top of page

מירי פורסט- הפודקאסט - איך הטבילה שלך תהיה באמת שלך? | תשובות מפתיעות לשאלות קשות, מירי פורסט ורוחי מיכאלשוילי

מקווה. המצווה הכי חשובה לקיום הבית היהודי. הרבי אמר כשמקימים מקום חדש, לפני ספר תורה צריך מקווה טהרה. אז למה המצווה הכי קדושה ומרגשת בבית היהודי שהיא 100% של האישה היא לעיתים היום הכי לחוץ בחודש, ההתארגנות, הסידורים ורגע השיא המפגש שלך עירומה מול אישה שהיא נציגת אלוקים עליאדמות שחוץ מלהגיד לך "כשר" היא בודקת שאת בסדר? אז תקשיבו. הנושא הזה לא מניח לי ולכן ערכתי שיחה פתוחה עם רחל מיכלאשוילי שהיא מנטורית ומאמנת אישית בשיטת אית"ן. מסתבר שהכל נמצא בתניא. השיחה הזאת הרגיעה אותי מאוד ובעיקר גורמת לי להחזיר את השליטה על המצוה שלי לידיים שלי. אם טהרת המשפחה קשורה גם אלייך, מזמינה אותך להאזין בקשב רב לשיחה שלי עם רוחי ולקבל חיבוק מה' ולהזדקף ביום המרגש הזה. שנזכה. האזיני ושלחי לחברה שצריכה גם לשמוע את זה.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/05/2024.

[מוזיקת פתיחה]

מירי: היי! אני מירי פורסט, ובואו נדבר על הכל. מת-חי-לים!

שלום שלום לכל העוקבות, לכל המאזינות, לכל הנשים הנפלאות, ואם יש גם גברים, אז אהלן גם לכם, שמאזינים ומאזינות לפודקאסט שלי, פודקאסט "מירי פורסט". אני שמחה שאתם בהליכה בריצה, בנסיעה, ומאזינים לתוכן שיכול, ככה, לתת לכם כיוון מחשבה חיובי על החיים ועל מה שאנחנו עוברים.

אני מארחת כאן, בפודקאסט שלי, פודקאסט מספר 3, את רוחי מיכלאשוילי, שהיא מבחינתי הרבנית, כי היא נותנת לי פרספקטיבה מאוד חשובה לנושאים יהודיים, שלא תמיד קל לי לראות אותם בעין חיובית, או בעין שהיא מעבר לבסיסיות וליומיום. והנושא היום… רוחי, שלום.

רוחי: שלום שלום.

מירי: כיף שאת כאן. אני מקווה שהשאלה שלי היום לא תהיה מתקילה מדי, ושתצליחי באמת לענות לי תשובה שתשביע את רצוני.

רוחי: [צוחקת קלות] לשאול זה תמיד טוב, מירי.

מירי: אז תראי, אני אישה צעירה, עוד לא בת 40, פעם בחודש אני מבקרת בבית טבילה, במקווה, וזו חוויה שהיא לא תמיד חוויה הכי כיפית. אני אסביר למה אני מתכוונת. יש לי תחושה שהכניסה הזאתי של… דמות חיצונית לחיי הטהרה שלי, היא מין שליטה כזאת של רבנים שרוצים להשיג על החיים שלי. אני שנייה אסביר, רגע, רגע, לא להיבהל. כשאני מתכוננת לטבילה במקווה ואני מסירה איפור, ואני מסתרקת, ואני מתארגנת, מי שיושב לי בראש זה לא איך אני, בעזרת השם, מקיימת את המצווה עם בעלי היום, אלא איך אני מגיעה למקווה ושלא יתקילו אותי. ושהבלנית לא תגיד לי: "לא, לא, לא, תחזרי לחדר". עכשיו, היו שנים שזה מה שהיה קורה.

רוחי: וואו.

מירי: יותר מדי הרבה פעמים. אני אשאל אותך את השאלה בצורה הכי, הכי ברורה ופשוטה. איך חוויית הטבילה של אישה הופכת להיות מ-OCD דת, בסדר? ליום מזמין, מרגיע, מחבר, כמו שבעצם מספרים לנו בסיפורים למה כדאי לטבול במקווה. אני אטבול anyway. אני אישה דתייה, אני אישה מאמינה, אני אישה חב"דית, אני… זה חשוב, אני יודעת, טהרת המשפחה זה אחד היסודות של הבית היהודי. תנו לי לקיים את המצווה הזאת, אל תיקחו לי אותה. תנו לי, כמו שאני יודעת להבדיל בין בשר לחלב ולהפריד שש שעות, כמו שאני יודעת לחנך את הילדים שלי, כמו שאני יודעת לומר "מודה אני", כמו שאני יודעת ליטול ידיים, אל תכנסו לי לטהרת המשפחה. אני יודעת - יש מחזור. אני יודעת - יש שבעה ימים נקיים. אני יודעת איך מתארגנים. אני לא צריכה מתווכים בתוך החדר הזה שיגידו לי: "יש שערה על הגב, אין שערה על הגב, כן טבלת, לא עשית, כן…", שחררו את זה ממני. תנו לי יום של טוב.

רוחי: אה, הפתעת אותי, [צוחקת קלות] כי אני מניחה שהיו לך כאלה חוויות, כאילו לא לכל אחד יש כזאת חוויה.

מירי: אוי, נו. כמה… כמה שנים את נשואה?

רוחי: 29, 28…

מירי: ותמיד הגעת לספא פעם בחודש?

רוחי: לא, ממש לא לספא, אבל אף פעם לא ככה אמרו: "תחזרי לחדר, מה עשית, מה לא עשית". לא, לא זכור לי כזאת חוויה, אולי זה עניין של אופי של בלנית. תמיד… תמיד טבלת באותו מקום?

מירי: לא, לא, מה פתאום. מי טובל תמיד באותו… פעם הייתי בביתר ופעם הייתי בירושלים ופעם…

רוחי: ותמיד הייתה בלנית שנכנסה לך לחיים?

מירי: לא, לא, לא, לא. לא תמיד. אבל תמיד יש את הדמות הזאת שאת חוששת ממנה, שאת לא תהיי מספיק בלי חציצה, כדי ש…

רוחי: את מזכי… אני אגיד לך, אני מנסה לחשוב, כאילו, להיכנס לחוויה, אם את אומרת את זה, כנראה זה באמת היה מעיק, כי את לא סתם תגידי את זה. אבל זה מזכיר לי…

מירי: את יודעת מה? יותר מזה…

רוחי: זה מזכיר לי… את יודעת מה? זה מזכיר לי כמו ללכת ללדת, נכון?

מירי: נו, ויש לך…

רוחי: ויש תמיד את המיילדות הנעימות, העדינות, הנחמדות, ויש את אלה שזה סיוט להגיע לידיים שלהם. כאילו, זה מאוד עניין של אופי.

מירי: את יודעת למה זה שונה?

רוחי: למה?

מירי: את יודעת למה זה שונה? כי ללדת, את בוחרת… איך אני איתך? את בוחרת להיכנס להריון, יש איזשהו אלמנט של בחירה. פה אני עושה מצווה שהשם אמר לי לעשות, אני מאמינה, אני יודעת שזה טוב, אבל זה אני מול בוראי.

רוחי: נכון, לגמרי.

מירי: וברגע שמישהי בודקת אותי, נכנסת לי לטריטוריה שלי… את יודעת, עזבי, אני אפילו לא אתייחס למחמאות כמו: "רזית", כאילו, מה… מה נשמע איתך?

רוחי: אני מסכימה איתך. אם זה בכאלה רמות, אז באמת, אני חושבת שהבן אדם שאת מדברת עליו, כנראה, משהו ביחסי ציבור, או בעדינות, או בטקט, לא באמת סגור עד הסוף. זה לא משהו שבלנית אמורה לעשות. את יודעת מה? אני אגיד לך עוד יותר.

מירי: נו?

רוחי: על פי ההלכה.

מירי: כן?

רוחי: על פי ההלכה… זה ממש מדהים, כי את יודעת, אחד הדוגמאות שמביאים כמה סומכים על האישה זה דווקא את טהרת המשפחה, שאף אחד לא… לא רודף אחריה. אף אחד לא בודק מתי עשית את ההפסק, איך עשית את הבדיקות. את לבד עם עצמך, אם את חוששת, או יש לך איזושהי שאלה, את מיוזמתך ניגשת לרב, אין אף אחד שצריך באמת לעמוד מעלייך, כמו נניח משגיח כשרות שעומד באיזשהו אולם, והוא בודק באמת ששמה הכל מתנהג כראוי. על כל תהליך הטהרה, אף אחד לא עומד על הראש לאישה, היא עושה, היא מחליטה מתי היא סיימה את המחזור, מתי היא עושה את ההפסק, מתי היא עושה את ה… את הבדיקות, ואם היא עושה אותם. אף אחד לא רודף אחריה, מתי היא הולכת למקווה, איך היא עושה את ההכנות לבד עם עצמה, אפילו בטבילה עצמה. ההלכה לא דורשת כלום, רק מהאישה עצמה…

מירי: וואו.

רוחי: …שתבדוק את עצמה. ורק את הנושא הזה, שאכן המים כיסו את כל הראש, ואת כל שערות הראש, שהיא לא יכולה לבדוק את זה, אז מישהי בודקת את זה. ותחשבי, כשאני הייתי במקוואות, שהבלנית הייתה כל כך רגישה ועדינה, שהיא חיכתה בלי להסתכל בכלל…

מירי: ככה צריך!

רוחי: ורק ברגע הטבילה, אחרי שהיא שמעה שכבר נכנסו לתוך המים…

מירי: ככה צריך…

רוחי: היא הסתובבה לראות שבאמת זה מכסה. אבל כל מה שאת אומרת, [צוחקת קלות] כל מה שאת אומרת, אני חושבת שזה קשור קצת לאופי של בלנית, זה לא משהו ש…

מירי: אז אני רוצה להגיד לך שאני מתעסקת עם הנושא הזה כבר יותר משנה, ואני שומעת סיפורים מזעזעים של בנות שאומרות לי: "אני מגיעה למקווה, עושה סיבוב וחוזרת הביתה בלי לטבול, כי אני לא יודעת…". את… את יודעת, אנחנו עוברים כל מיני דברים ואישויים עם הגוף שלנו וכל מיני… ובאמת, הקטע הזה של החוסר רגישות גורם לפעמים לבנות לוותר על הטבילה, שזה כל כך חשוב.

רוחי: חבל.

מירי: אז אני אשאל אותך ככה - כשאישה מגיעה למקווה, היא פשוט צריכה להגיד לבלנית: "אני מבקשת שתיכנסי רק אחרי שאני בתוך המים"?

רוחי: כן, בוודאי. אין שום בעיה, היא יכולה לבקש את זה. תראי, אני מניחה שהשאלות שהבלנית שואלת "האם את בטוחה שעשית את כל ההכנות?", וזה, זה סוג של שירות שהיא נותנת, כדי…

מירי: מי ביקש ממנה?!

רוחי: אוקיי, אבל תחשבי ש… בואי, בואי, בואי. תחשבי שיש נשים שיש להן חוויות נחמדות במקווה, אוקיי? לא כולם עברו סיוט.

מירי: נחמדות?

רוחי: כן, כן.

מירי: כן?

רוחי: כן, לגמרי, כן. יש בלניות מקסימות, יש כאלה שהם חברות של הבלנית, הם מרגישות ממש בסדר, לא כולם מסוייטות. אז תחשבי…

מירי: לא, לא צריך להיות מסוייטות, אני… תקשיבי, יש גם כאלה שיגידו לי: "מה? זה טוב לי ששואלים אותי".

רוחי: בדיוק, זה מה שאני באה להגיד לך. שיש נשים שמעדיפות שישאלו אותם, יעזרו להם לעשות את הצ'קליסט, מאשר שהיא תטבול ואז היא תגיד: "וואי, שכחתי את הטבעת, שכחתי את זה, שכחתי…". היא מעדיפה שהבלנית תעבור איתה, תגיד: "תקשיבי, עדשות, זה, זה, זה, הורדת, עברת על הכל? מצוין, יאללה, הכל טוב". וזה עוזר לה. ויש כאלה אפילו שרוצות שהבלנית, כמו שאת אמרת, יש כאלה שהם יותר היסטריות ויותר זה, אז: "בואי תבדקי, בואי תגידי לי את שהכל בסדר", זה עניין של אופי.

אבל כמו שאת אמרת, אם מתאים לך ואת סומכת על עצמך, את יכולה להגיד לה: "תקשיבי, חמודה, אני עשיתי את כל ההכנות, הגעתי עכשיו למקווה, בואי, כשאני במים, אני חשוב לי שתבדקי שטבלתי כהלכה". וחשוב מאוד שהבלנית תגיד: "כשר", כי אז בשמיים מכריזים "כשר", וזהו. ופה הסתיים התפקיד של הבלנית. חבל באמת [צוחקת קלות] שהיום הכי יפה בחודש יהפוך להיות יום כזה לחוץ.

מירי: למה… אה, תסבירי לי איך זה היום הכי יפה בחודש? זה היום הכי לחוץ בחודש, זה היום הכי היסטרי בחודש, זה היום הכי שאין זמן, זה היום שיש לך את כל הסידורים אבל את חייבת ל… זה באמת, אני כאילו, את יודעת, הרבה שנים הייתי כאילו… הריון, לידה וזה, וכאילו, בלי מחזור. ואני אומרת, כאילו, יש משהו בהתחדשות הזאת, ואת בטח עכשיו תעשי יחסי ציבור טובים לדבר הזה. להגיד שזה היום הכי יפה בחודש? זה קצת להגזים. [צוחקת קלות]

רוחי: אני חושבת שזה מאוד עניין של אופי, מירי, באמת, זה כמו כל כך הרבה דברים אחרים. תחשבי על אישה שהולכת לרופא נשים, תחשבי על אישה שהולכת…

מירי: זה לא היום הכי יפה בחודש, ללכת לרופא נשים.

רוחי: נכון, מסכימה איתך.

מירי: זה מאוד לא יום יפה.

רוחי: מסכימה איתך. אישה שהולכת ל… ללדת, כמו שאמרנו, ואישה שהולכת לטיפולי שיניים, זה יכול להיות משהו מאוד-מאוד מלחיץ ולא נעים. ועדיין לא באים בטענות על הרופא אם הוא עושה את מה שהאישה באמת רוצה שהוא יעשה, כי… כי זה לטובתה, אז זה הסתכלות אחת. והסתכלות אחרת זה… אני חושבת שזה עניין של גישה ואופי. אם כבר, מזמינה אותך לטיפול באמת, לבדוק איזה רגשות שם מתערבבים לי עם ההלכה. יש את מה שההלכה מבקשת, שזה דבר מאוד בסיסי, מינימלי, וכמו שאת אמרת, לטובת הזוגיות, לטובת האישה, לטובת הכול, ויש מיליון חומר על זה, אני לא צריכה להגיד את זה. ויש רגשות שאולי עוצרים אותך, כמו לחץ, מבוכה, סוג של אפילו עלבון ופגיעה, שמישהו חודר לי לפרטיות.

מירי: כן. כן.

רוחי: יופי, הנה, את מבינה?

מירי: כן.

רוחי: אז הרגשות האלה מאוד מטשטשים ומעיבים על השמחה, על הקלילות, על ההנאה, על החדווה…

מירי: יש שם קלילות והנאה? יש לך קלילות והנאה בללכת לטבול במקווה?

רוחי: כן.

מירי: אני באמת שואלת את זה.

רוחי: אני יכולה להגיד לך שאני בחיים הפרטיים שלי עברתי תהליכים שונים ביחס למקווה, והחוויות היו מאוד שונות. שעשיתי עם עצמי, באמת, איזשהו שחרור של רגשות מלחיצים ו… ומביכים.

מירי: למה אישה צריכה להגיע ל… כאילו, למה היא צריכה להיות מובכת? באמת, כאילו, יש משהו לא הוגן. אם המקווה, זה באמת, באמת… את יודעת? החלום שלי שזה יהיה יום של ספא, שאת מגיעה בחמש אחר הצהריים לעיסוי תאילנדי שווה ביותר, בחדר עם מוזיקה נעימה.

רוחי: אבל יש כאלה מקומות ויש כאלה… [מצחקקת]

מירי: איפה?

רוחי: מירי, אני אתן לך טלפונים, יש מלא נשים…

מירי: כן?

רוחי: שבשבילם היום של המקווה הוא יום חוויתי, את יודעת מה? את מדברת על הבלנית. את יודעת כמה מדברות איתי על הבעל, שבגלל זה היום של המקווה הופך יום של סיוט?

מירי: גם?

רוחי: שזה יושב על תקשורת זוגית, ואז היום של המקווה הוא יום של סיוט. איך מישהי אמרה לי? שהשבועיים שאנחנו אסורים, זה השבועיים הכי כיפיים שלי ב…

מירי: וואו, זה נורא.

רוחי: אה, יפה. אז… אז אני אומרת, זה לא תמיד קשור למקווה או לא מקווה, זה הרבה פעמים קשור ל… למקום שלי ברגש.

מירי: אז אני אגיד לך עליי…

רוחי: איפה אני עומדת.

מירי: אני אגיד לך עליי, אוקיי? בדוגרי, בפתוח, כי ככה אני וזה. אני מרגישה שבשבועיים כאילו שאני אסורה, זה שבועיים מאוד-מאוד קשים. כאילו, קשה לי להיות חברה של יונתן, בסדר? כאילו, ה… הזה שאין מגע מאוד-מאוד מקשה על ה…

רוחי: עוצר את זה.

מירי: על הלשבת ולדבר סתם כמו שתי חברים. אנחנו זוג, וכאילו… ואם טיפה טיפה נכנסים לשיחה שהיא טיפה יותר אינטימית, אני כזה נבהלת ולא, לא, לא, כאילו. ואז מה קורה? שתינו אגב, לא רק אני, אנחנו מתרחקים. באמת. וזה מפריע מאוד לשתינו, ועדיין, אנחנו 21 שנים נשואים… שנה נשואים, ולא הגענו לנוסחה הזאת של איך אפשר להיות גם חברים שמנהלים עסק משותף שזה בית, וגם זוג אינטימי שהוא, כאילו… כאילו, משהו לא מצליח לגשר על הפער. ואצלי, יום של המקווה, קודם כל, הוא יום קדוש, בסדר? אני מתחילה להתארגן אליו, כאילו, כבר… אני אומר… אני כבר שבוע מראש אומרת לו - יום רביעי, כאילו, ככה וזה.

רוחי: כן.

מירי: ואז כבר מיום שני אני מתחילה - אוקיי, מה אני צריכה לעשות? אני צריכה להחליף לק, אני צריכה, כאילו, כל ה…

רוחי: הכנות.

מירי: כל ההכנות שלי, גם בראש. ועדיין, זה מצטבר לדקות האלה שאני מגיעה, עם ה… היום כבר, ברוך השם, אני טובלת במקום שאני מאוד מאוד מאוד, כאילו, מרגישה שם בבית, וכאילו, אין פה… אין בכלל שיח. אבל אם אני מדברת על נשים אחרות שאולי חווות חלק מהדברים, כמוני, בקטע של ההכנה ובקטע של זה, ומגיע היום הזה [שיעול], סליחה, ואת מגיעה, כאילו, לחרדה הזאת - איך תעבור לי חוויית הטבילה במקווה? כאילו…

רוחי: בואי, דבר ראשון, תחליפי מקווה. אוקיי? דבר ראשון.

מירי: ומי ש… מי שגרה במקום שאין לה רכב, ואין לה שום אפשרות להחליף מקווה, את חושבת שזה הסיפור?

רוחי: אוקיי. אז קודם כל, ברוך השם, אנחנו במדינת ישראל, יש מיליוני מקוואות. זה לא רוסיה וליסוע שעות וזה, אז כן, תחליפי מקווה, דבר ראשון. אין מצווה לסבול. אני תמיד אומרת, סבל זה איתות. אין… אין מצווה לסבול, אין יעד כזה.

מירי: לא סבל, זה כאילו חרדה. באמת.

רוחי: כן, אני קוראת לזה סבל…

מירי: אוקיי.

רוחי: אני קוראת לזה סבל. לא נעים לך? זה סבל. אוקיי? לא, נעים לך, זה סבל.

מירי: אוקיי. [צוחקת קלות]

רוחי: אז אין כזה יעד, סבל. אז אם זה סוג של…

מירי: "היעד - סבל". [צוחקת]

רוחי: בדיוק. אז זה איתות. אז דבר ראשון, הפשוט ביותר זה להחליף. את לא יכולה להחליף? כמו שאת אמרת, זה יישוב, זה זה, אין לי רכב, זה המקווה היחיד - בואי, תנסי לדבר איתה.

מירי: לפני.

רוחי: לפעמים, בלניות עושות את זה במסירות נפש. הם בטוחות שהם עושות את הכי טוב בשבילך, והן בכלל לא משערות מה עובר לך בראש או בלב, כשהיא שואלת אותך את כל השאלות האלה. את יכולה להגיד לה: "תקשיבי, אני בן אדם שאוהב את השקט שלי, אני עשיתי את כל ההכנות, כמה זה עולה? בקשה, הנה, שילמתי, ביי. כשאני אהיה מוכנה אני אקרא לך, וזהו. ככה נעים לי יותר". תדברי, את יודעת מה? זה כמו בתקשורת זוגית. תגידי מה נעים לך ומה לא.

מירי: הבעיה…

רוחי: פשוט תדברי.

מירי: בגלל שכאילו לימדו אותנו, ש… בכלל, כל הנושאים של דת, בסדר? כל ה… זה, כאילו להקשיב לרבנים, להקשיב ל… הכשרות הזאת היא טובה, הכשרות הזאת היא לא טובה. זה. כאילו לקחו לנו גם את הבחירה הזאת, את יודעת, עכשיו את אומרת, וזה… זה בעיניי קרן אור, להגיד, שתגידי שאת לא מעוניינת. כאילו, את יודעת, הרבה נשים לקחו מהם גם את האפשרות הזאת להגיד מה הם מרגישות.

רוחי: מי לקח? [מצחקקת]

מירי: את יודעת מי?

רוחי: מי, מי, מי לקח? אם לומדים את ההלכה… אני זוכרת שאני בתור…

מירי: חינוך. החינוך לקח.

רוחי: אבל אני בתור כלה שלמדתי את ההלכות, אז זה משהו… הנה, היום, אמרתי לך לפני הפודקאסט, אני בודקת את זה לראות אם אני זוכרת נכון, אבל אני זוכרת את זה כבר מאז, שאמרו שהבדיקה היא בדיקה של האישה, דרך המישוש, באזורים שהיא לא רואה בעיניים, היא יכולה למשש את הגב, או מה. היא לא צריכה באמת מישהו אחר, זאת הלכה.

מירי: וואו.

רוחי: זה שהבלנית באה, היא עושה לך שירות.

מירי: הגדלת ראש.

רוחי: היא עושה לך שירות.

מירי: מיותרת. אוי, נו, בחייאת.

רוחי: אין בעיה, אין בעיה. מיותר לך, אין בעיה. אין בעיה. תגידי. תגידי… תשמעי, אני כל הזמן, לא יודעת למה, אבל בראש זה מקביל לי ללידה. יש הרבה דברים שנותנים לך ומיותרים לך, ואת אומרת: "לא נעים לי, אני לא רוצה". אני בתור נשואה צעירה, אני זוכרת שבעלי היה אמר לי: "אני אשים לך מיקרופון בראש", כי הייתי… ב… סליחה, בפה, כי לא הייתי אומרת כלום.

מירי: בדיוק! הצעירות באמת…

רוחי: הייתי סובלת בשקט. אני זוכרת שמישהי עשתה לי בדיקת דם, כל היד שלי הייתה כחול…

מירי: אוי אז… אוי. [מצקצקת בלשונה]

רוחי: …כי לא מצאה לי את הוריד, ואז אמרתי לבעלי בשקט, שלי בדרך כלל עושים עם פרפר וביד ימין. "אז למה את לא אומרת?!". נכון, אז לומדים. לומדים לדבר, לומדים לתקשר, לומדים להגיד מה נעים לי, מה טוב לי, מבררים אצל הרב לדעת מה באמת ההלכה, כן? סך הכל אנחנו באות למקווה כי חשובה לנו ההלכה, וכמו שאת אמרת, זה יום קדוש, והשראת השכינה, וכל כך הרבה ברכות, אז חשוב לנו שהדברים יהיו כמו שצריך, ממקום של בחירה. אבל בתוך ההלכה עצמה, גם יש מה צריך ומה ממש לא צריך. אז מדברים.

מירי: וואי, אז אני… קודם כל, אני ממש שמחה לשמוע את זה ממך, באמת. זה דברים שאני סוחבת איתי שנים, ואני בטוחה שעוד נשים שמקשיבות עכשיו אומרות: "אוקיי! לדבר!"

רוחי: "נחמד המקווה". [צוחקת]

מירי: מקווה! לדבר!

רוחי: כן, רגע.

מירי: להגיד.

רוחי: נכון.

מירי: לא, כאילו, זה באמת… זה דברים שאת… החינוך שחינכו אותנו זה - תעשי, כי ככה צריך.

רוחי: לא את כולם. [צוחקת]

מירי: אה.

רוחי: מירי, לא את כולם.

מירי: את לא גדלת בחינוך שלי. חינוך באמת… אני, כמו שאמרתי…

רוחי: כי ככה צריך?

מירי: של הרבה סימני קריאה, הרבה סימני קריאה. ככה צריך, ככה נהוג, ככה אבותינו עשו, ככה אמהותינו הצדיקות עשו. אז באמת, להגיע למקום של - אני הבוסית, אני מבקשת, אני אומרת, אני מחליטה. אני אספר סתם איזה אנקדוטה, אני בטוחה שלכולם יש סיפורי מקווה מפה ועד להודעה חדשה. אני טובלת שבע טבילות. עכשיו סתם, כאילו, מי שרוצה שתיקח את זה, כל טבילה, כאילו, מישהו מהמשפחה שלי בראש שלי. כל טבילה, אחד…

רוחי: לזכותו.

מירי: בעלי, אני, הילדים, אחד, אחד, אחד. ויש בלניות שזה לא בא להם טוב, כי אין זמן ויש הרבה נשים בחוץ.

רוחי: [צוחקת קלות] מירי, אני חייבת לדעת איפה את טובלת. זה… טוב, ממש מעניין.

מירי: כן? להגיד שמות, מקומות וזה? [צוחקת]

רוחי: לא, ממש לא. אבל כאילו תמיד הבלנית אותי שואלת: "כמה את עושה, הכל בכיף", וכאילו…

מירי: אז אני אומרת מראש שבע וזה. בקיצור, אז מישהי… אז אחת הבלניות, כאילו, היא אמרה לי: "בסדר, לא חייב". אמרתי לה "אוקיי, אז את…" עכשיו, אני, ברוך השם, באמת, השם חנן אותי עם פה, אז אמרתי לה: "אוקיי, אז אל תטבלי שבע, כאילו, [צוחקת] את אל תטבלי שבע, אני אטבול שבע". אז זה באמת, גם הקטע הזה, שכאילו, אם הייתי קצת כזה מפוחדת…

רוחי: נכון.

מירי: …או קצת זה, היא הייתה אומרת לי: "לא, פה זה שלוש", [בקשיחות] כזה.

רוחי: את יודעת, אני ממש מסכימה איתך. אפילו עכשיו עולה לי בראש, שבכזה מקרה, אני הייתי כן מדברת עם הרב או עם מי שאחראי, אני לא יודעת, אפילו, מי אחראי.

מירי: די, נו. את מסיימת את הטבילה, ואת רק רוצה לעוף הביתה.

רוחי: נכון.

מירי: ממש לא בא לך, אה…

רוחי: נכון, ביומיים אחרי, את יודעת שבעוד חודש את חוזרת לשם, את יכולה לבדוק מי אחראי, ולא בקטע לא טוב, אבל בקטע, אם אפשר ליידע את הבלנית שכל אישה טובלת כמה שהיא רוצה, וזאת לא שאלה שהיא…

מירי: למה ליידע? כל הזמן… גם הרב, כאילו, יש גבר…

רוחי: אני לא יודעת אם זה קשור. אני לא יודעת אם זה קשור.

מירי: רגע, גבר שכותב את כל ההלכות, כאילו, שצריך, את כל מה שצריך לעבור, למה כאילו זה לא תחום של נשים, טהור?

רוחי: תחום מאוד נשי טהור.

מירי: לא… מי שכותב על החפיפה ועל הזה, ויש לך שלט של…

רוחי: [בפליאה] זה גברים?!

מירי: זה…

רוחי: אצלנו זה נשים.

מירי: המועצה הדתית וזה.

רוחי: אצלנו זה נשים.

מירי: כן? זה…

רוחי: נשים. אצלנו יש נשים…

מירי: סתם אני מנסה להקשות. אבל באמת, זה תחום שהוא כאילו…

רוחי: לא, לא, לגמרי נשים. אצלנו יש נשים צעירות, נחמדות מאוד, שהם לקחו על עצמן את כל נושא המקווה, והם תולות את השלטים, והם גם בודקות אם צריך משהו, ויש שם טלפון שאם פתאום את רואה שחסר משהו, או משהו לא תקין, את מתקשרת אליהם. הייתה תקופה שלא היה מי שיכבס את המגבות, והם לקחו את זה לבתים הפרטיים שלהם, ממש… ממש ארגון יפה, לא קשור בכלל לגבר. [מירי מהמהמת בהאזנה] ממש לא קשור לגבר. בכלל…

מירי: כי כל ה…

רוחי: כל נושא הטהרה…

מירי: כל ה… כן!

רוחי: זה ארגון של נשים.

מירי: אז למה כל המקומות האלה שהם בונים מקוואות וזה, אז רק גברים עומדים בפרונט, גוזרים את הסרט?

רוחי: אה, מי שבונה את המקווה.

מירי: קובעים…

רוחי: אוקיי. כי כל הנושא ההלכתי, אז הוא ביד של הרב, מצד התוקף של ההלכה, לא מעבר לזה. אבל את רצית שנשים יתעסקו עם בניית מקווה?

מירי: לא, סתם, כאילו, לא יודעת…

רוחי: למשל, בכפר חב"ד ב'…

מירי: כן?

רוחי: זה היה יוזמה של שתי נשים צעירות, הם החליטו שצריך שיהיה שם מקווה, כי זה רחוק מכפר חב"ד א', וגילגלו כספים, ואירגנו את כל ה…

מירי: איזה אלופות.

רוחי: …הבנייה, וניסים ונפלאות, הכל זה היה נשים.

מירי: מדהים, מדהים.

רוחי: נשים.

מירי: וואו, זה ממש…

רוחי: אמנם בתיאום עם רב, אבל [צוחקת קלות] הכל העשייה הייתה של נשים.

מירי: תקשיבי, אני רוצה להגיד לך שהפרק הזה, [רוחי צוחקת] זה פרק פשוט אופטימי, באמת.

רוחי: מירי, אני רוצה להגיד לך שמההתחלה הוא יכל להיות אופטימי. כואב לי לשמוע, שזה מה שנשים חווות, באמת כואב לי.

מירי: כן.

רוחי: ואני רוצה להגיד לך שאני נותנת כמה אחוזי סיכוי, שאישה שקשה לה במקווה, יכול להיות שקשה לה בעוד מקומות. כי לפעמים זה סוג של כישורי חיים. תלמד לתקשר, תלמד את הזכויות שלך, תלמד להגיד, תיכנס בראש טוב, לא כל דבר צריך להלחיץ. את מבינה?

מירי: אז אני אלך הפוך, אני אגיד תתחילי במקווה…

רוחי: הנה, אנחנו לפני… אנחנו לפני פסח?

מירי: כן.

רוחי: בואי, יש נשים שפסח זה סיוט אצלהם.

מירי: אהה…

רוחי: ויש נשים שהן מאוד נהנות, אז זה גם עניין של אופי וגישה.

מירי: את עושה לי פרומו [רוחי צוחקת] לפודקאסט הבא איתך.

רוחי: אוקיי.

מירי: אז תודה רבה רבה רבה, רוחי. באמת, אני ממש שמחה ואני ממליצה לכל אישה שהקשיבה לפודקאסט הזה, וזה התחבר אליה באיזושהי נקודה, והיא חושבת שזה יכול להתאים לגיסתה, אחותה, חברה שלה, בת דודה שלה, שפשוט תשתף אותו. [רוחי מהמהמת בהסכמה] כי אני חושבת שיש פה איזושהי אמירה תורנית ממש מרעננת, באמת.

רוחי: נכון. אני חושבת שאם יש מצווה שאת מרגישה שלא כיף לך איתה, משהו שם לא עובד נכון.

מירי: [מהמהמת בהסכמה] אוקיי.

רוחי: כדאי לבדוק, כי מצוות הם שְׂמֵחוֹת.

מירי: וואו, מדהים. תודה רבה רבה, רוחי. מצוות הם שמחות. שנשמח.

רוחי: [צוחקת קלות] אמן. תודה רבה.

[מוזיקת סיום]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Comentários


bottom of page