול להגיד לא, אבל הרבי אמר שכן, סתם, אם אנחנו מדברים על משיח, הקטע של "יחי אדוננו", שזה לא מקובל על כולם, או מפעל של השליחות, מי יוצא לשליחות, כל הדבר הזה, אם זה לא עובר דרך מה שנקרא ערוצים…
הרב דיקשטיין: הממסד.
מירי: הממסד, הרבי בנה את הממסד.
הרב דיקשטיין: נכון, אבל לפעמים הממסד יכול להתקלקל.
מירי: אז איך, מי, כאילו, מה, מי מחליט, מה יתקלקל, מה לא יתקלקל?
הרב דיקשטיין: סתם דוגמה, הרבי אמר, מבצע תפילין.
מירי: נכון.
הרב דיקשטיין: יבוא בן אדם ויגיד, "מבצע תפילין, לא צריך יותר".
מירי: נורא ואיום.
הרב דיקשטיין: נורא ואיום, נכון, אותו דבר. אנחנו ראינו בתשנ"א, נ"ב, נ"ג, השיר היחיד שהרבי עודד, הניגון היחיד שהרבי עודד, זה "יחי אדוננו". שום דבר לא עבד, רק יחי אדוננו.
מירי: אבל בסדר, לשנתיים האלה קדמו, 30 שנה שהרבי…
הרב דיקשטיין: אבל לשנתיים האלה קדמו, שנתיים שהרבי דיבר על משיח. הוא לא דיבר על עצמו שהוא משיח. כל "קונטרס בית רבינו" ש… יראה ש… לא יכול עכשיו לבוא מישהו שיגיד שטעינו, או שהרבי טעה.
מירי: לא. אני חושבת שהטענה היא לא שהרבי משיח, אלא הטענה…
הרב דיקשטיין: לפרסם.
מירי: גם לפרסם וגם איך אנחנו מצטיירים בעולם, האם אנחנו מצטיירים כאנשים…
הרב דיקשטיין: לא, זה, זה, זה. איך אנחנו מצטיירים בעולם, זה המרגלים אמרו. "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". המרגלים אמרו: אנחנו חושבים שהם חשבו עלינו שאנחנו חגבים. תשאל אותו איך הוא חושב עליך. אז תשמע שהוא לא חושב עליך מה שאתה חושב.
מירי: אז מה, אתה חושב שזה כאילו קטע ריכוזי ולא קטע של…
הרב דיקשטיין: אני לא יודע, אני יודע שיש את הדרך של הרבי, אני, כמו שאני לא כופה על אף אחד מה לעשות, אני לא רוצה שיכפו עליי מה לעשות. ברגע שמנסים לפטרן, אני הולך הצידה, אני לא רוצה לריב. לא צריך, לא צריך, לא ריב ולא מדון ולא שום דבר. יש את הדרך שאני חושב שהרבי ככה התווה, וזה לא רק לי, זה עוד הרבה יהודים. אני לא נכנס לריב, לא נכנס לוויכוחים, לא נכנס לשום דבר. אבל ברגע שמישהו אומר: "טעינו", אז אני נכנס. כי זה לא טעינו אנחנו, זה כאילו הרבי טעה. הרבי טעה בשיחה של "בית רבינו שבבבל", הרבי טעה בכל השיחות של תשנ"א-נ"ב. אז לא טעינו. יש כאלה שאומרים שכל השיחות האלה זה שיחות שהרבי אמר, אני לא יודע, לא רוצה לדבר.
מירי: בדיוק, זה…
הרב דיקשטיין: קיצר…
מירי: מה אני אגיד לך? תגיד לי רגע, אבא, איזה מין אבא אתה?
הרב דיקשטיין: איזה מין אבא אני? לא יודע, את צריכה להגיד.
מירי: אוקיי, אני אגיד לך מה. לי, אני התחתנתי צעירה, אתה זוכר?
הרב דיקשטיין: בטח, אני זוכר.
מירי: מה אתה זוכר? איזה דברים טובים אתה זוכר ממני? כילדה.
הרב דיקשטיין: כיבוד הורים.
מירי: באמת? כיבדתי הורים? באמת? מה?
הרב דיקשטיין: לא זוכר מה, אבל היה… אתה לא יכול להיכנס לפרטים, לזכור מה… מה שאמרו לך את עשית, ומה שאמרו לך "לא", לא עשית. כשידענו שאת לא עושה…
מירי: עשיתי בסתר.
הרב דיקשטיין: כן, בסתר. [צוחקים]
מירי: איך היית רוצה לראות את ההמשך, את הדור ההמשך שלנו, של הנכדים?
הרב דיקשטיין: אני יודע שדור ההמשך הוא לא הדורות של הילדים שלי.
מירי: נכון.
הרב דיקשטיין: אני יודע שהילדים של היום זה לא הילדים של פעם.
מירי: נכון.
הרב דיקשטיין: אני מסתכל על מיכל, אני מאושר.
מירי: כן?
הרב דיקשטיין: כן, מאושר. מסתכל על אורי, אני מסתכל על שחר.
מירי: חיים שלי. מה אתה רואה במיכל המדהימה הזאת?
הרב דיקשטיין: ילדה, עם גזע, עם עמוד שדרה. הולכת ללמוד שנה שלמה, לבזבז, ואחרי שנה שלמה, בשביל להיות יותר חזקה בתוך המצוות. אני רואה את שחר, אני רואה את אורי שמתלמד בתוך המצוות. אני רואה את שחר שיושב ושומע את הניגונים האלה.
מירי: חמוד. גם יעל אגב.
הרב דיקשטיין: אז זהו, אז אני רואה את יוסי של מלכה, ואני רואה את…
מירי: רגע, יעל, יעל, תגיד מילה טובה על יעל.
הרב דיקשטיין: יעל ילדה, ילדה מצוינת. מה זה, כיבוד הורים, ומסורה, וטובה.
מירי: נכון, וגם רוני מעלפת. זהו, נכדים מדהימים.
הרב דיקשטיין: את רוני לא כל כך מכיר.
מירי: באמת? כדאי לך.
הרב דיקשטיין: לא, לא כל כך מכיר. אני רואה את הנכדים, את הילדים של יוסי, של יוסי אני אומר, של מנדי, ילדים של מלכה, ילדים חסידיים. לא כמו שאני גידלתי אתכם, אבל בסדר. אני משווה אותם לילדים אחרים שאני רואה, אז אני אומר לעצמי, "אסור לעשות השוואות".
מירי: אם היית רוצה שיהיה איזה משהו שיישאר לנו ככה לכל החיים, איזושהי התוויה של דרך, או משהו שהיית רוצה שאנחנו…
הרב דיקשטיין: שליחות לרבי, מסירות לרבי.
מירי: להתמסר לרבי. זה אומר ללמוד שיחות.
הרב דיקשטיין: ללמוד שיחות. אני שאלתי את הרבי ביחידות, איך להתקשר אליך, איך אפשר להתקשר אליך? הרבי אמר תלמד את השיחות שלי, את המאמרים שלי, תקרא את המכתבים שלי.
מירי: החִתָ"ת.
הרב דיקשטיין: טוב, חִתָ"ת, הרמב"ם, זה בסיס, זה לא…
מירי: אז אפילו אין מה להגיד. וואו, אבא, אני, מה זה מודה לך שבאת, באמת.
הרב דיקשטיין: תהיי בריאה.
מירי: זה היה כל כך חזק וכל כך משמח ומרגש, ואני מקווה באמת שאנשים ישמעו את השיחה הזאת, וידעו שעשית כל כך הרבה דברים טובים למען עם ישראל.
הרב דיקשטיין: עכשיו זה לא להקלטה? עשיתי עוד הרבה דברים שלא דיברנו.
מירי: אתה רוצה לדבר, להגיד לנו.
הרב דיקשטיין: לא, לא, מספיק, מספיק.
מירי: כן. אתה, לא…
הרב דיקשטיין: יהללך זר…
מירי: לא, אתה יכול לדבר, אתה יכול לספר דברים.
הרב דיקשטיין: לא, מספיק, לא.
מירי: אפשר לחזור חזרה?
הרב דיקשטיין: הכשרות מטבחים וחלוקת אוכל וחלוקת זה.
מירי: זה אתה עושה בצורה מטורפת.
הרב דיקשטיין: לא, בסדר, יאללה.
מירי: אבא, תודה רבה שבאת, שכל עוד השם יתן לך כוח, תמשיך להיות בעשייה, ולרוות נחת מאיתנו, מהילדים ומהנכדים.
הרב דיקשטיין: מקווה שהשיחה תקרב יהודים לקב"ה, תקרב יהודים לרבי.
מירי: בעזרת השם, אני בטוחה בזה אגב, אני בטוחה. תודה רבה על כל מה שנתת לי, כל חיי, באמת. אני חושבת שכל מה שאני, עם כל הדברים שעברתי וזה, ושבוא נגיד שהיית קצת הורה קשוח.
הרב דיקשטיין: קשוח, נכון.
מירי: פלוס, פלוס, פלוס. כן, אתה מודע לזה?
הרב דיקשטיין: כן.
מירי: ומה?
הרב דיקשטיין: מה ומה? הייתי קשוח, ודאי, כדי שידעתי שאם אני ארפה טיפה, אז חס ושלום, לא יהיה מנדי, לא יהיה שולם, לא יהיה, לא יהיה אליהו או לא יהיה אף אחד, לא יהיה אביגדור, לא יהיה שום דבר.
מירי: טוב, אז בסופו של דבר אנחנו, מה שחינכו אותנו ומה שגדלנו, ותודה להשם.
הרב דיקשטיין: טוב, הייתי קשוח, ויצאה מירי.
מירי: כן, אבל אני מחנכת קצת אחרת. [צוחקת]
הרב דיקשטיין: זה משהו אחר, זה משהו אחר.
מירי: כן, טוב, תודה אבא, היה כיף ממש, תודה רבה רבה, להתראות.
הרב דיקשטיין: תהיי בריאה.
מירי: להתראות.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments