מירי פורסט- הפודקאסט - ליאת פישר: קיבלתי את החיים בחזרה כדי לתת לך השראה
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Aug 27
- 23 min read
ליאת פישר בבדיקה סתמית ושגרתית גילתה שיש לה גידול ממאיר ונכנסה למסע ששינה את כל חייה. איך מקבלים בשורה כזו באמצע חופשה בתאילנד? מה הכי חשוב בחיים כשהספירה לאחור מתחילה? מה הקשר בין עבודתה כמילדת לבין הבחירה בחיים בכל רגע מחדש ואיך מבינים שהנשמה מקבלת ישירות מאלוקים כוחות מיוחדים ברגעים שהכי צריך. פרק של אמונה ומסר חד וברור: לכי להיבדק. עכשיו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/07/2024.
[מוזיקה]
מירי: היי, אני מירי פורסט, ובואו נדבר על הכל. מת-חי-לים.
אוקיי!
ליאת: [בהתלהבות] אווו, מה קורה? אנחנו נפגשות שוב.
מירי: שלום, שלום, ברוכות הבאות לפודקאסט שלי. איזה כיף!
ליאת: מרגש, איזה כבוד.
מירי: וואי, ברוכה הבאה!
ליאת: תודה, מירי.
מירי: ליאת פישר המדהימה.
ליאת: תודה, תודה.
מירי: איזה כיף שאת פה, איזה כיף שאת בחיים.
ליאת: לגמרי. לגמרי.
מירי: איזה כיף שאת שתי… עם שתי רגליים על הקרקע.
ליאת: וואו, וואו, רגע חכי אני שנייה שלוק. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
מירי: אמן, אמן. טוב, יש לי היום אורחת מיוחדת במינה. ממש סיפור של נס, אין מילה אחרת. ליאת פישר אהובתי, רצה שלנו.
ליאת: נכון.
מירי: בוא נתחיל מהתחלה.
ליאת: מהתחלה. אבל ממש מהתחלה.
מירי: יאללה. ממש מהתחלה.
ליאת: טוב.
מירי: שלום ליאת.
ליאת: היי, מירי.
מירי: יאללה.
ליאת: אז מהתחלה, זה לפני בערך שמונה שנים, אני רואה פרסום: ריצה לנשים, מירי פורסט, לא חייבים להתחייב, מ-0 ל-10. טוב, אני אפילו לא 0, כי אני, מה הקשר ביני לבין ריצה? אבל הייתי בשלב כזה בחיים שחיפשתי, ככה, אתגרים חדשים ודברים שאני לא יודעת ולא יכולה לעשות ולהוכיח לעצמי, ואמרתי, יאללה, אני נרשמת. מה יקרה? שיעור ניסיון.
מירי: נכון.
ליאת: ואני מגיעה לשיעור ואני פוגשת אותך, את הדמות המאירה הזאתי. ואני אומרת לך: 'מירי, תקשיבי, אני לא יודעת לרוץ, אני לא מאמינה שאני אעשה את זה', ואת אומרת: 'אל תדאגי, אנחנו ביחד, צעד צעד', ואני פשוט מתאהבת.
מירי: משבוע לשבוע.
ליאת: פשוט מתאהבת משבוע לשבוע.
מירי: ממש.
ליאת: מבאמת ממצב שאפס, באמת אפס. אני אפילו תמיד היה לי פטור כזה משיעורי ספורט, וזה… לא הייתי יודעת מה לעשות אפילו עם הרגליים, ול-10 קילומטר. ממש וזה…
מירי: ובאמת, למרות שהיית באמת סוג של, את רזה תמיד ו…
ליאת: נכון.
מירי: ו…
ליאת: אני רזה אבל לא הייתי חזקה ולא הייתי…
מירי: נכון.
ליאת: בעניין של כושר, וגם, אם כושר אז בטח לא ריצה. זה היה…
מירי: אני חייבת להגיד לך…
ליאת: משהו שהיה רחוק ממני.
מירי: שבתוך התהליך של הריצה ראיתי את ההתפתחות שלך, את ה… את פתאום קצת נפתחת יותר.
ליאת: נכון.
מירי: ושיתפת יותר.
ליאת: נכון.
מירי: והיית יותר, ככה, עם הבנות. וזה היה מדהים לראות את התהליך הזה.
ליאת: אני מרגישה שהריצה, היא שינתה לי את החיים. היא באמת משנה חיים. [מירי מהמהמת] כי היא נותנת לך איזשהו משהו שפתאום את מאמינה בעצמך, כי לא האמנת שאת יכולה, ורצת, ורצת, ועשית את זה. וכל פעם עוד קצת ועוד קצת, וכל פעם את מופתעת מעצמך ואת בשוק מעצמך, וזה לוקח אותך לכל כך הרבה מקומות נוספים בחיים, ומלמד אותך על עצמך, ונותן, באמת נותן לך כוח, וכשנגיע להמשך הסיפור…
מירי: לכבוש כל אתגר.
ליאת: כן…
מירי: ממש.
ליאת: לגמרי. אז נראה איך הכל משתלב.
מירי: אוקיי. אז רצת בקבוצה, בראש ה…
ליאת: אז רצת בקבוצה והמשכתי עם הריצה אחר כך גם לבד, ובאמת גיליתי עולם ש… עולם שלם וכל כך התאהבתי בנושא הזה של הריצה.
מירי: איזה כיף. ישתבח שמו, באמת.
ליאת: כן. כן.
מירי: זה ממש נס ופלא.
ליאת: לגמרי.
מירי: ואומרים על אסתר, מרדכי בא אליה ואמר לה: 'אל תדמי בנפשך… אם החרש תחרישי… כי לעת הזאת הגעת למלכות'.
ליאת: וואו.
מירי: בעצם מרדכי אומר לאסתר, 'את הגעת למלכות בשביל להציל את עם ישראל. אין לך זכות עכשיו לשבת'. אז אני רוצה לשאול אותך, למה הגעת לריצה? כי מה היה בהמשך?
ליאת: וואו.
מירי: בואי תספרי לי את המשך הסיפור.
ליאת: טוב, אז המשך הסיפור, אני ממשיכה עם הריצה ואני כבר בהכנות לחצי מרתון, והחיים יפים, ויש לי שלוש בנות ש… כבר שגדלות ואני…
מירי: מהממות, ממש.
ליאת: מהממות. ואני נהנית מהחיים ויש לי את עבודת החלומות, אני עובדת כמיילדת בחדר לידה, ואגב, גם חדר לידה והריצה כל כך משתלבים לי ביחד, ואנחנו נגיע לזה גם בהמשך.
מירי: כן.
ליאת: ואז בדיקה שגרתית, סתם כי צריך.
מירי: באמת? הלכת לעשות בדיקה שגרתית?
ליאת: לגמרי, לא הרגשתי שום דבר. לא, אף אחד לא הפנה אותי. אף רופא לא אמר לי…
מירי: למה, למה הלכת?
ליאת: 'לכי להיבדק'. היה את חודש המודעות לסרטן השד.
מירי: אוקיי.
ליאת: וככה התחלתי לראות פרסומות של זה, וזה צץ לי בכל מקום והרגשתי שזה כאילו זה מדבר אליי. ואמרתי לעצמי, אני כמיילדת וכאשת בריאות ואחת שנציגה…
מירי: אבל את צעירה.
ליאת: אני צעירה, אבל…
מירי: ואין לך גנטיקה אולי גם.
ליאת: יש לנו גנטיקה…
מירי: אה.
ליאת: אבל לא מאוד קישרתי את הגנטיקה. זאת אומרת, לאחות של אמא שלי היה סרטן שד, אבל תמיד היא אמרה לנו, 'זה לא גנטי, אין לכם מה לדאוג'. ואמרתי, 'טוב, אמא שלי בריאה, כולנו בריאות', לא ראיתי את הקשר. אבל קרא לי ללכת להיבדק. אמרתי, בשביל גם נשים אחרות, אני חייבת לשמש דוגמה.
מירי: נכון. חדר לידה…
ליאת: ו… כן.
מירי: ואחות.
ליאת: והלכתי לבדיקה שגרתית לגמרי. הכי אופטימית בעולם, הכי רגועה בעולם, בלי שום…
מירי: הכי בריאה בעולם, בלי שום תסמינים.
ליאת: הכי בריאה בעולם.
מירי: בלי שום הודעה מוקדמת.
ליאת: שום דבר. שום דבר.
מירי: כן? ואז מה?
ליאת: ובדיקה שגרתית מוציאה אותי למסע. עכשיו אני אומרת "מסע", זה בעצם בדיקות, טיפולים, וכזה.
מירי: בעצם גילו לך שיש לך סרטן השד?
ליאת: סרטן השד. סרטן שד בשלב מתקדם.
מירי: וואו.
ליאת: שלב מתקדם, שבהתחלה זה היה נראה שאני לא יוצאת מזה.
מירי: וואו, מה זה שלב מתקדם?
ליאת: כן. שלב מתקדם, סרטן, סרטן שד במיוחד, ככל שמגלים אותו מוקדם יותר, ככה הסיכויים לצאת מזה ולהירפא הם יותר גבוהים. ברגע שהסרטן כבר שולח גרורות, שזה כבר שלב ארבע…
מירי: וואו.
ליאת: זה כבר סרטן לכל החיים. טיפולים לכל החיים וסיכויי הישרדות פחות גבוהים.
מירי: וואו.
ליאת: ובעצם מה שקרה איתי, זה שהרופא שלח אותי לעשות אולטרסאונד, ואחרי האולטרסאונד גם ממוגרפיה, ואחרי זה גם MRI. ב-MRI, כשעושים MRI, אז את מקבלת תוצאה, כי בודקים את השד, אבל אז הם אומרים לך כדרך אגב, 'כבר צילמנו, אז על הדרך ראינו עוד משהו'. ועל הדרך ראו שיש לי [מוחאת כף] שלוש נקודות על הכבד.
מירי: וואו.
ליאת: כן.
מירי: שזה אומר גרורות על הכבד.
ליאת: ככה זה נראה.
מירי: כן.
ליאת: כי מה זה כבר עוד יכול להיות? ואת יודעת, ובכל השלב הזה אני עדיין לא קולטת. עדיין אופטימית.
מירי: ברור.
ליאת: ואני חוזרת לרופא והוא שולח אותי לביופסיה, והביופסיה, במקרה יצא שאני לפני טיול לתאילנד. טיול, ככה, גדול שתכננתי כבר הרבה זמן, עם אחותי ועם אמא שלי. ואני מגיעה לביופסיה, ממש כמה ימים לפני הטיסה, ואני כולי בכיף שלי, אני, כן, זוכרת אותי באה עם חבילת עוגיות, הכל טוב, הכל סבבה, זה, ואני פתאום קולטת את הרופאה שעושה לי ביופסיה, ואני מבינה שאני חיה בסרט.
מירי: למה? כי מה ראית עליה?
ליאת: כי היא הייתה נורא לחוצה.
מירי: וואו.
ליאת: היא הייתה, היה לה מבט של כזה דואג, כואב, אוהב אפילו. ואחרי הבדיקה היא כזה לקחה לי את היד, והיא אמרה לי: 'ליאת, אנחנו פה בשבילך. אני שולחת את הבדיקה דחוף, את עוד כמה ימים תקבלי את התוצאה, אני מבקשת שתבדקי את התוצאה באותו יום שתקבלי את זה'. אז אני אומרת לה: 'תקשיבי, אני בדיוק בתאילנד, אני לא הולכת להיות מחוברת…'
מירי: חיה בסרט.
ליאת: חיה בסרט. חיה בסרט. אמרתי לה: 'אני אחזור, אמרו לי גם חודש לוקח את התשובות'. היא אומרת לי: 'לא, לא, לא, לא. אנחנו שולחים את זה בדחוף, זה כמה ימים, אני מבקשת, לא משנה איפה את בעולם, תבדקי את התוצאה'.
מירי: וואו.
ליאת: ואז נפל לי האסימון.
מירי: נפל לך האס…
ליאת: ואז נפל לי האסימון…
מירי: חרב עליך עולמך במובן הפשוט, או פשוט מה?
ליאת: אה, עדיין לא. עדיין לא. היה לי איזושהי תקווה, זה פשוט לא הסתדר לי. לא יכול להיות שיש לי סרטן כש… אני בהכנות לחצי מרתון, הכי בכושר בעולם, מרגישה טוב, האנרגטית תמיד שבחבורה, ומה קשור סרטן? זה לא הגיוני, זה טעות בבדיקה, זה…
מירי: וואי.
ליאת: מחשבות אחרות, כאילו, זה בטוח לא זה. אבל ברגע שראיתי את המבט של הרופאה ככה, פתאום משהו התחיל להתעכל.
מירי: וואו.
ליאת: ואני באמת ככה מתארגנת לנסיעה לתאילנד ולפני הטיסה…
מירי: איך מקבלים כזאת בשורה? אני ממש חייבת להבין.
ליאת: אז את הבשורה קיבלתי כשהייתי בתאילנד. קיבלתי אותה בתאילנד, מול החופים היפים והנפלאים האלה, ואני זוכרת את עצמי מרימה את הראש לשמיים ושואלת אותו, מה? מה, מה נסגר? כאילו, מה קשור עכשיו? הייתי בשוק.
מירי: מה? התקשרו להגיד לך?
ליאת: התקשרו, התקשרו להגיד לבעלי. בעלי ניסה, ככה, לסחוב אותי כזה כמה ימים להגיד לי 'לא, התשובה לא הגיעה, התשובה לא הגיעה'. אבל הבנתי שהתשובה הגיעה, קצת ככה דחפתי אותו לפינה. 'בוא, התשובה הגיעה, בוא תגיד לי מה אמרו לך', ועדיין הייתי באיזושהי הכחשה.
מירי: מה הם אמרו? שזה שלב שלוש?
ליאת: לא אמרו שם שלב, אמרו זה סרטן. תחזרי מתאילנד, יש לך תור למחלקה האונקולוגית.
מירי: פששש, יאללה.
ליאת: ועדיין יש איזושהי הכחשה. כנראה זה משהו בקטנה, אולי זה טעות, אולי הם לא מבינים. אבל אז אני נוחתת מתאילנד ואני חוזרת לארץ, יום למחרת הטיסה יש לי כבר תור לאונקולוגית, ואז אני מבינה שאני יוצאת למסע.
מירי: וואו.
ליאת: יוצאת למסע…
מירי: רגע, לפני שאנחנו נכנסות למסע. מיששת? היה לך גו… הרגשת משהו? גוש?
ליאת: לא הרגשתי כלום. לא הרגשתי כלום.
מירי: כלום.
ליאת: כלום. ואגב, ה… מה שהיה על הכבד, התברר בסוף לא… שזה לא גרורות בעצם.
מירי: ברוך השם. וואו.
ליאת: כן, כן.
מירי: אז בעצם בדיקה שגרתית.
ליאת: שגרתית לגמרי.
מירי: בלי שום סיבה.
ליאת: בלי שום סיבה.
מירי: פשוט כי את אישה אחראית.
ליאת: נכון.
מירי: הלכת ועשית בדיקה ואז את מגלה שאת עם סרטן בשד בשלב מתקדם.
ליאת: נכון.
מירי: ושאת באמצע החיים וחופשה ומה, והכל סבבה.
ליאת: לגמרי.
מירי: חוזרת לארץ מהחופשה ל…?
ליאת: אני בעצם, בהתחלה עוד היו לי ככה כמה משמרות, ועוד קבעתי כמה תכניות, והראש רוצה… רוצה לחיות. כאילו, הבן אדם רוצה לחיות והוא לא באמת, לא באמת הבנתי לקראת מה אני הולכת. אבל אז התחלתי את הטיפולים.
מירי: והמשכת לרוץ?
ליאת: וואו. תראי, לרוץ לא באמת רצתי.
מירי: כאילו מה?
ליאת: כי אי אפשר.
מירי: מה? הטיפולים מחלישים?
ליאת: הטיפולים מאוד קשים. טיפולים שממש, היו לי ימים שלקום מהמיטה לא יכולתי.
מירי: פששש.
ליאת: להרים את הראש מהכרית לא יכולתי. הטיפולים היו מאוד מאוד קשים.
מירי: הם יומיים? הם שבועיים?
ליאת: זה מאוד תלוי. ככל שהטיפול הוא יותר אגרסיבי, אז בעצם יש יותר מרחק בין טיפול לטיפול. אצלי זה היה הכי, [מוחאת כף] גם הסוג של הסרטן, הוא היה הסוג הכי אלים וגם השלב המתקדם, ובאמת קיבלתי את הטיפול הכי… כי, אני חושבת, שהוא הכי קשה שיש, כל שלושה שבועות. ובעצם בין טיפול לטיפול יש כזה שבועיים של חולשה מאוד מאוד מאוד גדולה, ועוד שבוע כזה שקצת יותר אפשר לצאת, ואיכשהו, ככה, להרגיש את החיים.
מירי: יש משהו שאני חייבת לספר לך. אני עקבתי אחרייך במהלך כל ה… זה. קודם כל מי שלא צופה בנו, את אישה יפהפייה.
ליאת: תודה.
מירי: רזונת ושברירית, ובעצם את בן אדם עם כוחות אדירים. ואני זוכרת באחד מהסטוריז שלך שאת החזרת את העגילים ואת התכשיטים, ואת אמרת שהרופאה אמרה לך שלא תשימי תכשיטים, כי להוריד ולהחזיר…
ליאת: נכון.
מירי: ואת החלטת שלא משנה מה, את תהיי עם תכשיטים, ויהי מה.
ליאת: נכון. לגמרי.
מירי: ואת… הערצתי את הבחירה שלך, גם בתוך הקושי והסבל הבל יתואר. וכמו שאת מתארת שלא קמת מהמיטה והחולשה, 'אני אהיה בן אדם'. 'אני אקום, אני אתאפר'.
ליאת: ממש.
מירי: 'אני אצייר גבות'.
ליאת: ממש.
מירי: 'אני אשים פאה', ואני רוצה גם שתספרי לנו על הקטע הזה של הפאה.
ליאת: בטח. אז דבר ראשון הגבות לפני הכל. דבר ראשון שעשיתי לפני הטיפולים, לפני זה שהבנתי שאני הולכת לעבור כימו, דבר ראשון גבות. זה משהו שכביכול…
מירי: וכימו זה בהכרח שהשיער נושר?
ליאת: זה תלוי איזה כימו. יש היום גם כובע קרח שיכול למנוע את הנשירה, אבל ישר אמרו לי שבטיפול שלי, שזה טיפול מאוד אגרסיבי, אין טעם להתאמץ כי שום דבר לא יעזור.
מירי: וואו.
ליאת: כן.
מירי: ושיער כל כך יפה היה לך.
ליאת: נכון.
מירי: בלונדיני, מושלם.
ליאת: נכון, נכון, והחלטתי שאני הולכת לעשות פאה בדיוק, אבל בדיוק כמו השיער שלי. ו…
מירי: כן. תתקרבי למיקרופון.
ליאת: וזה היה מאוד משמעותי בשבילי, ואני גם, אני חושבת שזה חלק מההחלמה. את יודעת, גם היום, שחזרתי לעבודה, השיער כבר מתחיל לגדול, אבל לוקח לו זמן. הפאה, היא נותנת לי את ה… את הביטחון להיות אני.
מירי: הפאה ממש, היא…
ליאת: היא נותנת לי, היא פתאום מראה לי שבעצם, באמת, אני מסתכלת במראה ואני רואה אותי. למרות שגם יש משהו מיוחד, איזושהי עבודה שאת עושה כשאת מסתכלת על עצמך גם בלי.
מירי: כן. גם על זה…
ליאת: זאת אומרת, כן, אני, אני שמחתי שיש לי את השילוב הזה. כי באמת, אני כל הזמן אומרת שאני יוצאת למסע ויצאתי למסע שלי, ומה זה המסע הזה? המסע הזה זה לא הטיפולים והבדיקות וה-MRI ו… המסע הזה זה משהו רוחני. זה משהו, בעצם שאת פוגשת את עצמך. כי כבר אין לך את השיער הבלונדיני המתנפנף, ואין לך את הכוח, ואין לך את ה… את כל הדברים בעצם שהיו לך פעם.
מירי: כל הפסיליטי.
ליאת: ואז את בעצם פוגשת את עצמך.
מירי: כן.
ליאת: פוגשת את עצמך ואת שואלת את עצמך: מי את? מה את? מי את?
מירי: וואו.
ליאת: מה את רוצה להיות? למה את פה בעולם? וזה מבחינתי המסע. זה, זה בעצם ה…
מירי: מה גילית?
ליאת: וואו. גיליתי כל כך הרבה. דבר ראשון, פגשתי את הנשמה שלי. זה משהו ש… את יודעת, כל בן אדם יודע שיש לו נשמה.
מירי: נכון.
ליאת: אבל המסע הזה, הוא עזר לי להתחבר אליה, באמת להכיר אותה, לא הכרתי אותה. לא הכרתי את הנשמה שלי.
מירי: מה, מה זאת אומרת? בואי תגידי לי בפרקטיקה.
ליאת: אני יכולה לתת לך למשל דוגמה שזה היה מאוד מאוד בולט. אני נכנסת לחדר ניתוח לעבור את הניתוח, זה כבר היה אחרי הכימו, ואחרי חצי שנה של טיפולים, ואת נכנסת, את נפרדת מהפאה שלך, ואת בלי איפור, ואת בלי שום דבר, ואת ככה, ואת נכנסת, ויש תהליך בניתוח שבעצם קושרים את הידיים למיטת הניתוח כדי שלא תזוזי. ואני זוכרת את כל החוויה הזאת, שהיא יכולה להיות חוויה מאוד טראומטית…
מירי: נכון.
ליאת: לאנשים, כחוויה נורא רוחנית. כחוויה שאני מרגישה שהגוף הוא רק גוף. הוא כלום.
מירי: וואו, אני בוכה.
ליאת: הרגשתי שהגוף שלי הוא כלום. אבל הנשמה היא פשוט מאירה, היא האירה.
מירי: וואו.
ליאת: והרגשתי באותו הרגע… ואחר כך תהיתי עם עצמי, כאילו באמת, השתהתי על הרגע הזה, מה היה שם? מה היה שם? הרגשתי את הנשמה שלי, הרגשתי אותה כל כך שלמה.
מירי: [מתרגשת] וואו. יו…
ליאת: וואו. איך את מרגשת אותי.
מירי: תקשיבי, זה כל כך מרגש.
ליאת: באמת מרגש.
מירי: להסתכל על הגוף כגוף, אבל הכוח שלך זה מי שאת. בלי כל הפאה ובלי כל האיפור ובלי כל המסביב.
ליאת: לגמרי.
מירי: תקשי… אני לא יודעת למה צריכים להגיע לנקודות קיצון כאלה בחיים…
ליאת: נכון, נכון.
מירי: כדי להתחבר לנשמה.
ליאת: נכון.
מירי: תקשיבי, יושבות פה לפעמים בנות והם בוכות ואני כזה מנגבת להם את הדמעות.
ליאת: איזה חמודה.
מירי: אבל את ממש מרגשת אותי.
ליאת: את מרגשת אותי, מירי.
מירי: ממש.
ליאת: וואו.
מירי: זה זה סיטואציה בלתי אפשרית…
ליאת: נכון.
מירי: זה כמו להיות בשבי, בשבי של גוף, ואת כאילו אומרת 'לא, זה רק זה רק זמני, זה רק גוף, זה רק עכשיו יש אותי'.
ליאת: נכון.
מירי: את ליאת, האמת.
ליאת: נכון.
מירי: וואו.
ליאת: והנשמה הזאתי היא… זה פשוט אור. כאילו, באמת גיליתי שיש בי אור. וגיליתי שאני… אני יכולה להעביר את האור הזה כל כך בקלות החוצה לאנשים אחרים.
מירי: איך?
ליאת: [נאנחת] אז באמת כל הזמן תהיתי, כאילו, ושאלתי, אז למה אני פה? למה? מה אתה רוצה ממני? מה אני צריכה לעשות? ואני חושבת שאחת המסקנות שהגעתי אליה, זה פשוט להיות. פשוט להיות ולהאיר. לחייך, לשמוח.
מירי: וואו.
ליאת: להגיד מילה טובה.
מירי: פששש.
ליאת: לתת יד. ואני… אני רואה את ה…
מירי: אבל זה המהות שלך גם בלי קשר. זאת אומרת, את הגעת גם למילדות כי זה את.
ליאת: נכון.
מירי: להיות בנתינה, להיות בהכלה, להיות ב… עם האישה ברגעים הכי קשים…
ליאת: נכון.
מירי: הכי משבריים שלה.
ליאת: נכון.
מירי: ופה, בתוך המחלה שלך, אין לך את הרגע של - שנייה, רגע, כאילו עכשיו תורי.
ליאת: נכון.
מירי: לא היה לך את הרגע הזה?
ליאת: אממ.
מירי: של עכשיו תורי לבכות ותורי להיות בסבל. אני לא ראיתי, גם בסרט שצילמת, שאת גוזרת, מגלחת את הראש עם השיער המהמם שלך, והבת שלך לידך, ואחותך, ואני אומרת, כאילו, מאיפה יש לבחורה המדהימה והקטנטונת הזאתי, כוחות כל כך גדולים, לעמוד מול המראה, בגבורה, להוריד את השערות היפות האלה ולחייך?
ליאת: אני באמת שואלת את עצמי את אותה שאלה כל כך הרבה פעמים, מאיפה היה לי כוח? כשאני מסתכלת אחורה ואני פשוט מבינה שזה לא, זה לא אני, זה לא הכוח שלי. את מכירה בטח את הסיפור הזה, אני לא יודעת מה המקור שלו, אבל אולי את יודעת, של אדם שמסתכל על סוף… בסוף חייו על החיים שלו, והם נראים לו כמו צעדים, והוא רואה שלכל אורך הדרך היו שני… שתי זוגות של צעדים, ובזמנים הקשים שלו יש רק זוג אחד של צעדים. ואז הוא שואל את אלוהים, 'איפה היית כשזה היה לי קשה? כל החיים היית לצידי, יד… רגל ברגל, הלכת איתי את כל הדרך הזאתי, אבל דווקא ברגעים הקשים שלי עזבת אותי?' ואלוהים אומר לו, 'אני לא עזבתי אותך, אני נשאתי אותך על כפיים'. זאת בדיוק התחושה. הרגשתי שזה, שזה לא אני, זה לא הכוח שלי. הרגשתי שבאמת אדם מקבל ניסיונות, אבל הכוח מגיע ביחד עם הניסיונות.
מירי: [בבכי] לא, את מפרקת אותי. לגמרי.
ליאת: [צוחקת] אוי מירי.
מירי: וואו.
ליאת: באמת, אני היום, אחד הדברים החשובים בשבילי, מעבר לבאמת להאיר בחדר לידה, ולתת את הכוח ליולדות שבאות ומתמודדות עם מצבים קשים. אני זוכרת שגם אני, כשהייתי במצבים קשים, ובאה איזה מישהי ועזרה לי, או חייכה אליי, וראיתי כמה זה משמעותי. וכל כך חיכיתי, הרי אני לא עבדתי שנה וחודשיים, לא הייתי בחדר לידה כי לא יכולתי לעבוד, וכל כך חיכיתי לחזור לחדר לידה, לחזור לתת מהאור שלי בחזרה…
מירי: וואו.
ליאת: לחזור לתת מהכוח שלי.
מירי: תגידי, את פחדת למות?
ליאת: כן, היו לי מחשבות, הרבה מחשבות על המוות. במיוחד בחודש הראשון, שבאמת הדברים היו לא ברורים.
מירי: ומי שצופה עכשיו, מי ששומע את הפודקאסט בספוטיפיי, חבל. מהר לרוץ ליוטיוב, [ליאת צוחקת] מהר.
ליאת: [צוחקת] אז זה בשידור חי?
מירי: זה לא יהיה בשידור חי, אבל זה הקלטה, שיראו את זה ביוטיוב.
ליאת: אוקיי.
מירי: את פשוט…
ליאת: [מוחמאת] תודה.
מירי: אוקיי, אז נחזור להאם פחדת למות?
ליאת: אז באמת, בביקור הראשון שלי אצל האונקולוגית, שהיא ראתה את הבדיקות, והיא ראתה את התשובות של ה- MRI, היא אמרה: תראי, זה ככל הנראה…
מירי: [אומרת חלש] תתקרבי למיקרופון.
ליאת: ככל הנראה סרטן שלא יוצאים ממנו והוא ללא ריפוי.
מירי: וואו.
ליאת: וללא ריפוי, המשמעות של זה זה, אחר כך גם קראתי קצת בסטטיסטיקות של… שיש לך עד חמש שנים לחיות.
מירי: פשש…
ליאת: ואני אומרת לעצמי, וואו, חמש שנים, מה, מה אני הולכת להספיק?
מירי: בת כמה את בשלב הזה?
ליאת: בת 39.
מירי: וואי, אישה צעירה.
ליאת: כן.
מירי: ילדים בני כמה? הבנות?
ליאת: והבנות שלי גדולות. היום הגדולה שלי כבר בת 19, האמצעית בת 17, הקטנטונת בת 14.
מירי: ילדות…
ליאת: ילדות.
מירי: אבל, שצריכות אמא.
ליאת: שצריכות אמא. כן, נערות.
מירי: ואז את שומעת את זה שבעצם זה סרטן ללא ריפוי.
ליאת: ובוודאי יש מחשבות על המוות. הרבה. אני זוכרת את עצמי רק זה, זה הדבר היחיד שהיה לי בראש. אממ… ויש גם איזושהי השלמה. ויש, אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא המחשבה של - אני לא אהיה פה כשהם יצטרכו אותי, כשהם ירצו אותי. אני לא אהיה פה בלידות שלהן, אני לא אכניס אותם מתחת לחופה, אני לא, אני לא אכיר את ה… את החתן שלהן. אני… דברים כאלה, שאני לא אהיה פה כשהם צריכות אותי, זה המחשבה הכי קשה. אבל יש משהו גם שאת לומדת לשחרר, ולהאמין שכל אדם יש לו מסע בחיים, וכל אדם יש דרך. את יודעת, אתמול נרצח הבחור הזה במבצע, בחילוץ.
מירי: ארנון.
ליאת: ואמרתי לעצמי, הוא עשה את התפקיד שלו ועלה למעלה.
מירי: נכון.
ליאת: יש איזשהו משהו של השלמה, של כל אדם הוא הגיע לעולם הזה בשביל לעשות את התפקיד שלו.
מירי: מדהים.
ליאת: לפעמים אנחנו יותר מרגישים מה התפקיד, לפעמים פחות.
מירי: זה אמונה אמיתית, באמת, זה אמונה תמימה בהשם, שהוא מסדר את הפאזל שנקרא העולם.
ליאת: נכון. נכון.
מירי: אבל בואי, אני רוצה להתקדם איתך, כי את חיה, ברוך השם.
ליאת: כן.
מירי: אז בואי תמשיכי לספר לנו ככה על המסע.
ליאת: אז באמת סיימתי את הטיפולים, בהמון המון תפילות בשביל לצאת מזה. זה לא היה מובן מאליו וזה לא היה ברור.
מירי: נכון.
ליאת: והתשובה שחיכיתי לה, שבאמת סיימתי את המסע הזה ושאני בריאה.
מירי: וואו.
ליאת: זה… זה עולם ומלואו. והחיים הם לא אותו דבר.
מירי: מה לא אותו דבר?
ליאת: שום דבר לא אותו דבר. אני מסתכלת על עצמי.
מירי: פחות רָבָה?
ליאת: אני לא רבה בכלל.
מירי: אוקיי, פחות לוקחת ריגשי דברים? מה… מה שונה?
ליאת: תראי, בסופו של דבר אני אותה ליאת. שאוהבת אופנה, ואוהבת להתלבש, ואוהבת לעשות צחוקים, ואוהבת לצאת ולבלות. אבל יש גם משהו שהוא עמוק יותר. שהוא עבר משהו. והוא עוד יעבור משהו. איזה משהו של הבנה של העולם הזה, [מירי מהמהמת] שבאמת העולם הזה הוא… הוא… כולנו הרי נמות בסוף.
מירי: נכון. גם אני…
ליאת: זה משהו שאנחנו לא חושבים עליו, אנחנו לא, אבל ברגע שאתה חוש…
מירי: לא חיים אותו.
ליאת: לא חיים אותו.
מירי: נכון.
ליאת: לא.
מירי: וברגע שחיים אותו אז מה? אז מתייחסים לחיים בצורה אחרת?
ליאת: יותר מעריכים. אני מרגישה שפתאום דברים נורא נורא קטנים… למשל, הייתי עכשיו ביום חמישי במרוץ פתח תקווה.
מירי: כן, ראיתי, מדהימה.
ליאת: כשהייתי חולה, אז חברות שלי רצו, ככה, לרפואתי, וכל כך רציתי לבוא, אפילו רק בשביל לתת להם חיבוק ולהגיד להם בהצלחה ולא יכולתי. הייתי אחרי טיפולים והייתי מאוד מאוד חלשה. ורצתי שם במרוץ, יצאתי עם כולם ל-10 קילומטר, אבל אני רחוקה מזה, הסתפקתי גם ב-2 קילומטר…
מירי: מהממת.
ליאת: 3 קילומטר ו… פשוט אמרתי תודה על זה. תודה שאני פה. וחברות אמרו לי: 'יו, איזה מבאס שאת לא יכולה לרוץ 10'. ואני אומרת: 'לא, אני לא מבואסת, אני בשמחה, אני באמת בשמחה, אני פה'. ופתאום יש איזשהו מן סיפוק כזה והודיה כזאת ושמחה, פשוט שמחה. אני פה. ולראות את הטוב.
מירי: כן, וואי, זה מדהים. גם, מבחינת יחסים במשפחה וזה, את מרגישה שדברים השתנו, דברים אחרים?
ליאת: בטח, בטח. אני… כל אחד יכול לדעת טוב, כשיקרה לי משהו, אז בטח הם יתמכו בי ובטח הם זה, אבל… אבל אתה אף פעם לא יודע בדיוק באמת איך זה יהיה.
מירי: נכון.
ליאת: ואני חושבת שהזוגיות שלי היא עברה… וואו, זה עולם אחר עכשיו. כי באמת, לירן, בעלי, אני פשוט הרגשתי שהוא היה איתי במסע, לפעמים הוא היה יותר ממני.
מירי: וואו.
ליאת: הוא בכה יותר ממני, הוא קרא חומר ולמד דברים וחיפש מטפלים, ופשוט היה שם בשבילי במסע הזה. אז את לומדת על החיים ואת באמת גם לומדת מה חשוב בחיים. בסופו של דבר, המשפחה, זה הדבר, זה… כמה שחברות ואנשים וזה וכולם היו מקסימים ותומכים ואוהבים, אבל בסופו של דבר, מי שנמצא איתך בשעות הקשות האלה, זה המשפחה שלך.
מירי: בעלך והילדים.
ליאת: כן. בעלי, הילדים, אחותי הדר שליוותה אותי בכל התהליך הזה.
מירי: מדהימה.
ליאת: אמא שלי, חמותי. אבל באמת, את פתאום רואה את הדברים החשובים בחיים. לא כמה כסף יש לי, ולא איך אני נראית, ולא כמה הספקתי ומה עשיתי, אלא המשפחה. המשפחה זה הדבר שבסופו של דבר, וגם כשהיה לי את המחשבות הקשות האלה של המוות, אז זה היה מין נחמה כזאתי, של איזה אוצרות, איזה יהלומים אני משאירה פה בעולם, וזה נתן לי הרבה כוח.
מירי: וואו. ליאת, תגידי רגע, קודם כל את באמת, אני, אף פעם לא ישבתי ככה ובכיתי כל כך הרבה.
ליאת: תודה, מירי.
מירי: את פשוט מדהימה, באמת. היום את נקייה?
ליאת: היום אני נקייה. ברוך השם.
מירי: זה ניסים ותפילות והרבה הרבה טיפולים.
ליאת: כן. הרבה. הרבה.
מירי: וואו.
ליאת: ואת יודעת, אני… כל הזמן שאני אומרת לעצמי, 'אני נקייה ואני בריאה', ועם זאת, אני לא יודעת מה יהיה מחר.
מירי: נכון.
ליאת: ועם זאת, בן אדם יכול לחצות את הכביש וחס וחלילה. אז…
מירי: אז צריך לחיות את החיים במלואם.
ליאת: צריך לחיות את החיים. צריך לחיות את החיים. וצריך לדעת באמת ש… לשמוח במה שיש לנו. וגם לדעת שלכל אדם יש דרך. כי באמת כל אחד מתמודד עם דברים אחרים. בשבילי זה היה סרטן, אבל מישהו אחר זה יכול להיות משהו אחר. גם את מתמודדת, מירי, עם כל כך הרבה דברים, ואת כזאת אור ומאירה לכולם.
מירי: נשמה.
ליאת: אבל באמת, כל אחד יש לו דרך. אומרים שהנשמה, לפני שהיא ירדה לעולם, היא בחרה את הדרך שלה. כי היא ידעה שזאת הדרך שבה הנשמה שלה יכולה להגיע לתיקון שלה. אז באמת לדעת שכל בן אדם, זאת הדרך שלו בעולם. אם קורה לו איזשהו משבר, אם הוא נמצא באיזה מצב שהוא קשה, זה הדרך שלו. זאת הדרך. אין אדם שאין לו דרך. והדרך הזאת הופכת אותנו למי שאנחנו.
מירי: נכון. תגידי, במשפחה, היום את אמא יותר טובה, את חושבת?
ליאת: אני חושבת שכן. אני יותר… חשוב לי.
מירי: אז תגידי לי מה, אני רוצה שיהיה חשוב לי בלי… בלי שאני, שאנחנו נספור את הימים עד הסוף.
ליאת: נכון.
מירי: מה, מה זה אומר?
ליאת: אני חושבת שפשוט להיות שם, ו… ולהיות שמה בשמחה. זה משהו שלא עשיתי אותו. תמיד היה דברים…
מירי: יש לך בנות גדולות, הם…
ליאת: יש לי בנות גדולות אבל אני כזאתי…
מירי: לא, אבל זה קשה עם בנות גדולות.
ליאת: נכון.
מירי: כאילו, יש כל אחת דעתנית.
ליאת: את החיים שלה וכל אחת זה, ונכון.
מירי: ואולי הם לא מסכימות איתך על כל דבר.
ליאת: נכון. בטח שהן לא מסכימות.
מירי: ואולי יש קצת מריבות. אז מה את עושה? תגידי לי באמת, פרקטיקה.
ליאת: תראי, אין לי טיפ ספציפי לזה, אבל אני כן יכולה להגיד לך שפשוט להיות שמה בשמחה, זה נותן גם דוגמה לילדים. שעכשיו לא מעניין אותי שום דבר אחר. לא מעניין אותי הבית, לא מעניין אותי להתקדם, לא מעניין אותי הטלפון, לא מעניין אותי הסטורי, לא מעניין… מעניין אותי פשוט להיות איתך, כי אני אוהבת אותך ואני רוצה להיות איתך עכשיו. זה משנה חיים בעיניי. זה משנה את הקשר.
מירי: נכון.
ליאת: ותמיד יש מה לשאוף עוד, גם אני אה… הבנות שלי כבר אין להם סבלנות, ו'אמא, די תעזבי אותי' ו'תני לי כבר שקט' ו… אבל הביחד הזה, זה רגעים מאוד משמעותיים בשבילי.
מירי: וואי, אני כל כך לומדת ממך. ליאת, אני מאמינה שבנות שומעות עכשיו ורוצות לשמוע ממך מה… מה המסר שלך? מה את… איזה מסר את רוצה להעביר לנשים שמקשיבות עכשיו?
ליאת: אה, אני חושבת שעכשיו הדבר ה… משימת חיי, זה פשוט להגיד לנשים ללכת להיבדק. ואני פגשתי כל כך הרבה נשים שאומרות לי: 'הבדיקה הזאת לא נעימה לי'.
מירי: איך עושים את זה? אני… מה…
ליאת: כלום, כירורג שד, כמו שאת קובעת תור לרופא משפחה.
מירי: יש כירורגית? אני לא רוצה כירורג.
ליאת: יש כירורגית, בטח. מלא כירורגית…
מירי: בקופת חולים כללית? דרך…
ליאת: בקופת חולים, בכל הקופות חולים. פשוט נכנסת לאפליקציה, כמו שאת קובעת תור לרופא המשפחה.
מירי: אני עושה את זה עכשיו.
ליאת: עכשיו.
מירי: עכשיו אני עושה.
ליאת: עכשיו מירי, יאללה, דוגמה.
מירי: בבקשה. אני באמת עושה את זה.
ליאת: ובעזרת השם, עוד הרבה הרבה נשים יעשו את זה גם בעקבותייך.
מירי: נכנסת לאפליקציה של קופת חולים כללית, כי זה הקופה שלי בינתיים, ואני נכנסת ל…
ליאת: קביעת תור.
מירי: כן.
ליאת: ופשוט קובעת תור לכירורג. כירורג או כירורג שד.
מירי: זה צריך להיות כירורג שד?
ליאת: תסתכלי מה יש לך באפשרויות של האפליקציה.
מירי: זה אופציה, את יכולה לבחור כאילו אישה או גבר? יש לך אופציה כזאת?
ליאת: כשאת נכנסת לתוך הכירורג אז יש לך את השמות. את יכולה לראות שזה שם של אישה.
מירי: יו, תראי, בריאות השד. זו אופציה, אחת האופציות.
ליאת: מטורף. מטורף.
מירי: הנה, אז אני עכשיו כותבת. ברוכה הבאה. אוקיי. כל מה שאת צריכה לדעת, כללית זימון תורים?
ליאת: זימון תורים.
מירי: אוקיי, הנה אני מזמנת תור. לממוגרפיה, כירורג שד או בדיקה גנטית?
ליאת: כירורג שד.
מירי: כירורג שד. אוקיי. אני עושה את זה עכשיו, כי האמת היא, מלא פעם אני אומרת…
ליאת: 'אני אעשה' ואנחנו לא עושות.
מירי: 'אני אעשה, אני אעשה', ואת יודעת מתי אני נזכרת?
ליאת: נכון.
מירי: במקלחת.
ליאת: כן.
מירי: ואז אני שוכחת ברגע שיצאתי…
ליאת: כן.
מירי: כמו כל שאר הדברים…
ליאת: כן.
מירי: שאנחנו חושבים עליהם במקלחת ושוכחים אחרי.
ליאת: אז הנה, תוך כדי שאנחנו מדברות. ובתכל'ס, זה באמת לוקח פחות משתי דקות.
מירי: הנה, תחום, כל המקצועות, אף… הנה, בריאות השד. מקצוע: כירורג שד, רחובות, זימון תור. בואי נראה. יבגני, סרגיי, רונן, איגור, הדס.
ליאת: הדס, או.
מירי: הדס, בחרי את הדס.
ליאת: מושלם, יש לך תור.
מירי: לא, הדס תפוסה.
ליאת: אממ.
מירי: בואי נראה תוצאות נוספות. אממ אבו סנינה. לא, יש פה את אותם גברים. בואי נחפש עוד. אין הרבה כירורגיות? הנה, מרקוביץ' ילנה. אין הרבה כירורגיות שד?
ליאת: אה, האמת שאני מופתעת, כנראה באזור רחובות אה…
מירי: הנה, אני ביום רביעי, ב-17/7, ב-11:40, הזמנתי תור.
ליאת: מושלמת. מירי, שתי דקות. שתי דקות מצילות חיים.
מירי: אבל את יודעת, יכול להיות שיש כאלה שלא רוצות לשמוע?
ליאת: אני מניחה שכן.
מירי: או שהן מפחדות שהבדיקה לא נעימה. זהו, קבעתי תור.
ליאת: אבל מירי, את מבינה שבדיקה לא נעימה יכולה לגרום לכל כך הרבה בדיקות הרבה יותר לא נעימות? ואם אישה מפחדת להיות חשופה עם השד בבדיקה, שלוקחת בדיוק שלוש דקות, אם חס וחלילה קורה משהו או שלא מגלים בזמן, היא תהיה חשופה הרבה יותר. זה משהו שאי אפשר…
מירי: זו בדיקה שהיא מישוש? פשוט…
ליאת: מישוש פשוט…
מירי: זה הכל.
ליאת: הכי פשוט. לוקח שתי דקות הבדיקה הזאת.
מירי: אבל את אומרת שאת לא הרגשת?
ליאת: אני לא הרגשתי, אבל הרופא הרגיש משהו.
מירי: וואלה.
ליאת: כן.
מירי: תגידי, והם יכולים לפספס?
ליאת: יש מקרים, שמעתי על מקרים שפספסו.
מירי: אז… אבל אם… מבחינת כאילו הפרוטוקול, ללכת לכירורג שד…
ליאת: פעם בשנה כל אישה מגיל 30, צריכה ללכת ולעשות בדיקה ידנית, פשוטה, רגילה, לקבוע תור, הכי פשוט שיש. אם יש סרטן שד במשפחה, אז אפילו עוד מלפני גיל 30. כמובן בהתאם להוראות של הרופא. אבל פעם בשנה ללכת לעשות בדיקה. יש נשים שעושות את זה ביום הולדת שלהן, יש נשים שיש להן חודש מסויים…
מירי: לפעמים מרגישים את הגוש בבית שחי?
ליאת: כן. כן.
מירי: אהה.
ליאת: ואז צריך ללכת דחוף לרופא.
מירי: כן?
ליאת: כן.
מירי: אם זה כואב?
ליאת: זה לא…
מירי: בלחיצה?
ליאת: כאב זה לא מדד של סרטן. לא.
מירי: אהה. וואי, עכשיו הלחצת אותי קצת, לא עליי אבל…
ליאת: על מישהי שאת מכירה?
מירי: כן.
ליאת: אז ללכת להיבדק. תראי, רוב הסיכויים שזה לא, אבל עדיין להיבדק. כי בסופו של דבר הסטטיסטיקה היא כל כך גבוהה. זה הסרטן הרי הכי נפוץ בנשים.
מירי: כן, כמה?
ליאת: פעם דיברו על אחת מתשע.
מירי: נכון.
ליאת: היום יש מחקרים שמדברים על אחת משבע.
מירי: וואו.
ליאת: זה מטורף. תחשבי, אחת משבע נשים…
מירי: מה זה? זה כמעט כל בית.
ליאת: זה מטורף.
מירי: וואו.
ליאת: ממש, ממש.
מירי: פששש.
ליאת: וזה כל כך משמעותי מתי מגלים את זה. כל כך משמעותי.
מירי: כי בגילוי מוקדם זה 100% החל…
ליאת: גילוי מוקדם, זה יכול להיות גם לעשות ניתוח ולגמור עניין.
מירי: וואו.
ליאת: אבל ברגע שזה לא… לא מטפלים בזה, וזה מתפשט, אז זה כבר ניתוח, וזה כימו, וזה הקרנות, וזה טיפולים ביולוגיים, וזה מסע שלם שיוצאים ממנו או לא יוצאים ממנו. אבל ברגע שמגלים את זה מוקדם, זה פשוט מציל חיים. זה יכול להיות פעולה הכי פשוטה שיש.
מירי: וואו. ליאת, תקשיבי, אני חושבת שזה אחד הפודקאסטים הכי חשובים, באמת.
ליאת: איזה מרגשת, מירי.
מירי: כי באמת, זה באמת יכול להציל חיים.
ליאת: זה מציל חיים.
מירי: אז הנה, אני קבעתי ואני אפמפם את זה לכל הסביבה שלי.
ליאת: לגמרי, לגמרי.
מירי: ו… רגע, חזרת לרוץ.
ליאת: וחזרתי לרוץ. עכשיו, רציתי גם להגיד לך מקודם שבכלל, כל העניין הזה של הריצה, ב… גם בזמנים שהיה לי ממש ממש קשה בטיפולים, ולא יכולתי באמת לרוץ, אז אמרתי, זכרתי אותך.
מירי: [מרוגשת] באמת?
ליאת: זכרתי את הטיפים שלך. כן.
מירי: וואי.
ליאת: וזכרתי שאפילו הליכה, שזה תמיד בהדרגה, וזה תמיד נבנה. אוקיי, אני לא יכולה עכשיו לרוץ, אבל יש משהו שאולי אני כן יכולה לעשות, ללכת. אוקיי? אז לא יכולה ללכת הרבה, אבל אני יכולה ללכת קצת. ובעצם זה איזושהי בנייה. וגם עכשיו שלצאת למירוץ, אמרתי, 'מה, אני יצא לרוץ רק בשביל… כל כך מעט, כאילו, קילומטר?' כי אני לא רצה עדיין 10. ואז אמרתי, כן…
מירי: כן.
ליאת: כי המעט הזה…
מירי: נכון.
ליאת: זה הכל בהדרגה, והכל נבנה.
מירי: זה ה-100% שלך עכשיו.
ליאת: אחד על השני. נכון.
מירי: וזה 100% יותר מהאפס שהיה אם היית נשארת בבית.
ליאת: בדיוק. וה-100% שלי עכשיו בעצם יהפוך בעתיד ל-100% שהוא הרבה יותר, כי אם לא יהיה את זה…
מירי: נכון.
ליאת: אז גם לא יהיה את ההמשך.
מירי: נכון.
ליאת: ובעצם ככה הכל נבנה. וזה גם נורא מתקשר לי בכלל עם העולם שלי, של הלידה.
מירי: ש…?
ליאת: הרי דבר ראשון, הריון, שהוא תשעה חודשים…
מירי: נכון.
ליאת: שזה משהו שהוא מתמשך.
מירי: תהליך.
ליאת: זה לא לבד, זה הכל תהליך. והלידה עצמה, כמה סבלנות. לפעמים נשים אומרים, 'נו, מתי אני יולדת? נו'. ואז הסבלנות הזאתי, של לחכות, שהדברים שהם נבנים צעד אחרי צעד. ובלידה הרבה פעמים אני… ככה, הייתי משתמשת ב… אני עדיין, אומרת לנשים, 'תלחצי, את יכולה', אני מעודדת אותם.
מירי: מדהימה.
ליאת: וזה המילים האלה, פשוט היו רצות לי כשהייתי חולה. וזה גם מילים מהריצה.
מירי: נכון.
ליאת: 'את יכולה, את לא מוותרת לעצמך, רק עוד קצת…'
מירי: עוד קצת.
ליאת: 'רק עוד קצת'.
מירי: נכון.
ליאת: ובאמת, כל הדרך השתמשתי במילים האלה…
מירי: וואו.
ליאת: שכל כך נתנו לי כוח. וכן.
מירי: איזה מסע. תראי איך השם בחר אותך לעבור את המסע הזה ולחזור, כדי לתת כוח לנשים אחרות, ולכי תדעי כמה נשים בשיחה הזאת, ובכלל ביום יום ובשגרה שלך, את הולכת להציל, באמת.
ליאת: הלוואי. הלוואי.
מירי: ליאת, אני רוצה להגיד לך תודה רבה רבה רבה שבאת.
ליאת: תודה לך, מירי. תודה.
מירי: ותודה על המסר החשוב שאת מעבירה. ותודה שסיפרת לי על החוויות שעברת ועל הכוח שיש בך. ותראו כמה באמת… אני כאילו, אני פוגשת נשים שכל אחת עם האתגרים וזה, וכמה כוחות אנחנו מגלים בתוך עצמנו כשאנחנו במצב הכי הכי קשה. ואז…
ליאת: לגמרי.
מירי: באמת אלוקים נושא אותנו על על כפיים וכמה זה מצמיח.
ליאת: נכון.
מירי: אז אני ממליצה לכולן ללכת לעקוב אחרי ליאת באינסטגרם. ואם אתם הולכות ללדת, אז בילינסון, תבקשו את ליאת פישר.
ליאת: [צוחקת] באהבה.
מירי: את אישה מדהימה.
ליאת: תודה מירי.
מירי: תודה רבה. תפיצו…
ליאת: תודה על הזכות להיות חלק מהאור הזה, ובאמת, גם את, את פשוט אישיות ואני מעריצה אותך ואת נותנת לי כוח. גם עכשיו, וגם במסע שעברתי, הרגשתי שאת פשוט ממלאה אותי בכוח ו…
מירי: באהבה רבה רבה רבה.
ליאת: שרק נמשיך להפיץ את האור הזה.
מירי: אמן. כל מי ששומעת את הפודקאסט הזה, אני מבקשת, תשלחי אותו לעוד שתי נשים. רק שתיים, שישמעו ויקבעו תור, ילכו להיבדק, ואנחנו ביחד נציל חיים. תודה רבה ליאת.
ליאת: תודה, מירי.
מירי: להתראות.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments